בימי ממשלת תורכיה

לעדה היהודית בארץ-ישראל, הקובעים את חוקיה וזכויותיה

בעיה“ק ירושלם תובב”א

נאספו והובאו לדפוס

על ידי

פנחס בן צבי גראייבסקי

ירושלם – תרצ"ז

דפוס סלומון

מוקדש ברוב כבוד ויקר, בחבה ובהערצה לכבוד ידידנו, בן ידידנו

רבי ד“ר אבא הלל סילבר הי”ו

בהרה“ג הרב משה סילבר נ”י בעל “חשוקי כסף”

ליום שמחתו, שמחת עדתו, יום ז' אייר - ח' אפריל – יום “חג שנות העשרים” לכהונת רבנותו בקהלת תפארת ישראל בעיר קליבלנד בתור רב, מנהיג, נואם ומטיף. ויחד עם המשורר נאמר

יְחַייךָ עדי נצח, לעולמים

לתפארת ישראל עַמֶך

לנצח! עד אחרית הימים

ובבנין ציון תַחז עֵינֶך

וברכה נאמנה, לעדת מי-מנה, הדשנה והרעננה, בקליבלנדנה.

חברת תפארת ישראל

לחג עשרים השנה, לכהונתו העדינה, של רבה וגאונה, ובראשה הפרנס מר Eugeune E. Wolf וכה לחי לחג יובל הגדול. יזכו לשנים רבות, נעימות וטובות, ולראות בטוב ירושלם.

המו"ל.

הפירמאנים המלכותים בימי ממשלת תורכיה¹

לעדה היהודית בארץ ישראל הקובעים את חוקיה וזכויותיה בירושלים

נעתקו מגופי הכתבים המלכותים, הגנוזים בגנזי ירושלים.- רובם ככלם, ביחוד ה“פירמאנים הרוחנים” כתובים על נייר גדול עבה בדיו זהב, אדום, ושחור חליפות. בצדו החצוני דבוקה יריעת משי ירוקה.- ממעל לו, בראש מאמר המלך: שם השולטן מסולסל ומקושט כצורת חותם מלכי בית עותמן הנקראת בתורכית תוע’רה. – המעונין בצלומם־הפוטוגרפי יפנה אל מערכת “מגנזי ירושלים” עפ"י הכתובת: פנחס בן צבי גראייבסקי, ירושלים, ימין משה.

 

א. פקודה שולטנית    🔗

מאת שולטן מוסטאפה חאן שנת 1150

בענין היהודים המאמינים באל אחד, שאסור לשעבדם ולעשקם

העדה היהודית הירושלמית פנתה אלינו במכתב תחנונים, בו אומרת שהסיירים הבאים לירושלים מדי שנה בשנה נהגו לשלם כל אחד גרוש וחצי מס גולגלת וזה לפני הסיור, אלא שלאחר הסיור לא היו נותנים אף פרוטה אחת. בסוף הימים התחילו פקידי הרשות לעשוק אותם במסים שונים ומשונים גם אחרי הסיור שלא כחוק. מושלי מחוז ירושלים גבו מהם שלש מאות גרוש בשביל מס הכניסה ועשרים גרוש לחדש בתור דמי השגחה. חוץ מזה שואלים מהם חפצים שונים כמו כלי כסף וכל זהב, תבואות וחמרי בנין, צמר ועוד. וככה הם גורמים לסיירים ולחכמים עגמת נפש רבה. כשפנינו לירושלים לקאדי בשאלה, ענה לנו זה האחרון שלא נהגו לגבות מהסיירים כי אם רק גרוש אחד וחצי בלבד מכל סייר וסייר, ושאר המסים הם נגבים על ידי מושלי המחוז. ובהיות שלפי פקודת השלטן של שנת 1138 אסור לגבות כל מיני מסים מהסיירים, מצהירים בזה שיושם לב לדבר כי מהיום והלאה לא יתנהגו בענין זה בנגוד לפקודה הנזכרת אשר אנו מחדשים אותה עתה, בשנת ארבעים ומאה אלף לה’גרה.

מאושר בחותמת המלכות הרוממה

מוסטפה

––––––––

 

ב. פקודה שולטנית    🔗

סמל המלכות

להוי ידוע, שבהיות ועיר ירושלים השם יחוננה היא מרכז רוחני לכל המאמינים באל אחד, ולרגל עלית השלטן ירום הודו ותפארו על כסא המלכות, פקדנו להפיץ בין הקהל את ההודעה הבאה, ואין רשות לאיש להוסיף עליה או לגרוע ממנה.

שמענו שנוהגים בירושלים לקבל מתושביה היהודים הבאים לסייר את המקומות הקדושים להם, או מהיהודים הבאים מחוצה לארץ על מנת להתישב בה סכום של חמשה גרוש, ונותנים להם תמורתו תעודה החתומה בחותמת רשמית, וזה שנים אחדות דורשים מהם יותר מהנהוג והמוסכם וכאשר יסרבו לשלם, תפרוצנה מריבות וסכסוכים. וגם נודע לנו כי זה שתי שנים התחילו לאחר במסירת התעודה הנזכרת וכן גוערים בהם ומתנהגים אתם האכזריות רבה בעת שרוב היהודים הבאים לשכון בעיר הקדושה, הם עניים מרודים, ואחדים מהם באים בכונה כדי להתבודד מהעולם הזה ומשתוקקים למות בירושלים.

ועוד שמענו כי בידיעת העדה היהודית הירושלמית, הזקוקים מתקבלים אל המוסדות היהודים השונים כגון בתי יתומים, בתי זקנים, ובתי המשוגעים, ושוב, גם ממוסדות אלה דורשים פקידי הממשלה מכל אחד סך חמשה גרוש, ונותנים להם את התעודה הנזכרת ויש כי יוסיפו על המחיר הזה בנגוד לפקודות שניתנו להקאדי הירושלמי אחמד זיידין אפנדי, שלא להרבות במחיר ביחס ליהודים ולא להתאכזר עמהם, בהיותם בני ברית הנביא. ואף שיש אסור בדבר, בכל זאת ממשיכים לקבל כסף מהיהודים גם בעת שיצטרכו לרשיון בשביל קבורת מתיהם.

אשר על כן הננו מצהירים פה, כי לא יעיזו עוד לעשות מעשים בלתי חוקיים כאלה, וכי הפקיד אשר ימצא אשם בעון שכזה יהא מי שיהיה יענש על פי חמר הדין בלי כל רחמים למען ישמעו ויראו האחרים החושבים כמוהו. מעתה ומעכשו לא נרשה עוד בשום פנים להסב עגמת נפש לתושבים השונים בעיר הקדושה ובפרט לעניים, שזה אינו מוצא חן בעיני הוד מעלתו השולטן תנשא תפארתו בעיני האלהים ואדם, והוא החליט הפעם להעניש קשה את הפקידים העושים איזה מעשה המתנגד לחוק. לפיכך, כל הבאים עתה לסייר את המקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה יהיו בני איזו דת שיהיו, יונים, ארמנים, או יהודים, בין זכרים ובין נקבות אינם צריכים לשלם שום דבר לא הם ולא העדות שהמה שייכים אליהן. חפשים יהיו מעתה בלי שיצטרכו לשום תעודה או בדומה לזה כדי להראותה לפקידים. שופטי העיר ועושי דברם אינם רשאים ליקח מהם שום כסף ושוה כסף ולא להרשות לכל אלה שתחת פקודתם לעשות כך. שומה עליהם, בהודע על איזה מקרה שפקיד קבל כסף ממי שהוא לתכלית רשיון בזמן בקור וכיוצא לפטר אותו תיכף ומיד, יהיה פקיד גבוה או פקיד נמוך רק אם יתברר שנמצא אשם בדרישת ממון, הן מיחידים והן מהעדות השונות ובה בעת להעמידו לדין.

ציויתי לרשום את פרטי פקודתי ותכן הפירמאן בפנקסי בית המשפט וניתן בחדש חג’ב בקושטא המעטירה, בשנת שבעים ומאה ואלף.

נחתם ואושר בחותמת המלכות

מחמוד

––––––––

 

ג. פקודה שולטנית    🔗

של עבד אל חמיד הראשון חאן. שנת 1109

ירושלים עיר הקדש מרכז רוחני למחמדים ולכל המאמינים באל אחד. לרגלי עלית השלטן ירום הודו על כסא המלכות אמרנו לפרסם זה ברבים וכאן יש תשובה ליהודים האזרחים, אשר פנו אל הוד מלכותו.

שנה בשנה, בבוא סיירים יהודים לירושלים שזהו מנהג קדום מאד, כל סייר וסייר היה משלם מס של גרוש וחצי לפני הסיור. ואחרי הסיור לא היו לוקחים מהם שום פרוטה אבל עתה נשתנו פני הדברים והחלו לוקחים מכל סייר לפני הסיור שלשה גרוש ואחרי הסיור עוד מס נוסף, בהיות שנתמעטו הסיירים ביחס לשנים הקדומות ומושלי מחוז ירושלים היו גובים מהם מס הכניסה של שלש מאוד ושבעה גרוש וחוץ מזה עוד עשרים ושבעה גרוש לחדש. מחוץ שהיו גובים מסים שונים בחמרי מזון, כלי בית וכיוצא. ככה היו עושקים את החכמים ואת התירים וזה היה מסב עגמת נפש רבה לעדה היהודית. דבר זה הוא למורת² רוחו של השלטן ירום הודו. לפיכך יצאה פקודה מלפניו למושל המחוז הירושלמי להפסיק ולבטל את העושק והחמס הזה, שהוא להכריח את החכמים ואת התיירים לתשלום שלש מאות גרוש בבואם לבקר במקומות הקדושים וגם לבטל את כל מיני תשלומים ומסים שונים ככתוב בפקודות הקודמות של השולטנים, שולטן אחמד חאן, שולטן עוסמאן חאן, שולטן מוסטפא חאן.

הפקודה הזאת אשר תכתב בפנקסי המלכות הנצרכים כנהוג ניתנה בשנת 1108, ומתאריך הנזכר יצאה לפועל על ידי השולטן המנוח עבדול חמיד חאן הראשון, ונתחדשה על ידינו בשנת תשעה ומאה ואלף.

אושר בפקודת המלכות הרוממה

רושם

סעיד

––––––––

 

ד.    🔗

פאר השייכים המכובדים, בא כחנו במחוז ירושלים הנכבדה, וביפו עכשיו משרתנו השיך סעיד אל מצטפה יתוסף כבודו.

אחרי דרישת השלום ולחיצת היד בחביבות גדולה ובכבוד, והשאלה לדרישת שלומכם, הנני פוקד עליכם בהתאם לפקודתנו הכתובה הזאת, ושלום המכ"ז החכם המורשה של יהודי ירושלים הנכבדה והמתורגמן שלו, בענין קבר כבוד רחל, אמו של אדוננו יוסף, עליו ועל נביאנו התפלה והשלום.

וזהו הדבר. מזמן קדמון משכבר הימים, נהגו היהודים לבקר את הקבר הקדוש, ואין איפוא עתה לשום איש להתנגד לכך או למנוע אותם מזה. הוא החכם הנכבד הגיש פקודה נכבדה מאת כבוד אחינו מנלה… הממונה בירושלם הנכבדה והמכובד, המוכיחה שהיהודים מבקרים את המצבה הזאת מזמן קדמון, בלי כל מניעה או משיג גבול, ויש להם הזכות להמשיך את מנהגם זה מכאן ואילך. ולכן, על פי הפקודה הנכבדה הזאת, הננו מחויבים להוציא את פקודתנו זו אליכם בשביל שתתנהגו אתם על פיה, בלי כל הוספה או הפחתה, ומבלי כל מניעה או התנגדות, מצד מי שהוא באיזה אפן שהוא.

יום עשרים לחש צפר, שנת שש מארבעים ומאתים ואלף.

על החתום:

אל סייד עבד אללה…

הוואלי והמותצרף באאשאם (..דמשק)

וירושלים ושכם וג’נין

חותמת:

עבד אללה.

––––––––

 

ה.    🔗

(מתורכית לעברית, ע"י הא' נסים בן נון)

להודיע ולהוכיח, לכל המעונינים והממונים, על זכותם של היהודים תושבי ירושלים הקדושה, לבקר בקברה של רחל, אם הנביא יוסף עליו השלום, באין מעצור.

להוד מעלתו המושל הירושלמי, בחיר האלהים, בעיר הקודש והנצח' שתתעלה ותתנשא ותעמד לעד.

ממלא מקום המתורגמן ועסקנים צבוריים אחרים אשר לעדת היהודים בירושלים, פנו אלי בבקשות רבות אודות קבר רחל עליה השלום, אמו של יוסף הנביא עליו השלום. והנה ידוע כי הקבר הזה נמצא מחוץ לעיר ירושלים, מול העירה בית לחם, על אם דרך המלך הנשא, עליו החן והחסד והתפארה לעד לעולם, וכי מזמן קדום נהגו היהודים לבקר את הקבר הקדוש הזה בלי שיהיה מונע אותם מעשות זאת, חוק ולא יעבור. ועתה יצאו אנשים והתחילו להפריע להם, אף כי כאמור וכמוכח, יש בידי היהודים רשות לבקר את הקבר על פי פקודה שולטנית.

אשר על כן, אני פונה אל כבוד המושל ירום הודו, ומזכירהו את תכן הפקודה הקימת. גם מצוה עליו כי ישתדל להסיר המעקשים מדרך היהודים תושבי ירושלים הקדושה ואחרים, למען יוכלו לבקר באין מפריע את הקבר הקדוש הנזכר לעיל.

נתן בקושטא, בסוף חדש שבאל, שנת אלף מאתים ארבעים ושש להג’ריה

השער העליון

חותמת

––––––––

 

ו    🔗

נתאשר, צריך לעשות עפ“י הנ”ל

(עה"ח)

אמין אל חג'… (הנסיך של החג')

אמין אסחק… (מחמד ראוף)

(חותמת):

ראוף

הפאר להממונים הנאורים, המנהלים הנוכחים בירושלם הנכבדה.

אחרי דרישת השלום והברכה, בהערצה יתרה והבעת כבוד, ושאלת שלומכם בכל טוב; הננו לצוות לכם על דבר בני העדה העברית המתגוררת אצלכם. צריכים אתם להיות עוזרים להם ולהתחשב עם עניניהם, להגן בעדם, ולשמור עליהם בכל האופנים; מפני שהגיעו לאזנינו שמועות כי אי אלה מהתושבים מבקשים מאתם מסים שלא היו נהוגים עד כה, בחסד אלקים. אשר על כן בהגיע פקודתנו זו אליכם, אל תתנו לשום איש להעמיס עליהם עול כל שהוא, ולא לגרום להם איזה נזק שהוא, חלילה, לא בכלל ולא בפרט, מלבד אותם התשלומים הנהוגים מלפנים בלי כל הוספה. דעו לכם זאת, ושמרו עליהם שמירה מעולה.

השער העליון

(עה"ח)

אל-חג' צאליח…

(חותמת)

“צאליח”

ניתן ביום חמשה עשר לחדש מחרם, שנת אחד וארבעים ומאתים ואלף.

––––––––

 

ז.    🔗

קראתי מה שכתוב להלן

משרת הדת הקאדי בירושלים

על החתום

עבד אל צאעפר בכיית

(חותמת)

הוצאתי לפועל את הפקודה העליונה

על החתום

חאג' מוסטאפה הקאדי בירושלים

חותמת

מוסטאפ’ה נאהיל

עשיתי כפי שכתוב וקראתי את המאמר השולטני

על החתום אל סייד אלחאג' מוסטאפה

הקאדי בירושלים

חותמת

מוסטאפה מחמד

סמל ההוד

קראתי מה שכתוב כאן

על החתום

חסן ריאד קאדי בירושלים

(חותמת)

קראתי והכרחתי להוציא לפועל

על החתום

אחמד, הקאדי בירושלים

חותמת

העבד העני אחמד

במועצה הדתית החשובה ביותר לפני האלקים יתעלה, שעל יד אדוננו ורבנו החכם הגדול, העובד המומחה, העומד על עריכת האותיות, המלים ופרטי הבאורים, והנותן את כלליהם על הצד היותר רצוי, ראש הקאדיים של האשלם, נשיא מנהיגי הקהל, פאר החכמים והמורים הנאורים, השופט הדתי, האדון הנעלה חותם בכתב ידו הנכבד, האלקים יגביה אותו לעולם ועד.

להוי ידוע כי בתאריך הנוכחי התיצב בפני המועצה הדתית המכובדה שיך כצ’יר, פרנס היהודים היושבים בירושלים, ויגיש בידו פ’ירמאן עליון המוכתר בסמל המכובד והנעלה. בקראנו אותו מצאנו, כי הוא מכיל ענין זה והוא, שכבוד האדון אחמד אפ’נדי טא זאדא, הקאדי של ירושלים הקדושה הודיע לממשלה המרכזית, כי התיצבה לפניו קבוצת יהודים, המדברים בשם כל יהודי ירושלים וסביבותיה, ומסרה לו, כי היהודים המתגוררים בירושלים וכן התירים הבאים לבקר בה לפרקים מבני עדתם כאשר ימות אחד מהם לוקחים מאת הפקיד הממונה הנמצא שם, פתקה חתומה, המרשה להם לקבור את אותו המת ועקב זה ישלמו לו לכבוד הקאדי סכום כסף ידוע. בינתים, פקידים אחדים בלתי נאמנים לתפקידם, אוהבי בצע ורודפי שלמונים, התחילו להשתמט מלתת להם את הפתקא הדרושה בכונה מראש, לגרום להם נזק, ולהשיג מאתם טובת הנאה אם מעט או הרבה, ואחדים מהם, מאלה הפקידים בלתי הרצויים, אמרו שהם ירשמו את ירושת המת על שמם, בלי להתחשב עם העלבון שבדבר. ואין לומר על אלו היהודים, שבמותם אינם משאירים כל מאומה, כיון שבאים בסוף חייהם לירושלים על מנת להקבר בה והם חיים מכספי הצדקה או שמתקימים על סכומים קצובים הבאים אליהם מן החוץ מהארצות הרחוקות והקרובות. מצדם הם, היהודים מסכימים להקציב בכל עת סכום של חמשה גרושים אסדיים (אריות), על כל פתקא הנתנת להם בלי יוצא מן הכלל, חוץ מהילדים וכן אלה המתים בבתי חולי הרוח, בתנאי שלא יסבלו אחר כך, ולא ידרש מאתם לשלם יותר. על יסוד זה, הם בקשו פ’ירמאן. אנחנו ראינו כי צדקו בטענתם, וכי זהו דבר שלא כהוגן ואסור לקחת כסף מיותר מאת בעלי ברית הנביא, בעד דבר זה או אחר, וכי זהו ענין נורא ומעציב מאד ואין הדת מרשה לעשותו, וברור כי כל מי שעשה בנגוד למקובל ראוי לעונש חמור ומשפט קשה, כדי שאחרים יראו וייראו, יבהלו ויקבלו מוסר, הואיל ואין זה רצוי כי תושבי ממלכתנו הרוממה, הנתינים והעניים או אחרים יקרה אותם דבר, המתנגד לרוח הדת והחוק המכובד. וצריך להיות ידוע ומפורסם ברבים, כי אין ברצוננו לעשוק או להעליב או לפגוע באיש או אשה ולא להתנגד לחוקי הזמן הנהוגים, ואשר על כן מעתה והלאה אין להם איפא לקאדיים, לפקידים ולאחרים בירושלים וסביבותיה, הזכות והרשות לקחת מאת היהודים ובעלי הברית איזה כסף שהוא, או להשתמט מלתת להם פתקא המרשה את קבורת מתיהם, או להציק להם באיזה אפן למען נצל אותם במובן כספי באמתלא זו או אחרת, כך צוינו וגזרנו אומר. וכל מי שיהין לפעול ברוח אחרת ומעשיו לא יהיו מתאימים לתכן הדברים הכתובים לא נסתפק לפטרו ממשמרתו בלבד, כי אם נענישהו ענש קשה ולא נסלח לו.

פקודה זו צריכה להרשם בספרי בית המשפט בירושלים ובספרי בתי המשפט אשר בסביבותיה, וצריך להתנהג על פי דבר הפ’ירמאן המכובד ולהתחשב עם כל סעיפיו, והוא יהא נחשב בתור החלטה למעשה. ומן הנמנע הוא שינהגו בו שום רפיון או רשלנות כי אם לשמור עליו שמירה מעולה בלי להתנגד לו, וכאשר קרא תראוהו בשלמותו תענו עליו בכבוד, ב“נעשה ונשמע”. הפ’ירמאן נרשם בספר השמור. והיות והפרנס הנ"ל שיך כצ’יר, בקש תעודה המעידה על פי הדרישה והבקשה בכדי לאשר את הענין, נתן ביום הראשון לג’מדי אל אוול, בשנת שש ושבעים ומאה ואלף.

נתאשר. על החתום

העני מחמד אל כלדי

עלי אל האלי

מחמד צבע אל כאלדי

חג' מחמד אלכאל

העני חסן א כאלדי

אברהים המזכיר הראשי

ס’יד ג’לבי שמש

סעיד מוסה אל דקאק

מחמד שמש ב.

––––––––

 

ח. פירמאן משנה³    🔗

של מוחמד עלי מושל מצרים, ארץ ישראל וסוריה, בדבר בית הכנסת הקדמון של היהודים בירושלם.

ראש הרבנים וב“כ העדה היהודית בירושלם פנו אלי לפנים בבקשה להרשות להם לתקן את בית הכנסת שלהם הקדמון אשר בעיר הנז' ונתנו להם פקודה המרשה להם לתקן את בית הכנסת הנז' על פי היסודות הקדומים, אלא שהפקודה הזאת אבדה, וכעת פנו אלי עוד הפעם בבקשה להוציא פקודה חדשה בענין זה, והיות ומוצאים אנו כי ראוי למלאות את בקשתם, ע”כ הננו מוסרים את פקודתנו זאת בידם ואוסרים על כל אדם להפריע בעד התקונים של בית הכנסת הנז' שיעשו על היסודות הקדומים, 8 תשרין אוול 1250.

מוחמד עלי

(החותם הרשמי)

––––––––

 

ט. בית הכנסת הגדול בית יעקב בחורבת ר“י החסיד ז”ל    🔗

הפירמאן הזה הובא לירושלם בשנת תרי“ז ע”י השר מונטיפיורי בעברו דרך קושטא, גוף הכתב נמצא בהקונסוליה האנגלית בירושלם.

אמיר האמירים⁴ גדול הגדולים ובעלי הכבוד והתפארת, בעל המעלות הרמות אשר לו חלק פרטי בעזרת מלך העולמים הנושא משרת רומילי בנלרביני⁵ אסמעיל כאמל פאשא כעת מותצרף ירושלם הקדושה יתמידו מעלותיו, וגדול הקאדים של המושלימים אדון האדונים של המיחדים⁶ מקור הצדק, נושא דגל התורה והדת, יורש המדעים של הנביאים ושלוחי ד' אשר לו חלק פרטי בעזרת המלך העוזר, אדוננו קאדי ירושלם הקדושה יתוספו מדותיו הטובות, והמפוארים אשר ברעיהם ודומיהם חברי המג’לש וגדולי הממשלה יתוסף כבודם.

כאשר יגיע לכם מאמר מלכותי זה יהא ידוע לכם כי בהיות שהעדה היהודית הנקראת אשכנזים הנמצאת בירושלם הקדושה יש ביניהם ובין כל היהודים האחרים הפרש בלשון ובדת, ואינם משתתפים עמהם בבתי כנסיותיהם, הוגש בקשה פרטית שארצה לתת להם רשיון שיבנו בית הכנסת במקום שיש בידם מזמן קדמון בתור בית הכנסת, וכמו שאין צריך ביאור עי על פי הנדיבות והצדק צריך שתהיה מנוחה שלמה מכל צד לבעלי הדתות והתורות הנמצאים במלכותי הרוממה, הואלתי נא לתת להעדה הנזכרת רשיון פרטי לבנות בית הכנסת במקום ההוא על פי האופן הנזכר ועל זה יצא מאמר העליון שלי. ויען שיצא הפירמאן שלי להוציא הדבר הזה לפועל, יצא ונשלח ממשרד מלכותי מאמרי העליון שבו כלול הרשיון, אשר על כן אתם המותצרף הנזכר ואדוננו הקאדי וכל הנזכרים לעיל ידוע לכם שנתתי רשיון המלכות שלי, שבמקום הנזכר יבנו אותו בית הכנסת על פי האופן הנזכר, תשתדלו ותשימו דעתכם שלא תהיה מניעה ועכוב מצד שום אדם, ושכל האנשים המונעים את הענין הזה מאיזו סבה שתהי', יחול עליהם עונש ונזיפה. גם תתנו שומת דעת ותתמידו בזה באופן שלא יגיע מסבה זו שום נזק לנכסים וקנינים של כל איש ואיש, ותתרחקו מדבר שיתנגד לכל זה. ובעשותיכם זאת תתנו אות ברור שאתם נתינים נאמנים לי.

נכתב באמצע חדש שוואל שנת אלף ושני מאות ושבעים ואחת.

קושטא האדירה

––––––––

 

י. פירמאן בית הכנסת “תפארת ישראל” לעדת החסידים בירושלם    🔗

מתורכית לעברית ע“י העו”ד מר חי פאניז’יל, גוף הכתב נמצא בידי גבאי ביהכ“נ הנ”ל.

לכבוד מושל ירושלים הנכבד המתואר בתואר בביליר ביי, והנושא את אות הכבוד מג’ידיאי מדרגה ד' מעלת סורי' פאשה, יתעלה כבודו, ולכבוד השופט השראעי בירושלם המפורסם בידיעותיו הרחבות בדת ודין יורש חכמתם של הנביאים תתעלה גדולתו, יחד עם חברי מועצתו, בהגיע הפירמן המלכותי הזה לידיכם:

להוי ידוע לכם, כי בית הכנסת הקדמון אשר בעה“ק ירושלים, אשר להעדה היהודית הידועה “בשם חסידים” כמעט שנחרב לגמרי והמקום צר מהכיל את כל המתפללים, וסובלים קושי בסדור התפלות כי ע”כ פנה אל הוד מלכותי כבוד החכם באשי של קושטא ואגפיה בכתב בקשה להרוס את בית הנ"ז לגמרי ולהכניס לתוכו מהחצר ולבנותו מחדש בשתי קומות, שהעליונה תהיה בית הכנסת והתחתונה חדרים להרבנים, באורך ארבעים אמות, וברוחב עשרים וחמשה, ובגובה של שמונה עשרה אמות.

והיות ואחרי החקירה נתברר לנו, כי החצר וכל המגרש מסביב שייך לבית הכנסת, וכי בשום זמן מהזמנים לא יוכל להגיע שום נזק לשאר הלאומים והדתות אשר בארץ, אם יבנה בית הכנסת בצורה האמורה.

כי ע“כ הנני מפקד בזה בפקודה מלכותית ומרשה לבנות את בית הכנסת הנ”ל בצורה האמורה לעיל, ומוסר לכבוד מעלתכם המושל והקאדי הירושלמי, את פירמאני המלכותי הזה למען תרשו להם לבנות את בית הכנסת בארך של ארבעים, וברוחב של עשרים וחמשה, ובגובה של שמונה עשרה אמות; בשתי קומות שהתחתונה תהיה מיוחדת להרבנים ותשגיחו שלא תהיה התנגדות ומניעה משום צד להבנין הזה ושלא ידרשו מהם שום כספים בענין זה.

נכתב בשלהי חדש ג’מדי שני שנת אלף ומאתים ושבעים וחמש

מחמד מצטפה ראש מזכירי ה' מ' המלך עבד אל מג'יד.

––––––––

גם ליחידים, יחידי סגולה, שעלו לירושלם, ניתנו אז פירמאנים, וזה אחד מהם:

יא. פירמאן (מאמר מלך) משולטן מחמוד (משנת תקע"ג)    🔗

פאר הפקידים והשופטים, מעין בלתי פוסק של משפט וצדק, שופטים ופקידים המנהלים את המשפט במחוזות החוף המשתרע בין בירתנו והמקומות הנקובים בזה, צדקתם תעמוד לעד.

מצביאים ופקידים נכבדים ואדירים, המנהלים את עניני הצבא, הצלחתם תתקים לעד.

תכף בקבלכם את תעודתי הנעלה תדעו כי בא כח הצירות האנגלית המוסכם והיושב בקונסטנטינופל, פאר הנסיכים הנוצרים, ברשלמה פרֶר, שימיו יכלו בטוב, הגיש להדום כסאנו הנעלה בקשה חתומה המצהירה כי יוסף אמזלג⁷ תיר אנגלי, הנוסע בלוית שני משרתיו הנאמנים, חפץ לנסוע בים מקנסטנטינופל, לעבור דרך רודוס, קפריסין, יפו, ולהגיע לירושלם ולשוב אחרי כן לבירתנו. הוא מבקש שנתן את פקודתנו הנכבדה כי הנסיעה של האנגלי האמור ושני מלויו תתקיים בדיוק ובמהירות בחפש ובבטחון.

בבואם למקומות האמורים, בעברם או בחנותם באחד המקומות האלה שום פקיד המסים לא ידרוש מהם כל תשלום, שום איש לא ילחץ אותם ולא יצער אותם בכל אופן שהוא בנגוד לפקודתנו הקיסרית; אבל צריך לעזור ולהגן עליהם ולקבלם בסבר פנים יפות, זה הוא רצוננו וצריך כי ימָלא.

אותם המפקדים והאנשים הנקראים למעלה, קבלו את מצותנו הנעלה לפי יחוסי האהבה והידידות האמתיים המקשרים את ממשלתנו וממשלת אנגלי' הננו מחוייבים להגן על עולי הרגל שלהם ולשמור על בטחונם, מפני זה האנגלי הנזכר ושני אנשיו הנאמנים, מרגע צאתם מבירתנו עד בואם למקומות האמורים לבקרם, בהיותם בדרך בעמדם או בחנותם במקומות האלה לא ידרוש מהם שום פקיד כל דבר שהוא נגד פקודתנו הקיסרית, שום איש לא יציק להם ולא ילחץ אותם, צריך להגן עליהם ולהתיחס אתם בידידות. דרכם תהא שלוה וצלחה.

אני מצוה כי הפירמאן שלנו הנעשה לשם זה יקוים וכי תמלאו את כל הכתוב בו, שמעו לפקודתינו הנעלות וקימו אותן.

נכתב בחצי שעבן (החדש המכובד) 1231.

הפירמאנים המלכותים–הרוחניים לראשי הרבנים לעדת הספרדים⁸ בירושלם    🔗

הפירמן הראשון – נישאן שריף עאלישאן – קבל הרב הראשי בירושלם רבי חיים אברהם המכונה מירקאדו גאגין ז“ל, בשנת תר”ב (1257 לספירתם), מאת השולטן עבד אל מג’יד בן מחמוד חאן. בהשתדלות אחינו השר אברהם די קאמונדו בקושטא. הפירמאן נשלח בידי הרב ע“י אחד מפקידי “בית ועד החכמים” שמה, והפקיד הזה נשאר בפקודת שולחיו כל ימי חיי הרב בירושלם, להשגיח ולראות כי ינתן לו הכבוד והעוז הראויים לו עפ”י חקי הממשלה. ובלכתו הלך הוא לפניו ובידו נשא (מעל לראשו) מקל גולת שן – כאשר ישאו היום הכומרים ההולכים לפני הפאטריארכים – ואצל בית מעונו, ברחוב היהודים, הציבה הממשלה המקומית עשרה אנשי צבא להגן על שכונת היהודים ועל שלום הרב וכבודו. הרא“מ לונץ ז”ל המספר לנו זה בספרו “ירושלם” שנה ד‘, מוסיף ואומר: מאז הוטב מצב אחינו, כי הגויים אשר הורגלו לרמסם ברגל גאוה, נוכחו לדעת כי “הדר המלך” חופף עליהם בכנפי חסדו וכו’. הפירמאן הגדול הזה תֻרגם ע“י הרא”מ לונץ מתורכית לעברית בספרו “ירושלם” הנ"ז עם הערות חשובות מאוד.–

אחרי הרב אג“ן הנ”ז ( שנפטר ביום כ' אייר תר"ח) שרתו בקדש ראשי הרבנים האלה:

הרה“ג יצחק יעקב קובו תר”ח–תרי“ד נלב”ע כ“ד מנ”א תרי"ד

הרה“ג חיים נסים אבואלעפיה (חנ"א) תרט”ו–תרכ“א נלב”ע כ“ה שבט תרכ”א

הרה“ג חיים דוד חזן (ח"ד) תרכ”א–תרכ“ט נלב”ע ה' שבט תרכ"ט

הרה“ג אברהם אשכנזי תרכ”ט–תר“מ נלב”ע ט' שבט תר"מ

הרה“ג רפאל מאיר פאניז’יל (המרפ"א) תר”מ–תרנ“ג נלב”ע י“ד טבת תרנ”ג

הרה“ג יעקב שאול אלישר תרנ”ג–תרס“ז נלב”ע כ“ה תמוז תרס”ו

הרה“ג אליהו משה ישראל פאניז’יל תרס”ז–תרס“ט נלב”ע כ“ט טבת תרע”ט

הרה“ג נחמן בטיטו תרס”ט–תרע“ב נלב”ע ט' אלול תרע"ה

הרה“ג משה יהודה פ’ראנקו תרע”ב–תרע“ה נלב”ע א' טבת תרע"ח

הרה“ג נסים דאנון תרע”ה–תרע“ט נלב”ע ט“ו שבט תר”ץ

הרה“ג חיים משה אלישר תרע”ט–תר“ף נלב”ע ד' שבט תרפ"ד

הרה“ג הראש”ל כמוהר“ר יעקב מאיר יבדל לחיים, כהן בתור ראש הרבנים בירושלים בשנות תרס”ו–תרס“ז, ואח”כ הוזמן לשלוניקי לכהן שם בתור רב ראשי. בשובו לירושלים בשנת תרע“ט נבחר לראש הרבנים בא”י, ומאז ממשיך לכהן במשרתו זו.

לכבוד רבנו זה הגיעו שני פירמאנים מלכותים מקושטא:

1. לרבנותו הראשית בשאלוניק מאת השולטן עבד אל חמיד חאן

2. לרבנותו הראשית בירושלם מאת השולטן מחמד רישאד, משנת 1329 לספירתם.-

נוסח הפירמן הזה פרסמנו, כמו שהוא, בתולדותיו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ה.

הפירמאן על ה“כתל המערבי”    🔗

אם היה לנו פירמאן מלכותי לכתל המערבי – בזה אין כל ספק. נאמנים לנו דברי הרב החוקר הירושלמי רבי יהוסף שווארץ ז"ל בעל “תבואות הארץ” האומר לנו בספרו הגרמני Das heilige Land: Denn men hat ein altes document, “Firman” von Sultan in Konstantinopel in Händen dass uns der Zutrit Zu dieser Mauer nie versagt warden….

ובכן היה לנו בטח פירמאן כזה. השאלה היא: היכן הוא נמצא כעת? בידי מי נשאר מסמך חשוב כזה? הבה נחפש, ויגעת ומצאת תאמין!

––––––––

שני ה“אִעלַמים” (כתבים רשמיים) משנת 1252 (תקצ"ב) לקיום רכוש ה"חורבה" וחצרותיה פרסמנו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י'

––––––––

חמר ולבנים לההיסטוריה הירושלמית

בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” קראנו באזני ירושלם לאמור:

עשירה היא ירושלם בתעודות וכתבים עתיקים מהתקופה הראשונה. אבל דא עקא שהעושר היקר הזה מפוזר ומפורד פה ושם, חבילות של ניירות, כתבי-יד שונים מכתבים ושטרות הנוגעים לקורות ירושלם מלפני מאה ומאתים שנה – אנו מוצאים אצל אנשים שונים מבני עדות הספרדים והאשכנזים שירושה הם להם מאבותיהם ואבות אבותיהם, רוב האנשים האלה אינם יודעים כל מה שכתוב בתעודות אלו וגודל ערכן וחשיבותן, אינם יודעים שכל שורה ושורה בכתבים האלה מרגלית יקרה היא לתולדות ארץ-ישראל, וכמה מרגליות כאלו עוד אפשר לחרוז בחוטי המשי לזכרון בספר, טרם שתאבדנה כליל ולא ישאר זכר להן, אבל ישנם אנשים היודעים אמנם את ערך הכתבים האלה ובכל זאת אינם מתחשבים עם דרישתנו, ואינם נותנים לנו להעתיק ולפרסם את “הירושה” שלהם הספונה וטמונה תחת התנור והכירים עד שתלך לטמיון והעש יאכל אותה. –

אלה “המשמרים” משמידים את זכרונותינו, חוטאים המה נגד ההיסתוריה הארץ-ישראלית וגדול עונם מנשוא!

חוב קדוש מוטל על כל אחד ואחד שיש לו, או רוחש לו, תעודה או מכתב ישן הנוגע לקורות ארץ ישראל להוציאו ממחבואו להראותו לעין כל, לגלותו ולפרסמו בדפוס, אם על ידי עצמו או על ידינו.

אם על ידינו _ בבקשה: להמציא לנו את גופי הכתבים ע"מ להחזירם כמו שהם, וכל דבר יקרא על שם בעליו.

הכתבת: פנחס בן צבי גרייבסקי, ירושלים, א"י