שיר אשה: שירים
תל אביב: מחברות לספרות, (תשכ"ב)
הצעד הבא: שירים
תל אביב: מחברות לספרות, (תשכ"ח)
אַשְׁכָּבָה
שְׁנֵי שִׁירֵי פַּחַד
זֶה שֶׁצָּרִיךְ
הַצַּעַד הַבָּא
פַּעֲמַיִם
לִפְנֵי
אָב
אִישׁ
בַּשְּׁנִיָּה
תְּפִלָּה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת
קִנְיָן
קַיִץ
בּוֹלֶרוֹ
הָעֶרֶב
עֲקֵדָה
כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה
קֹהֶלֶת
לַמְנַצֵּחַ
אַכְזָב
גִּלְגּוּל
סְתָם
כְּסוּת
אִשָּׁה
שִׁמְשׁוֹן
מִי
הַסְוָאָה
תָּמִיד
בְּנִדְמֶה לִי
הַמִּתְמַהֲמֵהַּ
תִּתְפַּלֵּא
בִּמְאֻחָר
יֵשׁ לֵילוֹת
שִׁבּוּשׁ
הֵם
פֶּתֶק
פַּנְדוֹרָה
נְשִׁיקָה
כִּילַי
חֻצְפָּה
גַּרְזֶן
חצבים נרות נשמה
תל אביב: עם עובד, תשמ"ז 1987
שירי מצאי
כלוב קיץ
רביעה
שירים על מות שגרירה
מצאי
נכון
יד
פלג
תבנית
שעה
להולכת
מולד
ריח
חפרפרת
תמימה
זמן
מבפנים
כוח
אכזב
כזב
אדוֹניס
פורחת
ציור
שלושה שירי גשם
אסיף
צפיה
כפרה
זכר
נכמר
שיר ערש יפואי
שירי ילדה
גדי אחד
בפרדס
פח
חטאת
גג
שתי בלדות לדודה רחל
"אבא-אמא-בן"
טוֹפח
שלוש בלדות לדודה שמחה
אשה נשואה
מדי
פרפרי
שלוש בלדות לדודה מרים
כתונת
סהרורית
יונה
מקום
משלי אמהות
צמחונית
עקשות
נכדה
מוֹתר
חמישה שירי אזהרה
הפקר
אִיפיגניה
זר
איש
תהומות
הבעל הנצחי
שיגידו
בכלל
שעון
בושה
נבזי
כפרות
קינות משפחתיות
אשת
קדיש
בת
קדיש
נכד (יחף)
בת
נכד (מתוּת)
בת
אשת
בת (בשלישית)
בת (מות התמוז):
שירי אותות
תמיד
אחרת
על מוּת לנער
ערבַּיִם
אותות
קיץ שבעים ושלוש
סתיו שבעים ושלוש
חורף שבעים וארבע
קיץ שבעים וארבע
גנוּב
רחמנים
"גן אברם"
עלילות בעל, ענת ומות
גבירה
אשה היא רק זירה
Tel Aviv: הקיבוץ המאוחד, תשע"ב 2012
אשה שמתאמנת בלחיות: שירים 1986–1999
לוד: זמורה-ביתן, תשס"א 2001
שִׁירֵי מִדְבָּר
תל אביב: הקבוץ המאוחד, תשל"ב)
שִׁירֵי מִדְבָּר
הָגָר
בְּדֶרֶךְ שׁוּר
צָהֹב
בַּחֲשֵׁכָה
סִכּוֹת
תָּמָר
שִׂיחַת טֶלֶּפוֹן
בַּעֲלַת בַּיִת
רָחֵל
לִפְעָמִים
נֶגֶב
מִפְּנֵי
מוּל
תְחִנּוֹת
שׁוּב
חוֹנִי
פָּשׁוּט
בְּמוֹ יָדַי
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
הַשְּׁלִישִׁי
לָשׁוּב
אֲבִיבִי הָאַרְבָּעִים
תָּמִיד
קָרוֹב
בַּרְדְּלָס
בַּת שָׁאוּל א.ב.
טְרֶמְפִּיסְטִים א.ב.ג.ד.
לַמְנַצֵּחַ
לַמְנַצֵּחַ
הָרוֹאֶה
תָּם
גִּלּוּי
שְׁנַיִם
עֶלְבּוֹן
בַּלָּהוֹת
לַשָּׁוְא
מַבָּט
לַגֵּיהִנּוֹם
בַּמֶּה
מַתְכֹּנֶת
סְבַךְ
אֵיךְ
קַיִן
יִתְגַּדַּל א.ב.ג.ד.ה.
סְבַךְ א.ב.
קִנְאָה
זֵכֶר
אֶחָד
מְעַט
קְצָת
אַחֲרֵי
שִׁירֵי יַלְדָּה
סַבָּא
קִרְבַת דָּם
שְׂמָחוֹת
שְׁנֵי יְלָדִים בְּנֵי שֶׁבַע
צֶדֶק
מְבֻגָּרִים
מְסֻדָּר
שִׁירֵי צוֹעֲנִים
גְּבֶרֶת שִׁבְעַת הַיְרֵחִים
רֵיחַ
בּוֹא
קַעֲקַע
עַיִן
אִזְמֵל
סְתָם
מַצֵּבָה
מְכַשֵּׁפָה
מֶשי לחשתָ לי: שירים
אור יהודה: זמורה-ביתן, 2007
כל נשות המלך
אני בת־שבע א–ז
אני מיכל א–יד
בעיר זרה
בעיר זרה א־ב
בדרך
אוכלת עוף בארוחת צהריים א–ב
מקוננת אחרי עשרים שנה
בקרקעית
ברדיו ותרנגול
בכיסא גלגלים ברחוב בוגרשוב
הומלסית ברחוב אבן גבירול
בקפה כסית
במסיבה
משוחררת
האביב הרומאי של גב' סטון
מתאפרת
נכנסת הביתה
בשדה
בטלפון
מזדקנת וגבר צעיר
דוגמנית וגבר צעיר
דודה ומיכאל
מבית ריק
עוד שירי פילגשים
להתעופף א–ג
נִרצָה
תמים
טבור
לבד
אמונים
בעל
לנגוע
אתה האיש
בוא הביתה
אהובי התלייני
מגורשת
סקילה
חנק
גופה
קדמון
חשבון
כלה נצחית
שירי נַחַש
מפץ
יָה־וַי
חָתוּם
שירי מראות
מבעד לזכוכית
מבעד לאובך
מבעד לשקיפות
שוב א–ב
מבעד למחיצה
תיקון לילד שבוי בחיק אמו
מחזור ראשון
אחרי שבראו ויִילדו את האדם הראשון ניהלו ביניהם ויכוח, האל אֶנְכִּי, אל
מי התהום, החוכמה והמאגיה, ונִינְמַח', האֵלה־האם:
חלקו של מי גדול יותר בחריצת גורל היִילוד, חלקו של הזכר או חלקה של הנקבה.
נינמח' בראה כמה יצורים נכים ואֶנְכִּי מצא להם תקנה. למשל, לילד העיוור
שבראה נינמח' הועיד גורל של משורר בחצר המלך. כשהגיע תורו של אנכי, ברא
יצור בשם אֻמֻאֻל – “יום (הלידה) שלי – רחוק” – ולו ראש ובתוכו פה, אבל הוא
היה כל כך פגום עד שנינמח' לא יכלה למצוא לו תקנה. נינמח' קוננה:" אללי!
בשמים לא אשב, בארץ לא אשב…", אך לא זנחה את הילד ואימצה אותו אל חיקה.
פה לעדות
[אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וְאוּלַי] א–יג
גדי עזים לבן
מחזור שני
ילוּד הדממה
[לֹא הָיָה לָךְ שׁוּם סִכּוּי לֹא הָיָה לִי שׁוּם סִכּוּי] א–יז
מחילה
מחילה
משי
קח לך את הכר
פיתוי
חתוּך
שלום
חופשית
חופן ריקן
גידם
משליכה
מחוקה א–ב
רק קצת
לישון
חוה
תיקון
למות באהבה
בשינה ואולי בעֵרות
בן לילה
למות באהבה
הווָה בריח ניחוח
קריאת מצוקה
זרה
העגורים
למה צווח הטווס
שלוות המובסים
שלוות המובסים
אהבה
מֵתי ממתינים לי
אשה כותבת שירים
זהב
אנשים נואשים
מְחוק פנים
אם הרחמים
עוד מעט לא יהיה
הפיתוי הולך ופוחת א–ב
ורד דקדנטי
כבר
שירי התנצלות
חיבת לכם התנצלות
לא גידלתי לי פרופסור
כשרטוש פגש את אבי
עייפה
לפעמים בליל קיץ
