רקע
גוטהולד אפרים לסינג
היהודים
mנחלת הכלל [?]
kמחזות
שפת מקור: גרמנית
פרטי מהדורת מקור: וויען: דפוס בארג; תרמ"א

הַיְהוּדִים מחזה-שעשועים במערכה אחת ושלשה ועשרים מחזות


אביר המליצים החכם הגדול המשורר הנשגב אוהב אדם באמת ודורש טוב לבני ישראל הנודע לשם לתהלה ולתפארת בכל קצוי ארץ ידידיה אפרים לעססינג ונעתק לשפת עבר באורח שיר בחרוזים מאת צבי אלעזר טעללער בן הרבני הנכבד מו"ה יהודה הלוי ני' מורה שפת עבר בבית הספר אשר לעדת באָטושאן בהוצאת האגדה מוֹרִיָּה


כבוד אבותי היקרים והנכבדים ה“ה אבי הרבני התורני ירא אלהים תם וישר ונכבד מו”ה יהודה הלוי הי“ו ואמי יקרת רוח וחכמת לב מנשים באהל תברך צנועה ויראת ד' מ' רבקה דרעזיל תחי' יהי שמכם לברכה ולתהלה בארץ ותאריכו ימים עב”י אמן.


אבותי היקרים!

ראו אקראכם בראש ספרי זה כי בשמכם אבות ישרים ונכבדים אכבדה ואתימרה וזכרכם לי למזכרת כבוד ותהלה נצח! כי מה יקר לאדם בתבל מאב ואם? ואיזה אשֶׁר כְּאשֶׁר בן יאמר לאביו ולאמו אראכם, אראה פניכם כראות פני אלהים?

להודות לכם אחפוצה על כל תגמולכם עלי ועל חסדכם ואמתכם אשר עשיתם עמדי מעודי עד היום הזה, כי גדלתוני ורוממתוני ואהבתוני עד היום. מי לא ידע חובות הבן לאבותיו? וביד איזה בן היכלת להשיב די תודה לאבותיו מיטיביו? ובמה איפוא אודכם ואשלם גמולכם גם אני? ומה מידי תקחו? ואני רק תפלה לאל הטוב כי ייטיב הוא עמכם ומאתו תהי משכרתכם שלמה על כל הטוב והחיים והחסד אשר עשיתם עמדי. הוא יאריך ימיכם ויוסיף לכם שנות חיים ושלום ויכלכל אתכם בימי שיבתכם ותנובו בשיבה טובה ויזככם לראות כל צאצאיכם מאשרים ומצליחים הולכים בתורת ד' ובוחרים בדרך אמת ואמונה לעשות רק הטוב והישר בעיני אלהים ואדם כי זה כל חפץ לבכם וכל השתדלותכם כל ימיכם וכן הוריתם וציותם את ביתכם ואת בניכם אשר בתוכם מאשר להמנות גם אנכי.

בנכם מכבדכם ואוהבכם באמת ובלב תמים

צבי אלעזר טעללער.

זֹאת הַמַּחְבֶּרֶת

תְּשׁוּרָה וּמַזְכֶּרֶת

מֻגָּשָׁה וּמֻקְטֶרֶת

לכבוד השר הישיש הנכבד נזיר אחיו פאר עמו, לפני מלכים יתיצב, כבודו מלאה תבל, צדקתו הודו והדרו ויראת ד' היא אוצרו מו"ה סיר משה מונטיפיורי

עוד ינוב בשבה טובה ויזכה לראות גאולה קרובה מאת מוקירו ומכבדו ואוהבו בלב תמים צ. א. ט.


 

תְּהִלָּה לְמשֶׁה!

לכבוד השר הרם הישיש הנכבד נזיר אחיו, פאר

עמו לפני מלכים יתיצב, רצוי לכל אחיו תהלתו

מלאה הארץ מו"ה סיר משה מונטיפיורי ני'

ד' יאריך ימיו, ויאשר בארץ ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים.


לְמִי כָל-חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל, לְמִי יְקָר וְתִּפְאֶרֶת?

לְמִי תְשׁוּאוֹת וְכָבוֹד לְמִי תְהִלָּה נֶאְדֶּרֶת?

לְמִי תוֹדָה וּבְרָכָה וְשִׁירָה נוֹבַעַת?

לְמשֶׁה נְשִׂיא אֱלֹהִים שַׂר רָם וְגָבוֹהַּ

לְמֹנְטְפִיֹרִי נְזִיר אֶחָיו בְּחִיר אֱלוֹהַּ

חַסְדּוֹ מָלְאָה אֶרֶץ צִדְקָתוֹ נוֹדָעַת!


הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ משֶׁה שֵׁם תִּפְאֶרֶת?

הֲכִי מַן-טוֹב-יוֹרֶה יְכֻנֶּה לְמַזְכֶּרֶת?

כְּמשֶׁה אִישׁ אֱלֹהִים גַּם הוּא צִיר שָׁלוּחַ

מִי כָמוֹהוּ רַק טוֹב יוֹרֶה לָדָעַת

וּמשֶׁה אֶת אֶחָיו מִמְּחִתָּה מְנַגַּעַת

בְּרוּחַ אֱלֹהִים עָלֵיהוּ תָנוּחַ!


כִּגְדֻלָּתְךָ עַנְוָתְךָ שַׂר מָשׁוּחַ

עַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי תִּתֵּן בִּי רוּחַ

וָאַקְרִיב לְךָ פְרִי מְלִיצָתִי הַפָּעַם

סִפְרִי זֶה! יְקָר אַחַי לְעַמִּים יַבִּיעַ

יְלִיד נוֹצְרִי חָסִיד לֶסִּנְגְּ רַב מוֹשִׁיעַ

לְשָׁרֵשׁ מַשְׂטֵמַת הָעַמִּים בְּטוּב טָעַם.


עֱנוּת יְהוּדִים רָאָה בְעַיִן חוֹנֶנֶת

כָּל-אוֹיֵב יַבִּיט בָּם בְּעַיִן עוֹיֶנֶת

בְּאֵין מֵנִיד וְחוֹמֵל מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ

הוּא לֹא יָכֹל הַבֵּט אָוֶן וָרֶשַׁע

וַיֹאמֶר לְהָכִין לָמוֹ פְּדוּת וָיֶשַׁע

וּבְאִמְרֵי שֶׁפֶר צִדְקָתָם הוֹדִיעַ.


מַדּוּעַ מִכָּל-עַמִּים הֵם יִשְׁפָּלוּ?

מַדּוּעַ לְחֶרְפַּת אָדָם הֵם יֵקָלוּ

מַדּוּעַ רַק מְחִתָּה וְשׁוֹד גּוֹרָלֵמוֹ?

בַּמָּה הַיְהוּדִים כְּתוֹעֵבָה נֶאֱלָחוּ

מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתָּם כְּמוּזָרִים יִדָּחוּ

וְרַק אָוֶן כָּל-אוֹיֵב יָמִיט עָלֵימוֹ?


הַאֱמוּנָה תוֹרִיד כְּבוֹד אָדָם בָּאָרֶץ?

הֲתוֹרָה תָבִיא עַל בָּנֶיהָ קָרֶץ

הֲבֶאֱמוּנָה אֵין אֱמוּנָה בָאֵלֶה?

הֲלֹא יַחַד בָּאֲנָשִׁים בֶּן דַּת נוֹשֶׁנֶת

הֲיֹאבַד מִשְׁפָּטוֹ לוֹ בְרִיתוֹ נֶאֱמֶנֶת

לְהַשִּׁיא עָלָיו מָוֶת שַׁחַת וָכֶלֶא?


הַאֱמוּנָה לִגְזוֹל מִשְׁפָּט נוֹאֶמֶת

הֲתָכִין מַטְבֵּחַ הֲתִקְרָא מִלְחֶמֶת

וּמֵחֶבְרַת אֲנָשִׁים אֲנָשִׁים גּוֹרֶשֶׁת?

הַתְצַוֶּה רְדִיפָה פַּחַד וָפַחַת

הַתְעוֹרֵר מַשְׂטֵמָה וְאֵיבָה נִצַּחַת

וְרָעָה וְאָסוֹן עַל בָּנֶיהָ חוֹרֶשֶׁת?


הֲבֶן אֱמוּנָה זְקֵנָה בֶן בְּלִיַעַל

הֲבֶאֱמוּנָתוֹ אַךְ יְכַחֵשׁ יִמְעוֹל מַעַל

וּבָהּ יַשְׁחִית דַּרְכּוֹ מוּסָר פּוֹרֵעַ?

הַאֱלֹהִים מְאָסָהּ הֱסִירָהּ מִגְּבָרֶת

סָרַת טַעַם פְּרוּעָה הוֹמִיָּה וְסוֹרֶרֶת

כָּל-שׁוֹגֶה בָהּ חוֹטֵא מְעַוֵּל מְתַעְתֵּעַ?


לוֹ אֵין עִיר מוֹשָׁב אֵין אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

הָאֵם הַזְּקֵנָה בִבְנוֹתֶיהָ בוֹגֶדֶת

הַצְּעִירוֹת תִּמְשׁוֹלְנָה תַעֲשֶׂינָה מַמְלֶכֶת

בְּנֵי הַזְּקֵנָה כְּיַלְדֵי זְנוּנִים יֵקָלוּ

אֵת אַנְשֵׁי אֱמוּנִים נַחֲלָה לֹא יִנְחָלוּ

הָאָרֶץ תָּקִיא אוֹתָם בְּחֵמָה שׁוֹפֶכֶת?


הַאֱמוּנָה בַּת שָׁמַיִם אַהֲבָה נִצַּחַת

תֵּלֵד בְּנוֹת תָּפְתֶּה שֵׁדֵי שְׁאוֹל וָשַׁחַת

אֵיבָה מַשְׂטֵמָה קִנְאַת דַּת אוֹכָלֶת?

זֹאת הֲרַת אשֶׁר חַיִּים בִּכְנָפֶיהָ

תֵּהָפֵךְ לְאַכְזְרִיָה תְּשָׂרֵךְ דְּרָכֶיהָ

תָּבִיא מְחִתָּה וְאָסוֹן מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת?


מִי נָתַן צַו נִפְתָּל לְהַוַּת בְּנֵי אֱלוֹהַּ

לְמִי מִשְׁפָּט לְעַוֵּת מִשְׁפָּט לְהַשְׁפִּיל גָּבוֹהַּ

לְסַכְסֵךְ עָם בְּעָם לְעוֹרֵר חֶרֶב נוֹקֶמֶת?

הָאֵם הַמְּפַנֶּקֶת רַק אַהֲבָה מִלֶּיָה

בְּאֶבְרָתָהּ תָּסֵךְ עַל כָּל-בָּנֶיהָ

תָּשִׂים פְּדוּת וְהַבְדֵל כְּאוֹיֶבֶת זוֹעֶמֶת?


תַּהְפּוּכוֹת כָּאֵלֶּה עַד נַפְשׁוֹ נָגָעוּ

מִשְׁפָּט מְעֻקָּל זֶה רַק כַּעַס כִּעֲסָהוּ

זֶה פְּרִי מַשְׂטֵמָה קִנְאַת כִּמְרֵי שַׁחַת

עַד מָתַי אֱמוּנָה רַק שִׂנְאָה נוֹטֶרֶת

וֶאֱמוּנָה עַל אֱמוּנָה מִתְעוֹרֶרֶת

וּכְאוֹיְבוֹת נִצָּבוֹת אַחַת מוּל אַחַת?


עַד מָתַי מַהְבִּילִים אֶת הָעָם יַשִּׁיאוּ

מַטִּיפִים בְּהַבְלֵי שָׁוְא יְהוּדִים יַרְשִׁיעוּ

כָּל-רִשְׁעָה וְתוֹעֲבַת הַנּוֹצְרִים יַצְדִּיקוּ?

שׂוֹנְאֵי דַת נוֹצֶרֶת מְחוֹקְקָהּ הִצְלִיבוּ

אוֹכְלֵי דַם אָדָם בְּמַלְאֲכֵינוּ יַלְעִיבוּ

בָּנִים מַשְׁחִיתִים אַךְ סָרָה יַעֲמִיקוּ?


הֵן עֵת לְרַחֵם לְהָסִיר מְחִתָּה וָשֶׁבֶר

לְהַכִּיר עֶרֶךְ אִישׁ לְהוֹקִיר חַיֵּי גֶבֶר

כִּי יָקָר הָאָדָם תְּעוּדָתוֹ נִשְׂגֶּבֶת

הַהַשְׂכָּלָה תָפִיץ אוֹר נָעִים בָּאָרֶץ

בַּעֲקֵב אֱמוּנָה טְהוֹרָה תִּפְרוֹץ פָּרֶץ

השְׂכָּלָה לֶאֱמוּנָה אָחוֹת אוֹהֶבֶת.


לֹא בשְׂטוֹם לְאֻמִּים הַלְּאֻמִּים יַצְלִיחוּ

לֹא בְקִנְאַת דָּתוֹת הַדָּתוֹת יַצְמִיחוּ

לֹא בְהַטֵּף כְּזָבִים אֱמוּנָה גוֹבֶרֶת

עַל אַהֲבָה אֱמוּנָה טְהוֹרָה נוֹסֶדֶת

רַק אַחֲוָה וְרֵעוּת כָּל-תּוֹרָה מַגֶּדֶת

גַּם שָׁלוֹם אֱמֶת וְאַהֲבָה צַו דַּת נַצֶּרֶת!


זָמַם גַּם עָשָׂה וּפָעֳלוֹ הִצְלִיחַ

וּבְמֶתֶק מְלִיצָתוֹ יָשְׁרֵנוּ הוֹכִיחַ

לַהְפּוֹךְ לֵב הָעַמִּים לְהַכִּיר לָדָעַת

וַיִּבְרָא יְהוּדִים תְּמִימִים בְּחֶזְיוֹנֵהוּ

וַיָּשֶׂם נְאֻמִּים נְעִימִים בְּפִי יְצִירֵיהוּ

וְשֶׁמֶשׁ צִדְקַת יִשְׂרָאֵל אוֹר מוֹפָעַת.


משֶׁה שַׂר וְגָדוֹל לַיְהוּדִים גַּם אַתָּה

לְהָרִים קֶרֶן יְשֻׁרוּן תְּעוּדָתְךָ שַׁתָּה

וְזֶה רַבּוֹת תּוּשִׁיָה עָשׂוּ יָדֶיךָ

גַּם עַתָּה בִּימֵי שֵׂיבָתְךָ לֹא תָנוּחַ

וּלְיֶשַׁע אַחֶיךָ תֵצֵא בְאֹמֶץ רוּחַ

וְסִפְרוֹ סוּת קֹדֶשׁ הֶעֱטִיתִי לִכְבוֹדֶךָ!


שִׁמְךָ יִתְנוֹסֵס בְּרֹאשׁוֹ לְהוֹד וְתִפְאֶרֶת

כִּי אַךְ אַהֲבַת עַמְּךָ בְלִבְּךָ בוֹעֶרֶת

לְנַקּוֹתָם מִכָּל חֵטְא וְדִבַּת זֵד בָּעַר

לְזֹאת מֵאָז כָּל-יָמֶיךָ הִקְדַשְׁתָּ

שַׂמְתָּ נַפְשְׁךָ בְכַפְּךָ גֵאוּת לָבַשְׁתָּ

וַתַּגֵּד יָשְׁרָם לִפְנֵי מְלָכִים בַּשָּׁעַר.


לְבָרֶכְךָ שַׂר גַּם נַפְשִׁי מִתְעוֹרֶרֶת

לְהַבִּיעַ תּוֹדָתִי בְּלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת

כִּי רַק זֹאת רְכוּשִׁי הוֹנִי נִיב שְׂפָתָיִם

אַךְ בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ בְּרוּךְ יָהּ בְּחִירֵהוּ?

מָה אַעְתִּיר בַּעַדְךָ צִיר אֵל נְזִירֵהוּ?

מָה אֶבְחַר וַאֲדַבְּרָה וְאֶפְרוֹשׂ כַּפָּיִם?


בְּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוֹב נְכָסִים וָעשֶׁר?

בְּשֵׁם יָקָר וְתִפְאֶרֶת גְּדֻלָּה וָאשֶׁר?

בְּלֵב טוֹב בְּרוּחַ נְדִיבָה בְּנֶפֶשׁ חוֹנֶנֶת?

הֵן כָּל-אֵלֶּה בַּנְּעִימִים חֲבָלֶיךָ

אַף נַחֲלַת שָׁמַיִם שָּׁפְרָה עָלֶיךָ

וְעַנְוָה צֶדֶק לְךָ הוֹד וִיקָר נוֹתֶנֶת!


אַךְ בְּרָכָה אַחַת לְךָ נַפְשִׁי יוֹדַעַת

מִלְּבָבִי וּלְבַב כָּל-אַחַי נוֹבַעַת

עוֹד לְאוֹרֶךְ יָמִים בְּתוֹכֵינוּ תוֹפִיעַ

עוֹד מַשְׂטֵמַת מִתְנַקֵּם כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת

עוֹד עָרְמַת מִתְחַכֵּם לְהָרַע מִתְעוֹרֶרֶת

הֱיֵה הָלְאָה גוֹאֵל מַלְאַךְ מוֹשִׁיעַ!


עוֹד תָּנוּב בְּשֵׂיבָה טוֹבָה יָמִים שָׂבֵעַ

וְתָגֵן עַל עַמְּךָ מִכָּל-מְעַוֵּל מְתַעְתֵּעַ

כִּי חַיֵּי לְאֹם חַיֶּיךָ! שְׁנוֹת עָם שְׁנוֹתֶיךָ!

טוּבְךָ טוּבוֹ בְּאוֹרְךָ אוֹרוֹ זוֹרֵחַ

אָשְׁרְךָ אָשְׁרוֹ בְּהַצְלָחָתְךָ צוֹלֵחַ

בְּשׁוֹאֲךָ יִשָּׂא רֹאשׁ וִיבֹרָךְ בְּבִרְכוֹתֶיךָ.


 

מַעֲנֶה מֵאֵת הַשַּׂר הַנִּכְבָּד!

ב“ה פה ק”ק לאנדן יום ה' ה“ט לבי אל עדותיך בימי העמר תרל”ז לברי"ע.


החיים והשלום בל ימוט מאת המליץ המפואר מו"ה

צבי אלעזר טעללער מורה דת ותורת ד' לנערים אשר בבית הספר בעיר וואסלוי יע“א ני' ויזרח עב”י.


כן הגיע לידי ספרו הנחמד ה“ה העתקת מחזה-שעשועים מאת החכם ג. א. לעססינג אשר שלח אלי לכבדני; והנני נותן לו בזה את ברכתי ומנחת תודתי…. ושמתי את מחברתו לפני המשתוקקים לרוות צמאונם בדברי שיר ומליצה. וב”ד בטחתי שכל התלמידים השומעים לקול דבריו ויושבים תחת צל תורתו יאזרו חיל ויבינו בתורת ד' ללכת בדרכיו לשמור מצותיו וחקיו. וישתדלו בכל עז להרים קרן ישראל בכל מקומות מושבותם.

אלה דברי המעתיר בעד טוב עמו

משה מונטפיורי


ויהי נא חסדו להודיעני קבלת מכתבי זה למען אדע כי באו שורותי אלה עם מנחתי בטח לידו.


 

ראשית דבר מאת המעתיק.

מצב היהודים בין העמים מני אז ברע הוא. נפלא הוא מדוע רק העם הזה, הזקן מכל העמים, נושא דגל האמונה הטהורה מקור האשר האנושי, תורתו היא ראשית כל התורות, אמונתו היא אם כל האמונות, והוא למשל ולשנינה לכל העמים? מרדף ומענה בעד אמונתו ותורתו? הבנות תבזינה ליקהת האם, ובניהן ישטמו באש קנאתם את בניה הנאמנים, אשר בתמתם מחזיקים בה, ובכל תמורות וחליפות הימים לא שנו פניה, לא סרו מדרכיה, והגם עתה עסה תחת כפות רגליהם? מה חטא העם הקטן והנעלב הזה, לסבול רק חרפות כל גוי וממלכה? הזה גמול טובתו ושִלומי אשרו, אשר הביא בדם לבבהו ובהקרבת חייהו, ויאר עלטת הבלי התעתועים ואפלת האולת, ויגרש ענני אמונת הבל משמי האמונה, ויודיע לבני אדם כי בני אדם המה ואין משפט לאיש לשלוט באיש, התחת זה יהיה הוא מרדף ואמלל כאי-אדם? הוא נושא סמי מרפא להגות כל מזור להכין תרופה לכל מחלה ונגע, ולבדו ישתה סמי רעל ומרורות פתנים, ונחלתו שוד ופגע1? אם אמונתנו אשמה בדבר המשטמה הנוראה הזאת, או רק קנאת אמונת הבלי העורים המהבילים אין פה להוכיח. הנה לעינינו הוא עשוק ורצוץ מכל בני אמונות אחרות בלי חמלה וחנינה! ולולא קמו אנשי לב אוהבי אדם באמת ובתמים, אשר רק משפט אמת דרשו, להוקיר כל איש ועם בלי כל הבדל ופדות; לולא אנשי חסד ואמת כאלה, אשר התעוררו בכל דור ודור בין העמים, ובעינים פקוחות וברוח ישרה ראו את חטאת המקנאים העורים הַמְרַדְפִים וצדקת הנעלבים הנרדפים, וישתדלו בכל עז וכח לעמוד לימין האמללים העשוקים מיד עושקיהם כח בלי משפט, ולהעמיד רוח והצלה מצרה ובהלה! אלה הגידו צדקתנו לפני מלכים ושרים וברוח כביר אמרי פיהם הכריעו את הרשעה והקנאה הזדונה; ואלה ברוח ספרותם ובנעימת מליצתם כתבו והודיעו ישרנו ותמתנו כי על לא חמס בכפינו חפאו עלינו שונאינו מנדינו כזבי רשעה, ובשקר טיפלו עלינו חטאות ועלילות דברים כי אוכלי דם אדם אנחנו, שוחטי הילדים בחג פסחנו למוץ וללוש דמם בעריסת מצותינו, וכאלה נבלות אכזריות להוריד מעלינו עדי יקר וערך האדם, ולגרשנו מהסתפח ומהתיחש בין יצורי כפי אלהים בני עליון בהתילדם על משפחותם, לולא מטיבינו האלה מקרב העמים, כי עתה כבר אבד כל זכר לנו ושם ישראל נמחה ונחמד מן הארץ ככל העמים הקדמונים הנצמדים בהבלי תעתועים אשר אבד זכרם המה. מי הציל את ספרותנו וחיי רוחנו, התלמוד, מיד המשטינים אשר קמו עלינו במאת השש עשרה? הצדיק הישר באדם רייכלין2 לזכר עולם יהיה צדיק, הוא נלחם בעז ותעצומות בעד אהובת נפשו וסגלת תפארתו השפה והספרות העבריה ויוכל! ויסל מסלה לַמְתַקֵן לוטהער לחדש ולעשות תקונים באמונה הקטוֹלית אשר ערפל חתולתה וחשך סתרה לאשר אדם רב.

ובמאת השמונה עשר קם המליץ החכם החסיד לעססינג ידידיה בישר לבו ואהבתו לכל אדם באין פדות בכלל וברעותו ובאהבתו העזה והנאמנת את פילוסופנו משה-בן מנחם; זה משה השלישי למשה רבנו ורבנו משה, ואתו את כל עמו אשר היו בימיו חרפת אדם ובזוי עם, הוא בלב טהור ונפש ישרה ורוח נדיבה ראה את עני עם ישראל, כי בלי עון נדחה ונבדל הנהו לרעה ולקלסה מכל בני אדם, ולפניו כל שערי משפט איש סגורים, ויקם ויכתוב את רבי ספריו לשרש מלב העמים את המשפטים-הקדומים (פאָראורטהיילע) המעקלים והזרים, המעצימים את העינים מהביט מישרים, ולטהר את רוחם מדעות רעות כי פליטי מין אדם אנחנו בני ישראל ובין אנשים לא נתחשב! הוא ראה ויתבונן כי רק תרמית המטיפים הכמרים הנבלים האכזרים היתה במעל הזה בהטיפם כל עת באזני עדתם רק דברי בלע, לפחת בלבם קנאה ומשטמה עזה לבני עליון אלה, בני אל חי, ויגד נגדה נא כל עם כי אך שקר נחלום אבותיהם ורועיהם הרעים לשנוא אתנו ולגרשנו מבוא בחברתם ומהתרועע אתם, בהראותו ובהוכיחו בדברים נמרצים כי האמונה הטהורה האמתית איננה מסך מבדיל וקיר ברזל בין אדם לאדם ובין עם לעם! התורה התמימה לא תפח רוח רעה בלב גוי להוליכהו שולל להתעהו להשחית דרכו ולרדוף את רעהו בקנאה ובמשטמה ואיבה, לעשות כל נבלה ותועבה, ורעה רבה היא אם לאם מלאם יאמץ במצות אמונתו וחקי כהניו להדוף אותו ולבלעהו תחת לקרבהו ולקרוא לו לשלום.

ויהי אחד מספריו הנחמדים אשר כתב למטרה היקרה הזאת “נתן החכם” אשר כבר נעתק זה פעמים לשפתנו הקדושה, וספרו זה “היהודים”3 אשר גם בו את המטרה הנשגבה הזאת הציב לו, ואשר נכתב עוד קודם בימי ילדותו, נשאר עוד עד היום הזה טמון וגנוז בתוך שאר ספריו בשפתו המקורית4 אשר כתבהו ואין איש עברי, אשר שפת אשכנז זרה לו, יודע ממנו. ואנכי בגורי זה מספר שנים בארץ רמה – עניה הזאת בה עוד שמי האמונה מתקדרים5 היהודי עודנו יציר נבזה למשל לשמה ולשנינה בפי הנוצרים, הרעים מענים, עם לועז יענונו וימאנו להכירנו לאנשים ישרים ולאזרחים נאמנים לנגוע בכל דבר בארצם. ועיני תראינה איך כל עת יקומו מרדפים עזים להרע אותנו. הימים האלה יזכירוני את ימי הרעה, ימי ענינו ומרודינו בארצות אחרות לפנים. כמה פעמים ראיתי לבדי אשר לא האמנתי ולא פללתי לשמוע, לו גרתי בארץ אחרת אשר שם שמש ההשכלה והאמונה הטהורה תזרח אור לישרים, וכל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ובאמונתם יחיו בטח ושאננים באין עוד פדות ויתרון לבעלי אמונה על בעלי אמונה ולאיש על איש, כי עתה אמרתי אך מגזמים ומכזבים המה הכותבים והצועקים חמס על השערורות והתועבות הנעשות ליהודי רמה עניה, ועל הדברים אשר כתבתי אנכי כמה פעמים אמרתי כי הכותב כוזב.

ואנכי לא כיהודי אמלל אשר מכאב לב יצעק על הרעה אשר נגעה עד נפשו ולא יראה לפעמים נכוחות, אבל כאיש זר המביט מרחוק אשאל: באיזה משפט יקחו להם אנשים משפט לאמור לנו הארץ הזאת ולא יבוא כל זר בתוכנו? ואלה היהודים יען יהודים המה ואת אלוהי אבותם המה יראים ואת דתיהם הישנות השונות מכל עם ישמורו, אך זרים בני בלי שם הם ואין להם כל חלק ונחלה ואחזת אדמה, לכן משפטם להגרש כנצר נתעב מנחלתנו. אנחנו לשלום ואהבה והמה למשטמה ואיבה! כמה חלונות בתי יהודים נשברו, כמה בתים נהרסו, כמה נפשות טבעו במי הדנוי, כמה מאות משפחות נגרשו בלי חמלה ממעונותיהם אשר גרו שם הם ואבותיהם מימים רבים; כמה הכו ונפצעו מכות גדולות ונאמנות וכל חילם ואסמם היה לבז ולמשסה ואין נשפט, והמה באמת אזרחים נאמנים לארץ מולדתם, עושים וממלאים כל חובותיהם למלכם ולארצם ולעריהם באמונה; משלמים כל המסים והמכסים ממיטב כספם משלחים את בניהם לצבא ושופכים את דמם על שדי קרב מול אויבי ארצם; מאשרים את הארץ ברוח מסחרם ומבקשים את שלום המדינה ואת שלום אחיהם הנוצרים. ומה יתרון לאלה על אלה? במה קטֹנוּ מהם? למה נגרע? הירשו הם את הארץ בחרבם ובקשתם בימים קדמונים, וירשה לבני אדריאנוס נתן אלהים את הארץ הזאת, כי יתפארו לגרש את היהודים כגרים וזרים מלאחוז בתוכם? הלא ישבו גם אבותינו בה מלפנים כמו אבותיהם? הנמצאו רק בקרבנו בני בליעל זרע מרעים אשר יפרו וישרצו לנזק הארץ? הרק ממעי יהודה יצאו אנשי רשע אשר תחת מסוה האמונה וחתולת בגדי קדש יעשו כל תועבה וירעו וישחיתו, וכל פעלה איננה נתעבת אם רק תביא למטרה נאהבת? ההמה כלם צדיקים כלם ישרים והבט אל און לא יוכלו לתת זרע מרעים לגור בתוכם, כי יקומו מחוקקים נבלים לחוקק חקקי און וּמְכַתְּבִים עמל יְכַתְּבוּ לחפאות עלינו רק תועבות ועונות אשר לא ידענו מתמול שלשום, לגזול ביד חזקה כל משפט מאתנו, להוציא מחיתנו מפינו ולשימנו ללעג לחרפה ולקלסה! עתה הראתי לדעת כי גם כל הקורות האיומות והתלאות הנוראות בכתובות בספרי דברי הימים מאז אשר עברו עלינו זה שנות מאות לא בדויי לב ודברים מגזמים הם. אם במאת התשע עשרה, מאת ההשכלה וההכרה והאמונה הטהורה תקראנה אותנו כאלה בתוך חלק אֵירוּפַא הנאורה, מה עוד בשנות מאות עברו, בימי הבינים, בימים אשר אמונת הבל אכזריה שלטת כל הארצות היתה, ויד הכמרים הנבלים בני שחת ותפתה עושי כל תועבה על העליונה, אשר שלטו במלאכים ושרים כרצונם, וכפלגי מים לב כל המושלים בידיהם להטותם להפיק כל מחשבות אונם, ויכו את העם בסנורים, ובשם אמונה הטיפו רצח מוקדי אש מוסר אכזרי וכל תועבה ומשטמה לכל אשר לא נתן אמון באמונתם, אשר יזכו את המאמינים לחיי העולם הבא?

שנאה מולדת שנאה, וקנאה תעורר קנאה! כלעמת שרדפו אותנו מנדינו כן נולדה גם בקרב לבבנו שנאה עזה ועברה נוראה אשר הכתה שרש בלב אבותינו, דור הנחִילה לדור, אב לבניו ומשפחה למשפחה ותהי לאחזת נחלה קשורה באמונה עורת אשר תוליך שולל ותעשה המישור למעקשים. וחק הוא בינינו כי כל גוי שונא יהודי הוא. וכן תעור השנאה את עינינו ותכנו בסנורים מראות נכוחה כי גם בין העמים ישנם חסידים וטובי לב אשר יחמלו עלינו ויצילנו משני החומסים. זאת היא החטאה הכבדה והרעה להאשים את הכלל באשמת איזה פרטים, ולגֹל את עון האבות על בניהם. בעינינו חוטאים המה העמים אשר ירשיעונו היום בעון אשר אבותינו הצליבו (לפי אמונתם אשר בהבל יסודתה) את מחוקקם, ועברתנו שמורה נצח לבני המרעים אשר הרעו את אבותינו! ואם בכל עת היתה עלינו החובה לדבר שלום לאויבינו אם גם המה למלחמה, להראותם צדקתנו וישרנו, לשרש מלבבם שנאתם לאט לאט, אם גם לא כל עת יועילו דברינו, באשר אנחנו עם קטן ודל, גרים ותושבים בתוכם, ולא לענותם איבה עזה ומשטמה רבה רק לרעתנו. החובה הזאת תגדל עוד בימינו עת סרה קנאת האויבים וצוררי יהודה תמו, שמש ההשכלה תאיר כל מחשכי ארץ, ממשלת הרשעה הוסרה מגברת, עתה עת לטהר אמונתנו ודעותינו מהבלי תעתועים ממספחות ימי האפלה, לבער סמל הקנאה מן הארץ6 הלא הימים ימי חפץ להתקרב לאחינו הנוצרים הישרים אשר יראו כי אבותם לא טוב עשו בהרעם אותנו בלא משפט, ויושיטו לנו יד אהבה ואחוה, ויפתחו לנו את שערי ארצם וכל אוצרם הטוב וישיבו לנו משפטנו וכל זכיותינו ויאמרו אחינו אתם! אל אחד בראנו! אב אחד לכלנו! ארץ מולדת אחת לנו! אבל עוד שֹׁרשה וכבושה השנאה הנושנה בלב רבים מאחינו ולא יכירו את הטוב ואת החסד אשר יעשו אתנו בהאמינם כי אשמת אבותיהם דבקה גם בהם ולא טובים הם מאבותיהם. ורבים יאמינו באמונה שלמה כי אין ביכלת נוצרי להיות טוב, הלא אין אמונת אמת לו ולבו רק רע וכל מזמותיו רק להרע ולנקום, ואיך ידברו אהבה את אויב ומתנקם? איך יענו שלום לרע מעללים? וגם כל פעולה טובה והשתדלות צדיק וישר ולב תמים יְנַכְּרוּ רבים מהבילים חשכים, וקנאת אמונתם תמנעם מתת אמון בם וידינום לכף חובה אם גם אין כל עולתה בם,7 וזאת תרע לנו ותחדש ענינו ולחצנו, ולהרחיק לבב אנשים ישרים לעזבנו ביד המקרה האכזר לשחק בנו שחוק אכזריותו להעיר ולחדש שנאה ומשטמה ורדיפה ולאבד את כל הטוב והצדקה והאהבה והברכה בענין רע.

המצוה והחובה על כל איש, אשר קנאה ואמונה עורה לא העצימה את עיניו, ושמש ההשכלה תאיר לו לראות מישרים להפיץ ולגלות את כל פעולות אנשי החסד והאמת; להודיע להמקבלים מי המה הנותנים והמיטיבים; לפקח את עיניהם לראות ולהבין את המטרה הנשגבה אשר להמתחסדים האלה, להשיב לב אויב לאויב, להודיע כי האויב איננו רק אוהב ורק עשות חסד ואמת נפשו תואבת. כמה אויבים יעשה לו האדם על בלי דעת וְהַכֵּר טובת הטובים! וכמה אוהבים יקנה וירכש לו לעמת זה, וכמה אויבים יהפכו לו לאוהבים בהכירו והוקירו את הטוב ואת החסד, ויביט בעיני אהבה על גומליו ומיטיביו ויראהו אותות תודותיו וברכותיו וישים לב וישתדל לגמול לעושי טוב כטובתם!

ההרגשה הנשגבה הזאת אשר תשתרר בכל חדרי לבי זה ימים רבים, העירתני גם הפעם להעתיק לשפתנו הקדושה את הספר הנחמד הזה רב הערך “היהודים” אשר אני נותן לפניכם היום קוראים עברים נכבדים! הוא מלאכת מחשבת המליץ הנשגב הצדיק ידידיה אפרים לעססינג זכרו לא ימוש מפינו ושמו יהיה לברכה ולתהלה בתוכנו עד דור דור! אשר אהבת אדם אמתית קננה בלבו, והביט אל און לא יכול, ואלביש ספרו זה קדש להראות לאחינו, אשר שפת אשכנז זרה למו, איך גואלינו גם בקרב אויבינו חיים. ראשית חובת האדם היא להיות משלם טובה ותודה למיטיבו ואיש חסדו, לזכור תמיד חסדו ואהבתו אשר תעוררנו גם הוא לעשות חסד ואמת לרעהו גם בטרם ידענו מתמול שלשום. ובשמור כל איש את החובה הקדושה הזאת תכון החברה האנושית, וכל איבה ומשטמה, קנאה וחמה שמה ושנינה תחדלנה מן הארץ; ואהבה ואחדות, אחוה וידידות חמלה וחנינה תחתיהן תפרוצנה פרץ. לא ישא גוי אל גוי חרב השנאה ולא ילמדו עוד מלחמת הקנאה. אמונה לא תצור אמונה ותורה לא תקנא תורה! ואז גם ישראל ישכון בטח ושאנן בין העמים, ילכו אחוזי יד ברעות תמים, ישא ראש ויחוש כי אנשים הם בין אנשים, לא יראו חמת פתנים ונחשים! באמונתו יחיה תורתו ישמור ותסור כל מחלה, וכבין אחים את אחיו הנוצרים יחלוק נחלה! שם ישראל יהיה לכבוד ולתפארת, יפרח ויצמח כגפן אדרת.

וואסלוי, יום ה' ב' אדר תרל“ז לפ”ק.

צבי אלעזר טעללער.


 

עוד דברים מעטים אל הקורא!


בהיותי בעיר וואסלוי בשנת תרל"ו מורה בבית הספר אשר שם, העירני ידידי המשכיל ה' לוּיס גרינבערג אשר היה אז מנהל את בית הספר, כאשר נדברנו יחדו ונועץ מה לעשות דבר לטובת ספרותנו, ותהי עצתנו האמונה להעתיק את המחזה “היהודים” מאת החכם המליץ המפואר לעססינג, בראותנו איך בארץ הזאת עוד יכנעו וירדפו אחינו מאת הנוצרים, וכל איש ישראל יאמין כי אין נוצרי טוב בין הנוצרים, כי כל נוצרי שונא יהודי, וכל השתדלותם ומטרתם אך להשמידנו כלנו; ולכן עד נצח לא יוכלו לאהוב איש את רעהו, ולזאת עלינו החובה לפקוח את עיני אחינו ולהראותם משוגתם, להודיעם כי גם מקרב הנוצרים יקומו גואלינו להרים קרנינו וכי השנאה איננה נצחת ויש תקוה כי ימים יבואו יעשו שלום לנו אם גם אנחנו מצדנו נתקרב אליהם ונקרא להם לשלום, כי גם עיניהם תפקחנה לאט לאט לראות כי חנם רדפונו וירעו אותנו. שמש ההשכלה תזרח אור לישרים ואנחנו נלך איש בשם אלהיו ואת ארצנו ומלכנו נעבוד כבנים נאמנים באין הבדל ופדות. ואקום אז ואעתיק את המחזה אשר לפניך עתה, וגם אמרנו שנינו אז להוציאו לאור. אבל לא ארכו הימים ועמודי בית הספר רופפו בגלל מריבת העדה והפלגות הלוחמות אשר בקרבה, פלגת ההשכלה קטנה היא שם ויד פלגת החסידות גברה. ואני נקראתי לבוא הנה ונפרדנו איש מאת רעהו וכן נשאר גם הספר הזה כמוס באמתחתי בין שאר הספרים אשר אתי בכתובים, ועד היום לא הצליח חפצי בידי להדפיסו, מחסר כסף די הוצאות הדפוס, וכל אשר ידע את גורל המורה בבית ישראל לא יתמה על החפץ איך לא יכלתי לרכוש בקרב השנים את מעט הכסף, כשלשים אדומים, להדפיסו? המורה האמלל ישמח במצאו תמיד די מחיתו וצרכו וישכח כי גם עליו לדאוג לאחריתו ולאחרית בניו –.

ובשנה הזאת נוסדה האגדה היקרה “מוֹרִיָּה” אשר תכליתה ומטרתה להרחיב שפתנו וספרותנו ולעזור את סופרי עמנו ולתמכם להוציא פרי מחשבותם לאור, ותאמר לתת מאוצרה הטוב די כסף בידי להדפיס את מחברתי זאת וכן נגדה נא כל אחינו אתן תודתי לכל חברי היקרים אשר מחפץ לב התעוררו להתחסד עמדי בזה, וגם זאת היא ראשית פעולת האגדה הזאת הטובות אשר נטלה עליה לעשות, וכן אחוק לה בזה שם ומזכרת ברכה ותהלה לדור אחרון, והנני בקצר מלים להודיע בזה תכליתה ומטרתה הקדושה והנשגבה. היא נוסדה על שלשת העמודים האלה: אהבה, אמת והשכלה. בין כל חבריה שוררת אהבה אמתית ואחדות נאמנת, ומאוד נזהרים מדבר שקר ולשון תרמית איש לרעהו. גם הכינו להם בית-עקד-ספרים יקרים בשפת עבר, והחובה על כל איש מאנשיה לבקר את היכלה יום יום לקרוא בספר אשר יבחר לו, או באיזה מכ"ע אשר שם. גם יתאספו פעם אחת בכל שבוע ואחד מהם יקרא באזניהם איזה ענין מעניני השכלת עמנו, ועוד תקנות טובות ומועילות כאלה להם הכתובות בספר החקים אשר לה, אשר רק לאנשי האגדה לדעת. כלם נקשרו בקשר אהבה ואחוה יחד בשבועה ואלה אשר לכל אחד להשבע ביום בואו להתחבר אליהם; גם רובצת החובה על כלמו לעזור איש את רעהו בעת צרה חלילה בכל אשר לאל ידם.

גם חבלי נפל בנעימים להיות אחד מאנשי בריתה, ומאֻשר אנכי להמנות בין חברים יקרים כאלה, ויש תקוה כי תלך האגדה הזאת הלוך וגדול כל פעם ותעשה חיל בישראל להיות לשם ולתהלה בישרון!

ואתם אחי ורעי אנשי אגדתנו, קחו נא תודתי וברכתי הנובעת לכם מקרב לבי על חסדכם ועל אמתכם, התאזרו ועשו חיל וגדולות ויהי אלהים עמכם כי נכח האמת דרכיכם ותצליחו בכל מעשיכם, אור אלהים עליכם יזריח וקרן להשכלת אחינו בידכם יצמיח!

באָטושאן חמשה עשר בשבט שנת קנוה חכמה מה טוב מחרוץ לפ"ק.

צבי אלעזר טעללער.


 

מחזה א'.

בלע, ברע


בלע

הָהּ בֶּרַע, בַּעַר בַּנִּבְעָרִים רֵעַ!

ברע

הָהּ בֶּלַע אֱוִיל, חָכְמָתְךָ תִתְבַּלֵּעַ!

בלע

גַּם שְׁנֵינוּ הַפְּתָאִים הִסְכַּלְנוּ אֲנַחְנוּ.

לוּ עוֹד אֶחָד לִקְהַל רְפָאִים שִׁלַּחְנוּ!

ברע

אֲבָל מַה-לַּעֲרוֹם עוֹד לְהַצְלִיחַ פָּעֳלֵנוּ?

הֲלֹא הִתְחַפַּשְׁנוּ דֵי בְּמַסְוֶה פָּנֵינוּ?

הֲלֹא הָיְתָה גַם יַד הָרַכָּב אִתָּנוּ

מַה-נַּעֲשֶׂה אִם הַהַצְלָחָה בָגְדָּה-בָּנוּ?

הֲלֹא זֶה אָמַרְתִּי לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם

הַצְלָחָה אֲרוּרָה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכַיִם

בִּלְעָדָה אֵין כָּל-מִרְמָה וְעָרְמַת מְתַעְתֵּעַ

וְהֶבֶל כָּל-תַּחְבּוּלָה וּמְזִמָּה לְהָרֵעַ!

בלע

כֵּן הוּא כַּאֲשֶׁר אֵיטִיב הַבֵּט אִוָּכֵחַ

כִּי לֹא רָחוֹק הָיִינוּ מֵהַמַּטְבֵּחַ.

ברע

אָמְנָם הֲלֹא דָבָר הוּא הַמַּטְבֵּחַ

מוּכָן לְשָׁרֵת כָּל-אִישׁ דָּמִים וּמְרָצֵּחַ!

לוּ עַל הָעֵץ כָּל-הַגַּנָבִים יוּקָעוּ

אָז עֵצִים כָּאֵלֶּה לָרוֹב יֵרָאוּ.

הֲלֹא כִמְעַט נִצָּב אֶחָד אוֹ שְׁנָיִם

מְלאֹ רֹחַב כָּל-שְׁתֵּי פַרְסָאוֹת לָעֵינָיִם

וּבַאֲשֶׁר אֶחָד עוֹמֵד נָכוֹן לְהוֹקִיעַ

הִנֵּה כָל-יָמִים אַךְ נֱעֶזָב יוֹפִיַע.

אֲדַמֶּה כִּי הַנְּדִיבִים שׁוֹפְטֵי הָאָרֶץ

כָֹלָה יְסִירוּם יָבִיאוּ עָלֵימוֹ קָרֶץ

וּמַה-תּוֹעֶלֶת בָּאֵלֶּה רִבּוֹתָיִם

בְּעָבְרֵנוּ עָלֵימוֹ נְשַׂקֵּר הָעֵינָיִם –.

בלע

הָהּ זֹאת לֹא אֱעֱשֶׂה אָנֹכִי לְפָנֵימוֹ

הֵן אָבִי ואַבֲיִ אָבִי מֵתוּ עָלֵימוֹ

הַבְגוֹרָלָם לֹא אֶהְיֶה אֲנִי שָׂמֵחַ?

הַאֲבַקֵשׁ לִי טוֹבָה מִנַּחֲלַת מַטְבֵּחַ?

אָנכִֹי בַאֲבוֹתַי לֹא אִכָּלֵמָה.

ברע

אֲבָל הַתְּמִימִים יֵבוֹשוּ בְךָ הֵמָּה

הֵן לֹא עָשִׂיתָ עוֹד גְּדוֹלוֹת כְּכֻלָּמוֹ

כִּי תִכָּבֵד לִהְיוֹת בֵּן נָעִים לָמוֹ.

בלע

הַתְדַמֶּה כִּי בְזֹאת יִמָּלֵט אֲדוֹנֵינוּ?

לֹא יִשָׁנֶה לוֹ וְיִפָּלֵט מִיָדֵינוּ?

גַּם בַּזָּר הָאַלְמוֹנִי הָאוֹרֵחַ

אֲשֶׁר פִּתְאוֹם הִגִּיחַ כְּגִבּוֹר צוֹלַחַ

לְהוֹצִיא בִלְעֵנוּ מִפִּינוּ הִתְגַּלֵּעַ

אֶקַּח נְקָמָה אַשְׁמָתוֹ תִוָּדֵעַ

מוֹרֶה-הֵשָּׁעוֹת אֲשֶׁר לוֹ כְּלִי תִפְאֶרֶת

יַשְׁאִיר פֹּה בֶטַח לְמִנְחָה מַזְכֶּרֶת

הִנֵּה הוּא בָא לְכָה מַהֵר מִזֶּה אָתָּה

אָנֹכִי אֲנַסֶּה אַרְאֶה יָדִי עָתָּה!

ברע

אֲבָל לְמֶחֱצָה כִּי כֵן נִתְרוֹעֵעַ!

חֵלֶק כְּחֵלֶק! הֲתָבִין לְרֵעִי רֵעַ!


 

מחזה ב.

בלע, האורח


בלע, (אל לבו)

אֲשַׁנֶּה אֵיפוֹא טַעֲמִי אֶסְתַּתֵּרָה

אֶתְיַצֵּב כְּפֶתִי וָתָם אֶתְנַכֵּרָה

(אל האורח)

אוֹקִירְךָ אָדוֹן יָקָר רַב הָעֶרֶךְ!

לְמִשְׁמַעְתְּךָ הִנֵּנִי! אֶכְרַע לְךָ בֶרֶךְ!

בֶּלַע שְׁמִי נוֹדַע לְתָם לֵב נֶאֱמַן רוּחַ

פֹּה פָקִיד עַל פְּקֻדָּתִי שַׁאֲנָן אָנוּחַ.

האורח

זֹאת אַאֲמִין לְךָ אִישׁ יָשָׁר יֹשֶׁר מִלֶּיךָ הֲלֹא רָאִיתָ אֶת נַעֲרִי אֶשְׁאָלֶךָ?

בלע

לֱשָׁרֶתְךָ, לֹא רְאִיתִיו אֲדוֹנִי הַשּׁוֹעַ

אֲבָל נִכְבַּדְתִּי מֵהוֹד כְּבוֹדְךָ לִשְׁמוֹעַ

מַעֲשֶׂיךָ לְהִתְפָּאֵר כִּי עֲשׂה הִפְלֵאתָ

וְגָדְלְךָ וּגְבוּרָתְךָ לַאֲדוֹנִי הֶרְאֵיתָ

וְאָגִילָה אֵיפוֹא וּלְבָבִי שָׂמֵחַ

בְּהִכָּבְדִי גַם לִרְאוֹתְךָ גִבּוֹר צוֹלֵחַ

שָׁמַעְתִּי כִּי אֶתְמוֹל לִפְנוֹת עָרֶב

נִקְרֵיתָ מִמַּסָּעֲךָ שָׁם לְמוֹ אָרֶב

וַתַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת בִּימִינְךָ גְבוּרוֹת יֶשַׁע

וַתַּצִּיל אֲדוֹנִי מִידֵי אַנְשֵׁי רֶשַׁע

וְכַאֲשֶׁר רַק בְּטוּב אֲדוֹנִי אֲנִי שָׂמֵחַ

כָּכָה אֶעֱלוֹזָה – –

האורח

מַצְפּוּנְךָ אֲפַעְנֵחַ

כִּי תֹאבֶה לְהַלְלֵנִי וְתוֹדָתְךָ לְהַבִּיעַ

כִּי הָיִיתִי לַאֲדוֹנְךָ מַצִּיל וּמוֹשִׁיעַ.

בלע

כֵּן הוֹא צָדַקְתָּ זֹאת אָבִיתִי הַפָּעַם.

האורח

אִישׁ יָשָׁר וְתָמִים אַתָּה רֵעַ טוּב טָעַם.

בלע

כֵּן אֲנִי, יָשָׁר אַהַב וְאֶשְׂנָא מְתַעְתֵּעַ

תַֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְיֵם לְמַטָּרָה תְקַלֵּעַ.

האורח

אֵיךְ גָּדוֹל שְׂשׂוֹנִי וְשִׂמְחָתִי נֶאְדֶּרֶת

כִּי בִפְעֻלָּה קְטַנָּה טוֹבָה מִזְעֶרֶת

לָקַחְתִּי נַפְשׁוֹת יְשָׁרִים הַרְבֵּה לְקָרְבֵנִי

לְאַהֲבָה אוֹתִי לְהַלְּלֵנִי וּלְבָרְכֵנִי!

הוֹסַפְתָּ הַלֵּל פְּעֻוָּלִתי שִׁבְעָתָיִם

תּוֹדָה לִי לֹא יָאֲתָה בְמֶתֶק שְׂפָתָיִם

אַהֲבַת-אָדָם עוֹרְרַתְנִי לַעֲשׂוֹת נִקְרֵאתִי

לֹא חֶסֶד הוּא חוֹבָה קְדוֹשָׁה מִלֵּאתִי!

גַּם אָז הָיִיתִי דֵי עָלֵז וְשָׂמֵחַ

לוּ כֹּל-אִישׁ פְּעֻלָּתִי רַק כֹּה יְשַׁבֵּחַ.

הִנְּכםֶ טוֹבֵי לֵב אוֹהֲבֵי אֱמֶת וָישֶׁר

כִּי תַעֲנִיקוּנִי דֵי תוֹדָה רַב אשֶׁר

עַל מַעֲשֶׂה עָשִׂיתִי לְהָחִישׁ פְּדוּת וָיֶשַׁע

לְהַצִּיל נֶפֶשׁ אָדָם מֵחֲמַס יְדֵי רֶשַׁע

אֲשֶׁר גַּם אַתֶּם בֶּטַח תִּתְעוֹרֵרוּ

לַעֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה כָּל-עֵת כֹּה תְמַהֵרוּ.

הַאוּכַל בְּדָבָר אִישׁ חֲמוּדוֹת לְשָׁרְתֶךָ?

בלע

לְשָׁרֵת אֲדוֹנִי לֹא אֹבֶה הַלְאוֹתֶךָ

הִנֵּה עַבְדִּי כָּל-עֵת לַעֲשׂוֹת יְשָרְתֵנִי,

אוּלָם זֹאת אֶשְׁאָלְךָ אָנָּא הַגִּידֵנִי

אֵיכָה הָיָה הַדָּבָר? אֵיפוֹא נִקְרָבוּ?

הֲרַבִֹים סַבּוּהוּ עָלָיו אָרָבוּ?

הֲזָמְמוּ גַּם לְרָצְחוֹ לְהוֹרִידֶנוּ שַׁחַת

אוֹ רַק רְכוּשׁוֹ וְהוֹנוֹ מִיָּדוֹ לָקַחַת?

האורח

בִּמְעַט מִלִּים אֵיפוֹא לְךָ אֲסַפֵּרָה

אֶת כָּל-הַמִּקְרֶה דָּבָר לֹא אֲחַסֵּרָה:

כְּדֶרֶךָ שָׁעָה מִזֶּה אַךְ כִּבְרַת אָרֶץ

שָׁם בַּמִּשְׁעוֹל אָרְבוּ לִפְרוֹץ פֶּרֶץ

שָׁם בַּמִּשְׁעוֹל אָרְבוּ לִפְרוֹץ פָּרֶץ,

בַּעֲלָטַת הָעֶרֶב שָׁמָּה נוֹעָדוּ

וֹפִתְאוֹם עַל אֲדוֹנְךָ הִתְגּוֹדָדוּ.

אָנכֹיִ בַדֶּרֶךְ בָּרֶגַע נָסַעְתִּי

וְאֶת קוֹל צַעֲקָתוֹ מָרָה לְעֶזְרָה שָׁמַעְתִּי

חַשְׁתִּי עִם נַעֲרִי וָאָבוֹא כָרָגַע

וָאַצִּילֶנּוּ חִישׁ מִמְּחִתָּה וָפְגַּע.

בלע

הֶאָח! הֶאָח!

האורח

בַּעֲגָלָה פְתוּחָה מְצָאתִיו בִּרְכָּיו כָּשָׁלו.

בלע

הֶאָח! הֶאָח!

האורח

שְׁנֵי נֵכִים מִתְחַפְּשִׂים – –

בלע

מִתְחַפְּשִׂים? הָהּ!

האורח

עָלָיו הִתְגַּלְגָּלוּ

בלע

הָהּ! הָהּ!

האורח

אִם לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ אוֹ רַק לְאָסְרֵהוּ

לִשְׁלוֹל עַל נְקַלָּה רְכוּשׁוֹ מִכִּיסֵהוּ לֹא יָדַעְתִּי.

בלע

הָהּ הָהּ לַהֲמִיתוֹ זָמָמוּ

לִרְצוֹחַ הַמְרַצְּחִים עָלָיו הִתְקֹמְמוּ

האורח

זֹאת לְהַחֲלִיט עָלֵימוֹ אֵיפוֹא לֹא חָפַצְתִּי

פֶֹן אַגְדִּיל חַטָאתָם וְלֹא-כֵן חָרָצְתִּי.

בלע

כֵּן כֵּן! הַאֲמִינָה לִי זֹאת שְמָעֵנִי

לְהָרְגוֹ יָזְמוּ רוּחַ בִּינָתִי תַעֲנֵנִי אֲנִי יוֹדֵעַ – –.

האורח

אֵיכָה תֵדַע מַאֲוַיֵּמוֹ?

– אוּלָם יְהִי כֵן, כִּמְעַט רָאוּנִי עֵינֵימוֹ

חִישׁ עָזְבוּ טַרְפָּם כִּי אֲחָזְמוֹ שָׂעַר

וַיִמָּלְטוּ בְכָל-עֹז אֶל סִבְכֵי הַיָּעַר

מִהַרְתִּי אֶת נִשְׁקִי עַל אֶחָד לִנְדוֹחַ

אַךְ כְּבַר רַד הַיּוֹם וְהוּא נֶחְבָּא לִבְרוֹח

וְאָפוּנָה אִם אֶל הַמַּטַּרָה קָלַעְתִּי.

בלע

לֹא, לֹא קָלַעְתָּ אֲדוֹנִי זֹאת יָדָעְתִּי.

האורח

הֲתֵדַע זֹאת?

בלע

אֲנִי אֲדַמֶּה כָּכָה

יַעַן כְּבַר רַד הַיּוֹם וַאֲפֵלָה חָשָׁכָה

וּבְמוֹ אֹפֶל כָּבֵד אֵיפוֹא לְקַלֵּעַ

הֲלֹא כֵן הוּא גַם אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ?

האורח

אֵיפֹה אֶקַּח מִלִּים שָׂפָה נוֹאֶמֶת

בְּפִי אֵין אֲמָרִים וּלְשׁוֹנִי נֶאֱלֶמֶת

לְסַפֵּר הַפַּעַם יְדִיד יָקָר לְפָנֶיךָ

הַטּוֹבוֹת וְהָאַהֲבָה יְשַׁלְמֵנִי אֲדוֹנֶיךָ

בֶּעֱזוּז אַהֲבָתוֹ חִבְּקַנִי נְשָׁקַנִי

מוֹשִׁיעִי! מְפַלְטִי! מֵאָה פְעָמִים קְרָאַנִי

וַיִּפְצַר בִּי לִנְסוֹעַ אִתּוֹ לְבֵיתֵהוּ

לְהִתְעַלֵּס אִתּוֹ שָׁם וּלְשַעְשְעֵהוּ

אֶתְאַו כִּי עִנְיָנִי יִתְּנוּנִי לְהִתְמַהְמֵהַ

וְאוּכַל יָמִים רַבִּים אִתּוֹ לְהִשְׁתַּעְּשְׁע

וְאָנֹכִי עוֹד הַיוֹם נָחוּץ לִנְסוֹעַ

לְזֹאת אֵיפוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת נַעֲרִי תְקוֹעַ.

בלע

אַל נָא תִקְצַר נַפְשְׁךָ אִתִּי לָשֶׁבֶת

עוֹד לְדַבֵּר אִתְּךָ נַפְשִׁי תוֹאֶבֶת

מִדְבָּרְךָ כֹה נָעִים עוֹד מְעַט נִתְרוֹעֵעַ

בְּשִׂיחֲךָ אתֶעְנַגֵּ בְּחֶבְרָתְךָ אֶשְׁתַּעְשֵׁעַ

הֵן! מַה-זֶּה לִשְׁאוֹל עוֹד אֶתְפָּאֵרָה?

הַשׁוֹדֲדִּים – סַפְּרָה-נָּא אֲדוֹניִ סַפֵּרָה.

אֵיכָה הָיָה מַרְאֵה פְנֵיהֶם מַה-לָּבָשׁוּ?

הִתְחַפְּשׂוּ בַּמַּסְוֶה – אֵיכָה חָבָשׁוּ?

האורח

אֲדוֹנְךָ יַחֲרוֹץ מִשְׁפָּטוֹ יְחַוֶּה דֵעַ

כִּי הָיוּ רַק יְהוּדִים לִמּוּדֵי הָרֵעַ

זָקָן נָשְׂאוּ כִּיהוּדִים תֹּאַר פָּנֵימוֹ

אֲבָל שְׂפַת הָאִכָּרִים הָיְתָה שְׂפָתֵימוֹ

אִם אֱמֶת דֵּעִי כִּי בַאֲפֵר הִתְחַפָּשׂוּ

חֶשְׁכַת לָיְלָה תְמָכָתַם כִּי לֹא נִתְפָּשׂוּ,

כִּי אֵיכָכָה יְהוּדִים אֶת לִבָּם יַעֲרוֹבוּ

לִגְנוֹב לִרְצוֹחַ עַל הַדֶּרֶךְ יֶאֱרוֹבוּ?

– הֲלֹא אַךְ מְעַטִּים תִּשָׂאֵמוֹ הָאָרֶץ

נִפְלָא בְעֵינַי אֵיךְ הֵמָּה יִפְרְצוּ פֶּרֶץ?

בלע

כֵּן כֵּן, זֹאת אַאֲמִינָה אָנֹכִי בָטוּחַ

כִּי אֵלֶה הָיוּ רַק יְהוּדִים תּוֹעֵי-רוֹחַ

נְבָלָה זֹאת יַעֲשׂוּ רַק יְהוּדִים יַלְדֵי פֶשַׁע

אוּלַי לֹא תֵדַע עוֹד אֶת תַּרְבּוּת הָרֶשַׁע

אֲסַפְסוּף זֶרַע מְרֵעִים הֵמָּה כֻלָמוֹ

חֶבֶר גַּנָּבִים שׁוֹדְדִים מִרְמָה בְלִבָּמוֹ

לָכֵן אֲרוּרִים הֵמָּה זְעוּמֵי אֱלוֹהּ

בְּזוּיֵי עַם מְתֹעָבִים נִבְדָּלִים לָרוֹעַ

לוּ הָיִיתִי אֲנִי מֶלֶך שׁוֹפֵט אָרֶץ

הִשְׁמַדְתִּים כָּלָה וְאָבִיא עָלֵימוֹ קָרֶץ

יִשְׁמוֹר אֵל הַנּוֹצְרִים הַיְשָׁרִים כֻּלָּמוֹ

מֵהַיְהוּדִים הַנְּבָלִים וְשַׁחַת רִשְׁתָּמוֹ!

לוּלֵא יִשְׂנָאֵמוֹ אֵל וִיתַעֲבֵמוֹ

לוּלֵא קִלְלָתוֹ רוֹבֶצֶת עָלֵימוֹ

מַדוּעַ נוֹתְרוּ הֵם בַּאֲסוֹנָם כִּפְלַיִם

אָז בַּאֲסוֹן הָעִיר בְּרֶסְלוֹ לָעֵינִַיִם

מִמִּסְפַּר הַנּוֹצְרִים אֲשֶׁר שָׁם אִתָּמוֹ?

אָמְנָם עַם נָבָל גוֹי חוֹטֵא כֻלָמוֹ!

עַל נְכוֹנָה זְכָרָהוּ מַטִּיף עֲדָתֵנוּ

בְּהַטִּיפֹו זֶה בָּאַחֲרוֹנָה לְאָזְנֵינוּ

וּכְמוֹ הֵמָּה אֶת דְבָרָיו אֵלֶּה שָׁמָעוּ

וְלִנְקוֹם נִקְמָתָם בַּאֲדוֹנִי עַתָּה בָאוּ.

אִם תֹאבֶה אֵיפוֹא לִהְיוֹת מְאֻשָּׁר בָּאָרֶץ

הִשָׁמֵר לְךָ מִיְהוּדִים נְבָלִים פּוֹרְצֵי פָרֶץ

הָרָעִים מִקֶּטֶב מְרִירִי מִדֶּבֶר.

האורח (אל לבו)

לוּ רַק שְׂפַת-עַם תְּהִי דִבַּת זֶה הַגֶּבֶר!

בלע

אֲדוֹנִי לְמָשָׁל: הָיִיתִי בַמַּרְכֹּלֶת–

הֵן! בְּזָכְרִי אוֹתָה לוּ יֵשׁ בְּיָדִי יְכוֹלֶת

הִשְׁמַדְתִּי כָל-הַיְהוּדִים בְּנֵי הַבְּלִיָעַל

כָּלָה הֶרֶג וְאַבְּדָן בְּרֹאשׁ פְּתָנִים וָרָעַל

מִזֶּה גָּנְבוּ בְּתוֹךְ הַלַּחַץ בְּיָד שׁוֹלַחַת

בְּלָחֳצָם אוֹתוֹ בַלָּט אֵת הַמִּטְפַּחַת

שָׁם תֵּבַת אַבְקַת-רֵיחַ מִצַּלַחַת

וּפֹה מוֹרֶה-שָׁעוֹת מֵהָאַמְתַּחַת

וּמֶה עוֹד שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ

כִּי מַה-לֹא יַעֲשֶׂה אָז יְהוּדֹי מְתַעְתֵּעַ?

מְהִירִים הֵמָּה בִמְלַאכְתָּם בַּלָּט לָקַחַת

יַפְלִיאוּ לַעֲשׂוֹת כְּחֶתֶף יַד שׁוֹלַחַת

יָפֹזוּ זְרוֹעֵי יָדֵימוֹ כְּמִתְלַהְלֵהַּ

הַמּוֹרֶה לְנַגֵּן עַל עֻגַּב לֹא כֵן יוֹדֵעַ.

לְמָשָׁל אֲדוֹנִי עֵת לִגְנוֹב פָּרָצוּ

אֶת אֶחָד בַּלָּט בְּאָרְבוֹת יָדָם יִלְחָצוּ

כַּאֲשֶׁר אָנֹכִי אֵיפוֹא אֲמֻשֶּׁךָ – –

האורח

אַל-נָא! לְאַט! לְאַט!

בלע

אַךְ אֲנַסֶּה וְאַרְאֶךָ

אֶעֶרְכָה לְפָנֶיךָ עָרְמַת מְתֶעְתֵּעַ

בְּעָמְדְךָ פֹה אִתִּי וְיַחְדָּו נִתְרוֹעֵעַ

מַהֵר כְּמֵרוּץ הַבָּזַָק יָדָם בָּאַמְתַּחַת

(יושיט ידו לקחת את מורה השעות מאמתחתו והאורח לוקח תמורתו את תבת-אבקת-הריח בידו)

וּמְלַאכְתּוֹ נִמְהָרָה עַד אַרְגִּיעָה אַחַת

וְתִשָּׁבַע כִּי שָׁמָּה יוֹשִׁיטוּ יָדֵימוֹ

בַּאֲשֶׁר שָׂמוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֵת עֵינֵימוֹ

מִתֵּבַת-אַבְקַת-הָרֵיחַ כִּי יְדַבֵּרוּ

אֶת מוֹרֶה הַַשָּׁעוֹת לָקַחַת יְשַׂבֵּרוּ

וְעֵת מִמּוֹרֶה-הַשָּׁעוֹת כִּי יִנְאָמוּ

לִגְנוֹב תֵּבַת-אַבְקַת-הָרֵיחַ זָמָמוּ

(יאבה לקחת לאט את מורה השעות ויתפש כרגע וחפצו לא הצליח בידו)

האורח

לְאַט לְאַט! מַה-זֶּה יָדְךָ בָזֶה מְחַפֶּשֶׂת?

בלע

הֲלֹא תִרְאֶה אֵיך יָדִי מְהֵרָה נִתְפֶּשֶׂת?

גַּנָּב לֹא-יִצְלַח אֶהְיֶה בְּיָד לֹא לֻמֶּדֶת

כִּמְעַט אוֹשִׁיטֶנָה עַד מְהֵרָה נִלְכֶּדֶת

לוּ יְדֵי יְהוּדִי מָהִיר בָּזֶה אָרָבוּ

אָז מוֹרֶה-הַשָּׁעוֹת כְּרֶגַע גָּנָבוּ

אֲבָל אֶרְאֶה כִּי אֶכְבַּד עָלֶיךָ

אֶקַּח לִי דְרֹר וְאִפָּרְדָה מִפָּנֶיךָ

וְאֶהְיֶה לְךָ נֶצַח עֶבֶד נֶאֱמָן וָרֵעַ

וֶאֱמוּנַת עוֹלָמִים לֱךָ אִישָּׁבֵעַ

עַל חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ לַאֲדוֹנִי הִרְאֵיתָ

וּלְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ גְּדֹלוֹת הִפְלֵאתָ

אֲנִי בֶלַע הַמְּצַוֶּה מוֹקִירֶךָ

חֲיֵה בְשָׁלוֹם אֲדוֹנִי – –

האורח

שָׁלוֹם לְדַרְכֶּךָ!

בלע (בפנותו ללכת)

זְכוֹר נָא אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה לְךָ דִבַּרְתִּי

וְתוֹעֵבוֹת הַיְהוּדִים אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי

זֶרַע מְרֵעִים בְֹּנֵי בְלִיַעַל כֻּלָּמוֹ

נְבָלָה וְכָל-תּוֹעֵבָה תַּאֲוַת לִבָּמוֹ!

 

מחזה ג.

האורח

הַזד הַזֶּה הוּא אוּלַי רַע שִׁבְעָתַיִם

כִּפְתַיוּתוֹ אוֹ כַאֲשֶׁר הוּא לָעֵינַיִם

מִיהוּדִי אֶחָד עִם כָּל-עָרְמַת לִבֵּהוּ

כִּי יִמַּצֵא פַעַם בֵֹין עֲדָתֵהוּ

יְהוּדִי כִי יְרַמֶּה יַעֲשֶׂה כִּמְתַעְתֵּעַ

בְּשַׁנּוֹתוֹ תֵּשַׁע פְּעָמִים נְכָלָיו לְהָרֵעַ

הַנּוֹצְרִי אוּלַי שֶׁבַע פְּעָמִים יְאַלְּצֵהוּ

לַעֲשׂוֹת תַּרְמִית מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ.

אָפוּנָה אִם נוֹצְרִים רַבִּים יִתְהַלָּלוּ

כִּי לִיהוּדִי אֶחָד יָשָׁר פָּעָלוּ

וְיִתְמְהוּ הַפַּעַם וְרָעָה הִיא בְעֵינֵימוֹ

כִּי יְבַקֵּשׁ לָמֹד לָהֶם כְּפֹעַל כַּפֵּימוֹ.

אִם יְהִי יֹשֶר וֶאֱמֶת בֵּין לְאֻמִים שְׁנָיִם

עַל שְׁנֵימוֹ לַעֲשׂוֹתָם בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם,

אַךְ אִם לְאֶחָד הוּא חֹק תּוֹרָה וְדַת חוֹבֶבֶת

וְכִמְעַט לִצְדָקָה וּלְמַשְׂכֹּרֶת נֶחְשֶׁבֶת

לִרְדוֹף אֶת מִשְׁנֵהוּ בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת

לְהַפִּיֵלהוּ לְמַשּׁוּאוֹת בְּיַד זוֹעֶמֶת

לְחַפְּאוֹת עָלָיו חַטָּאָה עָוֹן וָפֶשַׁע

לְהָמִיט עָלָיו רָעָה לְהַצְדִיק כָּל רֶשַׁע!

אוּלָם – – – –

 

מחזה ד.

האורח, תקוע


האורח

כָֹל-עֵת כִּי תִדָּרֵשׁ לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתָּךָ

עֵת רַבָּה תְחֻפַּשׂ עַד לִמְצֹא הִנֶּךָ.

תקוע.

תִּשְׂחַק אֲדוֹנִי הֲלֹא כֵן אֱמֶת נוֹכַחַת

רַק בְּמָקוֹם אֶחָד אֶמָּצֵא בְּפַעַם אַחַת

הֲחַטָּאתִי הִיא כִּי אֵּתָּה אֵינֶךָ

שָׁם בַּאֲשֶׁר אָנֹכִי נָכוֹן לְפָנֶיךָ?

בֶּטַח כָּל-פַּעַם אִם רַק שָׁם תְּבַקְשֵׁנִי

בַּאֲשֶׁר שָׁם אֲנִי עַד מְהֵרָה תִמְצָאֵנִי –

האורח

כֵּן? אַךְ הֲלֹא תָנוּעַ? עַתָּה יָדַעְתִּי

אֵיךְ תַּשְׂכִּיל כֹּה לְדַבֵּר שְָפַת לֹא שָׁמַעְתִּי

הֲבַבֹקֶר הַשְׁכֵּם שָׁתִיתָ וְשָׁכָרְתָּ.

תקוע

מִשִּׁכָּרוֹן אֲדוֹנִי עַתָּה דִבַּרְתָּ?

וַאֲנִי זֶה כִּמְעַט לִשְׁתּוֹת הַחִלּוֹתִי

בְּכוֹס רְוָיָה לִנְגוֹעַ יָד הֲנִיפֹוֹתִי

מִלְבַד לְצִמְאוֹנִי בַּקְבּוּקִים שְׁנַיִם

יַיִן חָמֶר לֹא מָהוּל בַּמַּיִם

וּשְׁנֶי צְלוֹחִיוֹת יַ"שׂ וְחַלת שֶׁמֶן אַחַת

מְאוּמָה אֶל פִּי לֹא נָגַעְתִּי לָקַחַת

כֶֹאֲשֶׁר אִישׁ תָּם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ

כִּי נַפְשִׁי עוֹד רֵיקָה וְאֵינֶנִי שָׂבֵעַ.

האורח

אָמְנָם כֵּן תַּעֲנֶה בְּךָ הַכָּרַת פָּנֶיךָ

וַאֲנִי אִיעָצְךָ אֵיפֹוא כְּאִישׁ בְּרִיתֶךָ

לְשַנּוֹת אֲרוּחָתְךָ הַקְּטַנָה פַּעֲמָיִם.

תקוע

עֵצָה טוֹבָה וּנְכוֹנָה מְאִירַת עֵינָיִם!

וְלֹא אֲאַחֵר לְמַלְאוֹתָהּ כְּחוֹבָתִי כָל-פָּעַם

הַאֻמְנָם עֶבֶד מַקְשִׁיב אֲנִי טוּב טָעַם!

אֵלְכָה עַתָּה אֲדוֹנִי תִרְאֶה לָדַעַת

אֵיך אֵדַע כָּל-פַּעַם לִהְיוֹת סָר לְמִשְׁמַעַת.

האורח

הַשְׂכִּילָה! טוֹב כִּי תֵלֵך וְתַחְבּוֹשׁ סוּסֵינוּ

וְתַעֲמוֹס הָעֲגָלָה וְכָל-צְרֹרוֹת מַשָּׂאֵינוּ

עוֹד הַיּוֹם אֶסַּע לִפְנֵי הַצָּהֳרָיִם.

תקוע

הַמְצַחֵק אַתָּה בִי אֲדוֹנִי פַּעֲמָיִם?

אִם לְשַׁנּוֹת אֲרוּחָתִי בִּי הִתְעַלַּלְתָּ

אֵיכָה אַאֲמִין כִּי עַתָּה אֱמֶת מִלַּלְתָּ?

אֶרְאֶה כִּי הַיּוֹם לְצַחֵק בִּי חָמַדְתָּ

הַבְחַבְלֵי הַיַלְדָה הַקְּטַנָה נִלְכַּדְתָּ?

הֶאָח יַלְדָה נֶחְמָדָה הִיא וְטֹובַת טָעַם

לוּ עוֹד גְּדוֹלָה מְעַט כִּי תִהְיֶה הַפָּעַם

עוֹד מְעַט! הֲלֹא אֲדוֹנִי? הֲכֵן אַבִּיעַ?

לְנַעֲרָה יַלְדָּה בְּטֶרֶם הַתּוֹר כִּי יַגִּיעַ – –

האורח

לֵךְ נָא עַתָּה וַעֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ תְּקוֹעַ!

אַל תִּשְׁעֶה בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר! שִׁמְעָה שְׁמוֹעַ!

תקוע.

תִּזְעוֹם אֲדוֹנִי פָּנֶיךָ רָעָמוּ

בַּחֲמָתְךָ תְבַעֲתֵנִי שְׂפָתַי נֶאֱלָמוּ

וּבְכָל-זֹאת אֲחַכֶּה עַד צַוֹּת שִׁלַּשְׁתָּ

דָּבָר גָּדוֹל הוּא אוּלַי בְּחָפְזְךָ חַשְׁתָּ!

הֲלֹא אֲנכֹיִ כֵן הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי

לֹא אֶעֱשֶׂה דָבָר טֶרֶם בָּחַנְתִּי

לִשְׁמוֹעַ לַעֲשׂוֹת אֵינֶנִּי אָץ רַגְלַיִם

וְאֶתֵּן עֵת הִתְעַשֵּׁת הַשְׂכֵּל פַּעֲמַיִם

הִתְעַשֵּׁת נָא אֵיפוֹא הִתְבּוֹנֵנָה

אַל עַל רֵאשִׁית בִּינָתְךָ הִשָּׁעֵנָה

שִׂים לֵב פַּלֵס אִם לְשׁוֹנְךָ כֵן מְדַבֶּרֶת

פֶּן תִּנָחֵם אָז וַאֲצָתְךָ נִמְהֶרֶת!

הֲנַעֲזוֹב מָקוֹם חִישׁ בְּנִקְיוֹן שִׁנָּיִם

בּוֹ יְנַשְּׂאוּנוּ יִשָּׂאוּנוּ עַל כַּפָּיִם!

תְּמוֹל בָּאנוּ הֵנָּה כִֹמְעַט שָׁאַפְנוּ רוּחַ

הֲלֹא הִצַּלְנוּהוּ מִמָּוֶת בָּטוּחַ?

הֲלֹא הַמַּשְׂכֹּרֶת תִּגְדַּל וְהַגְּמוּל יִרֶב

וְכִמְעַט אָכַלְנוּ כֵּרַת בֹּקֶר וָעֶרֶב.

האורח

עַזּוּתְךָ גְדוֹלָה עַתָּה מִנְּשׂוֹא תְּקוֹעַ

אֲשֶׁר יִגְמוֹר לְשָׁרֵת יִלְמוֹד גַּם לִשֱׁמוֹעַ!

תקוע

טוֹב אֲדוֹנִי תַּטִּיף מוּסַר תּוֹכַחַת

כִּי תִקְצוֹף אֵיפוֹא תִּרְגַּז וְאֵין נַחַת

צַוֵּה נָא וְעַבְדְּךָ מְהֵרָה שֹׁמֵעַ

הִנֵּה אֵלְכָה כָרָגַע הֵרָגֵעַ!

האורח

אֶרְאֶה כִּי מֵעוֹדְךָ לְהַשְׂכִּיל לֹא הִסְכַּנְתָּ

תָּתוּר אַחֲרֵי לְבָבְךָ טֶרֶם בָּחַנְתָּ

הַחֶסֶד לָאָדוֹן הַזֶּה עָשִׂינוּ

אֵינֶנּוּ חֶסֶד לוּ לְשִׁלּוּמִים קִוִּינוּ

עָלַי הָיָה לְהַפְצַר לֹא אִתּוֹ לִנְסוֹעַ

עָשִׂינוּ חוֹבָתֵנוּ זֹאת רַב מַרְגּוֹעַ.

רַב הָעֹנֶג לְהֵיטִיב לְזָר לֹא נֵדָעֶנוּ

בְּלִי כָל-תִּקְוַת שִׁלּוּמִים וֹגְמוּל מִמֶּנּוּ!

וְגַם שְׂפָתָיו בֵּרְכוּנוּ אָז שִׁבְעָתָיִם

מִתּוֹדוֹתָיו יַכְבִּיר עַתָּה בְּחֵן שְׂפָתָיִם.

אִם נִתְחַסֵּד אֶת אִישׁ וְלִגְמוּל נְחַיְבֶנּוּ

לִגְמוּל רַב עֶרֶך בִּמְחִיר גָּדוֹל יַעֲשֶׂנּוּ

הוּא גְמוּלוֹ בִנְדִיבַת לִבּוֹ יִגְמְלֵנוּ

כָּבֵד רַב מִכָּל-מַעֲשֵׂה צִדְקָתֵנוּ –

רָב-אָדָם אֵינֶנּוּ נְדִיב לֵב יְקַר רוּחַ

מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ עַנְוָה תָנוּחַ

לִסְבּוֹל טוֹרַח אִישׁ חַסְדּוֹ אִתּוֹ לָשֶׁבֶת

מַשָּׂא מֵיטִיבוֹ בְּנֶפֶשׁ מִתְנַדֶּבֶת

וְלֹא יִכְבַּד עָלָיו אָז לֹא יוּכַל שְׂאֵתֵהוּ

הִנֵּה כְמוֹ תַכְנִיעַ גְּאוֹנוֹ וּשְׂאֵתֵהוּ.

תקוע

הִתְחַכְּמוּתְךָ שֹוֹעַ אֶת רוּחֲךָ מְקַצֶּרֶת

טוֹב! רְאֵה אֵיפוֹא כִּי גַם בִּי רוּחַ אֲחֶרֶת

כָּמוֹךָ כָמוֹנִי נְדִיב לֵב גַּם אָנִי

לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת כְּמוֹ אֵיפֹוא הוֹכַחְתָּנִי

אֵלְכָה וְרָאִיתָ אֵיךְ נַפְשִׁי מִתְנַדֶּבֶת

בְּעוֹד רֶבַע שָׁעָה תַּעֲלֶה הַמִּרְכֶּבֶת!

 

מחזה ה.

האורח, העלמה.


האורח

כַּאֲשֶׁר אְֶמְנַע אֶת אִישׁ זֶה לְהִתְרוֹעֵעַ

כֵּן יִרְהַב לְהִתְרוֹעֵעַ אִתִּי כְּאֶת-רֵעַ.

העלמה

מַדּוּעַ אָדוֹן נִכְבָּד תַּעַזְבֵנוּ?

מַדּוּעַ תִּסּוֹג אָחוֹר מִפָּנֵינוּ?

תִּתְהַלֵּךְ בּוֹדֵד וּלְשׁוֹנְךָ נֶאֱלֶמֶת

כְּמוּזָר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה רוּחֲךָ נִפְעֶמֶת?

הֲתִקְצֶה נַפְשְׁךָ הִתְעַלֵּס בְּחֶבְרָתֵנוּ

הַאָרְכוּ לְךָ שְׁעוֹת הַמִּסְפָּר בֵּינֵנוּ?

אֵיךְ יָקַרְתָּ לִי מְפַלֵּט אָבִי מוֹשִׁיעַ

כְֹמַלְאַךְ אֱלֹהִים בְֹתוֹכֵינוּ תוֹפִיעַ!

זֹאת תַּעַצְבֵנִי מְאֹד רוּחיִ עוֹכָרֶת

תָּשִׁית יָגוֹן בִּלְבָבִי וְנַפְשִׁי סֹעָרֶת.

לָשֵׂאת חֵן אֵהַב בְּעֵינֵי כָל-רוֹאֵנִי

וְעַל כֻּלָם לֹא אֶחְפּוֹץ כִּי אַתָּה תִבְזֵנִי.

האורח

שָׂאִינִי נָא עַלְמָה נְעִימָה בַּת שׁוֹעַ

רַק לְנַעֲרִי צִוִּיתִי לְהָכִין לִי לִנְסוֹעַ.

העלמה

מַה-תַּגִּידָה אֵיפֹוא? מַה-זֶּה תְּדַבֵּרָה?

לִנְסוֹעַ תּאֹמַר לְעָזְבֵנִי תְמַהֵרָה?

מָתַי בָּאתָ? מָתַי אֵלֵינוּ סַרְתָּ?

מַה-לֹּא יִיטַב לְךָ פֹה? מַה-פֹּה חָסַרְתָּ

אִם אַחַר יָמִים אוֹ עָשׂוֹר תִּזְכּוֹר לִנְסוֹעַ

כִּי אָז מִשְׁעַת תּוּגָה לִבְּךָ יִנּוֹעַ.

הָיוֹם תָּמִים אֶחָד לֹא תְמַלֵּא בְּבֵיתֵנוּ?

אָנָה תָחִישָׁה כֹּה וְתִבְרַח מִפָּנֵינוּ?

מַדּוּעַ לֹא תוֹאִיל עוֹד פֹּה לָשֶׁבֶת?

זֹאת רָעָה רַבָּה רוּחֵנוּ מְעַצֶּבֶת!

אנֲיִ אַגֵּדְךָ כִּי מְאֹד אֶזְעוֹם זָעַם

אִם עוֹד תּוֹסִיפָה לֶהְגּוֹת זֹאת הַפָּעַם!

האורח

לֹא תַחַת בִּי תְּבַהֲלֵנִי שִׁבְעָתָיִם

כְּגַעֲרַת פָּנַיִךְ עַלְמָה תַאֲוַת עֵינָיִם!

העלמה

הַאֱמֶת אֵיפוֹא לְשׁוֹנְךָ כֹּה נוֹאֶמֶת?

הַאֻמְנָם תֶּחֱרַד עֵת אֲנִי זוֹעֶמֶת?

הַלְשׁוֹנְךָ לֹא לְהָתֵל בִּי רְמִיָה מַצְמֶדֶת?

האורח

בְּעֵינֵי מִי תֵקַל גַעֲרַת עַלְמָה נֶחְמֶדֶּת?

העלמה

אָמְנָם כְּמַהֲתַלּוֹת לְשׁוֹן עֲרוּמִים בָּחַרְתָּ

וַאֲנִי בְךָ אַאֲמִין כִּי אֱמֶת דִבַּרְתָּ

לוּ גַם שָֹגִיתִי וֶאֱמוּנָתִי מְכַזֶּבֶת.

כֵּן אֲדוֹנִי – הֻגַּד כִּי אֲנִי נֶאֱהֶבֶת8

לָכֵן אַגֵּדְךָ אֵיפוֹא זֶה פַּעֲמַיִם

כִּי מְאֹד יֶחֱרֶה אַפִּי בְךָ אַפָּיִם

אִם עוֹד מִמַּסָּעֲךָ תוֹסִיף תַּבִּיעַ

בְּטֶרֶם חַג רֵאשִׁית הַשָּׁנָה יַגִּיעַ!

האורח

הַמוֹעֵד נֶחְמָד וְנָעִים עַלְמָה זוֹעֶמֶת

נְעִימָה אַתְּ וּנְעִימִים שְׂפָתֵךְ נוֹאֶמֶת

וְאָז תְֱּשַׁלְּחוּנִי חוּצָה בְּעֵת שׁוֹאָה בַחוֹרֶף.

העלמה

הָהּ! מִי יַגֵּדְךָ זֹאת אָדוֹן קְשֵׁה עֹרֶף?

רַק כֵּן אַָמַרְתִּי אַךְ דְּבַר שְׂפָתָיִם

כִּי אָז תּוּכַל לִנְסוֹעַ לְמַרְאֵה עֵינָיִם9

וַאֲנַחְנוּ בַעֲבוּר זֹאת לֹא נִתֶּנְךָ לִנְסוֹעַ

כִּי נְחַלֶּה פָּנֶיךָ הֲלֹא תִשְׁמַע שָׁמוֹעַ?

האורח

אוּלַי גַּם כֵּן לְכָבוֹד מַרְאֵה עֵינָיִם?

העלמה

הָהּ! רְאֵה תֻמַּת לֵב וּמֶתֶק שְׂפָתָיִם

הַיְאֻמַּן כִּי אַתָּה מַהֲתַלּוֹת יוֹדֵעַ?

אַךְ רְאֵה! אָבִי בָא לֹא לִי פֹה לְהִתְמַהְמֵהַּ

אָחִישָֹה כִּי עַל כֵּן פָּנָיו רָאִיתִי

אַךְ אַל נָא תַגִּיד כִּי בָזֶה הָיִיתִי

הוּא כָל-פַּעַם אַךְ לְהוֹכִיחֵנִי יוֹדֵעַ

כִּי אֵת גְּבָרִים אֲבַקֵּשׁ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ (הולכת)


 

מחזה ו.

האציל, האורח


האציל

הֶהָיְתָה פֹּה בִתִּי זֶה אַרְגִּיעָה אַחַת?

מַדּוּעַ כֹּה הָלְאָה הַפְּרוּעָה בוֹרַחַת?

האורח

גַּדוֹל הַאֹשֶׁר יָקָר שִׁבְעָתָיִם

בַּת נְעִימָה וּשְׂמֵחָה חֶמְדַּת עֵינָיִם

לְבָבוֹת לוֹקַחַת בְּקֶסֶם שְׂפָתֶיהָ

תֻּמַּת לִבָּה וְזַךְ שִׂכְלָה יֹשֶר מִלֵּיהָ.

האציל

בְֹטוּב לְבָבְךָ תַטֶּה מִשְׁפַּט מַעֲשֶׂיהָ

הֵן זֶה מְעַט הִתְהַלְּכָה בֵּין רֵעוּתֶיהָ

לַמִּצְעָר בֵּין הַנְּעָרוֹת הִשְׁתַּעֲשָׁעָה

וְדְַרכֵי נַעֲרוֹת הָעֲיָרוֹת לֹא תֵדָעָה

לְהֵיטִיב דְּרָכֶיהָ בְּחֵן וּמֶתֶק שְׂפָתָיִם

הַנְּעִימִים מִיְפִי וָתֹאַר שִׁבְעָתָיִם

פֹּה בַכְּפָר בְּאֵין הִתְחַבְּרוּת וְהִתְרוֹעֵעַ

לֹא יְלֻמְּדוּ עַל נְקַלָּה לְהַכֵּר לְשַׁעֲשֵעַ

דַּרְכִי נֹעַם וְלָשׁוֹן צַחוֹת מְדַבֶּרֶת

בְתֻמָּתָהּ הִיא אַךְ נְטִיּוֹת לִבָּהּ נוֹטֶרֶת

האורח

אוּלָם נְעִימוֹת הֵנָּה נְטִיּוֹת הַטֶּבַע

מִכֹּל-שַׁעֲשׁוּעֵי בְנוֹת הָעֲיָרוֹת שֶׁבַע

שָׁם הַכֹּל רַק מְלֻמָּד וּכְסוּת עֵינָיִם

תַּעְתּוּעִים מַהֲתַלוֹת וְחֵלֶק שְׂפָתָיִם

חֲלָקוֹת וּכְזָבִים כָּל-אִמְרֵי שֶׁפֶר

נְאֻמִּים נְעִימִים אַךְ לִמֻּדֵּי סֵפֶר

חָנֵף קְסָמִים וְתָוִים קָרֹץ עֵינָיִם

נְשִׁיקֹות שְׂפַתִים וְחִבּוּק יָדַיִם10

גַּם נְבָלָה פְתַיּוּת וָטֶבַע בֵּינֵמוֹ

מִבְטָאִים נִשְׁתָּוִים כּוֹנְנוּ עֶל שְׂפָתֵימוֹ

האציל

הֶאָח מַה-יִנְעַם לִי שְׁמוֹעַ הַפָּעִם

אֵיךְ נִשְׁוֶה גַם שְׁנִינוּ בַמִּשְׁפָּט וָטָעַם

הָהּ כִּי כְבָר לֹא מָצָאתִי כָמוֹךָ רֵעַ!

האורח

לִבְגוֹד בְּרֵעֶיךָ הָאֲחֵרִים תָּרֵעַ.

האציל

לְבוֹגֵד בְּרֵעַי הָאֲחֵרִים חֲשַׁבְתָּנִי

רְאֵה בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה הַיּוֹם אָנִי

מְיֻדָּעִים מָצָאתִי רַב בֵּינֵיהֶם בָּאתִי

וְרֵעַ אוֹהֵב בְּכָל-אֵלֶה לֹא מָצָאתִי.

עוֹד לֹא יִקְרֶה לִי רֵעוּת אוֹהֵב וָרֵעַ

לֹא הִתְעוֹרֵר בִּי חֵפֶץ הִתְרוֹעֵעַ

לֹא נָעֲמָה לִי הָאַהֲבָה בְּנֹעַם קְסָמֶיהָ

כְּמוֹ עַתָּה מֵאָז מִיָּדְךָ אֶדְרְשֶׁהָ

הַגִּידָה לִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אַתָּה

בַּמָּה אַשִׂיגֶנָּה מִיָּדְךָ עַתָּה?

האורח

רֵעוֹתִי הִיא כֹה קַלָּה וּמִזְעֶרֶת

הַתְּשׁוּקָה לְהַשִּׂיגָה הִיא רַב תִּפְאֶרֶת

הָאֲרֶשֶׁת נַעֲלָה הִיא עַל הַנִּדְרֶשֶׁת.

האציל

הָהּ אֲדוֹנִי! רֵעוּת אִישׁ חֶסֶד לָרֶשָׁת?

האורח

הַרְשֵׁנִי נָא הִיא אֵין רֵעוּת עֲדֶנָּה

אִם בִּדְמוּת זֹאת אֵיפוֹא תַעַרְכֶנָּה

אִם כָכָה גַם אוֹתִי אֵיפוֹא תִרְאֵנִי

לְהִמָּנוֹת בֵּין רֵעֶיךָ לַשָּׁוְא תְּבַקְּשֵׁנִי

לוּ כִדְבָרֶיךָ מֵיטִיבְךָ הָיִיתִי

וחַיִים וְחֶסֶד וֶאֱמֶת עִמְּךָ עָשִׂיתִי

הֲלֹא אִירָא פֶּן רֵעוֹתְךָ לְעֵינָיִם

אֵיֶנָּנה רַק שִׁלּוּמִים וְתוֹדַת שְׂפָתָיִם?

האציל

הֲלֹא תוּכַלְנָה לִהְיוֹת גַּם שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת

מְשֻׁלָּבוֹת וַאֲחֻזּוֹת כְּאַהֲבָה מִתְלַקַּחַת

אֲשֶׁר תִּמְצָא קֵן לָהֹ בְּלֵב אוֹהֵב וָרֵעַ?

האורח

לֹא עַל נְקַלָּה זֹאת אֶת-זֹאת תִּתְרוֹעֵעַ

זֹאת כָּל רוּחַ יְקָרָה כְּחוֹבָתָהּ שׁוֹמֶרֶת

וּלְזֹאת אַךְ נְדִיבוּת וְנֶפֶשׁ מִתְעוֹרֶרֶת.

האציל

אַךְ אֵיכָה – טוּב טַעֲמְךָ כָּלִיל יַתְעֵנִי.

האורח

אַל נָא תַגְדִּיל עֶרְכִּי מֵאֲשֶׁר הִנֵּנִי

וּלְיֶתֶר אֵינֶנִי רַק אִישׁ צוֹלֵחַ

אֲשֶׁר עָשָׂה חוֹבָתוֹ בְּלֵב שָׂמֵחַ

הַחוֹבָה קַלָּה אֵינֶנָּה מְחַיֶּבֶת

לְשִׁלֻּמַּת גְּמוּל וּמַשְׂכֹּרֶת מוּשֶׁבֶת

וַאֲשֶׁר מִלֵּאתִיהָ בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם

רֵעוּתְךָ לִי רַבָּה מַשְׂכֹּרֶת אַפָּיִם

האציל

נְדִיבָתְךָ הַנִּשְׂגָבָה אִישׁ יְקַר רוּחַ

עוֹד תֶּרֶב תַּתְעֵנִי וְנַפְשִׁי תָשׁוּחַ

אַךְ אוּלַי הִקְשֵׁיתִי אֵת לִבִּי עָרַבְתִּי

לְשִׁמְךָ לְמוֹלַדְּתְּךָ לִשְׁאוֹל לֹא הִרְהַבְתִּי

אוּלַי אֶתֵּן דּוֹדַֹי לְאִישׁ – – לִבִּי יִנוֹעַ –

אֲשֶׁר – אֲשֶׁר לְקַלּוֹתָהּ –

האורח

שָׂאֵנִי שׁוֹעַ.

– אַתָּה – תָּשׂוּם לְךָ – הָגוּת לִבְּךָ תְרוֹמְמֵנִי

בְּשׂוֹא רוּחֲךְ לְדָגוּל מֵרְבָבָה תְּשִׂימֵנִי!

האציל (אל לבו)

הַאֶשְׁאָלֶנוּ עַתָּה מַה-מַּעֲשֵׂהוּ?

הֲלֹא יִקְשֶׁה אֵיפוֹא חֶפְצִי בְּעֵינֵיהוּ.

האורח (אל לבו)

אִם יִפְצוֹר בִּי הַפַּעַם וְיִשְׁאָלֵנִי

מָה אֶעֱנֵהוּ? הָהּ מְבוּכָתִי תַתְעֵנִי.

האציל (אל לבו)

אִם לֹא אֶשְׁאָלֶנוּ אֲחַלֵּל כְּבוֹדֵהוּ

עַזּוּת וּנְבָלָה תִּהְיֶה זֹאת בְּעֵינֵיהוּ.

האורח (אל לבו)

-הֲלֹא אַשְׁלֶה אוֹתוֹ אִיפוֹא כִּמְתַעְתֵּעַ?

אִם אַגִּיד לוֹ הָאֱמֶת עַתָּה וְאֶתְוַדֵּעַ.

האציל (אל לבו)

טוֹב לַחֲקוֹר נַעֲרוֹ עַתָּה כִּי יָעַצְתִּי

וְאֵדָעָה בֶטַח אֵת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי.

האורח (אל לבו)

הָהּ לוּ מִמְּבוּכָתִי זֹאת אֵחָלֵצָה

מָה אֶעֱשֶׂה אֵיפוֹא מָה אִוָּעֵצָה?

האציל

מַדּוּעַ כֹּה תָפוּשׂ בְעִמְקֵי מְזִמּוֹתֶיךָ?

האורח

זֹאת אָבִיתִי גַם אֲנִי לִשְׁאָלֶךָ – –

האציל

יָדַעְתִּי לִפְעָמִים הָאִישׁ שׁוֹכֵחַ,

עַתָּה מִדְּבָרִים אֲחֵרִים נְשׂוֹחֵחַ

הֲתִרְאֶה אֵיפוֹא רֵעַ בָּהִיר לְעֵינָיִם

כִּי רַק יְהוּדִים שֵׁדּוּנִי בַּחֲמַס יָדָיִם?

הַשּׁוֹפֵט בְּנַחֲלָתִי אִישׁ לֶכֶת הַצְנֵעַ

הִגִּיד לִי זֶה עַתָּה וַיִשַּׁבֵעַ

כִּי פָגַע שְׁלֹשָה מֵהֶם לִפְנֵי יוֹמַיִם

בִּזְקָנִים אֲרוּכִים וְעִמְקֵי שְׂפָתַיִם

וְכַאֲשֶׁר הוּא לְמַרְאֵה עֵינֵיהוּ יְתָאֲרֵמוֹ

כִּנְבָלִים וְלֹא כִישָׁרִים תֹּאַר פָּנֵימוֹ.

וֱלָמָה עוֹד אָפוּן וַאֲבַקֵּשׁ הוֹכִיחַ?

עַם אֲשֶׁר בְּהַוַּת בִּצְעוֹ לִבּוֹ יַקְשִׁיחַ

וְלֹא יִשְׁאַל אִם בְּצֶדֶק הוּא לוֹ אוֹ בָרֶשַׁע

אִם בְּעָרְמָה אוֹ בֶחָמָס וָפֶשַׁע – –

הִנֵּה הוּא סְחֹרַת יָדוֹ כִּשְׁרוֹן רוּחֵהוּ

אוֹ תַרְמִית לִבּוֹ בֶּצַע תַּעְתּוּעֵיהוּ

וּמַה-לֹּא יַעֲשֶׂה וִיבַצַּע בּוֹצֵעַ

לְכַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ וְכָל-חֵפֶץ מְתַעְתֵּעַ?

נְדִיבוּת חֹפֶשׁ שְׁתִיקָה חֲרִיצוּת יָדָיִם

מִדּוֹת סְגֻלָּה הֵן נְעִימוֹת שִׁבְעָתָיִם

הֵן הִגְדִּילוּ עֶרְכָּמוֹ לְהוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

לוּלאֵ הָיְתָה בָּמוֹ רוּחַ אֲחֶרֶת

לוּלאֵ לְהַוָּתֵנוּ נָתְנוּ יָדֵימוֹ

לִתְמוֹךְ מְזִמָּתָם וּלְהָפִיק מַאֲוַיֵּימוֹ –.

(מתאפק רגעים אחדים)

הַיְהוּדִים כִּעֲסוּנִי לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם

וְהֵסַבּוּ לִי רֹגֶז וְנֵזֶק שִׁבְעָתַיִם

עֵת עוֹד בֵּין הַצָּבָא עוֹבֵד הָיִיתִי

נִפְתֶּה לִבִּי כְפֶתִי וְחֶסֶד עָשִׂיתִי

וָאֶעֱרוֹב עֲרֻבָּתִי לְאוֹהֵב וָרֵעַ

בְּלִי הַשְׂכֵּל כִּי בְהֵיטִיבִי לוֹ לִי אָרֵעַ

וָאַחְתּוֹם אֶת שְׁמִי עַל סֵפֶר נִשְׁיֵיהוּ

הַיְהוּדִי אֲשֶׁר נָשָׁה בוֹ כַסְפֵּהוּ

אִלְצַנִּי לְשַׁלֵּם לוֹ בַחֲמַס כַּפָּיִם

לֹא רַק חוֹבָתוֹ כִּי אִם עוֹד כִּפְלָיִם –.

הָרָעִים בָּאֲנָשִׁים הֵמָּה בְּנִכְלֵימוֹ

רַק תַּרְמִית וּנְבָלָה מְגַמַּת פָּנֵימוֹ

תַּרְבּוּת נֵכִים עֲרוּמִים אַךְ לְהָרֵעַ

לַעֲשׁוֹק אָהֵב חָמָס גֵּזֶל וְתַעְתֵּעַ – –.

מַה-תֹּאמַר אַתָּה? מָה אֵיפוֹא דֵעֶךָ!

אֲבָל הִנֵּה רְאֵה כִּי נָפְלוּ פָּנֶיךָ!

האורח

מָה אוֹמֵר אָנִי עָלֵימוֹ שְׁאַלְתָּנִי

כִּתְלוּנוֹת שְׂפָתֶיךָ שָׁמַעְתִּי גַם אָנִי

דִּבַּת רַבִּים דִּבְרֵי בֶלַע וָרָשַׁע – –

האציל

הַאֵינֶנּוּ כֵן? הַאֵינָם יַלְדֵי פֶשַׁע?

הֲלֹא דְמוּת פָּנֵימוֹ תָנִיא לְבָבֵנוּ

וְתָעִיר מַשְׂטֵמָה וְאֵיבַת נֶצַח בְּקִרְבֵּנוּ

לִשְׂנוֹא אוֹתָם בְּלִי חֶמְלָה וּלְרָדְפֵמוֹ

וֹלְהַבְדִּילָם לְרָעָה וּלְהָרָדְפֵמוֹ.

לֵב רָע תַּרְמִית הַוָּה מַעַל שְׂפָתָיִם

יָצִיצוּ מֵעֵינֵימוֹ בָּהִיר לְעֵינָיִם –.

אַךְ מַדּוּעַ תָּסֵב מִמֶּנִי פָנֶיךָ?

האורח

– אַקְשִׁיב כִּי מַכִּיר אוֹתוֹת פָּנִים הִנֶּךָ

וָאִירָא פֶן גַּם בְּפָנַי – –

האציל

הָהּ תְעַצְבֵנִי!

אֵיכָה תוּכַל אִישׁ חֲמוּדוֹת לְחַשְּׁדֵנִי?

גַּם בְּלִי הֱיוֹת אוֹתוֹת פָּנִים יוֹדֵעַ

אַגֵּדְךָ בְּלִי שְׂפַת חָנֵף אוֹהֵב וָרֵעַ

כִּי אוֹתוֹת נְדִיבוֹת חֵן נֹעַם טוּב טָעַם

לֹא רָאִיתִי כְּאוֹתוֹת פָּנֶיךָ הַפָּעַם.

האורח

הָאֱמֶת אֲגֵּדְךָ כִּי בְעֵינַי יָרֵעַ

מֵאֲחָדִים עַל עַמִּים שְׁלֵמִים יְחַוֶּה דֵּעַ – –.

אֲנִי אַאֲמִין בְּלִי הַבֵּט בְּעַיִן עוֹיֶנֶת

וְלִשְׁפּוֹט מֵישָׁרִים בְּרוּחַ נֶאֱמֶנֶת

כִּי בֵין כָּל-עַמֵי הָאָרֶץ לְגוֹיֵימוֹ

יִמָּצְאוּ רָעִים וְטוֹבִים דַּיֵמוֹ

וּבֵין הַיְהוּדִים – –


 

מחזה ז.

העלמה, האורח, האציל.


העלמה

הֶאָח אָבִי! – –

האציל

כֵּן כֵּן פְּרוּעָה סָרַת טָעַם!

אָנָה בָרַחְתְּ מִפָּנַי? מַה-זֹאת הַפָּעַם?

העלמה

לֹא מִפָּנֶיךָ, מִגַּעֲרָתְךָ בָרַחְתִּי.

האציל

הַפְדוּת טוֹבָה מְאֹד לִשְׁמוֹעַ שָׂמַחְתִּי

אֲבָל מֶה הָיָה כִּי כֹה תִתְחַמָּקִי

כִּי יָגוֹרְתְּ מִגַּעֲרָתִי וַתִּרְחָקִי?

העלמה

הָהּ אָבִי אַל תֵּלֵךְ אִתִּי בַחֲמַת קֶרִי

אוֹדֶה עֲלֵי חֲטָאתִי חַטַּאת מֶרִי

שָׂא נָא אֵיפוֹא אָבִי אֲשֶׁר נוֹאַלְתִּי

אֶת הָאָדוֹן הַזֶּה לְהִתְעַלֵּס הוֹאַלְתִּי.

האציל

וּמָה אֵיפוֹא כִּי הָיִית אֶצְלֵהוּ?

העלמה

וְהָאָדוֹן הַזֶּה הֲלֹא גֶבֶר הִנֵּהוּ

וְאַתָּה אָבִי הֲלֹא כֵן צִוִּיתָנִי

כִּי בֵין גְּבָרִים לֹא אֶתְרוֹעֵעַ אֲנִי.

האציל

כִּי לְאָדוֹן זֶה גַּעֲרָתִי לֹא נוֹגָעַת

הֲלֹא תָבִינִי לְבַדֵּך בִּתִּי לָדָעַת

תַּאֲוָתִי אֵיפוֹא כִּי בְעֵינָיו חֵן תִּמְצָאִי

ואֶשְׂמַח אִם כָּל-עֵת אִתּוֹ תִשְׁתַּעֲשָׁעִי.

העלמה

אֲהָהּ אָבִי אַךְ לַשָּׁוְא אֵיפוֹא קָרָאתָ

זֹאת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה הָיָתָה!

הִנֵּה נַעֲרוֹ יַעֲמוֹס הַכֹּל לִנְסוֹעַ

מֶרְכַּבְתּוֹ נְכוֹנָה וְלֹא אוּכַל לִמְנוֹעַ

וּלְהַגֵּדְךָ זֹאת עַתָּה אָבִי אָבִיתִי.

האציל

מַה? מִי? נַעֲרוֹ?

האורח

כֵּן אֲדוֹנִי זֹאת צִוִּיתִי

עֲסָקַי וְיִרְאָתִי לְבַל אֶכְבַּד עָלֶיךָ – –

האציל

מָה אַחְשׁוֹב אֵיפוֹא? מָה אוֹמַר אֵלֶיךָ?

כִּמְעַט רְאִיתִיךָ תְּמוּנָתְךָ לֹא שָׂבַעְתִּי

תֹאמַר לְעָזְבֵנִי טֶרֶם אִתְּךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי!

הֲלֹא אֶהְיֶה גַם מְאֻשָּׁר לְהִתְוַדֵּעַ

כִּי הֱטִיבוֹתָ לְאִישׁ חוֹבָתוֹ יוֹדֵעַ?

כִּי לֵב אִישׁ מַכִּיר טוֹבָה לְךָ חָבַלְתָּ

לִמְשַׁלֵּם חֶסֶד וֶאֱמֶת חֶסֶד הִגְדַּלְתָּ?

הָהּ! בִּי אֲדוֹנִי אִישׁ חַסְדִּי מְפַלְּטֵנִי

הִגְדַּלְתָּ חַסְדְּךָ הָרִאשׁוֹן נָא כַבְּדֵנִי

הוֹסִיף עַל טְוֹבָתְךָ עוֹד זֹאת הָאֲחֶרֶת

אֲשֶׁר תּיקַר בְּעֵינַי מִכָּל יְקָר וְתִפְאֶרֶת

שֵׁב נָא עוֹד עֵת אִתִּי אָנָּא הוֹאִילָה

נִתְעַלְּסָה בַאֲהָבִים יַחְדָו נָגִילָה

חַדֵּנִי אֶת פָּנֶיךָ וְאֶשְׂמַח כִּפְלָיִם

אִם לֹא רַב לַמִצְעָר עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמָיִם

מוּסָר כִּלְיוֹתַי נֶצַח מַר יְיַסְּרֵנִי

אִם כֹּה מְהֵרָה תָרוּץ חִישׁ תַּעַזְבֵנִי

טֶרֶם לָמַדְתִּי הַכֵּר יְקַר כְּבוֹדֶךָ

וּבְטֶרֶם עַל חַסְדְךָ וַאֲמִתְּךָ אוֹדֶךָ.

מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי שָׁלַחְתִּי לִקְרוֹא הֵנָּה

לַחֲלוֹק אִתָּם אָשְׁרִי וְיַחְדָּו נְרַנֵּנָה

לְהַצִּיג לְפָנֵימוֹ בְּיוֹם לִבִּי שָׂמֵחַ

אֶת מַלְאַךְ יְשׁוּעָתִי גִּבּוֹר צוֹלֵחַ.

האורח

אֲדוֹנִי אֲנִי נָחוּץ מְאֹד – –

העלמה

פֹּה לָשֶׁבֶת,

אָרוּץ לְנַעַרְךָ לְפַתֵּחַ הַמִּרְכֶּבֶת

אַך הִנֵּה הוּא בָא! – –


 

מחזה ח.

תקוע. הקודמים.

(בא במנעלים ועכסים ושני שקי גולה תחת זרועותיו)


תקוע

עָשִׂיתִי אֲדוֹנִי כַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

מִהַרְתִּי גַם אָנִי כַֹאֲשֶׁר מִהַרְתָּ

הַסּוּסִים רְתוּמִים הַמֶּרְכָּבָה מְרַקֶּדֶת

הַמַּשָּׂאִים עֲמוּסִים הַצֵּדָה מוּעֶדֶת

קוּמָה אֲדוֹנִי עֲלֵה הַמִֹרְכֶּבֶת

וַאֲנִי שָֹם עַל הַמֶּרְכָּב אֶבְחַר שֶׁבֶת

קַצֵּר נְשִׁיקוֹת פְּרִידָה בִּרְכוֹת שְׂפָתַיִם

הֶרֶף מִשַׁעֲשׁוּעִים וְחִבּוּק יָדָיִם

לָמָּה רוֹב אִמְרֵי נֹעַם כְּמִתְלַהְלֵהַּ

אִם אֵין עֵת אֵיפוֹא פֹה לְהִתְמַהְמֵהַ

האציל

מַה יַפְרִיעֲךָ אֵיפוֹא מִי יִמְנָעֶךָ

לְהִתְמַהְמֵהַֹ עוֹד פֹּה כַּטוֹב בְּעֵינֶיךָ?

תקוע

הִתְבּוֹנְנוּת אֲדוֹנִי, לִבּוֹ יִנּוֹעַ

כִּי מְבַקֵּשׁ לוֹ תוֹאֵנָה לְמַהֵר לִנְסוֹעַ

מַשְׂכִּיוֹת לִבּוֹ יַסְתִּיר בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם

וְרוּחוֹ הַנשְׂגָבָה לְמַרְאֵה עֵינָיִם.

האורח

נַעֲרִי לָרוֹב הוּא אֵין הָבִין סָר טָעַם

שְׂאוּ נָא לְסִכְלוּתוֹ וְעַזּוּתוֹ הַפָּעַם

אֶרְאֶה עֹז תְּשׁוּקַתְכֶם אַךְ לְעָצְרֵנִי

לֹא אוּכַל עוֹד הַפְצַר וְאוֹמַר הִנֵּנִי

בְּחֵפֶץ לֵב אֵיפוֹא חֶפְצְכֶם אֲמַלֵּאָה

פֶּן מִיִרְאָה לִהְיוֹת רָע עוֹד אָרֵעָה.

האציל

הֶאָח אִישׁ חֲמוּדוֹת הֶחֱיִיתָנִי!

בַּמָּה אוֹדֶךָ אֶגְמָלְךָ גַם אָנִי?

האורח (לנערו)

לְכָה-נָּא עַתָּה וְהוֹרֵד אֶת מַשָּׂאֵנוּ

וּלְמָחָר תַּעָמוֹס וְתָכִין מַסָּעֵנוּ.

העלמה

מַדּוּעַ עוֹדֶּנוּ עוֹמֵד כְּלֹא שׁוֹמֵעַ

כִּי אֲדוֹנָיו עַתָּה אֵינֶנּוּ נוֹסֵעַ?

כִּי הוֹאִיל עוֹד אִתָּנוּ לָשֶׁבֶת?

יֵלֵך לְפַתֵּח הַסּוּסִים וְהִַּמְרְכֶּבֶת!

תקוע

אָמְנָם לִי הַצְּדָקָה אֵיפוֹא לִזְעוֹם זָעַם

וְכִמְעַט הִתְעוֹרְרָה חֲמָתִי הַָּפַעם

אוּלָם יַעַן אֵין רָעָה אֲחֶרֶת

רַק להְשָּׁאֵר פֹּה זֹאת נַפְשִׁי בוֹחֶרֶת

לְהִתְעַנִֵּג עַל מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים וְרַב נַחַת

אֶחְדַּל רוֹעַ פָּנִים וְנַפְשִׁי שׁוֹמַחַת

כִּי אָמְנָם הֲלֹא מֵאָז נַפְשִׁי בוֹחֶלֶת

לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת חִנָּם לְלֹא תוֹעֶלֶת

לְהָחֵל וְלֹא לְכַלּוֹת כָּל-עֲבוֹדָה וּמְלֶאכֶת.

האורח

הֵאָלֵם! לְמַעֲשֶׂךָ מַהֵר לָלֶכֶת

עַזוּתְךָ גְדוֹלָה אֱוִיל שְׂפָתָיִם!

תקוע

יַעַן הָאֱמֶת הִגַּדְתִּי לְאָזְנָיִם.

העלמה

הֶאָח טוֹב מְאֹד כִּי אִתָּנוּ נִשְׁאַרְתָּ

עַתָּה עוֹד פַּעֲמַיִם בְּעֵינַי יָקַרְתָּ

בּוֹא נָא אִתִּי נֵצֵא לְגַנֵּנוּ לָשׂוּחַ

תִּרְאֶנּוּ וְתִתְעַנֵּג בּוֹ עֹנֶג רוּחַ.

האורח

אִם טוֹב הוּא בְּעֵינַיִךְ עַלְמַת חֵן שְׂפָתַיִם

בֶּטַח הוּא נֶחֱמָד וְתַאֲוָה לָעֵינָיִם.

העלמה

בּוֹא נָא עַד עֵת הָאֹכֶל נִשְׁתַּעְשֵׁעַ

הֲכֵן אָבִי? הֲבָזֶה לֹא אָרֵעַ?

הֲתִתְּנֵנוּ אֵיפוֹא כִי נִשְׁתַּעֲשֵׁעָה?

האציל

כֵּן! גַּם אָנכֹיִ אִתְּכֶם אֶתְרוֹעֵעָה!

העלמה

לֹא לֹא! בְּזֹאת לֹא נֹאבֶה הַלְאוֹתֶךָ

הֲלֹא רַב לְךָ לַעֲשׂוֹת עַתָּה בְּבֵיתֶךָ.

האציל

עַתָּה אֵין לִי עֲבוֹדָה יְקָרָה אֲחֶרֶת

רַק לְעַנֵּג אֶת אוֹרְחִי עֹנֶג עֲתֶרֶת.

העלמה

לֹא יֵרַע בְּעֵינָיו לֹא יָעִיר אַפָּיִם

הֲלֹא כֵּן הוּא אֲדוֹנִי טְהוֹר עֵינָיִם?

(אליו בלט)

הַגִּיֵדהוּ נָא “לֹא” כָּמוֹנִי גַּם אַתָּה

יִשָּׁאֵר הוּא פֹה וְיַנִיחֵנוּ עַתָּה

לָלֶכֶת אִתְּךָ לְבַדְךָ נַפְשִׁי חוֹמֶדֶת

לָמָּה נְיַגְּעֶנּוּ גַם הוּא לָרֶדֶת?

האורח

אֶנָּחֵם עַל פַּחֲזוּתִי וְלִבִּי יַכֵּנִי

כִּי כֹה קַל מְהֵרָה אָמַרְתִּי הִנֵּנִי

לְהִשָּׁאֵר בֵּינֵיכֶם לְמַשָּׂא וּלְטֹרַח

וְלֹא מִהַרְתִּי לִנְסוֹעַ לָרוּץ אֹרַח

בִּרְאוֹתִי אֵיפוֹא כִּי עַל נְקַלָּה אוֹגִיעַ

וָאֶהְיֶה לָכֶם לְשָׁטָן וּמַפְרִיעַ

אֲחַלֶּה פָּנֶיךָ אֵיפוֹא – –

האציל

הָהּ דְּבָרֶיךָ –

לָמָּה תָשִׂים לְדִבְרֵי הַיַלְדָה לִבֶּךָ?

העלמה

יַלְדָּה? – – אָבִי! אַל נָא כֹה תַכְלִימֵנִי

הָאָדוֹן יֹאמַר אֵיךְ צְעִירָה עוֹדֵנִי

יִיטַב נָא בְּעֵינֶיךָ רַבַּת שָׁנִים אָנִי

לָשׂוּחַ אִתְּךָ לְהִתְעַלֵּם כְּמוֹ רְאִיתָנִי.

אַךְ רְאֵה נָא! מְשָׁרְתְךָ עוֹמֵד עוֹדֵהוּ

וְשַׂקָּיו הַמְלֵאִים תַּחַת זְרוֹעוֹתֵיהוּ?

תקוע

אֲדַמֶּה כִּי הַדָּבָר נוֹגֵעַ

רַק לָזֶה אֲשֶׁר בְּמַשָּׂאוֹ יָגֵעַ.

האורח

הֵאָלֵם אֵיפוֹא כְּסִיל אֱוִיל שְׂפָתַיִם

אַל תְּדַבֵּר עָתָק בָּעֲרוּת שִׁבְעָתַיִם!

דֵּי כָבוֹד לְךָ לֹא יָאֲתָה יְקָר עֲתֶרֶת

הִרְאוּךָ אֵיפוֹא אַנְשֵׁי הַתִּפְאֶרֶת.

 

מחזה ט.

לעדה, הקודמנים.


האציל (בראותו את מעכה באה)

הוֹאִילָה נָא אֶת בִּתִּי לְגַנִּי צֵאָה

בְּעוֹד רְגָעִים אֲחָדִים לָכֶם אֶתְרוֹעֵעָה.

העלמה

הָהּ הִשָּׁאֵר נָא אַל תִּדְאַג אֵלֵינוּ

אֲנַחְנוּ נֵדַע לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת רְגָעֵינוּ. (הולכים)

האציל

לַעֲדָה! דָּבָר נָחוּץ לִי עַתָּה אֵלָיִךְ

בּוֹאִי נָא הֲלוֹם וְאָשִׂימָה בְּאָזְנָיִךְ

דְּבַר סֵתֶר בַּלָּט לָךְ אֵיפוֹא אֲלַחֵשָׁה.

לעדה

הִנֵּנִי אֲדוֹנִי הַגֵּד מַה תְּבַקֵּשָׁה?

האציל

לֹא אֵדַע עוֹד מִי הוּא זֶה הָאוֹרֵחַ

לְשָׁאֳלוֹ לֹא עָרַבְתִּי סְתָרָיו לְפַעֲנֵחַ

הֲלֹא תוּכְלִי אַתְּ לָדַעַת מִי הִנֵּהוּ

עֲשִׂי נָא אֵיפוֹא בְחָכְמָתֵךְ לְחָקְרֵהוּ.

מִמְּשָׁרְתוֹ – – –

לעדה

אָבִינָה אֲדוֹנִי רֵעֶךָ –

בְּכָל-לִבִּי אֲמַלֵּא חֵפֶץ לִבֶּךָ

לָדַעַת זֹאת גַּם אָנֹכִי חָפַצְתִּי

וּלְזֹאת אֵיפוֹא אֲדוֹנִי הֵנָה אַצְתִּי.

האציל

עִמְלִי נָא וַהֲשִׁיבִינִי דְבַר הַבִּקֹרֶת

וְעָלַי לְשַׁלֵּם לָךְ שִׁלּוּמִים וּמַשְׂכֹּרֶת.

לעדה

לֵךְ נָא אֲדוֹנִי וֶהְיֵה נָכוֹן בָּטוּחַ

חֶפְצְךָ יֵעָשֶׂה מְהֵרָה בְּאֹמֶץ רוּחַ.

תקוע

לֹא יֵרַע אֵיפוֹא אֲדוֹנִי בְעֵינֶיךָ

כִּי נוֹאִיל וְנֵיטִיב לִבֵּנוּ בְּבֵיתֶךָ

אַךְ אַחְלַי אַל לְמַעֲנִי דָבָר הַטְרֵחַ

בּכָל-אֲשֶׁר יִמָּצֵא לִבְּי שָׂמֵחַ.

האציל

לַעֲדָה תַּחַת טוֹב פְּקֻדָּתֵךְ אַפְקִידֶנוּ

כָּל-אֲשֶׁר יִשְׁאַל אַל תַּאַצְלִי מִמֶּנוּ.

(הולך)

תקוע

תַּחַת נְדִיבַת פְּקוּדָתֵךְ אֲנִי הַפָּעַם

לֹא יֶחְסַר לִי דָבָר עַלְמָה טוֹבַת טָעַם.

(רוצה ללכת)


 

מחזה י.

לעדה, תקוע


לעדה

לֹא לֹא כֹה חִישׁ אֲדוֹנִי אַרְפֶּךְ

הַתְהִי כֹה לְאִשָּׁה אִי-נָעִים בְּדַרְכֶּךָ

הֲדַרְכִּי לֹא נָעִים? הַמְעַט אִשָּׁה אָנִי?

לְבִלְתִּי מְצוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ וְשִׁעֲשַׁעְתָּנִי?

תקוע

עֲזָאזֵל! אֵיךְ הִתְחַקּוּתֵךְ תִּשְׂתָּרֵעַ!

אִם מְעַט אִשָׁה אַתְּ אוֹ רַב לֹא אֲחַוֶה דֵּעַ

אַךְ אִם מִמִּבְטָא שְׂפָתַיִךְ אֶשְׁפּוֹטָה

הִנֵּה אֶת זֹאת הָאַחֲרוֹנָה אַחֲלוֹטָה –

אוּלָם יְהִי כֹּה אוֹ כֹה עַתָּה שַׁלְּחֵינִי

הֵן יָדַי מְסֻבָּלוֹת אַל נָא תַעַצְרִינִי

אִם אֶרְעַב אוֹ אֶצְמָא וְנַפְשִׁי תוֹאֶבֶת

אָז אָבוֹא אֵלַיִך עַלְמָה נֶאֱהֶבֶת.

לעדה

וַאֲנִי בְחֵפֶץ לֵב אֲשָׁרֵת אוֹתָכָה

גַּם נוֹטֵר אֻרְוַת אֲדוֹנִי יַעֲשֶׂה כָּכָה.

תקוע

אָמְנָם אִישׁ עָרוּם לְהִתְחַכֵּם הִנֵּהוּ

כִּי יַעֲשֶׂה כָּמוֹנִי וְיֵדַע עִתֵּהוּ –

לעדה

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִרְאוֹתוֹ בְעֵינָיִם

לִפְנֵי הַפֶּתַח הוּא רוֹבֵץ בִּנְחֻשְׁתָּיִם.

תקוע

מְאֵרָה! הֲלֹא לַכֶּלֶב יִרְמְזוּן מִלַּיִךְ?

תְּדַמִּי רַעֲבוֹן אֹכֶל אָמַרְתִּי אֵלָיִךְ

אַךְ לֹא אֱכֹל וּשְׁתוֹת נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת

אָכֵן רָעָב וְצִמְאוֹן אַהֲבַת אֵשֶׁת

מִזֶּה אָנֹכִי אֵיפוֹא אֲשׂוֹחֵחַ

הֲבִדְבָרַי אֵלֶּה לִבֵּךְ שָׂמֵחַ?

לעדה

יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בִּאַרְתָּ בְמֶתֶק שְׂפָתָיִם.

תקוע

הָהּ! בֶּאֱמוּנָתֵךְ עַלְמָה תַאֲוַת עֵינָיִם!

הֲבָזֶה תּוֹאִילִי אֵיפוֹא לְהַגִּידֵנִי

כִּי בֱּדַבֵּר שְׂפָתַי אַהֲבָה לֹא תְמָאֵנִי?

לעדה

אוּלַי! הַבְאֱמֶת לְאַהֲבֵנִי חָמַדְתָּ?

האֻמְנָם בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָתִי נִלְכַּדְתָּ?

תקוע

אוּלַי?

לעדה

נְבָלָה! לֹא הֶאֱמַנְתִּי לִשְׁמוֹעַ

אוּלַי! מַה-זֶּה מַעֲנֶה לְנַעֲרָה? תְּקוֹעַ!

תקוע

מִמַּעֲנֵה פִּיךְ לֹא שָֹנִיתִי אָנֹכִי

הַאִם הִסְכַּלְתִּי לַעֲנוֹתֵךְ כָּמוֹכִי?

לעדה

בִּשְׂפָתַי הִנֵּה הוּא יְחַוֶּה אֲחֶרֶת

לֹא כִלְשׁוֹן אִישׁ לְשׁוֹן אִשָּׁה מְדַבֶּרֶת

“אוּלַי” בְּפִי אִשָּׁה הַבְטָחָה נֶאֱמֶנֶת

אִשָּׁה בְהַשְׂכֵּל מִלֶּיהָ כוֹנֶנֶת

אִם קַל מַצָּבֵנוּ וְשַׁעֲשׁוּעֵינוּ רוּחַ

נִזָּהֵר לְהֵרָאוֹת לְעֵינַיִם בַּלּוּחַ.

תקוע

צָדַקְתְּ עַלְמָה אִם כֵּן הוּא – אֲנִי צוֹלֵחַ

אֲדַמֶּה מִדְבָרֵינוּ נָשׁוּב נְשׂוֹחֵחַ.

(משליך את שני שקיו מזרועותיו ארצה בכח ידים)

לֹא אֵדַע מַדּוּעַ כֹּה אֶתְיַגֵּעַ?

שִׁכְבוּ פֹה! – אֲנִי אֲהֵבְךָ אַהֲבַת רֵעַ.

לעדה

זֹאת הִיא בְמִלּוֹת קְצָרוֹת הֵרְבֵּה הַבִּיעַ

נְַנְּתֶחֶנָּה וְהֶגְיוֹנְךָ בָאֵר הַשְׁמִיעַ

תקוע

לֹא! טוֹב כִּי שְׁלֵמָה וְתַמָּה אוֹתָה נַנִיחַ

אַךְ לְמַעַן בִּמְנוּחָה אֵיפוֹא נָשּׂיחַ

הוֹאִילִי נָא – בְּלִי הִכָּלֵם – פֹּה לָשֶׁבֶת

הָעֲמִידָה תְיַגֵּעַ (יפצר בה לשבת על השקים)

נַפְשִׁי אוֹתֵך אוֹהֶבֶת.

לעדה

אָכֵן – – רְאֵה מְאֹד קָשָׁה שִׁבְתִּי עָלֵימוֹ

אֲדַמֶּה כֵּי סְפָרִים יֶשְׁנָם בְּתוֹכֵמוֹ.

תקוע

סְפָרִים רַכִּים מְחֻכָּמִים מְלֵאִים טוּב טָעַם

וְשִׁבְתֵּךְ עָלֵימוֹ קָשָׁה תֹאמְרִי הַפָּעַם?

אוֹצַר סִפְרֵי-מַסָּע אֲדֹנִי הִנָּמוֹ,

קָצְרָה לְשׁוֹנִי לְהַלְלָם אֵיפוֹא כֻלָּמוֹ.

בָּמוֹ סִפְרֵי שַׁעֲשׁוּעִים לְבֶכִי יָעִירוּ

וְסִפְרֵי מַחֲזוֹת-תּוּגָה לִשְׂחוֹק יַזְכִּירוּ

כַּמָּה שִׁירֵי-עֹז רַכִּים יִמָּצֵאוּ

וְשִׁירֵי מִשְׁתֶּה רַבִּים נִשְׂגָּבוֹת מָלְאוּ

וְעוֹד כָּהֵמָּה שִׁבְעָה דְבָרִים נִצְמָדוּ

רַבִּים שָׁם לְתַעֲנֻגּוֹת שׁוֹנוֹת נוֹעָדוּ.

נָמִיר אֵיפוֹא שִׁבְתֵּנוּ לָמָּה תְנֻגָּעִי

שְׁבִי אַתְּ פֹּה – בְּלִי הִכָּלֵם – אַל תִּירָאִי.

לעדה

רַב חַסְדְּךָ וְטוּבְךָ אֲדוֹנִי הִרְאִיתָנִי

שָׂאֵנִי – כָּכָה עַזָּה לֹא אֶהְיֶה אָנִי

תקוע

אַל נָא! בְּלִי שְׂאֵת פָּנִים וְחֵלֶק שְׂפָתָיִם

אִם תְּמָאִינִי? אֶשָּׂאֵךְ עַל כַּפָּיִם – –

לעדה

אִם כֵּן אֵיפוֹא יַעַן אַתָּה מְצַוֵּנִי

(תקום ממקומה ותאבה ללכת לשבת אל מקום תקוע)

תקוע

אֲנִי מְצַוֶּה? חָלִילָה! הָאֵל יִשְׁמְרֵנִי!

לֹא! מְצַוֶּה רַב יַבִּיעַ! אִם כֹּה תֹאמֵרִי

טוֹב הִכָּבְדִי עַל מוֹשָבֵךְ הִשָׁאֵרִי

(הוא שב וישב על מקומו)

לעדה

הָהּ נָבָל וַחֲסַר טַעַם! אֶבְזֶנּוּ

אַךְ לֹא עַתָּה פָנִים רָעִים אַרְאֶנּוּ.

תקוע

מַה-זֶּה נִדְבַּרְנוּ וְעֹנֶג שָׂבַעְנוּ?

הֵן! בְּהָגוּת לִבֵּנוּ אַהֲבָה הִשְׁתַָּעֲשַׁעְנוּ

אָנֹכִי אֲהֵבֵךְ אַהֲבָה נֶאֱמֶנֶת

הֲגַם בִּלְבָבֵך אַהֲבָה מְקֻנֶּנֶת?

Je vous aime11 דִּבַּרְתִּי וָאֶשְׁתָּעָה

אִם גְּבֶרֶת צָרְפָתִית אַתְּ לוּ אֵדָעָה.

לעדה

עֲזָאזֵל! הֲגַם שְׂפַת צָרְפַת תְּדַבֵּרָה?

הַאֻמְנָם צָרְפָתִי אַתָּה? סַפֵּרָה!

תקוע

לֹא! אוֹדֶה חֶרְפָּתִי כִּי אַשְׁכְּנַזִי אָנִי

אַךְ מְאֻשָּׁר הָיִיתִי וּמִקְרֶה קָרָנִי

כִּי אֶת צָרְפָתִים יַחַד נָסַעְתִּי

וָאֶלְמוֹד דַּבֵּר מְעַט שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי

אֲדַמֶּה כִּי זֹאת יַכִּיר כָּל-רוֹאֵנִי

הַכָּרַת פָּנַי תַּעֲנֶה בִּי וּתְעִידֵנִי.

לעדה

הֲמִצָּרְפַת עַתָּה בָאתָ וַאֲדוֹנֶיךָ?

הַגִּידָה נָא אֵיפוֹא אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ.

תקוע

לֹא!

לעדה

וּמֵאַיִן? בְּלִי תְפוּנָה בָאתָ – –

תקוע

רַב מִסְפָּר פַּרְסָאוֹת לָבוֹא צָרְפָתָה

מְקוֹם מוֹשָׁבֵנוּ מִשָּׁם בָּאנוּ הֵנָה.

לעדה

הֲלֹא מֵאִטַּלִיָה?

תקוע

לֹא רָחוֹק מִמֶנָּה

לעדה

מֵאַנְגְּלִיָה אֵיפוֹא?

תקוע

כִּמְעָט; הִנֶּהָ

גָּלִיל מִמֶּנָּה וְנִסְפַּחַת אֵלֶיהָ

כַּחֲמִישִׁים פַּרְסָאוֹת מִזֶּה בֵיתֵינוּ

אֲבָל אֱלֹהִים! עוֹד אֲסוּרִים סוּסֵינוּ! –

שָׂאִינִי אֵיפוֹא עַלְמָה כִּי אֲמַהֵרָה

הֲלֹא תִרְאִי כִּי לֹא אוּכַל לְאַחֵרָה

מַהֲרִי קוּמִי וְאֶקְחָה שַׂקַּי וְאֵלֵכָה

עוֹד מְעַט וְאָשׁוּבָה הָעֵת לֹא תִמָּשֵׁכָה

(לוקח את השקים תחת זרועותיו ויפנה ללכת)

בְּכָל-עֹז אַהֲבָתִי לָךְ עַלְמָה נֶאֱהֶבֶת

לֹא אוּכַל עַתָּה אִתֵּךְ לָשֶׁבֶת

וַאֲנִי נֶאֱלַץ אֵיפוֹא לְעָזְבֵךְ לָלֶכֶת

לַעֲשׂוֹת בָּרִאשׁוֹנָה עֲבוֹדָה וּמְלֶאכֶת

הֵן עוֹד יוֹם תָּמִים רַעֲיָתִי לְפָנֵינוּ

וְעוֹד כָּל-הַלַּיְלָה לְהִתְעַלֵּס דַּיֵּינוּ

עוֹד נִתְרָאֶה פָּנִים וְנִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

עוֹד נִתְעַלְּסָה בַּאֲהָבִים וְאֶתְוַדֵּעַ

אֲנִי אֵדַע לִמְצָאֵךְ כִּי אֲבַקְּשֵׁכִי

בְּכַלּוֹתִי מְלַאכְתִּי אֲבַקְּרָה אוֹתֵכִי!


 

מחזה יא.

בלע, לעדה


לעדה

מִפִּיו לֹא אֵדַע דְּבַר אֱמֶת הַפָּעַם

אוֹ עָרוּם הִנֵּהוּ אוֹ חֲסַר טָעַם

כֹּה אוֹ כֹה אַךְ לַשָּׁוְא אֵיפוֹא אִיגָעָה

דָבָר לָאַט עִמּוֹ לֹא אֵדָעָה.

בלע

כֹּה אֵיפוֹא מַעֲכָה עַלְמַת חֵן אֶרְאֵכִי

גַּם הַזָּר הָאַלְמוֹנִי יְבַקְּרֵכִי?

גַּם זֶה יַעֲגוֹב עָלַיִךְ אַהֲבָה יָפֵחַ

וִידִיחֵנִי מִלִּבֵּךְ מֵהִסְתַּפֵּחַ?

לעדה

לָשָּׁוְא אֲדוֹנִי בֶלַע תִּתְאוֹנֵנָה

זֹאת לֹא הָיְתָה נְחוּצָה לָמָּה תְקוֹנֵנַה?

בלע

לֹא הָיְתָה נְחוּצָה תֹאמְרִי נֶאֱהֶבֶת?

הֲשָׁוְא אֵיפוֹא שִׂבְרִי תּוֹחַלְתִֹי נִכְזֶבֶת?

וַאֲנִי הֶאֱמַנְתִּי כֹה נָכוֹן בָּטוּחַ

מֶה עָמוֹק אָנֹכִי בְלִבֵּךְ אָנוּחַ?

לעדה

כֵּן הוּא אָדוֹן מְצַוֶּה זֹאת תַּאֲמִין אַתָּה

תְּדַמֶּה בְמַשׂכִּיְתָך לַאֲשֶׁר לִבְּךָ שַׁתָּה

אָמְנָם הַמִּשְׁפָּט לַאֲנָשִׁים כְּעֶרְכְּךָ

לֶהְגוֹת רֵיק וְתָפֵל כְּמַחֲשְׁבוֹת אוֹנֶךָ

לָכֵן לֹא אֶזְעוֹף וְזֹאת לֹא תַכְעִיסֵנִי

רַק יַעַן כִּי זֹאת אֵיפוֹא תַגִּידֵנִי

וּמַה-לְךָ וּלְלִבִּי אֶתְאַו לָדַעַת

כִּי תַעֲתִּיר עָלַי דְּבָרִים וְאָזְנִי שׁוֹמַעַת?

בַּמָּה לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה דַרְכְּךָ הֵיטַבְתָּ?

בַּמָּה רָכַשְׁתָּ לִבִּי מַה-נָּדַבְתָּ?

עַתָּה לֹא יִנָּתֵן כָּכָה לֵב אֵשֶׁת

לְכָל-עוֹגֵב מַחֲלִיק לָשׁוֹן פּוֹרֵשׁ רֶשֶׁת

הֲתַאֲמִין כִּי בְלִבִּי בִּמְבוּכָה אָנִי

לֹא אֵדַע מַה-לַעֲשׂוֹת וּנְחַלְתָּנִי?

אֶמְצָא לִי אִישׁ יָשָר אֲשֶׁר יִקְנֶּנּו

טֶרֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים אַשְׁלִיכֶנּוּ.

בלע

עֲזָאזֵל זֹאת תִּבְאַשׁ לְזָרָה בְאַפָּיִם

אֶשְׁאַף מְעַט אַבְקַת-רֵיחַ מְלֹא אֶצְבְּעוֹתָיִם.

(מוציא תבת אבקת הריח הגנובה מאמתחתו, משעשע בה בידיו רגעים אחדים, ואחר כן פתח את מכסה ויקח לו מעט אבק מתוכה בשתי אצבעותיו וירח באפיו, ויסגירנה ויניענה הנה והנה בגאה וגאון ושחוק על שפתיו).

לעדה

(בראותה אותה תשים בה עיניה מפיקות חפץ ותחמדנה בלבבה)

הָהּ! מֵאַיִן לְךָ תֵבָה זֹאת צוֹלֵחַ?

בלע

הֲיִיטַב גַּם לְאַפַּיִך מְעַט אַבְקַת רֵיחַ?

לעדה

הֶאָח אָדוֹן מְצַוֶּה בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם!

אֶלֶף תּוֹדוֹת לְךָ בְּרָכָה שִׁבְעָתָיִם! (לוקחת)

בלע

מָה רַב עֶרֶךְ תֵּבַת כֶּסֶף מְפֻתַּחַת!

כָּל-מְחִיר לֹא אֹבֶה תַחְתֶּהָ לָקַחַת

לעדה

הֲכֶסֶף הִיא?

בלע

לוּלֵי כֶסֶף הָיְתָה כִּי עַתָּה לְבֶלַע לְשֵָאתָהּ לֹא יָאָתָה.

לעדה

הֲתֹאבֶה לְתִתִּי לָשׂוּם עֵינִי עָלֶיהָ?

בלע

כֱּנַפְשֵׁךְ דַּיֵיךְ אֲבָל רַק בְּיָדִי אַרְאֶהָ.

לעדה

תַּבְנִיתָהּ נֶחְמָדָה וְתַאֵוָה לְעֵינָיִם.

בלע

כֵּן חֲמֵשֶׁת שֶׁקֶל מִשְׁקָלָהּ בְּמֹאזְנָיִם.

לעדה

אַךְ מִיִפְעַת תַּבְנִיתָהּ הַמַּזְהֶרֶת

גַּם בְּלִבִּי תְשׁוּקָה עַזָּה מִתְעוֹרֶרֶת

לְהַשִׂיג תֵּבָה כָּמוֹהָ בְּהוֹד מַרְאֶהָ.

בלע

אִם לְהַתִּיכֶנָּה בְּמַצְרֵף אֶתְּנֶהָ

אָז תַּבְנִיתָהּ לִמְנַת חֶבְלֵךְ נוֹפֶלֶת.

לעדה

הִנְּךָ רַב חֶסֶד טוֹבָתְךָ כוֹלֶלֶת!

בְּלִי תְפוּנָה הִיא לְךָ מִנְחָה מַזְכֶּרֶת

תְּשׁוֹרָה נֶחְמָדָה! מַתְּנַת תִּפְאֶרֶת!

בלע

כֵּן הוּא לֹא נָתַתִּי מְחֵירָהּ קְשִׂיטָה אַחַת.

לעדה

אָמְנָם מִנְחָה כָזֹאת לְבָבוֹת לוֹקַחַת

עֵיֵני עַלְמָה בְהוֹד יִפְעָתָהּ מְעַוֶּרֶת

בָּה אָדוֹן מְצַוֶּה תַּעֲשֶׂה יְקָר וְתִפְאֶרֶת!

רוּחיִ תִמּוֹט מוּל לוֹחֲמַי כִּי יִתְקוֹמֵמוּ

וּבְתֵבוֹת כֶּסֶף אִתִי יִלָּחֵמוּ.

בְּתֵבָה כָזֹאת יַד אוֹהֵב בִּי מוֹשֶׁלֶת.

בלע

אָבִינָה מִלַּיִךְ עַלְמָה מַשְׂכֶּלֶת

לעדה

לוּ תִשְׁמָעֵנִי וְתַטֶּה לִי אָזְנֶךְ

אִיעָצְךָ וְדֵעִי אֵיפוֹא אֳחַוֶּךָ

יַעַן כָּל-מְחִיר בַּעֲדָהּ לֹא נָתַתָּ

קְנֵה לְךָ בָהּ לֵב רַעֲיָה טוֹבָה עַתָּה.

בלע

אָבִין רֵעֵךְ עַלְמַת מֶתֶק שְׂפָתָיִם.

לעדה

הת­אבה לְתִתָּה לי בְחֵפֶץ כַּפָּיִם?

בלע

הָהּ עַתָּה לֹא תִנָּתֵן כֹּה לְכָל-מְבַקֶּשֶת

תֵּבַת כֶּסֶף חִנָּם לִרְכוֹשׁ לֵב אֵשֶׁת

הֲתֹאמְרִי כִי בְתֵבָתִי נָבוֹךְ הִנֵּנִי

וְלֹא אֵדַע מַה-לַעֲשׂוֹת וְלִבִּי יַכֵּנִי

אֶמְצָא לִי נֶפֶשׁ יְשָׁרָה אֲשֶׁר תַּחְמְדֶנָּה

בְּטֶרֶם לִפְנֵי הַחֲזִירִים אַשְׁלִיכֶנָּה!

לעדה

הֲנִשְׁמַע נְבָלָה כָמוֹהוּ יָפֵחַ

לִדְמוֹת לֵב אָדָם לְתֵבַת אַבְקַת-רֵיחַ?

בלע

כֵּן לֵב אֶבֶן לְתֵבַת כֶּסֶף מוּצֶקֶת12

לעדה

אוּלַי יֶחְדַּל אָז מִהְיוֹת אֶבֶן מוּצֶקֶת13

אִם? – אַךְ לַשָּׁוְא אַשְׁחִית דְבָרַי לְעוֹרְרֶנּוּ

הוּא לְאַהֲבָתִי הַתְּמִימָה שֹׁוֶה אֵינֶנּוּ

אֵיך פּוֹתָה טוֹבת לֵב אֲנִי כִּי נוֹאַלְתִּי

וּבְתֻמָּתִי כִמְעַט לְהַאֲמִין הוֹאַלְתִּי

הַמְּצַוֶּה אִישׁ יָשָׁר הוּא הוֹלֵךְ לְתֻמֵּהוּ

אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ יְדַמֶּה כִשְׂפַת נְאֻמֵּהוּ –.

בלע

אֵיךְ פֶּתִי טוֹב לֵב הָיִיתִי וְנִבְעַרְתִּי

לְהַאֲמִין בְּתֻמָּתִי לִשְׂפַת עַלְמָה נִמְהַרְתִּי

כִּי לְתֻמָּה הוֹלֶכֶת מֵישָׁרִים אוֹהֶבֶת

וְכִשְׂפַת נְאָֻּמָּהּ כֵּן בִּלְבָבָה חוֹשֶׁבֶת!

הֵא לַעֲדָה יְקָרָה אַל נָא תִתְאוֹנָנִי

(נותן לה את התבה)

אֲבָל עַתָּה שֹׁוֶה אַהֲבָתֵךְ אָנִי? – –

בְֹרֵאשִׁית לֹא אֲבַקֵּש לַעֲדָה יְפַת עֵינָיִם> רַק עַל יְפִי כַפַּיִך נְשִׁיקַת שְׂפָתָיִם

(ינשקנה על כפיה)

הֶאָח! מַה-נָּעַמְתְּ!


 

מחזה יב.

העלמה, לעדה. בלע.

העלמה

(באה בלאט אל בלע ותכה בקדקדה על כפיהו ותאמר אליו)

הָהּ אָדוֹן מְצַוֶּה עוֹגֵב טוּב טָעַם

הָבָה שְׁקָה-נָּא גַם אֶת יָדִי הַפָּעַם!

לעדה

לוּ אַךְ! – –

בלע

בְּחֵפֶץ לֵב אֲמַלֵּא צַוֵּךְ גְּבֶרֶת

וְאָרִיק עַל כַּפַּיִךְ נְשִׁיקוֹת עֲתֶרֶת

(רוצה לנשק את ידה)

העלמה (מכנו מכת לחי)

נָבָל! הֲלֹא תָבִין הֲתוּלֵי שְׂפָתָיִם?

בלע

לַעֲזָאזֵל הַשּׂחוֹק מַתְּנַת הַכַּפָּיִם!

לעדה (בשחוק)

הַ! הַ! הַ! צַר לִי אָדוֹן מְצַוֶּה עָלֶיךָ

הַ! הַ! הַ! אָנוּד לְךָ עַל רוֹעַ מִקְרֶךָ

הַ! הַ! הַ!

בלע

כֵּן! תִּלְעֲגִי לִי תִבְזִינִי?

הֲזֹאת תּוֹדַת טוּבִי לָעֲדָה תִגְמְלִינִי?

טוֹב הַדָּבָר! טוֹב הַדָּבר! הָתֵלִי

לעדה

הַ! הַ! הַ!


 

מחזה יג.

לעדה, העלמה.


העלמה

לֹא הֶאֱמַנְתִּי לוּלֵא רָאִיתִי בָעֵינָיִם

תִּתְּנִי לְנַשְּׁקֵךְ מֵהַמְּצַוֶּה עַל כַּפָּיִם?

לעדה

לֹא אֵדַע אֵיפוֹא אִם בַּמִּשְׁפָּט תָּתוּרִי

וּלְהַבִּיט מִסְתָּרִי תֶאֱרוֹבִי תָסוּרִי?

דִּמִּיתִי כִי הַזָּר אִתֵּךְ בְּגַן יְשׂוֹחֵחַ!

העלמה

כֵּן! וְעוֹד הָיִיתי אֶצְלוֹ בְּלֵב שָׂמֵחַ

לוּלֵא בָא אָבִי גַם הוּא אַחֲרֵינוּ

ונִלְוָה עָלֵינוּ לְהִתְעָרֵב בְּשַׁעֲשׁוּעֵינוּ

וְכֹה לֹא אוּכַל לְדַבֵּר שְׂפַת דַּעַת אִתֵּהוּ

אָבִי אִישׁ קָשֶׁה וְאַךְ זוֹעֵם הִנֵּהוּ.

לעדה

אֵי-זֹאת שְׂפַת דָּעַת גְּבִרְתִּי תִקְרָאִי?

וּמַה-לְדַבֵּר אִתּוֹ אֶת אָבִיךְ תִּירָאִי?

העלמה

אֲלָפִים! אֲבָל אֶת חֲמָתִי תָעִירִי

אִם עוֹד כָּהֵנָּה שְׁאֵלוֹת עָלַי תַּכְבִּירִי

אֶת הָאוֹרֵחַ אוֹקִיר וַאֲכַבֵּדָה

כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינַי הֲזֹאת אֲכַחֵדָה?

לעדה

הֲלֹא תָרִיבִי אֶת אָבִיךְ וְתִזְעֲמִי זָעַם

לוּ יִבְחַר לָךְ חָתָן כָּמוֹהוּ הַפָּעַם?

וּמִי יוֹדֵעַ מַה עוֹד יַעֲשֶׂה לְמַעֲנֵכִי?

צַר לִי כִּי עוֹד שְׁנוֹת מִסְפָּר גְּדוֹלָה אֵינֵכִי

כִּי עַתָּה אוּלַי עַד מְהֵרָה זֹאת נֶעֱשָׂתָה!

העלמה

הֶאָח! לוּ רַק זֹאת אֵיפוֹא מַעֲצוֹר הָיָתָה

כִּי אֲנֹכִי צְעִירָה לְיָמִים עוֹדֵנִי

הֲלֹא אֵין מַעֲצוֹר לְאָבִי עוֹד לְגָדְלֵנִי

לְהַרְבּוֹת לִי עוֹד מִסְפַּר שָׁנִים כָּהֵנָּה

בֶּטַח לֹא אַמְרֶה פִּיו לֹא אֶתְאֹנֵנָה.

לעדה

אָנֹכִי עוֹד עֵצָה טוֹבָה יוֹדָעַת

אִיעָצֵךְ אֵיפוֹא שְׁמָעִינִי וְאַתְּ נוֹשָׁעַת

שְׁנוֹת מִסְפָּר מִשְּׁנוֹתַי אֶתֵּן לָךְ אָנֹכִי

וְנוֹשַׁעְנוּ שְׁנֵינוּ בִּהְיוֹתִי כָמוֹכִי

אֲנִי אֵינֶנִּי אָז זְקֵנָה מִמֵּכִי

וְגַם אַתְּ עוֹד כֹּה יַלְדָה צְעִירָה אֵינֵיכִי

העלמה

טוֹבָה נְכוֹנָה הָעֵצָה! לִבִּי שָׂמֵחַ!

לעדה

הִנֵּה זֶה בָּא שָׁם נַעַר הָאוֹרֵחַ

דְּבָרִים אֲחָדִים לִי לְדַבֵּר אֵלֵיהוּ

לְטוֹבָתֵךְ גְּבִרְתִּי אַךְ אִתּוֹ לְבַדֵּהוּ

הוֹאִילִי נָא אֵיפוֹא עִזְבִינִי וָלֵכִי

וּלְבַדִּי אֲדַבְּרָה אִתּוֹ עָלֵיכִי

הֲנִיחִינִי עַתָּה וְעָלַי תִּבְטָחִי.

העלמה

אֲבָל בִּדְבָר הַשָּׁנִים אַל נָא תִשְׁכָּחִי!

הֲשָׁמַעַת לְעֲדָה?


 

מחזה יד.

לעדה, תקוע.

לעדה

בֶּטַח אֲדוֹנִי רָעַבְתָּ אוֹ צָמֵאתָ

כִּי שַׁבְתָּ אֵיפוֹא הֵנָּה וְאֵלַי נִרְאֵיתָ הֲלֹא?

תקוע

כֵּן הוּא צָדַקְתְּ אֲבָל הִתְבּוֹנָנִי

אֵיכָה רָעֵב וְצָמֵא בֵאַרְתִּי אָנִי

הָאֱמֶת אַגִּידֵךְ כִּי עוֹד תְּמוֹל עֵת בָּאתִי

בָּרֶגַע עָלַיִךְ אֶת עֵינִי נָשָׂאתִי

כִּמְעַט מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה יָרַדְתִּי

רְאִיתִיךְ וּלְשַׁעֲשֵׁעַ אִתֵּךְ חָמַדְתִּי.

אַךְ רְצוֹן אֲדוֹנִי לֹא יָדַעְתִּי יָדוֹעַ

כִּי אָמַרְתִּי כִּי נֶחְפָּז הוּא לִנְסוֹעַ

וְרַק שָׁעוֹת מִסְפַּר יוֹאִיל לְהִתְמַהְמֵהַּ

לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אֲדוֹנֵךְ אִתּוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁע

אֵין עֵת אֵיפוֹא לְקַשֵּׁר אַהֲבָה אָמַרְתִּי

לָכֵן הַחֲרֵשׁ וְהִתְאַפֵּק בָּחַרְתִּי

כִּי עַל מַה-שָּׁוְא אֲנַסֶּה וְאֶתְיַגֵּעַ

וּבְלִי כָל-שָׂכָר אֵלַיִךְ אֶתְוַדֵּעַ?

מַה-יָּכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת בְּמִסְפַּר רְגָעֵינוּ

אִם לֹא נוּכַל לְכַלּוֹת רֹאשׁ אַהֲבָתֵנוּ?

נֶאֱלַצְנוּ לְהָחֵל מֵאַחֲרִיתוֹ פָעֳלֵנוּ

אֲבָל אָז לֹא יַצְלִיחַ חֵפֶץ לִבֵּנוּ.

לעדה

צָדַקְתָּ אֲדוֹנִי יָשָׁר תְּמַלֵּלָה

עַתָּה דְּבָרֵינוּ בַּמִּשְׁפָּט נְכַלְכֵּלָה

אַתָּה אֶת שְׁאֵלָתֶךָ לְפָנַי תַּצִּיעַ

וְאֲנִי עָלֶיהָ מִלָּתִי אַבִּיעַ

אָנֹכִי כָל-תְּפוּנָתִי אֲחַוֶּךָ

וְאַתָּה תְפִירֶיהֶ וּתְחַוֶּה דֵּעֶךָ

עַל כָּל מִצְעָד נִתְבּוֹנֵן שִׁבְעָתָיִם

וְלֹא נִמְכַּר זֶה אֶת זֶה כְּעִוְּרֵי עֵינָיִם

לוּ אֶמֶשׁ הוֹדֵיתָ לִי אַהֲבָתֶךָ

אֱמֶת אֲנִי לְקַחְתִּיהָ אָז מִיָּדֶיךָ

אַךְ הִתְעַשֵּׁת אֵיךְ אֶת לִבִּי עָרָכְתִּי

לוּ בְּלִי כָל-הִתְחַקּוּת עָנִיתִי “אָהָבְתִּי!”

טֶרֶם הִכַּרְתִּיךָ טֶרֶם יְדַעְתִּיךָ

בְּאֵין מוֹעֵד לִדְרוֹשׁ לִשְׁאוֹל אֶת פִּיךָ

מִי אַתָּה מִשְׁפָּטְךָ וְדַרְכֵי חַיֶּיךָ

אֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ מַצָּבְךָ מַעֲשֶׂיךָ

וְכָהֵמָּה תְנָאִים הַנְּחוּצִים לְהִוָּדֵעַ

טֶרֶם תִּכְרוֹת אִתִּי בְרִית וְאַהֲבַת רֵעַ.

תקוע

עֲזָאזֵל! הַנְחוּצָה כָל-הַבִּקֹּרֶת?

כֵּן לֹא תַרְבִּי דְרֹש בַּחֲתוּנָה וּמָסֹרֶת?

לעדה

הָהּ! לוּ רַק מִבְּרִית חֲתוּנָה דִבַּרְתִּי

כִּי אָז הָיָה שְׂחֹק אִם כָּכָה חָקַרְתִּי

אוּלָם הָאַהֲבָה אֲחֶרֶת הִנֶּהָ

גַּם נְקֻדָּה קְטַנָּה דָּבָר גָּדוֹל אֵלֶיהָ

אַל נָא תַאֲמִינָה אֵיפוֹא בְּפַחֲזוּתֶךָ

כִּי תָפִיק מִמֶּנִּי רָצוֹן וְאֶרְצֶךָ

כִּי אַהֲבָה אֱעֶנֶךָ לְשַׁעְשְׁעֶךָ עַתָּה

אִם לֹא תְמַלֵּא כָל-חֶפְצִי גַּם אַתָּה

אִם לֹא תַשְׁקִיט כָּל-תְּשׁוּקָתִי לָדָעַת.

תקוע

עַד אָנָּה תְשׁוּקָתֵךְ מִשְׁתָּרַעַת?

לעדה

יַעַן מִמִּשְׁפָּט הָאָדוֹן וְדַרְכֵהוּ

טוֹב לִשְׁפּוֹט גַּם עַל מְשָׁרְתוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ

לָכֵן אֶכְסוֹף בָּרִאשׁוֹנָה לִשְׁמוֹעַ – –

תקוע

מִי אֵיפוֹא הִנֵּהוּ אֲדוֹנֵי תְקוֹעַ!

הַ! הַ! הַ! זֹאת תִּנְעָם לְמִשְׁמַע אָזְנַיִם!

תִּשְׁאָלִינִי לַעֲדָה בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם

דְּבָרִים לָדַעַת אֶתְאַוֶּה כָּמוֹכִי

וְכִמְעַט שְׁאַלְתִּיךְ הַפַּעַם גַּם אָנֹכִי

לוּ הֶאֱמַנְתִּי כִי תֵדְעִי יוֹתֵר מִמֶּנִי.

לעדה

הַבְהִתְנַצְּלוּת הַזֹּאת תֹּאמַר לְנַצְּחֵנִי?

אֲנִי אַחַת דִּבַּרְתִּי אִם תֹּאבֶה שְׁמוֹעַ

לָדַעַת אֶחְפּוֹץ מִי אֲדוֹנְךָ תְקוֹעַ

זֹאת תְּשׁוּקָתִי הָעַזָּה לֹא אַרְפֶּנָּה

אוֹ כָל-אַהֲבָתֵנוּ אָפְסָה וְאֵינֶנָּה.

תקוע

זֶה יֶרַח יָמִים אֵדָעֶנּוּ אָנִי

מֵאָז בְּהַמְבֻּרְגְּ לַעֲבוֹדָתוֹ לְקָחָנִי

לְשָׁרֵת לְפָנֵיהוּ לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלֶאכֶת

וְכֵן אֶלְוֶנּוּ לַאֲשֶׁר פָּנָיו לָלֶכֶת

לָדַעַת קוֹרוֹתָיו עוֹד לֹא עָמַלְתִּי

עַל שְׁמוֹ וּמַצָּבוֹ עוֹד לֹא שָׁאַלְתִּי

עָשִׁיר רַב הוּא זֹאת אֶרְאֶה בְּעֵינָיִם

עֹשֶׁר רַב לוֹ הוֹן עָתָק שִׁבְעָתָים

בְּכָל­­-הַדֶּרֶךְ לֹא יָדַעְנוּ כָל-מִגְרָעַת

וּמַה-זֶּה אֶתְאַו עוֹד יוֹתֵר לָדָעַת?

לעדה

אֵיךְ אַאֲמִין בְּאַהֲבָתְךָ זֹאת תַּבְטִיחֵנִי

אִם דָּבָר קַל זֶה תְּמָאֵן לְהַגִּידֵנִי?

אֲנִי לֹא אֶבְחַר לְשׁוֹן סֵתֶר נֶגְדְּךָ

כָּל-אֲשֶׁר אֵדַע לֹא אַכְחִיד מִמְּךָ

לְמָשָׁל אַרְאֶךָ אֵיפוֹא וְתִוָּכֵחַ

ראה נא בידי תֵּבַת-אַבְקַת-הָרֵיחַ

תקוע

הֵן! וּמָה אֵיפוֹא?

לעדה

אַךְ כִּמְעַט תְּבַקְּשֵׁנִי

לְהַגֵּדְךָ מִמִּי לְקַחְתִּיהָ הִנֵּנִי

מַהֵר אוֹדִיעֲךָ רֶגַע לֹא אֶעֱמוֹדָה.

תקוע

הָהּ! לָדַעַת זֹאת אֵיפוֹא לֹא אַחְמוֹדָה

לְמִי תִּתְּנִיהָ אַתְּ לָדַעַת חָפָצְתִּי.

לעדה

עַל זֹאת תְּקוֹעַ עֲדֶנָּה לֹא חָרָצְתִּי

אוּלָם אִם לְךָ לֹא תִפּוֹל לְמָנָה עַתָּה

לְבַדְּךָ אָשַׁמְתָּ לֹא אַחֵר רַק אַתָּה

אֲנִי לֹא מָנַעְתִּי לִגְמוֹל פָּעֳלֶךָ

לְשַׁלֵּם לְךָ עַל יֶתֶר כְּיֹשֶׁר גְּמוּלֶךָ

תקוע

אוֹ גְמוּל גַּלּוֹת סְתָרִים בַּטֵּא שְׂפָתָיִם

הַגֵּד סוֹדוֹת וְתַעֲלוּמוֹת שִׁבְעָתָיִם!

אוּלָם בֶּאֱמוּנָתִי אֲנִי אִשָּׁבֵעַ

כַּאֲשֶׁר תָּם אֲנִי וְאֵינֶנִּי מְתַעְתֵּעַ

כִּי עַתָּה לֹא בְעָרְמָה שְׂפָתַי נֶאֱלָמוּ

כִּי סִתְרֵי אֲדוֹנִי מֶנִּי נֶעֱלָמוּ

מְאֵרָה! בְּחֵפֶץ לֵב רַב סוֹדוֹת הִבַּעְתִּי

לוּ כָהֵמָּה בְּסֵתֶר חֻבִּי יָדָעְתִּי!

לעדה

חֲיֵה בְשָׁלוֹם! לֹא עוֹד בְּתֻמָּתְךָ אַפְגִּיעַ

אֲבָרֶכְךָ וְתֻמַּת לִבְּךָ לְךָ תוֹשִׁיַע

וְתַשִּׂיג תֵּבַת כֶּסֶף וְרַעֲיָה טוֹבַת טָעַם

כַּאֲשֶׁר מְנָעַתְךָ מִשְּׁתֵּימוֹ הַפָּעַם

(תאבה ללכת)

תקוע

אָנָּה? אָנָּה? לַעֲדָה! מַה-זֶּה תְּמַהֵרִי?

חַכִּי נָא רֶגַע אַךְ זְעֵר לִי כַתֵּרִי (אל לבו)

לָמָּה זֶה אַרְבֶּה הִתְחַקּוּת וָחֵקֶר?

אֲנִי נֶאֱלַץ עַתָּה לִבְחוֹר לְשׁוֹן שֶׁקֶר

מַדּוּעַ אֶמְנַע כְּזָבִים אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם

וְאֹבַד בִּפְתַיּוּתִי מָנָה אַפָּיִם?

וּמַה-יֵּרַע אִם כְּזָבִים לָהּ אַגִּידָה?

הִנְּנִי אֵיפוֹא? הָבָה מִרְמָה אַצְמִידָה!

לעדה

הֲתִתְעַשֵּׁת אֵיפוֹא וַאֲחֶרֶת יָזַמְתָּ?

הֲנִחַמְתָּ כִּי הֶחֱשֵׁיתָי נֶאֱלַמְתָּ?

אוּלָם-אֶרְאֶה כִּי יֵצַר לְךָ לְהַבִּיעַ

לֹא! לֹא אוֹסִיף הַעְתֵּר עָלֶיךָ בְמַפְגִּיַע

הַסְתִּירָה סוֹדְךָ לֹא אֶתְאַו לָדָעַת.

תקוע

הֵן! נִחַמְתִּי! הַטִּי אֹזֶן שׁוֹמָעַת!

כָּל-מַצְפּוּנַי לָךְ עַתָּה אַפַעֲנֵחַ (אל לבו)

לוּ אֵדַע אֵיפוֹא דֵּי כְזָבִים לָפֵחַ! – (אל עדה)

שִׁמְעִי – אֲדוֹנִי הוּא מֵאַצִּילֵי אָרֶץ –

מִמִּשְׁפָּחָה רָמָה – הִיא פָרְצָה פָּרֶץ –

הוּא בָא – שְׁנֵינוּ – מֵהוֹלַנְדְּ בָּאנוּ–

דַּרְכֵּנוּ נִסְתָּרָה – לָנוּס נֶחְבָּאנוּ –

הוּא נֶאֱלַץ – מִכַּעַס – דָּבָר קַל – רָצֹחַ –

לְהִמָּלֵט – – עַל נַפְשׁוֹ – בְּהֵחָבֵא לִבְרוֹחַ.

לעדה

מָה? רָצֹחַ? הַאֻמְנָם אִישׁ כָּמֹהוּ

אִישׁ יָשָׁר וְטוֹב לֵבָב יוּכַל עֲשׂהוּ?

תקוע

כֵּן! אֲבָל רֶצַח יְשָׁרִים בְּמִלְחֲמַת בֵּינַיִם

אֵת שַׂר אֶחָד בְּהִלָּחֲמָם הַשְּׁנָיִם

וַיִּקּוֹם נִקְמַת כְּבוֹדוֹ כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

וְעַתָּה לְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ בוֹרֵחַ!

לעדה

וְאַתָּה?

תקוע

אֲנִי עַל מְנוּסָתוֹ אֶלְוֶנּוּ?

כִּי אֵיכָה עַתָּה בָּדָד אֶעֶזְבֶנּוּ?

הַמֵּת – גֹּאֲלֵי הַמֵּת בְּאַפָּם דְּלָקוּנוּ

מֵאַפָּם כִּי עָז פְּחָדִים בִּעֲתוּנוּ

מֻרְדָּפִים – עַל כֵּן – אַךְ לָמָּה עוֹד שְׂפַת יֶתֶר

עַתָּה לַעֲדָה תֵּדְעִי כָל – דְּבַר הַסֵּתֶר.

וּמַה-לַּעֲשׂוֹת? אִמְרִי גַם אַתְּ הַגִּידִי

שׂוּמִי עַל לִבֵּךְ אַל נָא תַכְחִידִי

צָעִיר אֶחָד בַּעַל אֱוִיל שְׂפָתַיִם

שָׂם כְּבוֹדֵנוּ לִכְלִמָּה לָעֵינַיִם

אֲדוֹנִי לְמִלְחֲמַת בֵּינַיִם קְרָאָהוּ

וּבְיָדוֹ הַחֲזָקָה נֶפֶשׁ הִכָּהוּ

הַאֵין זֹאת נְכוֹנָה! הֲלַעֲשׂוֹת הֵרֵעַ

הֲלֹא יָרִיב רִיבוֹ מִמְּעַוֵּל פּוֹשֵׁעַ

הֲיִדְאַג לְאַחְרִיתוֹ וְיַעֲצוֹר רוּחֵהוּ

עֵת כְּבוֹדוֹ יְחֻלָּל מִנִּקְלֶה בּוֹזֵהוּ?

אִם אִישׁ יְחָרְפֵנִי גַם כָּכָה אֶשְׁפְּטֶנּוּ

אוֹ תִגְרַת יָדִי עַל לְחָיָיו אַרְאֶנּוּ

אִישׁ יָשָׁר לֹא יֶחֱרַשׁ לֹא יַאֲרִיךְ אַפַּיִם

עֵת כְּבוֹדוֹ יְחֻלָּל מִלַּעַג שְׂפָתָיִם.

לעדה

צָדַקְתָּ! גַּם בְּעֵינַי יְהֻלַּל אִישׁ כָּמֹהוּ

גַּם אֲנִי לֹא אֶמְשׁוֹל בְּרוּחִי מֵעֲשֵׂהוּ

וְאֶלְבַּשׁ בְּקִנְאָתִי בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּשֶׁת

אִם אֶשְׁמַע חֶרְפָּתִי כְלִמָּה וּבֹשֶת

רְאֵה אֲדוֹנְךָ בָא! הֲיַעֲנוּ פָנֵיהוּ

כִּי אִישׁ חֵמוֹת וְאַכְזָרִי גַם הִנֵּהוּ?

תקוע

הָהּ נְמָהֵר מִזֶּה! פֹה לֹא נִשָּׁאֵרָה

פֶּן יַכִּיר בְּפָנַי כִּי סְתָרָיו אֲסַפֵּרָה.

לעדה

הִנֵּנִי! בּוֹא אֵלְכָה אִתְּךָ בְּלֵב שָׂמֵחַ – –

תקוע.

אֲבָל תֵּבַת כֶּסֶף אַבְקַת הָרֵיחַ?

לעדה

בּוֹאָה נָא בוֹאָה! אֲהוּבִי תְקוֹעַ (אל לבה)

בָּרִאשׁוֹנָה אֹבָה מֵאֲדוֹנִי שְׁמוֹעַ

מַה-מַּשְׂכֹּרֶת עֲמָלִי מַה-יִּגְמְלֵנִי

וְאַחַר לָתֵת-לוֹ תֵבָתִי הִנֵּנִי!


 

מחזה טו.

האורח (לבדו)

תֵּבָתִי אַיִן. זֶה שָׁעוֹת מִסְפָּר נֶעְדֶּרֶת

אָמְנָם דָּבָר קַל הוּא אֲבֵדָה מִצְעֶרֶת

בְּכָל-זֹאת אֶתְעַצֵּב וְרוּחִי נִפְעֶמֶת

צַר לִי כִי אֵינֶנָּה פִּתְאוֹם נֶעְלֶמֶת

הַלְקָחָה הַמְּצַוֶּה אָז כִּמְתַעְתֵּעַ

עֵת דִּבֵּר אִתִּי וְאֵלַי הִתְוַדֵּעַ?

אַךְ אוּלַי אָבְדָה וּלְחַשֵּׁד נִמְהַרְתִּי

נָפְלָה מְאַמְתַּחְתִּי כִּי לֹא נִשְׁמַרְתִּי –

אֵין צֶדֶק אֵיפוֹא מִשְׁפָּט לְהַבִּיעַ

וְטֶרֶם נוֹדַע הַדָּבָר לְהַרְשִׁיעַ

וּלְחַשֵּׁד אֶת-אִישׁ דַּרְכּוֹ נִסְתֶּרֶת

אוּלַי תָּם הוּא בּוֹ רוּחַ אֲחֶרֶת –

אָמְנָם לְחָצַנִי וְחִפֵּשׁ בָּאַמְתַּחַת

וְאֶת מוֹרֶה-הַשָּׁעוֹת נִסָּה לָקַחַת

גַּם הִרְבָּה דִבְרֵי בֶּלַע שְׂפַת יֶתֶר

הֲלֹא לָקַח גַּם תֵּבָתִי בַּסֵּתֶר?

אָנֹכִי בְתֻמָּתִי לֹא חִשַּׁדְתִּיהוּ

כִּי לֹא יְדַעְתִּיהוּ לָכֵן לֹא תְפַשְּׂתִּיהוּ

אוּלַי שְׂחוֹק עָשָׂה לִי מִי יוֹדֵעַ –

אוֹ בֶאֱמֶת לְקָחָהּ לוֹ וְהוּא מְתַעְתֵּעַ?


 

מחזה טז.

בלע, האורח.


בלע

(בראותו את האורח בא לקראתו יאיץ בחפזו, כמו נחפז לדרכו בסוסיו, ישקשק בשוט לשוב אחור)

מַהֲרוּ! הָלְאָה!

האורח

הָבָה קְרַב נָא רֵעַ! (אל לבו)

הַנֵּה הוּא חָרֵד כְּמוֹ סְתָרַי יוֹדֵעַ –

קְרַב הֵנָּה!

בלע (בפנים נזעמים)

הָהּ אֵין לִי עֵת הַנִּחֵנִי!

אֲנִי נֶחְפָּז לְדַרְכִּי אַל נָא תַעַצְרֵנִי

אֵדַע כִּי תֹאבֶה אִתִּי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

אַךְ עַתָּה לִי דְבָרִים נְחוּצִים לְבַצֵּעַ

עִתּוֹתַי מֻנּוּ לִי וְנַפְשִׁי בוֹחֶלֶת

לַעֲנוֹת בְּדִבְרֵי הֶבֶל לְלֹא תוֹעֶלֶת

בְּחַר לְךָ אִישׁ אַחֵר אֲשֶׁר לֹא יוֹדֵעַ

סַפֵּר לוֹ כְּנַפְשְׁךָ וּבוֹ הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

אֵין נַפְשִׁי עֶשֶׂר פְּעָמִים מִמְּךָ לִשְׁמוֹעַ

מַעֲשֵׂי תָקְפְּךָ גְבוּרָתְךָ וְחַסְדְּךָ שׁוֹעַ!

האורח

מַה-זֹּאת אֵיפוֹא? מָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ?

הֲזֶה בֶלַע הַמְּצַוֶּה הַתָּם הָרֵעַ?

זֶה לֹא כַבִּיר דִּבֶּר רַכּוֹת בְּחֵן שְׂפָתָיִם

וְעַתָּה יְדַבֵּר עָתָק בַּחֲמַת אַפַּיִם!

מַה-זֶּה הָיָה לוֹ כִּי כֹה יְשַׁנֶּה טָעַם?

אֵי-זֶה אֵיפוֹא מַסְוְךָ הָאֱמֶת הַפָּעַם?

בלע

הַשָּׂטָן דּוֹבֵר בְּךָ בְּלַעַג שְׂפָתַיִם

לְתִתִּי לַהֲפַכְפַךְ בְּמַסְוֵה כִפְלַיִם

אֵין אֶת נַפְשִׁי לָרִיב אִתְּךָ הַפַּעַם

כִּי עַתָּה – – (יאבה ללכת הלאה את דרכו)

האורח (אל לבו)

הָהּ אֵיךְ עֵינָיו מְזָרֵי זַעַם!

דַּרְכּוֹ הַזָּרָה וְעַזּוּת פָּנֵיהוּ

תְּאַמְּצֵנִי בְחַשְׁדִּי כִּי נָבָל הִנֵּהוּ (אל בלע)

לֹא לֹא! רַק כִּמְעַט רֶגַע חַכֵֹה לִי רֵעַ

אֵין נַפְשִׁי לְהַלְאוֹתְךָ פֹּה לְהִתְמַהְמֵהַּ

רַק דָּבָר נָחוּץ לִי עַתָּה שְׁמָעֵנִי

דְּבָרִים אֲחָדִים אֶשְׁאָלְךָ עֲנֵנִי.

בלע

וּבְפִי אֵין כָּל-מַעֲנֶה לַעֲנוֹת עַל מִלֶּיךָ

אִם גַּם דָּבָר נָחוּץ הוּא מְאֹד אֵלֶיךָ

טוֹב חֲשׂוֹךְ שְׁאֵלָתְךָ אַל תַּעַצְרֵנִי

הֶרֶף מִמֶּנִי לָמָה חִנָּם תַּלְאֵנִי?

האורח (אל לבו)

אֲנַסֶּה נָא דָבָר אֵלָיו אֶשְׁאָלֶנּוּ

אַךְ אֵיךְ יֵצַר אִם חִנָֹם אַרְשִׁיעֶנּוּ (אל בלע)

הֲלֹא רָאִיתָ אֶת תֵּבָתִי רֵעַ?

אֵינֶנָּה – –

בלע

מַה-זֹּאת שְׁאֵלָה כמִתְלַהְלֵהֵּ?

אִם מִיָּדְךָ גֻנְּבָה מָה אֶעֲשֶׂה אָנִי?

וּמָה אֲנִי בְעֵינֶיךָ כִּי כָזֹאת שְׁאַלְתָּנִי?

הַגַּנָּב אוֹ הַמְּכַסֶּה וְשָׂם בַּסֵּתֶר?

האורח

מַה-זֶּה תַרְבֶּה מִלִּים תְּדַבֵּר שְׂפַת יֶתֶר?

מִי יְדַבֵּר מִגְּנֵבַת הַתֵּבָה עַתָּה

כִּי תֶחֱרֶה וְתִשְׁאַל לְהַגֵּדְךָ מָה אַתָּה?

רְאֵה כִּמְעַט תַּרְשִׁיעֲךָ לְשׁוֹנְךָ לְבַדֶּךָ!

בלע

לְשׁוֹנִי תַרְשִׁיעֵנִי תֹּאמַר בְּשָׁפְטֶךָ?

הַתְדַמֶּה בְּלִבְּךָ כִּי בְיָדִי הִנֶּהָ?

כִּי לְקַחְתִּיהָ וּמִיָּדִי תְבַקְּשֶׁהָ?

הַלְגַנָּב תַּחְשְׁבֵנִי פִיךָ יַבִּיעַ?

הֲתֵדַע מַה-זֹּאת חִנָּם תָּם הַרְשִׁיעַ? הֲתֵדַע זֹאת?

האורח

מַה-זֶּה תָּרִים כֹּה קוֹלֶךָ?

הֵן עוֹד לֹא הוֹצֵאתִי שֵׁם רָע עָלֶיךָ

פִּיךָ יַאֲשִׁימְךָ לְחַשְּׁדְךָ יְעוֹרְרֵנִי

וּמָה אֶחְטָא אָנִי כִּי כֹה תְבַהֲלֵנִי?

וּלְזֹאת לֹא אֵדַע אִם בֶּאֱמֶת אָרֵעַ

אִם גָּדוֹל כֹּה עֲוֹנִי מִי יוֹדֵעַ?

אֶת מִי תָפַשְׂתִּי אָז חוֹפֵשׂ בָּאַמְתַּחַת

בְּנַסּוֹתוֹ אֶת מוֹרֶה-הַשָּׁעוֹת לָקַחַת?

בלע

הָהּ! אֶרְאֶה אֵיפוֹא אֲדוֹנִי לָעֵינַיִם

כִּי לֹא תָבִין עוֹד הֲתוּלֵי כַפַּיִם

וּשְׂחוֹק מִתְלַהְלֵהַּ כֶּאֱמֶת בְּעֵינֶיךָ

שְׁמַע נָא אֵיפוֹא אֲדוֹנִי וְאַגִּידֶךָ (אל לבו)

אִם לֹא רָאָהּ בְיַד לַעֲדָה וַיַּכִּירֶהָ – –

אַךְ הִיא לֹא תִבְעַר לְגַלּוֹת מִסְתָּרֶיהָ

לְהִתְפָּאֵר בָּהּ וְתַרְמִיתִי תִתְוַדֵּעַ – (אל האורח) –

שְׁמָעֵנִי נָא! אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ!

האורח

הָהּ! אֶת הֲתוּלֵי כַפֶּיךָ אָבִינָה

עַד כִּי גַם בִּלְבָבִי אֵיפוֹא אַאֲמִינָה

כִּי גַם בְּתֵבָתִי הֲתוּלִים עָשִׂיתָ

כַּאֲשֶׁר בְּמוֹרֶה-הַשָּׁעוֹת שְׂחוֹק אָבִיתָ

אַךְ אִם הַהֲתוּלִים רַב יִמָּשֵׁכוּ

בָּאַחֲרוֹנָה גַם לָאֱמֶת יֵהָפֵכוּ.

צַר לִי אִם כְּבוֹדְךָ יְחֻלַּל בְּלִי כָל-מָעַל

אִם נוֹכַחְתִּי כִּי אֵין בְּלִבְּךָ בְּלִיָעַל

הֲגַם אַחֵר?

בלע

אַחֵר הָהּ! בְּעֹז אַפֵּהוּ

עַל עֲלִילוֹת הַדְּבָרִים חָרַק שִׁנֵּיהוּ!

אָכֵן אִם בֶּאֱמֶת עוֹד תָּפוּן וּתְחַשְּׁדֵנִי

– הָבָה! רְאֵה מָה עִמָּדִי חַפֵּשׂ מֻשֵּׁנִי!

האורח

זֹאת אֵינֶנָּה פְּקֻדָּתִי לְחַפֵּשׂ לָקַחַת

גַּם לֹא יִשָּׂא אִישׁ כֹּל אִתּוֹ בָאַמְתַּחַת.

בלע

טוֹב! לְמַעַן תִּוָּכַח וְתִרְאֶה בְעֵינַיִם

כִּי אָמְנָם אִישׁ תָּם אָנִי נְקִי כַפַּיִם

אֲחַפֵּשׂ לְבַדִּי כָל-כֵּלַי לְעֵינֶיךָ

וְכָל-אֲשֶׁר אִתִּי אֲגַלֶּה לְפָנֶךָ

וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי כִּי תָמִים אָנִי

תִּרְאֶה וְתִנָּחֵם כִּי שָׁוְא חִשַּׁדְתָּנִי

שִׂים פֹּה עֵינֶיךָ (אל לבו) מַעֲשֵׂה שָׂטָן וָשַׁחַת

אִם תִּפּוֹל עַתָּה אַרְצָה מֵאַמְתַּחַת.

האורח

הָהּ! הֶרֶף לָמָּה זֶה תִּיגַע הֶבֶל

אַל נָא! לֹא אֶחְפּוֹץ לְהַלְאוֹתְךָ בַסֶּבֶל!

בלע

לֹא לֹא! לְמַעַן תִּרְאֶה כֵּן וּבָחַנְתָּ

כִּי חִנָּם אֵיפוֹא בְתֻמַּת לִבִּי פַּנְתָּ.

(מהפך אמתחת אחת)

הַבֵּט הֲיֵשׁ פֹּה תֵבַת-אַבְקַת-רֵיחַ?

הוֹאִילָה נָא חַפֵּשָׂה וְהִוָּכֵחַ

רַק פְּתוֹתֵי לֶחֶם יְבֵשִׁים פֹּה מִתַּחַת.

(מהפך האמתחת השניה)

גַּם פֹּה הַבֵּט אֵין כֹּל בּכָל-הָאַמְתַּחַת

הֵן! גֶּזֶר לוּחַ הַשָּׁנִים גָּרוּעַ

אֲשֶׁר אֵין חֵפֶץ בּוֹ נוֹשָׁן וְקָרוּעַ

וְרַק בִּגְלַל הַשִּׁירִים אֲשֶׁר בְּסוֹפֵהוּ,

אֲשֶׁר מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי וָאֶחְמְדֵהוּ

וְשַׂמְתִּים לִי לְמִשְׁמֶרֶת לִקְרוֹא בָם פָּעַם

כִּי יְקָרִים וְטוֹבִים הֵם מְלֵאִים טוּב טָעַם.

אַךְ נָבוֹא הָלְאָה שִׂים פֹה עֵינֶיךָ

רְאֵה עַתָּה אַהְפּוֹךְ הַשְּׁלִישִׁית לְפָנֶיךָ

(בהפכו את האמתחת השלישית נפלו פתאום שני זקנים גדולים ארצה)

עֲזָאזֵל! מַה-זֶּה מֵאַמְתַּחְתִּי הִפָּלְתִּי?

(הוא ימהר וישה לשאת אותם אבל האורח יקדמהו וירים אחד מהם בחפזון)

האורח

מָה אֵלֶּה הֵנָּה?

בלע (אל לבו)

מְאֵרָה! אֵיכָה הִסְכַּלְתִּי!

הָאֱמַנְתִּי כִּי כְבַר הִסְתַּרְתִּי אוֹתָמוֹ

וְהִנֵּה בְּלִי דַעַת עוֹד בְּאַמְתַּחְתִּי הִנָּמוֹ.

האורח

רְאֵה נָא הַזָּקָן הַזֶּה בְּיָדִי רֵעַ (ישימנו על לחייו)

הֲתֹאַר פָּנַי כְּתֹאַר יְהוּדִי מְתַעְתֵּעַ?

בלע

הָהּ! הֲשִׁיבֶנוּ נָא לִי! הֲשִׁיבֵהוּ

עַל דִּבְרָתִי הָהּ! אַל נָא תַעַצְרֵהוּ!

מִי יוֹדֵעַ בַּמָּה אֵיפוֹא תְחַשְּׁדֵנִי

לְאֵיזֶה מְעַוָּל וּבְלִיַּעַל תִּתְּנֵנִי?

יְלָדַי אַפְחִיד בּוֹ פַעַם לִשְׂחֹק מְשַׁעֲשֵׁעַ

לְזֹאת הִתְעַתֵּד –

האורח

עָזְבֵהוּ נָא גַם לִי רֵעַ

וַאֲנַסֶּה גַּם אָנִי לְהַפְחִיד בּוֹ פָעַם.

בלע

הָהּ אַל נָא תְשַׂחֵק בִּי פֶּן אֶזְעוֹם זָעַם!

הֲשִׁיבֵהוּ לִי הֲשִׁיבֵהוּ כְרָגַע!

(יאבה להוציאו מידו בחזקה)

האורח

לֵךְ! אוֹ – –

בלע (אל לבו)

מַה זֹאת אֵיפוֹא? עֲזָאזֵל פֶּגַע!

עַתָּה אֲבַקֵּש לִי לְמִפְלָט יָדָיִם

טוֹב אֵיפוֹא! אֵדַע אֶרְאֶה בָעֵינָיִם

כִּי לַאֲסוֹנִי בָאתָ הֵנָּה לְעָכְרֵנִי

אוּלָם חֵי נַפְשִׁי כִּי אִישׁ תָּם הִנֵּנִי

הָבָה אֶרְאֶה מִי זֶה יְחַפֵּא עָלַי פֶּשַׁע

יָמִיט עָלַי אָוֶן וַעֲלִילוֹת רֶשַׁע?

שְׁמָעַנִי! אֲנִי אֵינֶנִּי מְתַעְתֵּעַ

יָבוֹא אֲשֶׁר יָבוֹא! אֲני אִשָּׁבֵעַ!

כִּי בַזָּקָן הַזֶּה לֹא רָשָׁעְתִּי

תָּם אָנֹכִי רָעָה לֹא יָדָעְתִּי! (הולך)


 

מחזה יז.


האורח (לבדו)

הָאִישׁ הַזֶּה לְבַדֵּהוּ בְזָר דַּרְכֵּהוּ

בְּתַהְפּוּכוֹת לְשׁוֹנוֹ וּלְזוּת שְׂפָתֵהוּ

יְעוֹרֵר בְלִבִּי חֶשֶׁד וַעֲלִילוֹת מָעַל

לְתִתְּנֵהוּ לְפוֹשֵׁעַ וּבֶן בְּלִיָעַל – –

הֲלֹא הָיָה אוּלַי גַּם הוּא אָז בָּעָרֶב

אֶחָד הַמְּרַצְּחִים הַמִּתְחַפְּשִׂים בָאָרֶב?

תָּם הוּא לֹא יֵדַע כָּל-רָע יִשָּׁבֵעַ

מַה-לּוֹ שְׁנֵי זִקְנֵי יְהוּדִים לִשְׂחֹק מְשַׁעֲשֵׁעַ?

אוּלָם אֶזָּהֵר! לֹא בְחִפָּזוֹן אַחֲלוֹטָה

אוּלַי שָׁגִיתִי וּבְלֹא-צֶדֶק אֶשְׁפּוֹטָה!

לֹא כָל-מַרְאֵה עֵינַיִם מִשְׁמַע אָזְנַיִם

עֵדוּת נֶאֱמָנָה עַל מְשָׂרֵךְ דְּרָכַיִם

לַחֲרוֹץ מִשְׁפַּט צֶדֶק לֶאֱמֶת יְקַלֵּעַ

יָמִים יְדַבֵּרוּ הִתְחַקּוּת תְחַוֶּה דֵּעַ – –


 

מחזה יח.

האציל, האורח.


האורח

הַתַאֲמִין כִּי אֶתְמוֹל אֶת לִבִּי עָרַבְתִּי

וְאֶת הַשּׁוֹדְדִים הַיְּהוּדִים הִתְעָרַבְתִּי

שָׂרִיתִי עָשִׂיתִי חַיִל וְיָכָלְתִי

וְהַזָּקָן הַזֶּה מֵאֶחָד גָּזָלְתִּי?

(יראהו את הזקן)

האציל

אֵיכָה תָבִין זֹאת רֵעַ? הֲבִינֵנִי! –

אֲבָל מַדּוּעַ נֶחְפַּזְתָּ לְעָזְבֵנִי?

האורח

שָׂא נָא אֵיפוֹא לִמְשׁוּגָתִי נֶגְדֶּךָ

אָמַרְתִּי עַד מְהֵרָה אָשׁוּב אֵלֶיךָ

רַק עַל רְגָעִים אֲחָדִים שָׁמָּה אַצְתִּי

כִּי לְבַקֵּשׁ אֶת תֵּבַת כַּסְפִּי חָפַצְתִּי

תֵּבַת אַבְקַת הָרֵיחַ אֲשֶׁר נְשָׂאתִיהָ

אֲשֶׁר אַאֲמִינָה כִּי פֹה אֲבַדְתִּיהָ

האציל

צַר לִי מְאֹד עַל תֵּבָתְךָ הַנֶּעְדֶּרֶת

כִּי אָבַדְתָּ חֵפֶץ יָקָר כְּלִי תִפְאֶרֶת

הֲיִקְרְךָ עוֹד נֵזֶק פֹּה עַל חַסְדְּךָ רֵעַ?

האורח

הַנֵּזֶק אֵינֶנּוּ כֹה גָדוֹל לְהָרֵעַ

אַךְ רְאֵה נָא הַזָּקָן אֲשֶׁר אַרְאֶךָ

זָקָן אָרוּךְ וְיָפֶה שָׂא נָא עֵינֶיךָ!

האציל

הֵן זֶה הִרְאֵיתָהוּ לִי אָז לְעֵינַיִם

לָמָּה תַרְאֶנּוּ לִי עוֹד זֶה פַּעֲמַיִם?

האורח

אֹבֶה לְבָאֵר דְּבָרַי אֵיפוֹא שְׁמָעֵנִי

הַאֲזִינָה – אַךְ לֹא – אֶנָּחֵם! שָׂאֵנִי!

אָשׁוּב מִמַּשׂכִּית לִבִּי אֲשֶׁר דִּמִּיתִי

אוּלַי מַשְׂכִּית שָׁוְא בְּפַחֲזוּתִי חָזִיתִי –

האציל

מַשְׁכִּית לִבְּךָ? הָהּ דַּבֵּר נָא דַּבֵּרָה! הוֹאִילָה אַל תְּכַחֵד אָנָּא סַפֵּרָה!

האורח

לֹא! אֲדוֹנִי! פָּחַזְתִּי לֹא נִזְהַרְתִּי

אוּלַי שָׁגִיתִי וְלִשְׁפּוֹט שָׁוְא נִמְהַרְתִּי.

האציל

תַּחֲרִידֵנִי!

האורח

מָה הַמְּצַוֶּה בְּעֵינֶיךָ?

האציל

לֹא! לֹא! אַל נָא רֵעִי תָסֵב שִׂיחֶךָ – – אַשְׁבִּיעֲךָ בַחֶסֶד אֲשֶׁר לִי עָשִׂיתָ

גַּלֵּה כָל אֲשֶׁר תְּדַמֶּה אוֹ שָׁגִיתָ!

האורח

רַק מַעֲנֵה שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲנֵנִי

לְגַלּוֹת לְךָ מַשְׂכִּית לְבָבִי יְאַמְּצֵנִי.

האציל

מָה הַמְּצַוֶּה בְעֵינַי? לְאִישׁ תָּם אַחְשְׁבֶנּוּ!

כֵּן הָיָה בְעֵינַי מֵאָז אַכִּירֶנּוּ.

האורח

שְׁכַח נָא כִּי לְהַגִּיד לְךָ דְבַר מַה אָבִיתִי

נִשְׁגֶה לִפְעָמִים וַאֲנִי שָׁוְא דִּמִּיתִי.

האציל

זָקָן – מַשְׂכִּית לֵב – הַמְּצַוֶּה – שָׁמַעְתִּי

דְּבָרִים זָרִים פֶּשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי!

אֵיכָה לְמוּשָׁג אֶחָד אֲקַשְּׁרֵמוֹ?

בַּמָּה אֵיפוֹא אֶמְצָא קֶשֶׁר בֵּינֵמוֹ?

הֲלֹא תְמַלֵּא חֶפְצִי? אוּלַי שָׁגִיתָ

לוּ גַם שָׁגִיתָ מִשְׁפַּט שָׁוְא חִוִיתָ

מַה-זֶּה תִירָא מִפְּנֵי רֵעֶךָ?

האורח

תִּפְצַר בִּי מְאֹד לֹא אוּכַל הָשֵׁב פָּנֶיךָ

אֶת שְׁאֵלָתְךָ אֲמַלֵּא כִּי חָפַצְתָּ

שִׁמְעָה אֲדוֹנִי אֵיפוֹא וְחָרַצְתָּ

דַּע נָא כִּי הַמְּצַוֶּה בְּפַחֲזוּת יָדָיִם

הִפִּיל מֵאַמְתַּחְתּוֹ זְקָנִים שְׁנָיִם

אֶת-זֶה מִהַרְתִּי אָנִי וָאֶקָּחֵהוּ

וּמִשְׁנֵהוּ נָשָׂא הוּא חִישׁ וַיִּטְמְנֵהוּ

גַּם דְּבָרָיו יְגַלּוּ פַחַד לְבַב מְתַעְתֵּעַ

בְּיִרְאָתוֹ פֶּן מְזִמָּתוֹ תִוָּדֵעַ

גַּם תְּפַשְׂתִּיו פַּעַם בִּתְפשֹ יַד שׁוֹלַחַת – –

האציל

הִנֵּה כְמוֹ נִפְקְחוּ עֵיַני בְּפַעַם אַחַת.

אִירָא אֵיפוֹא וְאֶפְחַד כִּי לֹא שָׁגִיתָ

וּמַשְׂכִּית לִבְּךָ נְכוֹנָה וֶאֱמֶת רָאִיתָ

וְעוֹד פַּנְתָּ וְיָרֵאתָ אֹמֶר לְהַבִּיעַ

לְגַלּוֹת לִי תַרְמִית מְתַעְתֵּעַ מַרְשִׁיעַ?

בָּרֶגַע אֵלֵכָה לֹא אֶתְמַהְמֵהַּ

וְאֶעֱשֶׂה הַכֹּל לְמַעַן הָאֱמֶת תִּוָּדֵעַ

הַאַשְׁכִּין עוֹד בְּבֵיתִי אֶת הַמְּרַצֵּחַ?

האורח

אַךְ אַל נָא יִחַר אַפְּךָ בְּהִוָּכֵחַ

כִּי אַךְ שָׁוְא חָזִיתִי וְלִשְׁפּוֹט שָׁגִיתִי!

אָנֹכִי לְסַפֵּר לְךָ זֹאת לֹא אָבִיתִי

אַתָּה הִפְצַרְתָּ בִּי וְהִמְרַצְתָּנִי

לוּלֵא זֹאת הֶחֱרַשְׁתִּי נֶאֱלַמְתִּי אָנִי.

האציל

אֶמְצָא שָׁוְא אוֹ אֱמֶת אֶת הַמַּעַל

יְהִי הַמְּצַוֶּה נָקִי אוֹ בֶן בְּלִיַּעַל

אֲנִי עַל טוּבְךָ כָל-יָמַי אוֹדֶךָ

נֶצַח לֹא אֶשְׁכַּח חַסְדְּךָ וַאֲמִתֶּךָ!


 

מחזה יט.

האורח, תקוע.


האורח

לוּ לֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ הָפָּעַם

לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת בְּעֶבְרָה וזָעַם!

כִּי בְכָל-עֹז הַחֶשֶׁד וּדְבַר הַבְּלִיָּעַל

אוּלַי נָקִי הוּא לֹא יֵדַע כָּל – מָעַל.

מַה-גָּדְלָה מְבוּכָתִי כִּי עֲשׂה הִסְכָּלְתֵּי

לְהוֹצִיא דִבָּה רָעָה פֻתֵּתִי הוֹאַלְתִּי!

בֶּאֱמֶת לֹא נְקַלָּה הִיא דִבַּת שְׂפָתַיִם

וְרַבָּה הַחֲטָאָה גְדוֹלָה שִׁבְעָתַיִם

לְהַלְשִׁין עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו לְהָרֵעַ

לְחַשְּׁדֵהוּ לְבֶן בְּלִיַּעַל וּמְתַעְתֵּעַ

אִם גַּם נָקִי בָאַחֲרוֹנָה יִמְצָאֶנוּ

חַף מֵעֲלִילוֹת רֶשַׁע אֲשֶׁר יְחַשְׁדֶנּוּ

אֱמוּנָתוֹ בוֹ לָנֶצַח אוֹבֶדֶת

תְפוּנָתוֹ בוֹ אֵיתָן לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת.

בֶּאֱמֶת כִּי אָשׂוּם אֶל לִבִּי נִחָמְתִּי

וְטוֹב עָשִׂיתִי לוּ הֶחֱרַשְׁתִּי נֶאֱלָמְתִּי.

הֲלֹא יִמָּצֵא אֵיפוֹא וְיִוָּדֵעַ

אִם בִּקֹּרֶת תִהְיֶה לְגַלּוֹת הַמְּתַעְתֵעַ

כִּי רַק בִּצְעִי זֶה וּנְקָמָה מְסֻתֶּרֶת

סִבַּת חַשְׁדִי וּמַשְׂכִּיתִי עוֹרֶרֶת

בְּהִוָּדַע כִּי בְתֵבַת כַּסְפִּי הֶאֱשַׁמְתִּיהוּ

כִּי לְגַנְּבָה מֵאַמְתַּחְתִּי אָז תְּפַשְׂתֵּיהוּ?

אֹבֶה לְהַרְבּוֹת כֹּפֶר תֵּת רַב מַשְׂכֹּרֶת

לוּ אוּכַל לַעֲצוֹר עַתָּה בְּעַד הַבִּקֹּרֶת! –

תקוע (בא בשחוק שפתים)

הַ! הַ! הַ! הֲתֵדַע מִי אַתָּה הַפָּעַם?

האורח

הֲתֵדַע כִּי הִנְּךָ כְסִיל וַחֲסַר טָעַם?

מַה-זֶּה הוֹלְלוּת וְסִכְלוּת שְׁאַלְתָּנִי?

תקוע

טוֹב! אִם לֹא תֵדַע הָבָה אַגֵּדְךָ אָנִי

הִנְּךָ נָדִיב מִמְּעֵי אֲצִילִים יָצָאתָ

מֵאֶרֶץ הוֹלַנְדְּ עַתָּה הֵנָּה בָאתָ

שָׁם הָיָה לְךָ כַעַס וֹמִלְחֲמַת – בֵּינָיִם

אֻשַּׁרְתָּ לִדְקוֹר אִישׁ רִבְךָ בְּאוֹן יָדָיִם

גּוֹאֲלֵי הַנִּרְצָח דְּלָקוּךָ בְאַפֵּמוֹ

חַשְׁתָּ מִפְלָט לְךָ וְנִצַּלְתָּ מִיַּדֵימוֹ

וַאֲנִי עַל מְנוּסָתְךָ אִתְּךָ אֶתְרוֹעֵעַ.

האורח

הֲתַחֲלוֹם אוֹ תִתְהוֹלֵל כְּמִשְׁתַּגֵּעַ?

תקוע

שָׁוְא לְמִשְׁתַּגֵּעַ אוֹ לְחוֹלֵם נְתַתָּנִי

לֹא אֶחָד מִשְּׁנֵימוֹ אֲדוֹנִי אָנִי

כִּי לְמִשְׁתַּגֵּעַ דְבָרַי הֵם בְּרוֹב שֵׂכֶל

וּלְחוֹלֵם – דֵּי שִׁגָּעוֹן וְהוֹלְלוּת סֶכֶל.

האורח

מִי שָׂם בְּפִיךָ מַהֲתַלוֹת מִשְׁתַּגֵּעַ

לְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת אֵלֶּה כְּמִתְלַהְלֵהַּ?

תקוע

הָהּ! לֹא כָבֵד הוּא כָכָה לְשַׁנּוֹת טָעַם

לְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת וְדִבְרֵי מִרְמָה פָעַם

אַךְ הֲלֹא הִשְׂכַּלְתִּי בְהַשְׂכֵּל וָדָעַת

לִבְדּוֹת מִלִּבִּי מִלִּים בְּלִי מִגְרָעַת?

בְּרִגְעֵי מִסְפָּר מִנּוּ לִי לְדַבֵּר שֶׁקֶר

לֹא יָכֹלְתִּי בְדֹא דֵּי כְזָבִים רַב חֵקֶר

וְכֵן מִבִּקֹּרֶת עוֹד הִנְּךָ בָטוּחַ

וְלִבְּךָ אֵיפוֹא מֵהִתְוַדַּע יָנוּחַ!

האורח

מָה אָבִינָה מִכָּל-דְּבָרֶיךָ תְּקוֹעַ?

תקוע

לֹא יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֶיךָ שׁוֹעַ

וְאֶת הַיּוֹתֵר עֲזוֹב לִי לְהֵרָגֵעַ

כִּי לְהִזָּהֵר בִּלְשׁוֹנִי אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁמַע נָא וַאֲסַפְּרָה מָה רָאִיתִי עַל כָּכָה

מַדּוּעַ אֵיפוֹא כֹה תָאַרְתִּי אוֹתָכָה

שְׁאָלוּנִי עָלֶיךָ לְגַלּוֹת מִסְתָּרֶיךָ

שִׁמְךָ מַצָּבְךָ מוֹלַדְתְּךָ מַעֲשֶׂיךָ

חִישׁ הִגַּדְתִּי אֶת כָּל-אֲשֶׁר יָדַעְתִּי

וְזֶה: כִּי לֹא אֵדַע מְאוּמָה וְכֵן נִשְׁבַּעְתִּי

לְבַדְּךָ אֲדוֹנִי תָבִינָה לָדָעַת

כִּי תְשׁוּבָתִי לֹא מָצְאָה אֹזֶן שׁוֹמָעַת

כִּי אֵין דֵּי בְמַעֲנֶה פִּי הַזֶּה לְהַרְגִּיעַ

לְהָפִיק רָצוֹן נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה לְהַשְׂבִּיעַ

וְלָכֵן הִפְצִירוּ בִי לְבִלְתִּי מָנוֹעַ

מִסַּפֵּר כָּל-אֲשֶׁר אֵדַע יָדוֹעַ

אוּלָם לַשָּׁוְא לְלֹא הוֹאִיל כָּל שְׂפַת יֶתֶר

לֹא סִפַּרְתִּי מְאֻם עַל בְּלִי דַעַת כָּל-סֵתֶר

אַךְ בָּאַחֲרוֹנָה לְמַתְּנַת יַד שָׁמַעְתִּי

לְהַגִּיד יוֹתֵר מִכָּל-אֲשֶׁר יָדַעְתִּי

וְזֶה: כִּי לְהִתְחַכַּם וּלְכַזֵּב נִסִּיתִי

וְדֵי כְזָבִים וּשְׁקָרִים מִלִּבִּי בָדִיתִי.

האורח

נָבָל! כִּכְלִי חֶפְצְךָ בְּיָדְךָ הִנֵּנִי

לְכָל-אֲשֶׁר תַּחְפּוֹץ תַּטֵּנִי וְתַצִּיבֵנִי!

תקוע

לֹא אַאֲמִין נֶצַח כִּי בְשָׂפָה מְשַׁקֶּרֶת

סִפַּרְתִּי דְבַר אֱמֶת פְּעֻלָּה נִסְתֶּרֶת!

האורח

הָהּ מְכַזֵּב מְתַעְתֵּעַ! פּוֹשֵׂק שְׂפָתָיִם!

הֲבֵאתָנִי בִּמְבוּכָה שִׁבְעָתָיִם

אֲשֶׁר מִמֶּנָּה

תקוע

עַד מְהֵרָה תִנָּצֵלָה

וּמַה-זֶּה אֲדוֹנִי אֵיפוֹא תִבָּהֵלָה?

אִם אֶת תָּאֳרִי הַיָּפֶה הַזֶּה תּוֹדִיעַ

בּוֹ לְכַנּוֹתֵנִי עַתָּה לְשׁוֹנְךָ תַבִּיעַ.

האורח

הֲלֹא אֵאָלֵץ אָז גַּם לְהִתְוַדֵּעַ?

תקוע

טוֹב! אָז מִי אַתָּה גַם אֲנִי שׁוֹמֵעַ!

אוּלָם שְׁפוֹט נָא לְבַדְּךָ הַאִם נוֹאַלְתִּי?

הַאִנָּחֵם עַל כִּי לְכַזֵּב הוֹאַלְתִּי?

(מוציא את תבת אבקת הריח מאמתחתו ומראנה לו)

הַבִּיטָה נָא אֲדוֹנִי הִתְבּוֹנֵנָה

אֵת תֵּבַת הַכֶּסֶף הַזֹּאת הֵנָּה

הַיָכֹלְתִּי נָקֵל מִזֶּה לְרָכְשֶׁהָ?

האורח

הַרְאֶנָּה נָא לִי תְקוֹעַ אֶרְאֶהָ! (לוקח בידו)

מַה-זֹּאת אֶרְאֶה? הַעֵינִי לֹא תַתְעֵנִי?

תקוע

הַ! הַ! הַ! הַעוֹד אֵיפוֹא תוֹכִיחֵנִי?

כֵּן דִּמִּיתִי כִּי תִשְׁתָּאֶה לְמַאְרֶהָ

הֲלֹא כֵן הִיא כִּי נֶחֱמֶדֶת הִנֶּהָ?

הֲלֹא גַם אַתָּה שׁוֹעַ מְחִיר רִבִּיתָ

לוּ תֵבַת כֶּסֶף כָּמוֹהָ רָאִיתָ?

האורח

הֲגָנַבְתָּ אוֹתָה מִיָדִי אַתָּה?

תקוע

מַה? – –

האורח

זְדוֹנְךָ לֹא יֶרֶב כֹּה כַעֲסִי עַתָּה

כַּחֶשֶׁד אֲשֶׁר עַל אִישׁ תָּם הֶעֱמַסְתִּי

וְאֵת רוּחוֹ הַטְּהוֹרָה עַל זֹאת הִרְגַּזְתִּי

וְעוֹד תִּרְהַב לְהָעֵז פָנִים בְּחֵלֶק שְׂפָתָיִם

לְפַתּוֹתֵנִי כִּי הִיא לְךָ מַתְּנַת כַּפָּיִם?

לֵךְ מֵעָלַי עַוָּל לֹא יֵדַע בֹּשֶת

אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי בְּמִצְחֲךָ כִנְחֹשֶת!

תקוע

הֲתַחֲלוֹם? אוֹ – – מִכָּבוֹד פִּי אֶבְלוֹמָה

וּמִדַּבֵּר נְאֻם – לֹא – נָעִים אֱדּוֹמָה –

הֲלֹא הַקִּנְאָה הִשִּׁיאַתְךָ הַפָּעַם

לְדַבֵּר תַּהְפּוּכוֹת כְּאֵלֶה בְּשִׂפְתֵי זַעַם?

הַלְךָ הִיא הַתֵּבָה קִנְיַן כַּסְפֶּךָ

וַאֲנִי גְנַבְתִּיהָ מֵאַמְתְּחוֹת בְּגָדֶיךָ?

לוּ כִדְבָרְךָ אֲנִי גַנָּב מְתַעְתֵּעַ

אֵיכָה אֶוָּאֵל וְאֶעֱשֶׂה כְּמִשְׁתַּגֵּעַ

וּלְעֵינֶיךָ עוֹד אִתָּהּ אֶתְפָּאֵרָה?

אֲבָל טוֹב! לַעֲדָה בָאָה הִיא תְבָאֵרָה!

חִישׁ עִזְרִינִי הוֹכִיחִי אַתְּ וְיִוָּדֵעַ

כּי אֱמֶת דִּבַּרְתִּי אֵינֶנִּי מְתַעְתֵּעַ!


 

מחזה כ.

לעדה, האורח.


לעדה

הָהּ אֲדוֹנִי מַה-זֶּה פֹּה הֲסִבּוֹתָ?

לָמָּה לַמְּצַוֶּה כֹּה הֲרֵעוֹתָ?

אֲדוֹנִי צוֹעֵק עַל הַמְּצַוֶּה בְקוֹל רַעַם

וְיַבְהִילוֹ לְיַסְרֶנּוּ בְּעֶבְרָה וָזַעַם

בַּחֲמָתוֹ יִתְּנֵהוּ לְבוֹגֵד בְּלִיַּעַל

כִּי כִמְתַעְתֵּעַ רַע מָעַל בּוֹ מַעַל

יְדֻבַּר מִזְּקָנִים מִתֵּבוֹת וְרָצוֹחַ

הַמְּצַוֶּה יִבְכֶּה מַר יִדְכֶּה יָשֹׁחַ

יִתְחַנֵּן וּבֶאֱמוּנָה יִשָּׁבֵעַ

כִּי נָקִי הִנֵּהוּ רָע לֹא יוֹדֵעַ

וְאַךְ שֶׁקֶר וְכָזָב אַתָּה בוֹ עָנִיתָ

כִּי כָל-רַע וָאָוֶן בּוֹ לֹא רָאִיתָ

אַךְ הָאָדוֹן לֹא יִשְׁקוֹט לֹא יָנוּחַ

וְיָעִיר כָּל-חֲמָתוֹ בַּחֲמַת רוּחַ

עַתָּה שָׁלַח אַחַר שׁוֹפְטִים בְּמַפְגִּיעַ

לְאַסְּרֶנוּ בַכְּבָלִים כְּנָבָל מַרְשִׁיעַ

מָה אֵיפוֹא לָנוּ כָל-הַמְּבוֹכָה שׁוֹעַ?

תקוע

הָּהּ! זֹאת לֹא אַחַת הִיא שִׁמְעִי נָא שָׁמוֹעַ!

גַּם לִי עָשָׂה מְבוּכָה לְגַנָּב נְתָנָנִי

שִׁמְעִי וַאֲסַפְּרָה מָה אֵיפֹוא קָרָנִי!

האורח

כֵּן אָמְנָם לַעֲדָה צָדַקְתְּ הַפַּעַם

אֲנִי נוֹאַלְתִּי פָּחַזְתִּי כַחֲסַר טַעַם

אֶת הַמְּצַוֶּה הַתָּם חִנָּם הִרְשַׁעְתִּי

הוּא לֹא אָשֵׁם וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי

יְדֵי נַעֲרִי בַּמַּעַל הוּא לַעֲשׂוֹת הֵרֵעַ

הוּא גָנַב אֶת תֵּבָתִי כִּמְתַעְתֵּעַ

בָּהּ אֶת הַמְּצַוֶּה בְּשִׁגְגָתִי הֶאֱשַׁמְתִּי

עַתָּה בְּהִוָּדְעִי יֵצַר לִי וְנִחַמְתִּי

וְהַזְּקָנִים אֲשֶׁר נְתַתִּיו לְמֵרַע בָּמוֹ

אוּלַי בֶּאֱמֶת רַק שְׂחוֹק יְלָדִים הִנָּמוֹ

כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַנִי וַיִּשָּׁבֵעַ

כִּי אִישׁ תָּם הִנֵּהוֹ רַע לֹא יוֹדֵעַ.

אֵלְכָה אֵיפוֹא שָׁמָה אוֹדֶה כִי שָׁגִיתי

וַאֲכַפְּרָה פָנָיו בְּמִנְחָה כִּי רַע עָשִׂיתִי!

תקוע

לֹא! לֹא! הִשָׁאֵר נָא פֹה וּשְׁמַעְתָּנִי

בָּרִאשׁוֹנָה נַקֵּנִי נָא גַם אָנִי

הָהּ עֲזָאזֵל! דַּבְּרִי נָא לַעֲדָה דַּבֵּרִי!

אֵיכָה הָיָה הַדָּבָר אָנָּא סַפֵּרִי!

לוּ הָיִיתְ אֵת תֵּבָתֵךְ עַל הַמַּטְבֵּחַ

הַאֶהְיֶה בִגְלָלָהּ גַּנָּב שָׁוְא יָפֵחַ?

הֲלֹא נְתַתִּיהָ לִי אַתְּ לִמְנַת תִּפְאֶרֶת?

לעדה

כֵּן הוּא! גַּם לוֹ תְהִי לִצְמִיתֻת לְמַזְכֶּרֶת.

האורח

הַאֱמֶת הִיא אֵיפוֹא? הַיִצְדַק תְּקוֹעַ?

אַךְ זָרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת פֹּה אֶשְׁמַע שָׁמוֹעַ

אֲבָל תֵבַת כַּסְפִּי הִיא כִּי אַכִּירֶהָ.

לעדה

הַאֻמְנָם זֹאת תֵּבַת כַּסְפְּךָ הִנֶהָּ

גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא! זֹאת לֹא יָדַעְתִּי!

לֹא הֶאֱמַנְתִּי לוּלֵא מִפִּיךָ שָׁמַעְתִּי.

האורח

אִם כֵּן אֵיפוֹא אַךְ אַתְּ לַעֲדָה מְצָאתִיהָ

לֹא אָפוּנָה כִי אָמְנָם אֲבַדְתִּיהָ

וּפַחֲזוּתִי עָשְׂתָה הַמְּבוּכָה הַפָּעַם

כִּי הִרְשַׁעְתִּי תְמִימֵי לֵב כַּחֲסַר טָעַם (אל תקוע)

הֲרֵעוֹתִי לְחַשֵּׁדְךָ חִנָּם שָׂאֵינִי

פָּחַזְתִּי לִשְׁפּוֹט בֹּשֶת פָּנַי תְּכַסֵּנִי.

לעדה (אל לבה)

עֲזָאזֵל! עַתָּה עֵינִי תִפָּקֵחַ

עַתָּה אֶרְאֶה לָדַעַת וְאִוָּכֵחַ!

הָהּ! הוּא לֹא פָחַז לֹא חִנָּם הִרְשִׁיעַ!

האורח

בּוֹאוּ נָא! בּוֹאוּ!


 

מחזה כא.

האציל, האורח, לעדה, תקוע.


האציל (בא בחפזון)

בָּרֶגַע הַזֶּה לַעֲדָה! שִׁמְעִי הַקְשִׁיבִי

לָאָדוֹן הַזֶּה תֵּבַת כַּסְפּוֹ הָשִׁיבִי

אָכֵן נוֹדַע כָּל-דְּבַר הַבְּלִיַּעַל

הַמְּצַוֶּה לְבַדּוֹ הוֹדֶה כָּל-הַמַּעַל

וְאַתְּ לֹא בֹשְתְּ לֹא נִכְלַמְתְּ מָנוֹת לָקַחַת

מֵאִישׁ חֲמָסִים רֵעַ שֵׁדֵי שַׁחַת?

הֲשָׁמַעַתְּ לַעֲדָה! מַה-זֶּה תְּאַחֵרִי?

אַיֵּה נָא אֵיפוֹא תֵבָתוֹ? מַהֵרִי!

האורח

הַאֱמֶת אֵיפוֹא? הָהּ נִבְהַלְתִּי מִשְּׁמוֹעַ!

הַמְּצַוֶּה עָשָׂה הַתּוֹעֵבָה שׁוֹעַ?

לעדה

הֵרָגַע אֲדוֹנִי אַל תָּרִיב עָלֶיהָ

הַתֵּבָהְ כְבַר הוּשָׁבָה לְיַד בְּעָלֶיהָ

וּמַה-פִּשְׁעִי כִּי לְקַחְתָּהּ לֹא מֵאַנְתִּי?

בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיוֹן כַּפַּי הֶאֱמַנְתִּי

אִישׁ מִיָּדוֹ תִּקַּח מְלֶאכֶת כַּפָּיִם

אוּכַל אֲנִי קַחַת מָנָה אַפָּיִם

כָּמוֹךָ לְתֻמִּי לֹא יְדַעְתִּיו גַּם אָנִי

וְאָנֹכִי מָה כִּי עַל זֹאת הוֹכַחְתָּנִי?

תקוע

אִם כֵּן לַעֲזָאזֵל מִנְחָתִי הִנֶּהָ

כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה כָּכָה אֵינֶהָ?

האציל

אַךְ הֶבֶל כָּל-אֹמֶר וְתוֹדַת שְׂפָתַיִם

מוּל חַסְדְךָ הִפְלֵאתָ לִי זֶה פַּעֲמַיִם

גַּם עָרְמַת נֵכִים נַעֲלָמִים גִּלִּיתָ

וְחַיִּים וָחֶסֶד עִמָּדִי עָשִׂיתָ!

בַּמָּה אוֹדֶךָ עַל כָּל-תַּגְמוּלֶיךָ?

בַּמָּה רַחֲשֵׁי לִבִּי וְרוּחִי אַרְאֶךָ

הַבְכָל – רְכוּשִׁי טוֹבָתְךָ אֲשַׁלֵּמָה?

הַבְהוֹן יָקָר פָּנֶיךָ אֲקַדֵּמָה?

אֵין דֵּי מִלִּים בְּפִי וּלְשׁוֹנִי נֶאֱלֶמֶת

לְבָרֶכְךָ לְהוֹדֶךָ בְּשָׂפָה נוֹאֶמֶת!

כִי לוּלֵא דַרְכֵי טוּבְךָ לִי הִרְאֵיתָ

לוּלֵא הִתְמַהְמַהְתָּ וְחֶפְצִי מִלֵּאתָ

נֶצַח מְחִתָּתִי הַקְּרוֹבָה לֹא רָאִיתִי

וְטֶרֶף לְשִׁנֵּי בְנֵי בְלִיַּעַל הָיִיתִי!

הַשּׁוֹטֵר חֲשַׁבְתִּיו לַיָּשָׁר בָּאָרֶץ

הָיָה אִישׁ בְּרִיתוֹ לְהָבִיא עָלַי קָרֶץ

יַחְדָּו נִשְׁבָּעוּ לְהַוָּתִי נוֹעָצוּ

וְיַחְדָּו הִתְחַפְּשׂוּ וְלָעֶרֶב פָּרָצוּ.

רְאֵה נָא אֵיפוֹא הֲפִלַּלְתִּי זֹאת אָנִי

הֲנוֹדַע לִי אֲסוֹנִי אֲשֶׁר בִּעֲתָנִי

לוּ נָסַעְתָּ – –

האורח

אֱמֶת – אָז לֹא הָיָתָה

טוֹבָתִי שְׁלֵמָה כַּאֲשֶׁר לָהּ יָאָתָה

אָז לֹא כָל-הַטּוֹב וְהַחֶסֶד מִלֵּאתִי

אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתִּי כִֹי אֶתְמוֹל הֶרְאֵיתִי.

טוֹב אֵיפוֹא גוֹרָלִי וּמְאֻשָּׁר אָנִי

כִּי גַם לְגַלּוֹת הַמְּרַצֵּחַ אֵל בְּחָרָנִי

וַאֲנִי עַתָּה בָּאַחֲרוֹנָה שָׂמֵחַ

כִּי עָשִׂיתִי חַיִל כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

כַּאֲשֶׁר אָז בָּרִאשׁוֹנָה יָרֵאתִי

אוּלַי שָׁגִיתִי וּבַשָּׁוְא נִתְעֵיתִי.

האציל

אֶתְמַהּ אֶשְׁתָּאֶה וְלִבִּי יִשְׁתּוֹמֵמָה

עַל אַהֲבַת הָאָדָם בְּךָ תִתְרוֹמֵמָה

כְּעַל רוּחַ נִדְבָתְךָ בְּעֹז בְּךָ שׂוֹרֶרֶת!

הַאֱמֶת הִיא אֲשֶׁר לַעֲדָה מְסַפֶּרֶת?


 

מחזה כב.

העלמה, הקודמים.


לעדה

מַדּוּעַ אֵינֶנָּה אֱמֶת הַפָּעַם?

האציל

בּוֹאִי בִתִּי בּוֹאִי בַּת טוֹבַת טָעַם

אֶת שְׁאֵלָתֵךְ אֵת שְׁאֵלָתִי יַחֵדִי

נַסִּי נָא אַתְּ אֶת לִבֵּהוּ לַכֵּדִי

חַלִּי אֵת פְּנֵי מְפַלְּטִי כִּי יֹאבֶה קַחַת

אֵת יָדֵךְ וְאִתָּה גַּם אֵת רְכוּשִׁי כְאַחַת.

אֵיזֶה מִנְחָה אַגִּישָׁה לוֹ לְמַזְכֶּרֶת

יָקָר מִמֵּךְ סְגֻלַּת נַפְשִׁי לְתִפְאֶרֶת?

אַל נָא תִתְמַהּ כָּזֹאת מִפִּי לִשְׁמוֹעַ

מְשָׁרְתְךָ גִלָּה לָנוּ מִי אַתָּה שׁוֹעַ

אֶתְעַנֵּג נָא אֵיפוֹא כִמְאֻשָׁר וְצוֹלֵחַ

לִהְיוֹת מְשַלֵּם טוֹבָה בְּלֵב שָׂמֵחַ

רְכוּשִׁי כְמַצָּבִי מַצָּבִי כְמַצָּבֶךָ

פֹּה הִנְּךָ בָטוּחַ מִמְּבַקְּשֵׁי נַפְשֶׁךָ

תִּתְהַלֵךְ בֵּין רֵעִים יֹשֶר יוֹקִירוּ

יְהַלְּלוּךָ בַשְׁעָרִים וְעֶרְכְּךָ יַכִּירוּ

אוּלָם אֶרְאֶה כִּי פָנֶיךָ נָפָלוּ

רוּחֲךָ סָרָה וְעַמְוֹתֶיךָ נִבְהָלוּ

מַה-זֹּאת אִישׁ חֲמוּדוֹת לְנַפְשְׁךָ תָרַע

מֶה הָיָה לְךָ כִּי כֹה תֵעָצֵב רֵעַ?

העלמה

אוּלַי תִּדְאַג וְתִירָא וְנַפְשְׁךָ נֶעֱצֶבֵת

כִּי אֲנִי אוֹתְךָ אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת?

אַבְטִיחֲךָ אִישׁ חֲמוּדוֹת וְאִשָּׁבֵעָה

כִּי בְשִׂמְחָה חֵפֶץ אָבִי אֲמַלֵּאָה.

האורח

רוּחַ נִדְבָתְךָ הַנִּשְׂגָבָה תַפְלִיאֵנִי

מִגֹּדֶל הַגְּמוּל תֹּאבֶה אֵיפוֹא לְגָמְלֵנִי

אֵיכָה טוֹבָתִי קְטַנָּה הִיא אַכִּירָה

אוּלָם מָה אֶעֱנֶךָ? מִלִּים אַכְבִּירָה?

נַעֲרִי דִּבֶּר כְּזָבִים כַּחֲסַר טָעַם

אָנֹכִי – –

האציל

יֹאבֶה אֵל וְאֵינְךָ הַפָּעַם

אֲשֶׁר מְשָׁרְתְךָ יִתְּנְךָ בְּחֵלֶק שְׂפָתַיִם

יֹאבֶה נָא אֵיפוֹא אֱלֹהֵי שָׁמַיִם

וּמִמַּצָּבִי יֵקַל מַצָּבְךָ

אָז יִגְדַּל גְּמוּלִי וְתוֹדָתִי בְעֵינֶיךָ

וְאוּלַי אָז מִקַּחַת לֹא תִמָּנֵעַ.

האורח (אל לבו)

לָמָּה אֵיפוֹא לֹא אֵלָיו אֶתְוַדֵּעַ? –

אֲדוֹנִי! לְשׁוֹנְךָ גְדֹלוֹת מְדַבֶּרֶת

נִדְבַת רוּחֲךָ כָּל-חַדְרֵי לִבִּי חוֹדֶרֶת

אַךְ הַמִּקְרֶה אֵיפוֹא אָשֵׁם לֹא אָנִי

אִם שְׁאֵלָתְךָ עַתָּה לַשָּׁוְא קָרָאתָ אָנֹכִי –

האציל

אוּלַי כְּבָר אִשָּׁה נשַָׂאתָ

האורח

לֹא – –

האציל

וּמָה אֵיפוֹא אַתָּה?

האורח

יְהוּדִי אָנִי.

האציל

יְהוּדִי? הָהּ מִקְרֶה אַכְזָרִי! הִבְהַלְתָּנִי!

תקוע

יְהוּדִי?

לעדה

יְהוּדִי?

העלמה

הָהּ מַה-זֹּאת תָּרֵעַ?

לעדה

דֹּמִי גְבִרְתִּי! אַחַר אֲחַוֵּךְ דֵּעַ

מַה-זֹּאת וְתַכִּירִי עַלְמָה טוֹבַת טָעַם.

האציל

הֲתִקְרֶה אֵיפוֹא נְסִבָּה זָרָה פָעַם

אֲשֶׁר אֱלֹהִים לְבַדּוֹ יִמְנָעֵנוּ

מִשַּׁלֵּם טוֹבָה וְתוֹדָה לְמֵיטִיבֵנוּ?

האורח

חֵפֶץ לִבְּךָ לְהוֹדוֹת לְהֵיטֵיב תַּכִּירָה

תְּשׁוּקָתְךָ הָעַזָּה אֶת רוּחֲךָ תָעִירָה

רַב גְּמוּל וְשִׁלּוּמִים וְתוֹדָה שׁבְעָתָיִם

יְקָרָה מִכָּל-טוֹבָה וּמַשְׂאַת כַּפָּיִם.

האציל

אֶהְיֶה לַמִּצְעָר אֲשֶׁר לִהְיוֹת אוּכָלָה

אֲשֶׁר לְאֵל יָדִי לְךָ תְשׁוּרָה תוּבָלָה

אֶת כָּל-רְכוּשִׁי אֵיפוֹא מִנְחָה אָשִׁיבָה

אֶת כָּל הוֹן בֵּיתִי לְךָ אֶשְׁכָּר אַקְרִיבָה

אֶבְחַר לִהְיוֹת רָאשׁ לְהַכִּיר טוֹבָה יוֹדֵעַ

מִהְיוֹת עָשִׁיר מְנַכֵּר טוֹבָה כִמְתַעְתֵּעַ.

האורח

גַּם זֹאת אֵיפוֹא מִיָּדְךָ לֹא אֹבֶה קַחַת

אֵל אָבִי חַנַּנִּי רָב וְנַפְשִׁי שׂוֹמַחַת

רַק אַחַת אֶשְׁאַל מִכָּל-תַּגְמוּלֶיךָ

אִם נָא מָצָאתִי אֵיפוֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ

כִּי מֵעַתָּה אֶת עַמִּי מִישׁוֹר תִּשְׁפּוֹטָה

וְלֹא מֵאֲחָדִים עַל כֻּלָּמוֹ רַע תַּחֲלוֹטָה

לֹא כִחַדְתִּי עַמִּי לְהַגִּיד מִי אָנִי

יַעַן בֹּשֶת אֱמוּנָתִי כִסִּתָנִי

לֹא! אָנֹכִי בְעַמִּי לֹא אִכָּלֵמָה

אֱמוּנָתִי כְבוֹדִי בָּה אִנָּחֵמָה

אַךְ רָאֹה רָאִיתִי מִשְׁפָּט חָרָצְתָּ

קִרְבָתִי חָפַצְתָּ וּבְעַמִּי קַצְתָּ

בְּתָם-לְבָבְךָ כָּל-אִישׁ יָשָׁר תּוֹקִירָה

וּתְתָעֵב יְהוּדִים עֶרְכָּם לֹא תַכִּירָה

וְרֵעוּת כָּל-אִישׁ בְּלִי כָל-פְּדוּת יְקָר וְתִפְאֶרֶת

כָּל-עֵת יְקָרָה לִי מִכָּל-סְגֻלָּה נִבְחֶרֶת.

האציל

בֹּשֶת פָּנַי תְּכַסֵנִי עֲשׂה הִסְכָּלְתִּי

כִּי לֹא בְצֶדֶק לִשְׁפּוֹט עַמְּךָ נוֹאַלְתִּי

תקוע

עַתָּה אֵיפוֹא מִתִּמְהוֹן לְבָבִי שַׁבְתִּי

אַחֲרֵי שׁוּבִי זַמּוֹתִי חָשַבְתִּי

מָה? יְהוּדִי אַתָּה וּמְלָאֲךָ לִבֶּךָ

לָקַחַת נוֹצְרִי יָשָׁר לְעֶבֶד אֵלֶיךָ?

אַתָּה תְהִי עַבְדִי כְּדַת סִפְרֵי קָדְשֵׁנוּ

כִּי בָזִיתָ אֶת כָּל-בְּרִית אֱמוּנָתֵנוּ

עַתָּה אָבִינָה לָדַעַת הָרְאֵיתִי

אֲשֶׁר כָּל-הָעֵת לְתֻמִּי נִפְלֵאתִי

מַדּוּעַ אֲדוֹנִי בְּכָל-מַסָּעֵהוּ

לֹא אָכַל חֲזִיר לֹא נָגַע בְּשָׂרֵהוּ

וְעוֹד מֵאָה הַבְלֵי שָׁוְא וְתָפֵל כָּאֵלֶּה

עָשָׂה כָּל-פַּעַם בְּעֵינֵי נוֹצְרִי פֶלֶא –.

אַל תַּאֲמִין כִּי עוֹד אִלָּוֶה אֵלֶיךָ

עוֹד עַל זֶה אָבוֹא בַמִּשְׁפָּט אִתֶּךָ.

האורח

לֹא אוּכַל לְבַקֵּשׁ מֵאִתְּךָ הַפָּעַם

כִּי מִכָּל-דַּלַת הַנּוֹצְרִים תֵּיטִיב טָעַם

גַּם אֵין אֶת נַפְשִׁי לְהַזְכִּירְךָ פַעֲמַיִם

לְהֶרְאוֹתְךָ מְשׁוּגָתְךָ אֱוִיל שְׂפָתָיִם

מֵאֵיזֶה מַצַּב רָע בְּהַמְבֻּרְג הוֹצֵאתִיךָ

אָז עֵת בְּחֶמְלָתִי לַעֲבוֹדָתִי לְקַחְתִּיךָ

גַּם לֹא אַפְצִיר בְּךָ כִּי תוֹסִיף לְעָבְדֵנִי

לֹא אֹנֶסְךָ בְחָזְקָה לְהִשָּׁאֵר לְשָרְתֵנִי

אַךְ יַעַן בְּפָעָלְךָ אֲנִי שָׂמֵחַ

לֹא אוּכַל אוֹתְךָ אֵיפוֹא רֵיקָם לְשַׁלֵּחַ

גַּם פָּחַזְתִּי בָרִאשׁוֹנָה לְחַשֶּׁדְךָ

וְשַׂמְתִּי עֲלִילוֹת דְּבָרִים חִנָּם עָלֶיךָ

תְּהִי לְךָ תֵבָתִי מָנָה אַפָּיִם

אֲשֶׁר הֵסִבָּה חֶשֶׁד עַל נְקִי כַפָּיִם

(נותן לו את תבת כספו)

רְאֵה נִדְבַת פִּי בְחֵפֶץ לֵב אֲקַיֵּמָה

גַּם שְׂכָרְךָ בְמֵיטַב כַּסְפִּי אֲשַׁלֵּמָה

וְעַתָּה לֵךְ אֶל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ!

תקוע

לֹא! עֲזָאזֵל! לֹא אֲדוֹנִי אֶעֶזְבֶךָ

יֶשְׁנָם גַּם יְהוּדִים אֲשֶׁר יְהוּדִים אֵי נֵימוֹ

הִנְּךָ אִישׁ יָשָׁר מְעַט כָּמוֹךָ בֵּינֵימוֹ

הָבָה! יְהִי! אֲנִי אֶצְלְךָ אֶשָּׁאֵרָה

זֹאת אֵינֶנָּה תוֹעֵבָה לֹא אִבָּעֵרָה!

נוֹצְרִי יִתֵּן לִי אַךְ מַכַּת רַגְלַיִם

לֹא תֵבַת כֶּסֶף מָנָה אַפַּיִם!

האציל

כֹּל מִמְּךָ אֶרְאֶה עֹנֶג נָעִים יְעַנְּגֵנִי

בְּכָל-דְּרָכֶיך וּמַעֲשֶׂיךָ תְּשֵׁעַשְׁעֵנִי

בּוֹאָה נָא אִישׁ חֲמוּדוֹת טְהוֹר עֵינָיִם

וַאֲצַו כִּי יָשִׂימוּ עַל הַמְּרַצְּחִים נְחֻשְׁתָּיִם

הָהּ! אֵיכָה הַיְהוּדִים רַב כָּבוֹד יִנְחָלוּ

לוּ כֻלָּמוֹ אֵלֶיךָ אֵיפוֹא נִמְשָׁלוּ!

האורח

וְאֵיכָה הַנּוֹצְרִים יֵאָהֵבוּ וְיִיקָרוּ

לוּ כֻלָּמוֹ כָמוֹךָ יֹשֶר יִבְחָרוּ!

(האציל, העלמה והאורח הולכים.)


 

מחזה האחרון.

לעדה, תקוע

לעדה

הֲכֵן רֵעִי תְקוֹעַ בְּכַחַשׁ סְבַבְתָּנִי

וְדִבַּרְתָּ אֵלַי כְּזָבִים רִמִּיתָנִי?

תקוע

כֵּן כֵּן רַעֲיָתִי וְזֹאת מִסִּבּוֹת שְׁתָּיִם

רֵאשִׁית לֹא יָדַעְתִּי אֱמֶת נִיב שְׂפָתַיִם

וְשֵׁנִית יַעַן מְחִיר תֵּבַת אַבְקַת רֵיחַ

אֲשֶׁר לְהוּשַׁב לִבְעָלֶיהָ תִלָּקֵחַ לֹא נָכוֹן לְהַגֵּד אֱמֶת הַרְבֵּה לְאָזְנָיִם.

לעדה

אִם כֵּן אֵיפוֹא רִמִּתָנִי פַעֲמָיִם

אוּלַי יְהוּדִי גַם אַתָּה וְתִתְנַכִּרָה

בְּכָל-הִתְחַפֵּשְׂךָ וּבְמַסְוְךָ תִסְתַּתֵּרָה?

תקוע

זֹאת הִיא לְנַעֲרָה שְׁאֵלָה רַבָּה וְנִשְׂגֶּבֶת

בוֹאִי נָא נֵלֵכָה עַלְמָה נֶאֱהֶבֶת!

(לוקח אותה בין זרועותיו והולכים אחוזי יד)

בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂיִרי בַּשֵּׁנִי לַחֹדֶשׁ

בִשְׁנַת יְהוּדִים בָּנִים יְשָׁרִים בָּעַמִים

הַחִלּוֹתִי מְלַאכְתִּי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ

וַתֵּכַל הַמְלָאכָה אַחַר יֶרַח יָמִים.


תַּמָּה הַמַּחְבֶּרֶת

לִיהוּדִים תִּפְאֶרֶת

לִמְחוֹלְלָהּ מַזְכֶּרֶת

לִמְשַׁנְּאִים מִגְעֶרֶת.


  1. אל יחשבני הקורא לקצר רואי, המביט על הדבר רק מצד אחד (איינזייטינג) ולהוכיחני כי אמנם אשמים אנחנו בשחתנו את דרכנו ונרע לנוצרים בכל מושבותינו, ונעיר במעללינו את חמתם עלינו? חלילה לנו להרשיע כל עם בכלל בגלל איזה בנים משחיתים זרע מרעים. ואם נמצאו בנו אנשי מרמה התאשם היהדות? הרק יען כי יהודים הם ירעו וישחיתו? אמנם אין לכחש וכדי בזיון וקצף אשר היהדות לא תסיר מעליהם אולתם וערמתם ולא תעוררם להיטיב דרכיהם, אבל רוח היא באנוש, ועל פי רוב אנשי הבליעל האלה לא ידעו ולא יבינו את רוח היהדות ומה היא שואלת מהם, ונבערים בעם אשר משחתם בם ויצר לבם רע מנעוריהם, אין רעה בעיניהם כל נבלה להפיק זממם לבצוע בצע רע לביתם וכל רואיהם ובוחן דרכיהם יאמר רק עם נבל ובליעל הגוי הרע הזה –. אבל אשר עינים לו לראות ולב להבין לא יוציא משפט מעקל כזה –.  ↩

  2. נולד בשנת 1455, מת בשנת 1521.  ↩

  3. עלם בן תשע עשרה שנה לחייו (1748) כתב את ספרו היהודים, וזה היה עוד כחמש שנים לפני למדו להכיר את החכם בן–מנחם (1753). רגש הקדש הזה אשר החל לפעמו עוד מימי עלומיו, החייהו כל ימי חייו ויעז עוד ביתר שאת בהתחברו לבן–מנחם.  ↩

  4. ככלותי את מלאכת העתקתי זאת והודעתי להרב הח‘ בעל המגיד, הגיד לי כי נעתק הוא גם מאת ה’ יעקב שמעון הכהן ונדפס בעיר ווארשוי בשנת תרל"ה, ותהי לי בשורתו זאת למשיבת נפש לראות כי אינני הראשון בעבודתי זאת להעטות את עבודת הקדש הזאת בגדי קדש ולהוציאה מחול אל הקדש. ואם אמנם הקדימני הכהן הזה בפעל כפיו בכל זאת גם פעלתי איננה למותר ולא נמנעתי מלהוציאה גם אותה לאור, יראו מצדיקינו איכה נדע להוקיר את ערך עבודת צדקתם ואין נשתדל להפיצם בישראל, ומערך שפתנו לא יגרע בהוספות כאלה. ולכמה ספרים קרה כזאת, הן גם הספר הנכבד נתן החכם נעתק פעמים מאנשים שונים ושניהם ישאו ברכה מאת אוהבי שפתנו.  ↩

  5. אל תאמין באמרי שמי האמונה יען באמת בעלי אמונה המה בני רמה–עניה. ומהדבקם באמונתם העזה יענו אותנו בני אמונה אחרת? כל בוחן דרכם ויודע ומכיר תהלוכותם לא יפון כי אמנם רק מרוע לב ירעו אותנו, ודבר מדיני יצוק בכל הרדיפות והרעות, והאמונה רק למסוה ישימו להצדיק רשעתם וליפות נבלותם.  ↩

  6. כן שרשו לחרפתנו בקרב המוננו מלות זרות ונתעבות לקלסת בני אמונה אחרת, אשר נולדו בלי תפוגה בימי הרדיפה ושנאת מנדינו. למת נוצרי יקראו פגר, לנוצרי אין נפש רק רוח או זייל (מלה נשחתה ממלת זעעלע בפי בעלי אמונה). מלת רע היתה להברה אחרונה לתאר כל תואר או שם גוי: לאב יקרעו אב–רע, בן–רע, אח–רע, בעל–רע, אשה–רע, בת–רע, אחות–רע, וכדומה. ילד גוי איננו ילד רק שרץ. אשה עבריה אשר חלאתה בה וילדה מצואתו לא רחץ ומשחת מאיש מראהו, כי תראה ילד נוצרי יפה תאר וטוב מראה, עד מהרה תקרא זה כפרתך זה תמורתך זה ילך למיתה תחתך בני מחמדי; ילד כי יחלה תאמר לו אמו: עשר גוים יחלו תחתך ואתה תרפא ותהיה בריא ושלם. כל אם תפח בחלב שדיה בקרב לב בניה רוח רעה ומדות נשחתות ונתעבות, רוח בער ורוח גאות להתנשא ולהתפאר כי רק הוא אדם, וכל אדם זר איננו אדם ורק למענו נבראה תבל ומלואה. כי יבקר איש את רעהו בחליו וישאלהו: השלום לך? יענהו: על כל גוי ועל כל יליל ישמון שלומי. שיחות ודברי בלע כאלה רגילים על לשון כל יהודי בער – מלבד כי חטא ועון כבד הוא לחטוא בלשון ככה נגד בני אדם אשר נבראו בצלם אלהים כמונו ונשמת שדי תחימו, אשר בתוכם אנחנו יושבים ובצלם נחסה ונתלונן, הלא כל איש אשר גם אם חשו אלוה כל חכמה ולבו צפון משכל יראה ויבין ויחוש כי באין נוצרים לא נכון בארץ. כל יהודי הוא אציל ושוע, ולא לכבוד הוא לו לעשות עבודת שדה ויער וכאלה מלאכות נחוצות לחיי האדם, וכל מעשה אשר יאמין כי לא יקל ערכו וכבודו יעשה להשתכר ולשכור לו מכספו עבדים למלאכות כאלה; אולם אשאל: מי יכרות עצים מן היער ויביא אליהם? מי יחטבנו והיה לבער ולהשיק? מי יחריש וישדד את האדמה ויזרע זרע ויוציא לחם מן הארץ? מי יעשה לנו אש וישיק תנורנו ביום השבת ויחם לנו בקרה? אנחנו כשרים ואדונים יושבים ספונים בהיכלי כבודנו סרוחים על מטותנו חובקים ידים לשכב עת האכרים הנוצרים ישכימו לפעלם עדי ערב ואתיהם ומזמרותיהם על שכמם, חורב יאכלם ביום וקרה בלילה, להכין לנו סלת ולחם מעדנים, והם ישפיקו בלחם יבש וקמח שעורים וכל מפל בר.  ↩

  7. לבשתנו ולחרפת לאומנו ישנם משמרים הבלי שוא בתוכנו אשר יזכירו את שם המושל הצדיק יוסף השני וכמוהו לרעה ולקללה אשר החל לזרוע זרע אמת וחסד להרימנו משפל מצבנו ולהציבנו בתור אדם להתחשב בין אנשים באמרו לפרוש כנפי חסדו ואברות אהבתו על כל בניו באין הבדל. ויטפלו עליו עונות ופשעים לתתו למדיח ומרע.  ↩

  8. ליעבענסווירדיג.  ↩

  9. האֶפֿליכקייט.  ↩

  10. האָנדעדרוק.  ↩

  11. איך ליעבע דיך.  ↩

  12. הראשון הוא מלשון התכה (שמעלצען)  ↩

  13. והשני מלשון חזק (פֿאסט.)  ↩

המלצות קוראים
תגיות