רקע
ישראל מהלמן
בית הדפוס באדריאנופול במאה הט"ז
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: רמת־גן: אוניברסיטת בר־אילן; תשל"ט

בעיר הגדולה אדריאנופול, שנוסדה ע“י הקיסר אדריאנוס, חיה במאה הט”ז עדה יהודית עתיקה. רווחת דעה שראשוני המתיישבים היהודים בה היו מגולי א“י אחר מפלת בר⁻כוכבא. “היהודים ישבו בעיר מימי קדם ומזמן רב טרם התיסדה הקיסרות הביזאנטינית, ובכך היה כאן פעמים רבות חילוף אדוני הארץ: רומיים, יונים, בולגארים ועוד הפעם יוונים, אך באחרונה מצבם היה רע ומר תחת ממשלת ביזנאץ, נרדפים ונבזים מהמון העם, עמוסי מסים כבדים מאת המושלים…”1 מצב היהודים נשתנה לטובה מאז המחצית השניה של המאה הט”ו, עם כבוש אדריאנופול ע“י התורכים והפיכת העיר לבירת ממלכת תוגרמה. התורכים המנצחים, המוקפים תושבי הארץ הנוצרים, התיחסו אל היהודים כאל בני⁻ברית, וע”כ נטו להם חסד. מאז התחילה עליתה המהירה של קהילת אדריאנופול. גורם אחר היה לפריחתה – שהיא נבנתה מחורבנן של הקהילות היהודיות באירופה. לרגל הגזירות והגרושים, ביחוד בהונגריה, ספרד ופורטוגל, נמלטו רבים לאדריאנופול, ביניהם חכמים אנשי⁻שם מן העילית שבשארית הפליטה. במאה הט"ז תפסה אדריאנופול מקום של כבוד בממלכת תוגרמה, ליד קהילות קושטא ושאלוניקי. מפליאה היא רשימת גדולי ההלכה שנפגש עמהם ר' שלמה עתיה, מתושבי ירושלים, בשלוש הערים האלה.2

בשנת שי“ב או שי”ג העבירו המדפיסים האומנים ר' שלמה ור' יוסף יעבץ, את בית דפוסם משאלוניקי לאדריאנופול. במשך חמש שנים (ש“ו–שי”א) עבדו שם האחים המדפיסים בהצלחה אך, כבעלי⁻יזמה, שינו את מקומם וקיוו להרחיב את פעולתם. באומץ ידעו להתגבר על מכשולים כבדים. ר' יוסף ן' וירגא מספר בסוף ספרו שארית יוסף (ראה להלן, ב): “בשנת מכת הדבר והמדפיסים ואני העני מבוהלים ודחופים היינו כל היום רצוא ושוב על עסקי קבורה”. אעפ"כ, האחים יעבץ לא רפו ידיהם והמשיכו במלאכתם, מלאכת הקודש.

ואלה ספרי אדריאנופול לפי סדר הדפסתם:3

 

א. ספר שבט יהודה4 חברו החכם הרופא ההר שלמה ן' וירגה זלהה זה

ספר תולדות ישראל ממאורעות וצרות רעות שעברו על היהודים בהיותם בארצות העמים כמו שמצא כתוב בספר זקנו הר יהודה ן' וירגה ז"ל וכן מספר מה שמצא כתוב במקומות אחרים גם מה שראו עיניו צרות… וכן יספר עלילת הדם… וכן ידבר מויכוחים בענין הדת… וענינים אחרים… באדריאנופולי קרית… המלך… סולטאן סוליימן… היתה התחלתו שנת שדי…

נדפס בשנת שדי (1553/4)5. ס“ח דפים לא ממוספרים (=ט"ו קונטרסים, מסומנים לממטה מימין, X 4, ועוד ח' דפים תוספת). או”מ. ◦4.

המחבר הוא ר' שלמה ן' וירגה, מורשה הקהילות בקסטיליה ואראגון לפני הגירוש. הוא ייחס את חיבור הספר לזקנו ר' יהודה ן' וירגה, אחד מהמפורסמים במשפחתו, שהשאיר אחריו רשימות היסטוריות ממאורעות הזמן. על שמו קרא את הספר: “שבט [Verga = שבט] יהודה”.

את “החכם הכולל” ר' יהודה ן' וירגה מזכיר ר' אברהם זכות6 כבעל מקצוע באסטרונומיה. יתכן שזהה הוא עם חוכר המיסים בקסטיליה שברח לפורטוגל (בשנת הגרוש בספרד) ומת שם על קדוש השם.

את הספר העשיר בתוספות והוציא לאור ר' יוסף ב"ר שלמה אבן וירגה – ר' להלן, ב–, וסיימו בתחינה: “אל רחום וחנון איככ' תוכל לסבול עוד וראית ברעה אשר ימצא את עמך ועיככ' תוכל לראות אבדן מולדתך בני עבדיך, אל ימעטו לפניך צרותינו והשקיפה ממעון קדשך עם כל השמדות לכתנו אחריך מהר קח לבוש חסדך והושיענו למען שמך…”.

 

ב. ספר שארית יוסף חברו החכם… יוסף ן וירגא יבאר בו רבים מכללי

התלמוד אשר לא הביאו הראשונים… והוא קיבצם… נדפס ע“י האחים שלמה ויוסף בני החכם… יצחק יעבץ הדורש זלה”ה פה אדריאנופול היתה התחלתו בר"ח אלול שנת אל שדי…

נדפס בשנת שד“י–שי”ה (1554)7 מ“ד דפים לא ממוספרים (=י"א קונטרסים, מסומנים למעלה, X 4). או,מ. ◦4. מחבר הספר הוא ר' יוסף ן' וירגא, מגולי ספרד, שהגיע אחרי נדודים לאדריאנופול. סביב שנת ש' היה כבר חכם מפורסם, כפי שמעידים דברי ר' שלמה עתיה:..ואלה החכמים אשר היו בעיר אדריאנופולי שהייתי אני מכיר… והחכם יוסף בן וירגה…”8 בשנת שד“י (1154) זקן היה ומדוכא. בראש הספר (מעבר לשער) סיפר: “מכיר אני את מקומי השפל, וכל שכן בארצות האלה אשר ת”ל מלאה הארץ דעה, והקטן שבתלמידי קטנו עבה ממתני, אבל הכרח הביאני באשר עוונותי הכו תולדותי, ולעת זקנה נשארתי ערירי מבן יחיד… ובקשתי לי להשבית יגונותי ומשברי ים תלאותי איזה תועלת… לנערי בני ישראל המתחילים אשר למיישר נקראו בנים… ויהי מה שום זכר ביניהם ממני או שארי' לבן קראתי שם החבור הקטן הזה שארית יוסף, וראשונה קראתיו שבט מישור, וחשבתי כי שם זה מורה גאוה, וסלקתי אותו וקראתיו שם מורה שפלותי ודלותי”.

ספר המקודש לכללי התלמוד הופיע כבר במאה הט“ו, סביב שנת 1490, הלוא הוא ספר “הליכות עולם” לר' ישועה ב”ר' יוסף הלוי, יליד צפון⁻אפריקה. ספרים ממין זה יצאו לאור מפרק לפרק. ר' יוסף ן' וירגה שם לו למטרה למלא את החסר בהם, ואולם לרגל צערו האישי וצוק העיתים לא הגיע גם ספרו לכלל שלימות. מודה הוא: “קיצרתי כמה כללים שהיה בליבי לכתוב גם ידעתי ימצאו טעויות לרוב הרעדה והבהלה” (בסוף “שארית יוסף”). מן הראוי להעיר שר' יוסף שהשלים את ס' “שבט יהודה” ומחבר ספר “שארית יוסף” הם אישיות אחת, על אף אי אלו ספיקות שנתעוררו.

 

ג. פירוש מסכת אבות שחבר הרב החסיד הר' יוסף יעבץ הדורש ז“ל ע”י האחים

בני… ההר יצחק יעבץ ז"ל… באדריאנופולי… קרית מלך… שולטן שוליימן… נתחלה המלאכה… בחודש שבט שנת יקרה… ובקולופון: תם ונשלם הספר הנהדר באדר שני הנאדר על יד… הבחור המשכיל ר' אפרים הכהן… ומלאכת סדור האותיות לו היתה למנה המשכיל ר' אלקנה ומי שאמר לעולם די יאמר לצרותינו די…

נדפס בשנת שט“ו מחודש שבט עד אדר שני (1555). צ”ו דפים לא ממוספרים (=כ"ד קונטרסים מסומנים מלמעלה X 4). או"מ ◦4.

הפירוש ערוך לפי עומק הפשט, בלוית דברי הגות ומשלים. לעתים מזכיר הוא דעות של אחרים, כגון: “ורשב”ם ז“ל פי'” (דף ל"ג), “ושמעתי מגדול הדור…” (דף אחרון). מספרי ר' יוסף יעבץ נדפסו עוד במאה הט"ז:

1. מאמר חסדי ה', קונשטאנטינה רצ"ג (1533).

2. מאמר האחדות, פירארה, שי“ד (1553); לובלין, שנ”ז (1596)

3. אור החיים, פירארה, שי“ד (1554); לובלין, שנ”ז (1596)

4. יסוד האמונה, פירארה, שי“ד (1553); לובלין, שנ”ז (1596)

5. פירוש תהלים, שאלוניקי, של"א (1571)

 

ד. תשובות שאלות…. מהר"ר אליה מזרחי נדפסו… על יד האחים בני

החכם… יצחק יעבץ הדורש זלה"ה פה אדריאנופולי. ◦4.

לפני זמן קצר נתגלו ארבעה הדפים הראשונים של שו“ת ר' אליה מזרחי בדפוס ראשון, שלא נודע לחוקרים ולומדים. הקטע כולל כמחצית השאלה⁻התשובה י”ו (לפי מהדורת קושטא, דפים ט"ו, א' – י,ז, א') ותחילתה: “וששאלתם על דבר המתנות שנוהגים אבי הכלה ואמה לתת לחתן פעמים אחר האירוסין מיד ולפעמים אחרי הקניינות מיד…” אין בין נוסח אדריאנופול ונוסח קושטא אלא שינויים קלים: חסרון כמה תיבות, קיצורי מילים וכד‘. קרוב לודאי שהדפסת הספר נפסקה לרגל עקירת בית הדפוס מאדריאנופול. אפשר להניח שארבעה דפים אלה (יותר לא נמצאו) נדפסו בסוף שנת שט“ו או בראשית שנת שט”ז (1555/6), סמוך להדפסת הפירוש על מסכת אבות. השערים של שני הספרים הללו דומים מאד זה לזה, הן באותיות והן בצורתם הכללית. לאחר שעזבו האחים המדיפיסים את העיר, נפרדו דרכיהם: שלמה התחיל לפעול בקושטא, ויוסף – בשאלוניקי. ביכורי בית הדפוס החדש בקושטא היו "תשובות שאלות מר’ אליהו מזרחי“, שהדפסן התחילה בה' תשרי שנת ש”ך (1559). כנראה השיגו המדפיסים כתב יד גדול בהיקפו ומלא יותר וסדרו אותו בפורמאט פוליו. מפליא הדבר שבמהדורה החדשה אין זכר לנסיון הקודם שנפסק באמצע.

כשנתיים פעל בית הדפוס באדריאנופול, ותנובתו היתה נכבדה, ביחוד מבחינת האיכות. בכשרון מיוחד היו מחוננים האחים יעבץ לבחור בטוב ובמועיל לשם הדפסתו. זכו והוציאו לאור את הספר “שבט יהודה”, שנתחבב על העם, התפשט במהדורות רבות, וגם תורגם ללשונות שונות (לטינית ספרדית, יידית)9. הספר הוא קובץ של סיפורים היסטוריים, שבהם המציאות והדמיון משמשים בערבוביה; כתובים הם בצורה נובליסטית מרתקת, כנראה בהשפעת ספרות הרנסנס. בעד המעטה המסרתי⁻דתי המוצק⁻לכאורה, חדרו דעות “מודרניות”, ניצני המדע החדש. יש והגישה אל בעיות כאובות, כשנאת ישראל, היא ראלית, מעין⁻סוציולוגית. והעיקר – הסיפורים, שתארו את יסורי האומה, ועם זה את גדולתה, שימשו לרבים מקור תקוה וניחומים בימי גזרות רעות.

קרוב לודאי שבחירה זו הושפעה גם ע“י מניעים רגשיים. האחים המדפיסים הכירו מקרוב את ר' יוסף ן' וירגה, רב מכובד באדריאנופולי, זקן מפורסם בחכמה ומידות, וראו צורך לעצמם להדפיס את ספר אביו ר' שלמה ואת ספרו הוא. כנראה מתוך יחס של כבוד ואהבה לזקנם ר' יוסף ב”ר חיים יעבץ הדורש, פרסמו את ספרו, פירוש על מסכת אבות10; ועם זה לא קלקלה אהבתם את השורה ובחירתם ראויה לשבח. תכונת המדפיסים בני יעבץ לגלות יצירות בעלות ערך קיים עמדה להם והתחילו להדפיס כבר באדריאנופולי את שו"ת ר' אליהו מזרחי, אחד הפוסקים הגדולים ובעלי ההשפעה בדורותיו.

ולבסוף: כל ספרי אדריאנופול מהמאה הט"ז יקרי המציאות הם, ורק שתי ספריות זכו לכלול את כולם11.


  1. ש.א. רוזאניס, דברי ימי ישראל בתוגרמה, מהדורה א‘, ח"א, עמ’ 11.  ↩

  2. ספר תהלים, עם פירוש עתיה, ויניציאה ש"ט. מעבר לשער.  ↩

  3. מ. בניהו, מקור על מגורשי ספרד בפורטוגל וצאתם אחרי גזירת רס“ו לשאלוניקי (ספונות, י"א, רלא–רסה), תשל”א–ח.  ↩

  4. ספר שבט יהודה… הגיה וביאר עזריאל שוחט, ערך והקדים מבוא יצחק בער, ירושלים, תש"ז. ושם ביבל‘ נוספת. [ור’ להלן, הערתו של א. דוד, עמ' 198; העורך].  ↩

  5. קיימת הוצאת שבט יהודה, בלי שנת דפוס, ועל השער נדפס “באנדירנאפלי קרית מלך… סולטן סולמאן יר”ה…“ זהו דפוס סביוניטה משנת שכ”ז.  ↩

  6. בספרו האסטרונומי “החבור הגדול” (1478); ר‘ י. בער, בהקדמה לס’ “שבט יהודה”, במהדורת ירושלים, תש“ז, הנ”ל.  ↩

  7. קרוב לודאי שהדפסת הספר נמשכה למעלה מחודש.  ↩

  8. עי‘ הע’ 2.  ↩

  9. נתגלתה עוד מהדורה, שלא היתה ידועה עד כה: ספר שבט יהודה אשר ספר האט מחבר געווען מוהרר יוסף בן ווירגא… הרובשוב בשנת תקע"ח. 12.  ↩

  10. ר‘ יסף יעבץ הדפיס עוד כתב יד של זקנו המפורסם, פיר’ על תהלים, בשאלוניקי בשנת של"א (1571). – ראה לעיל.  ↩

  11. ספריית בית המדרש לרבנים בניו⁻יורק (לפי שמועה) וספרייתי הפרטית.  ↩

המלצות קוראים
תגיות