רקע
יהודה קרני
בְּתַעֲרוּכַת צַיָּרִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: מוסד ביאליק; תשנ"ב 1992

וְשׁוּב אֲנִי עוֹמֵד בְּבֵית הָאֳמָנִים,

מֵשִׂיחַ עִם עַצְמִי, דוֹבֵר אֶל כָּל צִיוּר:

הֲיִתָּכֵן, אֲשֶׁר מַכְחוֹל, צְבָעִים, שְׁמָנִים

יִדְלוּ חַיֵּי אָדָם וָנוֹף לִבְלִי שִׁיּוּר?


אֶרְאֶה תְּמוּנוֹת יַחְדָּו וְכָל אַחַת לְחוּד,

מֵהֶן שְׁרוּיוֹת בְּצֵל, מֵהֶן שְׁטוּפוֹת יַם־אוֹר;

אוּלָם אֲהָהּ: הוּקַע עַל כָּל מַסְמֵר עִם חוּט

נִיצוֹץ אֶחָד בִּלְבַד שֶׁל אִישׁ, גָּמָל, חֲמוֹר.


וּבַבִּיתָן — צַיָּר שְׁחוֹר־עַיִן מְטַיֵּל

וְהַמְבַקֵּר עִמּוֹ, צְהֹב בְּלוֹרִית הָרֹאשׁ;

דְּעוּ, עוֹד לֹא נוֹלַד אֳמָן, יֵדַע כַּיֵּל

אַף חֵשֶׁק הַנִּתּוּר שֶׁל אֶחָד פַּרְעשׁ.


הוֹ, צַיָּרִים, נַסּוּ גַם לְצַיֵּר אוֹתִי

עַל כָּל גַּוָּן שֶׁבִּי וְצֶבַע וּתְמוּרָה —

אִם לֹא תִּיגְעוּ לַשָּׁוְא (אֲפִלּוּ בְּמוֹתִי)

כְּמִי שֶׁבְּיָם סוֹעֵר יִיגַע לָצוּר צוּרָה.

המלצות קוראים
תגיות