א. 🔗
ידיעת תולדות העמים הנהו ענין חשוב מאד גם בתור מטרה לעצמה, לדעת גם את יתר העמים, וגם בתור מכשיר, למען הבין אם תולדותינו אנו. כי תולדות עם אחד מהעמים הנן רק דפים אחדים קרועים מתוך ספר שלם, שאי אפשר להבין אותם, מבלי לדעת את הקודם ואת הנמשך. ביחוד תלויות תולדות ישראל בתולדות יתר עמי התרבות, באשר בא העם הזה בנגיעה ופגיעה מעט לטובה והרבה לרעה עם רֻבם בזמנים שונים.
ואולם המסגרת, אשר תקיף את תולדות העמים, לא תוכל להיות שלמה ושקופה כמסגרת התקופות בתולדותינו. תולדות ישראל הנן חוט אחד ארֹך הנגלל מתוך פקעת אחת מימי אברהם אבינו או מימי שֵם בן נח עד ימינו, אף אם קבל החוט הזה מראות שונים; ואפשר להכיר את נקֻדות המעברה, ששם החוט מלבין, משחיר או מאדים. נקֻדה כזאת היא ראשית לתקופה חדשה. ואך תולדות העמים אינן מטוה אחד, אף אם יש קשרים ומקלעות האוגדים ומצרפים את כֻלן.
בתולדות העמים אין נוהגים לקרֹא את התקופה בשם איזו כת של משפיעים ברוח או בזרוע, כמו שמדברים למשל על תקופת הנביאים, שהיא תקופת המלכים בישראל. זה אפשר לעשות רק בתולדות עם אחד. ועם כזה, אשר בכל התקופות, ישנו רק אחד בעולם ושמו ישראל. ולכן המנהג הפשוט הוא לחלק את תולדות העמים הכלליות לעמים ולקרא לכל תקופה בשם העם, המשפיע ביותר על יתר העמים שכניו, אף אם כמובן משפיעים בזמן הזה גם הם; ואם יבא סוף התקופה ההיא לאמר אם יהיה על העם המושל בתקופה ההיא לפַות מקום אל העם, אשר התקופה השניה נקראה על שמו, הלא אין הדבר נעשה פתאום, כי אין קפיצות בתולדה. יום המעברה מתקופה לתקופה, אם יש בכלל יום כזה, איננו כי אם ההכרעה האחרונה.
אף על זה עלינו להעיר, כי השטה אשר הנהיגו בארפה לחשב רק מעט מעמי הקדם בימי קדם ורק עמים ידועים מעמי ארפה לעמי התרבות ולבטל את האחרים, למשל את ההֹודים ואת הסינים איננה נכונה. הרשות לעמי ארפה לראות בעצמם את המרכז של תולדות העמים, בשביל ש“אדם קרוב לעצמו” ורואה את הכֹל בשורה הראשונה במשקופים שלו, כמו שנעשה זאת גם אנחנו. אבל אנחנו קוראים לזה “תולדות ישראל” ולא “תולדות העמים” והם היו צריכים לקרא למדע הזה הידוע בבתי ספר בשם “תולדות העמים” “תולדות ארפה” והנכון “תולדות מערב ארפה” או “תולדות הנוצרים”.
ואך בדבר הזה אין בידינו להעמיד את שורת הדין, כי בגלותנו ופזורנו אנחנו זקוקים להם בחקירת התולדה, וגם הנעשה על ידינו, יֵעָשה על חשבונם, אמנם כל זה נוגע רק למדת האמת והיֹשר של המדע; ואך להבנת תולדותינו אנו, אין אנחנו מפסידים מאומה בעָוֶל הנעשה לעמי אזיה. כי כל העמים אשר עוללו עלילה על מהלך הענינים בישראל, לרעה או לטובה, חשובים אצל חוקרי ארפה ותולדותיהם נחקרות, עד כמה שאפשר.
התקופה הראשונה של קדמי תבל מאדם ועד נח, אשר ארכה כאלף וחמש מאות שנה היא משֻתפת לכל עמים. אז התרקמה צורת החיים של האדם הפרטי עם מעלותיו ומגרעותיו. כבר למדו בני אדם לקרֹא שֵם לכל דבר וסגלו לעצמם את השפה, שהוא יסוד כל חיי האדם ובה הוא נבדל מכל חי בתור “חי מדבר” או “רוח ממלא”. בבקשם טרף לנפשם, למדו להיות אכרים ורועים, יושבי אהלים ובוני ערים. גם אהבת הקנינים זאת אֵם כל המעשים הכבירים הנעשים תחת השמש, כבר קננה בלבם, והיא הביאה שנאה ותחרות, אף בין אחים.
דורות רבים השתמשו לחרישה וכדומה בצורים. ואך עוד בימים הקדמונים האלה כבר מצאו תחבולות ללטֹש את הנחשת ואת הברזל ולעשותם לבלי חפץ. תשמיש הברזל שִנה את תכנית החיים תכלית שנוי, עד אשר לא נוכל אנחנו בני הדורות האחרונים לצַיר לנו איזה ציור מבני אדם, אשר היו בלא ברזל. ואך במעבה האדמה מוצאים שכבה של דורות כאלה, שלא ידעו עוד להשתמש בברזל.
גם את הזמרה בפה ואת הנגינה בכלים ואִתן השירה כבר נגלו לאזני הקדמונים ההם וטעמם, גם את חיי המשפחה, נשואי אחדות, וההפך מזה, רבוי נשים, עד פריצת הגבול של חטיפת נשים בידי החזקים ועד נבלה וזמה הכל כבר ידעו. העתיק בכל הספרים מסר לנו על כל הדברים האלה רשימות קצרות, אבל מדֻיקות מאד. ואי אפשר לבן אדם להבין את דורו ואת עצמו, מבלי להגות בהוית תרבות האדם בתקופה הראשונה בהשכל ודעת.
המהפכה הגדולה, אשר באה על כלל האדם וכל החי למחות את כֻלם מעל פני האדמה ולהשאיר רק את ראשית תרומתם, לא שנתה הרבה את האדם כי כבר נעשו לו תהפוכותיו וחטאותיו לטבע שני, שאין הוא עוד אחראי עליהן, באשר כבר נולד בהן וגדל אתן, “כי יצר לב האדם רע מנעוריו” וליסודות השקפותיו ומנהגיו, אשר קנה לו לפני המבול, נוסף עתה אחר המבול בתקופת בני נח יסוד חשוב מאד, אשר נעשה במשך הדורות לעמוד התָוך, אשר כל המנהגים והמעשים סובבים אותו ותלוים בו. הדורות האלה הם תקופת יסוד ממלכות.
הרעיון להכניע בני אדם רבים ולהדריכם בשבט מושל יצא מבני חם, זה הבן, אשר היה קטֹן ובזוי בעיני אביו לתתו, לעבד עבדים; כי הקצוות נוגעים" ובמקום עבדות, שם יש גם אדונות. נמרוד בן כוש בן חם היה המלך הראשון – ולא בעמו ובארצו, כי אם באשור מבני שם. ממשלת זרים השנואה לכל, ועם זה מצויה בכל מקום, שהכל רודפים אחריה עד היום הזה, היא היתה הצורה הראשונה של ממשלת אדם באדם.
ב. 🔗
שתי התקופות הראשונות הקודמות לתולדות ישראל הן קודמות גם לתולדות העמים; כי בימי קדמי תבל לפני המבול ובימי בני נֹח אחר המבול היו עוד כל בני האדם משפחה אחת, אך אם לא היתה ביניהם אחות מופת. אלה היו תולדות האדם; ורק אחרי אשר נפרדו בני האדם למשפחותם בארצותם בדור הפלגה, החלו תולדות העמים.
כאמור היה המושג הראשון נמרוד מבני חם, אשר מלך באשור – מבני שם. גדולה מהממשלה הזרה של חם בשֵם היתה הממלכה, אשר יסדו בני חם בארצם במצרים; זאת היא התקופה הראשונה של תולדות העמים, אשר רשומה עודנו נכר בחיי הצבור בכל עמי התרבות. למצרים היתה ממלכה גדולה וחזקה וסדריה נשארו למופת לכל הממלכות, אשר נוסדו אחריה, ורֹב הפרקים של הלכות מדינוּת נשנו בראשונה על גדות היאור. הנסיון אשר נעשה בבבל פעם אחת להשתתף רבבות בני אדם לעבודה צבורית לבנות “מגדל וראשו בשמים”, נעשה במצרים למנהג קבוע לדורות. המצרים לא היו רק הראשונים במבנה בנינים ענקיים, היכלות מלכים וערי מסכנות, קברות וצריפים, כי אם גם היחידים בכל התקופות. כי הכמות של בניניהם לא השיגה שום אֻמה עד הנה ולפי הסברה ישארו המצרים בזה יחידים לנצח.
גם ביתר המלאכות היפות: ציור ופסול, היו המצרים למורי העמים. ובדעת האדמה וכחותיה גברו כהני מצרים וחרטומיהם ויעשו חיל. הכשפים, אשר בהם הכו בסנורים את עיני העמים להוליכם שולל כשה לטבח, היו מיֻסדים על ידיעה מֻרבה בטבע וכחותיו. תקופת הפריחה למצרים ארכה כמעט כמדת תקופת האבות כחמש מאות שנה. רעמסס השני, אשר העביר את אבותינו בפרך, היה הגדול בכל מלכי מצרים לפניו ולאחריו. בימי בנו מרן-פתח ירדה ממלכת מצרים פלאים במכות, אשר הֻכתה בעת יציאת אבותינו ממצרים בשנת פ' רפ"ה, ומאז לא יספה עוד להשמיע את קולה בחוץ עד ימי שלמה המלך. עוד זרחה ושקעה שמש מצרים פעמים רבות תחת דגלים זרים: כוש, יון, רומי וערב: ואך למדרגת “רבתי בגוים” לא שבה עוד.
אחרי המצרים עלו הכנענים, אשר גם הם מבני חם, על הבימה של תולדות העמים. באמנות למשֹל באחרים לא הגיעו אף לקרסלי המצרים ולכן פרי מעשה ידיהם קטן בהקפו, אך אם היו באיכות המלאכות היפות תלמידים ותיקים למצרים. רק במסחר ובחרֹשת עלו הם למדרגה גבוהה מאד וכל מה שלמדו כל העמים מהמצרים ומיתר עמי הקדם לא למדו כי אם על ידם. כי הם היו בבנין ספינות ונסיעות למרחקים ותמורת סחורות איזה ארץ בסחר כל הארצות משובבי נתיבות. לחריצות גדולה כזאת במסחר וחרֹשת באו על ידי לחץ. כי אחרי אשר באו אבותינו ארצה ישראל וילחצו את הכנענים על חלקה צרה על שפת הים, אשר לא הספיקה להם, בקשו להם מקורות מחיה בהמצאות ובנסיעות.
מהעברים הקדמונים (בני עבר בן שלח בן ארפכשד בן שֵם) קבלו את השפה העברית ואת הכתב העברי, אשר פתחוהו העברים מתוך כתב הצורות אשר למצרים. את הכתב העברי מסרו הכנענים בנסיעותיהם הרחוקות בים וביבשה לכל העמים, תקופת הכנענים ארכה בתקופות השופטים והמלכים בתולדותינו עד חרבן צֹר וצידון ערי הכנענים ביד נבוכדנצר בשנת ג' קנ"ה.
וממלכת נמרוד הראשון במלכי ארץ בין הנהרות פרת וחדקל, לא בטלה בתקופות המצרים והכנענים כי אם עוד נעשו כמוה מלוכות קטנות הרבה בארצות האלה. ויש אשר התאחדו לאחת גדולה ותנסינה לפרֹש את מצודתן עד הירדן קדוב למצרים בימי כדרלעומר מלך עילם ועוד. ויש אשר התחרו אף במצרים עצמה ולרֹב נלחמו הממלכות האלה אשה באחותה, הנכבדות בהן אשור ובבל דחו אשה את רעותה חליפות. בראשית האלף הרביעי גברה אשור ותבלע בקרבה את בבל ועוד ממלכות רבות וממלכת אפרים בכללן וכבר שננה את שניה גם ליהודה, כנען ומצרים; וכמעט נראה, כי בקרוב תהיה מושלת בכפה. אבל בטרם הגיעה לזה, נפלה כֻלה בידי נבוכדנצר מלך בבל בשנת ג' קנ"ה.
ממלכת בבל החדשה נעשתה באמת כבירה בכל הממלכות, ואך המושלים בבל לא היו בבליים כי אם זרים: כשדים, אשר היו אחד משבטי הארמים והפקחים שבהם. כחם בחכמה היה כנראה גדול מאד. בעוד אשר העמיקו חרטומי מצרים בתולדות הארץ, התבוננו הכשדים אל מסלות הכוכבים ויהיו הם אבות התכונה. וכמו שהשתמשו חרטומי מצרים בחכמת הטבע לעֵוֵר את עיני העמים בקסמיהם, כן השגיעו הכשדים את העמים בהבלי החזיון בכוכבים, אשר ידעו הם להגיד מראש את נתיביהם. גם חכמת התכונה וגם אולת החזיון בכוכבים נעשו נחלת כל הגוים וגם ביום הזה טרם עברו תעתועי הוברי שמים מהעולם. לפי ממשלת כוכבי לכת בימים ידועים ושעות ידועות, אשר בדו להם הכשדים, העלו שמות לימים ושעות. שמות ימי השבוע עברו מהם לעמים רבים ועד היום הזה מכנים העמים הרמניים והגרמניים את ימי השבוע בשמות הכוכבים על פיי תורת הכשדים.
ממלכת הכשדים בבבל היתה חזקה, אבל קצרה מאד ואין תקופה קצרה כמוה בכל תולדות העמים. רק שבעים שנה במספר משנה ג' קנ“ה עד שנת רכ”ה היתה בבל “פטיש כל הארץ” ואחרי כן נשברה לצמיתות, אשר לא נשאר ממנה שריד ופליט. אבל זה נוגע רק לממלכה המדינית של הכשדים; ואך ממשלתם הרוחנית עוד הוסיפה להתחזק ולהתפשט דורות רבים. כי כל העמים השמיים ואנחנו בני ישראל בכלל, מלבד הערביים, קבלו את השפה הארמית במדברים שונים. מבחר פרי רוח ישראל נמסר לנו בארמית ועד היום הזה אנו מתפללים על קדוש שם שמים בשפת הכשדים.
ג. 🔗
בעת אשר כבש כורש מלך פרס בעזרת חותנו דריוש מלך מדי את בבל מידי מלכָהּ בלאשאצר ואתה כל הארצות הרבות מערבה עד הים הגדול, אשר כבש נבוכדנצר אביו, עבדה ממשלת התבל מבני שם אל בני יפת. כי הפרסים הם מצאצאי מָדי בן יפת ושפתן האירנית קרובה אל השפות היפתיות, אשר אנחנו שומעים פה בארפה. חוץ מהערבים אשר שפכו בתקופה מאֹחרת את ממשלתם על העולם, מבלי להכניע את כל הישוב תחתם כעמים מושלים אחרים, נשארה ממשלת העמים בידי היפתיים מימי כבישת בבל בידי כורש בשנת ג' רכ"ה ועד היום הזה.
אין לכחד, כי היפתים מֻמחים בתורת המלוכה יותר ממושלי השֵמים רבותיהם ומושלי החָמיים זקניהם. בתקופות הקדמוניות של בני חם ובני שם משל היחיד בגבורת זרועו ובמזמת שכלו, אשר הערים להפֹך רצון אחרים כרצונו; מושלי בני יפת מצאו שטה חדשה בתורת המלוכה למשֹל לא בכח האגרוף והערמה לבד כי אם עוד יותר בכה האחדות של המון בני אדם, שכֻלם מתחברים ומסתדרים יחדו ולכל אחד תאבד אישיותו, בשביל שנעשה רק חלק מהמכונה הגדולה. במלוכה היפתית לא רק המון העם כי אם גם השרים והיועצים והרוזנים ואף המלך בעצמו בטלים בכלל. בממשלה החָמית והשֵמית המלך עקר והמלוכה טפלה לו; בממשלה היפתית המלוכה עקר והמלך טפל לה. ולכן מדברים מימי הפרסים והלאה על “חצר המלכות”, אשר הוא כעין חלקת שמים עלי אדמות, דבר שלא היה ידוע כלל בימי המצרים והכשדים. המלך לא היה צריך להצטין כל כך בגבורתו וחכמתו כמלכי הכשדים כי אם “בראותו את עֹשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדֻלתו”.
ממשלת בני שם ובני חם היתה כעין עבודת ידים; ממשלת היפתים היא עבודה של בית חרשת גדול, שכָל גורם בטל במעוטו ורק רבבות כחות מצטרפים לפעֻלה גדולה. הפרסים העמידו מכונה גדולה של ממשלה בשושן, אשר מצודתה היתה פרושה מהֹדו ועד כוש. ועל כל משמר ומשמר איזה שוטר, איזה פקיד
העושה את התפקיד המתאים לו, ועל הפקידים הקטנים פקידים גבוהים מעל גבוהים בכל הכרכים והערים והכפרים, אחשדרפנים ופחות ושרי מדינות וכ'. הפרסים היו בעבור זה גם הראשונים, אשר עשו דֹאר עם תחנות בכל עיר ועיר ואנגריה ועוד דברים כאלה. בכל הלכות מסדֹרת, לאמר: חבור כחות רבים לאחד עם בטול האישיות של כל יחיד, תלמידים הם כל העמים למלכי פרס.
באשר לא היה עוד בממלכת פרס המלך בחריצותו האישית עקר כי אם המכונה הגדולה, אשר היו לה הרבה גואלים, לא נשברה מלכות פרס אחרי מות שלשת המלכים הראשונים לבית החמניש: כרש, אחשורוש בנו ודריוש, אשר היו חרוצים ונבונים; כי גם בימי אחשורוש השני “המלך הטפש” ובניו ונכדיו השכורים והנרפים עבדה מכונת המלוכה הלאה, עד אשר “עמד מלך גבור”, אשר לא היה כמוהו לפניו ואחריו, אלכסנדרס היוני מלך מקדן, אשר “משל ממשל רב ועשה כרצונו” ויקח תחת רגליו ממלכות ועמים רבים וגם למלכות פרס הגדולה בכֻלן עשה קץ בשנת ג, תכ"ח.
השפעת היונים גדולה על כל העמים מהשפעת כל העמים המושלים לפניהם ולאחריהם. בתורת המלוכה היו תלמידים ותיקים למלכי פרס אשר פגעו ונתקלו בהם הרבה במלחמות החזקות והממֻשכות בין פרס ויון בימי דריוש, אחשורוש וארתחשסתא ואחריהם. ואך בחכמה ומדע ומלאכת מחשבת היו תלמידים למצרים והם עברו את רבותיהם במקצועות רבים. גם השפעה יהודית נכרת בעבודתם התרבותית. במקצוע אחד עשו גם חדשות; הנטיה לשחוק ושעשועים, היא כללית לכל בני אדם בילדים במדה מרֻבה ומעט גם בגדולים; והיונים, אשר היו מסורים מאד לשעשועים, פִתּחו אותם למלאכה יפה לאמנות נפלאת, הנותנת ענין רב לכל אלה, אשר לא הכינו לבם לעסֹק בחכמה או במעשים טובים. היונים עשו שטות שלמות ומחֻכמות בשובבות, מרוץ סוסים, הנפת חרבות ועריכת חזיונות ועוד דברים כאלה ששמותם מעידים עליהם, כי הם ממקור יון. וגם בחכמה וספרות הראו היונים דרך לעשות את הקשוט החיצון והשעשועים ובנין השטות עקר ובקשת האמת טפלה להם.
גם בממשלה הרכיבו היונים את חכמת מצרים בסדרי פרס ולכן עברו את שני העמים. מיסד מלכות יון בעצמו אלכסנדרס הגדול היה תלמיד אריסטטלס הגדול בכל חכמי יון ולכן חבר עם תאות הממשלה אשר בו גם מלאכות תרבותית להפיץ חכמה ומלאכת מחשבת בכל הארצות, אשר העמיד שם דגל יון. אלכסנדרס מלך רק שלש עשרה שנה. אחרי מותו בשנת תל"ח נשברה מלכותו “ותחץ לארבע רוחות השמים”: בדרום מלכות בית תלמי במצרים, בצפון מלכות בית אטלס בפרגמן, במערב מלכות בית אנטיגנס במקן, במזרח מלכות בית סלוקס בארם ועוד ממלכות קטנות. כל המלכים האלה, אשר נקראו “באי כח אלכסנדרס”היו יונים ובכל הארצות הכבושות תחתן נשפכה רוח יון יותר לרע מאשר לטוב. בחצר המלכות אשר לבית תלמי באלכסנדריה אשר למצרים היו רֹב יהודים ומעוט יונים עֹושי דבר המלכות.
תרבות כל העמים הִנֵהָ מָרכבת מתרבות יון ותרבות ישראל. ובכל אשר יעזבו העמים עֹל מלכות שמים וארחות יֹשר, הנם שבים לתרבות יון לבד. ארפה של היום הנה כמעט גלגול של יון הקדמוניה; וברֹב בתי ספר התיכונים של ארפה נלמדת שפת יון ולכל בתי הספר שובבות יון חובה. במרום התרבות הארפאית עומד בית החזיון היוני. כל הממלכות היוניות הקטנות והגדולות נאכלו זו אחרי זו במלתעות רומי הגדולה ככל החיות הטורפות לפניה ולאחריה.
ד. 🔗
מעט אשר למדו הפרסים לעשות בית מלכות כלול בהדרו ולקדש את הבית הזה ולתת תקףֹ וחזוק לדברים היוצאים משם, לא חסר עוד הרבה לצעֹד עוד צעד אחד ולעשות גם מלוכה בלא מלך לעת הצֹרך. את הצעד הזה צעדו היונים והרומיים היום קוראים לתבנית ממשלה כזאת חפשית, באמת ארץ כזאת איננה חפשית ולעמים יש בה ממשלה חזקה מאד, אלא שרבים משתתפים בה, שהעושקים הם גם העשוקים. חפשית כזאת היתה עיר אתין ובנותיה ועוד ערים רבות ביון. גם רומי היתה למלוכה כזאת בלא מלך עוד מראשית מלכות פרס משנת ג' רנ"ב.
בכל ימי הפרסים והיונים היתה תאות כל יושבי רומי אך למשֹל זה בזה ובזרים. באשר היתה שם המלוכה פתוחה לרוחה, שכל הרוצה לזכות בה בא וזוכה, התפתח שם עם של מושלים, אשר עלו לשלמות גדולה באמנות למשֹל ויחשיכו בחריצותם בתורת הממשלה את מלכי מצרים, את אחשדרפני פרס ואת יורשי אלכסנדרס. חכמת נמרוד בן חם עלתה ברומי למרום קצה. יותר מכל ממלכות יון האריכה ימים ממלכת בית תלמי במצרים וגם אותה בלעה רומי בשנת ג' תשל"א.
היום אשר כבש בו אָקטביֵאנוס את מצרים בקרב אקטיאן בשנת ג' תשל“א, היה חשוב מאד בעיני הרומים; כי מלבד גֹדל ערך מצרים הפוריה והמשכלת חסמו בזה את הטבעת האחרונה לשלשלת הגדולה המקפת את כל ארצות הים התיכון מסביב. הכנעת קלאָפטרה היתה גמר מלאכה והכאה בפטיש כל הארץ. הנצחון הזה מסך שכרון על הרומים, והנסיון, אשר כבר בדורות הקודמים בימי סולה וקיסר להפֹך את רומי החפשית למלכות יחיד, הצליח הפעם בידי אקטביאנוס, אשר קרא לעצמו “קיסר” על שם דורו ו”אוגוסטוס" (נשגב).
היום, “אשר תפשה בו רומי מלכות”, (ידוע גם בתלמוד) הנהו לפי השקפת מוני הדורות תחלה לתקפה חדשה בתולדות הרומים ותולדות האדם בכלל. בזה הם מפליגים לא מעט; כי גֻדלת רומי לא באה ממעשי גבורים יחידים לא בימי חפשיותה כביכול ולא בימי קיסריה, אשר הצטינו אמנם רֻבם ככֻלם ברשעות וחמדת כבוד ובצע, אבל לא בגבורה מפליאה. רק התַגלית הפרטית להעמיד מכונת ממשלה מצֹרפת מכחות רבים לדכא את עצמם ואת אחרים עלתה בכרך הגדול על נהר טיבר עד מרום קצה. ולא בחנם יראו מושלי רומי לקרא לעצמם reges; קיסר היה גדול ממלך, אבל מלך לא היה, רעיון הממשלה לקח את לב הרומים בכללם שבי ותהי זאת כל משאת נפשם אך למשֹל או לחזק ידי מושל, להכניע או להִכָּנע. כל הנטיות הרוחניות והגשמיות שבאדם, הטובות והרעות, נעשו “לרקחות ולטבחות” לתכלית הגדולה והנעלה בעיניהם, לממשלת אדם באדם, אשר לדעת הרומים והעמים הנקשים אחריהם עד היום הזה לא נברא אדם אלא בשביל זה, לאחֹז בשבט נוגשים או לתמֹך בידי האוחז בו.
קשה קצת להסביר את הדבר לחניכי בחדר שנשמתם הישראלית איננה יודעת מרגשים כאלה; ולכן ננסה במשל. “הספר והסיף ירדו כרוכים מן השמים”; הספר נִתֵן לישראל – והסֵיף לרומי. וכמו שהיו בישראל דורות רבים אשר ראו את כל תכלית חיי האדם רק ללמֹד תורה וללמדה ובכל יתר מעשיהם רק מכשירים ללמוּד תורה, כן מלא רעיון הסֵיף והמלוכה את כל לב הרומים וכל יתר עניניהם רק למכשירי החיים יחָשבו בעיניהם. וכמו שהיו בעבור זה בישראל דורות שלמים של עוסקים בתורה, שהספר לא זז מידם, כן היו הרומים מחצי האלף הרביעי והלאה כֻלם אחוזי חרב ומלֻמדי מלחמה ומלאי ערמומיות מדיניות. וכמו שמתאמצים שלומי אמוני ישראל, שאינם יודעי תורה, להחזיק בידי תלמידי חכמים ולזכות על ידם, “שכל העולם לא נברא אלא לצית לזה”, כן רואים הרומים ותלמידיהם את תכלית חייהם בזה, שהם מחזיקים כסא מושל.
בשביל שהיחידים אינם כי אם מכשירים לקיום הממלכה (אף חפשית בכלל), אין חייהם ורכושם וכל טובותם נחשבים מאומה, במקום שטובת המלוכה (לא המלך) נתקלת אתם. גם הקיסר בעצמו היה אצל הרומים רק כלי שרת למלוכה; ואם ראו החרדים למלוכה איזה חשש קטן, פן יזיק המלך למלוכה, נדחה מיד הוא ולא היא, ולכן אך מעטים היו מלכי רומי, אשר מתו על מטתם, והרֹב הגדול מהם נהרגו ביד מעריציהם, אשר השתחוו להם כמה שנים ויתנו להם כבוד אלהים; כי לא להם עבדו כי אם לכתרם. תורת המלוכה והמלחמה של הרומים עד היום למופת לכל העמים ואף גאוני המושלים בארפה אין מגיעים לקרסולי הרומים. במדע וחכמה וספרות ומלאכת מחשבת לא חדשו הרומים מאומה. הם קבלו את הכל מהיונים, אשר לא השיגום ולא ירדו לסוף דעתם בשום דבר. ואך תרבות היונים נמסרה לעמים מעֹרבים לרֹב בתרגום רומי, אף על פי שהרומים בעצמם כתבו בדורות רבים יונית ולא רומית. בשפֹך הרומים את ממשלתם כמעט בכל ארפה ובמערב אסיה ובצפון אפריקה, הביאו לכל הארצות הרחוקות את דרכי המלחמה וסדרי המלוכה. גם שפתם, שהנהָ טובה לקרב (למלחמה) כאשר העיר אחד מחכמי ישראל: (ירושלמי פ“א, ה”ט) כי נשמת כל עם מתבטאת בשפתו, התפשטה מאד בארפה במערב ובדרום דחתה את לשונות העמים הנחשבים מאז והלאה לרומָנים באשר קבלו את השפה הרומית והיא נתחלקה בפיהם ללשונות רומניות ואלה הן: איטלקית, ספרדית, פרטוגיזית, צרפתית, ורומֵנית ועוד הרבה מדברים של שבטים בודדים. עוד יותר מהיונית נעשתה הרומית לחובה לכל משכילי העמים ועד לפני דורות אחדים כתבו כמעט כל ספרי המדע ברומית. הניבים הֻמשכלים של עמי ארפה הנם גם היום רומיים, ומי שאינו מבין רומית, איננו מבין שום ספר ושום עתון הנכתבים באחת מלשונות ארפה.
ה. 🔗
עם סדרי המלוכה ומשטר הצבא נשארו גם משפטי הרומיים למופת לכל עמי ארפה; תורת המשפטים הנה בטבעה מדע. בישראל מחזיקים את חֹשן משפט למקצוע מחדד את השכל ומפרה חריפות במֹח. ואחד מחכמי ישראל אמר: “הרוצה שיחכים יעסֹק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה גדול מהם, שהם כמעין הנובע”, גם בארפה נכתבו בחכמת המשפטים בדורות האחרונים מעט ספרים חשובים בנויים על יסודות מדעיים, אבל הספרים האלה הם חכמה בעיון ולא תורה במעשה. החקים והמשפטים הנוהגים בכל ממלכות ארפה אינם פרי המדע כי אם פעֻלות הרצון של תקיפים יחידים או של מפלגות חזקות. בימי הרומיים והעמים הכרוכים אחריהם היוצרים חֻקים לפי רוחם. ולכן הם מלאים סתירה ואין בהם עמקות וסברה ומכל שכן שאין בהם קרטוב של אהבת חסד ויֹשר. מכירים היטב, כי מקור מחצבתם לא בירושלים ואף לא באתונה כי אם ברומי האכזריה והשטחית. בעבור זה תקצר נפש התלמידים הלומדים משפטים במכלל, אשר עליהם לשנן להם את מרבית החקים היבשים והרקים, אשר אין להם לא טעם ולא ריח, בעוד אשר יתענגו הבחורים המעמיקים בסמ“ע וש”ך ויבלעו את חדושי “תמים” ו“קצות החשן” לתאבון.
ושגיאה גדולה היא בארפה, כי ספחו את המחלֹקת למשפטים למכלל, שהנהו לפי תכניתו בית מדרש לחכמה. איך אפשר לעשות מדע מחוקים שהמחוקקים בעצמם אינם אנשי מדעכי אם מושלים מדיניים? בית המדרש למשפטים מקומו בבית הממשלה וצריך להיות חלק מנציבות שבכל מדינה ומדינה כמו שמקום המחלקת לתורת הדת בכנסיה ולא במכלל. ואף אחרי אשר הפרידו בארפה את בתי המשפט מהמשלה להיות מִסדרת מיֻחדת ובית דין הגדול על גביהם, שאיננו תלוי בממשלה, זה הכל רק למראית עין, כי כל עוד שהמשׁפטים בנוים על יסודות רומי, אינם כי אם תקיפות ועריצות. רומי חגור חרב, שהוא גם זקן ויושב בישיבה היא בריה משֻנה.
מכל זה הננו רואים, כמה גדולה השפעת הרומיים בחיי העמים עד היום הזה. עם כל הרקבון, אשר נצבר בכרך גדול של רומי מדור לדור באשמת קיסריה המשֻגעים ושריה הרשעים והמוניה הבוערים, אשר כבר דמו החרדים לשלום העמים, כי עוד מעט והחריבה מלכות הרשעה את כל העולם, עמדה מכונת הממשלה הענקית ברומי עד שנת ד' רל“ו. והחלק המזרחי, אשר נפרד ממנה כמאה שנים לפני חרבנה. התקים בקנסטנטינפליס עוד כאלף שנים עד שנת ה' רי”ג.
כאמור לא מתה מלכות רומי מיתה מָחלטת; כי ילדה בנות רבות בדמותה כצלמה, אך אם לא הגיעו לקרסוליה בתֹקף מבצריהן וחֹד שִניהן וצפרניהן. וגם אָדבקר מלך ההרולים הגרמנים, אשר כבש את רומי מידי מלכה האחרון רומולוס אוגוסטולוס בשנת ד' רל"ו, הלך כמובן בעקבות הנופל בידו והקודמים לו, קיסרים מזרע עמים אחרים ישבו גם לפני כן על כסא רומי; לא נעשה אפוא שנוי גמור ברומי ומכל שכן שלא נעשתה מהפכה כזאת, אשר תבדיל בין המאֹרעות שלפני כן ושלאחרי כן לעשותם לשני עולמות: ימי קדם – וימי הבינים. על כל פנים כבישת בבל בידי כֹרש נכבדת יותר מכבישׁת רומי בידי אָדבקר ושלא בצדק קוראים לכל התקופות הארֻכות והשונות אשה מרעותה ממצרים ועד חרבן רומי בשם אחר “ימי קדם”. אבל כבר נהגו כן קוראי הדורות מהעמים ואין לשַנות את הדבר, כל עוד שאין לנו בתי מדרשות לחכמה כללית מיֻחדים לנו.
ואולם גם הנֻקדה החשובה העושה את מלכות רומי לדגולה ומצֻינת ביתר הממלכות, הממשלה בכפה-המיֻחדת, בכמות ואיכות רק לחיה הרביעית, לא בטלה בשנת חרבן רומי כי אם פשטה צורתה ולבשה צורה אחרת לפי הענינים, אשר השתנו; ורומי נשארה עוד הלאה “אימתני ותקיפא יתירה ושנין די פרזל לה רברבן אכלה ומרקה ושארא ברגליה רפסה והיא משניה מן כל חיותא די קרמיה”. כדמות, אשר ערך לה החוזה האלהי. עוד בדורות הראשונים למלכות רומי יצאה רוח טהרה וארץ ישראל למַגר את הפסילים ואת האלילים, אשר בערו וכסלו בהם כל כעמים. אף אם היה המאֹרע הזה קרוב לראשית הקיסרות ברומי (היא תפסה מלכות משנת ג' תשל“א והנוצרים מונים משנת ג' תשס”א), לא היה בהתחלה שום חבור בין מלכות רומי ובין התנועה הדתית, ולא עוד אלא שמלכות רומי רדפה את הנוצרים הראשונים בקנאה ושנאה להשמידם מעל פני האדמה. היא היתה בזה נאמנת לשטתה; כי מכיון שהם באו לטהר את הארץ מאלילים, הלא היה על ידי זה בסכנת שלטון האדם באדם, שהוא הרע והכעור בכל האלילים. רומי נלחמה אפוא מלחמת הקיום כנגד התנועה היהודית, אשר באה לעקרה מהשרש, וכלל גדול היה בידי בקדמונים, כי ירושלם ורומי, אחת נבנית מחרבן השניה. ולו נשארה התנועה הנוצרית, מה שהיתה בראשיתה, אז הביאה קץ למלכות רומי. על כל פנים אין מבינים בהגיון ישר, למה נעשתה רומי, אשר הכריעה את ארץ-ישראל ואשר עמדה בנגוד גמור עם משאת נפש היהודים, למרכז לתנועה יהודית.
אבל מה שאין חוקרי התולדות מבינים, הבינו הרומיים הגאונים במלאכת הממשלה. קנסטנטין היה הקיסר הראשון ברומי, אשר הכיר, שאפשר להפֹך את האויב לאוהב ולהוציא ממנו תועלת. הוא פתר את החידה של שמשון להוציא “מהאוכל מאכל ומעז מתוק”. אם ממַצים את עֹמק הדין", צריכים לאמר, כי מהשעה אשר התחתנה מלכות רומי בנוצריות, נחנקה זאת בחביקה ומתה מיתת נשיקה. סופרי הדורות אומרים על זה בלשון נקיה, כי הדת הנוצרית והכנסיה הקטולית לבד. מכל מקום נתן הרעיון היהודי אשר בנוצריות, ההכרה באחדות ה' והאהבה למוסר וטהרה הכרוכה בה, די כח ועצמה למלכות רומי הרקובה לחדש כנשר נעוריה למשֹל על עמים רבים ולהכניע את כל גדולי מלכיהם תחת רגליה.1
-
נדפס בשבועון “בת–קול”, גליונות ו‘, י’, ט“ז, י”ח, י“ט, לבוב תרע”ג. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.