(לבנין נמלנו הראשון)
לאחר התלהבות הרבה אשר הקיפה את כל חוגי העברים במולדתנו, גם בגולה הרחבה – התלהבות פתעית ובריאה מכל הבחינות – לרגל הבשורה המרנינה על־דבר יצירת הנמל התל־אביבי, בזעירותו ההכרחית לזמן־מה, הנה אלינו דבר יגונב, כי תבוסנים אחדים מקרבנו החלו לרנן כבר לא רק על עצם הענין הנאצל הזה בלתי־אם – וזהו המופסד ביותר – על תחילת המאמצים הממשיים בכיוון הרצוי.
־ הלא תראו – לוחשים אלו באזני הרוצים לשמוע – כמה קשה הדבר. בניית מזח הברזל מתקדמת בצעדי צב ממש, ואם כה ילכו הדברים להבא יצטרכו להפסיקה בקרוב. לא עוד אלא שגם הים עצמו, אשר הוכתר על־ידי נלהבינו בכתר זה נוצץ, כנגדנו הוא לרוב. סערת הגלים, סכנת המשברים, התמדת הנחשולים מרובים הם כל־כך שאין לקוות לתוצאות דחופות, והערבים שכנינו יכולים לחכך את ידיהם בשמחת־נקמה. למה לנו להמשיך בחלומות שסופם רק כשלון? נזקוף־נא איפוא את הפסקת כל הדבר על חשבון הים הזועף.
ולעומתם ניגשים אליך ספקנים ופקפקנים המוחרדים מכל הדברים האלה, וגם הם מוסיפים משלהם על דברי התבוסנים לאמור:
־ אכן, הצדק אולי אתם. הנה שמענו ממקורות נאמנים כי מנהל הנמל היפואי הצהיר, בשעת ביקורו בסביבות החוף התל־אביבי, שלדעתו אין כל סיכויים ממשיים ליוזמה העברית החדשה. הן בעינינו ראינו – קוראים במנוד־ראש – את צחוק הביטול שלו ושל המלווים אותו בעברו על פנינו, ובעצם אזנינו שמענו את הערתו האחרונה לאמור: עד שתגמרו את בניית המזח הגלמוד יחדל המרד הערבי וסוחריכם יחזרו כולם לנמל יפו הקרוב.
*
והרי אם אין אולי לשים לב יותר מכפי המידה לנזקי התבוסנות במעלליה כי רבים, יש ויש להתייחס בדאגה רצינית למחוללי הספק והפקפוק למיניהם. הן “לאומנים” הם אלה במאה אחוזיהם ואין בדעתם להטות את אוזניהם חלילה לזורקים את רשתותיהם במים עכורים. עוד לא פגה מליבם רוח ההתלהבות ועוד הם מאמינים כי “רוח אלוהים מרחפת על פני המים”. אלא מה? יצרם הבריא והגיונם החשבוני מכריחים אותם – זהו ביאורם בכל־אופן – ליטול קולמוס ביד ולרשום מספרים על נייר. האם לא הצהיר וזיר החוץ עידן, בכבודו ובעצמו, במעמד כשלון אנגליה בחבש, כי אין להתמכר להזיות סתם, תהיינה אלו היפות והנערצות בעולם, וכי צריך להתחשב עם המעשים כמות שהם?
ביאורים הגיוניים אלה הם־הם המסוכנים יותר מכל, יען הם החודרים למעמקי הלבבות. אם זוהי דעתם של אנשי־מעשה ולמודי־נסיון – מתחילים ההמונים לרטון – מן ההכרח הוא לעיין בדבר מחדש, ואולי באמת צדקו אלה שאמרו כי אסור לנו להיקרע מעל נמל יפו. דרך אגב – מסיימים אלה את נימוקם זה – תהיה חזרתנו ליפו הגורמת העיקרית אולי לשבירת החזית המלחמתית בקרב שכנינו. הנה עברו כבר חדשיים למרד הגדול והמורדים עייפים כבר למדי. נושיט־נא יד לספנים ידידינו מלפנים והיו הם הראשונים להחזיר סדר ומשטר בכל הארץ…
*
לכל אלה יענו החולמים, ההוזים, הנלהבים – ומה היו, אשאלכם, כל חלוצינו הראשונים והאחרונים אם לא חולמים, הוזים ונלהבים – כי ראשית־כל אין אמת בעצם העובדה היפואית. גם שם אין נמל, וגם שם – ואולי דווקא שם – הים הוא בעוכרי הספינות העוגנות במרחקי המרחב עד כדי מאתיים יום לשנה. זוהי ורק הסיבה האמיתית, שחיפה בוכרה על יפו בשעת ההחלטה על בנין נמל מרכזי גדול לארצנו, וזוהי הסיבה האמיתית שעד היום לא הסכימו השלטונות להוציא את הסכום המצער בערך ליצירת נמל־עזר בין צוקי הסלעים היפואיים.
יש איפוא לדחות כל הנמקה המתבססת על נמל יפו, דבר כזה אינו במציאות כלל ועיקר, ואם יבוא היום להקמת סוללה ימית נרחבה בבירת השבט דן מלפנים ייעשה הדבר אך ורק מנקודת־מבט תכסיסית. הרמה אשר בפסגתה ובמדרוניה בנויה עיר דנית זאת היום היא הגבוהה לכל אורך שפת־הים הדרומית, מחיפה בואכה מצרים, ומובן הדבר מאליו, כי אנגליה תצטרך להשתמש בה, באחד הימים הקרובים – כמוכח לה ביחוד ממאורעות הדמים בימים אלה – כתחנה ה“גיברלטארית” השניה לארץ הזאת, לאחר התחנה הכרמלית.
במלים אחרות – נמל ייבנה אולי, וודאי בסביבות ההן, אלא שנמל זה יהיה מלחמתי וסגור בעיקרו לתנועה מסחרית, ככף גיברלטאר בקצה ספרד הדרומית.
בימי שלום יחתרו אליו ספינועים גם מפרשיות, טיילניות גם דוגיות וסירות למיניהן לאין מספר. אפס, עם כל תסבוכת מדינית בים התיכון ייסגר הנמל המלחמתי, יכובו מגדלוריו ורק אניות מלחמה גדולות וקטנות תהלכנה בו אפילו ביום.
מבחינה זאת בלבד אין כל יכולת איפוא להניח את כסף הארץ על קרן הצבי של נמל בחוף יפו.
*
על אחת כמה וכמה, שספני יפו הוכיחו לנו מהו הצד השני של המטבע.
ייאמרו הדברים כמות שהם: יפו תישאר ערבית. לאור המאורעות האחרונים בעיר עקובת־דם זאת, לא יעלה עוד במוחו של העברי היותר נלהב בתוכנו להטיף לישוב עברי מעורב בגבולותיה בשנים הבאות ואפילו בדורות הבאים.
ואם זהו המצב, כיצד נוכל להרשות שספנים אלה – אשר יהוו תמיד רוב מכריע בנמל המלחמתי היפואי להבא – ישתלטו על סוחרי תל־אביב במסחרם ההולך וגובר משנה לשנה, מירח לירח כמעט?
עשרות אלפי לירות, אולי גם מאות אלפי לירות, הפסידו סוחרינו בעטייה של אותה שביתת הספנים, אשר להם הצענו תדיר ברית־אחים, והם סירבו לקבלה.
המותר לנו להקריב בפעם הבאה, בפעמים הבאות, אלפי לירות ובוודאי גם מיליונים, על מזבח חלום בלתי־אפשרי לחלוטין? כי אכן, לא הנמל התל־אביבי – הקטן היום, הגדול מחר – הוא החלום, ההזייה, השגעון, בלתי־אם נמלה הערבי של יפו.
אשר על־כן – אתם הספקנים והפקפקנים, אתם הסוחרים הגדולים והזעירים, אתם ההמונים ברבבותיהם, נדרו־נא נדר לעצמכם גם לעמכם, לארצנו זאת, גם לגולת אחיכם ואחיותיכם – לעמוד ויהי־מה על אשר בו התחלתם!
מקדש מעט זה של ים־עברי יהי־נא למטרת הכל. אל־נא תשעו לתבוסנים מהשמאל והימין, הקיצוניים שניהם. יומם ולילה רק באחת הגו־נא מעתה – בהצלחת נמלנו זה ויהי מה, בהתפתחותו ההדרגית והתכופה, בנצחונו השלם והמלא.
ולהבא – אחת תהיה סיסמת כל סוחר בסגנונה הימי הבין־לאומי: CIF TEL-AVIV!
כי רק בזאת תושג עצמאותנו האמיתית!
ד“ה, כ' בכסלו תרצ”ו – 16.12.1935
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.