רקע
אסתר ראב
פגישות (על יהודה בורלא)
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אהוד בן עזר; 2019

מדי שנה בשנתה, לבציר הענבים ואחר-כך לקטיף התפוזים, נידמה לי – היה אפריים כהן, מנהל הסמינר למורים, שולח חבורה של “סמינריסטים” לפתח-תקווה, אל אחיו חיים כהן, שהיה אגרונום – “ללמוד חקלאות”.

איני יודעת מה היתה מידת “החקלאות” שהיו לומדים, ואולם המושבה הקטנה והרדומה היתה מתמלאת חיים עם בואם. היו אלה “בני-טובים” של ירושלים דאז: ילין, נידמה לי, גם ריבלין, פולני, בן-נתן, ה“כלכלן” לעתיד, ונפהא ובורלא, הספרדים. יהודה בורלא היה צעיר שחרחר, אציל-נפש ושתקן.


לאחר שנים, ערב אחד, נכנס אליי הסופר יעקב רבינוביץ ובידו ספר, “אשתו השנואה”. “הנה,” אמר, “היהדות הספרדית קמה לתחייה. עוד יהיו לנו סופרים ומשוררים, כאשר היו לנו בספרד.”


נפגשתי איתו לפעמים בבית ידידנו המשותף – הצייר עובדיהו. כל פגישה היתה מעין הפגנה קטנה, מעין טכס של הבעת הערכה, בין אדם לרעהו: אצילות, איזון, ושקט – שמאחוריהם ערכין גדולים של חינוך ומנהגי תרבות מיוחדת של בן-המזרח.

כאשר היה בספרות, היה בחיים – יהא זכרו ברוך.


*

נכתב: 1969. הרשימה נדפסה לראשונה: “דבר”, 14.11.1969.

המלצות קוראים
תגיות