בְּנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן 🔗
א 🔗
ואעשה אותך לגוי גדול.
ויעש ה' למשה כאשר עשה לאברהם ויקם ממנו גוי גדול ועצום, ששים ריבוא, מיוצאי מצרים, ובני רחביה רבו למעלה, ויכבשו להם ארצות רבות סמוך לארץ יהודה, ויהי בגבור יד נבוכדנצר להחריב את ארץ ה', קמו הם ונשותיהם, ויקחו אתם את גמליהם וחמוריהם וילכו לארץ רחוקה, רחוקה מאד, לבין הרים גבוהים, ויתישבו שמה עד היום הזה.
ויהי בעת קם נביא גדול לגויים, הלא הוא מוחמד הנביא, שחידש תורה וברית לעמים רבים ולשבטים אין מספר, ויקרא בספרים ובחזון המעשים שעברו, ותחשק נפשו לראות את יוצאי ירך משה אבי-הנביאים עין בעין, ויבקש את גבריאל המלאך, שיורה לו את הדרך המובילה שמה. ויען אותו גבריאל לאמר: הקשית לבקש, הדרך המובילה לשבטי-יה אלה היא במרחק שש שנים מזה, ועוד זאת, הנה נהרי חול יחצו במספר רב את הדרך ןלא ינוחו אלא בשבת בלבד, ויתפלל מוחמד לה‘: אנא ה’, הלא אתה בחרת בעבדך ונביאך לשים אותו ןראש ולחוזה לכל העמים והלשונות, מדיע תמנעני מלראות מקום משכן בניו של משה, הנביא הראשון? וירצהו ה' ויאמר לו: קום לך, וירכב מוחמד על ברק ויעף ברגע אחד אל מעבר לנהרי החול. ויעף עוד דרך יום וישא עיניו וירא והנה גוי איתן שוכן לשבטיו, איש באהלו, משפחה משפחה במלונה; כל בתיהם שוים זה לזה. אין שם רש ועני מושל ושופט; כל קניני הארץ שיכים לצבור, וכל אחד לוקח את חלקו בצדק. ויעבור ברחוב וירא והנה ארון-מת מובל בתופים ובמחולות, ויתפלא על הדבר הזה; ויענו אותו לאמר: אנו שמחים שמת זה שלם היה באמונת השם. ויעבור בשכונה אחרת וירא שם אנשים בוכים; ויגש וישאל אותם: למה אתם בוכים? ויענו ויאמר, כי בן נולד בבית הזה, ומי יודע אם שלם יהיה באמונתו. – מחלות וכל פגעים רעים אין בארץ ההיא, גם חיות רעות אין שם. וישב הנביא עוד הפעם על הברק וישב כרגע למקומו.
ב
בני משה הצדיק, עליו השלום, שלא אבו לטמא נפשם בטומאת הגויים וילכו ויבקשו להם מקום מנוחה במדבר, כדי לעבוד שם את ה' בתום ובצדק, המה חונים בארץ רחוקה מאד, ונחלים רבים סובבים אותם מכל עבר. המה יושבים בבתים מפוארים, בבנים מהודרים ובמגדלים גדולים, ולהם גנות ופרדסים, מוציאים כל מיני פירות שבעולם. רוח שלוה והשקט שורר בכל; אין שם כל דבר טמא וכל שרץ, לא נחשים ולא כלבים, ואין שם חולים כלל; איש ישכב על מיטתו, יצווה על ביתו והנה הוא פושט רגליו ומת. ואין בכיה למת. הלא הכל הולך לעולם של חיים אחרים. ימי החיים על אדמות שם – מאה ועשרים שנה. ומעולם לא ימות בן בחיי אביו.
בעלי-אמונה הם האנשים ההם מאין כמוהם; מעולם לא ישבעו גם על אמת. את בתיהם ואוצרותיהם אינם סוגרים אפילו בלילה, נער קטן מוביל עדר צאן, ואינו מתירא לא מן הלסטים ולא מחיות רעות ולא מן השדים וכל פגע רע. קדושים המה, ועדין הם עומדים בקדושתו של משה אבי אביהם, לפיכך בחר ה' בהם ונתן להם חיים שקטים כמו אלה.
ג
וישבו בארצות ערב ארבעה שבטים עברים מפליטי יהודה. שלושה שבטים נחשבו לבני אהרון הכוהנים ויכּבדו על פני העם; ושבט אחד, אשר חי בארץ חבור, התיחס לצאצאי יונדב בן רכב; הוא יהונדב, אשר ציוה את בניו אחריו, כי לא ישתו יין ובתים לא יבנו, כי אם באוהלים ישבו כל ימיהם, ויהיו הרכבים נעים ונדים עם עדריהם אחרי חורבן הבית, ויבואו עד כיכר ויראו את הארץ כי טובה, ויאחזו בה. וימשלו שבטי היהודים בארצות הללו ממשלה בלי מצרים וילכו בדרכי אבותיהם הקודמים וישמרו מסורות קדומים. איש על דגלו חונה ואיש איש מתיחס למשפחתו ולבית אבותיו. מה טובים אהלי-יעקב אלה גם בארץ לא להם!
עוֹד מִבְּנֵי הַשְׁבָטִים 🔗
א: הַשְׁבָטִים
ויהי בעבור הנוסע הגדול אלדד, בן מחלי, בן יחזקאל, בן חזקיה, בן עלוק, בן שמעיה וגומר, ימים ומדינות, לבקש כל שבטי הגולה ללשונותיהם, ישב בספינה לשוט בארץ, ויהי בחצי הלילה וישב ה' רוח גדול וחזק מאד, ותישבר האניה, וימַן ה' לו ולעוד איש אחד עברי קרש אחד ויאחזו בו ויבואו בעוד יום וחצי לחוף אחד, המה ירדו אל החוף לחַפש שם מזונות ומים, כי רעבו ויצמאו, ויפגשו בבני-כושיים שחורים הולכים ערומים, כבהמות נדמו, והם גם אוכלי אדם. המה תפשו את חברו של אלדד, שהיה איש שמן, שחטוהו ויצלו את בשרו, ואת אלדד, שהיה בשרו כחוש, הניחו עוד לנפשו. לאחר ימים בא חיל גדול ממקום אחר, שעשה מלחמה את הפראים וַישבּ מהם שבי רב. ויהי גם אלדד בין השבויים, שם עבד ימים רבים, והיו האנשים ההם משבטי עובדי-האש, והוא היה מתגנב תמיד והתפלל לאלהי ישראל.
ויהי אחרי ימים ויעבור סוחר יהודי אחד מבני שבטי יששכר ויפדה את אלדד בשלושים ושנים שקלי־זהב, ויביאהו לארצו, ארץ פוריה, ממזרח למערב למדי ופרס; הארץ הזאת שוכן שבט ראובן, על-יד שבט ראובן חונים שבט אפרים וחצי שבט מנשה וגם שבט שמעון שם הוא. ואצלם אין מלחמה ודברי-ריבות. בכל שוררים השקט ובטח ואין פגע רע. שם שופטים נחשון, והם מדברים בלשון-הקודש ובלשון-פרס. ויאמר
אלדד: פה בארץ הזאת אשב, כי איויתיה!
ב: אַרְבַּעַת הַשְׁבָטִים
ויער ה' אלהי – ישראל את רוח מלכי אשור ויגלו את הראובני ואת הגדי וחצי שבט מנשה ויביאום לחלח וחבור ונהר גוזן וערי מדי עד היום הזה. אחריהם גלו גם שבטי דן ואשר. ויעשו השבטים מלחמה בעמים אשר סביבותיהם, ותהי ידם בעורף אויביהם ויכבשו שבע מלכויות ושבע ארצות, ומקומם עתה בחוילה הקדומה, אשר שם הזהב.
לשבטים ההם יש הרבה צאן ובקר, גמלים וחמורים, עבדים ושפחות, וגם אוצרות כסף וזהב ואבנים טובות להם, אין מספר.
ולהם מלך ונשיא, שם מלכם הוא עוזיאל, ושם הנשיא הגדול – אליצפן, ודגלם לבן, ועליו כתוב: “שמע, ישראל, ה' אלהינו ה' אחד”. ובעת צאתם למלחמה, יתקעו בשופרות ויתאספו מאה ועשרים אלף חילות עם דגלים. אין מי שיעמוד נגדם.
ג: אֶלְדָד בְּאַגָּדַת הַקָּרָאִים
ויהי כי נשבּה אלדד במסעיו עם אחד מחבריו בידי אנשים פראים אוכלי אדם, תפשום ושמו אותם בבור לפטם אותם ולעשות את גוָם טוב למאכל, הוציאו את הראשון אחרי חודש ימים ושחטו ואכלו את בשרו מטוגן בשמן. ואולם אלדד נמלט בערמה; כאשר ראה כי אדוניו הוזים שוכבים, ויתחזק ויצא מן הבור ויקח את החרב, שהיתה מונחת אצלם, והרגם אחד אחד וינס. ויבוא לנהר אחד, ואין מעבר עליו, ויקפוץ המימה, וירא מרחוק והנה ארז שט על-פני המים ויאחז בו ויבוא עד גבול מצרים. וילך משם מהלך עשרה ימים וימצא מקום מלא כל טוב, לא ראה מקום יפה כזה מימיו; ויעבור הלאה וירא הררי-עד, גבעות-שדי ומערות לרגליהם. וירא עופות גדולים עד למאד; וירא את הנץ והפרס, את הנשר והעזניה בעלי האבר, כנפיהם כגובה המגדל, חוד פיהם כחנית, ויערכו העופות הללו מלחמה עזה עם הגמדים שוכני העמקים. מחנה של עופות כיסה את עין הארץ. ויעמדו מזוינים והגמדים עומדים נגדם לצבאותם, והנה קפצו אלה על אלה. העופות מכים בצפרני רגליהם הגדולות אמה, בכנפיהם ובפיהם החדים. ואלה מסקלים לעומתם באבנים, בחצים, ברומח ומגן ובכל כלי קרב. פגיעה עצומה! נחל דם נוזל, עינים מנוקרות ויוצאות מחוריהן, גידים נעקרים ממקומם, נבלות המתים מושלכות כפגרים מתים, וישאל אלדד למחזה הזה, ויאמרו לו: יום אחד בשנה ביום הרת עולם והבעת דין לכל חי, נלחמים אלו עם אלו, ואחרי-כן ישובו המחנות למקומותיהם ותשקוט הארץ עד תום השנה.
סִפּוּרִים 🔗
א: הַשָׁט
בארץ פרס חי איש עברי אחד מגדולי עשרת השבטים, מוצאו משבט אפרים, והוא חכם ומשכיל, יודע לשונות וטבעי הצמחים וגם חרוץ במעשהו, לא מפחד ולא יחת לבו גם ביום צרה. הוא היה עובר ימים במסחרו, היה בא לארץ הודו, אשר שם מולכים מלכי העכו"ם, וגם בין משכנות פראים יפלס לו דרך. כבר היה נשבה ונמכר לעבד וימצא את חירותו ברוב תחבולות. אין לך ארץ שלא ידע את מהלכה ודרכה ואין עם שלא ידע את משפטיו.
בני בנים של עשרת השבטים הם עם אחר מגולי בני-יהודה; אין להם התלמוד ונושאי-כליו, ואין להם פוסקים ו“שולחן ערוך” ומנהגים הלכתיים רבים. גם ספר דניאל וקוהלת לא יכירו, אבל להם מסורות מיוחדות, שנושאם הם מלכי ישראל הראשונים וגיבוריהם. את ספר התהילים הם יודעים, אבל עוד יותר יכבדו את תהילות שלמה וזמירותיו ובהן יהגו תמיד. גם ברכבם על סוסיהם וכלי-זינם בידם, לא ישכחו לקחת אתם את ספר תהילות שלמה, שחכמתו רבה מאד.
ויהי היום ויצא העברי הפרסי הזה בספינתו בים, והיא טעונה כל סחר ארצו; מגמתו לבוא עתה למדינה חדשה ועשרה עבדים ומַלחים שומרים לראשו. ותהי הדרך קשה, סלעי מגור התרוממו מן הים, עד כי כמעט התפוצצה הספינה בהתנגשה בהם. קור גדול שרר וילאו העבדים ללכת הלאה ויאמרו לשוב. ויהי בראותם כי אדונם אינו שומע להם לשוב אחור, ויתקשרו עליו להשליכו המימה. ויתלחשו על-אודות הדבר הזה יחד. והוא הבין מזימתם, כי המה חורשים עליו רעה, תוך כך ראו מרחוק אי אחד ויחתרו לבוא אליו. ויגיעו אל חופו, ויעלו הנוסעים עליו, לערוך מדורה להתחמם, והמפקח נשאר בספינה. ויהי כי עלה הלהב, התחמם עור הלויתן, שגבו הוא אשר נראה כאי, ויתהפך על צדו ויפלו כולם המימה, ואדונם שט הלאה בספינתן וימלט. כה הלך לבדו עוד ירח ימים, ותכל הצידה אצלו וירעב ללחם. ולא ידע עצות בנפשו.
לפתע והנה נראה לו נאד אחד צף על-פני המים, וירם אותו בידו, וימצא בו מיני מאכל ומשתה טובים. ויהי באכלו ושתותו מהם וינעמו מאד לחכּו, נפתח אצלו חוש ששי; והיה צופה ומביט מה שנעשה לארבע רוחות הים עד למרחק. וירא לצד מזרח, במרחק ב' מאות מיל, אניות שודדים, אשר זה דרכם לקחת בשבי כל ספינה הבאה בגבולם ויושביה, את המטמונים יקחו להם ואת הנוסעים ימכרו לאוכלי-בשר, ויפן וירא לצד מערב, במרחק שלוש מאות מיל, את השאול הנורא, שכל באיו לא ישובון. לצד צפון ראה שר של ים מושיט לשונו, ומפיו יז קצף, ולצד דרום ראה אי חדש, ולו חומות-ברזל והן סגורות על מסגר. ויט ספינתו לצד ההוא ויאמר לנפשו, עלי לבוא לאי הזה ויעבור עלי מה. ויבוא אחרי שבעה ימים ושבעה לילות אל האי הזה, והוא מוקף מכל צדדיו, אין יוצא ואין בא.
יסובב את האי שלושה ימים ושלושה לילות, וכמו קסם פרוס עליו. ביום תשמע ממנו המולה רבה ובלילה דומיה בו. הוא הכיר מהחומות הבנויות אבנים מחוטבות ומהמגדלים שעל ראשן, כי שם מושב בני-אדם; אבל לא ידע ולא השיג את חיבורו של האי הזה עם שאר חלקי עולם. כבר אמר נואש מחפצו ויעל על ספינתו, לשוב בדרכו אשר בה בא, וישא עיניו והנה ספינה גדולה באה לעומתו ובה יושבים ענקים וכובעיהם ברזל, וישאלו אותו הבאים לאמור: מי אתה? מאין תבוא? ומי הביאך הלום? ויאמר: עברי אנכי מארץ פרס, ואשוט עם סחרי בים. ויאמרו לו: בוא אתנו ושב אצלנו. ויאמר להם: האם רחוקה ארצכם מזה? ויענו ויאמרו: הנה האי אשר תראה מקום מושבנו הוא. ויתאֶו לבו לדעת מעשי האי הזה ויאות להם ויאמר: כדבריכם אעשה. ויבואו אל החוף, ויקשרו את הספינות לתורן, ויפרקו את המשאות ויתקעו בקרן ותיפתח מערה בעומק הקרקע ויכּנסו בה ויקחו גם אותו אתם. אחרי שעה ומחצה באו אל המבוא ויעלו במעלות. ויצא לקראתם קהל גדול בשירה ובתופים ויובילו אותם לבתיהם דרך רחובות יפים מאד, אשר לא ראה כמוהם ליופי. גם לו נתנו מלון. וישקף בעד החלון לתהלוכות העיר וירא את חיי יושביה. כל הגברים המה בעלי קומה, אבל הנשים קטנות הן. כל יושבי האי עטופים הם בגדים לבנים ועל ראשם מגבעת גדולה, בה נוצת הנשר. שרים ינשאו בקרון על שכמי עבדים; וכי יפגש דך את שוֹע – יפול לפניו מלוא קומתו והוא יעבור על גבו. על קרקע הבתים פרושים מרבדים יקרים ואין כסא לשבת. בלילה לא נרות וכוכבים יאירו להם. אין להם כסף עובר לסוחר, רק מחליפים בני-אדם את קניניהם זה בזה. מלח לא ישימו במאכלם; וכל מי אשר יטעם ממנו. אחת דתו למות.
במשך שבתו אצלם, ראה כי אין להם לא שבת ולא יום טוב, לא כתב ולשון וספר, ואין שום לימוד ואומנות כלל. רק לצבא ילמדו ידם, זכר ונקבה; וכולם הם רובאי-קשת. מבהמות-הבית להם רק עיזים משונות בעלות שלוש קרנים, ורצות הנה כצבאים. סוסים ושוָרים און להם כלל ובשר לא יאכלו. אורז שרוי בחלב-העז זה הוא מאכלם ומיץ-אילן הוא משתיהם. אשה, בחירת-העם, שופטת את כל שבטי האי, ולה שלושה יועצים סריסים יושבים תמיד מולה; ובמותה ישָׂרפו הסריסים עמה ויציגו עליהם גל של אבנים.
ויהי כעבור שלושה חודשים וישכם התייר בבוקר, יום השבת היה, והוא שמרו גם בגולה, והנה נשמע קול מצלתים והמולה רבה. וירא את העם חוגג, על כל הגגים והמגדלים דגלים אדומים מתנוססים, וכל אדם, כשוֹע כגדל, כאיש כאשה, כזקן כנער, כןלם מלובשים בגדים אדומים ועטופים אדומים. ויצא וישאל לאנשי המקום: מה לכם היום? ויענו אותו לאמור: עובדים אני ואלהים שבתאי, ואחת לשלוש שנים אנו חוגגים לו ומקטרים לו, כי ביום הזה הוא שב אלינו מִסַבּב את העולם, להופיע על ראשינו. ויאמר להם: הלא שבתאי אך כוכב הוא, מעשה ידי אלהים, ולא אלהים עצמו. ויתפשו אותו ויאמר: כופר באלהים הוא הזר הזה, אשר בא לשכון בגבולנו. ויביאו אותו לפני המלכה והסריסים ויאמרו: כדת מה לעשות לאיש הזה, אשר הזיד לדבר סרה בשבתאי אלהינו. ויצעק העם: אשר בא לשמוע דבר המשפט, לאמור: ננקרה את עיניו ונשיב אותו בספינתו עיור. ותאמר המלכה: הירגעו, עבדי, ואל תדברו משפט בפני. ותקרא לו ותאמר: הודה על פשעך, איך מלאך לבך לכחשׁ בשבתאי האלהים הגדול על כל אלהים. ויאמר העברי: ידעתי, כי מלכה חכמה אַת, ולבך יודע צפונות וגם תהלוכות שאר העמים; הלא עם ועם ואלהיו, עם ועם ולשונו, עם ועם ודתו. אם שבתאי מולך עליכם, והוא יושיעכם ויגן עליכם, הלא אתם תעבדו לו, וכן מסורה לכם מאבותיכם ומאבות אבותיכם כל הימים. אני ועמי בארץ רחוקה אנחנו יושבים, דתנו שונה מכל עם ותורתנו היא תורת אלהים, ובה נאמר, כי האלהים ברא את השמים ואת הארץ וכל צבא השמים ואת הכוכבים הגדולים. אמנם כוחות רבים לאלה והמה יאירו לארץ ולדרים עליה, אבל עוד מושל עליכם גבוה מעל גבוה. כה למדו אותנו נביאינו וחכמינו מדור דור, וגם כי גלינו מארצנו, תורתם בפינו. ותען המלכה, השופטת אותו, לאמור: אם באמת אלהיכם עוד גדול משבתאי אלהינו, ננסה להקריב אותך קרבן, ויבוא אלהיך ויצילך מידינו.
ויאמר העברי: עשו עמדי כטוב בעיניכם, באלהי לא אכפור, ויציתו אש ברחוב העיר ויקחו אותו ופשטו בגדיו מעליו, ויקיפוהו חבילות זמורות וישליכוהו אל האח המבוערת. מיד נתקדרו השמים העבים ומטר ניתך ארצה ויכבה את הבּעֵרה.
הנה ביום חגם זה לא ירד מטר מעולם. ותמה כל העם על השינוי הזה ויאמרו: אמנם אלהיו יעמוד לימין הזר. ותצו המלכה להסיר את החבלים מאתו, לרחצו מהאפר ולהלבישו בגדי כבוד. וישלחו אותו מהאי בכבוד גדול, ויאמרו לו: לך ועבדת את אלהיך בארצך, אבל אותנו אל תפריע מעבודתנו אנו. ויתנו לו מתנות רבות.
ואחרי שלוש שנות טלטול ומאורעות שונים בממלכת הים שב האיש הזה אל עירו טעון עושר רב. מחציתו חילק לעניים ובמחציתו קנה ספרים לרוב ויחל לבאר ולפרש חכמתו של שלמה. וימת זקן ושבע ימים.
ב: הַנּוֹסֵעַ
ויהי בימי קדם איש אחד מזרע היהודים, ולו לב אמיץ ורוח עשוי לבלי חת. ויהי בשמעו על-דבר ממלכת עשרת השבטים, וישם נפשו בכפו וישנס את מותניו, ויחל לסבב מארץ לארץ וממדינה למדינה, למען יתור מקום האחים של בני-הגולה. ויצא מאלכסנדריה של מצרים ויעבור את הים; ואחר-כך עבר דרך מדבר גדול וירא שם חיות משונות, שחמש רגלים להן, שלוש עינים ושש אמות קומתן. מן המדבר בא למישור רחב, בו מרעה, ולא יכול למצוא קצהו, וילן שם הלילה, ויקם בבוקר, ותבוא רוח ותישאהו לארץ הרים, ולרגלי ההרים עיירות גדולות מלאות כל סחר הארץ, ונהר גדול משתפך ביניהן. וישאל לשם הנהר, ויאמרו לו: הנה זה גוזן, ולא רחוק מאתנו המקומות חלח וחבור, אשר שמה הוגלו בני עשרת השבטים; וילך הלאה וירא והנה מראשי ההרים יוצא להב-אש ומכסה את השמים. שמע קול רעש גדול, ויאמרו לו: זה קול געש של הנהר סמבטיון. וישאל את אנשי המקום לתכונות הנהר וליושבי הארץ אשר מעבר השני, ויאמרו לו: הנהר הזה רותח בכל ששת ימות השבוע ומשליך אבנים, רק ביום השבת הוא נח. ושם, מעברו השני, שוכן גוי עז, ערים גדולות ובצורות בשמים וגם ערי הפרזות לו הרבה מאד לאין מספר. וכשהעם הזה יוצא למלחמה, הוא מזדיין תחת דגלי שני מלכים, שם האחד אליעזר, המצביא ק"פ אלף גבורי-חיל מזויינים, שש מאות אמות קומתו ואורך חרבו שלוש אמות, וכששולף אותה מתערה יהרוג שמונה מאות חלל בפעם אחת; סוסי גבוריו נושכים לפנים ולאחור, והמה מלומדי מלחמה מאין כמוהם. ושם המלך השני דניאל, איש גיבור מכה אלף חלל בפעם אחת, קשתות גבוריו הנה מגידי השוָרים וחצים מעץ קליל להם, שנונים בראשם ומלוטשים משלושה צדדים; והמה קולעים אל השׂערה במרחק חמש מאות אמה ולא יחטיאו. עפרות זהב להם משלל האויבים, וארצם רחבת-ידים; בה עשרים וארבע מדינה. ונציב, איש-חיל, מפקד על כל מדינה ומדינה. וישאל אותם עוד: מאין הגוי העז הזה? ויענו ויאמרו לו: עם זר הנהו, ובא מארץ קטנה הנושבה משבטים שונים בני אב אחד, ויהי ריב בין האחים ורבה המשטמה ביניהם. וירא השבט הזה ברעת ארצו ויקם וילך ויבקש לו ארץ חדשה.
ג: עַל הַנְּהָר
ארץ הודו, היושבת על נהר סמבטיון, היא ארץ מבורכת בכל זרע דגן למינהו, בפירות העץ ובפרי האדמה למיניהם ובכל מיני חיות ועופות, דגים ויצורי מים; שם רועה שור-הבר, וצפור גדולה מאד הנושאת פר בכנפיה, גם חיות משונות יש שם ובני-אדם משונים, בקצה המדבר יש אנשים, שקרן במצחם ואין להם כי אם עין אחת; ובקצה במדבר השני נמצאים בני-אדם, שלהם שתי עינים לפנים ושתים לאחור; המה אוכלים רק בשר החי והם מזרעם של גוג ומגוג. יש שם גם מדינות של גמדים וננסים. שקומות מלכיהם ושריהם כקומת נערים בני חמש שנים. ומשפחה אחת של עופות גדולים תעשה בהם שפטים אחת לשנה.
למזרחה של הודו – נהרי שמן, נחלים הולכים מעדן, ונהר אחד סובב מדינה גדולה, והוא משליך אבנים בכל ששת ימי המעשה וגועש ברעש, וביום השבת ישקוט וינוח. ושם מעבר לנהר, ממלכת שבעת שבטי-ישראל, יוצאי ארץ כנען; ולהם ממלכות גדולות ועצומות. למשמעת המלך הראשון שלהם סרים מאתים ממלכות והרבה השלטונות. ולו שרי צבא לאלפים, אנשי-חיל לרבבות. לא ראיתם גיבורים עזים כאלה כל הימים. אחד מהם ירדוף אלף, ואין ארץ וממלכה יכולה לעמוד נגדם. ובפנים הארץ רב טוב צפון להם, ועושרם ולאוצרותיהם אין קץ.
עוֹד סִפּוּרִים 🔗
א: הַכֹּהֵן
בארץ צוען קראו ואהרן בן עמרם, להיות לאלהים למשה ולשרת במקדש לפני ה‘. ויעבוד את עבודתו באוהל ובמקדש, הוא וזרעו עד עולם, לכפר על בני-ישראל ולשאת את עווֹנם. אבל משהחל שמש הבית ועוב גברו בעלי-הזרוע. הטובים והישרים בלבותיהם, והם מזרע קודש, נדחקו, ובאו חללים לכהונה. ויהי מקדש ה’ למערת פריצים, לא פעם ולא שתים צוחה העזרה ויצאה בת-קול ואמרה: צאו לכם בית-בייתוס. צאו לכם, זרים. צאו אלו שטימאו בית אלהינו! ואין שומע. אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבותי, שאין אליהו בא לטמא ולטהר, רק ורחק המקורבים ולקרב את הרחוקים.
רב אחד מרבי הגולה, היה משתוקק כל ימיו לראות ירושלים בבנינה והר הבית על מכונו, וכל ישראל עולה שלוש פעמים בשנה ליראות את פני האדון ה‘. וירא בחלומו, והנה הוא וביתו יצאו מבבל ירושלימה למועד ה’. וישבו בסוכות, כי חג האסיף היה. ולקחו כל הבאים פרי עץ הדר, כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, והקיפו העם והכוהנים והלויים את הר הזיתים ושוררו מזמורי תהילים בקול נמוך. וירא והנה הכוהנים לבושים סיריקון מעילי בוץ וארגמן, גם הלויים לבושים מעילי אפוד; וכשהכוהנים פותחים את פיהם, הלויים שותקים; וכשהיו הלויים מרננים, הכוהנים שותקים ומטים את ראשיהם. וירא והנה איש אחד זקן ביניהם, והוא חגור שק, ויכירהו, שהוא אליהו החוזה. ויגש אליו וישאלהו בלט: אימתי ייתי מר לבשר את ביאת הגואל? וינהו אליהו ויאמר: כשיהיו כל אלה, המקיפים את ההר הזה, כוהנים אמיתיים. אמר לו: וכי אין אלו מזרע אהרן? השיב אליהו ואמר: לא. וישאלהו שוב: איך נדע להבדיל בין כוהן-אמת ללא-אמת? ויראו בתוך כך והנה איש אחד הולך בקצה המחנה נבזה ונמאס בעיני כל, בגדיו קרועים, והוא חיגר ברגלו האחת מצד זה וסומא בעינו האחת מן הצד השני; אמר אליהו: זה הוא כוהן מזרע אמת.
ויחרד הרב וילַפת. וייקץ וירא והנה עמוד-אש עולה מן הארץ עד לשמים.
ב: הַהוֹלֵךְ
ויצא אחד מגדולי-הרוח ואנשי-השם מגבולות ארץ-ישראל וישא את רגליו ארצה בני-קדם. ויבוא אל כר נרחב מאד, ואחרי הכר יער גדול, והוא נטוע בשיפולי הרים, לא דרכה בהם רגל איש ואדמתם לא עובדה מעולם. וינח תחת אחד וענפיו סַבּוּהו, וישם אבן למראשותיו, כי עייף מאד; ויישן ויחלום, והנה סולם גדול מוצב ארצה ואת ראשו לא יראה, כי גבוה מאד, ואנשים גיבורים, חסונים כאלונים, עולים וירדים בו, וייקץ ותיפעם רוחו. ויפן כה וכה וירא מחנה אנשים מזוינים ופניהם כפני להבים, על כתפם המה נושאים זמורות גדולות אשר כרתו מהיער, ובידיהם חניתות של עץ ואבן ואבני קלע, ויירא מאד. ויגש אליו אחד מן המחנה, איש גבה-קומה
וענק מראהו, וישאלהו עברית: מי הביאך הלום, בן-האדם? ומיום גלות כבוד מבית-שומרון לא יצבה כף רגל איש במקום הזה בלעדינו. ברך אלהים כי בו-ברית אתה, כי לולא הדבר זהה אך דמך בראשך. ותריע המחנה, וירעש היער. בני שבט אמיץ, שכּוח ברזל לו, נפגשו את אחד מאחיהם הרחוקים, רחוקים מאד. ויען הבא יאמר: איש עברי אנכי מארץ העברים, ואתן את לבי כדניאל לדרוש בכל סתום משבטי-יה, אולי אמצא החזון; ואתם אל תמנעו טוב מבעליו והגידו-נא לי מוצאכם ודבר פליאתכם, ויאמרו לו: בני עם חפשי אנו מבני שבטי-יב מקדם, אין מלך עלינו, כי אם ראשי מטות, איש איש שוכן לדגלו ולבית אבותיו; ואם נצא למלחמה, אין עם שיעמוד נגדנו, כי ה' אתנו אעם צבאותינו!
ויאמר להם האורח: הידעתם מה על-אודות אחיכם בני-יהודה? ויאמרו: ידענו, לנו ולהם תורת אל אחד, אבל שלנו מעטה משלהם, כי לא ישבנו יחדיו זה ימים רבים, ועמים רבים ומדינות רבות מבדילים בינינו. ויאמר עוד הבא: התדעו, כי גזרות רבות וקשות באות בכל עת על אחיכם הרחוקים לכלותם, ולולא שמר ה' חסדו לנו, כי אז לא נשאר לנו שריד? ויאמרו: לא בא המועד כי נעמוד לימינכם, כי עוד לא התחבר מלך הדרום אל מלך הצפון.
וישאל האורח עוד ויאמר: העוד רחוק הקץ? – ויאמרו: אל תוסף דבר עמנו ואל תוסף לשאול, שוב ולך אל מקומך ואל תבט אחריך, כי בנפשך הוא. ויפול לרגלם ויבקשם, כי יתנו לו אות וסימן ליום הגאולה; ויכוסו פני השמים ויהיו קולות וברקים וישמע קול צהלות סוסים דוהרים, וישא את וירא והנה כל המחנה כבר מרחוק אך את צלו עוד יכיר. לפתע התכסה הכל בענן, ואך ערפל מסביביו, וישב על הסלע ויבק…
ג: עַל גָּלוּת הַשְׁכִינָה
חסיד וצדיק גדול עבר בספינה על פני הים, ללכת לישיבה אחת להרביץ תורה. ותבוא הספינה אל אי אחד ותנח שם. וילך גם הוא אל החוף והתרחק מעט משאר בני-לויתו, להתפלל במנוחה. הוא הרבה בתפילה ובזמירות ויתמהמה עד בוש ויחפשו אותו חבריו ולא מצאוהו; ויעזבוהו לבדו ויעשו את דרכם הלאה. ויהי כי כלה את תפילתו וישב אל החוף והספינה איננה. ויחרד האיש לנפשו ויירא להשאר פה, וגם צידה לאא היתה לו. וירא מרחוק משעול אחד ויעבור בו, וימצא עצי-פרי ויאכל מהם וישׂבע. אחר-כך ישב על הקרקע והתחיל ללמוד בדברי חכמים ויבטח בה', כי ישמור לו חסדו, כה עבר עליו כל היום. ועת ערב קם והתפלל תפילת מנחה ומעריב. אכל מעט מהפירות וישכב שוב על הקרקע לישון ויהי בחצות-הלילה ויתעורר משנתו וישמע קול בוכה ומילל למרחוק. ויקם וילך אחרי הקול, וירא והנה איש זקן מאד, בן איזה מאות שנה, מתפלש באפר על הארץ ומתאונן על חורבן ירושלים. ןיגש אליו החסיד ויאמר: אל-נא יחר אף אדוני, כי אשאלהו: מי הוא ומאין הוא? ויען הזקן אותו: ירמיהו הנביא הנני, ונתקים בי: “מי יתנני במדבר ואבכה על שבר בת עמי”. כה אני יושב כל הדורות ומתאונן ומקונן את קינותי. וישאלהו החסיד עוד: העוד יארכו הימים עד ביאת המשיח? מיד באה רוח סערה ותשא את השואל למרחוק – ויחדל לשאול.
אחרי ימים שלושה באה ספינה ותנח על החוף. עלה בה והגיע לביתו, אבל לא האריך עוד ימים, כי על-כן ראה את האלהים…
הָכּוֹזָרִים 🔗
א
מבני תורגמה בן גומר, בן יפת, ככתוב בספר היחס לדברי הימים, ויצא עם הכוזרים, עם גיבור ואנשי-מלחמה, וילחמו את אויביהם מסביב ויעשו להם מלחמה עזה וכבירה; ויתאחזו בארץ ויפרו וירבו וימשלו מים אל ים, וחיתיתם נפלה על כל העמים ועל הארצות.
וילוך מלך אחר ושמו בולָן, והוא יהי מלך צדיק וישר, ויעש הטוב בעיני ה‘. הוא ביער כל הגילולים מן הארץ, גירש כל המעוננים והקוסמים וילמד לארצו ולבני-עמו גם דעת התום והישר על-יד חרב המלחמה. כי כה אמר, גם בעת שלום על האדם להתחזק ולהיות לאיש חיל בדרכיו עם בני אדם מלמטה וביחסו אל שוכני-מעל. ויבוא אליו מלאך-אלהים החלום-הלילה ויאמר לו: הנה מצאת חן בעיני האל היחיד, המושל על כל בני-אלים; והוא שלחני אליך, להיות לך לפה ולאַמץ לבך. וייקץ ויאמר: אכן יש גבוה על גבוהים ועליון על עליונים, ואנכי לא ידעתי. וישמר את הדבר. וירא אליו מלאך ה’ שנית מן השמים ויאמר לו: ראה ה' את דרכיך וייטבו בעיניו; ואתה קבל עליך מלכותו, והוא יגדיל את כסאך מעל לכסא כל המלכים ויכרות לך ולעמך ברית-עולם. וירא המלך, כי המלאך בא אליו פעמים, ויקרא לכל שריו ועבדיו ויסַפּר להם את דבר חזיונו, אשר חזה, ויאמרו כולם: שליח ה' דיבר עמך. ואתה קבל מלכות ה' עלינו ונשמור את חוקיו, כי הוא אלהי האמת ואלהי הכל. ויעמדו כולם כאיש אחד ויקבלו עליהם האָלה את תורת בני-יעקב. ויהיו מאז לשבט השלושה-עשר בבני-ישראל.
ב
לא ביום אחד היה הדבר הגדול הזה, כי קמה משפחת עם זר לקבל עליהם ועל זרעם תורת הר-חורב, ולשמרה וללכת בדרכיה. לשמע ממלכת הכוזרים כי גדולה ורבה, נהרו אליה חכמים שונים מעמים שונים ומבעלי דתות שונות. ויהי כי ראו שהכוזרים אך עובדי-אלילים המה ובשם ה' לא קראו, ויתחילן לדבר על לבם, כי טוב להם להידבק באלוהים חיים מהתחבר עם עצבים. ויגידו להם על-אודות ספרי הברית ועל אודות כל החוקים והמשפטים, החרוטים האצבע האלהים. ויבואו האדומים ותורתם בידם; באו גם הישמעאלים ותורתם בידם; ובאו גם היהודים ותורת בידם; פעם גברו אלו,פעם אלו ופעם אלו. עד כי לבסוף ניצחו סיפורי התורה הישנה את בעלי התורת החדשות, בני בניה. ויקבלו הכוזרים עליהם את תורת בני-ישראל וילכו באורחותיה איזו מאות שנה, עד כי ניתּכה גם עליהם חמת ה', נתשם מעל ארצותם ובגולה התערבבו בגויים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.