תמוּנת ה“נגיד” הזה נקלטה בזכרוני ואני חושב בו לפרקים.
הוא היה איש מכובד, שוקל את דבריו ונוהג בעצמו דין תלמיד-חכם, אם גם עם-הארץ היה ביותר. אוהב היה להתפלל בקול ולהטעים כל מלה; ואם לא הבין מה הוא שׂח עם אלהים, בעלי-התפילה בודאי ידעוּ זה, והם גם הם תיקנו את הזמירות והאמירות לתפילת שחרית, מנחה וערבית וכן לכל מועדי השנה. כשרחץ את ידיו לסעודה וניגבן אחר זה היטב באלונטית והיה יושב על כסאו בראש השולחן ובצע את הפּת וטבל את החתיכה במלח, היה לו הרגש של כוהן העומד על יד המזבח. אין מקדש ומשכן בגולה, אבל הנגידים המה לוִיֵי העם. לא אחת היא אם אתה לובש כתונת-בד לבנה אך בערב-שבת לבד, או שעושה אתה כזאת פּעמַים או שלוש פעמים בשבוע. הבדל רב הוא אם במנעלים עקומים תצעד על הקרקע או מנעלים שחורים ומבריקים לרגליך. נפש האדם תרחב מבגדי-כבוד ומהדרת-כבוד.
יעקב טירדין עסק חליפוֹת במסחר יין-שׂרף ובמסחר הנוֹפת. מוּצלח לא היה במעשיו לרוב, ולפעמים גם היה מפסיד. אבל הוא גמר אומר להימנות בין הנגידים. ומי שעומד מעלה מי יוֹרידוֹ? הוא לא שׂחה בים-החיים, כי אם היה כפַסל החותך באבנים קשות ומתיגע ומתעמל. לא נקל לבנות בית יפה, לשכללוֹ בכלים נאים, להלביש את האשה חמודות ולקנות לה תכשיטין בכל פעם; לא נקל לתת צדקה ביד נדיבה, לעמוד בכל ענין של ציבור בשורה הראשונה ולהתחרות ב“קנית העליות” גם עם גבירים גדולים – ולהיות עם זה שומר אוצר כמעט ריק. את דבר הכתיבה לא ידע יעקב והיה מחשב ההכנסות וההוצאות הכל על-פּה; על כוח-זכרונו התפּלאו כל יודעיו. לרוב בני-אדם אין בעניני המסחר צד של איסור והיתר ואין גם זה נכנס לחוג של יראת-שמים; אבל יעקב נתן לבו לזה, שההן שלו יהיה הן והלאו שלו יהיה לאו. הוא היה שומע וּמאזין, לא אהב להתוַכּח, אבל כשהשיב על איזה דבר השיב בטעם. ביום לא היה פנוי; ועל משכבו בלילות היה צופה ומביט לעסקיו המסובכים והיה עמל לישר הדוּרים. הוא היה יוצר מן התוהוּ וּבלא “חומר קדוּם”; וכשהסתכל היטב ראה לעתים תהום לרגליו.
והנה הגיע תור בתו להיאָרס. יחידה היתה וּמעוּנגה. איש כיעקב יכול להתקשר אך עם משפּחת עשירים, ולהרים מכספּו, שלא רב היה, הון הגוּן היה זה דבר נמנע על פי דרך הטבע, אבל הן הרצון מושל ומניע בּכּל. בימים האלה החל יעקב לעשות עסקים עם אציל אחד, אשר נטה אליו חסד ויאמן בו יותר מבשאר אחיו היהודים. מעין כוכב עלה עתה על שמיו, ויחל להרויח במידה יותר מרובה. אולי גם יד ההשגחה העליונה היתה בזה.
יום קיץ היה. יעקב ישב עם האציל בעל-בריתו בהרחבת-הדעת במסדרון הפּתוּח לפני הארמון היפה ודיברו שניהם בעניני מסחרם. עבד מלוּבש בגדי-שׂרד הביא על טבלה בקבוק יין וכוסות והעמיד לפניהם. נזהר יעקב תמיד בדברי הדת; אבל הפּעם מט עוז-נפשו וַישת מהיין… אחרי שעה עזב את הכפר וענן העווֹן כיסה את רוחו.
שלשה ימים “צפן” את המעשה בקרבו, וביום הרביעי בא אל הרב דמתא לפני תפילת-המנחה – ויקבל ממנו הוראת “תשובה”… ימים רבים היה צם יום אחד בשבוע ואיש לא ידע את הדבר. ויהי כי עלה עליו הגורל להימנות פּרנס על הציבור ובאוּ טוֹבי העדה לבשׂרו את הבשׂוֹרה, ענה ואמר לתמהונם: “קטונתי בעינַי להיות אב ופטרון לקהילה: שתיתי פעם יין-נסך”…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.