רקע
יהודה קרני
[סְבִיב בֵּיתְךָ כַּזָּר הִתְהַלָּכְתִּי]
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

סְבִיב בֵּיתְךָ כַּזָּר הִתְהַלָּכְתִּי,

וּבֵין עַמּוּדֵי הַפְּרוֹזְדוֹר תָּעִיתִי כְּצֵל הָעַרְבָּיִם,

וַתְּפַרְפֵּר כְּנַף רוּחִי עַל שִׁמְשׁוֹת הַדְּלָתוֹת

פַּרְפֵּר וּפַרְפֵּר,

עַד נָשְׁרָה אֵין אוֹנִים עַל מִפְתַּן הַבַּיִת,

וַתִּשַּׁר אַחֲרֶיהָ דִּמְעָתִי.

וְאִם מִי שֶׁהוּא פָּתַח אֶת־דַּלְתֵי הַבַּיִת לְרֶגַע –

אֲנִי לֹא הֻזְמַנְתִּי אֶל תַּחַת קוֹרָתוֹ;

וַיַּעֲבֹר עַל פָּנַי אִישׁ זָקֵן

מִזִּקְנֵי בֵּית יַעֲקֹב הַחֲרֵדִים,

וְתַשְׁמִישֵׁי הַקְּדֻשָּׁה מִתַּחַת לְבֵית שֶׁחְיוֹ,

עָבֹר וְרָמֹס לְתֻמּוֹ בְּדַל־כְּנָפִי,

שֶׁפִּרְכֵּס לְרַגְלָיו.

וּמִמַּעֲמַקֵּי הַבַּיִת הֵקֵרוּ תַּחֲנוּנֵי הָעָם הָעֲצוּרִים,

וַיְפַלֵּל שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר עַל שׁוֹלְחָיו,

וְלַבּוֹת הַנֵּרוֹת הִבְהֲבוּ לְמַעְלָה

עִם לַבּוֹת הַלְּבָבוֹת הַדּוֹלְקִים,

וּכְרוּבֵי הַזָּהָב הַסּוֹכְכִים עַל פִּתְחֵי הָאָרוֹן

הִקְשִׁיבוּ רַב־קָשֶׁב,


וּפִתּוּחֵי הַצִּיצִּים בְּכֹתֶל הַמִּזְרָח פָּרָחוּ,

עִם אַשְׁכְּלוֹת הָעֵנָב,

וַתָּנַע פָּרֹכֶת הָאָרוֹן נַעֲנוּעַ שֶׁל רֶטֶט,

כִּי עָבְרָה הַתְּפִלָּה בֵּין גִּידֵי רִקְמָתָהּ.

וָאֵרֶא – וּפְנֵי הַמִּתְפַּלְּלִים קָרָנוּ,

וְהָאִישׁ שְׂבַע הַיָּמִים – שִׁדְרָתוֹ נִזְדַּקְּפָה,

וַיִּנְעַץ בֶּן־דַּרְדְּקֵי מַבָּטוֹ הַתָּמִים בְּאָבִיו,

שֶׁקִּפֵּל טַלִּיתוֹ,

וּנְשֵׁי יַעֲקֹב הַצְּנוּעוֹת הֵרִימוּ רָאשֵׁיהֶן

מֵעַל “קָרְבַּן־מִנְחָתָן”

וַתָּצֵצְנָה מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים לְתוֹךְ עֶזְרַת הָאֲנָשִׁים;

וַתִּטֹּף הַשַּׁלְוָה מֵעַיִן לְעָיִן,

וְנֶפֶשׁ עִם נֶפֶשׁ הִתְיַחֲדָה בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים,

וְהָיָה כֹּה טוֹב לְכֻלָּמוֹ.


וּבְעוֹד לא נָדַמָּה הַתְּפִלָּה

כִּוַּנְתִּי אֶת לִבִּי לַשִּׁיר וְלַתְּפִלָּה,

הַאִם אֶשְׁמַע מִתּוֹכָם קוֹל נַפְשִׁי,

אוֹ הֵדָהּ,

וּבְסִלְסוּל נִגּוּנִים אִם אֶחֱזֶה

אֶת־דַּרְכֵי לְבָבִי הַבּוֹדְדוֹת.

וָאֶתְמַהּ:

הַבַּיִת – בֵּית אָבִי,

וְהַקָּהָל – בְּנֵי עַמִּי וְאֶחָי,

וְהַתְּפִלָּה – אַחֶרֶת.

שְׁלִיחַ הַצִּבּוּר, תְּפִלָּתְךָ לְקוּיָה,

כִּי לֹא הוֹצֵאתָ אֶת־נַפְשִׁי בַּתְּפִלָּה,

וּמָה אִם עַל אַלְפֵי שׁוֹלְחֶיךָ בִּקַּשְׁתָּ,

וְעָלַי לֹא בִּקַּשְׁתָּ,

הֵן יָחִיד אָנֹכִי בֵּין רִבְבוֹת עַמְּךָ

כְּעַמְּךָ בַּתֵּבֵל הַגְּדוֹלָה;

וְכִי יִסְגֹּר הַשַּׁמָּשׁ אֶת שַׁעֲרֵי הַבַּיִת לְעֵת עֶרֶב,

וְגַם הָאַלְמֵימָר יְצֻנַּן מִקָּרְבַּן הַתְּפִלּוֹת הַחַמּוֹת –

עוֹד יִתְעֶה בֵּין עַמּוּדֵי הַפְּרוֹזדוֹר צֵל מַלְאָךְ לְנַפְשׁוֹ,

וְעַל פִּתּוּחֵי הַצִּיצִים בְּכֹתֶל הַמִּזְרָח

תְּפַזֵּז עוֹד תְּפִלָּה,

לא אֲמוּרָה,

וְאֶת דִּמְמַת הַבַּיִת כִּי יִקֹּב קוֹל תְּלוּנָה חֲשָׁאִית,

מִי יַגִּיד,

אִם שְׁכִינַת הָרַבִּים הוֹמִיָּה

אוֹ שְׁכִינַת הַיָּחִיד.

המלצות קוראים
תגיות