רקע
זאב ז'בוטינסקי
שַֽׁפְלוֹךְ
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: רוסית
פרטי מהדורת מקור: ירושלים: הוצאת ערי ז'בוטינסקי; תש"ז 1947

אַךְ פָּתַחְתִּי סֵפֶר הַֽיְנֶה –

בְּלִבִּי פִּתְאֹם עָלָה

זֵכֶר זִֽינָה. “Berg Idylle”

זֶה הָיָה גַּם לִי וְלָהּ.


גַּם־כֵּן לַיְלָה, לֵיל־יָרֵחַ

וְרִשְׁרוּשׁ־אַשּׁוֹחַ דַּק;

אַךְ עִם זִֽינָה לֹא יָשַׁבְנוּ

תַּחַת צֵל קוֹרָה וָגָג.


הִיא רָצְתָה לִרְאוֹת אֶת שַׁפְלוֹךְ

(“גֹּב־כִּבְשָׂה”, מָקוֹם נֶחְמַָד:

סְטַלַקְטִֽיטִים, סְטַלַגְמִֽיטִים –

וְהַכֹּל בִּפְרַנְק אֶחָד).


נִתְחַלְּפָה אַשְׁמֹרֶת־לַיְלָה,

אוֹר־שׁוֹמֵר חָמַק־נִסְתַּר;

רַק אֲנִי עִם פְרֵילֵין זִינָה

יְחִידִים עַל שִׂיא־הָהָר.


הוֹי, מַה טּוֹב! סָבִיב, מִתַּחַת,

הִתְנוֹעֵעַ וְנִשְׁפַּךְ

עַל צַמְרוֹת עֲצֵי־הַמַּחַט

כֶּסֶף־סַהַר הֲפַכְפָּךְ;


מִמְּרוֹמִים גָּלְשׁוּ לָעֵמֶק

וּפָשְׁטוּ עַל מֶרְחָבָיו

עַרְפַּלִּים – עֶדְרֵי צֹאן־שֶׁלֶג

וְעָבִים – חַשְׁרוֹת חָלָב;


וְקָרְנוּ אֵי־שָׁם, לְמַעְלָה,

בְּאֵינְסוֹף כָּחֹל וָרָם

“בְּתוּלָה”, “נָזִיר” וְ“אֵיגֶר” –

בְּכָל לֹבֶן־זָהֳרָם:


כַּךְ קָרְנוּ עִנְקֵי־הַשֶּׁלֶג,

שֶׁנִּדְמָה כְּאִלּוּ אֵל

הִפְקִידָם עַל חֶבֶל בֶּרְן

לְקַיֵּם מִשְׁמֶרֶת־לֵיל.


וְאָמְרָה בְּלַחַשׁ זִינָה,

עֲטוּפָה בְּסוּדָרָהּ:

– לוּ נוֹדַע בְּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ

tĕte־á־tĕte כָּל־כַּךְ נוֹרָא!


זִינָה? עוֹד מְעַט וְדוֹקְטוֹר,

וּסְטוּדֶנְטִית זִֶה מִכְּבָר, –

בַּחֲצוֹת, בְּלֶב־הָאַלְפִּים,

יְחִידָה עִם גֶּבֶר זָר!


לִי אֵם־חֶמֶד; אַךְ לְאִמָּא

אֵין קָשֶׁה מִלְּהָבִין

יְדִידוּת לְלֹא כָּל נֹפֶךְ

וְחַבְרוּת בֵּין מִין לְמִין. –


דֹּם הִבַּטְתִּי בְּפָנֶיהָ

וְשָׁתַקְתִּי כְאִלֵּם,

בְּלִבִּי מוּכָן הַפַּעַם

לְהַסְכִּים דַּוְקָא לָאֵם.


וְשָׁרַקְתִּי, וְיָגַעְתִּי

בַּמֶּרְחָק לִנְעוֹץ מַבָּט,

– לוּ לִנְשׁוֹק אוֹתָהּ, אֶת אִמָּא,

אוֹ, נַנִּיחַ, אֶת הַבַּת!

* * *

הַשָּׁמַיִם – יָם שֶׁל זֶפֶת,

הַיָּרֵחַ – אִי לָבָן…

(אַף כִּי אֵין כָּזֹאת בַּטֶּבַע,

הַנִּגּוּד הוּא מְצֻיָּן).


– אִישׁ מוּזָר, – אָמְרָה לִי זִינָה, –

דַּי לִשְׁרוֹק, הַעוֹד לֹא רַב?

מַה, הַגֶּד־נָא דֵּעוֹתֶיךָ:

הֲ…מַרְכְּסִיסְט אַתָּה אוֹ לָאו? –


רֶגַע קַל עִקַּמְתִּי חֹטֶם,

אַךְ עָנִיתִי: – מָרָתִי,

אִם חֶפְצֵךְ הוּא, טוֹב, אוֹדֶה־נָא

עַל אָפְיִי הָאֲמִתִּי.


בַּיַּלְדוּת תָּמִיד נָהַגְתִּי

בִּגְדוֹלִים לְהִתְגָרוֹת,

בְּרוּחִי מַרְדָּן מִטֶּבַע

נֶגֶד רֶסֶן וּגְדֵרוֹת.


אָז בְּרֶטֶט הִתְפַּלַּלְתִּי

לְאֵלָה וּשְׁמָהּ חֵרוּת:

נָא הַרְאִינִי לוּחַ־קֹדֶשׁ,

שֶׁחֻקֵּךְ עָלָיו חָרוּת!


וְהֶרְאַתְנִי עַל הַלּוּחַ

חֹק קָצָר וּכְלָל גָּדוֹל:

"כָּל אָדָם – חָפְשִׁי בַכֹּל הוּא:

אַף לִרְעוֹב מֵחֹסֶר־כֹּל".


אָז פָּנָה לִבִּי לָהּ עֹרֶף

(אַף כִּי צַר הָיָה לוֹ, צָר)

וּמָצָא מַלְכָּה אַחֶרֶת,

הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם מוּסָר.


לֹא אוֹתוֹ מוּסָר שֶׁאִמָּא

שִׁנְּנָה בְּחֹמֶר־דִּין…

(וְאָמְנָם אִמֵּךְ נֶחְמֶדֶת

וְיוֹדַעַת לְהָבִין).


אֵצֶל זוֹ הָיְתָה פִּי־שֶׁבַע

מְסֻבֶּכֶת הַתּוֹרָה:

כְּחָמֵשׁ שָׁנִים יָגַעְתִּי

עַד שֶׁבַּנְתִּי אֶת פִּשְׁרָהּ.


שָׁם צֻוָּה: "תִּשְׁמֹר מִכֶּתֶם

נַפְשְׁךָ וּמַצְפּוּנְךָ,

וַאֲשֶׁר לְכָל הַיֶּתֶר –

אֵין זֶה שׁוּב מֵעִנְיָנְךָ".


אָז רָצִיתִי, פְרֵילֵין זִינָה,

גַּם לִבְכּוֹת וְגַם לִצְחוֹק;

וְהֵבַנְתִּי מַה שֶּׁקֹּדֶם

אַךְ נִצְנֵץ לִי מֵרָחוֹק:


רַק מוּג־לֵב וְדַל בָּרוּחַ

לָאֱלִיל נוֹשְׂאִים נַפְשָׁם.

אִישׁ עֶלְיוֹן הוּא זֶה שֶׁאֵין לוֹ

עַל הַמֵּצַח שׁוּם חוֹתָם.


רַק לִפְנֵי חָפְשִׁים כָּאֵלֶּה

מִשְׂתָּרַעַת מֶרְחַבְיָה;

וְעֵינָם עַד סוֹף כָּל אֹפֶק,

עֵין־הַנֶּשֶׁר, צוֹפִיָּה.


הֲרוֹצָה אַתְּ, פְרֵילֵין זִינָה,

הֲרוֹצָה אַתְּ לִרְאוֹתָם?

טוֹב, הֵא יָד לָךְ: לְפָנַיִךְ

אִישׁ־חוֹרִין, לְלֹא חוֹתָם. –

* * *

קֹר גַּבַר מְעַט. וַתַּהַר

מַחְשַׁבְתִּי נִיצוֹץ חָכְמָה:

הַאֵינֶנּוּ קֹר מִסַּהַר,

אִם הַחֹם הוּא מֵחַמָּה?


וּפִתְאֹם עֵינִי הִבְחִינָה:

נֶעֶצְבָה הַבַּחוּרָה.

מַה קָּרָה? הֲקַר לְזִינָה

בִּמְעִילָהּ וְסוּדָרָהּ?


הִיא הִבִּיטָה, מְהַסֶּסֶת,

בְּעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת

וְאָמְרָה בְּרֹךְ שֶׁל חֶסֶד:

– קַר, מִסְכֵּן, לְךָ, אֵין זֹאת?


נְחַלֵּק סוּדָר זֶה יַחַד! –

– אֵיךְ וְ… אִמָּא מַה תַּחְשׁוֹב?

– אֵין דָּבָר! לִי אֵין כָּל פַּחַד,

שֶׁתִּהְיֶה שָׁכֵן לֹא טוֹב! –


חֶרֶשׁ זָז גּוּפִי יָמִינָה,

זָז כְּטֶפַח – וְנִצְמַד.

פִּי הִפְלִיט: מֻתָּר לִי, זִינַה? –

וְחָבַקְתִּי לָהּ בַיָּד.


וְהִיא שָׂחָה לִי בְלַחַשׁ:

– בְּשַׁלְשֶׁלֶת מֻשָּׂגַי

מִתְּחִלָּה נִדְמָה כָּל רַחַשׁ

מְחֻוָּר לִי וּוַּדַּי.


אַךְ סָפֵק גּוֹבֵר כָּל פַּעַם,

וּבִפְרָט בְּפַעַם זוּ.

יֵשׁ אָמְנָם לִכּוּד וָטַעַם

בַּחֻלְיוֹת שֶׁנִּתְחָרְזוּ;


אַךְ נַעֵר אוֹתָהּ שַׁרְשֶׁרֶת –

וְתָחוּשׁ בְּאֵיזֶה מוּם:

אֵין צִלְצוּל בָּהּ! הִיא עֲקֶרֶת:

לֹא תוֹלִיד אַף הֵד עָמוּם. –


אָז אָמַרְתִּי: – נָא, נָבִינָה

כִּי כָזֶה הוּא חָק־עוֹלָם,

שֶׁסִּבַּת חַיֵּינוּ, זִינָה,

הִיא גַּם עֶצֶם תַּכְלִיתָם.


מָה הַצִּיץ יַרְבֶּה נִיחוֹחַ,

אִם יִשְׁתֶּה אַךְ נֵטֶף־טַל,

כֵּן אַף הִיא נוֹתֶנֶת כֹּחַ

וְהָדָר לָאִידֵיאַל.


אוֹן פּוֹעֵל כִּפְלַיִם יֶרֶב,

עַז פִּי־שֶׁבַע אִישׁ־צָבָא,

אִם בַּבַּיִת – אִם בָּעֶרֶב

מְחַכָּה לוֹ אֲהוּבָה.


זֶה פִתְרוֹן וּמַעֲנֶה לָךְ,

מַה תֵּבֵל לְלֹא חַמָּה?

אַתְּ – טִירָה רֵיקָה מִמֶּלֶךְ,

אֲחוּזָה בְתַרְדֵּמָה.


כֵּן… וְדַי לִמְצוֹא רַק אֹמֶר,

סוֹד שָׁעָה וְסוֹד מָקוֹם, –

וּבַלֵּב, דּוֹמֵם כַּחֹמֶר,

גַּל חַיִּים יָשׁוּב לִזְרוֹם.


וְעַכְשָׁו הֵן נֶשֶׁף־פֶּלֶא;

אוֹבֶּרְלַנְדְּ סָבִיב יָשֵׁן.

הִסְתַּכְּלִי: כָּל כֵּף וָסֶלַע

מִתְנוֹצֵץ כְּאֶבֶן־חֵן!


הַשָּׁעָה – כַּפְתּוֹר וָפֶרַח.

הַמָּקוֹם – לוֹ אֵין שֵׁנִי.

רַק מִלָּה? אִם יֵשׁ לָהּ עֶרֶךְ

אֶמְצָאֶנָה גַּם אֲנִי.


מֶלֶךְ יֵשׁ לָךְ. רַק הַרְשִׁי־נָא

לְהַחְיוֹת עוֹלָם יָשֵׁן.

תַּעֲנִי־נָא, פְרֵילֵין זִינָה,

תַּעֲנִי־נָא, זִינָה – כֵּן?

* * *

זֶה נָכוֹן כִּי אֵין אַף קֶרֶן

זִיו־תַּכְלִית בְּשׁוּק חַיִּים;

אַךְ יָפִים הָרִים שֶׁל בֶּרְן

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים, –


וּבְנַשְּׁקֵנוּ פִּי בַת־חֶמֶד

תַּחַת אוֹר הַכּוֹכָבִים,

תִּמָּצֵא, אוּלַי, קַיֶּמֶת

גַּם תַּכְלִית בְּשׁוּק־חַיִּים.

המלצות קוראים
תגיות