רקע
בנימין זאב הרצל
מויכוחי הקונגרס השׁלישׁי
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
שפת מקור: גרמנית

 

בישׁיבת יום א', אחרי הצהרים.

הרצל: לפני קראי את המכתבים המונחים לפני, הנני למלא את החובה המעציבה, לזכור בשם חברינו, שהלכו לעולמם בשנה הזאת. לצערנו אבדו לנו שני לוחמים צעירים. האחד היה מזכיר בקונגרס הראשון, אלברט דונרייך, שהלך עם מלאכות-הרופאים הציונית לטורקיה במלחמתה נגד היונים, ומשם הביא אתו, אפשר לאמר לרגל עבודתו הציונית, את המחלה שהסבה במותו. אחד מאחינו הצעירים, מר אהרונוביץ, מת באודיסה, שזה עתה שמענו ע“ד פטירתו. גם מר ד”ר קורנבליה מפרישטַט בשלזיה, שהשתתף בתור ציר בקונגרס וזכרונו עוד לא מש מלבכם, נפטר ממנו. בקומכם ממושבותיכם הבעתם את אבלכם, ודבר זה ירשם בפרוטוקול.

מונח לפני גם מכתב מחברנו הנכבד ד"ר שנירר, סגן הראש של הועד-הפועל, אשר לרגל תפקידו הפרטי נמנע מלבא אל הקונגרס. כלכם ידעתם, באיזו מדה השתתף ד"ר שנירר בקונגרסים הראשונים ובאיזה מרץ עזר אותנו בעבודותינו. אף אם נפקד פה מקומו בימים האלה, הנהו בכל זאת אחד מעוזרינו המעולים והננו בטוחים, כי לא שנה את רוחו בהיותו היום רחוק מאתנו.

יוה“ר ד”ר גאסטר מתרגם את דברי הציר גרינברג מלונדון, המתאונן על הועד-הפועל, על אשר לא פרסם את הדו"ח בכל השפות המדוברות בקונגרס, כדי שיוכלו הצירים לדון עליו.

הרצל: אינני רוצה להשיב עתה על שאלתו של מר גרינברג ועל הבאור המצוין שנתן לה הד“ר גאסטר. בסוף המשא-והמתן הכללי תהיה לנו הזדמנות לנגוע בפרט זה. רק מפני שאפשר, שישאלו גם צירים אחרים אותה השאלה, הנני רוצה לבאר את הסבה, מדוע נמנע הועד-הפועל מהדפיס את הדין-והחשבון. הרצאות של ועדי-הארצות היחידים, המשמשות בסיס לדו”ח הכללי, לא הגיעו לידינו בעתן. הננו גוללים אפוא את האשמה על צירי אותן הארצות, שאחרו את המועד. הן לא יכֹלנו לתת לפניכם דו"ח שאינו שלם, וחברי הועד-הפועל יודעים, כי עוד בשעה האחרונה הביאו אתם צירים אחדים את הרצאותיהם.

ד"ר כהן — ברנשטין שואל בין שאלות אחרות גם בדבר הדפסת הדין–והחשבון.

הרצל: אולי תואיל להודיע את הצירים מרוסיה את דברַי הקודמים, מדוע אי אפשר היה עד עתה להדפיס את הדין-והחשבון. עליך להגיד להם, כי קבלנו את ההודעות והחשבונות בימים האחרונים. איך אפשר לערוך את הדין-והחשבון הגמור? האשמה הזאת תחול על ראשכם.

 

יום ב', לפני הצהרים.

הרצל (אחרי שבקרו צירים אחדים את הדוה"ח): לפני הכנסי לוכוח, הנני מעיר, כי מוכרח אני לדרוש בשבילי זמן רב כזה שהיה לכל האדונים יחד, מפני שעלי להשיב על דברי כֻלם. אמנם יש בזה מעין מעשה-אלמות, אבל באֹפן אחר לא תהיה תשובתי שלמה, והאדונים יתאוננו שוב, שאני נמנע מלתת לפניהם דין-וחשבון. אני אכלה לדבר באותו הרגע, שאראה, כי אינכם חפצים עוד לשמוע לי.

אין אני מתערב עתה בוכוח, כדי לשים לו קץ. אינני רוצה גם-כן לעצור בעד הצירים האחרים, שאפשר שתהיינה להם עוד תלונות אחרות. אבל אחרי נאומו של מר מוצקין אני חושב לנחוץ לעשות הפסקה קטנה זו, והנני לנסות, עד כמה שאפשר יהיה, להשיב על התלונות שנשמעו עד עתה.

לטענותיהם של הנואמים הנכבדים היה אֹפי יסודי משותף. דבר זה עצמו שמענו מפי מר גרינברג, ד“ר מנצ’יל ופרופ' גוטהיל ובמקצת גם מפי מר שלפושניקוב וד”ר ויצמאן. זאת היא התלונה, שאין הועד-הפועל עומד בקשר עם ועדי-הארצות באֹפן הראוי. מר ד"ר מנצ’יל מצא, כי לועד הגליצאי ולגליציה בכלל התיחסו כאם-חורגה. המצב בגליציה הן ידוע לכלכם, במקצת מתוך העתונים המתנגדים, השקועים במצולות המכשולים האלה עד קרסוליהם. התנגדותם של חברים אחדים, שלא באו אל הקונגרס, ולפיכך עלי לחשוך עצמי מלבקר אחריהם, מפני שאינני רוצה להתוכח עם אנשים שלא בפניהם — התיחסותם של אלה גרמה לנו בעליל, כי לא יכלנו לעבוד יחד עם חברינו שבגליציה. מצד אחד התחילו האדונים האלה את פעולתם בזה, שבקשו את תמיכתנו. ואם באתי לתאר את הענין בכל פרטיו, עלי להעיר, כי החברה הזאת, הנצבה עתה כצר נגד תנועתנו בגליציה, בקשה בשעת הוָסדה, כי אקח אני את המניה הראשונה. ישנו בתוכנו חברנו יורק-שטינר, אשר יוכל להעיד, באיזה אֹפן הועיל הועד-הפועל הוינאי ליסודה של החברה “אהבת-ציון”, כדי שלא לדבר עוד ברמיזות. החברה הזאת הבטיחתנו, שלא תעשה דבר נגד הפרוגרמה הבזילאית ושלא תעסוק בציונות החשאית, אלא שחפצה היא, עד כמה שנחוץ הוא לצֹרך התעמולה, להראות פעולה מעשית — היא קראה בשם: קולוניה מופתית — בספרינו תמצאו ראיות לדבר — אותה החברה עצמה שנתה את רוחה לאט לאט, במקצת לרגל מאורעות שהיו בקונגרס הקודם, אשר, כידוע, לא אנחנו אשמים בהם, ועתה היא מתנגדת לנו.

והנה למורת-רוח היה לנו לטפל במחלקת זו בגלוי. והעובדה שנגלתה לפני האדונים האלה, כי לא לרצון הוא לנו לצאת אתם לריב, כי אם חוששים אנו להוציא מחלקת זו מחוץ למחנה הציונים לשמחת-לב מתנגדינו, העובדה הזאת לא הביאה אותם לכך, שיתנהגו גם הם בנמוס בריב-הדעות הזה, ודוקא מצד זה נערכה נגדנו מלחמה קשה.

אנחנו בחרנו בדרך הנאותה היחידה: לא שמנו עוד לב לאדונים האלה. אי אפשר אפוא לדבר על מנהג של אם-חורגה ביחס אל ציוני גליציה. בכלל — אני אומר זאת לכל אלה, שהשמיעו פה את תלונותיהם — סבורים אנו: אין ביד הועד-הפועל להתיחס לשום ועד-ארצי כאֵם או כאָב או כאם-חורגה. אנחנו הננו המרכז, שבו מתאחדות כל העבודות. אין בידנו לעשות בשביל האדונים יותר ממה שהם עושים בשבילנו. דורשים אנו, כי אצלנו יאָסף כל מה שהוכן, ואנחנו נכשיר אחרי-כן, לפי השגתנו, את כל הכחות המאוחדים לעבודה! ולפיכך אני מתנגד לדעה, כי צריכים אנחנו לתת לועדי-הארצות איזו סמיכות. אותה מחויבים הם לרכוש ולקחת להם בעצמם. אמנם עד עתה לא עֻבַּד פרט זה כראוי בתנועתנו. זאת היא אחת ממחלות-הילדות הרבות בתנועה גדולה כזו: משנה לשנה ומיום ליום מתגלה צֹרך חדש בשכלול הרעיון, וזאת היא אחת התכליות היותר חשובות של אספותינו, ללמוד מתוך הנסיונות, מתוך השגיאות שעשינו — ואני הנני הראשון המודה, כי נעשו שגיאות גדולות — ולעשות בשביל העתיד תקונים, שבהם אנו רוצים להשתתף באמת ובתמים.

עתידים אנו על פי סדר היום שלנו, לדון על ההסתדרות. כמדומני, שהענין הזה צריך להיות עקר בקונגרס הנוכחי, זה הוא ענין, שאתו יחד יכולים אנו לדון על כל יתר השאלות. חלק מעבודתנו כבר מונח לפניכם נגמר ונשלם לפי שעה, ועל אֹדותיו אין לנו אלא להרציא. מוסדות שהוכנו, כמו למשל הבּאַנק, עלינו להציע לפניכם, ועל אלה תשפטו — הדברים מכוונים כלפי הערתו של ד"ר צ’לינוב — אם עשינו מה שהטלתם עלינו או לא. את המוסדות האלה תעזבו אחרי-כן לנפשם לחיות את חייהם הנבדלים, כמובן תחת השגחתו התמידית של הקונגרס.

ענין אחר היא ההסתדרות. הסתדרותנו היתה עד עתה לקויה מסבות הרבה, ובה צריכים אתם לעשות תקונים ולסדר את היחס של ועדי-הארצות אל המרכז, בשים-לב אל תלונותיהם של הצירים גרינבּרג, מנצ’יל ושלפושניקוב. לפעמים באות אלינו דרישות מאת חברות, שאינן רוצות להספח לאיזו פרקציה קימת או להועד שבארצן; הן חפצות לבֹא במשא-ומתן ישר עמנו, ועל זאת הוכרחנו בכל פעם להשיב: אין אנו יכולים להתערב בעניני החברות של הארצות היחידות. אין אנו יכולים לתת מטעם הקונגרס סמיכות למי שהוא, מפני שהננו רק הועד-הפועל. מתוך התשובות האלה, שאת טופסן נוכל להראותכם, תוכחו לדעת, כי הועד-הפועל נזהר מלעבור את גבולות ההרשאה שנתנה לו.

אחרת היא לגמרי, אם הקונגרס בעצמו יקבע את היחס שבין הועד-הפועל ובין ועדי-הארצות, מפני שאז נוכל להראות על החלטת הקונגרס. בודאי תכירו בחשיבותו של פרט זה, ולתועלת יהיה, אם תבררו היטב את עניני ההסתדרות, שבקרוב נגיע אליה, ותמציאו את החֹמר הדרוש, כדי שיוָצר דבר מתוקן שיתקים לעתיד. מר ד"ר ויצמאן ערער ביחוד על כמה פרטים, שעליהם אני יכול להשיב בדיוק. כלנו מכירים לו תודה בעד בקרתו המועילה, בזה לא יטיל שום ספק. מכירים אנו תודה אפילו למר מוצקין בעד הזרם הקר שהתיך עלינו, מפני שהוא נותן לנו הזדמנות לדון בפרוטרוט על דברים, שלא היינו מגיעים אליהם בלעדי זאת.

על יסוד רשימה, שנעשתה בלשכה, יכול אני להודיע את הד“ר ויצמאן, כי עד יום 8 לאוגוסט נשלחו מן הלשכה הוינאית 5115 מכתבים לבד, חוץ מדברים אחרים שנשלחו על-ידי הפוסטה. אל חברי הועד שבחוץ לוינא נשלחו בשנה זו 42 חוזרים. ההשגחה על המשלוח היא כפולה. יש ספר לרשימת המכתבים היוצאים וספר להעתקת המכתבים. שניהם מונחים פה, והצירים יכולים לעַיֵן בהם. יש גם טופסי כל החוזרים וכל חבר חיצוני של הועד-הפועל יכול להודיע, איזה מהם לא קבל כלל או שקבלו שלא בזמנו. איך יכול ד”ר ויצמאן להגיד, כי החוזרים לא נשלחו, זאת לא אבין. הוא לא קבל שום חוזר, מפני שאלה נשלחים רק אל חברי-הועד-הפועל. מר ד“ר ויצמאן לא היה, לדאבוני, חבר לועד-הפועל. הוא מביא ראיה להחלטתו את הד”ר ברוק. אולם גם ד“ר ברוק איננו חבר הועד, כלומר, הוא לא נבחר לחבר בקונגרס הקודם. אמנם אחרי-כן נספח אל הועד אחרי שהתפטר ד”ר סירקין והועיד את הד"ר בּרוק לממלא מקומו. כן היה המצב בתחלה. אחרי-כן נסתדר הדבר, ולמן אז נחשב לחבר הועד-הפועל, ובודאי קבל את כל החוזרים בעתם.

הנני מבקש לסתור את דברי, אם לא כנים הם. (ד"ר ברוק מנענע בראשו לאות כי כן הוא). ובכן לא היתה שום פגיעה בכבודו של איזה חבר הועד-הפועל. ועוד מערער ד"ר ויצמאן על אשר נקבע יום 31 למאַי לחתימת קבוץ השקלים. אל נא תשכחו, כי היינו טרודים בשנה הזאת בתעמולה הקשה בעד חתימת המניות של הבאנק. אף-על-פי שיכולים אנחנו להראות על התקדמות בקבוץ השקלים, חושבים חברים רבים, כי התוצאות היו יותר גדולות, אלמלא היינו עוסקים בתעמולה בעד הבאנק. והנה חפצנו לתת לכם תמונה נאמנה ככל האפשר מהתקדמות התנועה, ויען כי נוכחנו — על פי הידיעות שקבלנו — כי עוד לא נקבץ השקל במדה הראויה, כפי שהיה בודאי נקבץ עד הקונגרס, חשבנו לנכון להאריך את הזמן, שהרי ידוע לכם מנהגם של מתנגדינו. אם היה, למשל, מספר המנדטים או סכום ההכנסות מתמעט, הייתם קוראים תכף ומיד בעתונים, שאינני חפץ לקרֹא בשמותיהם: אמנם הציונות כבר עברה ובטלה; היא היתה רעות-רוח, הדבר הולך ופוחת, מספר המשתתפים הולך ומעט, אין להם עוד הכנסות, אין עוד נבחרים, הקונגרס הולך ובטל. והנה חושב אני, כי יותר מאלף ומאתים מנדטים יש בידי הצירים הנאספים פה, מנדטים שנוסדו על בסיס אחר לגמרי, האזהרות שהבחירות תהיינה כחֹק, שאמנם עוררו מחאות הרבה, הביאו את התועלת הגדולה, כי אנשים שנסו בשנה שעברה לחדור אל הקונגרס, ולדאבוננו עלתה בידם, לא נסו לעשות כזאת בשנה זו.

התלונה על אשר לא הודענו את סדר-היום לפני שני חדשים איננה צודקת. את סדר-היום קבענו כבר בועידה שהיתה בווינא בחודש יאנואר, ומורשי הארצות היחידות היו יכולים להודיע את סדר-היום, לו היו מוצאים בזה תועלת; והנה תספיק סקירה אחת בסדר-היום, כדי להוכח, כי כל עיקרו אינו אלא מסגרת, ריקה כמעט מכל תֹכן, שאנחנו מציירים אותה ועליכם להכניס לתוכה את תמונת החיים הציוניים באותם הענינים שאתם דנים עליהם. פרטי סדר-היום מובנים מאליהם, ואם תשוו מה שהיה בשנה שעברה, תמצאו, כי אין זה אלא חזרה על השנה שעברה. קביעת סדר-היום הזה היא דבר שבהרגל. אחרת היא בנוגע לזה, שעליו אנו דנים פה. זה הוא דבר המשתנה משנה לשנה.

חבר הועד-הפועל משויציה מבקש מאתי להחליט, כי מר ד"ר ויצמאן לא דקדק היטב בדבריו. אבל אלה הם באמת דברים קלי-ערך.

מן הדברים קלי-הערך שלא דקדק בהם היטב היא גם תלונתו של ד"ר ויצמאן בדבר המכתבים שלא השיבונו עליהם. קראתי באזניכם את המספרים. אם במקרה לא קבל מי מכם או מאלה שאינם פה תשובתי במשך איזה זמן, כי אז לא הייתי בביתי, כי רגיל אני לענות על מכתבים במהרה. ובכן עליכם לדעת, כי הייתי אז באיזה חלק מחלקי התבל, ותוצאות הנסיעה הזאת תודענה לכם. וכן הייתי אז בארץ-ישראל.

מר ד“ר צ’לינוב הוא שבע-רצון מזה, שהחלטנו לפרסם את ההכנסות וההוצאות. גם בפרט זה מצאו סבה להתעולל בנו. בשנה שעברה חשבנו לדבר מועיל מאֹד, שנציע אמנם את הדו”ח שלנו לפני ועד ממונה בידי הקונגרס, אלא שלא יתכן להתוכח עליו בקונגרס עצמו. מחויב אני להגיד לכם, כי גם היום עודני מחזיק בדעתי זאת, אלא שאין לי אֹמץ-הרוח להביא את הקרבן שהבאתי בשנה שעברה. כי זה היה, כאשר תבינו, קרבן גדול מצדנו, אם וִתַּרנו על פרסום החשבונות, שהתנהלו — כסבורני שאוכל להגיד זאת — על ידינו בסדר נכון. זה הוא דבר קל ביותר. ובכן החלטנו בשנה הזאת להציע לפניכם את ההכנסות וההוצאות, ואתמול בקשתי מאת ועד-הכספים לעסוק בדבר בעיון רב ובדיוק, ובזה אין לפקפק, אחרי שידענו את תכונת האנשים, שקבלו עליהם את העבודה הזאת. בקשתי גם-כן מאת האדונים לבחון שנית את התעודות משנה שעברה, שנשמרו בידינו, והננו שמחים על ההזדמנות שתהיה לנו להציען לפניכם בשנה הזאת.

אם אפשר לדון על פי מספר השוקלים על גדלה האמתי של התנועה הציונית, בדבר זה אני מרשה לעצמי להטיל ספק, נגד דעתו של מר ד"ר צ’לינוב.

לשקל יש אֹפי של תרומה בשביל ההוצאות הגדולות לתעמולה ולהנהגת הלשכה ויתר ההוצאות הגדולות של תנועה כבירה כזו, המשתרעת על ארצות רבות בכל קצוי התבל. יש אנשים שהם באמת ציונים טובים, אבל אינם מכירים בנחיצותה של התרומה הזאת. ועל כן אני חושב, כי חיל הציונים גדול הרבה יותר ממספר בתי-האבות או ראשי-המשפחות, או איך שנכנה אותם, אשר הרימו את התרומה לצֹרך התעמולה.

כשעלתה אפוא הכנסתנו בשנה הזאת לסכום 158,000 פרנק, היינו ממעטים דמותה של תנועתנו, אלמלי באני להעריך את מספר הציונים על פי הסכום שנאסף על-ידי תרומת-השקל.

הלא אמרתי מפורש בנאום הפתיחה שלי, כי לפי דעתנו, — כלומר לפי דעתם של כל אלה, שהלכו אל תוך העם ופעלו בקרבו, — דוקא אלה הם הציונים היותר טובים ונכונים להתחיל תכף בכל עבודה מעשית, שאין ידם משגת או שאינם מכירים בנחיצות התרומה הזאת הדלה כל כך. מובן אפוא הדבר מאליו, כי נחזיק בשיטה שאחזנו בה, כי זה יהיה קל לנו ביותר; הננו מסלקים ידינו מן האחריות בו ברגע, שאנחנו מציעים לפניכם את החשבונות, שהתנהלו בסדר נכון. הננו דורשים מכם את אשורם ומקוים, כי נשיג אותו, הננו מבטיחכם, כי תהיה זאת במדה מרובה הקלה, שתהיה והִנֶה גם עתה לתועלת לנו. את מספר החברות בארצות היחידות עתידים אנו לכונן על-ידי סטטיסטיקה טובה מזו שהיתה עד עתה לרגלי מעצורים הרבה, ובשאלה הזאת נדון בישיבות הועד-הפועל, ונשתדל להציע לפניכם לשנה הבאה רשימה מדויקת היטב. אם גם נמלא את הבטחתנו, דבר זה אינו תלוי בנו, אלא בכם.

בשנה הזאת הודענוכם למועד הנכון על-ידי חוזרים וכרוזים בעתונים את בקשת הועד-הפועל, כי תואילו לתמוך בידינו באסיפת החֹמר הנוגע להתקדמות תנועתנו והשנויים שנתהוו בה.

כיון שלא הדין והחשבון של כל הנבחרים או של ועדי-הארצות עומד עתה לוכוח, אין לאל ידי להתאונן עליכם באותה מדה שאתם מתאוננים עלי. אבל האמינו לי, כי גם לנו יש די סבות לתלונה, על שאין מספיקים לנו במדה הראויה חֹמר לסטטיסטיקה ולעבודות אחרות, ומאֹד היה דרוש, שיכיר כל אחד מן הציונים העסקנים בשנה הבאה יותר את חובתו זו, ואז נוכל גם אנחנו לעבוד עבודה יותר טובה.

ועוד מוצא מר ד“ר צ’לינוב, כי בשאלת הקולטורה שבדין-וחשבון שלנו חסר איזה דבר. גבירותי ואדוני! אתמול היתה לי שיחה פרטית עם הד”ר גאסטר. אין אני מגלה סוד שלא כשורה. רוצה אני להגיד לכם רק מה ששאלתיו. אנכי שאלתי: אפשר שאהיה אני יושב בראש, כשתעלה שאלת-הקולטורה על שלחן הקונגרס. אינני רוצה להראות כאילו אינני מבין את טיב הענין. הגידה לי, במטותא, מה טיבו של ענין זה? מה טיבה של שאלת-הקולטורה, שעליה כה עצמו הוכוחים בתאים ובלשכות של הועדים? ויען כי היתה זו שיחה חשאית, שהתנהגה בידידות ובבדיחות, אינני רוצה להגיד לכם את התשובה. אם שאלת-הקולטורה היא היחס של הציונות או של הקונגרס אל שאלות-הדת, אין לי אלא לחזור על התשובה, שנתתי כבר בעת נעילת הקונגרס הראשון, ושבה החזקנו בלי הרף, כלומר — הארתי, כי התנועה הציונית איננה מתערבת בעניני הדת, בהשקפות השונות השוררות כעת בקרב דתנו, וכי איננו רואים חובה לעצמנו לדון עליהן. וכפי שידוע לכם, לא נופלים אנו בנדון זה ביהדותנו מן הרבנים, שגם הם אינם עוסקים באספותיהם בשאלות-הדת. איננו מאמינים, כי יועיל הדבר לחזוקה של תנועתנו, אם נכניס לתוכה מריבות כאלה, השכיחות בדרך הטבע דוקא על קרקע זו. אנו מוקירים וחולקים כבוד לכל הכרה דתית. זה הוא מובן מאליו בקרב אנשים בעלי-תרבות; כשם שאנו חולקים כבוד לכל הכתות המדיניות וכשם שיש מקום בציונות לבעלי כל הדעות המדיניות השונות. לזאת אין לנו לדאוג. יהודים אנחנו, יהודים לאומיים; יש לנו קרקע משותפת, שעליה אנו יכולים, רוצים וחפצים לעבוד. אל נא נחליש כחנו בידי עצמנו, בהכניסנו עתה חלוקי-דעות, שבודאי עתידים לבֹא בזמנם ולהועיל להתפתחות חיי עמנו; כי חלוקי-הדעות בכלל אינם מזיקים, אם יבאו בעתם, והם מועילים לתקון השגיאות מכל הצדדים.

דעתי היא, ואני חושב כי זוהי גם דעת כל חברי הועד-הפועל בשאלה הזאת, כי לעת-עתה ולזמן קרוב נבדיל מתוך הקונגרס את כל השאלות בענין הזה.

והנה הגעתי להארי שבחבורה, למר מוצקין! בדבריו, שיצאו מעֹמק הכרתו ועשו עלי ובודאי גם על כלכם רֹשם אדיר, היו כמה תלונות חשובות ערוכות נגדנו.

תלונתו הראשונה היתה, כי שִׁנינו החלטת הקונגרס של אשתקד בזה שלא שמנו לב בתקנות הבאנק הקולוניאלי לרצון הקונגרס ההוא במדה שהיינו מחויבים לעשות זאת. יכול אני לקרֹא באזניכם מתוך הפרוטוקול של הועד-הפועל את טופס הטלגרמה, ששלחנו ביום 8 לדצמבר 1898 אל חברי הועד של הבאנק היושבים בלונדון: “בבקשה מכם, להתאים את התקנות בדיוק אל החלטות הקונגרס, וביחוד אל החלטות הפרוטוקול של הקונגרס עמוד 149 סעיף 1 וגם עמוד 172 להערות הנשיאות. צריך גם-כן להבטיח בנוגע למניות-מיסדים את השפעת ההנהלה המרכזית”. אני חושב, כי הטלגרמה הזאת מסירה מעלינו לגמרי את תלונת מר מוצקין עד כמה שהדבר נוגע אל הועד-הפועל. ההחלטות הנזכרות פה הן ההחלטות הנמצאות בעמוד 149: “בשם “באנק קולוניאלי יהודי” יוָסד באנק, שיעמוד תחת השגחת ועד ממונה ע”י קונגרס-הציונים. תעודתו היא לתמוך או לכונן את המפעלים הרשומים מטה, אם אפשר לקוות כי יצליחו במדה הראויה“. על זה נוספו הערות הנשיאות בעמוד 172 של הפרוטוקול דאשתקד: “יוה”ר ד”ר הרצל: אם לא אשגה, חפצים הנואמים המסכימים, שבחרו בד"ר מרמורק, כי בסעיף א' סימן א' יוסיפו אחרי המלה “מזרח”: “ביחוד בפלשתינה וּבסוריה”, ובסימן ב' אחרי המלים “מושבות-אכרים” את המלים: “בפלשתינה וּבסוריה”. לשים לב אל ההערות האלה של הנשיאות דרשנו מאת ועד-הבאנק בטלגרמה מיום 8 לדצמבר. ובכן, עד כמה שהיה הדבר תלוי בנו, נעשׂה כל הנחוץ, ואין אני מטיל ספק בדבר, כי מר מוצקין יסתפק בבאור זה; ואם יש לו תלונות אחרות, אז יפנה לאותו המוסד, שעליו היה להוציא לפעולה את החלטת הקונגרס על פי פקודתנו. אינני רוצה לגול בזה את האחריות מעל הועד-הפועל, חפץ אני רק לברר וללבן, באיזה אֹפן דאגנו שתצאנה החלטות הקונגרס לפעולה. הן מר מוצקין איננו עוסק בנאוּמו בסעיף אחד או במלה אחת שנשמטה, אלא, כפי שנראה מהמשך דבריו, הוא בא לידי מסקנא, כי הועד-הפועל לא התחשב עם רצון הקונגרס, וכזאת, חושב אני, אי אפשר להחליט ביחס אל הסימן א' שהזכיר. אם נעשה אפוא איזה שנוי בידי הועד של הבאנק בלונדון, אז יהיו האדונים, וביחוד פרקליטם ועוזרם מר בנטויץ, שישנו פה, באין ספק נכונים לבאר לכם את הנמוקים המשפטיים. (הציר בנטויץ מדבר דברים אחדים). מר בנטויץ מחוה דעתו, כי הפרט הזה אינו ענין לכאן, והמקום לדון עליו היא אספת הבאנק. יכול אני לחשוך עצמי מגלוי-דעת, מפני שדַי לו לועד-הפועל בוכוח הזה להצטדק בדבר האשמה, כי לא מלאנו אחרי איזו מהחלטות הקונגרס, או לא שמנו לב כשלא יצאו לפעולה. מר מוצקין טפל עלינו עוד אשמה אחת קשה. מאמר אחד בנאום, שנשאתי באיסטנד בלונדון, עשה עליו רֹשם, כאילו גדול כשרוני בהבטחות לעתיד. יש רגעים, אדוני מוצקין, שבהם יִוָדע לאדם איזו עובדה חדשה, איזה שנוי לטובה, איזה מקרה, שעוד לא נִתַּן להגלות, דוקא מפני שאדם זהיר הוא, דוקא מפני שאינו חפץ להפיח את ההתלהבות יותר על המדה, מפני שהוא חפץ שתתנהל התנועה בדרכי ההתקדמות המתונה והמסודרת; ובכל זאת יהיה הדבר מובן לכם מצד האנושי, אם לא מצד המדיני, אם אדם יתפעל מן הרֹשם הבלתי-אמצעי של עובדה חדשה כזו, שנתפעלתי ממנה אז, ויש ביניכם אנשים, היודעים אל מה ירמזו דברי. ברגע שכזה, כשאנו נוכחים פתאום, כי התנועה הזאת, שנחשבה לשגעון, זכתה להכרה שלמה בעולם-המציאות המדיני, שגם המתנגד היותר עז לא יוכל עוד לכח שבה, לו הואילו לגלות לו את הנעשה — ברגע שכזה, כשאנו נוכחים הוכחה גמורה היכולה, כביכול, לעמוד גם בפני הדַיָנִים, שאין אנו טעונים עוד שמירה כמשוגעים, אם ברגע של נחת-רוח כזה יאמר אדם: מעודי לא דברתי אליכם בהחלט גמור כמו בשעה זו, כי מאמין אני, שיצא רעיוננו לפעולה, בזמן שאנשים מבני-גילי עוד יזכו לראותו, כי אז אין זאת הבטחה נפרזה, המסוגלה לעורר סער של התלהבות מזיקה, כמו שהחליט מר מוצקין בזהירותו.

הדברים שדברתי בלונדון נפלו לאשרנו על אדמה פוריה, והכניסו מעט אש חדשה בלבות חברינו, שאולי אי אפשר היה לחזק את מרצם לאֹרך ימים רק בנאומים ובברורי חשבונות בלבד. אינני יודע, אם חטאתי בזה לתנועתנו, נגד דרך התבוּנה שבעבודתנו.

שימו אל לב, כי לא חִשבתי את הקץ וכי אין בידכם להגיד, איזו הבטחות הבטחתי שלא בזמנן. רק זאת אמרתי באספה של יהודים עניים באיסטנד: נוכחתי יותר מאשר עד כה, כי דרכנו היא הנכונה. מי שרואה בזה עָוֶל, הרי זה מותח דין קשה על הועד-הפועל.

ואולם מעתה אשמע כמובן לעצת מר מוצקין, וגם אם יקרו מקרים גדולים או קטנים אשר יחמו את אמץ לבי הזקוק לפעמים להתפעלות חדשה, לא אגלה אותם ואחשב בלבי: “מר מוצקין מתנגד לזה”. מר מוצקין מבכר את החשבון המדויק בתעמולה. מר מוצקין היה רוצה שנכלכל מעשינו רק בחשבון ובסדר ונעבור בשתיקה על כל חדשה טובה שתפול בתנועתנו. זה היה מובנם של דבריו. הוא מקוה, כי רק אז תהיה התעמולה כראוי — כסבורני שהכֹל הבינוהו כך — אם לא יודיעו לפעמים איזו חדשה טובה. אני חושב, כי חיל-צבא היוצא לדרך צריך למלה מלהיבה, לשירה, לדגל, ועל אחת כמה וכמה כשהמכשולים — כאשר ידעתם כלכם — המונחים על דרכנו אינם באמת קטנים. מה אנו רואים לפנינו? כל צעד וצעד, שאנחנו עושים קדימה, יבקרו ויסרסו באֹפן שאינני חפץ לתארו פה. מר מוצקין בעצמו הזכיר כמה עלילות שטפלו עלינו — בתנועה האנטי-ציונית, והוא חושב, כי שגינו בזה, שלא השיבונו עליהן בעתּן. אם תשימו אל לב, איזה כר נרחב יש לתנועה האנטי-ציונית, וכי צריכים היינו ללשכה מיוחדה, אשר תשמור כל מה שכותבים נגדנו בטשיקאגו או במקומות אחרים — במקומות הקרובים, בברלין או בלונדון אינני רוצה לדבר — כי אז היינו זקוקים לועד מיוחד שיפקח על העתונים, כדי שנדע תכף ומיד, אם יקום איזה חשד חדש נגדנו. לענות על כל החשדים חשבנו לדבר שאיננו לפי כבודנו.

כן, למשל, נתבארה מצד אחד אשר לא פללתי העובדה, שלא פרסמנו בקונגרס שעבר את הדין-והחשבון, כי נמנענו מלתת דין-וחשבון; אמרו, כי בכלל לא הצענו דין-וחשבון. (הציר מוצקין: אני לא אמרתי זאת).

לא אתה אמרת זאת, אלא מי שהוא באנגליה. אגב יודעים האדונים, מי עשה את הדבר ובאיזה עתון נתפרסם. חשבנו, כי לא לכבוד הוא לקונגרס לשים לב לדבר. וכן היה בנוגע לתקון סדר-הבחירות שחשדונו בו ללא אמת. לא היתה שום “מהפכה בממלכה”, לא היתה ממלכה, לא היתה מהפכה, לא היה חטא נגד התקנות, לא תקון בסדר-הבחירות. אנחנו רק פרסמנו, כי בראותנו בשנה שעברה, כי אנשים יחידים, — לאשרנו רק יחיידם — השתתפו בקונגרס מבלי שנבחרו כחֹק וכמשפט, עובדה, שעליה יכול להעיד מי שהיה ראש הועד לבקרת המנדטים, — רוצים אנו על יסוד ההכרה הזאת להשתדל, שיהיה הקונגרס לבא-כחו הישר והנאמן של העם היהודי. מזה הוציאוּ מסקנא, כי רוצים אנו להשתרר על הקונגרס. אינני יודע לאיזו תכלית, אינני יודע שררה זו למה היא באה. אינני יודע מי הוא הרואה בדמיונו, כי יש לנו איזה תֹקף מוחש מן החוץ. כל התֹקף שלנו אינו אלא ברעיון. להשפיע על בחירת אנשים לתכלית זו בדרכים עקלקלות — אינני יודע דעתו של מי נטרפה לחשוב כזאת.

אגב יש ביד כל מי שבא הנה על יסוד בחירה, שהוא מכירה, להגיד לכם, אם השפיע הועד-הפועל אף השפעה כל שהיא בנדון זה. כל הקונגרס יודע, כי הועד-הפועל לא השפיע על הבחירות.

אם, למשל, פנו אלינו אנשים ממקומות אחרים, בחפצם לדעת איזה מנדט פנוי בשבילם, — מפני שרבים חפצו להטיל את הוצאות המסע על איזו אגודה מקומית — ואם הבאנו אותם במשא-ומתן עם אלה שעסקו בעניני הבחירות, בדבר זה בודאי לא יראה שום איש השפעה על הבחירות. ובכל זאת הסבו לנו אלה התקונים בסדר הבחירות, — לפי כנויו של אחד מבעלי-הסגנון, — תלונוֹת קשות מאֹד.

לא השיבונו על זאת, אלא שנכונים אנו לפרסם לעת-מצא את תכנו של סדר הבחירות. תשובתנו זו היתה, לפי דעתי, התשובה הראויה לועד-הפועל. להכנס בוכוחים עם אנשים כאלה, לא חשבנו לנו לחובה.

וכיון שאני מדבר בזה, חפץ הייתי להעיר, כי זה היה אחד מנסיונותינו הכי-מעציבים, כי נלחמו ומוסיפים להלחם נגדנו באֹפן כזה.

יכול אני לתאר לי איזה איש שאיננו ציוני. יכול אני גם-כן לצייר לי היטב, שיהיה אדם נוטה לדעה פוליטית שונה מדעתי, וכבודו של אותו אדם, המודה על זה בגלוי, לא יגרע בעיני בשביל זה, ויכול אני להתיחס אליו בידידות. אולם קשה לי להבין, איך זה יכולים יהודים להתיחס באֹפן כזה ליהודים העוסקים בתנועה כתנועתנו. דבר זה לא אבין לעולם, והנני מאמין, שיבא יום ומתוך הכרתו הבריאה של עמנו, שאותה אנו מעוררים לאט לאט, יצא תשלום-גמול בעד מעשה כזה, בטרם יאבד אמץ-רוחנו לדאוג עוד לעתידותיו של העם הזה.


 

בישיבת-הערב

הרצל (שב לשבת בראש): מתוך קהל הצירים נודע לי, כי דברים אחדים בתשובתי על תלונות מר מוצקין היו עלולים לעשות רֹשם כאילו הטלתי ספק בתומתו והכרתו הישרה של מר מוצקין. מוצא אני לנחוץ להטעים, כי לא עלה על דעתי להטיל אף ספק כל שהוא במחשבתו הטובה של מר מוצקין. ומאֹד הייתי מצטער על עובד חרוץ כמר מוצקין, שעזר אותנו הרבה פעמים בעבודות חשובות, שהלך לארץ-ישראל והרציא לפנינו את הרצאתו המצוינה הנודעה, אם היה הוא רואה עלבון לעצמו בדברי, שהוכרחתי להוציא מפי בשעת הוכוח.

(הציר בנטויץ דרש, שהחשבונות יוצעו בכל פרטיהם).

ד"ר הרצל: גבירותי ואדוני! הצעתו של מר בנטויץ אינה הצעה להביע לנו את האמון, כהצעתו של הציר ד“ר פרידנברג, כמו שהעיר בצדק הנואם לפני. אנחנו מסרנו לועד-הכספים, שהנהו פה ויכול להעיד על זאת ע”י נשיאו ולשכתו, את התעודות לא רק משנה זו אלא גם מאשתקד. ובכן הצענו לא רק את הסך הכולל — כמו שהתאונן מר בנטויץ — אלא גם את כל ספרי-החשבונות והתעודות. ויען כי אפשר לתת מקום לדעה מוטעת בקונגרס, אם נאמר, כי הוצע פה רק הסך הכולל, רוצה אני לבקש מאת יושב-הראש לתת את רשות הדבור לנשיא ועד-הכספים, כדי שיודיענו, אם הכיר את כל הפרטים שנדרשו.

(הציר רוזנברג הציע לעבור על הצעת בנטויץ אל סדר היום.)

ד"ר הרצל (לסדר היום): רוצה אני קודם כל להביע דעתי נגד הצעת מר רוזנברג, מפני שאין אנו חפצים בקצור המשא-והמתן, אלא לנהלו עד גמירא. רוצה אני רק לקבוע את נקודות-הראות, שמתוכן אנחנו דנים פה. יש להבדיל בין שני דברים: א) באיזה אֹפן מצא הועד-הפועל לנכון להשתמש בכספים שנכנסו, ב) הסדר הנכון בספרי החשבונות. על הועד-הכספי היה לפקח על הדבר, אם נעשה הכל מה שדרש הועד, ואם התנהלו החשבונות בסדר נכון, ובנדון זה יש כמובן תעודות על כל פרט ופרט. אלמלא כן, היה לועד-הכספים אֹפי של מבקר לפעולות הועד-הפועל, וזה הוא מחוץ לתפקידו. באיזה אֹפן נתהוו המספרים הבודדים, למשל, בהוצאות לתעמולה ולתכליות שונות שהיו נחוצות, בעד זה אחראי הוא הועד-הפועל שבווינא.

ובכן קשה מאד, כאשר תראו, לפרוט בחשבון כזה את ההוצאות בעד מסע לשלזיה או לתמיכת איזה דבר שבדפוס בצרפתית או בספרדית-יהודית. באֹפן זה היינו מבזבזים ומפחיתים את המשא-ומתן שלנו; ועל כן בחרנו בצורה הכוללת הזאת, הנראית בעיני לנכונה.

הקונגרס יחליט, אם טובה היא בעיניו או לא. אם לא יסכים, אז יעמדו גם הפרטים לוכוח. חובתנו היתה להראות, אם הדברים, אשר נעשו יעמדו גם הפרטים לוכוח. חובתנו היתה להראות, אם הדברים, אשר נעשו באחריותו של הועד-הפועל ונתאשרו ע"י תעודות וחשבונות, נעשו בסדר נכון. הפרטים, שדרש מר בנטויץ — וזה הוא כמובן דבר חשוב ביותר — הוצעו כולם לפני ועד-הכספים, ואני מבקש מאת ראש-הועד להעיד על זאת.

(צירים אחדים מסרו מודעה בשם בני ארצם כי מותרים הם על הפרטים ומביעים אמון לועד-הפועל).

ד"ר הרצל: גבירותי ואדוני! הן לא בהתלהבות, כי אם בדרך התבונה רוצים אנו לגמור את הענין הזה, ובעשותכם זאת אולי תכירו לדעת, כי לא הסכיל הועד-הפועל לעשות בשנה שעברה, במה שנמנע להכנס בוכוח על פרטי החשבונות. לפי דעתי אפשר שהיינו יכולים להקל לנו הרבה בזה, למצער שומע אני כזאת מתוך דברי חברינו, שדברו זה אחר זה, כי די היה לו לועד-הפועל להגיד: סכום זה הוצאנו, חושבים אנו אותו לקרן שנמסרה לרשותנו להוצאה. עד עכשו אמרו לנו, כי היו נותנים לנו סכומים אלה, ואולי עוד סכומים אחרים, להשתמש בהם כחפצנו. אבל, לדעתי, לא יסכון דבר זה לתנועתנו. כי אם גם לא נכון הוא בעינינו להתוכח על הפרטים, מחזיקים אנו לסכנה יותר גדולה, אם לא תהיה השגחה תמידית על כל מה שנעשה.

והנה יש בחשבון ההכנסות וההוצאות פרטים, שאינם צריכים באור, כגון: ההוצאות “לקונגרס השני”, “לאדמיניסטרציה”, “למסע ותעמולה”, “על חשבון הבאנק הקולוניאלי”, “חשבון המניות”. יש גם סכום אחד, אשר מצא מר בנטויץ בחריפות שכלו, כי עלול הוא להביא לידי בקֹרת קשה על מעשי הועד-הפועל. אמנם יכולים היינו להביא את הסכום הזה בחשבון כקרן סתם, הנתונה להספקת צרכינו, אלמלא היינו חוששים, פן יהיה מקום להרהורים אי-ברורים בדבר התכלית, שבשבילה נעשתה ההוצאה.

יודעים אתם, כי בקשו למצא יחס בין פעולות הקונגרס ובין ענין של משפט ידוע, המתנהל עתה בארץ אחרת, שאין אנו רשאים לטפל בו. לו הבאנו את הסכום הזה בחשבון בתור קרן להוצאות סתם, כי אז היו העתונים הצוררים מאשימים אותנו: זה הוא סכום הכסף, שבו משחיתים היהודים את דעת-הקהל.

והנה בכלל אין בספרי-חשבונותינו ותעודותינו — ויכול אני להעיד עלי את ועד-הכספים — שום הוצאה חשאית או אסורה. אולם חושבים אנו, כי אין אנו רשאים לזלזל בכבודם של אנשים ידועים, שאנחנו מעסיקים אותם בתנועתנו, בזה שנתן לדון פה על פעולותיהם, אם ראויות היו למשכֹרת של אלף או אלפַּים פרנק או לפחות מזה; שום איש לא יאבה לעמול בעדינו, אם יתוכחו פה בקונגרס באֹפן אי-נמוסי על אנשים כאלה.

אמנם חברי הועד-הפועל עובדים שלא על מנת לקבל שכר, אינם מקבלים הטבה כל שהיא בעד עבודתם; אבל יש אנשים בעלי כשרון, שאנו יכולים למצֹא בהם חפץ, אלא שאין ידם משגת להביא קרבנות כאלה. כלום רוצים אתם שנוַתֵּר על האנשים האלה, שאין להטיל ספק בכשרונם וברצונם הטוב, למרות שהם עובדים בשכר הגון ובכל אפן לא גדול יותר מדי? — כלום רוצים אתם, כי נשבור בידינו כלי-שמוש כאלה? הרוצים אתם, כי לא ימצאו לנו אנשים אחרים, מכיון שאין מי שירצה, כי יתוכחו עליו באֹפן כזה? אם דורשים אתם לדעת את ההוצאות לכל פרטיהן, נציע אותן לפניכם, כמובן, ובזה נשיג פטורין גדולים הרבה יותר מאשר תוכלו בכלל לתת לנו, כי אם לא נשיג מאומה, תהיו נפטרים מאתנו לעולם.

ועתה הנני רוצה לבקש מכם — והקונגרס יחליט על אדות זה — כי לא יוגמר הוכוח הזה, כאשר כבר אמרתי בראשית דברי, בהתלהבות, כי אם להביא שנית את כל החשבון לפני הועד הכספי, אלא שכל חברי הועד-הפועל הגדול ישתתפו עמו, ויבררו כל פרט ופרט, אם הוצאו הסכומים בפקודת הועד-הפועל ובהסכם לרצונו. הנני מציע דרך זו, כדי שלא נעזוב את המקום הזה מבלי לברר את הענין כל צרכו, שאלמלא כן יבארו העתונים שצִיַרתי למעלה את הענין באֹפן, שאולי יזיק לתנועתנו יותר מאשר עלה על דעתו של מר בנטויץ.


 

ישיבת הלילה.

(הציר בלקובסקי מציע לדרוש מאת הועד-הפועל, שיעשה במשך השנה הבאה שנויים שונים בתקנות הבאנק הקולוניאלי).

הרצל: גבירותי ואדוני! עלי להגיד לכם בשם מועצת-ההשגחה שעד עכשו — אשר הנני מורשה לדבר בשמה, וכאשר אקוה גם בשם המועצה שתבֹא אחריה, למצער זו שתבא אחריה בשנה הבאה — כי בשום אֹפן לא נקבל הצעה, המטילה עלינו חובה לעשות את כל השנויים ששמענו זה עתה. דבר זה לא יוכל להעשות על רגל אחת, כי נקבל היום הצעה, שלא נוכחנו אם אפשר להוציאה לפעולה. דברים כאלה זקוקים למשא ומתן של ימים שלמים. לשנות במשך רבע שעה תזכיר, שעסקו בחבורו חצי שנה, ולקבל את הצעת ועד-הבאנק — זו היתה קלות-דעת מצדנו. אנחנו נשים לב רק אל סעיף א‘. את ההצעה בנוגע לסעיף א’ אנו מקבלים, שעל פיה צריכה מועצת-ההשגחה לשנות את הסעיף א' במובן הידוע במשך השנה הבאה. ננסה בכל כֹחותינו להוציא את ההצעה הזאת לפעולה, עד כמה שירשו לנו חוקי ממלכת אנגליה. התחיבות לא נוכל לקבל עלינו. בנוגע לשנויים אחרים אין אנו יכולים לקבלם בעינים עצומות. יכולים אנו לקבל רק פקודה מאת הקונגרס לעין בהם ולתת בקונגרס הבא דין וחשבון שלם, ולשים לב להם עד כמה שאפשר יהיה לפי הכרתנו. הצעה אחרת לא נוכל לקבל.

(הציר מוצקין דורש, שלא תמסרנה “מניות המיסדים” נתינה לדורות, אלא שכל קונגרס וקונגרס יחליט למי למסור אותן.)

הרצל: חבל שגם הפעם הנני מוכרח להחליט, כי נתת בדבריך מקום לטעות. לפי דבריך עומדות עשרים המניות האלה להמסר לידי אנשים יחידים בעלי אמון, שאתם תבחרו בהם. זה לא נכון. ושוב נתת באור לדבר, כאילו חפצים אנו לזכות במניות האלה בשבילנו. הואילה לברר היטב את מחשבותיך, שאתה רגיל להביען בחריפות. רוצה אני להשלימן. את עשרים המניות האלה אי אפשר למסור לחברי הועד-הפועל. לו יש כבר כל המניות. ובכן אין בזה כַוָנה להרבות את כחו של הועד-הפועל, אלא לגרוע ממנו. לזאת לא שמת לב. חפצים אנו לצמצם את כחו של הועד-הפועל הנוכחי ושל הבא אחריו, ומתוך דבריך אפשר ללמוד את ההיפך מזה. נכשלת אפוא בלשונך. אנחנו חפצנו לתת את עשרים המניות לאנשים, שאינם חברי הועד-הפועל, אלא שאתה ואנחנו יכולים לבטוח בהם, שלא ישנו את דעתם, וכי ישארו תמיד נאמנים לדעות היקרות לנו. זה הוא מובנו האמתי של הדבר. מתוך דבריך אפשר היה לדון, כי אחרת היתה כונתנו.


 

ביום ג', לפני הצהרים.

הרצל (פותח את הישיבה באזכרה לנשמת הרה“ג פיבל שריאר אבד”ק בוהורדשאַן, שהיה ציוני נאמן ומסור אל הפרוגרמה הבזילאית, ואח"כ הוא אומר): על הפרוטוקול מן הישיבה של אתמול יש לי להוסיף דבר. עשיתי מעשה על דעת עצמי ואני מבקש סליחתכם על זה. אולם נחוץ כי נגמור בלי התלהבות את הענין, שעסקנו בו אתמול ברגע של התרגזות, מפני שאין אנו באים להביע רגשותינו והכרתנו בלבד, כי אם לברר וללבן את הדברים לכל מי שדורש זאת; ועל כן הרשיתי לי למלא את דרישת מר בנטויץ בהארתי זו, שאני מוסיף על הפרוטוקול.

מר בנטויץ דרש, כי במשך שני שבועות יודיעו את פרטי הסכום 68,403 פרנק, שלא הובררו בעיניו. אני חושב, כי שני שבועות הם זמן ארוך יותר מדי. במשך שני שבועות תוכלנה להתפשט שמועות שונות. ועל כן צויתי להעתיק את הפרטים, שהיו מונחים לפני הועד הכספי לבחינה, והנני מודיע בזה את פרטי ההוצאות הנכללות בסכום של 68,403 פרנק (פה יבֹאו פרטי החשבון). אני מבקש מאת מר בנטויץ לעַיֵן בתעודות הנוגעות לפרטים האלה. אני חושב, כי הוברר בזה דבר, שהפליגו מאד להטיל בו ספק, וכי גם מתנגדינו, — למרות מחשבתם שאינה רצויה, — לא יאמרו עוד, כי לא נתנו דין-וחשבון בדבר הוצאת סכום של 68,403 פרנק. הנני מוסיף, כי לא מלאתי דרישתו של מר בנטויץ, לפרסם את כל ההוצאות על התנועה הציונית שלא פורטו בדין-וחשבון, למן היום אשר נתכבדתי לעמוד בראש התנועה. כי לו חפצתי לתת דין-וחשבון על כל הכסף שהוצאנו לתכלית עבודתנו, כי אז הגעתי למצב אי-נעים כזה, שהקונגרס היה מוכרח להשיב לי את הסכומים שהוצאתי יותר על הסכום של 68,403 פרנק. זה הוא דבר שאינני רוצה בו, כאשר תבינו, בשום אֹפן. אני מקוה, כי באורי זה אל הפרוטוקול יספיק, כדי להסיר אף צל של ספק כל שהוא בבטחונה של ההנהלה.

(הציר ד"ר וורנר שואל, אם לא יהיה הטשארטר הצטמצמות הפרוגרמה הברזילאית.)

הרצל: את נאום הפתיחה קראתי בפני הועד הפועל הגדול והוא אִשֵׁר אותו. ובכן אי אפשר, כמובן, שיהיה בזה צמצום הפרוגרמה, שאנו מחויבים להחזיק בה ושהיא כעין magna charta שלנו. זה הוא רק הצעד המעשי היותר קרוב, שאנו חושבים לעשות ואל הצלחתו אנו נושאים את נפשנו, ואשר יכיל בתוכו כל מה שאנו מבינים בשם ערובות על פי המשפט הגלוי.

(צירים אחדים התוכחו בדבר שבע מניות-המיסדים שהבטיח הועד-הפועל לחברי הנהלת הבאנק.)

הרצל: גבירותי ואדוני! כפי שאני רואה מתוך הוכוח המסובך, אין האדונים מוצקין וחבריו מתכונים להביע אי-אמון להנהלה, וכמו כן אינם חפצים, שיבטל הועד-הפועל את הבטחתו, אשר חשב, כי יוכל להבטיח בשמכם. אם תעצרו בעדנו למלא את ההבטחה, עלינו יהיה להוציא מזה את מסקנותינו. לדעתי — המצב באמת כך הוא: מפני שבתקנות צריכים להעשות אי-אלו שנויים גם לפי רוחכם, ומפני שאתם חושבים למסור עבודה זו בידי ועד, אשר יגיש הצעותיו לפני הקונגרס הבא, חפצים אתם לדחות את נתינת מניות-המיסדים עד הזמן ההוא; ואז, כאשר תמצאו בתקנות את הערובות החוקיות המתאימות אל כל דרישותיכם, רק אז תביעו להנהלה את תודתכם באֹפן שהצענו לפניכם, כלומר, בזה שתתנו להם את שבע מניות-המיסדים. כך אני מבאר לי את הרוח השורר בקונגרס, ואת הבאור הזה תתנו בעצמכם על ידי הצבעה, ויש הצעה הדורשת זאת בפרוש.

(אחרי העמידו הצעות אחדות להצבעה הוא מוסיף:)

אל הפרט הראשון בסעיף ג', הדורש שלא תחולקנה מניות-המיסדים עד אשר יכריע הועד בדבר השנויים, מסכים הועד-הפועל רק בזה, שלא תחולקנה מניות כאלה, חוץ מן המניות, שכבר הבטיח הועד-הפועל לחלקן. אתם תכריעו כטוב בעיניכם. כדי שיוכל הועד-הפועל לעבוד, — לא רק להכות פה בקורנס, לא רק לשבת באספות, אלא גם לנהל במשך השנה את עניני הקונגרס, — נחוץ, כי תקוים ההבטחה שהבטיח בשנה הזאת; בלעדי זאת לא יוכל להמשיך את עבודתו. לוִתּוּרָם של האדונים וולפסון וחבריו אין הועד-הפועל יכול לשים לב, מפני שאין אנו מרשים למי שהוא לבטל מה שהבטחנו. כך אנו מבינים את חובת הועד-הפועל, שלא נאה לו להתגנדר בחצוניות ולהבטיח דבר מבלי לשמור מוצא שפתיו, כי אם לעמוד בדבורו בכל המרץ הראוי לו. אחרי שהכרנו לאן הדעות נוטות בקונגרס בנדון זה, כי רואים אתם בנתינת מניות-המיסדים האלה דבר, שאתם בעצמכם רוצים להכריע עליו ולהוציאו לפעולה על ידי ועדים ממונים לכך או על ידי האגודות שבכל ארץ וארץ, אשר יחליטו למי יתנו את המניות; אחרי שהכרנו זאת, לא נוכל כמובן לשים עוד לב לדבר. את ההבטחה הזאת נמלא, כל זמן שלא תחסר לנו היכלת החמרית לזה; וכבר הגדתי מראש, כי באֹפן זה היינו מוכרחים להוציא את מסקנותינו. אלמלי היתה לנו השגה אחרת בדבר הבטחה שאנו מבטיחים, לא היינו ראויים לעמוד בראש התנועה הזאת.


 

נעילת הקונגרס.

ביום ד', אחרי הצהרים.

הרצל: גבירותי ואדוני! הקונגרס שלנו, שהתנהל במנוחה ובאין מפריע, חוץ ממעשי-האלמות של יושב הראש, היה נרגש מעט ברגעיו האחרונים. אני מבקש לסלוח לי, אם בחֹם ההתרגשות לא מלאתי לפעמים את חובתי השלמה בהנהגה אוביקטיבית וישרה. את טעם הדבר תבינו, אם מכירים אתם את הלך-רוחי ומחשבותי אני. הטעם היה, כדי שלא להמשיך את נעילת הקונגרס עד לשעה, שעלינו לשבות ולנוח מכל עבודה. הרי זו ראיה חדשה, ואפשר שאינה מוצלחת, כי הציונות ומחזיקיה אינם חושבים לפגוע בשום רגש דתי באיזו מדה שהיא.

הקונגרס שלנו היה מתון גם בבחינה אחרת. ההתלהבות לא היתה גדולה כמו שהיתה באספתנו הראשונה. לעומת זאת עבדנו הרבה. הקונגרס יצא מימי בחרותו אלה ונעשה כביכול — אף אם גם נשים לקחו בו חלק — לקונגרס של אנשים. שמנו אל לבנו, כי רק אז נגיע אל המטרה, אם נעבוד במנוחה ובמתינות. העבודה לא תהיה נגמרת בשעה שאנו נפטרים מזה, אלא חפצים אנו לעזור להתקדמות רעיוננו על ידי עבודה והתלהבות בכל יום ויום. מארצות רחוקות התאספנו פה ואנו נפטרים זה מזה עד למרחקי-ארץ. עלי לזכור ביחוד את צירי אפריקה הדרומית, מפני שדרך מסעם היתה היותר רחוקה ומפני שהשתתפו בוכוחים בשקט ונחת, עד שלא נודע, כי היו באספתנו גם צירים ממקום רחוק כזה. וכן באו, ממקומות אשר לא פללנו ומחוגים אשר לא שערנו, אחים, שעבדו אתנו יחד, וכאשר נקוה יביאו אתם מזה התלהבות חדשה לרעיון הציוני.

עשינו דבר-מה ועוד עלינו לעשות הרבה. ביותר נצלח במעשינו, אם תהיה אחדות שורה בינינו.

אין אני רוצה לדחות את מנוחת-השבת המרחפת עלינו, ואני מבקש מכם, שתהיה יציאתכם מזה בדעות ישרות ובזכרונות יפים ע"ד הקונגרס השלישי, ושיבתכם הלום עם חברים חדשים — כמובן גם הישנים — עד שיבר מפעלנו לידי גמר טוב.

הקונגרס השלישי נגמר.

המלצות קוראים
תגיות