עשרה שירים (מאלה אשר אתי בכתובים)

מנחה שלוחה לאבותי היקרים

מאת בנם אוהבם בלב ובנפש

שמריה

יְהִי רָצוֹן שֶתְמַלֵא פְּגִימַת הַלְבָנָה (קה’ח)

ת"ר בזמן שלבנה לוקה סימן רע לישראל מפני שישראל מונין ללבנה

(סוכה קט)

יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ, יָרֵחַ בַּשָּׁמַיִם

בְּדַרְכֵיהֶם הֵמָה נְעִימִים נֶאֱהָבִים;

אֲהוּבִים לִי מְאֹד אֵלֶּה הַשְּׁנַיִם-

קְטֹן הַגּוֹיִם וּקְטֹן הַכּוֹכָבִים.

בָּרִאשׁוֹן לַחֹדֶש בֵּין הָעַרְבָּיִם

יָפִיץ הַיָּרֵחַ אוֹר יְקָרוֹת קִפָאוֹן,

וּמִיּוֹם לְיוֹם יִגְדַּל אוֹרוֹ פִּי שְׁנָיִם,

עֲדֵי חֹשֶׁךְ יַגִּיהַּ יְגָרֵשׁ מַשָּׁאוֹן.

וּבַחֲצִי הַחֹדֶשׁ פְּנִימָתוֹ נִמְלָאָה

וּמִנֹּגַה נֶגְדּוֹ הַחֹשֶׁךְ כָּלָה.

הַבִּיטוּ וּרְאוּ! – פְּנִימָתוֹ שָׁבָה בָאָה

וְאוֹרוֹ יוֹרֵד בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר עָלָה.

וְכֵן חוֹזֵר חָלִילָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ,

כֵּן אָרְחוֹת הַיָּרֵחַ, דַּרְכּוֹ בַקֹדֶשׁ.

יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ, יָרֵחַ בַּשָּׁמָיִם

בַּחֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת יַחַד נִשְׁתָּווּ,

גוֹרָל אֶחָד לָאֵלֶּה הַשְּׁנָיִם,

וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו נָעֲמוּ נֶאֱהָבוּ.

בִּמְתֵי מְעָט, כְּמָה שֶׁנֶאֱמַר, בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ

יָרַד יִשְׁרָאֵל אַרְצָה מִצְרָיִם,

הוּא יִשְׂרָאֵל הַטּוֹבֵע בָּרֶפֶשׁ.

הוּא יִשְׂרָאֵל הַמּוֹלֵךְ בִּירוּשָלָיִם!…

מָרְדְכַי הַיְהוּדִי כִּמְעַט נָפַל, שָׁכַב,

מִצָרַת בַּת עַמּוֹ נַפְשׁוֹ נֶאֳנָחָה –

וַיָּקָם פִּתְאוֹם – עַל סוּס אוֹיְבוֹ רָכַב,

וּבִרְחוֹב הָעִיר קָרְאוּ לְפָנָיו “כָּכָה!”

כָּכָה חַי הִנֵּהוּ כַּסַּהַר בַחֹדֵש,

כֵּן אָרְחוֹת יִשְׂרָאֵל, דַּרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ.

* * *

מִיַּד הַשֶּׁמֶשׁ לַיָּרֵחַ קַרְנָיִם,

עַל אָחִיו הַקָּטֹן בְּחֶמְלָתוֹ יוֹפִיעַ,

וְהוֹד הַיָרֵחַ כִּי יְכֲסֶּה שָׁמָיִם

אַךְ גְּבוּרַת הַשֶּׁמֶשׁ לָאָרֵץ יַבִּיעַ;

וְיֵשׁ כִּי בֵין הַיָּרֵחַ וּבֵין הַשָּׁמֶשׁ

תַּעֲבוֹר הָאָרֶץ הָעוֹמֶדֶת בַּשָׁפֶל,

אָז יִלָּקֶה הַיָּרֵחַ, יָבוֹא אָמֶשׁ,

נָגְהוֹ יֵאָסֶף, חֲתוּלָתוֹ עֲרָפֶל.

וּבְכֵן חֲלִיפוֹת לַסַּהַר בַּחֹדֶשׁ,

כֵּן אָרְחוֹת הַיָּרֵחַ, דַּרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ.

תּוֹרָה נִתְּנָה לָנוּ, מוֹרֶשֶׁת קְדוּמִים,

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה הִיא מַרְפֵּא בִכְנָפֶיהָ

וְיִשְׂרָאֵל אַךְ הוּא הַיָּרֵחַ בַּלְּאוּמִים,

הַמַּבִּיעַ גְּבוּרָתָה, הַמֵּפִיץ קַרְנֶיהָ.

וְיֵשׁ כִּי בֵין יִשְׂרָאֵל וּבֵין תּוֹרָתוֹ

תַּאֲוָה, קִנְאָה, כָּבוֹד בֵּינֵהֶם יַבְדִּילוּ.

אָז יִלָּקֶה יִשְׂרָאֵל תָּשְׁבַּת טָהֳרָתוֹ

וּצְלָלִים חֲשֵׁכִים עָלָיו יַּאֲהִילוּ.

וּבְכֵן לוֹ חֲלִיפוֹת כַּסַּהַר בַּחֹדֶשׁ,

כֵּן אָרְחוֹת יִשְׂרָאֵל, דַּרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ.

* * *

בִּבְרוֹא אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם

וַיֹּאמֶר לָתֵת מְאוֹרוֹת בָּרָקִיעַ,

שָׁוִים בָּרָא אֶת הַמְּאוֹרוֹת הַשְּׁנָיִם,

וְיָרֵחַ כַּשֶּׁמֶשׁ בְּהוֹדוֹ הוֹפִיעַ;

אָז קִטְרְגָה הַלְבָנָה וּבְכֵן נִתְמַעֲטָה,

וַתְּהִי לְמָאוֹר קָטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלָּיְלָה;

וַיְנַחֲמָהּ אֱלֹהַּ וַיָפֶס אֶת דַעְתָּהּ

וַיַּרְבֶּה צְבָאֶיהָ הַכּוֹכָבִים מִמָעְלָה,

כִּי יָשִּׂימוּ נוֹסָפוֹת לַסַּהַר בַּחֹדֶשׁ,

כִּי יַאֲצִילוּ מֵהוֹדָם עַל דַּרְכּוֹ בַקֹּדֶשׁ.

בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,

וַיּוֹצִיאֵהוּ אֱלֹהַּ מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה,

לְכָל עַמֵּי תֵבֵל לִהְיוֹת לָעֵינַיִם

וּכְמָאוֹר גָדוֹל לְהָאִיר דַּרְכָּם בַּחֲשֵׁכָה –

אַךְ קִטְרֵג יִשְׂרָאֵל פָּשַׁע גַּם חָטָא.

וַיִּקְטַן מֵהָאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ

וְכוֹכָבִים שְׁנַיִם יָרְדוּ אָז מָטָה,

כִּי יָאִירוּ גַּם הֵם הַנָּתִיב מִמּוּלוֹ,

לִהְיוֹת בָּאָרֶץ כַּכּוֹכָבִים לַחֹדֶשׁ,

לְהוֹרוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ.

וְהָיָה יּוֹם אֶחָד הוּא לַאדֹנָי יִוָּדַע,

מֶנּוּ הַיוֹם הַהוּא מְכֻסֶּה בְמַשָּׁאוֹן –

אָז תָּמוּשׁ אֲפֵלָה, הַחֹשֶׁךְ יִגָּדַע,

וּלְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר לֹא אוֹר קִפָּאוֹן –

כִּי אוֹר הַחַמָּה אָז יִגְדַּל שִׁבְעָתָיִם,

וּכְאוֹר הַחָמָּה יִהְיֶה אוֹר הַלְּבָנָה;

הַכּוֹכָבִים כֻּלָם רִבּוֹ רִבּוֹתָיִם,

יִסֹּגוּ אָחוֹר עֲלֵיהֶם תִּשְׁכּוֹן עֲנָנָה,

כִּי יֶחֱוָרוּ פְנֵיהֶם מֵאוֹר הַחֹדֶשׁ,

וּמֵרָחוֹק יִשְׁתָּחֲווּ לוֹ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.

וְהָיָה יוֹם אֶחָד עוֹד עִדָּן וְעִדָּנִים,

וְנָטוּ הַצְּלָלִים צִלְלֵי שְׁנוֹת אַלְפָּיִם,

לֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם וְלֵב אָבוֹת עַל בָּנִים

יוּשָׁבוּ כֻּלָם תַּחַת הַשָּׁמָיִם –

אָז יֵצֵא שֶׁמֶשׁ יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָתוֹ,

בְּעֶצֶם טָהֳרוֹ קַרְנָיו פִּי שֶׁבַע יִטְהָרוּ,

וְנֹגַהּ יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה כְאוֹר תּוֹרָתוֹ,

וּפְנֵי הַכּוֹכָבִים מִנָּגְהוֹ יֶחֱוָרוּ.

וְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ כַסַּהַר בַּחֹדֶשׁ,

יּוֹרֶה אֶת הַדֶּרֶךְ דֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ.

גם את זה לעמת זה עשה האלהים (קהלת)

טוֹב הָאוֹר וּמָתוֹק הוּא לָעֵינַיִם,

לוֹ נָאֲוָה תְהִלָה, הוּא בְּכוֹר הַתּוֹלָדָה;

בְּכוֹר כָּל הַכֹּחוֹת, רִבּוֹא רִבּוֹתַיִם,

הוּא עֵין הַבְּרִיאָה, הוּא רַגְלָהּ, הוּא יָדָהּ.

קַרְנָיִם מִיָדוֹ וְהֵמָה כַּסֻּלָם,

הַמּוּצָב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמָיִם,

וּבַסֻּלָּם הַזֶה הַבְּרוּאִים כֻּלָם

עוֹלִים וְיוֹרְדִים בִּשְׁלַבֵי הַקַּרְנָיִם.

עַל פִּי קַרְנֵי הָאוֹר יִצְמַח כָּל צֶמַח,

בְּכָל נֶפֶשׁ חַיָּה הָאוֹר הוּא הָרוּחַ,

יִסָּתֵר מְעַט וְצֶמַח בְּלִי יַעֲשֶׁה קֶמַח.

לֹא יִחְיֶה הַחַי, הַנֶּפֶשׁ תָּפוּחַ.

* * *

זֶה כְּבָר מָצְאוּ לָמוֹ חַכְמֵי הַטֶּבַע,

לְקֶרֶן אוֹר בָּהִיר כִּי קָרְבוּ לָגֶשֶׁת,

וַיַפְרִידוּהוּ וַיִמְצְאוּ בוֹ שֶׁבַע

קַרְנֵי אוֹר וְהֵמָּה כְּקַרְנֵי הַקֶּשֶׁת:

אֲדַמְדַּם וִירַקְרַק, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,

וְעוֹד שְׁלַל צְבָעִים, רִקְמָה רִקְמָתָיִם,

(בְעַד זְכוּכִית לְטוּשָׁה מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן

הַלֹא ירֵאֵה זֹאת כָּל אָדָם לַעֵינָיִם).

זֹאת מָצְאוּ הַחוֹקְרִים וְעוֹד מָצְאוּ אַחֶרֶת;

כֹּחוֹת רַבִּים בָּאוֹר, הֵם רְצוּפִים בְּתוֹכוֹ,

הַקּוֹל וְהַחֹם וְאֵשׁ אִלִקְטְרָה הַבּוֹעֶרֶת –

בָּנִים הֵמָּה לָאוֹר, הֵם יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ
זֹאת מָצְאוּ הַחוֹקְרִים הַמַּגְבִּיהִים לָעוּף

וַיַרְבּוּ נִסְיוֹנוֹת פְּלִיאָה עָל פְּלִיאָה,

אַךְ מַה הוּא הָאוֹר – אִם לוֹ דְמוּת הַגּוּף,

אוֹ רוּחַ הוּא מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַבְּרִיאָה?

לֹא מָצְאוּ פִתְרוֹנִים חוֹקְרֵי הַטֶּבַע,

וְאוֹר גָּנוּז יְהִי גַם כִּי יַחְקְרוּ שֶׁבַע,

טוֹב הָאוֹר וּמָתוֹק הוּא לָעֵינַיִם,

לוֹ נָאֲוָה תְהִלָּה, הוּא בְּכוֹר הַתּוֹלָדָה,

מָתוֹק אוֹר תּוֹרָה לַנֶּפֶשׁ פִּי שְׁנַיִם,

הַתּוֹרָה הַתְּמִימָה כָאוֹר נֶחֱמָדָה.

הַנֶּפֶשׁ נִשְׁלְחָה מִמָּקוֹם גָבוֹהַּ,

לִשְׁכּוֹן בָּתֵּי חֹמֶר פֹּה עֲלֵי אֲדָמוֹת;

וְצֵדָה לַדֶּרֶךְ נָתַן לָהּ אֱלֹהַּ,

הַתּוֹרָה הַמְּאִירָה, הִיא חַיֵּי נְשָׁמוֹת.

כִּי תֵרֵד פֹּה מָטָה וְתָאִיר לַנֶּפֶשׁ,

וּבְסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה תָפִיץ אוֹרָה,

כִּי תְצָרֵף הַסִּגִים, תְּגָרֵשׁ הָרֶפֶשׁ,

וּתְהִי אָז הַנֶּפֶשׁ זַכָּה וּטְהוֹרָה.

הַתּוֹרָה אוֹר וּמִיָּדָהּ לָהּ קַרְנַיִם,

שׁוֹנִים הֵם לְמִינֵיהֶם כְּקַרְנֵי הַצֶבַע;

וְחוֹקְרֵי אוֹר תּוֹרָה, לִפְנֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,

קָרְאוּ לָהֶם ‘חָכְמוֹת’ וַיַחֲלְקוּם לְשֶׁבַע,

וּכְקַרְנֵי הָאוֹר וְהֵמָּה נִפְרָדִים,

יִתְלַכְּדוּ מֵעָל בַּשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת-

קַרְנֵי הַחָכְמוֹת כִּי יִהְיוּ לַאֲחָדִים,

יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְהָיוּ לְתוֹרָה אַחַת.

וְכִיסוֹד הָאוֹר הַנֶּעֱלָם עוֹד מִמֶּנוּ,

הַמֵּאִיר לָנוּ וְגָלְמוֹ לֹא תִרְאֶה עָיִן –

יְסוֹד הַתּוֹרָה הַנֶּפֶשׁ לֹא תְשֹוּרֶנוּ,

עוֹד הִיא נָבֹכָה, עוֹד דַעְתָּהּ מֵאָיִן:

הָאוֹר וְאוֹר תּוֹרָה מִסְתַּתְרִים בְּהֵחָבֵא,

אוֹר גָּנוּז הֵם לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

(בעקבי המשורר הנשגב הח' יל"ג).

‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי נֶהְפַךְ לְאֵבֶל כִּנּוֹרִי, שִׁירָתִי לְקִינָה,

כִּי אֱלֵי שִׁיר כָּעַמִּים לֹא אוּכַל אָשִׁירָה,

כִּי אַךְ מִסְפֵּד אֶעֱשֶׂה, אֵבֶל אָעִירָה;

אֶרְאֶה צֹאן עַמִּי, וְהִיא נְטוּשָׁה עַל הֶהָרִים,

עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וּכְחִנָם נִמְכָּרִים,

לְגוֹזְזִים אַבִּירֵי לֵב; לַאֲדוֹנִים קָשִׁים –

הַזֶה עֵדֶר ה', הַזֶה צֹאן קֳדָשִׁים? –

לֹא צֹאן קֳדָשִׁים אֵלֶּה, אַךְ צֹאן הֲרֵגָה.

יִתְעַטֵף עָלַי רוּחִי, נַפְשִׁי תִתְמוֹגֵגָה,

יְשָׂרגוּ בִי חוּשַׁי וְכִלְיוֹתַי אֶשְתּוֹנִן,

אֶעֱשֶׂה מִסְפֵּד כַּתַּנִים, אָשִׁיר וַאֲקוֹנֵן,

כָּל נֶגַע כָּל פֶּגַע רַק עָלַי הוּא,

‘עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית?’ – וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.

‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי אָפְסָה כָל שִׁירָה חָדְלָה הָרִנָּה:

הַתּוֹרָה הָאַחַת, הַשָּׂפָה הָעִבְרִיָה,

הִיא יֶתֶר פְּלֵטָתֵנוּ בְאֶרֶץ נָכְרִיָה,

לְעַם נִדְכָּא וְנַעֲנֶה הִיא נֶתֶר וָבֹרִית,

לְטַהֲרוֹ מִטוּמְאָתוֹ וְלָתֵת לוֹ שְׁאֵרִית –

גַּם הַשָּׂפָה הַזֹאת מִלִּבֵּנוּ נִשְּׁכָּחָה,

בָּנֶיהָ נָסוֹגוּ מִמֶּנָה וְהִיא נֶאֱנָחָה;

זְמֹרַת זָר נָטַעְנוּ, אֶל שְׂדֵה אַחֵר עָבַרְנוּ.

וַנְּהִי נוֹטְרִים אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמֵנוּ לֹא נָטַרְנוּ.

אֶת הַשָּׂפָה גוַֹעַת כִּי רָאָה ‘רַב פָּרֶץ’

וַיוֹצִיא אֶת “הַשַּׁחַר” לְהָאִיר לָאָרֶץ,

לְהַרְאוֹת לַכֹּל כִּי עוֹד חַיָּה הַשָּׂפָה,

כִּי עוֹד בָּה מִתְקָהּ, כִּי עוֹד בָּרָה הִיא וְיָפָה,

כִּי עוֹד לֹא נָס לִחָהּ, כֹּחָה לֹא רָפָה,

כִּי עוֹד תֻּמָּתָה כָלִיל לֹא חָלָפָה,

כִּי עוֹדֶנָה הִיא בַּשָּׂפוֹת הַגְּבָרֶת,

אָז לָבְשָׁה בְּנֵי הַנְּעוּרִים רוּחַ אַחֶרֶת,

וּמִנֹּגַה קֶרֶן הַשַּׁחַר הַנּוֹצֵץ

רָאוּ אוֹר גָדול וַיֵּצְאוּ כֻּלָם חוֹצֵץ,

לְחַבֵּק וּלְנַשֵּׁק אֶת שְׂפָתָם הַזְקֵנָה,

לְנַחֲמָהּ מֵאֶבְלָהּ, כִּי עֲזָבוּהָ עַד הֵנָה –

לֹא אָרְכוּ הַיָמִים וּפֶרֶץ אֵינֶנוּ,

וַיֶחֱדַל הַשַּׁחַר אֶת מָתְקוּ מִמֶּנוּ,

וְהַשָּׁפָה עֶשֶׂר מַעֲלוֹת יָרְדָה אֲחוֹרַנִּית,

לָבְשָׁה בִגְדֵי אַלְמְנוּתָה וַתֵּלֶךְ קְדוֹרַנִּית…

רַע עָלַי הַמַעֲשֶׂה, בְּחַיַי וּבְיָמַי הוּא!

‘עַל דָּא וַדַּאי קָא בָּכִית?’ וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.

‘מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?’ – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי עַם זָקֵן כְּעַמִּי עוֹד לֹא הִגִּיעַ לְבִינָה;

כְּאָז כֵּן עַתָּה עוֹד נִפְלַג הוּא לִפְלַגוֹת,

וּבַדָּיו וּמַעֲשָׂיו הֵמָּה כַּחֲצִיר גַּגּוֹת.

לֹא יוּכַל לְהִבָּנוֹת, שָׁוְא יַעַמְלוּ בּוֹנִים:

זֶה נוֹתֵן תֶּבֶן אִם זֶה מְבַקֵּשׁ לְבֵנִים,

הַבּוֹנִים אִישׁ לְעֶבְרוֹ פּוֹנִים, יוֹעֲצָיו נוּגִים,

וּמִסְפַּר הָרוֹפְאִים כְּמִסְפַּר הַהֲרוּגִים!

רוֹפְאֵי אֱלִיל כֻּלָּהַם יַחַד כָּל אֵלֶּה,

לֹא יִנְהוּ מָזוֹר, לֹא יֵרָפֵא הַחוֹלֶה,

כָּל עוֹד כָּל אֵיבָרָיו יַחַד לֹא יִתְעוֹרֵרוּ,

לֹא יֹאמְרוּ חֲזָק, אִישׁ אָחִיו לֹא יַעְזוֹרוּ,

כָּל עוֹד לֹא תִקְרַבְנָה יַחַד הָעֲצָמוֹת,

גַּם לֹא תְקִיצֶינָה מַחְשְׁבוֹתָיו הַנִּרְדָּמוֹת,

כָּל עוֹד לֹא יָחוּשׁ בְּנַפְשׁוֹ כִּי חַי-חַי-הוּא…

‘עַל דָּא וַדַאי קָא בָּכִית?’ – וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.

“מְשׁוֹרֵר מַאי קָא בָּכִית?” – עַל דָּא קָא בָּכִינָא,

כִּי הָיָה עַמִּי בְּפִי כֹל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה:

כִּי בְצוֹק הָעִתִּים, בָּאֹמְרִים “לֵכָה!”

גַּם בְּצֵאתוֹ נִקְשֶׁה וְרָעֵב מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.

אֵין חוֹלֶה עַל שִׁבְרוֹ אֵין מַפְגִּיעַ בַּעֲדוֹ,

וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ –

לֵב רַבִּים לָקְחָה הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה:

בָּהּ מִשְׁכַּן הַחֹפֶשׁ, בִּדְרוֹר הִיא נִקְדָּשָׁה,

וּבֵית דּוֹרְשֵׁי הַחֹפֶש כִּמְעַט נִבְנֶה

וַיַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם אֵת הַמַּגִּיד מִלִבְנְה.

וַיְהִי בֵיתָם לְרִיב וּמַצָּה גֵּיא חִזָיוֹן

וְנֶגֶד שְׁכֵנֵיהֶם, בְּנֵי חוֹרִין, כְּדַי בִּזָיוֹן!…

רַבִּים בָּאוּ יַחַד בֵּית אֵם אוֹהָבֶת,

בָּאוּ גַם יָכְלוּ שָׁם בֶּטַח לָשָׁבֶת,

וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת, הָרַבָּנִית מִבָּרֶקֶת

יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסְאָהּ וּלְאַלְפֵי אֲנָשִׁים מַזֶקֶת!…

הַאֵין זֶה שְׂחוֹק? – לֹא שְׂחוֹק, אַךְ וַי-הוּא…

“עַל דָא וַדַּאי קָא בָּכִית?” וּבָכוּ תַרְוַיְהוּ.

הַסַּנְדְּלָר רוֹצֵעַ, הַחַיָּט תּוֹפֵר,

הַפַחֲמִי הוֹלֵם פָּעַם, בּוֹנֶה הַבּוֹנֶה,

רוֹאֶה חֶשְׁבּוֹן עַל כִּסְאוֹ מוֹנֶה וְסוֹפֵר,

הַדַּיָן חוֹקֵר מִשְֹפָּט, הָעֵד עוֹנֶה –

מְלַאכְתָּם לִפְנֵיהֶם, כְּלֵי תַשְׁמִישָׁם בְּיָדָם,

תּוֹרָתָם בְּמֵעֵיהֶם – תּוֹרַת הָאָדָם.

מִכֻּלָם נִבְדַלְתִּי – מְשׁוֹרֵר אָנֹכִי:

לִי פִּנְקָס פָּתוּחַ, לִי יַד כּוֹתָבֵת,

לִי לֵב מַתָּנָה וּמוֹחִי זוּ כֹּחִי,

לָחוּשׁ, לַהֲגוֹת, לַעֲנוֹת וְלַחְשׁוֹב מַחֲשָׁבֶת

וּלְתָאֵר מַחְשַׁבְתִּי עֲלֵי הַגִּלָּיוֹן,

לְרָקְמָהּ בִּשְׁלַל צְבָעִים וּתְהִי לְחִזָיוֹן.

אַךְ מְלַאכְתִּי זֹאת אֵינֶנָּה מְבֹרָכֶת,

כִּי בַהֲגִיגִי הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא;

כִּי אַךְ אַחֲרֵי רוּחִי עָלַי לָלֶכֶת

וְלַעֲמוֹד בָּטֵל – הָרוּחַ כִי יִכָּלֵא;

לַשָׁוְא אֶעֱשֶׂה עֵט וּבִדְיוֹ אַטְבִּילָה,

כִּי גָז הָרוּחַ וּבִלְשׁוֹנִי אֵין מִלָּה.

כֹּה יוֹשֵׁב אָנֹכִי יָדַי בְּלִי הָרֵם,

מִדֵּי שִׁבְתִּי לָשִׁיר וְלִמְשׁוֹל בָרוּחַ,

עֲדֵי יֵעָדֶה עָלַי רוּחַ מִמָּרוֹם,

עֲדֵי שֶׁיְרַחֵף עָלַי, עַד שֶׁיָפוּחַ.

אָז תָּנוּחַ עָלַי הָרוּחַ וְיָדִי כּוֹתָבֶת,

מְאֻשָּׁר הִנֵנִי, לֹא אֵדַע עַצָבֶת.

הַתֵּבֵל וּמְלוֹאָה אוֹ אָז אַחֲלִיפָה,

בִּנְטִיפוֹת הַחֲרוּזִים עַל צַוָאר שִׁירָתִי;

רוּחִי אֶשְׁפּוֹךְ עַל כָּל נְטִיפָה וּנְטִיפָה.

אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי – וְרוּחִי בְעֶזְרָתִי,

כִּי תֵצֵא שִׁירָתִי בָּרָה וּתְמִימָה,

כָּרוּחַ הַמְּמַלֵא אֶת נַפְשִׁי פְנִימָה.

הָעֲנָנָה הַחֲשֵּׁכָה אָז תָּמוּשׁ מְהֵרָה,

וּתְמוּנוֹת תֵּצֵאנָה אֲחוּזוֹת וּשְׁלוּבוֹת,

לָהֶן מִדָּה אַחַת, שְׂדֵרָה כַּשְׂדֵרָה.

כְּשִׁנֵּי יָפָתִי, כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת –

תֵּבֵל וּמְלוֹאָה לֹא תַרְחִיב עוֹד עֵינִי,

וּלְבַת שִׁירָתִי עוֹד נָתוּן הִנֵּנִי.

מוצאי בקר וערב תרנין (תהלים)

הִנְנִי יוֹשֵׁב בְּחַדְרִי וְיָדִי כוֹתֶבֶת,

עוֹד תָּפוּשׂ הִנֵּנִי בְּרֹב שַׂרְעַפַּי,

עוֹד לִכְתּוֹב וְלִכְתּוֹב נַפְשִׁי חוֹשֶׁבֶת.

וַיִּתַּם הַנֵּר – וַהֲנִיחוֹתִי אֶת כַּפַּי,

וְהַשַּׁחַר אֶת אוֹרוֹ לְחַדְרִי הִבְקִיעַ,

מִבַּעַד הַחַלּוֹן עַל חָשְכִּי הוֹפִיעַ.

* * *

הָבוּ לִי עֵט מְשׁוֹרֵר! הָבוּ לִי חֵקֶר!

הָבוּ לִי שָׁשַׁר, הָבוּ לִי שְׁלַל צְבָעִים!

הָבוּ לִי!… וְאַרְנִינָה מוֹצָאֵי בֹקֶר,

מוֹצָאֵי בֹקֶר בְּיָפְיָם לִרְגָעִים.

הָבוּ לִי מְכוֹנַת חוֹקְקֵי-אוֹר וּמְקוֹם סָתֶר,

הָבוּ לִי לוּחַ, הָבוּ לִי גִּלָּיוֹן:

אֲתַוֶה הַתְּמוּנָה, אַחֲזִיקָה בַנָּתֶר,

וְתֵצֵא בַחֲדָרָה תְּמוּנַת הַחִזָיוֹן!

מַה תִּשְׁכַּב אָדָם עַל עַרְשְׂךָ סָרוּחַ,

הָקִיצָה מִשְּׁנָתְךָ, מְהֵרָה אַל תְּאַחַר!

הַבֵּט נָא שָׁמַיִם, הַבֵּט אֶל כָּל רוּחַ,

הַבֵּט כִּי נִבְקָעוּ עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר:

הַבֵּט נָא שָׁמָה שָׁמַיִם נִטְהָרוּ,

לָבְשׁוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,

וּבְלִי לוּלָאוֹת הַיְּרִיעוֹת חֻבָּרוּ,

הַפְלֵא וָפֶלֶא, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָן.

הַשֶׁמֶש עוֹד מְעַט יֵצֵא מֵחֻפָּתוֹ,

וְקַרְנָיו הֲלֹא הֵמָּה הָרָצִים לְפָנָיו;

אָז יָקוּם הַשַּׁחַר, יָשִׁיר שִׁירָתוֹ,

טֶרֶם יִסָּתֵר, כִּי יֶחֱוָר מִפָּנָיו.

בְּחָפְזִי כָּתַבְתִּי, אַךְ הַאֶמְצָא מִלָּה,

לְתָאֵר בָּה הַהוֹד, הַנֹּעַם וְהַיוֹפִי?

לְמוֹצָאֵי בֹקֶר לָהֶם דּוּמִיָה תְהִלָה!

הֵם קֵץ הַיּוֹפִי, תַּכְלִית אִי דוֹפִי,

פֶלֶא כָל הַתְּמוּנוֹת, תְּמוּנַת הַפְלִיאָה,

מִכְתַּב אֱלֹהִים הֵם, חֶרֶט הַבְּרִיאָה.

¹

          יְהִי רָצוֹן:

שֶׁלֹּא אִיגַע לָרִיק בְּבָשָׂר, בָּרוּחַ,

שֶׁיִהְיֶה אֵשׁ תָּמִיד בְּאָח הַמְּבוֹעָרֶת,

רָעֵב וְצָמֵא שֶׁלֹא אֶשְׁכַּב לָנוּחַ,

שֶׁתְּהִי אַךְ הַשַּׁלְוָה בְּבֵיתִי שׂוֹרָרֶת.

שֶׁיַּקְשִׁיבוּ בַּלִמוּדִים בָּנַי וּבְנוֹתַי,

כָּל יְמֵי חַיֵיהֶם אַךְ לֶאֶמֶת יִגְבּוֹרוּ,

שֶׁיִחְיוּ בְכָבוֹד וּבְשַׁלְוָה אֲבוֹתַי

וְכָעֲנִיִּם עַל הַפְּתָחִים לֹא יַחְזוֹרוּ.

שֶׁתִּחְיֶה בִתִּי עַל מְלַאכְתָּה אַךְ בְּטוּחָה,

מִבְּלִי מְכוֹר אֶת יָפְיָהּ, הֶדֶר הַנֹּעַר,

שֶׁתִּכָּנֵס לַחֻפָּה מֵאַהֲבָה כְרוּחָהּ,

שֶׁיְהִי בְחִירָהּ רָצוּי וִיפֵה-פְרִי-תֹאַר.

שֶׁיכַבְּדוּ אֶת אִשְׁתִּי עַד יוֹם הַמָּוֶת,

כְּמוֹשֶלֶת הַבַּיִת, כְּאֵם רַחֲמָנִיָה.

מִדְבָּרֶיהָ הָרַכִּים שֶׁיְגָרְשׁוּ עַצָבֶת,

אַךְ לֹא כֹּס הַיָיִן בְּבֵית הַשְּׁתִיָה.

          יְהִי רָצוֹן:

שֶׁאֶשְׂמַח בְּחֶלְקִי בַחַיִים חַיָתִי,

שֶׁלֹּא אֲקַנֵּא עוֹלָם בְּבַעֲלֵי הָעֹשֶׁר,

שֶׁאֶסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, אַךְ כְּדֵי מִחְיָתִי.

שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּל מַעֲשַׂי בְּצֶדֶק וָיוֹשֶׁר.

שֶׁתְּהִי בַת שִׁירָתִי תָּמִיד עִמָּדִי,

שֶׁלֹּא אַחֲלִיפֶנָּה בַּהֲבֵל הֲבָלִים,

שֶׁלֹּא תְהִי תּוֹרָתִי קַרְדּוֹם בְּיָדִי.

שֶׁיְהִי אוֹר בְּנַפְשִׁי וְנָסוּ הַצְלָלִים,

שֶׁלֹּא תֻתַּן בֶּאֱמוּנַת רוּחִי מִגְרָעַת,

שֶׁלֹא אוֹסִיף מַכְאוֹב, כִּי אוֹסִיף דָּעַת.

כי שם שאלונו שובינו דברי שיר, איך נשיר שיר ה' על אדמת נכר

(תהלים קל"ז)

– שִׁירָה נָא שִירְךָ / לוֹ נַפְשִׁי צְמֵאָה,

הוּא יְחַיֶּה בְקִרְבִּי / נַפְשִׁי הַנְּכֵאָה.

הֵן אֲבִי הַמְשׁוֹרְרִים / אַתָה הַזָמִיר

שָׁם בְּחֹרֶשׁ מֵצֵל / עַל רֹאשׁ הֶאָמִיר

קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי / וָאֵלֶך תֶּמֶם,

הוּא הֵעִיר נַפְשִׁי / עַד כֹּה נִרְדֶּמֶת,

וּפֹה בִכְלוּבְךָ / לָמָּה נֶאֱלָמְתָּ

לָמָּה לֹא תָשִׁיר / לָמָּה נִרְדָּמְתָּ?

הַאִם אֵין טוֹב לָךְ / עָזְבְךָ קִנֶּךָ?

שָׂא נָא הַפָּעַם,/ שָׂא נָא עֵינֶיךָ:

לָךְ כְּלוּב כַּבָּיִת, / בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת

תַּחְתִּיִם שְׁנִיִם / חֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת

גַּם מַחֲסוֹרֶיךָ / בְּעִתָּם נִתָּנִים,

לַחְמֶךָ מֵימֶיךָ / הֲלֹא הֵם נֶאֱמָנִים!

הָסֵר נָא אֵיפֹה / מִלִּבְּךָ דְאָגָה,

בְּכַעַס וָעֶצֶב / אַל תִּתְמוֹגָגָה!…

–קִנִּי נָטַשְׁתִּי / שֶׁבִי הָלכְתִּי,

מֵאָז נֶאֱלַמְתִּי / לָשִיר שָׁכַחְתִּי;

גַּם נֶגֶד קִנִּי / מַה הוּא כְּלוּב קוֹנִי

שָׁם חָפְשִׁי – פֹּה / אָסוּר הִנֵּנִי!

שַׁדְמוֹת הָעֵדֶן / הֵם בָּר עָטָפוּ

אָז אַחֲרֵי רוֹאִי / כָּלִיל חָלָפוּ.

מַעיָן וָפֶלֶג, / הָרִים וַעֲמָקִים,

תְּכֵלֶת שָׁמַיִם / וְטֹהַר הַשְּׁחָקִים –

כִּי אֶזְכָּרָה אֵלֶּה / בְּצִירַי אֶתְהַפֵכָה

רוּחִי סוֹעָרֶת, / נַפְשִׁי מִשְׁתַּפֵּכָה…

שָׁמָה גַם אָבִי / וְאִמִּי הַזְקֵנָה,

שָׁם גַּם אֲהוּבָתִי / מְנַהֶמֶת כַּיוֹנָה…

בְּאַחַת אֲנַחֶמְכֶם / חַיֵי נִשְׁמָתִי;

כִּי כָל יְמֵי חַיֵי / עַד בּוֹא גְאוּלָתִי:

פֹּה בַּמִּסְתָּרִים / אֵבֶל אָעִירָה,

וְכַאֲשֶׁר שׁוֹרַרְתִּי / עוֹד לֹא אָשִׁירָה

מַה-יָפִית מַה-נָּעַמְתְּ אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

יָפְיֵךְ לֹא הֵסִירוּ שָׁנִים אַלְפָּיִם;

עוֹדָךְ תָּאִירִי כַּסַּהַר בַּחֹדֶשׁ

וּנְפָשׁוֹת תִּקְחִי, תַּרְחִיבִי עֵינָיִם

זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ הָיִית אַתְּ לְפָנִים;

אַדְמָתֵךְ עֵדֶן, גַּפְנֵךְ פּוֹרִיָּה

אַךְ אֵלֶּה צָפַנְתְּ זֶה רַבּוֹת בַּשָׁנִים.

כִּי גּוֹרְשׁוּ בָּנַיִךְ וַתְּהִי נָכְרִיָה

לִבְנֵי הַנֵּכָר לֹא נָתַתְּ אֶת כֹּחֵךְ;

הִסְתַּרְתְּ פָּנָיִךְ גַּם יָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ;

כֹּחֵךְ הִסְתַּרְתְּ וַתָּנִיסִי אֶת לֵחֵךְ,

עַד בָּאוּ בָנַיִךְ רַצוֹת עֲפָרֵךְ!

הַבִּיטִי נָא אֵלֶה, שׁוּרִי בָנָיִךְ,

מֵרָחוֹק מִקָּרוֹב אֵלֶּה לָךְ בָּאוּ;

אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, הָאִירִי פָנָיִךְ,

עֶדְנֵךְ, תּוּמָתֵךְ בָּנַיִךְ יֵדָעוּ!

אַל תִּתְבּוֹשָׁשִׁי הַצָעִיף הָסִירִי,

צַהֲלִי וָרֹנִּי, הַצְהִילִי הַפָּנִים;

בָּנַיִךְ אֵלֶּה אַהֲבָתָם הָעִירִי –

אַהֲבַת בָּנַיִךְ לֹא עֲמָמוּהָ שָׁנִים!

בָּנַיִךְ אֵלֶּה עַתָּה יְחוֹנְנוּ עֲפָרֵךְ,

קוֹמֵם הֲרִיסוּתֵךְ הֵם פָּרְצוּ פָרֶץ;

הֵם יְחַדְּשׁוּ נְעוּרַיִךְ, יִכְלְלוּ הֲדָרֵךְ,

וּתְהִי אַךְ לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ!

נִשְׁתֶּה נָא אַחִים כּוֹסֵנוּ בְּבַת אַחַת,

נִשְׁתֶּה וְנִשְׁכָּר, יִמְתַּק לָנוּ שֵׁכַר –

אַחִים נוֹלַדְנוּ וְאַחִים עַד הַשַּׁחַת

נִשָּׁאֵר לְעוֹלָם גַּם בְּאַדְמַת נֵכָר

יָשַׁבְנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ כְּשֶׁבֶת אַחִים,

מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים הָיָה גוֹרָלֵנוּ

וְאַחִים נִשְׁאַרְנוּ אַחִים בַּפַּחִים

אָחִים בַּמּוּעָקָה שָׂמוּ בְּמָתְנֵינוּ.

אַחִים לְצָרָה כֻּלָנוּ נוֹלַדְנוּ,

כִּי בְּצָרַת הָאֶחָד יֵצֶר לַשֵּׁנִי

סָבַלְנוּ כְּאַחִים וּבְכֵן לֹא נִשְׁמַדְנוּ

וַנִּחְיֶה בַמָּצוֹר, בַּמָּצוֹק וָעֹנִי.

נִרְדַּפְנוּ תָּמִיד וַנִּחְיֶה בַּלְאוּמִים

וּבְהָמֵר אֶרֶץ כְּאַחִים נִדְבַּקְנוּ,

וַאֲחוּזֵי יַד, כֻּלָּנוּ בְּנֵי עַם קְדוּמִים,

אִישׁ מֵעַל אָחִיו לֶכֶת לֹא הִרְחַקְנוּ.

וַנֵּלֶךְ בַּגּוֹיִם מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי –

אַחִים שְׂטֵמוּנוֹ אָמַרְנוּ נִגְזָרְנוּ

הִכּוּנוּ פְצָעוּנוּ מָרְטוּ הַלֶחִי,

וּמְאַחִים בַּלַּחַץ בְּרִית לֹא עָבָרְנוּ.

נִשְתֶּה נָא אַחִים כּוֹסֵנוּ בְּבַת אַחַת;

נִשְׁתֶּה וְנִשְׁכָּר, יִמְתַּק לָנוּ שֵכָר,

אַחִים נִשְׁאַרְנוּ, אַחִים בַּפַּחַת,

וּכְאַחִים עוֹד נַעֲלֶה מֵאַדְמַת נֵכָר!