רקע
שולמית הראבן

הר געש התפרץ בקולומביה. היו אזהרות ואתרעות. היה מי שאמר: יקרה אסון. אפשר היה לעשות הרבה דברים, שלא נעשו. אחר־כך, כשכבר אירע האסון, נתברר פתאום (למה פתאום?) שאין די מסוקים, או שהמסוקים אים מתאימים, וצריך להזמין אחרים. פעולות ההצלה לא נעשו כיאות. לא היו אמודאים. איש לא נתן את ההוראה הפשוטה, הידועה לכל חובש, להכניס עירויים, או לפחות לתת שתיה, לאנשים השקועים בבוץ, כדי שיחזיקו מעמד עד לחילוץ. העתונות מספרת שמשלוחים אשר נשלחו לאיזור האסון, לא הגיעו לתעודתם. ברגע מסויים חדלו לחפש. עשרים אלף איש נשארו קבורים בתוך הבוץ, עשרים אלף עדויות לשורה ארוכה של מחדלים.

אז מה עושה ממשלה האחראית לכל זה?

מה כבר נשאר לה לעשות? היא מכריזה על המקום כעל…מקום קדוש.

אנשים צעירים, אנא, אל תעברו לדום בכל פעם ובכל מקום שאומרים לכם “קדוש”. היו ספקנים. שאלו שאלות. שאלו, בלי פחד, כמה אנשים כבר נקברו בבוץ בתוך הקדושה הזאת, וכמה צפויים להיקבר בה בעתיד, אם השלטון לא יעשה את המוטל עליו.

ואם מישהו יאמר לכם שזה לא מוסרי לפקפק בקדושה, או במיתוס, שאלו אותו אם קורבן־אדם מוסרי יותר.

ידיעות אחרונות, 5.12.85

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.