רקע
אברהם שמואל שטיין
הנוער החלוצי בגולה – תקוותנו
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; תש"י 1949

 

א

עוסק אדם בעריכת עיתון יהודי – העיתון הציוני היומי האחר בתפוצת אירופה, ונחשול של עיתונים וכתבי-עת (בלשונות שיהודים נזקקים להם) מציפוֹ מכל ירכתי הגולה. עם תהייתו על טיבה של עיתונות זו יתברר לו, כי הפרובלמטיקה הישראלית היא התופסת בה מקום עיקר, ולא בכמוּת בלבד. כל בעיה מחיי המקום – נגיעתה במישׁרין ועקיפין בציונוּת ובישראל. והוא הדין, אם כי במידה פחותה יותר, בעיתונות הנוֹגדת, לרבות זו שבמזרח אירופה. יתרה מזו: המלאכוּתיוּת והתלישוּת שבעיתונות זו נעוּצות בעובדת התנכרוּתה הפנימית למאוויי תחייתנוּ, גם אם שׁם מדינת ישראל נישא על שפתותיה.

אשר לגְדוֹל קִיבּוּצי היהודים בעולם, ארה"ב, דומֶה, כי הקורא היהודי נזקק בכלל לעיתון יהודי, רק משום שהוא מחפש בה את – ישראל. לאינפורמציה והארה בעניני עולם עומדת לימינו העיתונות הכללית הגדולה ועתירת-היכולת. ישראל היא נקודת-המוקד של עתיד עמנוּ ותרבותו – וממילא גם של עיתונות התפוצות.

ענין לעצמו, כמובן, הדרך בו נוקטת עיתונות זו לגבי הפרובלמטיקה הישראלית וגישתה אליה, לשון אחר: המסוּגלת היא להכניס את הקורא בגולה לִפנַי ולִפְנים של מציאות אחרת. הנה ליווה אותנו שנים הרבה המוטיב: “שווער צוּ זיין אַ ייד”, היינו: קשה להיות יהודי. שנים הרבה באנו, כעם, במשפטים עם הזולת. אפס, ספק אם כבר עמדנו על משמעות היותנו כבר כיום אומה במולדתה – עוּבדה המעוררת בעיות שונות וחדשות. מציאוּת חדשה היא לעם היושב בציון, קל וחומר לתפוצות.

אולם העיתונות היהודית-הציונית, בייחוּד בארה"ב, מפגרת גם במובן חמור יותר. היא לוקה בהסתגלות לקהל קוראיה, במקום לתבוע מהם באורח שיטתי, לשנות מוּשגיהם ומציאות חייהם ולהעמידם על חובתם ואחריותם למדינת ישראל – ולעצמם. בטחון מופלג באיתנוּת הקיום היהודי בגולה וחוסנו. חסר בה מיסוד החרדה לעתיד העם ומיסוד הדאגה לביסוס מהיר, תוך התערוּת יהודים ונוער, של מדינת ישראל – והם שתי אנפין של מטבע אחת.

העיתונות היהודית (והאנגלית) מלונדון ועד ניו-יורק, ממלבורן ועד יוהנסבורג, אינה משקפת גם את בעיות יהודי המקום במידה ובגישה המניחות את הדעת. אין היא מהווה גורם פעיל בעיצובן. קיוּמה לרוב בדוחק, והיא ניזונה בפירוּרים משולחנות זרים. לא אחת מורגשת תלותה בנותני-מודעות ובעלים פרטיים, ולפיכך תמצא לעתים בעיתון אחד מודעות ופרסומים של זרמי ציבור נוגדים בתכלית – מחירוּת-אצ"ל ועד לדתיים וקומוניסטיים. שוּנְד1 וסנסאַציה למכביר. ירידה זו היא, כמובן, אספקלריה לירידה הציבורית והרוחנית הגדולה ברחוב היהודי: נדם שאון המערכות הגדולות שהסעירוּהו אי-פעם, והרי אף הציונות נתגשמה “כבר”… אולם עיתונות זו, אם רצונה למלא שליחוּתה, עליה לשׂחות נגד הזרם, לחנך לשינוי-ערכין, לחתור לעליה ולחיי-תרבות, להתאזר עוז ציבורי ומוסרי. זו הדיאלקטיקה הפנימית שלה והגיון קיומה: לחנך לעליה שעִמה תאבֵּד מקוראיה, אבל תִּקנה עולמה. אחרת תישא את שם ציון וישראל לשוא.

המסקנה: בדין שישראל תעמוד במרכזה של יהדות התפוצות, אבל כגורם אקטיבי-מהפכני, הנושא באחריות לכלל עניני היהודים בארצות מגוריהם לאור תחייתנו וברוחה. וראוי שגם סופריה המרובים של עיתונות זו בארץ יעמדו על כך, שאין תפקידם מקצועי בלבד.

 

ב

בצרפת זאת שתענוגות ובילוּי זמן הם בחזקת “ענף” במשק הלאומי ויסוד-קבע בחייה – מהוות תנועות הנוער החינוכיות-החלוציות מקור של השראה.

זה מקרוב נסתיימו מושבות הקיץ – והוא מפעל שתפארת נעורים, מאוויים נאמנים של הגשמת ציונות והֵיחלצות אישית לעבודה ולעליה חוברו בה יחד.

לאחר שבועיים של פעולות הדרכה במושבה מרכזית יצאו 400 צעירי “גורדוניה” לארבעה ימים של “מושבות נודדות”. כתות כתות פשטו על פני האיזור המפואר של קוט ד’אזור (חוף התכלת), דרומה של צרפת וגבוּל איטליה. סיומו של הטיול עמד בסימן הסיסמה: “אנו עולים להתישבות”. כל כתה נערכה על דגלה, אהלה, מטבחה ומדוריה. כל פעולת-הקיץ הוקדשה לבעיות הקבוצה. המרכז (עם שליחי הארץ) נתכנסו ודנוּ עם כל סניף בעניניו, וכן בעניני הסניפים הארציים (בלגיה, צרפת, אלז’יר, תוניס).

העליה של בוגרי התנועה לארץ מחייבת בחירת מוסדות חדשים. סניפה הצעיר הוא בצרפת – מנינו 500 חבר, וכבר עלה גרעין ראשון לנוה-אילן בהרי ירושלים. גרעין אחר מכשיר עצמו לעליה לחניתה. ניצני התקדמות, פעולת חינוך והכשרה גם בארצות צפון אפריקה.

עתה, בתום מסעות הקיץ, נכנסת תנועת הנוער החלוּצית במערבה של אירופה לשנת פעולה חדשה, דרוּכה לכיבוש נוער עברי לעליה ולהגשמה.

מחנה הקיץ המרכזי של תנועת “הבונים” נערך השנה בשאַמוניקס, בגבול שווייץ, שנטלה תשעה קבין מהדר הטבע. מטרת המחנה – להפגיש את כל חברי התנועה, לסכם את פעולות השנה שחלפה ולצַיין קווי פעולה לעתיד. כאן צוברים החברים רשמים וחוויות, מתחלפים בניסיון עוסקים בתורה ודעת.

והמחנה בלב היער, ליד פלג זך, לרגלי הרים עטורי שלג-עד ושׂגיאי-הוד. צריף מיוחד הוּתקן לשכבה הצעירה ביותר (“כפירים”) וכן שאר הסידורים הדרושים. מאתיים נערים ונערות שוכנו באהלים. ודגל ישראל מתנופף מעל לתורן מורם. משטר של חיי שיתוף ועזרה הדדית, נופש ופעולה חינוכית, ליכד את הנערים האלה למשפחה אחת – ונוסף על אלה: אימון גופני, הוראת הלשון העברית, פרקי-לימוד על ההתישבות ותנועת הפועלים. וכתַבלין – משחקים, טיולים, מדורות ומסיבות עונג שבת. וכשיא למחנה: קבוצה בת כ“ה חברים שיצאה לישראל, להשתלמות ב”בית ברל". עם הסיום הרצה הח' מנקר, שליחו של האיחוד העולמי סידרת הרצאות בבעיות התנועה ותפקידיה.

פעולות מחנות הקיץ – עדות נאמנה ליכולת הברוכה הגנוזה בנוער היהודי בצרפת, אשר שליחי ההתישבות הצעירים מהארץ חוצבים מִמִכרָה יסודות נאמנים לבנין בית העבודה בישראל.

א"ש שטיין


  1. שוּנְד: מגרמנית ויידיש – פסולת, פריצות, פורנוגרפיה [ההערה מאת דוד בן מנחם].  ↩

המלצות קוראים
תגיות