עם ישראל – הוא השאור שבעיסת-העמים, “אתה בחרתנו” אינו כינוי ריק, יש לו יסוד בבניין פנימיותנו –

עם שנתן אל לכל עמי עולם, עם שנתן את עשרת הדיברות לעולם כולו, מוסר יסוד מותר האדם על הבהמה: אל תרצח, אל גנוב, כבד את אביך ואימך – “אתה בחרתנו” מגיע לו –

אבל גם אצל אדם פרטי כשהוא גדול כן גדולים גם מומיו אם ישנם ובולטים יותר באדם הגדול –

אנו עם נפלא אבל מומים רבים יש לנו – השבט העברי הנודד, שירד למצרים לשבור בר – כבר היה לו אל אחד, בעוד בעליהם המצרים עבדו לעץ, לאבן ולבהמה – אבל הסתאבנו שמה מרוב טובה ושפע פיזי –

העם שלנו בגולה גם כן הסתאב –

לדעתי על עם ישראל יש עין ההשגחה והיא שהחזירתנו לארצנו אחרי אלפי שנה –

עמנו הגיע לרמה גדולה אבל מומיו גם-כן גדולים, עד היום עוד אינו רוצה לבוא וליישב את הארץ שלו, וזרים שולטים בה ומנשלים אותנו מעל האדמה שלנו –

*

נכתב: 1978 לערך. דף טיוטה ללא כותרת. אולי קשור לדברים שהכינה אסתר ראב לומר בטקס שבו קיבלה את תואר יקיר פ“ת, באמפיתיאטרון אורון, ב-17.7.1978, קיץ תשל”ח.