1    🔗

שבעים אחוז מכלל המחקר העיוני העולמי בפיסיקה הם כיום פרי עבודתם של מדענים ישראליים צעירים. רוב הענינים העומדים כיום על סדר-היום המדעי בתחום זה, בעולם כולו – כולל ארצות-הברית וברית-המועצות – מקורם בצוות חוקרים צעירים בישראל.

דברים אלה נשמעו השבוע מפי פרופ' יובל נאמן, לרגל קבלוֹ את פרס איינשטיין. נשמעו בנימה ענינית, שקטה וטבעית, נימה כה מוכּרת לנו מתחומים אחרים של ישראל הצעירה בימים אלה.

הדברים ריתקו, הפתיעו. נסכו סיפוק וגאווה. קודם-כל, כמובן, מצד עצמם.

אך נוסף על ערך זה, שלגופם, היה בהם עוד משהו.

הם היו כמין מיפלש שנפתח לרגע לעומק ולרוחק, ומבעדם נצנץ לעינינו משהו מן הישוּת הסמויה, אך קיימת תמיד, ישוּת התבלין היהודי החריף, המלח היהודי, הכשרון, או נאמר, “פשוט” הגניוּס היהודי, אשר תמיד ידענו שכאן, בארץ זו, הוא עתיד להיגלות בכל כוחו וחיותו.

למעשה הכרנו, והננו מוסיפים ומכירים יום יום, בנוכחותה של ישוּת זו גם כשהיא מוסווית באיצטלות יומיום, לכאורה. למעשה ידענו תמיד כי כל כושר-עמידתנו בארץ זו, מימי ראשית ההתישבות ועד כה, בא, במידה מכרעת, מכוחו של חסד עליון זה.

וההבדל הוא רק בכך שבאותם רגעי שיחה שבראדיו ראינו נצנוצה של תכונה זו כנתינתה, כחישופה, ראינו חלקיק-יסוד שלה, וניחשנו בפועל את הכוחות הטמונים בגרעין הנצחי הזה.

2    🔗

תוך כך אנו נזכרים כמה מופלא ונעלה הדבר, שהתחיה הרוחנית היהודית לבשה, בגירסתה הציונית, צורות שהיו כאילו היפוכם הגמור של ערכי-רוח, צורות של נטישת דיפלומות ואוניברסיטאות, של קבלת ייסורי הסתגלות אל גופי מלאכות מפרכות, אשר אחריהן גם הגוף וגם הנפש אינם כאילו המשך הטוריה או הפטיש המנפץ את החצץ, וההבדל בין הגוף החי ובין כלי-העבודה אינו אלא זה שהגוף הוא גם עייף וכואב ונצרך לכוחות רצון ואמונה כדי להחזיק מעמד.

ואחד הנסים הגדולים שנעשו לאומה זו הוא שהיה בה הכוח להפוך בשעת הצורך את סולם-הערכים ראשו למטה ולהעלות אל רום המדרגה את ערכם של כלי חפירה וכלי בנין, כלי חציבה וסיקול וייבוש ביצות ועידור והשקיה.

לאמיתו של דבר, כשהיינו שומעים על שיאים שהשיגו קבוצות רפתנים יהודים בתנובות הרפת ובשיפור גזע הפרה ה“דמשקאית”, או על הישגי מטעי הבננות בעמק הירדן, או על הפלאים שנעשו במטעי עצי-פרי באזורי ההרים, היתה פליאתנו בשעתה אף חריפה יותר מזו שאנו יודעים עכשיו לנוכח הישגי מדענינו הצעירים בסודות מיבנה האטום. שכן אותם הישגים של “משק אינטנסיבי”, של חריש ונטיעה וזיבול, או של “יישור שטחים” וסלילה ו“עשיית בלוקים” וכיוצא באלה, היו לנו באמת בגדר הצלחות שלא פיללנו…

שכן אצלנו כאילו נתחלפו סדרי הבכורה של הבסיס ובנין-העל, או סדרי התשתית והפסגות.

הרובד הרוחני, על שיאיו ופסגותיו, היה לנו כביכול, נכס-יסוד, היה הנחה ראשונית, נתונה. ואילו השאלה המוטלת בספק היתה אם נעפיל ונעלה מכאן והלאה, מכאן ומעלה, אל הישגי עירבול החצץ במלט ואל מעלות כורי יציקת הברזל וסדנות הריתוך וחכמת החליבה וגן-הירק.

ואולי בזכות אותו ויתור שידענו לוותר בשעת הצורך על הדבקות בעולם הרוח, כתפיסתו הצרופה והמקובלת, לוותר בלי להגיע לידי חולשת-הדעת, אולי בזכות ויתור זה אנו רואים עכשיו את נצנוצו של עורק-הזהב הרוחני הצרוף, כשהוא עז וטבעי וכולו שלנו.

3    🔗

תמיד ידענו כי בסופו של דבר נוכיח כמה נמהרים ונואלים היו כל אותם קטרוגים שטענו כי השתרשותו של העם יהודי בארצו ועל אחת כמה במסגרת הממלכתית, נוטלת ממנו את הנשמה היתירה, את יתרון התלישוּת הרוחנית החפשיה. תמיד ידענו כי לא רק נחלת העבר הן אותן עפרות זהב שהרוח היהודית הניחה אחריה לכל אורך תולדות המדע וההגוּת בעולם, אותן עפרות זהב שנותרו זרוּעות לכל אורך דרכי נדודיה של אומה זו כשהן מעורבות בדמי עורקיה שהשקו את אדמת העולם.

ולכן, בשמענו כיום מפי מדען יהודי צעיר על מה שמדינה זו תורמת למדע העולמי, אף שמבחינת ממדיה היא יכולה להתחבא תחת ראש סיכה צבעונית הנתקעת בגלובּוּס, ידענו, על אף רגש ההפתעה, כי אין חידוש בכך, כי אין זה אלא המשך וכי האוצרות הבלומים שיתגלו כאן, אוצרות הכשרון והיכולת והמעוף, עתידים לא לכהוֹת לעומת הישגי העבר, אלא להבריק במשנה אור וכוח.

והלא רק משום כך, רק משום שרוח זו ניצבת כיום בלבוש המלחמה, רק משום שהיא נגלית וערה ופועלת “בכל הדרגים”, הן במוצבים הקדמיים והן בפיקוד העליון, רק משום כך אנו קיימים עדיין.

וכשאתה משווה בנפשך, נוסף על כך, את הכוחות העתידים להתלקט לכאן מן התפוצות היהודיות בעולם – הן הכלואות עדיין והן החפשיות – ואת כל מה שגנוז עדיין בשכבות העם הנאבקות בחירוק-שיניים על יסודי לוח הכפל והאל“ף-בי”ת, על הגנוז עדיין ב“תחתיות נשמתו” של עם זה – כשאתה משווה זאת בנפשך, הנך יודע כי לא שווא הוא מתח הצפיה והתוחלת שמסביב, ומבלי משים אתה מהרהר כי יכול עם זה לומר, כארכימדס בשעתו – תנו לי רק נקודת-משען… תנו לי רק חיים ושלום וכל השאר מובטח.