רקע
שמריהו לוין
משורר מאי קא בכית?
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: וארשה; תרמ"ט 1889

(בעקבי המשורר הנשגב הח' יל"ג).


‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי נֶהְפַךְ לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי, שִׁירָתִי לְקִינָה,

כִּי אֱלֵי שִׁיר כָּעַמִּים לֹא אוּכַל אָשִׁירָה,

כִּי אַךְ מִסְפֵּד אֶעֱשֶׂה, אֵבֶל אָעִירָה;

אֶרְאֶה צֹאן עַמִּי, וְהִיא נְטוּשָׁה עַל הֶהָרִים,

עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וּכְחִנָם נִמְכָּרִים,

לְגוֹזְזִים אַבִּירֵי לֵב; לַאֲדוֹנִים קָשִׁים –

הַזֶה עֵדֶר ה', הַזֶה צֹאן קֳדָשִׁים? –

לֹא צֹאן קֳדָשִׁים אֵלֶּה, אַךְ צֹאן הֲרֵגָה.

יִתְעַטֵף עָלַי רוּחִי, נַפְשִׁי תִתְמוֹגֵגָה,

יְשָׂרגוּ בִי חוּשַׁי וְכִלְיוֹתַי אֶשְתּוֹנִן,

אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִים, אָשִׁיר וַאֲקוֹנֵן,

כָּל נֶגַע כָּל פֶּגַע רַק עָלַי הוּא,

‘עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית?’ – וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.


‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי אָפְסָה כָל שִׁירָה חָדְלָה הָרִנָּה:

הַתּוֹרָה הָאַחַת, הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָה,

הִיא יֶתֶר פְּלֵטָתֵנוּ בְאֶרֶץ נָכְרִיָה,

לְעַם נִדְכָּא וְנַעֲנֶה הִיא נֶתֶר וָבֹרִית,

לְטַהֲרוֹ מִטוּמְאָתוֹ וְלָתֵת לוֹ שְׁאֵרִית –

גַּם הַשָּׂפָה הַזֹאת מִלִּבֵּנוּ נִשְּׁכָּחָה,

בָּנֶיהָ נָסוֹגוּ מִמֶּנָה וְהִיא נֶאֱנָחָה;

זְמֹרַת זָר נָטַעְנוּ, אֶל שְׂדֵה אַחֵר עָבַרְנוּ.

וַנְּהִי נוֹטְרִים אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמֵנוּ לֹא נָטַרְנוּ.


אֶת הַשָּׂפָה גוַֹעַת כִּי רָאָה ‘רַב פָּרֶץ’

וַיוֹצִיא אֶת “הַשַּׁחַר” לְהָאִיר לָאָרֶץ,

לְהַרְאוֹת לַכֹּל כִּי עוֹד חַיָּה הַשָּׂפָה,

כִּי עוֹד בָּה מִתְקָהּ, כִּי עוֹד בָּרָה הִיא וְיָפָה,

כִּי עוֹד לֹא נָס לִחָהּ, כֹּחָה לֹא רָפָה,

כִּי עוֹד תֻּמָּתָה כָלִיל לֹא חָלָפָה,

כִּי עוֹדֶנָה הִיא בַּשָּׂפוֹת הַגְּבָרֶת,

אָז לָבְשָׁה בְּנֵי הַנְּעוּרִים רוּחַ אַחֶרֶת,

וּמִנֹּגַה קֶרֶן הַשַּׁחַר הַנּוֹצֵץ

רָאוּ אוֹר גָדול וַיֵּצְאוּ כֻּלָם חוֹצֵץ,

לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אֶת שְׂפָתָם הַזְקֵנָה,

לְנַחֲמָהּ מֵאֶבְלָהּ, כִּי עֲזָבוּהָ עַד הֵנָה –

לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וּפֶרֶץ אֵינֶנוּ,

וַיֶחֱדַל הַשַּׁחַר אֶת מָתְקוּ מִמֶּנוּ,

וְהַשָּׁפָה עֶשֶׂר מַעֲלוֹת יָרְדָה אֲחוֹרַנִּית,

לָבְשָׁה בִגְדֵי אַלְמְנוּתָה וַתֵּלֶךְ קְדוֹרַנִּית…

רַע עָלַי הַמַעֲשֶׂה, בְּחַיַי וּבְיָמַי הוּא!

‘עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית?’ וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.


‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי עַם זָקֵן כְּעַמִּי עוֹד לֹא הִגִּיעַ לְבִינָה;

כְּאָז כֵּן עַתָּה עוֹד נִפְלַג הוּא לִפְלַגוֹת,

וּבַדָּיו וּמַעֲשָׂיו הֵמָּה כַּחֲצִיר גַּגּוֹת.

לֹא יוּכַל לְהִבָּנוֹת, שָׁוְא יַעַמְלוּ בּוֹנִים:

זֶה נוֹתֵן תֶּבֶן אִם זֶה מְבַקֵּשׁ לְבֵנִים,

הַבּוֹנִים אִישׁ לְעֶבְרוֹ פּוֹנִים, יוֹעֲצָיו נוּגִים,

וּמִסְפַּר הָרוֹפְאִים כְּמִסְפַּר הַהֲרוּגִים!

רוֹפְאֵי אֱלִיל כֻּלָּהַם יַחַד כָּל אֵלֶּה,

לֹא יִנְהוּ מָזוֹר, לֹא יֵרָפֵא הַחוֹלֶה,

כָּל עוֹד כָּל אֵיבָרָיו יַחַד לֹא יִתְעוֹרֵרוּ,

לֹא יֹאמְרוּ חֲזָק, אִישׁ אָחִיו לֹא יַעְזוֹרוּ,

כָּל עוֹד לֹא תִקְרַבְנָה יַחַד הָעֲצָמוֹת,

גַּם לֹא תְקִיצֶינָה מַחְשְׁבוֹתָיו הַנִּרְדָּמוֹת,

כָּל עוֹד לֹא יָחוּשׁ בְּנַפְשׁוֹ כִּי חַי-חַי-הוּא…

‘עַל דָּא וַדַאי קָא בָּכִית?’ – וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.


“מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?” – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי הָיָה עַמִּי בְּפִי כֹל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה:

כִּי בְצוֹק הָעִתִּים, בָּאֹמְרִים “לֵכָה!”

גַּם בְּצֵאתוֹ נִקְשֶׁה וְרָעֵב מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.

אֵין חוֹלֶה עַל שִׁבְרוֹ אֵין מַפְגִּיעַ בַּעֲדוֹ,

וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ –

לֵב רַבִּים לָקְחָה הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה:

בָּהּ מִשְׁכַּן הַחֹפֶשׁ, בִּדְרוֹר הִיא נִקְדָּשָׁה,

וּבֵית דּוֹרְשֵׁי הַחֹפֶש כִּמְעַט נִבְנֶה

וַיַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֵת הַמַּגִּיד מִלִבְנְה.

וַיְהִי בֵיתָם לְרִיב וּמַצָּה גֵּיא חִזָיוֹן

וְנֶגֶד שְׁכֵנֵיהֶם, בְּנֵי חוֹרִין, כְּדַי בִּזָיוֹן!…

רַבִּים בָּאוּ יַחַד בֵּית אֵם אוֹהָבֶת,

בָּאוּ גַם יָכְלוּ שָׁם בֶּטַח לָשָׁבֶת,

וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת, הָרַבָּנִית מִבָּרֶקֶת

יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וּלְאַלְפֵי אֲנָשִׁים מַזֶקֶת!…

הַאֵין זֶה שְׂחוֹק? – לֹא שְׂחוֹק, אַךְ וַי-הוּא…

“עַל דָא וַדַּאי קָא בָּכִית?” וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.

המלצות קוראים
תגיות