רקע
אחד העם
עד מתי?

1

הידיעה שבאה ב“הצפירה” (גליון 75 על דבר “ישוב יהודי חדש באל-עריש וה”הערה הקצרה" שבאה על זה אחרי כן (גליון 76) מביאות אותי לפנות אל הקהל היהודי – וביחוד אל העתונים של הקהל הזה בכל הלשונות – בשאלה אחת קטנה:

עד מתי תהא רשות נתונה לכל הרוצה להיות “מושיעם של ישׂראל” – שיבוא ו“יושיע”? בפני רודפינו מן החוץ אין אנו יכולים לעמוֹד, אבל האמנם קצר כוחנו גם מלהגן על עצמנו מפני מושיעינו מבפנים?

הנה זה שנים אחדות הואילו איזו אנשים (או ביֶתר דיוק – הואיל איש אחד) ליסד אוֹרגַניזציה חדשה לתשועת ישׂראל ולקרוא לה בשם הגדול והנכבד: אַללגעמיינע יודישע קאלאניזאציאנס-אַססאציאַציאן“, שם ארוך וקשה למבטא, אבל נוח “להתכּוץ” בר”ת: “איק”א“. ונקל היה להבין מיד, שלא בא השם הארוך אלא בשביל קצוּרו, הדומה לקצוּר שם אחר מפורסם… ומני אז עובר לפנינו חזיון יחיד במינו, שאיני יודע, איזה שם נאה לו יותר: “קוֹמידיה” או “טרגיקוֹמדיה”. נוֹסדה אוֹרגניזציה ברעם ורעש – ותיכף נתעלמה מן העין ולא נודע במה היא עוסקת ומה הם האמצעים שבידה ועד כמה הם מתאימים לשמה. רק מזמן לזמן, אחר הפסקות ארוכות של תרדמה, היא מתעוררת פתאם ומַתחילה מיד לצלצל ברעש גדול בכל הפעמונים שידה מַשׂגת, ואנו שומעים אז גדולות ונפלאות: כמה עצום כוחה וכמה גדולים מעשׂיה וכמה חשובים מנהיגיה – ואחר הרעש, עוד הפעם דממה ותרדמה: אין כוח ואין פעולה ואין פועלים… כה הולך הדבר ונמשך שנה אחר שנה, והקהל עומד ומסתכל במנוחת נפש, כאִלו אין הדבר נוגע לו כלל, וכה”ע שלנו עוזרים לה, לבריה נפלאה זו, למשוך בפעמון בשעת יקיצתה, ואינם מפריעים מנוחתה בשעת תרדמתה, כאִלו אינם מוצאים בכל זה שום דבר היוצא מגדר הרגיל. ולא עוד אלא שנמצאים אנשים חשובים, העוסקים באמת בצרכי עמנו וישובוֹ, בתוך חברים או מנהיגים לאוֹרגניזציות אחרות, – שאינם נמנעים מלקרוא שמם על אוֹרגניזציה זו, אע"פ (או מפני) שיודעים, שאין היא דורשת מהם שום עבודה או קרבן של ממש, רק יקרא שמם עליה, בשביל להגדיל כבודה בעיני הבריות.

והיינו יכולים עוד להבין את הדבר, אִלו אפשר היה להצדיקו על פי הכלל הידוע, החביב על בני עמנו כל-כך: “אם לא יועיל, לא יזיק”. אבל באמת גם אמתלא זו אין לה מקום כאן. בכלל הרי כל אוֹרגניזציה למטרה לאומית גדולה, מכיון שנוֹצרה, אי אפשר שתהיה כאִלו לא נוצרה ולא תעשׂה שום רושם, לא חיובי ולא שלילי ואם אינה מביאה תועלת, מביאה היא נזק בעצם מציאותה, ככל אבר מדולדל שאינו ממַלא תפקידו בגוף. ואולם בנדון שלפנינו אין אנו צריכים ללמוד דבר הנזק “מכּללא”, כי גָלוי הוא לעין. אוֹרגניזציא זו, כאמור, יש לה גם שעות של “יקיצה”, שגם בהן אמנם אינה עושׂה כלום, אבל רוצה היא שתהא נראית כעושׂה. ולמטרה זו היא משתמשת באמצעים שאיני רוצה לכנותם בשם הראוי להם. עודנו זוכרים את “הבשׂורות” שפרסמה לפני שנתים על דבר השתדלותה בקוֹנסטנטינוֹפּוֹל וההבטחות הגדולות שהצליחה לקבּל מאת הממשלה הטורקית ואז עדיין לא הגיעה שעתן להגָלוֹת. ועודנו זוכרים כמו כן את המשׂא ומתן שנתעורר אז בקונגרס הציוני האחרון על דבר אופן השתדלותה בקוֹנסטנטינוֹפּוֹל. אין ספק אמנם, שהפרזה יתרה היתה באשמה שהטילו עליה, כי הלשינה לפני הממשלה הטורקית על האוֹרגניזציא הציונית. בודאי לא הלשינה על אחרים, אלא הטעימה את מטרתה היא, שאין בה מן השאיפות המדיניות כלום. ואולם מכלל “לאו” זה יכלה הממשלה לשמוע ממילא את ה“הן” ביחס לאוֹרגניזציה אחרת העוסקת בהשתדלות דומה לזו, ויחד עם זה לא היתה לה, להממשלה הטורקית, שום סבּה להאמין להאורגניזציה החדשה על דברתה, שהיא באמת אינה משתתפת בשאיפות המדיניות, ונמצא שה“הן” נתקבל כודאי, וה“לאו” הוטל בספק… בינתים הגיעה שוב לאיק“א תקופת התרדמה, וזמן רב לא נשמע עוד מאומה על דבר “ההבטחות הגדולות” שנתנו לה בקונסטנטינופול ולא נודע מתי תגיע שעתן להגָלוֹת, – עד שנגלָה הסוד פתאום בהיסח הדעת לפני איזו שבועות במקום שלא פללנו לשמעו: בבית-הנבחרים הטורקי, בשעת המו”מ “הציוני”. אז שמענו מפי אחד המיניסטרים הטורקים גלוי-דעת ברור, שמתוכו למדנו שני דברים: א) שהממשלה הטורקית באמת לא טרחה כלל לירד לעומקם של ההבדלים הדקים שבין האוֹרגניזציות השונות, הבאות להשתדל לפניה בדבר הישוב היהודי, ולמרות כל אותה “ההטעמה” מצד איק“א, נתחלפה לה זו בהאורגניזציה הציונית, והשתדלן שבא לקונסטנטינופול לדבּר בשם האספה של איק”א נקרא בפי המיניסטר בפשטות גמורה: “שלוּחו של הקונגרס הציוני”. ב) שאותן “ההבטחות הגדולות” שהביאה אז איק"א מבירת טורקיה היו מוגזמות מעט… לפי דברי המיניסטר הטורקי פנה אז “שלוחו של הקונגרס הציוני” (קרי: שלוחה של איק"א) לשני מיניסטרים. אחד מהם לא רצה לראותו כלל, והשני אמנם נתרצה לדבּר עמו ושמע הצעותיו – ודחה אותן! –

וכשקראתי כל זה בכה“ע, אמרתי בלבי: אין רע בלא טוב. עתה בודאי ישׂימו כה”ע שלנו את לבם לדבר ויפרשוהו כהוגן, שיבין גם הקהל הגדול, כמה מן העלבון הלאומי יש במצב כזה, שכּל הרוצה ליטול לעצמו שֵם “מושיע” בא ונוטל, וכל הרוצה לצַחק בנו בבשׂורות בדויות בא ומצחק, – אבל, לצערי, לא באה תקוָתי. הרבה עתונים יהודים בלשונות שונות באים לידי, ובשום אחד מהם לא מצאתי את אשר בקשתי, כאִלו עשׂו קנוניא ביניהם, שלא לבייש אנשים מכובדים שכוָנתם רצויה בודאי…

ולא יפּלא איפוא, כי גם אחר גִלוי-סוד זה לא נפל לבם של בעלי איק“א ולא נתמעטה ה”אֶנרגיה" שלהם בעבודת ה“צלצול” שהם מומחים לה כל-כך. והפעם הזמין להם הקב“ה מציאה יקרה בלי יגיעה יתרה. כמו שמעיר בעל ה”הערה הקצרה" הנזכרת למעלה – ועדוּתו מכוּונת אל האמת – נתאחדו עוד לפני ירחים אחדים יהודים ממקורות שונים (ביאליסטוק, לודז' וכו') בשביל לקנות כברת אדמה בסביבות “רפיה” אשר בוַעדי אל-עריש. הדבר נעשׂה בדרך הרגילה בא“י: באמצעות סרסורים ומו”מ ארוך עם המוכרים, מו“מ שדורש פקחות יתרה ותחבולות שונות ושאין ה”קול" יפה לו כלל. זכורני, לפני איזה זמן, כשנתפרסמו בכה“ע הידיעות הראשונות על ענין זה, יצא אחד מן המתעסקים בדבר (מר מ. שיינקין) במחאה גלויה נגד הפרסום הזה (איני זוכר באיזה מכ"ע), ומתוך דבריו ניכר היה, כמה זקוק הענין לזהירות וצניעות וכמה חרדים המתעסקים, שלא יקולקל הכל בעֵקב הפרסום. ובמשך כל אותו הזמן לא היתה לה לאיק”א שום שייכות לענין זה, ואיני יודע איך נטפלה לו פתאום גם היא. בעל ה“הערה הקצרה” (שכנראה, בקי הוא היטב בכל פרטי הדבר) אומר: כי “איק”א באה אח“כ והיא רוצה לקחת איזה חלק בענין זה”. רוצה לקחת איזה חלק“! – ובזכות “הרצון” הזה באים בעלי איק”א ללונדון “לצודד נפשות”, ולמטרה זו הם מפרסמים מאמרים מיוחדים לא רק במכה“ע היהודי Jewish Chronicle, כי אם גם בעתונים כלליים (Daily Mail ועוד)2, שהרבה מאות אלפי קוראים להם בין האנגלים ונקראים הרבה גם במצרים, ובמאמרים האלה מתארים בלשון מדבּרת גדוֹלות את הישוב היהודי החדש, העומד להפּתח עתה בסביבות “רפיה”, ומטעימים ביחוד מה שהמקום הזה, אע”פ שהוא חלק מא“י, נחשב על מצרים ועומד תחת חסותה של אנגליה, ובלי שום בושה מיחסים כל הענין לעבודתה של איק”א, שהיא היא שחקרה ודרשה את המקום “במשך שמונה עשׂר החדשים האחרונים ומצאה אותו טוב ונאה לישוב, ומיסדה (ד"ר נ.) על ידי האֶנרגיה העצומה שלו, הביא את הענין עד הלום ולא נח ולא שקט עד שהצליח ליסד חברה מיוחדת לישוב זה” וכו' וכו', ופה מוסיפים (כדי להפיס דעתם של אלו שעבדו באמת לטובת הדבר מראשיתו): “בעזרת שתי אגודות, אחת בביאליסטוק ואחת ביפו”. קשה מאד להאמין, שאין האנשים האלה מבינים את הנזק העצום שיוכל הרעש הזה להביא להתפתחות הישוב במקום ההוא, אם באמת יש תקוה להתפתחותו. אבל מה בכך? בשׂכר זה אפשר שימצאו בלונדון עוד “מכובדים” אחדים שיתנו ידם לאיק"א, כלומר, שיַרשו בטובם להזכיר גם שמותיהם בין חברי הוַעד שלה. –

ובכן הנני חוזר ושואל: עד מתי נבּיט במנוחת נפש אל החזיון המשונה הזה, כי תמצא בקרבנו אוֹרגניזציה מיוחדת, אשר מראשית ברייתה ועד היום, מן השם שנטלה עד “עבודתה” האחרונה בלונדון, הראתה כוחה וגבורתה אך בריקלמה צעקנית, שלא הביאה ואינה עלולה להביא לידי שום פעולה ממשית, אבל עלולה להזיק לפעולת אחרים? וכי שמעתם מימיכם אוֹרגניזציה מעשׂית, “ישובית”, חיה ורועשת במשך כמה שנים ולא הספיקה בכל אותן השנים לקנות אף ארבע אמות קרקע ולהושיב אף נפש אחת באיזה מקום שהוא? – אמנם אין לנו יכולת לסתום פיהם של הרועשים או לבטל את האוֹרגניזציה שלהם. אבל יש ויש לנו יכולת – אם אך נדאג קודם כל לכבוד עמנו ועבודתנו הלאומית, ולא לכבודו של פלוני או אלמוני – להגיד לאנשים האלה בקול רם, באזני כל ישׂראל, מה שאנו חושבים על מעשׂי תעתועים כאלה, ואם יוָכחו, שאין “הפעמונים” מועילים עוד לבלבל דעת הקהל, – יחדל ה"צלצול מאליו.

והנה הרגשתי הפעם צורך בלבי להיות המתחיל במצוה זו, ורוצה אני לקוות, שיבואו אחרים ויגמרוה.

לונדון, י“ח ניסן תרע”א.


  1. נדפס ב“הצפירה” ניסן תרע"א, אפריל 1911.  ↩

  2. בהצפירה גליון 75 באה רק תמצית קצרה מן המאמרים ההם, ובשביל להכיר תכונת הדבר בשלימות צריך לקרוא גוף המאמרים במקורם האנגלי. במאמר שהדפיסו במכ"ע Daily Mail (7 אפריל) הם מראים על התועלת שיביא הישוב החדש הזה לאנגליה: מצד אחד, יתחזק על ידו כוחה של אנגליה במצרים, ומצד אחר, תפּטר על ידו בארצה מן השאלה הקשה של כניסת היהודים הרוסים, מבלי שתהיה מוכרחת לסגור דלתיה בעדם. כי מעתה יפנו היהודים האלה אל הפתח הפתוח לפניהם במקום החדש, ולא יבואו עוד בשטף על חופי בריטניה… כך כתוב שם שחור על גבי לבן! –  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47623 יצירות מאת 2648 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20050 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!