מאת בחיר משוררי פולין מתורגם בשנת המאה להולדת המשורר על ידי חיים יחיאל בארנשטיין.

 

פתח דבר לתרגום “הפרש”.    🔗

השיר הזה, מעשה ידי אביר המשוררים אשר לפולין Adam Mickiewicz, אשר פי יוצרו קרא לו בשם “”Farys, הורק זה שלש פעמים לשפת קדש בשם הערבי במדבר. – הראשון אשר תרגמו עברית היה המליץ יוליאן קלאצקא (אשר לפני בישראל נקרא שמו יהודה)¹, ותרגומו נדפס בספרו הדודאים (לייפציג 1842).

המתרגם, אשר יצא לו אחרי כן שם בעמים כסופר מפואר בשפת פולין וצרפת, היה אז נער כבן חמש עשרה או שש עשרה שנה; לא נפלאת אפוא, אם תרגומו היה כבסר גומל אשר לא פתח עדנה, אף כי לפעמים רבות יציצו מבין שורותיו יתרון הכשר ושאר רוח אשר הצטיין בהם המליץ בלשונות העמים. – לא עברו עשר שנים ויתרגמהו שנית לשפת עבר מליץ “רך בשנים ואב בחכמה” הר“ר מיכה יוסף הכהן לעבענזאהן ז”ל ונדפס אחרי מותו בכנור בת ציון. המתרגם הזה, אשר רוח השיר נוססה בו באמת, לא יכול כפי הנראה לשים עבותים על ידיו ולאסור רוחו בזקים, ויתרגם את השיר הזה, כאשר יעיד על נפשו, “העתקה חפשית”. תרגומו, אף כי לא נעשה בחרוזים וגם חסר בסופו, כדי הוא לעצמו, כי יפה הוא מאד ומליצתו מריקה מעליה זהב. אכן הכתם הטוב הזה ישנה לא מעט אם נערוך את מלאכת המתרגם אל מעשה ידי המשורר במקורו, כי אם אמנם אך מעט אבד להשיר הזה מצד שפתו, כי צחה ונעלה היא, הנה הפסיד לא מעט מצד חמרו וצורתו, כי גרע והוסיף בו המתרגם ושנה פניו כרצונו, ושנויו לא תמיד עזרו להרבות יפעתו וחין ערכו. – השלישי אשר הלביש את השיר הזה בגדי קדש הוא הסופר הנודע בשפת עבר ואשכנז הר“ר נתן נטע סאמועלי יצ”ו, אשר יצא אך “בעקבות מיצקיעוויטש”, כאשר יאמר בהערתו, ויתן לו פנים אחרות, ותרגומו הנה נדפס בספר האסיף לשנת תרמ"ט.

ועתה הנה הבאתי גם אני לאחי לבני ישראל את המנחה הזאת בכלי טהור בשפת קדש, בשנה הזאת אשר בה נמלאו מאה שנה להולדת המשורר ושבעים שנה מיום הכתב השיר. והתאמצתי לתרגם את השיר הזה בדמותו כצלמו שורה בשורה כאשר יצא מתחת ידי המשורר בלי נטות מדבריו אנה ואנה. גם במשקל השיר טרחתי להדמות במקצת אל משקלו במקורו; על כן שונים חרוזי השיר בתרגומי איש מרעהו במנין הברותיהם, כאשר שונים המה גם אצל מחברם. זולתי שמונה טורים אשר ארוכים המה במקורם בתרגומי נחלק כל אחד מהם לשני טורים קצרים, ובכן נתרבה מספר החרוזים מקס“ז לקע”ה.

מלבד מספר ההברות נתתי בתרגומי קצב ומשקל גם למלים. החרוזים הקצרים בני עשר או עשתי עשרה תנועות יכילו ארבע ארבע מלים, שתי מלין ובהן חמש תנועות לפני הַחוֹצֶה (Caesur) ושתים ובהן חמש או שש תנועות, אחריו. (זולתי שלשה חרוזים היוצאים מן הכלל). והחרוזים הארוכים בני י"ג תנועות (לפעמים י"ד) כוללים שש שש מלין, שלש מהן ובהן שש תנועות (ולפעמים שבע) לפני החוצה ושלש מלין ובהן שבע תנועות, אחריו. המלין הקטנות שאינן מוטעות היטב אינן באות בחשבון.

חיים יחיאל ארנשטיין.

ווארשא בחדש החמישי תרנ"ט.

 

הפרש²    🔗

שיר תהלה(Kasside) הושר לכבוד האמיר תג־אל־פחר והקדש לזכרון אהבה ליאן קוזלוב.

וְעַל לִבְנַת סַפִּיר שׁוֹטֶטֶת טוֹפֶפֶת,

חֵיק־יָם בִּמְשׁוֹטֶיהָ בְּאַהֳבָה חוֹבֶקֶת,

וּכְקִיק³ נְטוּי־גָּרוֹן עַל גַּלִּים מְרַחֶפֶת;

כָּכָה הָעֲרָבִי מִסֶּלַע מֵאָרֶץ

בְּרַחֲבֵי הַיְשִׁימֹן סוּסֵהוּ כִּי־יָרֶץ,

פַּרְסוֹת רַגְלָיו בְּנַהֲרֵי־חוֹל בְּשָׁאוֹן חֲרִישִׁי יָטְבָּעוּ,

כְּבַרְזֶל וְנָחוּשׁ לוֹהֵט בְּמֵימֵי מְצוּלָה יִשְׁקָעוּ.

סוּסִי יִשְחֶה בְּמוֹ יָם־חֹרֶב, וַאֲבַק מִשְבָּרָיו

כְּתַנִּין מֵי־יַמִּים יֱחֶצֶה בְצַוָּארָיו.

מֵרֶגַע לְרֶגַע תִּגְבַּר מְרוּצָתוֹ,

וְיָעָה מִסָּבִיב חָצָץ וָפִיחַ;

מֵרֶגַע לְרֶגַע תִּגְבַּהּ תְּעוּפַתוֹ,

מֵעֲנַן הָאָבָק עַתָּה יָגִיחַ.

סוּסִי שָׁחוֹר כֻּלּוֹ⁴ כַּעֲנַן סוּפָה וָסָעַר,

בִּמְרוֹם מִצְחוֹ כּוֹכָב כְּשַׁחַר נוֹצֵץ זוֹרֵחַ,

וּכְנַף רְנָנִים – רַעְמָה⁵ – יְעוֹפֵף וְלָרוּחַ יָעַר,

בְּשֶׁטֶף רַגְלָיו צְחֹרוֹת בְּרָקִים יָרֹב יְשַׁלֵּחַ.

עוּפָה קַל־רֶגֶל, עוּפָה לְבֶן־בֶּרֶךְ!

הָרִים וִיעָרִים סוּרוּ מִדָּרֶךְ!

לַשָׁוְא הַתָּמָר בִּירַק עָלֵהוּ

יְקַדְּמֵנִי וְיִקְרָא אֶל־צֵל וָמֶגֶד;

בְּחָזְקָה אֵחָלֵץ מִתּוֹךְ חֻבֵּהו⁶

הַתָּמָר נִכְלָם בָּרַח מִנֶּגֶד,

וּבְסֵתֶר נָוָה נֶעֶלְמָה קוֹמָתוֹ,

יִשְׂחַק לְגַאֲוָתי בִּתְשֻׁאוֹת כִּפָּתוֹ.

צוּרֵי אֵיתָן, עַל־גְּבוּל מִדְבָּר מִשְמָר יַחֲזִיקוּ,

בְּפָנִים מְזָרֵי זְוָעָה אֶל־בְּנוֹ עֲרָבָה יַשְׁגִיחוּ,

שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִי יִשְׁנוּ וּבְרָע יָמִיקוּ⁷,

וְאֵימִים כָּאֵלֶּה אַחֲרַי יָשִׂיחוּ:

"אָנָה כֹה־לָרוּץ מְשֻׁגָּע זֶה יֶרֶב?

שָׁמָּה בַּל־יָסֶךְ לְרֹאשׁוֹ מֵחֹרֶב,

מֵרִשְׁפֵּי שֶׁמֶש, מֵעֱזוּז חַמָּתוֹ,

לֹא־תֹמֶר בְּצִלּוֹ בִּירַק צַמָּתוֹ,

לֹא־אֹהֶל צַחַר בְּחֻבּוֹ יַרְגִּיעַ;

שָׁמָּה אַךְ־אֹהֶל אֶחָד – רָקִיעַ,

שָׁמָּה אַךְ־צוּרִים יִרְבְּצוּ, יָלִינוּ,

כּוֹכָבִים תּוֹעִים לָשׁוּט יָהִינוּ".

לַשָּׁוְא יְיָרְאוּנִי, יְרַפּוּ יָדָיִם,

אָעוּף גַּם־אֶדְפּוֹק סוּסִי כִּפְלָיִם;

הִבַּטְתִּי לְצוּרִים גַּאֲוָה עָנָקוּ,

הַרְחֵק אֶל־אַחֲרַי חָמְקוּ עָבָרוּ;

כִּשְׂדֵרָה אֲרֻכָּה בָּרְחוּ עָרָקוּ,

וּלְאַחַר אֶחָד נִשְׁמְטוּ נִסְתָּרוּ.

אֵימִים אֵלֶּה שָׁמַע וְלַאֲמִין נִתְעָה הָעָיִט

כִּי־חִישׁ עֲרָבִי בְצִיָּה יִשְׁבֶּה אַף־יָצָד צָיִד,

בִּיעָף דָּלַק אַחֲרַי, מָחָא וַיַּשַׁק כָּנָף,

וְצָנִיף שָׁחוֹר לְרֹאשִׁי פַּעֲמַיִם שָׁלֹש צָנָף.

“רֵיחַ פֶּגֶר אָרִיחַ”⁸ קִרְקֵר⁹ בְּקוֹל,

כַּפָּרָשׁ כַּסּוּס נִבְעֲרוּ מִשָּׂכֶל.

הַפָּרָשׁ נְתִיבָה יְבַקֶּש־לוֹ בַּחוֹל,

וּלְבֶן־הַבֶּרֶךְ – מִרְעֶה וָאֹכֶל.

פָּרָשׁ וָרֶכֶשׁ בְּדֵי־רִיק תִּיעָפוּ,

כָּל־בָּאֵי יְשִׁימֹן בַּל־שׁוּב יִיסָפוּ!

בַּמְּסִלּוֹת הָאֵל סוּפוֹת תִּתְעֶינָה,

וְעִקְבוֹתָן אִתָּן כָּלִיל תִּשֶּׂאנָה;

לֹא־אָחוּ לַסּוּס פֹּה תוֹצִיא אָרֶץ,

אַךְ־זֹחֲלֵי עָפָר תְּחַיֶּה וָשָׁרֶץ.

פֹּה מֵתֵי עוֹלָם יִרְבְּצוּ יָלִינוּ,

עַיִט וָפֶרֶס לָשׁוּט יָהִינוּ".

כֹּה קִרְקַר בְּאָזְנַי, בְּפָנַי נִאֲצָנִי,

בִּבְרַק צִפָּרְנָיו בָּז־לִי שָׁאטָנִי.

שָׁלֹש פְּעָמִים עַיִן בְּעַיִן נִשְׁקַפְנוּ יָחַד,

וּמִי־זֶה נִחַת נִבְהַל מִפָּחַד?

הָעַיִט נִחַת פָּשַׁט וַיָּעַל!

לִפְקֹד עָלָיו זְדוֹנוֹ יָדִי בְּקֶשֶׁת מִלֵּאתִי,

אַךְ־עֵת אוֹתוֹ אַחֲרַי בְּעֵינַי חַפֵּשׂ הִרְבֵּיתִי,

כְּכֶתֶם שָׁחֹף¹⁰ מְצָאתִיו תָּלוּי בִּיעָף מִמָּעַל,

גָּדְלוֹ כְּגֹדֶל צִפּוֹר… חָגָב… יַתּוּשׁ וָשַׁחַק¹¹,

אַחַר נָמֹוג כָּלָה בְּרַחֲבֵי סַפִּיר בַּשַּׁחַק.

עוּפָה קַל־רֶגֶל, עוּפָה לְבֶן־בֶּרֶךְ!

צוּרִים מִדֶּרֶךְ! עַיִט מִדָּרֶךְ!

פִּתְאֹם נֵעוֹר עָנָן מִתַּחַת שֶׁמֶשׁ יָמָה,

וַעֲלֵי מְסֻכַּת סַפִּיר בְּכַנְפֵי צַחַר רְדָפָנִי;

רָץ קַל לִהְיוֹת אִוָּה בְּגָבְהֵי שָׁמַיִם שָׁמָּה,

כְּמוֹ־פֹה בָאָרֶץ בָּעֲרָבָה אָנִי!

מִמַּעַל לְרֹאשִׁי מֻעָף פּוֹרֵחַ,

פְּחָדִים כָּאֵלֶּה אַחֲרַי יָפֵחַ:

"אָנָה כֹה־לָרוּץ מְשֻׁגָּע זֶה יֶרֶב?

שָׁמָּה צִמָּאוֹן יַתִּיךְ כָּל־קֶרֶב!

שָׁמַּה לֹא־תַרְעִיף עֲנָנָה רְסִיסֶיה,

לֹא־תַרְטִיב רַקָּה אָבָק יְכַסֶּהָ;

שָׁמָּה קוֹל־פּוֹזֵז¹² בְּצָיוֹן בַּל־יָרֶם,

בַּל־יִתֶּן אֹמֶר מַעְיָן וָזָרֶם;

אַף־רוּחַ צִחֶה יַחֲטֹף אֶגְלֵי־טָל

טֶרֶם לָאָרֶץ יַגִּיעוּ מֵעָל"

לַשָּׁוא יְיָרֵא, אָעוּף אֶדְפֹּק סוּסִי כִּפְלָיִם!

הָעָב עָמַד, רִפָּה כְנָפָיו בְּשַׁפְרִיר שָׁמָיִם;

מֵרֶגַע לְרֶגַע רֹאשֵׁהוּ יָשׁוּחַ,

עַתָּה עַל הַצוּר יִשָּׁעֵן יָנוּחַ;

וְכִמְעַט עֵינִי בַבּוּז אֵלָיו שֵׁנִית הֲסִבּוֹתִי,

וּכְבָר כִמְלוֹא שָׁמַי אוֹתוֹ אַחֲרַי הֱטִילוֹתִי.

מֵחֲזוֹת פָּנָיו אַכִּיר עָמָל הָרָה בַסָּתֶר:

מַרְאָיו מִכַּעַס כַּתּוֹלָע אָדָמוּ,

מִמְרֵרַת קִנְאָה הוֹרִיקוּ כֻּרְכָּמוּ,

אַחַר קָדַר כְּפֶגֶר וְנֶחְבָּא בֵּין־הָרֵי בָתֶר.

עוּפָה קַל־רֶגֶל, עוּפָה לְבֶן־בֶּרֶךְ!

עַיִט מִדֶּרֶךְ! עֲנָנָה מִדָּרֶךְ!

עַתָּה סְבִיבוֹתַי נָשָׂאתִי עֵינַיִם,

וָאָעִיף אוֹתָן בַּמַּעֲגָל עִם־שָׁמֶשׁ;

בְּכָל רַחֲבֵי אֶרֶץ וּרְקִיעַ שָׁמַיִם

אֵין־דּוֹלֵק אַחֲרַי בִּמְשׁוֹאָה וָאָמֶשׁ.

כָּל־הַיְקוּם כֻּלּוֹ פֹּה יָנוּם שְׁנָתֵהוּ,

עִקְבוֹת־אִישׁ מִיּוֹם לֹא־שָׁמְעָה אָזְנֵהוּ,

כָּל־מוֹסְדֵי תֵבֵל שַׁאֲנַנִּים יִישָׁנוּ,

כְּחַיְתוֹ־עַד לְבָדָד מֵעוֹלָם שָׁכָנוּ,

כִּי־כֵן עֶדְרֵיהֶן לֹא־יִפְחֲדוּ יִרְגָּזוּ,

מַרְאֵה פְנֵי־אָדָם רִאשׁוֹנָה כִּי־חָזוּ.

אֵלִי! לֹא־אֲנִי רִאשׁוֹן בְּעַרְבַת הַחוֹל הַשְּׁמֵמָה!…

צִבְאוֹת אָדָם לָרֹב כַּדּור בְּצוּרִים¹³ יִשְׁכֹּנוּ…

הֲתוֹעִים הֵמָּה אִם־בְּמוֹ מַאֲרָב לְחָמָס יִצְפֹּנוּ?

רוֹכְבִים עוֹטֵי צַחַר לִבְנַת סוּסֵימוֹ – אֵימָה!

אֶקְרַב – יַעֲמֹדוּ, אֶקְרָא – נֶאֱלָּמוּ…

רְפָאִים הִנָּמוֹ, פֹּה־סָפוּ תָמוּ!…

אֹרְחָה מִקֶּדֶם בֶּעָפָר כֻּסָּתָה

מֵעֲרֵמוֹת הַחוֹל הָרוּחַ עֵרָתָה!…

עַל־שִׁלְדוֹת גְּמַלִּים נָמַקּוּ רָקָבוּ

עַצְמוֹת־פָּרָשִׁים עוֹד־יֵשְׁבוּ יִרְכָּבוּ;

מֵחֹרִים לְפָנִים הָיוּ־שָׁם עֵינָיִם,

מִנִּי לְחָיַיִם מֵעוֹרָן נֶחֱשָׂפוּ

פַּלְגֵי־חוֹל יִשְׁטְפוּ וִיזרְמוּ כַּמָּיִם,

יֶהְגּוּ־לִי אֵימִים, יִנְאָקוּ וְיִזְעָפוּ:

"אָן־תָּרוּץ עֲרָבִי מְשֻׁגָּע וָבָעַר?

שָׁמָּה יִתְחוֹלֵל גַּלְגַּל וָסָעַר!

לָרוּץ אוֹסִיפָה – לֹא־אֵדַע מֹרֶךּ!

עוּפָה קַל־רֶגֶל, עוּפָה לְבֶן־בֶּרֶךְ!

רְפָאִים מִדֶּרֶךְ! סְעָרוֹת מִדָּרֶךְ!

רוּחַ מַרְגִּיז תֵּימָן – גַּלְגַּל קֹרָא לָרוּחַ¹⁴ –

עַל־פְּנֵי מְצוּלַת חָצָץ בָּדָד יָצָא לָשׂוּחַ.

כְּשׁוּרוֹ אוֹתִי מֵרָחוֹק עָמַד מַשְׁמִים מִשְׁתָּאֶה,

כִּרְכֵּר סָבִיב תַּחְתָּיו וּבְקוֹל יֶהֱמֶה יִשָּׁאֶה:

"מִי־שָׁם מִצְעִירֵי אַחַי, אֶחָד מִבְּנֵי סוּפָתָה,

מַה־שַּׁח וְשָׁפֵל מְעוּפוֹ, נִבְזֶה וְנִמְאָס מַרְאֵהוּ,

יָעֹז לִדְרֹךְ חֶלְקָה מֵאָז בְּחַבְלִי עָלָתָה?"

נָהַם וּכְעֹפֶל מָצוֹר¹⁵ יָשִׂים אֵלַי פָּנֵיהוּ.

וַיַּרְא וְהִנֵּה בֶן־חֲלוֹף לְלֹא־חָת עָשׂוּי הִנֵּנִי,

וַיִּרְקַע בְּקִצְפּוֹ יְשִׁימֹן צָחִיחַ,

כָּל־אַדְמַת קֵדָר כַּסִּיר הִרְתִּיחַ,

וּכְתַחְמָס צִפּוֹר בְּצִפָּרְנָיו יֹאחֲזֵנִי.

בְּנִשְׁמַת רוּחֵהוּ כָּאֵשׁ לִהֲטָנִי,

וּבְאֶבְרוֹת אֲבָקוֹ צְנָפַנִי צְנֵפָה;

קִלְעַנִי אֶל־עָל, אַרְצָה הֱטִילָנִי,

וַיְעַפֵּר בְּעָפָר מַשָּׂא לַעֲיֵפָה.

וָאֵעוֹר בָּעֹז, זְרוֹעַי חָשַׂפְתִּי,

בִּתַּקְתִּי קְרָבָיו, יְצוּרָיו פִּצָּחְתִּי,

גָּלְמוֹ מֵעָפָר בְּאַפִּי שִׁסַּפְתִּי

וּמְתַלְעוֹת עֶבְרָה בְּלִבּו שִׁלָּחְתִּי.

הַגַּלְגַּלחִשֵּׁב מִזְּרוֹעַי הִתְפָּרֵץ

וּכְעַמּוּד לַעֲלוֹת מְרוֹמֵי שָׁמָיִם;

לֹא־נִמְלַט מִיָּד, לֹא־נִצַּל מִקָּרֶץ,

כִּי־בְחֶצְיוֹ נִקְרַע, נִתַּק לִשְׁנָיִם,

בִּמְטַר־חוֹל נִתַּךְ בָּרַעַשׁ לָאָרֶץ

וּכְמוֹ־נֵד כָּרַע שָׁדוּד לְרַגְלָיִם.

מִקֶּרֶב עָמֹק רוּחַ שָׁאָפְתִּי,

אֶל־כּוֹכְבֵי שַׁחַק בְּגָאוֹן הִשְׁקָפְתִּי,

וְכוֹכָבִים כֻּלָּם זְהָבָם יָפִיצוּ,

בְּעֵינֵימוֹ כֶתֶם אֵלַי יָצִיצוּ,

אֵלַי יַבִּיטוּ יַחַד כֻּלָּהַם,

כִּי־אֵין בָּאָרֶץ בִּלְתִּי הַפָּעַם!…

אֵיכָה פֹה־יִנְעַם הָרוּחַ לְאַפָּיִם!

רוּחַ־צַח מָלֵא פֹּה־עָמֹק אֶשְׁאָפָה,

לֹא־תִשְׂפֹּק רוּחַ כָּל־אַרְצוֹת הָעֶרֶב

לְנִשְׁמַת־אָף אַחַת אָגִיחַ אֶל־קֶרֶב.

אֵיכָה פֹה־יִנְעַם הָאוֹר לָעֵינָיִם!

עָצְמָה וָכֹחַ בַּת־עֵינִי יָסָפָה,

לְמֵרָחוֹק תַּבִּיט, לַמֶּרְחָב נִשְקָפָה,

רָחֲבוּ גְּבוּלוֹת תֵּבֵל שָׁמָּה תַגִּיעַ,

מִנִּי חוּג־אֶרֶץ, מִמַּעֲגַּל רָקִיעַ.

אֵיךְ־פֹּה יִנְעַם לִפְשׁוֹט זְרֹעוֹת פָּרֵשׂ יָדָיִם!.

אֶל־קְצוֹת תֵּבֵל כֻּלָּהּ יָדַי בְּאַהֲבָה פֵּרַשְׂתִּי

וּכְמוֹ מִזְרָח וָיָם יַחְדָּו בְּכַפַּי תָּפַשְׂתִּי,

הֲגִיגַי כִּבְנֵי רֶשֶׁף לְקִצְבֵי עוֹלָם יַמְרִיאוּ,

אֶל־עָל, אֶל־עָל, אֶל־עָל, עַד־רֹאשׁ שְׁחָקִים יַגְבִּיהוּ,

וְכֶאֱסוֹף דְּבוֹרָה נַפְשָׁהּ מִדֵּי עֻקְצָהּ תַּשְׁקִיעַ,

נַפְשִׁי בְהֶגְיוֹן לִבִּי בִּשְׁמֵי מָרוֹם אַטְבִּיעַ…