לא בלבי נולדה המחשבה לפרסם בעודני חי את אגרותי שכתבתי במשך שנים רבות לסופרים ועסקנים לאומיים מבני דורי. כשאני לעצמי, הייתי בודאי מניח את הדבר, כנהוג, לבאים אחרי, שיטפלו בזה אחר מותי ויפרסמו מאגרותי מה שימצאו ראוי לכך. אבל בין הסופרים היושבים עמי עתה פה בארץ ישראל נמצאו חברים קרובים שעבדו עמי יחד זמן רב, בהיותנו עוד בארצות הגולה, וידעו תכונת אגרותי הנזכרות, אשר חלק מהן קראו עוד בשעת כתיבתן, והם, החברים הללו, האיצו בי לגשת בעצמי אל המלאכה הזאת תיכף, בהיותם חושבים, כי החומר הכלול באגרותי ערכו רב לתולדות ספרותנו ותנועתנו הלאומית בדור האחרון, וכי אני בעצמי מוכשר אני יותר מאחרים לבחור מה שראוי להשמר מאיזה צד ולהוסיף ביאור במקומות שיש צורך בכך. ועוד גם זאת: מי יודע מה יהיה אחרַי – אם ימָצאו אז אנשים מן המוכשרים לזה אשר יואילו לאבד זמנם וכחם בעבודה שכזו. וכה חזקו עלי דברי חברַי והביאוני לקבל דעתם. ביחוד גרם לזה מה שגם מצבי האישי עתה מתאים לכך. כי בסבת מחלה ארוכה, אין ביכלתי בשנים האחרונות לעבוד עבודה מקורית שיש בה יגיעת המוח במדה מרובה, - והיתה לי עבודה זו – עריכת אגרותי והדפסתן – למלאות חלק מזמני בדבר שאינו משולל תועלת ושאינו דורש עם זה יגיעת בשר ורוח יותר מאשר אוכל שאת. גם מו"ל נמצא לי תיכף, אשר קבל עליו הוצאת הספר בחפץ לב. ובתנאים נוחים כאלה נגשתי אל העבודה ברצון ובהכרה פנימית מעודדת, שגם בימים הרעים האלה, ימי זקנה וחלי, עדין לא בטלתי מן העולם לגמרי, ועושה אני דבר שעתיד אולי להביא תועלת מצד ידוע.
יותר לא אגיד מאומה על עצם הדבר, אבל רוצה אני להוסיף פה איזו הערות והוראות, בנוגע לאופן הסדור והכללים שקבעתי לי בזה.
א. את המנהג להשאיר בידי העתק ממכתבי קניתי לי רק בעת שבאתי לברלין ליסד את “השלח” (אוגוסט 1896). כל המכתבים הרבים שכתבתי לפני זה – והרבה מהם היו חשובים לתולדות התנועה הלאומית וישוב א“י באותו הזמן – לא נמצא בידי העתק מהם ולא נכנסו לע”ע לקובץ זה1. רק שני מכתבים שמסר לי ידידי מר י. ח. רבניצקי – והם נכתבו רק כחודש או שנים לפני הזמן הנ“ל – אותם הכנסתי בראש הקובץ. – ואולם עדיין לא נואשתי לגמרי מן האפשרות לקבל במשך הזמן קצת מן המכתבים ההם. למטרה זו פרסמתי מודעה בכה”ע, שבה בקשתי את כל אלה שיש בידם מכתב או מכתבים מאתי מן הזמן שלפני ספטמבר 1896 – לשלחם אלי, ואני מבטיח להשיבם לבעליהם אחר השמוש בהם, אם רצונם בכך. והנני כופל בזה את בקשתי זאת ורוצה אני לקוות, שתמָלא עד כמה שאפשר. ואולם יודע אני, שאפשרות זו מוגבלת מאד, לפי שרוב המכתבים האלה ודאי כבר אבדו ואינם, אם לרגלי מות בעליהם, או לרגלי הבלבולים הכלליים בעולם (ביחוד ברוסיא) בשנים האחרונות. אך מה שנמצא עוד הייתי חפץ להציל מן הכליון. ואם יעלה הדבר בידי, אתן בסוף הקובץ “מלואים”, שיכללו בעיקר אותם המכתבים מן התקופה שלפני זמן התחלת הקובץ.
אך מלבד זה יש גם מכתבים שנכתבו לאחר התקופה ההיא אשר לא נמצא בידי העתק מהם מסבות שונות, או שההעתק שבידי יצא מטושטש ביותר ולא יכלתי להשתמש בו. והנני מבקש בזה מאת כל אלה שיש בידם מכתבים חשובים מצד תכנם אשר לא נמצא, בקובץ הזה (ודאי מסבות הנזכרות), - שיואילו לשלוח לי את המכתבים, בשביל לתתם בספר ה“מלואים”, וגם את אלה אני מבטיח להשיב לבעליהם, אם ידרשו זאת ממני.
ב. מובן מאליו, שהכנסתי לקובץ הזה רק מכתבים שיש להם, לפי דעתי, ערך ידוע מאיזה צד, בתור חומר לתולדות הספרות העברית והתנועה הלאומית, או לתולדות נושאיהם של שתי אלה, בדורי. בכתבי את הדברים האלה, אינני ידוע עדיין, מה תהיה כמותו של הקובץ הזה, כי רחוק אני עוד מאד מן הגמר, אבל בכלל נראה לי, שמה שאכניס לא יהיה יותר – ואולי פחות – משליש מכל המכתבים שנמצא בידי העתק מהם. כי מלבד המכתבים שאני משמיט מפני הטעם הנזכר (כלומר, שאיני מוצא בהם דבר הראוי להשתמר), משמיט אני גם כן הרבה מכתבים אחרים, מפני כבוד הבריות. הרבה מן האנשים שאליהם או עליהם כתבתי – עודם בחיים, וגם אלה שכבר אינם – חשבתי לי לחובה לשמור על כבודם ולהמנע עד כמה שאפשר מלפרסם דברים שיש בהם עלבון לזכרם.
ג. מפני הסבות הנזכרות (ולפעמים גם מהיות ההעתק שבידי קצתו מטושטש) השמטתי בכמה מקומות דברים רבים גם מתוך המכתבים שהכנסתי. וכדי שידע הקורא, איפה וכמה נשמט בכל מקום, ציינתי כל ההשמטות בגופי המכתבים על ידי נקודות, על פי כלל זה: ארבע נקודות מורות על השמטה קטנה (לפעמים רק איזו מלים ולפעמים גם איזו שורות); חמש – על השמטה בינונית, שאינה מגיעה לעמוד שלם, ושש – על השמטה גדולה, כעמוד ויותר. ויש גם שמתוך מכתב ארוך העתקתי פה רק שורות אחדות, וכל השאר השמטתי, מפני הטעמים הנזכרים.
ד. גם זה מובן מאליו, שרק לגרוע הרשיתי לעצמי, אך לא להוסיף עתה דברים שלא נמצאו בגופי המכתבים וגם לא לשנות בהם שנויים עיקריים. ואולם יש – וגם זה רק לעתים רחוקות – ששניתי מלה או מבטא לשם תקון הלשון או הסגנון, ובמקרים כאלה נזהרתי תמיד, שלא תשתנה על ידי זה כונת הדברים.
ה. הרבה מכתבים שבקבץ הזה נכתבו בלשונות אחרות (רוסית, אשכנזית או אנגלית), ותרגמתי אותם עתה לעברית ורשמתי בראש המכתב בשני חצאי-עגול: “תרגום מרוסית” או “תרגום מאשכנזית” וכו'. כמובן, השתדלתי שיהיה התרגום מדויק ככל האפשר, אבל, כידוע לבקיאים בטיב מלאכה זו, אי אפשר לתרגם מלה במלה, ביחוד משפה אירופית לעברית, ובמקומות רבים צריך הייתי לילך סחור סחור ולמסור את הכונה רק בקירוב. מפני זה היה באמת הדין נותן, שמלבד התרגום העברי, אתן פה גם גופי המכתבים בלשונם המקורית, אלא שזה היה מגדיל כמות הספר יותר מדי, והתועלת לא היתה רבה כל כך. כי סוף סוף אין זה ספר מדעי, שהדיוק בכל פרט ופרט הוא דבר מוכרח, ובעיקרי התרגום פה מדויק כל צרכו ואפשר לסמוך עליו.
ו. מפני שגם אני וגם האנשים שאליהם כתבתי נמצאו פעמים ברוסיא ופעמים בארצות אחרות, טבע הדבר מחייב, שהיום הרשום בראשי המכתבים הוא לא תמיד על פי “לוח” אחד, וכדי להסיר את הערבוביא הזאת, החלפתי עתה את ה“דַטום” הרוסי – בכל מקום שנמצא בגופי המכתבים – בזה של ארצות המערב על ידי הוספת הימים שבהם נבדלו זה מזה. ה“דטום” העברי, במקום שנמצא, נתתיו גם פה, ועל ידי זה יקל על הקורא לחשב ולמצוא לעת הצורך את הדטום העברי גם במכתבים שלא נרשם בראשם. כי מטעמים מעשיים השתמשתי במכתבַי כמעט תמיד במספר הנהוג במדינה, ורק לפעמים הוספתי גם את הדטום העברי.
ז. שמות אנשים פרטיים הנזכרים במכתבים נתתי פעמים במלואם ופעמים בראשי תיבות ופעמים שהשמטתים לגמרי והצבתי במקומם נקודות, - הכל לפי שנראה לי יותר מתאים אל הכלל הגדול שהחזקתי בו תמיד: שמירת כבוד הבריות. מטעם זה נתתי לפעמים רק בראשי תיבות גם שם האיש שאליו כתבתי.
ח. פעמים שבסוף המכתב, אחרי חתימת שמי, יש הוספה בצורת “פוסטסקריפטוס”. ואולם פה, שהשמטתי חתימת שמי בסוף כל מכתב, באה ההוספה שבסופו כחלק ממנו בלי הבדל מן השאר. ובאמת כמעט תמיד כוללת ההוספה רק דברים ששכחתי להכניסם לגוף המכתב, ולא שהיתה בזה כונה מיוחדת לתתם במדור מיוחד.
ט. ההערות שהוספתי עתה בשולי העמודים הן רובן רק מראי מקומות למכתבים אחרים, ששם ימצא הקורא דברים הנוגעים להענין המדובר ומוסיפים לו ביאור. אבל לפעמים נתתי בהערות גם פרטי איזה מאורע, המפיצים אור על הדברים שבגוף המכתב. לצערי הגדול, הרבה מאורעות מן התקופה הארוכה, שבה נכתבו המכתבים, לא נשמרו בזכרוני בכל פרטיהם, ובמקרים כאלה, שלא הייתי בטוח, כי יכול אני למסור הדבר בדיוק הדרוש, בחרתי בשתיקה, אף במקום שטוב היה להוסיף ביאור, – כדי שלא להכשל בטעות ואַשגה את הקוראים.
אחד העם. 🔗
תל-אביב, סיון תרפ"ג.
-
במקרה נמצאו בידי איזו מכתבים מאותו הזמן על דבר אגודת “בני משה”, ואותם כבר פרסמתי במאמרי “נסיון שלא הצליח” (עפ"ד IV). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.