הַזָּמִיר 🔗
שָׁם הַרְחֵק יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ וּשְׁמָהּ סִינָה. שֶׁתּוֹשָׁבֶיהָ הִצְטַיְּנוּ מִימוֹת עוֹלָם בַּחֲרשֶׁת הַחַרְסִינָה וְלָכֵן קָרְאוּ לָהּ בְּשֵׁם סִינָה, לוֹמַר, חֶרֶס-סִינָה. הַכֹּל הָיָה עָשׂוּי שָׁם חַרְסִינָה עֲדִינָה, הָחֵל מֵאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ וְעַד פַּעֲמוֹנֵי הַפְּרָחִים, שֶׁנִּתְלוּ עַל הַגִּבְעוֹלִים, וְהַיְלָדִים הָיוּ מַקִּישִׁים וּמְצַלְצְלִים בָּהֶם. לְבַסּוֹף הָפַךְ גַּם לֵב הַמֶּלֶךְ חַרְסִינָה, עַד שֶׁלֹא הִרְגִּישׁ בְּסֵבֶל עַמּוֹ וְרָדָה בָּהֶם בְּפֶרֶךְ.
אַךְ בְּגַנּוֹ הַקָּטָן שֶׁל אַחַד הָעֲבָדִים הָיָה זָמִיר, שֶׁהָיָה מְסַלְסֵל בִּמְתִיקוּת כָּזוֹ, שֶׁכָּל הַזָּרִים הָיוּ בָּאִים לְהַקְשִׁיב לוֹ וְהַמְשׁוֹרְרִים שֶׁבְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל שִׁבְּחוּהוּ בְּשִׁירֵיהֶם. קָרָא הַמֶּלֶךְ שִׁיר-שֶׁבַח כָּזֶה לַזָּמִיר וּמִיָּד פָּקַד לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַצִּפּוֹר הַמְרַנֶּנֶת. הֵבִיאוּ אוֹתָהּ אֶל אַרְמוֹן הַמֶלֶךְ וּמִיָּד רָאוּ, שֶׁצִּפּוֹר חַיָּה הִיא וְלֹא מֵחַרְסִינָה.
— עֲבוֹדָה קְלוֹקֶלֶת! — אָמַר יוֹעֵץ הַמַּלְכוּת בְּבִטּוּל גָּמוּר.
— מְזַמֶּרֶת הִיא כְּמוֹ…כְּמוֹ… אָמַר שַׂר הַצָּבָא.
— מְזַמֶּרֶת הִיא כְּאִלּוּ… הוֹסִיפוּ יֶתֶר אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, אַף כִּי הַזָּמִיר הַחַי הָיָה מְזַמֵּר לֹא כְּמוֹ וְלֹא כְּאִלוּ, אֶלָּא בְּפַשְׁטוּת וּבְחֶסֶד הַשֶּׁמֶש: זָמִיררר-מִירר-מִיר! וְרִין-רִין-רִין!
כָּכָה.
אַךְ הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ הֵבִין אוֹתוֹ וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת לְשִׁירַת הַזָּמִיר. דִּמְעוֹת עֹנֶג וְיָגוֹן אֲמִתִּיּוֹת. וְלֹא רְסִיסֵי-חַרְסִינָה. רָאָה זֹאת הַזָּמִיר וְהִשְׁתַּפֵּךְ וְהִתְמוֹגֵג בּרְנָנִים. מִנָּה אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ לְזַמַּר הֶחָצֵר וּשְׁלשָׁה מֵאֲצִילֵי הַמֶּלֶךְ שְׁמָרוּהוּ קָשׁוּר בְּתִקְוַת חוּטֵי-שָׁנִי צִבְעוֹנִים. זֶה לֹא הָיָה לוֹ נָעִים בְּיוֹתֵר, אְַך הוּא הִמְשִׁיךְ בְּזִמְרָתוֹ הָעֲדִינָה.
פַּעַם שָׁלַח מֶלֶךְ דּוֹנְגָה לְמֶלֶךְ סִינָה זָמִיר עָשׂוּי חַרְסִינָה, שֶׁבְּתוֹךְ בִּטְנוֹ שָׂם מַגְנוֹן זִמְרָה. מָתְחוּ אֶת הַמַּגְנוֹן, הָיָה הַזָּמִיר הַחַרְסִינִי מְזַמֵּר וּמְסַלְסֵל לְעֹנֶג כָּל אַנְשֵׁי הֶחָצֵר, שֶׁהָיוּ מִתְפָּעֲלִים וּמִתְלַהֲבִים וְאוֹמְרִים:
— בְּדִיּוּק כְּמוֹ זָמִיר חַי! נִפְלָא! — אָמְרוּ פֶּה אֶחָד וְעָזְבוּ אֶת הַזָּמִיר הַחַי לְנַפְשׁוֹ, עַד שֶׁנֶּעְלַם מִן הָאַרְמוֹן וְאִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר.
מִנָּה הַמֶּלֶךְ אֶת הַזָּמִיר הַחַרְסִינִי לְזַמַּר הֶחָצֵר.
אַךְ הִנֵה בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד נִשְׁמַע פִּתְאֹם מִתּוֹךְ בִּטְנוֹ שֶׁל זְמִיר הֶחָצֵר: שְׁבִירררר! וְהַזָּמִיר נִתְקַלְקֵל. לְחִנָּם
הִבְהִילו אֵלָיו אֶת הָרוֹפֵא — הַזָּמִיר לֹא נִרְמָז וְלֹא נִשְׁרָק! —
אוֹתָם הַיָּמִים חָלָה הַמֶּלֶךְ קָשֶׁה. עַל חָזֵהוּ יָשַׁב הַמָּוֶת וּמָנָה לוֹ אֶחָד אֶחָד אֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים בְּשִׁלְטוֹנוֹ הָאַכְזָרִי.
— זַמֵּר! — צִוָּה לַזָּמִיר הַמֶּלֶךְ בַּאֲנָחָה — שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַמָּוֶת! — אַךְ הַזַּמָּר הַחַרְסִינִי הָיָה מְקֻלְקָל.
וּפִתְאֹם נִשְׁמַע מִן הַגַּן קוֹל מָתוֹק לְהַפְלִיא, עַד כִּי גַם הַמָּוֶת עָשָׂה אָזְנָיו כָּאֲפַרְכֶּסֶת, הֶאֱזִין וְהִתְמוֹגֵג וְיָרַד מֵעַל בֶּטֶן הַמֶּלֶךְ, שֶׁנָּשַׁם לָרְוָחָה. זֶה הָיָה הַזָּמִיר הַחַי, שֶׁנִּזְכַּר בְּדִמְעוֹת הַמֶּלֶךְ וְרִחֵם עַל חַיָּיו. הִבְרִיא הַמֶּלֶךְ וְהִקְשִׁיב לוֹ מֵעַתָּה יוֹם יוֹם, עַד שֶׁגַּם לִבּוֹ שָׁב וְהָיָה לְלֵב בָּשָׂר וָדָם, וּמֵאָז הִתְחִיל לִשְׁלוֹט בְּצֶדֶק וּבְרַחֲמִים עַד שֶׁמֵּת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
בֶּגֶד קְסָמִים 🔗
הָבָה, אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשִׂיָּה מְאַלֶּפֶת עַד מְאֹד.
מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ טַרְזָן, שֶׁהָיָה לָהוּט אַחֲרֵי בִּגְדֵי-תִּפְאֶרֶת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, לוֹבֵשׁ בֶּגֶד וּפוֹשֵׁט בֶּגֶד, פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ וּפוֹשֵׁט — וּבֵינָתַיִם מוֹלֵךְ עַל הַמְּדִינָה. נוֹדַע הָדָּבָר לִשְׁנֵי לֵצִים, הִגִּישׁוּ בַּקָּשָׁה לְשִׂיחָה עִם הַמֶּלֶךְ.
הִסְכִּים הַמֶּלֶךְ וּשְׁנֵי הַלֵּצִים הִשְׂכִּילוּ לְפַתּוֹתוֹ לְהַאֲמִין, שֶׁאוֹרְגִים הֵם בַּדֵּי-תִּפְאֶרֶת לְבִגְדֵי-מַלְכוּת אֵין מָשְׁלָם בְּתֵבֵל, וְאוּלָם רַק חַכְמֵי לֵב וּמְחוֹנְנֵי-כִּשְׁרוֹן מְסֻגָּלִים לִרְאוֹתָם עַיִן בְּעַיִן, וֶאֱוִילִים וְחַסְרֵי-כִּשְׁרוֹן יַבִּיטוּ וְלֹא יִרְאוּם לְעוֹלָם. —
מִיָּד נָתַן הַמֶּלֶךְ צַו, לָתֵת לָהֶם כֶּסֶף בְּיָד רְחָבָה, וְהַשְּׁנַיִם הִתְחִילוּ אוֹרְגִים בַּדֵּי-פְּאֵר עַל מְנוֹר אוֹרְגִים מִשְּׁתִי לֹאיֵשׁ וּמֵעֵרֶב בַּלְיִמָּצֵא, עָבְדוּ וְעָשׂוּ בִּזְרִיזוּת לְדֻגְמָה. רָצָה הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹת אֶת בַּדֵּי הַפֶּלֶא וְאֶת בִּגְדֵי מַלְכוּתוֹ — אַךְ מַה יִּהְיֶה אִם חָלִילָה לֹא יִרְאֵם? הֲיוּכַל הַמֶּלֶךְ לְהֵרָאוֹת אֱוִיל אוֹ חֲסַר כִּשְׁרוֹן?
שָׁלַח בִּמְקוֹמוֹ אֶת הַמִּשְׁנֶה-לְמֶלֶךְ.
הִבִּיט הַמִּשְׁנֶה וְלֹא רָאָה כְּלוּם מִלְּבַד יָדַיִם וְאֶצְבָּעוֹת מְפַזְזוֹת וּמִטַּלְטְלוֹת.
— נֶהְדָּר! — קָרָא בִּמְצוּקָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת — אֵיזֶה יוֹפִי! אֵיזֶה > שְׁלַל-צְבָעִים!
הִבִּיטוּ שְׁנֵי הַקֻנְדֵּסִים זֶה בָּזֶה, אַחַר כָּךְ אָמְרוּ: — רַק רִקְמַת-הַזָּהָב דַלָּה עֲדַיִן, וַחֲבָל! — דַלָּה? אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת! הֲרֵי לָכֶם זָהָב כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם! — עָנָה הַמִּשְׁנֶה בְּרוּחַ נְדִיבָה וְשָׁלַח אֶת שַׂר-הֶחָצֵר לִרְאוֹת אֶת הַבַּדִּים.
שִׁבַּח גַּם שַׂר-הֶחָצֵר אֶת יְפִי הָאֶרֶג וְשָׁלַח גַּם אֶת רַב-הַטְּכָסִים, וְרַב-הַטְּכָסִים אֶת שַׂר-הַמַּשְׁקִים וְשַׂר–הַמַּשְׁקִים אֶת יֶתֶר הַפַּרְתְּמִים, וְכֻלָּם הִתְפָּעֲלוּ מִמַּעֲשֵׂי יְדֵי הָאוֹרְגִים.
לְבַסּוֹף הוֹפִיעַ הוֹד מַלְכוּתוֹ בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ, הִבִּיט הַמֶּלֶךְ — וְלִבּוֹ פָּג בְּקִרְבּוֹ: הֲגַם הוֹד מַלְכוּתִי אֶוִיל אוֹ חֲסַר-כִּשְׁרוֹן? וּמַדּוּעַ אֵינֶנִּי רוֹאֶה כְּלוּם? — כָּךְ אָמַר בְּלִבּוֹ, אַךְ בְּקוֹל אָמַר:
— הוֹד מַלְכוּתִי מְרֻצֶּה מְאֹד מְאֹד! הָכִינוּ אֶת בְּגָדַי לַחֲגִיגָה הַקְּרוֹבָה!
עָשׂוּ שְׁנֵי רַמָּאֵי-הֶחָצֵר וְעָבְדוּ וְעָמְלוּ יוֹם וָלַיְלָה,
מָדְדוּ בְּאַמַּת-אֶפֶס, גָּזְרוּ בְּמִסְפָּרֵי-אֶפַע, וְגַם תָּפְרוּ בְּמַחֲטֵי-לַהֲדָם וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בִּגְדֵי-אֲוִיר לְתִפְאֶרֶת.
נִגַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶל הָרְאִי, הִבִּיט וְאָמַר בְּהִתְפָּעֲלוּת-אָיִן: — מְעַנְיֵן מְאֹד! תִּפְאֶרֶת שֶׁבְּתִפְאֶרֶת!
— תִּפְאֶרֶת שֶׁבְּתִפְאֶרֶת! — עָנוּ אַחֲרָיו כָּל שָׂרֵי-הֶחָצֵר, וּשְׁנֵי אֲצִילִים אָחֲזוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הָרוֹמְמוֹת בְּשֹׁבֶל-הַשָּׁוְא וּנְשָׂאוּהוּ בְּכָבוֹד אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ. הֵרִיעַ גַּם הֶהָמוֹן בְּהִתְפָּעֲלוּת-אֱלִיל וְקָרְאוּ: — תִּפְאֶרֶת שֶׁבְּתִפְאֶרֶת!
וְרַק יֶלֶד אֶחָד הִבִּיט וְקָרָא בְּקוֹל: — תַּחְתּוֹנִים! הַבִּיטוּ, מֶלֶךְ בְּתַחְתּוֹנִים!
רָגְזוּ הַהֲמוֹנִים וְקָרְאוּ: — הִנֵּה, יֶלֶד טִפֵּשׁ וַחֲסַר-כִּשְׁרוֹן! אַךְ בְּלִבָּם אָמְרוּ בְּקִנְאָה: — אַשְׁרֵי הַיֶּלֶד! לוֹ אֵין מַה לְאַבֵּד!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות