רקע
יהודה קרני
בְּכִי אִיּוֹב
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

 

א

בְּעוֹד עֲסִיס הָרִמּוֹנִים רוֹשֵׁף בָּאֶלְגָּבִישׁ

וּבְעוֹד שִֹפְתֵי שָׁנִי דְבוּקוֹת אֶל אַגָּנוֹת –

וְהִנֵּה סוֹפֵר מָהִיר רוֹשֵׁם: הָיָה פֹּה אִישׁ,

הָיוּ בָּנִים וְהָיוּ בָּנוֹת.


וּבְעוֹד בָּנַי, בְּנוֹתַי אוֹכְלִים, שׁוֹתִים,

וַאֲנִי בַּצֹּאן לִבְחוֹר גַּם לָךְ מַתָּן –

וַאַתָּה, אֵלִי, בַּמַּחֲבוֹאִים, מֵאֶל עֹרֶף הָרְפָתִים

כְּבָר מִתְלַחֵשׁ עָלַי עִם הַשָֹּטָן.


אֵין זֹאת אֲשֶׁר עֲוֹן כָּל חַי דָּרַשְׁתָּ מֵאִיּוֹב,

אֵין זֹאת כִּי לֹא אָמַרְתָּ דַּי בְּנֹחַ וְדָנִיֵּאל;

וְעַל אִישׁ יָשָׁר וְתָם וָטוֹב

קָשְׁרוּ קִשְׁרָם שָֹטָן עִם אֵל.


אַךְ לֹא מִמַּחֲבוֹאִים, אַף לֹא בַּעֲנַן מְלִיצָה

דַּבֵּר אֵלַי כַּיּוֹם אֶת דְּבַר הַדִּין;

הוֹי, שְׁכַב עִמִּי בָּאָבָק וְאַל תְּהִי מְחִצָּה

בֵּינֶיךָ וּבֵין הַשְּׁחִין.


וּלְאוֹר הַיּוֹם בִּמְקוֹם נָטְפוּ חָלָב וּדְבָשׁ

אֵלַי תֵּרֵד –

וְהִקְרַבְתִּי לָךְ מִבִּכּוּרַי, עִנְּבֵי מֻגְלָא נִבְאָשׁ,

וְנָתַתִּי חֶרֶשׂ לָךְ לְהִתְגָּרֵד.


 

ב

אֲנִי אֶשְׁתֹּק, אִם לֹא יִנְעַם

לְךָ קוֹלִי; אַךְ עַד עוֹלָם יִזְעַק

פִּצְעִי־חִנָּם

מֵאֵפֶר וּמִשָֹּק.


לֹא אֲבָרֶכְךָ וְלֹא אָמוּת.

יִרְקַב בְּשָֹרִי וִיהִי כְּתָו מַמְאִיר

בְּעוֹלָמְךָ, אֲשֶׁר אֵדַע, כִּי לֹא יָמוּט

מִדִּין מְעֻוָּת אֶחָד, וְאַף סֵדֶר לֹא יָמִיר.


וְאִם הַכֹּל לָקַחְתָּ – קַח נָא גַם רֵעַי הַמְנַחֲמִים

וְהַמִּתְחַסְּדִים,

הַמְגַלְגְּלִים עַל אִישׁ מְנֻגָּע מִדַּת הָרַחֲמִים

לֵאמֹר: צָדְקוּ מִמְּךָ כָּל אֵשׁ, כְָּל רוּחַ וְאַף כַּשְֹדִּים.

המלצות קוראים
תגיות