רקע
יהודה קרני
עָלִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

 

א. יוֹם יוֹם הַלֵּב נִגְדָּשׁ

יוֹם יוֹם הַלֵּב נִגְדָּשׁ

יוֹם יוֹם נִגָּר הַלֵּב;

כְּנֹגַהּ אוֹר בְּבֵית מִקְדָּשׁ

יָגוֹן בִּי מִשְׁתַּלְהֵב;

וְאַף דִּמְעִי יוּקַד

בְּלַהַט שֶׁל שְׂרָפִים.

אֵין זֹאת כִּי בְּקִרְבִּי לֻקַּט

נְהִי הָאֲלָפִים.


 

ב. אַשְׁרַי שֶׁאֲנָחָה כְּבֵדָה עוֹד תִּפְקֹד

אַשְׁרַי שֶׁאֲנָחָה כְּבֵדָה עוֹד תִּפְקֹד

אוֹתִי וַאֲנִי מֵיטִיב לִבְכּוֹת

בְּכִי אֱנוֹשִׁי פָּשׁוּט

עַל כָּל שֶׁהַיּוֹם יָשׁוּד;

וְאַשְׁרַי שֶׁאֲנִי יָכוֹל עוֹד אֶל גִּיל לִשְׂמֹחַ

וּמִכָּל עָוֶל בְּזַעַם לְהִבָּרֵץ.

וְאֵינָם נִפְתָּחִים הַלֵּב וְהַמֹּחַ

הַכֹּל לְתָרֵץ.


 

ג. עַל מָה אֶתֵּן תּוֹדֶה לְךָ, גּוֹרָלִי?

עַל מָה אֶתֵּן תּוֹדֶה לְךָ, גּוֹרָלִי?

עַל שֶׁבְּיָד אַחַת תִּמְזֹג כּוֹס רַעַל לִי

וּבַשְּׁנִיָּה – כּוֹס יְשׁוּעָה;

אֶת הַמְּרוֹרִים שָׁתִיתִי עַד תֻּמָּם,

אַךְ לֹא הִגַּשְׁתִּים לְאַחַי, שֶׁלֹּא לְהֻמָּם,

לָהֶם אַקְרִיב כּוֹס נֶחָמָה עִם כָּל שׁוֹאָה.


 

ד. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה

אֵינִי יוֹדֵעַ מָה

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי,

אַךְ אָדְמָתִי אָדְמָה,

פָּרְחָה מִלְּשַׁד דָּמִי;

הָאָרֶץ שֶׁרָדְמָה

בְּכִסּוּפֵי עַמִּי

יְרֻנַּן בָּהּ וְיִדְמַע

וְלֹא תֵדַע דֳּמִי.


 

ה. אֵשׁ מַכְאוֹבָם תִּבְעַר בְּכָל גִּידַי

אֵשׁ מַכְאוֹבָם תִּבְעַר בְּכָל גִּידַי,

לְמַעֲנָם אֲנִי כָּאִיב מִדַּי;

לְמַעֲנָם רִגְּשַׁנִי אֱלֹהַי קְדוֹשִׁי,

כִּי צַעֲרָם אָחוּשׁ בְּכָל שַׂעֲרַת רֹאשִׁי,

אַף זַעֲקָם אֶזְעַק מִכָּל טִפָּה שֶׁל דָּם,

כִּי כְּאֶחָד נִמְזַג חֶלְדִּי בִּי עִם חֶלְדָּם.


 

ו. שַׁבְּחִי, נַפְשִׁי, שַׁבְּחִי

שַׁבְּחִי, נַפְשִׁי, שַׁבְּחִי

תְּמוּרוֹת גּוֹרָלֵךְ,

שֶׁכֵּן תָּמִיד תִּתְאַבְּכִי,

עִם רֹב עָם אוֹ בְּאָהֳלֵךְ,

בְּגֵאוּת הָרִנָּה וְהַבְּכִי –

וַהֲרֵי זֶה כָּזוֹ יִגְאָלֵךְ.


 

ז. וְזֹאת לְךָ, רֵעִי, מַזְכֶּרֶת

וְזֹאת לְךָ, רֵעִי, מַזְכֶּרֶת:

אַף כִּי תִשְׁכֹּן בְּמַחֲבוֹאִים –

שִׁירַת חַיֶּיךָ הַנִּגֶּרֶת

בְּאֵין שׁוֹמְעִים וּבְאֵין רוֹאִים

עָמֹק נוֹקֶבֶת וּמְסָעֶרֶת

אֶת כָּל אַדְמַת הָאֱלֹהִים.


שנתון ‘דבר’, תש“ח–תש”ט

המלצות קוראים
תגיות