רקע
דוד בן־גוריון
דברי תשובה
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

בנוגע לשאלת הלשון, שהועלתה לא במקומה. אילו נשארנו כמקודם ולא היינו מתאחדים, יש לנו תשובה ברורה ומוחלטת; תשובה להלכה ולמעשה: בשבילנו אין שאלת הלשון. עמדתנו ידועה לכל: אנו דורשים – עברית. וכמובן, בלכתנו להתאחד לא ויתרנו על הפרינציפּ הזה, כשם שלא ויתרנו על הפּרינציפּים הסוציאליסטיים. אין לנו שום שפה אחרת מלבד עברית. אך מבינים אנו שיש המונים רבים שטרם יודעים את השפה, ורצוי לנו שיבואו לכאן. יודעים אנו הקושי הזה. אבל אנו ריבולוציונרים – אנו עושים מהפכה בחיינו, המהפכה הגדולה ביותר שנעשתה בדברי ימי העולם; ואין אנו בונים את עתידנו על כוחות שליליים, על אי־ידיעה, אלא על כוחות היצירה בעם, בחלק הפורה ביותר בעם – בייחוד על העובד. יודעים אנו שיש בעמנו שאינם יודעים לגמרי את השפה, אך בטוחים אנו שאלה שידעו להתגבר על כל המעצורים ולשנות את כל סדר חייהם – יידעו להתגבר גם על אי־ידיעת השפה. הם ילמדו אותה. זהו הפתרון. אי־הידיעה – כוח שלילה, ואנו נתגבר עליה בכוחות החיוביים שיש לנו גם עתה, וגם להבא אין לפחד ממנה. אין כאן שאלה של שלילת החופש. אף אחד מאתנו לא יגיד שמי שאינו יודע את השפה – ייאלם. אַבסורד! באסיפה זו, שרוב חבריה מדברים עברית וקנאים לעברית, לא הגבילו את חופש הדיבור של חברים שאינם יודעים עדיין את השפה. בעבודת היצירה שלנו אין שאלת שפה, ואינה קיימת לא בענין ההתאחדות ולא בענין המפלגה. עומדים אנו על נקודה זו ואין כוח שיזיז אותנו ממנה. לח' שמיד מוכרח אני לגלות. עליו לדעת שבאנו להישאר כאן. העם עדיין איננו אתנו בארץ־ישראל. מי שרוצה לחיות בארץ, עליו לדעת שהוא הולך אל העם, ולהיפך – העם ילך אליו. ואם רוצה הח' שמיד שניקרע מהגלות, שמחים אנו לכך, כי לשם כך באנו לכאן.

ולעניננו – חבל שרוב הנואמים לא עמדו על עצם השאלה.

הוועדה שעיבדה את הפּלטפורמה של האחדות פירסמה אותה בחוברת, והכל יודעים את תכנה, ולכן לא עמדתי על הפרטים. וצר לי שהנואמים לא עמדו על העיקר – על יסוד המונח בהצעת החוברת הזאת. שההסתדרות החדשה צריכה להשתתף במשרד הברית העולמית של פועלי־ציון – יש בחוברת. על קשרים עם האינטרנציונל – יש. לוותר על סוציאליזם זאת אומרת לוותר על כל שאיפותינו הסוציאליסטיות. ואם כן – מה מעשינו כאן? כלום נשאיר הכל לאדונים לוין־אפּשטיין וחבריו שהם יכוונו כל העבודה. אנו אומרים: בציונות המתגשמת רוצים אנו, בכוח עליה עממית רחבה ומסודרת, לברוא כאן חברה סוציאליסטית. עיקרי האמצעים הדרושים להגשמה – ישנם בחוברת. אפשר לתקן פה ושם, אבל היסוד ישנו. רוצים אנו שההתאחדות שלנו תהא ציונית־סוציאליסטית. אבל החידוש שבהתאחדות אינו בפרינציפּ הסוציאליסטי; ואין שום חידוש בשאיפה להנחיל את השפה העברית לכל העם. כל זה ידוע מאז. החידוש העיקרי הוא בסדר האורגניזציוני שאנו מציעים. וחבל שעליו לא עמדו – מלבד אחד. לא מפלגה פוליטית לחוד והסתדרות מקצועית לחוד רוצים אנו ליצור, כי אם לסדר את כל המעמד העובד, שאינו חי על האֶכספלואטציה של הזולת, – בהסתדרות אחת, ללא מחיצות. אנו הולכים לאַחד כל הכוחות היוצרים העובדים, החיים מעבודה עצמית, גופנית או רוחנית, ולאַרגנם לפי משלח־ידם. עיקר כוחו של הפרולטריון בהיותו יוצר פרודוקטיבי בארץ. בלעדיו אין החברה יכולה להתקיים. זהו כוחה ובסיסה הטבעי של החברה. אבל איננו רוצים הסתדרות חקלאית בלבד, או אירגון מקצועי צרוף אחר. בארצות אירופה מקובל שהאירגונים המקצועיים הבלתי־מפלגתיים שאין להם מטרה סוציאליסטית – הם ריאקציוניים, וחוג מבטם צר מאוד. באמריקה, האירגונים המקצועיים אינם מתערבים בפוליטיקה, והם מצטמצמים בשאלות יום יומיות. וגם בעבודה זו אינם מצליחים ביותר. וגם בארצות אחרות האגודות האומנותיות מתנגדות לעבודה פוליטית. בארץ דרוש איחוד התפקידים ואיחוד כל העובדים, בכל המקצועות, גם הגופניים וגם הרוחניים. רצוננו שהפועלים המסתדרים יהיו בהסתדרות כללית העומדת על פּרינציפּ הכלליות. הפּרינציפּים האלה קבועים בתוך ההצעה. מה יעשו אלה שאינם סוציאליסטים, ואינם לאומיים? נענה להם מה שהטריידיוניונים עונים לבלתי מאורגנים. הפועל הבלתי־מאורגן מפריע לאינטרסים של הפועלים ואין מתחשבים אתו, רק במידה שיבין וייכנס להסתדרות; בייחוד אצלנו, שאין המון פועלים כאלה – שהם באמת מתנגדים לאידיאלים, הציוניים והסוציאליסטיים, מלבד קומץ קטן מאוד. באנו לא רק ברעיון הצורך באיחוד, כי אם גם מתוך הכרה שכבר בשל אצל כל הפועלים. ובאמת ראינו בכל מקום בארץ שהפועלים הסכימו לפּרינציפּ האיחוד ולהשתתפות בו. גם אלה שהתארגנו רק כדי להשיג עבודה, לא יעזבו את הארגון מתוך פּרינציפּ. וכזה הוא המצב גם בערים, שבהן רוב הפועלים אינו מסודר. האירגון על יסוד פרופסיונלי בלבד לא יתן קיום לפועל. אבל אם ניתן יסודות יותר רחבים לאירגון ונשתף את הפועלים העירוניים עם הציבור האקטיבי בארץ־ישראל, ניתן להם תוכן רוחני רחב מאוד, ועל־ידי זה נחזק גם את האירגון המקצועי. זהו החידוש העיקרי שלנו. וממילא בטלות כל השאלות: עם מי אנו מתאחדים? זוהי שאלה של ריאורגניזציה בסידור הפועלים בארץ־ישראל, המתאימה לדרישות הארץ. מה שאנו באים לחדש הוא צורת האיחוד, ודבר זה ניסחנו בחוברת זו. קבענו שתי הנחות כלליות: שלילת המשטר הרכושני הקיים, בניה על יסודות הפּרינציפּ הלאומי־ציוני. והעיקר הוא לא הפּרינציפּ המופשט. אין אצלנו הציונות והסוציאליזם שני אידיאלים שתכנם עיוני. הננו ממזגים אותם על־ידי בריאת חברה סוציאליסטית עברית בארץ־ישראל. זוהי מטרתנו בציונות, וזהו הסוציאליזם שלנו. זוהי הפרוגרמה העיקרית שלנו. ואשר לצד האורגניזציוני – לפי שעה קראנו לאיחוד – “אחדות העבודה”, אבל אפשר לשנות את השם. נדמה שחברינו חושבים שענין השם הוא חשוב מאוד, אף על פי שאין ערך אלא לתוכן. בכל זאת אולי חשוב מאוד, מטעמים אחרים, שבשם האיחוד יובלט שזוהי הסתדרות סוציאליסטית. אבל נוכל לשנות את השם. נחליט על כך היום או בועידה הכללית.

ההסתדרות שאנו באים לייסד בנויה על:

  1. הסתדרות מעמדית: לא כל אחד יכול להצטרף אליה, כמו למפלגות והסתדרויות אחרות, הרוצות להכניס את כל העם. לנו אין פרטנזיה כזאת, ואנו אפילו מתנגדים לזאת. אנו רוצים לארגן בהסתדרות רק אותם החלקים שאינם חיים על הניצול. ההסתדרות היא חברה מעמדית, סוציאליסטית. שאיפתנו לאַחד עד כמה שאפשר את כל המעמד העובד, ואנו קובעים מי הם העם העובד. בשורה ראשונה הפועלים השכירים העובדים במשק פרטי. ותשובה לח' חלדי: לא היינו רוצים לתת דריסת רגל לרכוש הפרטי, אולם לעת עתה לא נוכל לבטלו, וגם במשק הפרטי יהיו פועלים עברים; והרי גם עתה סוף סוף יש פועלים עברים במשק הפרטי. אחריהם העובדים במשק הלאומי, בקבוצות ובקואופרטיבים. ונארגן לא רק עובדים פיסיים כי אם גם את כל העובדים בעלי האומנויות החפשיות. בתוך האירגון תתקיים הסתדרות המורים, שהם אחרי הפועל הכוח החזק ביותר בארץ־ישראל. יקומו, איפוא, בהסתדרות אגודות אומנותיות לפי משלח־היד. גם העובדים בחקלאות, בקבוצה, יתארגנו בהתאחדות זו. ההתישבות החקלאית אינה עומדת מחוץ למפלגת־המעמד. היא חלק ממנה. גם אותם בעלי האומנויות החפשיות שעוד לא הסתדרו באגודה אומנותית יצטרפו לאיחוד. זהו החידוש שלנו. מכלל סמכויות ההסתדרות תוצא כל שאלה פילוסופית־עיונית. יש בתוכנו זרמים שונים: סוציאל־דימוקרטים, סוציאל־ריבולוציונרים, סינדיקאליסטים – כל אחד חפשי בדעתו ותינתן לו רשות לבאר בעתונותנו את דיעותיו מנקודת־מבטו. איננו מחייבים את חברינו למחשבה אחת. ההסתדרות תכיל בתוכה דיעות שונות במסגרת עיקרים יסודיים משותפים.

בנוגע להשגות הח' בלומנפלד, התובע לקרוא להסתדרותנו “התאחדות הפועלים הסוציאליסטים בארץ־ישראל”. חבל שאינו יודע אנגלית. בשפה זו “עבודה” אינה רק שם הפעולה הנעשית, כי אם גם שם קיבוץ הפועלים העוסקים בעבודה. רוצים אנו להכניס את המושג הזה ללשוננו. רוצים אנו לבנות ככל האפשר את הארץ לא כפועלים שכירים כי אם כעובדים חפשיים. עבודה – מושג יותר רחב מאשר פועל. ניסוח זה אינו מנקודת־מבט בלשנית אלא סוציולוגית.

  1. שאלת האוטונומיה והקשר עם הברית העולמית של פועלי־ציון. בעצם אינני מתנגד לא לאוטונומיה ולא לקשר, אבל בכל זאת טועים החברים בדבריהם. גם עתה איננו סניף של הברית העולמית של פועלי־ציון. אנו מפלגה עומדת ברשות עצמה. מפלגתנו נוסדה לפני שנוסדה הברית העולמית. יחד עם שאר המפלגות האחיות בחוץ־לארץ יצרנו את הברית, ובתקנותיה נאמר שכל מפלגה היא אוטונומית בענינים הארציים שלה. כך יהיה גם להבא. אַבסורד הוא לחשוב כי בנק הפועלים שאנו מקימים כאן צריך להיות ברשות הברית העולמית. היפריעו לנו לייסד בנק פועלים משלנו? הננו מפלגה אוטונומית, בייחוד בעניני מוסדות. אין זו שאלה אורגניזטורית בלבד כי אם גם פּרינציפּיונית. ולפיכך משתדלים אנו להכניס לברית העולמית כל האגודות הציוניות הסוציאליסטיות שבעולם. לפי שעה אין בברית אלא אגודות אחדות, המאורגנות על יסוד פדראטיבי. אבל המקום שהמפלגה הארצישראלית תופסת בברית הוא אחר מאשר מפלגות אחרות. כאן המוסדות המרכזיים של הברית. למשרד־העבודה של הברית שולחת המפלגה הארצישראלית בא־כוחה, וזכות זו ניתנת רק למפלגה הארצישראלית. ויותר מזה, אם הברית העולמית זכתה שיזמינוה לאינטרנציונל הסוציאליסטי, הרי אנו שגרמנו לכך. האינטרנציונל בנוי על הפּרינציפּ הטריטוריאלי, ואנו מפלגה טריטוריאלית יחידה בברית העולמית, והודות לנו יכול משרד הברית להשתתף באינטרנציונל. ובמידה שיש לנו אמצעים, הרשות בידינו לברוא כל המוסדות הנחוצים. לעת עתה אנו מוגבלים מאוד באמצעים כספיים, וזהו דבר רע. הכרחי שהברית העולמית תשמש לנו משען פוליטי וכספי. נייסד פה את חיינו על אָשיות כלכליות בריאות. לעת־עתה קטן היישוב העברי, ונאלצים אנו להיעזר בתנועתנו בחוץ־לארץ. אבל רשאים אנו לייסד כל המוסדות הנחוצים לנו, ככל שמַגעת ידנו. מנקודת־מבט מעשית טוב לנו לייסד בנק בעצמנו.

אני מציע להחליט לקבל ביסוד את ההצעה על איחוד כל כוחות הפועלים וכן על הצורה האירגונית של האיחוד ולהשאיר לוועידה הכללית את שאלת השם.

המלצות קוראים
תגיות