א.

לְכָל אָדָם

הַהֵלֵךְ שֶׁלּוֹ מֵעֵבֶר לַפִּנָּה

שֶׁמּוֹפִיעַ

תָּמִיד כְּשֶׁטּוֹב לָנוּ מְאֹד,

לָבוּשׁ חֲלִיפָה צְהֻבָּה

מִטַּבַּק,

יָדָיו צְלוּבוֹת לְפָנִים

וְרֹאשׁוֹ כָּפוּף

בְּהַשְׁלָמָה

בִּיסוּרִים שֶׁל יְדִיעָה מֵרֹאשׁ

וּבְחִיּוּךְ

שֶׁל הֲבָנָה מְרֻשַּׁעַת –

תָּמִיד כְּשֶׁטּוֹב לָנוּ מְאֹד

הוּא מוֹפִיעַ מֵעֵבֶר

לַפִּנָּה

הָלֹךְ וָשׁוֹב.

הָלֹךְ וָשׁוֹב.

ב

רַק כְּשֶׁאֲנִי יְכוֹלָה

לִשְׁאֹב אֶת

גַּבְּךָ

בְּנַקְבּוּבִיּוֹת כַּף יָדִי,

אֲנִי בְּטוּחָה

שֶׁאַתָּה עַל יָדִי

וְשֶׁלִּי.

מִי יוֹדֵעַ מֶה

עָלוּל לִקְרוֹת בְּמֶשֶׁךְ

שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת –

בְּעִקָּר

שֶׁמּוּדָעֵנוּ הַצָּהֹב

אוֹרֵב

בְּפִנַּת הָרְחוֹב.