רקע
ישראל מהלמן
דברי פולמוס נגד הנצרות בבתי דפוס נוצריים (במאה ה – 16)
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תדפיסים

בראשית המאה ה⁻16 ובמחציתה גברה התעניינות המשכילים⁻ההומאניסטים בספרות העברית, ונמצאו מדפיסים נוצריים שפירסמו ממיטב הספרים העבריים. אלה היו אישים בעלי תרבות גבוהה, מצויינים ברוחב⁻לב וברוח סובלנות. יש והעיזו אפילו להדפיס חיבורים, הכוללים השגות חמורות של היהודים על האמונה הנוצרית ויסודותיה.

רוֹוחת הדעה1 שתשובות רד“ק לנוצרים יצאו בפעם הראשונה לאור בבית דפוסו של משה כ”ץ בפראג בשנים שס“ד–ה' (5–1604) כתוספת לספר “באר משה” שהיה מכשיר⁻עזר מועיל למלמדים, ושם מחברו משה שערטל. חלקו הראשון של הספר, עיקרו – ביאור מלים בלשון אשכנז (יידיש) בחומש ובארבע מגילות וכן תרגום חפשי (פראפראזה) ב”לשון אשכנז" של “שיר השירים”; החלק השני, הנקרא “לקח טוב”, מכיל ביאור המלים בנביאים ובכתובים, ובין הביאור לספר תהלים וספר משלי נמצאים שני דפים (אחד באותיות רש"י ואחד באותיות מרובעות), שהם תשובות רד"ק לנוצרים.

לאמיתו של דבר ראו אור דברי הפולמוס של רד“ק כ⁻90 שנה לפני כן, בבית דפוסו של הנוצרי ד. בומברג, בחלק הכתובים של המקראות הגדולות, מהדורה ראשונה (רע"ח – 1517). בסוף ספר תהילים נדפסו על דף מיוחד (שממנו לא נשתמרו אלא עותקים אחדים) ההשגות של רד”ק, והתחלתן: “אלו הן התשובות שעשה רד”ק לנוצרים על קצת מזמורים.2 וגם ההקשים3 שחבר עליהם. ובתחילה במזמור שני למה רגשו גוים4. והנוצרים מפרשי' אותו על אותו האיש“5. בפעם השניה נדפסו שוב בבית דפוס נוצרי בשנת ש”ב (1541) באיזנה (ע"י פאולוש באגיוש)6 בסוף ס' תהלים.

תשובות רד“ק לנוצרים אינן חיבור מיוחד, אלא לקט של פסוקים אנטי⁻נוצריים מפירושו על תהלים שנדפס. “התשובות” הן השגות חריפות על האמונה הנוצרית, ביחוד על תורת השילוש, על המשיחיות של ישו, על המסתורין של לחם ויין שהם בשרו ודמו של ישו ועוד. מבוססות הן על התנגדות קשה לתפיסה הכּריסטולוגית של פרקי תהלים: ב', י”ט, כ“א, כ”ב, מה, ע“ב, פ”ז, ק“י. יש ודברי הפולמוס של רד”ק חריפים מאד, כגון ביטויים “זהו כסילות” או הסיכום הפסוק 'יפקחו העורים את עיניהם ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו''.

אין להתעלם מן העובדה, ששני המדפיסים ד. בומברג בוויניציאה ופ. בגיוש באיזני, פירסמו – כמעט באותו הזמן – ספר התקפה על היהודים ועל היהדות. כאילו לשם “איזון”. בשנת רצ“ט (1539) הדפיס בומברג ספר רווי שנאה לישראל ותורתו, ושמו “שבילי תוהו”. ומחברו הוא גיררדוש וילטויק7, יהודי מומר, ששימש לאחר המרתו שגריר של קארל החמישי בחצר השולטן. עיקרו של הספר – התקפות ארסיות על תורת ישראל בכלל, ועל התלמוד בפרט. המחבר מנסה גם להביא ראיות מן התלמוד והמדרשים, ע”י עיקום משמעות פסוקים, על אמינות הנצרות. הספר כתוב בלשון עברית משובשת, וחלקו – בחרוזים פגומים. נראה כי חשיבותו של וילטויק כמדינאי עמדה לו, שספרו נדפס בבית דפוסו של בומברג.

שלוש שנים אחר כך יצא לאור באיזני ספר ויכוח עם היהודים, להגנת הנצרות, והוא “ספר אמנה… אשר חיבר אותו איש ישראלי8 חכם ונבון לפני כמה שנים להורות ולהוכיח בו בראיות…. שאמונת המשיחיים שיש להם בהקב”ה באב ובן ורוח הקודש ובדברים אחרים שלמה ונכונה… להאיר בו עיני העורים… נעתק מלשון עברי אל לשון רומיי ע“י פאולוש באגיוש ונדפס באיזנה הבירה בשנת ש”ב (1542)“9. הספר מתחלק לתשעה פרקים, שכל אחד מהם דן במסכת חשובה לנצרות, למשל: פרק ראשון עוסק בתורת השילוש; פרק שלישי מנסה לבטל ספיקות חמורים, כגון “…ואם אלהים הוא… למה נתלה וסבל כל העינויים…”, בפרק החמישי – דין עינוייו ומיתתו ועליתו לשמים; בפרק השביעי – “עתה אכתוב על ט”ו תשובות שהיהודים מנצחים את המשיחיים ורוצים להוכיח מכאן שהמשיח לא בא”; בפרק התשיעי – איזה דבר מונע היהודים שאינם מקבלים אמונת המשיחיים". ספר האמנה ערוך בסדר הגיוני וכתוב בלשון בהירה ולא כספרים אחרים מסוגו.

שני המדפיסים, שהעזו לפרסם את תשובות רד"ק לנוצרים10, שילמו אפוא מס לכנסיה ולהמון⁻העם והוציאו לאור כל אחד בזמנו ובמקומו ספר אנטי⁻יהודי מובהק.

אל שני המדפיסים האלה מצטרף הצרפתי מארטין יובניס11, שהדפיס השגות חמורות על הנצרות, ביחוד על “האבן⁻גיליון”. בשנת 1555 יצא לאור ספר “בשורת מתי – עד היום הזה כמוסה עם היהודים ונחבאה במערותם ועתה באחרונה מתוך חדריהם ומחושך מוצאת לאור… בפאריס האם בצרפת”12. העתקת בשורת מתי לעברית והקושיות על הנצרות בסופה הן חלק מספר אנטי⁻נוצרי “אבן בוחן” לר' שם טוב שפרוט13, איש קאשטיליה (חובר בשנת 1375). כ"ג הקושיות בסוף בשורת מתי הן בבחינת השגות שאין עליהן תשובה. לדוגמה “שאל: איך הוה משיחכם שר⁻שלום שהיה כל ימיו תגר ומאז לא נשקט העולם ממלחמות וכתוב ‘למרבה המשרה ולשלום אין קץ’ וישו אמר, לא באתי לשום שלום בארץ כי אם חרב, אם כן דבריו סותרים לנביאים”. “שאל: כתוב ‘כי לא יראני האדם וחי’ והיאך אם ישו היה אלוה למה ראו אותו כל בני העולם ולא מת אפילו אחד מכל אותם שראוהו”14.

בתי הדפוס הנוצרים, שנזכרו ברשימה זו, פעלו במדינות שונות: באיטליה, באשכנז ובצרפת, וכולם – במאה ה⁻16.


  1. עי‘: יהודה רוזנטאל: ספרות הוויכוח האנטי⁻נוצרית עד סוף המאה השמונה⁻עשרה, מס’ 44 (ב“ארשת”, כרך שני, עמ' 141, ירושלים תש"ך).  ↩

  2. המזמורים – מהדורת איזנה.  ↩

  3. הקשיות – במהדורת פראג.  ↩

  4. חסר במהדורת איזנא ופראג.  ↩

  5. במקום “אותו האיש” – אמונתם,במהדורת פראג.  ↩

  6. Paulus Fagius  ↩

  7. Gerardus Veltuyck  ↩

  8. מומר.  ↩

  9. ידועה מהדורה לטינית בלי המקור העברי.  ↩

  10. דניאל בומברג הדפיס – בין השאר – גם את ספר העיקרים לר' יוסף אלבו, ללא השמטות (ויניצאה 1521).  ↩

  11. Martinus Juvenis  ↩

  12. אל הספר צורפו הקדמה מאת Jean Du Tillet ותרגום לטיני של Jean Mercier.  ↩

  13. Ad. Herbst: Des Schemtob ben Schapruth hebräische Uebersetzung des Evangeliums Matthaei (Göttinden 1879).  ↩

  14. בבית דפוסו של מארטין יובניס נדפס בשנת 1655–(?556) גם ספר ויכוח בין יהודי אלמוני ומשיחי על דת המשיח (עי‘ יהודה רוזנטאל: ספרות הוויכוח האנטי⁻נוצרית עד סוף המאה ה⁻18, מס’ 76, ו⁻261 ב“ארשת” ב, עמ‘ 149; וב“ארשת” ג, עמ’435, ירושלים תש“ך, תשכ”א). הספר, שקשה מאד להשיגו, צריך בדיקה: האם הוא אנטי⁻נוצרי או אנטי⁻יהודי, לפי תכנו ומגמתו? האם נדפס בלשון עברית ולטינית או רק בלטינית? מהי שנת הדפוס?  ↩

המלצות קוראים
תגיות