מהדיר החוברות: איתן גור־אריה

נעתקו מגופי הכתבים ויצאו לאור

ע"י

פנחס בן צבי גראייבסקי בעל“מגנזי ירושלים”

ירושלם – תרפ"ח

– – – – – – – –

דפוס העברי של י. ורקר ירושלים

משפחת אמזלג, משפחה ספרדית אצילה ורוממה, עלתה לארץ־ישראל מג’יברלטר בתחלת המאה התשע עשרה והשתקעה בירושלם בראשונה, ואח"כ העתיקה את מושבה ליפו.

המשפחה הנ"ל הקימה אנשים חכמים ובעלי מרץ אשר הקדישו הרבה מזמנם ומאודם לבסוס הישוב וקיומו ואשר עזרו הרבה בימים ההם להתפתחות ההתישבות והפרחתה. הם היו סוחרים ותיקים וידועים וגם בעלי השפעה בחוגים הרשמיים והודות להשפעתם זאת עמדו בפרץ בכל עת מצוא לבוא לעזרת אחיהם תושבי הארץ.

(זכרון לחובבים הראשונים חוברת ה' פרק: <<השר חיים אמזלג ז"ל.>>)

ראש המשפחה הזאת היה החכם המופלא, נגיד ועושה חסד, סי' יוסף אמזלג ז"ל.

כשבא השר משה מונטיפיורי בפעם הראשונה לבקר את ירושלם (בשנת תקפ"ז) התארח בביתו של ר' יוסף אמזלג ואחרי כן בבית בנו ר' חיים אמזלג, קונסול האנגלי ביפו, מני אז נשארו “ידידים נאמנים”. עוד נמצא ביד נכדו ר' יוסף אמזלג ביפו (אחד הסוחרים האמידים וסוכן החברה הידועה לוידס) מנחת זכרון אהבה: תיבת כסף יפה, ששלח השר מונטיפיורי לזקנו ר' יוסף אמזלג, ועליה חקוקים הדברים האלה:

“מזכרת אהבה וזכרון תודה לכבוד ידידי המפואר, עושה צדקה בכל עת, כש”ת כה' יוסף אמזלג נ“י לעד בעה”ק ירושלם תו"ב למען לא ימוש זכרי ממנו נצח

משה מונטיפיורי. פה לונדרה הבירה יום גדול למכ“י הת”ר לברי“ע.”

בספרו “משה וירושלם” (תרל"ה) מספר לנו השר: “בכבדות רבה יכולתי להיות בבית התפלה ביום השבת (כ"ח תמוז ) אבל ענג גדול היה לי להיות יחד עם אנשי המנין, ולרצון היה לי לשמוע את ברכת כהנים בדוכנם. לא היה שם במנין מקום לנשים, אבל ראיתי בחצר נשים רבות מלובשות בבגדי כבוד, עומדות שם בחוץ ומתפללות. ובעת הגבהת התורה, נגשו אז אל הפתח והשתחוו בהדרת קודש. אחר גמר התפלה הכרתי בתוכן את האשה הכבודה רחל אמזלג, האלמנה של אוהבי היקר ה' יוסף אמזלג, עם כלתה, ובקשתי מה שבחסדן תבאנה אלי לבקרני”.

והיא היא הגברת רחל אמזלג הנזכרת בתעודות שאנו מפרסמים בזה.

ר' יוסף אמזלג היה חשוב אצל הממשלה, חבל שאין בידינו כעת הפירמן שקבל מאת השולטן בקושטא, ועוד נשוב לדבר בו.–

בזה אני מוסר התעודות מכל המשא והמתן בין משפחת אמזלג ובין ראשי הכולל של עדת האשכנזים, עתקה נאמנה מגופי הכתבים שהיו והנם ספונים וטמונים במקום שמור.

עוד יש ת"י חמר חשוב לפרסם, וזה יבוא בחוברות הבאות.

זכרונות קדומים: מתקופת התפתחות הישוב האשכנזי בירושלים

משפחת אמזלג ויחסה לחורבת ר' יהודא החסיד ז"ל

תקצ“ט–תרכ”ד

בינו עמי עשו

היות הידוע שאנחנו הח“מ חכמי ורבני וממוני פקידי ומשגיחי כוללנו ק' אשכנזים פרושים הי”ו דפעה“ק ירושלם ת”ו קבלנו לידינו סך מאה אלפים גרו“ש טערקיש מיד הגבאים ורוזנים ואמרכלי דחורבת הק' הנק' ע”ש ר“י החסיד נ”ע והוא מהסך מאה וחמישים אלף גרוש שקבלו הרבנים הרוזנים הנ“ל מיד הגביר רצ”ו סי' יוסף עמזאליג הי“ו ובעדם ובעבורם נתנו החצר הנ' חורבת הק' במשכנתא להגביר הנז' הי”ו וב“ך¹ וי”א לדורות עולם כמפורש יוצא בשטר המשכנתא שביד הגביר מהר"י הנז' ועלו ובאו לידינו הסך מאה אלפים גרוש הנז' לטובת ותועלת כוללינו ק' לפקוח נפשות ממש ופרעון איזה חובות והכשרים של כוללינו ק' ההכרחיים.

ובכן מעתה ומעכשו קבלנו עלינו אנחנו הח“מ ועל כל ב”ך והב“א לשרב”ק מעתה ועד ביאת גואל צדקנו בב“א כל ממונה פקיד ומשגיח על כוללינו ק' אשר יהיה בימים ההם, שמדי שנה בשנה בבא השד”ר דכוללינו ק' מרוזני וגבאי ווילנא הי“ו עם תרומת הק' מחוייב השג”ר ההוא אשר יהיה בימים ההם למסור סך מאה אלף גרוש ליד אחד מגבאי ורוזני החורבה חצר הק' הנז' כנז' המרוצה לרובם להיות שמור בידו לחלק מזה מדי חדש בחדשו לפיקו“נ דוקא. לת”ח ועניי כוללינו ובכח תורתנו הק' ובחרם חמור גזרנו על כל שד“ר שיבא המוביל הברכה כאמור טרם שימסור שום פרוטה לכוללינו ק' מחלוקה דרבנן וטרם שום פרעון חוב פרטי או כללי ימסור מקודם הסך מאה אלף גרוש ליד אחד מגבאי חצר הק' הנז' כנז' להיות לקרן קיימת מדי שנה בשנה לפיקו”נ דוקא כאמור, וחלילה וחלילה לשום גזבר ואמרכל וממונה פקומ“ש אשר בארץ ובחו”ל אשר יהיה באיזה זמן מהזמנים מעתה ועד עולם לשנות אפי' קוש"י ממש מכל האמור.

כל האמור נעשה ונגמר מידינו דחתימי לתתא בהסכם כולנו וברצונינו הגמור יחד מסכימ“י קום ובת”ך ובפ“מ ובש”א ע“ד המקום ב”ה וע“ד הנב”א ועד“ר בביטוי שפתים אשר לא ישונה ולא יעבור מתוך היהודים כוללינו ק' כחק וגזירת ותקנת חכמים האמור לעיל בכל פרט ופרט אפי' קוש”י ממש. ומבלי שנוכל לאמר באיזה זמן מהזמנים חתמנו ולא נשבענו וחו“ח שט”ד כחו“ח ותקף כל שטרות וגזירות דרבנן דלית להון התרה עולמית העשויין כדת של תורה כהוגן וכתחז”ל, ולא יודע כח שט“ד לא משום חי”ל ויתו“ל וגדר ומחק וטשטוש ולשנא שמשתמע לתרי אנפין אלא לעולם יהא שט”ד ותוקפו וחומרו נדון ונדרש לקיומו ואשורו נגד כל מין סברא ודיעה הן שכבר עלה על מזבח הדפוס או שלא עלה עדין והיא לא נדפס“ה ולעולם תהא יד המערער נגדו על התחתונה כו' והכל דלא וכו' ודלא כו' בביטול כו' ובפיסול וכו' כדרך שפוסלין ומבטלין בג”נ והכל בקגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל שקנו אחרים מידינו לקיום כל הנז“ל בלי שום שינוי ותמורה כלל. ועד”א באעה“ה בשליש הראשון לחדש שבט שנת התק”ץ ותשע ליצירה פעה"ק ירושלים תובב"א והכל שריר ובריר ונכון וקיים.

נאם צבי הירש באאמו“ה יוסף זללה”ה איש ירושלם

נאם משה באאמו“ה עקיבא זללה”ה מאנטיפאלין

נאם יוסף זונדל במוה“ר בנימין בינש זללה”ה מסלאנט

נאם אברהם שלמה זלמן ס"ט איש ירושלים

נאם מרדכי בלא“א מו”ה אביגדור ז"ל

נאם מאיר שלום במוה“ה שמרי' כץ זללה”ה

והיתה לבאר שמה שכתוב לעיל שני אלפים אדומים יומסר לאחד מגזברי החורבה לפקו“נ דוקא, רצינו לבאר שבעוד שיהי' חובות על כוללינו ק' יהי' אלף אדומים לפרעון חובות ואלף אד' לפיקו”נ, אולם אם בעז“ה יוטהר כוללינו ק' מחובות יהי' הכל לפקו”נ שמור ת“י המרוצה כאמור מדי שנה בשנה. והרעסט חלוקה אינו בכלל כי בודאי ישולם מקודם ודין קיומא ושו”ק.

הק' נתן נטע בהרב החסיד מוהר“מ מנדיל זלה”ה

ונאם נתן נטע בהרב א“א מו”ר החסיד המפורסם מוה“ר סעדיה זצל”ה

ב.

ב"ה

מ“א הח”מ הגשו“ק כמודה בבד”ח היות אמו“ץ שבדבר החצר דיר אשכנז העומדת פעה”ק ת“ו אשר שכרתי מאת מע' הרבנים הגזברים והאמרכלים דחצר הנז' כמפורש יוצא בהשטר שכירות שתחת ידי העשוי' כהוגן וכתחז”ל הן עתה כל מין זכות ויפוי כח שיש לי בהחצר הנז' ככתוב בשטר שת“י כנז' חזרתי והשכרתי למע' הרבנים הממונים הנז' לקופת הכולל פרושים הי”ו שישולם לי בכל שנה ושנה סך מאתים ושבעים מאג’אריס טו“ת וכן לבאי כחי וי”א עד ביאת גואל צדקנו, היינו בכל שנה בביאת השד“ר דכוללם ק' כמבואר בשטר השכירות שבידי בח”י כל הרבנים הממונים דכולל ק' פרושים הי“ו הנז', והכל כמפורש יוצא כתוב וחתום בשטר השכירות שבידי והכל כחו”ח וכו' ולא יופסל וכו' ודלא וכו' ודלא כו' בביטול כו' ובפיסול כו' והכל בקגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל שקנו אחרים מידי לקיום כל הנז' והכל בת“ך ובפ”מ ועד“א ח”ש בש“א לחדש אדר שנת התק”ץ ותשע ליצירה פעה“ק ירושלם ת”ו והכל שריר וקים

ע"ה יוסף אמזלג Josef Amzlag

ג. תעודת הקונסיל הבריטי

(הטקסט בעברית וחתום באנגלית)

מ“א הח”מ איך בהיותי חפץ מטוב רצוני בענין הטו“ת אשר יש להאשה סי רחל אמזעליג עם מע' חו”ר כוללות האשכנזים אשר פעה“ק ירוש' ת”ו שיגמר בכי טוב עפ“י דייני ישראלים שבררו להם הצדדים הן מצד האשה מ' רחל הנז' הן מצד מע' האשכנזים הי”ו וכל אשר יצא מהבוררים כנז“ל כן יקום ולכל תוקף ועוז על כל הנז”ל באתי עה“ח בש”א לחו' סיון מש' התר"ט ליצירה וקים.

J. FINN

H.B.M Consul

Jerusalem 8 June 1849

(מקום החותם)

ד.

ב"ה

להיות כי מזה זמן שמעלת ממוני ומנהלי כוללות ק“ק פרושים הי”ו דפעה“ק נטלו וקבלו מאת מע' הגביר המפו' רודף צדקה וחסד כמוה”ר סי' יוסף אמזאליג ז“ל סך שלשה אלפים אדומים הנקראים מאג’אריס טו”ת ובעדם ובעבורם השכירו לו ולב“ך החצר של החורבה הידועה לכו' ק”ק נז' עוד כל ימי עולם עד ביאת הגואל צדק בב“י, ואח”ך חזר מע' הגביר הנז' והשכירה לכו' ק“ק נז' בעד סך מאתים ושבעים מאג’אריס בכל שנה עוד כל ימי עולם עד ביאת הגואל ככתוב ומפורש יוצא כ”ז בשטר הדבוק עם שט“ד ומשם בארה וזמן שטר הנז' היא בש”א לח' שבט התקצ"ט

והנה זה זמן דמשיך ואזיל סכסוכיא וטו“ת בנדון גוף השכירות הנ”ל בין מע' חו“ר ק”ק אשכנזים כו' פרושי' הי“ו ובין האשה הגבירה מ' סי' רחל ת' אלמנת הגביר סי' יוסף הנז' ז”ל ובניה ה“ה שלשה המה החכם הש' כה”ר סי' חיים הי“ו ומשנהו מע' הח' השלם כה”ר סי' שלמה הי“ו והשלישי הארוס וחשוב הח' כה”ר רפאל הי“ו ולא באו לעמק השוה עדי באו ב' הצדדים נהז”ל דהיינו מעלת חו“ר דכו' ק”ק נז' בשטר הרשאה מספקת מיחידי אנשי כו' הנז' ובכח פקודת הרוזנים הפקידים אשר בעוב“י ווילנא יע”א, והאלמנה ובניה הנז“ל, ועמדו בפנינו ב”ד החו“מ ובקשו מאתנו לתווך ביניהם בשלום ובמישור וקיימו וקבלו עליהם הב' צדדים הנז' בקגו”ש במדל“ב כתחז”ל לשמור ולעשות ולקיים ככל אשר נגמור בכי טוב ביניהם בנדון גוף השכירוות הנז‘, ובכן נזדקקנו לזה ואחרי שמוע מב’ הצדדים כל הטו“ת עשינו בין מע' חו”ר ומורשי כו' הנז' ובין הגביר' האלמנה ובניה הנז' פשר גמור ונתרצו ונתפייסו הב' צדדים כו' ק“ק הנז' והאלמנה ובניה הנז' מרצונם הטוב והגמור בלי שום אונס ופיתוי והכרח כלל והעמדנו לחק ולא יעבור כתיב עד ביאת הגואל או עד אחר שיפרעו להם הסך ג' אלפים מאגאריס הנז' שלקחו כו' ק”ק נז' בתו' שכירות מוקדם כנז“ל לערך כל מאג’אר מ”ח גרושי' ולנכות מהם הסך השייך להק' ת"ת כמבו' למטה כל אופני הפשר באר היטב.

ואלה הם אופני הפשר אשר גמרנו בכי טוב בין ב' הצדדים הנז'.

א. שמסך השכירות ע“ר מאג’אריס הנז' נגרע מהם סך תשעים מאג’אריס וחיובא דרמיא מכאן ולהבא על חו”ר כו' ק“ק נז' וע”כ הב“א לשב”ק לשלם שכירות מקופת הכו' הנז' בכל שנה ושנה סך שבעה אלפים ותפ“ח גרושים ממעות העוברות בשוק של חטים ובמקולין, זה יתנו ליד האלמנה הגבי' ובניה הנז' וליד ב”כ, ועוד סך אלף ומאתים גרושים יתנו ליד הגבאים ומשגיחי' על ת“ת ליתו' ובני עניים דכו' ק”ק פרושים הנז' חי“ו וכה יהיה משפט חיוב הנז' על חו”ר ק“ק פרושים הנז' ועל הב”א לשב“ק לקיים פרעון דשכירות הסך הנז' מקופת כו' ק”ק פרושים הנז' מדי שב“ש ולא יעבור כתיב עד ביאת הגואל צדק או עד אחר שיפרעו כל הסך ג' אלפים הנז' לפי ערך כל מאג’אר מ”ח גרושים כנז"ל.

ב. עוד זה נתחייבו מע' הממונים דכו' ק“ק הנז' להביא כתב חיוב מהרבנים רוזני ווילנאי יע”א שיהיה מבואר שמחוייבים לקיים מצות שילוח דמי השכירות הנז' שהם סך שבעה אלפים ותפ“ח גרושי' כנז' ליד האלמנה ובניה הנז' וב”כ ולבד זה סך אלף ומאתים גרושים להק' ת“ת כנז' וכן יקיימו בכל שנה ושנה חק ולא יעבור כנז' ושיהיה מבואר בכתב חיוב הנז' בתנאי גו”ש כתחז“ל שאם בהמשך הימים לא יצא י”ח פרעון הסך הנז' יחזור הענין לחיובם הראשון דהיינו סך ע“ר מאג’אריס בלכ שנה ושנה, וזמן ניתן להשג יד כתב הנז' מהיום דלמטה עד כלות שנה תמימה, ואם לא יביא כתב חיוב כזה מרוזני ווילנא יע”א אזי הרשות נתונה ביד האלמנה ובניה הנז' וב“כ לבטל הפשר הנז' מאז ואילך וישוב השטר הראשון לאיתנו כמאז ומקדם, אולם כשיביאו כתב חיוב הנז' מרוזני ווילנא יע”א מחוייבת האלמנ' ובניה הנז' וב“כ להחזיר לחו”ר כו' ק“ק הנז' המכתב הראשון ששלחו רוזני וילנא יע”א מקדם לבעלה הגביר המנוח הנז'.

ג. תנאי גו“ש התנו בין חו”ר כו' ק“ק הנז' ובין האלמנה ובניה הנז' באופן היותר מועיל ומספיק וחזי לפו”ד וכתחז“ל כתנאי בני גוב”רש כ“ז אשר חו”ר כו' ק“ק הנז' והב”א לשב“ק שיעמדו על משמרתם ויתמידו לקיום חיובם הנז' לפרוע הסך שבעה אלפים ותפ”ח גרושי' ליד האלמנה ובניה הנז' וב“כ לבד האלף ומאתים גרושי' השייכים להק' ת”ת כנז' יהיה הפשר הנז' משיך ואזיל ונכון וקיים מטוב רצון האלמנה ובניה הנז' בהשלמת דעתם בל“ש ונ”ח, ואין להאלמנה ובניה הנז' רשות לתבוע עוד לא מכו' ק“ק הנז' ולא מרוזני וילנא יע”א יותר מהסך הנז' כפי הפשר הנז' ולא עוד, ואם ח“ו חלילה באיזה שנה לא יצאו י”ח פרעון הסך הנז' חו“ר כו' ק”ק נז' או הב“א לשב”ק כפי הפשר הנז' מאיזה סבה הן מצד דוחקא דשעתא או שיקום איזה מערער וטוען מאנשי כו' ק“ק הנז' קטון או גדול יחיד או רבים לעכב פרעון השכירות הנז' אפי' שיאמרו שיש להם טענה עפ”י תורה“ק אזי הכח ורשות נתונה בידי האלמנה ובניה הנז' וב”ך לבטל מאותה שעה ואילך הפשר הנז' וישוב נדון ואופן השכירות לכמות שהיה באופן ששטר השכירות מחיוב הראשון יחזור לאיתנו כמאז ומקדם כמו שהיה קודם פשר הנז' כי על תנאי זה נתרצו ונאותו מע' האלמנה ובניה הנז' בפשר הנז' שלא ישתנה בשום צד ואופן שבעולם כלל וכלל.

ד. בפירושא איתמר שמע' חו“ר ק”ק הנז' סילקו ליד האלמנה ובניה הנז' סך תשעה עשר אלף ומאתים לבד הסך שני אלפים וק' גרושים שקבלה האלמנה הנז' מכבר מחיר שכירות ג' שנים שהם ש' תר“ז וש' תר”ח וש' תר“ט עד ר”ח שבט דהאי שתא, ומר“ח שבט התר”י הבא עלינו לשלום ואילך מתחיל זמן השכירות כפי הפשר הנז' להבא לשלם בכל שנה בס“ש כנז”ל או בזמן ביאת השד"ר.

ה. שילוח דמי שכירות הנז' מאת הרבנים רוזני ווילנא יע“א יתנהג בכל שנה ושנה על שם האלמנה הנז' ובניה וב”כ או לשם מי שיסדרו רק לזה יצורף שם אחד מהממונים דכו' ק“ק הנז' למען ידעו חו”ר ק“ק נז' החשבון, וכל הוצאות משילוח דמי השכירות הנז' על כו' ק”ק הנז' ליהדר והם באחריותם ד שיגיעו ליד האלמנה ובניה הנז' וב"כ.

ו. עוד זה מפורש יוצא שנתרצו מע' האלמנה ובניה הנז' שכאשר בעה“י יהיה אופן למע' חו”ר כו' ק“ק נז' או להב”א לשב“ק להחזיר להם דמי הקרן הידוע דהיינו ג' אלפים מאג’ארי' הנז”ל שעולים סך מאה וארבעה וארבעים אלף גרושים טורקי כפי הפשר שנתפשרנו שמחוייבת לקבל ערך כל מאג’אר מ“ח גרושים כנז”ל מחויבים האלמנה ובניה הנז' או ב“כ לקבלם אך מפורש יוצא שינוכה מזה הסך הנז' סך שנים עשר אלף ושמונה מאוד גרושים וימסרו תחת יד איש נאמן ובטוח מאנשי כו' ק”ק הנז' בידיעת יורשי הגביר סי' יוסף הנז' ליתנם לריוח היום לתועלת הקדש ת"ת דכו' הנז' עד ביאת גואל צדקנו.

והנה. כל הנז' נו“נ בפנינו ב”ד דחתמין לתתא בכל תוקף ועז באופן שמע' חו“ר כו' הנז' בכח המסור בידם כנז' קבלו עליהם ועל הב”א לשב“ק בחיוב גו”ש לקיים כל הנז“ל בשעבוד כל ניכסי כו' הנז' מקואג”ם וכל אשר יבוא לשם כו' הנז' לחלוקא דרבנן וכל שכירות הבתים והחנוייות השייכים לחורבת ר' יאודה החסיד זלה“ה בכל השעבודים המבוארים בשטר שכירות הראשון הדבוק עם שט”ד. וכן האלמנה ובניה הנז' קיימו וקבלו עליהם ועל ב“ך בחיוב גו”ש בתקיעת כף בביטו' מודעי ומודעי דמודעי ע“ס כל המודעי וכו' ובפיסו' כל עדי מודעי וכו' וגם נשבעו ש”ח בפ“מ האש' מ' רחל הנז' ובניה ע”ד המב“ה וע”ד הנב“א שלא עשו שום מסירת מודעה על פשר הנז' באופן שהפשר הנז' יעמוד לעולם בכל תוקף ועוז עפ”י התנאים הנז' שאפי' אם יבואו כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו ממקומו כ“א שמחוייבים האלמנה ובניה הנז' לאשר ולקיים כל הנז”ל עפ“י התנאים הנז' ולפצות כל מי שיבא לערער על הפשר הנז‘, וכגון דא צריכים אנו למודעי שמע’ האפוטרופוס חב' ה”ה מע' השד“ר כמוה”ר יום טוב המ' מירקאדו פרחי איננו פעיה“ק כי נסע לשלום ברם כבר הניח מורשה גו”ש לפקח ולהשגיח ע“כ עסקיו ועניניו ה”ה מע' הרב כמוהר“מ פאניז’יל הי”ו ומע' המורשה הנז' הסכים בפשר הנז' כמו שבא עה“ח למטה, וגם ידוע לכל יודעי דת ודין בכח ב”ד יפה לעיין בטובת היתומים ולגמור בכי טוב וכן הוה דחזינן בעינא פקיחא כי טובת האלמנה ובניה הנז“ל לעשות הפשר הנז' ונגמר כל הנז' ברצון האלמנה ובניה הנז' ובכח ב”ד יפה בפיסו' כל עדי מודעא לדעת הרשב“א זלה”ה ומעתה הנה כחנו כח ב“ד יפה בגזירת נח”ש לאשר ולקיים כל הנז“ל ולא יהיה שום פתחון פה לשום בע”ד לחלוק ע“כ הפשר הנז' לא בד”י ולא בד“א וחו”ח פשר הלז כדברי הל“מ מסיני וכל המשנה אין רו”ח נוחה הימנו ודבריו יהיו בטלין ומבוטלין כחרס הנשבר לא שרירין ולא קימין וחו“ח וכו' כחו”ח וכו' ולמען תהיה האמת נהדרת בהדרת קדש באנו עה“ח אנחנו ב”ד הצדק דפעה“ק ירושת”ו בש“א לח' מרחשון מש' הת”ר ועשר ליצירה בא סימן אשרי ת’ב’ח’ר' ותקרב לפ"ק והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים.

ר“ל להוספה ביאור שכל האמור ומדובר מתחי' ועד סוף הפשר הנ”ל בכל תנאיו הכל נגמר ונעשה בקגו“ש במדל”ב כתחז“ל שקנינו אנחנו ב”ד דח“ל מיד השני הצדדים דהיינו ממוני ומנהלי כו' האשכנזים הנז' והאלמנה הנז' ושלשה בניה הנז”ל והכל באופן היותר מועיל ומספיק ועולה כהוגן לפו“ד וכתחז”ל ואתקיים שנית.

חיים דניאל. יעקב קאפילוטן. (חתימה מסולסלת שאינה נכרת)

אנחנו הח“מ ממוני ומורשי ק”ק אשכנזים כו' פרושים הי“ו מ”מ בהודאה גשו“ק שבכח המב”י בפקודת הרבנים הרוזנים פקומ“ש שבעוב”י ווילנא יע“א וביחוד מיחידי כוללנו הנז' עמדנו לפני בי דינא רבא הנז”ל וקבלנו בחגו“ש ובקגו”ש במדל“ב לאשר ולקיים כל אשר יגמרו הב”ד הנז' עפ“י פשרה בינינו ביני גבירה אל' הגביר רודף צדקה וחסד המנוח סי' יוסף אמזאליג נ”ע ושלשה בניה הנז“ל ע”ד עטו“ת שהיה לנו בנדון גוף השכירות המכו' בשטר ראשון כנ”ל ובכן מעתה כל הכתו' ומפורש למעלה בח“י ב”ד צדק הנז' הכל רצוי ומקובל לכוללנו בהשלמת הרצון בלי שום פקפוק כלל כל החיובים והתנאים המבוארים לעיל הכל שרירין וקיימין יהיו בלי שום טו“מ ופ”פ ודו“ד בלי שום שינו ותמורה כלל עד ביאת הגואל צדק או עד אחר שתשיג ידינו ונחזיר להם הסך שלשה אלפים מאג’אריס שלקחנו מהגביר הנז”ל כפי אשר נתפשרנו כל מאג’אר בערך מ“ח גרושי' טורקי' אשר המה עולים סך קמ”ד אלפים גרושים כנז“ל ורק שינוכה אז מהקרן הנז' סך י”ב אלפים ות“ת גרושים השייך להק' ת”ת דכוללנו ושיהיו תחת יד בטוח מאנשי כוללנו לעשות פרי בידיעת יורשי המקדיש הנ“ל וב”כ בכל הנז“ל, וכל עוד שלא נחזיר להם דמי הקרן הנז' והרי אנחנו וכל הב”א לשב“ק מחויבים לתת בכל שנה ושנה מקופ' כוללנו הנז' ליד האלמנה הגבירה ובניה הנז' וב”כ סך שבעת אלפים ותפ“ח גרושי' מעות העוברות בשוק של חטים ובמקולין ולבד זה מחוייבים ליתן ליד הגבאים משגיחי ת”ת דכוללנו סך אלף ומאתים גרושי' הן המה דמי השכירות כפי הפשר הנז' ולא יעבור בכשו“ש ומו”מ בכח יפה שבידינו כנז' שעבדנו להאלמנה ובניה הנז' וב“כ את כל נכסי כוללנו מקואג”ם דו“ד שעבוד גו”ש וכל דמי שכירות הבתים והחנויות מחצר הנז“ל ככל הכתוב בשטר הראשון וכל מיני מעות אשר יעלה ויבא ויגיע לשם כוללנו מכל מקומות אחב”י ובפרט מעוב“י ווילנא כנהוג הכל כאשר לכל יהון אחראין וערבאין לפרעון דמי השכירות כפי הפשר הנז' מדי שב”ש, בשעבוד גו“ש כהוגן וכתחז”ל, וגם קבלנו בחגו“ש להשיג ולהביא ליד האלמנה ובניה הנז' כתב מאת הרבנים הרוזנים דווילנא ככל האמור למעלה ויתר כל פרטי אופני ותנאי וחיובי הפשר הנז”ל הכל נו“נ בהשלמת רצון כוללנו הי”ו בחגו“ש לאשר ולקיים כל הכתוב ומפו' לעיל בלי שום טו”מ ופ“פ וערעור ופקפוק כלל וכלל ובלי שום שינוי ותמורה מכל הנז”ל והכל נו“נ דלא וכו' ודלא וכו' בביטו' וכו' בפיסו' וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה וע”ד אמו“ץ חק ולא יעבור באנו עה”ח בש“א לח' מרחשון משנת הת”ר ועשר ליצירה בא סימן ב’ר’ב' ו’ת' הטובה לפ"ק.

פעה“ק ירושלם תובב”א והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים.

יוסף זונדל מסלנט. משה יוסף בהרב המנוח מוהרי"ץ מנדלזאהן

אריה בא“א מוה”ר ירחמיאל זללה"ה נאמן מארקוס

דוד הוא הקטן טבלי ברלין

(מקום חותם הכולל וחותם החורבה)

גם אנחנו הח“מ מודים בהודאה גשו”ק איך אמו“ץ שכל המבואר למעלה בח”י הב“ד צדק הנ”ל הי“ו בכל אופני השכירות והחיובים והתנאים הנז”ל הכל נו“נ מרצוננו הטוב והגמור בלי שום אונס ופיתוי והכרח כלל כי אם בל”ש ונ“ח ודעת מיושבת ובכח ב”ד יפה אשר אזנו וחקרו ועשו פשר גמור ע“ד הטוב והישר וגמרו בעדינו לטוב, ובכן נשבענו לפני הב”ד צדק הנז“ל בש”ח בפ“מ לקיים כל אופני הפשר אשר כתוב לעיל בח”י הב“ד צדק הנז”ל עפ“י התנאים הנז”ל בביטו' כל מסירה דמודעי ומודעי דמוגעי וכו' ע“ס כל המודעות ופסלנו כל עדי מודעי וכו' וכל עדי מודעי כדרך שמבטלין ופוסלין בג”נ ולדעת הרשב“א זלה”ה ואין עוד לנו ולא לב“ך ולא לשום אפוטרופוס לערער על פשר הנז' שום ערעור ופקפוק בעולם לא בד”י ולא בד“א כלל ועיקר וכל המערער אין אנחנו אין ע”י גירי דילן ולא ע“י שום נברא שבעולם דברי ערעור יהיו בטלין ומבוטלין הן בד”י הן בד“א באופן שלא יזדקק שום בי דינא רבא או זוטא ושום שר ושופט וקונסולאטוס לדברי המערער על הפשר הנז”ל ועד“א וצדק באנו עה”ח בש“א לח' מרחשון הנז”ל ש' התר“י פעה”ק ירושת"ו והכל שריר ובריר וקיים.

הצעיר הצעיר

רחל אמזליג (בחותמה) הצעיר חיים אמזליג ס“ט הצעיר שלמה אמזליג ס”ט הצעיר רפאל אמזליג ס"ט

גם אני הבא עה“ח בכח הרשאתי מהרב כמהרי”ט פרחי המכו' מירקאדו כנ“ל מודה ומסכים על כל הנ”ל.

הצעיר רפאל פאניזיל ס"ט

The above documents Were read over in my By virtue of the Paragraph 13 in the Will of

Presence before all the parties signing them Mr. Joseph Amzalag I give my consent to

And compared with the registration in the the above transection between the heirs

Consular Register and with the copies in the of the said Joseph Amzalag and the

hands of the Ashkenazim Perushim Ashkenazim – Perushim Community of

Community. Jerusalem.

Jerusalem 5 dec. 1849 I, Finn,

I Finn,

Consul – Jerusalem 5 Dec. 1849

ה.

זאת תהי' לעדה ולראי' מהימנא ביד הרבנים הגדולים הממונים והמנהלים מכולל פרושים אשכנזים הי“ו והגבאים הגזברים מחורבת הק' של רבינו יהודא חסיד זיע”א, איך שאנחנו הח“מ מודים בהודאה גו”ש כמודה בבד“ח, על דבר השטר שכירות אשר נמצא אצלינו מעזבון אבינו הגביר סי' יוסף אמזעלאג על חרבת הק' הנ”ל מסך שלשה אלפים מג’אראס (דענדליך) הנכתב בש“א לח' שבט ש' תקצ”ט וחתומים עליו הרבנים הג' הממונים מכולל פרושים היינו, הרב ר' ישראל ז“ל, והרב ר' ישעיה נ”י והרב ר' נטע בהרמ“מ ז”ל והר“ר ארי' נאמן נ”י וחתום בחותם הכולל לבדו בלתי חותם החורבה הנז‘, ושם בארה שכל החורבה הנז’ במצריה וסימניה וכל הבנינים מתהומא ולרקיע וכל הכנסות הכל מושכר ומשועבד לאבינו הנז‘, וזה השטר שכירות מצאנוהו קרוע כד“ת בתוך כתבי אבינו ז”ל, כי זה השטר נכתב בטעות ובטלוהו, ונכתב אח“כ שטר שכירות אחר החתום בח”י כל הממוני’ היינו ארבעה חתימות הנ“ל וגם הר' מלמן והר”ר צבי הירש והר“ר מאיר שלום הכהן והר”ר מרדכי והר“ר אלחנן והר”ר נטע בהר“ס ונוסף עליו גם חותם של חורבת הק' הנז' עם חותם הכולל, וזה השטר שכירות הוא העיקרי והוא בידינו ובו כתוב מפורש לאמור שהביהמ”ד מנחם ציון והעזרות והמרחץ ובית הטבילה לא שייך לאלו השכירות והשעבוד כלל, והנה השטר הראשון אשר בארבעה חותמות הנ“ל נעתק בטעות ובשגגה בקאנסעלעריע ענגליזי ביום י”א לח' כסלו ש' ת“ר ע”י הח“ר יוסף זאמירי בכתיבתו ובחתימתו, והן היום אחרי מצאנו ראינו כי בטעות ובשגגה נעתקה בפנקס הקאנסלעריי אשר לא כדת, ולמען לא תשכון באהלינו עולה להוציא המכשלה מתחת ידינו הננו באנו אנחנו הח”מ יורשי אבינו הגביר סינ' יוסף אמזעלאג הנז' להודיע קושט אמרי אמת, והננו מודים בהודאה גו“ש כמודה בבד”ח מרצוננו הטוב ובדעת צלולה ומיושבת בלי שום אונס והכרח כלל איך אמת גמור שההעתק משטר שכירות הראשון הנמצא מועתק בפנקס הקאנסלערייע הנ“ל וגם השטר אשר מצאנוהו קרוע הנה הוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר וכדבר שאב”מ וכאפס ותוהו נחשב ואין בידינו וכחינו ולא ביד ב“ך ולא ביד שום אינש בעולם לתבוע בזה השטר או ההעתק הנ”ל שום פרוטה קטנה לא בד“י ולא בדאו”ה ולא בשום קאנסלערייע בעולם כאלו לא נכתב ונחתם כלל ועיקר, כי אם עפ“י השטר שכירות השני' החתום בח”י העשרה רבני' ממוני' וגזברי' הנ“ל ובחתימות שני החותמות מהכולל ומהחורבה, וכל אלו דברי השובר הנ”ל ניתן רשות מאתנו הח“מ להעתיקם בפנקס הקאנסילעריי הנ”ל להיות מחזה מול מחזה שאין ממש בהעתק ההוא.

כל הנ“ל אמרנו והודינו אנחנו הח”מ בהודאה גמורה כדת של תוח“ק וכנימוסי המלכיות דלא כאסמתכא ודלא כטו”ד כו' בביטול כל מודעי ובפיסול ע“מ כדרך שמבטלין בג”נ ולדעת הרשב“א זללה”ה ולהיות האמת נאדר“ת באנו עה”ח יום י“ד לח' חשון ש' תריו”ד בירושלם עה“ק ת”ו ושובו"ק.

רחל אמזלג חיים אמזלג שלמה אמזלג רפאל אמזלג

(בחותמה)

בפנינו עדים הח“מ חתמו עצמן הגבירה מרת רחל תחי' ובני' סינ' חיים וכה' שלמה וכמר רפאל הי”ו בני הגביר סינ' יוסף אמזעלאג מ“כ על כל הנ”ל, וכן קנינו מידם קגו“ש במדל”ב ע“כ הנ”ל. ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי, ולהיות האמו“ץ באנו עה”ח אנן סהדי ביום הנ“ל פעה”ק ת"ו.

יעקב יוסף תורג’ימן ס“ט יצחק קלאמארו ס”ט

ב"ה

במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחתימין לתתא הנפק שטרא דנא קדמנא ומדאבריר לנא כד“ת חתימת החתומים על שטרא דנא מן הצד ה”ה האשה הכבודה הגבירה רחל אמזעליג ת“מ בטבעת שלה ובניה האחים הגבירים רבי חיים אמזעליג ורבי שלמה אמזעליג ורבי רפאל אמזעליג בחתימת ידיהם ממש וחתימת העדים ה”ה החכם רבי יעקב יוסף תורג’ימאן הי“ו והחכם רבי יצחק קאלאמארו הי”ו אשרנוהו וקימנוהו כדחזי ודין קיומיה ואתקים.

משה בן נחמיאס ס“ט חיים יצחק פיזאנטי ס”ט משה בן ויניסט ס"ט

ו.

היות אמו“ץ שנתקיים התנאי והגיע לידינו שטר החדש מהרוזנים דווילנא יע”א מלבד שטר הראשון משנת תקצ“ט שנשאר בידינו כעת עד אשר אם ירצו רוזני ווילנא לשלוח שטר חדש כפי הנוסח אשר בידינו החתום עליו לסימן הרב הגדול כמוהר”ר בנימין מרדכי נבון הי“ו והרב הגדול ר' שמואל סלאנט הי”ו ואז יוחזר להממונים של כוללות פרושים הי“ו השני כתבים של ווילנא הנז”ל והברירה ביד רוזני ווילנא עד תום שלשה שנים מיום דלמטה או לשלוח שטר חדש כנז“ל ולקבל בחזרה השני כתבים הנז”ל או שישארו בידינו השני כתבים הנז“ל, ואם עד תום שלשה שנים מהיום דלמטה לא ישלחו שטר חדש כנז”ל אזי ישארו בידינו השני כתבים הנז“ל לעולם כמו שכתוב בהם ועליהם מעל”ד בכל תוקף ומעתה הפשר דמעלד“ז הוא בכל תקף ועוז עד ביאת הגוא”צ כי נתקיימו כל תנאיו כד“ת. אך אם באיזה שנה לא יצאו הכולל פרושים ידי חובת פרעון המבואר בשטר פשר הלז אזי יחזור החיוב הראשון מהכולל פרושים משנת תקצ”ט והחיוב הראשון של הרוזנים דווילנא דהיינו סך מאתיים ושבעים מאג’אריס לאיתנו הראשון וכמבואר בכתב פשר דמעלד“ז ולתקף ועוז נתקבל מאיתנו קגו”ש ובקאג“ס מדל”ב כתחז“ל והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול כו' לדעת הרשב”א ז“ל ולראיה חתמנו שמותינו יום ב' שלישי לחדש שבט משנתינו התרי”א לפ“ק פעה”ק ירושלם תובב"א והכל שריר ובריר וקיים.

רחל אמזליג (בחותמה) הצעיר חיים אמזליג ס“ט הצעיר שלמה אמזליג ס”ט הצעיר רפאל אמזליג ס"ט

Done in my presence

I, Finn,

Jerusalem 5 Jan. 1851. Consul

ז.

מודים אנחנו הח“מ איך שנתחייבנו בחיוב גשו”ק אשר באם יגיע לידינו עד תום שלשה שנים מהיום דלמטה שטר חדש מאת הרבנים הרוזנים הגבאים דכולל פרושים הי“ו אשר בעי”ת ווילנא יע“א ויהיה נכתב עפ”י הנוסח אשר הוכשר בעיני מעלת כבוד הרב הגדול מעוז ומגדול כמוה“ר בנימין מרדכי נבון הי”ו ואשר לסימנא מילתא חתם על הנוסח מע' הרב הנז“ל הי”ו הן בהגיע לידינו שטר החדש כנז“ל אזי מחויבים אנחנו וב”כ להחזיר להכולל פרושים הי“ו את הכתב הישן מווילנא מש' תקצ”ט אשר בידינו וגם השטר חדש ששלחו לנו מווילנא הנכתב באלול ש' ית“ר לפ”ק בלי שום טו“מ ודו”ד כלל, ואם לא ירצו רוזני ווילנא לשלוח כתב חדש כנז“ל ועד תום ג' שנים מיום דלמטה לא יגיע לידינו שטר חדש כנ”ל אזי ישארו בידינו השני כתבים הנז“ל לעולם, ולראיה באנו עה”ח פעה“ק ירוש' ת”ו בש“א לחדש שבט משנת התרי”א ליצירה והכל שו"ב וקים.

רחל אמזליג בחותמה חיים אמזלג שלמה אמזלג רפאל אמזלג

ח.

בעה"י

כן באו לפנינו הגבאים הכוללים דמדינת רוסיא, מחזיקים בעץ החיים כולל פרושים שבארץ החיים וכו' תוב“ב, – הפשרה הנעשית עפ”י ב“ד הגדול שבירושלם תיבב”א בין ממוני ראשי העדה דכו' פרושים לבין הכבודה הגבירה סי' רחל אלמנת המנוח הגביר הנדיב סי' יוסף אמזעליג ובניה בני הגביר המנוח הנ“ל, נדון דמי עולמית שנתחייבו כו' פרושים להעלות משכירות החצר שהיא נקראת חורבת ר' יהודא החסיד ז”ל שני מאות ושבעים מאג’אריס בכל שנה ושנה משנת תק“צטית והלאה לדורות עולם כל זמן שלא יסולק להגביר המנוח או יו”א וב“ך וסך שלשת אלפים מאג’ארעס שקבלו כו”פ מהגביר הנ“ל, והן בחו' מרחשון שאשתקד ש' תבח”ר לפ“ק נתפשרו לפני בי”ד הגדול שבירוש' לגרוע סך תשעים מאגארעס מהסך שני מאות ושבעים מאגארעס הנ“ל ונתחייבו מעכשיו ליתן רק מאה ושמנים מאגארעס בכל שנה ע”ע כ“ז שלא יסולק השלשה אלפים מאג’ארעס הנ”ל, והמאה ושמנים מאגארעס הנז' יותן בזה האופן היינו סך מאה וחמשים וחמשה מאגארעס להאלמנה ובני המנוח הנ“ל או לב”כ, וסך עשרים וחמשה מאגארעס יותן לידי הגבאים של תלמוד תורה דיתומים ובני עניים מכו' פרושים הי“ו, והברירה יהי' ביד כו”פ או ליתן הסך מאה ושמנים מאגארעס או ליתן תמורתם להאלמנה ובניה כנ“ל סך שבעת אלפים וארבע מאות ושמנים ושמנה גרשי' ולהגבאים דת”ת כנז' סך אלף ושני מאות גרשי'.

לזאת הננו אנחנו הגבאים הכוללים שאה“ק ת”ו מחזיקי היסוד דכו“פ מתחייבים מעתה ומעכשיו בחוב גמור שו”ב ומקבלים אנחנו בחוב גמור עלינו ועל הגבאים הבאים אחרינו לשב“ק שכל זמן שלא יסולק השלשה אלפים מאג’ארעס הנ”ל כאמור, אזי מחויבים אנחנו מעכשיו ומקבלים בחוב גו“ש מעכשיו גם על הגבאים הב”א לשב“ק ליתן בכל שנה ושנה מקופת הצדקה דמעות אה”ק שיעלה בידינו הגבאים הח“מ או בידי הגבאים הבאים אחרינו סך מאה ושמונים מאג’ארעס, היינו מאה וחמשי' וחמשה מאג’אר' לאלמנת סי' אמזעליג ובני המנוח הנ”ל וב“כ וסך עשרים וחמשה מאג’אר' לגבאי הת”ת דכו“פ כנ”ל או לסלק תמורתם היינו שבעת אלפים ותפ“ח גראשי' להאלמנה ובני' הנז' וב”כ ואלף ומאתים גראשי' לגבאי הת“ת דכו”פ כנ“ל בלי שום עיכוב וטו”ת כלל, והרי חוב זה מוקדם לכל סילוק שמחוייב כו' פרושי' או שום חלוקה לעניי הכולל הנ“ל, כ”א ראשית כל יוקח מדי שנה בשנה הסך מאה ושמונים מאגארעס או תמורתם כנ“ל לדמי עולמית הנ”ל בחוק ולא יעבור ע“ע כל זמן שלא יסולק כל הסך שלשה אלפים מאג’אר הנ”ל, והננו מקבלים עלינו הח“מ ועל הגבאים הב”א לשב“ק בתנאי גו”ש כתחז“ל שאם בהמשך הימים לא נצא י”ח פרעון הסך מאה ושמונים מאגארס הנ“ל כאמור אזי יחזור השט”ח הראשון לאיתנו וחיובינו הראשון דהיינו עלינו וע“כ הגבאים הב”א לשב“ק ליתן שני מאות ושבעים מאגאר' בכל שנה ושנה ויד בעהש”ט יהי' תמיד על העליונה להיות נדון ונדרש לטובתו, ולתוקף ועוז ולזכות וראיה מהימנא ביד האלמנה הנז' ובני המנוח סי' יוסף אמזעליג הנז' וב“כ שיאושר ויקוים ככל האמור הננו באים עה”ח.

בפני נתרצו האלמנה הנז“ל ובניה הי”ו בנוסח הנ“ל ולאות אמת חתמתי שמי היום ג' לח' שבט מש' התרי”א וש"וקים.

נאם בנימין מרדכי נבון ס"ט

ט. שוברים מיורשי אמזלג להכולל

1.

ב"ה

מודים אנחנו הח“מ היות אמו”ץ שנטלנו וקבלנו מאת מע' הממונים דכוללות ק“ק פרושים הי”ו שכירות שנה אחת דהיינו עד ר“ח שבט דהאי שתא התרי”א ליצי' סך שבעה אלפים וארבע מאות ושמונה ושמונים גרו“ש כמבואר בשטר הפשר הנעשה בחו' מרחשון ש' ית”ר לפר“ק והגיע הסך הנז”ל לידינו עספ“א, ולהיות אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירוש' ת“ו בש”א לח' שבט שנתינו התרי“א ליצירה והכל שריר ובריר וקיים. ובפירושא אתמר שקבלנו כל הסך הנז”ל ע“י הרב ר' דוד טעבלי הי”ו וגם סילקו ליד גבאים דת“ת דכו”פ הי“ו סך אלף ומאתים גרו”ש כפי התנאי וקים ב'.

רחל אמזלג בחותמה חיים אמזלג שלמה אמזלג רפאל אמזלג

2.

מודים אנחנו ח“מ איך שק' ממע' הרבנים מכו”פ הי“ו סך שבעת אלפים וארבע מאות ושמנה ושמונים גרוש טורקיש, זאגע 7488 גרוש והן המה משכירות המגיע לנו מכו' הי”ו בכל שנה ושנה וכפי הכתבים שתחת ידינו וכאשר אנו מקבלים כל שנה אשר שולחים רבני ווילנא הי“ו כן קבלנו גם כעת סך הנ”ל במזומן וזה לבד האלף ומאתים גרוש אשר נותנים רבני כו“פ הנ”ל עבורינו לקופת ת“ת דשב”ר הי“ו מכו”פ הי“ו וכפי צוואת אבינו המקדיש ז”ל והי' לאות אמו“ץ באנו עה”ח בחו' שבט ש' תבר“ך לפ”ק בעה“ק ירוש' ת”ו והכל שו"ב וקים.

רחל אמזלג בחותמה חיים אמזלג והחותם שלמה אמזלג והחותם רפאל אמזלג והחותם

3.

ב"ה

מודים אנחנו ח“מ איך שקבלנו לנכון מאת מע' הרבנים דכולל פרושים ממחוז ווילנא הסך שבעת אלפים וארבעה מאות ושמונה ושמונים גרוש טורקי', 7488 גרוש והן המה השכירות המגיע לנו מכולל פרושים בכל שנה ושנה עפ”י הכתבים שבינינו אשר תחת ידינו וכאשר כן אנחנו מקבלים כל שנה אשר שולחים רבני גבאי ווילנא וכן קבלנו כעת הסך הנזכר לעיל במזומן וזה לבד האלף ומאתים גרוש אשר נותנים רבני כולל פרושים עבורינו לקופת הת“ת דתשב”ר דכולל פרושים הי“ו וכפי צוואת אבינו המקדיש ז”ל, ולאות אמו“ץ באנו עה”ח בחודש שבט תר“כגימל לפ”ק פעה“ק ירושלם תובב”א והכל שריר ובריר וקיים.

רחל אמזלג בחותמה חיים אמזלג שלמה אמזלג רפאל אמזלג

מהצד השני

אנוכי קבלתי לידי כל הסך האמור בניה“ד שבעה אלפים וארבע מאות ושמונה ושמונים גרוש טורקי מיד הר”ש סלאנט נ’י ולראי' ח“ש והם שכירות של שנת התרכ”ג הצעיר שלמה אמזליג ס"ט

4.

בה"י

מודים אנחנו חתומי מטה אשר קבלנו מאת מעלת הרבנים דכולל פרושים הי“ו מחוז ווילנא והנלוים להם הסך שבעת אלפים וארבע מאות ושמנה ושמנים גרוש טורקי‘, זאגע 7488 גרוש טורקי’ המגיע לנו מכולל פרושים בכל שנה ושנה כפי הכתבים שבינינו ומונחים תחת ידינו: וכאשר כן אנחנו מקבלים מהם כל שנה אשר שולחים רבני גבאי ווילנא וכן קבלנו כעת הסך הנזכר במזומן – וזה לבד האלף ומאתים גרוש שנותנים רבני כולל הנ”ל עבורינו לקופת הת“ת דתשב”ד דכולל פרושים כפי צוואת אבינו המקדיש ז“ל, ולאות אמו”ץ באנו עה“ח בחודש שבט ת’ר’כ’דלי”ת לפ“ק פעה”ק ירושלם תובב"א והכל שריר וקיים.

רחל אמזלג בחותמה חיים אמזלג שלמה אמזלג רפאל אמזלג

מהצד השני

אנוכי קבלתי לידי במזומן הסך הנז“ל היינו שבעה אלפים וארבע מאות ושמונה ושמונים גרוש צג. זאגע 7488 גרוש ומסרתי החלק המגיע לאמי ולאחי הי”ו וע“ד אמו”ץ חתמתי שמי בחו' שבט התרכ"ד ליצי'

הצעיר שלמה אמזלג ס"ט

יוד.

ב"ה

להיות אשר בחודש שבט שנת התקצ“ט לפ”ק נתן אישי ואבינו המנוח הגביר הנכבד רצ“ו טוב שם מו”ה סי' יוסף אמזעליג נ“ע סך שלשה אלפים אדומים זהב (מאג’אריס) ליד מעלות הרבנים הגדולים ממוני ומשגיחי ומנהלי המ”ק חורבת רבינו יהודא החסיד זלה“ה לטובת ותועלת בניני המ”ק שבחצר הרי“ח ז”ל, ובעדם ובעבורם השכירו הרבנים הנ“ל לאישי ואבינו ז”ל את כל הנחלה הנ“ל עד ביאת הגו”צ וכמפורש יצא בהשטר הנעשה בכל תוקף ועוז בחודש שבט הנ“ל וחתומי' עלי' מע' הרה”ג מו“ה ישראל ז”ל בעה“מ ס' תקלין חדתין והרב מו”ה נטע בהה“ג מו”ה מענדיל ז“ל והרב מו”ה נטע בהר“ס ז”ל והרבנים דעמייהו, ואח“כ השכיר אישי ואבינו ז”ל למע' הרבנים הנ“ל את כל הנחלה הנ”ל בסך מאתים ושבעים אדומים (מאג’אריס) לשנה עד ביאת הגו“צ וכמבואר בהשטרות ומשם בארה, ואח”כ בשנת תבח"ר לפ“ק נתהוו איזו סכסוכים בינינו לבין הרבנים הנ”ל אחרי פטירת אישי ואבינו ז“ל, ונשתוינו ברצונינו הטוב והגמור אז לפחות מהשכירות תשעים אדומים זהב לשנה ולקבל מעת ההיא ומעלה כל שנה שכירות מאה ושמונים אדומים זהב (מאג’אריס) ובהחשב כל אדום זהב לסך שמנה וארבעים גרוש טורקי' ומזה הסך יותן כל שנה עבור תלמוד תורה דכולל פרושים אלף ומאתיים גרוש כצוואת אישי ואבינו ז”ל, והמותר נקבל לידינו וב“כ וכמבואר בהשטרות שנעשו בשנת תבח”ר הנ“ל ומשם בארה ולקיום הענין באנו על החתום אנחנו וגם הרבנים ממוני הזמן דכולל פרושים הי”ו וגם הרבנים הגדולים דחכמי הספרדים הי“ו וגם יש לנו שני שטרות התחייבות מאת הרבנים הגדולים אמרכלים דע”ת ווילנא יע“א אחד מחודש תמוז תקצ”ט ושנית מחודש אלול שנת ית“ר לפ”ק והכתבים הנ“ל הועתקו ונתקיים בחותם הקונסולאט של הקאנזול איינגליז יר”ה. ומאז ועד היום קבלנו את השכירות בשלמות.

והן עתה מודים אנחנו ח“מ כמודים בביד”ח וחתימותינו תעיד עלינו כמאה עדים כו“נ איך אשר קבלנו כהיום מיד שליח נבחר ששלחוהו הרוזנים הפקידים והאמרכלים דאה”ק אשר בע“ת ווילנא יע”א גבאי כולל פרושים דמחוז ווילנא ונלוים אליהם ה“ה הה”ג מוהרש“ש נ”י והה“ג מוהרא”פ נ“י והה”ג מוהרש“י נ”י את כל הסך אשר נתן אישי ואבינו המנוח ז“ל בשלימות (אחר ניכוי סך שנים עשר אלף ושמונה מאות גרוש טורקי אשר הנחנו אותם לטובת התלמוד תורה דתשב“ר דכולל פרושים ממחוז ווילנא והנלוים אליהם אשר מחויבים הרבנים הנ”ל והב“א לשב”ק לתן פירות והריוח מזה סך אלף ומאתים גרוש כל שנה ושנה על שכר לימוד עבור תשב“ר דכולל פרושים לקיים צוואת אישי ואבינו המקדיש ז”ל כידוע וכאשר התנהג עד כה) והכסף הנ”ל שקבלנו את השליח הנ“ל במזומן נתן להרבנים הנ”ל איש נדיב אחד לתועלת ענין הזה. ובעד סך שקבלנו במזומן מהשליח הנ“ל מכרנו ועברנו והחלטנו למשלחיו הרבנים הגאונים ופקידים דאה”ק כולל פרושים דמחוז ווילנא והנלוים אליהם השלשה רבנים הנקובים הנ“ל עבור כוללם הנ”ל את כל הזכיות ויפוי כח שהי' לנו על הנחלה הנ“ל מכירה גמורה וחלוטה מכירה גלויי' ומפורסמת, ומסרנו להשליח הנ”ל כל הכתבים והשטרות שהי' לנו בכדי שיקנה אותם עבור משלחיו הנ“ל כנ”ל בתורת כתיבה ומסירה כד“ת – וכן עשה השליח וזכה בהם ובכל הזכותים האמור בהם ובכל שעבודייהו דאית בהו עבור משלחיו כנ”ל (ואולי המצא ימצא בידינו או ביד ב“כ ויו”א עוד איזה שטר או כתב אשר לא מסרנו להשליח הנז' הרי הוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש) ומעתה כל הזכיות שהיה לנו עד כה בחצר הרי“ח ז”ל שייכים המה להגבאים דאה“ק מכולל פרושים דמחוז ווילנא והנילוים אליהם עבור כוללם וככל הנ”ל ולא שיירנו לעצמנו וב“כ ויו”א שום שיור זכות כלל, וביד הרבנים הגבאים הנ“ל לעשות ככל אשר יעלה בדעתם הרמה לטובת כוללם כי כל הזכיות שהי' לנו שייכים להם מעתה ומעכשיו עד ביאת גו”צ כנ“ל וקבלנו עלינו אחריות גו”ש ע“כ נכסינו מקואגמ”ט דקו“ד לפצות כל מין טוען ומערער על כל הנעשה מאתנו הן שיערער מצדינו או מצד אישי ואבינו ז”ל באופן שאנחנו מחויבים להעמיד ולקיים מכירה זו ככל האמור משופה ומנוקה בידי הקונים הנ“ל וככל הנ”ל – והכל נו“נ ברצונינו הטוב דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' בפיסול וכו' ובקגו”ש במדל“ב כתחז”ל שקנו אחרים מידינו ובכל אוהיו“מ כד”ת וכתחז“ל וגם נו”נ בתוקף נמוסי הקונסלירי יר“ה ועל כל האמור לעיל באנו עה”ח בש“א לחודש אב הנחמות שנת התרכ”ד לפ“ק פה עיה”ק ירושלים תובב"א והכל שריר וקיים ואמת ויציב.

והיתה לבאר שמה שכתוב לעיל וקבלנו עלינו אחריות גו“ש כו' לפצות כל מין טוען ומערער כו' הכוונה הוא אשר אם אולי יבוא איזה בע”ח אשר יתבע איזו חוב מאתנו או מאישי ואבינו ז“ל או שיבוא איזה יורש זולתינו אשר יאמר שיש לו ג”כ איזו זכות בזה, על כל זה קבלנו אחריות. ושבה והיתה לבאר אשר ניתן מאתנו כהיום עוד שטר כשטרא דנא ומכוונים אות באות ונתננו השני שטרות אלו למען אשר האחד יוליכהו השליח הי“ו למשלחיו הקונים הרה”ג הגבאים בווילנא הי“ו והאחד ישאר בירושלם, והכל כתחז”ל והשו"ב.

מודים אנחנו על כל הנז"ל

רחל אמזליג בחותמה חיים אמזליג ס“ט שלמה אמזליג ס”ט רפאל אמזליג ס"ט

ב"ה

בפנינו עדים חתומי מטה חתמה האשה מרת רחל אלמנת המנוח הגביר רצ“ו סי' יוסף אמזעליג בחותם טבעת שלה הנז' וגם בניה השלשה האחים הגבירים ה”ה הגביר כהר“ר חיים אמזעליג ואחיו הגביר הח”ר שלמה אמזעליג הי“ו ואחיו הגביר הח”ר רפאל אמזעליג הי“ו בחתימות ידיהם ממש וקבלנו מהם קגו”ש כד“ת על כל האמור מרישא לסיפא והכל נעשה מהם ברצונם הטוב והגמור ובלב שלם ובקשו אותנו לקבל מהם הקגו”ש ולבא על החתום, ובכן קבלנו מהם קגו“ש על כל הנ”ל ובאנו על החתום בזמן הנ“ל פעה”ק ירושלם ת“ו והשו”ב

יעקב יוסף תורג’ימאן ס“ט יצחק קאלאמארו ס”ט

I hereby certify that the Signatures and seal attached to the foot of the above documents are truly those of Rachel Amzalag, Salomon Amzalag, Haim Amzalag and Rephael Amzalag.

British Consulate

Jerusalem. August 25 th. 1864

Noel Temple Moore

Consul.

יא.

ב"ה

להיות לראי' ביד מע' הגבירה הכבודה מ' רחל ת“מ א' המנוח הגביר היקר רצ”ו סי' יוסף אמזעליג ז“ל ובניה הגבירים הנכבדים כה”ר סי' חיים הי“ו וה”ר סי' שלמה הי“ו וכ”ה סי' רפאל אמזעליג הי“ו, אשר בעתש”ק קבלו כהיום את המעות מידי הח“מ שליח מהרבנים הגבאים הכוללים הה”ג מוהרש“ש נ”י והה“ג מוהרא”פ והה“ג מוהרש”י נ“י מחיר הכתבים והניירות שהי' להם על הנחלה דחורבת הרי”ח ז“ל, השאירו אצל הגבאים עוד לזכות נשמת אביהם המקדיש ז”ל סך 12800 גרוש, שנים עשר אלף ושמונה מאות גרוש אשר מחוייבים הגבאים הכוללים הנ“ל והב”א לשב“ק על כולל אה’ק דמחוז ווילנא והנילוים ליתן ריוח מזה כל שנה סך אלף ומאתים גרוש עבור תשב”ר דכולל פרושים ממחוז ווילנא והנילוים אליהם לתשלום שכר לימוד מתשב“ר הנ”ל וכפי צוואת אביהם המקדיש ז“ל שיהי' לעילוי נשמתו עד ביאת הגו”צ וכאשר כן מבואר בהכתבים שקבלתי עתה מהאלמנה והיורשים הנ“ל, ולאות אמו”ץ באעה“ח בש”א לחודש אב תרכ“ד לפ”ק פעיה“ק ירושלם ת”ו.

נאם מאיר משה בהרב הג' מוה“ר אלימלך ז”ל

ליתר תוקף ועוז באנו עה“ח אנחנו ממוני ומנהלי דכולל פרושים הי”ו ממחוז ווילנא והנילוים אליהם והננו מאשרים ומקיימים את כל האמור לעיל אשר כן יאמר מפורש בעת שגמר הרב מוהר“ר מאיר משה נ”י בהרב הג' מוהר“ר אלימלך ז”ל השליח של הה“ג הגבאים דכולל פרושים במחוז ווילנא והנילוים אליהם וככל האמור לעיל אשר סך אלף ומאתים גרוש מחויבים לתן שנה שנה על שכר לימוד לתשב”ר דכוללינו פרושים ממחוז ווילנא והנילוים לעילוי נשמת המקדיש המנוח הגביר סי' אמזעליג ז“ל וככל האמור לעיל ולראיה חתמנו שמותינו זמן הנ”ל פעיה“ק ירושלם תובב”א בנימין דוד מוילנא יצחק אייזיק בהר“י אנדריאר מאיר בא”א מו“ה אשר נ”י מאניקסט

לאות אמת וצדק אשר בפני נעשה כל הנ“ל וכתקון חז”ל באתי גם אנכי עה“ח יום הנ”ל.

נאם שמואל סלנט (חותם)

בית אמזלאג בחרבת ר' יהודה החסיד.

ונתתי להם בביתי ובחומתי י.ד. ושם

באחד הבתים בחרבת ר' יהודא החסיד בבית “תלמוד התורה וישיבת עץ החיים” מוצאים אנו אבן עתיקה משנת תקצ"ט, המכרזת ואומרת:

האבן הזאת תהי' לאות כי הבית הזה, מקרא ק“ו, יהי לעי”נ החכם הנדיב כמו“ה יצחק דוד נ”ע בן הגביר המפורסם רודף צדקה וחסד כמוה“ר יוסף אמזלאג הי”ו. והבית הזה יהי עליון להעלות נשמתו תמיד באור תורה דתשב“ר ויקרא בשם “תולדות יצחק” שם טוב מבנים יהיה לו, ולו תהיה לנחלה קדושת עולמים עד עמוד לקץ הימין תנצב”ה וקשורה בשלהבת קדושת א"ת, ונר מצוה לזכר עולם יהי צדיק.

נלב“ע ב' אדר תקצ”ט פעיה“ק ת”ו

ושם אמזלג נשאר לברכה וכבוד למזכרת נצח זכרון לפני ה' תמיד בעי“ק ירושלם ת”ו.

מגנזי ירושלים: תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות, מכתבי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י ¹

נעתקו מגופי הכתבים ונמסרו לדפוס על ידי פנחס בן־צבי גראייבסקי

ירושלים – תר"ץ

דפוס צוקרמן ירושלם

מקדש לידיד ציון, אוהב ירושלם וכל קדשיה, עתיקותיה וזכרונותיה,

איש אמונים וסוחר נכבד, משתתף בכל דבר טוב ומועיל

מר שאול בה“ר יצחק הלוי נ”י

חמר ולבנים לההיסטוריה הירושלמית

בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” קראנו באזני ירושלם לאמר:

עשירה היא ירושלם בתעודות וכתבים עתיקים מהתקופה הראשונה, אבל דא עקא שהעשר היקר הזה מפוזר ומפורד פה ושם. חבילות של ניירות, כתבי יד שונים, מכתבים ושטרות הנוגעים לקורות ירושלם מלפני מאה ומאתים שנה – אנו מוצאים אצל אנשים שונים מבני עדות הספרדים והאשכנזים שירושה הם להם מאבותיהם ואבות אבותיהם. רוב האנשים האלה אינם יודעים כל מה שכתוב בתעודות אלו וגודל ערכן וחשיבותן, אינם יודעים שכל שורה ושורה מכתבים האלה מרגלית יקרה היא לתולדות ארץ־ישראל, וכמה מרגליות כאלו עוד אפשר לחרוז בחוטי המשי, לזכרון בספר, טרם שתאבדנה כליל ולא ישאר זכר להן. אבל ישנם אנשים היודעים אמנם את ערך הכתבים האלה ובכל זאת אינם מתחשבים עם דרישתנו, ואינם נותנים לנו להעתיק ולפרסם את “הירושה” שלהם הספונה וטמונה תחת התנור וכירים עד שתלך לטמיון והעש יאכל אותה. –

אלה “המשמרים” משמידים את זכרונותינו, חוטאים המה נגד ההיסטוריה הארץ־ישראלית וגדול עונם מנשוא!

חוב קדוש מוטל על כל אחד ואחד שיש לו, או רכש לו, תעודה או מכתב ישן הנוגע לקורות ארץ ישראל

להוציאו ממחבואו להראותו לעין כל, לגלותו, ולפרסמו בדפוס, אם על ידי עצמו או על ידנו.

אם על ידינו – בבקשה: להמציא לנו את גופי המכתבים ע"מ להחזירם כמו שהם, וכל דבר יקרא על שם בעליו.

הכתבת: פנחס בן צבי גראייבסקי

ירושלים העתיקה.

כתובת־קלף למשפחת פרחי בדמשק

ועדיה המה גבורי לאום היהדות בעלילת דמשק בשנת תר'.

בשלישי בשבת תשעה ועשרים יום לחודש סיון שנת ה' אלפים וחמש מאות ושבעים ושש לב“ע למנין שאנו מונין פה מתא דמשק יע”א דעל נהרי אמנה ופרפר מותבה איך הבחור נחמד ונעים הן גביר כהר' בנימין פרחי יצ“ו בן הגביר החכם יעקב פרחי נ”ע אמר לקרא לכלתא בתולתא אילת אהבים ויעלת חן וכלילת יופי מזל מב“ת בת הזקן המשכיל הנכבד יקר ונעלה הר' ישעיה הררי יצ”ו הוי לי לאנתא כדת משה וישראל ואנא בס“ד אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה ידיכי כהלכת גוברין יאודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהין בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כספי זוזי מאתן דחזי ליכי מוזנייכי וכסותייכי וספוקייכי ומנדע יתייכי לאורח כל ארעא וצביאת כלתא דא והות ליה לאנתו וצביא חתנא דנא ואוסיף לה מדיליה תוספת עפ”י כתובתה שבעת אלפים ושש מאות ושמונים גרוש צאג' ודא נדונייא דהעלת ליה כלתא דא מבית אביה במלבושין ותכשיטין וש“ע בסך חמשה עשר אלף ושלש מאות ושבעים וחמש גרוש צאג' נמצא ה”ה בין נדונייא ותו' סך שלשה ועשרים אלף וחמשים וחמשה גרוש צאג' מלבד זוזי מאתן דחזו לה יהודה החתן הנז' איך באו לידו והגיעו לרשותו וקבלם ע“כ דנכס שאם פחתו פחתו לי ואם הותירו הותירו לו וכך אמר לנא חתנא דנא אחריות וחו”ח כתובה דנא עקר ונדו' ותוס' האילין קבילות עלי ועל ירתאי אבתראי ע“כ נכסי מקרקעי ואג”מ דקנאי ודאקני כולהון יהו אחראין וערבאין ומשועבדין לאתפרעא מנהון שטר כתובה דנא עשר ונדונדיא ותוס' מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחותא כל שמיא וארעא בחיי ובתראי ואפי' מגלימא דאתנצלי כוחו כל שטרי כתובה דנ“ו ותוס' דנהיגי בישראל העשויין כהוגן וכתחז”ל דלא וכו' ודלא וכו' ובפיסול וכו' ע“ד הרשב”א ז“ל וקבילו תרויהון תנאי תורה ותנאי ב”ד מראש וע“ס ואלו הם התנאים שהתנו ביניהם החתן והכלה הנה כולם שרו”ק כבגוב“ר מעשה ידיה לו ועליו לספק כל צרכה בריאה וחולה הדירה פה דמשק ובמקום אשר יטב לב' הירושה כמנהג דמשק ושלא ישא אשה אחרת עליה בחייה אא”כ שהיתה עמו עשר שנים רצופים ולא ילדה זש“ק ח”ו ושלא יגרשנה בשום זמן כ“א ברצונה הטוב וע”י בי“ד הצדק י”ב ושלא ירד לים הגדול ולא ילך למדינה רחוקה עד שיניח לה גט זמן כשר ומזונותיה כפי ראות ב“ד ושלא ימכור ושלא ימשכן שום חפץ מנדוניינה כ”א ברצונה הטוב ושלא יפתנה שתמחול ותתן לו כתובתה לא כולה ולא מקצתה ואם יפתנה ותמחול ותתן מעתה אותה מחילה ומתנה בטלים ומבוטלים ושטר כתובה דנא נכון שריר וקנינא מאת החתן קגו“ש במדל”ב וגם נשבע ש“ח בת”כ ע“ד המב”ה וע“ד הנ”ד לאשר ולקיים כל הנז"ל בלי שנוי ותמורה כלל ועיקר והכל שריר ובריר וקיים:

הצעיר יוסף דוד אבולעפייה ס“ט    הצעיר יעקב ענתבי ס”ט

גאוני ציון וירושלם

ראשי הרבנים לעדת הספרדים בירושלם:

מרן הגאון רבי רפאל מאיר פאניזיל זצ"ל

נלב“ע י”ד טבת תרנ"ג.

מרן הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל

נלב“ע י”ג תמוז תרס"ו

מרן הגאון רבי חיים חזקיה מדיני זצ"ל

נלב“ע כ”ד כסלו תרס"ה

מרן הגאון רבי יום טוב ישראל סיריזלי זצ"ל

נלב“ע י”ג מנ“א תרנ”א

מרן הגאון רבי אהרן בן־שמעון זצ"ל

נלב“ע כ”ב חשון תרפ"ט

מרן הגאון רבי אליהו פאניזיל זצ"ל

נלב“ע כ”ט טבת תרע"ט

משנת תקנ"ג²

בפ“ע הח”מ בא הח“ר אליהו פרנס הי”ו ואמר לנו הוו יודעים שיש לי שטר מכר ושכירות מסך שבע מאות אריות על כו' עה“ק חברון ת”ו שזמנו מר“ח ניסן ש' התקנ”ג וחתומים בו חכמי ומנהיגי כו' עה“ק הנז' והנו עתה בידי, הן עתה אתם הוו עלי עדים גמורים וקנו ממני קגו”ש במדל“ב בלשון מעכשיו כתחז”ל וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח שבעולם איך אמת ויציב שמדעתי ורצוני הטוב מבלי שום זכר אונס כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה אני נותן במתנה גמורה השטר הנז' לבתי היקרה קלארא מב“ת איהו וכל שעבודיה דאית ביה גופא מהיום ופירי לכשתגיע לפרק בתולה נשאת בע”ה ויען שבתי הנז' לעתות כאל היא קטנה ואין לה יד לזכות הריני מוסרו בפניכם להחכם השלם והכולל ח“ק זר”ק כמה“ר יאושע אשר פרחי נר”ו כדי שיזכה בו בכתיבה ומסירה כדת של תורה לצורך בתי הנז' וכך אני אומר לכמהרי“א הנז' הנה לך שטרא דנא במתנה גמורה ש”ו כדת וכהלכה וקנה אותו בכתיבה ומסירה לצורך בתי היקרה קלארא מב“ת שעי”כ תזכה בו בתי הנז' במתנה גמורה איהו וכל שעבודיה דאית ביה גופא מהיום ופירי לכשתגיע בע“ה לפ' בתולה נשאת, ובכן בפנינו עדים הח”מ מסר החר“א הנז' לכמהרי”א הנז' השטר הנז' מסירה גמורה כתחז“ל וכך אמר החר”א הנז' להחרי“א הנז' הרי לך השטר הנז' במתנה גמורה בעד בתי הנז' וחזק וקני אותו איהו וכל שעבודיה דאית ביה כדי שעל ידך תזכה בו בתי הנז' עפ”י האופן הנ“ל מחמת שרציתי ברצון נפשי ונתתי לה במתנה גמורה ש”ו כדת וכהלכה השטר הנז' איהו וכל שעבודיה דאית ביה, ובפ“ע הח”מ הודה החר“א הנז' היות אמת ויציב שהחזיק החרי”א הנז' בשטר הנז' וקנהו קגו“ש לצורך בתו קלארא הנז' ואנחנו עהח”מ קנינו מיד החר“א הנז' קגו”ש במדל“ב בל' מעכשיו כתחז”ל ע“כ הנז' דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה וחמר וחזק וכו' דחמר וחזק וכו' וקבל עליו החר”א הנז' ס' המקיים שטר מתנה דנא אפי' שתהא סברא יחידית נגד כל חכמי ישראל ואפי' נגד מר“ן זלה”ה קבלה עליו כהל“מ ולא יבוטל ולא יפוסל שט”ז משום אופן שבעולם אלא הכל יהיה נידון לתועלת ויפוי כח הבת הנז' והכל בקגו“ש במדל”ב כנז“ל ועד”א ח“ש פעה”ק ירושת“ו והיה זה בר”ח אדר הראשון ש' התקנ“ו ליצירה והש”ו וקיים ר“ל שאמר לנו החר”א הגז' שטר מתנה דנא כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי כמתנתא טמירתא כחמר וחזק כל שטרי מתנה דנהיגי בישראל העשוין כהוגן וכתחז“ל ועד”א ח“ש בזמן הנ”ל וקים שנית.

רפאל בנימין ארוואץ

משנת תקפ"ד

להיות שלהישיש ונשוא פנים כמה“ר אלייא פרנס הי”ו מלבד החזקה שדר בה היום שהיא ידועה על שמו יש לו עוד חזקת הבתים בחו“ש קבלן וגאוני”ס שני חצרות זו למעלה מזו הקטן למטה והגדול למעלה וידוע בין הגוים החצרות הנז' בשם חצר חילו ובעלי החצרות הנז' הם שני גוים סיד קאסים ביק וסיד איבראים ביק וחזקת הב' חצרות הנז' היו ידועים להמנוח הר' משה חאגין נ“ע והיו למקנה להח”ר אליא הנז' ככתוב מפורש יוצא בספר המקנה אשר בידו ומשם באר’ה, הנה בעת’ה בפנינו עדים הח“מ באה האשה הכבודה והצנועה מרת לונא מב”ת היא תחילה ואח“ך בעלה הת”ר אליא פרנס הנז' ואמרו לנו אתם הוו עלינו עדים גמורים וקנו ממנו קגו“ש במדל”ב מ“כ כתחז”ל וכתבו שטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו ותנו ביד בננו ידי“ן הבחור נחמד וחשוב נסים פרנס הי”ו להיות בידו לראיה מהימנא איך אנחנו מודים בפניכם עדים הח“מ הוגש”ו כמודה בבד“ח היות אמו”ץ שמטוב רצוננו הטוב והגמור והשלמת דעתינו הנכונה ומיושבת עלינו מבלי שום זכר אונס וכפיה ופיתוי וחרטה כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה ובדעת שלמה ומשופה כדחזי לפו“ד וכתחז”ל נתננו לבננו נסים הנז' במתנה גמורה מעתה ומעכשיו ושעה א' קודם מיתת שנינו כל הנכסים דאית לנו תחות כל שמיא חוץ מהחזקה שאנו דרים בה היום כנז' שירשו אותה יורשינו לאחר פטירתינו לב“ע האמנם כל נכסינו דאית לנו תחות כל שמיא כסף ושוה כסף וחפצי זהב ומעות בעין ומטלטלין ומלבושים וכל כלי נחושת ובדיל ומתכת וכל מידי דמתקרי נכסי וחזקת בתים הכל כאשר לכל מחוט ועד שרוך נעל נתנו אותם לבננו נסים הנז' מתנה גו”ש מו“מ ושאק”מ שנינו כל פרט ופרט כדינו וקניינו השייך לו כהגון וכתחז“ל, דהיינו כל המטלטלין המפורשים הכל כאשר לכל מחוט ועד שרוך נעל אנחנו מודים בפניכם עדים הח”מ שברשותינו ומאמרינו קנאם בננו נסים הנז' בקניינים הראוים להם דבר הראוי במשיכה קנאם במשיכה ודבר הראוי בהגבהה קנאם בהגבהה עפ“י התנאי והשיור שיתבאר להלן בע”ה והועיל במעשיו כהוגן לפו“ד וכתחז”ל וחזקת הבתים של שתי חצרות זו למעלה מזו הנז' כך אנו אומרים לבננו נסים הנז' לך זכה וקנה והחזק בכל חזקה ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד שיש לנו בחזקת הבתים של שתי חצרות זו למעלה מזו הנז' בכל תשמישיהן והנאותיהם ומוצאיהן ומבואיהן בכל הנלוה ומתייחס אליהן באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא ועד רום רקיעא ומו“מ ושאק”מ שנינו יהא לך ולב“כ כח ורשות לעשות בחזקת הבתים כאדם העושה בשלו ושום אינש לא ימחא בידך מעתה ושאק”מ שנינו ועד עולם, ואנחנו מודים בפניכם עדים הח“מ הוגש”ו כמודה בבד“ח איך ברשותינו ובמאמרינו הלך בננו נסים הנז' אל חזקת הבתים הנז' וזכה וקנה והועיל במעשיו והחזיק בחזקת הבתים הנז' סגר ופתח נעל גדר ופר והועיל במעשיו כהוגן וכתחז”ל עפ“י התנאי והשיור שיתבאר להלן בע”ה, הכל כאשר לכל המה נתונים נתונים המה לבננו נסים הנז' מאתנו מו“מ ושאקו”מ שנינו במתנה גו“ש כדת וכהלכה מתנת עלמין דלא למיהדר בה ודלא להשנאה מינה מן יומא דנן ולעלם מתנת פרהסיא עם כל תשמישיהן של חזקת הבתים של שתי החצרות זו למעלה מזו הנז' והנאותיהן ומוצאיהן ומובאיהן בכל הנלוה ומתייחס אליהן באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא ועד רום רקיעא מתנה חלוטה וחתוכה לצמיתות לדורות עולם מתנה בלי שום תנאי לא בכתב ולא בע”פ לא בעדים ולא בלתי עדים מתנה בלי שום שיור כלל בעולם זולת מה ששיירנו לעצמינו בכל נכסי המתנה הנז' הוא שיהיה לנו רשות בידינו כל הימים אשר אנחנו חיים על האדמה ליהנות בכל נכסי המתנה הנז' לצרכינן אשר נצטרך בהם כדי לזון ולפרנס לעצמינו כאשר היינו עושים מקדמת דנא ומה שישאר אחרי כן מנכסי המתנה הנז' אחר פטירת שנינו לב“ע יטול בננו נסים מקבל המתנה הנז' לפי שכל נכסי המתנה הנז' גופן ופירותיהן ופירי פירותיהן נתננו לו לבננו נסים הנז' במתנה גו”ש מו“מ ושאקו”מ שנינו חוץ מן השיור הנז' ששיירנו בהם כנז“ל, מתנה גלויה ומפורסמת לכל שכך אנחנו אומרים לכם עדים הח”מ שטר מתנה זה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי כמלתא טמירתא אלא גלויה ומפורסמת לכל, והרי אנחנו פוסלים כל עד או עדים שיעידו שמסרנו מודעא על המתנה הנז' והרי אנחנו מעידים על עצמינו שלא מסרנו שום מודעא ושלא אמרנו שום דבר שיגרום ביטול אל המתנה הזאת ושלא נתננו את המתנה הזאת מחמת שום אונס כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה וכו' ומו“מ לא נשתייר לנו ולב”כ בכל נכסי המתנה הזאת לא קול ולא דברים ולא טעינה ולא תביעה ולא תרעומת לא ממונא ולא דררא דממונא יען שכל נכסי המתנה הזאת נתננו לבננו נסים הנז' במתנה גו“ש בלב שלם מו”מ ושאק“מ שנינו בקניינים המפורשים לעיל עפ”י השיור הנז' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו' אלא לעולם יהיה נידון שטר מתנה זה כשעבוד כל נכסינו כתחז“ל עפ”י סברת המאשרו והמקיימו לזכות ויפוי כח בננו נסים הנז' אפי' שתהיה סברא יחידית וזרה נגד כל הפוסקים ולא הובאה למזבח הדפוס ואפי' נגד מר“ן ז”ל ואחריות וחמר וחזק וכו' באחריות וכ“ח וכ”ח וכו' דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול עדיהן ע“ד הרשב”א ז“ל זה אמרו בפ”ע הח“מ האשה ובעלה הנז' ברצון נפשם בדלא אניסי כלל, ולקיום כל הנז”ל קנינו מיד האשה מ' לונא הנז' תחילה ואח“ך מיד בעלה הח”ר אליא הנז' קגו“ש במדל”ב מ“כ כתחז”ל, והיתה לבאר שבשיטה עשירית בתיבת יורשינן נפלה הרבה דיו באות הרי“ש ולהיות הדבר אמו”ץ למכתב לחזקיה’ו לראיה ביד הבחור נסים המקבל מתנה הנז' באנו על החתום פעה“ק ירושלם ת”ו בשלהי חדש אדר א' מש' הת“ק ושמנים וארבע ליצי' והשו”ב וקים.

משנת תקפ"ו

בהיות שבחארת אל נאצרה סמוך אל חצר שדר בו היום אשאן אגה שהיה שר הרגליים שבצידו דר בו היום הח' המ' כהה“ר בכור מורינו נר”ו יש שם סמוך לאלו החצרות חצר א' הגדול שהיו מחזיקים בו הח“ר יעקב ביטון נר”ו וה“ר יאודה ן' רובי יצ”ו והח' יאודה מאיר יצ“ו והנה זה ימים שעברו שהח”ר יעקב הנז' מכר חלקו הנוגע לו בחזקת החצר הנז' להח' יאודה הנז' ובאופן ששני חלקים הם מהח' יאודה הז' וחלק ג' לה“ר יאודה ן' רובי נר”ו כי אי לזאת בפנינו עדים ח“מ היקרה וצנועה מרת רחל ת”מ ובעלה הר' יאודה ן' רובי הנז' מדעתם ורצונם הגמור בלי שום זכר אונס כלל אלא בלב שלם ובנפש חפצת ובדעת שלימה ומיושבת הודה הודאה גמורה שרירא וקיימה כמודים בפני ב“ד חשוב אין הוא דבר אמת ויציב שנטלו וקבלו מה”ר יאודה מאיר הנז' סך מה ובשבילם ובעבורם מכרו לו והעבירו לידו ורשותו כל הכח והזכות והשעבוד והחזקה אשר יש להם בחזקת החצר הנז' הכל בכל מכל מכרו לו להר' יאודה מאיר הנז“ל בעד הסך הנז' שהודו שנטלו וקבלו ממנו מכירה גמורה ושלימה שרירא וקיימא חתוכה וחלוטה שאין בה חזרה וחרטה עולמית מכירת עלמין דלא למהדר בה ודלא להשנאה מינה לעלם מכירת פרהסיא בשאמרו המוכרים הנז' שטר מכירה זו כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי כמלתא טמירתא אלא גלויה ומפורסמת לכל כדת וכהלכה וכך אמרו המוכרים הנז”ל לקונה הנז' לך זכה וקנה והחזק מעתה ומעכשיו במקנה הנז' זכיה וחזקה גמורה כאדם הזוכה ומחזיק בשלו עמ כל חיזוקי תורתינו הקדושה ועם חיזוקי ההסכמות הנהוגות פעה“ק ירוש' תוב”ב ויהיה לך ולכל דאתי מחמתך כח וזכות ורשות במקנה הנז' ליהנות ממנה לדור ולהשכיר ולמשכן ולמכור ולהעביר ולהוריש והנחיל ולתת במתנה ולעשות ממנה כחפצך ורצונך וכחפץ ורצון ב“כ בלי רשותינו ובלי רשות שום נברא בעולם כלל ועיקר ומעתה ומעכשיו סלקו המוכרים הנז”ל עצמם וידם ורשותם ויד וכח ורשות ב“כ מעל המכירה הנז' סילוק גמור לגמרי ולא השאירו לעצמם ולא לב”כ במכירה הנז' כלום ואפי' כדי נעיצת יתד והודו המוכרים הנז' שהח' יאודה הנז' כבר החזיק בחלקם הנוגע להם חזקה גמורה על אופן המועיל ועולה בדין לפ“ד כתחז”ל ובאופן שכל חזקת החצר הנז' בשלימות בלי שום שיור כלל ועיקר הוא מהח' יאודה מאיר הנז' וכמדובר ומעתה ומעכשיו קבלו המוכרים הנז' להעמיד ולקיים המקנה הנז' ביד הקונה הנז' וביד ב“כ קיום והעמדה גמורה משופה ומנוקה מכל מיני ערעורים שבעולם הבאים מחמתם ומצידם ומחמת ומצד ב”כ ולסלק ולהסיר ולהתיץ ולהדיח מעל הקונה הנז' כל עורר וטוען שבעולם הבא לערער ולטעון על המקנה הנז' משום זמן בעולם נגד הקונה הנז' ונגד ב“כ הכל להוצאות המוכרים הנז' וב”כ באופן שלא יגיע לקונה הנז' ולא לב“כ שום נזק ושום הוצאה כלל מעתה ועד עולם כדי לקיים המקנה הנז' בידו וביד ב”כ והכל בהחריות גמורה על המוכרים הנז“ל ועל ב”כ ועל כל נכסיהם מקרקעי ואגבן מטלטלי שקנה ושיקנו אחריות גמורה באחריות גמורה וחמר כל שאר שטרי מכירות הכשרים דנהיגי בישראל שרירין וקיימין כהוגן וכתחז“ל והאמינו עליהם ועל ב”כ לקונה הנז' ולב“כ על כל הנ”ל נאמנות גמורה בפי' כב' עדים כשרים לעלם ולקיים כל הנ“ל נטלנו ממ' רחל הנז' תחילה ואח”ך מבעלה הר' יאודה ן' רובי הנז' קגמ“ך מדל”ב דלא כאסמ' וכו' ודלא כטופסי דשטרי וכו' ושלא יפסל וכו' ומסודר בבד“ח וכו' וקנינא וכו' והיה זה בשליש אחרון…. משנת התקפ”ו ליצירה פעה“ק ירוש' תוב”ב ושריר ובריר וקים רצינו לבאר שהחצר הנז' זאת קורין אותו חצר ובעל החצר הנז' נק' שמו הלז הוא לצד חצר יאקוף ולצד חצר איבראים אל קויומג’י והכל שריר ובריר וקיים:

חיים מימון הכהן.    אליהו אריה.

תקפ"ז³

אלה בני שם, אשר ה' קורא להם נחלת ה' בנים, אלה אלופי אנשי חיל מטע ה' להתפאר נטעי נעמנים אלה בני ישראל אחינו אנשי גאולתינו אשר בכל אתר ואתר הגדולים עם הקטנים, אלה הגבורים. הגבירים החכמים הרמים פרנסים ממונים גבאים גזברים ואמרכלים וכל העוסקים עם הצבור לשם שמים השרים והסגנים, אלה יעמדו להבין ולהורות מעלת הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים נוגה בקצה תבל מיליהם המה האיתנים, יחד כלם יהי שלום בחילם שלוה בכל גבולם. ינובון בשיבה דשנים ורעננים כיר"א.

הלא הדברים דברי שלום ואמת נהרי נהלי כנחלים נטיו המשלח מעינים, וליה עינינו לפני אלקינו השוכן בציון והבוחר בירושלים. למען יהי ה' אלהינו עמם, יושיבם לנצח על מי מנוחות ושובע שמחות אבות על בנים, יריון מדשן ההלל ושמחה והשקט ובטחה איש על דגלו בשובה ונחת שקטים ושאננים כיר"א.

אלה קו’ל האר’ש ביודעי ומכירי זה מדת טובם וחסדיהם הנעימים עושים רצון קוניהם בהונות ידיהם בכל מעשה כחם וכיד ה' הטובה עליהם באהבה וביראה ליראי ה' ולחושבי שמו ומקבלים את כל האדם בשמחה ובסבר פנים יפות כאן כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם רחמנים גומלי חסדים טובים ק“ו הדברים עם מע' התלמידי חכמים הי”ו, והמה כחמלתם אוהבי התורה ולומדיה ירוצו ולא יגעו לקבולינהו בשמחה עזרם ומגינם לנחותם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר תעשון. על כן באנו במגילת ספר כתוב, לא נצרכה אלא לצוות לזה מוביל כתבא דנא הוד והדר יפה פרי תואר ברוך מבנים פלפלא חריפא החכם השלם והכולל כמוה“ר יצחק אשכנזי נר”ו בן למע' החכם השלם והכולל בישראל להלל כמוה“ר שלמה אשכנזי נר”ו דדחיקא ליה שעתא טובא בטרדות הזמן כתרוהו והקיפוהו סבוהו גם סבבוהו מעוצר רעה ויגון שחל להיות על הררי ציון מחמס’ת המינים מימנים שונים, הא שתא הכא, שנה זו מעוברת היתה עברה וזעם וצרה עילה על גביהן זו מכת בצורת ויוקר השערים, ותקצר נפש העם עד ככר לחם ולא מצאו כל אנשי חיל ואת ידיהם ואת רגליהם, וחסרון כיס קשה מכלם שקולה מכרעת מדלית איסר כל הכיסים כלו ושערי דמעה ננעלו זו היא סיב’ה ויצא יצחק חוץ לזמנו וחוץ למקמו לדפוק על דלתי פתחי עם אלהי אברהם המתנדבים אולי יחנן ה' ומצא כדי גאולתו ושב ורפא לו על מקומו יבא בשלום

ובכן חנותינו במד’בר אנא בכח גדולת ימין צדקתם חזקו ויאמץ לבבכם לעזרת ה' בגבורים לעמוד לימין הח“ר יצחק הנז' הוא הולך קדמת אש’ור לתומכו ולסועדו בכל פינות שהוא פונה איש כמתנת ידו כברכת ה' במדה טובה מרובה העשיר ל’ו ירבה והדל לא ימעיט לחזק ידים רפות וברכים כושלות ברחמים גדולים, בטחנו בגבורות ישע ימיכם כה יעשו וכה יוסיפו, ונאמן הוא בעל שכרם שישלם להם שכר פעולתם, וה' צבאות יגן עליהם, ורוח הקדש אומרת לוו עלי ואני פורע ויב’א שכמ”ה, גם ה' יתן הטוב ברכות שמים מעל כל חותמי ברכות שבמקדש ברבות הטובה כפולה ומכופלת הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד כנפשם הרמה והנשאה יראת ה', וכנפש נפש נא“ה דורשי שלומם וטובתם ומתפללים בעדם תמיד כל הימים פעה”ק ירושלם תובב“א בחדש ניסן משנת התקפ”ז ליצירה הוא שנת ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה לפ"ק ושלום.

הצעיר שלמה משה סוזין ס“ט    הצעיר ישראל חיים רפאל סגרי ס”ט    הצעיר שלמה יצחק בכר בנימין מיוחס ס"ט

משנת תרי"ד

ארבע משמרות.

להיות שפעה“ק ירושת”ו משנים קדמוניות תקנו מע' הרבנים גאוני עולם לקדושים אשר בארץ המה זלה“ה תקון גדול להיות משתדלים ועוסקים במצות גמילות חסדים חסד של אמת עם הנלב”ע להיות נושאים את המטה של המת מצוה מפתח ביתו לבה“ק של פעה”ק נז' ויקברו אותו בבית עלמין, ובחרו באנשי אמת וסדרו ד' משמרות לארבע ראשי חברות כאשר יתבאר לקמן וכל ההוצאה הצריכה למצוה זאת יגבו אותה ראשי החברות מבעלי המת כל אחד ואחד לפי ערכו ולפי הזמן והמתים אשר יורשים נכסי עזבונם מע' הכולל שפע“ק נז' ההוצאה ההיא פורעים אותה מכיס הכולל כיד ראשי החברות כסדרן בין מאיש ובין מאשה וילדים שנלב”ע כקטון כגדול ואלה שמות הראשי החברות של ד' משמרות הנז' ראש החברה הראשונה הראשון בקו' מע' החכם השלם והכולל כמוה“ר חיים יעקב פרנס זל”ה וראש משמרה השנית הח' הש' והכולל כמה“ר אברהם עובדיה המכונה חודירא זל”ה וראש המשמרה הג' מע' הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמה“ר בנימין מרדכי נבון זלה”ה וראש משמרה הד' מע' הרב המו' כמוהר“ץ המכו' ח”ר רבינו ן' בנישתי זלה“ה ושום אינש זר לא יקרב אליהם ולא לזרעם אחריהם לעד לעולם עד כי יבא שילה ככתוב מפו' בשטרות כתבי הקו' אשר בידם ומשם באר’ה והורישו הראשי משמרות הנז”ל נחלה זאת לבניהם אחריהם לדורות עולם והנה הראש המשמרה הראשונה כמוהר“ח יעקב פרנס הנז' זל”ה הניח אחריו ג' בנים הגדול שבאחים הח' הש' כמה“ר אליהו פרנס נ”ע הבן השני הח' המ' כה“ר מאיר פרנס נ”ע והבן הג' הח' המ' כה“ר אהרן פרנס נ”ע ובאו בניהם אחריהם זרעם לברכה ה“ה הח' המכונה כמוה”ר שלמה פרנס הי“ו והבן השני הח' המ' כה”ר נסים אברהם פרנס הי“ו והבן הג' הם השני אחים הנו”מ כה“ר אהרן המכו' בכור פרנס הנז' ואחיו הנו”מ כה“ר אליהו פרנס הי”ו וגם יש לדעת שהד' משמרות הנז' יש להם חלק ונחלה וזכות בשומירות של הרחיים דחטי דפסחא וגם השמשים של החברות יש להם זכות ונחלה בשירות של הרחיים הנז' לשאת השקים של החטים על כתפיהם ולוקחים שכ“ט איש לפי ערכו כנהוג וכתוב מפו' בשטרות אשר ביד החברות ומשם באר’ה שמות השמשים איש ע”ש הטוב, והנה מע' הפרנסים של המשמרה הראשונה הרש“פ הנז' והר”ן פרנס הנז' וה“ר בכור פרנס ואחיו ה”ר אליהו פרנס הי“ו הנז”ל יען שהיו מפוזרים בזכיות הנז' ועברו דברי ריבות ביניהם יוצא לזאת נשתתפו שלשתם ביחד בשותפות גו“ש כתחז”ל בענין ההכנסות של החברה הק' הנז' והכנסת הרחיים הנז' מדעתם ורצונם הטוב והגמור מבלי שום ז“א ופיתוי וכפיה וחרטה כלל אלא בלב שלם ובנ”ח ובדש“ו עמדו שלשתם החברים הנז”ל בפ“ע הח”מ באומרם שרצו ויאותו וקיימו וקבלו עליהם שותפות וחברה גמורה עליהם ועל זרעם אחריהם מדור דור לדורות עולם עפ“י התנאים שנבאר לקמן בע”ה, זה יצא ראשונה דהיינו שכל זכות והריוח אשר יבואו לידם מהכנסת החברה הנז“ל בין מהמתים קטנים וגדולים או ילדים ב”מ הכל כאשר לכל יתחלק ביניהם לשלשה חלקים בזה האופן דהיינו שהרש“פ הנז' יקח חלק א' והר”ן פרנס הנז' יקח חלק א' והשני אחים ה“ר בכור וה”ר אליאו פרנס הנז' יקחו חלק א' בין שני האחים, וכמו כן בענין השמשות של החברה הנז' כל ההכנסה והריוח מפ“ק ומעלה הכל יתחלק ביניהם כמשפט הזה לג' חלקים כנז' וכמו כן כל מין הכנסה וריוח אשר יבא להם לחברה הנז' מפאת החזניה והקריעה והניחום וכיוצא הכל יהיה נכנס לתוך כיס השות' הנז' ויתחלק ביניהם לג' חלקים ובכל ששה חו' רצופים נו”מ מר“ח ניסן מש”ז התרי“ד ליצירה יעמדו לחשבון במעמד שלשתם לחשוב עפ”י פנקס ההכנסה הכתוב מהרש“פ הנז' ויתחלקו ביניהם לג' חלקים כאמו”ל וכ“כ יהיה בענין הכנסה והריוח אשר ירויחו ברחיים דח”פ הנז' הן מהשומרות והן מהשמשות הכל יתחלק ביניהם לג' חלקים חכ“ח שוה בשוה ומו”מ נתחייב הרש“ף הנז' בחיגו”ש ושעבד עצמו וגופו הוא וב“כ בשעגו”ש לדעת הראב“ד זל”ה לעמוד על המשמר בענין החזנייה מפתח ביתו של הנלב“ע עד פתח העיר כנהוג ואחר חזרתם מהבית החיים לבא לעשות הקריעה והניחום וכיוצא אם לא יהיה שם חזן הכנסת ובתנאי שיודיעוהו חבריו הנז' ביום שיש מת מצוה הנוגע לס' חברתם כאמו”ל וכ“כ בענין שומירות הרחיים דחי”פ לעמוד שם ולכתוב ולשמור שמי' מעליא בכל הימים והלילות הנוגעים לנו עפ“י ס' המשמרות כידוע דתמידין כסדרן וכמו כן נתחייבו אהרן פרנס הנז' והשני אחים ה”ר בכור הי“ו ואחיו הר' אליהו פרנס הנז' בחיוב גו”ש כתחז“ל ושעבדו את עצמם וגופן שעבוד גו”ש לדעת הראב“ד זל”ה לעמוד לשרת בין בשמשות הנלב“ע כקטון כגדול בכל מין שירות השייכי להם ובין בשמשות של הרחיים דחי”פ הנז' שישאו השקים ש“ח על כתפיהם בכל מאמצי כחם בלי שום התרשלות ועצלות כלל ועיקר ותנאי גמור ומפו' היה בניהם כתנאי בני גוב”ר שאם ח“ו יארע איזה אונס לא' מהחברים הנז' שלא תצ”ר ולא יוכל לעמוד לשרת שם על משרתו ושירותו חיובא רמיא על האיש הנאנס ההוא להניח גברא בחריכי כדי לעמוד ולשרת במקומו ויג“פ שכ”ט על האיש ההוא כפי שוויו מכיסו וממונו עספ“א ואם ירצו השני החברים הבריאים לדחוק את עצמם ולשרת שם במקומו למען לא יתערב איש זר ביניהם הרשות בידם והם יקחו שכ”ט כאשר יהיה האופן של השירות ההוא ועוד יש לדעת שיש מנהג פעה“ק ירושת”ו שהשמשים מהד' חברות הק' הנז' ביום פורים חוזרים על הפתחים כדי לקבץ מעות פורים ומתחלקים בניהם לד' חלקים הנה החלק הנוגע להשמש של חברתינו הנז' אותו החלק להכניסו בכיס השות' ויתחלק בננו לג' חלקים וגם הודו בפ“ע הח”מ השני אחים הנז“ל וגם הודו בפ”ע הח“מ הק' בכור פרנס והר' אליאו פרנס הנז' הוגשו”ק כמודה בבד“ח היות אמו”ץ שמו“מ לא נשאר לנו ולא לב”כ הב“א שום טו”ת ולא דין ודברים על הרש“פ הנז' ועל הר”ן פרנס הנז' בענין ההכנסות אחרים אשר יש להם בין מלגיו ובין מלבר כלל ועיקר, ובכן בפ“ע הח”מ באו הני תלתי דמרחמי השותפים הנז“ל כרש”פ הנז' והר“ן פרנס הנז' והשני אחים הר' בכור והר' אליהו פרנס הנז' וכה א”ל אתם הוו עלינו עדי“ג וקנו מידינו קגו”ש במדל“ב מ”ך כתחז“ל וכתבו שטר”ת בכל לשון ש“ז ויפו”כ לפו“ד וכתחז”ל היות אמו“ץ שמטוב ורש”ד הנכונה בלי שום ז“א כו”ע אלא בל“ש ובנ”ח רצינו בכל התנאים והקשורים הנז“ל ולטרוח בכל ענייני ופרטי השות' הנז' ולהתנהג עצמינו וב”כ הב“א בחברת השות' הנז' ביושר ובכושר ובאמנו' גו”ש כדרך בנ“י הכשרים בלבותם בלי שום עורמה ותחבולה כו”ע ושלא נוכל להעלים ולהטמין איש מאת רעהו שום דבר אפי' מפרוטה ומעלה כלל וכל כת החוזרת אפי' באחד מהתנאים הנז' בין אנחנו ובין ב“כ הב”א לשב“ק בחברה הק' הזאת אזי אבד זכותו וחלקו מהחברה הנז' הוא וזרעו אחריו ואין לו רשות לטעון שום טו”ת ולא דו“ד ואפי' ת”ד כו“ע והנה עפ”י התנאים הנז“ל העשוין כהוגן וכתחז”ל נגמר השותפות הנז' בס“ט ובשעת ברכה והצלחה וברכת ה' היא תעשיר וחיים טובים ארוכים אכי”ר ומו“מ קבלנו עלינו ועב”כ שיהיה ענין כל הנז“ל ע”ד הפוסק' המ' והמקיים כל הנז' ואפי' שתהיה ס’י וזרה נגד כל הפוסקים זל“ה והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסו' וכו' ולא יפוס' ולא יבוט' וכו' ובביטול כל המודעות ומוד”מ ומודעי דנפיק מגו מו' ע“ס כל המודעות ולא יבוט' ולא יפוסל שט”ד לעולם בשום אופן שבעו' כו“ע והכל היה לד' הרשב”א זלה"ה

ולקיום כל הנז“ל ובפרט על הנאמנות הנז' בפי' אתמר לעולם קנינו מיד השותפים הנז”ל קגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל וליותר יפוי כח נשבעו ש“ח ע”ד המב“ה וע”ד הנב“א וע”ד זע“ז שלא לבטל שט”ד לעד לעולם כו“ע וע”ד האמו“ץ ולעדות ברורה ח”ש פעה“ק ירושת”ו בש“א לחו' ניסן מש”ז התרי"ד ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וישר וקיים:

הצעיר שמואל משה חאליאן ס“ט    יונה סעדיה נבון ס”ט

תקע"ד

בהיות כי שנתינו זאת מכח דוחקי' עבורא דוחק המטר שלא היתה בריוח, ובתנור של הר' אברהם אירקיקי המכו' איבראים אירקיקי לא היתה מים לעשות המצות, ובכן חילינו פניה של האשה הכבודה והנכבדת מרת רבקה ת“ם אשת הרב הכולל זר”ק כמוה“ר נסים אזולאי נר”ו שתתן מים מבורה אשר בחזקת החצר שלה הנקראת בשם חצר מעלם אליהו ז“ל בעד שנה זו דוקא בתנאי גו”ש שתתן לה תשלום מים ממקום אחר, וכן עשתה, והנה בעת“ה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה שלא יש שום חזקה להר' איבראים הנז' לקחת מים מבאר חזקת החצר של האשה מ' רבקה ת”ם הנז' כלל ועיקר, אפי' כד אחד, ולראית אמת ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לח' אדר מש' התקע“ד ליצירה והש”ו וקים

יעקב משה עייאש ס"ט

תקפ"ט

מודים אנחנו בי דינא דח“ל הודאה גו”ש היות אמו“ץ איך אנו מקנים ד' אמות קרקע מאחוזתינו למעלת הרב הכולל בישראל להלל כמוה”ר יאודה נבון נר“ו בהקנאה גש”ו ואגבן אנו ממנים אותו מורשה גמור ושלם לפקח ולהשגיח בכל נכסי היתום של מע' החכם השלמ והוכ' כמה“ר אליעזר ירוחם אלישר ז”ל בכל מקום שהם ובפרט בעיה“ק צפת ת”ו לילך ולמכור ולעשות כרצונו הקרקע אשר להיתום הנז' בעי“ק הנז' ושום אינש לא ימחא בידיה ומו”מ בכח המסור בידינו להיות אביהם של יתומים שמנו יד מעלת המורשה הנז' כידינו ופיו כפינו וכחו ככחנו ודבורו כדבורינו והעמדתו לדין עם כל נברא שבעולם בין בד“י ובין בעש”ג כהעמדתינו וטענתו כטענתינו ותביעתו כתביעתינו ופשרתו כפשרתינו ומחילתו כמחילתינו ומכירתו כמכירתנו ושליחותו כשליחותינו וקבלתו כקבלתינו והרשאתו שירשה את אחרים מאחד עד מאה בכח הרשהתינו זאת באופן שכל מה שיעשה מעלת המורשה הנז' בנכסי היתום בין במקרקעי בין במטלטלי הכל הוא עשוי ורצוי ומקובל עלינו כאלו נעשה ונגמר מידינו ממש מבלי שנוכל לומר לו לתקוני שדרנו יתך ולא לעוות אלא כך אנו אומרים למעלת המורשה הנז' זיל דון זכי וסב לעצמך והנפק לנרמך ולחולקך וכל מאי דמתעני לך מן דינא ומן פשרה עלי דידן להדר, והכל נעשה ונגמר מדינו נחנא ב“ד דח”ל בקגו“ש במדל”ב מ“ק כתחז”ל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' ולא יבו' ולא יפוסל וכו' וע”ד אמו“ץ ח”ש פעה“ק ירושלם תובב”א בחדש מרחשון מש' התקפ“ט ליצירה והשו”ב וקיים.

שלמה משה סוזין ס“ט    משה בכר דוד דידיע מאג’אר ס”ט    ישראל חיים רפאל סגרי ס"ט

תר"ה

אנחנו הבאים על החתום הודענו נאמנה איך נתרצינו ונתפייסנו בהספקת ישי' מגן דוד יכב“ץ בעד חלקינו בסך הידוע לנו ומו”ר זכה מע' ידי“ן וא”ע מע' הרב וכו' כמהר“ר אפרים נבון יצ”ו בכל חלק שהיה לוקח הרב הגדול מר אביו זלה“ה עספ”א ואין לנו לערער אחריו לא בחלק הרב מר אביו ולא בהנהגתו וסדר הישיבה אשר ינהג ויסדר כיד ה' הטובה עליו כלל ועד“א וצדק ח”ש פעיה“ק ירו' ת”ו בחו' טבת מש' התר“ה ומבארים אנחנו שאין לו רשות בדבר הזה מלתת שום זכות ואחיזה לשום יחיד מחדש ואפי' בא בטעות זכות אבותיו וכיוצא כ”א בהסכמת רובם מתוך כולם מבני הישי‘. של מגן דוד הנז’ יכב“ץ והכל שריר ובריר ואמו”צ ונכון וקיים

הצעיר יצחק קובו ס“ט    רפאל אברהם מכלוף חייט ס”ט

תר"י

להיות שמ“ע הח”ר אלייא פרנס נ“ע היו לו ב' בנים ואלה שמותם, הר' יצחק פרנס נ”ע והר' נסים פרנס נ“י והר' יצחק הנז' נלב”ע בחיי אביו הנז' וחלי“ש והשאיר אחריו ברכה בת יורשת אותו זה שמה מ' לקארה ת”ם ואח“ז נלב”ע הח“ר אלייא פרנס הנז' וחלי”ש ונשארת אלמנתו האשה הכבו' מ' לונה תחת כבוד מ“ב הנז' כל ימי חייה, והן עתה נלב”ע גם האשה מרת לונה הנז' וחלי“ש, ונשאר בתורת ירושה החזקה הידועה להח”ר אלייא פרנס נ“ע שהוא חצר אחד שיש לו ב' פתחים והפתח האחת עולים לה במדרגת אבנים ותכף קודם עליית המדרגה מצד שמאל יש שם פתח החצר אשר דר בו הן כהיום הרב כמוה”ר שלמה הלוי יצ“ו, והנה בעת”ה יצאה לתבו’ע תב’ע היא האשה מ' קלארה ת“ם הנז' מאת דודה הר' נסים פרנס נ”י הנז“ל חלקה בחזקת החצר הנז' שגם היא יורשת מד”ת שהיא בת הבן כנז‘, אי לזאת מהודעין נחנא ב“ד דח”ל איך באו לפנינו היא האשה מ’ קלארה ת“ם הנז' והודה הר' נסים פרנס נ”י הנז' ונתפשרו ביניהם בזה האופן דהיינו שנתחייב הר' נסים פרנס נ“י הנז' בחגו”ש כתחז“ל ובשעבוד גו”ש כתחז“ל לתת להאשה מ' קלארה ת”ם הנז' סך חמשה ושלשים אריות לשנה מידי שנה בשנה לה ולזרעה ולזרע זרעה ע“ס כל הדורות באין או”ד כלל ועיקר, אך בתנאי גו“ש שהתנו ביניהם קדמנא ב”ד דחת“ל כבתנאי בגוב”נ שאין להאשה מ' קלארה ת“ם הנז' לא למכור ולא למשכן ולא להנחיל ולא לתת במתנת חלקה שיש לה בחזקת החצר הנז', ברם אם יתברר עפ”י ב' עדים כשרים שלא נתן לה הר' נסים נ“י הנז' הסך ל”ה אריות הנז' אזי מו“מ הרשות נתונה ביד האשה מ' קלארה ת”ם הנז' למכור או למשכן ולעשות כחפצה ורצונה ושום אינש לא ימחא בידה כלל, כ“ז נעשה ונגמר קדמנא ב”ד דחת“ל ובקגו”ש במדל“ב מ”כ כתחז“ל שקנינו מיד הר' נסים פרנס נ”י הנז' ומיד האשה מ' קלארה ת“ם הנז' לקיום כל הנז”ל בלי שום שינוי ותמורה כלל, ועד“א וצדק באנו עה”ח פעה“ק ירוש' ת”ו בש“א לח' אדר מש' התר”א ליצירה והשו"ב וקיים.

הועתק שט“ד מגוף שטר העיקרי אשר הוא ביד האשה מ' קלארה הנז' לראיה בידה, ויצא עת”ק שט“ד להיות ביד ח' נסים פרנס הי”ו הנז' לעדה ולראיה מהימנא ולהיות הדבר אמת וצדק ולראיה ביד ח' נסים פרנס הי“ו הנז' כתבנו וחתמנו שמותינו פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לחדש תמוז משנתינו זאת הת“ר ועשר ליצירה והש”ו וקיים ב'.

הצעיר יום טוב רפאל מיוחס ס“ט    הצעיר אהרן רבנו עזריאל ס”ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס"ט

תרי"ט

לפ“ע הח”מ באה האשה הכבו' והצנועה מ' שמחה ת“ם היא תחילה ואחריה מ”ב האור כי טוב ח“ר אברהם ב' משה דידיע סמאקופלי הי”ו וכה אמרו לנו אתם הוו עלינו עד“נ וקנו מידינו קגו”ש במדל“ב מ”ך כתחז“ל היות אמו”ץ שבעד סך שמונה אלפים אריות טו“ת צאג' מעות ועוברות בשוק החיטים ובמקולין שגו”ק מאת עט“ר נא”ת הרב החסיד כמהר“ר רפאל ידידיא אבואלעפיא המכו' ג”י נ“י מכרנו והעברנו לו הבית הקטנה הידועה בחצר המולק”י שלנו היא הבית שקבוע בה הישי' הנקראת מהן אברהם יכב“ץ מכרנו לעט”ר הרב הנז' הבית הנז' למורך הישיבה הנז' מכר גוש“ק עשויה באופן היותר מועיל ומספיק וחזי לפנ”ד וכתחז“ל מכירה הבית הנז' וכל הנלוה ומתייחס אליה ודריסת הרגל בחצר ומילוי מים מהבור וכיוצא מכירה גו”ש מתהומא דארעא ועד רום רקיעא מכירה גלויה ומפורסמת לכל מכירה משופה ומנוקה מכל מין טוען ומערער שבעולם מכירה בלי שום זכר אונס וכפייה ופיתוי וחרטה כלל מכירה בכסף מלא ובשט"ד ובחזקה שהחזיק וזכה ונעל וגדר ופרץ והועיל במעשיו כאדם העושה בשלו.

והנה אחר שנגמר המכר הנז' כדת של תורה באופן המועיל לפו“ד כתחז”ל הטיב חסדו עט“ר הרב החסיד הי”ו הנז“ל ונהג טובת עין וקבל עליו ועב”ך וע“כ הב”א לשב“ק בישי' הנז' שלאחר עבור שלשה שנים רצופים נו”מ מר“ח זיו מש' התרי”ט וירצה למכור הבית הנז' שלא ימכרנו כי אם לנו ולב“ק בסך הנז”ל במעות הנז“ל דוקא, ומו”מ שעבדנו לעט“ר רבין חסידא נ”י הנז' כל נכסינו דאית לנו תחו“ש מקואנ”מ דנ“ד שעבוד גו”ש כתחז“ל לקיום והעמדת המקנה הנז' ודפירעון הסך הנז' אחר זמן הנז' כשירצה למוכרה כנז”ל. ומו“מ האמננו עלינו ועב”ך לעט“ר הרב הנז' הי”ו ולב“ך נאמנות גו”ש כתחז“ל לשני ע”כ על כל אשר יאמרו כי הוא זה כ“ז ששט”ז קים בלתי קקב“ד והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו' ואחריות וחו”ח וכו' כאחריות וכחו“ח וכו' כל הנז”ל נעשה ונגמר בקגו“ש במדל”ב מ“ך הא כתחז”ל שקנינו אנן סהדי הח“מ מאת האשה הכבו' מ' שמחה ת”ד ואח“כ מאת מ”ב ח“ר אברהם ב' משה נ”י הנ‘“ל לקים את כל הנז”ל ובפרט על הנאמנות בפירושה אתמר, ועד“א וצדק באנו על החתום פעיה”ק ירוש’ ת“ו בש”א לחדש ניסן מש' התרי“ט ליצירה ושו”ב וקיים.

אני הצעיר חיים יוסף אלדירוקי ס“ט    הצעיר אברהם בכר משה ס”ט    הצעיר דוד משה בכר שמואל דידיע מאג’אר ס"ט

תרכ"ג

בפ“ע הח”מ בא מע' הח' הש' והכולל כמוהר“ר אברהם הכהן הי”ו ובה אמ“ל אתם הוו עלי עדי”ג וקנו מידי קגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל וכתבו ש“ך בכ”ל ש“ז ויפ”ך וחתמו ותנו לכוללות ק“ק המערבים הי”ו להיות לעדות ולר“מ בידם וב”ך היות אמו“ץ אני מחוי' לכולל הנז' בתו' חו”ג ומ“ז בסך שני אלפים ושני מאות גרוש מהיום ארבעה ועשרים לאייר ש' התרכ”ג ליצי' ופר' לכשיד“ר ממני מהיום בלי איו”ע ובלי שוט“ו כו”ע ולבטחון פרעון החוב הנז' מו“מ שעבדתי לכולל הנז' ב”ן דאית לי תחו“ש מקואג”מ דו“ד כולהון יהון אחראין וערבאין ומשוע' שעגו”ש כתחז“ל שיגבו מנהון החוב הנז' כולו ועספ”א ומו“מ האמנתי עלי וב”ך לכולל הנז' וב“ך נאגו”ש כשני ע“ך על כל אשר יא' כי הוא זה כ”ז ששז“ק בלתי קקב”ד יכב“ץ וקע”ע ועב“ך ס' המא' ומקי' שט”ד אפי' שתהיה יחידאה נגד כל הפוס' ז“ל בדלא אגי”ל שוב“ן והכל דלא וכו' ודלא וכו' בבי' וכו' ובפי' וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה אחריות וחו”ח וכו' בחו“ח וכו' ולא יבו' וכו' ולא יפו' וכו' כ”ז נעשה ונג' בפ“ע הח”מ באו“ה לפו”ד בתחז“ל קנינו מיד הח' כמוהר ר אברהם הי”ו הנז' קגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל לאשר ולקיים כל הנז“ל ועהנ”א גו“ש וע”ס ה“מ ומקי' שט”ד מפוו“ך ועדאו”ץ ח“פ עה”ק ירוש' ת“ו בש”א לאייר ש' הנז“ל והשו”ב וקיים.

הצעיר חיים אבושדיד ס“ט    הצעיר מסעוד חסין ס”ט

באר היהודי

תרגום מגופי הכתבים הערביים

תעודת רשמית מבית המשפט הדתי אלמחכמה אלשרעיה בירושלם מלפני כמאה וששים שנה.

שטר מקנה של צבח בן דאוד ציאם מאת עלא אלדין בן אלחאג' עבדללאה סמום רבע מששה קיראטים מחכורה אשר באדמת לצלחיה⁴ אצל “באר היהודי” נכתב באמצע חדש ג’אמד אול שנת 1183 הנרי לפני השופט (הקאדי) אחמד האשם החתום עליו בכתב ידו וחותמתו.

שטר שכירות חצר בסמטא אשר בסֻוַיקת עַלון בית ועליה ובית הכסא לשנתים ימים ששכר חכם יהושע בן יהודה היהודי מאת כליל בן אחמד רצאף ויתר אפוטרופסי ההקדש בסך תשעים זלט.

חתום מהקאדי עבדללאה בר"ח רבע תאני שנת 1194 הגרי.

––––––––

הבאנו את השטר הזה בתור דוגמא כי לפנים היו כותבים את שטרי השכירות ג"כ לפני הקאדי כמו שטרי מכר.

כתבות עתיקות בהר הבית (החרם)

א. תאריך המלך צלאח במסגד עמר

בשם ה' הרחמן הרחום ה' ידרש בשלום מחמד ומשפחתו. החליט לחפור ולבנות החֵל אדוננו הנוצֵר צַלָאח אִלְדֻנִיָא ואלדין⁵ שלטון האִשלאם והמשלמים. משרת שני הרחמים⁶ הקדושים⁷ והבית הקדוש הזה אבו אלמֻטַפַר יוסף בן איוב. מחיה ממלכתנו נגיד המאמינים⁸ יאריך ה' ימיו וינצור דגלו בימי האמיר. החכם חתן⁹ הגדול סיף אלדין עלי בן אחמד ה' יעוז אותו. בשנת 587 הגרי שבע ושמנים וחמש מאות מההגירה הנבואית.

(הערת המו"ל: הספירה שלהם כהיום 1348 אלף שלש מאות ארבעים ושמנה.)

ב. תאריך מסגד אלאקצא (מדרש שלמה)

חדש את הקהלה הזאת אלמֻסְתַנְג’ד, את שערי המסגד בימי אדוננו השלטון החכם המלך אדון העולם והדת אבי השלטון מחמד קַלָאויון שיגיע לרחמי ה' יתעלה בהשגחת העבד הנצרך לה' יתעלה משגיח שני הרחמים, בתאריך חדש רג’ב שנת 846 שש וארבעים ושמנה מאות הגרי.

ג.

אמנם יבנו מסגדי ה' מי שיאמין בה' וביום האחרון¹⁰. נשלמו רצפת החרם הקדוש והכפות הללו בימי אדוננו המלך השלטון המלך החכם הנוצר הישר מחמד בן השלטון המלך אלמנצור קלאוון בשנת 714 ארבע עשרה ושבע מאות הגרי.

ד. תאריך שביל שער הצמרים (אלקטאנין)

בנה השביל¹¹ המבורך הזה אדוננו המלך אלשריף, חדש אותו שלטון האשלאם והמשלמים קונה הצדק בעולמים שלטון מלך אלאשרף אבו אלנצר קָאיִתְבָאי, יעזר ה' את עוזריו בחדש שואל המבורך 788 שמנה ושמנים ושבע מאות הגרי.

ה. תאריך הקפה של משה בשער השלשלת

צוה לבנות המקום הזה אדוננו השלטון המלך אלצלאח מֻחִי אלדֻנְיָא ואלדין¹² בן המלך כאמל בשנת 847 שבע וארבעים ושמנה מאות הגרי.

ו. תאריך מקום התפלה בחצר מסגד אבן השתיה

בנה את מקום התפלה הזה מחמד בֶך מושל מחוז עזה וירושלם בשנת 925 חמש ועשרים ותשע מאוד הגרי.

ז. תאריך אולמי שער אל באחרי

חדש את האולמים המבורכים הללו, אחרי שנהרסו, בעל החסדים והטובות הוזיר הנכבד והמֻשיר¹³ הנעלה כבוד בַיְרַם באשא מושל העיר מצרים השמורה בהשגחת מחמד מושל בית המשפט בירושלם. נגמר בחדש דיאלחג’ה משנת 1037 שבע ושלשים ואלף הגרי.

ח. תאריך משקלי (מואזין) באב חוטה

בנה הכפות הללו אדוננו השלטון החכם המלך הגדול הכובש על ידי השלטון המלך אלעאדל אבו בכר בן כאלד יחים ה' לנצח. בשנת 488 שמנה ושמנים וארבע מאות הגרי.

יתר התעודות תבאנה בחברות הבאות.

תעודה לזכות דרך מעבר לבית הקברות על הר הזיתים

א.

להיות שלפני זה הרשו עמר בין עיסא ומחמד אבו קלבין מסלוואן לעדת היהודים הפרנקים היושבים בירושלם לעבור עם מתיהם דרך אדמתם אשר בסלואן מלמטה מהשדה הידוע בשם כרם בן חמדה שמצד שמאל הנועד לקבורת היהודים ואשר דרך אדמתם עוברים להגיע לבית הקברות שלהם בכרם בן חָאמָדה לפי החג’ה השרעיה של שנת אלף ומאה וששים ושש הגרי וביום דלמטה לפני העדים הח“מ באו מוסא בן עמר בן עיסא אלעלואת וצאלח בן מחמד אבו קלבין בני הנז”ל. ויורשיהם ושניהם מסלואן והעידו מוסא וצאלח הנ“ל על עצמם לפי העדות והרשות של הוריהם לפי החג’ה הנ”ל כי הרשו לעדת היהודים הפרנקים היושבים בירושלם כי יעברו עם מתיהם דרך אדמתם הנ“ל לכרם בן חאמדה שהוא המקום המיועד לקבורה ולהיות שאינם יכולים להגיע לבית הקברות שלהם אלא דרך האדמה השייכת להנ”ל הרשו כ“א מהנ”ל לעדת היהודים לעבור דרך אדמתם ורצונם הטוב בלי אונס וכפיה והעידו על עצמם על כל הנז“ל עדות גמורה ושלמה והיהודים קבלו את הרשות האמורה מאת מוסא וצאלח הנ”ל כדת נכתב בעשירי למחרם שנת אלף ומאתים אחת הגרי.

עד עבד אלואהב שהאבי עד אלסיד מצטפא אלצבאג עד מחמד חְגֶ’יג'

ב.

הסבה לכתיבת שטרא דנא כי ביום דלמטה בא שאהין אלעליואת הסלואני ראש משפחת אלעליואת והעיד על עצמו ע“פ עדות ורשות אביו כי הרשה לעדת היהודים היושבים בירושלם לעבור עם מתיהם דרך אדמתו והיא (הידועה בשם) ארץ אבז מֻצְבִח אשר חציה שייך למשפחת אלעליואת כי יעברו היהודים עם מתיהם דרך האדמה הנ”ל לאדמת בית הקברות שלהם הידועה בשם כרם בן חאמדה והעיד שאהין הנ“ל על עצמו בדבר נתינת הרשות האמורה וכמו כן ערב בעד משפחתו שאמ ימצא מבני משפחתו אשר יזיק את היהודים בגלל עברם דרך האדמה הנ”ל כי עליו למנוע ולהשיב אותם מהתנגדותם וערעורם ליהודים בדה“ז וזה מחמת הרשות הנתונה מכבר שנים מבני משפחתם להיהודים עדות גו”ש משאהין הנ“ל ואשר קבל אותה התורגמן מצד היהודים חכם מירקאדו כל זה היה לפני העדים הח”מ בראשית ימי חדש רג’ב שנת אלף ומאתים ושתים הגרי.

עד עבד אלואהב אלשהאבי עד אלסיד מחמד סמום עד מחמד עארף חְגֶ’יג'

תעודת־שחיטה משיך חג' יוסף

וכן היה חותם בדרך רשמי:

החג' יוסף הצדיק האִמאם (החזן) אל חוסיני מופתי (רב מו"צ מטעם הדת) שאפי, בהקדש אל שאריף.

ארבעה מופתים לארבע כתות ישנם אצל המושלמים: מופתי אל שאפי, אל־חנפי, אל־חמבלי, אילמלכי.

בשנת תרס"א (במספרם 319) היה חג, יוסף זה מופתי־שאפי, והוא היה נותן התעודות לשוחטים שלנו. השוחט הרשמי בבית־המטבחים היה צריך לשתי תעודות רשמיות (מלבד הסמיכה של השוב הראשי), אחת מאת הרב הראשי של עדת ישראל, בעברית ובערבית, ואחת מאת השיך של המושלמים. והרי הנוסח משתי התעודות:

א) זאת התעודה כי הד“ר חיים ב”ר אליעזר דוב הירשבערג הוא ישראלי כשר שומר מצוה ותורה ואמן מומחה במלאכת השחיטה, וראוי לאכול משחיטתו ככל השוחטים המומחים הישראלים, ועל דבר אמת חתמתי

יום ד' ח“י סיון התרס”א ירושלים עה"ק.

שמואל סלאנט

(מקום החותם)

ב) החכם חיים בן אליעזר דוב נושא הנייר הזה “כתבי” (תורני: “ישראלי”), זבח (שחט) בנוכחותי, והוא התנה על עצמו שהוא “יגדל” (ז"א) שיאמר “אללה אכבר”) ויקטע (וישחט) מעבר האכל (הגרון והנפש בפעם אחת (לא בהולכה. והובלה פעמים רבות ) מבלי למרט את השער לפני השחיטה, ואם ממלא זאת מותר לו לשחוט, ועל יסוד זה נתן לו הבאור הזה (הרשיון הזה ) בז' רביע אול שנת 319.

החג' יוסף הצדיק האמאם (החזן) החוסיני מופתי.

בהקדש אל שריף

עוד בתקופה הראשונה כבשו הקצבים הישמעאלים את בית המטבחים. רוב התושבים היה באותו הזמן המושלמים, ומעוטם יהודים־ספרדים ונוצרים ערבים, מילידי הארץ. בהמשך הזמן השתתפו בעסק הבשר עם היהודים ואחד מן התנאים היה, כי הקצבים שלהם מחויבים לשחוט את צאנם על ידי שוחטים יהודים ובבדקם אחר השחיטה כדת ישראל הבשר הכשר' חלק הקדמי מה שהערבים יקראו לחלק הזה “מוקדם” – היו מוסרים ליהודים וחלק האחורי, יחד עם הטרפות, מכרו לבני גזעם ולנוצרים.

על פי חוקי דתם לא הותר להם לאכול, בלתי אם משוחט כשר (נמול) כתבי (בעל תורה) מאמין, ושהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב לפני השחיטה יאמר “באסאם אללה אל אכבר” (בשם האלה הכביר) “ושלא ימורט השער מן הצוואר” והשוחט הבא לבית המטבחים לשחוט היה לו להביא תעודה מאת הרב והמופתי גם יחדיו.

שנים רבות היו בני עדת הספרדים ה“מיוחסים”, ורק המה הוכרו אצל המושלמים ליהודים כשרים, בני זרע ישראל הראויים לשחוט, ובשנת תרל"ה עלה בידי עדת האשכנזים להשיג פסק דין מאת המלומד הגדול של הישמעאלים “שיך אסער אל מוגרבי” שהעיד והכריז במג’לת האידרה (המועצה העליונה של הממשלה אצל הפחה) בנוכחות: הקאדי (שופט ממשלתי) ומופתי, (רב ומו"צ מטעם הדת) הפחה וכו' כי גם הם בני ישראל ומותר לכל מושלמי נאמן לאכול משחיטתם אם רק יברכו על הזבח כפי הדת: אללה אל אכבר.

בשנת תרט“א הלשינו לפני שיך יוסף' כי השוחטים אינם “מגדלים”, והיו מוכרחים לבוא ולשחוט לפניו עז וכבש כדין וכהלכה, ואז נחה דעתו ויתן להם את ה”תעודות, שאחת מהן היא התעודה הנתונה בזה.

מכתבים מהרב הגאון רבי ישעיה ברדקי זצ"ל

א.

בעזה“י בתוככי ירושלם עה”ק ת“ו ח”י אדר שנת תרכ"א.

למעלת כבוד הגביר הנכבד לבית ישראל יראת ד' היא אוצרו ר' יעקב בן ר' נתן ז“ל המכונה ענגעל נ”י יברכהו ד' מציון וירושלם והיתה אתו ברית החיים והשלום כה לחי –

לשמחת לבבי אבשרהו כי ביום י“ג לחודש הזה, הגיעני ע”י השר הצדיק מו“ה משה מאנטאפיארע נ”י סך ארבעה ושבעים לירע־שטערלינג ח' שיללינג א' פעננע, עם מכתב ממעלת ידיד ד' הרב כו' כמוהר“ר יואל אורגיס נ”י, היושב בטילזיט, מן ו' שבט העבור. המכתב הזה בשר לי צדקו כי הכסף הזה הוא תמורת חמש מאות ו"ט פרייסיש נדבת לבב מעלתו להחזיק בהם עשרה אנשים ההוגים בתורת ד' חמשה שנים.

מה מאד שמחה נפשי לשמוע קול מבשר ואמר הזה, והנה הכסף הזה הובא ע“י הסוכן מעדתינו, ונרשם רשום בכתב אמת בפנקס הגדול No 174, ולמען מלאות את חפץ לבב מעלתו – ככל אשר הודיעני הרב הנזכר – חשבתי ולא התמהמהתי בפאזט הקזדם, והנני¹⁴ שולח למעלתו תעודה גליון כתוב וחתום בתוקף ההתחייבות אשר קבלתי עלי ועל הב”א לשב"ק הן בעודנו חי, ד' יאריך ימיו והן אחר אריכת ימיו והנהו לוטה פה:¹⁵

ואחת אשאל ממעלתו, אשר כן גם הוא ישלח לי כתב התחייבות ממני כתוב וחתום הן על האופנים אשר בעודנו חי, ואיך יהי' אחר אריכות ימיו, כי כן גם אנכי קבלתי עלי ההתחייבות כנז‘, כאשר בקש ממני הרב הנז’.

ועתה ברוך ד' ישמח לבבו הטהור אשר ד' חפץ בו וימלא בידו הגדולה לכונן מחשבתו הטובה להחזיק בעץ החיים, השתול על מביע מים חיים בהר הקודש ובירושלם, אשרהו אשרי חלקו אשר נפל לו בנעימים, כי לא דבר ריק היא ממנו, גם בעה“ז, גם בעוה”ב רב טוב ימצא צפון אצל ד' כי ילך לאור באור החיים וככפיר יבטח בד' כי לא יפול דבר ארצה, מכל הכתוב בגליון הנז‘, ויהי נועם ד’ עליו לברך את מעשי ידיו ולמלא שובע באסמיו, ויהי' לו גם זכרון עולם בהיכל ד' בעה“ק ירושלם, ויאריך ימים בטוב ובנעימים ויזכה לעלות לציון ברנה בשוב אליו גאולים בב”א, כעטירת הדו"ש החפץ בהצלחתו.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצלה"ה

חותם כולל

ב.

שפת אמת תכון לעד ה“ה כתובה בספר זכרונות No 25 מקהל¹⁶ עדת ישורון אשכנזים פרושים יצ”ו בעה“ק ירושלם ת”ו, כי הגביר הנכבד נדיב לב ר' יעקב בן ר' נתן ז“ל המכונה ענגעל נ”י מעיר ראגניט בפרייסען המדינה, נדבה רוחו הטוב לקיים בעצמו: עץ חיים היא וגו‘, להנות עשרה אנשים הוגי תורת ה’ מק“ק הנזכר כמבואר בכתב התחייבות מהנדיב הנזכר, והעשרה האנשים האלה יעמדו על משמרתם בעודנו חי לאי”ט הנדיב הנזכר, וילמדו בכל יום שיעור גמרא, ולהתפלל בעדו ובעד ביתו אצל קבורת רחל אמנו, וכותל המערבי, ובכל שבת וי“ט וימים נוראים יתברך בברכת מי שברך, ולאחר אריכת ימי ושני הנדיב הנזכר, ילמדו עשרה אנשים, שנה הראשונה שיעור משניות ולומר קדיש דרבנן בכל יום ויזכור באמ”ר בעת הזכרת נשמות ויזכר לטוב אצל קבורת רחל אמנו וכותל המערבי, ובכלות שנה הראשונה יאמר ביום תקופת פקודת הנדיב הנזכר, ידלק נר נשמה וילמדו עשרה אנשים שיעור משניות ולאמר קדיש דרבנן, וכן יעשה לדורות.

ובכן הגליון הזה יהי' לעד, כי אנכי החתום מטה העומד על משמרת הקודש בעדת ד' ק“ק אשכנזים פרושים יצ”ו, בכח ורשות כל העדה הקדושה הנז‘, קבלתי עלי ועל כל הבאים אחרי לשרת בקודש, לבחור עשרה אנשים מעדתינו הנזכרת אשר הם יעמדו על המשמרת חפץ המנדב הנז’ למלאות את כל הכתוב בספר הזכרונות הנז' ולקיים עליהם ככל הכתוב בזה. וחיובא רמיא על קופת עדת ה' הנז' לשמור הדבר הזה בלי שנוי ומגרעת מכל הכתוב בספר הזכרונות הנז‘, ככתוב עלי הגליון הזה, ותוקף התחייבות הזאת כתוקף כל ההתחייבות הנעשין בישראל כאלו נעשה בסוד עדת ה’ הנז' יחד ואשר כחם ורשותם נתונה היא ביד הח“מ לדרוש טובתם כנודע: ולתוקף ועוז על כל הנזכר בזה, באתי על החתם בחתימת ידי ובחתימת הכולל עדת ד' ק”ק אשכנזים פרושים יצ“ו ביום טוב לחדש אדר שנת ויתא ראשי עם בתוככי עה”ק ירושת"ו.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצל"ה.

חתימת ידינו תכון ותאמץ אשר הרה“ג החתום לעיל מו' ישעי' נ”י העומד לשרת בקדש בקהל עדת ד' אשכנזים פרושים יצ“ו, קבל עליו ועל הב”א לשב“ק, להקים את כל ההתחייבות האמור לעיל וחתום עליו בחתימת יד ובחותם הכולל, ועל זה חתמנו ביום ח”י לחדש אדר בשנת ראש"י ע"מ לפ“ק בתוככי עה”ק ירושלם תובב"א.

נאם שמואל סלנט

חותם הכולל.

בינ“ו עמ”י עש"ו¹⁷

בהיות שהאיר וזרה אל עבר פנינו מעלת הרב המובהק ואח לברק השקדן בתורה כמוהר“ר יעקב בכמוהרי"ץ יצ”ו להשתטח על קברי הצדיקים זיע“א בראבע אה”ק ת“ו ובבאו אל עיר ציון קרית מועדנו ירשלם ת”ו ראתה עינו צרת הבת ירושלם והעם היושב עליה עניים במקום אחד לקוטאי נינהו מארבע כנפות הארץ ואתייא מכללא עניי דאגיסטאן יע“א ואם שראה כי כוללות עקו”ת משגיחים עליהם בעין חמלה וחנינה בכפלים על שאר העניים וכמו כן להת“ח יצ”ו הנמצאים בתוכם מקבלים חלוקה דרבנן בכל חדש יותר מהראוי, והיינו טעמא כי אנשים מועטים המה עכ“ז החלוקה אשר המה מקבלים לא יועיל ולא יציל מעניותם ובראות מעלת הרב יעקב בחיר ה' הנ”ז יצ“ו צער הגדול היושבים יחידי דאגיסטאן הי”ו נדבה רוחו והקדיש גופו להטיב עמהם וקבל על עצמו בחזרתו לחו“ל לצאת בכל שנה לעורר בכל מחוז ערי דאגיסטאן יע”א לאסוף ולקבץ נדרים וקופות מאחב“י העי”א ולצרף עמו מעלת הרבנים הדיינים יצ“ו לסובב ולקבץ נדרים וקופות ובכל חודש אלול לשלוח לשם עט”ר הרב גאון עוזינו ראשון לציון החותם מטה יצ“ו ולשם חו”ר הועד יצ“ו¹⁸ כל המקובץ ולמען לא יתבטל שם שד”ר הנהוג מימי עולם ושנים קדמוניות ילך אחר שלש שנים. ולעומת זה בקש מאתנו הרב ר" יעקב יצ“ו הנ”ז שמכל הבא לידינו מפרי קבוצתם שנתן מהם ביד הגבאי שלהם ה“ה מעלת היקר והנכבד רצ”ו כה“ר נוריאל ב”ר עוזיאל הי“ו מק”ק תמיר־כאן־שורא יע“א ולימים יבאו הרשות נתונה ביד רבני דאגיסטאן להחליף כשיראו שהשעה צריכה לכך וגם מכל אשר יקבל השד”ר אשר יצא כנ“ז ממה שיגיע לידו מנדרים וקופות דוקא ולא מנדבות יחידים הי”ו יקבלו יחידי דאגיסטאן שליש ושני שלישים יהיה לכולל הספרדים יצ“ו כנהוג להתחלק בינינו. ועוד בקש מאתנו מע' הרב ר' יעקב יצ”ו כי מר“ח שבט שנתינו הבע”ל עד ר“ח רחמים שנתינו זאת שנטיב חסדו עם יחידי עניי דאגיסטאן הי”ו לתת ששה גרוש לכל נפש וכן אנשים הראויים לקבל מקופת תמחוי שיקבלו בכל שבת ובע“ה בר”ח אלול יגיע לידינו פרי קבוצתם אזי נמסור להם השליש הנ“ז ואז נהיה פטורים מלתת להם עזר עולת חודש ומקופת התמחוי. ואנחנו בראותנו כי תכלית כונתו מהרב אביר יעקב יצ”ו הנ“ז להיטיב הסכמנו לכל דבריו לתת לכל נפש מעניי דאגיסטאן בכל חדש ששה גרוש וגם אם יש ראויים בתוכם לקבל מקופת התמחוי שיקבלו גם הם עד ר”ח אלול משנתנו הבע“ל ומכל מה שישלחו לידינו בכל חודש אלול יקחו יחידי דאגיסטאן הי”ו שליש וכן מהקופות והנדרים שיקבץ השד“ר אשר ילך מכוללנו ספרדים ואשכנזים יקבלו שליש אך לא מנדבות פרטיות ואז נהיה פטורים מלתת להם עולת חדש ומקופת תמחוי וכל זה נעשה בקגו”ש במדל“ב מ”ך לפו“ד וכתחז”ל שקנו אחרים מידינו לאשר ולקיים כל הנז“כ. יה”ר חפץ ה' יצלח! וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א ל“ח טבת ש” התרמ“ו ליצי” בא סי “לרצון להם לפני ה'" לפ”ק וחשוב וקים. ודצ“ל שדילנ הסופר גם שקלים שנתחייב מעלה הרב ר' יעקב יצ”ו הנ“ל לאסוף ולקבץ הנדרים והקופות והשקלים גם כן ולשלחם כנז”ל וקיים שנית.

הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס“ט יצ”ו    הצעיר אלקלאי ס“ט    הצעיר נסים חיים ברוך ס”ט

הצעיר יוסף נסים בורלא ס“ט    הצעיר יעקב שאול אלישר ס”ט בא סי' יש“א ברכ”ה

––––––––

אנכי הח“מ מקבל עלי אי”ה לאסוף מנהלי מדינת דאגיסטאן היאודים הי“ו ולדבר על לבם ולהסביר להם טובת ותועלת הענין הלזה שיקימו כל הנ”ל לטוב לארצנו הקדושה, כנפש החותם שבט דהתרמ“ז פה ירושלם עיה”ק תובב“א העומד לשרת בדרבנד והגלילות יע”א. הק' יעקב בהררי"ץ ז"ל מדרבנד.

מדליה של מונטיפיורי

בגנזי ירושלם מוצאים אנו ה“מדליה של ר' משה מונטיפיורי” ז"ל והיא:

“ציון כבוד” בצורת מטבע,

שהתיכו יהודי אטליה לזכר בן־ארצם יליד ליוורנו, השר הנעלה ר' משה מונטיפיורי ז"ל במלאת מאה שנה לחייו.

מצד אחד של המטבע המכוספת הנז' – גדולה ממג’ידיה תורכית – חקוק ראשו של השר, ומסביבו הכתבת העברית: " עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא“. ומעבר מזה באטלקית: " משה מונטיפיורי ניצוץ אמתי של היהדות במלאת לו מאה שנה 8 חשון 5645”.

בנין בית המקדש

לפני כארבעים שנה' בחודש שבט בערך – עודני זוכר את היום – הודיע אחד מנכבדי בריטניה, צ. ו. מייטר, חבר הלשכה “מצפה” אשר לה“הבונים החפשים” בלונדון, שבאספת החברים יודיע, כי לכבוד חג המלאות חמשים שנה מעת עלות המלכה וויקטוריה על כסא מלכותה, יבנה בית מקדש לתפלה לכל בני הדתות השונות במקום – או למצער קרוב למקום – אשר בו עמד בית מקדש שבנה המלך שלמה בירושלים. אבן־פנה לבנין הגדול הזה תונח ותקדש למטרתה על ידי הנסיך ומאלס' יורש עצר בריטניה, ואחרי כן ישלחו צירים מיוחדים לכל קצוי ארץ, לאסוף כסף ההוצאות הדרושות לבנין הזה, ובהאספו יחלו במלאכת הבנין". –

––––––––––––

הערה:

לצערנו נשארו שגיאות אחדות בגליון זה והקודם לו והקוראים החכמים יבינו בעצמם גם בלא תיקון, ויש לנו להעיר ולבאר כי בנוסח האבן מספר ו נשמטו שתי מלים " בעל דגל" וע"ז באה ההערה ג'.

כן נשמטו מספרי העמודים עד עמוד יז',

ועוד יותר מצטערים אנו שהתעודות עד פה לא נסדרו עפ"י התאריך, ומעתה והלאה יסודר הכל בסדר הנכון. (המסדר)

תרי"ד

להיות כי ישיבתנו הקדושה חסד לאברהם וכ“ש יכב”ץ יש לנו הסכמה קדומה כי כל איש אשר יצא מקדש לחו“ל מיחידי סגולה אם נתעכב שם שלשה שנים אבד חזקתו ואם פחות יחזור למקומו כאשר היה, אך דמי הספקתו לא ינתן לו מאומה כל זמן היותו בחוץ כי אם כשירצה חו”ר בישיבה העומדים לשב“ק הנבחרים שבהם ימסרו בידו כתב ידם שברצון נפשם נתרצה שלא יאבד חזקתו וגם אם ירצו יתנו בידו זכות שיתנו לו חלקו אפי' בהיותו בחוץ הרשות נתונה ויטול חלקו או כולו או מקצתו כאשר יסכימו נבחרי היחידים נז', וה”ט כי תלי“ת יש אתנו הע”י כו' יחי' וחיוב היחידים כל בי עשרה ולא הצרכנו לגברא בחריקיה להיחיד אשר ילך ובכן דא תהא למיקם ביד הרב חר“ן ברוך נר”ו להגיד כי ישר איך נתרצינו בדעות נפשינו שיטול חלקו הראוי לו מהספקת ישי' הנז' אפי' בהיותו בחוץ כל זמן היותו בשליחות מצוה בערי מערב החיצון בפעם הזאת דוקא בלתי שום מגרעת מהספקתו כלל ולהיות אמו“ץ ח”ש פעה“ק ירושת”ו בש“א לח' אב הנחמות מש' התרי”ד והשו"ב ונכון הדבר וקים.

הקב“ה יוליכהו ויחזירהו לחטו”ל בהצלחה רבה בקרוב בעבי“ת כיר”א.

הצעיר אפרים נבון ס“ט    הצעיר יעקב שאול אלישר ס”ט

הצעיר משה פארדו ס“ט   הצעיר אליהו מהודאר ס”ט

כת"ר

זאת מאתנו אנן בי דינא דחתמין לתתא להגיד כי ישר איך קודם מכירת החצר הכתוב מעבר לדף שכנגד הוכרז בכל הבתי כנסיות ובתי מדרשות הכרזה כתחז“ל ברשות מע' ב”ד הצדק העי“א שהלך מע' האפוטרופוס כמוהר”י ואליהו נ“ו לפני מע' ב”ד צדק שלפנינו העי“א והראה להם ח”ש החובות שהיה חייב המנוח הח' אברהם ב' משה סאמקופלי נ“ע ועלתה הסכמתם למכור החצר הנז' לצורך פירעון החובות ולצורך מזונות האלמנה אכיתנם הי”ו ונתנו רשות ויכולת מספיק ביד כמוהר“י ואלירו נ”י האפוטרופוס הנז' למכור החצר באשר תשיג ידו ושום נ“ש לא ימחה בידיה, ובכן הנה אנחנו ב”ד דחת“ל מסכימים ומעריבים ומאשרים ומקימים המכר שמכר האופוטרופוס כמוהר”י ואלירו הי“ו הנ' כמבואר בשטר שמעל”ד שכנגד קיום גשו“ק כתחז”ל וכל המערער על המכר הנז' מלבד שדבריו בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר וכדבר שאב“מ נם אין רוח חנ”ה ולעולם תהיה יד הקונים וב“ך עה”ע ויד המערערים כנגדו ויד ב“ך עה”ת ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. ולהיות האמת נהדרת ולמכתב לחזקיהו כי המכר הנז' נעשה ונגמר בכח ב“ד יפה וכתחז”ל באנו עה“ח פעיה”ק ירוש' ת“ו בש”א לחו' אב ש' הכת“ר ושו”ב וקיים.

הצעיר יעקב קאפלוטו ישא ברכה ס“ט   הצעיר שלום משה חי גאגין ס”ט   הצעיר יעקב שאול אלישר ס"ט

מכירת חלקת שדה להרה“ג דוד בן שמעון למקנה לעדת המערבים. בשנת התר”ל

להיות שפעה“ק ירוש' ת”ו מחוץ לפתח שער העיר, יש אילן קטן מהבוטני על אם הדרך מבריכת המאמילה, ולמעלה מהאילן הנז' הרבה, עשו ישוב מע' המערביים הע“י מחצר ובתים, ובכללם מע' הח' המ' כה”ר אליהו עזרא הי“ו, ומע' הח' המ' כה”ר סי' דוד מוייל יצ“ו והח' המ' כה”ר סי' משה כהן יצ“ו כידוע לכל באי שער עירנו, והנה תיכף לכניסת פתח החצר מהח' המ' הר' אליהו עזרא הי”ו הנז' לימין כניסת החצר, ולשמאל כניסת פתח החצר מסי' דוד מוייל הי“ו וסי' משה כהן יש מקום קטן נגד מזרח ויש בו גדר מוקף מחיצות משלשה רוחות וכנגד רוח מזרח הוה פתוח ובעל המקום הנז' הוא מאת הח' המ' כה”ר אליהו עזרא הי“ו הנז”ל כידוע, והנה בעתה בפ“ע הח”מ באה האשה הכ' והצ' מ' רבקה ת“ם היא תחי' ואח”ך בעלה הח' המ' הר' אליהו עזרא הנ“ו הנז' וכה אמרו לנו אתם הוו עלינו עד”ג וקנו מידינו קגו“ש מ”ך במדל“ב כתחז”ל וכתבו שטר בכ“ל ש”ז ויפוי“ך וחתמו ותנו ביד מע' הרב הגדול מעוז ומגדול כמוהר”ר דוד בן שמעון יצ“ו להיות בידו לעדות ולראיה מהימנא היות אמו”ץ איך נטלנו וקבלנו מידו עשרים נפוליונים עין מדודין בעין בלתי מלוה ורשו מו“ת ועלה לידינו במשלם, ובעדם ובעבורם מכרנו לו המקום השדה נז' אשר מוקף אותו בשלש מחיצות גבואות כנז' מכירה גו”ש מכי' חלוטה וחתוכה מכי' גלוי' ומפו' לכל מכי' עלמין לצמיתות לדורות עולם מכי' מתהומא דארעא ועד רום רקיעא מכי' בלתי שום שיור ותנאי והטבה כתוב ובלתי כתוב מכי' בע“י ובספ”י מכי' גשו“ק עשויה באופן המועיל לפו”ד וכתחז“ל ולא שיירנו לנו ולב”ך במקום הנז' המוקף היום מחיצות משלש רוחות שום זכות ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד מכל המקום הנז' לא מזכות מולקי ולא מזכות חזקה אפי' כדי נעיצת יתד א' ואמרנו למע' הרב מגן דוד יצ“ו הנז' לך חזק וזכי וקני במקום הנז”ל וכן עשה והלך והחזיק וזכה וקנה המקום הנז' באופן המועיל כתחז“ל ברשותינו ובמאמרינו נעל גדר ופרץ והועיל במעשיו כהוגן וכתחז”ל ומו“מ הרשות נתונה מאתנו להרב הנז”ל וב“ך לעשות במקום הנז”ל כחפצו ורצונו ורצון וחפץ ב“ך לבנות בתוכו עד לב השמים ולדבוק בכותליו אשר בפנים ולהכביד הבנין עליהם כמו שירצה הוא וב”ך זולת שמבחוץ השלשה כותלים אשר נוטים לחצר שלנו ולחצר אהובינו סי' דוד מוייל הי“ו וסי' משה כהן הי”ו אנו והם וב“ך יש רשות מו”מ מהרב הקונה יצ“ו הנז”ל לסמוך בניינם ובניינינו על הכותלים נ“ז מבחוץ עד לב השמים כי ע”ת וע“מ כן מכרנו המקום הנז' להרב נז' יצ”ו מכי' גמ“ו כנז”ל ולא יוכל מע' הרב נז' וב“ך שום טענה לטעון מהכבדה וכיוצא כלל, ויש למע' הרב נז' וב־ך במקום הזה דרך מכניסה ויציאה מן המבוי שנכנסים בו לחצרינו ולהשתמש בכל הנלוה ומתיחס למקום נז' בנטפי ושפכי ומילוי מים אם יצטרך למקום הנז' שימלא מהבור אשר לנו כי בעין יפה מכרנו לו מכי' הנז”ל וכל הנלוה ומתיחס אליו ולא שיירנו לנו שום זכות אסי' כמלא נימא, ואמרנו למע' הרב נז' א“כ קני בכספ”א וא“כ קני בשטרא וא”כ קני בחזקה ובקנין וא“כ קני בשתיהן וכן עשה וקנה המקום נז' בשתיהן כי שתים כ”א טובים ומו“מ קם המקנה נז' להרב נז' וב”ך למקנה גמו' למכור ולמשכן להורש ולהנחיל ולהחליף ולהשכין ולתת במתנה ולעשות במקום נז' כחפצו ורצונו ורצון וחפץ ב“ך ושט”ד כתבוהו בשוקא וחתמוה בברא כי היכי דלא להוי כמלתא טמי' וכו' ומו“מ סילקנו כל זכיותינו ממולקי וחזקה ממקום נז' סילוק גו”ש כתחז“ל ולא שירנו לנו וב”ך שום זכות אפי' כדי פ“ק כלל ומו”מ אנחנו מתחייבים כתחז“ל לסלק כל מערער שיקום לערער במכי' נז' מחמתינו בין שהוא ב”ב בין שאינו ב“ב הכל חיובא רמיא עלינו ועל ב”ך לסלקו בגופינו ובממונינו שלא יגיע שום נזק להרב הקונה נז' וב“ך אפי' כדי שפ”ק כו“ע והכל בשעבוד כ”ן דאית לנו תחו“ש מקואג”מ דו“ד שעגו”ש כתחז“ל ששעבדנו להרב נז' וב”ך לקיום והעמדת המקנה נז' שמכרנו לו מכי' משופה ומנוקה מכל טוען ומערער שיקום לערער מחמתינו כנז' ומו“מ האמננו עלינו ועב”ך למע' הרב הנז“ל יצ”ו וב“ך נאמנות גו”ש בפי' לעולם כ“ב ע”ך וע“כ אשר יאמרו כי הוא זה כ”ז ששטז“ק בלתי קקב”ד, ב“ץ וקבלנו עלינו ועב”ך ס' המאשר וה“מ שט”ד לזכות ויפוי“ך הרב הנז”ל וב“ך ואפי' שתהית סי' וכו' והכל דלא וכו' בביטו' וכו' ובפי' וכו' לדעת הרשב”א ז“ל וחו”ח וכו' כחו“ח וכו' ולא יפו' וכו' ולא יבו' וכו', כל הנז”ל אמרו בפ“ע הח”מ האשה הכ' והצ' מ' רבקה ת“ם היא תחי' ואח”ך בעלה הח' המ' הר' אליהו עזרא הי“ו נ”ז ברצון ולקיום כל הנז“ל ובפרט כל הנאמנות בפי' לעולם וקבלת ס' הפו' קנינו מדי האשה רבקה ת”ם הנז' תחי' ואח“ך מיד בעלה הר' אליהו עזרא הי”ו נז' קגו“ש מ”ך במדל“ב כתחז”ל לקים כל הנז“ל, ומבארים אנחנו שהודה קדמנא כתחז”ל מע' הרב הגדול מעוז ומגדול כמוהר“ר דוד בן שמעון יצ”ו הקונה מקום נז' שקנה אותו לצורך כוללות ק“ק מערביים הי”ו ובמעות כוללות הנז' והוא לא הניח מכיסו אפי' כדי שפ“ק מסך דמי המקנה הנז”ל ובשכיון להחזיק במקום הנז“ל היה לצורך כוללות נז' ואין לו ולב”ך שום זכות במקנת נז' אפי' כדי נעיצת יתד א' כי הכל שייך לכוללות נז' כ“ז הודה מע' הרב הקונה נז' ברצו”ץ. ולראיה ביד כוללות נז' ה“ש פעה”ק ירוש' ת“ו בש”א לח' אייר מש' הת"ר ושלשים ליצירה והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון הדבר וקים.

הצעיר חיים יצחק פיזאנטי ס“ט,    מודה אני על כל הנז”ל אליהו עזרא ס“ט,    הצעיר יצחק בר מנחם ן' וואליד ס”ט

קנית חלקת שדה אחרי החצר השייכת לכולל המערביים בברכאת ממילה.

להיות שאנחנו הח“מ קנינו חלקת שדה אשר היא אחורי בית הכנסת דכוללות עדתינו ק”ק המערבים יצ“ו אשר להם במקום ישוב אחב”י מכוללינו בחוץ לעיר במקום הנק' מחנה ישראל הסמוך להבריכה הגדולה הנק' ברכאת מאמילא כאשר מפורש יוצא בשטרות המקנה שמסרו בידינו חו“ר ופקומ”ש כוללינו כו“ח שבידינו ומשם באר”ה כל סימני החלקת שדה הנז' מצריה לגבולותיה סביב הכל באר היטב, ובעת המקנה הנז' התנו עלינו מע' המוכרים הנז' תנאים אשר המה כתובים וחתומים בשטר המקנה הנז' עצמו, וכ“כ גם בשטר זכות אחר שמסרו בידינו שנוכל להדביק בנינינו על גבי כותלי הבית הכנסת מצד דרום שגם זכות זה מסרוהו לידינו בכתב ע”פ תנאים שהתנו עמנו, ויען שהשטרות הנז' מסורים הם בידינו לשאת מקנתינו, הוכרחנו אנחנו הח“מ להוציא עת”ק התנאים הנז' מגוף השטרות הנז“ל ובכן מודים אנחנו הח”מ הודאה גשו“ק כמודה בבד”ח היות אמת וצדק שכן נמצא כתוב בשטר המקנה העיקרי תנאי זה המועתק מהשטר הנז' אות באות וז“ל, תנאי גו”ש היה בינינו כתנאי בגוב“ד שאין רשות להקונים הנז' ולב”ך להבאים אחריהם למכור ולתת במתנה השדה הנז' למי שאינו בן ברית ח“ו, כי מצרי השדה הנז' מצד דרום הוא אחורי בית הכנסת אשר לאחוזת כוללינו, ומלבד האיסור שיש בדבר במכירתו לגוי כידוע, עוד בה תנאי מפורש היא בנינו כחנאי בגוב”ר בע“מ מפורש שלא יוכלו לתת יד גוי באמצע בשום אופן הן במכירת השדה כולו הן במקצתו בו במתנה או באיזה זכיה החלטית לשום אדם שאינו מב”ב ח“ו, ואם ח”ו יעברו הקונים הנז' הם או ב“ך על תנאי זה הרי המכר ההיא בטל מעיקרו וחשוב כח”ה וכדשב“מ, ותחזור השדה לאחוזת כוללינו ונחמד להם המקנה שנטו”ק ותו לא מידי, ע“כ נוסח התנאי הכתוב בשטר המקנה! ובשטר זכות הדבקת הבנין כתוב לאמר בזה”ל, תנאי גו“ש היה בנינו ובין הקונים הנז' יצ”ו שבכל עת וזמן שירצו לבנות את החלקה הנז' בנין בתים לדירתם, שיוכלו להדביק בנין בתיהם על כותל הדרומי של בית הכנסת הנז' ואינש לא ימחא בידייהו כו“ע, אך בתנאי וע”מ מפורש שאין להם לב“ך רשות לעשות בבנין ההוא הנשען על כותל בית הכנסת, בית לתשמיש בזוי ומכ”ש וק“ו לבית הכסא ש”כ ח“ו, ומלבד חומר האיסור דאיכא בדבר חלילה, עוד בה בפי' איתמר שע”מ כן היה התנאי בנתינת הרשות להדביק בנינים על כותל בית ה' הנז‘, והואלנו לבאר שהרשות שנתננו להטוה"ש הנז’ להדביק בנינם על כותל בית הכנסת הוא בתנאי וע“מ של יגביהו בנינם משטח בית הכנסת ולמעלה אפי' במלא נימא, אפי' שגובה כיפת הבהכנ”ס היא למעלה מגובה הכותלים, ואף הגם שיגבהו בנינם למעלה מגובה הכותל הרי גובה הכיפה עדיין יותר גבוה, עכ“ז תנאי מפורש היה בנינו כתנאי בגוב”ר שאין להם ולב“ך להגביה בניינם בשום אופן למעלה מגובה הכותלים רק בניינם יהיה שוה בשוה עם שטח גובה הכותלים אשר הם כל כתלי הבית הכנסת דטבלה מרובעת שוה בשוה, ועם הגובה הזה בקו המדה יהיה בניינם שוה, וכן היה התנאי מפורש בנינו, ואם ח”ו יעברו הקונים עת“ז מו”מ בוטל מעיקרו הרשות הנז' וכל דררא דממונא דלימטי לכו עדתינו מחמת סתירת הכותל הנשען שיבנו מחדש טוה“ש הנז' עלייהו ליהדר ע”כ כתוב בתנאים הנז“ל שכן הועתק משטרות הנז' שבידינו כו”ח מיד חו“ר ופקומ”ש כוללינו הנז' אות באות תיבה בתיבה, ולראית האמת והצדק ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לחדש ניסן ש' התרמ“ג ליצירה והשו”ב וקיים.

ע“ה שלמה אביטבול ע”ה    שלמה ן' דוד ן' חרוש

הפירמנים בירושלם (בימי ממשלת תורכיה)

א. פירמאן (מאמר מלך) משולטן מחמוד (משנת 1813)

פאר הפקידים והשופטים, מעין בלתי פוסק של משפט וצדק, שופטים ופקידים המנהלים את המשפט במחוזות החוף המשתרע בין בירתנו והמקומות הנקובים בזה, צדקתם תעמד לעד.

מצביאים ופקידים נכבדים ואדירים, המנהלים את עניני הצבא, הצלחתם תתקים לעד.

תכף בקבלכם את תעודתי הנעלה תדעו כי בא כח הצירות האנגלית המוסכם והיושב בקונסטנטינפל, פאר הנסיכים הנוצרים, ברשלמה פרֶר, שימיו יכלו בטוב, הרגיש להדום כסאנו הנעלה בקשה חתומה המצהירה כי יוסף אמזלק,¹⁹ תיר אנגלי, הנוסע בלוית שני משרתיו הנאמנים, חפץ לנסוע בים מקנסטנטינפל, לעבור דרך רורס, קפריסין, יפו, ולהגיע לירושלם ולשוב אחרי כן לבירתנו. הוא מבקש שנתן את פקודתנו הנכבדה כי הנסיעה של האנגלי האמור ושני מלויו תתקיים בדיוק ובמהירות בחפש ובבטחון.

בבואם למקומות האמורים, בעברם או בחנותם באחד המקומות האלה שום פקיד המסים לא ידרוש מהם כל תשלום, שום איש לא ילחץ אותם ולא יצער אותם בכל אופן שהוא בנגוד לפקודתנו הקסרית; אבל צריך לעזר ולהגן עליהם ולקבלם בסבר פנים יפות, זה הוא רצוננו וצריך כי יוָלא.

אותם המפקדים והאנשים הנקראים למעלה, קבלו את מצותנו הנעלה לפי יחוסי האהבה והידידות האמתיים המקשרים את ממשלתנו וממשלת אנגלי', הננו מחויבים להגן על עולי הרגל שלהם ולשמור על בטחונם, מפני זה האנגלי הנזכר ושני אנשיו הנאמנים, מרגע צאתם מבירתנו עד בואם למקומות האמורים לבקרם בהיותם בדרך בעמדם או בחנותם במקומות האלה לא ידרוש מהם שום פקיד כל דבר שהוא נגד פקודתנו הקסרית, שום איש לא יציק להם ולא ילחץ אותם, צריך להגן עליהם ולהתיחס אתם בידידות. דרכם תהיה שלוה וצלחה.

אני מצוה כי הפירמן שלנו הנעשה לשם זה יקוים וכי תמלאו את כל הכתוב בו, שמעו לפקודותינו הנעלות וקימו אותן.

נכתב בחצי שעבן (החודש המכובד) 1231.

ב. פירמן משנה

של מוחמד עלי מושל מצרים, ארץ ישראל וסוריה, בדבר בית הכנסת הקדמון של היהודם²⁰ בירושלם.

ראש הרבנים וב“כ העדה היהודית בירושלם פנו אלי לפנים בבקשה להרשות להם לתקן את בית הכנסת שלהם הקדמון אשר בעיר הנז' ונתנו להם פקודה המרשה להם לתקן את בית הכנסת הנז' על פי היסודות הקדומים. אלה²¹ שהפקודה הזאת אבדה. וכעת פנו אלי עוד הפעם בבקשה להוציא פקודה חדשה בענין זה, והיות ומוצאים אנו כי ראוי למלאות את בקשתם כי ע”כ הננו מוסרים את פקודתנו זאת בידם ואוסרים על כל אדם להפריע בעד התקונים של בית הכנסת הנז' שיעשו על היסודות הקדומים. 8 תשרין אוול 1250

מוחמד עלי

(החותם הרשמי)

ג. מאמר המלך לפחת ירושלם הקאדי וחברי בית המשפט ע“א בנין בית הכנסת הגדול בית יעקב בחורבת רי' החסיד ז”ל

אמיר האמירים²² גדול הגדולים ובעלי הכבוד והתפארת, בעל המעלות הרמות אשר לו חלק פרטי בעזרת מלך העולמים הנושא משרת רומילי בנלרביני²³ אסמעיל כאמל פאשא כעת מותצרף ירושלם הקדושה יתמידו מעלותיו, וגדול קאדים של המושלימים אדון האדונים של המיחדים²⁴ מקור הצדק, נושא דגל התורה והדת, יורש המדעים של הנביאים ושלוחי ד' אשר לו חלק פרטי בעזרת המלך העוזר, אדוננו קאדי ירושלם הקדושה יתוספו מדותיו הטובות, והמפוארים אשר ברעיהם ודומיהם חברי המג’לש וגדולי הממשלה יתוסף כבודם.

כאשר יגיע לכם מאמר מלכותי זה יודע לכם, כי בהיות שהעדה היהודית הנקראת אשכנזים הנמצאת בירושלם הקדושה יש ביניהם ובין כל היהודים האחרים הפרש בלשון ובדת. ואינם משתתפים עמהם בבתי כנסיותיהם, הוגש בקשה פרטית שארצה לתת להם רשיון שיבנו בית הכנסת במקום שיש בידם מזמן קדמון בתור בית הכנסת, וכמו שאין צריך ביאור כי על פי הנדיבות והצדק צריך שתהיה מנוחה שלמה מכל צד לבעלי הדתות והתורות הנמצאים במלכותי הרוממה, הואלתי אנכי לתת להעדה הנזכרת רשיון פרטי לבנות בית הכנסת במקום ההוא על פי אופן הנזכר ועל זה יצא מאמר העליון שלי. ויען שיצא הפירמאן שלי להוציא הדבר הזה לפועל יצא ונשלח ממשרד מלכותי מאמרי העליון שבו כלול הרשיון, אשר על כן אתם המותצרף הנזכר ואדוננו הקאדי וכל הנזכרים לעיל ידוע לכם שנתתי רשיון המלכות שלי. שבמקום הנזכר יבנו אותו בית הכנסת על פי האופן הנזכר, תשתדלו ותשימו דעתכם שלא תהיה מניעה ועכוב מצד שום אדם, ושכל האנשים המונעים את הענין הזה מאיזו סבה שתהי', יחול עליהם עונש ונזיפה. גם תתנו שומת דעת ותתמידו בזה באופן שלא יגיע מסבה זו שום נזק לנכסים וקנינים של כל איש ואיש, ותתרחקו מדבר שיתנגד לכל זה. ובעשותכם זאת תתנו אות ברור שאתם נתינים נאמנים לי.

נכתב באמצע חדש שוואל שנת אלף ושני מאות ושבעים ואחת.

קושטא האדירה.

ד. פירמן בית הכנסת תפארת ישראל לעדת החסידים בירושלם

לכבוד מושל ירושלם הנכבד המואר בתואר בביליר ביי, והנושא את אות הכבוד מג’ידיאי מדרגה ג' מעלת סוריה פאשה, יתעלה כבודו, ולכבוד השופט השרעי בירושלם המפורסם בידיעותיו הרחבות בדת ודין יורש חכמתם של הנביאים תתעלה גדולתו, יחד עם חברי מועצתו, בהגיע הפירמן המלכותי הזה לידיכם…

ליהוי ידוע לכם, כי בית הכנסת הקדמון אשר בעה“ק ירושלים, אשר להעדה היהודית, הידועה “בשם חסידים” כמעט שנחרב לגמרי והמקום צר מהכיל את כל המתפללים וסובלים קושי בסדור התפלות כי ע”כ פנה אל הוד מלכותי כבוד חכם באשי של קושטא ואגפיה בכתב בקשה להרות²⁵ את בית הנ"ז לגמרי ולהכניס לתוכו מהחצר ולבנות מחדש בשתי קומות, שהעליונה תהיה בית הכנסת והתחתונה חדרים להרבנים, באורך ארבעים אמות, וברוחב עשרים וחמשה, ובגובה של שמונה עשרה אמות.

והיות ואחרי החקירה נתברר לנו, כי החצר וכל המגרש מסביב שייך לבית הכנסת, וכי בשום זמן מהזמנים לא יוכל להגיע שום נזק לשאר הלאומים והדתות אשר בארץ, אם יבנה בית הכנסת בצורה האמורה.

כי ע“כ הנני מפקד בזה בפקודה מלכותית מרשה לבנות את בית הכנסת הנ”ל בצורה האמורה לעיל, ומוסר לכבוד מעלתכם המושל והקאדי הירושלמי, את פירמאני המלכותי הזה למען תרשו להם לבנות את בית הכנסת באורך של ארבעים וברוחב של עשרים וחמשה ובגובה של שמונה עשרה אמות; בשתי קומות שהתחתונה תהיה מיוחדת להרבנים ותשגיחו שלא תהיה התנגדות ומניעה משום צר להבנין הזה ושלא ידרשו מהם שום כספים בענין זה.

נכתב בשלהי חדש ג' מארי אלאכר, שנת אלף ומאתים ושבעים וחמש

מחמד מצטפה ראש מזכירי ה' מ' המלך עבד אל מג’יד.

יתר התעודות בחוברות הבאות.

מגנזי ירושלם, חוברת ב

כולל תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות; מכתבי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י.

הובאו לדפוס בפעם הראשונה ע"י פנחס בן־צבי גראייבסקי

תר"ץ ירושלם

דפוס "ציון " של האחים רוהלד, ירושלם.

מקדש לזקן החלוצים הראשונים לארץ־ישראל הרב ר' נפתלי יצחק הלוי רוהלד ז"ל

ראש השו“בים וראשון לעדת האשכנזים בירושלם. מנצולי הרעש בצפת בשנת תקצ”ז.

בן תשע שנים עלה אל הקדש וסבל יסורים במדת הגדש (קטע מעל גב המצבה)

נלב“ע בירושלם ביום ש”ק י“א טבת תרס”ב

א. כתבי־שליחות מעדת האשכנזים בירושלים יצ“ו, משנת ה' תקצ”ז לפ"ג

ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם

מאז הוחל רוח ה' לפעמו" באיש אלקים צדיק מתהלך לתומו" רועה נאמן לישראל" נודע ביהודה ובישראל גדול שמו" מארי דארעא קדישא לרעות ביעקב עמו" ותהי המשרה על שכמו האי תנא ירושלמאה עטרת ראשינו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כל קביל די רוח אלדי“ן בי' אשתכח מנחם שמו מענדל נ”ע אשר יצק מים על ידי רבינו אליהו החסיד מווילנא זי“ע הרב דומה למלאך ה' איש אלקים קדוש ונורא רבן שכבה”ג. וע“י החזיק הרב המובהק המפורסם המנוח מהר”ש זלמן שפירא ז“ל קמו ונתעוררו לשבר בת עמינו וציון הק‘, וירא את המקום מרחוק חצר א’ עם כמה בתים מחורבות ירושלם קדושה הראשונה שקדשוה הראשונים חבורתא קדישא ק”ק אשכנזים זיע“א ומלכם בראשם רבינו יהודא החסיד נ”ע, הניחו לנו ה' המקום להתגדר ועכשיו קרבנו המקום, האיר אור לישרים מעט בגלותינו במלוך מלך מצרים ע“פ תבל ארצו ארץ הקדושה. ותהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים מלך במשפט יעמיד ארץ. ובהיותנו יושבים במבוכה הזאת אמרנו את מי נשלח ומי ילך לנו. והתנדב את עצמו חד מינן הח”מ ה“ה הרב המופלג המפורסם חו”נ אי“א כמהר”ר אברהם שלמה זלמן נר“ו לנסוע לאלכסנדריא לעמוד בהיכל מלך מצרים יר”ה לבקש החורבה הזאת ונקראה בשם כל באי שער עירנו ק' בשם חורבת האשכנזים ושלי“ת חפץ ה' בידו הצליח והדת נתנה בששון להיות היהודים האשכנזים דפה עה”ק ת"ו עתידים לבנות החורבה הנז' לנו ולבנינו, ואיש לא יעמוד לפנינו, הרימונו ידינו לאל השוכן בציון והבוחר בירושלם ברוך ה' אלקינו ואלקי אבותינו אשר נתן בלב המלך לפאר לרומם מקום מקדשינו, בית מקדש מעט בגלותינו, ולהעמיד חורבת ירושלם חמדת לבבינו ושורש נשמתינו, ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו וראה ראינו כי בחר ה' עוד בציון, כי מי שמע כזאת או מי ראה כאלה אמר לציון מאז גלות הארץ וטבע בארץ שעריה לבנות בית זבול מקדש מעט אשר היה חמירא סכנתא אפי' בחדרי חדרים מהצרים הצוררים, ועתה רמה קרנינו בה' אלקינו לפאר ולרומם בית מקדשינו ולבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות בהר הקדש בירושלם, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה, ליהודים היתה אורה ושמחה, כי נפלאות עשה, לעיני הגוים גלה צדקתו, וראו כל אפסי ארץ את ישועתו על עמו ונחלתו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו להשיבנו אל נחלת אבותינו, שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם.

ציון אל ירפו ידיך, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע ישועה. ישראל נושע בה' תשועת עולמים, כאשר יצא דבר המלך מלכו של עולם להעשות את התשועה הגדולה הזאת, ותבער אש שלהבת חיבת הק' אהבת ציון וחיבת ירושלם בקרבנו. ולהתעורר בצערא דשכינתא קדישא אמנו המרחמת עלינו, אגוני מגנא ואצולי מצלא לנו בגלותינו, ועד מתי לא נרחם שארית פליטתנו, ולא נרחם את ירושלם בהיות לאל ידינו. כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה, להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה, נקהלו היהודים הנמצאים פעה“ק ת”ו מכוללינו ק' ועלינו בהחורבה הק' בעצם היום בטו“ב לחדש רחמים העבר והחזקנו בה לעיני כל באי שער העיר. אותו היום נתקדש שמו ברבים. ברוך המקום אשר בחר בנו להשיבנו אל נחלת אבותנו ואחוזתנו, ולזכותנו כהיום הזה לראות עוד בנחמת ציון מעט בגלותינו לנחמינו. נפשינו יצאה בדברנו. שירות ותשבחות אותו היום השמיענו אשרי עין ראתה בשמחתן של ישראל, צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל מלכינו, עוד עודינו ישועות פניו לעוזרינו, לבל יהיה שה פזורה ישראל נדחה כינוס לצדיקים כו' ומאותו יום ואילך לא נתבטל התמיד, פקדנו אנשים יראי אלקים להשגיח בבנין נוה קדשינו. התאזרנו חיל בנפשותינו למען כבוד הבוחר בירושלם עיר קדשינו לשכלל היכלא קדישא. לעת הזאת אשר ריוח והצלה עמד ליהודים, ומצוה כזאת לבל להחמיצה כי לא מתרחיש כזאת ניסא בכל זמנא, ומבהלים לבנות בהמ”ד, בכל כחינו עשינו ואלקי ציון עד כה עזרנו, והשגנו הלוואות בכדי לגמור בניינה. מצוה הבאה לידינו והודות והלל לה' גמרנו בכי טוב בית המדרש הגדול להגדיל תורה ועבודה זו תפלה היא העולה בדרך סלולה, על ראשינו מלמעלה, ישראל רואים ושמחים, עומדים ומשתחוים רווחים, ולא אמר אדם צר לי המקום. איש על מקומו ואיש על דגלו לתורה ולתפלה. ובר“ח שבט העבר הכנסנו הס”ת לתוכה בשמחה. תמידין כסדרן להתפלל שמה ונקרא בשם מנחם ציון לאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו, ושנית לגאלינו, ויבנה לנו בית מקדשנו ב"ב ואשר קיווינו וקיוו אבותינו מצאנו, ראינו את הכל עשה יפה בעתו, עזרת נשים ובית המרחץ ובית הטבילה ובתים למלמדי תורה ולהכנסת אורחים. ברוך מציב גבול אלמנה ברכנו לשוכן מעונה, אולם לבנותה כבתחלה, לכונן מקדשה על מכונה, עודינו תכלינה עינינו הרואות בחורבנה, וכמה בתים של צדיקים החרבים עדנה, עדי ישפוך ה' רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם.

ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה, אליכם אישים אקרא צאן קדשים, כשמעכם את קול דברים אשר אתם שומעים, כנשוא נס הרים תראו וכשמוע קול תרועת עמו ישראל תשמעו, קול שאון מציון נחם ה' ציון נחם חורבותיה, אל תתנו דמי לכם ואל ישקטו בדבר הזה, בנים אתם לה' אלקיכם, תנו כבוד לה' אלקיכם, קחו עמכם דברים ושובו עד ה' אלקיכם, ולכו נא הגברים ועבדו את ה' במרום הרים, ותעלו זכרון ירושלם על ראש שמחתכם. עורו נא והתעוררו נא כגבורים חלציכם, חזקו נא בעד עמינו ועיר אלקינו להרים ראש עליון לאקמא שכינתא קדישא למצוא מנוח לכף רגלה בבית מדרשנו, ותקומו ותרחמו ציון כי עת לחננה לרצות אבניה ואת עפרה יחונינו ובאתערותא דלתתא תליא מלתא לעורר אתערותא דלעילא לבנות הנהרסות. דרשו נא את שלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום. החלצו מאתכם זהב וכסף איש איש מכם ירימו תרומתכם ויביאו האנשים על הנשים מנחה לה' יונק ואיש שיבה, בתוספת מרובה ברבות הטובה – ישתתפו בפרוטי מתנת ידיהם, להיות להם חלק ונחלה וזכרון בירושלם לבנות בית לה' בהר הקדש בירושלם. כי כה אמר ה' לבנות בית, דבר אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו להנתן דת המלך על כל היהודים לחזק חורבות ירושלם. ה' אמר ותהי. וגדולה בזמנה, ולא העלם מעיני העדה מצות הבונה חורבה אחת מחורבות ירושלם אשר הפליגו בה חז“ל במאמרם כל המשמח חתן כו' כאלו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלם, היות כל בית מירושלם קשורה וחבוקה ודבוקה בקשר נפשות ונשמות של ישראל, ובהבנות בית מחורבות ירושלם בנין עולם תבנה נפש איש וביתו בבנין עדי עד, ומאז חרבה עירנו כל ימי אבותינו ואבות אבותינו נפשם כלתה אוותה חשקה מתי יבא לידיהם, ועכשיו שבא לידינו בימינו לעינינו ולא נקיים מי אשר לבבו פונה לה' אלקינו ולא תלכנה מים לקול קורא במדב”ר, בנה ה' ציון נחם חורבותיה. הן היום הזה נהייתה לעם הגוי הקדוש הזה, מלאו ידיכם לגשת אל הקודש פנימה זאת עשו וחיו, ואת אלקים תראו, ויעבירו קול במחנה העברים איש איש לא יחדל מליתן לאיש וביתו זו אשתו ח“י גדולים, נדריהם ונדבותם למספר בית אבותם, ומי אשר לה' אלקינו אלינו להקים סוכת דוד הנופלת לפאר ולרומם בית מקדשנו מעט לשם בנין בית המדרש אשר כבר בנינו והחובות רבו על צווארינו על דבר כבוד שמו עשינו ולשם בנין בית הכנסת הגדולה לשכלל היכלא בשם כל ישראל בהר הקדש למלאות חורבות ירושלם הקדושה הראשונה שקדשוהו הראשונים אנן נמי נעני אבתרייהו מקודש, עינינו ראו ושמחו כי אחינו בני אב אחד נחנו אחינו ק”ק הספרדים הי“ו דפעה”ק ת“ו בהוציאם מאמר המלך גם הם לבנות בתי כנסיותיהם קדש, ויבהילו לעשות את הדבר, בשנה אחת בנו ארבע בתי כנסיות מפוארים לכבוד ירוש' ת”ו, והשתרגו בחובות קרוב לארבע מאות אלף גרוש ויהי להם היום והלילה למלאכה וב“ה גמרו בכי טוב. והרצים יצאו דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם, על פני תבל ארצו ארצות הספרד. כשמעם את התשועה הגדולה הזאת בישראל, ויקומו כאיש אחד, קיימו וקבלו היהודים עליהם מצוה, החזיקו בה בשמחה ובטוב לבבם, להתקשר קשר נפשי בבנין ירושלם. כל ישראל יחד אבות ובנים ותפארת זקנים איש וביתו עני שבישראל שני אריות טירקיס. ומעלה עשו חכמים איש כברכתו יוסיף כהלכתו עד ארבעה לבינונים, ושש לעשירים, מלבד נדריהם ונדבותם, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מביאין וקורין לפאר ולרומם קרן ירושלם עה”ק ת“ו. חושו אל תעמודו, לכבוד ה' אלקינו! מהם תראו וכן תעשו יקריבו מנחתם ומוספין כהלכתם לא פחות מח”י גדולים לאיש וביתו, את הבית בהבנותו כל עדת ישראל יעשו אותו, מה נכבד הוא היום בהגלות ה' לנו ישועתו, זכר חסדו ואמונתו. אם אשכחך ירושלם, ותעלו את ירושלם על ראש שמחתכם כמאמרם ז“ל זו אפר מקלה שבראש חתנים ביום חתונתם וביום שמחת לבותם ישתתפו ויתקשרו בבנין ירושלם בנין עולם. ויזכו לבנין עדי עד לחבר את האהל להיות אחד וכדכתיב קאמרינן הפורס סוכת כו' ישראל וירושלם. ואז כל איש ישראל יהי' שרוי בברכה ובעזר ובתורה ובשמחה. וגם כתבו זאת זכרון בספר להיות נזכרים ונעשים בכל דור ודור לאשר ולקים עליהם ועל זרעם אחריהם להיות עושים הדבר הזה לעת מצוא זו אשה להעלות זכרון ירושלם כאשר חננו ה' לא פחות מח”י גדולים לשם בנין ירושלם. ולבינונים שני פעמים ח“י ולעשירי' ג”פ ח“י ולא יעבור מתוך היהודים וח”י בהם, ולהפקיד אנשים יראי אלקים והיה ידם אמונה לשמח ציון בבניינה, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו בבא לפניכם השד“ר היקר ידי”ן החכם השלם והכולל בישראל להלל, המופלג בתורה ויראת ה' זר“ק, הורתו ולידתו בקדושה כמה”ר אברהם מאיר הי“ו בהרב כמוהר”ר ירמיה זלה“ה מכוללינו ק' לבשר לעדת ישראל במראה אשר ראה בהר הקדש בירושלם. ולמען יאמינו בני ישראל לכל האותיו”ת כי ריחם ה' ציון והאיר עליה אור חדש מעט בגלותה לבנות המקום הזה הוא הקדוש ולהורות להם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשו כאמור וכסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו למען אהבת ציון וחבת ירושלם ואסף איש טהור מאת כל איש ואשה יונק ואיש שיבה מכסף וזהב לשם בנין בהמ“ד אשר כבר בנינו ולשם בהכ”נ אשר נבנה בע“ה מנחה לה' ומנורות כסף וזהב ופרוכת המסך פעמוני ורמוני קשוטי ס”ת. והמתנדבים בעם הק' ירשמו שמותם בפנקס אשר מסרנו ביד השד“ר היקר הנז' הי”ו ועל טוב יזכר שמותם לברך אותם להיום להם צדקה וזכרון בירושלם.

ציון במשפט תפדה ובצדקה תוכנני, חסיה נפשינו בה' ובעבדיו יראי ה' אחב“י הנפוצים בגולה הצופים ומחכים מתי יבא לידיהם המצוה רבה הלזו להיות עתידים ליום הזה. ששים ושמחים בבנין עירנו ציון קרית מועדינו לא יחשו ולא ישקטו עדי יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ ולא תהא כהנת כו' ירושלם עיר קדשינו ומקום מקדשינו קרית תפארתנו גרועה מאחת ערי ישראל הקטנים שבחו”ל ולא יעפו לא יגעו ונעשה לנשמע יקדימו. וככה הזהרנו להשד“ר היקר הנז' וגירי' דילי' גבאי קדש העומדים לשרת בק' באחת ערי ישראל, שלא לנגוע בקצהו בקופות והקדשות של אה”ק אשר הונף ואשר הורם לשם פיקוח נפשות. וחלילה מעשות כדבר הזה כי אם אור חדש על ציון תאיר לשם בנין מקדש מעט כאמור בסדר עליון, ויכולה המצוה שתגן עליכם להוציאכם מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה ולהביאכם אל המנוחה ואל הנחלה ושם נעלה ונראה ונשתחוה בשלוש פעמי רגלינו בהשיב שכינתו בתוכנו והיתה לה' המלוכה ומושל בגוים ועלו מושיעים בהר ציון וכסא ה' יקרא ירושלם.

פי המדבר אליכם לכבוד המקום ב“ה ולכבוד התורה הקדושה ולכבוד ירושלם עיר תפארתנו ומשוש לבנו המעתירים ומתפללים עבור אחינו שבגולה וגדולי המעשים בכל המקומות הקדושים ובפרט אצל מקום מקדשינו וקבורת רחל אמנו הבוכיה ומבכה עלינו, ועל הר ציון קבורת מלכי בית דוד וע”ק זכרי' הנביא ומערת שבעים סנהדרין וע“ק שמעון הצדיק וע”ק נביאים ונביאות צדיקים וצדקניות תנאים ואמוראי' וקדושי עליונים זכותם יגן עלינו ישוב וירחמנו ושנית לגאלינו ב“ב אכי”ר. אנחנו אלה פה חכמי ורבני ממוני ומנהיגי גבאי וגזברי ואמרכלי אשר נמנינו לדבר מצוה, בנין המקום הזה, מכוללינו ק' אשכנזים פרושים הי“ו היושבים תוככי ירושלם תובב”א לפרט “הנה כי כן יברך גבר” ירא ה' וראה בטוב ירושלם.

נאם צבי הירש באמוהר“ר יוסף זללה”ה איש ירושלם

נאם נתן נטע בהרב אאמו“ר חסיד המפורסם סעדי' זצלה”ה

דוד בלאאמ“ו מוהר”ר ראובן נ“י מעיה”ק ירושלם תובב"א

נאם מרדכי בלא“א מוהר”ר אביגדור זלה"ה

נאם נחום בלאאמ“ו הרב מוהר”ר שמחה זצללה“ה מירושלם ת”ו

ונאם ארי' בא“א מו”ה ירחמיאל זללה“ה נאמן הכולל בירושלם ת”ו

ונאם אורי שבתי במו“ה חיים זלה”ה מירושלם תובב"א

הצעיר אברהם שלמה זלמן בא“א מוהר”ר יעקב ז"ל איש ירושלם

ונאם יצחק………

ב. שמעו דבר ה' החרדים אל דברו

בעזה"י

לחיים הדבקים בה' אלקים חיים, אשר הפיצם ה' מקצה הארץ ועד קצה הארץ למען ישאבון שלל קדושתם וטהרו את הארץ ולמען הראות כחו בכל הארץ כי ה' מחזיק בימין עמו האומר אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, עם ה' אלה. אחינו קשורי נפשינו. האלופים האדירים התמימים והישרים שרים וטפסרים, נדיבים וקצינים, חכמים ונבונים, המה הבונים, ומתוכם אור לישרים, הרבנים, המאורות הגדולים, אדירי התורה קודש הלולים, ואחריהם כל ישרי לב אשר בכל ארצות אמעריקא עם גבול אסטיני' ואף גם גבול וועסטיניי' מדינה ומדינה עיר ועיר וכל אגפיה, כל עדת ישראל ה' צבאות יגן עליהם ויחיש תשועת עולמים. בימינו ובימיהם יעלו מושיעים המון שעשועים, ובאו ציון ברינה והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלם.

לחיים נטע שעשועים אשר בהר ה' ובמקום קדשו אחוז בחבלי עבותות האהבה וחבת הקודש, ושוקדים כל היום בתורת חיים, גם רינה גם תפלה ערוכה בכל ושמורה בפינו מעתירים בעד כל נדיבי עמינו נכח פני ה' השוכן בציון והבוחר בירושלם הנה זה עומד אחר כתלינו כתל המערבי אשר לא זזה משם שכינת אלקי אבי, אבינו שבשמים אלקים חיים, ועינינו נשואות נכח שער השמים למען יקבל ברחמים את תפלתינו ויהי נועם ה' עליכם ועל בניכם ונזכה לחזות בשוב ה' את שבותיכם ובחר עוד בירושלם.

לחיים אנחנו אלה פה כולנו שומרי דרך החיים אשר דרכו בה אבותינו ואבות אבותינו אשר בגלות אשכנז היו. לא נסוג אחרו לבינו ותט אשורינו מני ארחותיהם, הן בנוסחי התפלה הן בכל הנהגותיהם, וכשם שבזמן היות בית אלקינו, היו אנשי מעמד לתועלת קרבנות שבטיהם, כן אנחנו מעלין בקודש את תפלות ועבודת אחינו הולכי נתיבות אבותינו הנ“ל. מי חכם ויבן את זאת והמשכילים יתבוננו בה בינה כי רבה היא, ומה ראינו על ככה, ומה הגיע אלינו לעתות בצרה, כי שבענו תלאות וירדנו פלאים, עדי מוכרחים לקרוא מן המצר ולהביא ממרחק לחמינו, ע”י ציר אמונים המוכ“ז ה”ה הרב המופלג בתורה איש תבונות שלשלת היוחסין כש“ת מו”ה אהרן זעליג אשכנזי הי"ו. עליו גזרנו להתהלך במישרים לעזרת ה' בגבורים, וכל כתבי הק' בידו כתב הרשאה בכל לשון של כח ורב אונים וכתב כוללת אשר שם בארה כל אופני ישיבת קדשינו ואת כל התלאה אשר מצאתנו, ומכתב כלולה לנדיבי עם סגולה, אשר ניתן מאתנו להעתיק בעט ברזל ועופרת, וראו ישרים למען חייותינו על משמרת הק' בירושלם.

לחיים צדקת ישרים מאירת עינים כאשר שמענו שמעם הטוב על כל גמילות אשר המה גומלים לאלפי רבבה הבאים בגבוליהם ממדינות חו"ל הקרובים והרחוקים. בם יתקלסו כי מקימי מעפר דלים ברחמים גדולים, כן יהמו נא יכמרו רחמים על בני ציון היקרים כי באו עד השברים ואין זולתכם לגאול. ובכן האירו פניכם ויחי לבבכם ומלאו בדבר ה' ידיכם. הבו כבוד ועוז לציון אמכם, ותפרשו כנפי חסדכם עלי ציר אמונים, וקראו בכל לבבכם את כל כתבי הק' שבידו למען יכירו וידעו תפארת עדתנו ואת התלאה כי רָבָה מאד, ויהי תפארתכם עלינו לכונן את בית חיינו בחברת הקדש פקודי משמרת הקודש יסוד עולם ולייסד קופות של צדקה הגדולה בכל גבוליכם, והיו לזכרון לפני ה' אלהיכם בירושלם.

לחיים כל המתנדבים בעם, אנשים ונשים, אשר יתנדבו להחזיק ישיבת כוללינו בתוככי ירושלם יוחקו לזכרון עולם בפנקס הלז, איש כמתנת ידו, וכל אחד לפי כבודו, צדקת פזרונם אל הקודש פנימה, על שם כוללינו יקראו בנחלתם פרי צדקתם כבוד חכמים ינחלו כי פרי מעלליהם יאכלו, ואנחנו נשא את שמותם על שפתינו, לברכם בחצרות אלקינו, ולהתפלל בעדם ובעד ביתם אצל מצבת ק' רחל אמנו ואצל ציון שמואל הנביא ואצל שארי מקומות הק' למען ישאו¹ ברכה מאת ה' הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכיו“ח ככל טוב משאלותיכם, וכנפשות אוה”ב אשר נדרוש שלומם וטובתם כל הימים, אנחנו ראשי פקומ“ש ק”ק אשכנזים כולל פרושים הי“ו, הבעה”ח בח“י סיון ש' תר’חית לפ”ק פעיק“ו ירושלם ת”ו לפרט ותהלתו בירושלים.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצללה"ה – מכונה בארדקי

יוסף זונדל בהרב מוהר“ר בנימין זללה”ה מסלאנט

נתן נטע בהר“פ זצוק”ל

ארי' בא“א מו”ה ירחמיאל זללה"ה נאמן

ג. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה

אליכם! אליכם! אישי בני ישראל, נדיבי עם אלקי אברהם, רבנים גדולים, חכמים ונבונים, יראים ותמימים, שרים ונסיכים, ראשים ומנהיגים, גבאים ופרנסים, חכמים שועים ונדיבים, רודפי צדקה וחסד כל הימים, ואל כל אחב“י היושבים שלוים ושקטים בכל מדינות אמעריקע העדינה יע”א ובמדינת קאליפארניע המדהבה יברכם ה' מציו"ר.

אליכם! הננו שולחים את שלוחינו, איש ציר נאמנים הרב המופלג חכם ונבון כש“ת מוהר”ר אברהם ניסן אשכנזי יצ“ו. אליכם ערכנו מילים, שפכנו שיח לבינו באזניכם במכתבינו הארוך קול נהי מציון ונתנוהו ביד שלוחינו הזה למען תדעו ותשימו ותשכילו יחדיו לשום שארית ומחיה לאחיכם בני ציון היקרים ה”ה ק“ק אשכנזים ופרושים הי”ו הנמוגים ברעב הגדול אשר כהיום פעה“ק ת”ו.

והיה אחרי תקראו בפיכם את דברי האגרת בזאת ויכנסו בלבבכם הטהור ורחמיכם יהמו על אחיכם אלה, – הנה הטיבו לראות את ספר הפנקס הזה ואת כל הכתוב בו מאז עבר אליכם הרב המופלג בתורה איש תבונות שלשלת היוחסין כהר“ר אהרן זעליג אשכנזי זצללה”ה והוא עורר רחמים גדולים על עדתנו הקדושה הנז‘, וראשיכם וגדוליכם וזקניכם ונדיביכם, כתבו ידיהם לה’ עלי ספר הפנקס הזה כי יתנו את תרומת ה' שנה בשנה, להחזיק את אחיהם אלה במסת נדבת לבכם הטהור – הנה עתה אחינו אתם תקימו את נדריכם ונדבותיכם את נדריהם ונדבתם לה' וחזקו ושמרו את החברה הקדושה פקודי משמרת הקדש יסוד עולם עד העולם. גם עשו נא עתה משמרת למשמרת החברה הקדושה הזאת, ואיש איש אשר יראת ה' בלבבו ומעלה על לבבו את זכרון ירושלם עה“ק, ואחיו בני ציון היקרים לא נשכחו מפיו, יתנדב נא עתה בשמחה וישרת לבבו הטוב לתת תרומה לה' להחזקת אחיו ק”ק אשכנזים פרושים יצ"ו שנה בשנה למחית נפשותם – ולמען תהיה הצדקה השלימה הזאת לכם למשמרת. ולהביא ברכה אל בתיכם, תתנו קופה בבתיכם ובבתי תפלותיכם לתת שמה תרומת ה' הזאת, וכל איש ישראל אשר ידבנו לבו בזאת יכתוב בידו על הפנקס הזה את נדבתו אשר נדבה רוחו לתת שנה בשנה. ועל כן לטוב יזכר שמכם הטוב לברכה תמיד, ובפרט ביום מקרא קדש מועדי ה' איש איש כשמו הטוב כחוק עלינו לכל אחינו המגדילים את חסדם עמנו תמיד ולהם חלק וזכרון צדקה בירושלם.

גם אתם נדיבי ישורון! בהרימכם את תרומת ה' תרומה חדשה למשען לחם ומשענת מים לאחיכם ק“ק אשכנזים פרושים אשר בקשנו מכם במכתבינו ה”מ, ולמענה אך למענה יצא הרב השד"ר הנז‘, הנה איש איש מכם, יכתוב את שמו הטוב על מסת נדבת לבבו בספר הפנקס הזה, ובהודע אלינו מגדולי יראי הקומיטע (אשר יכון בכל עיר ועיר על התרומה החדשה) מי ומי המה המתנדבים בעם ה’, הנה נזכירם לפני ה' לברכה לטוב להם כל הימים. ולכל נדיב לב מכם, נשלח קבלה בכתב על נדבתו הטובה, גם עד עולם לא תמוש זכריכם הטוב מפינו עד ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בירושלם.

ועתה אחינו מרחמינו, הן עתה גלינו אזניכם בצרת אחינו. רחצנו בנקיון כפינו, מדם נפשות אחינו, כי דפקנו שערי רחמיכם להושיעם להחיותם ומה לנו עוד עשות? על כן קמו וברכו את נחלת ה' ק“ק אשכנזים פרושים הי”ו חלילה לכם מעמוד מנגדם ביום צרה, ביום אשר החושך כסנו, ערפל העטנו, צר ומצוק מצאנו, התחזקנה ידים? היעצור כח באיש? נשמע כי קהל גדול כאלף וחמש מאות נפשות זקנים ונערים עוללים ויונקים, הנם נמוגים ברעב, דמם נשפך כמים בחוצות ירושלם, קדורנית יהלכו, שחוח יצעדו, פניהם לארץ תביט, אך לא ידמו אל פני הארץ כי חשך משחור תוארם! – ואנחנו! לא נדע מה לעשות? אם אמרנו נעזוב את ציון בית חיינו נחלת אבותינו, מקום מקדשינו, לעבור אל ארץ מגורי אבותינו – הלא כחצי קהל עדתינו, המה ילידי ירושלם, אנה ילכו? אנה יפנו? בידיהם דבק מאום, בתהלוכות הארץ לא ידעו, עיניהם ולבבם אך בתורה ועבודה, ויתר עם ה' הנם זקנים וזקנות ישישים וחלשים, גם כח רגליהם ללכת אין, כמעט ישאו רגליהם צאת מקיר העיר וחוצה, ימותו ח“ו, ואם אמרנו נשבה פה, הנה הרעב והיוקר בעיר עוד מעט תם כוחינו הוי! תמנו לגוע – אחינו! אחינו! הגידו נא אתם! מה נעשה? מאין יבא עזרתנו? אמנה! בלתי לה' עינינו כי יתן לנו רחמים בעיניכם כי תשימו לנו שארית מחיה בעת צרה בזאת. ואם לעת כזאת החרש תחרישו, אבדה עצה ממנו, איך להחיות את בני עדתינו הקדושה, ובזאת נשים קצי למרי שיחינו, כי נפשינו תצא בדבר את צרת אחינו, ועתה אל משמרתינו משמרת הקדש נשוב לברך את בית ישראל, ולברכם לפני ה' כאשר עם לבבם הטהור ובתפלת המעתירים לשלומה של מלכות ולשלום כל ישראל, התושבים בארצותם היע”א.

ה“ה חכמי ורבני ראשי עדת ה' ק”ק אשכנזים פרושים יצ“ו בתוככי עה”ק ירושלם ת“ו, הבעה”ח בחדש תמוז שנת גאל ירושלם לפ"ק.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצלל"ה

ונאם יוסף זונדל בהרב מוה“מ בנימין זללה”ה מסלאנט

יעקב בא“א מו”ה דוד זלל“ה תאומים חנה בק”ק ווילנא

יעקב בא“א המנוח מוהרר”י ז“ל ברלין זלל”ה מק' מיר

ד. זכרו מרחוק את ה' וירושלם תעלה על לבבכם בשם ה' השוכן בציון והבוחר בירושלם

זה ספר

נתון הוא מאתנו הח“מ ראשי וזקני ומנהלי כל כוללות אשכנזים פרושים וחסידים הי”ו היושבים בתוככי ירושלם עה“ק ת”ו ליד השד“ר הנבחר מכל כוללות הנ”ל היה הרב הגדול בתורה ויראה שלשלת היוחסין מו“ה נתן נטע נאטקין נ”י ההולך בשליחותא דרחמנא ודידן למדינת אמעריקא וקאלפארניע וכל האמור על הגליון הגדול “ירושלם תתן קולה” ושם בארה מה ראינו על ככה ומה הגיע אלינו, ויותר על מה שכתוב שם יגיד לכם הרב השד“ר הנז' ונתננו הפנקס הלז בידו, כי כל מרים תרומה ונדבה וכל מבטיח לתת תרומתו בכל עת אל הקדש בתוך זה ספר יכתוב ידו את שמו, והי' לזכרון לפני ה' תמיד, ויהי שמו לברכה בקרב הארץ, ויזכו יחד אל הגאולה, כעתרת הבעה”ח בעה“ק ירושלם ת”ו בחדש מנחם תרכ“ו לפ”ק.

משה נחמיה כהנוב מחסלאוויץ

יעקב במוהרר“י ז”ל ברלין מק' מיר

יעקב יהודה לעווי

משה המכו' אליעזר דן בהרלב"ג ז"ל

אליעזר צבי מהורדנא

יצחק צבי במוה“ר משה הלוי ז”ל

הק' עזריאל זעליג הויזדארף

יעקב בא“א מו”ה דוד זצל“ה תאומים אבד”ק ווילאן

אברהם במהורבצ“ה זלה”ה אייזינשטיין מדארהיטשין

יצחק דוד בידערמאן

אייזיק וונדער

שניאור זלמן עפשטיין

מאיר במוה"ר אשר מאניקסט

צבי דוב מטיטקען

הק' ניסן בק

זאב הכהן מפינסק

יצחק מפראג

הק' משה סגל נאיוענעסטר

ה. על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו

המזכירים את ה' אל דמי לכם אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ

זה השער לה' נדיבים יבאו בו

זה הפנקס

פתוח הוא לכל יד נדיבה, לכתוב ידו לה' לזכרון בירושלם שמו ונדבתו ותרומת ידו אשר ירים כל מרים תרומה לה‘, על ידי האי שלוחא דרחמנא ודרבנן די בארעא קדישא, ה“ה הרב הגדול בישראל להלל, מיקירי ירושלם וחכמיה כש”ת מו“ר נתן נטע נאטקין נ”י הוא ההולך השליחות כל כוללות הספרדים והאשכנזים פרושים וחסידים הי“ו אשר בארבעת ערי הקדש תובב”א ירושלם וחברון צפת וטבריא לבוא להתחנן לפני אחינו אשר במדינות וארצות אמעריקא וקאליפארניען לזכור אהבתם אל ארץ חמדתם ולפקדה בישועה ורחמים, וליסד קומיטי בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר ולקבוע קופות דארץ הקדושה בכל בתי ישראל ולהרים תרומות ונדבות הן לסתם ארץ ישראל לשם ר’ מאיר בעל הנס לפקוח נפשות, הן לשלם כסף השדה אשר סביב מערת שמעון הצדיק זיע“א, ולבנות בתים לשבת ולקבוע מקום תורה ותפלה באתרא קדישא הדין, וככל המבואר במכתבינו אשר ביד הרב השד”ר הנז' וככל אשר הוא יגיד לכם אליו תשמעון וחייתם ורביתם וטוב לכם ותזכו לגאולה בב“א כעתירת הבעה”ח חו“ר כוללות ארץ הקדושה ת”ו, י“ג אייר תרל”ו

אברהם אשכנזי (חותם חכם באשי קודש שיריף וטיבאביאה)

משה בן ויניסטי (חותם)    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניז’ל ס”ט

אברהם אייזינשטיין

משה אליעזר דן בהרלב"ג

יצחק….

הקטן אלי' שרהזאן מגיד

מאיר מאניקשט

הק' יוחנן הירש בהר“מ שלנק זללה”ה

אברהם…….

בנימין יהודא ליב הר“פ זללה”ה בא בכו“ח מעיה”ק צפת וטבריה

ניסן בק

משה גראף מבראנסק

יעקב ממינסק

שלמה זלמן לוין

תקנות חברת מאה שערים

ב”ה

החברה מאה שערים נתיסדה בר“ח כסליו תרל”ד – לסדר וימצא בשנה ההיא “מאה שערים” ויברכהו ה', – להיות בה לא פחות ממאה אנשים אשר בתחלה יתנו כסף די מקנת שדה לבנין מאה בתים בריוח, ואח“כ יתנו כ”א לא פחות מחמשה ליר“ט לשנה עשר שנים רצופות, למען אשר בכל שנה בחמש מאות ליר”ט יבנו עשרה בתים בשדה החברה לדור בם עשרה מבני החברה ע“פ גורל, וע”פ תקנות עשויות באמת וישר, – והחברה תתנהג ע“פ ועד נבחר בדעות נעלמות מרוב בני החברה, ועד של שבעה אנשים וחמשה ממלאי מקומות אשר לכל דבר נכבד ישבו כולם יחד, ובשגם ליסד תקנות, ואנחנו הח”מ אשר נבחרנו ברוב בני החברה בדעות נעלמות, בהתאספנו יחד כמה פעמים ונשאנו ונתננו בתקנות החברה הנחוצות לה לקיומה ולתועלתה, וקראנו עוד רבים מנכבדי החברה עמנו, מצאנו את התקנות האלה נחוצות ומועילות בעזה“י, ויהיו ביד כל אחד מבני החברה, למען ידע מה חובתו ומה טובתו, ממה להזהר ומה לשמור ולקיים, כי ע”פ התקנות האלה כרתה החברה את בריתה אתו, ועל פיהם נכנס כל אחד אל שעריה, כי מהתקנות האלה תוצאות כבוד החברה ואחדותה למשמרת שלום.

א. השדה אשר קנתה החברה סמוך לירושלם במערבה צפונה, נקרא “כרם כדכוד”, החיג’ע תכתב ע“ש חמשה אנשים, א' יליד טורקיי, א' יליד עסטרייך, א' יליד אשכנז, א' יליד רוסיא, א' יליד ענגלאנד, והם יתנו כתב עדות מקויים כ”א בקונסילאריע שלו, כי זהו בעד מאה אנשים, והכל יהיה ביד הועד או ביד אחד מהגדולים אשר יבחר הועד.

ב. בכל שתי שנים בר"ח כסליו יבחרו בני החברה ועד חדש ברוב דעות נעלמות, רק יבחרו מהועד הראשון ארבעה או חמישה שיהיו בועד החדש, וימסור להועד החדש כל החשבונות והפנקסות כל השייך להחברה, מיד הועד הקודם, וגם אחר כלות כל בניני החברה יהי ועד כזה, למען ישמור את המקום והבנינים בנקיות וסדרים וישמרוהו מכל ריב ומדון בין השכנים, ובפרט בענינים הנוגעים אל הנחלה המשותפת לכל החברה, ואשר בין איש לרעהו ושכנו.

ג. סדר הבתים ובנינם יבואר באר היטב בפנקס החברה, ופה יבואר בקצרה, כי יהיו הבתים סביב השדה כמו תיבה מארבע רוחותי‘, ויהי’ לכל בית חצר ותשמישיו כאשר ישית הועד, ובתוך ישאר מקום פנוי כר נרחב, בשותפות לכל בני החברה,– אך לא ינתן ע“ז שטר מכר לעולם,– שמה יהיו בורות מים, יהי' מקום לבהכנ”ס כאשר ירחיב ה' גבולנו, שמה יטעו אילנות להביא רוח צח וריח טוב וזך ליושבי הבתים.

ד. כל אחד מבני החברה חובתו לשמוע אל הועד הנבחר בזמנו לכל דבר הנוגע אל הנחלה והבנינים ותשלומי הכסף ומושב הבתים ומכירה וקנין וכדומה, ואין רשות לשום איש מהחברה לבנות או להרוס, למכור למשכן להשכיר, להחליף אחר במקומו, רק בידיעת ורשות הועד, והועד ישתדל להפיק חפץ בני החברה בדבר שזה נהנה ואחר לא חסר.

ה. בתשלומי כסף השנתי הנז“ל, ישתדל הועד להקל בכל מה שאפשר מעל בני החברה, להרחיק הנתינות, ולהודיע חודש ימים מקודם, למען יוכל כל אחד למצוא לו מוצא לכספו, אבל לא יעבור שום איש את הזמן המוגבל גם יום אחד, ומי שיעבור ולא יביא, וישלח לו הועד שלש התראות ויניחו לו איזה ריוח בין התראה להתראה, ולא יביא, הרשות בידם להוציאו מן החברה וגם מן הבית שיושב בו אם כבר זכה בו בגורל הראשון, והכסף שכבר נתן ישאר בקופת החברה עד כלות בעזה”י כל בניני החברה, ואז יושב לו, ויהי' לו ע"ז פתקא מהועד, וכה יהי' משפט האיש אשר יפרד מהחברה בהכרח או ברצון.

ו. למען הרחק מבני החברה ומבתי מושבם כל דבר הגורם ריב ח“ו, נוסדה תקנה אשר אם אחד וחמישים איש מבני החברה – היינו רוב החברה– יעידו על אחד כי היא איש מדנים ותככים, יודיעהו הועד כי חובתו לצאת מהחברה ונחלה לא יהי' לו בחברתנו ובהר נחלתה, וגם אם כבר שילם כל כסף הבנין, יושב לו כל כספו וחלק לא יהי' לו בקרב החברה, ויצא גם בעל כרחו, ואם שכניו הקרובים אל ביתו לא יסבלוהו ולא ימצאו נ”א איש להעיד, זה מסור ביד הועד, וישכילו ויתבוננו היטב, ואם אמת דברי השכנים, מוכרח לצאת מביתו ומהחברה.

ז. מי שלוקח שני בתים, או קרובים או אוהבים הרוצים להיות בתיהם סמוכים זה לזה, ולהגביל חצרם בגדר להם לבדם, ישתדל הועד להפיק חפצם בכל האפשרי גם אחר הגורל הראשון, ואחר הגורל השני יותן החפץ הזה בלי כל מפריע.

ח. משפטי הגורלות כך יהיו, בכל שנה בהגמר בניני אותה השנה, יעשה הועד גורל במעמד כל בני החברה, ומי שלא בא בטלה דעתו, ומי שלא ירצה להטיל א"ע בגורל הרשות בידו, ומי אשר יצא לו בית בגורל יכנס לדור בו או ישכירהו לאיש הרצוי להועד, וידור בבית בתורת שכירות עד כלות כל בניני החברה. ובכל שנות הבנין, כח היושב בבית אינו יפה בבית הזה מכח יתר בני החברה, לכל פרטי החברה, ואם ירצה לבנות לו סמוך לביתו גם בחצר המיוחד לו, ישאל רשות מהועד, והם יסדרו לו סדר הבנין, וידעו היטב כמה שהוציא, למען בצאת הגורל השני יושב לו כסף הוצאותיו מהבא אל הבית, אם לא נתקלקל ואם עודנו שוה הכסף שהוציא כפי ראות עיני הועד.

ט. ככלות כל בניני החברה, יהי' גורל שני כללי לכל הבתים, במעמד כל בני החברה ורבים אנשים מצויינים להסיר כל לעז מהגורל, ובתחלה ישומו הבתים, והבית המעולה מצד בנינו או מקומו, יעלה בדמים, ומי שיזכה בו יתן העילוי, ומי שלא ירצה בו ובעילויו לא בא שמו בגורל הבית ההוא, והזוכה בבית בגורל השני הזה, אחר שכבר שילם כל הוצאות בנין ביתו, יותן לו שטר מכר כד"ת מהועד ובחתימות האנשים אשר החיג’ע היא על שמם, ואם ירצה חיג’ע במחכמע מחוייבים האנשים ההם ללכת חנם להודות ולהצדיק לו המכירה על הבית והמיוחד לו אצל ביתו, אבל על חלקו הנכלל בשדה השותפות והבור וכדומה לא יותן חיג’ע לעולם ולא ימכר ולא יגאל.

י. ישתדל הועד לבנות בור, וכל בני החברה יתנו לצורך בנינו חלק כחלק, ומשפטי המים להשכנים ולהבונים וכדומה יבואר בספר התקנות בפנקס החברה.

יא. בכל זכות החברה ומשפטיה ותקנותיה משפט אחד לכולם, לא יבוכר איש על רעהו, ולא יהדר פני דל או עשיר קטן או גדול ויתר כל התקנות והתשלומין של החברה הן היושבים בבתים והן שאינם יושבים עדנה, יבואר הכל בספר התקנות בפנקס החברה. ורשות לועד חדש להוסיף איזה תקנה לפי העת והזמן.

התקנות האלו, על פיהן תתנהג החברה, ועל פיהן נכנס להחברה, ה“ה……. לשמור לעשות ולקיים בכל הכתוב, ונתן למקנת השדה ולהבנינים כפי המבואר מן הצד. הבונה ירושלם יהי בעזרינו, ויטענו בגבולנו, ויראנו בבנין שלם בב”א. וח“ש ועד החברה, ט”ו שבט תרל“ד פעה”ק ירושלם ת"ו.

שלמה זלמן בהר"ן

אברהם ראבןזאהן מבריסק

ישעי' אורינשטיין

ארי' ליב הורוויץ

משה אליעזר דן בהרלב"ג

בן ציון ליאון

יעקב יוסף גאלדשמיט

יואל משה בהר"מ

שלמה זלמן לעווין

משה גראף מבריינסק

יעקב אליעזר רייפמאן

יוסף ריבלין

על אחד מספר התקנות מס' ק“י הנמצא בידינו כתוב וחתום מעל”ד:

הן אמו“ץ שמכרתי הבית האמור מעלד”ז, עם כל הזכותים שיש לי בכל הנלוים אל הבית הנ“ל מכרתי מכירה גו”ש וחלוטה כדת להרב הגאון מו“ה משה נחמי' כהנוב והה”ג מו“ה מאיר מאניקשט והה”ג מוהר“ר נתן גרינגסט נ”י שקנו לטובת הת“ת וישיבת עה”ח, וככל האמור בשטר המקנה שנתתי בידם.

ולראי' ח“ש יום י”ד תמוז תר“מ יעקב בהרי”א זללה"ה

בפנינו עדים חתם א“ע ר' יעקב בהרב ר' ישראל אוזלאנר זל”ה בח“י ממש ולראי' ח”ש

נאם זלמן ב“ר ישראל ז”ל    נאם צבי הירש ב"ר ברוך מפאניוועז

במותב תלתא כחדא הוינא ואתו לקדמנא הנהו תרי סהדי ר' זלמן ב“ר ישראל, ור' צבי הירש ב”ר ברוך מפאניוויז ואסהידו לפנינו על ח“י ואשרנו וקיימנו כדחזי, ובעה”ח יום א' ח“י תמוז תר”מ בירושלם

נאם שמואל סלאנט

(מקום החותם)

נאם אברהם אבלי    נאם ישראל איסר בר"מ הלוי

ספר המקנה: א

ב"ה

על מקומות קבועות בביהמ“ד נחלת יעקב אשר במקום נחלת שבעה יב”ץ.

– כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו –

אנחנו חתומי מטה, אשר לידינו נתנה האשה מ' גיטל תי' בת ה“ר יעקב מרדכי ז”ל, סך שמנה שטרות הממשלה יר“ה שעלו אז מאה ושנים עשר נאפאלעאן. והקדישה את הקרן לכונן בית המדרש במקומינו נחלת שבעה, ואת הפירות הקדיש' למן שעה אחת קודם פטירתה ולעולם. ועל כל ימי חייה קבלנו עלינו חובה לתת לה הפירות, וכל עת שאנחנו נותנים לה הפירות, הרשות בידינו לעשות בכסף ההוא או בבנין שנבנה בכסף ההוא, ככל אשר נחפוץ למען הביא הפירות. ובהסכם כל בני מקומינו שי' בנינו הבית המדרש במקום נחלת שבעה, ונקרא בשם – נחלת יעקב ­– יב”ץ, וקבל כ“א עליו לתת לצורך תשלומי הפירות להאשה מ' גיטל הנ”ל בחייה, וגם לאחר אריכות ימיה לקיים דבר שמירת היא“צ שלה ושל אביה ואמה ז”ל ולימוד וקדיש ותפלה אחריה בשנה הראשונה שלה וככל האמור בתוך השטר המקויים בעדים ובבד"ץ ובחתימת ידינו שיש בידה.

ועל פי הכח שיש לנו מהאשה הנ“ל, ועל פי הכח המסור בידינו מרוב יושבי מקומינו נחלת שבעה, קבענו את המקום במזרח אשר בצד הארון הקדש מדרום לר' אברהם דוד ב”ר אפרים מסאקאלקע במכירה גמורה וחלוטה. ועליו ועל יו“א לתת בכל חצי שנה כפי העולה על חלקו לתשלומי הפירות להאשה מ' גיטל הנ”ל כל ימי חייה לאויו“ש, כאשר יושת עליו מגבאי הזמן על פי חשבון ברור שיראו גם שנים מהעדה שיובחרו לכך בכל עת. וגם לאחר אריכות ימיה יהיה בכלל כל בני הביהמ”ד שומרי משמרת השיעורים המחוייבים להאשה הנ“ל. ועל פי הסדרים שיסדרו גבאי הזמן, עם שנים הנבחרים מהביהמ”ד – ולא יהי' שום מקום מפסיק בין מקומו ובין הארון הק'.

ועוד הותנה בפירוש, אשר אם יסכימו רוב בני ביהמ“ד שיש להם שטר כזה על אחד לעבירו ממקומו – אז – בטלה המכירה מעיקרא, וכספו יושב לו בהיות כסף מצוי בקופת הביהמ”ד. ובעה“ח אנחנו גבאי הביהמ”ד נחלת יעקב במקום נחלת שבעה בעה“ק ירושלם ת”ו ט“ו שבט תרל”ו לפ"ק –; דלא כו' ובביטול כו'.

ארי ליב הורויץ

בייניש ב"ר משה ז"ל

יואל משה בהר"מ

חיים בהרב ר' משה הלוי

יוסף ריבלין

שמואל ברב"צ

והיתה לבאר, אשר המקום שבצד ארון הקודש בדרומו במזרח הביהמ“ד מכרנו לר' אברהם דוד הנז' מכירה גמורה וחלוטה דלא כאסמכתא ובביטול מודעי כו‘. ולא יהי’ שום מקום מפסיק בינו ובין הארון הקדש, וגם לאחוריו לא יהי' שום מקום נמכר או מושכר לאיש תוך ג' פסיעות, וגם מה שנאמר מעלד”ז “ועוד הותנה בפירוש וכו'” לא נאמר על ר' אברהם דוד הנ“ל כי המקום הנז' הוחלט לו וליורשיו בלי שום תנאי. רק למוכרו אינו רשאי בלי רשות גבאי הביהמ”ד.

וח“ש ח”י חשון תרל“ז פעה”ק ירושלם ת"ו.

ארי ליב הורויץ

בייניש ב"ר משה ז"ל

יואל משה בהר"מ

חיים בהרב ר' משה הלוי

יוסף ריבלין

שמואל ברב"צ

ואנחנו יורשי וב“כ של ר' אברהם דוד ז”ל הנז' מכרנו והחלטנו המקום הנז' וכן המקום שקנינו בעזרת נשים, לר' מיכל הכהן ולב“כ ויו”א לצמיתות, מכירה גו“ש, וכל הזכות ויפ”כ שהי' לנו בשני המקומות הנ“ל הכל מכרנו לר”מ הכהן ולב“כ וקבלנו דמי המכר עספ”א ולראי' ח“ש כ”ב אלול תרמ"ויו.

נאם מאיר אליה בן אברהם דוד    נאם חאמע

ספר המקנה: ב

הן זורעי פרי תבואה, בטרם ישאו אלומותיהם הביתה, בפיהם ירננו ולבם יהגה אימה ופחד, – לא כן ידיד ה' וידיד ציון וירושלם ה“ה הרבני המופלג הנגיד כו' מו”ה גדלי' ב“ר פסח נ”י קאנאקאלי אשר זרע זרע צדקה עלי אדמת ה' בעה“ק ירושלם וחבל נפל לו בנעימים, וה' תמך ידו על גורל הצדיקים לקנות לו מקום בבית המדרש הבנוי לתלפיות מקום שמגדלין בו תורה ותפלה ברבים הוא הבהמ”ד אשר בשם אהלי יעקב יקרא ולכולל ווארשא בעיה"ק ירושלם הוכן; – האיש הזה מדי זרעו ירנן ושמח בה' לבו בטוח כי זרע הצדקה הזאת קציר חסד תעש לו, ונטע הנעמן הזאת ביום נטעו ישגשג, עוד ישגה כארז בלבנון ובצלו יחסה בזה ובבא.

וזאת התעודה למעלת כבודו מאתנו הח“מ גבאים דבהמ”ד הנ“ל, כי המקום אשר בצד מזרחית צפונית סמוך ליציע בבהמ”ד הנ“ל יהי' בעד כסף המקנה אשר נתן סך מאה 100 רובל, לו לזכות עולם בהר ה' צבאות ושמו על מקומו לא יפקד להזכר לפני ה' בחגי ומועדי קדש בבהמ”ד הנז' ואחרי א“י ללמוד ולהתפלל לעי”נ כה“ש וביום היא”צ. ובזה יקח לו מאתנו ברכה למזכרת נצח אשר ברכנוהו לפני ה' כי יואל העליון להעלות ברצון נדבתו הטהורה ויריק עליו שפעת ברכה והצלחה כמשאלות לבבו הטוב. עוד יזכה לעלות לציון ברנה בשוב ה' שבות עמו והארמון על משפטו ישב. כעתירת מברכיו הבאעה“ח להיות ביד הקונה לעדות ולראי' יום בך לחדש מרחשון ש' תרל”ז פעה“ק ירושלם ת”ו, גבאי דבהמ"ד אהלי יעקב העומד הכן לאחוזת כולל בני ווארשא המסתופפים בחצרות בית ה' לתורה ולתפלה –

נאם מאיר אויערבאך

נאם יעקב יהודה לעווי (חותם בהמ"ד אהלי יעקב)

נאם אברהם ב“ר ישראל ז”ל מקאל (חותם הכולל אנשי פולין – ווארשא.)

במותב תלתא כחדא הוינא ואשרינהו וקיימינהו חתימת הגבאים דבהמ“ד אהלי יעקב השייך לכולל ווארשא, ובעה”ח יום כ“ב לחדש מרחשון שנת תרל”ז פעה"ק ירושלם.

נאם יצחק יהודה ליב הכהן    נאם אהרן זעליג ב"ר קלמן סגל    נאם יצחק מאיר במו"ה יחזקאל (חותם בד"צ)

על תרגום ה“אדרות” בלשון ערבי

בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”, חוברת ט"ו, הודענו כי חכמי ורבני עדת הספרדים בירושלם עמדו תמיד על המשמר, משמרת הקדש, לשמור את עץ החיים –

ובשמעם בשנת תרמ“ח כי אחינו בעיר “פונה” (הודו) הדפיסו את ה”אדרות" בתרגום לשון ערבי בעד ההמון ועם הארץ, קנאו קנאת “קדושת הקבלה” ומחאו בכל תקף נגד זה במכתבים כתובים באש להבת שלהבת, עיין שם.

והנה זה עתה מצאנו ב“גנזי ירושלם” המכתב שהשיבו המדפיסים הנ"ל לראש רבני ירושלם. וזו העתקתו:

בהנ"ו

ראש גולת אריאל ישתחוו לו כל מלכים והמון לאומים יושב בסתר עליון מר ברישא ראש ב“ד ראשון לציון ר”מ ור“מ מקודש קדוש יאמר לו סבא קדישא ציץ נזר הקודש את הוא רישא, לכל דבר שבקדושה הרה”ג עטר“ו במוהר”ר רפאל מאיר פניז’אל נרו יאיר וזהיר בזיהרא דשמשא כיר"א.

אחדש“ו וכו' באתי לנשק ידי מו”ר עטו"ר שיתן לי רשות לדבר מענין האדרא זוטא קדישא אשר מלאני לבי לבוא אל המלאכה המפוארה ותרגמתיה בלשון ערבי בלשון זך ונקי מלה תחת מלה לשון האדרא למעלה ולשון הערב למטה באומנות נקייה ולזה עתה שלחתי לו שני ספרים לראות יופי המלאכה ולעיין בהקדמה.

עת שהגיע לידי החבצלת נמרו 18 וכתב מר שאסורה וצריכה גניזה וכו' תמהתי על אלו דברים מאחר שלא הגיע לידי מר ולא עיין בה איך פסק הדין עלי, מי שמע כזאת, מי ראה כאלה שיפסק הדין שלא בפני בע“ד מאחר שלא ראה לא הספר ולא מקצתו ולא עיין בהקדמתו מה היא כונת המחבר איך יצא מפי ק”ו לכתוב ולבזות בחבצלת הנז', ואני שלחתי לו תשובה בלשון ערבי ובקשתי מאתו שילמדני מר מקור הדין שאסורה וצריכה גניזה, כי מציון תצא תורה וללמוד אני צריך, ואם אמת אלו הדברים אני בעצמי אשתדל לגנוז אלו ספרי קודש ושלחתי אלו הדברים לעיר כלכתא לבעל “הפרח” שידפיס אותם בגליון שלו וכן עשה והדפיסם בהפרח נמרו 43 ועד עתה לא החזיר מר תשובה על זה, אמרתי בדעתי שמא לא הגיע לידו הפרח נמרו 43 ולכן אמרתי אכתוב לו עוד מכתב שילמדני הדין לאמתו אעפ“י שאני נשענתי על עמודי העולם ואמרתי אדרבה מצוה ללמוד וללמד לכתוב ולתרגם בערבי בלשון הנהוג בינינו כמ”ש בהקדמת עץ חיים להרב חיים ויטל ז“ל וז”ל לשונו הזהב.

“עוד כתב ע”ד העלמת החכמה זאת שמימות רשב“י ע”ה עד עתה וגם צוה באדר“ז שלא לכתוב דבריו, כי אם רבי אבא שהיה יודע להלבישו באופן שלא יובן בעומק דבריו וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת הכל היה לאותם הדורות אבל בדורות הללו מצוה ושמחה גדולה לפני הקב”ה שיתגלה החכמה הזאת שבזכותה יבוא משיח, וכמה מאמרים בזהר מורים ע“ז, וגם שם כתב כמה וכמה ראיות ברורות ע”ז“, עכ”ל. עוד ראיתי בשפתי ישנים והוא מפתח לספרים ומחבריהם וז“ל שער השמים למה”ו אברהם כהן ארירה הספרדי והעתיקו ללשון הקודש הג“מ יצחק אבוהר ר”מ ואב“ד דק”ק הספרדים באמשטרדם, והוא מפתח וכללים לחכמות הקבלה מקרב הכל אל השכל (עיין בית אלקים עכ“ל; וז”ל לעיל במ"ע בית אלקים).

בית אלקים המקובל מהר“ר אברהם חכם אדירה בלשון הספרדי והעתיקו ללשון הקודש הרב המקובל מהר”ר יצחק אבוהב אב“ד באמשטארדם אצל ק”ק הספרדים והוא ספר נכבד לכל כללי הקבלה ונחלק לז' שערים ולכמה פרקים, עכ"ל.

עוד ראיתי להרבה רבנים שתרגמו בלשונם כהנה וכהנה רבות כמו שם המפורש שמתורגם בלשון לאטינא כמ“ש בספר שפתי ישנים וז”ל.

כתר שם טוב ר' אברהם קלוניא פירוש על השם המפורש ועל שם ההויה ונעתק ללשון לטינא, עכ"ל.

לקצר באתי, יען מו“ר יודע ומבין, וכל רז לא אגיס ליה אם כן מה פשעי וחטאתי אשר שלח לכתוב בחבצלת כל אלו הדברים שאסורה וצריכה גניזה וכו' ויצא בזיון גדול וחלול השם ח”ו, אדרבה רבו הקונים עליה, היו נרדמים ומר העיר אותם עד שלא נשאר אתי מאומה ואמרו לי להדפיס עוד ואני אמרתי להם עכשיו לא יש לי זמן ועת יען שאני מתרגם זוהר הקדוש, אבל באמת אני יודע אם מר היה רואה החבור לא היה גוזר ואוסר ח“ו אבלי לפי קטנות דעתי לא היה צריך למהר ולכתוב קודם שיראה הספר יען שאני לא כמו שאר בני אדם ועשיתי אותו בשביל למכור ולהרויח או לקנות לי שם אלא עשיתי זה לשם שמים והקב”ה בוחן לבבות וכליות ולא נעלם מכבודו מה שאמר דהע"ה ואדרבה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש.

אבל שמעתי כבודו אוהב משפט ותדין דין אמת אפילו על עצמך ומודה על האמת אמרתי זה הוא שמחתי, לכן אבקש ממעלת כבודו אם האמת עמי יכתוב בחבצלת שהיא מותרת ואדרבה מצוה לקרות בה ואני ידעתי שחכמי ורבני בבל (בגדאד) הי“ו כתבו למר מזה הענין גם הם מהרו קודם שראו אותו והמעשה שהיה כך היה –, אחד מחברי עת ששמע שאני מתרגם האדרא זוטא גם הוא שלח ידו ותרגם האדרא רבה. ושלח לחכמי ורבני בגדאד הי”ו לעשות לה הגהה והסכמה ולא הודיע להם מענין ההדפסה, הם ראו דוקא הערבי, בשביל זה אמרו שאין לו רשות להדפיסה והם חשבו שאני כ“כ עשיתי כן ואם היו יודעים כך לא היו כותבים מזה הענין ואני כונתי לעשות תקון לאחי ורעי ולא חס”ו לעשות קלקול, על כן באתי לנשק ידי מו“ר שיודיעני מקור הדין לאמתו. עוד ידוע להוי למו”ר שחכמי ורבני בבל כתבו להגבירים של הודו הי“ו מזה הענין וחשבו שיש להם כח למשול עלי, ב”ה שאני בן חורין ואין להם עלי שליטה אבל אם ילמדני האדון מקור הדין שהוא אסורה וצריכה גניזה אדרבה אני אשתדל לגנזה ואעשה כרצונו ואודה לכבודו רב חנא ורב חסדא ויאריך ימים על ממלכתו עטרת פז תפארת ראשינו.

שאני אוהב האמת ומודה על האמת ואני מאמין בתורתנו הקדושה ה' אחד ותורתו אמת ועמו חס"ר.

אברהם סלימאן דוד חי יחזקאל מתרגם האדרא זוטא קדישא

פונה (הודו)

היום י“ב לח' מנ”א תרמ"ח 20 גולאו 1888

העתונים הראשונים בירושלם

הערות:

א) הלבנון – החל להופיע בירושלם ר“ח אדר תרכ”ג, חדשי, בהוספת “כבוד הלבנון” לתורה וחכמה. לרגלי מכשולים ומפריעים והעדר “רשיון הממשלה” נפסק בתום השנה הראשונה, ור' יחיאל ברי“ל נסע לקושטא ומשמה לפריז ושם החל להוציא את הלבנון פעמים בחדש ואח”כ פעם אחת בשבוע (תרכ“ו–כ”ט) ואח"כ במיינץ שבועון (כעין ובבחינת הוספה להאיזראעליט). ונמשכה הדפסתו עד שנת 1881.

תולדותיו של ר' יחיאל ברי"ל וכל מעשיו ופעולותיו על שדה הספרות וישוב הארץ הלא הם כתובים על ספר “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ז'.

ב) החבצלת (בהוספות: “פרחי חבצלת” “דיא רוזה” “מבשרת ציון”) החל לצאת לאור בשנת תרל“א בפרקים בלתי קבועים ע”י ר' ישראל בק וחבריו, המדפיס הראשון בירושלם, ובשנת תרל“ב החל להופיע שבועון בקביעות ע”י ר' ישראל דוב פרומקין חתנו של ר“י בק. יותר מארבעים שנה הופיע החבצלת בשערי ירושלם. בשנת תרע”ד נפטר הרי“ד פרומקין ז”ל ושקע שמשו של החבצלת, זקן העתונים בירושלם. – “עיין זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט'.

ג) יהודה וירושלם החל להופיע בירושלם ב' אדר תרל“ז ע”י ר' יואל משה סלמון, יצא לאור רק שנה אחת.

ד) שערי ציון פעמים בשבוע (בעברית ואידיש). החל להופיע בירושלם בש' תרל“ח בעריכת רק חיים פרֶס. בשנת תרמ”ח נפסק מצאת לאור. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברות ה–ו.

––––––––

באותה תקופה בשנת תרל“ה, בערך, בעת שנפרד ר' מיכל כהן מהחבצלת, החל להוציא ירחון בשם ה”אריאל" (בתבנית אקטאף). בשנת תרל"ז נפסק.

דובר מישרים

מדי דברי בהעתונים הראשונים, הירשלמיים, אזכיר גם את העתון הראשון הבבלי: “דובר מישרים” שהחל להופיע בעברית מלפני כששים שנה בעיר בגדד, היא בבל הקדומה.

הגליון הראשון יצא לאור בראשון חדשי השנה, בניסן תרכ“ט. בפורמט קטן באותיות רש”י קטנות. – דפוס אבן.

שלש תעודות הבאות כאחת

ע"ד קברי המלכים בירושלם

מחוץ לחומת העיר צפונה, בדרך העולה שכמה מימין, נמצאת המערה העתיקה הנקראת בפי ההמון מערת “כלבא שבוע”. יותר נכון: קברי הילני מלכת אַדַיָב ובני משפחתה, אשר אחרי מותה הביאוה בניה להקבר בירושלם, כידוע.

המקום הזה היה אחוזת ישמעאלים שהחזיקו בו מכבר. בשנת תרל“ד התעוררה אשה אחת מב”י אשר בצרפת ותשלח שלשים אלף פראנק ליד האדון יעקב פאסקל סגן הקונסול האויסטרי בירושלם, ותבקשהו לקנות המערה הזאת מידי בעליה להיות אחוזת עולם לבני ישראל.

ולמען דעת כי אין כל כונה זרה בדבר המקנה, פרסמה המכתב הבא לקמן:

א.

אנכי הח“מ ברטהא אמליה ברטהראנד, אעיד ואודה במכתבי זה כי בקנותי השדה והמערה שבה הנקראת בשם “קברות המלכים בירושלם” אך מטרה אחת לי בקנין הזה והיא לנצור לעולמי עד את המזכרת הקדומה והנכבדה הזאת. אני מתיחסת עפ”י אבי עובדיה לוי, ואמי נעמי רודרינוס הנריקוס למשפחת ב"י, והמזכרת הזאת של אבות אבותינו חפצה אני לשמרה מכל חלול ואי כבוד.

ברטהא ברטהראנד לבית לוי

ס"ט דזרמאן בצרפת. 23 אפריל 1874

למלאות הדברים האלה כתב הרב הגדול ראש רבני צרפת הדברים האלה:

ב.

אני הח“מ ראש רבני צנטראל קונסיסטואר לעדת ישראל בצרפת, מעיד בזה כי הדברים שנדברו ונכתבו מאת הגבירה ברטראנד לבית לוי נכונים מאד, לבי נכון בטוח כי מקנת חלקת השדה והמערה אשר בה תשאר אחוזת עולם להיהודים, ושמור מכל חלול קדש ומסירה בידי זרים, הנני מבקש את ראש הרבנים בירושלם ופקידיו לעזור בכל יכלתו בכל הדרוש לקנין הזה עפ”י חקי ממשלת תוגרמא, למען נבצע המפעל ונצליח לקיים את המזכרת היקרה והקדומה הזאת בקרב ישראל.

רב הכולל בצרפת אליעזר איזיראד

28 אפריל 1874

במות הגברת ברטראנד לבית לוי ירשו אותה האחים עמיאל ויצחק פרירא, ובמותם גם הם נתנה הנחלה העתיקה הזאת מאת יורשיהם לממשלת צרפת על פי התנאים המבוארים בשטר המתנה. וזה נוסחו:

שטר המתנה

מהאדון הנרי פיריירא הבא בשם יורשי האדונים עמיאל ויצחק פיריירא על מקום קברי המלכים הנקראים קבור אל מלוך אשר בירושלם.

סעי' א. האדון הנרי פיריירא נותן במתנה גמורה וחלוטה למלכות צרפת את מקום קברי המלכים בירושלם אשר קנוהו האדונים עמיאל ויצחק פיריירא בכספם, ואשר בגלל חקי תורגמא הועל בערבות על שם האדון פטרימוניא שהיה ציר צרפת בירושלם, כפי המבואר בהודאת בע"ד הכתובה מידיו.

סעי' ב. מלכות צרפת מקבלת על עצמה מצדה: א. לבלי תבטל מקום זה מהכנו אשר לו כהיום במאומה. ב. לשים זכרון תמיד להמתנה הזאת חרות באבן אשר יקבעוה בכותל חצר הקבר מערבה על הוצאות הנותנים. והחרות על הלוח: שמות הנותנים ושם החכם פ. די סולצי אשר הציל את שארית ימי קדמונים זו מהנשיה, ושם האדון פטרימוניא שהיה ציר צרפת בירושלם אשר קנה את המקום הזה בעד האדונים עמיאל ויצחק פיריירא ואת שם האדון “מוס” אדרכל ממשלת צרפת אשר חדש ותקן אותו.

סעי' ג. לתת שמירה מעולה עולמים להאבן הזאת אשר יחרתו עליה שם המקום בשפות צרפת, עברית וערבית קברי מלכי יהודה ותחתיו יחרותו בנוסח הזה:

המקום הזה נקנה בשנת 1878 בעצת האדון פ' די סולצי חבר לבית שבת תחכמני אשר בצרפת; למען תת שארית לשם החכמה ולשם חבת הקודש אשר לשלומי אמוני ישראל. עמיאל ויצחק פיריירא קנוהו, ה' ס. פטרימוניא השתדל בקניתו: וה' מוס אדרכל ממשלת צרפת תקן בדקיו, ונתן מתנה לארץ צרפת.

סעי' ד². ציר ממלכת צרפת יעשה בערכאות בירושלם כל השטרות הדרושים להקים המקום הזה ברשות מלכות צרפת ועל האדון הנרי פיריירא לתת בידי המורשה כל הכח הדרוש לדבר הזה.

נעשה בפריז בעשרים לחדש יאנואר שנת 1886

ועל החתום הנרי פיריירא    ועל החתום ס. די פרייסיני

בהודע דבר הנתינה הזרה הזאת; דבר העול הנעשה ליהודים להוציא מידם אחוזתם, קם שאון גדול כמו בירושלם כן גם בחוצה לה. הרבנים התאוננו במכתביהם אל הרב אוזידור וכו' והעתונים דברו רתת על העול הזה, אחד מהם, העתון הבריטי דזואיש ווראלד, סיים דבריו ואמר: “בימים הראשונים עת היה הדם עב ממים נמצאו פיריירים בעמנו אשר לא בנקל היו מניחים מידם ירושה נשגבה כזאת אשר זכרונות עמם שלוב בה”.

עיין הלבנון שנה ראשונה תרכ“ג, החבצלת תרמ”ד, האסיף תרמ“ח “מפעלי הטוב והחסד בירושלם” להרב ר' יעקב גולדמן נ”י, ולוח־לונץ שנה ג'.³

מגנזי ארצות המזרח⁴

א. אֹהֶל משֶׁה וִיהודִית

בעזהי"ת

שר צבא רצון, נוהג יוסף כצאן. צדיק ונושע. בימיו יאודה יושע. האיש משה. שמו מישראל לא ינשה. צדיקי כנה"ג שיירי.

השוע סיר “משה מונטיפיורי” יהש"ל

ויהי נועם ה' אלקינו עליו ומעשה ידיו כוננה עליו ומעשי ידיו כוננהו סלה.

“אבינו הזקן! אב רחמן! תורתנו הקדושה אמנו הזקנה ככלה תעדה כליה. ולמודי ה' ירננו כעצי יער לפני כבודו כי בא לאציל מתפארתו עליהם זר תפארה. ויפח בעצמות היבשות האלה נשמת חיים. תורה תמימה! עוד לא יאמר לך עזובה. שפה קדושה! חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד; כי גואלך חזק עוד ינוב בשיבה טובה ויחדש כנשר נעוריו וכחול ירבה ימים” " הוא זקן־בית־ישראל, הוא הדואג ומרחם עליך, הוא המושיט ידו הנדיבה לעזרה להרבות תפארתך בבית ספרנו" אהל משה ויהודית אף כי מרומים ישכון מגבוה לשבת בין אצילי בריטאנייא הגדולה מלכה ושריה, משפילי לראות את המקום אשר למודי ה' ממנו ייצאו בקונסטאנטינופולי בירת תוגרמה מלכי חסד, ורצה הקדו“ב הזה לכנות שם תפארתו ותפארת זוגתו המעטירה זלה”ה על בית למודי ה' הזה, כי שמע מפי מגיד אמת ואיש תמים השר “מוקאטה” יצ“ו את שמע בית ספרנו וסדר הלמודים אשר תורת אל חי היא ראשית הלמודים, ואחריה שפת תוגרמה היא אהובת נפש אדונינו השולטן החסיד יר”ה, ואחריהן שפת צרפת לדעת חכמות חיצוניות בעזרתה. הוא ראה ויחקרה כי מלאכת ה' ועבודת הקדש יקָּרא פעל יקר כזה, על כן שלח לנו הצדיק “עשרים” ל“ש זהובים לתמוך בימיננו וכהון עתק נחשב בעינינו מתן האדם המעלה הלזה להרהיב עז בנפשנו לצעוד בצעדי ענק על עבודתנו הק‘. ואין מלה בלשונינו להביע תודה וברכה לקדושתו על כל כבוד אשר אָצל בזה ללמודי ה’. ברכות הילדים והילדות אשר פעמים בכל יום יבטו בשפתותיהם עליו, יחולו על ראשו וצדיק כתמר יפרח, ואנחנו בשם תורת אלקינו נדגול להוסיף אומץ און וחיל להרבות כבוד בית ספרנו מיום אל יום. ועד היום גדל מספר באי בית ספרנו ועוד הולך וגדול, כי אספנו בתוכו את הילדות אשר שלחו מבתי ספר הגרעכין בחרפה ע”ד עלילה חדשה אשר העלילו בכפר זה: כי א' מאחב"י תלה צלם הצלב בביתו להתעולל בו (והוא עשהו רק בתמו לשמור כרמו בכל עוף כנף) ובליל פסח הקימו היהודי ממשכבו בחצי הלילה ויניחוהו במשמר, לולי ה' שהיה לנו אזי…..

הנערות האלה, עוד טרם הקימונו את בית ספרנו, נמצאו בבתי בספר ובתי מלאכת יד הגרעכים אשר חנם קבלו אותן כי שכנות עניות היו, ואח“ך בהקימנו את בית ספרנו לא שלחנו יד בנערות הקטנות האלה להוציאן משם, מפני דרכי שלום, אחרי כי בתור האחוה קבלו אותן ועל טהרת ההשכלה נהלו אותן מבלי נגוע אל אמונתן, אך עתה אשר מכח העלילה הזאת אשר בהבל יסודה, חרה אפם על שכניהם היהודים ומבלתי יכולת בידם לנקום נקם כי תהלי”ת תחת מחסה עתיק אנחנו חיים (אף כי רבו הוצאותינו להוציא היהודי ממאסרו בו ביום ההוא ולהוציא לאור צדקנו לפני באי כח ממשלתנו ולחות⁵ דבר העלילה כי לא במרד ובמעל עשה היהודי צלם הצלב להתעולל בשבתו בתוך כפר כזה אשר כל התושבים כמעט באמונתם יחיו ועוד מעט וסקלוהו ורגמו גם את אחיו בחוץ ח"ו). על כן שפכו חמתם על הילדות האלה וישלחו אותן מבית ספרן בחרפה: לכו ושוטטו כאבני השדה בחוצות העיר לכלימת האומה. אז פתחנו את דלתי בית ספרנו “אהל משה ויהודית” להן, וקבלנו אותן כי אחיותנו הנה, וש“ש ושם ישראל נתקדש על ידינו, ולא חסנו על ההוצאות החדשות אשר התחדשו עבורן, כי “אהל משה ויהודית” אהל בל יצען ובל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו, באהל אשר הקים משה לבנ”י בה תחסו גם אתן בנות ישראל! ולא תהיינה לבוז לבושת וגם לחרפה: כי ממעי ישראל יצאתן וכל כבודה בת מלך פנימה, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם אור בהיר: כי לולי היה ד' לנו להכין את לבבנו להקים את בית ספרנו זה מאז, כי עתה תרופה לא מצאנו לגול החרפה הזאת וכדי בזיון לנו, ובעינינו ראינו כי חפץ ה' צדקנו וטרם מכה, ציץ רפואה פרח, ולא עתה יבוש יעקב ופניו לא יחורו.

אב רחמן! דבר בעתו היתה מתנתו לשלם שכירות בית ספרנו שכר הששה חדשים הבע"ל. ומצוה מהוגנה מאין כמוה האלקים אנה לידו, יאריך ימים ושנים דשנים ורעננים ובימיו יושע יאודה וישראל.

כנפשו המטוהרה וכנפש הכותבים וחותמים פה ר“ח זיו התרמ"א ב”קאדי קייואי האיידאר פשה" קוספולי.

בשם ועד־בית־ספר אהל משה ויהודית, יכב"ץ.

משה נסים בר־נתן ס"ט

סדר לימודי ה' בבית ספרנו:

1 תנ“ך עפ”י ביאור רמב“ן ומלבי”ם.

2 דקדוק השפה כדרכי ן' זאב ורד"ק.

3 ספרי ריב"ל תעודה בישר' ובית יאודה.

4 ספר החינוך על המצות מאת נשיא נשיאי אהרן הלוי זלה"ה.

5 ספרי ספרות לשוה"ק.

6 ספר חיי אדם וקיצור שו"ע.

ב. ספר הזכרון

אשר הציע ועד חברת “דורשי לשון ציון” בקושטא, לפני ראש גלותא ונשיא ישראל בתוגרמה, ה“ה הרב הגדול, לעמו מעוז ומגדול, רודף צדק ומחזיק הבדק, כבוד קדושת תפארתו, מרנא ורבנא רבי משה הלוי רעיא מהימנא שליט”א.

יעלהו ה' למעלה, וירוממהו על כל תהלה! אמן!

וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות (מלאכי ב' ד':)

עם ישראל היה מאז ומעולם עם הספר; למן היום אשר שמע את דברי אלקיו על סיני בקדש “והגית בו יומם ולילה” נתן אל לבו לשמוע ללמוד וללמד, וילמד להבין את כח החיים העצורים בתורתו, ובה דבקה נפשו, ותהי אמנת בחיקו, ועל כל מקום בואו זרחה שמש חכמתו, ותהי נר לרגלו, יאיר לנתיבותיו ומנת חלקו בחיים עלי אדמות. וגם בעת התהפך גלגל מסילת החיים, ויגרע כבודו בין כל העמים, לא הרפה את ידו מאחז בה; גם בשתותו את קבעת כוס התרעלה אשר זִמְנה בעדו התולדה, נשבע שבועת אמן לתורתו לבל יסיר עיניו ולבו ממנה, וישמרנה כבבת עין וינצרנה על לבבו תמיד, וכחתם תכניתו העלה אותה לאור לכל העמים, להראות לכל באי עולם כי הוא מעוזו ומשגבו וחסן לאֻמיותו אשר בו ידגול.

אכן תורת ישראל, אשר בה מצא העם המרדף את הנחם האחד כל ימי היותו כלוא בין חומת הגיתו, לא היתה סם חיים בלבד, המשיב נפשו, ואור יקרות המאיר לו חשכת גלותו, וצרי מור המפיץ רוח צח על חלאת משכנו וריח חיי נשמות המרחיב דעתו בעת אשר כל נגשיו התחכמו לו למרר את חייו ולהדריכהו מנוחה; כי אם ביתר שאת רואים אנו בה את המקור הראשון, אשר ממנו נבעו כל הכחות הנפלאים והנעלמים אשר הפליאו לתת לעם עמוסים זה, מצב חזק ומעמד איתן בלב ים זועף, כי ספינתו הקטנה, הנתונה ככדור משחק בידי הרוחות המנשבות והסערות הסוערות להפיצה; תורת ישראל היתה הנסבה הראשית אשר בראה לו לב להבין, כי עליו לשאת יחיל ודומם, כי במה נחשבו כל תלאותיו וצרותיו גם יחד מול ענג התקוה הנעימה להיות גוי אחד בארץ, מרומם בדרכי האצילות הנשגבה אשר הפיחה תורתו בקרבו.

חיי העם הנפלא הזה תלויים בספרותו הכללית ושפתו היתה לבריח התיכון המבריח בין כל חלקיו אשר נפזרו לכל אפסי ארץ, רעיון קיומו וישותו של עמנו, הוא רעיון הספרות אשר לו, ולכן סבל ונשא בגללה, ואת נפשו הערה למות בעד קיומו כי היתה קנין הלאם האחד אשר הגינה על חסן לאמיותו ותשוה עליו הוד והדר, ואת קנינו זה הנקשר בחוט השני אל עורקי לבבו ידע ישראל להוקיר מכל שכיות חמדה.

הספרות הזאת התאימה עם חייו וחפציו ותענוגיו בחיים. היא השיבה את רוחו ותחיה את נפשו העיפה להורגים, כי ברוחו נולדה, והיא כחו וראשית אונו וגם כלכל בה חיי רוחו; – הספרות והעם היו שני כחות פועלים ונפעלים, איש על רעהו, ואיש מרעהו, ויחדו בחוברת היו לנפש אחת, ועל כן הכתה שרש עמוק בחיי העם, ובכל פנה שפנה נודעו עקבותיה. – ספרות ישראל היא התורה, ותורתו היא סם חיים לו, ושפתו– אויר נשמתו כמים לדגים.

אפס נשתנו העתים ונחלפו הזמנים, ואנחנו מאין כח לעמוד על משמרתנו, מבלי יכלת לעמוד על נפשנו נגד מרוצת הזמן, שנינו גם אנו את פנינו עמהם. אור החפש והדרור התחיל לזרוח על גוי ואדם יחד, אחרי הלחמו מלחמה וארוכה עם החושך אשר פרש שמלתו על כל קניני עם ועם, משך אלפים שנה, ויבצר מן האור הנעלה לחדור בעד שמיכת הערפל הנסוך על כל משכנות בני אנוש.

כל העמים התנערו מעפר שפלותם וישתדלו בכל תוקף להוציא ישן מפני חדש; חקים חדשים נבראו למו, וזכיות אשר לא שערום מעולם ניתנו להם, בתי ספר כוננו עבורם, הבערות והעדר הידיעה נתמעטו, ועמהן גם אי־הסבלנות, ועל כל מדרך כף רגל הופיעה ההשכלה. ההשכלה! היא מלאה את ידי האנשים להרוס ולעקור; בשמה קצצו נטיעות שנות עולם, ולא חסו על הדר הזקנה החופפת עליהן, ויטעו חדשות מקרוב באו. וגם אחינו היהודים הריחו מבושם החופש ויאבו לתקן ולשכלל – כאשר בנו את פעולתם זאת – גם על שדמות ישראל. חייהם המדיניים שֻנו ממסד ועד הטפחות, ויאמרו להתאים את היהדות עם החיים החברותיים החדשים, ולחדש רוח נכון בקרבה, לפי מצב הענינים ותנאי החיים בעת החדשה לבל תפול בנופלים ותוכל להתקים ולעמוד בפני החיים שפגיעתם רעה בנוסחתה העתיקה; אבל בכל חפצם הטוב להציל את היהדות משני הכליון, לא הצליחו להגיע למטרתם, כי טעו בשקול הדעת ובהשקפתם העקרית על יסודותיה ותעודתה, ולמרות רצונם כרו בעצמם קברה, וידיהם שכלו רק להציב לה מצבת כבוד ותפארת.

ה“מתקנים” דמו כי האמונה והעם המה שני נפרדים, ואין כל המשך ביניהם.– היהדות תחיה חיי נצח אך בתור אמונה לבד ולא בתור קשר לאומי, ואחרי שהיהדות העתיקה טבועה גם בחותם הלאומי, על כן ראו חובה בנפשם לנער ממנה עפר ימים קדומים, ולחתוך מדתה במדת יתר האמונות. – “הגיעה העת, קראו המתקנים הנלהבים ההם, לתקן את המעוות ולמנות החסרון. תקות הלאום ושפה מיוחדת לא יכירם מקומם בימים האלה בקום דור חדש לישראל!”

בפיהם דברו ובידיהם מלאו. שפת עבר נפלה והוסרה מפקודתה, ועמה נפלו גם התקוות אשר החיו את העם הזה אלפים שנה. העם הנפלא הזה, אשר לפי מצבו הרוחני היה תמיד נעלה ומרומם על כל האומות, נפל פתאום, ובניו אשר חיו חיים מלאים געגועים לארצו חמדת כל ישראל, ותכלית תשוקתו עברו מעל לגבול ישראל ולא שבו אליו עוד! הקשר האמיץ שהיה בינינו הותר, והחבילה נפרדה! זה הוא מצב עמנו עד העת בכל ארצות המערב וגם בצפון. ואם נשים עין בוחנת על מצב אחינו בארצות תוגרמה, אז תעבור לפנינו המחזה האיֻמה ההיא בכל צבעיה השחורים ונגעיה המפשים ושואה תאחזנו ונרתע לאחורנו כי איום מנורא מראיה! שם אנחנו פוגשים בנופים חנוטים, שאין כל רוח חיים בם; עצמות יבשות אשר מן הנמנע הוא להקרים עליהן עור ובשר, אבל פה פצעים חדשים ומכות טריות נראות לנו. פה החולה מוטל על ערש דוי בעת אשר שם עלינו לקבור את המת, ולבנו ימס בקרבנו פן ימות גם מחמד עינינו זה! מעבר מזה יעמדו הנושנים החפצים אך בקיום הסדר – או אי־הסדר – אשר נחלו מאבותיהם, וחושבים כי רק בארבע אמות של הלכה עלינו לשבת, ועל ידי זה הם מפקיעים את עצמם מכל הזכיות והחובות אשר לנו, ומעבר מזה אנשים שהתמכרו אל ההשכלה המערבית; אנשים האומרים כי מיתתנו מיתה רוחנית – היא קיומנו! במה יגבר עתה ישראל חיילים להוסיף לחיות חיי נצח כבראשונה? במה כחו גדול לשמור גם עתה מכל משמר את ירושת אבותיו ונחלתו אשר שפרה עליו? במה יתנכר עתה היהודי בחייו מיתר העמים, ומה יהיה חותמם הטבוע עליהם? מה הוא הגבול אשר יוצב לכל איש ישראל ואשר בעברו אותו תכלה הויתו בתור יהודי?"

על השאלות האלה יש לנו מענה אחד: “הרוח העברי”, היהדות היא כח נעלה ונפלא שעליו ישתוממו רבים, אבל בכל זאת, או בעבור זאת, עלינו לראות במה כוחה גדול? – היהדות היתה תורת חיים לכל העם כֻּלו. אסף כל הגות לבו וילדי רוחו, דברי ימיו וקורות מעשיו בעבר והוה, ותקוותיו בעתיד; ברוח ישראל ובמעשיו נולדה היהדות, ברוחו ובמעשיו שלטה שלטת; ישראל ואוריתא חד הוא, ישראל וספרותו, שניהם כאחד הם סמלי התורה והעבודה. היהודים והיהדות אחוזים ודבוקים זה בזה, וזה הוא כחם לאלקיהם, ובזאת יעשו גם שניהם חיל, ואם חיינו וחיי היהדות לא דבר קל הוא בעינינו, עלינו להשתמש בכח הזה מבלי הרף; עלינו לעשות חיל בתורה ובעבודה. גם אם נשאר נאמנים לרוח היהדות העתיקה, לרוח התורה והעבודה, לא נחדל כיתר האדם, ולא ירע כוחנו בחיים הכלליים של האנושות וקניניה, וגם נוכל להשאר נאמנים לכל הדעות הנעלות והתקות הנעימות של בני האדם, ובנים נאמנים נהיה לארץ מגורנו ולמלכנו הרחמן והחסיד! ונהפוך הוא, כי רק בהיותנו בנים כחשים לרוח עמנו ותורתו, אז יצאו בנינו בגפם מבתינו, חסרי רוח ורגש נעלה, ויתעו לכל עבר ולכל רוח, מבלי מטרה נעלה וזכרונות קדושים, עד כי יבאו אל מקום המים הרעים וישתו מהם וינזרו לבושת, ויביאו רעה על כל הלאום.

את “רוח העברי” נבקש, אחריו נרוצה, על אדמת שפת קדש, רוח־חיים צחה מנשבת, ובין כסאות זכרונותיה אותה לשבת, ולכן עלינו להשתמש בספרות כתובה עברית בשפת העם כלו, יען כי רק אז יש לה תקוה כי תקום ותחיה לאורך ימים, כי לא ינוס לחה, וטעמה יעמד בה, כי תשאר נאמנה לרוח היהדות וכל סגולותיה. – שפת עבר, מלבד יחוסה לזכרונותינו ועתידותינו בהיותה שפתנו הלאומית ולשון התורה והחוזים, הנה גם בזאת יקרה היא לנו מכל יקר, כי רק היא תוכל לספור את כל דמעותינו בנאדה, ורק על ידה יוכל כל איש ישראל לשפוך שיחו בחיק כל אחיו המפוזרים והמפורדים בכל ארבע כנפות הארץ, והיא גם גן נעול אשר רגל זר לא תדרוך בו, ומעין חתום בחותם צר אשר שרב וחורב לא יחריבו מימיו. שפתנו תוכל לשמור על רוח היהדות לצרפה ולזככה בעצם טהרתה, וגם להגן עליה מכל הרוחות הרעות המתרגשות ובאות עליה בכל זמן ובכל מקום!

ואחרי כי שפת עבר, מלבד כבודה ההיה בימי קדם והעתידות הנשקפות לה בבוא עת גאולה לישראל, היא גם הבריח התיכון המבריח את כל קצות העם, הקשר המרתק אגודת כל ישראל חברים, ובא יבא להשתקע ולקבוע דירתו, גם מקצוע הדבֵּר והמחשבה של־העם כלו, הנקוב בשם ספרות העם. על כן ראשית כל דאגתינו תהיה לשפת עבר שלא תשתכח מפינו ומפי זרעינו ותהיה תמיד למשמרת בידינו לעת טובה.– כל העולם חי מהבל־פי־תנוקות של בית רבן, ושפת עבר חיה תחיה אם מעשי אבותינו הקדמונים נאחז בידינו להביא דעת השפה בלב בנינו, לרבות הבנות, מימי ילדותם, ולטעת אותה בקרן בן שמן.

תחיית שפת אבותינו בפי בנינו, לרבות הבנות, היא התרופה לכל מכותינו, על ידה יתעורר בנו הרגש החזק לכל סגולות חמדת העם, הן התקוות הנעימות בגאולתנו. רוח העם אסור כעת באזיקי הבערות יתפתח, ועמו כשרונותיו וכבוד ישראל אשר חולל בגוים ישוב להתנוסס בתפארה.

את זאת ראינו ונתן אל לבנו לשאוב ממעיני הישועה ולהשקות את גן ישראל השמם, למען ישוב להצמיח ולהעלות לנו נטעי נעמנים כבימים מקדם, ולכן גמרנו להקים בית ספר עברי בקושטא, אשר יהיה למופת ליתר בתי הספר בעירנו בפרט, וכל ערי ארצנו בכלל.– המכון הזה אשר אנחנו אומרים לכונן יהיה בית־גידול וחנוך לבנים נאמנים לעמם אשר בכבוד ישראל יתימרו, וחניכי הבית הזה יראו לכל העם מקצה כי נואל לבכר את ההשכלה המערבית על פני העברית, ודור חדש כי יקום ממנה, יחיה ויתנהג על פי חוקי המוסר והמדות אשר היהדות הצרופה מצטינת בהם. כללו של דבר, בחפצנו ליסד בית ספר יחיד במינו בארצות אירופה: לטעת בלבות בני הנעורים השומעים לקח שמה את רוח הלאומי החסר להם בעת הזאת.

וזה משפט בית הספר העברי:

הבית הזה אשר ממנו נקוה כי ברכה רבה יביא ללאומיותנו, יפרד לשני ראשים: א) “בית ההכנה”: ב) “בית ההשלמה”. “בית ההכנה” יהיה למתחילים משש עד עשר שנים, ובו ילמדו בשנה הראשונה, לאמר: במחלקה הראשונה, רק שפת עבר: קריאה וכתיבה, משלים ושירים ותפלות, ושפת קדשנו תהי השפה המדוברת. על המורים לחנך את הילדים בדִבֵּר וברוח העברי, לספר להם ספורי מוסר מועילים, ולחבב עליהם את המצות המעשיות, ולהובילם בכל יום השבת אל אחד מבתי התפלה הסמוכים לבית הספר.

במחלקה השניה: ספרי ה“מאלף”, ה“מדריך”, ה“מורה” וה“מחוקק”, מחזות־הטבע ותורת משה. התחלת למוד החשבון, מלאכת הרשום, תפלות, משלים, ספורים, ושירים הכל בשפת עבר.

במחלקה השלישית: א) שפת עבר, (כל חלקי הדבור, שמות ופעלים) תורת משה ונביאים ראשונים, דברי ימי ישראל עד החשמונאים, טעמי המצות, שירים ומשלים ותמונות מחיי גדולי לאומנו. תורת הארץ, מלאכת החשבון – בעברית. ב) התחלת הוראה בשפה טורקית.

במחלקה הרביעית: שפת עבר (שמוש הלשון) נביאים אחרונים, מעט משנה, דברי ימי עמנו עד אחרי חרבן בית שני, שירי ר' יהודה הלוי, משלים וספורים, באורי כונות התפלה, תמונות מחיי גדולי לאומנו, מלאכת החשבון והרשום, תורת הארץ, מחזות הטבע ומדעים.– בעברית. ב) השפה הטורקית. דברי ימי מלכי עותמאן.

בבית ההשלמה יורו בכלל: שפת עבר על בוריה, הספרות העתיקה והחדשה; משנה עם הרע“ב, ומבוא לה מאת פְרַנְקֶל, מדרשים ואגדות ותלמוד בבלי עם רש”י, דברי ימי עמנו בפרוטרוט, שיר ומליצה, כל הידיעות הנלמדות בבתי ספר בינונים, השפה הטורקית על בוריה ודברי ימי מלכות תוגרמה. מלבד אלה יורו לקח בשפות אירופה כפי חפץ הורי התלמידים.

בית ההשלמה יחלק לשש מחלקות בשש שנים.– מהכתה השניה אשר לבית ההכנה והלאה על כל התלמידים לאמן את ידיהם במלאכת הרשום וחלוץ עצמות.

מתפקיד בית הספר אשר אך ראשי פרקיו רשומים בזה, לא יוכלו לסור לא המורים ולא המפקדים. רק אם איזה שנוים לפי התפתחות הידיעות והפדגוגיא, ידרשו זאת מידם. על יד התפקיד הזה נגיע אל המבוקש הנרצה, וידנו תעש חיל. שפת עבר, המרכז הרוחני והלאומי תשוב לתחיה. בנינו יהיו מחונכים על פי רוח אבותינו בטעם חדש, וסדר טוב ומועיל, אשר בכוחם להרים את מסך הבערות מעל צעירינו, לעשותם מכשרים ללחום את מלחמת היהדות בההשכלה הנוכחית המשתררת על מורשת אבותינו.

ועתה, נשיא בישראל אדוננו! הצענו לפני הדרתך את דברינו בספר הזכרון הזה, המראה כבראי את הסכנה הנוראה המרחפת על ראש בת ציון, ואת סבותיה, וגם את דרכי הרפואה התוינו פה נגד עיניך הטהורות. הבה נא נשיא ישראל, הדואג לעמו כאב על בניו, את ידך לנו לעזור לנו כפי ערך הרעיון הנשגב וחשיבותו! רכב ישראל ופרשיו, האצילה נא מהודך על יליד רוחנו ואמצהו כבן לך, כי לא לנו אנו עושים כי אם עבור בניך זרע אברהם יצחק ויעקב אשר פקדם אל צורם בידיך; רדה נא ממרום שבתך, ששם הושיבך אלקיך לשפוט את עמו, והשתתף עמנו בעבודת הקדש, שא עיניך, הנשיא בישראל, וראה למי חמדת ישראל! עיני עמך מביטות אל קדושת כבודך, ועתה הורם נא את הדרך אשר ישובו אליו להיות עם ברך ה', הזוכר את חליפותיו, והמתחזק בהוה, והמצפה לעתידות טובות!

נשיא ישראל אדוננו מאור עינינו! בשם רבבות אחינו אשר לבם רד עוד עם לאומיותם, אתאנו עדיך לחלותך לבל תמנע מאתנו עזרתך. את שמך, אדוננו הנשיא, המזהיר כאיי זהב על ים תכלת, קרא נא על מפעלנו, אשר אנחנו אומרים לבנות בו את בית ישראל ההרוס פנימה, ומכבודך, שארית הפלטה מימי קדם אשר בו יתפאר ישראל ויתנחם, שית על בנין רוחנו זה העתיד להרים כבוד עמך־וקרנו בחוץ!! שני כתריך, כתר התורה והמלכות, אשר העטירך במו אביר יעקב, יגינו על סגולותינו היקרות: שפתנו ותקותנו וחוסן לאומיותנו, למען יסופר בדברי ימינו לדור אחרון, כי בימי משה נשיאנו ועל ידו שבה שפתנו לתחיה! וגם לבקשתנו זאת העתר נא אדוננו הנשיא, והאצילה נא מכבודך על חברתנו המתחננת לפני כבוד קדושת תפארתך, שתהיה לה לראש ולאב. ואנחנו תפלה לאל חי, ירבה כבוד עמו על ידי כבוד רבנו, תרב גדולת אדוננו, ותגדל מעלת נשיאנו למעלה למעלה ותפארת לאדוננו, ולטוב לנו כל הימים. כן יצו ה' את הברכה עד העולם אמן ואמן.

החותמים בברכה בשם ועד חברת “דורשי לשון ציון” – בקושטא יע"א.

היועצים וחברים נכבדים:

אליא נבון ס“ט    עבד אברהם איבלאגון אנכי רב ומו”צ בעיר קאניאה יע"א   

יצחק נבון ס"ט       דר' שמואל ברזילאי    דוד רוזאניס

ביטאלי בכר ס"ט    יהודה העציוני המכונה דר' הולצמן עורך ס' הזכרון.

ג. מכתבי ר' קלמן שולמאן ז"ל

כדאים המה המכתבים האלה, כמו שהם, לראות אור. הן מצד סגנונם והם מצד כותבם, לראות כיצד ואיך היה מוכרח החכם, זקן הסופרים בישראל, להשתמש במכתבים אלה לעת זקנותו ודלותו, לבקש רחמים עליו ועל ספריו אשר לא יסולאו בכתם אופיר⁶

בשם ה'.

להדר כבוד הרב הנכבד, הגביר המפאר, שוע ונדיב לב, רב פעלים ורב עליליה בכל תושיה משרידי יחיד בני עליה, כבוד שם תהלתו האדון מ' משה בר נתן ס“ט הי”ו.

יקבל נא הדר כבודו את תודתי ואת ברכתי על אגרתו ועל מנחתו בעד ספרי ימי עם עולם אשר הגשתי לכבוד שמו, ומה יעלוז לבי ותגל נפשי כי לא אלמן ישראל מאנשי מופת גם בדור יתום הזה, עוד יתנוססו פועלי צדק ויחידי סגולה כבר נתן בעדת ישרון, איש אשר בו יתפאר ישראל ויפאר את דורו בכבוד יהיה נועם יי עליו ויאר אור פניו אליו, אמן.

ואחרי אשר הואלתי לדבר את הדר כבוד אדוני, ארהיב בנפשי עז לשאול ממנו שאלה אחת ועל צדקתו וגודל חסדו אשען כי יתן מקום לשאלתי: כי הנה חנני יי לעת זקנתי בבן זקונים, הוא ספר דברי חכמים וחידותם לבאר באר היטב אגדות פליאות וחידות מני קדם בתלמוד ומדרשים, והס' הזה הוא בהיר כל ספרי אשר כתבתי עד כה, הנני שואל מאת הדר כבוד אדוני אולי יואיל כי אקדיש את הספר הזה לשם כבודו ולזכרו, ובכל עת ובכל מקום אשר יהיו דברי הספר הזה נקראים יבורך שם כבוד אדוני, וזכר רב טובו יהולל גם על חסדו הגדול אשר יעשה עמדי להיות עזר לי להוציא את הס' הזה לאור לכבוד חכמינו הקדושים ז"ל תופשי התורה ולהשיב חורפיהם דבר וקשט אמרי אמת. ומאשר כבד עלי מעשה הכתב הספרדי וגם עיני כהות, אין תאר ואין הדר למכתבי, ואת הדר כבודו הסליחה, ואקו כי יואיל בטובו הגדול לכבדני וגם הפעם ולהודיעני אם לפי כבודו יהיה לרצון כי אקדיש על כבוד שמו את ספרי דברי חכמים וחידותם, ובזה אדע כי מצאתי חן בעיני כבודו, אני מכבדו מוקירו כיפעת חין ערכו הרם.

קלמן שולמן

א' דר“ח תמוז תרמ”ז, ווילנא

––––––––

להדר כבוד הרב הגביר הנעלה, צבי תפארת עדתו ופאר קהל עדת בני ישראל, רב החסד ומהיר צדק כקש“ת הר”ר משה נסים בר־נתן הי"ו

יקבל נא אדוני הנכבד את תודתי ואת ברכתי על אגרתו ועל מנחתו אשר הואיל בטובו הגדול לכבדני ולשמחני ויסלח נא לי אם גם בפעם הזאת יהיו דברי מעטים, כי ימי הזקנה והשיבה הכשילו את כחי ואוני וכבו אור עיני וקיר ברזל הם ביני ובין רצוני. ואני תפלה לאל צדיק, אשר עמו מקור צדק עולמים, כי יגמול למשה בר־נתן בחירו כצדקו ויוסיף לו כשנות משה בן־עמרם נביאו ונאמן ביתו, לבעבור יוסיף עשות עוד צדקות ה' וצדקות פזרונו בישראל ועיניו תראינה בבוא לציון גואל וכבוד אלהי ישראל יופיע על האריאל, אמן ואמן.

והנני מכבדו ומוקירו כיפעת חין ערכו

קלמן שולמאן

שלום שלום לכבוד הרב החכם היקר והנבון כו' כש“ת הר”ר יצחק נבון הי"ו. אודנו בכל לב על דבריו היקרים אשר ערך אלי והנני מכבדו ומוקירו כגדל חין ערכו

קלמן שולמאן

יום א' פרשת תצא תרנ"ב. ווילנא.

––––––––

בשם ה'

להדר כבוד הרב הגביר המפואר, שוע ונכבד, רב פעלים ורב מהללים האדון בר נתן הי"ו.

שמן תורק שם הדר כבודו בשערים, בעדת צדיקים וסוד ישרים, וכל יודעיו יעידו ורוב טובו יגידו כי צדקות ה' הוא עושה, ובכל טוב ותושיה הוא רב עליליה, על כן אקוה כי איש הנעלה כמוהו לא יתעלם ולא ימנע מפנות אל אחד מזקני הסופרים אשר ספריו הרבים נפוצו בכל תפוצות ישראל והפיקו רצון מאת כל קוראיהם, ובטובו יואיל לקחת רצון מידי את ספרי בית האסף אשר אני מגיש לו בזה, גם יואיל לכבדני נגד נכבדי בני עירי בתשובתו הנכבדה.

יהי נעם יי עליו על כל ישראל ובימיו ובימינו ולעינינו ישוב כבוד האל אל האריאל וההראל ובא לציון גואל א"ס.

והנני מוקירו כיקרת חין ערכו

קלמן שולמאן (זה שמי גם האדרס שלי)

יום ג' פ' בלק תרמ"ו, פה ווילנא.

––––––––

בשם ה'

לכבוד הרב הגביר המפאר, שוע ונכבד, שוחר טוב ותושיה, רב פעלים ורב עליליה משרידי בני עליה האדון הר“ר משה ב"ר נתן הי”ו

לפני שנה נכבדתי בעיני הדר כבודו לקחת רצון מידי את ספרי בית האסף ולכבדני גם בתשובתו הנכבדה, ועתה בצאת ס' ימי עם עולם לאור, והס' הזה סגולה עתיקה ואוצר נחמד מימי קדם אשר הביאותיו אל תחת יריעות שפת קדשנו, אמרתי להגיש גם אותו להדר כבוד אדוני אשר שפת הקדש וספרותה ופליטת סופריה נכבדו בעיני כבודו כיאות לנכבד ואיש מופת כמוהו, ובטחתי כי גם בפעם הזאת יואיל כבודו לאסוף אל בית אוצר ספריו גם את ספר ימי עם עולם ובטובו יואיל לכבדני נגד נכבדי בני עירי גם הפעם בתשובתו הנכבדה.

יהי נעם ה' עליו, ארך ימים ישביעהו ובנחמות עמו וישועות ציון יראהו והנני מוקירו ומכבדו כרום חין ערכו

קלמן שולמאן (זה שמי וגם האדרס שלי)

ג' ניסן, תרמ"ז, ווילנא

רדי"א

זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים הח“מ, היות שהשותפים הנגידים מו”ה נתן גרינגארט נ“י ומו”ה בן ציון ליאון נ“י יש להם חצר עליה פעה”ק ת“ו ברחוב עקאביט אל וואדי בהמבוי הקטון לצפון הרחוב מימין הכניסה אשר בצדו לצד מזרח היא החצר החדשה שבונה הרב הגדול כמוהר”ר דוד ן' שמעון יצ“ו לזכות ק”ק המערבים הי“ו תחת פקודתו והנהגתו, ובחצר העלי' של השותפין הנז' יש שלשה בתים אשר חלונותיהם פתוחות לרוח מזרח לתוך החצר החדשה של ק”ק המערבים הנז' היינו מהבית עלי' הגדולה אשר בדרומית מזרחית לצד הרחוב הנז' יש זוג חלונות לרוח מזרח פתוחות על גג הבתים של החצר החדשה הנז' אשר גבההם מגגה הבתים ערך אמתים וחצי, ובצדה בית קטנה ולה חלון א' גבהה מגג הבתים הנז' ערך שלש אמות, ובצדה עוד בית לצפונית מזרחית בהחצר ולה ג“כ חלון אחת להחצר החדשה הנז' גבהה מגג הבתים ערך ארבע אמות, והנה הרב ר' דוד הנז' רוצה לבנות עוד עליות על גבי הבתים התחתונים של החצר החדשה הנז' לזכות ק”ק המערבים הי“ו ומוכרחים לסמוך בנין העליות האלה אצל כותל המזרחי של החצר העלי' של השותפים מו”ה נתן ומו“ה בן ציון הנז' אשר תיקנו הכותל הזה עתה מחדש, וגם בבנין העליות האלה צריכים לסתום זוג החלונות של הבית הגדולה של השותפין הנז' וחצי החלון של הבית הקטנה האמצעית הנז‘, והשותפין הנז’ מוחים בדבר זה שלא לסמוך בנין העליות של החצר החדשה הנז' אצל הכותל שלהם וגם שלא לסתום את חלונותיהם הפתוחות להם שמה מכבר, ועתה נתפשרו הרב הגדול כמוהר”ר דוד ן' שמעון יצ“ו הוא הראש והמנהיג של ק”ק המערבים הי“ו אשר על ידו נבנה החצר החדשה הנז' לזכות הק”ק הנז' והשותפים הנגידים מו“ה נתן ומו”ה בן ציון הי“ו הנז' בעלי החצר העליה והבתים הנז' על האופנים והתנאים המבוארים הלאה. ובכן עתה לפנינו עדים הח”מ באה האשה מרת גיטל ת“מ ובעלה הנגיד המופלג מו”ה נתן גרינגארט נ“י והאשה מרת בלומא גליקא ת”מ ובעלה הנגיד המופלג מו“ה בן ציון ליאון נ”י שותפי חצר העליה הנז' וכה אמרו לנא אתם הוו עלינו עדים גמורים כו“נ וקנו מידינו קגו”ש במדל“ב מעכשו כתחז”ל ואף כתבו וחתמו ותנו ליד הרב ר' דוד ן' שמעון יצ“ו לזכות ק”ק המערבים הי“ו היות אמו”ץ שנטלנו וקבלנו מידו סך ארבעים לירא זהב נאפאליון טו“ת ובאו לידינו בשלימות ובעבור זאת נתננו לו לזכות ק”ק המערבים יצ“ו כל רשות ויפו”כ וזכות אשר המה רשאים מעתה ומעכשו לבנות העליות על הבתים התחתונים בהחצר החדשה הנז' לסמוך אותם אצל כותל המזרחי של החצר העלי' שלנו הנז' מן הקצה אל הקצה מהקרן מזרחית דרומית עד הקרן מזרחית צפונית וגם יכולים בבנין העליות האלה אשר יסמכו אותם אצל הכותל מזרחי שלנו שהוא כותל המערבי לבנין שלהם לסתום את זוג החלונות של הבית הגדולה שלנו אשר בצד מזרחית דרומית הפתוחות עתה לאויר החצר החדשה על גג הבתים התחתונים הנז' אבל רק עד המשקוף העליון ולא עד בכלל, היינו רק את חלל החלונות עד המשקוף העליון בגובה החלונות וברחבם עד סוף הכותל שלהם וכן יש להם רשות לסתום בערך חצי, החלון האחד של הבית התיכונה הפתוחה לחצר החדשה כנז' היינו עד כנגד תחת המשקוף של זוג החלונות הנז' במדה אחת ולעומת זה מה שיסתמו למטה בהחלון צריכים לסתור קשת החלון למעלה ולהגביה בחלל הבית אל הכפה ולתקן באופן שיהיה החלון הזה בגדלו כאשר הוא עתה רק למעלה בגובה הכותל, אבל מהחלון השלישי אשר בהבית השלישי במזרחית צפונית אינם רשאים לסתום מאומה וגם העליה אשר יבנו שמה נסמך אצל הכותל שלנו הנז' צריך שתהיה מתחת להחלון הזה עד חלל החלון לבד וכל חלל החלון כפי שהוא כעת יהיה למעלה מהגג ובסדר הזה יהיה כל גגות העליות אשר יסמכו אצל הכותל הזאת שוים במישור יחד היינו למשוך קו המדה ישר על המחוגה ממשקוף התחתון של החלון הזאת מזרחית צפונית עד תחת המשקוף העליון של זוג החלונות אשר במקצוע מזרחית דרומית הנז' ומדה אחת להם, ואנחנו יש לנו רשות לפתוח בהבית הגדולה שיסתמו בה זוג החלונות הנז' חלון אחר מהמשקוף העליון ולמעלה מהזוג שנסתמו אשר ישקיפו על גג העליה שיבנו שמה בעזה“י. ואלה השלשה חלונות הבתים אשר ישארו ועלו על גגי העליות שלהם ישארו כך לעולם ואינם רשאים עוד לסותמם כלל וכאשר ירצו לבנות עוד עליות שלישים על גג העליות האלה אנו נותנים להם ג”כ כל זכות ורשות ויפו“ך לבנות ולסמוך למעלה כרצונם אצל כותל המזרחי הנז' אבל רק אצל מקום הפנוי שבין חלון לחלון באופן שהחלונות ישארו שקופים לאויר גגות העליות השניות כמו שהם. וכן אם אנחנו נרצה לבנות בעזה”י עוד עליות על הגגות שלנו יש לנו הרשות לפתוח חלונות למעלה פתוחות למזרח לאויר החצר החדשה הנז' נגד החלונות שלנו למטה במכוון ולא רחבים יותר שלא יוגרם להם היזק אם ירצו הם לבנות עוד בין חלון לחלון כנז‘, ותנאי מפורש אודות הכותל הזה הגבה למעלה שאם אנחנו נגביה אותה תחילה כדי לבנות על גגי העליות שלנו אזי יש לק“ק המערבים זכות ורשות וכח מספיק לבנות ולסמוך אצל הכותל הזה ואם הם יבנו תחילה ויגביהו הכותל אזי הזכות והרשות ויפו”ך לנו ולב“ך לבנות ולסמוך אצל הכותל הזה כחפצנו. כל הנז”ל אמרו לנא עדים הח"מ השותפים בעליה החצר הנז’ מרצונם הטוב ובדעת מיושבת בלב שלם ונ“ח בלי שום אונס והכרח כלל, וכך אמרו לנא שט”ד כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכא דלא ליתנו כמלתא טמירתא אלא גלוי' ומפורסמת לכל ועל כ“ז קנינא מהם קנין אוה”ב קגו“ש במדל”ב מעכשו כתחז“ל וכן נתפשר ונתרצה גם הרב ח”ר דוד ן' שמעון הי“ו הנז' הוא הראש והמנהיג והאב”ד של ק“ק המערבים הי”ו בכח ורשות שבידו מהק“ק הנז' ושילם במיטב הסך ארבעים לירא נאפאליון הנז' וקבל ע”ע כל האופנים והתנאים המפורשים לעיל בלב שלם ובנפש חפצה וקנינא מיני' קגו“ש במדל”ב מעכ' כתחז“ל, וכל הנז”ל נעשה בכל באופן היו“מ ומו”ה לפו“ד ועפ”י נימוסי המדינה ודיני דמלכותא דלא כאסמכתא ודלא כו' וכל המערער ידו על התחתונה, ובפירוש קבלו עליהם ועל כל ב“ך סברת המאשר והמקיים שט”ד אפי' כסברה יחידאה כו' ונעשה בתנאי גו“ש כתנאי בני גוב”ר ומעכשו, ובאחריות ושעבוד גו“ש כו' כתחז”ל ובביטול כו' ובפיסול כו' ולא יורע כו' ולא יופסל כו' ונעשה על אופן היו“מ לפו”ד וכתחז“ל ולהיות האמת נאדרת לראי' ולמשמרת בעה”ח ועל הגלוי יום ט“ו לח' חשוון שנת ה' ת”ר ושלשים לב“ע סימן טוב למישרים לפ”ק, פעה“ק ירושלם תובב”א. והשובו"ק.

נאם יעקב הלוי ספיר    ונאם אהרן בן אברהם מלאמזא

וליתר תוקף ועוז באנו גם אנחנו השותפים הנז' לאשר ולקיים כל הנז“ל בחתימת ידינו ממש והכל אמת ויציב ונכון ובעה”ח יום הנז' פעה"ק הנז'

נאם נתן בן שלמה גרינגארט    ונאם בן ציון בה"ר ארי' ליב ליאון

גם אנכי העומד לשרת בקדש בקהל עדתי ק“ק המערבים הי”ו פעה“ק ירושת”ו העוסק בבנין החצר החדשה הנז' ועלי הי' כולנה באתי עה“ח בהודאה גו”ש שכל האמור בסדר עליון בחת“י העדים כו”נ הנז' נעשה מידי ורשותי וקנו ממני קגו“ש כתחז”ל וחתמתי בזה בח“י ממש ובחותם הק”ק והועד. והכל שובו"ק.

הצב“י מעט דב”ש ס"ט

(מקום החותם של ועד דק“ק המערבים הי”ו) (מקום החותם)

לזכרון השר משה מונטיפיורי ז"ל⁷

מלפני קמ“ה שנים כיום הזה, ח' חשון, נולד מושיען של ישראל: ר' משה ב”ר יוסף אליהו מונטיפיורי ז“ל. לזכרונו אנו נותנים בזה העתקת ה”תפלה" שנערכה בירושלם ביום הזה ח' חשון תרמ"ה בהדרת שיבה ורגשי קודש⁸:

תפלה למשה

והיא תפלת עם ד' בעיר הקדש ירושלם תוב“ב בבתי כנסיותיהם בשמיני לחדש מרחשון תרמ”ה, יום מלאת מאה שנה לחיי השר הצדיק, תפארת ישראל והדרו, רצוי ד' ואהוב מלכים, חביב עמו מרומם בפי כל נשיאי ארצנו הקדושה סיר משה מונטיפיורי בארנעט הי"ו

וכך סדורו של היום: בהתאסף העם בבתי מדרשיהם לסיים הש“ס והמשניות, כאשר קימו וקבלו עליהם לעטר את היום הזה בכתרה של תורה, והיה טרם יאמרו הקדיש דרבנן יאמרו בכנופי' וקול הלל ותודה מזמורי תהלים אלה: טו. ק. קיא. קיב. קלד. – ואחר כן יתפלל הש”ץ התפלה הזאת:

יי צבאות שוכן ירושלם אשר בחרת בעמך ישראל: ותוציאם מכור הברזל ותוליך אותם קוממיות אל הר זה קנתה ימינך: למען הברית והחסד אשר הואלת לכרות עם אבותם: – אך העד העידות בעמך ביום תתך למו ארץ החמדה לאמר: אם יעזבו בני תורתי ואת בריתי יפרו אז אפיץ אותם בגוים ואזרם בארצות: למען ייטיבו דרכם ואשוב לקבצם מארצות גלותם להיטיבם באחריתם: ואתה יי אלהים את אשר דברת היה והננו כיום שמונה עשרה מאות שנים גולים ונפוצים בקצות הארץ: ובכל השנים הרבות האלה לא מצאנו מרגוע: רבים קמים עלינו וכקבר פתחו לועם לבלענו ולהשבית מאנוש זכרנו: לולי יי שהיה לנו אזי כבר שכנה דומה נפשנו: כי הקימות לנו בכל דור ודור מושיעים ויהיו לנו לפה בחצרות מלכים ונסיכים: להוציא לאור משפט רצוצים להשיב חרב אל נדנה: כלו הלוחמים בנו ועמך לא כלו תמו מרשיעינו וחסדיך ורחמיך עלינו לנצח לא יתמו: למען דבריך אשר אמרת ואך גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני יי אלהיהם:

ועתה יי! מלפני מאה שנים ביום הזה הזרחת לעמך שמש צדקה: כי ילד יולד לנו זה האיש משה בן יוסף אליהו מונטיפיורי: אשר בחרתו לצות אותו לצאת לישע אמך: הוד והדר שוית עליו החן והחסד שלחת ללותו בכל דרכיו: ותתן לו יד ושם בהיכלי מלכים וקיסרי ארץ: עם פיהו היית להמליץ טוב על עמך בארצות מצוקותיהם להשיב מעליהם חמת עריצים: ותתן על ימינו אשת חיל מנשים באהל תבורך יהודית רוח נדיבה סמכתה ותהי לבעלה עזר: ותפיח במו אש קודש ויאהבו עמם אהבה רבה: בכל צרותם למו צר לא נחו ולא שקטו עדי שמו בארץ משפטו וצדקת מלכים כאור נגה: להציל נפשות לקוחים למות על לא חמס עשו להוציא אסירי־חנם מבית כלא וחיָיתם באור תראה:

ואנחנו שוכני הר קדשך אשר זעיר שם נתקבצנו מכנפות הארץ לרצות אבני הריסתינו ולחונן עפר קדשנו: אתנו הפליא האיש משה חסדו שבע פעמים זרחה שמשו על נאות הריך: להפיח רוח חיים בעצמותינו היבשות ולהרנין לב נדכאי רוח: והנה כהיום הזה יום המלואים בו מלאו לעבדך מאה שנה שנות צדקה וחסד: בכל מקדשי עמך ישראל בארצות פזוריהם מוגש לפניך יי אלהינו תודה וברכה על חסדך עם איש חסידך: שרידי עמך ישירו תהלתך ויעתירו על חיי איש זה חפצת בו: ועתה הלא כפלי כפלים תודה לך יי עלינו יושבי ציון כי חסדיך גדלו עלינו על ידי משה עבדך: ותתן לנו שארית בארץ לבנות הנהרסות לטעת הנשמה:

כי על כן אנו מפילים תחנוננו לפניך: אנא אל רחום! שמור את־משה עבדך וסכותה עליו ביום זקנה: מהר זה שכנת בו תופיע על מפעליו וזרע צדקותיו יצמיחו ישע: וסר מעמך קנאת עמים ושלות השקט תהיה על ראשם: וישמח צדיק כי חזה נחומים ויגל לבו כי לא פסו אמונים:

וזכרת היום נפש יהודית אמתך וחסתה בצל כנפיך סלה: ועל עמך ישראל חוסה והושעתו מדי רודפיו ולבשו אויביו בושת ואוהביו רנן ירננו: ושבת לציון ברחמים וביתך תחזינה עינינו אמן סלה:

וזאת הברכה אשר נתוספה בשדה החברות “משכנות ישראל” ו“אהל משה” באורה ושמחה וששון ויקר:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך וישמור וינצור ויעזר את הרב הגאון רבי נתן אדלר הכהן נ“י רב רבנן למדינת בריטאני', עם השרים הרמים בעלי הועד “מזכרת משה” Sir Moses Montefiore Testimonial בעבור שנועדו יחד להקים “מזכרת למשה” ויואילו לבחר בהר ציון לבנות חרבות ירושלם – בשכר זה הקב”ה ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה במעשה ידיהם, וכשם שהם מאירים פני ירושלם להלבישה שמחה וששון כן יאיר ד' פניו אליהם, וישכון שמחה באהליהם, ויראו בנחמות ישראל – ונאמר אמן.

נוסח התפלה חובר ע“י הרי”מ סאלאמאן ז"ל⁹

פנחס בן צבי גראייבסקי מילידי ירושלם העתיקה ותושביה

        תרל“ג–תר”ץ¹⁰.

אמרתי אין שמירה לתעודות אלא בהדפסה.

אם ישאלני איש: מה פרסמת? אומר: מעט מאד

אם ישאלני איש: מה יש לפרסם? אומר לו: הרבה והרבה

מקדש לכבוד ולזכרון של הרב המובהק חריף מצוין מיקירי קרתא קדישא דירושלים,

מזה בן מזה וחתנא דבי נשיאה

כמוה“ר חיים יצחק אבולעפיה זצ”ל

בהרב הגאון המקובל רבי חי רפאל ידידיה אבולעפיה זצ"ל

וחתן הרב הגאון נר המערבי רבי דוד ן' שמעון זצ"ל.

נפטר בשם טוב בעיה“ק ירושלם, כ”ו אדר תרס"ד.

משפחת אבולעפיה בירושלם.

משפחת “אבולעפיה” עתיקה היא בירושלם, יד ושם לה בישראל ובארץ ישראל. גולת הכותרת לה, היה הרב המקובל צדיק וחסיד, גדול בנגלה ובנסתר רבי חי רפאל ידידיה אבולעפיה זצ“ל שנתבקש בישיבה של מעלה ביום ט”ו סיון תרכ“ט בעיה”ק ירושלם ת"ו.

על סלוקו של אותו צדיק מספר לנו הרב החכם ר' בנימין זאב הלוי ספיר ז“ל (בנו של בעל “אבן ספיר”) בלבנון משנת תרכ”ט הדברים האלה:

בחמשה עשר לירח סיון יצא מבת ציון כל הדרה, הודה ותפארתה. בעצם היום הזה חשך כוכב נוגה בשמי ישורון, ואדמת קודש לבשה קדרות, וכל בניה עטו אבל, כספרדים כאשכנזים, ויגדל המספד בירושלים, על מות הרב המובהק הצדיק החסיד האמיתי החכם הנעלה בנגלה וגדול מאוד בנסתר סופר מהיר ומפואר רב לקהל חסידים מק“ק ספרדים יצ”ו, ומורה חכמת האמת ליראי ה' וחושבי שמו הראויים ללמדה מוה' חי רפאל ידידיה אבואלפיא זצ“ל, בן ששים ושתים שנה שנה היה במותו. אהה אהה, על אבדן איש רם ונשא כזה שריד מחכמי האמת, אשר קבלו איש מפי איש עד רבנו האר”י זיע“א, ורוב חכמתו קבל מרבו הרב הגדול הדומה למלאך ה' צבאות מוה' אברהם החסיד שרעבי זצוקלה”ה.

כל עדת ציון יחדו הרימו עליו קול בכיה, ויתאבלו העם מאד על תפארתם כי אבדו. המון אדם רב, ספרדים ואשכנזים כסו את פני הרחוב מביתו ועד שער ציון הלכו אחרי מטת איש האלקים, הלך ובכה ודמעתם על לחים, וכל רבני הספרדים ספדו עליו מספד רב ויעשו עליו אבל גדול, גם גדולי רבני האשכנזים ובתוכם גאון עוזנו הרב הגאון אבדק“ק קאליש הי”ו, ירדו בבכי ומנוד ראש עד מעלה הר הזיתים, ששם נצפנה גוית איש האלקים הלזה ומשם נשקף שמות בית אלקינו השרוף, ושם הרים קול בכי תמרורים, מחותנו הרב המאוה“נ הצדיק הישר מוה”ר דוד בן שמעון בעל המחבר ספר שערי צדק, וכל העם אשר היו שמה הורידו כנחל דמעה, בראותם כי עטרת ראשם יכוסה בעפר. בכלות שבעת ימי האבל, נאספו כל גדולי העיר אל ביתו (כמנהג הספרדים ללות הנשמה השבה כעת למרום), והרב המופלא מוה"ר חי גאגין קונן עליו מספד מר ויוסיפו כל העם לבכות.

הצדיק האמיתי הזה, היה אהוב ונחמד מאד לכל יושבי ירושלם, וכל גדולי העיר שתו לצמאם את דבריו כחכמת האמת, וכולם כאחד הקדישוהו והעריצוהו. וזה חמשה עשר שנה אשר היה כלוא בביתו, כי היה נגוע וחולה ברגליו ולא יכול ללכת. וראשית חליו באתהו זה כארבעים שנה, בעת צר השר עבדאלא פחה על עיר הקדש, ויפקד את צבאותיו על ראש הר הזיתים לירות כדורי אש אל תוך העיר ויור בזיקים וחצים באין מעצור כגשם שוטף, ובעת ההיא הקשיב הצדיק הזה בלימודי חכמת האמת מאת רבו החסיד הקדוש דומה למלאך ה“צ, רבי אברהם חסיד שרעבי זצ”ל אשר חי בימים ההם. ויהי כאשר הרבה הפחה עבדאלא לירות חציו אל תוך העיר ותבוא במצור, שלחו הישמעאלים אל היהודים לשאת תפלה בעד העיר. ויתאזר החסיד ר' אברהם שערבי עוז, ויצו את תלמידו הנעים וסופרו זה לקחת את הקסת וגליון, וילכו שניהם אל בית הטבילה ושם אחרי הטהרם צוה לכתוב קמיע אחת כאשר הורהו, ויתן את הקמיע אל יד שומרי העיר כי ישימוה מעל לשער המצודה, אשר למערב העיר הנקראת מצודת ציון, ויעשו כן, ואת תלמידו צוה להכלא בביתו עד יעבר זעם המלחמה, ותהי לפלא כי מאז נתנה הקמיע על השער, כל הכדורים אשר התמלטו אל תוך העיר לא פעלו כל נזק לעיר וליושביה, אך להצדיק הזה קרב הנגע, כי לא שמר את מצות רבו, ולא יכול התאפק ולשבת בית, ויהי בחג הסוכות ויצא אל סוכתו, ויהי אך צעד ממפתן הבית וחוצה פגע בו רסיס כדור אחד ונחת ברגלו, ויפול על עמדו, ואף כי מיהרו הרופאים להוציאו מבשרו ולהשקיע אישו אך לא הצליחו לחלוץ כולו ויותר עוד רשף ברגלו, וזה חמשה עשר שנה אשר התלהט הרשף הזה, והכאב הלך וגדל, וכל הרופאים לא הצליחו לחבוש מזורו עד עלות שאת המכוה, (געשוולסט) ותגע עד לבו בחמשה עשר יום לירח סיון, בעצם היום ההוא גוע הצדיק הזה למורת נפשינו ודאבון לבנו, וידעו כל ישראל כי היום הזה נשרף מקדש אל, וכל בית ישראל יבכו את השריפה".

הרב ר' משה זאקס ז“ל מיקירי ירושלם ונכבדיה, נשא גם הוא עליו מספד־מר וביום ו' עש”ק בהעלותך את הנרות קרא מנהמת לבו:

“בארבעה חדשים בשנה הזאת, נפלו עטרות ראשינו, שני מאורות הגדולים בעה”ק ירושלים, הם הלכו למנוחה ועזבו אותנו לאנחה. הראשון, הראשון־לציון החכם פאשא הרב הגאון המפורסם וכו' מוה' חיים דוד חזן זצלה“ה בחדש שבט שעבר. – והנה בשבוע זה נלקח הארון הקודש לשמימה ה”ה הרב הגאון המופלא וכבוד ה' מלא ביראה רוממות, המקובל האלקי המפורסם הגדול בכל תפוצות ישראל ובכל ארץ הקדושה, שלמד בעל פה כל כתבי יד הני ספרי דבי רב מאור הגדול רבנו האר"י זיע“א, ה”ה אדוני ומורי תנא ירושלמאה שלשלת יוחסין וכ' כמוה“ר חי רפאל ידידיה אבואלעפיא זצלה”ה. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, בנגלה ובנסתר אהוב למעלה ונחמד למטה, הן אשכנזים והן ספרדים הי' מקבלם תמיד בסבר פנים יפות, מדוכא ביסורין לא פסק פומי' מגירסת התורה, קרבן עולה תמימה עלה לשמים – נר מערבי אפי' לאחר מותו לא יכבה, כי נר מצוה ותורה אור, כתורת משה בכל דור ודור יזהיר כזוהר ככבי הרקיע המאור הגדול הזה.

* * *

ויצא חטר מגזע אבולעפיה ונֵצר משרשיו יפרח.

נכדיו בקוראי שמו הוא ידידנו הנכבד, מר רפאל ידידיה אבולעפיה ומר אחיו הנכבד מר אברהם אבולעפיה הי“ו, ענפי עץ אבות. מצאצאי רבנים ואנשי שם, מקובלים וגבורי רוח, ביניהם הרה”ג המופלא חיים נסים אבולעפיה המכונה רב חנ’א, מי שהיה חכם באשי וראש“ל בירושלים עיה”ק משנת תרט"ז ואילך.

האחים אבולעפיה, ילידי ירושלים, נסעו לפני ח“י שנים לבואינס איירס אשר בדרום אמריקא, ושם עם בני ירושלים הנבונים והחרוצים שמצאו בעיר הנ”ל התמסרו בכל לבם לעבודה הציונית ולעסקנות הצבורית. הודות לעמלם הכביר נוסדו שם כמה חברות ומפעלי חסד הן לטובת אחינו היהודים הספרדים תושבי המקום ההוא והן לטובת מוסדות הספרדים שבירושלים עיר הקדש. אחר כשמונה עשרה שנה של חלומות וגעגועים מרחוק על מולדתו היקרה, ארץ אבותיו הקדושים, בא עתה מר רפאל ידידיה אבולעפיה לבקרה ולראות בעיניו את מהלך התפתחותה. זכות אבותיו תגן עליו ויהי שמו בין אלה המחוננים את עפרה של א"י והמסייעים לבנינה ולהקמת הריסות עתיקותיה בין בחומר ובין ברוח. וגם אחיו הצעיר מר אברהם אבולעפיה ישוב שלום אל עיר השלם משאת רוחו ונפשו.

כתב שליחות על קלף צבי מעיה“ק טבריא יע”א

משנת תקמ"ו לפ"ק

בע"ה.

בינ“ו    עמ”י    עש“ו    בס”ד

פתח השער הפונה קדים סיפא דומיא דרישא והיו לאחדים מי בראש יסע קדים ואחריו מי ימלל מהאי גיסא ומהאי גיסא גביעים משוקדים, פתח כנגד פתח פתח לה פתחא להאי פרשתא. שטין הילולי הני אישורייתא, מילי דאגדתא מילי מעלייתא קריינא דאגדתא, עשה לו צורת פתח מי בכם ירא ה' שמעו ותחי נפשכם והאר“ש תהיה לבבכם טעמו וראו טוב האר”ש תאכלו והיה באכלכם, מלחם האר“ש ונפקחו עיניכם, משום חיבת האר”ש ראו חיבתכם, חיבה יתירה נודעת חיבת הקדש מכשרתן, יסד אר“ש על מכוניה, כל מוצא שפתיה, לישנא דקרא ולשון חכמים מרפא בכנפיה, החרז והמסגר עלו בשורותיה, מחרו”ז נבחר האר“ש לגבולותיה. אר”ש הרים והיו שתותיה, יותן סגור תחתיה, מי שמע כזאת מי נועץ ויביניהו וילמדהו, אשר פריו יתן בעתו ועלהו, במדבר כערבה, ותרא אותו ותצפנהו, שמנה אלה לבתים לבדים ותפתח ותראהו, והדלת תסוב שלשה דלתות גם לשני האותות שתים כהלכתן, ויראו ראשי הבתים בפתחי שערים כולם בחכמה, ומקרא מלא דבר הכתוב מגיד מראשית אחרית פתיחה מעין חתימה, טוב האר“ש תאכלו מבליעו כנעימה, אחד הרואה אומר בלבו מי מי חכם וישמור אלה את כל דברי האגרת, שפר”ה שמשפר“ת, מכרזת ואומרת, וחנ”ה היא מדברת, חנוני חנוני את יתר הפלטה הנשארת, לעשות צדקה בארץ לרשת את הארץ שרויין על אדמתן, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הן כל יקר ראתה, והיה כאשר תריד ופקדת, ותקל גברתה, וירץ העבד לקראתה, שפחה כי תירש גבירתה, עד יכונן ותסר בגדי אלמנותה, וישם מדברה בעדן וערבתה ואמרת בלבבך מי לקדושים אשר בארץ המה יאוד“א ושריה, גבורים לעמוד בפרץ גוי גדול אשר לו אלקי”ם קרובים, אילת אהבים, ויסך אלו“ק בעדו תחת כנפי הכרובים, שנקראו בנים למקום בנים חביבים, מהדרין מן המהדרין. ישראל עם סגולה, ויבחר ביעקב לעם נחלה, עם הקדש גאולי ה' כולם קדושים, אראלים ותרשישים, ממלכת כהנים הניגשים, עם אלק”י אברהם האלקי“ם האדירים. מאהבת ה' אתכם ויבחר בכם, ה' אלקיכ”ם מלככם, והאר“ש תהיה לפניכם ויתן להם ארצות גויים ובנו בתים ונטעו כרמים. וישבו עליה לבטח על הרי בשמים, ארץ מגדלת גבורים. לעובדו שכם אחד עבודת הק' עליהם, וה' הולך לפניהם, מקדש ה' לשמש שם אהל בהם להקריב אשה מנחתם ונסכיהם, שלמים להם פרים. והיה בשבתו בשבת ישראל מושבות דכתב רחמנא, אל תחת גפן ואל תחת תאנה עם כל עצי לבונה. על הנהרות ועל היאורים. וישכח ישראל עושהו היינו עזובה מצוה דאמור דרחמנא, ולא אבו בדרכיו הלוך כי פנה, אז ירדו לצערי”ם עם ה' בשפל קול הטחנ“ה, וימכרם ביד אויב הרי זה מכורה ונתונה לגוי במכירה מואב והגדים. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, שגלו מעל שלחן אביהם, והמה בקשו לעשות רצון קוניהם, ויעבדו את אלהיהם לעשות צדקה, לשמור מצותיו ולדבקה פקודי ה' ישרים. לב ישראל לבם לשמים, לשום שארית בארץ הקדשה היא בעינים. ארץ ישראל מקודשת בי”ג מדות שהתורה נדרשת, כל מקום שגלו שכינה עמהם, לא ימיש עמוד הענן מפניהם, ונאספו שמה כל ההררים. וישראל עושה חיל עוסקים בישובו של עולם, מצות חבילות חבילות העומדים ברומו של עולם, שכל טוב לכל עושיהם, ככוכבי השמים וכסיליהם כולם ברורים. יושבי על מדין שרי חמשים ושרי עשרות שופטים ושוטרים. נחלת שדי ממרומים, שבחוהו כל האומים, עמך נדבות נתנו חילם להולכי נתיבות, וחושבי מחשבות, לעשות חסד והוכן בחסד כסא עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה משפט הגאולה, העוד לנו חלק ונחלה, ושב יעקב כאשר בתחילה, אל תוך ירושלים הבנויה, כל הנשמה תהלל יה, כולם נקבצו ובאו בהר הק' הר ה' יראי, ויחזו את האלקים, וה' אלקים יראה, דחזו יקרא דאורייתא וישכון ישראל בטח וגם הכהנים הנגשים לקדושים אשר בשער זה השער לה' שערי צדק המצויינים בהלכה, שם נגלו תעלומות חכמה כי שם ציוה ה' את הברכה, ביום דבר ה' הופיע מהר פארן על אחד ההרים. דודי ירד לגנו בהגלות נגלות זו גילוי שכינה, בתת ה' מתנתא דתור“ה יד הק' על העליונה, ותורה שם בישראל במראה ולא בחידות. הלכות ואגדות, כל שלטי הגבורים. זאת חוקת התורה, כי טוב סחרה, לדור דורים. ובני ישראל עשו לשמוע בלימודים כל שישנו בלמידה אשר שם לפניהם, איש על ידו לרגליהם, אמרת אלו”ק צרופה באר חפרוה שרים. בכל דור ודור כל זרע יעקב את משמרת ה' שמרו, וישימו עליהם ראשים מכל אשר בחרו, אנשי אמת ויראת ה' לו בחרו, שרי צבאות שופטים ושוטרים. ללמד לאדם דעת ודרך תבונות, וישפטו את העם אחד דיני ממונות, ואיש על מקומו יבוא בשלום בנוה שלום ובמשכנות במחנה העברים. הללו בעלי תריסין ראשונה יסעו בני המלך ושרי הצבא מאירין ומזהירין ממזרח השמש וממערבה, על כן באורים. הלא המה החכמים השלמים הדיינים המצויינים הרבנים המובהקים ומשכילים בכל חכמה שורה העליונה על כן באורים. מנייהו מלכי מנייהו אפרכי הנאהבים והנעימים, שלמים הם בשבע מדות שמנו חכמים, והמה חכמים מחוכמים, שרים וסגנים פרנסים גזברים ואמרכלים ארץ מגדלת גבורים. וכל העוסקים עם הצבור לשם שמים אשר אור להם בעי“ת טאנכר יע”א ועוב“י טיטוואן יע”א ועי“ת שישוואן יע”א ועי“ת ארזילא יע”א ועי“ת עראייש יע”א ועי“ת לקצר יע”א ועי“ת ווזאן יע”א ועי“ת מליליא יע”א ועי“ת מכנאס יע”א ועוב“י פאס יע”א ועוב“י עי”ת צפרו יע“א ועי”ת וערי לקצאבי ותאזא ודברו יע“א ועי”ת ווגדא יע“א וכל מחוזות ערי אריף יע”א ה' עליהם יחיו ועיניהם תראינה משיחכון אתא כסא מלך בשערי ירושלים, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר בארץ בארץ בנו ארץ צבי גדלה שעשועיה, העם היושב בה הארץ וכל אשר עליה, מיראי ה' וחושבי שמו, המעלות לשלומו, ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה, שלום רב במדה גדושה ולא מחוקה, ויהי כנהר שלום דברי שלום ואמת ונשלוח ספרים.

קול שהוא עיקר ועמו תפלה, ליה עינינו תכון תפלתינו קטרת, על גורל הצדיקים לשמור משמרת, הוא הראש רישא דדהבא גולת הכותרת, גדול אדונינו התנא הק' עטרת תפארת, רבי עקיבא וכ“ד אלף תלמידיו זיע”א נאמנים כל פקודיו, הדר הוא לכל חסידיו, וישת לו הדרי“ם. חנותינ”ו במדב“ר עת לחננה, רחמים למבעי מול האלקים משום חינ”א, הבט משמים וראה עם זו קנית ידו על התחתונה, וידל ישראל למשל ולשנינה, מחוץ תשכל חרב ומחדרים מוכים ומעונים מכות גדולות ונאמנות, בנפול עמה ביד צר השכח חנות, משא כבד יכבדו משא מלך ושרים. וראה כי עמך הגוי הגדול ברגז רחם, שוב מחרון אפך כי באו מים עד נפש, ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם, ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ישבו ישרים ישיבה שיש בה סמיכה בשובה ונחת, טוב האר“ש תאכלו אלוף מנח”ת, גם בניהם עדי עד יהיו דגן ויפרחו, ישישו וישמחו, זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וישכון ישראל בטח בדד במשכנות מבטחים, ששים ושמחים לעשות משפט וצדקה בארץ המה בצדקתם בני אל חי, והמה בקשו לעשות צדקה ומשפט ואהבת חסד לשמור מזוזות פתחי, שמירה מעליא יתד בל תמוט ויחזקהו במסמרים. לחזק את בדק בחצרות בית אלקינו, יתדות החצר ואת מיתריהם, משום חיבה הק' חיבה יתירה נודעת, אוירא דארץ ישראל מחכים ותרבה הדעת, בחכמה ובתבונה ובדעת חדרים. תל שהכל פונים בו, רפידתו זהב מרכבו, תורת אלקי“ו בלבו, ישראל עם קדושו יום יום ידרשון מדי חדש בחדשו, והלכת בדרכיו אלקי”ם דבר בקדשו, ונאספו שמה כל ההדרים, שמה ישבו כסאות, למופת ולאות, ורובם ראשי סנהדראות, בבי מדרשא רבא דטבריא עף חיים היא למחזיקים בה ותומכיה שם יתנו תנו רבנן מזכירין גבורות, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות, כטל מאת ה' טל אורות, שומרי משמרת הק' פקודי ה' ישרים. מה נורא המקום הזה מקום מקודש קדושה ראשונה.

אלו הן הגולין עשר גליות גלתה שכינה, וכנגדה גלתה סנהדרי גדולה, אגן הסהר כחצי גורן עגולה, ותשב לה מנגד על כתף ים כנרת, כל שהיא תפארת, כי שם ציוה ה' את הברכה קבעו מקום לתפלתן בעמק הבכא, וקבלה היא בידינו מאבות ראשונים חלקם חיים בהגלות נגלות מראות אלקי“ם ועלו ובאו, ממזרח שמש ועד מבואו, ויהללו ויברכו את העם שככה, אך צדיקים יודו לשמך, ויהללו ויברכו את שם כבודך, ויחזו את האלקי”ם שנהנו מזיו השכינה עד סוף האשמורת הראשונה, שם ישבו שרים, מהדרים מן המהדרים, בבי כנישתא רבה דטבריא אשר היא היום רבת המעלות והתהלות לראש פנה, אשר התפללו שם באותו פרק הסנהדרין ויהי לפנינ“ה, כי לבעבור זה עמד וימודד ארץ גאון עוזינו אדמו”ר ועט“ר הגאון הגדול, מבצר עז, ומגדול גדר פרצות טבריא, הוא הראש לשם ולתהלה באר מים חיים אבואלעפייא זיע”א לבנות בית לשם ה‘, הביטו וראו כמה גדלה מעלתה ויהללוה בשערים. מאת ה’ היתה זאת כי שם נגלו חבל נביאים תנאים ואמוראים שמהם תצא תורה, דעסקי באורייתא תדירא, ומשם עתידין להגאל, גולת אריאל שה פזורה ישראל, להם לבדם נתנה הארץ כי אנשי מופת המה.

המה ואדירי הצאן צאן קדשים, בית יעקב קדש קדשים, רודפי צדק מבקשי ה' רבים מבקשים, ישראל לסגולתו, שם חביון עוזו ותפארתו, להודיע כמה חיבתו, חיבת הק' ההר חמד אלקי"ם לשבתו חמד זו טבריא סובו ומעונהו, ממעונות אריות מהררי נמרים. ויכוננו עיר מושב לפאר מקום מקדשי יד הק' על העליונה, והכינו את אשר יביאו כדי נתינה לבנות ולנטוע עיר עז לנו את עמודיה ואת אדניה, ברבות הטובה רבו אוכליה, חזקו למו חומות ארמנותיה, ישבו ישרים. לעשות תקנות גדולות, לכו חזו מפעלות, כפרים ועיירות גדולות יתנו יקר איש כברכתו, אמירתו לגבוה במסירתו, יתן איש כל הון ביתו, ויסדתיך כספירים. והיה הטוב ההוא לשום לכם שארית בארץ מפרי פי איש ישבעון טוב ינוחו יגיעי כח, העם היושב בה לו מצאו מנוח, ויחן שם ישראל בארץ חמדה דעביד להו נייחא אלה בני נח, ובעומדם יעמודו לתורה ולתעודה יום ולילה לא ישבותו, לחבר את האהל הקיצונה בחוברת, והיה מעשה הצדקה שלום, זכרון לבני ישראל בארץ שביים. וצדקה כנחל איתן ישאו נהרות דכיים, ירוצו ולא יגעו למשמרת לאות כי חלק ה' עמו ראשונה יסעו, ואבדיל אתכם מן העמים דלו מאנוש נעו, הן עם לבדד ישכון ועם שונים אל יתערב, סורו טמא אל תגעו, בית יעקב הן עם לבדד ישכון כאיש אחד חבירים.

והיתה לכם לנחלה נחלת אביכם, אחד היה אברהם הוא יסוד המעלה, לעשות צדקה וחסד פזר נתן לאביונים ומנחה בלולה, ויהי הם מריקים שקיהם, ומנחתם ונסכיהם, כל הארץ למשפחותיהם, ותיטב לה מזבח לרצון לפני ה' להם, מחלב מריאים ודם פרים. יודע בגוים לעינינו כי יעקב בחר לו יה זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם, על שם אחיהם יקראו בנחלתם, יאודה וישראל אשר בארץ המה ואדירי כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה' ולמי כל חמדה צדקה תרומם גוי מקרב גוי אלקים נצב בעדה, לתת לכסף מוצא לעבודת בית אלקינו כל כלי חמדה עם כל חמדת בלב שלם בשמחה ובשירים. הן אלה קצות מעשיהם של צדיקים מעשה הצדקה מליאים זיו ומפיקים. אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ויהי הם מריקים צרורות כספיהם להאיר לארץ ולדרים. כי הן בעון מיום גלות ישראל מעל אדמתו וידל ישראל דלים ואומללים. כל הנחשלים. ותא חזי העיר הזאת נעמיה רובה ככולה מכת המקבלים, היושבים בין צוקו“ת ובין צרת”ן בין המצרי“ם. מכמה הרפתקי ואנפי דחיקי, אשר נפשם ברעה תתמוגג רשו ורעבו, ולפני לחמם אנחתם תבוא, ונפשם יבשה בזמן שהשנים כתקנן להשיב נפש בסובן ומורסנן, ויומא בהאידנא כל העם מקצה אישתנו לגריעותה בצביונן ובקומתן, מפני חמת המציק כי כוללות עי”ק טבריא, הדלה והעניה, רבץ תחת משאו מעול החובות, סך עצום ורב מאליפות מרובבות, והעניים והאביונים צועקים בייא בייא, בצוק“י טבריא, מדלית איסר, והיו תוצאותיו חסר, ויחנו בחסרי”ם. והטלות השררה יר“ה לא נתנונו השב רוחינו, ועל זה היה דוה לבנו, כי שנתינו זאת הטילה עלינו המלכות יר”ה תיקון הדרכים לצבים ולרכב ולכרכרות ולעגלות, ולהיות כי עי“ק ת”ו עיר שרובה ישראל חבנו בדמינו לתת לכסף מוצא יותר מאלף ליראת אשר לוינו בריבית קצוצם. וזאת היתה יתירה, צרה כמבכירה, רצפת שוקי טבריא כתבוה בברא, מלבד מסים וארנוניות אשר ניתוספו אקרקפתא דגברי מדי שנה בשנה, כהנה וכהנה, ולא ידענו מאין יבוא עזרנו, ועל רחמי שמים ורחמיהם סמכנו, לראות בעוניינו. ואם הם לא יחושו לעזרתינו, אל מי הקדושים נפנה, כי הם בני אל חי קונה, מיוסדים על אדני, ראשית תבואתו כל חפצי בם שמעו מלכים האזינו רוזנים, יראו ישרים וישמחו, כי ה' הוא האלקי“ם עזרתה לנו, כי מקדם קדמתה העיר הזאת קטנה ואנשים בה מעט ותרענה באחו, ולעת כזאת הלא היא ברכת המעלות והתהלות שם נקבצו דיות, בנוי לתלפיות ובטלה צדיקים יפרחו, ולילה כיום יאיר על התורה ועל העבודה תורתם אומנותם מאריות גברו מהררי נמרים. וכבוד מלכים חקור דבר אזן מילין תבחן מפומיה דמר שד”ר ציר אמונים, שפתותיו שושנים, אב בחכמה ורך בשנים, מע' הרב הכולל בישראל להלל דעסיק באורייתא תדירא מזר“ק טהור כמהר”ר בן ציון אלקלעי הי“ו, נושא משך הזרע למע' הרבנים המפורסמים ספר משפטי שמואל ז”ל וספר זכור לאברהם ז“ל, הוא ההולך קדמת אשור וברוך מפיו יקרא כל התלאה אשר מצאנו, ובני יעקב כשומעם שם יתנו צדקות ה' כספם וזהבם כסף הכיפורים. בן צדקה לחיים פדיון שבוים הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית לקרוא לשבויים דרור לפדות מחכה קץ הישועה, רבנן מלכותא דארעא, לחכמים לחם תמן שובעא, לשמור משמרת הק' התורה והמצוה תורה תמימה, וגמילות חסדים מוסדות דור ודור אין נגרע אפי' כמלא נימא, ונאספו שמה כל ההדרי”ם קדושה ראשונה עשר קדושות הן על הארץ מתחת וכוין פתיחן ליה בשמים ממעל ועושה נחת בעד עשר ספירות מדה כנגד מדה ילכו יונקותיו והיו למאורות ויסדתיך בספירים. ראשון לכל דבר שבקדושה לחזות בנועם ה' ולבקר שומרים לבקר ברן יחד כוכבי בקר, קול רנה של תורה תת כחה וגבורה, הלא ברחל יושבת בקתדרא, כת"ר יתנו לחזות בנועם ה' פנים בפנים אז ראה ויספרה, מעולפת ספירים.

והמשכילים יזהירו כזהר, וכעצם השמים לטוהר, בלימוד הזה“ר, וקרא זה אל זה ואמר בתעלומות חכמה, לנה”ר דעת ומזמה, ווי העמודים, גבעים משוקדים, גומלי חסדים, ותחיינה את הילדים, גמולי מחלב עתיקי משדיים, קנה בינה והנה עתך עת דודים, כן בני הנעורים. מצות ה' ברה עושים מאהבה וחיבה יתירה, מגדנות מרקחים הכנסת אורחים הרבה פתחים, דעיילי ונפקי שיעור שני פרחים, חסד אל כל היום ליוצא ולבא עוללי טפוחים קטון וגדול זקנים עם נעורים. מה יפו פעמייך בנעלים, לחונן דלים, מצות ביקור חולים, וכל חפציו, ישלים קול ענות גבורה, איפוך אנא לחסד ולרחמים כל הדרה, האוכלים למעדנים, ומתוק הדינים, חצי גבור שנונים, ויתן אותם לרחמים עשרת מונים, החזק הוא הרפא, מתוק לנפש ומרפא, במקום מים הרעים מתוקים מדבש מים טהורים. גדול תלמוד תורה ערובה בכל ושמורה כל שיהא תפארת תפארת לעושיה לעטרת צבי ולצפירת תפארה פקודי ה' ישרים.

וביום החדש מידי חדש בחדשו נוסעים אנחנו אל המקום הק' אלקי“ם דבר בקדשו תנא דאורייתא רבן יוחנן בן זכאי, הרואה אומר ברקאי יתדותיו לנצח נצח ישראל ויקרא את שם המקום פניאל, והחונים עליו חמשה תלמידים, אשר נחו היאודי”ם, ושם אתנו איתני עולם, שנים קרובי“ם זהב ככוכבים בהלם, רבי יוחנן ורשב”ל, תבר גזיזי דברדא וטבל, וזרועו משלה לו למשקל ולמטרי רב גובריה ראש המדברים. ואת לפנים בישראל לאל גומר, ביום ל“ג לעומר, יומא דהילולא, וכמו השחר עלה, אנחנו עולים על הר הק' מאד נעלה לשמוע בלימודים רנה ותפלה, אשא עיני אל ההרים על הר ציון בסוד קדושים רבה, רבי עקיבא, תורתו מכרזת עליו ארוכה מארץ מדה ורחבה, הוד הוא בצבא, הו”ד והדר לפניו ירד שריד לאדירים. היו לנו לחומה ומצודה סלעים, מעשה שעשועים, כל הון יקר ונעים קופת עניים צנועים גם אלה לחכמים ואת צנועים, הוא יסוד המעלה, ומרומם ע“כ ברכה ותהלה, לקבץ על הגבאות, על אורות אלו נהרו”ת לעושה אורים.

אזכיר תהלות, לחזק ידים רפות וברכים כושלות, לכו חזו מפעלות מהר הבתולות והיו לאחדים, לא תצא כצאת העבדים ככלה תעדה כליה, בתולה נשאת ותהי לו לאשה שש וארגמן לבושה, וליד צערי“ם לפי קרת הננו ועלינו את בני האדון מזרע המלוכה סגנייא ופחוותא רב הונא ריש גלותא וישם כתר מלכות תנא דמלכותא, וישת לו עטרים. ושם בגנז ארון האלקים רבי חייא ובניו, שועתי לפניו תבוא באזניו, ונשלמה פרים. אלו הן עשרה קדושות בעיר אלקינו, צבי עדיינו, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר יתן ה' לכם ומצאן מנוחה, והיתה הרוחה, שם יוכחו זבחי צדק לזבוח לפני ה' ומנחה, ויגל ישראל גילת ורנן ירונו וישמחו חפצי בם בחר ה' להיות חלק ונחלה, ויצו אותם לאמר לשמור את דרך עץ החיים דרך ל”ו סלולה, זאת עשו וחיו בקשו צדק בקשו ענוה, מי האיש החפץ חיים עץ חיים תאוה, ועושה חסד משפט וצדקה בארץ לישרים נאוה, לרחם על הארץ ולדרים עליה אסירי התקוה, מקום אשר אסירי המלך אסורים. זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אל, על הארץ הטובה, מקדם לבית אל, יתנו יקר ועטרת זהב גדולה הרב הגדול מבצר עז ומגדול גאון עוזינו אדמו“ר ועט”ר עץ חיים אבואלעפייא זצוק“ל התייר הגדול דרך האתרים. דרשו משפט ועשו צדקה לתת את תרומת ה' תרומה חדשה קומו השרים. ובאו ונתנו איש כיסו בכסף מלא רודפי צדק צדקת שרים. ונתנו איש כופר נפשו ואלה מוסיף על הראשונים לרחם על נשמתין בעידן עתקין כי על פת לחם יפשע גבר מדלית איסר כבר בשמי קודא בכ”ר קדים. אשר לא ראו אבותינו, אבות ראשונים, רבת שבעה לה נפשינו המים הזדונים, ובכן חזקו ויאמץ לבבכם בעד עמינו ובעד ערי אלקינ“ו כל מרים תרומת כסף לבנות ולנטוע מקום מקדשינו, ונאמן ה' אלקינו ע”כ פרוטה ופרוטה רחם ארחמנו להיות לכם לפלטה גדולה אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. כי בגלל הדבר הזה ובא לציון גואל משמיע ישועה, ומלאה הראץ דעה וישב ישראל איש תחת גפנו על הנהרות ועל היאורים.

ככל אות נה“ר והנשא”ה ובנא“ה דשו”ט הבעה“ח פעה”ק טבריא תוב“ב בח' שבט התקמ”ו ליצירה לפ"ק, בא סימן טוב תקום ציון בצדקה תכונני פתחו לי שערי צדק אבוא בם

הצעיר יוסף אבואלעפייא ס“ט    הצעיר יעקב אוחאנא ס”ט    הצעיר דוד עבו ס“ט    הצעיר יוסף חיים קיקי ס”ט    הצעיר דוד גרג’י ס“ט    הצעיר יעקב הלוי ס”ט    הצעיר יעקב אלקלעי ס“ט    הצעיר שלמה חסין ס”ט    הצב“י אברהם ארידו ס”ט    הצעיר שלמה וואעקנין ס“ט    הצעיר דוד אסודרי ס”ט וווו הצעיר יהודא ארבוס ס“ט    הצעיר יצחק הלוי ס”ט    הצעיר מכלוף שטרית ס“ט    הצעיר דוד סתהון ס”ט    הצעיר יצחק דאנון ס“ט    הצעיר אברהם חמווי ס”ט    הצעיר יעקב שאלטיאל נינייו ס“ט    הצעיר יצחק אבואלעפייא ס”ט    הצעיר ס“ט דוד נוגאלרופא    הצב”י אברהם צבי ס“ט    הצעיר מרדכי בירדוגו ס”ט    הצעיר שלמה אוחנא ס“ט    הצעיר ברוך טולידאדו ס”ט    הצעיר רפאל טולידאנו ס“ט    הצעיר יוסף ממאן ס”ט    הצעיר יעקב ניניו ס“ט    הצעיר חיים סבאג ס”ט    הצעיר אברהם גוטר ס“ט    הצעיר יצחק אביגדור ס”ט    הצעיר או"ה ס“ט    הצעיר יוסף משעל ס”ט    הצעיר מנחם הכהן דוויך ס“ט    הצעיר יצחק הכהן דוויך ס”ט    הצעיר יוסף חי הלול ס“ט    הצעיר אליהו ציידון ס”ט    הצעיר יעקב חיים הלול ס“ט    הצעיר אברהם נויוסוס ס”ט    הצעיר משה הכהן ס“ט    הצעיר שמואל חיון ס”ט    הצעיר יעקב טולידאנו ס“ט    הצעיר יהושע דהאן ס”ט    הצעיר משה גנין ס“ט    הצעיר שמואל רוואח ס”ט    הצעיר אליעזר מנצור הכהן ס“ט    הצעיר אברהם אליקים ס”ט    הצעיר שלמה אוחנא ס“ט    הצעיר חיים ילוז ס”ט    הצעיר אהרן ארבוח ס“ט    הצעיר אליהו ילוז ס”ט    הצעיר דוד אדראזם ס“ט    הצעיר יצחק אדהאן ס”ט    הצעיר חיים אלחדיף ס“ט    הצעיר דוד אלחדיף ס”ט    הצעיר דוד בן זכי ס"ט

(חותם הועד)       (חותם הכולל)

בעה"י בסימנא טבא נאה ויאה

להיות שפעה“ק ירושלם תובב”א יש חצר אחד בשוק הסמוך לטאבונ“א כידוע להגוי סיד חסין ראשיד אל סאראג’י אשר היה דר בו מקדם מעלת הרב הכולל בישראל להלל כמהר”ר אליהו ישראל בכר יצחק הי“ו והיום הזה דרים בו האשה הכבו' והצנו' מ' לאה אלמנת הרב המובהק כמהר”ר דוד בכר אברהם זלה“ה, ובנו החה”ש זר“ק כמה”ר שמואל בכר דוד הי“ו. ופתח החצר הנז' הנה הוא פתוח ברוח מזרחית ומצריו הם אלו, לצד מזרח הוא דרך המלך רשות הרבים, ומאחוריו לרוח מערב שם נוטה סוף חצר חזקת חכאמאג’י הנק' צאר אל טאנטורה שהם הבתים הבנוים לצד צפון חצר חכמאג’י נ”ע הנז‘. ומצד צפון חצר הידוע להגוים הנקראים צאר אל דקאק ולצד דרום חצר להגוי הנק’ שיך בדיר. ובתוכו בית גדולה ועוד ארבעה בתים קטנים ובית תבשיל גדול ושני בורות מים ושני מרתפות ופרסומו יספיק מלהגדילו.

הנה החצר הנז' ותשמישו ומוצאיו ומובאיו קנה הרב כמהר“א ישראל בכר יצחק הי”ו הנז“ל מיד הגוים בעליו בשטר העשוי בערכאותיהם כמשפטם וקם מולך החצר הנז' לו ולזרעו אחריו לדירות העולם לפי דת¹ ערכאותיהם ככל חקותיו וככל משפטיו ככתוב ומפורש יוצא בשטר הנז' שעשו לו וחתום עליו הערבי וגונדא דיליה ככמוס הנהוג. וזאת להודיע במלתא דידיע וברור כי הקונה מע' הרב כמהר”א ישראל ב“י הי”ו הנז' בחר ורצה כדי ליפות כח המכר בדיניהם על פי נימוסם וככתב השטר אשר עשו בערכאותיהם על אחיו הגדול מע' דחכם השלם והכולל פקיד“א לטב כמהר”ר חיים משה בכר יצחק הי“ו ועשה אותו וייקיל ומורשה על שתי נשיו הן הנה האשה הכבו' והצנועה מ' אסתר המכו' מירקאדא ת”ם בת להרב המו' כמהר“ר יו”ט הלוי זלה“ה, והאשה הכבו' והצנועה מ' מרים ת”ם בת להרב המו' כמהר“ר משה זכות זלה”ה, וזה נעשה בעבור סיבה כידועה להם. והנה בחדש רחמים הת“ר ליצירה עמד הרב כמהר”א ישראל בכר יצחק הי“ו הנז' ומכר את המולך, וחזקת החצר הנז' למע' הרב המובה”ק כמהר“ר דוד בכר אברהם זלה”ה מכר גמור כתחז“ל שתי נשיו הן הנה תחילה ואח”כ מר בעליהן הי“ו הנז' בעד סך אלף טאלארו כי ריג’ינה שנטלו וקבלו מהרב כמהרדב”א זלה“ה מכרו אותו כל מולך וחזקה ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד שהיה להם בחצר הנז' בכל תשמישיו ומוצאיו ומובאיו בכל הנלוה ומתיחס אליו ומצריו באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא עד רום רקיעא מכר גו”ש גלויה ומפורסמת לכל וקם המולך והחזקת החצר הנז' להרב כמהרדב“א ז”ל הנז' ולב“ך לו ולזרעו אחריו לדורות עולם ככתוב ומפורש יוצא בשטר המכר אשר נכתב באותו פרק ונחתם בש”א לח' תשרי התר“א לפ”ג עשוי לפי“ד כהוגן וכתחז”ל ומשם באר“א. והנה אחרי פטירת הרב כמהדרב”א זלה“ה הניח אחריו זרעו לברכה והיום הזה הנה הנם מע' טובים השנים האחים² המבורכים החכם השלם והכולל כמהר”ר אברהם בכר דוד הי“ו והח' הש' כמהר”ר שמואל בכר דוד הי“ו ואשתו אלמ' היא האשה הכבו' מ' לאה ת”ם בת להמנוח הרופא ד“ר מירקאדה חנין נ”ע. ובתא אחת היא לאמא בתולתא מ' ריינא מב“ת. והחצר הנז' עומד לשעבוד מזונותיה של האלמנה מ' לאה ת”ם הנז‘. והיום הזה דרים בתוכו האלמנה הנז’ עם בתה הנז‘. והח’ שמואל בכר דוד הי“ו הנז' בנו הקטן של הרב כמוהרדב”א ז“ל הנז‘. והן עתה מפני סיבת דברים שעברו בין האלמ’ הנז' ובין בני הרב כמהדרב”א ז“ל הנז' טובים השנים הנז' נתרצו ויאותו מטוב רצונם והשלמת דעתם ונפש חפצם למכור את המולך והחזקה הנז' כדי שבמעות דמי המקנה הנז' ישתוו ביניהם ובין האשה הא”ל הנז' ונמנו וגמרו ביניהם על פי הסכמת ב“ד הצדק יצ”ו כידוע ומפורסם לכל.

והנה היום הזה קדמנא נחנא סהדיא דחתמין לתתא באו הני נשי תחי' כל האשה הכבו' מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה הנז‘. והאשה הכבו’ והצנועה מ' כורס”י ת“ם בתש מעלת החה”ש והכו' כמה“ר אברהם בכר דוד הי”ו הנז' המכו' מירקאדה ת“ם. והאשה הכבו' והצנועה מ' רחל ת”ם נות בית הח“ר שמואל בכר דוד הי”ו הנז‘, הן הנה תחי’ ואח“כ בעליהן מע' כמהר”א בכר דוד הי“ו הנז' ומע' כמהר”ש בכר דוד הי“ו הנז' וכה אמרו לנו אתם הוו עלינו עד”ג וקנו מידינו קגו“ש במדל”ב בלשון מעכשיו וכתחז“ל וכתבו שטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו ונתנו ביד מע' האור כי טוב הגביר הח' המרו' היקר כמהר”ר סי' אברהם שניור כו' להיות בידו לזכות גמורה ולעדות ולראיה ברורה איך אנחנו מודים בפניכם הודאה גו“ש כמודה בבד”ח היות אמו“ץ שמטוב רצונינו הגמור והשלמת דעתינו הנכונה ומיושבת עלינו מבלי שום זכר אונס וכפיה ופיתוי וחרטה כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה מכרנו למע' הגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' ולבאי כחו מעתה ומעכשיו מולך והחזקת החצר הנז' בעד סך שמונה ועשרים אלף אריות גרושי' מונידא מיר“י אוזור”י צאג טו“ק שנטלנו וקבלנו מידו ובאו לידינו ורשותינו משלם עספ”א. ומעתה ומעכשיו כל מולך וחזקה ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד ונחלה שהיה לנו בחצר הנז' בכל תשמישיו והנאותיו ומוצאיו ומובאיו בכל הנלוה ומתיחס אליו באורך וברוחב ומצריו עומקא ורומא ואויר מתהומא דארעא עד רום רקיעא, הכל כאשר לכל מכרנו מו“מ להגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' בעד הסך הנז' שקבלנו ממנו מכירה גמורה שרירא וקימת מכירה בעין יפה ובסבר פנים יפות מכירה גלויה ומפורסמת לכל, שכך אנו אומרים לכם עדים הח“מ שטר מכירא דנא כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא תהוי כמלתא טמירתא אלא גלויה ומפורסמת לכל מכירה חתוכה וחלוטה כדין וכהלכה בלי שום שיור ותנאי כתוב ובלתי כתוב מכירה קטעית לצמיתות לדורות עולם לו ולבאי כחו מכירה להוריש ולהנחיל ולהחסין ולהעביר ולתת במתנא ולמכור ולמשכן, ולעשות בו כחפצו ורצונו וחפץ ורצון באי כחו מכירת עלמין דלא למיהדר בה ודלא להשגאה מינה מן יומא דנן ולעלם מכירה עשויה לזכות ויפוי כח להגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' ובאי כחו באופן היותר מועיל ומספיק לפו“ד וכתחז”ל ומו“מ סילקנו ידינו כחינו ורשותינו ושעבודינו וירושתינו ונחלתינו ויד וכח ורשות ושעבוד וירושת ונחלת באי כחינו מעל כל זכות מולך וחזקת החצר הנז' ואחיזה ותפיסה ושעבוד ושליטה אשר היה לנו ואשר הוה ואשר היה עתיד להיות לנו בחצר הנז' והנלוה ומתיחס אליו סיליק גו”ש ולא שיירנו לעצמינו ולא לבאי כחינו בחצר הנז' שום זכות כלל ואפי' כדי נעיצת יתד אחד יען שכל זכותינו מכרנו והעברנו להקונה הנז' ולב“ך כאמור. וכך אנו אומרים למע' הקונה הנז' לך זכה וקנה והחזק בחצר הנז' ומעתה ומעכשיו ויהא לך ולב”כ כח ורשות מעליא לדור ולהשתמש ולבנות ולסתור ולגדור ולפרוץ ולמכור ולמשכן והלשכיר ולהחליף ולהוריש ולהנחיל ולהחסין ולהעביר ולתת במתנה ולעשות בחצר הנז' בחפצך ורצונך ואינש לא ימחא בידך ולא ביד ב“כ מעתה ועד עולם ומודים אנחנו בפניכם עדים הח”מ איך ברשותינו ומאמרינו הלך הגביר סי' אברהם שניור הי“ו הנז' הקונה וזכה וקנה והחזיק בחצר הנז' ועל גדר ופרץ והועיל במעשיו כהוגן וכתחז”ל.

ומעתה ומעכשיו קם מולך וחזקת החצר הנז' בכל הנלוה ומתיחס אליו באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא עד רום רקיעא למע' הגביר סי' אברהם הי“ו הנז' הקונה ולב”כ למקנה גמור ושלימה לו ולזרעו ולבאי כחו ואחריו אחוזת עולם לדורות עולם ומו“מ אנו מתחייבים חיוב גו”ש כל אחד ואחד ממנו בפני עצמינו ושעבדנו את גופינו ולדעת הראב“ד זלה”ה שעבוד גו“ש, וגם אנחנו מחייבים לב”כ ומשעבדים את גופם חיוב ושעבוד גו“ש להעמיד ולקיים מולך והחזקת החצר הנז' בכל הנלוה ומתיחס אליו ביד מע' הנדיב סי' אברהם שניור הי”ו הנז' והקונה וביד ב“כ העמדה גמורה שרירא וקימת משופה ומרוקה מכל טענה וערעור ומו”מ חייבנו את עצמינו כל אחד ואחד ממנו ושעבדנו את גופינו לדעת הראב“ד זלה”ה שגו“ש כתחז”ל וגם חייבנו ושעבדנו את באי כחנו חיוב ושעבוד גו“ש לסלק ולהסיר ולהדיח ולהפיץ מעליו ומעל באי כחו כל מין מעורר ותובע וטוען איש או אשה בן או בת אח או אחות קטון או גדול קרוב או רחוק יאודי או מעם אחר אשר יקום לערער על החצר הנזבי”ן על המולך בין על החזקה הנז' או על המכירה הנז' וכל הבא מחמתה בטענת ירושה ונחלה או מתנה או מכירה או משכנתא קדומה או בשום טענת איזה זכיה ושעבוד קודם למכירה זו לעולם חיובא רמייא עלינו ועל באי כחינו לסלקם מעל סי' אברהם הי“ו הקונה הנז' ומעל באי כחו סיליק גו”ש בעמלינו והוצאותינו אפי' עד סך שלשת אלפים דור"ו איספאנייא בפשיטות ולא בדרך גוזמא באופן שלא ימשך להקונה הנז' ולא לבאי כחו שום נזק והוצאה מחמת הערעור ההוא ואפי' כדי שוה פרוטה כלל.

והנה אנחנו מו“מ ערבים קבלנים זה ע”ז וזה ע“ז לקיום כל התנאים הנז' ועל כל נזק שלא תבא להקונה הנז' ולבאי כחו עליה דידן ליהדר לסלקו מעליו וכל ההוצאות שיצטרך אפי' עד הסך הנז' יהיה מכיסינו ומממונינו ומכיס וממון באי כחינו באחריות גמורה עלינו ועל באי כחינו. ולביטחון כל חיובינו הנז' מו”מ שעבדנו למע' הקונה סי' אברהם הי“ו הנז' ולב”כ כל נכסין דאית לן תחית שמיא מקרקעי ואגבן מטלטלי דקנינו ודנקנה כולהון יהון אחראין וערבאין ומשועבדין על כל חיובינו הנז' ולקיום מולך וחזקת החצר הנז' ביד הקונה הנז' וביד באי כחו. ומו“מ האמננו עלינו ועל באי כחינו למ' הגביר סי' אברהם הי”ו הנז' ולבאי כחו נאמנות גמורה ומפורשת בשני עדים כשרים ע“כ אשר יאמרו כי הוא זה בעניני המכר הנז' ובעניני העמדתו אשר נתחשבנו כאמור כשני עדים כשרים ואפי' לגבי יתו”ק לדעת מוהרנא“ח ז”ל כל זמן ששט“ז יוצא קיים בלתי קרוע קרע ב”ד מבלי שיצטרכו שום שבועה ק“ו ואפי' ח”ס אלא נאמנים עפ"י דבורם הקל.

וכך אנחנו אומרים למע' הקונה סי' אברהם הי“ו ובאי כחו אי בעית קנה בכספא אי בעית קנה בשטרא אי בעית קנה בחזקה וסבר וקבל הקונה הנז' בחזקה שהחזיק בחצר הנז' כהוגן וכתחז”ל ובכספא שנתן לנו הסך הנז“ל וקבלנוהו מידו ובא לידינו ורשותינו משלם וסמכא דעת הקונה הנז' לקנות בשניהם כי שניהם כאחד טובים ובפירוש הטלו לפנינו עדים הח”מ השתים נשים הנז“ל מ' כורס”י המכו' מירקאדה ת“ם נות בית הח”ר אברהם המכו' בכור דוד הי“ו הנז”ל והאשה מ' רחל ת“ם נות בית הח' שמואל ב”ד הי“ו הנז' טענת נ”ר עשיתי לבעלי.

ובכן אנחנו הבאים על החתום כאשר שמענו את כל האמור בשטרא דנא מפורש יוצא מפי הנשים היקרות מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה ומרת כורס”י המכו' מירקאדה ת“ם נו”ב הח“ר אברהם המכו' בכור ב”ד הי“ו הנז”ל והאשה מ' רחל ת“ם נו”ב החר“ש ב”ד הי“ו הנז' הן תחילה ואח”כ בעליהן הח“ר המכונה בכור הי”ו והחר“ש ב”ד הי“ו הנז' קנינו מיד הנשים הנז”ל תחילה ואח“כ מיד בעליהן קגו”ש במדל“ב בלשון מעכשיו כתחז”ל ע“כ פרט ופרט מהנז”ל ובפרטות על הנאמנות בפירוש וגם נשבעו הנשים הנז“ל תחי' האלמנה הנז' תחי' ואח”כ שתים הנשים הנז“ל ואח”כ בעליהן ש“ת בת”כ על דעת רמב“ה וע”ד הנב“א וע”ד הקונה סי' אברהם הי“ו הנז' הקונה לאשר ולקיים כל הכתוב בשט”ד בלי שום שנוי ותמורה ועל הנאמנות בפרושא אתמר והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' כחו”ח ולא יבוטל ולא יפוסל ולא יורע כח שט“ד לא משום חיסור או יתור לשון ולא משום מחק או גרר או תליא ולא משום לישנא דמשתמע לתרי אנפי ולא משום שום צד ואופן שבעולם אלא הכל יהא נידון לזכות ויפוי כח מע' הקונה סי' אברהם הי”ו הנז' וב“כ עפ”י הפוסק המאשרו והמקימו ואפי' יחיד בסברתו מקובל על המוכרים הנז“ל כמסורה ממרע”ה בה“ם ולעולם תהא יד מע' הקונה הנז' ויד ב”כ על העליונה ויד המערערים כנגדם על התחתונה – וע“ד אמת וצדק חתמנו שמותינו פעה”ק ירושלים תובב“א בחדש טבת דהאי שתא הת"ר ושש ליצירה לפר”ג, והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקים וישר.

הצעיר רפאל ידידיה אבואלעפייא ס“ט    הצעיר מנחם ציון הי”ו ס"ט

אנא נפשאי חיים משה בכר יצחק הי“ו הח”מ בהא מודינא הונשו“ק כמודה בבד”ח על דבר אמת וענוה צדק על אודות השטר חוגי“ט המכר הנז' אשר נכתב בערכאותיהם על שמי כנז”ל לא נכתב בשמי בעבור שאני ביתי הקונה מאת הגוים בעלי החצר. אלא בעבור סיבה שמעלת מר אחי הרב כמהר“א ישראל בכ”ר יצחק הי“ו הוא סודיטו ולא ריעיית עוצמאנלי. וכדי ליפות כח המכר והמקנה הנז' שקנה מכיסו וממונו בחר אחי יפת הי”ו הנז' לכותבו על שמי שאני הוא וויקיל המורשה מאת שתי נשיו הנז“ל. והאמת יורה דרכו שאני אין לי שום זכות ותפיסה ושליטה בחצר הנז' כלל ועיקר מעולם וכבר מע' אחי כמהר”א ישראל ב“י הי”ו מכר באותם הימים החצר הנז' למע' הרב כמהרדב“א זלה”ה מכר גו“ש ומשלומ כר ואני אין לי עליו שום טו”ת על המכר הנז' מכ“ש במכר שקנה הגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' מאת אלמ' הרב כמהרדב“א זלה”ה ומאת בניו ונשיהם כנז' כי הכל עשו יפה בעט“ו והמכר הנז' קיים לעד לעולם ביד הקונה וקם החצר הנז' לו ולב”ך למקנה גו“ש לצמיתות³ לדורות עולם כתחז”ל ומו“מ הנני מתחייב בחגו”ש כתחז“ל שאם ח”ו יארע להקונה הנז' שום נזק לסיבת שככתב החוג’יט הנז' על שמי ומחמתי מו“מ בעבור טובת הנאה טובא שקבלתי מיד הקונה הנז' סי' אברהם מחויב אני לסלק אותו הנזק שלא תבא אליו בשבילי ובסיבתי. והכל בשעבוד כ”נ מקואג’ם דקניתי ואקנה ובנאמנות גמורה ומפו' כשני ע“כ שהאמנתי להקונה הנז' ולב”כ עלי העב“ך ע”כ הנז“ל והכל נעשה ונגמר מידי בקגו”ש במדל“ב מעכשיו כראוי כתחז”ל שקנו אחרים מידי ע“כ הנז' ובפרט על הנאמנות בפירוש דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' ולהיות האמת נהדר”ת ולראיה ביד מע' הגביר סי' אברהם הי“ו הנז' וביד באי כחו ח”ש פעה“ק ירושלים ת”ו, בחדש טבת התר"ו ליצירה, והכל שריר ובריר וקים.     הצעיר חיים משה בר יצחק ס"ט

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

נחנא ב“ד דח”ל ראה ראינו את כל שטר המכר הנז“ל הנכתב ונחתם לפום דינא עפ”י שנים עדים כשרים דחתימי עלה את הכל עשו יפה בעיר“ו כהוגן וכתחז”ל ומהודעין אנחנו איך בידיעתינו והסכמתינו נעשה ונגמר המכר הנז' שמכרה האשה הכבו' מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה ויורשי הרב הנז' הבנים בניו הנז' נשיהם תחי' ואח”כ המה כנז“ל והיות כי אמת הוא שעברו דברים בין האלמ' הנז' ובין בני הרב הנז' ונטפלנו אליהם וגמרנו ביניהם בשלום ובמישור עפ”י התנאים אשר נכתבו ונחתם במעב“ד אשר בידם ומשם בארה ויען כי בכלל התנאים הוא כי מו”מ קבלו עליהם האחרים המבורכים בני הרב כמהרדב“א זלה”ה הנז' הי“ו אחרי פטירת האלמ' מ' לאה למנות את הבת אחותם מ' רינה ת”ם בתולתא אחת היא לאמה הנז' למנותה ולזכותה כחד מניהו ולהיות זוכה כחד מן הבנים להיותה חולקת ביניהם בירוש' חלק כחלק לשלשה חלקים ככל הכתוב ומפורש יוצא בשטר התנאים הנז' והמעב“ד הנז' ומשם בארה. ובכן יומא כי האידנא אשר קנה הגביר סי' אברהם שניור הי”ו את החצר הנז' מידם לאברהם למקנה כתחז“ל שאול שאל האיש הקונה הנז' כח ב”ד יפה בעד הבת הקטנה הנז' אשר ניתנה בה בין חלוקת בין הבנים הנז' באמור כדי שאחר פטירת אמה הנז' ותחלוק עם אחיה הנז' שלא תוכל לערער על המכר הנז‘. ובכן דאתרא למיקם ביד הקונה סי’ אברהם שניור הי“ו הנז' היות אמר”ץ⁴ שבכח ב“ד יפה המכר הנז' קיים בידו מצד הדין ג”כ מפאת הבת היורשת הנז' ולא יהיה לה ולא לב“כ על הקונה הנז' לא עב”כ שום טו“ת כלל ומו”מ בכח ב“ד יפה אבוהון כיתמי סילקנו את זכות היתומה הנז' מעל מולך וחזקת החצר הנז' סיליק גו”ש ולא נשאר להיתומה הנז' ולא לב“כ שום זכות בחצר הנז' כלל ולא שום טו”ת כלל ועיקר. וגם ראה ראינו את ההודיתא הנז' שהודה ידידינו מע' החה“ש פקידא לטב הח”ה חיים משה בכר יצחק הנז' על אודות שטר החוג’יט של המחכימי הנז' שכתוב בשמו והודה שהוא אין לו שום זכות בו כלל ככל הנז“ל. כל זה אמת וצדק הוא ובריר וידוע לכל באי שער. וגם אתבריר לנא חתימות סודיא אלין דחתמין על שטר המכר הנז' דאינון אינון וגם חתימות הח”ר חיים משה ב“י הי”ו הנז' דחתים על העדיתא הנז' דהיא היא אשרנו וקימנו את החתי' הנז' ואת המכר הנז' כתחז“ל וע”ד אמו“ץ ח”ש בחדש טבת התר“ו ליצירה והשו”ב וקיים.

הצעיר חיים בן אברהם גאגין ס“ט    הצעיר חיים משה פיזאנטי ס”ט    הצעיר יצחק פרחי ס"ט

התנ"ך העתיק בחצר הקראים בירושלים.

בין הדברים העתיקים הנמצאים בירושלים העתיקה מצטיין התנ“ך הישן, בבית הכנסת של הקראים בירושלים. כתוב הדר על קלף בשנים שנים טורים על כל דף, מכורך בשני כרכים גדולים, תורה לחוד ונ”ך לחוד.

בשולי הדפים יש הערות וכן ציורים יפים בצבעים שונים. הדרת־קדש לו. וזקנה חופפת עליו.

הקראים מיחסים לו לזמן קדום (עוד יותר מהתאריך הנזכר בו), לא פעם היה נמצא בידי, לא פעם עלעלתי ודפדפתי בו, ובכל פעם הייתי אומר: מי יתנך לספריה הלאומית שלנו.

בסוף הכרך האחרון בדף מיוחד כתוב:

“אני משה בר' מנחם דאלבודגש זלה”ה כתבתי ומסרתי זה הספר הנקרא מקנושיה להנכבד ר' מרדכי בר' יצחק זלה“ה המנו' האורדן דישפונין, ושמתיו בירח סיון שנת שמונים ושתים לפרט האלף הששי המקום יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות, אמן, ויקוים בו מקרא שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב ובו ואז תצליח בדרכיך ואז תשכיל חזק ואמץ אמן סלה”.

ע“א החצר של הקראים בירושלים העתיקה ובית הכנסת שבה – עיין ספרנו “חיי הקראים בירושלים” שהוצאנו לאור בשנת תרפ”ח.

הכתבות העתיקות מהחצר של הקראים הנז' העתקנו בספרנו “אבני זכרון” חלק ד'. ובספרנו “שלש כתובות הבאות כאחת” ופרסמנו כתובה קראית שמוצאה מקושטא מימי ממשלת, שולטן עבדול עזיז.

ספיר וירושלים

אם אתם חפצים לדעת חיי הישוב הישן; לראות באספקלריא מאירה מהלך החיים בירושלים בתקופה הראשונה – שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, הזקנים שבדור, זקני תלמידי החכמים מן המודיעים ולפנים, שהודיע לנו את כל ונוכחת.

הראש והראשון מן הסופרים המצוינים בציון וירושלים, היה הרב החכם רבי יעקב ספיר הלוי⁵ בעל “אבן ספיר” שכל דבריו סולת נקיה, וחותם האמת טבוע עליהם.

מאמריו על ירושלים ויושביה יקרים המה מפנינים, לא יסולאו בכתם אופיר. הן מפאת יקרת מציאותם והן מצד וערך חשיבותם, עוד טרם הלך בסערות תימן, גנז לנו, “מצה שמורה” במגדל הלבנון צופה פני ירושלים. ושלשים יום קודם הפסח, אדר תרכ"ה, דרש בהלכות הפסח בפרק הבא לקמן:

א. מצה שמורה.

לחוקה בישראל כי החרדים למצות ה‘, יאפו המצות מחטים השמורים מעת הקציר. ואחינו היושבים על אדמת ה’ רובם ככולם אך מחטים כאלה יאפו את המצות – האומנם כי לא מעבר לים הוא, להכין חטים בעת הקציר על פסח, ובמה יתפארו יושבי אה“ק אם עושים משמרת למשמרת המצות? אבל, כאשר נודיעכם רק קצות העבודה אשר לאחינו באה”ק להכין החטים, כי אז תדעו לתת להם יתרון הכשר זהירות על שאר יראי ה' הנזהרים בזה. אם באכילתם המרור אין די זכר לעבודת מצרים (כי שם אוכלים למרור הירק הנקרא בלשון התלמוד ובלשון ערבי “חסא” ובימים האלה אין טעמו מר וגם בכל השנה נאכל למעדנים) – הנה באכילת מצה שמורה משעת קצירה יש די זכר גם לעבודתינו ממצרים, כי כמוה עבודת פרך היא הכנת החטים חטים שמורים מעת הקציר באה"ק.

בטרם בא עת הקציר, יתחברו כששה אנשים ויחד יבקשו למו פלאח אחד או שנים ויעשו עמו חוזה כתוב וחתום כנימוס, כי בבא עת הקציר יקצור להם משדהו קציר חטים ובמטה יחבוט השבלים. ובבא יום המוגבל יצאו כולם הכפרה לעמוד על הקציר, ואיש יחידי לא יצא, לא לבד מפני היראה פן יקראנו אסון, כי גם מפני שכבר הורה הנסיון שמן הנמנע כי איש יחידי ואף שנים גם אם יהיו מלאים עינים יוכלו לשמור הפאלחין לבל יתנו בתוך האלומות אשר קצרום עבור היהודי מהחטים שכבר אתם בבית; לא כי כונתם להכשיל את היהודי, כי לא זה דרכם שמה, רק בעבור, כי מנהגם לדוש קציריהם בשור וחמור, והיהודי יתנה עמו כי במטה יחבוט קצירהו, ועל כן ערום יערימו הפאלאחין לתת בתוך השבלים חטים שכבר נדושו; וכאשר תצלח בידם המרמה הזאת, יגש בשמחה אל האלומות וירם את מטהו ויך פעמים ויאמר ליהודי הנה ה' שלח ברכתו, ועתה תראה, הנני זורה את הגורן וימצא כפלים מאשר תרצה, הכי לא תקח גם הנותר? ואם היהודי ישאלהו: הלא זה רגעים אחדים כי החילות לחבוט השבלים ואיך ימצא די, כי אז תחת חביטת ראש השבלים יחבוט ראש היהודי, באמרו כי חשדהו כי ערב חטים מביתו ועינו צרה בהברכה אשר שלח ה' בגורנו – על כן כששה יהודים יחד יצאו בעת בוא הקציר, ואז אם לא יתעיפו עין כרגע יוכלו לבטוח כי לא באה הברכה לרגלם. וכבואם אל הכפר יקבלם הפאלאח בסבר פנים יפות “ולינו פה הלילה – יאמר להם – ומחר נצא השדה ורק שמרו את אשר הבאתם לאכילה כי כלבי המקום הזה זוללים המה ויאכלו כל אשר ימצאו בכליכם”. וכאשר פתר להם כן היה, כי בנפול תרדמה על היהודים אז הפאלאח יגנוב מהם כל אשר הביאו. ויהי כאור הבוקר והמה עודם מחבקים הצורים אשר שמו מראשותיהם, והנה הפאלאח עומד עליהם ויעוררם “קומו נצא השדה כי כבר החלו הקוצרים לקצור”, טרם הגיעו לחלקת שדהו והנה קול ענות דברי ריב בין הפאלאחים ובין הקוצרים “על מה הריב " ישאלו אותו היהודים, “כי לא מהרתם ללכת אחרי – יענם ברעם קולו – ובין כה וכה קצרו הקוצרים חלקת הקמה השמורה אתי לכם, אך אל תדאגו, הנה אלך לבקש ממיודעי כי המה יקצרו מקמתיהם עבורכם, ואם כי באין ספק לא יאותו במחיר אשר קצבתי עמכם, אולם רק חצי היתרון תתנו והחצי עלי, ומה אעשה? ומי לא יבין כי רק מרמה בפיו, ואך עת לחשות היא. בין כה וכה ועת הצהרים הגיעה ופניהם וידיהם בצקו מחרבוני קיץ, ולו היה הבצק מקמח הגיעה לאפותו בטרם יחמץ. היום רד והנה הפאלאח אשר עיניהם כלות אליו, בא ובפיו בשורה, כי נאותו שכניו לקצור עבורם, וימהר לקחת את היהודים ויעמידם זה בכה וזה בכה הרחק זה מזה והם נפוצים על פני השדה כאשר נפוצו אבותינו במצרים לקושש קש לתבן. ויהי כי קצר הקוצר לערך היוצא חצי סאה חטים, ואמר אל היהודי העומד עליו: הנה רב מקצור עוד, מהמעט הזה יצא סאתים חטים, כי ה' צוה את הברכה בקמתי, ולוא יוסיף ברכתו בגרני כי אז יהיה לך מזה שלש סאים. ועתה עמוד פה ואנכי אלך להביא החמור, הנהו שמה! להוליך האלומות הגורנה. היום פנה ואין פאלאח ואין חמור, והיהודים עודם נפזרים לרוחות השדה. וכאשר הכינו הפאלאחין בגורן החטים סמוי מן העין כי תוכל הברכה לשרות, ישובו השדה עם חמוריהם, ובטרם ישאלום היהודים מדוע אחרו מבא, יפתחו את פיהם אשר שמה הקללה והברכה שורה, ויקלל את היהודי לאמר, כי בעבורו הכה את אשתו כי תלך לבקש החמור וכמה יגיעות יגעה עד אשר מצאה אותו, ועתה מהר להביא את האלומות ונטענם על החמור. בשעה הזאת צריך היהודי להיות כחרש לא ישמע קללותיו, כי כל החרדה הזאת יחרידהו הפלאח, לבל יתן היהודי דעתו למשש מתחת האוכף שעל החמור וימצא אמתחת החטים, אשר שמה, כי כן יתנו אמתחת חטים מתחת⁶ האוכף ואם לא יסירה היהודי במששו אחריה, אז בעת יפרוק האלומות מעל החמור יריק החטים מהאמתחת תחת השבלים. הכוכבים נראו על פני השמים והיהודים נקבצו ובאו הגורנה, אך חלילה להם לשבת ולנוח מעט בידעם כי הפאלאחין לוטשים עיניהם, לעת יסיחו היהודים דעתם, כי יוכלו לתת בין האלומות החטים הערוכים להם בטרם באו הגורנה, בין נקיקי הסלעים. ויהי כי נחה מעט רוחם ישלחו אחד מהם להכפר לקנות מהפאלאחין רקיקים ובצים לסעוד לבם כי לא טעמו לחם כל היום, ולהביא שקים ואדרת שער מבתי הפאלאחין לכסות השבלים כי לא ירד להם הטל. והי' כי ישבו היהודים לאכול מאשר מצאו, יבואו אנשי הכפר המה ונשיהם וטפיהם ויסובו סביב היהודים ואחד אחד יגש עם בנו הקטן לבקש מהיהודים כי יתנו מסעודתם כדי טעימה לבנו, אך לא אל הלחם באו, רק להסיח דעת השומרים השבלים, פן תצליח המרמה עתה לתת בין האלומות חטים מביתם. אח”כ יקומו היהודים לכסות הערמה בהשקים ולא מצאו דים, ויבקשו מהפאלאחין כי יביאו להם עוד שקים, “ומה נביא לכם עוד – יענום – הן כל אשר אתנו בבית הוצאנו אליכם, ולא נשאר לנו בלתי האדרת אשר נתכס בה בלילה ומה נעשה לכם קחו לכם גם כסותינו לעורינו”. אז חצים ישארו על המשמר וחצים ישנים בקצה הערמה וככה יתחלפו עד או הבוקר. השמש יצא על הארץ והפאלאחין יבאו סרים וזועפים (אם לא הצליחה המרמה בידם) ומקליהם בידיהם לחבוט האלומות ובטרם יחלו לחבוט צריכים היהודים למשש בחיקיהם ובמצנפת שעל ראשיהם כי גם שם חטים. ומה מאד מוזר לעיני הרואה התעוללות הפלאחין בעת החביטה, סביב הערמה חשוף שת יסבבו וכשעירים ירקדו ויחבטו עדי יצא הקצף מפיהם, ואח”כ יאספו החטים בהשקים מעורב עם צרורות ועפר מחצה על מחצה, וכשובם העירה מחויבים לברך ברכת הגומל, כי פעמים רבות קרה אשר הפאלאחין יחרידו את היהודים גם בחרדת מות, ורק למען אולי יוכלו לבצע מזמתם⁷ לערוב חטים מביתם תוך השבלים. ומקרה אחד נספר לכם קוראים אהובים! –

פעם אחת יצאו כששה יהודים לכפר חיזמע רחוק מירושׁלים כד' שעות לקצור חטים לפסח, והפאלאחין בכל ערמותיהם לא יכלו להביא חטים מביתם לתתם בתוך השבלים, והנם עומדים סביב הערמה מקליהם בידיהם לחבוט האלומות, פתאום ישמעו היהודים כי הפאלאחין אומרים נמהר להכפר להביא חרב וחנית וקנה שריפה, כי הנה הבעדיווינען באים עלינו. כצחוק היה בעיני היהודים השומעים דברי הפאלאחין, כי לא ראו בעדיווינען. והפאלאחין מהרו הכפרה ואחד נשאר עומד על היהודים. עודם מדברים על מחזה שוא הנדמה להפאלאחין וישאו עיניהם ויראו מרחוק שני בעדיווינען מזוינים רוכבים על סוסים באים, ויצא לבם ולא קמה עוד רוח במו. הבעדיווינען באו ויאמרו אל הפאלאח הנשאר: לא לבוז ולשלול באנו, את היהודים האלה אנחנו מבקשים. וקול כיענים במדבר נתנו על היהודים: הוי כופרים, מהרו עברו לפנינו עד מקום תחנותינו ושם נודיעכם דבר, הוי כופרים! לשוא נשקו⁸ כפות רגליהם להניחם, ויעוררו עליהם חניתותיהם כי ימהרו לעבור לפניהם וכשוורים לטבח הלכו בלא כח לפני הבעדיווינען. המה הרחיקו לכת כמיל, והפאלאחין מהכפר נועזו וירדפו אחרי הבעדיווינען וישיגום, ויאמרו להלחם עמהם, וימהרו הבעדיווינען להמלט והיהודים שׁבו עם הפאלאחין הגורנה, ויאמרו הפאלאחין: תחת החרדה אשר מצאה ליהודים הננו כולנו פה וירום איש איש מטהו ויך פעמים וכלה דיש, ואתם היהודים עתה תראו כי המלאכה אשר יעשנה איש ברגעים אחדים ואך בחפץ כפים, לא יעשנה אם נפשו עצלה, מהבוקר עד הצהרים. ויהי כי החלו לזרות החטים אז ראו היהודים כי מקרה הבדיווינען אך מרמה מהפאלאחין היתה להנתיקם מן הגורן, ובין כה וכה הביאו חטים מביתם ויפזרום בין האלומות; כי לא היה צריך להמצא בהשבלים אף החצי מאשר נמצא עתה. אכן גם היהודים הערימו ויחרישו עד בואם העירה ושם השיבו להם גמולם בראשם.

־־־־־־־־־־־־־־־־

ויקח יעקב אבן וירימה מצבה.

התיר והחוקר המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי שחדר בחדרי תימן והביא לנו אבני ספיר ויהלם נתן לנו גם כן אבנים יקרות, אבני קדש מירושלם. נהירין היו לו שבילי דירושלם העתיקה וזכרונותיה הקדומים, והרי אבן אחת עתיקה ממערת קברות כהנים גדולים שנמצאה על ידו בירושלם בשנת תרכ"ה. וזה לשונו בלבנון שנה ב':

ב. ראה זה חדש שכבר היה לעולמים!

ממני תולעת יעקב הלוי ספיר יושב ציון.

ראה נא זה חדש מצאתי דבר יקר עתיק יומין בסביבי עה"ק ירושלם אשר תרי הארץ לאלפים ורבבות מימים ימימה עברו עליו ולא ראו או לא מצאו חזון להבין.

למזרח ירושלם בעמק המלך – או, יהושפט – ברגלי הר הזיתים – או, המשחה – מקום שם קבר נקרא: מערת זכריה הנביא (בן יהוידע הכהן הגדול) אשר עליה גם מצבת אבן אחת גדולה מרובעת אשר חמשים רגל יסוב אותה, ושנים עשר רגל גבהו עד שפועו, ובשמנה רגל משפועו עד הראש, וכלו נחצב כאחד מתוך סלע ההר אשר יסובבנהו משלש רוחותיו, דרום, מזרח, צפון; מעשהו יגיד עליו כי כביר ימים הוא ובצד צפון מהשמאל נכנסים במערה אחרת גדולה ועתיקה מאד, חדר בחדר; כל רואיהם יעידון על קדמות מעשיהן, וצד מערב המערה פתוח נגד חומת ירושלם אין לה קיר שמה רק שני עמודים עגולים עומדים בתוך הנחצבים מסלע המערה גם יחד, בה שלשה אוירים לשני צדי העמודים ואחד ביניהם, ועליה יאמרו ויקראו: בית החפשית שישב בו עזריה – או, עודה – מלך יהודה אחרי נגעו (מלכים כ' 5, 15, דבה"י ב' 26, 21) וכבר באו ציוריהם על מפות תרי הארץ.

והנה ידעתי שעל המשקוף אשר בינות העמודים שכולם נחצבים באחת, נראה דמות פתוחי אותיות עתיקות (אשר לא כן נראה בשאר שרידי קדמוניות בכל אה"ק ) אבל איש לא ידע לקרותם ולבא עד תכונתם, כי שן הזמן הכביר אכלה תואר האותיות; וגם כי קשה מאד להגיע עד המשקוף כי קרקע העמודים גבוה מהגיא יותר מחמשה קומת איש והעמודים למעלה קומה וחצי, ומי ישום נפשו בכפו להגיע עד הראש לדעת את הרשום בחרט ישן נושן – עד שנתעוררתי יעקב יגעתי ספיר ובעזה"י זכיתי ומצאתי פשר דבר, ושמח אני בכל עמלי כי הם לנו לעינים על כמה חקירות בקדמניות. וידעתי כי כמוני כמו כל חובבי ארץ ה' ושרידי חרבותיה ישמחו על המציאה הזאת. והנני מציג בזה כמו שהם שמה בשלשה שורות מה שיכולתי לקרות ולהעתיק היטב והשאר בנקודות המורת על הנמחק.

שורה 1 נק.. (בר) וה…ר.. לאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן

   2 י.. יספ… ספ… ואלעזר בני חנניה

   3   מבני חזיר

זה האיש ראש המשפחה חזיר היה כהן ראש בית אב למשמר שבעה עשר בכ“ד משמרות שהעמיד דוה”מ בביהמ“ק, והיה הראשון מבני איתמר בן אהרן הכהן (דבהי"א 15, 24), והאנשים הנקובים בשמותם לראשונה היו בתחלת בית שני בימי עזרא נחמיה, כי איזה מהם נזכרים שמה (נחמיה י"ב, 42) חניה, נזכר בתלמוד (סוף מנחות), וביוסיפון ובדברי פילון האליכסנדרוני שהיה אביו או בנו, גם דודו של שמעון הצדיק הכהן הגדול (בימי אלכסנדר המקדוני) והם קוראין לו: חוניו” ופה מפורש: חניה" –; וגם ראיתי על מטבעות עתיקות בכתב שומריני, מצד א' שמעון הכהן" ומצד ב' אלעזר הכהן" ואחרות: יהודה הכהן". (הגדולים ), וכתוב שם: שנה ב‘, ג’, ד'. לגאולת ציון, ירושלים, לחירות ישראל"; והחוקרים אמרו שהם: המכביים“. לפי דעתי הם הכהנים הראשונים ששמשו בתחלת בנין בית שני אחר עזרא, אשר בימיהם נכון לומר: לחירות ישראל, לגאולת ירושלים” ע“י כורש, דריוש. אבל בזמן המכביים כבר נתפשט המנהג בכל ישראל למנות השׁנים בכל דבר למלכות יונים (אלכסנדר מוקדון) ויש לי בזה דברים ארוכים ויבואו אי”ה במקומם המיועד להם.

והנה זכינו לדעת מזה, שהמערה הזאת היא: מערת קברות כהנים גדולים" לא, בית החפשית של עוזיה המלך (כמאמר עמא דבירושלם). והידיעה הזאת תאמץ זרעותינו להחזיק, בהקבלה הנושנת, כי הציון הגדול המפואר שאין כמוהו שבצד המערה הנז' שהוא ציון קבר: “זכריה הנביא הכהן הגדול” (דבהי“ב כ”ד, 20); אחרי שנודע לנו כהיום שהמקום הזה היה מקום קבר למיוחשי כהונה וראשי משמר, וכן (קרוב לודאי ) כי טעות הוא בידינו, מה שאומרים בירושלים על ציון אחר נפלא מאד סמוך וקרוב לציון הנז' מצפונו, וקוראים לו: “יד אבשלום” (שמואל ב' יח 18). כי גם הציון הזה הוא של קבר מ' מהכהנים ההם. גם מה שאומרים בירושלים על מערה אחת גדולה בצפון העיר בהמשור אשר מנגד לשער שכם (באב אל עמוד) ששם קבור שמעון הצדיק וקוראים לה: “מערת שמעון הצדיק” ובכל שנה בל"ג בעומר יוצאים שמה כל בני העיר אנשים ונשים וטף, כמו שעושין היום במירון אצל קבורת רשב“י, ושם יש זכר לדבר, ופה אפי' סימן לדבר אין. ובאמת לא אדע אבן פנה לבנין כוזב הזה; וכאשר קראו שם למערה הסמוכה לה שהיא מערת כלבא שבוע, בעבור ציורי האשכלות וצלילי לחם המצוירים על משקוף פתח המערה, אשר יאות לכלבא שבוע שהיה מכניס אורחים. – ואולם אחרי הודיענו ה' את כל זאת לדעת של מי היא המערה שאצל זכריה הנביא כנז‘, משמות המפתוחים הנקובים בשמותם על משקוף העמודים כנז’, יותר קרוב לאמר ששם כמו כן משכן הצדיק שמעון הכהן הגדול. רק זאת תעמוד מנגד, כי הלא על המערה חקוק: " מבני חזיר” וחזיר הוא מבני איתמר, כפי הנראה בדה“י, שמונה שם ששה עשר משמרות לאלעזר ושמנה לאיתמר וקחזיר חזיר בשבעה העשר שמזה מוכח שמבני איתמר הוא (ואינו מוכרח כ“כ אם הששה עשר שמנה בראשונה הם מבני אלעזר, והשמנה שאח”כ הם מבני איתמר) ושמעון הצדיק היה מבני אלעזר בן אהרן הכהן, ולע”ע אין העת מספקת לי לחקור עוד בזה.

המשך מאמריו של רבי יעקב ספיר, על ירושלם העתיקה – בחוברות הבאות.

רבי יעקב ספיר הלוי ז"ל בעל “אבן ספיר”

מגרש שׁמעון הצדיק. אשר לעדת היהודים בירושלים.

אחד המגרשים ההיסטוריים שהמון זכרונות קדומים קשורים בו הנמצא בקרבת העיר העתיקה בירושלים עיה“ק, סמוך למערת כלבא שבוע, הוא “מגרש שמעון הצדיק” אשר לפי המסורת המקובלת בעם, בו קבור התנא הנ”ל שהיה כידוע משיירי כנסת הגדולה ואחד האישים המצוינים בדורו, דור דעה ובינה והשכל. חלקת אדמה זו המשתרעת מדרך המלך ועד המקום בו נמצאת חורבה של בית תפלה עתיק, היתה שיכת ליהודים במשך כל הדורות, וראיה לדבר כי הערביים תושבי הארץ היו קוראים את המגרש הנז' בשם “אל יהודיא”⁹ ואת יום ל“ג בעומר, החג היהודי הלאומי והעממי שבני עדות המזרח בירושת”ו חוגגים אותו ברוב פאר והדר, פיהם יקבנו בשם “עיד אל יהוד” וכמו הישמעאלים כך גם הנוצרים באים תמיד ביום הזה מדי שנה בשנה לראות ולהתבונן בהמונים החוגגים לרבות גם נשי הישמעאלים הקונות להן מושב קבוע על גבי הגבעה שממול מגרש שמעון הצדיק.

תנועת הבקורים במגרש הזה מתחילה בקרב אנשי ירושלים, ביום ל“ג בעומר בבקר וכן באסרו חג של שבועות. ימים אלה הם מיועדים ע”י הישוב היהודי בירושלים ובא“י בכלל לתפלה ולבקורים על קברי הצדיקים ר מאיר בעל הנס זיע”א בטבריה ור' שמעון בן יוחאי ובנו ר' אליעזר במירון. בעלי היכולת שאינם חוששים בטרדת הדרך הארוכה והרחוקה נוסעים לטבריא ולמירון, אבל כל אלה שמסבות שונות אינם יוכלים לנסוע, משקיטים את געגועיהם העזים בתפלה ובבקור במערת שמעון הצדיק. נשים צדקניות מכינות מאכלים קלים ובלוית כל בני המשפחה תצאנה לבלות את היום בנעימים באויר החפשי, תחת שמי ירושלים הזכים תמיד, על יד קבר התנא ההומה מאדם. המבקרים הם מסוגים שונים. מהם באים לשפוך שיח לפני הקבר הקדוש, ומהם לבלות בסביבת בני המשפחה, בשירים ובפזמונים, במלוי מצות הנחת פאות הראש של הילדים הרכים בשנים בני שלש, וכו', רמז לפסוק שבתורה, ראשית הגז לכהנים. –

מערת שמעון הצדיק החצובה בסלע לרגלי הר נמוך שבאמצע המגרש, היתה מאז ומקדם נחלת בני ישראל כאמור, אך בעל כל שאר המגרשים בסביבה הזו אחד הישמעאלים, רגיל היה להעיק ולהציק את המבקרים היהודים ע“י המון תלונות והאשמות כוזבות, שהם משחיתים את האילנות ואת התבואות ולשם “תשלום הנזק” היה גובה ולוקח גרוש צאג לנפש מכל איש ואשה וכו' המבקרים את המערה. בשנת תרל”ו הציע פחת ירושלים לעדת היהודים שיקנו את המגרש והמערה שבתוכו, יחד עם האילנות וכל אשר לו. הצעה זו נתקבלה ברצון מצד היהודים, ולשם כך התאמצו ואזרו חיל כדי לאסוף את הכסף הדרוש לתשלום המגרש. הקניה הזו נעשתה בשותפות בין שתי עדות היהודים בירושלים, עדת הספרדים ועדת האשכנזים. הדבר עורר שמחה רבה בלב כל יהודי, כי הנה היה מגרש הצדיק, שנמצא עד אז בידי ישמעאל – נחלה לישראל. ויקם השדה אשר השתרע על שטח של עשרים ושמונה אלף אמה מרובעות, וגם שמונים אילנות זיתים שבו למקנה ולאחוזת עולם לעדת היהודים בסכום של חמשה עשר אלף פרנק בערך, ושנמסר לידי בעל האחוזה באמצעות מג’ליס אל אידארה, מקום מושב הפחה וראש השופטים ע“י טובים השנים עסקני ירושלים הותיקים החכמים, ח”ר משה בן ווינסטי פקיד לעדת הספרדים בירושלים, והר' בנימין בינ“ש סאלאנט, והר”י ריבלין מיופי כח מטעם עדת האשכנזים.

בו ביום נכתבו ונחתמו שטרי המקנה בדרך רשמי, ובהם נאמר: איך שהרב החכם באשי ר' אברהם אשכנזי מצד עדת הספרדים, והרב הכולל ר' מאיר אויערבאך מצד האשכנזים קנו את השדה והאילנות אשר בו, ועליהם הוטל לשלם 12 קיראט לחלק הספרדים ו־12 קיראט לחלק האשכנזים. המגרש נרשם בתור וואקף־הקדש עולם לעדת היהודים בירושלים, ואין רשות לאיש לערער על זכותם בנוגע לאחוזתם זו.

־־־־־־־־־־־־

בקשר עם זה יש לנו לפרסם התעודה הבאה לקמן:

ביום ה' א“ך טוב לחדש אדר שעבר הוטל הגורל על שני החלקים, על פי כתבי הפשר שנכתבו ונחתמו מאת מע”כ הרבנים הגדולים ראשי ומנהלי שתי הכוללות ק“ק הספרדים וק”ק אשכנזים הי“ו, ויצא הגורל הראשון לכוללות האשכנזים הי”ו כל רוח המזרח של השדה כולה מצפון לדרום, “זולת מקום המערה של שמעון הצדיק שישאר בשותפות לכל קהילות ישראל הספרדים והאשכנזים, יחד עם השדה הפנויה אשר לפני המערה ואשר על גבי המערה וכפי הרשום בהפלאן מעלד”ז. “ולהם לבדם יהי” כל צד המזרחי הנשקף על פני ירושלים, וגם החלק של 1927 אמות אשר בקרן הדרומי, “להם יהי”, וככל המבואר בהפשר הנז‘. והגורל השני לכוללות הספרדים הי“ו יצא כל רוח המערב של כל השדה כולה באורך מצפון לדרום”, זולת מקום המערה השניה הנקראת פרנסה, ואשר לפניה ואשר על גבה, וכפי הרשום בהפלאן מעלד“ז, “ויהי” להם לבדם כל צד המערבי והכל ע”פ הפשר הנז’, ועתה תחלק השדה על פי הממשלה כנימוס. ועל החלק האמצעי ששם המערות והמקומות הפנוים שלפני המערות ושעל גביהם, יקחו שני קושאנים אחד לספרדים על י“ב קיראט, ואחד לאשכנזים על י”ב קיראט. ולאות אמו“ץ באנו עה”ח על הגורל שנעשה¹⁰ בפני כולנו הח“מ באמת ויושר, מורשי שתי הכוללות הנז‘. יום הנז’ פעה”ק ירושלים ת"ו.

שמואל מוני זילבערמאן    אלימלך פרלמאן    יוסף ריבלין

הנחת אבן הפינה לשכונת אחינו הספרדים בחלקת השדה אשר אצל ציון קבר “שמעון הצדיק” היתה בחדש תשרי תרנ"א, בנוכחות ראשי הרבנים וטובי העיר.

הכסף לבנין הבתים האלה נאסף ע"י הרב המופלא רבי שלמה סוזין מאחינו הנדיבים בגיברילטר, קאזא בלאנקא, מאזאגן, אזימור ומוגאדור, בהיותו שם בשליחות כולל הספרדים, ויתנדב לאסוף נדבות מיוחדות למטרה הזאת בלי כל תשלום גמול, וה' עזרו ויאסוף כעשרת אלפים פרנק אשר מסרם בבאו ירושלימה ליד ראש הועד הבנקיר סי' חיים אהרן ולירו ובם החלו אז לבנות בתים אחדים. הרב סוזין התנדב אז לעשות תעמולה לגמור את אשר החלו: לבנות בתים רבים במקום הזה אשר יותנו למושב לעניי עם בגורל אשר יוטל חליפות אחת לשלש שנים.

האם והילד…¹¹

בחיק יולדתו הילד ינוח,

ישכב בעצלתים על ברכיה סרוח,

רעבונו ישקיט ממיץ־דדיה

וצמאו ירוה מדם־עורקיה…

לקול בכיתו תעור אם־רחמניה –

להשקיט בכיתו תעביר שינה מעיניה,

תמהר חלץ השד תניקהו

ובנועם שיריה תשוב תישנהו.

אף כי כפיו תלחצנה שדה

צפרניו החדות תשרטנה דדיה,

בכל זאת לא תחדל המינקת

בל תשים לב, אם אם בן חובקת…

כח¹² מיום גיחו מרחם, ירחים עברו

ומספרם הגידו כי כבר שנתים חלפו,

הילד היה לנער, גם שניו חצצו

והמה פעמים דדיה ימחצו

אויה לי כי על כל מאכל יניע ראשו,

אות היא כי בכל אלה בחלה נפשו,

"ואיך יגמל בנינו – יעתק משדים

ומבלעדם, איך ישאר הוא בחיים?…"

ככה תאנק האם, תחרד האומנת

ולאישה (אבי־הנער) בדמע מתחננת,

"הרגעי רחמניה, אל נא תתמוגגי

הן ככל הילדים בנינו ולמד תדאגי?

הכיני גם את, אם טובה, עוגת־רצפים

די חלב־עזים ונופת־צופים,

והטיפי לענה על מבוע הלכו –

אז ימאס לחם עצלות וידאג אל טובו…

מכתב מהרב המזרחי ד“ר אליעזר הלוי ז”ל משנת תרי"ט

לאחד מילידי ירושלים הר' יצחק פ“ח רוזינטאל ז”ל¹³

ע"א בנין שכונת “משכנות שאננים” על מגרש כרם “משה ויהודית”.

“בעזה”י. פה ק“ק ברייטוין כ”ב תמוז התרי“ט לבי”ע.

החיים והשלום בל ימוט מאת ידידי הרב מופלג מו“ה יצחק פ”ח ראזענטהאל נ“י בעה”ק ירושלים תוב“ב אכי”ר.

אחד"ש אבא לשאל ממני שאלות שתים ושלש ולבקש שימחול להודיעני כל דבר ודבר לפי האמת והצדק:

הכי אמת הדבר שמושל העיר צוה לחדול מהקים הבתים על כרם משה ויהודית? מאיזה טעם ציוה לחדול מעשות דבר טוב, מה מה תרופה יש למצוא להסיר מחשבתו הרעה כמה אנשים עושים בעבודה תחת משמרת ראש הבנאים הכי אמת שיש לו מאה אנשים העושים בהעבודה? כמה מספר האבנים שהכינו לבנין? הכי כבר הכינו מספר האבנים לכל הבתים? הכי כבר נעשו ונגמרו הבורות להמרחץ והמקואות ולמים לשתות בשביל יושבי כל הבתים? הכי נעשו ונתקנו כבר הדרכים אשר יוליכו להבים – יען כי דבר נחוץ הוא זה לטובת אחינו לדעת כל הענינים האלה. יהי נא חסדו להשיבני מהר, ויחוה דעתו על כל פרט ופרט. וערכתי הדברים האלה לא על פי מצות השר שיחי', כי אם מדעתי ומלבי כי נפשי מרה עד מאד בראותי את כל כסף הקדשים הולך לאבוד.

שמחתי לשמוע שבנו היקר חזר לביתו לשלום. יהי ה' אלקינו עמנו להסיר כל יגון ותוגה ממנו ויוציאנו מאפלה לאורה. כעתירת מוקיריו,

דר. אליעזר הלוי

הר' יצחק פ"ח רוזינטאל ז“ל נלב”ע בירושלים

וימחול לפרוס בשלום הרבנים המפורסמים הרב וכו' מוה“ר ישעי' נ”י (ברדקי) הרב וכו' מוה“ר שמואל סלאנט נ”י ".

ועוד טרם היה “בן משק בית השר” כבר בקר “החובב” הזה את עי“ק וזה היה בשנת תקצ”ח, בהיותו במצרים במלאכות חברה מדעית בריטנית, סר גלילה לראות את שלום אחיו, וזה היה בעת המהפכה¹⁴בימי “הבזה השלל”. וברוחו הכביר ובידיעתו הרבה בשפה ערבית היה כמלאך שליח במרום לחזק מעט את רוחם הנדכא" (הרא"מ לונץ בזכרונותיו) וגם ממנו שללו את בגדיו וכל אשר לו ובכ“ז נעתר להפצרת ראשי העדה לבלי לעזבם עד אשר יעברו ימי הזעם, ורק אז עזב את אחיו האומללים וילך ירושלימה עטוף בבגדים בלואים של ילידי הארץ, עד כי ראש העדה הרב ר' ישראל חשבוהו בראשונה לרועה ערבי (מכתביו בהדביר), ובשעה השניה אחרי שהתראה עם מונטיפיורי ברומה ויהי לו למליץ למזכיר, שבו שניהם לאה”ק. ואז היה הרוח החיה בכל המפעלים הטובים של השר מונטיפיורי במשך ימי חייו, והכל נעשו על ידו ובהתעוררותו.

יהי זכרו ברוך!

התפלה אצל הכתל המערבי

תפלה רשמית, מטעם המלך הקושטאי בתקופה הראשונה.

זה היה בשנת תר"ל. עת צרה היתה אז להישמעאלים בקושטא: צרה־חשאית – שהעיקה והציקה אותם מכל צד ועד בית המלך הגיעה. ותבוא פקודה אל הפחה בירושלם, אל הקאדי ואל המופתי כי “היהודים נתיני בית עותומן, יערכו תפלה מיוחדה לפני ה' אצל כתל המערבי ביחוד הקטנים, נערי בית ישראל מכל חדרי בתי תלמוד התורה יבואו עם מוריהם והוריהם לשפוך שיח לפני ה'”.

מה נהדר היה המחזה! ארבע מאות ילדים ספרדים ואשכנזים יצאו מבתי תלמוד התורה עם מוריהם, הוריהם משגיחיהם ומדריכיהם, ספרי תהילים בידיהם, שורות שורות הלכו במשמר אנשי הצבא, משמר של כבוד. הפחה וכל גדולי הפקידים יחד עם ראשי הרבנים כבר היו נמצאים על יד ה“כותל”. התפלה המיוחדה הזאת נערכה ברגש קדש עד כי מעיני זקני הישמעאלים שבאו גם הם להיות נוכח בתפלה הזאת זלגו דמעות. ילד, אחד בכר נסים כהן, עלה על כסא על יד הרב, ובקול ערב ונעים קרא מתוך הכתב תפלה מיוחדה בעברית ותורכית. בפרכוס ובהשתתפות נפש הביע כל מלה ומלה שעשה רשם גדול וחזק על הנוכחים עד שנגש אליו הפחה ויהדק ידיו בחבה והביע לו את רגשי נפשו. החזן שר “הנותן תשועה למלכים”, וראש הרבנים ברך ברכת “מי שברך” להשולטן לשריו ויועציו, להפחה וראש דת המושלמי. ובז"ה תם החזיון.

אנשי הצבא, משמר הכבוד, לוו את ה“גדוד הצעיר” עד רחוב היהודים. זה היה ביום הששי י“ד איר תר”ל.

הגניזה בירושלם עשירה היא בעובדות כאלה. ועוד נשוב לפרסם תעודות ומכתבים רשמיים המכילים בהם הבעת תודה וברכה בעד התפלות שנערכו ביחוד על פי בקשתם אצל הכותל המערבי.

מקדמת דנא ידעו הישמעאלים כי המקום המיוחד לתפלת ישראל, המקום הקדוש והמקדש לעם ישראל הוא: כתל המערבי!

הכניסה למערת המכפלה

על יד דרך סמטאות צרות וחשכות “בעיר האבות” באים אנו אל השער החצוני של מערת המכפלה בקרית־ארבע היא חברון.

הישמעאלים לא היו נותנים, כידוע, ליהודים להכנס אל חצר מערת המכפלה בחברון, גם לשר ר' משה מונטיפיורי ולרבים כמוהו לא נתנו רשות להכנס¹⁵ והיהודי הראשון בזמננו שבקר ב“מערת המכפלה” בדרך רשמי היה אחינו השר המנוח מר יוסף קריגר, מי שהיה בירושלים לפני כארבעים שנה המליץ ומזכיר הממשלה הטורקית בימי ראוף פחה הנאור.

השר יוסף קריגר ז"ל

אז הופיעו בירושלם שני נסיכים גדולים: הנסיך ג’ורג', נכדה של המלכה וויקטוריה ובנו של אדוארדו שהיה אז יורש העצר, ואחיו הצעיר ממנו, רוברט, ואחרי אשר בקרו בירושלם נסעו חברונה, בלוית הפחה ומזכירו היהודי מר יוסף קריגר אפנדי, לבקר במערת המכפלה. חוץ ממנו לא נכנס אז שום יהודי פנימה בדרך הרשמי.

אמנם יודעים אנו, שנכנסו יהודים אחדים אל המערה פנימה גם “בימים ההם” ימי ממשלת העריצות, ודוקא ברשות ובלוית השיך הגדול, אבל זה היה בעד מלוא חפנים. הכניסם בחשאי, בסודי סודות, בחשכת הלילה בעטיפת ישמעאלים ויצאו בשלום בלי פגע. אך לאחד מהם קרה אסון. הישמעאלים פנימה הרגישו בו “נשמת יהודי” ויתנפלו עליו ויכוהו מכת מות וכל עוד נפשו בו הוציאוהו משם, הקונסול הפרוסי, שחסה בצלו, הוליכו ירושלימה בלוית שוטריו ומשרתיו.

ואביו של השיךְ הזה ספג פעם סטירת לחי הגונה, בנוכחותו של הנסיך פרידריך ווילהלם, יורש העצר של מלך פרוסיה, בשעה שהלה ביקר במערת המכפלה בח כסלו תר"ל.

זקני ירושלים עודם זוכרים את הדבר: ביום הששי בבקר נסע הנסיך עם השרים אשר אתו בלוית הפחה לבית לחם, ומשם נסעו חברונה ויבואו אל מערת המכפלה פנימה ויתאחרו שמה כשעה. כאשר אמר הנסיך לצאת את המערה, אמר לו השיך העומד על משמרת המערה: אמנם יש לך “רשיון מיוחד” לבא אל המערה, ואולם היש לך גם “רשיון” לצאת? כשמוע הפחה את הדברים, מיהר ויך אותו על הלחי מכה גדולה ונאמנה, ויאמר כי עוד נכונים לו שפטים. –

רבי שמואל בר' שמעון ז"ל מספר לנו, כי היה במערה בשנת 1210 ואמר, כי ירד כארבע מדרגות בדרך צרה מאד עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד.

על גבי המערה עומד עתה, בית מסגד לישמעאלים, לפנים היה כנסית הנוצרים שבנו נוסעי הצלב בשנות 1167–1187.

רבנו עובדיה מברתנורה בדברו במכתביו על “מערת המכפלה”, אומר: וחלון קטן יש מחוץ לחומה אשר על גבי המערה ואומרים שהחלון ההוא יורד למטה נגד קברו של אברהם אבינו ושם ניתן רשות ליהודי להשתטח ולהתפלל נוכח החלון ההוא".

כבר העיר ע“ז הר”מ לונץ: “איננו חלון כ”א חור. ועד היום יש רשות ליהודים לבוא עד המקום הזה (המעלה השביעית), דרך החור משליכים פתקי בקשה על כל צרה שלא תבוא.

ר' בנימין הנוסע מספר לנו בספרו “מסעות ר' בנימין”, לונדון 1907: “ובעמק בשדה המכפלה שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין ש (st) אברם והיא היתה כנסת היהודים בימי הישמעאלים. ועשו הגויים שם ששה קברים ע”ש אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים לתועים קברי האבות ונותנים שם ממון". אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה יפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן השניה עד שיבוא אל השלישית, והנה שם ששה קברים קבר אברהם יצחק ויעקב, ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה, ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים, על קבר אברהם חקוק: זה קבר אברהם, ושל יצחק: זה קבר יצחק בן אברהם. ושל יעקב: זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו. ועל האחרים, זה קבר שרה, זה קבר רבקה וזה קבר לאה. ובמערה מדליקין שם עששית אחת ובכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל שהיו מביאין שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו ומניחין אותו שם עד היום הזה. וחוצה בקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם אבינו,

אלה המה הדברים מר' “בנימין הנוסע” במאה הי"ב.

־־־־־־־־־־־־

בהנ"ו

בהיות כי סמוך ממש לק“ק בית הכנסת הגדולה יב”ץ, יש חצר קטן ובור מים לרוח דרום מהק"ק הנז' אשר נקרא חצר שונינא.

והנה החצר הנז' יש כמה שנים שגבאי הק“ק הנז' ממשכנים החצר במכר בשכירות ועתה עשו אותו משכנתא בגבייתא למע' כמוהר”ר משה יאודא מזרחי ז“ל בסך חמשה אלפים ושני מאות וחמשים גרושי' למשך ט”ו שנים נומ“י מר”ח כסלו התרכ"ז כאשר מפורש בשטר המשכנתא אשר ביד יורשי כמוה“ר ראי”ם הז“ל הנז' ועתה רצו איזה בעלי חובות שיש להם חוב על הק”ק הנז' למכור החצר הקטן הנז' לצמיתות ולפרוע דמי המשכנתא הנז' והשאר לקח לחשבון חובם. ואנחנו חו“ר ופו”מ כו' עקו“ת ת”ו, עכבנו בידם בטענה מספקת כי החצר הנז' שייך מעיקרו כו' עוק“ת ת”ו, ואין להם שום זכות למכור ולמשכן גבאי הק“ק הנז' אלא שפומ”י כו' עקו“ת ת”ו, נהגו טובת עין עם הק“ק הנז' למען יהי' להם מעט ועזר וסיוע ללוות איזו סך על החצר הנז'. אבל עתה שרצון הבע”ח למכור אותו לצמיתות אין שום כח בידם. ועל זה נראה בעיני ידידינו נאו“ע הגביר השר רצ”ו סי' יעקב ואלירו יצ“ו לאהבת השלום לעשות מילתא דשויא לתרוויהו ויען היותו מע' הגביר יצ”ו הנז' גבאי הענים כידוע עלה ברצונו הטוב לפרוע דמי המשכנתא הנז' הסך חמשה אלפים וב' מאות וחמשים אריות ולהשלים על הסך הנז' עד מאה נאפוליאונים זהב ולפרוע בשארית הסך להבע“ח שחייבים הק”ק להרב המופלא רב משרשיא כמוה“ר משה מיוחס ז”ל ושאל מאתנו שנבא עה“ח כי החצר הנז' שייך דווקא לכיס העניים לדור בו עניים ואלמנות ואין לכו' עקו”ת ת“ו שום אחיזה ושליטה בחצר הנז' ולא יחולו עליו שום שעבוד כו”ע מצד כו' עקו"ת שהוא פודה בו מכיס חלק העניים אשר בידו.

ובכן מ“א הח”מ חו“ר ופו”מ כו' עקו“ת ת”ו הוראה גשו“ק שאף שהיו לכו' עקו”ת ת“ו איזה זכות בחצר הנז' בהיותו אפשר שוה יותר ממאה נאפוליאון עכ”ז יען שהגביר רצ“ו סי' יעקב ואלירו יצ”ו פדה אותו מכיס העניים וותרנו אנחנו זכותינו ויהיה החצר הנז' הקדש תמיד כל הימים לדורות עולם לדירת עניים כנז' ולא ימכר ולא יתמשכן כו“ע כל הנז' נעשה בקגו”ש במדל“ב כתחז”ל ע“כ הנז”ל ולראיה ביד סי' יעקב ואלירו יצ“ו ח”ש פעיה“ק ירוש' ת”ו בש"א לח' סיון התרל"א וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' וינסטי ס”ט    הצעיר שלמה אמזלאג ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

כרמיה – בכר – לופו

ביום י“א אדר תרפ”ח הרציא מר שמואל לופו במועדון הסתדרות “חלוצי המזרח” בירושלם ע"א האדם הגדול פרקליטו של ישראל מר “אדולף כרמיה” (1796–1880).

פתח בכרמיה ואמר:

“ועד הסתדרות חלוצי המזרח בקש ממני להרצות על אודות כרמיה. בתור איש מהדור העבר שהכיר את כרמיה מקרוב ומרחוק, במשך זמן למודיו בפריז, כמו שהכיר גם את כל מיסדי הכי”ח ואשר שמע אחדים מנאומיו קבלתי ברצון את התפקיד הנעים הזה בכדי להסביר לנוער החדש מי היה כרמיה, איזה מקום תפס בהסטוריה הצרפתית, ביהדות ובאונשיות, במשך כל ימי חייו, שהם שרשרת ארוכה של פעולות מזהירות. הרצאתי תחולק איפה לשלשה חלקים: א. כרמיה עורך דין ומדינאי ב. כרמיה נשיא האליאנס, ד. אהדתו לבתי הספר ואהבתו לארץ ישראל“. ההרצאה כולה נתפרסמה בספר מיוחד ע”י ועדת התרבות שעל־יד הסתדרות חלוצי המזרח בירושלים.

וסיים בבכר וגמר:

“תרשוני רק להוסיף מלה אחת ולשתף לזכר אדולף כרמיה את שמו של האיש שפעל וטרח כל כך הרבה לטובת יהודי ירושלים וארץ ישראל האיש שחוגגים עכשיו בניו־יורק את חג היובל של שמונים שנה לחייו, שמו של נסים בכר, האיש המוכשר והראוי לתהלה שחכי”ח שלחה אותו לכאן, שנתים ימים אחרי מותו של כרמיה, בכדי ליסד בית“ס לתורה ולמלאכה. חבתו והתמסרותו הבלתי מוגבלות לבני דתו ידועות לכל יהודי א”י.

אנחנו מביעם לו מרחוק את אחולינו הלבביים. בזמן שלא נמצאו בארץ משכילים וחברות של חסד היה עסקן צבורי ממדרגה ראשונה.

חוג פעולותיו לא היה כל כך רחב בשדב עבודות של כרמיה, אבל כמוהו הוא היה The right man in the right place שניהם יכולים לשמש לנו בתור מופת ומשל. אם לא נוכל להיות ככרמיה אפילו כנסים בכר, אבל כל אחד מאתנו צריך למלא את חובתו, כל אחד יכול וחייב, בתוך חוגו, בגדר אפשרותו, להיות מועיל למשפחתו, לאחיו, ולאנושיות".

מר נסים בכר הי"ו יליד ירושלם

מיסד ומנהל ביה“ס התורה והמלאכה לח' כי”ח בירושלם

מר ש. לופו ידוע למדי לקבל העברי בא"י בכלל ולבני ירושלים בפרט, בעבודתו הצבורית המאומצת ובהתמסרותו הרבה לטובת הכלל. כמעט שאין מוסד אחד בירושלים אשר ה' לופו לא הוזמן להשתתף בפעולותיו, היות וכלם רואים עי אישיות מופתית המסמלת את טבוע, רוחו, יחסו, מתינותו וסבלנותו של הקהל היהודי הספרדי בארץ.

גם בעבודתו בגולה נחל לו שם. עודו בגיל צעיר הוטל עליו מטעם חברת כי“ח ליסד בית ספר בפיליפופולי (בולגריה) ולעמוד בראשו. אח”כ עבר לאדריאנופול, ונהל שם את מוסדות החנוך של חכי"ח במשך כ' שנה.

זמן פעולתו בעיר הנ“ל, נחשב לתור הזהב של עסקנות הצבורית בגולה. פה רואים אותו כמנהיג העדה, מארגן, מטיף לסדר, מחנך את הקהל, מיסד אוגודות והוסתדרויות להפצת תורה ודעת וחברות להשתלמות עצמית ולעזרה הדדית. בשנת תרס”ג עלה ה' לופו לארץ בתפקיד מסוים מטעם חכי“ח, לנהל את בית הספר החקלאי “מקוה ישראל” ובמשרה זו כהן עד שנת תרע”ד. בערב המלחמה העולמית עבר לירושלים לעמד בראש בית הספר למלאכה של החבר הנ"ל, ומאז הוא ממשליך לשאת בעולו עד היום.

בתור מנהל המוסד הזה, עשה הרבה להתפחותו, ויצעידהו לקראת הרוחה והרחבה. כידוע, ממנו יוצאים שנה שנה עשרות חניכים מזויינים בידיעת ובהכשרה מקצועית וגופנית יסודות שארצנו כה זקוקה להם. גם בהיות מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל, הראה הבנה רבה בתפקידו. הוא חנך את תלמידיו כאב רחמן, ויורם להיום אזרחים טובים, נאמנים וקשורים ברגשי אהבה לארץ המולדת, עם ישראל ולשפת ישראל. עאז כן עתה, הוא ממשיך לכת בדרכו אשר התוה לעצמו. מדותיו המצויינות של ה' לופו באו לידי בטוי והבלטה בשדה העבודה הצבורית ביחוד במדך תשע שנות כהונתו בנשיאות ועד עדת הספרדים בירושלים, יסודות העדה הנ“ל התערערו בזמן מלחמת העולם, ואין לתאר את רוע מצבה אז, ואת מרבית סבכיה וגדל חובותיה. ברגעי מבוכה אלה התיצב מר לופו בראשה, ויאחד בידו באמיצה את ההגה, בתכנית קבועה למפרע, לתקן ולקומם הריסות. בהשתדלותו נערכו תקנו חוקיות לעדה, אשר נתאשרו רשמית ע”י ממשלת א"י.

מר שמאל לופו היו'

מנהל בית הספר התורה והמלאכה לח' כי"ח ירושלם

ונשיא ועד עדת הספרדים בירושלים

בהשקט ובהצנע רגיל הוא לעשות דרכו וכונתו ודעותיו מופנים תמיד אל הטוב והמועיל. במרצו המיוחד לו הוא נלחם בעד רעיונותיו, והואיל והוא נשען על הצדק והיושר, אין פלא אם הנצחון תמיד על צדו.

טובים השנים: מר נסים בכר נמצא כעת באמריקא ומר שמואל לופו בצרפת. ישובו שלום אל עיר השלם משאת רוחם ונפשם, ועיניהם תחזינה בהתגשמות שאיפתנו בארץ.

בהי"ת

בהיות כי מע“ת קושטא יע”א כתבו פעה“ק ירוש' ת”ו כי מחק המלכות צריך שימנה חכם באשי פעה“ק ת”ו עם מאור וביארט וע“ז נתרבו הדעות בין נכבדי ארץ. ות”ל ביום י“ד חוד”שינו. נקבצו באו בבית מעלת הגביר השר כמוהר“ר יעקב ואלירו הי”ו כמה וכמה מרשומי עוקת“ו, ומכללם הוועד הקדש יצ”ו, ובראשם הרב הגדול ראש הוועד אחד מאי“ר יצ”ו החותם הראשון, ונזרקה מפי החבורה למנות איש מיוחד שבהדר“א הרב המובהק ונוגה לו ברק ח”ק לישראל איש צדיק תמים וישר באדם כמוהר“ר משה בן בינשתי נר”ו יאיר. וכולם הודו ושבחו לשמו כי אין לנו תמורתו ראוי והגון לעניין זה הליכ’ות מלכים ושריהם ומשפטיהם ולו נא’ה ולו יא’ה להביא לשמו מאור וביראט חכם באשי. ובהיותינו מסופקים אם יקבלהו בשמחה. וגם אם יעלה ברצון עט“ר הרב הגדול ר”ל אחד היה אברהם יצ“ו להסכים בו. הגידו לנו תרי מרבנן דפקיע שמייהו יצו. כי אדרבא זהו רצון צדיק הרב הגדול ר”ל יצ“ו, וכבר עשה מעשה ושלח לחד מנייה ויצו בשליחותו לפייס להרב כמוהר”מ בן בינשתי יצ“ו. וקבל ת”ל בשמחה ואהבת ה' וחיבת ירושלים, ושמחנו שמחה גדולה כי מאת ה' היתה זאת למנות איש כזה גבר בגוברין חכם בחכמתו וצדיק באמונתו תכלית דעת האדם אמיד בנכסים תלי“ת יה”ר יהי אלודי“ו עימו יעל מעלה ע”ג מעלה לש“ט ולתהלה. והיתה ירוש' תהל בארץ בימיו ובימינו תושע ואודא וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל כיר”א. ועד“א ח”ש פעה“ק ירושלים תוב”א בש"א שבט תר"ל, והיה זה שלום.

הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס“ט הצעיר חיים נסים ברוך ס”ט הצעיר שלום משה חיים גאגין ס"ט

הצעיר רחמים חיים דוד ענתבי ס“ט    הצעיר יעקב יעבץ ס”ט    הצעיר אברהם בכר יצחק מגבולם ס“ט    הצעיר יוסף יאושע קאריו ס”ט    הצעיר יצחק קאלאמאר ס“ט    הצעיר אברהם הלוי ס”ט    הצעיר אליהו חזן ס“ט    הצעיר שמואל יצחק ברוך ס”ט    הצעיר חנוך אבג’י ס“ט    הצעיר יוסף קאסיטו ס”ט    הצעיר יונה בן אברהם הלוי ס“ט    הצעיר יאודה בכר ישראל ס”ט    הצעיר שלמה הכהן ס“ט    הצעיר דוד יעקב נינייו ס”ט    הצעיר נסים הכהן ס“ט    הצעיר שלמה יאודה פלאג’י ס”ט    הצעיר יאודה ביק בוטון ס“ט    הצעיר אברהם ישראל ס”ט    הצעיר שלמה יוסף ברוך ס“ט    הצעיר מנחם… פאפו ס”ט    הצעיר יוסף מאטאלון ס"ט

בהג"ו.

ע“א ה”תמחוי" בירושלים

בהיות כי מזה שנים אשר עמדו חברת אנשים פעיה“ק ירוש' ת”ו, מראות מצב העיר תשעה קבין של עניות ירדה לירושלים, עיר שכולה רשי“ם עניים במקום אחד. הכל מעלין לירוש' ומידי יום ביום מתרבים העניים ואין כח ביד כו' עקו”ת ת“ל לעמוד ע”כ פרטץ והיו רוב העניים אוכלים בשבת פת ולפת וכיוצא מבלי יכולת לאכול תבשיל חם בשבת. וע“ז עמדו חברת אנשים וזאת עשו להיות אהדורי אפתחא בכל ערב ר”ח לקבץ מיחידי ובתי תושבי עקו“ת סך מה. והתחילו להשתדל לעשות מאפה תנור מערב ש”ק תבשיל חם אורז ומיני קיטניות וככר לחם לכל נפש והיו מחלקים דווקא לאלמנות ועניים מפורסמים שהם בתכלית העוני וגם כוללות עקו“ת ת”ו מידי פעם בפעם עוזר ותומך ביד הגזברים מקופת התמחוי. ויהי כי ארכו הימים היה ברל שבת קדש צעקה מעניים שכל אחד ואחד צועק שיתנו לו אוכל להשיב נפש והיו מוכרחים להוסיף על המספר עד כי הגיע ההוצאה יתירה על ההכנסה בכפלים, והתחילו לכתוב לאיזה מקומות לק“ח לאחינו בנ”י יצ“ו שיתנו לבם להחזיק במצוה רבה גדולה כזאת ואשריהם ישראל רחמנים בי רחמנים בשמעם הדבר ובראותם גודל המצוה היו שולחים לעזור להקופה הנז'. ובעבור זמן רבו המקבלים בכפלים נשלח שליח לק”ח למען יקבע קופות בכל עיר ועיר מדינה ומדינה ושלי“ת הצליח ה' ביד השליח וקבע קופות ברוב המקומות אשר דרך כף רגלו. ויען לא ערב לנו הנהגת המשגיחים אשר היו ההוצאה והכנסה על ידם נתוועדנו יחד אנחנו הח”מ ונראה בעינינו שיטפל חד מינן מהח“מ ה”ה מע' הח' הש' והכו' הגביר השר רצ“ו כמוה”ר סי' יעקב ואלירו יצ“ו ושלי”ת זה קרוב לשלש שנים אשר קבל עליו להשתדל במצוה הזאת והיום מתחלק מידי שבת בשבתו בכפלים ממה שהיה לפנים. וה' יתן בלב אחינו אנשי גאולתינו רוח נדיבה להחזיק במצוה זאת. וחפץ ה' בידינו יצליח כיר"א.

ואנחנו הח“מ בראותינו גודל המצוה הזאת יראים אנחנו כי חלילה וחלילה ברבות השנים הבאים אחרינו לשב”ק לסיבת חלילה דוחק וצרת כוללינו והממון מהקופה הנז' יבא מק“ח ליד פו”מ עקו“ת הבאים אחרינו לשב”ק ישנו ממצוה למצוה כי הכח והרשות בידם לעשות כחפצם ורצונם.

ובכן נתוועדנו יחד אנחנו הח“מ ובהסכמה עלינו בכל חוזק ותוקף ככל ההסכמות והתקנות העשויות מימות יאושע ן' נון ועד עתה ואנחנו מסכימים בצרוף קובה”ו ושכינתיה כי אין רשות לשום רב ומ“ץ ופו”מ אשר יעמדו לשב“ק לנגוע חלילה מהבא לשם קופת התמחוי הנז' בין הכנסה מתוך הארץ בין הבא מחו”ל. ואפי' אם חלילה וחס יהיה איזה מקרה אשר לא טוב מדוחק וצער על כו' עקו“ת ב”מ אין להם רשות לנגוע בהכנסה מהקופה הנז' אפי' פ“ק ואפי' לצורך פדיון שבוים. כי ידענו בבירור שמצוה זאת אשר מקבלים העניים מידי שבת בשבתו איש לפי אוכלו הוא מצוה רבה ופקוח נפשות ואין ערוך אליה. ובע”ה ובס“ד שיתרבה ההכנסה מהקופה הנז' שתהיה ההכנסה יתירה על ההוצאה אזי נראה בעינינו על זה האופן שמע' הגזבר מהקופה הנז' אשר כעת הוא ידידינו חד מינן אביר יעקב יצ”ו הרשות נתונה בידו להוציא על הקופה הנז' בכל שנה ושנה דווקא עד סך חמשה ועשרים אלף בכל שנה ולסוף השנה אם יותיר מהסך כ“ה אלף הנז' ההוספה יתחלק לשלשה חלקים, שליש לעניים שליש להוצאת הכו' ות”ת וב“ח וכיוצא ושליש לכו' הת”ח יצ“ו כאשר עושים בשאר נדבות. אבל עד סך כ”ה אלף אינם יכולים לנגוע אפי' פ“ק כי אם בע”ה יעלה ההכנסה למעלה מכ“ה אלף כמדובר. והסכמתינו זאת תהיה שו”ק בכל חוזק ותוקף עד ביאת משיח לישר' ב“ב. ואין כח בשום ב”ד יב“ץ ולא ביד מע' הת”ח אפי' שיהיו רוב בנין במקום אחד לבטל הסכמתינו זאת. וכל המערער על דברינו אלה אין רוח חנ“ה. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבא ברכת טוב. ועד”א באנו עה“ח בש”א לחו' כסליו משנת“י זאת התרל"ג ליצירה והכשו”ב ואמת ויציב וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' ויניסטי ס”ט    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

־־־־־־־־־־־־־־

בהנ"ו.

בהיות שמע' ידידנו הגביר השר רצ“ו סי יעקב ואלירו ז”ל היה עומד ומשרת בקדש עמנו בבית הועד יצ“ו והוא היה גבאי בעד שלוש מהכנסות הבאות לצורך העניים כאשר ידוע סדר החלוקה. ואחר שנתבקש כיש”י שמ' הגביר אביר יעקב ז“ל נכנס במקומו בנו הגביר השר רצ”ו סי' משה ואלירו ז“ל וכעת אשר קבע דירתו הגביר הנז' ביפו ת”ו היה משרת במקומו מע' אחיו הגביר רצ“ו השר סי' סי' אהרן חיים ואלירו יצ”ו. והן בעין נתבקש כיש“י שמ' הגביר השר סי' משה ז”ל הנז‘. ובכן אף כי ידוע ומפורסם כי הגבירים השרים הנז’ הם אנשים יקרים ונכבדים ועליהם נאמר ולא יחשבו האנשים כי באמונה הם עושים. עכ“ז מע' הגביר השר רצ”ו סי' אהרן חיים ואלירו יצ“ו, רצה להראות חשבונו מכל הנכנס מחלק העניים וראינו כי חשבונו זך ונקי ומחזיקנא טיבותא על כל הטובה אשר פעלו השרים הנז' לטובת כו' עקו”ת ירוש' ת“ו, שום טו”ת ודו"ד עם הגבירים השרים הנז' וכל המהרהר אחריהם דבריו בטלין ומבוטלין כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבא ברכת טוב.

ולראיה ביד ידידנו הגביר השר סי' אהרן חיים ואלירו יצ“ו, באנו עה”ח בש“א לחו' אב הנחמות התרל"ט והכושו”ב ואמת ויציב וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' ויניסטי ס”ט    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

בינ“ו    עמ”י    עש"ו

ברביעי בשבת שבעה ימים לחדש כסלו משנת חמשה אלפים ושש מאות ושמנה ועשרים לבריאת העולם, למנין שאנו מונין פעה“ק ירושלים תובב”א. אנן סהדי איך מעלת החתן המפואר בחור חכם וחשוב כה“ר יעקב הי”ו בן למע' האור כי טוב הח' המרומם אור יומם כמוהר“ר אברהם סופורטה נר”ו, אמ“ל להכלה הכלולה בתולתא שפירתא יע”ח וכ“י מ' לונה ת”מ בת למע' האור כי טוב הגביר החכם המרומם יאור יומם רצ“ו כמוהר”ר סי' משה יוסף ואלירו נר“ו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא במימרא ובס”ד אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתולייכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי ועלי מזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ומנדע יתיכי כאורח כל ארען, וצביאת אתתא דא והות ליה לאנתו, ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית אביה ואמה בין מלבוש“ן וש”ע כש“ח ס”ה שנים ועשרים אלף וחמשה ושבעים אריות טו“ת, מעות בעין מדודים סך שלשה עשר אלף וחמש מאות אריות טו”ת, כפל כנהוג חוץ משלש מאות שבח בית אביה סך חמשה ושלשים אלף ושני מאות וחמשה ושבעים אריות טו“ת, כלי כסף סך אלף ושני מאות וחמשים אריות טו”ת, כ“מ סך שלש מאות וחמשה וחמשים אריות טו”ת, עלה בקב“ץ לסך שנים ושבעים אלף וארבע מאות וחמשים וחמשה אריות טו”ת והודה החתן הנז“ל שקבלם ועלו ובאו לידו ורשותו במשלם עספ”א, ורצה והעלם ע“ע דנכסי צ”ב שאם פחתו פחתו לי ואם הותירו הותירו לי התנאים שכתבו ביניהם שו“ק כתנאי בגוב”ר ואלו הם מעשה ידיה לו מזונא וכל צרכא עליו הדירה פעה“ק, הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פעה”ק ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה לאף שהתה עמו עשרה שנים רצופים ולא ילדה זש“ק ח”ו ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הטוב והגמור, ולא יפתינה ולא יסיתנה שתמחו' לו סכי כתובתה לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחו' הרי המחי' ההיא בטילה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש כחרס הנשבר וכדשאב“מ, ולא יעבור מאר”ץ והלאה ולא מנא אמון והלאה ולא בדרך ים כו“ע עד שיניח לה נז”ך עם סיפוק מזונותיה כפי ראות עיני ב“ד יכב”ץ.

וכך אמר החתן הנז' אחריות וחו“ח שכ”ד קבלית עלי ועל ירתאי בתראי וע“כ שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחו”ש מקואנ“ם דו”ד דילהון יהון אחראין וערבאין ומשועבדין שעגו“ש כתחז”ל כדי שיתפרעא מנהון שכ“ד בחיי ובתר חיי ואפי' מגלימא דאכתפאי, והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה וחו”ח וכו' כחו"ח וכו' ולא יבוטל וכו' ולא יפוסל וכו'.

וקנינא מיד מע' החתן הנז' קגו“ש במול”ב מ“ך כתחז”ל ע“כ הנז”ל וגם נשבע ש“ח כת”ב ע“ד המב”א ועד הגב“א לאשר ולקיים כל הנז”ל בלתי שום שינוי ותמורה כו“ע והשו”ב ואמת ויציב ונכון וקיים

מודה אני ע“כ הנז”ל

הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס“ט    הצעיר יעקב סאפורטא ס”ט    הצעיר יצחק בר חיים ס"ט

חברת יהודא וישראל

יקירי־ירושלם דאגו תמיד לטובת אחיהם ה“יושבים בקדש”. – על כל צרה שלא תבוא היו כבר מתקדמים בפעולה ובמעשה להקל העוני והצער של התושבים שסבלו תמיד יסורי ארץ ישראל במדה מרובה. –

ה“יוקר והרעבון” הסבו שנה שנה תלאות וצרות רבות, שנת תרכ“ה היתה עצירת גשמים ודאגת היוקר החרידה את לב ירושלם, ולמען קדם את פני הרעה התעוררו עסקני הצבור בירושלם: הרב החוקר ר' נתן קורוניל ר' זליג הויזדורף ור”צ שניאורזאן ויסדו אגודה בשם “חברת יהודה וישראל” שמטרתה היתה: לקנות בעוד מועד, עוד בטרם התיקר השער, חטים ופחמים בכמות גדול ולמכור אותם בזמן היוקר באותו המחיר ששלמו המה, בתעודות העתיקות הנמצאות בידנו, רואים אנו כי היו באמת “חכמים הרואים את הנולד”, וזה שקנו מקדם במחיר עשרים אלף פר' עלה השע' אחרי כן למאה אלף פרנק. ככה התנהגה החברה הזאת זמן רב והביאה ברכה ליושבי ירושלם, גם הישמעאלים נהנו מזה כמו שהיו נהנים תמיד מכל דבר טוב, מכל צדקה וחסד של אחינו היהודים בירושלם.

גם הרב הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ“ל (רב מבריסק) דאג לטובת העיר ויושביה. והמכתב דלקמן שפרסם בשעתו בשנת תרל”ט, נגד מפקיעי השערים בירושלם, יש בו ענין בשביל הדורשים את קורות הישוב הישן בירושלם;

הרב החוקר גאון הביבליאוגרפים רבי נתן קורוניל ז"ל

בעז“הי ירושלם ת”ו. י“ז מנ”א תרל“ט שוכט”ס לכבוד פקידי ואמרכלי אה“ק בעוב”י אמשטרדם וכו'.

אחדשה“ט! אם אמנם אין דרכי לבוא בכתובים, הפעם הזאת כמחויב אני לצאת מגדרי לשמע השמועה הטובה כי שמעתי מפרי צדקתם אשר עשו לטובת עניי הקודש בשלחם קמח או חטים להחיות נפשם. והנה בטח ימצאו אנשים אחדים אשר יניאו לבבם מזה ויכתבו להם כי גם פה לא יעלה מחיר החטים יותר אחרי הוצאת הדרך, ולזאת הנני מזהירם לבלי שמוע להם כלל, ואף אם החטים או הקמח אשר יבוא יעלה מחירם יותר, אין טוב ויפה משלוח חטים דוגא, כי בזה עצור יעצרו בעד הסוחרים מלעלות ולייקר את השער, בנפול פחדם עליהם. וידעו כי מקיימים בזה מצות פקוח נפש ולא מנפש פרטי כי אם¹⁶ מנפשות עיר ומלאה. אשריהם ואשרי חלקם אשר זכו לכך. פרי צדקתם יאכלו והקרן צפון להם עין לא ראתה וברכת העניים אשר יגיע אוכל למו פיהם על ראשם תבוא ויזכו לחזות ולשמוח בשמחות ירושלים כעתירת ידידם דו”ש משה יהושע יהודא ליב בהגאון מוה“ר בנימין זלל”ה מבריסק דליטא.

המכתב הזה פקח את עיני הפקידים לראות את אשר לפניהם. והועיל הרבה למלחמה בהפקעת השער.

קבלת פנים רשׁמית אצל הכותל המערבי

קבלת הפנים היותר רשמית, היותר מלכותית בתקופה הראשונה היה אצל המקום היותר קדוש לנו: “כתל מערבי”, שריד בית מקדשנו. –

מלפני כיובל שנים היתה שמה קבלת־פנים נהדרה מצד היהודים בירושלם, קבלת פני בן המלכה ויקטוריה, יורש־עצר כסא בריטניה הנסיך אוף וילס, אחרי־כן “אדוארד השביעי” אבי המלך ג’ורג החמשי הנוכחי, מלך אנגליה וקיסר הודו.

זה היה בחדש אב תרמ"ב.

אז באותה התקופה, היה הרב הראשי בירושלם הגאון רבי חיים דוד חזן זצ"ל, איש חכם ונבון, בעל רוח ורעיון כביר וידע לנהל את עדת ירושלם. נכבד היה בעיני הממשלה, ותכבד אותו באותות כבוד ויקר¹⁷.

כל הרחוב המוליך לכתל המערבי היה מלא אנשים. מעל הגגות החלונות והחנויות היו אלפי עינים נטויות אל התהלוכה הרשמית של הנסיך ובני לויתו, הרב יצא לקראתו בבגדי כהונתו, ובכל אותות הכבוד והיקר. לבוש מעיל מרוקם זהב ופתיל זהב חבוש למצנפתו, ומסביביו חכמי העדה ראשיה ורבניה, כולם מלובשים בבגדי מועד, ויקבל את פני האורח בברכה בשם ה' הבוחר בירושלם. והנסיך השיב ברכה ושלום להרב לראשי העדה ולכל עם ישראל בארץ ישראל. שניהם יחד נגשו אל הכתל בהדרת קדש. השיחה ביניהם היתה בשפה האיטלקית. הנסיך התענין במצב העדה בחמריותה ורוחניותה, וישאל את הרב אם יאמין באמת כי החומה החזקה הזאת היא חלק מהבנין המפואר אשר בנה שלמה, הראיות הברורות והנכונות אשר נתן לו הרב לאשר ולקיים את מסורת־קדומים זו, עשו רשם נכר בלב הנסיך ולאות קדושת המקום הסיר את מגבעתו מעל ראשו והרכין ראשו מול הכתל ויבקש מאת הרב לערך תפלה לפני ה' בעד אמו מלכת בריטניה.

הרב שם פניו אל הכתל, פרש כפיו אל השמים ובקול רם ונעים הביע תפלה בעברית ממעמקי הלב בעד שלום המלכה ויקטוריה, מלכת אנגליה וקיסרית הודו, כי תאריך ימים על ממלכתה וכשלמה תמלך בחכמה ובצדק.

וכל הנאספים ענו ואמרו: אמן!

הנסיך נתרגש מאד מתרגום התפלה הלבבית ועוד יותר מ“האזכרה”: מלך מלכי המלכים יאסוף בסתר כנפיו את נשמת הנסיך הלברט¹⁸, בעל המלכה שהלך לעולמו ויצרור בצרור חיי־עד את רוחו וינוח על משכבו בשלום. גדולי פקידי הממשלה שבאו גם הם לראות טקס קבלת־הפנים עמדו ביראת הכבוד בראותם את המחזה הנהדר הזה, הנסיך הביע להרב את רגשי תודתו במו פיו ולחצת יד, ושניהם יחד שלובי־זרוע הלכו משמה לבקר את בתי הכנסיות שנערכה שמה תפלה מיוחדה בעדו ובעד הנסיך אלפרד ובעד שלום כל משפחת המלכה.

בבית הכנסת של ר' יוחנן בן־זכאי בקש הנסיך מהרב להראות לו את ספר התורה והביט בו ביראת הכבוד.

אחרי כן הלך הנסיך עם הרב לבקר את בתי הכנסיות החדשים: בית־יעקב ותפארת ישראל, בית החולים לשרי בית רוטשילד, השיחה היתה ידידותית, והרב לוה אותו עד מרום הר ציון – עוד אז כבר ראה הנסיך מה שזנגויל ראה אחרי כן: “לא בריות שפלות ובזויות, פסלת מין האנושי” כאשר תארום אחדים מהכותבים הנוצרים, כי אם אנשים בעלי הדרת פנים וטובי תואר לקומה, לבושים בתלבושת נאה וקינתם ובכיתם על ארץ־מולדת אשר גרשו ממנה לפני אלף ושמונה מאוד שנה, הוא מחזה היותר נהדר והיותר מעורר חמלה ורחמים מה שאפשר לראות בעולם.

לשאלת “כותל המערבי”

ט“ז טבת תר”ץ.

ידידי הרח ח מר פנחס בן צבי גרייבסקי הי"ו

היות כי הנך עסוק כעת בפרסום תעודות עתיקות הנוגעות לאה"ק, הנני שולח לך בזה איזה זכרונות בנוגע לשאלת “כותל המערבי”, וגם בנוגע להישוב העברי וכו' בבקשה לפרסם בהחוברת הראשונה שתדפיס.

והנני אומר לפעלך – יישר!

ידידך חיים מיכל מיכלין

־־־־־־־־־־־־־

בידי נמצא ספר חשבון הכנסה והוצאה (כת"י מקורי) מעדת הספרדים משנת תקע"ד, בכתב יד הגזבר של אותו זמן, ובו נמצאות ההוצאות הללו:

בחודש חשון תקע"ד

3,20 גרוש ביד שוויש לרזו"ל, להקים הגמלים מכותל המערבי.

6 גרוש ביד שיח כותל המערבי (מתנה) לכבוד “עיד אל רבי”.

בחודש אדר תקע"ד

13 גרוש להשוויש להקים זבל מכותל המערבי.

בחודש סיון תקע"ה

12 גרוש ביד שאוויש להקים זבל מכותל המערבי.

בחודש חשון נ"ז

3 גרוש ליד סתנבולי, להקים גמלים מכותל המערבי.

בחודש תמוז נ"ז

5,20 לשיח כותל המערבי.

אנחנו רואים מזה כי הרחבה שלפני כותל המערבי היה מקום מרבץ לגמלים מטילי־זבל, והיו היהודים מוכרחים לבקש את משרתי החרם ולשחרם שיקימו את הגמלים ויסירו את הזבל וירבדו המקום למען יהא ראוי למקום תפלה ליהודים ומזה אנו יכולים לידון עד כמה היה המקום “מכובד ומקודש” בעיני הישמעאלים כמו שרוצה המופתי וחבריו להחליט בזמן האחרון מפני הפוליטיקה שלהם.

מדי דפדפי בהחוברת כת“י הנ”ז מצאתי שמה זכרונות מענינים לתולדות התחלת הישוב העדה האשכנזי, האחרון בירושלם ויחס אחינו הספרדים אל זה. שם בחודש תשרי תקע"ד נמצאה ההוצאה הזאת המבוארת הלאה (הנני מביאה בלשון הגזבר וסגנונו).

(המשך בחוברת הבאה)

הסכמה משנת תקנ"ז

מרבני וגאוני עיה“ק ירושת”ו קדושים אשר בארץ.

להיות שיש קבלה בידינו שיש הסכמה קדומה הנעשית בעיה“ק ירושת”ו, מרבנים וגאוני עולם עשוה בכל תוקף שלא יהיה בעיה“ק ירושת”ו שום חזקה וזכיה בכל מנוי מצרכי צבור כי אם הכל יהיה לפי ראות עיני דייני ורבני הזמן וכו' וימים מקרוב פשתה המספחת שכל אשר שירת באיזה שרות מצרכי צבור החזיק במעוזו בזרוע לו ולבניו אחריו וכו' וכמה תקלות וקלקולים נעשה וכו' כאשר ראתה עינינו וימס לבבנו מראות ברע וכו' הנה כי כן נתוועדנו יחד והסכנו בכל תקף לחדש ההסכמה הקדומה הנז' והנה אנחנו גוזרים בגזירת נח“ש ובכל אלות הברית שלא יהיה שום חזקה פעיה”ק ירושת“ו בכל צרכי צבור כלל כי אם הכל יהיה מסור ביד מעלת רבני ודייני הזמן וקדושים אשר בארץ לעשות הדרך הטוב והישר בעיניהם והם רשאים להשגיח והעומדים בשירות הנ”ל אם יכשר בעיניהם כשיתנהגו בשורה כדת משה וכו' ואם יכשר בעיניהם למנות גופים אחרים במקומם הרשות בידם באופן ששם חזקה בצרכי צבור לא יתנהג פעה“ק ירושת”ו כלל וכלל. כל האמור נעשה ונגמר בגזרא דאוריתא בכל תקף ההסכמות הנעשות מימות משה רבינו ע“ה ועד עתה וכל העובר על דברנו זה דבריו יהיו לאין בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר ופורץ גדר וכו' ושלי”ב כיר“א. וער”א ח“ש פעה”ק ירושת“ו ובש”א לח' ניסן מ“ש הת”ק וחמשים שבעה ליצירה וקים.

יום טוב אלגאוי ס“ט    יאודה בורלה ס”ט    יצחק קיבו ס“ט    אביגדור עזריאל ס”ט    רפאל אברהם לה' אריה ס“ט    יעקב בורלה ס”ט.    משה מרדכי יוסף בכר מיוחס ס"ט

מגנזי ארצות המזרח¹⁹

נוסחה של המצבה מהגאון רבי אפרים נבון זצ"ל בעל “מחנה אפרים”.

שנים רבות היתה ה“מצבה” נעלמה מעיני תושבי קושטא; ספונה טמונה ושקועה במעבה האדמה, ולא ידע איש את קבורתו. –

בשנת תרנ"ז בהיות אחד מנכדיו, העסקן הירושלמי המפורסם מר יוסף נבון ביי בקושטא, לרגלי השגת הפירמן המלכותי להרכבת יפו–ירושלם.

גזר אומר למצא את המקום בו שוכן כבוד ראש משפחתו הרב הנ“ל ויהי מה. ואחרי חפושים ממושכים יחד עם קרובו ושארו החכם רב פעלים מר יצחק בהרה”ג ר' אליהו נבון עלה בידם להשיג מבוקשם.

בנוגע לאישיותו של מהר“ר אפרים נבון אין מה להוסיף, יבואו דברי הרב הגאון חיד”א ויציגוהי. ואלה דבריו עליו בספרו שם הגדולים:

“מהר”ר אפרים נבון, הורתו ולידתו בקושטנדינא, והיה בן גילו של הרב “בני יעקב” (הוא מהר"ר יעקב ששון) ואח“כ בא עם חמיו הגביר כה”ר יהודה אירגאז ונתישבו בירושלים ת“ו, ושם נתבודד למעלה מעשר שנים. ולמד הש”ס והר“מ, ובית יוסף, והלך בשליחות לקושטנדינא, ומוה”רי רוזאנים מנהו לדיין, וגדל מאד, והיה רב בקושטנדינא וחבר ספר " מחנה אפרים“, שהוא תשובות וחדושי דינים, וחכמתו ובקיאותו ניכר מספרו הנורא. ושמענו נפלאות מתורתו וחסידותו. ובנו הרב החסיד הרב יהודה נבון חבר ס' “קרית מלך רב”. (שה ג, ח"א, סי' רכ ז). לבקשתנו, נאות סי' יצחק נבון הנ”ז, לתת לנו את העתקת המצבה להדפיסה בספרנו “מגנזי ירושלים”, וזה תכנה:

ובשולי הנוסח הנ"ל כתב המעתיק בדברים האלה:

העתקתי את תכן הציון שעל גבי המצבה, ביום ט' לחדש תשרי התרנ“ז בעת שהלכנו אני וקרובי הגביר סי' יוסף נבון ביי הי”ו, להשתטח על קבר הרב הנ“ז אשר בקוסקונדזווק, אחד הצעירים מבני בניו יצחק בה”ר אליהו נבון. ממשפחת “נבונים” זו יצאו כמה רבנים גדולים ואנשי שם בישראל, מהם היו רבנים ראשיים בירושלים ת“ו, הלא הם הרב יונה חנון נבון, רבו של הגאון חיד”א, יהודה אפרים נבון, יונה משה נבון, יהודה נבון וכו'.

העסקן הצבורי, החובב הבונה מר יוסף נבון ביי הי"ו

יליד בן יליד ירושלם נכד הגאון רבי אפרים נבון ז"ל בעל “מחנה אפרים”

עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד.

שטר התחיבות משנת התפ"ז

על חובות ק“ק ספרדים לכת הדרוישים בעה”ק ירושלם.

בהיות אמת, שכ“ו ק”ק עדתנו אשר פעה“ק ירושלם ת”ב, חייבים לכתי הדרוישים אשר פעה“ק ככתוב בסג”יל, אני הח“מ פרנס הק”ק הנ“ז, נתפשתי ביד הדרוישים הנ”ז על הסך עשרה למאה ריוח שעולה להם בשנה ארבעים גרוש, יען הקרן הוא ארבע מאות גרוש עדידיש, ונמצא הריוח ארבעים גרוש, עד כה כדבר האמור, והנה מתחילה השנה מאלול שנתינו התפ“ז שהוא מוחרים מש' אלף ק”ם לחשבון הגויים, ובכן לדרישת הדרוישים הנ“ז באלול משנת התפ”ח, אני פרנס הק“ק הנ”ז הח“מ העומד לשרת בקודש אכין ביד הדרוישים הנ”ז סך ארבעים גרוש עפ“י דרישתם, שהם ריוח מוחרם שנת אלף ק”ם עד אלול שהוא מוחרם ש' קמ“א, לחשבון הגויים, ולראית האמת חתמתי אני פרנס הק”ק הנ“ז פע”ה ירושת“ו, בחדש תמוז ש' התפ”ז ליצירה ושריר וקים.

יעקב ברוך ס"ט.

שבעה הגבורים

החוקר הירושלמי מר אליעזר ריבלין מתאונן בהערותיו לספר “זכרונות לבן ירושלם” להר“י ילין ז”ל, ואומר: על תולדות “נחלת שבעה” השכונה היהודית הראשונה שנוסדה על ידי בני ירושלם וחלוציה בשנת תרכ“ט עברו סופרינו בעלמא ולא הזכירו את שמות שבעת החברים של נחלת שבעה וכהיום הזה נשכחו שמות השבעה האלה גם לבני ירושלם וזקניה.” –

וכנאה מקיים גלה לנו כתב יד יקר הכולל את גוף ספר־היסוד של חברת נחלת שבעה המאושר בתוכו בחתימותיהם של שבעת החברים והכולל את תקנות חברתם וסדר בנין שבעת הבתים הראשונים, ובתור מלואים לדברי ר' יהושע ילין, אחד מן השבעה, פרסם את החמר היקר הזה בספר הנז'.

וזה נוסח שער הספר:

בשם ה' אלקינו נדגול

הפנקס הלז יבואו בו חשבונות ההכנסות וההוצאות של חברת בוני הבתים חוצה לעיר בנחלתם הנקראת מהיום בשם

נחלת שבעה

על כי שבעה אנשים האלה התאחדו בחברה אחת לבנות שמה שבעה בתים בעזה"י על פי הפרטים המנוים ביניהם, ויבואו פה להלן.

ואלה שמות האנשים: ר' מיכל הכהן, ר' חיים הלוי, ר' בייניש סלאנט, ר' ליב הורוויץ, ר' יואל משה בהר"מ, ר' יוסף ריבלין, ר' יהושע יעלין.

נוסדה ונתכוננה יום ג' ב' אייר שנת ה’מ’ל’א’כ’ה ת’צ’ל’י’ח לפ"ק. ואתה ה'! הראנו בבנינה ושמחנו בתקונה, אמן.

ובתור גולת הכותרת לזכרון הבונים הראשונים האלה גבורי הרוח והמעשה שעשו הצעד הראשון לצאת מקיר העיר וחוצה לה, במדבר שממה, סלעי מגור ושיני סלעים זאבי ערב וחיתו טרף, ועוד יותר חיתו אדם: השודדים והרוצחים²⁰, ובסכון נפש ממש יסדו ויכוננו השכונה הראשונה הזאת, שכונת נחלת שבעה, אם השכונות בירושלם החדשה. הנני נותן בזה תמונותיהם של החלוצים האלה לזכרון בספר.

מקבץ התמונות: “אלבום ירושלמי ארצי ישראלי” היו"ל על ידנו.

הר“ר מיכל הכהן ז”ל סופר ועסקן צבורי נלב“ע כט אלול תרע”ד

תמונה הר“ר אריה ליב הורביץ ז”ל יליד ירושלם. נלב“ע כז אייר תרס”ט

תמונה הר“ר בנימין בייניש סלנט ז”ל בהגאון רבי שמואל סלנט זצ“ל נלבע י”ט תשרי תר"ס

תמונה הר“ר יואל משה סלמן ז”ל, יליד ירושלם בעל “יהודא וירושלם” נלבע יב חשון תרס"ו

הפירמנים בירושלים²¹

(בימי ממשלת תורכיה)

– ה –

פירמאן

לשחרור הנוסעים והתירים היהודים מתשלום מס כפול לשלטונות.

ממני, אני עבד אל חמיד, שלטן ומלך, אל מושל ירושלם אלמייד אחמד הנכבד, ראשית, שיודיע למושל יפו על קבלת הפירמן הזה.

להוי ידוע לכם, אתם, מושל ירושלים הנזכר לעיל, לו החיים והשלום, שנשלח אליכם מכתב מפורט בו מדובר על תשלום דמי המתרגמים הנגבה מאת היהודים הבאים לירושלים שפנו למועצה המשפטית וטענו כי התירים הבאים לירושלים מנוצלים, היה נהוג לפנים שבהגיעם לנמל יפו גבו מהם מס מיוחד והם מודיעים, שהנם מוכנים לשלם אותן בלי כל סרוב, אבל פקיד בית המכס ביפו אינו מסתפק לגבות בהתאם לנהוג והחל מכריח את הבאים לשלם כפלים, מלבד זה טענו, כי בשוב הנוסעים אל האניה, פקיד בית המכס גובה מהם עשרים גרוש לנפש ואינו משחררם בשום פנים ממס זה, למרות שלא הונהג לעשוק ולהתעלל ככה, על כן, המושל הנכבד, מתבקש מעתה למנוע בכל תקף בעד גבית המס, הכפול שהוא בעין עושק והתעללות והמתנגד למנהג הקים כפי שידוע לנו, צו זה ינתן היום מתאים לפקודה המאושרת שמכאן ולהבא כל התיירים הבאים לירושלם דרך נמל יפו יוקח מהם רק שבעה גרוש צאג לנפש בתורת מס, שהחצי ממנו ישולם בבית המכס כנהוג, והחצי השני ישולם בהגיע התירים הנוסעים לתחנת ירושלים, בתורת מס המתרגמן מהעדה הערבית, בשוב התירים לאניה, אסור לדרוש מהם דבר, בהתאם לסעיף 179 מהחוקה, ושעל פיו הודיעו כבר לבטריק הארמיני אשר הגיש בקשה עבור נתיני ארמניה, לפי חוק זה צריך להתנהג גם עם היהודים בדיוק וזה מתאים לפקודות שנתנו בשנת 1170 בתחלת חדש מחרם, פקודה נכבדה זו נתאשרה, וצריך לנהוג בהתאם לרוחה וכל מה שנזכר בתוכה. על פיה חל אסור חמור לעשוק או לגרום נזק חמרי לתירים הבאים לירושלים דרך נמל יפו, אולם יש היתר לגבות עד שבעה גרוש אשר ישתלמו החצי בבית המכס ביפו והחצי השני בידי המתרגמן של העדה הערבית בירושלים.

אסור לדרוש מאומה מהתירים בעלותם אל האניה.

נתנה פקודה נכבדה זו, באמצע חדש רג’ב היחיד שנת אלף מאה ותשעים להג’רה

עה"ח המזכיר הראשי בשער העליון.

מכתבים מארכיונו של החובב־הבונה זקן החלוצים וראשון לפתח תקוה הר' זרח ברנט הי"ו

א

לשכת ההנהגה הזמנית ליסוד מזכרת משה מונטיפיורי בארץ הקדושה מחלקה ראשונה באדעסיא No. 304

והיה השרון לנוה־צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (ישעיא ס“ה י' כ”א)

יום י' לחדש טבת שנת תרמ"ו

כבוד הגבור המהלל חובב ציון וחונן עפרה באמת מוהר“ר זרח בארנעט נ”י.

את מכתבו קבלתי והנני לתקן את הדברים כפי כחי, אבל טוב היה אם היה כבודו מרחוק לי לרוח עצה איך להביא את התקונים לפועל בלי שיגרום בזה חלול הכבוד לאנשים שהם ופעולתם נחוצה לנו מאד מאד. בטוח אני כי ישים כבודו לב לדברי אלה וגם יודיעני מזמן לזמן את כל הצריך לי לדעת.

יחד עם זה אבקשהו להשתדל להשקיט את המתלוננים והמתאוננים כי לדאבון לב נודע כבר כי בני עמנו הם טרחנים גדולים, וגם מי שאינו הגון מבקש הרבה ומעולם לא ראינו שיהיו אחינו מכירים טובה לעוסקי בצרכי הצבור באמונה בחייהם ושתהי נפשם נוחה ממעשי אלה הדואגים בעדם. מוקירו ומברכו

Dr. L. Pinsker

ב.

בשם ה' הבוחר בציון! ז“ך ניסן “ת’ר’ו’ם' ימינך” לפ”ק

לידידי היקר אוהב עמנו וחובב ארץ קדשנו, הנדיב נדיבות יועץ והוא על נדיבות יקום ה' זרח בארנעט ה' עליך חיה והיה ברכה ושלום רוב וכל טוב.

אור ה' עליך יזרח וכפרץ יפרץ פרץ

את מכתבך היקר המבשר את יום שמחת לבך כי זכך האל הטוב הבוחר בציון בית חיינו להתנחל על אדמת הקדש ולבנות בית בנחלתך ב“פתח תקוה” וכי ביום הראשון לירח זיו, הוא איר, תהיה חנכת הבית, – קבלתי לנכון. מאֻשר הייתי לו הי' ה' הטוב בעזרי לזכני לשים פעמי לארץ הק' אשר לכל בה חיי רוחי, לראות את אחינו האכרים העברים בהמושבות אשר נתכוננו בהעת האחרונה בעזה“י; אך מה אעשה וה' לא צוה לעת עתה! והנני נותן לך את תודתי על כי כבדתני למנות גם אותי בתוך קרואיך, ואת ברכתי שלום ליום “חג־החנכה”; יואל ה' אלהי ישראל להאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים, ובתוך יתר אחינו, הנחלים על שבר עמנו והמתאבלים על ארץ קדשנו כי היתה לחרבה זה כאלפים שנה ואין אומר: “די!” תזכה לשיש אתה “משוש” (לפ"ק), עיניך ועינינו תחזינה ב”פודת ציון" (לפ"ק) עת תרום (לפ"ק) קרן עמנו גוי מְמֻשָך ומְמֻרָט והי' ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאד!

ובהבטיחי אותך, אח יקר, לשמוח ביום שמחת גילך זה ולשתות כוס לחייך ולחיי כל בני ביתך ולחיי כל אחינו שואלי שלום ארץ קדשנו ביום “חנכת ביתך”, אסים בברכה קצרה: הֶיֵה שלום וברוך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום ושלום עלינו ועל כל בית ישראל.

ידידך עז אוהבך באמת ותמים כל הימים, מכירך ומוקירך כערכך הרב הדורש שלומך וטובך ומברכך גם בשם כל חברינו “חובבי ציון” פה –

ראש האגודה לחו“צ פה וחבר להועד המרכזי ל”מזכרת משה"

יאודה ליב קליוואנסקי

־־־־־־־־־־־

הריל קליבנסקי היה מהחלוצים הראשונים ל“חבת ציון”.

בספר תולדות אנשי־שם למר ש. ל. ציטרון מוצאים אנו את מר קליבנסקי בתור חובב פועל שהצטיין על שדי הרעיון הציוני בפעולה ובמעשה. “הוא היה מנכבדי הסוחרים העשירים בקובנה. מת שם בזקנה מופלגת בשנות התשעים. הוא היה מראשוני עסקני חובבי־ציון במקומו. הפריש זמן מעסקיו המרובים לעבודה לטובת רעיון ישוב א”י, והיתה לו בזה השפעה גדולה על הגאון הקובנאי המפורסם ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ“ל. השתתף בשנת תרמ”ה בועידה הקאטוביצית ונבחר שם לאחד מחברי הנהגת “מזכרת משה”. מאז נכנס בעובי הקורה והגביר את פעולתו לטובת התנועה. ק. היה בזמנו מן המעוטים, אשר האמינו בעתידות הרעיון אמונת איתן וכל מכשול לא הפיל את רוחו בו. כשאסרה ממשלת טורקיה באמצע שנות השמונים את הכניסה לא“י, מה שרפה ידי רבים מחו”צ בעבודתם, כתב ק. לשפ“ר בתוך שאר דברים: “אנכי אינני מוג־לב, והנני חזק כראי מוצק בהרעיון הקדוש הזה, וכל הרוחות ומרעין בישין לא יזיזו אותו ממצבי בזה הענין, כי התקוה תאמצני אשר סוף סוף נבואה למטרתנו בעזה”ש “גזירה עבידא דבטלא”, וכפי הנראה הגזירה איננה משרי הממשלה הגבוהים, ורק הפחה מירושלים המרשיע, וגם הוא לא לעולם יחיה ולא לעולם יקום על משמרתו, ועמלנו הלא לא למשך שנה ושנתים, ורק להדורות הבאים, וכמה הרפתקאות עוד יעדו עלינו עדי נבוא אל המנוחה ואל הנחלה, ואנחנו מחויבים לעמוד איתן על משמרתנו משמרת־הקדש לבל יפול לבבנו ולבל נחת מכל גלי הזמן, אשר יסתערו נגדנו”. מר קליוואנסקי לקח חלק גם באספות חו“צ בדרוזגניק, ונבחר בכל פעם בין הגבאים המנהיגים” יהיה זכרו ברוך.

ילידי ציון וירושלם

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה

א.

הרב אליהו לנדא הי“ו נכד הגר"א זצ”ל

נולד לאביו הרב ר' אלעזר לנדא²² ב“ר יעקב משה מסלאנים בן הג”מ ר' אברהם בן הגר“א זל”ה כ“ד תמוז תרל”ג בירושלים ת“ו. בר”ח אדר תרל“ד נתיתם מאביו המנוח ז”ל ששחל“ח ועזבו יונק על חיק אמו בת ציון המהוללה. בתייא בריינע²³ בת ר' זאב וואלף וואלפינזאהן ז”ל מיוצאי חלציו של הג“מ ר' סעדי' משקלאוו תלמיד הגר”א זי“ע, כל ימי אלמנותה כפיה תמכו בפלך. במסירת נפש לגדל ולחנך את בנה היתום על ברכי התורה והמדע, אצל מורים ת”ח גדולי הדור. רוב חנוכו ותורתו הי' בת“ת וישיבת עץ חיים וקבל לקח מפי ראשי הישיבות הג”מ ר' משה נחמי' מחאסלאוויטץ ומגה“מ ר' אליעזר דן ברלב”ג זי“ע והתאבק תמיד בעפר ת”ח בלמודיו אצל הג“מ ר' זלמן בהר”נ זל“ה ויבדל לחיים הג”מ ר' יוסף חיים זאנענפלד. בחודש אדר תר“ן נשא אשה בת גדולים נכדת הג”מ ר' שמואל מוני זילבערמאן ז“ל ²⁴ מתושבי עיה”ק ת“ו ומאז עד עתה עסוק הנהו בהדפסת כת”י וספרי הוריו אבותיו הק' הגר“א ז”ל ובנו הר“א ותלמידיו זיע”א, עד היום י“ל על ידו יד כהה ונדכה ביסורים וחיי לחץ. שנים עשר ספרים בנגלה ובנסתר מאז הגר”א ותלמידיו זי“ע. בימי עלומיו התנודד ונסע לחו”ל לבקר את בית מדרשו של החסיד האמתי א“ז הגר”א ז“ל ולהשתטח על קברו וקברות המשפחה בווילנא, נתקבל אז ברוב כבוד מרבני וגדוליה ווילנא, זקניה וחכמיה, ועלתה בידו להתראות את גאוני הזמן ורבניה בדור ההוא, בווילנא, וורשא, ראדין לודז מינסק, קאוונא, וכולם העידו בתעודות והסכמות, לתהלה ולשבח ובמליצות ישרות לתמכו, ולשגבו בעזרה להפצת תורת רבינו אליהו ז”ל ותלמידיו. ובשנת תרנ“ח במלאות ק' שנה להסתלקות ועליות אלי' השמימה נתייסד על ידיו, לזכרון בית אוסף ספרים בשם מדרש אליהו והנהו כעת בישיבת מרכז הרב, – רב ראשי לארה”ק הגאון כמוהרא“י הכהן קוק נ”י,– כהיום הוא רב בבית “מדרש אליהו” לזכר נצח ע“ש מרן הגר”א ז“ל בניורק־ארה”ב.

בא יבוא אליהו לציון ברנה, ולירושלים בארה"ק בשמחת עולם, להיות מבניה בוניה, ושלום רב לאהבי תורתיך.

קול מהיכל

אם כל מכתב ישן שהוא “עתיק הימים”, חשוב לנו. עוד יקר וחשוב לנו מכתב כזה המדבר על ראשית הישוב והתפתחותו. פעמים מענין גם סגנונו והתגלות לבו. –

– מכתבים כאלה מ“הבונים הראשונים” מונחים לפנינו ואחד מהם אנו מוסרים בזה בקצורו והוא מלפני כששים ושבע שנים – מיום כד אדר כת“ר – הנקרא “קול מהיכל” ע”א גמר בנין בית הכנסת בית יעקב בחצר החורבה ועליו חתומים גאוני קדמאי דירושלם ראשי עדת האשכנזים בזמן ההוא. וכך היו חותמים במקדש מעט:

“אנחנו לציון עיר קדושנו, אנחנו לציון קרית משושנו, חכמי ורבני ק”ק אשכנזים פרושים ה“ה גזברי ביהכ”נ בית יעקב אשר הוקם על בחורבת רבנו יהודה חסיד זל“ה”.

נאם ישעי' בא“א מוה”ר ישכר בער זצלה"ה (הוא רבי ישעיה ברדקי ז"ל).

נאם יוסף זונדל סלאנט.    נאם שמעון זרחי הרב מטווריק.

ונאום אריה בא“א מוה”ה ירחמיאל זל“ה נאמן. ראש המתעסקים בבנין ביהכ”נ הגדול בית יעקב בהרי“ח ז”ל זיע“א. החתומים האלה פנו אז ב”קול מהיכל" הזה אל אחינו בני ישראל, בחורי אל! שמעו נא ונדברה, הגישו אלינו טהרת לבכם ונשמיעכם דבר אלקים.

הלא התבשרתם הלא הוגד לכם פועל פעל בקרב הארץ. נפלאות היא להשמעת אזנים ואף לעינים הרואות הדבר הגדול הזה: ימין ה' הרוממה, הושיעה לנו אשכנזים פרושים לבנות לנו בית כנסת על אדמת קדש נחלת־אל. היא חורבת יהודה חסיד.

ואחרי תארם קדושת המקום מלפני מאות שנים, הודו והדרו, את כל הקורות אותו בחורבנו עדי הגיע לבנות הנהרסות – מוסיפים המה להביע רגשי לבם והשתפכות נפשם: לב מי לא יכה עין מי לא תדמע בראותו היכל הקודש הזה, זה שנתים, מאז נבנה קירותיו וכפותיו לכל משפטיו וחוקותיו עודנו עומד אבל ושומם. ועדיין לא נתחנך לתפלה ולעבודה. מבית ומחוץ עודנו שמה ושאיה, ערום ועריה כיום הולדו: באין רצפה, – באפס טיח. באין דלתים – באפס דלתות, באפס חלונות, באין כסאות – באפס מושבות, באין מכונות – באפס כיורות; אין ארון הקדש ואין בימה. אין עזרה ולא עזרת נשים. ככלה יפה־פיה מסובבת ברעותיה והיא מופשטת מבגדיה, מתנצלת מעדיה הלא מאין הפוגות תדמענה עיניה, כן ההיכל הקדוש הזה!

וההיכל בעצמו, מדבר בעדו. פורש כפיו למרחוק וקורא: "ידידי ה‘! ידידי ציון וירושלים! האירו פניכם אלי להקשיב אמרי. אל תעזבוני ערום ועריה שימו עלי עין חמלה, הלבישוני בגדי ישע. העטוני מעיל צדקה, השימו צניף טהור על ראשי למען יקרבו אלי בני ציון מאהבי לשרתני בקדש. הוי איכה אשב בדד. עד מתי אשב שכול וגלמוד? למה תתמהמהו להלבישני מחלצות לשום השבכה בראשי ומנעלים ברגלי ועגולים על ידי לכסות בושת עלומי, לבל אהיה חרפה בגוים ומנוד ראש בלאומים אשר אותי יום יום ידרשו, כי כל הבא בתוככי ירושלם ישוב לראות הבנין המפואר הזה וכו’ וכו' ".

באותה שנה כשנסע הגאון ר' שמואל סלנט ז“ל לערי אשכנז ואנגליה בשליחות לטובת עדת האשכנזים, זכר גם את בנין בית הכנסת העומד באמצע, ובכל מקום בואו השתדל גם לגמר הבנין ושכלולו. ובין הנדיבים שנדבו על ידו נמנה גם “ידידו ואהבו” השר משה מונטיפיורי ז”ל שנדב אז סכום הגון לטובת ביהכ“נ. ד”ר נימן בספרו “די הייליגע שטאדט” כותב כי גוף הבנין עלה, כפי ששמע מפי בן אחד הגבאים לסכום מאה ועשרים אלף פראנק.

ובית הכנסת הגדול הזה נתחנך ביום כ“ח אלול תרכ”ד בהלל וקול זמרה.

---

מגנזי ירושלים: כולל תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות; מכתבי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י.

הובאו לדפוס בפעם הראשונה ע"י פנחס בן צבי גראייבסקי

ירושלים תר"ץ

דפוס “ציון” של האחים רוהלד, ירושלים

מקדש לכבוד ידיד ציון ובן ציון המצוין בציון וירושלים

אחד משרידי זקני הישוב מיקירי ירושלם ונכבדיה,

לומדיה וסוחריה, בעל נפש עדינה

הר“ר בן־ציון זילברשטיין הי”ו

בהרב ר' שלום מבייסק ז“ל, שעלה לעי”ק בשנת תקצ"ז.

פרק גדול וחשוב יש לו להר' בן ציון זילברשטיין הי"ו במשך ימי שבתו בירושלם, לתורה ולתעודה, למסחר ובנין הישוב. הקים סוחרים רבים, חנכם וינהלם בעצותיו הנכונות, והוא הוא אביהם של “האחים זילברשטיין” הסוחרים הגדולים בירושלם.

וחותנו של העסקן הצבורי הרב החכם ר' נחום נתינזון הי"ו אחד מהמיסדים והמנהלים של “בית חנוך עורים” בירושלם.

עוד בצעירותו הצטיין בכשרונותיו, ויהי מבחירי בני ציון ומטובי בני ישיבת “עץ חיים”, אחד מן התלמידים המובהקים של הרב הגאון רבי משה נחמיה כהנוב זצ“ל ומידידי ונאמני בית מרן הגאון רבי שמואל סלאנט זצ”ל, ובאין חפצו להשתמש בתגא ולהתעסק בעניני כלליים, נכנס לעולם המסחר והקנין, עפ“י עצת מו”ר הרב הגאון רבי מאיר אויערבאך זצ"ל ויברכהו ויאמר לו: בכל אשר תפנה תצליח, ויהי לאחד הסוחרים הגדולים בירושלם בניר, כלי־כתיבה וכלים.

בעת שנשרפה חנותו ברחוב היהודים עד כליל, הביאו לו ממוסדות הצבורים סכומי־כסף להקים בית מסחרו. אבל הוא משך ידו מכל אלה הנתינים ולא קבל כלום, הכל נשרף אז, אבל שמו הטוב שהיה נודף כשמן תורק למרחוק, לא נשרף. ומכל ערי אירופא שלחו לו תיכף עוד טרם הודיע להם דבר סחורה לרוב, נאמנותו ודייקנותו משכה אליו הסוחרים הגדולים באירופא. והבנקרים הגדולים בירושלם ובחוצה לה התחשבו גם בדבורו.

ירבו כמותו בישראל ובארץ־ישראל.

––––––––––

אשתו היתה הגברת דינה בת הרב ר' ישראל ליב ווידמן ז“ל צעירה לימים היתה כשבאה ירושלימה ונפטרה בת שבעים ושש שנים ביום ו' ניסן תרפ”ח.

עיין בספרנו בנות ציון וירושלם" חוברת ו.

הר“ר בן ציון זילברשטיין הי”ו

מזקני ירושלים ונכבדיה

החצרות העתיקות בירושלים

א. חצר אור החיים¹

אחת החצרות הכי עתיקות בירושלם שנתקדשה בקדושת התורה ושמשה למקום מקלט לראשי בעלי הישוב האחרון של עדת האשכנזים. היא חצר בעל “אור החיים” הנקראת עד היום על שמו: חצר אור החיים², בסוף רובע הארמנים, סמוך לחצר ר' ישעיה ברדקי וחצר השל"ה³.

הגאון הצדיק “עיר וקדוש” רבי חיים ‘ן עטר זצ“ל (יליד עיר סאלי, מרוקו). הופיע בעיה”ק ירושלם בשנת תק“ב. גדולי עמנו בליווארנו קבעו לו ישיבה בחצר הזאת (בשכירות מהישמעאלים) וקראו לו ישיבת “כנסת יחזקאל⁴”. ובה היה מובדל ומופרש מכל עניני עוה”ז. "עטוף בטלית ומעוטף בתפילין, ורואי פניו המאירים חשבוהו למלאך ה’ צבאות שהשכינה חופפת עליו כל היום".

ונהרו אליו התלמידים המובהקים להסתופף בצלו וליהנות מאור תורתו בנגלה ובנסתר.

בספרו האחרון “ראשון לציון” הביא מה שהעירו אותו תלמידיו המובהקים כפעם בפעם בשעוריו: “הקשה החיים⁵ השלם כמוה”ר חיים יהודא אמזלאה הי“ו מבני הישיבה”.

הגאון חיד“א ז”ל כותב בספרו מערכת הגדולים⁶. אני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה ועיני ראו גדולת תורתו וקדושתו הפלא ופלא, ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד, והיה כמעין המתגבר"

בירושלם יצא לו שם גדול בין התלמידים והחסידים, ואף מרחוק מרוסיה ופולין העריצו את שמו הרבה. פירושו על התורה זכה להתקבל בכל תפוצות ישראל וכבר העיד הגאון חיד“א ז”ל כי בפולין קורין בכל שבוע ספר אור החיים ומחבבין את דבריו כי הם על פי הפשט". ומורגל בפי החסידים בשם אור ישראל מרוזין כי “מזמן שיצא הספר אור החיים לאור האמירה בו סגולה להנשמה כאמירת הזוהר והתקונים” (תולדות רבנו חיים בן עטר להר' מרגליות ).

והחסידים באים עד היום ל“בית המדרש אור החיים” בעיר העתיקה בדחילו ורחימו ללמוד בו פירושו על התורה, ביחוד ביום פטירתו, ט“ו תמוז, לומדים המה בביה”מ הזה שעורים ביום ובלילה.

גדולי האדמורי"ם שבקרו את בית המדרש אור החיים חדרו לתוך קדושתו ולא חפצו לעלות לכותל המזרח שבו היה מקום עיר וקדש⁷ בעל אור החיים.

אגדות רבות תעטרנה זוהר חיי הרב ורוממות ישיבתו בקדש. עד שגם הישמעאלים בעלי החצר, חרדו מאימת הוד קדושתו. אחת מהן לגבי חוץ ה“תאינה שחדלה תת פגיה”. “בחצר שלמד בה עם תלמידיו היתה תאנה אחת גדולה שהנערים השובבים היו מטפסים עליה ללקוט פריה ועי”ז נתבטלו התלמידים מלמודם וגזר הרב שלא תוציא עוד פירות, ותבש התאנה ולא נתנה עוד פירותיה.

שניה לה. לגבי פנים “פריחת האותיות מתפיליו בהיסח הדעת”: אחרי פטירתו מכרה אשתו תפיליו בדמים יקרים מאד. וצותה את הקונה שאל יסיח דעתו מהם בעודם עליו. פעם אחת הסיח דעתו ובדקם אחרי כן ונמצא גויל חלק בלי כתב כלל (תולדות הנז')

מקום קבורתו בשיפולי הר הזיתים סמוך לקבר הרב בעל “פרי חדש”.⁸

ויהי אחרי המגפה הגדולה בארץ הגליל בשנת תקע“ב, שארכה יותר משנתים ופליטי אחינו נתפזרו לכל רוח אמרו ראשי עדת הפרושים: הרב הגדול רבי מנחם מנדיל” תלמיד מובהק של הגאון מווילנא, וחברו בדעה ובמעשה רבי אברהם שלמה זלמן צורף לכונן בירושלם ישוב עדת האשכנזים במתי מעט בעשרים נפש כוננוהו וישכרו את אותה החצר אשר היתה בה מקדם ישיבת רבי חיים בן עטר לבית תפלה ומדרש ויתפללו בו רק בימי החול, לא בשבתות וימים טובים פחדו לקרות בתורה פן יודע להפקידות כי קבעו להם בית כנסת בלי רשיון הממשלה, ועוד טרם השיגו אז רשיון על ביהכ"נ כחוק, ויקבעו בו שעורים ביום ובלילה במקרא תלמוד ופוסקים וגם בתורת הנסתר וקבלה מעשית.

הרב ר' מנחם מנדיל הנ“ז כתב באחד ממכתביו משנת תקע”ו: “כעת קבעתי דירתי בירושלם עיה”ק וקבעתי ישיבה, והזמין לי הקב“ה מקום הישיבה בישיבתו של הרב הגאון מוה”ר חיים בן עטר ז“ל ומתפללים אנחנו שם כל השבוע לבד שבת כי עפ”י דת הגוים אינם מניחים ס"ת “בלי רשיון המלך”. (ירושלם – לונץ שנה ד').

ועד היום הזה נשאר בית המדרש אור החיים לתורה ולתפלה, משפחת פ"ח, משפחה עתיקה בירושלם, החזיקה בו ומסרה נפשה עליו להחזיקו בקדושתו.

באחד הבתים של החצר הזאת נולד הר' יצחק פח (בשנת תקמ"ט ) גודל וחונך בו, והיה גר בו כל ימי חייו עד שמת בו בשנת, תרמ“ו. בבית הזה נרצחה⁹ באחד הימים לעיני השמש אשתו הראשונה, באופן אכזרי: פראי אדם מאותו הזמן, הגנבים והרוצחים ידעו כי בביתו של ר' יצחק פח נמצאים כלים יקרים ואבנים טובות לפתוחי חותם מאת פקידי הממשלה ואילי הארץ. ובעזבו פעם אחת את ביתו חדרו לתוכו. אשתו כנראה עכבה אותם ויתנפלו עליה וימיתוה, שחטוה, רצחו אותה באופן אכזרי. – כמו אביו הרב ר' שלמה פח, שבא ירושלימה במחצית השניה של המאה הששית כן גם הוא היה המחזיק מידי הישמעאלים את החצר של אור החיים, ביחוד את בית המדרש ישיבת אור החיים, ויהי אחד מהם תקיף ואלם, שלא רצה בשום אופן בקיום בית המדרש הזה, ויהי ריב תמיד בינו ובין ר' יצחק, וזה האחרון בתור יליד הארץ ידע להשקיט תמיד סערותיו ולהרגיעו במנחה ובמתנת יד, כנהוג בימים ההם. – ויהי באחד מלילי ערבי שבתות התפרץ בשאון רב אל בית הכנסת והפריע את הקהל מעבודת ה', ויקלל ויחרף ויתן צו לבלי לבוא מחר להתפלל, וידרוש מרבי יצחק את המפתח לסגור את הבית, והלה ענה לו במנוחה: יום השבת יום מנוחה וקדושה לנו ואין דנים בו. אחר השבת נתראה במחכמה שרעיה, אללה ינצור איל שולטן! למחר בבקר השכם באו כרעו ברך לפניו ויבקשו סליחה ומחילה וכפרה ויספרו לו לאמר כי אותו האפנדי שהתפרץ אמש נגד רצונם לביהכ”נ מת פתאם הלילה, ובחרדת לב בקשו ממנו להמשיך את התפלות הלאה. אך – העתירו בעדנו!

בית המדרש העתיק הזה מתקיים עד היום הזה בכל קדושתו.

מערת חגי זכריה ומלאכי

מערת חגי זכריה ומלאכי או “מערת חגי בלבד”, כמו שקורא אותה רבנו עובדיה ברטנורא, באחד ממכתביו. על כל פנים המערה הזאת מערה עתיקה, ובה תאים וכוכים הרבה, מקומה – בראש הר הזיתים, על פי המסורה והקבלה איש מפי איש מקדמת דנא, היתה מקום קבורת הנביאים, וכמו כל המקומות הקדושים עמדה גם המערה הזאת לזכות היהודים. אך בשנת תרמ“ג שמענו פתאם לדאבוננו, כי “מערת חגי זכריה ומלאכי” – כן היתה נקראת תמיד – נמכרה על ידי הפלחים מכפר טור להראכימנדריט הרוסי כאן ואם כי הקדש הוא ולא תוכל המכר. השמועה הזאת מחצה ופלחה את לבות אחינו, בני עדתנו. הרי”ד פרומקין ז“ל, בעל ה”חבצלת“, הרעיש עיר ומתים ומחה על המכירה הזאת בכל תוקף, והעיד בעתונו את ראשי מקהלות הספרדים והאשכנזים להתחשב ולעשות צעדים בענין זה. עוד לא עבר המועד. שטרי המקנה לא נתנו עוד. והשתדלות נמרצה במקום הראוי תציל את המערה, אשר זכרונות קדושים אצורים בקרבה ותשיבה לנו”. הרב הראשי ראשון לציון מיהר והודיע את הדבר בטלגרמה לקושטא, ודבריו אמנם עשו רושם. הממשלה המקומית קבלה את ה“מחאה” ועכבה אמנם את שטרי המכירה. גם מקושטא באה טלגרמה אל הפחה לבטל את המכירה, כי קודש המערה לישראל ולמחמדים ולא תוכל המכר. אבל גם הארכימנדריט מצדו לא שקט, ובעזרת הממשלה אשר בצלה חסה, עמל להשיג שטרי המקנה והחזיק את המערה לקנין כספו. הרי“ד פרומקין קרא את ועד “חברת אגודת אחים” בלונדון ואת מזכירה החכם מר אברהם הלוי לעזרה, שישתדלו במקום הדרוש כדי להציל את הענין בעוד מועד. אף פרסם את ה”מכתב" שקבל בנידון זה מאת בן־יהודה, שדבר את הארכימנדריט בדבר הזה, והעיר את הקהל ואת עסקני הצבור להתחשב בו.

המכתב הוא מלא ענין. והננו מעתיקים אותו בזה כמו שהוא. כדאי שנקראהו עתה ולשים לב לזה ולכיוצא בזה:

“לכבוד בעל החבצלת”.

שאול שאלתני, אדוני, מה השיב לי הארכימנדריט בדבר מערת חגי זכריה ומלאכי, והנני לתת לפניך את הדברים אשר דבר אלי, לא אוסיף עליהם ולא אגרע מהם דבר. וכה דבר אלי האיש ויאמר אל נא תפריעו את מנוחתכם בדבר הזה, כי קנה קנינו אנחנו המערה ולנו תקום, ונתון ינתן לנו גם קושאן אף כי באה מצות המלך לבלתי ימכר המקום, כי לא אני בלבד משתדל לבטל מצות המלך הזאת, כי גם ציר מלכות רוסיא בסטאמבול, וגם הנסיכים הגדולים אשר היו פה אשר כתבתי להם על דבר קנין המערה הזאת ישתדלו כולם ויעשו כל אשר יוכלו למען יקום בידינו הקנין במשפט. אפס אתם אל תיראו פן נשים צלב על המערה או נבנה לנו בית כנסת במקום הזה, כי לא בזאת חפצתי, כי אם נקה ננקה אותה וחפרנו בה אולי נמצא בה דבר מקדמוניותיכם והדבר הזה לא תעשו אתם, אם בידיכם תהיה המערה, ואחר תהי פתוחה לכל איש אשר יחפוץ לבוא בה. ועתה אל נא תדבר אלי כי לכם המקום הזה. וקדוש הוא לכם. ידעתי כי כל הארץ היתה לכם וכולה קדושה לכם, והנה זרים מתנחלים אותה יום יום לעיניכם ואתם מחרישים ולמה נאספתם עלי אם קנינו אנחנו המערה הזאת? המעט לכם מקומות קדושים בארץ אבותיכם אשר בידכם לקנות עתה, ואם קנה לא תקנוהו היום יקנו אחרים. הנה יש אצל חברון מקום אשר נקרא לו בית אברהם (אהל אברהם), ואין ספק כי המקום הזה מקום קדוש ליהודים, והנה העידותי בכם היום אשר אם לא תמהרו לקנותו אקנהו אני ונאספתם אז עלי שנית לריב אתי בגללו, העידותי בכם היום, ואתם ראו ודעו מה תעשו.

אלה הם הדברים אשר דבר אלי הארכימנדריט, וידעתי כי צדק מאד בדבריו האחרונים ומי יתן וישימו אחינו להם לב.

א. בן־יהודה

סוף דבר: המערה בזאת “מערת הנביאים” נשארה בידי הרוסים, מערת כלבא שבוע – בידי הצרפתים, וחצר האמשטרדמית – בידי הקתולים.

הפוסטה ביובל הקודם

ביום הזה, אם אדם רוצה לשלוח כסף מירושלים ליפו ועוד – הוא מוסר את הכסף לדואר, ובטוח הוא כי הכסף יגיע למטרתו. אך לא כן היה לפני יובל שנים, אז לא היתה הפוסטה מקבלת כל אחריות על כסף, אף ה“פוסטה האוסטרית” שהיא היתה הפוסטה הגדולה והעיקרית בירושלים, אף היא לא היתה מקבלת אז שום משלוח כסף מירושלים ליפו מפחד שודדי הדרכים. לרגלי התוהו ובוהו ששלט אז בארץ, קרו מקרי רצח וגזילה להעוברים ושבים, ולא פעם נשדדה הפוסטה וכל אשר לה, ומוליכה בא רצוץ, ושבור כל עוד נפשו בו.

ומי אשר רצה לשלוח כסף מכאן לחו"ל, היה מוסר את הכסף ליד אחד הסוחרים ששלח כסף מסחרו ביד אחד הרצים¹⁰ ליפו, ושם היו מוסרים את הכספים לפוסטה שקבלה עליה אחריות הדרך משם והלאה.

ובפוסטה המקומית, הרשמית שרר בימים ההם תהו ובהו גם בחלוקת המכתבים עצמם. הסבל היא מביא את הכיסים ואת השקים והיה מריקם על הארץ פה ושם. והבא לדרוש למכתב, היה הפקיד אומר לו: “שוף אינקאן אילאק מכתוב אלאאוסמאק, חאד!” (הבט וראה, אם יש עבורך מכתב, על שמך – קחהו!) והאדון הדורש למכתב היה מחויב להשפיל שבת על הארץ ולחפש ולחטט בתוך גל המכתבים.

בשנת תרנ"ז נוסד בדרך רשמי מטעם הפוסטה המקומית סניף מיוחד לקבלת ומסורת מכתבים וכספים “ברובע היהודים”, שהתנהג באופן נעלה, ואחד מאחינו, ה' אליהו הוניג, הופקד למנהל המחלקה הזאת, ובחותמה היה חקוק השם “ירושלים” באותיות עבריות. מחלקתו כבר התנהלה באופן הכי מסודר ואירופי.

בחצי יובל האחרון נשתנו סדרי הפוסטה לטובה. הרבה בתי דאר נפתחו: הדאר הרוסי, הגרמני, הצרפתי, האיטלקי, שהיו מסודרים כבר באופן מודרני. ואז בטלה הקפיטולציה נתבטלו בתי־הדואר, המיוחדים, ויש רק בית־דואר אחד של הממשלה.

הלפה והג’ובה

אחינו החדשים מקרוב באו, אין להם כל ידיעה וכל מושג שהוא על דבר התלבושת הזאת, שאחינו החלוצים הראשונים, היו מוכרחים ללבוש. מוכרחים היו בבואם אל הארץ להסיר מעליהם את הבגדים האירופאים וללבוש: קפטן, ג’ובה תרבוש ולפה, וכל יתר הבגדים מאותה התלבושת “תלבושת ארץ הקדם”.

וזה דבר התלבושת:

בתקופה הראשונה ליסוד הישוב האשכנזי בירושלים הוכרחו בני עדת האשכנזים, אנשי ליטא פולין וכו', שבאו לארץ הקודש להתחפש במלבושי הספרדים ומצנפותיהם למען ינצלו מקנאת הישמעאלים שהיו עוינים את ה“פרנג’ים” בשנאה כבושה מכבר. את היהודים האשכנזים כנו הערבים בשם “שכנזי”, בנגוד ליהודים הספרדים שקראו אותם “יהוד” לאמר: יהודי. ואוי ואבוי היה לאותם בעלי “אבו אל בורניטו” – בעלי הכובעים – אם פגעו בהם הישמעאלים, מיד קראו אחריו מלא: שכנזי! רדפוהו באבנים, בזוהו, קללוהו והכוהו! ובפני “תרבוש” היו מרכין ראשם; משימים ידם על המצח ועל הלב ואומרים בחבה: אהלאם וסאהלאם ואות אלף מארחבא! הפקחים שבהם היו מיד בבואם משליכים מעליהם את בגדיהם והיו לובשים: קפטן ארוך ורחב, מאריג צמר גפן או חצי משי, ועליו חגורה גדולה ורחבה, אזור בד, ועל הקפטן מעיל עליון מה שהיו קורין “ג’ובה” ארוך ורחב, עם שרוולים רחבים. ועל ראשם “לפה” מבד שחור, הכרוכה סביב לתרבוש האדום בכריכות רבות. ועל צוארם סודר ארוך לבן. גרבים לבנות וחצי נעלים.

עוד ישנם מזקני ירושלים, הזוכרים את בעלי התלבושת הזאת אם כי לא היו זקוקים לה כבר, ורק מפני הרגלם נשארה עליהם: הלא המה: ר' אריה נאמן, ר' מוני קרמר, ר' יצחק פח, ר' יצחק פרג, ר' שלמה ליבריכט, ר' דוד בלוק, ר' יעקב הסופר, ר' זלמן הקטן.

ותלבושת הנשים אף היא היתה מיוחדת במינה: שמלת אריג מגוון, והעשירות ־ ברקמת זהב, ראשן כוסו במטפחת של צמר או משי סביב לפדחתן עד אחורי אזניהן. ובצאתן החוצה נתעטפו בסדין לבן, ועד היום עוד ישנו המנהג אצל החסידים שהכלה בהכנסה לחופה מחויבת היא להתעטף בסדין לבן.

הרב החכם ר' יעקב גולדמן מספר לנו בספרו “בני אשר” דבר ה“סדין” הזה: “בבואה (חמותו הרבנית) עם בעלה מאונגרן, ותגיע עד שערי ירושלים והיא לבושה מלבושים אירופאים עמדה וקרעה בגדיה כדין. ותאמר: אינני נכנסת להעיר הקדושה בלבושי חול אלה, כי אם יביאו לי סדין לבן להתעטף בו כל גופי. כי כן התעטפו אז נשי בנות ישראל בירושלים בצאתן החוצה. ואך אז בהביאו לה הסדין והתעטפה בו, נכנסה העירה”.

הרוקחים בירושלם

הר' אברהם רוקח ז"ל

[הכיתוב על גבי התמונה: שנת אברהם רוקח איננו לפ"ק

תמונת זקן הרוקחים בעי“ק, רוקח הבית ששמש בכהונתו זו יותר מארבעים שנה באמונה ובהתמסרות מצוינה ויהי אהוב חביב ונחמד לכל יושבי ציון וירושלם ה”ה הרבני היקר ויר“א באמת איש האשכלות מוה”ר אברהם בה“ר אליעזר רוקח ז”ל שנפטר בשם טוב בהיותו בגולה בדמשק (בתור נתין¹¹ אמיריקני) ביום העשירי לחדש חשון שנת תרע"ט תנצבה]

עשירה היא ירושלם כעת ברוקחים – יהודים, מוסמכים מדופלמים, רוקחים רשמיים, שיוכלו להתחרות עם הרוקחים היותר גדולים באירופא, ואלה ה“רוקחים הזקנים” בלתי המוסמכים, אם כי יד ושם להם במעשה מרקחת וסמי רפואה בתור “בעלי נסיון” מקדמת דנא, אסור להם לעבוד בעצמם בלי “רוקח מוסמך” עומד עליהם בהשגחתו ואחריותו. כן בבתי חולים וכן בבתי המרקחת הפרטיים. במקום שאתה מוצא כהיום “בית מרקחת” שם אתה מוצא “רוקח מדופלם” ועוזרו, לפעמים, גם בלתי מוסמך.

לא כן היה בתקופה הראשונה. אז – לא ידעה ירושלים וכל ארץ ישראל כולה מרין של רוקחים מוסמכים, לא היתה שום קדימה לרוקח מוסמך על בלתי מוסמך, הממשלה לא השגיחה על זה, והקהל לא התחשב בזה, והרוקחים בלתי המוסמכים עמדו בכל זאת בגובה תפקידם, הצטיינו בעבודתם ובדייקנותם ולא הוציאו מתחת ידם דבר שאינו מתוקן. ידעו פרק חשוב בכל, כי שמשו תלמידי חכמים, הרופאים היותר גדולים ולקחו מהם לקח טוב, עמדו תמיד בעצה ותושיה ותחת המשמעת והשגחת הרופאים הגדולים הדרי"ם בעיר הזאת: פרנקל, נימן, רוטהציגל, לונדון, שוורץ מאזרייקי, סנדרצקי, פופילוס, איינסלר, הופמן. כל בית מרקחת וכל רוקח היה לו “רופא מיוחד” שעמד איתו בקשר הרפואית כלפי פנים וכלפי חוץ, הרופאים היו יושבים שעות קבועות בבתי המרקחת לענות להחולים השונים, והרוקחים שמעו לקח בעיון ושומת לב מיוחדה ביניהם ששמשו את הרופאים בביתם במעשה מרקחת, הרכבה והפרדה, נתוח ותחבושת.

מהרוקחים הראשונים מאותה התקופה אנו זוכרים: מר משה רובאוויץ בבית החולים של שרי בית רוטשהילד, ועל מקומו בא יחזקאל מנדילמן, ואחיו יודא מנדילמן.

מר אברהם קרפו, גמליאל שלנג, נתן מרדר, בבית החולים בקור חולים ואחריהם מר אברהם רוקח שעבד בו קרוב לארבעים שנה.

מר אלתר פיודילואיר רוקח פרטי ברחוב היהודים, ־ הוא השתמש זמן רב בכל הרפואות של השר המנוח משה מונטיפיורי ור' אהרן שמש הביאם אחרי כן לבקור חולים בשם השר.

עוד רוקחים פרטיים: מר יוסף רכטמן, מר מרקדו, מר אריה ליב גברילוביץ רוקח פרטי ברחוב היהודים מר יוסף בר' ברוך צבי, מר יעקב ליב סלנט, מר פארג’י י. רוזנטל בבית החולים החדש של שרי בית רוטשהילד. הוא נסע נויארקה ויהי לרוקח מוסמך, וימת שם.

מענין. הרוקח החרוץ הזה, מילידי הארץ, לא מאס בשום עבודה ויהי זמן־מה גם עגלון, ובשוט אשר בידו בא לעבוד בבית המרקחת של ד“ר וואלך בעיר העתיקה, עוד טרם נבנה ביה”ח שערי צדק.

בשנת תרמ“ט באה פקוה מקונסטנטינופול, חוק חדש כי הרוקחים בעלי בתי המרקחת וסמי מרפא עליהם ללכת לעיר הבירה לעמוד על המבחן לפני ועד חכמי הרפואה אם מוכשרים המה לעבודתם, ויסעו אז שמה: מר יחזקל מנדלמן מר מאיר אלכימייסטר מראשל”צ ומר ארי' ליב גברילוביץ, עמדו שמה למבחן ויקבלו תעודות רשמיות לעבודתם.

הערה: לא הזכרתי כאן כי אם אלה מהרחוקים הראשונים שכבר “מנוחתם כבוד”, ומאלה הזקנים שבדור, החיים אתנו כהיום – מי מהם בעבודתם הקודמת ומי במקצועות אחרים יצליחו ויאריכו ימים.

הרוקחים בירושלים

אב ובנו ילידי בני־ילידי ירושלם

ר' אריה ליב גברילוביץ ז"ל

בהרב הגאון הגדול

רבי אליעזר דן בהרלב"ג זצ"ל

חתנו של הרב הגאון ר' שאול בנימין הכהן זצ"ל

מיסד הת"ת וישיבת עץ חיים.

בנו יבדל לחיים

מבחירי בני ישיבת עץ חיים בירושלים.

מר גבריאל גברילוביץ הי"ו

ר' יוסף ב“ר ברוך צבי ז”ל

בתלבשתו השדרי"ת במדינת אפריקה

פסק־דין מראשי הרבנים בירושלים¹²

ע“ד הפרשיות ודברי ריבות אשר נתהוו בין הרב מו”ה שאול בנימין הכהן נ“י והר”ר ליב יעב“ץ והר”ר יצחק יעקב הסופר מחאסלאוויץ, והר' ליב הכהן מוואלקוויסק בעניני הת“ת וישיבת עץ חיים והחצר אשר העמידו להם פעה”ק והי' ביניהם הפרשיות הרבה והרבה אשר לא רצינו להכניס ראשינו ולבלות הזמן בענינים האלה אשר אין בהם שרש וענף. אולם אחרי כי באו הדברים ברב ענין עד אשר באו ליד הכאה באגרוף רשע והפצירו בנו עד בוש בהודאה וחרטה על העבר וקבלה על להבא. וקבלו על עצמם בקאג“ס וח”ח לשמוע ככל אשר יצא מאתנו ב“ד הח”מ וכמפורש יוצא בשטר הבירורין אשר נתנו וחתמו האנשים הנ“ל להקריב משפטן לפנינו ולאשר ולקיים ככל אשר יצא מאתנו, וגם כי נתגלה הדבר משליחות מוה' יצחק יעקב הסופר אשר סיבב בסבירי' וקיבץ הון רב על פיקו”נ ת“ח אלמנות ויתומים מיושבי ירושלם עה”ק כאשר למראה עינינו הובא ספר כתב השליחות ופנקס אשר בו נרשם הנדבות אשר רובם ככולם הי' מקופת רמבעה“נ ז”ל ועניי ירושלם עה“ק ותרומת הקדש אשר הורם והונף ע”י רי“ץ יעקב הנ”ל בא לידנו ר“ל יעב”ץ ור“ל הכהן הנ”ל והם השקיעו הכל בבניני החצר הנ“ל והוצאות¹³ הרבות המסתעפות לעניני הבל ורוח כידוע, וח”ו כאשר יתוודע הדבר להמתנדבים אף אפס קצהו יהי' חילול ה' גדול, וגם כמה נפשות נשתקעו בבנין הזה כל אלה יחד הטילו חוב קדוש עלינו להזדקק אולי ירחם ה' להציל עשוקים מיד עושקיהם, ולהסר חרפת העה“ק ירושלם, וכ”א על מקומו יבא שלום, והרבנים ממוני כוללות ק' פרושים הי“ו גם הם באו בכח העדה הק' והעמידו מורשים מצדם את הרב מוה' אהרן משה מסלאנים נ”י, והרב מ' מרדכי ליב מקארעליץ נ“י אנשי אמנה אוהבי אמת, וקיימו וקבלו כולם יחד בקגא”ס ובח“ח ובכל תוקף ועוז לאשר ולקיים ככל אשר יצא מאתנו הח”מ ע“פ דעת תורה ודעת נוטה, והציעו לפנינו כל טענותיהם זה מול זה ושנים מול אחד, וטענת הצבור נגד כולם. ושמענו את כל דבריהם וטענותיהם מכל צד וצד באורך ורוחב, וגם ראינו כל כתבי הזכיות של כל או”א והפנקסאות, והחשבונות, ואחרי שיקול דעתינו בדעת תוה"ק ודעת נוטה, יצאו מאתנו הפרטים האלה:

א) אחרי שנתברר שבא לידי הר“ל יעב”ץ ע“י רי”ץ יעקב הנ“ל אשר שלח באמצעות בנו הגביר הר' זוסמאן יעב”ץ נ“י בוורשא, ובא לידו מעות של ת”ח עניים ואלמנות ויתומים דעה“ק ירושלם ת”ו בצירוף מעות הר“מ בעה”ב ז“ל ועלה סך – 33899 שלשה ושלשים אלף שמונה מאות ותשעה ותשעים גרו”ש מעות שורק. ור“ל יעב”ץ ור“ל כהן לקחו מעות הנ”ל לצורך בנין החצר. לכן ע“פ דותה”ק חייבים ברמ“ג ורמ”ג לשלם לכוללות פרושים סך הנ“ל בלי גרעון שיהי' לחלק לכל הענים ואלמנות ויתומים מדוכאים, והחצר שלהם משועבד לזה כמו לשאר בע”ח שיש בידם שטרות עליהם. ואם יבאו כל הבע“ח לתבוע שיבא ליד גוביינא ויהי' צריכים לעשות סידור בע”ח כתורה יעשה ואף אם לא יספיק דמי מקנת החצר חייבים לשלם מכיסם עד תשלום סך הנ“ל ברמ”ג ורמ"ג. וכל נכסיהם משועבדים על חוב זה:

ב) יען הר“ל יעב”ץ נתן כתב הודאה שיש בידו מעות על ישיבת עץ חיים אשר מסר לר“ל כהן לצורך הבנין ערך ארבעים אלף גרוש, ועתה שנתברר אשר הסך הנ”ל באות (א) הוא מעות של עניים ינוכה הסך הנ"ל מן הארבעים אלף והמותר שייך לישיבת עץ החיים כפי כתב הודאתו;

ג) מוה' יצחק יעקב השליח, משלחיו פסקו לו שכר חלף טרחתו מלבד הוצאות, חמשים למאה, ויען אשר נתברר כנז“ל שהי' לצורך פקו”נ לעניי ירושלם ת“ו לכן נתבטל ההשואה והפסיקה הנ”ל ואנחנו לפי שקול דעתנו אמרנו שיקבל חלף עבודתו וטרחתו רק חלק שליש מההכנסה לכן יען שמשלחיו מכרו לו שליש החצר כפי שגמרו ביניהם ושישתעבד החצר לרי“צ יעקב הסופר ע”ס, 28000 שמנה ועשרים אלף גרוש שורק, חייב מוהרי“צ יעקב סופר הנ”ל להחזיר ליד ממוני הכולל פרושים בעד הת“ח ועניים כנ”ל סך שמנה אלפים ותשעה מאות ושבעה עשר גרוש ונשאר עבורו רק שמנה עשר אלפים גרו“ש יען כי וויתר עוד לטובת עניים מחלקו עד שיגיע להן עשרת אלפים גרוש במילואו, ובזה מסולק הוא מכל טוען וערעור עליו, ומעתה החצר הקטן משועבד לשלם חלקו ח”י אלף גרוש הנ“ל, ולכוללות פרושים הי”ו עשרת אלפים גרוש מלבד הסך, 33899 גרוש ס“ה דס”ה של הצבור עולה 43899 גרוש;

ד) הר“ר שאול בנימין הכהן ני' הי' בידו שטר משכנתא מאת המנוח ר' ברוך אדעסער ז”ל שהניח לקרן קיימת שהפירות יהיו שני שלישים לת“ת דשתב”ר, ושליש לבקו“ח וכפי הכתב אשר לנגד עינינו בחת”י הרש“ב עולה הסך הקרן קיימת הנ”ל 36267 גרוש, ששה ושלשים אלף מאתים שבעה וששים גרוש והוא לקח הסך הנ“ל לצורך בנין החצר. ויען שכבר זכו הת”ת דתשב“ר והבקו”ח בהסך הנ“ל וגם כפי צואת המנוח ז”ל לא הי רשות להרש“ב להשקיע הסך הנ”ל בבנין על קרקע אשר אינה עושה פירות לכן חייב הרש“ב עפ”י דתוה“ק להחזיר הסך הנ”ל בלי גרעון פרוטה אחת אף גם מכיסו ורבני כולל הפרושים יפקחו בדבר לתת הסך הנ“ל על משכנתא או לקנות בהם חצר אשר תעלה פירות כראוי ובצירוף בד”צ ואפוטרופוס של המנוח יפקחו בדבר ע“צ היו”ט;

ה) אחרי כי בעוה“ר עברו ענינים רבים בעניני הת”ת וע“ח, והרש”ב הכהן אם אמנם טרח ויגע להעמיד בנינים חדרים של ת“ת, אולם לא טוב עשה שחיבר לעצמו אנשים אשר גם מהם לא הי' דעת הצבור נוחה וגם כמה טענות ותביעות שהי' לצבור בענין זה כידוע. וגם יצאו מענינים האלה מחלוקות רבות פעה”ק, וכאשר הודו בעצמם שכבד הדבר לפניהם. ולמען האמת והשלום ושיהיו קיום ועמוד חזק לתשב“ר דפעה”ק נגמר בינינו עפ“י ד”ת ונוטה שאלה השלשה גבאי ת“ת וע”ח היינו הרש“ב הכהן, והר”ל יעב“ץ ומוהר”ל הכהן לא יהיו שוב מעתה גבאים ולא יתמנו מחדש ח“ו לא אחד מהם כלל וכלל, ומחוייבים בכח התורה ובכח ב”ד יפה להוציא מתח“י כל כתבי הזכיות וכל החותמות הן מת”ת הן מהע“ח אם עוד נשאר בידם, וגם אם יבוא עוד ממון על שמותיהם מכסף תרומות הק' או על שם א' מהם חייבים למסור תומ”י לידי הגבאים החדשים שיתמנו מהצבור, ועל הצבור חל החיוב הגדול מבלי התרשלות לעשות תומ"י אסיפה ולמנות גבאים מחדש אנשי מדע. אוהבי אמת ושלום בלי שום עכוב ואיחור כלל וכלל: –

ו) בדבר השט“ח הנמצאים בידי אנשים יחידים שמגיע להם מקופת ת”ת או ע“ח אם אמנם כפי התקנה הכתובה בפנקס דת”ת שנעשה שכל השט“ח אשר ימצאו על ת”ת בלתי חתומת הרב רבי אברהם מדארהיטשין נ“י אין בו ממש וכחספא בעלמא הוא וחתמו ע”ז גם הרש“ב הכהן והר”ל יעב“ץ ובצירוף שאר הגבאים ומשגיחים דהת”ת. וגם בעת אשר החל הרש“ב להעמיד עליה על בית של הת”ת מיחו בו הגבאים באמרם כי לא נמצא בקופה די כסף על בינינים" והשיב כי מה להם בזה כי אינו מבקש מהם הוצאה ע“ז. ובכל זה למען השלום והיושר יבררו הצבור רואי חשבונות שנים או שלשה אנשי אמונה שיבררו החשבונות הדק היטב והשט”ח אשר ימצאום ע“פ הפנקס אשר באמת נכנס לקופת הת”ת וע“ח יסלקו באופן זה שמעתה מכל ההכנסות שיבאו על ת”ת וע“ח יקחו חומש לצורך תשלומין החובות הנ”ל כשיתברר ולסלק להם לאחדים צבחר צבחר קרנם מבלי הכשר ריוח מעתה. וארבעה ידות יהי' לשכירות מלמדים לתשב“ר והמסתעף אלי' וכ”ז הוא רק באופן שיקיימו הרש“ב והר”ל יעב"ץ את החיוב שיבואר באות חית. –

ז) בית העליה שנבנה על בתי ת“ת אשר קראו בשם עץ חיים אין ביד שום אדם למחות באנשים הרוצים להתפלל תפלת אנשי וותיקין בחול ובשבת ויו”ט. וביום ובלילה הרשות ללמוד שם בישיבה, ואם ימצאו אנשים שיבחרו לשכור להם מקומות בקביעות להתפלל שמה תפלת וותיקין יהי' דמי השכירות לעזר תשלומי החובות. וגם אולי האלופי וגבאי ואמרכלי דחו"ל ירצו להוסיף ולשלוח על דמי שלום חובות מה טוב ומה נעים. –

ח) הגבאים הישנים ובפרט הרש“ב והר”ל יעב“ץ מחוייבים לתת כתב בחת”י ובת“כ ובח”ח ובאו“ש שלא יחרחרו ריב ומדון מעתה הן בקדש הן בחול ולא יקלקלו ח”ו ההכנסות דתשב“ר וכדומה, וכל כסף תרומות הק' אשר יבא לידם מעתה הן על התש”בר הן על ע“ח חייבים למסור תומ”י הקומבייאלין או הצרור כסף ליד הנאמן וחטיבא מול חטיבא שהצבור ישלמו לאחדים השטח מהת“ת וע”ח כנ“ל באות ו'. וק”ו ב“ב של ק”ו שחלילה חולין הוא להם לקחת עטרה לשלוח שלוחים להרם תרומת הק‘. או להפיץ מכתבי’ שישלחו המתנדבים על שמם. הן על ת“ת הן על ע”ח, וגם על החצר אסור הוא להם בכח ב"ד יפה לשלוח שלוחים לקבץ נדבות ולסמות עיני הבריות,

ט) ובדבר הסכסוכים וטו“ת אשר הי' בין הרש”ב ור“ל יעב”ץ ור“ל כהן נדון חלוקת החצר אשר העמידו וחלקו ביניהם, הרש”ב העמיס עליו ועל שמו החצר הגדול ובפרט סכום החובות אשר קבל על עצמו לשלם. והחצר הקטן העמיסו עליהם ר“ל יעב”ץ ור“ל כהן ורי”צ יעקב סופר חלף טרחתו וקבלו עליהם לשלם החובות ורש“ב הכהן הניח חשבון בפנינו ב”ד אשר קבץ נדבות בהיותו בחו“ל ואשר אסף בעד בגורלות ובעד מכירת הבתים אשר נמכר ליחידי' בחו”ל חישב כל ההכנסה וההוצאה וחשב לו לעצמו פ“ט כ”ה למאה, ובזה רצה לנכות לו לעצמו מזה עשרת אלפים גרוש שקבל לו לעצמו בידיעת ר“ל כהן בעת שקנו החצר. וגם חשב ע”ז הכשר 1200 גרוש שהיא משנה אחת, ור“ל כהן ור”ל יעב“ץ אמרו שפסקו לו בעד טרחתו טרם לקח לו דרכו מקדש אל החו”ל רק סך ה' מאות רו“ב ובאופן ובתנאי שיקבץ כל דמי החצר ותנאי זה לא נתקיים. ורש”ב השיב שלא עשה בחו“ל ע”ד משלחיו רק בעצת גדולי מדי' ליטא ולא הראה כתב השליחות בחול, לכן בקש מהב“ד שיעריכו לו שכרו ופעו”ט בעד טרחתו, וכפי דבריו הבטיחו לו גדולי ליטא ע“ז. גם בקש לראות החשבון מהוצאות של ר”ל כהן כי שינה הרבה והרבה מאשר ציוה עליו הן בבנין הן בש“ד וגם על מגן הי' הוצאה רבה. אם על הדפסת החבצלת ערך שלשה אלפים גרוש וכדומה בכתבי עמל. ור”ל יעב“ץ טוען ג”כ שמיחה בר“ל כהן שלא יעשה הוצאות כאלה ואנחנו מה? אחרי שקלנו הדברים בפלס יען שענין החצר נעשה מדעת עצמם וגם אשר יצא מקודש לחו”ל לא הי' מדעת והסכמת יושבי עה“ק ומראש לא בסתר דברו עיני העדה ואנשי אמנה בעה”ק שלא נאה ולא יאה כל ענין החצר ובפרט אסרו בכח ב“ד לעסוק במכירת גורלות. והעבר אין וה' הטוב יכפר בעד – ולכן סלקנו ידנו מזה, אם כנים הדברים אשר גדולי ליטא החזיקו בידיו וכל אשר עשה הי' עפ”י עצת הזקנים זקני וגדולי ליטא, יעריכו המה חלקו מפעולתו הטוב ושכרו, ויקבלו החשבון מהכנסה והוצאה ואם נכון בעינים להעריכו כ“ה למאה או פחות הן מגורלות הנמכרים הן ממכירת הבתים מי ימחה בידם ואנחנו את נפשנו הצלנו גם סלקנו את ידנו מלפקח בחשבונותיהם בהפרשיות שבניהם בשגם כי כבר עשו חלוקה ביניהם. והחצר הקטן נכתב ע”ש ר“ל יעב”ץ ור“ל כהן והרי”צ יעקב סופר אין לנו עסק בו רק מה שהוא משועבד לצבור כל כוללות הפרושים היושבים פעה“ק אשר חייבים ר”ל יעב“ץ ור”ל כהן שלשה וארבעים אלף ושמנה מאות ותשעה ותשעים גרוש שורק ולרי"צ יעקב הסופר שמנה עשר אלף גרוש שורק וגם אשר חייבים ליחידים. וזולת זה יהי' להם אשר להם.

(יוד) השטרות שהיו ביד ר“ל כהן על ת”ת המה בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר ומה שתפס, כאשר יקבל כח“ח שכדין תפס אין להוציא מידו וממילא השטרות דהיינו אשר ביד הרב ר' מאיר קאמניצער נ”י ורצ“ה אוטייאנר בחת”י ר“ל יעב”ץ חל החיוב על ר“ל כהן לשלם ולפדות השטרות. ולהחזירם ליד ר”ל יעב“ץ כפי הודאות ר”ל כהן אשר באו המעות לידו, אולם הבע“ח יכולים לתבוע גם לר”ל יעב“ץ וברמ”ג ורמ" ג. –

(יא) בדבר אשר תבע הרש“ב לר”ל כהן שהכה אותו באגרוף רשע ור“ל השיב שהוא הכה אותו ג”כ על פניו, ואם באמת רע המעשה ולא נשמע כזאת בכ“ז יען שהרש”ב התחבר עמו ואך ריב ומדון בזלזולי דברים עבר ביניהם אין בידנו לפסוק רק שר“ל כהן יחוש לעצמו ולתקנת הגאונים וכידוע עד שיפייס את הרש”ב כראוי אולם אחיו הקטן ממנו צבי הכהן אשר נודע בעליל מפי ע“כ שהגדיל לעשות להכות באגרוף רשע וגם ביזה את כבוד הרש”ב ברבים בביה“מ ת”ת על לא דבר רע הוא המעשה מאד לכן דינו נפסק שלא לצרפו לשום דבר שבקדושה ושלא לעלות לנש“כ עד שיפייס את הרש”ב נ“י ברבים ויבקש מאתו סליחה ומחילה וגם יתן קנס לבקו”ח לא פחות משני מאות גרוש צא“ג על בקו”ח ואז מותר לו וגם הרש“ב כ”י יקבל היום כד"ת וכפי תקנת הקדמונים. –

את כל אלה הדברים שקלנו בפלס בלי נטיית דעת ח“ו לצד בלעדו למען האמת הצדק והשלום, והראשונות לא יזכרו ולא יפקדו רק אמת ושלום יהי' המטרה. והחיוב הנ”ל על הנתבעים וכן על התובעים לאשר ולקיים ככל אשר קיימו וקבלו עליהם בח“ח ובקגא”ס ובכח התורה ובכ“ח ב”ד יפה וד' ישפות שלומו על היושבים בעה“ק והקולות יחדלון מהיום והלאה רק אמת ושלום אהבו ובעה”ח בשלהי חדש תמוז שנת תרכ“ה לפ”ק בעה“ק ירושלם ת”ו.

נאם הק' מאיר אויערבאך מלפנים אב“ד דק”ק קאליש.

ונאם שמואל סלאנט.

ונאם משה נחמי' כהנא מחסלאוויטש.

הועתק אות באות מגוף הפסק דין שהוא בחתימת ידי הרבנים הגאונים אב“ד הגדול הנז' והשורה המוטלת אחרי שורה העשירית בצד זה היא הועתקה מתוך גוף הפס”ד אשר טעה המעתיק וחיסרה,

ולראי' באנו עה“ח בתורת עדות, יום ג' כ”ט סיון תרכ“ז לפ”ק פעה“ק ירושלם ת”ו. ־ ־

נאם יוסף בה"ר אברהם בנימין ז"ל ריבלין

ונאום יוסף שמעון ב"ר אברהם ליב שמש נ"י

ירושלים הבנויה

פרזות תשב ירושלם (זכריה ב. ט)

מגרשי השכונות והמוסדות מחוץ לחומת העיר

זמן קנייתם על ידי מי, ומחירם.

תרט"ז–תרץ

א) מגרש כרם משה ויהודית, הוא מגרש “שכונת שאננים” ושכונת “ימין משה” לעדת הספרדים והאשכנזים נקנה בשנת תרט“ו. מכסף עזבון מר יהודה טורא מניוארלינס ע”י האפוטרופוסים השר משה מונטיפיורי ומר גרשון קורסיט בסך אלף לירא שטרלינג. שטח המגרש 66,225 אמות מרובעות.

ב) מגרש “מחנה ישראל” לעדת המערבים, אצל ברכת מאמילא, נקנה בשנת תרכ“ח על ידי הרב ר' דוד ן' שמעון ז”ל.

ג) המגרש הראשון משכונת “נחלת שבעה” נקנה בשנת תרכ“ט על ידי שבעה החברים הראשונים: ר' מיכל כהן, ר' חיים הלוי, ר' בייניש סלאנט, ר' ליב הורביץ, ר' יואל משה בהר”מ (סלמן) ר' יוסף ריבלין, ור' יהושע ילין, מחיר כל אמה 25 פרוטות. ובהיותם כולם נתיני־חוץ רשמו את המגרש ע“ש אשתו של ר' ליב הורביץ שהיתה נתינת הארץ, מרת אלטושה (אסתר), בת הרה”ג רבי אלי' יוסף זצ"ל.

ד) המגרש הראשון משכונת “מאה שערים” במערבה צפונה הנקרא “כרם כדכוד” נקנה בשנת תרל“ד ע”י המיסד הראשון הרה“ג הרב ר' שלמה זלמן בהר”נ, ומר בן ציון ליאון וחבריהם. הכיל 25,000 אמות מרובעות במחיר 29,608 גרוש.

ה) המגרש משכונת “בתי ניסן בק” על יד שער שכם, נקנה בשנת תרל“ד ע”י ר' ניסן ב"ר ישראל בק, ויקרא למקום ההוא “רחבות משה ויהודית” –

ו) המגרש משכונת “אבן ישראל” נקנה בשנת תרל“ה במחיר שלשה גרוש האמה בהשתתפות 53 חברים כמספר “אבן” ישראל ע”י הר' יוסף ריבלין הרי"מ סלמן ר' בייניש סלאנט ור' יהושע ילין.

ז) המגרש משכונת משכנות ישראל (סמוכה לשכונת “אבן ישראל”) נקנה בשנת תרל“ו במחיר הנ”ז ע"י הרימ סלמן ר' דוד גוטמן ור' יוסף ריבלין.

ח) המגרש הראשון משכונת “מזכרת משה” ו“אהל משה” נקנה בשנת תרמ“ב במחיר 3 גרוש האמה ע”י ר' יואל משה סלמן, ר' יוסף ריבלין, ר' בייניש סלאנט ור' נטע צבי המבורגר וכו' עם חברי הועד ממכון מזכרת משה ובראשו הרה"ג ר' יחיאל מיכל פינס.

ט) המגרש משכונת “בית דוד” נקנה על ידי ר' דוד רייס מיאניווע תרל"ז והקדיש אותו ואת עשרת הבתים שבנה עליו לטובת עניים.

י) המגרש משכונת “בית יעקב” (על שם שבעים הבתים שהיה בדעת מיסדיה לבנות) נקנה בשנת תר“מ ע”י ר' משה גרף מבריינסק ור' אליעזר ליפמן מקאמיניץ.

יא) המגרש הראשון משכונת “חברת בית ישראל” ־ חמשים אלף אמות מרובעות במחירים שונים: מן 30 פרוטות עד שלשה גרוש שורוק – נקנה בחדש אדר שנת תרמ“ו ע”י הרב ר' אריה ליב ד"צ הרשלר יחד עם חברי הרחבת הבנינים בירושלם: ר' שמואל צוקרמן ור' יחזקאל מאנדלמן.

יב) המגרש מ“שכונת וויטנברג” נקנה בשנת תרמ“ה ע”י ר' משה וויטנברג בעצמו לקנין צבור.

יג) המגרש משכונת “שערי פינה” (בין מאה שערים ובין בית ישראל ) נקנה בשנת תרמ“ח על ידי חברי הרחבת הבנינים ר' מאיר שמעון ליבריכט ור' בצלאל הכהן לאפין הי”ו.

יד) המגרש הראשון משכונת “מחנה יהודה” (ע“ש המנוח ס”י יהודה נבון) נקנה מאת פרוטיגר בשנת תרמ“ז, ע”י האדון יוסף נבון ביי ושותפיו במחיר פרנק האמה.

טו) המגרש משכונת “סכת שלום” (ע"ש ה'' שלום קנסטורס) נקנה בשנת הנ“ז ע”י הנ"ז ומר שלום קנסטורם.

טז) המגרש משכונת “עיר שלום” (בתי פרילמן) נקנה בשנה הנ“ז ע”י, הנ"ז.

יז) המגרש משכונת “בית יוסף” (ע"ש מר יוסף נבון) נקנה בשנת הנ“ז ע”י הנ"ז.

המשך בחוברת הבאה.¹⁴

––––––––––

יח) המגרש משכונת “שערי צדק” נקנה בשנת תרמ“ח ע”י חברת הרחבת הבנינים, ובראשם ר' יוסף ריבלין רוח החיה בבנין השכונות.

יט) המגרש הראשון משכונת “בתי עזרת נדחים”, על יד מי השלח בעד עניי התמנים, נקנה בשנת תרמ“ט ע”י הר“ר ישראל דב פרומקין מו”ל החבצלת ויבדל לחיים, מר יוסף נבון ביי, שגם הוא נדב שמה בית.

כ) המגרש משכונת “זכרון טוביה” נקנה בשנת תר“נ ע”י ר' יוסף ריבלין, ר' משה מלצר ור' מיכל ליב כץ.

כא) המגרש הראשון משכונת “כנסת ישראל” נקנה בשנת תרנ“א – 7000 אמות במחיר פרנק וחצי האמה – ע”י מנהלי הועד הכללי: הרב ר' שמואל מוני זילברמן, ר' אלימלך פרילמן ור' יוסף ריבלין.

כב) המגרש משכונת “נחלת יעקב” (בתי כולל ווארשא) נקנה בשנת תרנ“א ע”י ר' יהושע שהתחיל לבנות שכונת “אבן יהושע” אך לא עלה בידו לבצע את מחשבתו ויקם למקנה בשנת תרנ“ז להגביר ר' יעקב טאנינווארציל, שבא באותה שנה לירושלים, וינדב גם 55000 רו”כ לבנין הבתים בעד עניי כולל ווארשא לשבת בהם מספר שנים חליפות חנם.

כג) המגרש משכונת “בתי הורדנא” (דמשק אליעזר) – 3000 אמות במחיר שני פרנק וחצי האמה – נקנה בשנת תרנ“ב ע”י הממונה הר“ר שמעון אלעזר כהנא ז”ל.

כד) המגרש משכונת “אגודת שלמה (בתי שלמה מילנר) נקנה בשנת תרנ”ב ע"י ר' שלמה מילנר.

כה) המגרש משכונת “בתי פליטי רוסיה” (אהלי שמחה) ו“בתי כולל ווילנא” (בית אברהם) נקנה בשנת תרנ“ג ע”י הר"ר יעקב בלומנטל.

כו) המגרש משכונת “בתי כולל מינסק” (על יד כנסת ישראל ) נקנה בשנת תרנ“ז במחיר 6 גרוש האמה, ע”י הרב הגאון רבי אפרים בנימין הויכשטין רב דקאמינקא הר' אריה ליב הכהן והר' שלמה זלמן פרוש, ממוני כולל מינסק.

כז) המגרש של שכונת “בתי ברוידא” – 5000 אמות במחיר שני פרנק האמה – נקנה בשנת תרס“ב מכסף נדבת הר”ר יעקב ברוידא מווארשא, ע“י הר”ר שרגא פייביל יעקבזון ז“ל ויבדל לחיים הר”ר נפתלי צבי פרוש נ"י.

כח) מגרש שכונת “נחלת צדוק” (בדרך העולה לכפר מצלביה) נקנה בשנת תרס“ח ע”י מר אלברט ענתבי בשם חברת יקא בפאריז, שטח הקרקע 30,000 אמות מרבעות.

כט) המגרש משכונת “שערי חסד” 75,000 אמות, במחיר 1 פרנק האמה – נקנה בש' תרס“ט ע”י מנהלי “שכונת שערי חסד וגמילות חסדים הכללי”: הרב הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד הי“ו, הרב ר' אריה ליב דץ ז”ל, הר“ר יואל משה סלמן ז”ל ויבדלו לחיים הר“ר דוב אפשטיין הר”ר שמואל זאוויל שפיצר, והר"ר נפתלי צבי פרוש היו'.

ל) המגרש הראשון משכונת “זכרון משה” – 48,426 אמות, מששה עד ארבע עשר גרוש האמה – נקנה בשנת תרס“ה ע”י הועד למזכרת השר משה מונטיפיורי ביד בא כחו מר דוד ילין, בואמצעות ועד חברת זכרון משה אז, ( רבי יחיאל מיכל פינס, מר יוסף אלישר, מר נחום נתינזון, מר מלכיאל מני, מר ישעיה פרס היו‘, הר’ נחום לעווי, והר' יוסף זיוו ז"ל.

לא) המגרש הראשון משכונת “בתי ארנשטיין” – 9000 אמות במחיר 6 פרנק האמה – נקנה מכסף הנדיב ר' דב ארינשטיין שבנה גם הבתים לטובת עניי כולל וואהלין ע“י הממונים הר' דוד פיינשטיין ז”ל ויבדל לחיים הר' נחום יפה הי"ו.

המשך בחוברת הבאה.

העשרה הראשׁונים שבאו לגור בסִכון־נפש בשכונת “מאה שערים” בשנת תרל"ה

כמו “שבעת הגבורים”, אמיצי הלב, מהשכונה הראשונה “נחלת שבעה”, כן גם ה“עשרה הראשונים” משכונת “מאה שערים” ראוים המה להרשם בספר ההיסטוריה של הישוב החדש בכל כבוד ויקר:

ר' יעקב שרהזאן, ר' אהרן העשיל שו“ב, ר' ישראל שמעון שיין אזולאי ר' יחיאל מן, ר' גדליהו בֶקר, ר' אברהם בהרב ר' נחום, ר' חיים סלמן, ר' אהרן שמש ר' יחיאל הֶקר, ר' ירוחם מו”ח.

“בימים ההם, והשכונות טרם תהיינה מחוץ לחומות העיר העתיקה. אפילו בתי הקונסולים של הממשלות הזרות, שקבעו ישיבתם בירושלם משנת תקצ”ט היו רק לפנים מן החומה. שערי העיר היו ננעלים לילה לילה, וכן ביום הששי בצהרים בעת התאסף הישמעאלים אל מסגד עומר להתפלל. מחוץ־לחומה נחשב למקום סכנה, מקום לסטים. כל הישוב היהודי הצעיר הצטמצם בקרן הזיות הדרומית שבתוך החומות של ירושלם העתיקה וגם אחרי שהתרבה הישוב ע“י תולָדות ועולים חדשים, וצר המקום לבלתי הכיל עוד, לא ההינו היהודים להרחיב מושבם בלתי אם עד הרחוב הידוע עד היום הזה בשם “הרחוב החברוני”, הסמוך לרובע היהודים. בכל אפן נחשבה היציאה מן העיר למעשה רב. וכי יצא איש ויתנה וישיח בו כל העם. או “משלח” (“שד”ר") כי יסע לחו”ל או ליפו להביא את כספי “החלוקה” של רמבה“נ, ולווהו כל תושבי העיר היהודים בתפים ובמחולות עד לשער העיר, ואמיץ הלב ילוהו עוד כברת ארץ קטנה, אך לא יוסיף, מכאן ואילך יסע לו השד”ר בלוית השכירים השומרים לראשו" (י. י. ריבלין בראשון ממאמריו “יסוד השכונות הראשונות בירושלים” – חדשות מהארץ –).

בספר־היסוד לשכונת מאה שערים אנו מוצאים הדברים הבאים לקמן:

“כאשר הונח אבן הפינה על הבית המדרש הזה ביום ט' כסליו, ורבים וכן גדולי ירושלם אשר מתחילה בהוסד החברה מאה שערים היו מחרישים ומשתאים היצליח ה' את מעשה החברה, בהיות הדבר נגד השכל ונגד הטבע, עתה כאשר עיניהם ראו עשרים בתים בנוים על תילם, והחברים המתנדבים בחרו לנפשם לצאת להתישב בהן בראשונה הם יושבים באהבה ושמחה ורוב שלום בחדות הבונה ירושלם כי זכו לזאת בגלות המר הזה טרם ביאת משיח בן דוד, ואשר זאת היתה למשא על היושבים כי תכף בתחלת הלילה היו צריכים לסגור החלונות והדלתות מכל בית עד אור הבוקר מפחד הנחשים והעקרבים ומאימת הזאבין וחיות משונים¹⁵ כי המקום ההוא היה חרב ושמם ולא פנה אדם לשם מזמן חורבן בית המקדש עד העת והזמן הזה. ועתה בראותם כי בעזר ה' דרך החברה צלחה וגם יונח אבן פינה לבנין ביהמ”ד הנ“ל, אז אשרו וקיימו כולם יחד כי מאת ה' היתה זאת, ועדת ישראל בעה”ק ירושלם היתה צהלה ושמחה. וכל גאוני וגדולי ונכבדי העיר והמון רב יצאו היום הזה כולם השדה אל המקום ההוא, והרב הגאון הגדול עטרת ישראל מוהר“ר מאיר אויערבאך זצ”ל מחבר ס' “אמרי בינה” עמד בראש הנאספים האלה בלב מלא שמחה וגיל, כאילו זכה בעיניו לראות התחלת בנין ירושלם, ויבקש לכתוב על הספר את שמות החברים הראשונים אשר התנדבו להתישב בראשונה, וישם את הספר תוך בקבוק זכוכית, וישימהו תוך האבן לזכרון נצח. ואחרי כן בידו הקדושה ירה אבן הפינה, וכל העם הריעו תרועת שמחה והלל לה'!…"

אחד מעשרה הראשונים בשכונת מאה שערים

הר' ישראל שמעון שיין־אזולאי ז"ל

נלב“ע כג אייר תר”פ

זכרונות מזקני בעלי הישוב הישן־החדש

בזה נפרסם סריה של זכרונות מזקני בעלי הישוב הישן – החדש הספונים בזכרונות ועובדות חשובות, ויודעים מה לספר, – וטוב מראה עינים מהלך נפש.

א. מזכרונותי

רוצה אני בזה למסור עובדא אופינית בקשר עם קנית קרקע בעה"ק ירושלים היכולה לצין את הלך–הרוח אצל זקני ירושלים ובוניה בדור שחלף.

היה זה לפני ארבעים שנה בערך. הייתי אז קבלן של עבודות שונות בבנינים הידועים כיום בשם “מגרש הרוסים”. הרוסים בנו אז במרץ רב והקימו בנינים רבים כגון הבנין הגדול הנקרא ברוסית " פאלסטינסקה אבשעסטבו" שבו נמצא כיום “משרד הבריאות”, כמו כן הבנין הנמצא בדרך המובילה לשער שכם “ראסקאפקע” ברוסית. הבנין במגדל־טור וכו'. בכל הבנינים האלה הוצאתי לפועל עבודות מרובות בצורה של קבלנות. את העבודות אפשר היה לקבל ע"י הקונסולריה הרוסית.

והנה ביום אחד, בהמצאי בקונסרליה הרוסית, פגשתי בהרה“ג הרב ר' זלמן בה”ר נחום זצ“ל מיסדן של השכונות “מאה שערים”, “בית ישראל” ועוד, אגב שיחה שהתנהלה בינינו בקשר עם הנחוצות לקנית קרקעות בירושלים לשם בנין ישובים נוספים, לוקח הרב ר' זלמן ב”ר נחום זצ"ל את ידי פונה אלי באלה הדברים:

“שמע נא ר' שאול, הוראה אתה את כל הקרקע של מגרש הרוסים? כל זה היה בידי. בידי ממש. וכך היה הדבר: לפני 45 שנה בערך עלה רעיון במוחי לקנות את הקרקע הזאת. וכה עשיתי. גמרתי עם המחיר 25000 גרוש דהיינו 250 נפוליון זהב. נתתי 5000 גרוש שהם 50 נפוליון זהב דמי־קדימה והקניה נעשתה, בשמחה רבה מהרתי להודיע את הבשורה להרב הגאון מקאליש. למשמע דברי תפש הרב את ראשו בידיו וגער בי: ר' זלמן מה עשית? היכן קנית קרקע? מי ילך לבנות במקום רחוק זה? אללי, 250 נפוליוןזהב הלכו לטמיון! ־, תאר לך, ר' שאול, מה הרגשתי ברגעים ההם. מה היה עלי לעשות? חפשתי דרך להחל מהקניה. ו”לאשרי" מצאתי קונה נוצרי שירשירי ששלם לי את ה 5000 גרוש דמי־קדימה והקניה עברה לידו. הודתי לאל שנפטרתי מהקניה בלי הפסד. מהרתי להודיע זאת להרב הגאון מקאליש ששמח מאד שהקניה בטלה וש“ממון ישראל לא עבר לידי גויים”. ושירשירי זה נסע לרוסיה ומכר את הקרקע לממשלה בעשרות אלפים נפוליונים ועשה עושר רב. ועכשיו הגידה ר' שאול, מה רב הצער למראה הקרקע היקרה הזאת שהיתה בידינו ועברה לידי גויים. עושר כזה! רכוש שאין ערוך לו! חבל."

ר' זלמן זצ"ל דמר את דבריו ואנחה כבדה התפרצה מפיו.

ובכל זמן שאני עובר בדרכי את “מגרש הרוסים” נזכר אני בעובדא המעציבה שרכוש רב זה היה בידינו – ונשמט. ונזכר אנכי בכאבו של הרה"ג ר' זלמן כששח לי בדבר הזה.

250 נפוליון זהב! סכום פעוט זה עבור קרקע שאין ערוך לה! ואז, שמחו שהקניה נתבטלה ולא היה הפסד ממון. – והם, הצרפתים, הרוסים, היונים, האיטלקים, הפרסים וכו' לא פסקו מלקנות קרקעות בלא־מחיר. בנינים – ארמונות בנו לתפארת. ואנו? לדאבון־לב לא השתמשנו בהזדמנות הנפלאה שהיתה כשקנו אמה בגרוש ואף גם בפחות מזה. (אם זכרוני אינו מטעני, קנו אחינו הבוכרים את הקרקע שעליה בנויה עכשיו שכונתם בחצי גרוש או בגרוש האמה!) לא חשבו על העתיד. ואלה האנשים הכשרים כהר“ג ר' זלמן ב”ר נחום, שמסרו את נפשם עבור הרעיון של קנית קרקע ־ דלים היו המקורות שממנו יכלו לקבל את האמצעים הדרושים.

וזאת עלינו לזכור לתמיד. כמו שאנו עכשיו מצטערים על שלא השתמשנו בהזדמנות המצוינת שהיתה לנו בעבר ולא קנינו קרקע די־הצורך – כך נצטער אולי בעוד 50 שנה. פתגם ישנו האומר “לקרקע אין מחיר”. קרקע לא תסולא בכסף. והמטרה הכי עקרית ואולי העקרית בהא הידיעה במטרתנו לבנות את ארצנו היא: קרקע. קרקע – באיזה מחיר שהוא!

שאול לוי

חכם בית אל חביב־אללה או: התפלה על יד כותל המערבי

ארשיד פשה, המושל בירושלים בתקופה הראשונה היה גבור ונאור. הוא הוא שהשקיט את המרד הגדול בחברון מלפני כששים ושבע שנים, והפיל חתיתו על כל הסביבה. וכמו בחברון כן גם בירושלים נתן צו, שלא יראה ולא ימצא בשום בית ערבי קנה־רובה, חרב וחנית. אסור היה לפלחים לצאת ולבוא עם המקלות הגדולים אשר בידם. וכרוז יצא מלפניו, שכל אחד ואחד “כישמעאלי כפרנג’י, אל יצא בלילה שעה וחצי אחרי שקיעת החמה בלא פנס”. שנים רבות אחרי כן השתמשו התושבים בפנסים. אם איש אחד עבר ברחוב במקרה, בלא פנס היה נתפס לתפיסה, גם האפנדים לא היו מעיזים לצאת בלא פנס, והמשרתים הכושים היו מוליכים את הפנס על ידם. ובלילי שבת היו משמשים בהם אחינו היהודים בעלי המשמרים מסח.

אורשיד פשה זה היה כמעט הראשון, שדאג לטהרת העיר ונקיונה ויתן צו שכל אחד ואחד מבעלי הבתים והחצרות צריך לדאג לנקיון החיצוני, לטאטאם ולהרביצם במים. מטאטאים רשמיים לא היו עוד בעיר, כי גם עיריה רשמית לא היתה עדנה. המושל בעצמו בלוית אנשי צבא היה עובר ברחובות גם ביום וגם בלילה לשמור על השקט ועל הנקיון.

מקרה אחד הביא אותו להיות אוהב ישראל, מוקיר ומעריץ את כל קדשיו: בת אחת היתה למושל, פטומה שמה, יפה וחכמה, ובהיותה ארוסה לבנו של המופתי עבדיל קדיר, חלתה. מחלת הטיפוס גברה עליה בעצם תקפה, והרופאים אמרו נואש לחייה. לא הועילה כל תפילה, כל תחינה של השיכים, המואזינים, העולמים והדרוישים, וירב בבית המושל תאניה ואניה. בשכנתו גרה אשה יהודית, אישה גדולה, סיניורה מלכה די חזן – אחת המשפחות העתיקות בדמשק, המתיחסת לבית דוד המלך – ותגש אל המושל ותאמר: " אחלי, אדוני, לפני הרב המקובל בבית־אל, אז תרפא. המושל שמע והבין אותה, וישלח בין־באשי, (שר אלף) עם מכתב לרב המקובל באסם אללה אל רחמן אל רחים (בשם אלקים הרחמן והרחום) כי יעריך תפלה מיוחדת אל ה' על יד “כותל המערבי” לרפואת בתו היחידה פטומא הנולדה מחסנא בתו של עלי בן סלח, בן מחמוד, בן עבדאללה וכו':

מחצות הלילה עד עלות השחר נערכה התפלה של רבני בית־אל וגם מלכה פרשה ידיה אל השמים. בבוקר מצאו בה הרופאים שנוי לטובה, למחרתו הופיע המושל בלוית שריו אל בית הרב מבית־אל, הרכין ראשו לפניו ויאמר: הנה ידעתי, כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל, מצב בתי הוטב ועתה קבל נא תודתי בעד טרחתך ותפלתך, וקחה נא ברכה מאתי. והגיש לו מאה לירות טורקית. הרב לא קבל את הכסף, ויפצר לקחת וימאן. המושל נפרד ממנו בהבעת תודה וברכה על גדלו ועל עדינותו, על יראתו ועל חסידותו ועל נקיון כפיו.

ביום הששי בצהרים, בזמן תפלת הישמעלים במסגד עומר, על הר הבית, עלה השיך הגדול והכריז בשם המושל: לא אללה אלא אללה, וחכם בית־אל חביב אללה!

מכתב מיוחד מהפרופסור דר' נחום סלושץ

בהרב הגאון רבי דוד שלמה סלושץ זצ"ל.

חבה יתירה ישנה לי לרבי נחום סלושץ, הן מצד עבודתו הספרותית והן מצד עבודתו הארכילוגית בחפירותיו ובתגליותיו בארץ ישראל ובגליל, ולמרות מה שהחלטתי לבלי לפרסם עוד שום מכתבי תהלה לא “מכתבי הרבנים” ולא מכתבי “החכמים והסופרים” שאין לי משניהם אפילו קבא דמוריקא בעד המסדרים והמדפיסים. הנני מפרסם המכתב הזה ברצון גדול, מפני חבה־כפולה שיש לי לזכרון מר אביו הרב הגאון החובב, והציוני האמתי רבי דוד שלמה סלושץ זצ"ל, רב ועסקן צבורי באודיסה.

בהיותי בצותא חדא כעשרים שנה עם מורי ורבי הרה“ג ר' יחיאל מיכל פינס ז”ל הכרתיו ברוחניותו בגאונותו, ובחבתו הנאמנה לעמנו וארצנו, בהיותו מראשוני חובבי ציון ומחברי הועד הפלשתינאי־האדוסאי בא תמיד בחליפת מכתבים עם הרי"מ פינס ועיני ראו חזות הכל, ולכן נעים לי גם חזון נחום:

ירושלים, תשרי – תר"ץ

אדוני החכם וסופר בעל אסופות ציון המצוין שלום וברכה!

בתור חוקר וקורא הדורות אני מתחקה במשך השנים האחרונות אחרי עבודתו המצוינת בידיעת המקומות הקדושים לדורות האחרונים שאדוני ממשיך בשקידה ובחריצות שאין מועף להם. אשרי בני הדורות הבאים אחרנו אשר יזכו להנות מן המוכן ולמצא את זכרונות דורותינו ערוכים ומסודרים לפניהם בטוב טעם ודעת. ולמי עלינו להודות על רוב טובה זו שהשפעת עלינו אם לא לאדוני רב הפעלים מקבצאל אשר טרח והעתיק אצר וחתם את התעודות בששת חלקי ספר “אבני זכרון”? וגם לעת כזאת מצאתי בהם חפץ ותועלת מרובה, וביחוד הוא ראוי להכרת תודה על שלא נמנע להעתיק ולבור את הטכסטים הקדומים המועטים שנשארו לפליטה משני הזמן הטורפות בבניני ירושלים ועל קבריה ושעד עתה לא נודעו לקהל בצורה הנאותה והמתאימה.

יקבל נא יחד עם רגשי־תודתי על התשורה היפה שהואיל לשלוח לי גם את ברכתי לשנה החדשה – ואני תפלה שיוסיף להעניק לנו ממיטב שיָרי זכרונותינו המפוזרים והמשובשים ברובם המצפים ליד חרוצים שיוציאם מאפילה לאורה וממעות למתוקן כי זכות הרבים תלויה בו ובהם.

ד"ר נחום סלושץ

יצאו ויוצאים לאור:

זכרון לחובבים הראשונים. מכתבים מארץ ישראל.

אבני זכרון. ניר לבית הלוי.

מגנזי ירושלם. שלש כתובות הבאות כאחת.

בנות ציון וירושלם. חיי הקראים בירושלים.

תעודות הסטוריות. מגנזי העבר.

החרש והמסגר בירושלם. חללי בת עמי.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

הולך ונדפס

אלבום ירושלמי – ארצי ישראלי

קבץ־תמונות מבעלי הישוב הישן־החדש וילידי הארץ

רבנים, חכמים וסופרים, אומנים, עסקני־הצבור ומוסדות הצבורים בא"י.

החפץ בזה ובכל כיוצא בזה לפנות אל המו"ל: פנחס בן צבי גראייבסקי

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

הקברנים הראשׁונים בירושׁלים

ר' יצחק ב“ר יהודא קליין ז”ל

עלה לאה“ק בשנת תקצ”ח

ונפטר כ“ב שבט תרנ”ד

57 שנה עבד עבודתו בבית מועד לכל חי

ר' צבי ב“ר מרדכי שניצר ז”ל

יליד ירושלם

נלב“ע ט”ז סיון תרס"א

(עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד–ו).

––––––––––

בשנת תרט"ז נתפרדו האשכנזים מעד הספרדים מעניני “בית עלמין” ויקנו למו נחלת שדה לעצמם, במעלה הר הזיתים לבית מועד לכל חי.

המגרש הראשון נקנה ע“י הרה”ג ר' ישעי' ברדקי ז"ל מכסף נדבת מ' דבורה פאלאק.

בפנקס “חברה־קדישה” לכוללות האשכנזים רשום בסוף שנ' תרט“ז: “עד הלום היינו האשכנזים תחת צל הספרדים. ומהיום והלאה נתפרדנו מהספרדים וקנינו שדה אחוזה לבדנה, ונתיסדה בינינו חברה קדישא מאשכנזים עם כל עוסקי גמ”ח של אמת, ועתה ירשם שמות הנעדרים נוחי נפש האחוזה החדשה מתחלת שנת תרט”ז והלאה. יבולע המות לנצח ומחה ד' דמעה מעכ"פ.

הראשון ל“בית הקברות”הזה הי' הרב הזקן מ' משה הרדאקר ב“ר אהרן. ועל “המצבה” שלו חקוק לזכרון: “והוא היה הראשון שנתעסקו בו האשכנזים” נלב”ע ד' לח' תשרי התרט"ז.

הובא לקברות בליל מוצאי ש"ק בכבוד גדול; כל בני האשכנזים וכל גדוליהם יצאו אז ללותו אל בית עולמו.

מגנזי ירושלים

כולל

תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות; מכתבי אנשי שם וכו'

לתולדות הישוב היהודי בא"י.

מקדש לר' יוחנן דוד בהרב ר' יואל משה סלומון ז"ל

יליד בן יליד הארץ

הדור הרביעי למיסד הישוב האשכנזי בירושלם.

ר' יוחנן דוד סלומון ז"ל

הרב יוחנן דוד סלומון ז"ל

תולדותיו בקצרה

תרי“ז– תרע”ג.

ר' יוחנן דוד סלומון היה הבן הבכור של רבי יואל משה סלומון ז"ל, וכמו אביו כן גם הוא היה מחונן בכשרונות נעלים, בשכל ברי והגיון ישר, ובלב טוב ועדין. עוד משחר ימי עלומיו הצטיין תמיד בלמודיו. מפני חולשתו ורפיון גופו כנוהו רבותיו המלמדים בשם: נשמה בלי גוף.

הוא עשה חיל רב בתורתו ונחשב אחרי כן לאחד מן האברכים המצוינים שלמדו בישיבת “עץ חיים”.

ככה שקד על התורה עד הגיעו לגיל עשרים וחמש שנה. בראותו כי אביו הרב ר' יואל משה סלומון עסוק כל הימים בצרכי הצבור ואינו שועה אל עסק בית דפוסו, אז עזב את תלמודו בישיבה וקבל תחת ידו את הנהלת בית הדפוס של אביו.

באותם הימים היתה התעוררות גדולה בין אנשי ירושלם ליצר וליסד את המושבה הראשונה בארץ ישראל היא המושבה “פתח תקוה”. ר' יואל משה סלומון שהיה ראש וראשון ממיסדי המושבה, הוכרח היה לעזב את ירושלם ולהתמסר כולו בהתיסדות המושבה ובהקמת הבתים, אז נבחר ר' יוחנן דוד להיות הממלא מקום אביו במוסדות הצבוריים הגדולים שבירושלים: בית הועד הכללי “כנסת ישראל”, בית החולים הכללי “בקור חולים הוספיטל”, וחבר הועד של חברת “למען ציון” שנוסדה ע“י נדיבי פרנקפורט, גם הוא כמו אביו ר' יואל משה ז”ל היה מאלה היחידים אשר עבדו במוסדות הללו שלא ע“מ לקבל פרס. תמיד התחשבו במוסדות האלה עם חות דעתו הישרה המכונת תמיד למטרה הנכונה, בכל הענינים שהיו טעונים אחריות יתרה וישוב דעת מרובה, היה נמלך עם אביו ר' יואל משה ע”י חליפת מכתבים, ולפעמים היה נאלץ גם לנסוע לפתח תקוה או להמושב “יהוד” להתיעץ עם אביו בנוגע להענינים הצבוריים ועניני העיר, ולעתים היו מזמינים את אביו ר' יואל משה לבוא ירושלימה לטכס עצה אתו. –

כי כן הבטיח רק יואל משה סלומון להגאון הרב ר' שמואל סלנט זצ“ל בטרם צאתו לדור במושבה פ”ת, שיהיה תמיד ערני ומסור בעניני הצבור היהודי שבירושלים וגם לבוא לירושלם בכל עת שיהיו זקוקים אליו לישוב דעת מרובה.

בהיות ר' יוחנן דוד כבן חמשים שנה, חלה במחלת “קצרת”, ובחדשי החורף היה מוכרח לעזב את ירושלים ולגור באחת המושבות שביהודה או בעיר “רמלה”. בשנת תרע“ג תיכף אחרי פטירת אביו זצ”ל יעצוהו הרופאים לבלות את ימי החורף ההוא בעיר קאירה בירת מצרים.

ויהי ביום הראשון לבואו קהירה תקפתהו מחלתו ויתהפך ביסוריו הנוראים, ולמחרתו עם עלות הבקר – ט“ז טבת תרע”ג – השיב את רוחו אל על – לקונו.

בני ביתו ואחיו השתדלו בכל מאמציהם והביאו את גופתו ירושלימה ונקבר אצל קבר מר אביו במעלה הר הזיתים.

הוא לא השאיר אחריו לא כסף ולא הון כי אם שם טוב ודור שלם, בנים ובנות ישרים, תמימי דרך והגונים המתפרנסים מגיע כפם, ובתוכם חקלאים בפתח תקוה, מורים ומדפיסים בירושלים.

גם שלושת חתניו הם אנשי שם ונכבדים: הראשון הוא תלמודי מצוין, מטובי בני הישיבה וכעת מנהל את בית הרפואות של “סלומון לוין” בירושלם, השני הוא מוסמך לרבנות וכעת מנהל בי"ס בנויורק, והשלישי רוקח.

סלומון וירושלם.

תולדותיו של “בית סלומון” קשורים ואחוזים בתולדות הישוב הירושלמי. כמו ר' אברהם שלמה זלמן צורף ז“ל, כן גם הבן ר' מרדכי צורף ז”ל וכן גם הנכד ר' יואל משה ז"ל היו מסורים בכל רגשי לבם ונפשם לבנין ירושלם העתיקה והחדשה. מיסוד ובסוס הישוב, עד התפתחותו בישוב החקלאי על הרי יהודה; מבנין “החורבה” של ר' יהודא החסיד עד השכונה הראשונה “נחלת שבעה” ועד המושבה הראשונה “פתח תקוה” – אם המושבות ביהודה – מתנוסס שם “סלומון” בפעולות גדולות ומצוינות. שלשלת ארוכה של עבודה פוריה בישוב הישן־החדש.

ראש וראשון למשפחת “בית סלומון בירושלם” היה הרב ר' אברהם שלמה זלמן צורף במוה“ר יעקב ז”ל.

נולד ביום ז' כסלו שנת תקמ"ו¹ בעיר מושבו קידאן.

עוד בצעירותו החל רוח חבת ארץ הקדש ואהבת ירושלם לפעם בלבו, ובהיותו בן עשרים וחמש שנה עזב את עירו ואת ארץ מולדתו ויתכונן ללכת ארצה ישראל ואחרי ענוים קשים ונוראים הגיע ביום הושענא רבה תקע"ב לנמל עכו. הנסיעה לארץ ישראל בימים ההם היתה בסכנה, ביחוד גדלה הסכנה באותן הספינות הקטנות, ספינות־רוח, שלא הכילו בהן יותר מארבעים נוסעים, ורבי־החובלים, רובם מכולם יונים, אכזרים, לא ידעו רחם. לא פעם היתה התנפלות משודדי הים. ספינות יוניות מכמו אלה עברו ושבו על ים התכון לשלול ולבוז להתנפל על ספינה בהרג ואבדון, ולמכור השבוים לממכרת עבד. –

הרב יואל משה סלומון ז"ל

ידוע הוא למדי כי באותה התקופה הנוראה נפלו רבים בידי השודדים, כמה ממשפחות אחב"י שהפליגו על הים באותן הספינות נפלו שבי בידי השודדים היונים מי מהם נהרגו ומי מהם נמכרו לעבדות עולם.²

הר"ר זלמן צורף נסע מעכו לצפת ומצפת לירושלם.

כי שם “ר' זלמן צורף” אקרא, הבו גודל לשמו ולמעשיו, הוא הוא הראש והראשון שבסס את הישוב האשכנזי במאה העברה בירושלים, הוא הוא שהציל את החורבה מידי הישמעאלים" (כן חקוק על מצבת קבורתו בצלע הר הזיתים אצל “יד אבשלום”). הוא הוא שסכן את עצמו לטובת הישוב, וסוף סוף נפל חלל ממכת חרב של אחד הישמעאלים בליל סגריר ששמר את צעדיו בלכתו מביתו לבית הכנסת. אותו פרא, רצה להנקם בר' זלמן על שהשיג רשיון רשמי לחצר החורבה, ארב לו והתנפל עליו פתאום מאחוריו והכה בחרבו על ראשו, ולמחרת היום מצאו שוטרי הממשלה את הרוצח טבוע בבור שמן השומשמין אשר בחנותו, בקצה רחוב היהודים, ובידו החרב אשר נעץ בר' זלמן, מכל הסימנים ניכר היה, שהו הנהו הרוצח. מן החקירה נודע גם כן, כי עוד קודם לדקירה ירה הרוצח על ר' זלמן אל ביתו, והכדור חלף עבר על יד ראשו של ר' זלמן, בעלי הותיקין מצאו את ר' זלמן צורף מתבוסס בדמו כל עוד נפשו בו, ובהיותו מטבעו גבור ואמיץ בגופו נרפא אמנם ממכתו, אבל לא ברוחו, כי נאבד ממנו כח זכרונו, וימת מות ישרים, יהי זכרו ברוך!

הרב ר' שלמה זלמן צורף היה תלמיד חכם גדול ועסקן צבורי ממדרגה ראשונה, ויחד עם הרב ר' מנחם מנדיל ז“ל, – תלמיד מובהק של הגר”א מווילנא, – ירו את אבן הפנה לבנין הישוב, ועל ידם ובהשתדלותם הנמרצה הלך הישוב הלוך וגדול.

ר' זלמן צורף לא השתמש בתגא ואכל מיגיע כפו, כי היה אומן במלאכת צורפות, איש בעל מרץ ומעשה, עוד בהיותו בעירו קידאן הצטיין בחבתו העזה לארץ הקודש, ויעורר את חבריו לעלות אתו. ובידו עלה לכונן את הישוב האשכנזי במתי מעט, בעשרים נפש, את “מנינם” מלאו בתינוק וספר תורה בידו.

הרא“מ לונץ ז”ל מספר לנו, כי ה“תינוק” הזה – שאותו צרפו למנין היה בגדלו – ר' אברהם לפשיץ ז“ל, לונץ מתאר לנו את ר' זלמן צורף בדברים אלה: הוא היה איש גבה הקומה וגבור אמיץ בגופו, בעל רוח כביר ללחום בעד רעיונו גם נגד גדולים ותקיפים ממנו, וחפצו הצליח בידו להגשים מחשבותיו הטובות – ובעמדו לפני “מוחמד עלי” מושל ארץ מצרים, אשר משל אז גם על סוריא ופלשת – נסע לכתחילה לתכלית זו בשנת תקצ”ו לבירת מצרים – נאות לו המושל למלאות בקשתו, ויתן על ידו כתב הדת ו“מאמר רשמי”, כי הרשות בידי האשכנזים להחזיק את החורבה ולבנות בה בתי מעון, בתי כנסיות ובתי מדרש ושום איש לא יוכל למחות בידם. (זכרון לחובבים הראשונים חוברת א).

ומיד בשובו ירושלימה נגש אל העבודה, ורבים התנדבו לפנו ערמות עפר האשפה והזבל, ולבנות הנהרסות, ובח' שבט תקצ"ו חנכו את בית המדרש “מנחם ציון”, לאמור: זה ינחמנו מעמלנו ומעצבון רוחנו, ומני אז החלה החורבה להתפתח וקמה לתחיה.

לבנין בית הכנסת הגדול “בית יעקב” היו צריכים אז רשיון מיוחד מקושטא ובענין זה השתדל כבר בנו העסקן הצבורי ר' מרדכי סלומון ז"ל כרעיה־דאבוהו, מצוין בכל מעלותיו של אביו, חכם וגדול בתורה (הגאון רבי אליהו מגריידיץ' ז"ל כותב עליו: הרב הצדיק רבי מרדכי) ורב פעלים כאביו, גם הוא התפרנס מיגיע כפו, מעבודה, מסחר ונדודים ולא נהנה מן הצבור, וכל עבודותיו לצבור היו שלא על מנת לקבל פרס, בבחרותו עזר לאביו בכל פעולותיו, ותמיד נמצאהו יד ביד עם אביו בעבודות הצבור והנהגתו.

ביחוד יפה כחו של ר' מרדכי צורף בתור יוצר תכניות ושטות לתורה ולעבודה, לחרשת ולישוב חקלאי באופן מצוין ונפלא, ועם זה היה תמיד גם המוציא לפועל והשתדלן בעצמו לגשם את תכנותיו ועצותיו. (הר“א רבלין במחברתו: “מכתב מר' מרדכי צורף לאביו ר' אברהם שלמה זלמן ז”ל משנת תר”ה).

“ר' מרדכי סלומון, גמר את אשר החל אביו. ימים רבים ישב ויגע בקושטא הבירה עד אשר השיג רשיון הממשלה לבנות בית כנסת גדול על החורבה אשר לעדת האשכנזים גם אסף נדבות הרבה לבנין ושכלול בית הכנסת הגדול והנהדר “בית יעקב” בחורבת ר' יהודה החסיד שהנהו עד היום בית הכנסת היפה ביותר אשר ליהודים בא”י, ואחד הבנינים המפוארים ביותר שבעיר ירושלים בפרט.

“ר' מרדכי סלומון היה הראשון המעורר והמתחיל כפועל וסדור משק כפרי חקלאי בעוד טרם היה כל סימן לישוב עברי חקלאי בארץ, לתכלית זו עמד ועזב את העיר לסביבת עזה וחכר שם את הכפר “גזזי” ועבדו עם יהודים אריסים, כשבא ר' משה מונטפיורי לא”י והתיעץ על עזרה ליהודי הארץ שיוכלו להתכלכל מיגיע כפם היה ר' מרדכי הראשון שמסר למונטיפיורי תזכיר ע“ד קנית שדות וכפרים בעד בני ירושלם”. (ספר היובל של פתח תקוה).

ר' מרדכי סלומון היה מהדר במצות, חבה יתירה היתה לו למצות התלויות בארץ, ולתכלית זה קנה עוד לפני תשעים שנה כרם־ענבים בכפר בית חנינה, והיה מעבד אותם בעצמו בכדי לקיים את המצות התלויות בארץ. –

תבנית בית הכנסת הגדול בית יעקב בחורבת ר“י החסיד ז”ל

קורות בית הכנסת הגדול בית יעקב בחורבת ר' יהודה החסיד כתובים בספר “שיר תפארת בית יעקב” להרי“מ סלומון ירושלם תרכ”ה,

כבוד ירושלם היה יקר בעיניו ולא נתן לדבר עליה תועה. בהיותו בלונדון בשנת תרכ"ג לרגלי שליחותו בדבר בית הכנסת ובית תלמוד התורה בחורבת רבי יהודא החסיד פרסם בהמגיד שנה שביעית גליון א' המכתב הבא לקמן:

לאנדאן ג' חנוכה. אל כבוד בעל המגיד שלום, מעלתו הדפיס במגיד דברים אשר לא כן ע“ד הפרושים בירושלם ת”ו. באמרו באחת מהערותיו לאמר: ועדת הפרושים ויתר הכללים מאחב“י יושבי רוסלאנד ופאלען היושבים בירושלים לא עשו מאומה בדבר בית הספר! היעמדו מנגד ולא ידאגו לחנוך בניהם וכו'. לזאת מודיע אנכי הח”מ, שד“ר מעיה”ק מכוללים פרושים הי“ו השלוח לקבץ נדבות על השלמת בנין הביהכ”נ בחצר ר“י חסיד זצלה”ה וגם נדבות לת“ת עבור כל אחינו בירושלים ת”ו, כי כל הכוללים בירושלים המדברים בלשון אשכנז הם נקראים שמה בשם אשכנזים ואני שלוח מתוכם לתכלית הוסד בית הספר. בבית הת“ת ילמדו הנערים גם חכמת הדקדוק ולשון הקודש וכתב חול הנהוג בישראל וגם חכמת החשבון, וכבודו יבין בעצמו כי לא יתכן ללמוד את התלמידים בבית הת”ת בירושלים ת“ו את כל הנדרש בזמן הזה בחוץ לארץ, כי הכל לפי המקום והזמן והאמת נתנה לכתוב כי עיקר³ לימוד הנערים יהי' בתורתנו הקדושה, והחפצים בתורת ד' יקומו לעזרתנו להגדיל התורה בעה”ק, כאשר התעוררו רבים וכן שלמים משלומי אמוני ישראל בעיר לאנדאן לתת מנדבות כספם סכום ידוע לשנה לתכלית בית הת“ת אשר בדעתנו ליסד בעזר ד', כאשר יראה מעלתו מהכתב הנדפס אשר הנני שולח לו בזה, וכאשר הודיע באמת במגידו הנ”ל ויקויים בנו עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר.

דברי המשרת בקודש מרדכי בא“א מו”ר מהר“ר אברהם שלמה זלמן זצלה”ה.

ר' מרדכי צורף נפל חלל במגפת החלי רע בחשון תרכ"ו בירושלם אחרי שעבד בכל מרץ להצלת אחיו הנגועים במחלה.

ועל ידי בנו ר' יואל משה סלומון החלה תקופת התחיה לבנין ירושלם עריה ומושבותיה, הוא היה מראשוני המיסדים את ישוב היהודים מחוץ לחומת העיר העתיקה נחלת שבעה ושאר שכונות היהודים; מראשוני המיסדים הישוב החקלאי על ערי יהודה ביחוד המושבה הראשנוה בארץ ישראל הלא היא “פתח תקוה” אם המושבות ביהודה מיסד הדפוס השני בירושלם, והליטוגרפיה⁴ הראשונה, אחד מהמוצאים את “הלבנון” עורך ומו"ל השבועון “יהודה וירושלם”, עסקן צבורי רב פעלים, פרנס הדור מחסד עליון.

רבי יחיאל מיכל פינס בבאו ירושלימה מצא בו חבר בדעה ובמעשה:" זך השכל בעל השקפות ברורות ודעת בריאה, ירא את ה' מבלי שיתחסד, משכיל מבלי לפרוץ חוץ, מתלהב מבלי שימשך אחרי תעתועים ודמיונות כבעלי ההזיה – באחד ממכתביו למר צדרבוים בעל המליץ – בקצור איש שלם בתורה, בחכמה ובמעשים טובים. הוא היה אחד מבחירי תלמידיו של הגאון ר' יהושע ליב מקוטנא בעל “זית רענן” בירושלם. בניו ובני בניו בדומים לו ברוחם, בטבעם ותכונתם, אף אחד מהם לא יצא לחו"ל, כולם נשארו בארץ ישראל, מי בחקלאות, מי בעבודה, מי בהוראה, ומי במסחר וקנין.

ר' טוביה סלומון נולד בירושלם כ“ד תשרי תרכ”ג. בהיותו מלוה תמיד את אביו בכל נסיעותיו בארץ ומתחקה על כל פרטי פעולותיו לטובת הישוב העברי וביחוד בכל אשר נוגע ליסוד המושבה “פתח תקוה” היה רושם בשקידה מרובה ומתוך יחס נפשי מיוחד כל פרט ופרט ביומן מיוחד. הלא הוא “יומנו של ט. סלומון” הנזכר פעמים רבות בספר היובל של פתח תקוה. ספוג הוא בזכרונות קדומים מחיי הישוב בירושלם והרבה דברים אנו שומעים ממנו כפעם בפעם, ומרוב ענותנותו אינו נותן לפרסם דבר בשמו, פועל חרוץ הוא בעבודתו: דפוס סלומון בירושלם.

ר' מרדכי סלומון נולד בירושלם ה' חשון תרכ"ט. עובד חרוץ על שדה החקלאות בפתח תקוה, ורוח החיה בחמריותה ורוחניותה, גם הוא העשיר את ספר היובל בהרבה פרקים מענינים מזכרונותיו.

ר' חיים סלומון נולד בירושלם ח' אב תרל"ז. בעל בית־מסחר רפואות בירושלים. ממלא מקום אביו בעבודתו הצבורית והחקלאות, עומד בראש הנהלת בית החולים הצבורי “בקור חולים”; והנהו גם סגן ראש העיריה בירושלם, וחבר ועד העיר ליהודי ירושלם.

– – – – – – – –

לבד ר' יוחנן דוד סלומון הבכור נפטר במבחר שנותיו אחיו ר' אריה ליב סלומון – נולד כ' תמוז תרכ“ד ונפטר ט”ו חשון תרע"ג – הוא היה בעל נפש עדינה וחנינה, מסור בכל רגשי לבו לעבודת החקלאות, אחד מראשוני הפרדסנים בפתח תקוה וממיסדי אגודת “פרדס”, לא פעם סכן את עצמו לטובת המושבה ויושביה, מנוחתו כבוד בפתח תקוה.

נוסחי המצבות

מראשי “בתי אבות לבית סלומון” בירושלם

תרי“א–תרע”ג.

א.

מ“ק מהר”ר אברהם שלמה זצ“ל אשר הציל נחלת האשכנזים מיד הישמע' והשתדל בבנינה ובפרט בבנין הבית המדרש הנקרא בשם “מנחם ציון” זי”ע נלב“ע י”ט אלול שנת תרי“א לפ”ק.

ב.

מק' מהר“ר המופלג י”א באמת מוה“ר מרדכי בהרב המפורסם מהור”ר אברהם שלמה זלמן ז“ל אשר טרח עם אביו ז”ל להציל חורבת ריה“ח זצ”ל מיד הגוים והשתדל בבנינה נלב“ע ביום ט' חשון ש' כתר”ו לפ"ק.

ג.

פ“נ אחד ממצויני בני ציון ובוניה, מצוין בתורה ובחכמה מיסד השכונה הראשונה “נחלת שבעה” בירושלם והמושבה הראשונה בא”י “פתח תקוה” ובבנין “בקור חולים” החדש, עסקן צבורי בקודש רבי יואל משה סלומון בה“ר מרדכי זצ”ל, ממיסדי בית הכנסת הגדול בית יעקב בירושלם נלב“ע י”ב חשון תרע“ג תנצב”ה.

ד.

פ“נ רבי יוחנן דוד בהרב יואל משה סאלאמאן ז”ל דור רביעי למיסד הישוב האשכנזי בירושלים הרב שלמה זלמן צורף ז"ל.

ויהי דוד בכל דרכיו משכיל אהוב למקום ורצוי לבריות בשארית כחו עסק גם הוא לטובת הישוב בכל לו“נ. נלב”ע בש“ט ט”ו טבת תרע“ג תנצב”ה

פדיון שבוים־שביה בת ציון

מכתב מירושלם משנת תקנ"ט.

בע"ה

איש חיל רב פעלים כל פריו קדש הלולים פרי צדיק עץ חיים, איש ש“ר וגדול המאיר לארץ ולדרים נהרי”ם יאורי“ם אור החיים. איש אשר המלך מלכו של עולם חפץ ביקרו עושה רצון קונו בהונו ואונו והיו תוצאותיו מקור מים חיים. דין הוא הדר הגביר המר”ו משכיל וחשוב כמה“ר סי' יוסף אבואב ה”י בק“ק גיבילטאר ימים על ימי מלך יוסיף שנות חיים כיר”א:

הלא מראש תכון תפלתינו מול האלהים הנה זה עומד אחר כתלנו כתל המערבי

בארצות החיים, למען ישא ברכה מאת ה' בברכה המשולשת בתורה טובה כפולה ומכופלת רוכב שמים בעזרו ומגינו אשר לו אלקים חיים, כי“ר, אלא מעתה נוע תנוע אר”ש כשיכור לערוך שלחן במדבר מלחם האר“ש לחם העצבי”ם מציר ציון, אשר אם אמרנו נבא העיר את כל הקורות צערי ציון אחת לאחת לא יכילון מגילות שבע כפולות, ואולם באגרת הכוללת עמדו קינים ראשי פרקים סדר נזיקים עובר עלינו תמיד ומשם בארה על מחלת עול החובות לגוים אכזרים אלי הארץ בנשך ומרבית כי יעבור בסך מאתים אלף אריות ועינינו רואות וכלות מה תהיה אחריתנו, ירוד ירדנו בתחילה והיום רד מאד כי הן בעון ננעלו דלתי העזרה וימנעו רביבים ונפסקו צנורות השפע הטוב היורד על הררי ציון מכזף הקדשים אשר יקדישו בני ישראל מפני חמת המציק תגרת שרים מלכי האדמה באדמה הלכות מלכים ומלחמותיהם דרכי ציון אבילות אין יוצא ואין בא ונפשינו יבשה אין כל אפי' להוצאה הצריכה בעולת החדש, הדברים ק“ו מה יעשה ישראל לגדל פר”ע קרני רשעים דמיהם בם גופא ופירי הון רב, ובעידן ריתחא הוצרכנו לסתום פי אילי הארץ כי החלו מעלין בגזירי“ן להכות באגרוף רשע וישקונו מי רוש לענוש נכסין ולאיסורין דין גרמ”א למגדול ועד קטן נקדמה פניו במנחה ההולכת לפניו ובכח האכילה לקחנו מאתם זמן מוגבל לא כביר לפעור החובות עד אשר יניח ה' לנו ונודיע צערינו אל אחינו שבגולה אולי ירחמו עלינו, ולמאי דבינו ביני יתובי יתבינן בין צוקו“ת ובין צרת”ן מקל ורצועה למעלה מראשינו זה רודה וזה מרדה ולא נתנונו השב רוחינו, מלבד כמה צרות צרורו' אשר אין הקולמוס פולטתן ואורך היריעה קטון מהכיל, ובשבתינו על ציר הבצ“ר אמרנו נפלה נא לפני רו”ם הקרובים אלינו ונשלחה אנשים לפנינו להשמיע במחנה תהלתם את כל תקף צרותינו כי להם משפט הגאולה יחיונו ונחיה, והאלהים אנה שני שדרי“ן המהדרין שנים קרובים זהב פרויים זרע ברוכי ה' טובים השנים ראשון בקדש מעלת החכם השלם והכולל מוה”ר זר“ק כמה”ר יונה משה נבון נר“ו המכונה רבינו הי”ו, ושני בקדש יפה פרי תואר החכם השלם והכולל זר“ק כמה”ר יונה סעדיה נבון נר“ו המכונה בכור יצ”ו בלכתם ילכו קדמת אשו“ר מחנה רו’ם ספוי’ם י’קוננו את כל התלאה אשר מצאתנו ומה הגיע את הבנים בני ציון, לו את זכותינו במדב”ר נא גבור יעמוד לימין מע' השלוחים הנז' לתומכם ולסעדם בעין יפה ובמדה טובה מרובה למען ציון ולמען ירושלם עת לעשות לה' לפדות עם דל לזאת יקרא מצות פדיון שבויים כי נשבה עדר ה' שביה בת ציון, מצוה להביא מן החדש בקבא רבא ובמדה גדושה דינרי זהב להצלת נפשות רבות כי עת צרה היא לא כימים הראשונים, בטחנו כי כה יעשה וכה יוסיף בתוס' העזרה והשוכן בבית הזה ע“כ פרוטה ופרוטה יתן ויחזור ויתן ברכה מרובה עד בלי די כמוש”ב תלתא בחדא ברוך מבנים בברכת השנים ורוב הונים ירים ונשא וגבה מאד ע“ג מרומי ההצלחות בשופ”ע שמחות כיש את אות נפשו הרמה והנשאה וכנפש דלי ציון החותמים בסדר זכרון לבני ישראל לפני ה' משנת מבשר טוב משמיע ישועה לפ"ק ברוב עוז ושלום:

יום טוב אלגאזי ס"ט    רפאל אברהם לב אריה ס"ט    יצחק קובו ס"ט    יהודה בורלה ס"ט    משה מרדכי יוסף בכ"ר מיוחס ס"ט    מרדכי הלוי ס"ט    רפאל משה ס"ט    אברהם אזולאי ס"ט    אליה הלוי ס"ט    משה אהרן הלוי ס"ט

המחלות בירושלם

המגרש השמם אצל “שער ציון” על יד החומה המזרחית של העיר העתיקה היה תמיד “מקום מוכן לפורענויות”.

שנים רבות ישבו שמה ה“מצורעים” מבני דתות שונות (הצרעת הממארת Lepra Orientalis) באהליהם המיוחדים, בחורים ובסדקים, הערבים קראו להם: “ביוט אל מאסקין” (אהלי המסכנים). בפנה הנדחת הזאת ישבו שנים רבות האומללים האלה, נדחים מחברת האדם באין חומל ודואג עליהם, לבד מה שהעוברים על די המגרש היו זורקים להם מרחוק אי אלו פרוטות או דבר אוכל. וכך היו מתים בחוסר כל באין מציל.

הרופא ד“ר נימן (רופא בית החולים לשרי בית רוטשילד בירושלים) בדין וחשבון שלו בירח מארס 1886 – תרכ”ח, שהתעניין בהם והתחקה על מחלתם, מעיד כי לא היה בהם אף יהודי אחד. ואחרי חקרו ודרשו היטב נודע לו ברור, כי גם ביתר הערים בארץ־ישראל: יפו, חברון, צפת וטבריא לא נמצא מצורע אחד מבני ישראל. אף כותב השורות במשך השנים שהוא עובד בבית־החולים הצבורי “בקור חולים” בירושלם (שלשים וחמש שנה) והרבה הרבה חולים שונים במחלות שונות עברו בבית החולים הזה – לא מצא אף אחד ממחלה זו.

כיום נמצאים כבר המצורעים במוסד מיוחד של הגרמנים מחוץ לעיר, ושם דואגים להם ומטפלים בהם ברחמים, חמשים מצורעים נמצאים שם: שלשים וחמשה מושלמים, חמשה עשר נוצרים (37 גברים, 13 נשים) המוסד הזה הוקם בשנת 1887 מנדבת גברת אשר עדן, חמש אחיות רחמניות נמצאות בו תחת הנהלת ה“אחים הרחמנים” בהרינהוט אשר בשלזיען.

עוד מקום מקלט להם בכפר השלוח (סילוואן) במורד הר הזיתים, הממשלה דואגת לכלכלתם. והרשות להם לצאת ולבוא, ומאלה נמצאים לפעמים יושבים על הדרך העולה יריחו.

אך לעומת זה שלטו אז בעדת ירושלים שתי המחלות: קדחת ומחלת עינים. הסבה ל“מחלה הראשונה” היתה אז: העדר השגחה מצד הממשלה על נקיות וטהרת הרחובות שבעיר, גם ברחובות היותר גדולים היו מוטלות נבלות כלבים ועוד דברים מבאישים “ואין מאסף ואין קובר”. ודי היה באלה להרעיל את האויר, אבל עוד יותר נורא היה אז “בצילי מי הבורות”. לדעת הד"ר ניימן ועל פי נסיונותיו רק המים האצורים בבורות הם הם שגרמו אז למחלת הקדחת, וכן הוא אומר: "אחרי התבוננות שמתי עיוני על המים האצורים בבורות לדעת מהותם ואיכותם, בחנתי ונסיתי מי השתיה מיותר מארבעים בורות והשקפתי עליהם על ידי כלי מגדיל המביט יותר מארבע מאות פעמים, וראה זה מצאתי את אשר חשבתי מראש: כמעט כל מי הבורות מצאתי מלאים בעלי־חיים קטנים מאד וצמחים וכמהין דקים מאד, לפי דעתי רק המים הם סבת “מחלת הקדחת” ומפני זה צויתי שלא לתת עוד ממי הבורות אל החולים בבית החולים לשתות וגם יעצתי לכל החולה במחלה זו, שיזהר שלא לשתות ממי הבורות, ומובן הדבר, כי למלאות אחרי עצתי יכולים רק אלה החפצים ללכת מחוץ לעיר במרחק שעה וחצי לשתות מהמעין הנמצא שם, או יש לאל ידו לקנות מי המעין מאלה המביאים אותם למכירה בחוצות העיר, על אמיתת השערתי יעיד הדבר, כי מעת שחדלו החולים שתחת השגחתי לשתות מי הבורות רפתה גם מחלת הקדחת והחלה “להתמעט למצער”.

והסבה למחלת העינים, לפי דעתו של ד"ר ניימן היתה אז: העדר התנורים להחם בתי מעון. כי כמעט בכל בתי העניים אין תנור, רק מניחים גחלים במחתה גדולה מאד להחם הבית, והבית מלא עשן וקיטור וזה מזיק מאד לעינים.

ובאחד ממכתביו – ספטמבר 1868 – הוא מתאונן ומתמרמר על עוד מחלה “מיוחדת במינה” והוא: דבר המנהג אז להשיא ילדים קטנים בני אחת עשר ושתים עשרה שנה. המשפיע לרעה על העתיד, לפי זה הוא מוסיף ואומר: כמעט כל היולדות בפעם הראשונה מפילות ולדיהן, וגם אם לפעמים רחוקות נשארים הם בחיים – חיי בעלי מומים".

והרופא שבא אחריו, ד“ר שווארץ, הכיר לדעת (כפי שמסר לנו הר"י בריל) בשנת תרמ”ג, שיושבי ירושלים הם ידועי חולי יען בתי העיר בנוים על חרבות ירושלים העתיקה ותחתיהן קבורים רבבות בני אדם אשר נפלו בחרב המלחמות הרבות שעברו על ראש העיר הזאת, ועל פי הצעתו התנדבו שרי בית רוטשילד לבנות את בית החולים בין בתי ירושלים החדשה הבנויים כולם במקום שלא עמדו בו בתים מעולם".

ד“ר בנימין רוטהציגל, רופא בית החולים רוטהשילד בירושלם. באחד הרפורטן שלו, מסיון תרכ”ה מדבר הוא על מחלת השושנה ואומר:

“מחלת ראטהלויף (Rose) פרצה בחזקתה מן ירח אלול עד חצי שבט בתוך העיר וסביבותיה ורבים חללים הפילה, והנה אין פה המקום להציע בפרטות סיבות המחלה ואיכותה ותכונתה, אך הנני מוצא עצמי מחויב בדבר לרגלי מלאכתי מלאכת הרפואה לדבר מן המחלה הזו דברים אחדים באזני אחי בני עמי יושבי ירושלים ת”ו למען בימים הבאים בפרוץ המחלה עוד הפעם חלילה, יזהרו האנשים והנשים שאינם יודעים מאומה מחכמת הרפואה, מעשות תחבולותיהם הנבערות ואשר גורמים על ידי זה מיתת הרבה אנשים על לא דבר, כאשר היה הדבר בעוה“ר בשנה שעברה אשר מתו כמה אנשים רק ע”י תחבולות הבל ומזיקות, וחסרון שימת לב על צרכי החולה כאשר יחייב טבע המחלה ההיא. –

למען הביא ראיה על אמיתת דברי, הנני מזכיר בזה שני מקרים שקרו פה לשני אנשים שנחלו במחלה הנ“ל ובלא עתם הלכו לעולמם, האחד היה הרב הגאון המפורסם מהר”ר משה ליב שהיה אבד“ק קוטנא ז”ל, והשני הרב החכם הנודע מהר“ר יוסף שווארץ ז”ל, להראשון נקראתי ביום הש“ק בראשון לירח שבט, בהיותי בבית התפלה אשר בבית החולים, והוגד לי שאבא אליו אחר גמר התפלה, שאלתי את השליח על מהות מחלת הרב הנ”ל והוגד לי כי פניו נפוחים, ומהרתי כרגע ואבא אל החולה ומצאתיו יושב על כסאו ובפניו השושנה הנוראה (Rose). חיש צויתי לו קחת סמי רפואה הדרושים והזהרתיו שישכב ברגע במטתו ולא יהין לצאת החוצה חלילה כי סכנה היא, אבל החולה לא שת לבו לדברי, ואחרי עזבתיו עזב גם הוא את ביתו והלך לבית הכנסת (והאויר היה אז רטוב וקר). לפנות ערב גברה המחלה ונראו אותות כוית עור המוח, ולא היתה עוד תרופה למחלתו, וביום השלישי גוע וימת ע“י כוית עור המוח שבאה ע”י האויר הלח והקר.

ביום הששי לחדש שבט נקראתי להרב ר' יוסף שווארץ ומצאתיו בחדר בלתי סגור היטב הולך ושב ובפניו שושנה אדומה, חיש צויתי להקיז לו דם והזהרתיו מאד לשכב במטתו, אבל גם הוא לא שת לבו לדברי ולא רצה להקיז לו דם ועוד ביום ההוא יצא החוצה והיום היה יום גשם סוחף בסופה וסערה אשר לא היה זה דרכו כי זה זמן רב היתה מנויה וגמורה אצלו לבלי צאת מחדר למודו החוצה לעולם, למחרתו צויתיו להשאר במטתו, וגם לדבר זה לא נשא פני כי היה היום יום בוא מכתבים על הבי דואר, ביום המחרת נראו בו אותות כוית עור המוח ובששי בשבט גוע וימת גם הוא.

שני המקרים הנוראים ההם הסבו שגמרתי בדעתי שמהיום והלאה לא אלך לשום איש החולה במחלת השושנה לביתו, רק יובא לבית החולים, מפני כי החולה בביתו איננו שומע לעצת הרופא ומאבד עצמו לדעת, וכן בביתו חסרים לו כל הענינים הנחוצים לו, והעיקר כי יחסר לו נקיון האויר בחדרו. – אחרי הדברים הנ“ל גברה המחלה ההיא בין האנשים והוכרחתי לבקר איזה חולים גם מחוץ לבית החולים אך בתנאי קודם למעשה שיעשו כל אשר צויתי עליהם, ולא יניחו לרופא אחר בלעדי לבא להחולה בלתי ידיעתי, והנה נראה גלוי כי אחרי שנתנו לב לדברי נתמעט מיום ליום מספר המתים בעיר ירושלם מהמחלה ההיא, בעת ההיא היה לי עבודה רבה, כי מלבד החולים היו גם אנשים הרבה בריאים אשר פתאום חטפתם המחלה בעת השינה ונקראתי לבא אליהם בלילה לקדם פני הרעה טרם התפשטה בהגוף, במשך זמן התגברות המחלה היו בבית החולים כ”ו אנשים בשושנה אדומה בפניהם, ורב מזה המספר היו בעיר, ותודות לד' כלם נרפאו, גם אודיע בזה כי המחלה ההיא איננה מתדבקת מאיש לרעהו, והיא לוקחת איתן מושבה בפני האדם מפני כי גם עור המוח וחורי החוטם והאזנים סובלים ראשונה ממנה, ובכלל היא איננה מסוכנת, אך תוכל לסבב המות אם לא יתרפא החולה ע“י הדברים הדרושים עפ”י ידיעת הרפואה או עפ“י שנוי האויר, וביחוד מוכשר בית החולים להשר מאיר פאן ראטהשילד בירושלם לזה, כי בו אינם חסרים כל הדברים הדרושים לרפואת מחלה זו: א) שורר בבית נקיון גדול וכל צרכי החולה באופן היותר טוב ומועיל ב) שם לא יוכל רופא אליל להמית את החולה ע”י תחבולותיו, לא כן מחוץ לבית החולה, אשר שם פתוח השער לכל רופא אליל לעשות אותותיו ונבערי הדעת פותחים לבם להבל וריק יותר מאשר ישמעו למצות רופא מומחה באמת כי כן דרך המון העם המאבדים עצמם לדעת ע“י בערותם וכסלותם, ג) בפרוץ איזה מחלה בחזקת היד (עפידעמיא) אז אין בית מבטח ומחסה להחולה כבית החולים אשר שם נמצא כל דבר הדרוש לזה.”

ד"ר שווארץ רופא בית החולים הנז' פרסם מאמר בגרמנית, בירושלם־לונץ. על אודות עניני הבריאות בין היהודים בירושלם, והוא מדבר ומעיר על הבתים, על הבורות, על החדרים ועל הנשואים. –

חברת רופאים בירושלם.

היום יש לנו “אגודת רופאים” ומספר חבריה, כולם עברים מדברים עברית, עולה – בן פורת יוסף – למספר גדול.

ואז – בתקופה הראשונה, מלפני כיובל שנים, היתה לנו גם כן “אגודה” כזו בירושלם שהיתה נקראת בשם: “חברת רופאים בירושלם”.

מספר חבריה מהד“רים בעיר הזאת היה שנים עשר, ביניהם שנים מאחינו: ד”ר שרגא פופיליס וד"ר שווארץ: מטרה מדעית ותועלתית היתה להם, ופעמים בחדש היו מתאספים יחד לפקח על מצב בריאות תושבי העיר, וישאו ויתנו, בדבר מדע הדרושים למלאכתם.

מענין מאד ספר ה“פרטי־כלים” מהחברה בזאת, המפיץ אור על אותה התקופה.

החלירע בשנת תרכ"ו.

הרבה שלוחים למקום, ואחד מן הגורמים הראשונים שנתן דחיפה לישוב הצפוף והמכונס בעיר העתיקה לצאת למרחביה, אל מעבר לחומת העיר הישנה היתה מגפת החלירע בשנת תרכ“ו. על ידה פרץ הישוב את חומת העיר הישנה ועשה לו דרך גם מחוץ לעיר וממנה היתה התחלה ודחיפה לכל השכונות הרבות אשר לפנינו כיום הזה מחוץ לחומת העיר העתיקה, השכונה האשכנזית הראשונה מחוץ לעיר היתה שכונת “נחלת שבעה” שנתכוננה על ידי הרי”מ סולומן ז“ל וחבריו וכפי שמספרים היתה מחלת החלירע הגורמת והמעוררת הראשונה והעיקרית לבנינה. המיסיונרים האנגלים שהיו אז בירושלים מיהרו תיכף בפרץ המחלה ויעזבו את העיר ויתישבו בגנים הרחק מן העיר, וישארו שם כל ימי משך המחלה. המחלה לא נגעה בהם לרעה, וכולם נשארו חיים, להם נתן דבר זה חומר להתפאר כלפי היהודים והמושלמים בדתם ואמונתם, לאמור שרק היא הצילתם מן המות, אבל להרי”מ סולומן ולאחרים עמו נתנה התפארות זו דחיפה להתקדם ולהוציא גם את הישוב האשכנזי מחוץ לכתלי החומה, ולהריח את בני הישוב ברוח צח חפשי ומבריא.

מאביו ומאמו שמתו עליו בימי החלירע, נשארו לו להרימ"ס חמשים (זקוקים) זהב בירושה, והלך והשקיעם מיד בקנית נחלה במקום השכונה הזאת ובבנין הבתים הראשונים שלה.

שכונת “נחלת שבעה” השכונה הראשונה שבפרוורי ירושלם נתיסדה ונתכוננה אמנם עוד במשך שנת תרכ"ח שנתים אחרי החלי רע הירושלמית.

תקופת המחלה נמשכה אז שלשה חדשים: מתשרי עד כסלו, ועשתה שמות בישוב הקטן הצפוף והמכונס בתוך־תוכה של העיר העתיקה.

הראשון שמת בירושלם במחלה זו היה ר' שבתי שמשון ב“ר ברוך הלוי מבריסק. בפנקס ה”חברה קדישא" שבעיר, שבו רשומים שמות כל הנפטרים האשכנזים משנת תקפ“ח והערות שונות בצדם, רשומים בתור הערה בצד השם הזה הדברים הקצרים האלה “בו החל לפרוץ הנגף חולי החלירע ר”ל”.

האחרון לנגועי המחלה הזאת היה הרב ר' יוסף סופר ז“ל. רבים היו המתים בין הנכרים מאשר בין היהודים, סכומים גדולים באו תכופים זה אחרי זה להציל ולהושיע, מגדולי העושים והמעשים בעת ההיא היו: השר משה מונטיפיורי, הרבנים עקיבא להרין, אדלר ואלברט כהן, באחד המכתבים של הד”ר רוטציגל מיום ט“ז טבת תרכ”ו כתוב לאמור: כל מי שהיה יכול לברוח – ברח, אף שברוב הבורחים פגעה מדת הדין, ועין בעין היה נראה איך נגזרה הגזירה בעוונותינו הרבים, מספר האנשים הנשים והילדים מכוללות האשכנזים שנפטרו ממחלה זו היה – מאה ועשרים וששה. בפנקס חברת גחש“א נרשמו השמות בפרטיות 126 נפש, מספר החולים שנתרפאו: חמשים וחמשה איש”.

לעדה האשכנזית היה רק רופא אחד יחידי, הד“ר בנימין רוטציגל, שהוא אמנם עבד הרבה בעבודת ההצלה, על קברו חקוקים הדברים האלה: “פה נקבר איש תם וישר, אסיא דעל כרכא קדישה הגין, הקדיש גופו בפרט בעת שהיתה על עיר קדשנו מתוחה מדת הדין ב”ם מה”ו".

מן הדברים האלה שנחקקו על קברו לאחרי מותו לא בידי בנים וקרובים נראה שהוא עבד אמנם הרבה בעת שלטון המחלה, הוא בעצמו היה גם אחד הסובלים מהמחלה אשתו מתה עליו גם כן, כנראה, מחלירע, הוא בעצמו מת גם כן באותה שנה א' אדר.

מעניין מאוד, כי טרם באה המחלה ירושלימה ובעוד היותה ביפו בחודש אב כבר הכריז הגאון הרב ר' שמואל סלאנט ז"ל לבלי להתענות פה בתשעה באב.

על פי העתקה מן הפנקס הישן של חברת גחש“א לעדת אחינו הספרדים היה מספר המתים מעדת הספרדים במחלת החלירע של שנת תרכ”ו מאתים ושלשה. עד ר“ח חשון היה מספר המתים 39, במשך חודש חשון לבד עד כ”ז בו, היה מספר המתים 164.

האחרון שבהם היה סי' יצחק עדני ז"ל. מקובל היה אז אצל זקני ירושלם, כי האחרון במגפה הוא תמיד אדם גדול ומצוין.

ירושלים הבנויה

פרזות תשב ירושלם (זכרי' ב')

מגרשי השכונות והמוסדות מחוץ לחומת העיר תרט“ז–תר”ץ

המשך מהחוברות הקודמות.

לב) המגרש של בית החולים רוטהשילד (כעת הדסה) נקנה בשנת תרמ“ו ע”י רופא הבית ד"ר שווארץ.

לג) המגרש הראשון משכונת “נחלת צבי” (בתי כולל אונגארן) מול שכונת מאה שערים – שנים עשר אלף אמות במחיר תשעה ועשרים אלף פרנק – נקנה בחדש סיון תרנ“א ע”י הנדיב בעצמו מר יצחק צבי רטצרסדורפר מאנטוורפן, שבא לבקר את ירושלם וכל קדשיה, והתנדב לבנות גם מספר בתים לדור בהם עניים חליפות אחת לשלש שנים – עיין ספרנו “אבני זכרון” חלק ד. –

לד) המגרש הראשון של “מושב זקנים וזקנות המאוחד”. – 11,450 אמות, במחיר 9,500 פרנק, – נקנה בחדש אייר תרנ“א מכסף נדבת ר' משה אריה ליב פרידלאנד מפב‘, עי’ ר' יצחק אייזיק בן טובים ז”ל.

לה) המגרש הראשון משכונת אחינו הבוכרים “רחבות” – מאת אלף ושלשה אלפים אמות במחיר שני גרוש וחצי כל אמה – נקנה בשנת תרנ“ג עפ”י הרב הגאון רבי יעקב מאיר נ“י, ע”י הרב נסים אלישר ור' ישראל חפץ.

לו) המגרש משכונת “עזרת ישראל” – למעלה מחמשת אלפים אמה, במחיר 10 פ' כל אמה – נקנה בשנת תרנ“ד ע”י הרה“ג הרב ר' יעקב מאיר והרב ר' נסים אלישר הי”ו, ר' יוסף רבלין ור' משה מלצר ז"ל.

לז) המגרש הראשון של בית החולים “שערי צדק” על יד רחוב יפו, נקנה בשנת תרנ“ד מאת הבנק של פרוטיגר ע”י ר' משה יצחק גולדשמיד וחבריו.

לח) המגרש הראשון מ“בית חולי הרוח וחשוכי מרפא” לחברת “עזרת נשים” – עשרת אלפים אמות מרובעות במחיר 35–50 סענטים כל אמה – נקנה בשנת תרנ“ח ע”י הגבירות חיה צפיא פינס ורייזא פיינשטיין.

לט) המגרש הראשון של בית החולים הצבורי “בקור חולים החדש” נקנה בשנת תרס“ג במחיר 15 פראנק כל אמה, ע”י המנהלים ובראשם הרי“מ סלומון ז”ל.

מ) המגרש מ“בית חנוך יתומים” לעדת הספרדים בירושלם, נקנה בשנת תרס“ג ע”י הרב הגאון רבי יעקב מאיר הי“ו בסך אלף וחמש מאות נאפ”ז מנדבת האחים המבורכים אברהם, יצחק, יעקב ומשיח ברוכוף הי"ו.

מא) המגרש הראשון משכונת “אחוה” – 12.000 אמות, במחיר 2 פרנק כל אמה נקנה בשנת תרס“ז ע”י ר' חיים יעקב מרגובסקי, ר' זלמן סאלאוויצייק, ר' אלטר ווישנאצקי, ור' יעקב מאשייעף.

מב) המגרש מסניף ת“ת הצבורית עץ חיים (סמוך לבית הספר של חברת כי"ח) – 12,500 אמות מרובעות נקנה בשנת תר”ע ע"י הגבאים של בית תלמוד וישיבת עץ חיים.

מג) המגרש הראשון מ“בית יתומים דסקין” – 36,000 אמות, כל אמה שבעה גרוש וחצי – נקנה בחדש טבת תרפ“א ע”י הרב הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין ז"ל.

מד)המגרש משכונת “כפר עברי” – 1000 דונם, כל דונם חמש לא“י – נקנה בשנת תרפ”ב ע"י “מזרחי הצעיר”.

מה) המגרש של חברת “חבת ירושלם” – אצל מקור חיים 120,000 אמות במחיר חצי שילינג כל אמה – נקנה בשנת תרפ“ו ע”י כולל חבת ירושלם.

מו) המגרש משכונת “בתי זיבנבירגן וסילאדי” – 3450 אמות במחיר שני פרנק כל אמה – נקנה בשנת תרס“ח ע”י הר“ר נחמן גרינבוים והר' שמחה כהנא הי”ו.

מז) המגרש מ“בית יתומות הכללי” על יד קרית משה – 55,000 אמות, מחיר כל אמה שני שילינג – נקנה בשנת תרפ“ח ע”י המנהל הר“ר דוד וויינגרטן נ”י. התכנית עשירה מרהבת עין לתפארת ציון וירושלם.

(המשך יבא)

ה“ר שמואל שולמאן ז”ל

נולד בש' תר“ג לאביו הרב הגאון ר' אריה ליב זצ”ל אבד“ק טונקוביץ בן שבע שנים עלה עם זקנו לאה”ק ונפטר בטבריה תרס"א.

ראיתי איש מסכן וחכם וכו'

הר“ר שמואל שולמאן ז”ל

בין הכוכבים המאירים שהאירו את מחשכי הישוב בגליל היה איש הפליא והחרוץ הזה. גבור הרוח, בעל רעיון ובעל מעשה, חובב־פעיל, ולפני מלכים יתיצב. –

פעמים נתקבל לראיון לפני השולטן בקושטא, נשא ונתן עם הויזירים והפחות; עבר על כל המכשולים ואבני הנגף, לחם עם המשטינים ויוכל להם.

באחד ממכתביו מקושטא, מח' איר תרמ“ד, לר' דוד גורדון בעל ה”מגיד" אומר: “והנה בדבר פעולתי הכוללת, להשיג פירמאן מאת הוד אדוננו הסולטאן על כברת ארץ רבה ליסד מושבות לאחב”י אזרחי אה“ק, כבר הודעתיך כי מצד הממשלה אין כל מעצור ואין דבר חוצץ, והדבר עודנו תלוי בהרפורט של פחת ירושלם, ורק על ידו נתעכב הדבר כי עוד לא שלח דבריו. – עוד הפעם נשלח מפה לדרוש ממנו מענה. והנה כעת נודע לי כי פחת ירושלם יבא הנה לעיר מלוכה ויתעכב בזה שני ירחים. וזאת נחמתי ותקותי כי כאשר אקדם פניו בזה בלי”ס יצליח לי להטות לבבו לטובה, ובעתו אודיעך אי“ה תוצאות הדבר”.

באחד ממכתביו לבעל “הצפירה”, מח' תמוז תרמ“ד, הנה מסיים ואומר: “עוד לאלוה מילין וספוני טמוני ידיעות נחוצות לטובת הענין אשר רכשתי לי פה, וראש התראיתי פה עם השר הפחה מירושלם בלוית כבוד ידיד השם ועמו השר הגביר הצדיק מר אליעזר איפנדי אנגיל הי”ו, אשר לו נאוה תהלה וברכה רבה על השתדלותו הנמרצה לטובת ישראל בכל לבו, כאשר מורשה היא לו מכבוד אביו השר וגדול בישראל, הצדיק המנוח כמוה”ר “שמעיה אנגיל” ז“ל מתושבי דמשק, והוא השתדל בעמל רב להטות גם לב הפחה מירושלם – אשר בשלו כל הסער – לטובה, ועוד חזון למועד.” –

את הפירמן⁵ השיג. אבל רק הפירמן וכל טרחו יגיעו ועמלו עלה לתהו. לא מצא אזן קשבת, עינים לראות ולב להבין. שאיפתו היתה: לישב את ארץ הג’יפטליק. – בספרו “ארץ חמדה” הציע תכנית לחמש מאות חברים שכל אחד יקבל מאתים או שלש מאות דונמים בתנאים נאותים. ויהי דבר שמואל לכל ישראל ארץ ישראל, פרסם מאמרים בעתוני הארץ ובחוצה לה. עבר על כל ערי המזרח ויעורר את העם לתחית ובנין הארץ. עמד בקשרי מכתבים עם גדולי הדור, החובבים, החכמים והסופרים. עבד בכל כחו ויתר מכחו לגשם את שאיפותיו. פנה אל חובבי ציון ואל יושבי ציון, אל חברת כל ישראל חברים, פנה אל הימין ואל השמאל ואל המרכז לגמור את אשר החל. על עצמו לא דאג, לא רצה להנות מרעיוניו ושאיפותיו. הוא וביתו הסתפקו בקב חרובין, בדגים מלוחים וזיתים כבושים, כל ימיו חי חיי עוני צער ולחץ וכל שאיפתו היתה לראות את אחינו בעבודתם, עבודת החקלאות הגלילית, אבל – אין אבל אלא לשון אֵבל – לא מצא אזנים קשובות וידים חרוצות. וככה נשקע הדבר. שנים אחדות לפני פטירתו התעורר עוד הפעם הוציא ספרים ויסד חברת “בני ציון”. עבר מדן ועד באר שבע, התעכב בירושלם כחצי שנה ושב הביתה בלא דבר. עוד התאבק עם חייו המרים כשנה וביום א' דחול המועד סוכות תרס"א נפטר מעמק הבכא. ונפשו הטהורה שבה אל מקור מחצבתה.

הוא היה למדן, חכם וסופר וירא שמים באמת ובתמים. לא התערב בעניני צבורים, איש ישר הולך, איש אמת לאמתו, בשלום ובמישור הלך את כל איש ובן אדם, לא השתמש במחמאות ולא ידע חנף. האמת היתה נר לרגלו ואור לנתיבתו.

בעל כשרונות היה, מחונן במעשה הכתב, כתב זעיר אנפין, אותיות קטנטנות שהפליאו והקסימו את העין. הוא הוא ר' שמואל שולמן שהאיר פני “המזרח”. ציור נפלא: “כותל המערבי והר הבית וארזיו מצוירים באותיות כל ספר תהילים, מגילת איכה, נבואות נחמה ותפלת שלמה בכלותו לבנות את בית ה' וכמו כן תמונתו של הרב ר' שניאור זלמן זצ”ל מצויר באותיות של ספר “התניא”.

בהיותו בירושלם התאכסן בבית ידידו ר' מאיר פיינשטיין שהיה גר בחזקת חנה הבגדדית סמוך לבית הכנסת המערבים. אותה החצר שישב בו ד"ר פרנקל (הרופא הראשון בירושלם בתקופה הראשונה). הלכתי פעם לבקר אותו יחד עם אחד הפרופיסורים הנכרים שהיה חפץ “לראות אותו”, התפלא על איש הרוח הזה, על מלאכתו “מלאכת אמנות נפלאה” ועוד יותר על שאיפתו ואמרתו: “אני נושא את נפשי לטובת עניי אחינו ועמנו למען יעבדו את אדמת הקדש וישבעו לחם”.

משפחת ברוכוב בירושלם.

בין המשפחות הבוכריות בירושלם מתנוססת “משפחת ברוכוב” בכל הודה והדרה, בעדינותה, באצילותה ובענותנותה גם יחד. בכל פעולותיה, נדבותיה וצדקותיה איננה נותנת לפרסם את שמה עליהם גם על הבנין הגדול של “בית חנוך יתומים” שהוא מקנת כספה, לא נתנה לקבוע “אבן” ולקרא שמה עליה, והאמרה שלה: מתן בסתר. –

השם העקרי של בני המשפחה הזאת הוא “גיהן”, ורק מפני כבודו של אביהם וראש משפחתם, ראש וראשון בקדש, הר' ברוך ב“ר יהושע גיהן ז”ל, נקראים המה בשם “ברוכוב”. ר' ברוך גיוהן בא ירושלימה בשנת תרמ"ב.

עוד בהיותו בבוכרה, בבית מסחרו הגדול היה לבו בסוף מזרח, ובמבחר שנותיו עזב את עשרו ואת כל אשר לו להתהלך לפני ה' בארצות החיים בירושלם, הוא היה אומר: “יפה חיי שעה בירושלם, מכל חיי חוץ לארץ”, ואת האמרה הזאת הוריש לבנו היקר מר משיח ברוכוב גיוהן שבא עם אביו ירושלימה בהיותו ילד בן חמש שנים, ואחרי חתונתו כשנסע לבוכרה לרגלי עסקי אביו ואחיו היה עולה לירושלם שנה שנה לבלות בה שלשה חדשים בתורה ועבודה.

ר' ברוך ג’יוהן כשבא ירושלימה התישב בשכונה הראשונה “נחלת שבעה” אם השכונות מחוץ לעיר, ויבנה בה בית כנסת לתורה ותפלה, והקדיש את חייו לצדקה וחסד, וכמו בירושלם כן גם בחברון, צפת וטבריה היה ר' ברוך מבורך בפי כל, הרבה לעשות צדקה וחסד משלו ומשל אחרים, ויהי טוב ומטיב לכל, חקר, שאל ודרש אחרי משפחות עניות־צנועות, אחרי בני־תורה, אחרי מחוסרי־עבודה, לעזרם, לתמכם בהצנע ובכבוד. אוהב תורה היה ומוקיר רבנן; ירא וחרד לדבר ה' ומהדר במצות, נפטר בירושלם ביום י“ד אדר תרנ”ח. ואשתו שרה ע“ה נפטרה ב' אב תרנ”ב, הכי קרא שמה שרה? שרתי בבנות ישראל היתה: בצניעות, בענות־חסד, בנדבות רוח, בחבת ציון ואהבת קדש לעמנו.

גם בנו ר' אברהם ג’יוהן עליו השלום נפטר בירושלם כ“ה אדר תרפ”ב, הוא היה ברא כרעא דאבוה: צדיק וחסיד בכל מעשיו, עוד מלפני ל“ו שנה עשה לו יד ושם בבנין ציון וירושלם בחצרו, ברחוב בקור חולים החדש, בניו בדומים לו בעדינות, ביראת ה' ובאהבת ירושלם וכל קדשיה: ר' בנימין ור' ארי' הי”ו.

בנו יצחק עליו השלום נפטר אדר תרס"ח בעיר תאשכנד.

בניו של ר' ברוך ז“ל הנשארים לחיים בירושלם, הלא המה: ר' יעקב ור' משיח ברוכוב הי”ו.

למען דעת צדקת האחים המבורכים, עד כמה לבם ער לכל דבר טוב ומועיל בישראל ובארץ ישראל, הננו להביא העובדא הבאה לקמן:

בשנת תרס"ב רבו כמו רבו יתומי הספרדים, באופן מבהיל, והדרישה ליסוד מוסד מיוחד בעד האומללים האלה היתה נמרצת מאד.

אז קמה התעוררות נמרצת, בין עדת הספרדים ופרחי חכמיה קמו וייסדו “בית חנוך יתומים” לעדת הספרדים בשנת תרס“ב, ויקחו דירות יפות בשכירות ושם נאספו מספר חשוב של אומללים, שקבלו שם חינוך מצוין, בתורה ועבודה, ויכלכלום שם בכלכלה בריאה, וילבישום וינעילום, ולנקיון שהיה שורר במוסד יצא שם בתור סמל ומופת, נשיא הבית היה אז והנהו גם היום הרב הגאון מוהר”ר יעקב מאיר שליט“א (עתה ראש רבני אה“ק ת”ו) וראש הרבנים בעת ההיא הגאון הגדול מוהר”ר יעקב שאול אלישר זצ"ל (המכונה יש"א ברכה) היה מאציל גם הוא מהודו על הבית, והיה תומך בו בכל אפשריותו.

גבאי הבית ומיסדיו היו החכמים הצעירים מהמצוינים שבנוער התלמוד הרבנים מוהר“ר אברהם פילוסוף הי”ו, עתה חבר משרד הרבנות הראשית באה“ק ת”ו, מוהר“ר יוסף מרדכי הלוי הי”ו, עתה חבר הבד“צ ונשיא עדת הספרדים מוהר”ר בן ציון עוזיאל הי“ו (כעת ראש רבני יפו ותל אביב), מוהר”ר חנניא שבתי הי"ו (מלפנים ראב"ד במצרים) ועוד חכמים אחדים.

בשנת תרס“ד השתדל הגאון נשיא הבית לרכוש לשם המוסד אחוזת נחלה מצוינת במרכזה שעל העיר, ויפנה לאחד מידידיו בתאשכנד, האדון משיח ברוכוף הי”ו ע"י טלגרמה לאמר: “נחוץ לנו סכום 1500 לירא לקנות מגרש גדול בן 6000 אמות מרובעות, העומד על אם הדרך ברחוב יפו, למען בית היתומים הספרדי, בכמה תוכל לעזור לנו? ותחול עליך ברכה”.

תיכף באה תשובה אופינית כזאת: “הסך 1500 לירות תקבל תיכף על יד בנק עותמן, ביחס לתנאים שלחתי מכתב”.

תוכן המכתב הוא כי משפחת מר ברוכוף (הנדיבים אברהם ויצחק ז“ל ויבדלו לחיים אחיהם יעקב ומשיח ברוכוף הי”ו) מוכנת לא רק לשלם המחיר המלא של הקרקע, אלא גם לקבל עליה כל הוצאות הבנין עפ"י אדריכל מומחה, ושיהיה נהדר מאד, בתנאי, שלא תקובל שום נדבה, למטרה זו משום נדיב אחר, עד גמר כל הבנין כלו ושכלולו.

כמובן שהתנאי “הקשה” הזה נתקבל ברצון.

תיכף ומיד נקנה המגרש, ע“י הרב הגאון נשיא הבית הי”ו. ואח"כ נגשו אל הבנין, ובמשך קצת יותר משנתים ימים הוקם כמו על הבית הגדול והנהדר הזה המתנוסס כהיום לתפארת בישראל.

בית יתומים הספרדי בירושלם

בשנת תרס"ו חונך הבית בהדרת כבוד, באספת עם, ושם אוספו כל היתומים בחדרים נהדרים מלאים אויר ואור ברחובה של עיר במרכזה של רחוב יפו.

הבנין עלה לנדיבים הנז' בערך 140,000 פרנק זהב (מלבד מחיר הקרקע).

מר משיח ברוכוב בגודל צדקתו ויראתו לא נתן שהבנין ישאר רשום על שמו הפרטי. פנה אל רבינו מלפני כארבע שנים להקדישו הקדש עולם ל“בית חנוך יתומים לספרדים” בירושלם, וההקדש נעשה באפוטרופסיו של מרן רבנו הגאון רבי יעקב מאיר נ“י ור' משיח ברוכוב הי”ו.

זקן החזנים בירושלם ר' בצלאל אדסאי ז"ל

עוד לא נמחקו מזכרוננו כל תנועה וכל נטיה, כל הגה וכל פרכוס נפש של החזן הגאוני הזה, הגניוס האמתי של הזמרה הישראלית העתיקה, שלש שנים ביובל הקודם, (תר“ל תרל”ג) התענגה ירושלים, בענג הרוחני הזה, כמו חי הנהו נצב לפנינו, עומד ומנצח על להקת משורריו ושר שירי קדש ערֵבים ונעימים לנפש השומע, הלהיב את הלבבות בזמרת הרגש, בהשתפכות נפשו בתפלותיו הרבות והנעימות, גם רבים מאינם בני־ברית נוכחו תמיד בעת עברו על פני התבה, ולא זזו משם עד גמר התפלה.

בחנוכת בית־הכנסת “תפארת־ישראל” של עדת חסידי וואלין (בשנת תרל"ב) ור' בצלאל עם להקת משורריו שר מזמור בן ישי: " מה ידידות משכנותיך ה' צבאות" נגש אליו הגנרל קונסול גראף קאנדי־דע קאבוגו ויהדק את ידיו ברגש וכבוד והביע לו את רגשי נפשו.

ר' בצלאל האודיסאי הזה כהן פאר באודיסא בתור חזן ראשי יותר מארבעים שנה, בשנת תר"ל בא ירושלימה, לבלות את שארית ימיו בהר ציון, ובתור איש וואליני קבע דירתו ומקום תפילתו בחצר בית הכנסת לעדת כולל וואלין, והיה עובר לפני התבה לפעמים, גם ביתר בתי הכנסיות. עיניו כבר כהו מראות, בכל זאת היתה תפלתו שגורה בפיו, קולו נאה וזמרתו רגש.

ר' בצלאל אדסאי

עדת ישראל באודיסא ידעה להוקיר את ערכו הרם, ומאוצרה נתנה לו סבולת שנתית להוצאות ביתו, גם חבירו לזמרה מר ניסן בלומענטאל דאג לתמיכתו למען יוכל לחיות חיי נועם, כיאות לאיש מורם. ובא פעם ירושלימה להשתטח על קברו. ר' בצלאל חזן היה פקח חרוץ, בעל חדודים נפלאים, אהוב וחביב היה בין כל שדרות אחינו, והרבנים כבדוהו והוקירוהו, זוכרני פעם אחת בליל מוצאי שבת נכנס פתאום לבית הרב הגאון מקליש, ויאמר לו הרב כי יזמר לפניו דבר בלי הכנה וסדור מראש, במקום שהוא עומד בו עתה, הרב אמר אז פסוקי “ויתן לך” ויכבדהו ב“בורא ניב שפתים”, ר' בלצלאל לא היה מסרב לאותו גדול ויזמר לפניו “אותו הפרק” שנתפרסם אחרי כן בעולם השיר והזמרה בסלודים.

תמונתו הנהדרה נצבת לפנינו: איש זקן עוטה מעיל, מעוטף בטלית והעטרה הולמתו, לא כחזן מודרני, כי אם – “היהודים הטובים”, כזקן ויושב בישיבה.

ר' בלצאל חזן וזמירותיו לא נשכחו ולא נמחקו מזכרוננו, הוא היה חזן בחסד־עליון.

במוצאי שבת, כ“ד אדר תרל”ג, שב רוחו אל על. בן ארבע ותשעים שנה היה במותו. ונקבר במעלה הר־הזיתים בירושלם.

ציוּן לנפש יקרה

על אחד משופרא דירושלם, יליד ציון, המצוין בתורה, ביראה וביחס משפחה בעל נפש עדינה וחנינה, אבגינוס בן אבגינוס הרב ר' מנדל מנדלזון ז“ל בהרב הגאון ר' יונה ליב זצ”ל. וחתנא דבי נשיאה הרב הגאון הגדול וכו' רבי משה נחמיה כהנא זצ"ל ראש מתיבתא ישיבת עץ חיים בירושלם.

אביו היה תלמיד מובהק של הרב הגאון המפורסם בעל חתם סופר זצלה“ה, ובעודו באבו, כבן עשרים שנה, מסר נפשו לעלות לאה”ק והיה שבתו בקדש כחמשים שנה (כן חקוק על מצבתו במרומי הר הזיתים,) כל ימיו שקד על התורה ועל העבודה ויהי גומל חסד עם כל אדם, איש עדין היה, טוב ומטיב, מקבל את כל אדם בספר פנים יפות, צדיק, חסיד וענו, נפטר ביום טו“ב א' אייר תרמ”ו. ואשרי יולדתו. אמו החשובה מרת חיה אסתר ב“ר יהושע ז”ל נולדה בעיר צפת במאה העברה, ובימי הרעש הגדול שהיה בגליל בשנת תקצ“ז סבלה נוראות, אביה ושני ילדיו נהרגו, ואותה הוציאו מתחת המפולת כל עוד נפשה בה, – כשהובאה ירושלימה בידי הרחמנים שטפלו ביתומי הקדושים, נתקבלה בבית הרב ר' יהוסף שווארץ ז”ל והוא ואשתו דאגו בעדה עד יום חתונתה. הרב ר' מנדיל מנדלזון ז“ל גודל וחונך על ברכי התורה והיראה. מחונן היה בכשרונות נעלים⁶. ויהי מבחירי בני ישיבת עץ חיים, ואחרי כן הרציא שעורים בת”ת בני האונגרים, רבים מטובי צעירי ירושלם באו לביתו לשמוע לקח מפיו. ולבלי לעשות את התורה קרדום לחפור בה יצא לעולם העשיה ויהי קבלן וסוחר, ובתור ירא שמים בתכלית עזב את עסקיו וילך בשליחות בית תלמוד התורה וישיבת עץ חיים וביה“ח הכללי בקור חולים שעסק בה באמונה. במשך שלשים השנה שהיה גר באמריקא הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים לתורה ולתעודה, וכל שאיפתו היתה לשוב ירושלימה משאת רוחו ונפשו ולראות דור ישרים יבורך. בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, נושאים ונותנים באמונה. ושאיפתו נתמלאה, הוא שב ירושלימה וראה עולמו בחייו. בן שמונים שנה היה במותו, ביום ש”ק כ“ד שבט תר”ץ, שבה נפשו אל צור מחצבתה, רבים באו לחלק לו הכבוד האחרון והספידוהו כהלכה. במלאת ה“שבעה” להסתלקותו, נערך הספד גדול בבית הכנסת אשר לשכונת בתי האונגרים בירושלם, תנצב"ה.

ר' מנדל מנדלזון

החצר האמשטרדמית־הקתולית

נחלתנו נהפכה לזרים בתינו – לנכרים

אם אמנם עברו כבר יותר מארבעים שנה מאז נמכרה החצר האמשטרדמית – בעיר העתיקה, ברחוב המוליך לשער שכם – לכנסיה הקתולית בירושלם. והמחיר שבעים אלף פראנק, שקבלו בעדה נשקע אמנם בבנין החדש של בית החולים האמשטרדמי בכל זאת אין לשכוח את החטא הגדול שחטאו אז במכירה הזאת. באותה שעה שאחד מן היהודים החרדים הר' משה וויטנברג ז"ל רצה לשלם אז במזומן ששה וחמשים אלף פרנק – אותו המחיר ששלמו הם לבעלי החצר, – ולהקדישה הקדש עולם לטובת ירושלים ויושביה, ענייה ומפעליה, כאשר עשה עם כל בתיו וחצריו, בהיותו חשוך בנים. והחצר הזאת – דומה, שאין דוגמתה בכל העיר לגודל וליופי.

וזה דבר החצר:

הועד שנוסד בגרמניה במטרה לאסוף כסף לבנין והחזקת בית החולים החדש ליהודים בירושלים, קנה בשנת תרמ"ד בערך חצר גדולה לתכלית זו. אותה החצר היתה מקודם בית מועצת הציר הגרמני בירושלים, והחצר היא קנין כסף ממשלת גרמניה, ובצאת הקונסול לגור מחוץ לעיר קמה החצר למקנה לאחוזת עולם לפקידים באמשטרדם.

בחודש כסלו תרמ"ח באו ירושלימה הצירים מאמשטרדם לפתוח שערי הבתים ולהכין בהם כל הדרוש לבית חולים, אך השכנים מסביב לה עכבו לתת הרשיון הרשמי, וגם הפחה תמך בם. רוח קנאה עבר על השכנים האלה, יען כי גם הם חפצו לקנות את החצר ומכיון שלא הצליחו אמרו לנקום נקמתם ביהודים ויעמדו לשטן להם בעכוב הרשיון. ודבר העכוב הלך ונמשך, עד שהחליטו למכור את החצר לכל אשר יוסיף במחירו. ויאותו שני נדיבים קתולים לקנותו ולהקדישו לכנסיה הקתולית בירושלים.–

ותהי צעקה גדול בירושלים: למכור נחלת ישראל לאינם בני ברית, ולא השתדלו כי תשאר הנחלה בידי ישראל אם גם במחיר מצער מעט מן המחיר אשר נתנו הקתולים, ומכתבים וטלגרמות יצאו דחופים ותכופים להתם להפריע את המכר הזה המחלל שם שמים וישראל. הפקידים בעצמם, כנראה לא חפצו אמנם לעשות זאת אבל כאן היתה כנראה עקשנות מצד באי כחם. איך שהוא והחצר נפלה בידי הקתולים והעול נעשה במשפט ו“בהיתר” של – מאה חתימות…

עד היום עוד קוראים לחצר הזאת ה“חצר האמשטרדמית”.

החרמות בירושלם

שנים רבות שלט ה“חרם” ממשל רב בשערי ירושלם. הוא היה להט החרב המתהפכת בידי הרבנים לשמור את דרך עץ החיים, וכלי נשק בידי הקנאים הנלהבים שנטלו להם “מונופולין של קדושה” להחרים ולנדות כל הולכי קדימה בלי הבדל. בין המנודים: רבנים, חכמים, מורים וסופרים ידועים ומפורסמים, הרבנים הילדסהיימר, עקיבא יוסף, פרנקו, גגין, פרג, אויערבך, מנדילזון, הירשנזון, ירושלימסקי, יוסף שלום עבדאלה. הד"רים: פרנקל, גרץ. החכמים: פרומקין, פינס, ריבלין, ובן־יהודה.

ויד ה“חרם” שלטה אז, בימים ההם, על עיר ומתים גם יחד, העיר יפו “הוחרמה”, ותהי זמן רב בודדה ושוממה מאין יושב המחרימים חששו להתישבותה פן יבולע לישובה של ירושלים עיר הקודש, ובשנת תר“כ התיר את ה”חרם" החכם באשי בירושלים רבי אברהם חיים גאגין, וימנה אז לרב ביפו את ר' יהודה הלוי, ומאז העתיקו כמה יהודים את מושבם מירושלים ליפו.

גם ר' דוד בוימגארטן, איש ישר וטוב, מבעלי ה“ותיקין” של הגרש“ם ז”ל, כמעט זכה גם הוא להנדות. בהיותו מכולל אונגארן וסופר לשני העתונים “המגיד” ו“המליץ”. ויחר בו אף הממונים מבני כוללו ויחרצו לבלי תת לו גם את חלוקתו והמסכן הישר הזה היה, ככל סופרי ירושלים, עני ובעל משפחה, וימהר ויתקע לממונים את ידו לבלתי מתוח שבט בקורת על מעשיהם. מה לא יעשה בן אדם לבלי יכרת אוכל מפיו? גם בן־יהודה עצמו שמע לקול רבים מראשי ירושלים, בא לבית הרה“ג ראשון לציון ובקש “מחילה” על פגעו בכבוד עדת הספרדים, והרה”ג ראשון לציון מיהר והודיע בכל המקומות, כי הותר ה“חרם” מעל בן־יהודה ומעל ה“צבי” באין מפריע, ו“הצבי” אשר ספר בעצמו את כל פרטי המאורע הזה, הגיד בפירוש כי ישוב ויספר כל אשר יראה עול בהנהגת העדה הזאת ואת אשר יראה יגיד.

וה“חרם” על “הצבי” היה באמת חרם רשמי, בתמוז תרמ“ז אספו חכמי הספרדים כאלפים איש מבני עדתם, הוציאו ספרי התורה, הדליקו נרות וקול שופר חזק עד מאד, וכך החרימו את “הצבי” ואת עורכו בן־יהודה בחרם יהושע בן־נון, החודש הזה – תמוז תרמ”ז – היה חודש של “חרמות”, נשים מבכות את התמוז, וליצני הדור כנוהו חודש “מחורם” (כך נקרא החודש המושלמי, שהוא ראש השנה לדירות), ומכוס התרעלה הזאת שתה גם הרה"ג חיים הירשנזון, עורך “המסדרונה” בירושלים. הוא היה אז אחד מן הועד המפקח על בית־היתומים הברליני ודרשו ממנו בכל תוקף, שיתפטר ממשרתו מיד, ואם לא – “יכוהו חרם”, כמובן, לא הזדקק להם ולמשלחתם, והעיר התרגשה מסביב לקנאים. עודני זוכר את “עונג(?) השבת” שהסבו לנו הקנאים המתקדשים בהכרזת החרם בכמה בתי־מדרשים. הדבר נודע לממשלה, ויצאו השוטרים להניא את המכריזים לבלתי יכריזו, ויבוא הדבר למכות ולמהלומות משני הצדדים.

ורק אחרי שפרסם הרי“מ פינס ז”ל את הספר החשוב “עמק ברכה”, הכולל תשובת הרב הגאון ר' אליהו מזרחי ז“ל וגם מכתב מזקן־הגאונים הרב הגאון ר' דוד פרידמן ז”ל, ששניהם מוכיחים שאין כל זכות לרבנים עפ“י תוה”ק להשתמש כרצונם בלהט החרם לכל דבר וענין נשקע ה“חרם” ואין קולו נשמע עוד, ושלום בעיר השלם.

א

הרב הגאון ה“עיש” הידוע, בעל “לב עברי” מאונגרן – אבד“ק קאלאמיא – בא ירושלימה בשנת תרל”א. “ויהי גם הוא מן הקנאים הנלהבים” “לוחם מלחמת מצוה נגד הכת הפושעים אשר רבו בעוה”ר: פודה ומציל נפשות מישראל מנגע המינות ורבים השיב מעון", אבל יחד עם זה חבר גם ספר “בית יוסף חדש” שהטיל סער גדול במחנה האונגרים “פרץ בחומת העיר”, ובעלי “שומרי החומות” הסתערו עליו בחמת־עוזם והחרימוהו. ביום השבת פרשת החדש בשנת “והיה בית יוסף להבה” הכריזו עליו את “החרם” הבא לקמן בבתי כנסיות לעדת הספרדים והאשכנזים:

“על דבר ספר “בית יוסף חדש”, אשר חיבר חובר חבר ואיש משחית. וכבר העידו הרבנים הגאונים כי יש בהספר אש זרה לחבל ולהרוס כרם ישראל אשר כל איש נאמן רוח שיקרא בו דלתות שתים. יראה כי רוח נבל התעוהו ועושה לו קרני ברזל לחרף מערכת ישראל בגאון לבו ובחזיונות שקר ושוא להבהיל אוזן השומעים ולפתותם, ויען כי בעל החזיונות שוא הוא מאנשי מדינותינו, שנסנו כגבורים מתנינו למיעבד דינא לנפשינו כדת וכתורה –, ובכן אנחנו מחרימים ומנדין ומשמתין את ספר “בית יוסף חדש” בכל מיני חרמות ושמתות, ובכל האלות הכתובות, ובחרם כל רבותינו הגאונים והרמב”ם ז“ל, שאסור לקרות בו, ולהחזיקו בבית בכל מדינות ומדינות, כי הוא טעון גניזה ושריפה כשאר ספרי חיצונים וספרי מינים –: וכל העובר על דברינו אלה, דינו כעובר על חרם רבותינו הגאונים זי”ע וליטרקיה הויא דרבנן דלית ליה אסוותא, ויחולו עליו כל האלות הכתובות בספר התורה ובציפייתינו נצפה כי כל הרבנים הגאונים ומאוה“ג שבפעה”ק ת“ו יחוסו על כבוד תורתנו הק', ויבאו אחרינו לאשר ולקיים את כל מה שיצא מאתנו שהוא כדת של תורה, ואחריהם ילכו כל גאוני מדינה ומדינה אשר יבואו אליהם דברינו אלה – ולהשומע ינעם ותבוא עליו ברכת טוב. ושלום על ישראל: פעה”ק ירושלים ת“ו, יום א”ך לחדש אד“ש שנת תרל”ח לפ“ק, הב”ד ראשי ויחידי סגולה מכולל אונגארן שומרי החומות.

הק' אנשיל ניימאן, הק' נתן יוסף ג“ב, הק' משה סגל נאוועמעסטע, בער צוועבנער, הק' מאיר שעהנבוים, הק' מרדכי אליעזר וועבר מק”ק אדא, הק' יצחק מפראג, אהרן משה בהרווזל ב“ג, הק' חיים זאנענפעלד, יצחק איצק בעהם מקואל נאם יונה ליב בר”י ז“ל, משה נחום בהר”מ נ“י, הק' יעקב צבי ניימאן, הק' יצחק, נ”ב, שמעי' גינצלער, הק' דוד יוליס מברעזאוע, טובי ארי' גאלדבערגער.

נוסח החותם: כולל ק“ק בני מדינת עסטרייך, אונגרן, בעהמן, שבירושלים צפת וטבריה ת”ו. שומרי החומות, בית המוסר והמאור, על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים.

ולמרות “החרם” נשאר אחד הגדולים אשר בארץ, וכולם הרכינו ראשם לפניו

ב. על בית תלמוד התורה בירושלם בשנת תרכ"ט

(נעתק מגוף דכתב הנמצא בגנזי הספריה הלאומית בירושלם)

“הנה כאשר נודע השערוריה, קיר נטוי וגדר הדחויה מקור משחת ומעין נרפש, הציץ ציץ ופרח לענה, וגמלה אשכלות מרורות ויין חמת תנינים מרורות פתנים, צרעת ממארת ופורחת בלימודי נערי בני ישראל כתב ולשון בכנופיה, הן בבית התלמוד והן בבתים מיוחדים, מצודה פרוסה לצודד נפשות נקיים ילדים אשר אין בהם כל מום, נלכדים בפח יוקשים, מרעה אל רעה יצאו, לפרוק עול תורה הקדושה מעל צואריהם, ולתת דופי בתורה שבעל פה, דברי חכמים זלה”ה, אשר קבלוה פה אל פה עד משה רבינו מהר אלקים, זה סיני, ויסירו מאתם עול היראה מאת ה‘, ומסוה הבושה יסירו מעל פניהם, אבדה האמונה ונכרתה מפיהם וכשכבר קמו לגדור בעד יסוד משחת הרע הזה, גאוני צדיקי עולם, הרב הגאון הצדיק מוהר“ר עקיבא איגר זצוק”ל זי“ע ואתו צדיקי גאוני הזמן זי”ע וכן קיימו וקבלו אחב“י, קהל עדת אשכנזים השוכנים בארץ הקודש עיר הקודש ירושלים תובב”א, “בשנת תרט"ז לפ”ק" ובשנת תבר“ך לפ”ק ובשנת תרכ“ה לפ”ק באספת כל גאוני צדיקי הזמן הנמצאים בעיתים האלו בתוככי עה“ק ירושלם תובב”א ובאספת והסכמת כל כוללות אשכנזים פרושים, חסידים הי“ו, רוב מנין ורוב בנין, ואסרו אסור חמור וחוק לדורות עולם על כל הבאים לשכון בארצנו הקדושה, לבלתי התיסד שום בית לימוד אשר יכונה בשם ת”ת ושילמדו בשם תלמוד תורה אסור ללמד שם גם כתב ולשון אחר, אפיל כתב ולשון עברית וגם לשון הקודש, וגם גזרו בגזירות חמורות בכל אלות הכתובים בתורה, ובמשנה תורה אשר אין רשאי כל איש ואשה לתת את בניו להתלמד בבית התלמוד הנזכר אף רק דברי תורה, וכן אסרו שלא יסייע שום אחד "מהכולל הנז’" שום דבר סיוע בבית התלמוד הנז' ומכל שכן שלא יהיה מהמלמדים בבית הנזכר אפילו רק על דברי תורה, וגם לא מהמשגיחים, וכן אסרו להשכיר בתים לבית התלמוד הנזכר וכל העובר על האיסור הנזכר ירבץ בו כל האלות הכתובות בספר תורתנו הקדושה, לזאת קמנו כעת אנחנו החתומים מטה לחזק דבר הגדר הנזכר אשר פעלו והסכימו קהל עדתנו וגאוני צדיקי זמנינו, לאמצו ולתקנו כמסמרות קבועים שלא ימוטו לעולם. לכבוד ה' ולכבוד תורתנו הקדושה וכבוד דברי חכמים זלה“ה תנאים ואמוראים ורשב”י זי“ע לבל יתחלל חס ושלום על ידי הלמודים האלו לתפוס נערי בני ישראל בלבם חס ושלום, ואסרנו גם אנחנו אסור חמור וחזק בכל תוקף וחוזק האיסור אשר גזרו גאוני וצדיקי הזמן הנזכרים שאין רשאי שום אחד מכוללותינו אשכנזים הי”ו לתת את בניהם ללמוד בבתי תלמוד תורה אשר ילמדו שמה כתב או לשון אף רק כתב ולשון אחר ואף רק כתב עברית או אף רק כתב אחד מכתבי העמים אפי' ערבית ואף לשון הקודש, ואין שום אחד מאנשי כוללנו רשאי להיות שמה מלמד אף רק על תלמוד תורה לבד וגם אין שום אחד מאנשי כוללנו רשאי להשכיר בית לזה, וגם לא לסייע שום סיוע בעולם, וכל העובר על דברינו אלה לבד אשר יעניש שלא נתן לו חלקו מצדקות פזרוני אחינו בני ישראל המגיע לכוללו, ורבצו בו כל האלות הכתובות בספר ונ“ת בכל אלות הכתובות בחתימת הגאונים הצדיקים הקדומים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל וכל העם יהיו נקיים ולהשומע יונעם ותבא עליו ברכת טוב וזכות תוה”ק ודברי חכמים התנאים והאמוראים ורשב“י זיע”א יעמוד למי שיזכה לעמוד על משמרתה ומשמרת הבית בית תפארתנו בהבנותה בבג“צ בב”א.

דברי החותמים הבאים על החתום למען כבוד ה' ותורתו הק' ודברי חכמינו הקדושים זיע“א ביום ז' כ”ד כסלו תרכ“ט לפ”ק, בתוככי ירושלם תבנה ותכונן במהרה בימינו אמן.

על הכרוז הזה יש ששים וחמשה אנשים מכולל ווארשא ואונגארין, רובם שמות בלתי ידועים, ורק אחדים מהם ידועים לנו היטב, הלא המה: ישעיה אורינשטיין, יוסף שמואל הרשלר, אלימלך פרלמן, ליד חתימות אחדות יש הוספה: “מי שהיה רב בק”ק."

ג. קול שופר

הקבצו ושמעו בני יעקב כולכם, קרעו לבבכם והטו אזניכם, לשמוע קול בוכים, קול ברמה נשמע ביללה, קול חרדה ואנחה השוברת גופו של אדם, כל השומע תצילנה אזניו, מקול השומע שמענו ותרגז בטנינו, רגזה ותרעש הארץ תחתינו לזאת יחרד לבנו, אימה גדולה חשיכה נפלה עלינו וצרה ומצוקה, בוקה ומבולקה כל בית ישראל, היושבים בית משכן אל, יבכו, כבנות יענה ותנים, בכו בכה להולך רכיל ומרגיל המחלוקת, איש ריב ובעל מדנים, הוא החצוף לוי יצחק מליניץ, אשר מעת שפסע על עם קודש להיות גובה, חבל כרם ה', בשבתו על סיר הבשר ובהרחבה, ובחשבונותיו המזוייפות בכל שנה ושנה על כמה וכמה מאות רו“כ ושמנו יד לפה מחמת ח”ה:

והנה עתה נגע בדמי עניים עניי ארץ כמה אלפים רו“כ. אשר עיני העניים תושבי ארה”ח תולים אל הפרוטה ההיא כל השנה, ועוד לו אשר פער פיו לדבר עתק על בחיר ה‘, קדוש ישראל מרנא ורבנא, אדמו“ר צדיק יסוד עולם, כליל תפארת ישראל, ראש כבה”ג כו’ כו' כקש“ת מו”ה אברהם יעקב שליט“א מס”ג מרא דארעא ישראל, עיני כל בית ישראל עליו להיות להם לעינים, לשמע זאת דאבה נפשינו, כל השומע יקרע קרע דלא מתאתה על ח“ה, קול צעקת עניי ארץ כמה אלפים נפשות, אשר החצוף לו”י הנ“ל פסק חיותם עלתה לשחקים, גם למרחקים, מקול צעקתם ומרר יללת בכייתם, סמרו שערות ראשינו, לבינו כחלילים יהמה, סוערה, לא נוחמה לא עצרנו כח עוד להבליג ולהתאפק, לכן התאספנו יחד פקו”מ שלש ארצות החיים תובב“א, וראשי יח”ס וטוה“ע באסיפת כל חכמי א”י מרי אורייתא, מרי צלותא ופקיעי שמייהו ומרי דעובדין עלה בהסכמתינו כולנו לחרוץ משפטו, למען ידעון שדון ויש אלקים שופטים בארץ.

והנה בגזירת עירין, וכמאמר קדישין אנו מחרימין ומשביעין, ומנדין ומשמתין ומקללין ומאררין את החצוף לו“י מליניץ על דעת המקום ב”ה ועל דעת הקהל, בחרם שהחרים יהושע את יריחו, ובקללה שקלל אלישע את הנערים, ובקללה שקלל את גחזי נערו, בשמתא דשמתיה ברק למרוז ובשמתא דשמתיה רב יהודא בר יחזקאל לההוא עבדא ובכל החרמות והאלות והקללות והנדויים והשמתות שנעשו מימות משה רבינו ועד עכשיו, בשם אכתריאל יה ה' צבאות בשם מיכאל השר הגדול. בשם מט"ט ששמו כשם רבו, בשם סנדלפון הקושר קשרים לרבו, בשם שם בן ארבעים ושתים אותיות, בשם שנראה למשה בסנה, בשם שקרע משה את הים, בשם אהיה אשר אהיה בסוד שם המפורש שנכתב על הלוחות, בשם ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים, בשם הגלגלים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת, בשם כל המלאכים והקדושים משרתי עליון, ארור הוא מפי השם הנכבד והנורא היוצא מפי כהן גדול ביום הכפורים, ארור הוא בשמים ובארץ, ארור הוא מפי הגבורה, ארור הוא מפי מיכאל השר הגדול, ארור הוא מפי מט“ט ששמו כשם רבו, ארור הוא מפי אכתריאל יה ה' צבאות, ארור הוא מפי שרפים ואופנים וחיות הקודש ומלאכי השרת המשרתים פני עליון בקדושה ובטהרה, ארור הוא מפי המלאכים הממונים על משמרות החדשים של כל ימות השנה, ארור הוא מפי שבעת המלאכים הממונים על שבעת ימי השבועה⁷, ומפי כל משמרתם וסיעתם, ארור הוא מפי ארבעה המלאכים הממונים על ארבע תקופות השנה, ומפי כל משמרתם וסיעתם, ארור הוא מפני שבעה היכלות, ארור הוא מפי שרי התורה ארור הוא מפי האל הגדול הגבור והנורא, בעגלא תהוי תבריה ומפלתיה אל אלהי הרוחות לכל בשר השמידהו השפילהו הכניעהו השחיתהו הכריתהו, חמת ה' וסער מתחולל על ראש רשעים יחול, מלאכי חבלה יפגעו בו, בבהלה תצא נשמתו, באסכרה תהא מיתתו, לא יצא ולא יעבור חדשו, יכנו בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפהו עד אבדו, חרבו תבא בלבו וקשתותיו תשברנה, יהי כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה, יהי דרכו חושך וחלקלקות ומלאך ה' רודפו, תבואהו שואה לא ידע ורשתו אשר טמן תלכדו, יהדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו, יבעתוהו צרה ומצוקה, יראו עיניו פידו ומחמת שדי ישתה, ילבש קללה כמדו, יאכל בדי עורו, גם אל יתצהו לנצח ויסיחהו מאהל, לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו ורבצה בו כל האלות הכתובות בספר התורה, ומחה ה' את שמו מתחת השמים, וגם הקרוב קרוב לדבר עמו, ולעמוד בתוך ארבע אמותיו, ורבצה בו האלה והיה כמוץ אשר תדפנו וכו‘, והבדילו ה’ לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובות בספר התורה, ולזאת לא יכופר עונו עד אשר ישיב את הגזילה אשר גזל תושבי שלש ארצות החיים במושלם עד פ”א ליד קדוש אדמו“ר הרב הקדוש מרא דארעא קדישא הצדיק מס”ג שיחי' לאויט“א, ויקבל עליו את הדין ע”ז שהקל ראשו נגד שער המזרח הוא אדמו“ר שליט”א המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ולכל באי עולם, ואז ירצה את עונו, ונתיר אותו לבוא בקהל אחב"י, ושלום וחיים יהיה על כללות עדת ישראל השומעים לדברינו ותבוא עליהם ברכת טוב:

הק' ניסן בק    הק' מרדכי אהרן ליברמאהן

ד.

ליקבה“ו, אנחנו כל הת”ח אשר בקהל עדתינו הספרדים העי“א באנו לפרסם ברבים את אשר עשינו לכבוד התורה ולכבוד לומדיה, כי מזה שנה ואת היותרת שהתחיל זה האיש אליעזר בן יהודה עורך הצבי להתגרות בת”ח ורבני ומנהלי עדת ישורון ספרדים ואשכנזים הי“ו בעלילות שוא ושקר עד שקבלנו שלא לקרות בהצבי, וכה היו דברינו כל הקורא במ”ע הנז' הוא כקורא בספר חצונים, ושוב הלך מקדש לחו“ל, ועתה חזר לסורו הרע, והתחיל לחרף את רבני חכמי ומנהלי עדתנו הספרדים, עד שהגיע לכתוב שאין בכל עדת הספרדים דפעה”ק יצ“ו ת”ו ת“ח שידע ללמוד אפילו פרק משנה, ועוד כתב על החכמים ורבנים וראשי אבות ב”ד שנתמנו בישיבת “מעשה נסים” יכב“צ לעד, קרא עליהם המקרא שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, ועל ענין כותל המערבי אשר בדעתו הנפסד אנו מונעים ח”ו מלקבל הטוב שרוצה להטיב השר הגדול נשיא ישראל השר עדמונד דע ראטהשילד הי“ו ורעיתו כבודה בת מלך ת”מ, חלילה! העורך הצבי הפתי יאמין לכל דבר האמין לכל אשר שמעו אזניו, וכתב על המנהלים ורבנים הי“ו רשעים בוגדים (ח"ו) ועוד חירף וגדף את כל רבנינו ומנהלינו, ולמפורסמות אין צריך ראי‘, עד שנתמלא סאתו, כי לא יכולנו עוד להתאפק, ובשם ד’ קמנו ונתעורר, וביום י”ג לחדש תמוז דהאי שתא קראנו עצרה בביהכנ“ס הגדולה המיוחסת לרבן יוחנן בן זכאי זיע”א, אשר לכוללת הספרדים ושם התאספו כל הת“ח העי”א גדולים וקטנים, וקרינו תהלים בהכנעה ובלב נשבר, וכשהגענו למזמור ק“ט קראו אותו תלמידי דבי רב (חבל שאין בו חטא) פעמים, ופתחנו דלתות ארון הקדש והדלקנו נרות והחרמנו את אליעזר בן יהודה עורך הצבי, בחרם שהחרים יהושע את יריחו ובשמתא דשמתיה ברק למרוז, בכח שכינת עוזינו ובכח תורתנו הקדושה, ותקעו בשופרות וענינו כל הקהל קדוש פה אחד הרי הוא מובדל ומופרש מעדת ישראל עד אשר ישוב מדרכו וניחם על הרעה, וכל הקורא במ”ע הצבי אחר שנודע לו שהחרמנו אותו ליטרקיה חויא דרבנן דלית ליה אסותא, ולשומעים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב. וגמרנו כל התהילים ועשינו מי שברך לכל הקהל העי“א, ולאות אמת ח”ש פעיה“ק ירושלם ת”ו. ביום ו"י תמוז שנת תזמר עריצים ושומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה והיה זה שלום

(מקום חותם כוללות הת"ח לעדת הספרדים בירושלם)

דבר “החרם” הזה נתפרסם ב“חבצלת” שנת תרמ“ז, וה”מוחרם" כיביכול, ר' אליעזר בן יהודה העתיק אותו בעתונו “הצבי” שנה שלישית גליון כ', שנת אלף ושמונה מאות ושמונה עשרה לחרבן ירושלם והעיר עליו:

"והנה שמחנו מאד על המכתב הזה. למה הדבר דומה “לשתי נשים שלקו בבית דין, אחת קלקלה ואחת אכלה פגי שביעית אמרה להם אותה שאכלה פגי שביעית בבקשה מכם הודיעו על מה אני לוקה שלא יאמרו על מה שזו לוקה זו לוקה. הביאו פגי שביעית ותלו בצוארה, והיו מכריזים לפניה ואומרים, “על עסקי שביעית היא לוקה”, מהמכתב הזה יראו כל קהל ישראל על מה לקינו בבית דין של הספרדים, הבית דין מכריז בקול: על עסקי עצמנו, שנגע בכבודנו הוא לוקה, אבל האמנם כדבריהם כן כתבנו? האמנם האשמנום בענין כותל המערבי לא באמת וקראנום רשעים ובוגדים? על כל זה נדבר בגליוננו הבא.”

ובגליון השני הוסיף והודיע לנו

“אחדים מנכבדי עדתנו שדוה לבם על כבוד ירושלם התעוררו להשתדל בדבר כי יבטלו הספרדים את החרם מעל הצבי, ויהי ביום החמישי ואקרא לבית הרה”ג הראשון לציון הי“ו, ואבא ואכנס לחדר הישיבה, ויבאו שמה אחרי כן גם האדון הנכבד הבנקיר הר”י ואלירו הי“ו והאדון הנכבד נסים בכר הי”ו, ויעמלו להוכיח לי כי כדי הוא השלום וכדי הוא כבוד ירושלם וחכמיה כי אמחול מעט על כבודי אני לבקש לפחות מחילה קצרה מהחכמים, לאמר: חטאתי עויתי פשעתי, למען יוכלו החכמים להתיר הנדר, ולא לחרפה יחשב לאיש צעיר לימים לבקש סליחה מחכמים וישישים ראשי עדת ירושלם. ואבקש מחילה מכבוד האדונים הנכבדים המדברים אתי על אשר לא אוכל לשמוע בעצתם, ואף כי יקר בעיני כבוד ירושלם וכבוד חכמיה, בכ“ז לא אוכל לבקש מחילה על הדברים שדברתי לא לקנתר חלילה, כי אם לעשות חובתי, חובת עורך מכתב עתים, להעיד על הקלקולים שבעדה הצריכים תקון, ובין כה וכה, ויבא החדרה גם הרב הגדול מוהר”ר יום טוב ישראל סיריזלי הי"ו שהיה לפנים רב במצרים, וידבר על לבי גם הוא שאבקש מהחכמים מחילה קצרה לפחות בדבור: נחמתי.

אבל, בכל חפצי גם בשלום, וגם לעשות רצון חכמים וגדולים, לא יכלתי להסכים גם להדבור הזה, ואמר להם: על עצם הדברים שדברתי על אודות עניני עדת הספרדים לא אוכל לבקש מחילה, אך אם לפי דעת החכמים הגדולים פגעתי בלשוני בכבוד חכמי העדה בפרט נכון אנכי לבקש סליחתם על זה. ולאמר: מבקש אנכי מחילה ממעלת החכמים אם פגעתי בלשוני בכבודם בפרט.

על פי הדברים האלה נכנסנו לחדר הרב הראשון לציון שיחי‘, ששם ישבו שאר החכמים מנהיגי העדה, ואדבר באזניהם את הדברים הנז’, ויענו ויאמרו הֻתר הנדר, אחינו אתה.!

והנה הסכם בינינו כי יודיעו החכמים את דבר התר החרם בקהל ויפרסמוהו בכל המקומות שפרסמו את האסור, אבל כי נוסח ההתר יהי' כתוב באופן שלא תהי' בו כל פגיעה בכבודי, היקר בעיני מכל, והנה שלח לי כבוד הרב הגדול הראשון לציון הי"ו את נוסח ההיתר הנתון בזה לפני הקוראים וזה לשונו:

מודעה גלויה

להודיע כי מעלת עורך הצבי בא לפני אנא ראשון לציון הח“מ ולפני רבני וגאוני עדתינו הספרדים הי”ו וביקש מחילה על כל מה שביזה ונגע בכבודם, ומחלנו לו והתרנו לו ואמרנו לו אחינו אתה, והרי מהיום והלאה מותר לקרות במ"ע הצבי וד' יברך את עמו בשלום.

הק' רפאל מאיר פאניזיל מ"מ (מקום החותם)

הנוסח הזה שאיננו לפי ההסכמה שהיתה בינינו, הכריח אותנו לספר את כל פרטי המאורע, למען יראו הקוראים על מה בקשנו מחילה, וידעו, כי גם מהיום ומעלה לא נחדל מהיות צופה נאמן לארץ הקדש ואשר נראה נגיד.

– – – – – – – –

עוד יש לנו לפרסם: “אלות הברית” “ארי נוהם”, “קול מהיכל” “החרם על יד הכותל” “גחלי אש” ורתמים על המסיון, על בית הספרים, על בתי הספר ועל גני הילדים גם יחד.

תעודת חצר־עתיקה ב“חברון משנת תר”ט.

נמסרה לפרסום מאת ר' בצלאל אלטר ב"ר שמעון יפה־לאזינסקי יליד חברון, דור חמישי בארץ ישראל. –

רבי מרדכי אשכנזי הנזכר בתעודה הזאת הוא הוא ר' מרדכי יפה ז“ל מהחסידים הראשונים, המנין הראשון חסידי חב”ד שהתישבו בחברון, אביו ר' ישראל יפה ז"ל נקבר בצפת, ר' מרדכי יפה סבל יסורי ארץ ישראל במדה מרובה, לא פעם היה בסכנת מות מההתנפלות של השודדים והבוזזים, אשתו ובתו מתו ממחלת מגפת האבעבעות (השחורות). את ביתו החריבו וכל אשר לו שרפו באש, וכאוד מוצל נשאר בדרך נס, בחיים, בנו ר' אליעזר ליפמן ובן בנו ר' שמעון היו מעסקני הצבור בחברון, ודאגו לטובת הישוב וקיומו.

להיות שבעה“ק חברון תוב”ב בתוך חצר קדש של היאודים יש בית אחד ידוע זאת לפנים היתה שייך להחה“ש המנוח כמוהר”ר חיים גדליא זללה“ה, ומצרי הבית הם שלו דהיינו שהיא בנוי' לצד צפון של בית הכנסת וקודם כניסת הבית יש רשות קטן שייך אל הבית ידוע לרוח מזרח של הבית עם דלת פתח הסוגר, והבית הנ”ז פתחה פתוח לרוח מזרח ובתוכה שתי חלונות מפותחים לרוח דרום אשר משם יוצאים לגג בית הכנסת ובתוך הבית הנ“ז יש לה חדר קטן אשר פתחה פתוח לרוח דרום והחדר הנ”ז היא לצד צפון של הבית, ובתוך החדר הנ“ז יש לה חלון אחד הפונה לרשות הרבים לרוח צפון, ובתוך הבית יש מערה קטנה תחתי' לתשמיש מרתף, ומצד רוח צפון של הבית יש בית תבשיל קטן אשר פתחה פתוח לרוח דרום, ופרסומה של הבית הנ”ז מספיק להגבילה, היא הבית הנ“ז ומוצאיה ומובאיה ומצריה היתה זאת להמנוח כמהר”ח גדליא זללה“ה הנ”ז, וכשנלב“ע הניח ברכה אחריו זרעו שני בנים ראשון בק' החה”ש כמהר“ר רחמים גידליא מאשתו הראשונה, והשני הר' אליאו גדיליא נ”ע מאשתו השניה אלמנת כמהר“ח ז”ל וכשל“ע מוהר”ח הנ“ז הניח את הבית הנ”ז על שם אשתו האלמנה הנ“ז היא אמו של הר' אליאו הנ”ז, ואף כי אחרי כן הי' דברי ריבות באותה בית בין האלמנה הנ“ז ובין המרו' מרינו רחמים הנ”ז ועמדו לדין לפני מע' הרב הגדול ראשון לציון כמוהרר“ש משה סחין זיע”א, ותצא דינא כי הבית הזה תזכה האלמנה הנ“ז ובנה הר' אליאו הנ”ז וכך עשה מעשה והיתה הבית הזה להר' אליאו הנ“ז ויהי כבוא ר' אליאו בין צוקות ובין צרתן ויסע הלוך ונסוע לקריית חוצות ויבא לעובי תונס יע”א וישב שמה, ולרש אין כל שמה להחיות את נפשו, ויהי בעת ההיא עבר ובא לעובי תונס יע“א ה”ה הרב המובהק כמהר“ר משה יום טוב זללה”ה תושב עה“ק חברון ת”ו ובהיותו הרב מהר“מ יום טוב שמה בא אליו הר' אליאו גדיליא הנ”ז וביקש מאתו שיקנה ממנו הבית הנ“ז ויפצר בו מאד עד שנתרצה וקנה הרב מוהר”ם יו“ט הנ”ז את הבית הנ“ז מה”ר אליאו גדיליא הנ“ז בכל מין זכות ויפוי כח כאשר אנחנו הח”מ ראתה עינינו את שטר מכירה שנתן הר' אליאו הנ“ז להרב מוהר”מ יו“ט הנ”ז בעיר תונס יע“א הנכתב והנחתם בח”י עדים כשרים בשלושה לחו' טבת משנת התק“ץ ליצירה, ושם בארה את כל תוקף זכותו של ה”ר אליאו הנ“ז בבית הנ”ז, וכל תוקף הזכות שנתן להקונה כמוהר“מ יום טוב הנ”ז, והרב מוהר“מ יו”ט הנ“ז ז”ל בשובו בבואו אל הקדש פנימה לעה“ק חברון ת”ו הוסיף אומץ והוציא כתב הסתלקות מהרב מורינו רחמים הי“ו הנ”ז אחיו של ח“ר אליאו גדיליא הנ”ז, ומפורש יוצא כאותו כתב הסתלקות שסילק ידו ואין לו שום זכות בבית הנ“ז: והנה הרב מוהר”מ יו“ט הנ”ז נלב“ע והניח את אשתו מרת שרה ת”מ ובתם הכבודה מרת קלארא ת“מ עם בעלה הוא חתנו חחה”ש כהר“ר יוסף קארייו הי”ו ונשאר להם נחלת הבית הנ“ז. הן עתה קדמנא נחנא סהדא דח”ל באו שלשתן היא האשה הכבודה מרת שרה ת“מ אלמנת הרב מוהר”מ יו“ט הנ”ז ז“ל ובתה מרת קלארא בת מוהר”מ יו“ט הנ”ז היא באתה תחילה ואח“כ בעלה החה”ש כמהר“ר יוסף די קארייו הנ”ז הי“ו וכה אמרו לנא אתם הוו עלינו עדים כשרים וגמורים וקנו מיד שלשתינו קגו”ש וקנין אוה“ב גו”ש במדל“ב מ”כ כתחז“ל וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח שטר כראוי וכדחזי לפו”ד וכתחז“ל, שבעד סך ארבעה אלפים וחמש מאות גראשי' מעות טובים שנטלנו וקבלנו מיד היש[י]ש החה”ש כמוהר“ר מרדכי במו”ה ישראל אשכנזי הי“ו מכולל ק”ק אנשי חב“ד מעה”ק חברון ת“ו העומד היום פה עה”ק ירושלם ת“ו ועלו ובאו לידינו במשלם כל הסך הנ”ז עספ“א ממש ובעדם ובעבורם מכרנו לו ולב”ב את הבית הנ“ז בשלימות עם כל זכיה וחזקה ותפיסה ושליטא ושעבוד אשר לנו בבית הנ”ז ובכל תשמישיה והנאותי' ומוצאיה ומובאיה באבנים ובעצים ובקורות ובעפר ובאדמה ושפכי ונטפי וכל הנלוה ומתייחס אל הבית הנ“ז באורך וברוחב עומקא ורומא מתחומא דארעא עד רום רקיע מכל הבית הנ”ז ואחוזת הבית מקרקע ובנין ואויר הכל כאשר לכל מכרנו והחלטנו להישיש מו“ה מרדכי הנ”ז מכירה גשו“ק בעין יפה ובספ”י מרצונינו הגמור והשלמת דעתינו הנכונה מבלתי שום זכר אונס ופיתוי והכרח כלל אלא מלב שלם ונפש חפצה ודעת מיושבת ומספיק וחזי לפו“ד כהוגן וכתחז”ל, מכירה גלויה ומפורסמת לכל שכך אנחנו אומרים לפניכם עדים הח“מ שטרא דנא כתבוה בשוקא וחתמוה בברא ותנו ליד הישיש מו”ה מרדכי הנ“ז לעין כל כי היכא דלא ליהוי כמלתא טמירתא אלא גלוי ומפורסמת לכל מכירה חתוכה וחלוטה כתחז”ל בלתי שום שיור ותנאי כתוב ובלתי כתוב כלל מכירה קטעית והחלטית לצמיתות לדורות עולם. מכירת עלמין דלא למיהדר בה ודלא להשטאה מנה לעלם, מכירה עשויה לזכות ויפוי כח מע' הישיש מוהר“מ הקונה הנ”ז באופן היו“מ ומנ”ח לפוס דינא כהוגן וכתחז“ל. ומעתה ומעכשו סלקנו את ידינו וכוחינו וזכיותינו ורשותינו ושעבודינו ויד ב”כ ורשות וזכות ושעבוד באי כוחינו מעל כל הבית הנ“ז בקרקע ובבית סילוק גו”ש ולא נשאר לנו ולא שיירנו לבאי כוחינו שום זכות כלל ואפי' בכדי נעיצת יתד קטן ממש, שהכל מכרנו והעברנו והחלטנו למע' הישיש מוהר“ר מרדכי אשכנזי הקונה הנ”ז וכו‘. וכך אנחנו אומרים להקונה הנ“ז זכה והגבה בבית הנ”ז בכח שטר מכירה דנא ובכסף המקנה שבאו לידינו במשלם, וברשות מאמרינו אנחנו נותנים לך רשות מספיק לנעול ולפתוח לגדור ולפרוץ ותועיל כמעשיך כהוגן וכתחז“ל וידיך ויד ב”כ תהי’ על העליונה לזכות המקנה הנ“ז באופן אחד מדרכי הקנייה הנ”ז מבלי שיצטרכו זכות אחר, ומעתה ומעכשיו יהא לכון כח ורשות מעליא לדור ולהשתמש בבית הנ“ז כפי רצונך ורצון ב”כ ושום אינש לא ימחי בידך וביד ב“ך מעתה ועד עולם, ומעו”מ קם כל חזקה ורשות וזכות הבית הנ“ז ותשמישי' וכל הנלוה ומתיחס אליה באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא עד רום רקיע למע' הישיש כמו”ה מרדכי אשכנזי הנ“ז ולב”ך למקנה גמורה לו ולזרעו אחריו לאחוזת עולם, ועוד אמרה לנא האלמנה מרת שרה הנ“ז אחריות שטר מכירה הנ”ז קבלתי עלי ועל ב“ך ויר”א. ותו“מ אנא מתחייבת ומשעבדת א”ע לדעת הראב“ד ז”ל להעמיד המקנה הנ“ז ביד הקונה מוהר”מ הנ“ז וב”כ למקנה גמורה לו ולזרעו אחריו מבלי שיצטרכו שום הוצאה אפי' פ“ק וחיובא רמיא עלי ועל ב”ך ויור“א מעתה ומעכשיו לסלק מעל הקונה הנ”ז וב“ך כל מין טוען ומערער שבעולם בין שהוא בן ברית בין שאינו בן ברית אשר יקום לערער על המכר הנ”ז באיזה טענה וזכיה ושעבוד קודם למכירה זאת מו“מ חיובא רמיא עלינו ועל ב”כ לסלקם מעל הקונה הנ“ז סילוק גו”ש וכל מין הוצאה שיצטרך להעמיד המכר הנ“ז בידו וביד ב”ך עלי דידי ליהדר ועל ב“ך ליהדר באופן שלא ימשך למע' הקונה הנ”ז וב“כ שום נזק והוצאה מחמת ערעור ואפי' פ”ק. ומעו“מ לבטחון חיובי הנ”ז שעבדתי למע' הקונה הנ“ז כל נכסינו דאית לי תחות כל שמיא מקרקעי ואג”מ דקניתי ודאקנה שע“ש כתחז”ל, לקיום והעמדת המכר הנ“ז ביד הקונה הנ”ז וב“כ כתחז”ל, ומו“מ האמנו עלינו ועל ב”ך למע' הקונה הנ“ז ולב”ך נאמנות גמורה ומפרשת כשני עדים כשרים על כל הנ“ל על כל אשר יאמר כה”ז בענינים הנז“ל אשר נתחייבנו כאמור עפ”י דיבורם הקל מבלי שיצטרכו שום קנין ושבועה ואפי' ח“ס, ואחריות וחו”ח שט“ר כאחריות וחו”ח כל שטרי מקנה ומכירה דנהיגי בישראל ולעולם תהי' יד הקונה הנ“ז וב”כ על העליונה ויד המערערים נגדם על התחתונה ולא יודע ולא יפוסל ולא יבוטל כח שט“ד לא משום לישנא דריע וגריע ולישנא דמשתמע לתרי אנפי ולא משום ח”א וית“א ולא משום גרר ומחק וטשטוש ולא משום חסרון בעולם אלא לעולם יהא שט”ד נידון ונדרש הכל לטובת הקונה הנ“ז וב”כ, ומו“מ קבלנו עלינו ועל ב”ך סברת המאשר והמקיים שט“ד ואפי' שתהא סברא זרה ויחידאה נגד כל הפוסקים ואפי' נגד מרן זלה”ה, והכל בביטול מודע, ובפיסו[ל], מודעי דמודעי כו' וכו' ובפי עידיהן לדעת הרשב“א זללה”ה, ואנחנו עדים הח“מ כשומעינו את כל הנז”ל מפי שלשתן היינו האשה האלמנה ובתה ובעלה הנז“ל ברצון נפשם וחפצם הגמור בדלא אניסא כלל קנינו מיד האשה מרת שרה ת”מ אלמנת הרב המנוח מוהר“מ יו”ט ז“ל הנ”ז על המכירה והאחריות ונאמנו' הנ“ל ומיד בתה מרת קלארא ת”מ ובעלה החה“ש כהר”ר יוסף די קארייו הי“ו הנ”ז על המכירה והנאמנות הנ“ל קגו”ש במדל“ב מ”כ כתחז“ל על כל הנז”ל ועל הנאמנות כפירוש. והכל דלא כו' בביטול כו' ובפי' כו' לדעת הרשב“א זללה”ה, וחו“ח כו' כחו”ח כו', וע“ד האמו”ץ ומכתב לחזקיה“ו חתמנו שמינו פה עיקו”ת ירושלם תובב"א בשליש ראשון לחדש אדר משנתינו הדר"ת ליצירה, והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים.

נאם אהרן ארי' ליב בא“א מו”ה גבדיאל יצ"ו

נאם משה ב“ר יואל הי”ז מפ“ב יע”א

במוטב תלתא כחדא הוינה, כד הנפק שט“ד קדמנא ב”ד דחת“ל ומדאתברית לנא חתימת סהדיא אלין דחתימין עלוהי, דאינון אינון, אשרנוהי וקימנוהי כדחזי לפי”ד וכתחז"ל ודין קומיה ואתדין.

יהודה במוה“ר רפאל נבון ס”ט.    רפאל אברהם מכלוף חיים ס“ט.    יהושע דוד דידיע מאג’אר ס”ט.

גם אני הח' מטה מודה על המכר וקים

יוסף הלוי ס"ט.

נסיכי אנגליה בירושלם

לפני ארבעים ושבע שנים היו נסיכים אנגליים, בהם הנסיך ג’ורג‘, כעת – ה. מ. ג’ורג’ החמישי, מלך בריטניה מסובים על שלחנו של החכם באשי בליל הסדר, ליל התקדש חג הפסח. באחד עשר יום לחדש הופיעו הנסיכים אלברט וג’ורג' בשערי ירושלים. לא באו “רשמית”. הממשלה המקומית לא ידעה דבר בואם, ואף אחד מפקידי הממשלה לא יצא לקראתם. רק הקונסול הבריטי מר מאהר וסגנו וסריסיו יצאו לקראתם ויביאום העירה. כבוד גדול נחלה אז עדת ישראל בירושלם מהנסיכים, שהביאו דרישות שלום מהמלכה ולקחו ברכה בעדה מאת ראשי הרבנים. הנסיכים התענינו בכל קדשי ישראל בארץ. הקונסול האנגלי מר מאהר הודיע להרב הראשי הגאון רבי מאיר פניזיל ז“ל, כי נכספה נפשם של הנסיכים להכבד לבקרו בביתו בליל החג, ליל התקדש חג הפסח, למען תחזינה עיניהם סדר הלילה “ליל שימורים”. הנסיכים באו בזמן הקבוע בלוית הקונסול והרופא האנגלי ד”ר צפלינג, וישבו תחת חופת כבוד שהוכנה בעדם. כל הרבנים ונכבדי העדה ובראשם הרב הראשי קבלו אותם בברכת “ברוכים הבאים” והאורחים השיבו ברכה ותודה. הנסיכים התענגו בחברת הרבנים והתענינו בסדר הלילה. אחד מדייני הספרדים עמד ו[א]מר כי סדר הלילה הגיע. מר נסים בכר, מנהל בית הספר חברת “כל ישראל חברים” תרגם להם את כל דבר ההגדה, והכינם טעמי כל המנהגים בלילה הזה. האורחים היו נרגשים מכל הטקס, הקשיבו לכל מלה ולכל הגה ושמו לב לכל מנהג מתוך התענינות מרובה עד גמר ההגדה ב“גאל ישראל”. אחר כך טעמו מאשר הוכן⁸ לפניהם, וגם מן ה“מרור”. בפרידתם הבטיחו לאדון הבית ולכל הנמצאים שמה, כי זכרון הלילה הזה לא ימוש מלבבם עד עולם.

בשובם ללונדון שלח אביהם מכתב תודה להרב, בלוית תמונתו למזכרת.

[רבי מאיר פניזיל]

הגרים בירושלים⁹

מעשה בשני גרים, נוצרים־קאטולים, מארץ ארם, שנתגיירו מלפני ארבעים וחמש שנים בבית החפשית אשר לשרי בית רוהטשילד בירושלם ונספחו¹⁰ על בית יעקב, המעשה אירע בחדש ניסן תרמ"ג וכך היה:

בבית הרב הראשי לעדת הספרדים בירושלם, הגאון רבי מאיר פאניזיל, היתה “אספת חכמים” מטובי נכבדי העיר, שנשאו ונתנו בשאלת “קמחא דפסחא” עננה הרת תוגה שכנה על פניהם. המצב הכללי היה מדוכא. הקופה – דלה וריקה והדורשים – מרובים. נכנס ה“קאוואס” והודיע, כי שני נוצרים מבקשים רשות להכנס הרשות ניתנה להם. הם נכנסו בקידה ובהשתחויה ובבקשה, להכניסם תחת כנפי דת העברים ולספחם אל בית יעקב. הרב קבל אותם בסבר פנים יפות, הוגש להם קהוה שחורה־מתוקה כנהוג. רבי “מאיר” האיר להם פנים, ודחה אותם באמרי פיו. תאר לפניהם את מצב היהודים העגום והשפל, המעונה והמדוכא. והזהירם כי בצעד הזה, אשר המה אומרים לעשות, יעמיסו עליהם עול הכבד מנשוא, דחה אותם כדין וכדת, כמצווה עלינו מפי חז"ל, אבל הם באחת: “עמך עמי ואלקיך אלקי!” – הרב הוסיף והעיר אותם על הכאב הגדול והסכנה הכרוכה בדבר, לפעמים סכנת־מות, והם באחת: “לוא ימותו עת ימולו ערלתם, ובחרו למות מות עברים מחיות חיי בני הנכר”. ואחרי אשר נוכח הרב, כי כוונתם טהורה ורצויה, כי אין להם פניה אחרת, ולא ישובו מהחלטתם, שאל את פי הפחה, אם לא יעמדו לו חוקי הממשלה לשטן, ותהי תשובתו, כי בתורגמא שורר חוק חופש הדת, ואיש איש יוכל לבחור לו את הדת אשר תישר בעיניו, אכן יעצהו להודיע את הדבר לראש כהני הקאטולים אולי ישיבם ממחשבתם, אבל גם ראש הכהנים לא פעל עליהם כלום, לא נצחם במלחמת דברים אשר האריך עמהם. חפצם נתמלא, ואחרי ימים אחדים נמולו, נתגיירו, ונספחו אל משפחת הגרים בירושלם.

הר' שניאור זלמן ב“ר בנימין אמדורר ז”ל.

ביום ב' אדר תר“ץ נפטר בירושלם אחד מיקיריה, איש טוב ומטיב, נהנה מיגיע כפו ומשתתף בצער זולתו, חונן ונותן בהצנע ובכבוד, סמל טובי בני ירושלם, הר”ר זלמן בר' בנימין אמדורר ז"ל.

גודל וחונך בירושלם על ברכי התורה והיראה, מחונן היה בכשרונות נעלים ובלב טוב ורחמן.

יהודי־פקח היה, בעל חדודים נפלאים, ולפעמים חריפים ושנונים שקלעו תמיד אל המטרה.

הוא היה מתלמידיו של הרב הגאון מבריסק זצ“ל ואח”כ שד“ר מ”בית יתומים דיסקין" ובכל מקום בואו נתקבל בכבוד ובחבה.

בהיותו בפאריז נתקבל לראיון מיוחד אצל הבארון רוטהשילד שהתענין בו ובשליחותו, ויהי חבר להמוסד בתרומתו השנתית, ר' שניאור זלמן פלס לו נתיבה בחיים להתפרנס מיגיע כפו. ויהי נושא ונותן באמונה, הרבה יסורים יסורי ארץ ישראל סבל ככל יושבי ירושלם ונשא הכל בדומיה, ואשתו החשובה ורבת הפעלים מ' גיטל בה"ר צבי יפה, ילידת חברון, היתה תמיד עוזרת על ידו סבלה באשר סבל הוא, ויחד אתו נשאה בעול החיים.

עסקן צבורי היה ולא פעם מצאנו אותו על שדה הרחמנות.

חבר בבנין השכונות ויהי חבר פעיל בבנין שכונת “בית ישראל”. על ידו נבנה אחת מבתי מדרשיה,

במתינות ובסבלנות יתירה התהלך עם כל המפלגות השונות ויהי אהוב ורצוי לכל. –

באחרית שנותיו היה חזן ושו“ב באחת הקהלות הגדולות באמריקא, שב ירושלימה. ונפשו הט' שבה אל מחצבתה, בן ששים ושבע שנים היה במותו. תנצב”ה

יובל השבעים תר’כ–תר"צ לחברת ישוב ארץ ישראל הפראנקפורטית

הנוסדה על ידי הראשון לראשוני חובבי ציון בגרמניה, בעל המרץ ורב הפעלים “חטר מגזע האר”י" ד"ר חיים לוריא ז"ל בפראנקפורט על נהר אודר.

באיתערותא דלעילא הופיע מלפני כשבעים שנה, אחד מצאצאיו של האר“י על שדה חבת ציון, – ובסער גדול וחזק, בסופה וסערה בא מעולם המסתורין אל יהודי גרמניה, בשאיפתו ואמרתו: מ”גלות לארץ ישראל"!

ד"ר חיים לוריא היה איש מופלא במינו: פיליסוף הוגה דעות ועם זה ירא וחרד, וגם בעל הזיה ושוגה בדמיונות, חולם ולוחם, לוחם־נלהב לרעיון של חבת ציון, ובאש להבת שלהבת, בזעזוע עצבים, דבר אל העם וראשי העם, ביחוד עשו דבריו רושם גדול בחוגי החרדים ורבים נאספו אל דגלו, דגל ישוב ארץ ישראל ובראשם הרבנים הגאונים: ר' צבי קאלישר, ר' אליהו גוטמאכער, ר' נתן אדלר ור' דוד חזן מירושלם, וכמו כן דברי העם, ראשי עדת ישראל: מונטיפיורי, כרמיה אלברט כהן ועוד כמו אלה.

ד"ר לוריא היה עסקן חרוץ, עסקן שלא ידע ליאות, במכתביו ומאמריו הרבים, הפיץ את הרעיון של ישוב ארץ ישראל בכל ארצות גרמניה, והתאמץ בכל כחו לגשם את הרעיון במעשה, ויקן שטח אדמה בקרבת העיר יפו, וימלא ידי אנשים לעבדה. מלשכתו, לשכת החברה הפראנקפורטית היו יוצאים יום יום מאות מכתבים וקריאות לכל תפוצות הגולה וגם לארץ ישראל, בערים שונות הקים לו סוכנים ומורשים לרכישת חברים. ולבו היה בסוף מזרח, ומן המודיעים ולפנים הודיעו אותו מזמן לזמן על מצב הרוחות השורר שם ביחס אל הרעיון ועל דבר חלקות־האדמה העומדים למכירה.

עבודה גדולה עבד כלפי פנים וכלפי חוץ, כלפי תומכיו ומחזיקיו וכלפי מתנגדיו ושוטניו, וגברו הברלינים על הפארנקפורטים, ומאז עברה הלשכה ברלינה תחת ראשותו והנהגתו של אחד מהם, זולתו, רפתה העבודה ולא הראתה עוד תנועת חיים. הרב קאלישר שפך את מרי־שיחו ב“המגיד” והביע בגלוי את צערו על כי הרחיקו בזרוע מן העבודה עסקן רב פעלים וגדל המרץ כהד“ר לוריא בפראנקפורט, מערכת המגיד התמרמרה גם היא ואמרה: “מהו השגגה ששמנו כבלים על ידי הד”ר לוריא ובראש עבודתנו הגדולה העמדנו את האנשים הברלינים? לוריא עשה, למצער, את כל מה שהיה ביכלתו, הוא צעק והרבה שאון ועורר נרדמים, והברלינים! הללו ישנים בעצמם ומישנים גם את האחרים אתם, לא די, שלא פעלו כלום, כי גם גורמים הם הפסד מרובה לרעיונם הגדול”. –

וכן מספר לנו החכם־הסופר מר ציטרון ואמר: כולם התגעגעו על הד"ר לוריא, מכל מקום הביעו את החפץ כי יחזרו ויעמידו אותו שוב בראש העבודה, אבל כבר אחרו את המועד, מרב צער ויאוש על העלבון שהעליבו אותו בברלין, נשבר עליו לבו ויתהלך קודר כצל, ביום אחד נעלם לגמרי מן החיים הפומביים, מבלי שוב עוד אליהם. –

מכתב מהמטרופוליט הסוריני בירושלם בכתב ובלשון סורי:

לרחמא דילן חכם פנחס בר הירש גראייבסקי מיקרא דבאורשלם.

חדיאית קבלת רושנא דילך ( תתליתא כאפיתא דבאורשלם) תשמשתא ג’יר רבתא משמלא אנת (קרי: את) בעבדתך הנא לעודרנא דאגלין דמכתבין על אתלא הנא דקדיש בעיני כל ובעא (א)נא דדלא קוטע תתאמן בעבדא דגא עדמא דתשמליוהי: אכמא דאף בע(א)נא מן מרי דוכיתא קדישתא דחויחאית נפסון לך דתצח הלין דחויתא, ומן רחמי מכתבנותא עתיקתא דגושתין לך אידא דעידרנא מטל נפקחא דמתבעין לה לשמולי נשיח, וחתם (א)נא בכובלטיבותא ובאותה חיי בשלם. 21. 5 (אייר) 1979.

קוריללוס מיכאל טריפוליטא דסורייא באורשלם

התרגום העברי

לאהובנו החכם פנחס בן צבי גראייבסקי מיקירי ירושלם.

שמחתי בקבלת מתנתך (העתקת האבנים שבירושלם), תועלת גדולה אתה ממלא בעבודתך הזאת לעזרת כל מה שנכתב על המקום הזה, הקדוש בעיני כל, ומאחל אני שתמשיך בלי הפסק בעבודתך זאת עד שתגמר, ומתפלל אני אל האדון המקום הקדוש, שיוסיף לך שמחה ורצון להשלים את החבור הזה, ובזכות הכתובות העתיקות יוסיף לך עזרה בשביל ההוצאות הדרושות לך וחותם אני בכל טוב ובתפלה “חיה בשלום”.

מקדש לר' ברוך הלוי רוהלד ז“ל יליד ירושלם. נפטר ב' אלול תרע”ג.

מעטים הם בדורנו זה אנשים כברוך רוהלד המצטינים בטוב לבם בישרם ובתכונותיהם הטובות, הוא היה אחד מיחידי סגולה שנפשם הגדולה לא נתגלתה אלא רק למי שיכול לחדור אליה. ברוך רוהלד היה אחד מבעלי הדפוסים הגדולים הירושלמים וכל ימיו עסק במלאכתו באמונה. היה חביב על כל מכיריו וידידיו, בכוחותיו המועטים כלכל משפחה גדולה ונשא עול של יתומי קרוביו; דאג גם להעולים הגולים, החלוצים הרצוצים והשתדל לטובתם בכל כחו, ולמעלה מכחו.

ברוך רוהלד היה יהודי חרד ויחד עם זה ציוני נלהב. התענין הרבה בכל דבר הנוגע לתחית ישובנו בנפשו ובממונו, ויהי אהוב ונחמד בעיני כל הכתות והמפלגות.

ר' ברוך רוהלד היה מגזע היחס¹ ענף עץ אבות בנו של הרב ר' נפתלי יצחק הלוי ז“ל, ראש השובי”ם וראשון לעדת האשכנזים שנצל בדרך נס מהרעש בצפת, בש' תקצ“ז, בן י”ג שנה היה בימים ההם “שלשה ימים היה קבור תחת גל אבנים” (עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט').

השאיר דור ישרים האחים נתן נטע ושמעון רוהלד בעלי דפוס “ציון” בירושלים.

––––––––

בנעילת־שערים, בשעה שנסתיימה החוברת הנוכחית בדפוס, הגיע לי חמר חשוב רב־ערך לההיסטוריה הירושלמית, ארצי־ישראלית, הראוי לראות אור.

החוברת השביעית – תלויה בידי בעלי היכולת והרצון, להחיותה!

ועוד הפעם: אין שמירה לתעודות אלא בהדפסה.

עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם

פני זקנים נהדרו

א) הרב המצוין בתורה ועבודה וגמילות חסדים, בעל נפש עדינה וחנינה שלשלת היוחסין וענף עץ אבות מוהר“ר מרדכי דוב בהרב ר' יצחק צבי קרמר הי"ו דור רביעי להגר”א מווילנא זיע“א. נולד במוצאי יום הכפורים שנת תר”ח בעיר וואלקאווישק, חמשים ושבע שני' עסק בעבודת הק' בארצות הברית הרביץ תורה. כעת בארצ[…]² החיים בירו[…] עסקן־צנוע[…] ומטיב לרב[…]

ב) חברו ב[…] מצוה[…] איש חמוד[…] ויקר רוח ועושה חס[…] הר"ר יעקב מא[…] בהרב ר' שמע[…] איזיק שרז[…] הי"ו נולד בעיר ט[…] בשנת תר'[…] נכד הרה[…] המפורסם[…] הדרשנים ה[…] אליהו שרהזא[…] בעל "עגת אל[…]

גבאי בית הכנסת הגדול של בית החולים הצבורי בקור חולים האספיטל בעיה“ק ירושלם תוב”א

הפירמנים בירושלם³ (בימי ממשלת תורכיה)

נכבדי הרב היקר חובב ירושלים וקורותיה כה"ר פנחס בן צבי גארייבסקי ירושלים.

אדוני הנכבד.

בהוקירי את עבודתו המחקרית רבת החשיבות והתועלת, ובהכירי בכובד התפקיד שכב' הטיל על עצמו ואף ממלאו באמונה ובמסירות הראויה למופת זה כמה שנים, הנני מתכבד להמציא לאדוני לשם פרסום צרור דל של תעודות ופירמאנים בעלי ערך צבורי כללי, מזמן ממשלת תורכיה, שהוצאו מתוך הארכיויון העתיק של עדת היהודים הספרדים בירושלים. התעודות שאני שולח לאדוני בזה הן מתקופות שונות, ותורגמו מערבית לעברית ע“י הד”ר נסים מלול.

ירושלם. ר“ח אדר תר”צ

בכבוד רב מ.ד. גאון

א

פאר השייכים המכובדים, בא כחנו במחוז ירושלים הנכבדה, וביפו עכשיו משרתנו השיך סעיד אל מצטפה יתוסף כבודו.

אחרי דרישת השלום ולחיצת היד בחביבות גדולה ובכבוד, והשאלה לדרישת שלומכם, הנני פוקד עליכם בהתאם לפקודתנו הכתובה הזאת, ושלום המכ"ז החכם המורשה של יהודי ירושלים הנכבדה והמתורגמן שלו, בענין קבר כבוד רחל, אמו של אדוננו יוסף, עליו ועל נביאנו התפלה והשלום.

וזהו הדבר. מזמן קדמון משכבר הימים, נהגו היהודים לבקר את הקבר הקדוש, ואין איפא עתה לשום איש להתנגד לכך או למנוע אותם מזה. הוא, החכם הנכבד הגיש פקודה נכבדה מאת כבוד אחינו מגלה… הממונה בירושלם הנכבדה והמכובד, המוכיחה שהיהודים מבקרים את המצבה הזאת מזמן קדמון, בלי כל מניעה או משיג גבול, ויש להם הזכות להמשיך את מנהגם זה מכאן ואילך. ולכן, על פי הפקודה הנכבדה הזאת, הננו מחויבים להוציא את פקודתנו זו אליכם בשביל שתתנהגו אתם על פיה, בלי כל הוספה או הפחתה, ומבלי כל מניעה או התנגדות, מצד מי שהוא באיזה אפן שהוא.

יום עשרים לחדש צפר, שנת שש וארבעים ומאתים ואלף.

על החתום:

אל סייד עבד אללה…..

הוואלי והמותצרף באאשאם (..דמשק)

וירושלים ושכם וג’נין.

חותמת: עבד אללה.

ב

(מתורכית לעברית, ע"י הא' ניסים בן נון.)

להודיע ולהוכיח, לכל המעונינים והממונים, על זכותם של היהודים תושבי ירושלים הקדושה, לבקר בקברה של רחל, אם הנביא יוסף עליו השלום, באין מעצור.

להוד מעלת המושל הירושלמי, בחיר האלוהים, בעיר הקודש והנצח, שתתעלה ותתנשא ותעמד לעד.

ממלא מקום המתורגמן ועסקנים צבוריים אחרים אשר לעדת היהודים בירושלים, פנו אלי בבקשות רבות אודות קבר רחל עליה השלום, אמו של יוסף הנביא עליו השלום. והנה ידוע, כי הקבר הזה נמצא מחוץ לעיר ירושלים, מול העירה בית לחם, על אם דרך המלך הנשא, עליו החן והחסד והתפארה לעד לעולם, וכי מזמן קדום נהגו היהודים לבקר את הקבר הקדוש הזה בלי שיהיה מונע אותם מעשות זאת, חוק ולא יעבור. ועתה יצאו אנשים והתחילו להפריע להם, אף כי כאמור וכמוכח יש בידי היהודים רשות לבקר את הקבר על פי פקודה שולטנית.

אשר על כן, אני פונה אל כבוד המושל ירום הודו, ומזכירהו את תכן הפקודה הקימת. גם מצוה עליו כי ישתדל להסיר המעקשים מדרך היהודים תושבי ירושלים הקדושה ואחרים, למען יוכלו לבקר באין מפריע את הקבר הקדוש הנזכר לעיל.

נתן בקושטא, בסוף חדש שבאל, שנת אלף מאתים ארבעים ושש להג’ריה.

השער העליון

חותמת

ג

נתאשר, צריך לעשות עפ“י הנ”ל.

(עה"ח) אמיר אל־חג'… (הנסיך של החג') אמין אסחק… (מחמד ראוף)

(חותמת;)

ראוף

הפאר להממונים הנאורים, המנהלים הנוכחים בירושלם הנכבדה.

אחרי דרישת השלום והברכה, בהערצה יתרה והבעת כבוד, ושאלת שלומכם בכל טוב; הננו לצוות לכם על־דבר בני העדה העברית המתגוררת אצליכם. צריכים אתם להיות עוזרים להם ולהתחשב עם עניניהם, להגן בעדם, ולשמור עליהם בכל האופנים; מפני שהגיעו לאזנינו שמועות כי אי אלה מהתושבים מבקשים מאתם מסים שלא היו נהוגים עד כה, בחסד אלקים. אשר על כן בהגיע פקודתנו זו אליכם, אל תתנו לשום איש להעמיס עליהם עול כל שהוא, ולא לגרום להם איזה נזק שהוא, חלילה לא בכלל ולא בפרט, מלבד אותם התשלומים הנהוגים מלפנים בלי כל הוספה. דעו לכם זאת, ושמרו עליהם שמירה מעולה.

השער העליון.

(עה"ח;)

אל־חג' צאליח…

(חותמת) “צאליח”

ניתן ביום חמשה עשר לחדש מחרם, שנת אחד וארבעים ומאתים ואלף.

ד.

קראתי מה שכתוב להלן

משרת הדת הקאדי בירושלים

על החתום

עבד אל ג’אעפר בכיית

(חותמת)

הוצאתי לפועל את הפקודה העליונה

על החתום

חאג' מוסטאפה הקאדי בירושלים

חותמת

מוסטפ’א נאהיל

קראתי מה שכתוב כאן

על החתום

חסן ריאד קאדי בירושלים

(חותמת)

קראתי והכרחתי להוציא לפועל

על החתום

אחמד, הקאדי בירושלים

חותמת

העבד העני אחמד

עשיתי כפי שכתוב

וקראתי את המאמר השולטני

על החתום

אל סייד אלחאג' מוסטאפה

הקאדי בירושלים

חותמת

מוסטאפה מחמד

סמל ההוד

במועצה הדתית החשובה ביותר לפני האלקים יתעלה, שעל יד אדוננו ורבנו החכם הגדול, העובד המומחה, העומד על עריכת האותיות, המלים ופרטי הבאורים, והנותן את כלליהם על הצד היותר רצוי, ראש הקאדיים של האשלאם, נשיא מנהיגי הקהל, פאר החכמים והמורים הנאורים, השופט הדתי, האדון הנעלה החותם בכתב ידו הנכבד, האלקים יגביה אותו לעולם ועד.

להוי ידוע, כי בתאריך הנוכחי התיצב בפני המועצה הדתית המכובדה שיך כצ’יר, פרנס היהודים היושבים בירושלים, ויגיש בידו פ’ירמאן עליון המוכתר בסמל המכובד והנעלה, בקראנו אותו מצאנו, כי הוא מכיל ענין זה והוא, שכבוד האדון אחמד אפ’נדי טא זאדא, הקאדי של ירושלים הקדושה הודיע לממשלה המרכזית, כי התיצבה לפניו קבוצת יהודים, המדברים בשם כל יהודי ירושלים וסביבותיה, ומסרה לו, כי היהודים המתגוררים בירושלים, וכן התירים הבאים לבקר בה לפרקים מבני עדתם, כאשר ימות אחד מהם לוקחים מאת הפקיד הממונה הנמצא שם, פתקה חתומה, המרשה להם לקבור את אותו המת ועקב זה ישלמו לו לכבוד הקאדי סכום כסף ידוע. בינתים, פקידים אחדים בלתי נאמנים לתפקידם, אוהבי בצע ורודפי שלמונים, התחילו להשתמט⁴ מלתת להם את הפתקא הדרושה בכונה מראש, לגרום להם נזק, ולהשיג מאתם טובת הנאה אם מעט או הרבה, ואחדים מהם מאלה הפקידים בלתי הרצויים, אמרו שהם ירשמו את ירושת המת על שמם, בלי להתחשב עם העלבון שבדבר. ואין לומר על אלו היהודים, שכמותם אינם משאירים כל מאומה, כיון שבאים בסוף חייהם לירושלים על מנת להקבר בה והם חיים מכספי הצדקה, או שמתקימים על סכומים קצובים הבאים אליהם מן החוץ מהארצות הרחוקות והקרובות. מצדם⁵ הם, היהודים מסכימים להקציב בכל עת סכום של חמשה גרושים אסדיים (אריות), על כל פתקא הנתנת להם בלי יוצא מן הכלל, חוץ מהילדים וכן אלה המתים בבתי חולי הרוח, בתנאי שלא יסבלו אחר כך, ולא ידרש מאתם לשלם יותר. על יסוד זה, הם בקשו פ’ירמאן. אנחנו ראינו כי צדקו בטענתם, וכי זהו דבר שלא כהוגן ואסור לקחת כסף מיותר מאת בעלי ברית הנביא, בעד דבר זה או אחר, וכי זהו ענין נורא ומעציב מאד ואין הדת מרשה לעשותו. וברור כי כל מי שעשה בנגוד למקובל ראוי לעונש חמור ומשפט קשה, כדי שאחרים יראו וייראו, יבהלו ויקבלו מוסר, הואיל ואין זה רצוי כי תושבי ממלכתנו הרוממה, הנתינים והעניים או אחרים יקרה אותם דבר, המתנגד לרוח הדת והחוק המכובד. וצריך להיות ידוע ומפורסם ברבים, כי אין ברצוננו לעשוק או להעליב או לפגוע באיש או אשה, ולא להתנגד לחוקי הזמן הנהוגים, ואשר על כן מעתה והלאה אין להם איפא לקאדיים לפקידים ולאחרים בירושלים וסביבותיה, הזכות והרשות לקחת מאת היהודים ובעלי הברית איזה כסף שהוא, או להשתמט מלתת להם פתקא המרשה את קבורת מתיהם, או להציק להם באיזה אפן למען נצל אותם במובן כספי באמתלא זו או אחרת, כך צוינו וגזרנו אומר. וכל משיהין⁶ לפעול ברוח אחרת ומעשיו לא יהיו מתאימים לתכן הדברים הכתובים לא נסתפק לפטרו ממשמרתו בלבד, כי אם נענישהו ענש קשה ולא נסלח לו.

פקודה זו צריכה להרשם בספרי בית המשפט בירושלים ובספרי בתי המשפט אשר בסביבותיה, וצריך להתנהג על פי דברי הפ’ירמאן המכובד ולהתחשב עם כל סעיפיו, והוא יהא נחשב בתור החלטה למעשה. ומן הנמנע הוא שינהגו בו שום רפיון או רשלנות כי אם לשמור עליו שמירה מעולה בלי להתנגד לו, וכאשר קרא תקראוהו בשלמותו תענו עליו בכבוד, ב“נעשה ונשמע”. הפ’ירמאן נרשם בספר השמור. והיות והפרנס הנ"ל שיך כצ’יר, בקש תעודה המעידה על תכנו בדיוק, על כן נכתב המאמר הזה על פי הדרישה והבקשה בכדי לאשר את הענין. נתן ביום הראשון לג’מדי אל אוול, בשנת שש ושבעים ומאה ואלף.

נתאשר. על החתום

העני מחמד אל באלדי     עלי על האלי     מחמד צבע אל כאלדי     חג' מחמד אלכאל     העני חסן אל כאלדי     אברהים המזכיר הראשי     ס’יד ג’לבי שמש     סעיד מוסה אל דקאק     מחמד שמש ב.

(עוד יבוא)

התפלות אצל כתל המערבי

ושמעת השמים מכון שבתך את תפלתם

ואת תחינתם ועשית משפטם.

חלק מזקני “מושב זקנים המאוחד” בירושלים המתפללים בעד אחינו שבגולה לפני כתל המערבי, חלק מהם יושבים על הספסלים שהיו קבועים בעד זקנים וחלושי־כח. בלילה בלילה היה השמש מכניסם בחצר הגן למשמרת –

התפלות על יד “כתל המערבי” נתקבלו תמיד לרצון לפני אדון־כל. גם אלה אשר לא מבני ישראל המה כבר נוכחו לדעת, והעובדות הוכיחו, עובדות רבות, שכל תפלה, כל תחנה כל בקשה מבני ישראל על יד הכתל לא שבה ריקם, ובעוד המה מתפללים שופכים שיחם לפני אבינו שבשמים על מלך פלוני ושר פלוני עשו תפלותיהם רושם, ושם שמים התקדש.

גם אז, בשנת תרל"ב, כשחלה יורש העצר האנגלי, פרינץ אלברט (עדוארד השביעי) בנה של המלכה וויקטוריה, ערכה עדת ישראל בירושלים תפלה מיוחדת אצל כתל המערבי, שועתם עלתה למרום ושב ורפא לו מענין המכתב הבא לקמן בענין זה מהשר משה מנטיפיורי לראשי רבני ירושלים, הספרדים והאשכנזים, מכתב מבשר ואומר:

בעזה“י פה ק”ק לונדון יום ד' פ' וארא. התרל“ב לברי”ע.

אחדש“ו מהרתי היום לבשר כי עלתה שועתכם ושועת רבבות אלפי בריטאן לפני אלקים וה' ברב חסד וחנינה שלח מרפא וארוכה לנפש יורש עצר אלבערט עדוארד פרינץ אוו וועהלס הוא בן המלכה האדירה וויקטוריה יר”ה, ובכל יום ויום שמענו בשורות טובות ממנו ואי“ה עוד יבלה בטוב ימיו ברב ימים ברב עוז ושלום לשמחת אחינו ולשמחת רבבות אלפי בני אדם היושבים תחת כנפי ממשלת אנגליטאריא. מיד אחרי הגעני מכתבכם העתקתי אותו לשון אנגליז וצויתי לפרסם אותו תוך ספרי מגידי החדשות ותקבלו בזה ההעתקה הנ”ל כפי אשר נדפסה זה ימים אחדים בעיר לונדון יע"א וכעת יזכירו את יושבי אחינו בקדש באהבה וברכה ויתקדש שם שמים ברבים: יוסף ה' וישמע עוד לצעקת אחינו היושבים בארבע קצות הארץ וירחם על שארית נחלתו להשיב שבות עמו במהרה ויודע בגויים כי שם ה' נקרא עלינו כעתירת מיקירכם הנאמן משה מנטיפיורי.

החבצלת הוסיפה גם זה: “וראינו נכון להעתיק דברי איש אחד אשר הודיע מהמבורג לגיסו היושב פה עה”ק ת“ו. וז”ל “אודות הפרינץ מענגלאנד, בלי ספק כבר שמעת כי כל מ”ע בענגלנד מלאים מהנס הגדול, אשר הפרינץ היה מסוכן גדול עד מאד אשר כמעט כל הרופאים אמרו נואש, ועת מזו הרגע אשר עלה על דעת השר משה מנטיפיורי לשלוח טלגראף לעה“ק שיתפללו בעדו וכן עשו, נשברה חליו והחולה נהפך לאיש אחר, וכמעט אצל כל בני בריטאניה ברור הוא, כי תפלות בני עמנו עשו רושם למעלה”.

לשאלת הכתל המערבי

(מכתב מאת העסקן הצבורי הירושלמי, החכם הישיש ר' נסים בכר נ"י)

המכתב הזה שהגיע אלי לפני כשלשה חדשים, מאת העסקן הירושלמי הישיש ורב הפעלים ר' נסים בכר המתגורר כעת בניו־יורק. היה כדבר בעתו ובזמנו, העתקה ממנו היתה לפני ועדת החקירה לא"י כשאיפת הכותב הנכבד. והיא התחשבה בו ובתכנו ועשה רושם עז. ראוי הוא ר' נסים בכר, שיתיחסו לדבריו יחס של חשיבות, הן בענין זה, והן בכל הנוגע לעניני ירושלים!

יקירי מר גראייבסקי.

ב־ Jewish Daily Bulletin (הביוליטן היהודי היומי) היו“ל בניו־יורק, מ־27 לחדש אוקטובר 1929 נדפסה הידיעה הזו בסוף הצהרתו של סיר ולטר שאוי, יו”ר ועדת החקירה לא“י: “יתכן כי מחוץ לעדויות ולהוכחות אשר תוגשנה ע”י המוסדות ברי הסמכא, ימצאו גם אנשים אחרים שיוכלו לתת ידיעות ופרטים השייכים לענין זה שאנו קבלנו הוראות לחקרו. נשמח מאד אם אלו האנשים יואילו לבא בקשר עם מזכיר ועדת החקירה, או שישלחו לידו תכן דבריהם בקצרה.” –

בהיות הא' דוד ילין כאן, אני מסרתי בידו תזכיר המכיל אילו קוים כלליים בנוגע לכותל המערבי. אולם לא ראיתי שנזכרו פרטים אלה בעתונים. צריך לשער, כי טרדותיו המרובות של הא' ילין השכיחוהו את תכן תזכירי, ולפיכך אני חושב לנכון להזכירם בזה שנית.

1) נולדתי בירושלים בשנת 1848. בימי ילדותי זוכר אני, כי בהגיע חדש אלול אני ובני ביתי היינו יורדים אל הכתל המערבי באשמורת הבקר כדי להתפלל שם את תפלת השחרית. מדי בואנו לשם, היינו מוצאים את המקום הזה מלוכלך בשרידי תגלחת של שערות ראש וזקן מן הערביאים שוכני הסביבה אשר היו רגילים לעשות כאן את “הטואליטא” שלהם. השמש היהודי המסכן היה מנקה את הכתל מהסחי, עוד בטרם שיתחיל לבוא צבור המתפללים. פעם אחת שאלנוהו, למה אינו מתאונן וקובל על כך בפני המושלמים אשר ב“מחכמה” הקרובה, ותשובתו אלינו היתה: אני התאוננתי והתלוננתי על הענין הזה לא פעם אחת, אבל, כאלו להרגיז ולהכעיס, האפ’נדים מהמחכמה מלאו פיהם צחוק עלי. כב' יודע, שאנו בגלות."

לי ברור, כי מלה אחת של האפנדים אשר במחכמה היתה מספקת כדי להפסיק את העלבון והבזיון, אלא שמלה זו לא נאמרה. בתזכירי שמסרתי להא' ילין, אני ציינתי עוד איזה פרט שהוא יכול לספר עליו לכב'. כל זה מוכיח שהמקום האמור לא נחשב מעולם בעיני המושלמים לקדוש, להיפך, בהתאם לנהוג והמקובל במזרח, מאמיני דת אחת לא יכבדו ולא יעריצו אף יזלזלו בערכם של המקומות הקדושים השייכים לבני דת אחרת.

2) בהזדמנות בקורו של הברון אדמונד די רוטשילד בא“י, סמוך למחצית המאה שעברה, אני עניינתי אותו ברעיון, ע”ד רכישת רחבת הכתל, בכלל זה גם החצרות המיושבות ע"י העניים הערביאים יוצאי מרוקו, ולהציע להם עקב זה פצוי מתאים, המתבטא במתן דירה צנועה עם גנה מסביבה לכל אחד מהם, באחד השטחים רחבי הידים מלאי אור ואויר אשר יקנה לתכלית זו מחוץ לעיר. הברון, נאות בכל לבו להצעה. גם מושל ירושלים בעת ההיא, שמח עליה. אף המופטי בכבודו הודה לי, הואיל ועל ידי כך ינוקה המקום הזה ויחדל לבייש בסחי שבו את האיסלם כלו. כל שאר האפנדים וכן החכם באשי מלבד שקדמו בחדוה וגיל את עצם הרעיון, הם ברכו אותי על הצעתי המחוכמה. בינתים נסע הברון לדמשק ואחרי יומים, הזדמנתי אנכי עמו שם. מיד בבואי, הראה לי לתמהוני הגדול מכתב שבידו, הנושא עליו חתימת ראש רבני ירושלים, כבוד החכם באשי רפאל מאיר פניז’יל, המאיץ בברון אדמונד רוטשילד להסתלק מן הרעיון של החלופין, ולהזניח בהחלט את ההצעה, פן תוכל לעורר את רגשות הערביאים. בקשר עם זה העירותי לברון, כי המכתב הזה כתוב צרפתית לשון שכב'. החכם באשי אינו שומע, אינו קורא וכותב בה, אולם הוא בקשני לבלי לדבר לו יותר אודות השאלה הנדונה. אני כשלעצמי הייתי בטוח שהדרך לסדור הענין היתה פתוחה, אלא שאי אלו יהודי התערבו בדבר, ובאשמתם של אלה במגמה לגרם טובת הנאה לעצמם, נתעכבה הגשמת הפעולה הנזכרת. איך שהוא, הרי זוהי הוכחה בולטת ומכרעת, נוסף על ההוכחות האחרות, שמושל העיר, המופטי, והאפנדים אשר בעת ההיא, לא יחסו כל חשיבות לכתל המערבי, ולא הוחזק בעיניהם כקדוש וכמקום תפלה למושלמים.

3) בהתאונן עתה המופטי הנוכחי על כי היהודים משתמשים במחיצה בכדי להפריד באמצעותה בין גברים לנשים פקידי השלטונות הבריטיים הצטרכו לענות: “זהו מקום קדוש ליהודים, ולהם צריך להודות על כי הנם דואגים שתמיד יהיה נקי כראוי למקום תפלה. לאיש איש הזכות לעורר שאלה אם הם רשאים להעמיד מחיצות במקום תפלתם כאשר הם לא יתערבו, אם המושלמים יקימו קיר או חיץ בבית מסגדם הם, למען הפריד בין גברים ונשים. וכמו ששום בן־אדם לא יורשה להניא את הנוצרים אם הם ירצו לעשות כזאת בכנסיותיהם”. תשובה כגון זו היתה יכלה להפסיק בבת אחת את הוכוח, ולעקר את כל הכונות והמזימות משרשן. במקרה זה דרישת המופטי קבלה עדוד וחזוק ע“י תמיכת השלטונות בה, והם השתמשו בכח כדי להפריע את היהודים מתפלתם ביום הכפורים הקדוש, בעת שכלם עמדו שם בצום, והתפללו לאלוהיהם. להגברת השנאה בין שני העמים עזר עתה ה”סטטוס קבו", לפי באורה של ממשלת הארץ, בהרשותה לקבוצות בריונים שיעשו את המקום הזה מעבר חפשי, ממסגד עומר אל הכותל, דבר שלא היה ולא נעשה אף תחת ממשלת תורכיה. בזה נפתחה הדלת למאורעות המחרידים, ולכל מעשי הזועה שבאו בעקבותיהם, אשר התנאים החדשים הכשירום.

בהוקרה ובידידות נאמנת

שלו: נסים בכר

מכתבים מבעלי הישוב הישן־החדש

ב“ה. פעה”ק, ירושלם ת"ו.     ד' לסדר – “ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך –”

קורא בצדק

לאחינו המחזיקים בתורת ה' אשר בארץ אשכנז והאללאנד ה' עליהם יהיו.

עם הברכה אשר תברככם נפשנו בעמדנו על סף שנה חדשה, בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ, ועם התורה אשר לכם יאתה על כל הטוב והחסד אשר תעשו בכל עת עם אחיכם השתולים בחצרות ה' לתורה ותעודה, יביע לכם רוחנו, הגיון לבבנו, ולבב כל אשר חבת הקדש ויראת ה', תפעמהו ברגשי קדש.

ואתם שמעו נא דברינו רודפי צדק מבקשי ה'!

הנה בני ציון וירושלם מעשיהם הנשגבים מעידים עליהם, כי לא חבקי ידים הם, ולא נרפים ועצלים הם, וכל אשר תכן את רוחם המלא רוח דעת ויראת ה' וחשק נעלה ורצון לחיים של עבודה ועמל כפים, לא הבל יפצה פיהו לאמר, “כי יושבי אה”ק משחתם בם מפני החלוקה", והמתבונן אל פעולתם ואל חפצם, יראה כי בלי חמדה יאכלו לחם אי חמודות לחם החלוקה כי מה יעשו ועוללים שואלים לחם ואין מוצא לפרנסתם מעל כפיהם, ויכיר וידע כי רוחם זכה ונפשם ברה וטהורה, באמת ואמונה.

וע“כ מה מאד רחב לבבם בשמעם כי יש עם לבב נדיבי אחיהם במדי' אשכנז ושאר ארצות, לסייע גם בזה, ולהקים באה”ק בתי עבודה וחרשת המעשה, אשר לזה קוו כל הימים, ומה רבה עליצות נפשם. אכן, זאת אשר ישאלו ממעמקי הלב, כי למען תהי הטובה שלימה ורצויה ולמען יבטח לבב כל ההולכים בתורת ה', כי יתנהג הדבר בצדק ובמישרים, בדרכי התורה והיראה, ולא יכשל גם הוא בבני אדם שאינם מהוגנים ככל אשר נכשלו גם גדולי דעה וישרי לב, עד שרוב מעשיהם אינם לתפארת… כנודע. על כן אל נא תבקשו דרכים אחרים להוציא פעלכם החדש לאורה, כי אם חלו נא פני הועד הראשי דאה"ק שבאמשטרדם, שהוא ישים משטרו גם על המסד החדש, ובתקותנו כי גם חפצכם זה ישלים, וזה וזה יתקיים בידו, כי הועד הזה הנהו עוסק לטובת היושבים בקדש זה כשבעים שנה, ובכל עת בגדיו לבנים, וחבריו לעולם אנשים החובבים את התורה ולומדיה ואת הארץ ויושביה, וכל מעשהו באמונה ובכשרון המעשה בישוב הדעת ובמתינות ויודע מה לקרב ומה לרחק, מה לזרות ומה להברו כי הועד הזה הוא שואל תמיד בעצת זקנים וחכמי תורה, היודעים את אשר לפניהם, ועל כן כל המעשה אשר יעשה בקדש, על ידי הועד הזה יתאים עם מטרת המנדבים באמת וצדק ומישרים בידעו היטב לכלכל דבר לאשורו, ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, – ומערבין בבית ישן תנן –.

בבקשה מכם אחים אהובים, שימו לבבכם לכל הדברים הנאמנים והצודקים האלה וכל רוחות שבעולם לא יזיזו אתכם מארח צדקה זו. כי היא ארח צדיקים אשר כאור נגה הלך ואור, ואור חדש על ציון תאיר לשמחת לבבכם ולבב כל החפצים בתחית הישוב בקדש.

דברי החותמים בברכה ושלום, ובכתיבה וחתימה טובה ונעימה.

ראשון לציון הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס"ט     רב לעדת האשכנזים שמואל סלאנט

ראש הועד דכולל הספרדים הי“ו הצעיר יעקב שאול אלישר ס”ט בא סי' יש“א ברכה הי”ו

שומרי משמרת הועד הכללי דכוללות האשכנזים הי"ו שמואל מוני זילבערמאן יוסף ריבלין סופר ומזכיר הועד

החכם והעסקן הגדול מר נסים בכר הי“ו, יליד ירושלם. מיסד ומנהל בית הספר “התורה והמלאכה” לח' כי”ח

[בע"ה פה ראמסגט]

בע“ה פה ראמסגט יום ב' ויחי עוד לנצח למב”י התרמ“ה לכדי”ע

ברכות רבות יחולו על ראש הרב וכו' מו“ה בן יהודה⁷ חבר לחברת “עזרת נדחים” נ”י ויזרח בעה“ק ירושלים תוב”ב אכי"ר.

יקבל רצוף תוך מכתבי זה את מנחתי 5£ חמש לירא סטערלינג אשר הבאתי לו לטובת חברת עזרת נדחים בעה“ק ירושלם תוב”ב, ויהי נא חסדו למהר להודיעני דבר להיות לי לעדה כי בא הכסף הנ"ל בטח לידו והבוחר בציון ימהר ויחיש לרחם על שארית נחלתו.

כאות נפש המעתיר בעד טוב עמו

Moses Montefiore

[בן יהודה יקירי]

מוסקבה. 19־טן ינואר

בן יהודה יקירי!

עפ“י מקרה הגיע לידי ספר עזרת נדחים, וימצא חן בעיני כי הפלאתם והגדלתם לעשות כי דבר גדול הוא. והיום שלחתי עבור החברה הזאת ע”י המליץ שני מאות ועשרה פראנק אשר אספתי ממכירי ויוכל להיות שיצליח בידי ג“כ לעשות עם מכירי תשלום שבועי, ואז יהיו הסכומים האלה אשר הגשתי היום בתור דמי קדימה, ויבאו בספרי זכרונותיכם. – הנדיב ר' ק”ז וויסאסצקי נדב חמשים פראנק ביחוד להקרא אליכם חבר תמידי.

לוא הייתי אצלכם בעשותכם את החקים והמשפטים. כי אז היתה הצעתי להוסיף עוד חק אחד; שגם המעַשים יקראו בשם חברים תמידים, הבשביל שלא תשיג ידם לתת את החמשים פראנק הפסידו זכותם? הן גדולה המעשה יותר מן העושה, מהיושר והצדק ומהראוי והנכון לקראם בשם חברים תמידים. ובפרט אם ישלמו תשלום שבועי ג"כ. על הדבר הזה אבקשך להשיבני במכתב פרטי דעת והסכמת בני החבורה.

כמו כן לדעתי נחוץ לכם להשיג הרשאת מפ"ב שיהיה לו מהלכים בארצנו.

כן תוכל לשלח עלה אחד לאדני חישין, אם יחפוץ לקבלו טוב, ולא – אקבלנו אנכי. ומחירו כמה שיהיה לשנה אשלם לך. – פקוד נא שם בשמי בשם כל אוהביך ורעיך,

הנני אוהבך ומכבדך שנ"ה יאנאס.

[לראשי ועד החברה “עזרת נדחים”]

ס“ט פטרבורג, יום י”ב לחדש תמוז תרמ"ו.

לראשי ועד החברה “עזרת נדחים” שלום עד העולם.

מכתבכם מז“ך לירח סיון אשר בָאָנו עתה הֵמר לנו עד מאד, ומצוקת האבדים בצפרן נגעה עד נפשנו אשר רבת שבעה לה תוגת אחינו הקֹראים לעזרה יום יום; אך למגנת לבבנו עינינו רֹאות וכלות אליהם ואין לאל ידנו, כי להרים קול במ”ע לעורר לב נדיבי עמנו לא נוכל, מטעם הממשלה האֹסרת לנו לעשות כדבר הזה, ואנחנו תפלה כי ישלח להם ה' עזרתו וישמח לבבנו הדַוָי גם אנו.

ידידכם הכואב בצרת אחיו בכל מקום שהם.

אלכסנדר הלוי צעדערבוים

[כבוד שארי הרה"ח הנכבד אוהב עמו וכו']

יום ה' כ“ו תמוז תרמ”ה.

כבוד שארי הרה“ח הנכבד אוהב עמו וכו' מוה”ר ישראל דוב פרומקין נ“י המו”ל “החבצלת”.

זה יותר מירח ימים שהלכתי לחיפה בלוית הרב הגביר וכו' מוה“ר ק”ז וויסאצקי נ“י לרגלי תעודתו להתחקות על שרשי בני יסוד המעלה ועל מהות מושבתם אשר כוננו סמוך למי־מרום ולישר שם את המעקשים אשר שם לפניהם ה' יעקב חי מוכר־האדמה, ובשבתינו בחיפה גמרנו לנסוע ולבקר את המושבה “זכרון יעקב” (לפנים שִמְרון שמה) כוננוה אחינו הרומנים, ועתה יצאו למרחב בחסדי הבאראן הנדיב הידוע. ה' היקר החכם הנכבד ווארעמזער מנהל־המושבה קדם פנינו בבקשתו ליסע עמו ביחד אל המושבה, חשנו ולא התמהמהנו למלאות רצונו הטוב, וביום א י”ז סיון באנו זכרון יעקב, בהעמקים המשתרעים לפני ההר עליו עומדת המושבה, פגשנו באכרי אחינו היקרים אשר קצרו ברנה הם ונשותיהם אלומות תבואתם ונשמח מאד לקראת המראה הנחמדה הזאת עוד ביום הזה בקרנו את כל בתי המושבה ונשמח מאד על הסדרים הטובים והנכונים אשר הסדיר היקר באדם ה' ווארעמזער נ“י העושה מלאכתו באמונה ובתום לב ובתבונות כפיו ונחה את אחיו הרוצים לשבוע מטוב ארה”ק.

ביום השני לפנות ערב (ח"י סיון) כבד ה' ווערעמזער את ה' וויסאצקי להניח אבן הראשה לבנין בית התפלה לאביר יעקב כל אנשי המושבה התועדו אל המקום המיועד אשר שם יוקם בית ה‘. כלנו יחד התפללנו תפלת המנחה, רגש עמק עמק הכתיר את עדת הנאספים עדה שכלה היתה. ועתה עומדות רגליהם בראש מרומי הר, כלם מלובשים בבגדי עבודה ידיהם עבות וגסות מרוב עמל אתים בימינם ומזמרות בשמאלם רחוקים מתשואות קריה, רחוקים ממקום מולדתם, ועיניהם לאביהם שבשמים כי ירחמם ויכונן אגודתם אשר נוספה עתה על עבודת־האדמה על מכון בל ימוט. רגש עמק כזה חדר בלב כל אחד ואחד, ואותות־תוגה מהול בבטחון נראה על פניהם. אחרי התפלה נשא ה’ וויסאצקי מדברותיו על דבר המקום ועל דבר השעה אשר התקבצנו לבנות בית מקדש מעט בראש מרומי הכרמל, גם נשא כפיו בתפלה עבור חיי הבאראן הנדיב אשר הגדיל לעשות עם עמו ועם ארצו, אח“כ עלה הבמתה האדון ווארעמזער נ”י בטוב טעם ודעת ובדברים חוצבים להבות אש, אהבת ארה"ק וחבת ישראל, השמיע לפני הנאספים את פרשת היום והשעה הזאת, פיו פתח בחכמה להראות לאחינו אלה כי אין כלי מחזיק ברכה לישראל כהשלום והאחדות, וכדודי רגשי אש מפיו התמלטו על דבר חין יקר ערך המטרה שעמסה כנסת ישראל עתה עליה, בצבעים שחורים תאר את המעמד העצוב והעזוב של המושבה שִמְרון בטרם לקחה הבַראן תחת כנפי חסדו, ובקוים נוצצים סִמֵן לפניהם את תקותם, אם יטו אחינו שכם אחד לעבוד את אדמתם, איש את אחיו יעזור ולרעהו יאמר חזק, אז ישבעו לחם ויהיו טובים, וגם יתנו בזה כבוד ליקהת־אמם לכנסת ישראל אשר אויביה ומנדיה ישליכו עליה שקוצים עליה ועל בָנֶיה ובוֹנֶיהָ גם יחד.

אמת אגיד כי אש הרגש לחכה את כל מדברותיו. וכה דבר בתומו עד כי בכה בכי רב וכל העם געו בבכי, אבל ה' היקר הנ“ז הוזיל ג”כ כטל אמרותיו על לבב אסירי התקוה וַיְחַיֵם באמרי פיו בתקותיו אשר שם לפניהם כן ברך ה' וואראמזער את הנדיב הידוע ואת כל קהל חובבי ציון יחד עם העובדים על מרומי הָרֵי ישראל,

אח“כ נגשו אל המקום אשר כָרו להנחת “אבן הפנה”, האדון ווארעמזער הגיש לה' וויסאצקי את גליון “זכרון לדור אחרון” אשר יעצוהו להניחו מראשותי האבן. בו תאר ובקצרה את קורות המושבה מראשית התחלת התנועה לדבר ישוב א”י ברומניה עד היום הזה. תודה לאחי היקרים בני מושבת זכרון יעקב עבור גמלם חסד עם האמת כי הזכירו גם אותי בזכרון הזה, באמרם עם הספר הגלוי “כי מידי היתה זאת להם, אנכי עיררתים לאהבת הארץ ובכל כחי ואוני עמלתי לטובת מושבתם”, ה' וויסאצקי⁸ הניח את הגליון ויצפהו חרש ועליו הניח את אבן הפנה, ה' היקר ה' ווארעמזער נ“י טח אותו בטיח־טיט, אח”כ צוה לחלק יין לכל העם הנאספים, ה' וויסאצקי שתה לחיי הבאראן, לחיי האדון הטוב והמטיב עם ישוב הארץ ה' ערלאנגרער נ“י ולחיי המנהל היקר אשר ינהל את בני מושבתו כאב רחמן הוא ה' ווארעמזער נ”י ולחיי כל בוני ציון, הנאספים קראו הידד! אח“כ שתה ה' וארעמזער לחיי הבאראן ולחיי ערלאנגער וה' שייד ולחיי ה' ווסיאצקי ציר שלוח במלאכות חובבי ציון. ולחיי כל חובבי־ציון, אח”כ דברתי איזו דברים מענינא דיומא ועוררתי את אחי לעבודה ולאהבה את מנהלם היקר אשר באמת לא מצאתי איש יקר רוח וישר לב כמוהו. כל הנאספים קראו לדברי הדד.⁹

אח"כ הרימו אחינו קולם בשיר, ואחרי כל זמר ירו בקנה רובה וכה גדלה השמחה עד כי בקעה הארץ לקולם.

אנכי מצאתי את עצמי מחויב להגיד ולספר בשער את אשר ראו עיני ולתנות צדקת וישרת המנהל ה' וואערמזער אשר מקרב לבי אבקש כי יהיו כל מנהלי המושבות בארה“ק כמוהו, יען אנכי הייתי הראשון ברומניה אשר עוררתי אותם לאהבת ישוב הארץ, ורבות סבלתי עמל ותלאה מאחינו אלה שסבלו רבות בשמרון (כמו שאדבר מזה בארוכה בספרי קורות ישוב א"י) וב”ה כי זכני והחיני והגיעני ליום הזה לראות בעיני כי עמל ועמל אוהבי עמם לא עלתה בתהו.

מרוב טרדה העמוסה על שכמי לא יכולתי עד היום לכתוב הדברים האחדים האלה אבל עתה מצאתי איזה רגעים פנויים ומהרתי לרשום דברי אלה בספר ואתה ידידי בטובך תתן מקום להם בעליך לתרופה.

אוהבך ומכבדך, אלעזר רוקח.

יובל שנים לספר אלות הברית¹⁰

בגנזי ירושלים מוצאים אנו את “ספר אלות הברית” שנתפרסם מלפני כחמשים שנה, רובם ככולם של בעלי החתומים מסולסלים ומטושטשים עד שאי אפשר לכוון את השם בכתיבתו. אבל גוף הכתב אפשר ואפשר לקרוא, כתוב הדר שחור על גבי לבן – וזו העתקתו:

ספר אלות הברית

אנחנו הח“מ מצאנו חובה בנפשנו להקהל ולעמוד על נפשינו לשוב ולחזק הישנות, לחזק הגדרות אשר גדרו לנו קדמונינו זכותם יגן עלינו, אמן, לאסור איסור ללמוד “חכמות חיצוניות”, אפילו אותם המותרים על פי דין ללמדם עם כל זה אסור ללמוד אותם מפי מורה המיוחד ומקבל פרס מחוץ לארץ, וכן לאסור למודי כתבים ולשונות זרים לבלי יתלמדו בכנופיה בכל מקום שיהיה לא בבית ספר לבדו ולא לספחו לבתי ת”ת אפילו לעשותן טפל דטפל כלל וכלל אפילו משגיח ירא שמים כאשר נעשה בראשונה בשנת “ובחרת” ושוב נתחזק בשנת “תברך” ונשתלש בשנת “הכתרי” וברביעית בשנת תרל“ב, אשר הטילו חרמות ונדויים וקללות על כל המיסדים בתי למוד כאלו בין קהלתנו האשכנזים, ועל המלמדים, ועל הבאים בתוכן, ללמוד, ועל אבות הילדים, ועל כל המסייעים לזה, בגלוי ובסתר, וראשונים כמלאכים אולם למען לא ימצאו הבאים אחרינו למצא פתח חרטה באיזה סניף קל לפרש מי יבא ומי יחוש להרהר אחרי דבריהם כגחלי אש, הקיימים לעד ולנצח נצחים דבריהם כרצונם לפרוץ בין הגדרות האלו, בכן באנו לקבל עלינו האיסור הנ”ל מחדש ולפרשו באר היטב בכל פרט ופרט, האיסורים הישנים והחדשים רובצים, על כל למודי לשונות נכרים. זולת תורתנו הקדושה בינותינו האשכנזים יושבי עיר הקודש ירושלים תוב“א וכל אגפיה וכל סביבותיה, (ומסתמא ממנו יראו וכן יעשו גם אחינו הספרדים יצ"ו) אפילו רק בשלשה יחד אסור הוא. וכל ארץ הקדושה בכל האיסור, הגזירות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה גם כן. הגזירות והחרמות רובצים על כל הבאים ללמוד וללמד, ואפילו בשכר. והן למלמדות, ועל כל המייסדים והמסייעים ואבות הילדים והילדות יהיה מי שיהיה. ואפילו ללמוד ביחיד מאיש מיוחד אפילו לזמן קצר ואפילו ליום אחד, הגזירות והחרמות נאמרו בין על הזכרים בין על הנקבות תינוק ותינוקת גדול וקטן שם הוא, הגזירות והחרמות נאמרו עלינו ועל כל¹¹ הבאים אחרינו, ואשר יעלו עוד לשכון כבוד בארץ הקודש עד זמן ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן. וכל סניף ושום ספק אשר יוכל להסתפק בפרושן של אותם הגזירות, הכל הוא להחמיר ולא להקל כלל וכלל, כל זה הוא פירושם של הגזירות והחרמות הקדומות, כאשר ידענו נאמנה, וליתר תוקף ועוז הננו אנחנו מקהלות האשכנזים יחדיו יושבי עיר הקודש ירושלים תבנה ותתכונן מקבלים עלינו עכשיו מחדש בגזירות “נחש בחרם” גמור וחמור, בו נדוי. בו שמתא, ובכח תורתנו הקדושה הננו מחזקים ומטילים החומרות הנ”ל על כל יושבי עיר הקודש ירושלים תבנה ותתכונן למקהלות האשכנזים על כל העולים מהיום עד בוא גואל צדק במהרה בימינו אמן, והעובר על דברינו אלה ורבצה בו כל האלה, מוחרם ומובדל הוא מעדת ישראל, ועלינו לרודפו ולהודפו בכל יכולתינו וה' הטוב יהיה בעזרתנו, לכלות קוצים מכרמו, למען לא תחולל בריתו אתנו, ולא יושפל כבוד תורתנו הקדושה, וכבוד ארצנו הקדושה, ולמען נלך בדרכי אבותינו להשתבח ולהדבק במעשיהם, כנאמר בתנא דבי אליהו (פכ“ג כ”ד), שלא למדו לשון מצרים עי"ש. וכללן של דברים כי הגזירות והחרמות הללו, בין הישנות בין האיסור החדש הכל יהיה נידון לחומרא בפ' לשותינו¹² ודברינו. ומקום שאמרו להחמיר אינו רשאי להקל, וכל זה קבלנו ברצון נפשנו. ובדבור בפה מלא ולהכריז בבית הכנסת.

וכתבנו וחתמנו יום י"ב אדר ראשון שנת “ובריתך” ינצורו. (תרל"ח)

פה עיר הקודש תבנה ותתכונן.

ובמשך “יובל השנים” כמה בתי ספר הוקמו בירושלים בשלש הארצות ובכל ארץ ישראל כולה!

(עוד יבוא)

משירי יוסף צבי רמון

ב"ה. יום ג' תצוה. תל־אביב

לכבוד הרב החכם השלם מו“ל “זכרון לחובבים ראשונים” ר' פנחס גרייבסקי הי”ו, שלום וברכה!

אני שולח בזה לכבודו סריה חדשה של שירים ביחס למצב ההוה בירושלים.

והנני חותם בכבוד ויקר י.צ. רמון

משירי ציון

א. (חבת הארץ ובוניה)

נטפי הזיעה אשר ירדו

מעל פני הבונים,

הרטיבו האדמה,

ועכשו המולדת כה יפה,

שקופה כשמים.

אני תועה והולך בה לרצוני,

ראות מוקדם ומאוחר,

ואני גָל ככל שדה־פורחים

ורימוני־השמש…

הבט נא על הפרדסים

אם לא הרטיבם טל,

ואם לא שחוק חדש להם…

ב.

הכנור אשר תפשתי בעבר

היה כלי־שעשועים,

נגנתי עליו חידות וכל שיר,

ונהניתי לעצמי.

אני מציגם עכשו בשוק־הממכר

באשר תזרח שמש,

אולי יפליאו עין העוברים

כפרדסי־המולדת..

ג.

האדמה רטובה טל אורות,

עולה ריח מתוק ממנה,

וכולה סוד השיר ונעימות החזון,

תדובב אהבה לאשר יחמוד כנור.

מי יתמכני לבל תכשל רגלי,

ואֶחצה ברוחי מרחבי־דרור,

התולים כשחקים בגָבהי רמים,

ואומרים שלום לאשר יחבקם בזרועות.

א. (לשם חובבי ציון שמתו על אדמת המולדת)

מֵתוּ גבורים רבים,

חובבי ציון גדולים;

וְהָאָרֶץ תיבב מרה,

בל תוכל שְׁכֵחָם.

מצבות עוז על קברם

יָקימו נאמנים,

ישאו קינה והי

בעין זולגה דמע.

מה לך המולדת

כי תמרר בבכי?

המעט זכרון חַיַי –

ואני מה נֶאנשתי.

ב. (לשם חבת ציון)

מה קשה התעמולה

לשובב עם אל נוהו,

אל דתו וכל קניניו,

דַבֵּר על לבו רצון.

ישראל אשר לו שֵם,

וזכרונו חרות עלי קֹדש,

כיצד יפגר בלכתו,

יחסר חופשו ודרורו.

אם שמש אחרית תִגַה

עלי אדמות – הלא לו היא!

אם לא יבול יום, ישוב יפרח –

הלא למענו צמח, זרח!

רעם וברק, זיקים וזועות –

וגשם נדבות ירעף למענו תחיה!

תְלָמִים תעשה ארץ נוהו,

תגיל הרת ציון וירושלים!

יוסף צבי רמון: שירים (חבת ציון וירושלים בהוה)

א.

צליל הימים

הולך ורב.

כי גמלו כאשכולות

בתוך גן החיים.

מה נשאב עוז בתוכם,

כי נחמוד חיים חדשים?

הם שקופים, בהירים

מחשים כעולם־פלא,

ואראלים בהם ידובבו,

יספרו על טוב בבאות.

חמדתיכם, הימים,

כי תעלו לי שיר חדש,

אשר בתוכו זהב, הימים,

וכל העבר נטמן בתוכו.

ב.

יש גואל לישראל –

נֵצַח תושיה.

כל עוז בקרבה,

כל טוב ורענן.

הררי־הררים

תלויים במאמר,

כי צום פי־חכם־חן

לשלוט מסיני עד עולם.

ג.

הכהונה פאר

במקדש־היכל,

באשר תרון תורה

בלי חדל, בלי חדל,

בירושלים הבירה

יתנוססו לתפארה

היכלי ישיבות,

מרביצי תורה

רבים בהם למאד.

מה נאוו חכמים

בדרכם על סף ישע,

בפתחם זמר פיהם

בצל תושיה רב.

הלא מימים קדומים

כוננו היכלי חמד,

שיר כרובים ואראלים

בפי מנעימי זמירות.

ד.

ירושלים הבירה

תקום מעפרות,

יכוננוה בני גבירה,

יעמידוה לעד.

יהל אור חדש בה,

דל יהיה לענוים,

ימצאו בה מחמד עז,

תורה וישע לעולמים.

ה.

נשיאנו רב רבנן –

מורה לישורון.

כתר תורה על ראשו

משובץ רב פנינים

ותהלתו זורחת

במולדת הרחבה.

כְמַשַק גלי ים

ניבו הטהור,

לא יסולא בפז

כל אומר פיהו.

כל נחלתו קדש

הרבץ תורה ותעודה,

כי גדול הוא בכהונה,

אב לחכמים ויודעי חן.

וּמַנוֹ – רבנו עוז,

מאורנו והדרנו –

רבי אברהם יצחק

הכהן קוק שליט"א.

תל אביב, תר"ץ

והיו עיניך ראות את מוריך… (ישעיה ל.)

הדרת כבוד התמונה של רבנו הגאון המפורסם הנעלה חכם חרשים

פאר הדור, נשיא שבכהונה ראש רבני אה"ק.

אדמו“ר רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט”א

אשר תורתו זורחת בבירת ירושלים תובב"א.

חובב עולה

חובבים ועולים שונים היו לנו, בתקופות הראשונות. חובבים ולא עולים, עולים ולא חובבים, אבל היו חובבים ועולים גם יחד. נאה דורשים ונאה מקימים. ואחד מן ה“חובבים־העולים” האלה, מצוין בכשרון ובמעשה היה רבנו עובדיה בה“ר אברהם ירא מברטנורא ז”ל. בהיותו רב בעיר “ברטנורא” מחוז פלורי באיטליה, מכונה הוא ע“ש העיר הזאת וכמו רבו הר”י מקולין, כן גם הרדב“ז גמרו עליו את ההלל. וזה האחרון מזכיר אותו בתשובותיו ואומר עליו שהיה מפורסם בחכמה, וראש לכל “רבני ירושלם”. הוא היה פרשן ופיטן. ביחוד הצטין והפליא לעשות בפרושו על “ששה סדרי משנה”. גם חבר פרוש לפירש”י על התורה ונודע בשם “עמר נקי” נדפס בפיסא בשנת 1810 שנים ממכתביו, רמ“ח–מ”ט, ששלח למיודעיו על דבר המצב בירושלם נדפסו לראשונה בספר השנה לחכמת ישראל שהו“ל ד”ר פיליפזהון 1869, ופעם שניה ב“יהודא וירושלים” להרי“מ סלמון בשנת תרל”ח. הרא“מ לונץ מספר לנו על עוד מכתב שלישי ממנו שהיה נמצא בכ”י בידי ד"ר ילליניק, וכנראה עוד לא נתפרסם.

שום דבר לא גרם לו לעזוב את החיים העשירים והיפים, האושר, אהבת־אחים ובית אביו היקר לו מאד. ורק “חבת ירושלים” היא היא שמשכה אותו אל ארץ אבות קרית דוד. נסיעתו בים וביבשה ארכה לו זמן רב. באניות ויניציה לא היה יכול לנסוע, כי “גזרה יצאה אז מאת זקני ויניציה שלא לקבל באניות, יהודים העולים ירושלימה, ויהודי שירד באניה ויודע אח”כ שהוא נוסע לעה“ק יטילוהו הימה. סבת הגזרה הזו היה סכסוך בין יהודים ונזירי הפרנציסקנים שהחזיקו בקברי מלכות בית דוד. היהודים רצו לקנות את הקברים מידי הממשלה, וכשהנזירים עוררו רעש גדול, לקח השלטון את הקברים ועדיין הוא מחזיק בהם עד היום הזה. הנוצרים הפיצו אז שמועות שהיהודים אומרים לקנות את הר־הבית ואת קבר ישו וכדומה שמועות שוא, שגרמו לגזרה הנזכרת שהכבידה מאד את הנסיעה לא”י על יהודי גרמניה וצפון איטליה. (ד“ר א”י ברור). ובכן הלך לרומא, לנאפולי, לפלרמו וכן הלאה הלאה עד שבא מצרימה. על דבשת גמלים נסע מקהיר עם שיירה לחוג את הפסח בירושלם, וביום י“ג ניסן שנת רמ”ח עמדו רגליו בשערי העיר, עיר חפצו ומשאת־נפשו ירושלם הקדושה. נורא מאד היה אז המצב בירושלים בחמריותה ורוחניותה. באחד ממכתביו הוא מתאר את “ירושלים השוממה והחרבה”.; כארבעת אלפים איש יגורו בה, וביניהם גם שבעים משפחות יהודים, והם הדלים והעניים בכל גרי העיר. עניותם ודלותם לא יתואר עלי גליון, היוקר האמיר למאד, והאיש אשר יקנה לחם בעד “דראכמע” לא ישביע רעבונו, יהודים רבים מתו מרעב, ורובם החיו את נפשם מעשבים ודשאי האדמה.

הזקנים הידועים ו“בעלי המוכסין” לא נגעו בו לרעה, ובמעלת נפשו היקרה קנה את לב הבריות לאהבה אותו. כל העם רץ לבית הכנסת לשמוע את דרשותיו שהיה דורש “בלשון הקודש”. ולא בלבד בתורתו ובכח דבורו כי אם במצבו החמרי הרים את כבוד ירושלים, ולקח על שכמו את עבודת הצבור ומלאכת בנין הישוב, ותהי קהלת ירושלים מסודרת לתורה ולתעודה, ישיבות ובתי חסד שונים.

לא חשך עמל מנפשו לעבוד ולפעול לטובת העם ובתוך העם קרו אז מקרים בירושלים שחסרו גברים להביא את המת לבית עולמו, נשים נשאו את המטה, ולא נמנע מלהשתתף בקבורת מתים ונשא גם את המטה, והרב עובדיה ברטנורה בעצמו היה לקובר מתים.

אחרי גרוש ספרד נתוספו יהודים שבאו להתישב בירושלים ויהי אז לעסקן הצבור ראש ישיבה ומרביץ תורה ברבים, מחולל ומיסד בית חולים, חברות, ומוסדות צדקה שונים, עושה ומעשה, נותן משלו ומזכה לאחרים לתת. ממצרים ותורקיה באו מדי פעם בפעם תמיכות הגונות לידי הרע“ב בעד היושבים לפני ה' בקרית חנה דוד ואחד התומכים הגדולים לה”ישיבה" של הצעירים החדשים שבאו לשאב ממעין הנובע – היה הנגיד ממצרים ר' יצחק ב"ר נתן משולאל.

הרע“ב הסיר ה”מס" מהתושבים וביחוד מן החכמים.

ורוח של חן וכבוד עברה אז על פני ירושלם; מארצות רחוקות פנו אליו בעניני דת ודין, וכיהודים כישמעאלים כבדוהו והוקירוהו, ורבים – פחדו מפניו.

נוסע אלמוני שבא לא“י בשנת רנ”ו מספר עליו כדברים האלה

“והאיש גדול מאד, ועל פיו ישק כל הארץ ובלעדיו לא ירים איש את ידו ומקצוי הארץ אליו גויים ידרושו ואחרי דבריו לא ישנו. גם במצרים בבל ובכל הארצות האלה יגזר אומר ויקם לו ואפילו הישמעאלים מכבדים אותו ויראים מפניו. והוא ענו ושפל רוח עד מאד ודבריו ערבים ודעתו נוחה עם הבריות וכל עמים יאשרוהו ועליו יאמרו אין זה ילוד אשה”.

ר' שלמה מאויבינא אומר כי רבנו עובדיה היה ממשפחת “ירא” וקורא אותו שר וגדול ליהודים. בשתים עשרה שנה שישב בירושלם הרים אותה למעלה עליונה, ואפשר לאמר כי הוא הוא שהכשיר את הקרקע לישוב הספרדי; הוא הוא המחולל והמיסד של ישוב אחינו הספרדים בירושלם.

שנת ויום פטירתו אינם ידועים לנו, מקום קבורתו, במערה, בשפולי הר הזיתים שהחזיק בה אחד הפלחים מכפר סילוון, ממעל לפתחה חקוק השם “עבדיה”.

הערת פנחס בן־צבי גריבסקי:

החכם־הסופר מר משה דוד גאון בעל “יהודי המזרח בארץ ישראל” העיר אותי בזה; לפי מקורות שונים הרע“ב מת בשנת הא' רס”ו ליצירה. המערה שבה נקבר היתה עד ערב המלחמה העולמית ברשות עדת הספרדים בירושלים, לפי המסורה קבורים בה רמב“ן, ר' קלונימוס הזקן ורבנו עובדיה. בינתים, הערביאים תושבי הכפר השתררו עליה בטענה שהיא נכללת בתוך נחלותיהם, וכל השתדלות העדה הנ”ל בדבר, בפני השלטונות היתה ללא הועיל.

ר' צבי הכהן ליבונטין ז"ל

ראש וראשון למיסדי מושבת “ראשון לציון”, וחבר־מיסד “בשערי תורה” יפו.

נלב“ע י' טבת, צום עשירי, התרנ”ח.

ר' צבי הכהן ליבונטין היה אחד מחובבי ציון הנאמנים, וראש החלוצים הראשונים אשר מסרו נפשם על הישוב החדש. סוחר גדול היה בניקוליוב, ברוסיה, ממדרגה הראשונה, עשיר ובעל עסקים, טוב ומטיב לרבים, מצד אחד לא היה חסר לו מאומה. אך מצד השני היה חסר לו הרבה: ארץ ישראל, משאת רוחו ונפשו. ובשנת תרמ“ב כשהחלה תנועת הישוב קיים בעצמו “אמרתי אעלה ב’ת’מ’ר”. ובעלות החלוצים הראשונים אחרי הפרעות הראשונות ברוסיה – לתור למו כברת ארץ לכונן עליה מושבה, שבראשם עמד ש”ב החובב הנעלה העסקן הלאומי מר זלמן דוד ליבונטין נ“י, נלוה ר' צבי הכהן עמהם. השליך מאחרי גוו כל ענג החיים, חיים טובים ומאושרים, ויעלה לאה”ק, ויהי מן הראשונים למקנת הנחלה הגדולה “ערד אל עיון קַרַא” (היא עֵין הקרא, שופטים ט"ז) כעת “ראשון לציון”, שבה השקיע את כל הונו, כחו ומוחו, חיי רוחו ונפשו. כאב לבנים דאג לכלכלת האכרים העניים בראשית ימי ישובם, וגם אחרי הכָנסה המושבה תחת חסות הנדיב שיחי'. עמד תמיד לימינם בעצה ותושיה עד שהצליחו במעמדם, ועד היום מזכירים אותו בכל כבוד ויקר.

נדיב לב היה, בעל נפש עדינה וחנינה, הרגיש בצער זולתו, ותמיד הופיע בעזרתו וישועתו. אוהב תורה היה וחובב מצוה, ורבו חסדיו “בשערי תורה” ביפו –

מענין “ההספד” שנשא עליו אז, רופא המושבות ביהודה, החכם המנוח דר' א. מזיא ז"ל:

“בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם ברכו ד', דבר נפלא, כי הפסוק הזה עלה ברעיוני, בשמעי בפעם ראשונה את השם לונתין¹³, וגם היום בעת שזקני המושבה בקשו ממני להספיד את המנוח בשם המושבה, העלה הזכרון לפני את עצם הפסוק הזה בתור התחלה למדברי, בתוספת מאמר חז”ל: “מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה”.

מזה חמש עשרה שנה, אז היו הפרעות הראשונות ברוסיה, הרבה נדבר ונכתב בשאלה “מה לעשות”, הרבה עצות הוצעו ופרוגרמות שונות הוקמו,… בעתונים (הַסְוֶט) נשאל הרבה, איזוהי הדרך הישרה והבטוחה… דברו וכתבו ופעולות חסרו, וביחוד חסרו אמצעים לאיזה התחלה; אז נמצאתי בין תלמידי בתי מדרש העליונים בשויציה, בקרב חברי החברה “ניר” (נירו לכם ניר) אשר יסדנו אז, ובתוך התלהבות וכוחינו נתבשרנו פתאם, כי גביר אחד מניקוליוף ר' צבי לונתין אסף כל רכושו ויתחבר לעוד חברים נלבבים אחדים, לקנות כברת הארץ “עין קורא” ויניחו בא“י היסוד להמושבה ראשון לציון. אז קראנו מקרב הלב “בהתנדב עם ברכו ד'” כי באמת האין זה התנדבות אמיתית? איש סוחר ממדרגה הראשונה אשר היה ב”ב חשוב בבני עדתו" חי חיי נחת, חיי תפארת, יצא במרכבתו בסוסים אבירים, ואת הכל יעזוב למען רעיון ישוב ארץ ישראל, ויגמור בדעתו לחיות חיי הסתפקות, התבודדות למען הביא תועלת לעמו! אז התעוררנו ונברך “ברוך מציב גבול אלמנה”.

וגם היום בעת אשר לצערנו עלינו לברך ברכה אחרת על רבי צבי לונתין “ברוך דין האמת”, הנני חושב עוד פעם על פסוק הנפלא ההוא, כי אף כי מן הזמן ההוא כבר נשתנו בא“י הרבה דברים לטובה, וביחוד מן העת שהנדיב הידוע לקח תחת חסותו את המושבה ראשל”צ ועוד, ומספיק להן את כל צרכיהן, באופן היותר נהדר; ואם נאמר לדמות את ההוצאות האיתנות שהנדיב מוציא, לעומת הקרן שהכניס המנוח בזמנו בענין הישוב, מובן כי זה לא יהיה נחשב כמעט למאומה, אולם “רחמנא לבא בעי”; ואם נשים לב להדברים הקדושים של דבורה הנביאה, וראינו כי “אין הקב”ה מקפח שכר כל בריה“, אף כי פדות ישראל מעול יבין מלך כנען יצאה לפעולה ביחוד ע”י הגבור ברק בן אבינועם; והגבוֹרה יעל, בכל זאת החלה דבורה את שירתה בהפסוק: “בהתנדב עם”, מובן כי בכבוד גדול שרה גם לבי לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם (עם העם) ואח"כ רכבי אתונות צחורות… ושרי בישכר קום ברק… תברך מנשים יעל… אך המה הראשונה הקדושה להעם! לאותם אישי העם הפשוטים, אשר בלי להתפלפל ולהתפלסף הרבה, המה המתנדבים הראשונים ומקריבים את דמיהם ודמם לטובת הכלל, כי בלי האומר אין שום גבור יכול לפעול דבר. “אין מלך בלא עם”.

ועל כן עלינו לזכות את האישים ההם, תמיד בכבוד, ובהכרת טובה להם, אלה המה האנשים אשר היו למופת, אשר יצאו חלוצים לפני בני עמם, להוציא לפעולה את המפעל הכביר הגדול, הישוב, ובין האישים האלה ימנה השם ר' צבי לונתין, אשר הוציא את כל הונו ורכושו, לקנית האדמה; ודוקא המעשה הזה, כי המפעל אשר הוחל באמצעים כל כ“כ מעטים לעומת גדול של הענין, הגיע במהרה למדרגה כ”כ גבוהה, למצוא נדיב כ"כ גדול אשר ימשיך את המפעל הלאה, הוא הוא לנו עד נאמן, כי “כונתו היתה לשם שמים”.

על אנשים כאלו כוֵן ר' גמליאל במאמרו: וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים; שזכות אבותם מסיעתם, וצדקתם עומדת לעד, ואתם, מעלה אני עליכם שכר הרבה כאלו עשיתם. במאמר זה יש לדיק: למה אמר דוקא עמלים ולא עוסקים? ומהו כונת סוף המאמר “כאלו עשיתם?” אבל לדעתי חשב פה. על מיני בני אדם כאלה, העמלים, היגעים לטובת הכלל עובדים לפי גודל כחותיהם, אף כי אין בכחם להוציא לפעולה דבר שלם, לפי סדר קבוע מלכתחילה, ואז כאשר תקצר ידם, יבואו אחרים וגומרים את מלאכתם, והדורות הקודמים נהנים מפעולות הדורות הבאים ו“זהו שזכות אבותם מסייעתן”, ונחשב “כאלו עשיתם” הכל, ו“צדקתם עומדת לעד”, וכן יעמדו לעד מעשה ר' צבי לונתין ולא רק בראשל“צ, כי אם גם בכל אר”י, ובכל מושבות חו“צ, יכֻבד השם צבי לונתין ויקוים בו (כי היה הולך ערירי) ונתתי להם יד ושם טוב מבנים, שם עולם אשר לא יכרת. – “והחי יתן אל לבו”, וכמו שאמרו חז”ל אגרא דהספדא דלויי, לאמר: התרוממות והתכוננות הנפש כמו שכתוב ואיש תכונה ידלינה, ולכן נשתדל כלנו לחקות את מעשי ר' צבי לונתין הטובים, ולהוקיר את שמו, מי יתן וירבו כמותו בישראל, המתנדבים בעם, לטובת הכלל ולהצלחת המפעל הגדול אשר המנוח היה אחד ממתחיליו בפועל, ושמו יהיה לברכה בקרב הארץ.

י.צ. רמון: חזון שיבת ציון

א.

החמדה הנעלה

יצירת־אלוהים,

בתוככי ציון לעד.

את ככרוב זך־גפים

מתפרשה על ארץ רבה.

חבבוך טובים ונבונים,

הגדילו פאר יקרתך,

ערכך הרם בעיני אל רמים.

את נאוה, רכה וענוגה,

משובצת הוד מקדמי היצירה.

חסידים, וענוים יעריצוך למאד,

יתפללו על חזון שיבת שבותך.

בך ינוה תמר רב־תפארת,

יפרוש כפים לאל חסד ורחמים.

וארז יכה שרשו בלבנון כמקדם.

נגבר כמוהו בארץ בעתיד הקרוב

כי יגן עלינו אלוהי מעוזנו סלה.

ב.

כי יפלו עשתונות אדם

כאשר נפלו אלילי־קדם,

תֵרוֹם מחשבת אדם רבה,

גונן על יושר פעלו וזך מעשהו,

אז יחמוד את נוו אשר בציון,

יֵבך על כל עת רחקו ממנה,

כל אשר שכן על אדמה טמאה.

הלא היא קן החמדה המלאה,

כל מאוויי אדם נשפכו עליה לרוב,

חזקו ונתחזקה בנות ארץ־מולדת,

נוה־אפריון לאלוהי ישורון סלה.

אילת תפרח, תשגשג בגניה הרבים,

תזרח לעד, לא יועם זהרה כל הימים.

קומי בתולת ישראל, לא תוסיפי לנפול עוד,

סוכת דוד תנהר בעמדה כשחקי־רהב סלה.

תל אביב־ תר"ץ

מר אלברט ענתבי ז"ל

עוד בהיות מר נסים בכר הי"ו מנהל בית הספר “התורה והמלאכה” לחברת “כל ישראל חברים” בירושלים כבר בא מר א. ענתבי לכהן בבית הספר הזה בתור עוזר על ידו. ובהיותו מטבעו בעל מרץ ובעל מעשה הרים את בית הספר עד רום פסגו, ביחוד התמסר למחלקת העבודה והמלאכה בכל רגשותיו. אם יש לנו כהיום “אומנים מצוינים” במלאכת חציבת אבנים וסתותן, במלאכת הבניה, האריגה, ועוד מלאכות שונות שאחינו מתפרנסים כהיום מיגיע כפם, יש לנו להכיר בכל אלה את מר נסים בכר ואחריו מר א. ענתבי אשר שם לבו, ביחוד, למחלקת המלאכה, חרשת והמעשה, והעמיד תלמידים הרבה בכל ענפי המלאכה, ובזה הטיב את גורל אחינו בירושלם, החפצים בעבודה ומלאכה להתפרנס מיגיע כפם, ולא נאלצו לעזבה ולהתאחז בארצות נכריות. –

ובכל מקום שאתם מוצאים את שם “ענתבי” שם אתם מוצאים פעולות כבירות. –

וכן היה בשנת תרע“ה כשנבחר לחבר ירושלם בועד הפועל ב”מגליש עמומי" – בית מועצת הפלכי – תחת נשיאותו של הפחה. באותה שנה נכנסו למועצה זו, גם שנים מאחינו: מר דוד ילין ומר א. ענתבי וההחלטות שהחליטו ויצאו אז לפועל היו: יסוד בתי חולים בחברון באר שבע, עזה ויפו, סלול כביש מירושלם עד עזה, יסוד בית מדרש למורים בירושלם, השתתפות בבית ספר לעבודת אדמה שנוסד בלטרון, יסוד תחנות נסיון לעבודת אדמה בודי חנין ועזה, השתתפות בתמיכת תלמידים לביה“ס שולטניה בירושלם ולביה”ס מקוה ישראל שביפו.

בהשתדלותו הנמרצה קנתה חברת איק“א בפריז – בשנת תרס”ח – מגרש גדול ויפה, בדרך העולה לכפר מצלביה, מכיל שלשים אלף אמות מרבעות לבנות עליו בתים בעד עניי העדות השונות, בכל שנה עשרה בתים ושישלמו את מחירם בתשלומים קלים במשך של שתים עשרה שנה. ויקרא את שם המקום “נחלת צדוק” לזכר הרב הגדול ר' צדוק הכהן ז"ל, ראש רבני צרפת. ולא עברו ימים רבים ותהי השכונה הזאת שכונת “נחלת צדוק”, אחת השכונות הכי יפות בירושלם החדשה.

מר א. ענתבי היה יהודי ספרדי, יליד דמשק, חטר מגזע הרב הגדול ר' יעקב ענתבי ז"ל גבור לאום היהדות בעלילת דמשק, בעל כשרון היה ובעל מרץ כביר, השפעתו היתה גדולה על הפחות ופקידי הממשלה, פרק גדול וחשוב יש לו בעבודת הישוב, על כל צרה שלא תבוא פנו למר ענתבי, ובכחו הגדול הופיע כמלאך מושיע, ויהי פודה ומציל, הוא היה בא כח של התאחדות המושבות ביהודה כלפי הרשות, ויהי מסור לתפקידו בכל כחו בלי קבלת פרס. משרדו היה תמיד מלא אנשים שפנו אליו בשם הכלל והפרט ואף אחד לא שב ריקם. הוא היה סמל העסקנות, במרץ, במסירות ובכשרון נעלה, עבד את עבודתו הצבורית, מר ענתבי לא השתמש במחמאות, לא ידע הכנעה והרכנת ראשו כארז בלבנון עמד לפני היותר גדולים, וכולם כבדוהו והוקירוהו.

גבור כארי עמד לפני הנמר התרכי, ג’מל פחה, ויוכל לו. ויהי “מידידיו” ובאותו הערב הידוע, ה“ערב ההסתורי” הציל את הישוב מכליון. פעולתו והשפעתו של מר ענתבי על ג’מל פחה, היתה גבורה, מעשי־נסים, והיחס ביניהם – מעשה קסם. והפקודה הנמרצה לשלח את “ידידו” מן הארץ אחרי לחיצת־יד ונשיקת־פה פומבית – מעשי־אכזרי.

מר א. ענתבי הלך בגולה, בשנות המלחמה, בהיותו בקושטא עבד ופעל הרבה לטובת אחינו הגולים והרבה הרבה אנשים נצלו על ידו, הרבה משפחות נעזרו בתמיכתו ובהשפעתו הכבירה. בניסן תרע"ט, נפטר בקושטא במבחר שנותיו ופעולותיו.

מר אלברט ענתבי

יכה פייבל את פייבל.

שני “ר' פייבל” היו בירושלים: ר' פייבל מוכתר ור' פייבל “הצדיק”, ובמצות הגאון ר' שמואל סלנט הכה ר' פייבל את ר' פייבל, הצליף והצליף עד שהזה האחרון הודה על חטאו…

וזה דבר החטא: לפני כשמונים שנה, והגאון רבי שמואל סלנט ישב אז כבר על “כסא כבודו”, רב ומנהיג, גם בחורבה, וכל עניני העיר נחתכים על ידו; ועיניו חודרות לתוך תוכו של כל דבר, לפניו נגלו כל תעלומות ואין דבר נעלם ממנו.

הגאון רבי ישעיה היה “צדיק תמים”, מאמין לכל, ורבי שמואל: “חריף וחכם”. ואמרתו: כבדהו וחשדהו.

לרבי ישעיה ברדקי היה “שמש־מתנדב” ששרת אותו, מין “גחזי ששמש את רבו”. רבי ישעיה נתן אמון בו ובמשלחתו, ורבי שמואל בפקחותו הכיר בו את הזאב מתחת עורו של השה התמים, וחשש בו ובצדקתו. –

ויהי היום, יום שבת קודש, אחרי גמר תפלת ותיקין בחורבה (מנין מיוחד של בעל ותיקין היה לו לרבי שמואל בבית הועד על יד ביתו). נכנס אליו פתאום ר' משה נאמן, נבוך ונדהם, פניו לבָנים כסיד ויקרא מנהמת לבו: “רבי, אסון נורא קרה לי, והנני בכל רע”, ויתעלף תוך כדי דבורו.

רבי שמואל ואשתו הרבנית חרדו עליו, הושיבוהו על הספה וישפכו עליו מים קרים עד ששב לתחיה, ויספר לרב כי הלילה, ליל שבת, נכנסו הגנבים בביתו וגנבו ממנו כל הפקדונות, כסף ושוה כסף, שהיו מופקדים ומשולשים אצלו. באותה תקופה טרם היו בנקים ותיבות ברזל בירושלים, וכל מי שהיה לו להפקיד או להשליש כסף וכלי כסף היה מוליכם לר' “משה נאמן”, מיקירי חשובי ירושלים ונכבדיה.

רבי שמואל התעניין בדבר הגניבה, כחוקר־דין מצוין שאל ודרש מר' משה נאמן על כל הפרטים, שאל גם כן על אותם האנשים השונים שבקרו בביתו בזמן האחרון, על כל אחד ואחד בפרט, וכשמעו ממנו דבר מהלך הגניבה בפתיחת התיבה, וכי את דלת הבית מצא סגורה, וכי לפני שבוע אחד נאבד פתאום מביתו המפתח והוא לא שם לבו לזה ויעש לו מפתח חדש, השתקע ר' שמואל במחשבותיו; בבוקר ראה במנין הותיקין שלו פנים חדשות – את ר' פייבל הצדיק, עומד בפנה בצד מערב. ועוד ראה בריחוק מקום, כי אחר התפלה בעזבו את בית התפילה היה לו שיח ושיג, התלחש עם יצחק צורף, ועם מיכל נפח, ויהי לו לפלא: מה לו לר' פייבל, שמשו של רבי ישעיה, ולאנשים האלה ביום השבת? והנה נתברר לו כמעט הדבר, ויפנה לר' משה נאמן ויאמר לו לבלי ישקע בדאגה, הגניבה ודאי תמצא. אחר הצהרים הזמין אליו את ר' פייבל מוכתר, ויאמר לו כי יבוא לביתו אחר ההבדלה עם “השוט הרשמי” ופנס בידו, ויקח אתו את שוטר הממשלה. בשעה המיועדת הלכו כולם ישר אל “החצר”. רבי שמואל לבדו נכנס לבית רבי ישעיהו, שחרד לקראתו וישאלהו על הבקור הפתאומי הזה. רבי שמואל השיב לו, כי דבר סתר לו אליו. ויסגור הדלת בעדם. ויספר לו דבר הגנבה “והגנב” גם יחד. רבי ישעיה נזדעזע לשמוע את הדבר הנורא הזה. כיצד להלבין פני אדם, ולחשוד בכשרים, אבל התאמץ בכל כחו ונאות לבקשתו של רבי שמואל: לראות, לשמוע ולחשות. רבי שמואל הזמין את ר' פייבל מן החדר השני, שישב ושר זמירות של מוצאי שבת. ר' פייבל נגש אליו, ורבי שמואל הרים את חצי משקפיו על מצחו נתן עיניו בו וישאלהו: ר' פייבל, השמעת דבר הגנבה של ר' משה נאמן? מה אתה אומר על זה? ר' פייבל התמם, והשיב בתמיהה: מה? גנבה היתה? ובבית ר' משה נאמן? וביום השבת? – כן ר' פייבל, גנבה בליל שבת – השיב ר' שמואל – ואני יודע כבר מי הוא הגנב! ר' פייבל מתמם שוב, ושואל: מי הוא הבליעל הזה? פה זרק ר' שמואל את הפצצה, והשיב לו בפניו: אתה, ר' פייבל הצדיק, תן תודה: אבל ר' פייבל לא נכנע והחל לצעוק: אתם חושדים בכשרים, ואני מוסר דיני לשמים.

ויהי “דבר שמואל” שנית אליו לאמר: ר' פייבל תן תודה, פעם פעמים ושלש, עד שפתח את הדלת והזמין את ר' פייבל עם השוט. השוטר הניחו על השולחן ורבי פייבל מצליף על ר' פייבל: אחת, אחת ושתים, אחת ושלוש. רבי ישעיה יושב כפוף על שולחנו ו“מוריד דמעות על אדם כשר”. ור' פייבל מצליף על ר' פייבל עד שזה האחרון החל לצעוק: הניחוני, אני מודה, גנבתי, נכון, גנבתי. גוואלד, הניחוני! הרפו נא ממני, אני מודה על הכל, אני אספר הכל.

ואמנם הודה לפניהם, לפני ר' שמואל ורבי ישעיה כי כזאת וכזאת עשה: גנב מקודם את המפתח ויעש חוזה עם הצורף ועם הנפח ושלשתם […] השתתפו בגנבה הזאת. ר' שמואל שלח מיד את פייבל מוכתר עם השוטר להביא ח[…]¹⁴ את שותפיו. ובאותו לילה הושבה הגנבה לרבי משה נאמן, ושלשתם נעלמו באותו לילה, עזבו את ירושלים, נעלמו ואינם.

דף מספר ישן

(ענינים נשכחים)

מפנקס ההכנסות וההוצאות של עדת הספרדים בירושלם ת"ו משנת תע"א לאלף הששי.

לבקשת ידידי הרב החכם כהר' פנחס בן צבי גרייבסקי המסור בגלוי קדמוניות ארצנו הנני מעתיק בזה דף אחד מפנקס ישן אשר לעדה, שמתכנו אפשר להבין את היחסים והנמוסים של בני התקופה ההיא. החשבונות הם באריות שערכם כמו הגרושים בזמנו.

מ. ד. גאון

ירושלם ב' אדר תר"צ

הוצאות הכוללות

15.4 ביד השאוויש להקים ערמות הזבל מכתל המערבי בעד ניסן

5 כליל דליל מאדי שאוויש פעמים

9.7 מושל, נתחדש מוסלאמליק מהשר שולטן סלים נהוג

6.3 שאוויש המושל עבד אל רחמן סומרין

8.8 באש כאתיב שיך סלימאן דאודי

    12 למוסטאפה אפ' (אפנדי) בק, ורוטל סוכר לחופת בנו

    149 חובות ישראל וגויים וערלים לכוללות

    64 להמופתי, מנהג בכל שנה בעד ב' באיראמיס סאמארה (פרוה) ונמוסיה (כילה) קצוב.

    77 משרת המופתי אין ראמאזאן וגם רוטל מתוק.

    5 להמופתי קופסת טבק להרחה בורנוטטוטון.

    3 מנהג קאשקאב’אל להמופתי בטבת.

    84 חמס לסייד איפיסיפאס משרת המופתי בשביל שיקח את הסוכר אשר אמר שאינו טוב.

    18 הוצאות הזבל של הכתל ע"י השאוויש בעד סיון.

אדוני ונכבדי, גאוני וששוני¹⁵

בשם כל מוקירי עתיקתנו אני מביע לך, מעמק לבי, תודה וחן חן בעד החמר החשוב הזה וכל כיוצא בזה. ואני מקוה כי גם החוברת הבאה תהיה לגאון ולתפארת בהמשך הפירמנים והעתקת הפנקסים מהתקופה הראשונה שכל שורה ושורה פנינה יקרה היא לזכרון ציון וירושלם.

ועוד הפעם: תודה רבה וחן חן.

מדת שטח העגול ברבועו בצמצום.

מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך (בראשית מ"ט כ')

איש חכם היה בירושלים ושמו רבי אשר בֶר ז"ל הוא הוא ר' “אשר בֶר” החכם המפורסם בעולם המדע וחכמת המדידה, שכל עתוני אירופא דברו תמיד בשבחו ומלאו פיהם תהלתו. ויותר שהיה בקי' בתלמוד ומדרש, פייטן ודרשן סופר ומשורר נעלה, היה־חכם חורש וחושב, מחדש חדושים וממציא המצאות שהפליא את גדולי בעלי המדע. בהיותו בפאריז בשנת תרל"ז הרעיש את חכמי צרפת בהמצאותיו. זקן חכמי המחקר מר בג', בדברו אז על חדושיו הנפלאים העיר ואמר: “לולא בעיני ראיתי לא האמנתי כי יסופר לי”, וכמו בצרפת כן גם בגרמניה נחל כבוד ויקר, מאת הפרופסורים הגדולים ויקדש שם ישראל ברבים. – באביב שנותיו למד תורה הרבה עד שהגיע להוראה, אבל הוא פלס לו נתיבו בחיים להתפרנס מיגיע כפו ויהי טוב ומטיב לרבים, ביחוד שם לבו ליתומים עזובים וידאג ללמדם אומנות המביאה את האדם לאושר החיים –

לעת זקנתו עלה ירושלימה לבלות שארית ימיו על התורה ועל העבודה. בשבע השנים שחי בירושלים (תרנ“א–תרנ”ח) התענגנו על נועם מדברותיו חדושיו, והמצאותיו הנפלאות. עוד נמצאים בידינו, לזכרון, מרשומיו, ואחד מהם, כתוב וחתום בעצם כתב ידו:

מדת שטח העגול ברבוע בצמצום.

וכדבר בעתו ובעטו אנו נותנים בזה בתור “משלוח מנות” לקוראינו, חדה שמצאנו בין כתביו:

ב"ה.

ביום ההפכה מיגון לשמחה, בקהל עדתי אחודה חידתי

תאומות שתים בנות ארבע הולידו אמן ואמונה.

    ועל צאצאיהם אחריהם ולא יעבור פקודתם כוננה.

שתי בנותינו הגדולות לאיש אחד צרורות תהיינה.

    ובנותינו הקטנות אשה בית אישה מנוחה תמצאן.

יתברכו כל רעינו הנאמנים ותהי ערשם רעננה.

    ותאסף חרפתם לבלתי יבאו לבית אחד ארבעתנה.

וווו וווו כברכת א"ב

ביום ארבעה עשר לחדש שנים עשר בשנה השנית לעשירי הששי במאה השביעית לאלף הששי פה עיה“ק ירושלם תובב”א.

ובכל מקום שאתה מוצא דברי רבי אשר בֶר עשה אזנך כאפרכסת.–

נולד בשנת תקע“ח ונפטר בירושלם י”ח טבת התרנ"ח.

ציון לנפש זכה

ר' אברהם יהודה (ליב) ב“ר יואל יוסף שמעון מונזון ז”ל

נלב“ע י”ד אדר תר"ץ

יליד ציון בן יליד ציון, משופרא דירושלם משלומי אמוני ישראל. –

כמו אביו ואבי אביו כן גם הוא היה נהנה מיגיע כפו. זריז וחרוץ בעבודתו והצטיין בה באופן הכי נעלה, ובניו יבדלו לחיים, בדומים לו בתכונתם ובכשרון מלאכתם מלאכת הליטוגרפיה.

הוא הוא בעל דפוס־אבן הידוע “ליטוגרפיה מונזון” בירושלם.

בהיותו מחונן בכשרונות נעלים ויד לו באמנות־הציור, שלחו אביו לגרמניה להשתלם בעבודתו, ויהי אחד מן האמנים המצוינים בציון וירושלם.

איש־אמון היה בדבורו ובמעשיו; יראתו וצדקתו חפפה על כל הגיוני נפשו ופועל כפו.

חרד היה על דבר ה‘, ובמצותיו חפץ מאד. וה’ חננו בלב רגש, לב־רחמן המשתתף בצערו של חברו בגופו ובממונו, הרגיש תמיד בצערם של עניים־צנועים ויהי להם לאחי עזר, לפעמים רב יותר מכחו והכל בסתר, בהצנע ובכבוד. סמל הירושלמי מדור הישן. –

אביו היה מילידי ציון וירושלם, מאלה שסבלו יסורי ארץ ישראל, מאלה שנשאו את עול הגלות ויתאמצו בכל כחם לחזק את הישוב בגופם בנפשם ובמאדם; מאלה שלא נסעו אף פעם לחוץ לארץ, מאלה שלא הטילו את עצמם על הצבור, בזיעת אפם וביגיע כפם “עשו חיים” בירושלם. נולד בירושלם במרכז העיר העתיקה בחורבת ר' יהודה החסיד ז"ל, שבה היה גר מר אביו הר' אברהם ליב מונזון ז“ל¹⁶ אחד החלוצים הראשונים מ”המנין הראשון" שגם הוא השתתף להשיג הרשיום¹⁷ “פירמן” להחורבה וגם הוא נסע לקושטא בזה. –

מהתעודות העתיקות הנמצאות בידינו מאחרית המאה הששית רואים אנו כי ר' אברהם ליב הנז' נשא עליו משרת שמש של החורבה. המשרה הזאת הוריש לבנו ר' “שמעון שמש” והוא, ר' שמעון מונזון, כבר זכה לשרת בקודש בתור שמש של בית הכנסת הגדול “בית יעקב” שרבות עמל ויגע בבנינו, ובשכלולו עד היום י“ד חשון תרס”ו.

השמשות של החורבה היתה אז משרה חשובה וכבודה וגם כבדה. עוד טרם נבנו השכונות והפרורים החדשים, כל הקהל ישב אז צפוף בעיר העתיקה וגם בימי החול היה בית הכנסת מלא מהמתפללים הקבועים, בימי השבתות והמועדים לא היה נמצא מקום פנוי בבית הכנסת הגדול הזה, ר' שמעון היה המנצח על עבודת הק' וידאג על הכנסת ביהכ"נ, על הנקיון, ועל הסדר, ועל קבלת פני אורחים, מלכים שרים.

מפתחות בית הכנסת היו נמצאים בידו לפתוח ולסגור, והשתדל להעשיר את בית מקדש מעט הלזה בכלי כסף ושמן למאור.

בתור שמש־ראשי היה מסור בידו גם המפתח של אוהל “רחל אמנו” וגם שמה דאג על הסדר ועל הנקיון. –

בידי נכדיו, “האחים מונזון”, עוד נמצא לזכרון “המפתח הגדול”, מפתח־הסודי, מאהל רחל אמנו שמסר לאבי זקנם ר' משה מונטיפיורי ז"ל, וכמו כן החותם הזה:

הרבה כחות השקיע גם ר' אברהם יהודה ז"ל במקום ההיסטורי הזה, והרבה כסף פזר משלו לשמירת הבית ותקונו. המנורה התלויה שמה היא נדבתו, מעשה ידו.

בשנות המלחמה בהיותו נמצא במצב עגום ודחוק מאד, בא עשיר אמיריקאי והיה חפץ לקנות ממנו המפתח בעד סכום גדול. אבל רבי אברהם יהודה, למרות דחקו ולחצו, לא שמע לו ולא היה חפץ למכור המפתח הזה בעד כל הון.–

[מכתבו של דוד ששון]

עמ“י עש”ו. קרתא קדישא דירושלם. כ“ג אדר תר”ץ.

לכבוד ידי"ן החכם החוקר דורש בגנזי ירושלים, ודולה פנינים יקרות מתהום הנשיה

הרב ר' פנחס בן צבי גרייבסקי הי"ו. שלום וברכת ציון וירושלים!

ענג־רוחני נוחלים אנו מספריו ומחברותיו האוצרים בתוכם סגולות ארץ ישראל: תעודות, מסמכים, מכתבי אנשי־שם שלא נתפרסמו עדיין ולא ראו אור. וכבודו במרצו הגדול הולך ומציל אותם מכליון, ולולא הוא, מי יודע אם כבר היו זכר למו, והכל – בכחותיו העצמיות, באין עוזר ותומך, לצערנו כבר מרגישים אנו את ליאותו; כבר שמענו את אנחתו שהתפרצה מלבו: איכה אשא לבדי? רבי פנחס! אל יפול לבו עליו, ואל תרפינה ידיו, יתחזק, יתאמץ, ימשיך עבודתו, והתמיכה החומרית תבוא, בטח תבוא. והרי בזה תעודה חשובה, תעודה – הסטורית, בדבר הרעש הגדול שהיה בגליל בשנת תקצ“ז – לא תקפ”צ – שמצאתי בארכיויונו של מרן אבא הכ“מ כה”ר אהרן זצ“ל שנפטר ב' שבט תר”ץ. הראויה להתפרסם באחת מחוברותיו. הן מצד נושאה, הן מצד סגנונה והן מצד שמות הרבנים החתומים עליה. –

ושלום וברכת חג שמח וכשר מאת ידידו ואוהבו מכבדו ומוקירו הצעיר באלפי יהודה.

דוד ששון יליד ירושלים.

ר' אברהם יהודה ליב מונזון ז"ל

בתלבשתו התורכית בהיותו עובד ה“מפות” בשנות המלחמה במשרדו של ג’מל פחה על הר הצופים

קול הרעש הגדול

בהנ"ו.

מי גוי גדול זר“ח ישראל זר”ח מעליא, בנוי לתלפיות אתייא מבניא, כרם חמד כרם ה' צבאות כגפן פוריה, עם חכם ונבון עם גדול ורב, צדקה תרומם הגוי הגדול הזה, מחזה שדי יחזה, עושים מאהבה צדקה כשריין וקרא זה אל זה, צדקה בקהל רב. עיני העדה והיו למאורות, בהרו“ת בהרו”ת אור כשלמה כאור האבוקה, לא לאור האבוקה חמה מנרתקא, ויצא כברק וברקים רב. המה הגבורים עדת אבירים, מהדרים מן המהדרים, הגבירים החכמים הרמים שרים ונכבדים, פרנסים גזברים ואמר כלים קדש הלולים, ועל צבאם החכמים השלמים הדיינים המצויינים הרבנים המובהקים ואחריהם כל ישרי לב, וכל העוסקים עם הצבור לש“ש אשר אור נוגה עליהם בע”ת סאלוניק אתה ה' תשמרם יאירו כזוהר הרקיע, ואורח צדיקים כאור נוגה, וזרחה לכם שמש צדקה ומרפא, זר“ח רב כיר”א.

בראש אמי“ר צדק ושלום נשקו, יחדו ידובקו, שלמים מרובים כטל מאת ה' כרביבים, האמת והשלום נופך ספיר ויהלום שלום רב. ושפתי רננות שפתינו אתנו יוצאות חנונות. עד האלקי”ם יבא מקום לה' משכנות, בהר ה' תל שהכל פונים בו כל הגוים והלשונות, היא מצבת קבורת האיש גדול אדוני הארץ, העומד בפר“ץ גדול אדוננו ורב כח הוא הקדוש התנא האלק”י ר' עקיבא זיע“א וכ”ד תלמידיו. הן הן עדיו, גדול עצה ורב, ישבו ישרים בשובה ונחת, בתיהם שלום מפחד מלכים ימלוכו, שרים ישורו, מאריות גברו, ששים ושמחים בתוף וכנור יזמרו, חיים כולכם, למען ירבו ימיכם וימי בניכם גם עושר נלוה, לישרים נאוה, השקט ושלוה, עז וחדוה, כספם וזהבם אתם, צרורות בשמלותם, רכושם רב, גם בניהם עדי עד בנים חביבים, שלמים וכן רבים, צדיקים וטובים, הנחמדים מזהב ומפז רב, כיר"א.

הלא קול האר“ש אליכם אישים, קודש קדשים, לזכרון קא אתי לשנות את הידוע כמה מעלות טובות למקום הקדוש הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, רכס אלקים רבותיים מוכתר בנימוסו כתר תורה בעדי עדיים, מזוקק שבעתים, ויושביה עליה נקי כפים, וכל חכם לב חכמי ישראל בכף מאזנים, שומרי משמרת על כתף ים כנרת, את משמרת התורה, לעובדה ולשומרה, לילה כיום יאיר כחשכה כאורה. בשם כל ישראל עץ חיים היא למחזיקים בה צנה וסוחרה. ועובדה רבה עבודת הקדש בקדושה רבה, כולה כליל חלק אלו”ק ממעל, לה' תעלינה ודגלו עלי אהבה לגבוה סלקא, וזר לא יקרב אין יוצא ואין בא קליפת“ו זר”ק בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא, וירדפם עד חובה, כי אין לו חלק ונחלה עז“ה עזובה טרף בקלפי ומטיל לים בנוקבא דתהומא רבה, זו היא סיב”ה קנאה תעורר מדנים, חלאים רבים ונאמנים, בקנאו את קנאתי, הוא שטן הוא יצה"ר החליף את משכורתי, והנה עתה לקח את ברכתי, והשטן עומד המלמד חובה, לשון אש חושש להבה, הוא וכל גונדא דיליה דנפיש חיליה, שטנה נצח וגבר עמלק וירק את חניכיו, לפקוד על יעקב כדרכיו, והן בקדושיו לא יאמין ובמלאכיו, על כן באה עלינו צרות רבות מאליפות מרובבות, העם היושבים בה נשואי עין בת עמי לכפר על בני ישראל לכלה פשע ולהתם חטאה, יסורים ממרקים בעדת צדיקים, ועל כל עם הקהל יכפר הקרובים והרחוקים, וה' הפגיע ציר של פגעים, למי שיח למי פצעים, יסורים קשים ומרים שניים ושלשים.

ואחרון הכביד עברה וזעם וצרה, מוכה בלתי סרה, כי פרץ ה' פרץ היא גופא גזירה כי ביום ד“ך טבת קלא נפיק קול רעש גדול הרים נמסו מלפני ה' מלפני אדון כל הארץ פור התפוררה הארץ ותפול החומה בתים ועליות גולות עליות וגולות תחתיות, בתי כנסיות ובתי מדרשות, בנוים לתלפיות, ובאו בתחתיות אוי נא לה אמרה רקת משוד עניים מאנקת, הנה צעקת בני ישראל זעקת חלל על אלה אני בוכיה תאניה ואניה, בנפול עמה עם ה' אלה הנפילים היו בארץ רבים חללים הפילה, ועצומים כל הרוגיה כפתוריה ופרחיה, קשה סילוקן של בחורים, ואנו ואבלו פתחיה, טף ונשים כרעו ונפלו אבות על בנים בת אצל אמה בין רגליה, בתיהם קבריהם אבד ושבר בריחיה, על דא ודאי קא בכינא, איך היה לשמה כרגע קריה נאמנה, היתה מעי מפלה גל של אבנים, באו בנים עד משבר דין רישיה תביר ודין מוחא פציע לן יאות למבכי לן יאות למספד מספד תנים על חרבן בתינו, בתי כנסיות ובי מדרשא רבא דטבריא צווחינן ביא ביא עיני נגדה מאין הפוגות, וספדה הארץ משפחה ומשפחה מזדווגים זוגות זוגות, על אבדן אנשים צדיקים וחסידים רבים ונכבדים לולא ה' עזרתה לנו האל ישועתנו כי השקיף ממרום קדשו לטובה רחום בדין וישלח מלאך להציל לקוחים למות ולכל חכם לב פדות שלח כל הנמצא בבי מדרשא, ברוך אלדינו¹⁸ השם נפשנו בחיים לעושה נפלאות גדולות, כי נפל הבית ירדו במצולות, ויתן ה' ריוח והצלה לכל העם הנמצאים בבית ה' החפץ ה' בעלו”ת, וה' עזרונו לעמוד בפרץ בעד שארית הפלטה מוכים ומעונים רבים מכאובים חבלי יולדה, שוטטו בחוצות ע“פ השדה איש ידיו על חלציו כיולדה, רעבים גם צמאים צועקים ללחם איה אל נא נאבדה, ובחמלת ה' עלינו וה' עזרונו לתת לכל איש ואיש די מחסורו לפי העת והזמן לחם לפי הטף ולמכסה עתיק לכל מערומיהם והם ולבניהם ואהלי קדר לשבת שם אוהל בהם ורפואות תעלה כל המחלה, ונתאמצנו להוציא לאור כל המתים לזכותם לקבורה, שתקות אנוש והאיש משתה”ה לה ונתנו לקבורה, במקום צדיקים והם מחושקים, אך דא עקא כי כל האי צריכה רבה אין כסף נחשב וכל הכסף הניתן להוציא רבית אוכלת מאת אלי הארץ אלו דברים שאין להם שיעור ומאין יבא עזרנו, ונוספה נחלתנו נחלה מבוהלת, כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ הן כל יקר ראתה עינינו דבקו צערי“ם זה בזה מרעה אל רעה יצאנו, על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו כי דלונו מאד מאפס דמים להחיותם ברעב נפישי נפיחי כפן מדלית איסר ואנחנו לא נדע מה נעשה ומטה ידינו להמציא כסף אש”ם בנשך ובמרבית כי ידעי כ“ע כי עול החובות עלו על צווארנו לאלפים ולמאות סך רב ועצום ומאין יבוא עזרינו לצאת ידי חובותנו ולהחיות עם רב מישראל כל אלמנה ויתום המה בוכים איש פתח אהלה הבה לנו לחם ונחיה ולא נמות, ועינינו רואות וכלות ואין לאל ידינו להודיע כדבעי למעבד ומתוך צרה נזרקה מפי חבורה לשלוח לפניהם איש גדולי הקדש ציר אמונים, ברוך מבנים והוא כהן לעל עליון הרב המובהק ואח לברק ארי שבחבורת זר”ק כמהר“ר חיים שמואל הכהן נר”ו הוא ההולך לקראת מלכי ישראל ונגש הכהן ודבר את דברי הבצורות אשכלות מרורות אשר עבר על נפשנו ציר הצירים שתו העם מי המרים, ומי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב הלוך ילך לאור באור החיים, פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר את כל התלאה אשר מצאתנו, והיה כשומעכם קול צוחה קול המולה אשר עבר על נפשנו את קובעת כוס התרעלה יתמלאו רחמים על העיר ועל העזרות יסוד המעלה, ואת העם היושב עליה עם ה' בחר לנחלה לו, וכל איש ישראל ויבז בעיניו את הזהב ואת הכסף משום חיבת הארץ להכין אותה ולסעדה בל תמוט עולם ועד, שם יתנו צדקות ה' על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת להקים סוכת דוד הנופלת זו מחנה שכינה והן מחזיק בידה להכין אותה ולסעדה, הם מגישים אליה מנחת מרחשת, זהב וכסף ונחשת, משום חיותא רבנן ותלמידהון לבנות ולנטוע משכנות לאביר יעקב.

בי כנישתא רבתי דטבריא כי היא היתה למופת ולאות מקדש מעט בכל ערי הקדש, והן היום שמם מקדשנו ביתי בית תפלה היה לחרבה, ואתם הרי ישראל אליכם המצוה הזאת להכין אותה ולסעדה להחזיר העטרה ליושנה כאשר בראשונה, שימו לבכם לחילה לעשות חדשה בארץ כדי חיי נפש נפשות חסידיו ולחזק בריחי שעריה את עמודיה ואת אדניה וכל מחמדיה שם יתנו צדקות נדבה גדולה לבד מנדריהם ונדבותם תמידים כסדרן ומוספים כהלכתן מנה אחת אפים בתוספת מרובה מנה ואמתים, וידעי כ“ע כי כל הניתן לימים ראשונים מאפס ותהו נחשבו לפום צערא בימים הרעים האלה אין כסף נחשב, ומה יתן ומה יוסיף כל הקבוע מאז ומקדם אין קצ”ב נחשב למאומה, וכ“ש וק”ו בעידן עקתא כי עת צרה היא וידל ישראל עד מאד וצריכה רבה להעמיד ארץ ומפואה, פן תהיה שממה, וחובה על עם הקדש השרידים אשר ה' קורא להיות עושים צדקה בארץ לכונן את בית חיינו איש לפי מהללו אחד האיש ואחד האשה הקטנים עם הגדולים ונתנו איש כופר נפשו לה' והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, ואלדים משמים משלם על יתר אורכא בחיים שנות עולמים, יכול על מגן להם ולבניהם עד עולם כנפשם חרמה ונפשות אביונים החותמים פעה“ק טבריא תובב”א בחד טבת הת"ר ליצירה, כאן שנה ואשא אתכם על כנפי נ’ש’ר’י’ם לפ"ק, ברב עז ושלום.

הצעיר חיים נסים אבואלעפיה ס“ט     הצעיר רפאל מאמאן ס”ט     הצעיר אהרון אלחדיף ס“ט     הצעיר שלמה אלפאסי ס”ט     הצעיר אברהם העזרוני ס“ט     הצעיר יעקב אבואלעפיה ס”ט     הצעיר יהודה נחמד ס"ט

־־־־־־־־־־־־־־־־

מעל התמונה הגדולה של ד“ר אלברט כהן¹⁹ בביה”ח שרי בית רוטהשילד (כעת הדסה) רשום:

אלי הררי יה הרימות בצדק פעמיך

בקנאה כהן עליון בנפש זכה תמימה

רצית החרבות למען ראות שלום אחיך

הרחקת נדוד לבוא אל הקדש פנימה

מכירך יהי ברוך, אוהב על אחיו כבנים

יכירו אחיך מראה כהן פנים אל פנים.

חתום: מנדיל בר"י שטרן.

[מכתב מי. צ. רמון]

ב“ה כ' אדר, תר”ץ, ירושלים עה“ק תובב”א

לכבוד הרב החכם המו"ל קובץ נדחים “זכרון לחובבים הראשונים” רבי פנחס גרייבסקי שלום רב!

היות שאני כאן בירושלים ומתעכב במלון של “ארץ ישראל” והגיעה השמועה על מות הלורד בלפור, כתבתי את השירים הללו, ובודאי יקבע מעלת כבודו בחוברת של זכרון לחובבים ראשונים מדור מיוחד ע"ד זכרון הלורד בלפור, וימצא אולי²⁰ חפץ בשירים הללו.

והנני חותם בכבוד היקר י. צ. רמון

יוסף צבי רמון: אֵבל השר לורד בַּלְפוֹר

א.

שערי ירושלים

עטויי אבל,

משכנות ציון

שחרו בלילה,

כי נפל שר ורוזן

גדול ליהודים,

שליט ומושל

בממלכת בריטניה,

אשר אהב, חבב

שם ישראל למאד,

חמד ראות בנוהו

על אדמות מולדתו,

הרם נס ציון

מעלה, מעלה, מעלה,

מעל לדגלי כל לאום,

תחת שמש קֶדֶם

על בירת ירושלים.

ב.

הגירו בחירי עם

דמעת כאב נאמנה,

מי יכיל העצב,

יוכל שאת אותו.

מעת נגרה תפארת

על שערי בריטניה,

כי הרו נבוניה

שם אהבת ישראל,

הביעו רחשי לב

בספרות מאד משובחת,

בנאומים מצוינים,

בהגיגי כל לב ישר, –

לא נגרה תפארת

כבימי לורד בלפור,

כי לא קם כמותו

אוהב את ישראל,

בין משכילי כל עם,

בין טובים ומצוינים,

אשר בכל הדורות.

ג.

מלאום ללאום יצא חוק,

אשר יסד שר רב־פעלים,

לאהוב את עם ישורון

אשר שם לו בדברי הימים.

נחל תורה מפי אל,

עטרתו לו נאוה מקדם.

כרעו לאומים לפני עם עתיק,

אשר תעודתו קֹדש משכבר,

ליסד אגודתו עלי אדמות,

בז לנדודים בתקותו לאלוהים

לא בגד, לא כחש בשמו.

עתה יאיר לפניו שמש,

מצוא מרפא וחסות בכנפי מולדת.

מיום אל יום יאמץ, יגבר,

עדי ינחל חזון־תפארת כמקדם.

ירושלים, תר"ץ

יוסף צבי רמון: משירי הישוב (ערי ארץ־ישראל)

א. ירושלים.

אין כירושלים לתהלה,

ולקֹדש – מי יִתְעָרָב.

מוריה אור – פלא אל!

חִפָּה אותה פז,

אשר רָדָה מֶלֶך

מנחל כנורו הרב.

יפה־נוף ותהלה,

קרית מלך רב!

אַתְּ טל נחומים

לי, כָל־עֵת חֲיוֹתִי.

ב. יפו.

יָפוֹ משוש־לב

לכל נברא בצלם,

ולישראל משנה־שמחה.

יסדו אותה גבורים

לעת שאיפה טהורה

בנות ציון ועריה.

זרח צדק על אהלם,

שמש עלי חֶלדם;

ויבנו עיר־החוף,

אשר שם לה מעולם,

והיא תהלה עדי־נצחים.

ג. חיפה

הצצתי מחדרי בבקר,

ואראה הדר הכרמל

מלבד ביפיו אין־קץ,

והים נמשך מלמטה

כרשת־פז ונגֹהות,

ואתמה על המראה,

ואומר אל לבי,

אין כיפי המולדת.

טוב לאשר יגנוז

שעת־אושר לנצחים.

ד. טבריה.

בת מלכה השתרעה

על הררי הכנרת,

סות משיה הבריקה

על מרחבי ים.

מי ומה את,

כי יפית כה,

גם מלאת עדנים?

זרחתי בטבור הארץ,

בעיר טבריה המעטירה

וישָפך עלי אושר

מקדמי ימים רבים,

על־כן רב הודי.

ה. צפת

שמש תפארת נגהה

על צפת הבירה,

בן המקובלים היא,

נושאת סוד בחֻבָּה.

תורת אל נתפרשה

בזהרי חמודות הפרד"ס,

יסדה בר יוחאי,

בִּססה האר"י הקדוש.

על הררי צפת

ובתוך עמקיה הרבים,

חִפשו בינה בנסתרות

קהל ענוים וחסידים,

גם התפללו בהתבודדם

לפני צורם קונם.

והשמש תשפוך פאר

על אנשי המעלה,

חזות פניהם תעיד,

כי רב רצון אל

פדות עמו במהרה.

הר הזיתים

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

ירושלים הרים סביב לה ואחד מהם היותר מענין והיותר קרוב לה, ממעל לעמק יהושפט, הוא: “הר הזיתים”. בנחמיה יכונה בשם “ההר” סתם. במלכים: “ההר אשר מקדם לעיר”. ועל כי עבדו עליו עבודה זרה בימי מנשה מלך ישראל נהפך להר המשחית (מלכים ב).

בלשון המשנה נקרא “הר המשחה”. על שם השמן מהזיתים שגדלו עליו בימים הקדמונים.

האח רוזינברג בספרו “אוצר השמות” מספר לנו כי בימי הבית השני היה בעמק שבין ההר הזה ובין נחל קדרון גן זיתים מפואר מאד הנקרא בשם “גת־שמנא”, כי שם היתה גת אשר דרכו בה זיתים, גם היה שם בימים ההם כפר קטן הנקרא בשם “בית פגי” ונזכר בתלמוד מנחות צ"ה.

בפי הערבים שכני הארץ, נקרא ההר הזה ג’בל א־טור, על שם הכפר הקטן העומד על ראש ההר הזה. ההמון היהודי יקרא לכפר הזה “טור מלכא” שמה נמצאים עצי זית עתיקים מאד.

ההר הזה גבוה מכל ההרים אשר בסביבות ירושלים, גבהו מעל פני ים התיכון 830 מ‘, ומעל הר המוריה 60 מ’, לצפונו הר הצופים, בט“ו באב תרע”ח הונח על הר הצופים היסוד לבנין האוניברסיטה העברית.

בימי הבית היה ההר הזה, ביחוד חלקו אשר ממול מקום המקדש, נשמר מכל טומאה. כי עליו שרפו את הפרה האדומה. וגשר של עץ חבר אותו עם הר המוריה, וגם שליש מעפרה היה טמון בו, – ממנו היו משיאין משואות להודיע לכל הגולה את יום קידוש החודש.

ההר הזה היה לפנים תפארת גאון ההרים, כאבן נזר התנוסס על אדמת הקודש ותרועת מלך ונביא בו.

“ודוד עולה במעלה הזיתים ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה לאלהים”.

פרידריך השלישי בנסיעתו בשנת 1869 לחנכת תעלת ה“סועץ” בקר את ירושלם עיר קדשנו. ובעמדו על הר הזיתים התרגש מאד ברגשי־נעם ורגשי־קודש ממראה עיניו; מראה עמק יהושפט וים המלח; נחל קדרון וערבות הירדן, ביחוד מראה שקיעת החמה אשר ראה מעל הר הזיתים, וזריחת השמש באפק השמים היה נהדר ונפלא!

אז – אומר הוא בספר מסעו – חשתי את כל מתק יפי מליצת כתבי הקודש בכל הודה והדרה.

וכעת הוא הר אבל. אבלים הלכו בו; מקום הקברות לבני ישראל, מורדות החלק של ההר הזה מכוסים כלם בתי קברות של יהודים, מלפני כארבע מאות שנה החלו אחינו הספרדים, וזמן רב אחרי כן האשכנזים, לקבור את מתיהם במקום הזה.

מי היו הראשונים שנטמנו במקום הזה? אינם ידועים לנו כלל. וגם מהמאות האחרונות נשכחו ונמחקו מספר המתים, אין לנו זכרונות קדומים ואין לנו כלום, ברם זכור לטוב בעל “חלקת מחוקק” ר' אריה ליב בריסק ז"ל שהקדיש עתו ועטו להעתיק שרידי נוסחאות המצבות העתיקות שחומר רב ספון בהם לתולדות ישוב עיר קדשנו, הקשורה הרבה באשיות של אותם החלוצים והבונים הראשונים. לדאבון נפל חלל מרעב, בשנות המלחמה, ולא הספיק לגמור את עבודתו הענקית.

גם פה במקום הזה אין אחדות בין העדות. חלקה חלקה לבדה, עדה עדה לבדה הספרדים לחוד והאשכנזים לחוד. וגם ביניהם בעצמם מחולקים המה ונפרדים – כולל כולל לעצמו. כולל וגבאיו, כולל ושמשיו, גם פה הוא עולם המסחר עולם של משא ומתן, עולם החיים. –

מקום הקברות בכלל עזוב ושמם, ועושה אותו הרושם העגום והעצוב של “החרבה”, הרכוש הצבורי היחידי בעיר העתיקה. –

החלקים הטובים שבו, נמצאים בידי הנכרים – כמו כל חלקה טובה וכל מקומות ההיסטוריים בירושלים פנימה וחוצה לה – מערת “קברי הנביאים” או “קברי חגי זכריה ומלאכי” ומערת חולדה הנביאה (?) נמצאים הכל בידיהם. מנזרים שונים נבנו עליו עוד במאות הראשונות לספירתם. והולכים ונבנים בנינים מפוארים עם גנות ופרדסים. גם המושלמים בנו עליו בתי מסגד וגם להם בנינים נהדרים שמה. ואנו, אנו… קוברים שם את מתינו.

החילים היהודים גבורי הצבא הבריטי, שנפלו חלל בכבוש הארץ מנוחתם כבוד על “הר הצופים”, בחלקה מיוחדת להם. (עיין “אבני זכרון” חוברת ששית מספר האבן 982)

הערה מאת הר' נפתלי ברוך, יליד בן יליד הארץ:

“החלקה היותר קדומה מקברים עתיקים בהר הזתים נמצאת ביד עדת הספרדים מפני שעד לפני מאה שנים, היו האשכנזים והספרדים קוברים את מתיהם בבית הקברות אחד, כמו שאנו רואים עד היום קברי אשכנזים בין קברות הספרדים. וגם קבר ר' יאודה החסיד ז”ל שיסד את הביכ"נ הנקרא על שמו חורבת ר' יאודה החסיד. הוא נמצא בחלקת הספרדים וכאלה רבים. וכן אנחנו מוצאים קברי אשכנזים אצל קבר ר' זכריה הנביא. ובהיות שמשרת החכם באשי היה תמיד בזמן התורקים ניתן מצד השולטאן להספרדים, שהם היו הרוב בארץ מפני זה היה תחת השגחת יד הספרדים גם הבית הקברות, שהיה עליו פירמאן אחד מהסולטאן מקוסטא. בחלקת הספרדים, נמצאים המערות העתיקות של קברי הכהנים לבית חַזִיר קבר זכריה הנביא, וכו', וגם המערה הנקראת מערת יהושפט. אצל יד אבשלום בשיפולי ההר.

מערת חגי זכריה ומלאכי הגם שהיא ביד הרוסים, בכל זאת אין רשות להרוסים לסגור את הדלת של השדה אשר בה נמצאת המערה. כי אם צריך שתהיה פתוחה. והכניסה חפשית לכל איש אשר ירצה לבא אל המערה. כפי פקודה מקוסטאנטינופול שיצאה מאת הממשלה הטורקית, כשקנו הרוסים את השדה אשר בה המערה, ועוד מערה אחת גדולה נמצאת בהר הזיתים אשר בה קבורים כמעט רוב החסידים הגאונים והרבנים של הספרדים עד לפני קרוב למאה שנים".

[י. צ. רמון: משירי הישוב (מושבות יהודה)]

ב“ה. כ”ה אדר, זכרון יעקב ת"ו.

לכבוד הרב החכם המופלג וכו' כש“ת ר' פנחס גרייבסקי הי”ו שלום רב!

אני שולח מן הדרך לצפת את השירים ע"ד מושבות יהודה, והנני חותם בכבוד וברכה י. צ. רמון

משירי הישוב (מושבות יהודה)

א. פתח תקוה

פתח תקוה אם למושבות

זורחת כשמש בהִלה

בִּוְרָדים ונגהות,

מה יפיפית עלי חלד,

שושנת־חיים,

חבצלת פאר?!

גנים, כרמים ופרדסים

נרתחים כזהב אוצרות,

מאירים את העינים,

מעלים ריח ניחוח.

בשדות יהל רז,

ועל בתים שפוך זיו

קרן בה לתורה

ותעודה מימים ימימה.

אָהבו בניה דרור,

שאוף שמש ואור,

נצח ישראל לא ישקר

לבונים את ארץ־המולדת.

ב. ראשון לציון.

ראשון לציון הנה הנם,

נקובת שם מושבתם היקרה.

כְצֵל אַלונים רַבוּ בתוכה,

גבהו, חסנו, מלְאו קומה.

מה נאוה פאר לגבורים,

אשר ידרשו מזור לציון.

יחרשו ארץ, ישדדו עמקיה

כל תלם ותלם לְמַעֲנִיתוֹ

שמש גבהה, מלאת תפארה

על ארץ צבי וַעֲדָנִים, –

תזרח בהִלה כל הימים,

וירח יאהיל עד בלי די.

ג. רחובות.

בצאת שמש מארמנות שחר,

תזהיר כפלים אדמת רחובות,

על כן ייפו כה חולותיה,

גדושה היא שמש וזוהר־חדוה,

הזהירי, מושבתי, אראה ביפיך

בנזול עליך חמדת שחקים,

כשמך ברכתך, הרחיב לנו אל,

ופרינו בארץ, ורבינו עד בלי די.

ד. חדרה

חדרה שתולת יערים.

נותנת ריח דבש,

פרדסי זהב יאירו

כְרִמְשי אוּר בימים.

מתוך זיו שמש,

יחלים כל לבב;

יעוף כרוב־צחוק

על עָרֵב שמים.

ואני אהבתי מכל

את מושב חדרה,

לעבור בה רבות

ולחזות בהוד יקרה,

למען טעום דבשה

בהרת זיו הימים.

ה. זכרון יעקב.

התקדשתי, הטֶהָרתי כשרפי מעלה,

ואמצא חקר הגיון,

כי טובה את, נערצה

מושבתי זכרון יעקב,

וכל הוד הגליל נגר

עליך בכך פלאיו

את מחרישה ככלה נסוכה,

כי שוקט חִנך,

ואוהב מחמאות זוהר וזיו:

אף אני אביתי

לצחוק כגליל במלוא פי,

ואתאפק, כי בושתי…

חתימה.

כהקר בור מימיה

כן אָקֵר תורתי,

ללמוד דעת ואמת

לכל קהל ישורון.

בנו ארץ מולדת,

אל תחמיצו שעה,

כי טובים וישרים

התעסקו בישוב הארץ.

ראו ראשית לה

בכל מיטב כחות,

ולא מנעו טורח

מעל נפשם הנדיבה.

שמש ציון תתנוסס

עליהם להוד ותפארה,

והמה עוסקים בחבה

בבנין ארץ־המולדת.

אל תפנו לבטלה,

הסיחו דעת מכל,

למלא תורה ותעודה

יָסדו חובבי צִיון.

יוסף צבי רמון: משירי הישוב (מושבות הגליל)

א. יבנאל.

יבנאל אומרת,

אל יבנה ארץ.

כי כן שמוני קן

בעלי תפארת,

להנות מזיו החיים

בארץ צבי.

כובד תשואות ליבנאל

בגבור שמש יום,

מעשי מרכבה

שם יזרחו, –

פלא לעין נבונים.

ב. ראש פנה.

הוד זורח

על כל אפסים

בראש פנה,

בן חמודות

במולדתי הרחבה.

עטרוה סלעים

כִּיְעֵלֵי שדה,

קרני זוהר

לכולם כצביים,

והיא חולמה

חלום רב־נגהות

לעֵדר גדול

אשר לא יזנח

ישוב ירעה

על רחבי מולדת

כלפני עת רבה.

ג. אילת השחר

הראיתם אילת השחר

בְצַעֲדַהּ עַל נָוָה.

אז תמה יעמוד

קן־מושב,

יצפה למלכה הנאוה,

אשר תרד מֵרוֹם,

לברכו בנדבה.

חֳיֵה קִנִּי,

היה ברוך,

הלא תכיר

ההדסה,

אשר תֹאהב ישורון,

תפלל על תְּחִיָתוֹ

בגבול הקדשים סלה.

תר"ץ

[לכבוד הרב המופלא סופר ומזכיר נשכחות]

עמ“י עש”ו, יפו ת“ו, יום טו”ב לחודש אדר, תר“ץ לפק”.

לכבוד הרב המופלא סופר ומזכיר נשכחות מר פנחס בן צבי גרייבסקי הי“ו בדבר חברת גחש”א (גומלי חסדים של אמת) לעדת האשכנזים ביפו – נוסדה בחדש טבת תרמ“ז. והראשון שטפלו בו בכבוד האחרון היה ר' אלטר קלינגר מירושלים, שנפטר י”ט טבת, וכל עדת האשכנזים ביפו לווהו לבית עולמו.

בדבר העתקת המצבות העתיקות מבית עלמין הישן לעדת הספרדים והמערבים ביפו. וכן העתק הפרטי כלים מפנקס חברת גחש"א מהתקופה הראשונה – נשתדל בזה, בעזר השם.

בכבוד רב יוסף כהן

ספר הברית.

חלק מיוחד נקדיש בספרנו “מגנזי ירושלים” לרשימת הנמולים בירושלים.

המוהלים מתבקשים בזה להמציא לנו הרשימות מהנמולים על ידם, ביחוד חשוב לנו פנקסי הנמולים מהתקופה הראשונה. –

יעקב רמון: מנבכי הלב

לאחי המשורר י. צ. רמון

קרבן הישוב העברי בא"י.

א.

הגידה לי אחי: משום מה כל הלילה התאנחת עמוקות. האומנם כה עזים יסוריך ואנו לא ידענו? עד אשמורת הבקר שמעתי את הולם־פעמיך על פני הרצפה הקרה ולא נתתי גם אני תנומה לעפעפי…

זכורני, שם בצפת עיר המקובלים, מה נתכוץ בי לבי מכאב, בראותי מעונך הדל, במחסן רעוע מתחת למדרגות, במקום אשר לא יגיע אליו קו־אור לעד… על גבי ספה שבורה, על הקרשים ישנת, בלי כר לראשך ושמיכה לכסות גופך המעונה. ובדמי־הלילות ישבת ליד ארגז ששמש לך שלחן וכתבת יצירות רוחך הנעלות אשר בני האדם יתמוגגו עליהן… וזולתי הספה והארגז לא מצאתי כל, מלבד חבילת ניר כתיבה מפוזרת ועשר מעטפות עלובות… לאור נר חלב רועד ומטפטף חשבת את נימי לבך השבור והרצוץ…

יומם ישבת בבית־הכנסת של האר"י והגית בתורה. גם בימי הזוועה לא עזבתו. לפניך עברו פראי־אנוש ובידיהם פגיונים מגואלים בדם קדושים וטהורים. ודמעותיך חרש נגָרו על דפי התלמוד הנשגבים. ומה כי רעבת ללחם – איש לא ידע והרגיש. לא הרהרת גם אחרי זה, כי ככה יסבול פיטן עברי אומלל עלי אדמות…

אחי למה תדמע! בי נשבעתי, לאור העששית נוצצו לי דמעותיך. הוי שנת 1922 – – מה חפץ הגורל האכזר. מה רצו בני בליעל. מדוע הרסו חייך, מדוע אמללו אותך והן אתה לא עשית רע מימיך לכל אדם ולבך רחש תמיד אהבה לכל מי שנברא בצלם אלקים – – –

מדי אראה אותך אחי, אין בי כח להבליג על היסורים, מדוע כה בוכה היתמות מעל רשמי־פניך, האומנם על אשר העם שכחך. דומם תשא מכאובך, כאילו לא חלה ולא הרגיש את המכאובים הגדולים שהנך נושא בחובך – – – –

ב.

שנת 1922. ולמה אזכיר נשכחות, אמרתי נשכחות ומדוע שכחו כה מהר… בלילה כי אשמע אנחותיך, אדע נאמנה כי רק אתה היחיד לא תשכח את אשר עוללו לך בני־אדם.

יצאת בבקר מפתח־תקוה ריח הפרדסים שכר אותך. אהבת לכת בשבילי ארצנו עם עלות־השחר. נעם לך אויר ההרים הצח, מראה החזון מסביב לטוהר הרקיעים. ועל יד פרדסו של גולדברג נפלת לקרבן. שלשה רוצחים ערבים קמו עליך ויאמרו לכלותך מתחת שמי ה'. אך שריקת מכוניה הפריעה את זממם. חסמו את פיך בקרעי בגדיך והספיקו לאמלל אותך עד עולם – – – שללו ממך באכזריות נוראה את גבריותך – – – וכשבאת אל הירקון כלך שוטף דם, התנפלת לתהומות הירקון ואמרת לצלול. אך המים הקרים הקפיאו את הדם והוקל לך במעט… ותתעורר בך אמונתך: “אלהים, מה עשיתי, האומנם אאבד את עצמי לדעת והן מידך באתני כל זאת… עוד יש לי שני ילדים קטנים… למענם עלי לחיות ולסבול – – –” לחיות ולסבול, כך גזר! יצאת מהירקון כל עוד הנשמה בקרבך, ללכת בדרך־היסורים הגדולה. פגשה בך עגלת החלבנים מפתח תקוה והעלוך חולה־אומלל לבית־החולים בתל־אביב. כה רצה הגורל בשנת 1922. ולמה ספרתי לך זאת אחי, לשם מה, הן אתה זוכר זאת היטב, ביסוריך נוכחתי! אבל אמרתי, אעלה זאת על הניר, אולי חבריך מאתמול, ידידיך ומכריך מאז, יעשו את חשבון הנפש ויוכיחו עד כמה גדול חטאם כלפיך אתה מוכה הגורל – – –

ג.

סלח לי אחי, כי אגלה בשער בת רבים מכאובך, צר לי כי אעיב את שמך ואבכהו לעין השמש. אבל התבל כה עכורה. פס הרגש האנושי מלב אדם. ואני במה ארפא שברך. לא פעם שחת לפני במרירות: “אילו רחמו עלי, אפשר היה להובילני לוינה או גם כאן לבית־חולים, שיעשה דבר מה כדי להקל עלי את יסורי הבלתי אנושיים שאין בכח אנוש להתגבר עליהם…”

בן 42 שנה. לא ראית נחת בחייך. כה תתעצב על לבך: "עד עתה נדדתי בארץ רעבתי רבות. עתה עיפתי. אין בי כח עוד. לא דאגו לי. הנני זקוק למנוחה… לא אוכל נדוד יותר… אם אל מִנָה לי לחיות עוד שנים מספר, מדוע כה אסבול?… הן אינני כבר אדם ככל האדם עלי אדמות, יסורי מונעים מאתי לבא בחברה ולהרויח את לחמי – – – ועד מתי עוד אסבול גם יסורים־גופניים ויסורי־רעב – – –

עד מתי? – למה תשאלני אחי, למה תכאיב נשמתי. אולי עוד יקשיבו לשירתך הנוגה המזעזעת גם לבות־אבן, שהוא כעין ודוי:

    "אם יאבד זה לבי בדממה

    מי ייבך למתי?…

    אם אגיע לעין רואים בשוק

    מי יספוד לנפשי?…"

ד.

אחי שאלתני מתי תתעורר אגודת הסופרים לעשות דבר מה בשבילך. ישנן כל כך הרבה הוצאות ספרים עבריות ולכנוס יצירתך לא עשו מאומה. חטאך גדול מנשא, נולדת על ברכי האמונה והאלקים־אור, בשירתך… אילו היית משורר כמותם, משורר החקויים לרוח לא לנו ותרבויות זרות, כי אז שפרה מנת חלקך. אוי לך כי נולדת על ברכי־הדת ודבר האלקים יוקד בלבך… 20 שנות יצירה, עברו עליך. בודד הנך בחיי־יצירתך, המשורר הדתי היחידי, גלמוד ועזוב מאד. כל אלה הצעירים אשר ידעו לשיר על אפולו, הומירוס ועד הונולולו, כבר זכו לכנוס יצירותיהם ואתה, משום ששאבת דבריך מגנזי הפלא של עמך, ממקור הנצח של נשמת־האומה, לא זכית לכך… הוי, עוונך גדול מנשא… צר לי עד מאד.

שוב נסעת לצפת עיר המקובלים. שוב תכתוב יצירותיך על אותו ארגז. שוב תישן על הספה הקשה, בלי כסות לעורך, בלי כר לראשך, במחסן הרעוע מתחת למדרגות, במקום שלא יגיע אליו לעד גם קו־אור אחד… והחיים זורמים כרגיל ואת כאבך אין איש יודע. הוי למה עוד תכתוב משורר אומלל את יצירותיך האנושיות־הנצחיות, רבון כל העולמים, לָמָה? – – – בשביל מי? – – – מדוע תבזבז את שארית אונך לאור נר החלב המטפטף והדועך! – – –

תל־אביב. כ“ג אדר תר”ץ

––––––––

לבי לבי על המשורר הנשגב, מר הנפש; עזוב, גלמוד, בודד כערער בערבה! לבי לבי על מצבו העגום. – אבל אשמים אנחנו על אחינו זה, אחינו, הוי אחינו!

המו"ל.

קדיש בלשון ערבית על קלף צבי.

לכבוד הרב ר' פנחס בן צבי בעל “מגנזי ירושלם”. בחפשי בין הכתבים העתיקים של אבי־זקני מרי יחיה אבן שלום ראה זה מצאתי: “קדיש דרבנן בלשון ערבית” כתוב על קלף צבי. ואני מוסר זה לרשותו, המצפה לישועת ישראל בארץ ישראל

סעדיה מדמוני הלוי.

יִתְכַּבַד וְיִתְקַדַּס אִסִם אִלְרַב. פִי הַאדִֹי אִלְדִנְיָיא כַֹלַק מִתִֹל פִכְּרַהוּ. וַיִסַלְטֵן סוּלְטַנהו וַיִנְבַת פִרְקַאנַהו. וַיִקַרֵב מַשִׁיחַ תַּבַעְהוּ. פִי חַיַאתְכּוּן וַפִי אִיַאמְכּוֹן וַפִי חַיָאתּ כִּל בֵית יִשְׂרָאֵל. וַבִּחַיַאת סַיִדֻנָא אַלְמֻעַלִם מוּסא אִבְן אל מימוּן פִי אִלְעַגַֹלֵי וַפִי וַקְת קַרִיב וַקוּלוּ אַמִן. יִכּוּן אִסִם אִלְרַב מִבַארָךְ לִלְדִנְיָא וַלִדִנְיֵת אִלְדַנַאיָא יִתְבַארַךְ וַיִתְסַבַּח וַיִפְתַכַֹר וַיִתְעַלַא וַיִרְתִפֵע וַיִנְשִכֵּר וַיִתְמַגָֹד וַיִתְהַלָּל אִסְמַהוּ אִלְמִקַדַּס מִבַארָךְ הוּא לַפוֹק מִן גַֹמִיע בַרְכֵּי וַגִֹנַא וַתַסְבִיח וָתַסְלִיָא דַאִימָן פִי אִלְדִינְיַא וַקוּלוּ אַמֵן:

עַלָא יִשְֹרָאֵל וַעַלָא רַבָּנִים תַבַעְהֹם וַעַלָה תַלַאמִידְהֹם וַעַלָא תַלַאמִיד תַלַאמִידְהם אִלַזִי בִשְתִגְ’לוֹ פִי אִלְתוֹרָה אִלְמַקַדַסֵי אִלַזִי פִי הַאדִי אִלְדִינְיֵ וַאִלַזִי פִי גַ’מִיע אַרִץ' וַאַרִץ‘. יִכּוּן לַנַא וַלַהֹם. שַׁפְקָא וַפַצִ’ל וַרַחְמֵי מִן קִדָאם אַב אִלְסַמַא. וַאִלְאַרְץ’ וַקוּלוּ אַמֵן.

יִכּוֹן סַלַאם כְּתִיר מִן אִלְסַמַא. חַיָאת וַשַׁבַע וַפַרַג' וַתַסְלָיַא וַתַכְלִיץ וַשִׁפָא וַפִכַּאךְ סַמַאָח ותַכַפְיִר ווַסַעְא וַכַלַאץ לַנַא וַלַגַ’מִיע אַמַּתְהוּ יִשְרָאֵל וַקוּלוּ אָמֵן:

צַאנֵע סַלַאם פִי סַמַאוַאתוּ הוּא יַעְמֵל סַלַאם עַלֵינָא וַעָלַא גַ’מִיעַ אִמַּתְהוּ יִשְרַאֵל וַקוּלוּ אָמֵן:

[דבר המו"ל]

עמלתי, יגעתי, אספתי, ופרסמתי; זרעתי ולא קצרתי. – – – – הקהל הנכבד משלם ב“מליצות, בתהלות ותשבחות”. מיני־מטבעות שאינן עוברות בשוק.

המשורר אומר:

אל תרבו לפזר לי תהלות

במליצות נשגבות ומשלים –

כי מה־זה פזרון במלות

במקום שם קמצנות בשקלים?!

––––––––

יצאה בת קול ואמרה: טוב לי שקל אחד מאלפי תהלות ותשבחות!

מקדש לכבוד אחד מבני ציון היקרים

יליד בן יליד ציון וירושלם

אבגינוס בן אבגינוס

הבנקיר מר יעקב ב"ר חיים אהרן ולירו ז"ל

נלב“ע ט”ז אלול תרפ"ח

רובע היהודים.

שתי “כפות העופרת”: אלחרם אלשריף וקבר הנוצרי, משכו אליהן את בעלי שתי האמונות, המושלמים והנוצרים, וסביבות שני הבנינים האלה, העומדים בשני קצות העיר: האחד מזרחה־נגבה והשני מערבה־צפונה, התקבצו והתלקטו מעריציהם ומקדישיהם.

חצי העיר מזרחה, מכל עברי “החרם”, הוא מושב המושלמים, והחצי העיר מערבה מכל עברי “הקבר” – נחלת הנוצרים לכתותיהם ופלגותיהם. ורק חלק קטן, רק רחוב אחד, הרחוק משני אלה יחד, יחדו לבני ישראל לפנים, הוא רחוב היהודים אשר בקצה העיר מערבה־נגבה, בין נחלת המושלמים ובין נחלת הנוצרים הארמנים. (מר דוד ילין במאמרו “ירושלים לפני ארבע מאות שנה”).

רובע היהודים מתחיל מצד אחד, מקצה מנזר הארמנים (דיר אל ארמן) ממקום “חצר הכולל” מלפנים, ומשתרע לצד מזרח עד לרחוב היהודים העיקרי.

השכילה עדת האשכנזים להרחיב את משכנה הלאה מרחוב היהודים לצד מערב במעלה הר ציון ברובע הארמנים, כי הם בהיותם גם כן גרים בארץ, לא הציקו ליהודים שכניהם, והיו זמנים שגם כסף לוו היהודים מאת ראש כנסית הארמנים על שטרי חוב, כתובים בכתב עברי. (לונץ בזכרונותיו).

ומצד שני מתחיל הרובע מחומת העיר הדרומית ממורד “שערי ציון” ולפנים.

מעניין: השער הזה נקרא אז, באותה התקופה, בפי המושלמים בשם “באב חארת אל יהוד” – שער רחוב היהודים.

מאורעות נוראים עברו על הרובע הזה, וצרות ותלאות שונות סבלו אחינו הגרים בו מאת הישמעאלים: שרפו, הרגו, רצחו וגם ירשו, שדדו המקום והרכוש, הלא הם כתובים בדם ובדמע על ספר דברי הימים לירושלים.

הרמב“ן ז”ל, בשנת חמשת אלפים ועשרים ושבע, כונן בו בית הכנסת הגדול לתורה ולתפלה ועל ידו התרכז הישוב, ובשנת הרמ"ה למספר בני ישראל (1482) כשעלה ירושלימה הרב מברטנורה להתישב בה, מצא אז בירושלים שבעים משפחות – מלבד אלמנות זקנות במספר רב – וכולן ישבו ברחוב אחד הוא הרובע היהודי “חרת אל יהוד”.

במכתבו אשר כתב לאביו מירושלים בשנת הרמ“ה, לפני כארבע מאות ושלשים ושמונה שנים, בדברו על בית הכנסת של הרמב”ן ז"ל הוא אומר: "בית הכנסת של ירושלים היום אין בו ספרי תורות, כי אם מעט מזעיר, תחת אשר היו בו לפי הנשמע יותר משלש מאות ספרי תורהו וכו' וכו‘, והוא מוסיף ומתאר את בית הכנסת בכל סמניו כמו שהוא עתה – בידי הנוכרים: “ובית הכנסת של היהודים בנוי על גבי העמודים וארוך וצר ואפל ואין נוגה לו כי אם מן הפתח, ובתוכו עמודים ובור של מים” וכו’.

ארוך הוא וצר הרחוב הזה, מתפלג ימין ושמאל בסמצאות צרות ומעקמות, המובילות לחצרות היהודים העתיקות והמסובכות, שאין תואר להן ועניותן מנוולתן.

בשנת תרל“ד נצחו האשכנזים את הנצחון הגדול, ושאלת “השחיטה האשכנזית” קבלה אז פתרון נכון, ויפתחו בו, ברחוב הזה, בית מקולים מיוחד: חנות גדולה למכור בשר לעדת האשכנזים “בדרך רשמית” תחת הנהלת והשגחת הר”י ילין ז"ל.

ובו, ברובע הזה, אחוזת היהודים ורכושם הרוחני: בתי הכנסיות העתיקים לעדת הספרדים והאשכנזים; בתי תלמוד התורה והחנוך הישן, וגם מושב הבדצ"ים הפרטיים – וגולת הכותרת שבו – החורבה, המרכז הראשון לישוב היהודים הספרדים והאשכנזים (גם אחינו הספרדים כוננו מושבם מקדמת דנא בחצר החורבה) ומני אז ששבו אליו האשכנזים נקרא המקום הזה בפי הישמעאלים בשם “דיר אל שיכנז” חצר האשכנזים.

ברובע הזה, רובע היהודים, נמצאו אז, בתקופה הראשונה, כל צרכי העדה וגם בתי “הכנסת אורחים”: אחד בחורבה עצמה. הבית שקנה אז בשנת תרי"ב הרב ר' שמואל מראגולא והקדישו לתכלית זו, והשני – בחצר כולל ווראשא. מנדבת עזבון אחת הנשים ויהי גם הוא מקום מקלט לעולים. וגם כל בתי המרקחת מזקני הרוקחים בירושלים. בעל החנות הראשון ברחוב הזה היה ר' שמשון גוטליב מפינסק, המוהל הראשי בירושלים, והשני לו – ר' שמואל גיסר, ביתר החנויות השחורות והאפלות ישבו מוכרי כלי חרס גסים ושחורים מלאכת אנשי עזה וחברון, ורצענים תופרי נעלים פשוטות וגסות עשויות מעורות אדומים וצהובים.

באמצע הרובע הזה עוד נמצא עד היום מסגד קטן של הישמעאלים, וממעל לו “מגדל” ובסופו ה“מצרה” העתיקה של זיתים ושומשמין לאחד הישמעאלים מכבר. בבור של ה“מצרה” הזאת נטבע באחד הלילות ה“גזלן”, ובידו החרב שנעץ בר' זלמן צורף בהתנפלו עליו להרגו בקנאו בו את קנאתו ל“חורבה”¹ שהוחזרה אז על ידו ובהשתדלותו לרשות היהודים.

אגדה מספרת:

פעם אחת הסבו הישמעאלים את “רובע היהודים” ואמרו להגיר את כולם לפי חרב אם לא ימסרו בידם את הרב ר' קלונימוס, וכבר החלו לשבר את דלתות בית הכנסת.

הפראים העלילו על הרב, כי הוא הרג את הנער הישמעאלי שנמצא בבוקר השכם ברובע היהודים, על יד בית הכנסת. בידים גסות סחבו את הרב לבית המשפט אשר שם שכב על הארץ הנער הנרצח, המון ישמעאלים מלא את הבית וחכו לתוצאות המשפט, בכבדות רבה עלה בידי ה“קאדי”, ראש השופטים, להרגיע את הקהל שחפץ להכות את הרב ה“רוצח”. ויפנה אל הרב לאמור: קול דמי הנער הזה צועקים אליך מן האדמה, ועתה, תן תודה מדוע רצחת את נפשו? הרב השיב במנוחה, כי ידיו לא שפכו את הדם הזה רק אנשים רעים וחטאים אשר לנפשו יארבו בדו עליו את העלילה הזאת. ההמון התקצף והתרגז ויתנפל על רב להמיתו ובחזקה צלח בידי הקאדי להרחיקו מעליו, עד אשר יתברר המשפט. – “אך במה תוכל לברר את בור לבבך? – שאל הקאדי את הרב שנית – והרי כל הקהל הגדול הזה אומר פה אחד, כי רק אתה רצחתו”. – צו ויתן לי פסת ניר ודיו ועט – אמר הרב, בראותו כי אין מפלט לו ולעדתו מן הרעה הנשקפת עליהם. הרב לקח את העט בידו ויכתוב על פסת הניר צרופי שמות אחדים, ויתן את פסת הניר על פי הנער הנרצח וכרגע התנער הנער ממשכבו ועיניו העצומות נפקחו אך לא זעו ממקומן, ויבט על כל ההמון אשר מסביבו, ולפתע פתאום התקומם ויתנפל על אחד הישמעאלים אשר עמד בשורה הראשונה, ובקול נורא ומרגיז קרא: “אתה רצחתני”, ויפול ארצה, הרוצח האמתי מרוב פחדו והשתוממותו הודה כרגע על פשעו, והקאדי חרץ מיד את משפטו לתלותו על עץ.

הורי הנער כרעו לפני הרב וינשקו את כנף בגדו, ויתחננו לפניו כי ישוב ויחיה את בנם. – “התחת אלהים אני, כי אוכל להחיות מתים? – אמר הרב, – רק הפעם למען הצל את נפשי ונפש בני עדתי הצליח ה' בידי, כי הנרצח בעצמו יגלה את רוצחו”. הנאספים התחמקו אחד אחד מבושה ופחד.

למן היום ההוא והלאה הקדיש הרב קלונימוס את יתר ימי חייו לתורה, תפלה, וסגופים למען תכופר חטאתו אשר חטא בחללו את השבת, ולפני מותו צוה, כי לא יעשו לו כל כבוד בהלויתו, ויקברוהו בעבר השני של הר הזיתים. לא ברגלי ההר אשר שם היה שדה הקברות, ובמשך מאה שנה משנת מותו, ישליך כל יהודי אשר יעבור עליו אבן על קברו, כי כל המחלל את השבת מיתתו בסקילה, וככה עשו עדי מלאו מאה שנה למותו, ובמורד נגב־קדמה להר הזיתים נראה עוד היום גל האבנים אשר תחתיו קבור רבי קלונימוס המפליא.

המשורר דר. פרנקל מיחס את הרב הזה “רבי קלונימוס” לראש הרבנים לעדת האשכנזים בירושלים, וזה היה, לפי דבריו, בשנת הת“פ, והרא”מ לונץ מעיר בזה, כי ר' קלונימוס זה חי בתחלת המאה הרביעית, כי בין חתימת “חכמי הישיבה” על הסכמת “פטור תלמידי חכמים ממסים” אשר נתחדשה בשנת ש“ח נמצאת גם החתימה “קלונימוס בכה”ר יעקב ז”ל“, וחתימתו הוא הראשונה על ההסכמה הזאת, וכנראה היה הוא הרב לעדת האשכנזים, כי הר”י קארו בתשובותיו לאהע“ז שאלה י”ד, מזכיר שם הרב רבי קלונימוס בין חכמי האשכנזים בירושלים.

החצרות העתיקות בירושלים

ב²: חצר בית האר"י בירושלם.

אחת החצרות העתיקות בירושלם שישנן עליהן “מסרות קדומות” מפי “זקני שער”, היא חצר “בית האר”י ז“ל” הקרובה לחצר “אור החיים” מול “חצר ר' ישעיה”, קבלה היא בידם מפי “מגידי אמת” שבאחד הבתים בהחצר הזאת, מימין לכניסה למטה בהמדרגות, נולד בו האר“י ז”ל.

הרב חיד“א מביא גם הוא דבר הקבלה הזאת ואומר: ומפי זקני שער נודע הבית שנולד בו (האר"י) וזכיתי לראותו”. – בעל “חבת ירושלם” מזכיר גם הוא את הקבלה הזאת ואומר: ת“ל זכיתי לראותה (את החצר) וקרובה היא להמדרש אור החיים זיע”א. איש ואשתו לא ידורו בבית הנזכר", –

זכורני כר הוינא טליא למדתי בתחלת חומש בחצר הזאת אצל אחד המלמדים הפרטים שהיה גר באחד הבתים של החצר הזאת. ובאותו הבית “שנולד בו האר”י ז“ל” היה גר שנים רבות ר' יעקב טוחן־קהוה הוא וביתו ובני ביתו, ואך זה כרבע יובל שנים התנדב יהודי מערבי ר' מרדכי ן' אברהם וישכור את הבית מידי בעליו (ישמעאלי) והקדישו לתורה ולתעודה בתפלה ולמודים שונים, בנגלה ובנסתר. גם ישיבת שערי שמים קבעה למודיה בבית הזה עד שרכשה לה חצר הקדש עולמית.

מענין: הישמעאלים גם הם יודעים דבר המסורה הזאת ואחד מהם חפץ לבוא לגור בו, אך ירא היה מפני קדושת המקום.–

מלפני שנים אחדות בקר את “הבית הזה” אחד מאחינו האמריקאים ויתנדב לתת שלש מאות ליט“ש לקנית החצר הזאת אבל בעליו דרש לא פחות ולא יותר מאלף ליט”ש.

ישנן הגדות שונות על החצר הזאת כמו על החצר “של”ה" ועל החצר האור החיים, ועוד נשוב לדבר בהן. –

נוסחי אבני המצבות מחכמי ירושלם, עורכיה וסופריה.

א) ר' ישראל דוב פרומקין ז"ל בעל “החבצלת”:

פ“נ הרב החכם המפורסם לשם, מבניה בוניה של עיר קדשנו הרב ישראל דובר בהרה”ח אלכסנדר סנדר פרומקין ז“ל עורך החבצלת ומול”ו רב פעלים סופר ועסקן מהשרידים ויחידי הסגלה שבציון ובירושלים הגין והמליץ על עמו בכל עת צרה, עמד לימין עשוקים ונלחם לצדק ומישרים היה אב לאביון ועזר לנדחים כונן מושבות לזקנים ובתי מחסה לנצרכים ונפטר בשם טוב במוצאי שבת יום י“ד אייר פסח שני תרע”ד תנצב"ה.

ב) ר' מיכל הכהן ז“ל בעל ה”אריאל":

פ“נ הר' מיכל הכהן בה”ר אליעזר בה“ר ישראל בהגאון מו”ה מיכל מרטנייאזו זצ“ל בא ירושלימה תר”ה ונ' כ“ד אלול תרע”ד תנצב"ה.

ג) ר' יעקב ספיר הלוי ז"ל, בעל “אבן ספיר”:

פ“נ הרב ר' יעקב בהרב ר' נתן הלוי ספיר נלב”ע יום ג' י' תמוז התר“מ תנצב”ה.

ד) ר' נחמן נתן קורניל ז"ל בעל “תשובות הגאונים” וכו'

         מ"ק

הר' הג' ר' נחמן נתן בהר“ר דוד קורניל ז”ל בהמ“ח בית נתן וזכר נתן נלב”ע כ“ז מנ' אב ש' תר”ן תנצב"ה.

ה) ר' אברהם משה לונץ בעל “ירושלים” וכו':

פ“נ רבי אברהם משה לונץ בן הרב צבי הירש ז”ל הסופר החוקר שהקדיש את חייו לחקירת קדמוניות ארצנו תורתנו וספרותנו העתיקה נולד כ“ה כסליו תרט”ו, ונלב“ע ב' אייר תרע”ח תנצב"ה.

ו) ר' יחיאל מיכל פינס ז"ל בעל “ילדי רוחי”, “הכח” וכו': “עמק ברכה”.

פ“נ גבר חכם בעז הוגה דעות ורב פעלים גבור חיל עומד בפרץ היהדות בן שלשלת היוחסין יחס הורים ויחס נפש ראשון לחלוצי הישוב ולמחיי השפה הקדושה גאון בתורה גדול בחכמה ואב בלשון מוהר”ר יחיאל מיכל בהר“ר נח פינס זצ”ל נלב“ע ביפו בליל ש”ק ו' אד“ש תרע”ג ונקבר בירושלים ביום ז' אד“ש תרע”ג תנצב"ה.

יחיד הדור וגאונו

פאר הזמן ומאורו

אל ארץ אבות ערגה

נפשו להשיבה לתחיה

כי כמוהו חובב עמו

ודואג ורופא למזורו

כל חיי רוחו הקריב לעמו

ונפשו לא חיה

פרחים ופרי לתוצאות עטו

המונף ביד רמה

ילדי רוחו מה נחמדו

בעמק ברכה הגיה אורה

נפשו לשוב רוחו לספרות

וכל חיי נשמתו לתורה

סתרי מעשה בראשית

בכחו גלה וה' שמה

ו) ר' אליעזר בן יהודה ז“ל בעל “הצבי” “האור” “השקפה” ו”המלון":

פ“נ אליעזר בן יהודה מחיה הלשון העברית ומחבר המלון הגדול נפטר בירושלים בשנת הששים וחמש לימי חייו כ”ו כסליו ו' להצהרת בלפור.

ז) ר' שמואל רפאלי ז"ל בעל “מטבעות עתיקות” וכו':

פ“נ נפש עדינה משופרא דירושלים וחקר עתיקות וקדמוניות ר' שמואל בהר”ר משה רפאלי רפאלוביץ ז“ל נלב”ע ז' כסלו תרפ“ד תנצב”ה.

צרות החוף וחברת “עזרת נדחים”

הרי“ד פרומקין, בעל ה”חבצלת“, יחד עם חברו במעשה הצדקה והחסד הר”י הורביץ, שעמדו שניהם בראש הנהלת חברת “עזרת נדחים” דאגו גם לעולים החדשים, שלא יסבלו “צרות החוף”. ויעשו חוזה עם ר' חיים גולדברג בדבר האורחים החדשים הבאים מחוץ לארץ איך להתנהג אתם ומכסת הכסף אשר נקצב כמה יוכל לקבל מהם בעד טרחו ועמלו וההוצאות שיש לו להוציא עליהם.

וזה העתק “כתב החוזה”, שנעשה ביניהם בחודש כסלו תרמ"ה, שיש ללמוד הרבה ממנו על יסורי־העליה בימים ההם: אלה הם האופנים אשר הסכמנו עליהם כלנו החותמים מטה:

א) בעת אשר הים שקט או גם אם הוא סוער מעט, והמלחים עוברים באניותיהם הקטנות דרך מעבר האבנים, לא יכול לקבל מהאורחים יותר מחמשה קאפ. (מטבע רוסי) לכל נפש, בעד נפשו וכל חפציו הבאים עמו בעד האניה הקטנה, ועליו לשלם לבעל האניה שכרה, והמחיר הזה הוא לנפש מי“ג והלאה, ילדים עד ד' שנה פטורים מתשלומין, ומד' עד י”ג יחשבו לחצי נפש.

ב) אם הים סוער עד אשר כל המלחים יאלצו להעביר את האניות הקטנות סביב האבנים אז יוכל ר' חיים הנ"ל לקחת מהאורחים יותר מהסך הנזכר, כסף אשר יוקח מאת הנוצרים הרוססים על ידי הויצע־קאנסול (סגן הקונסול) האדון מאראבוטי, לא יותר פרוטה אחת, ולפי ערך הזה גם הוספה על שכר טרחתו.

ג) על האורחים לשלם להם עוד שנים עשר קאפ' בעד כל נפש (בחשבון הנפשות הנזכר למעלה) שכר נושא סבל הנושא אותם ואת כל חפציהם מאניה הקטנה ליבשה, ואת כל החפצים משם להאכסניה או לבית אוסף החפצים.

ד) אם לא יחפץ האורח כי יפתחו כליו וחפציו בבית המכס, אף כי אין בהם דבר חדש המחויב לשלם מכס בעדו, יוכל ר' חיים לשלם על חשבונו לשומרי המכס חמשה עשר קאפ' מכל פאק (צרור) גדול היותר מפוד, ואם פחות הוא מפוד לא ישולם בעדו כלל;

ה) אם יהיו להאורח חפצים הבאים עמו או יבואו אחריו באניה אחרת בתור פראכט (משא) ויובאו לבית אוצר האגענציע (המכס), יהי חשבון אחר לשכר החפצים ובקורם, והוא: בעד הבאים מהאניה להאגענציע בעד כל פאק עשרים קאפ' ולהנושאי סבל המובילים להאכסניה או בית האוסף, והשומר, עשרים קאפ' סך הכל ארבעים קאפ‘, ואם יאבה כי לא יפתחום שומרי המכס כנ"ל ישולם בעדו עוד ארבעים קאפ’ לכל פאק.

ו) על ר' חיים לשלוח האורחים להאכסניה, ולתת חלק לכל האכסניות אשר לאחינו ביפו, ולא לקפח פרנסת שום אדם, ועליו להשגיח כי לא יקחו מאתם יותר מדי האכסניה, באשר יעשה עמהם הסכמה אחת.

ז) עליו לשלוח את החפצים על גמלים לירושלים, ליד האיש אשר יופקד מאת החברה לקבלם, ולשלוח חשבון המגיע בעד הגמלים כפי המקח אשר ישלמו כל סוחרי יפו, ולו ישולם בעד שכירות הגמלים וטרחו בעד כל פוד משא.

ח) לבד שכר האניה והנושא סבל הנז' בסעיף א' ב' ג' לא יוכל לקבל מהאורח מאומה בעד הובלת החפצים ושארי הדברים כי על חשבוננו הוא, ומאתנו יקבלם בהגבות הכסף אחרי יבאו החפצים אלינו.

ט) עליו לשכור עגלה להאורחים במחיר הקצוב, על האורח לתת לו בשכרו עשרים קאפ' לכל נפש (בחשבון הנפשות הנ"ל).

י) בשכר טרחתו ביתר הדברים יקבל ר' חיים מאתנו (כלומר מהאורחים על ידנו) עשר קאפ' מכל פאק היותר מפוד, ובעד כל פאק מהמשא הבא בבאגאזש חמשה עשר קאפ' מכל פאק.

יא) על ר' חיים לבוא אל החוף ולהעביר את האורחים חפשי דרך החוף ובעגלה ירושלימה ועד אשר יעזרנו ד' לפעול מאת הפחה כי יעברו כל בני ישראל חפשי יוכל לשלם בעד כל פאס (תעודת דרך) רוסיה שני פראנק וחצי אבל כל זה הוא אם להם פאס רוסיה בלי תזכרה, אבל הבאים בפאס או תזכרה טורקית עליהם לשלם אך עשרים קאפ'.

יב) ר' חיים השליש קאמבייאל על הסך חמשים נאפאעלן להיות לקנס כאשר נשית עליו אם יעבור מקוצו של יוד על אחד התנאים האלה.

יג) עליו כל האחריות החפצים מרגע רדתם מהאניה עד אשר ימסרו בידי ציר חברת “עזרת נדחים”.

יד) איש יפקד מאתנו ביפו להשגיח על כל התנאים האלה, וכל חשבון אשר יגיש ר' חיים להאורחים או לנו, יהיה חתום ממנו ומפקדנו וגם האורח יחתם בספר הנדפס אשר מסרנו בידו לראיה כמה כסף נתן לו.

יג) האנשים ההולכים לצפת וטבריה גם הם בסוד התנאים האלו. ועליו לעשות עמהם ככל התחייבותם את אורחי ירושלים, אך מהם (מפני כי רב הטורח מאד) יוכל לקחת בסך הכל רובל אחד לנפש יותר מהמחיר הקצוב פה, וגם זה על פי קבלת חתימה ממנו ומפקדינו, ואם יאמרו אליו על האניה אי אפשי בטובתך, אסור לו לכופם ולקחת מהם מאומה.

יד) אנשים החפצים להשאר ביפו מחויבים לשלם לר' חיים את אשר עליהם, ושכר טרחתו הקצוב פה, ואך עליו להגיש להם חשבון מקוים מאת פקידנו וקבלה חתומה משניהם.

כל הנ“ל נעשה ונגמר בינינו הח”מ, וקבלנו עלינו לאשר ולקיים את כל הדברים האלה ולמלא כל צד וצד חובתו, היינו אנחנו הראשונים לתת לר“ח הנז' תוקף ועוז מצד העדה, ואם ידרש לו גם מהממשלה יר”ה ככל אשר נוכל להשיג ולהדפיס במכתבי העתים ולהפיץ צירקולארין בכל הערים (הוצאות הדפסה והמשלוח מחצה על מחצה) ואני החותם מצד השני לשמור את התנאים להיות אחראי גם לשותפי כי לא יפול מכל הכתוב בזה צרור ארצה, ולאות אמת באנו על החתום כ“ט בכסלו התרמ”ה פה עיר הקודש ירושלים תובב"א.

על החתום באו מנהלי חברת עזרת נדחים מצד אחד, ור' חיים גולדבערג מצד השני.

רבי עזריאל זליג הויזדורף ז"ל³

לזכרון יום פטירתו כהיום: כ"ה סיון.

הוא היה עסקן צבורי בחסד עליון!

עסקן מיוחד במינו, עסקן חרוץ אי נלאה לטובת הכלל והפרט, חבר פעיל במוסדות הצבורים הצדקה והחסד. הרבה כחות השקיע ביסוד “בית היתומים דיסקין” בירושלם; בהנהלת בית החולים הצבורי “בקור חולים הוספיטל” ובעוד מוסדות ומפעלים צבורים. הוא היה הגבור, גבור הרוח, שלחם תמיד עם המשלחת ויוכל לה. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' פרק המסיון בירושלם.

הוא הוא שעמד תמיד לימינו של הכהן הגדול, רב הפעלים והחסד ד“ר אלברט כהן בעצה ותושיה ביסוד בתי החסד והחנוך בירושלם מטעם שרי בית רוטהשילד בפריז ויהי מן “השלשה” שנמסרה להם ההנהלה וההשגחה, הוא, ואתו עמו: ד”ר נימן, ומר אלטאראס, יליד איטליה, סוחר נכבד ועסקן. – ממכתביו של ד“ר אלברט כהן אליו רואים אנו עד כמה התחשב אתו ועם פעולותיו הנשגבות, וכל שרי בית רוטשילד כבדוהו והוקירוהו והתחשבו אתו ועם דבריו. הראשון ממשפחת “בית רוטשילד” שבא לאה”ק בש' תרי“ג היה הברון גוסטף די רוטהשילד. הוא בא אז במלאכות מר אביו ר' יעקב רוטהשילד מפריז. לתכלית הקמת בתי החסד והחנוך בירושלם, ובבאו הזמין אליו את הר”ז הויזדורף להודע על ידו ע“ד המצב הנוכח ותקותו לעתיד. דבריו והצעותיו נתקבלו על לבו והתחשב בהם, ויבקש ממנו לכתוב לו הכל בשתי עתקות. – כפי שהגיד אח”כ ד"ר אלברט כהן למר הויזדורף נמסרה עתקת אחת לאמו הברונית בתיה רוטהשילד.

מענין מה שבנו הרב ר' חיים הויזדורף נ“י מספר לנו בזכרונותיו למר אביו ז”ל: כאשר ראו בני לויתו של הברון (הוא בא בלוית גדולי היחס, ראשי צבא מדינת צרפת) איך משים הוא אל לבו לעניני היהודים באה"ק, ומצטער הנהו על שפלותם ועניותם, אמר לו אחד מהם בדרך צחוק: “הלא אביך עשיר גדול הוא, בקש ממנו ויקנה את ארץ ישראל בעד היהודים”. ויענה הברון גם הוא במילי דבדיחותא: “למה לנו לקנות את הארץ הלא מתחלתה נתונה היא לנו במתנה”.

הר"ז הויזדורף היה חשוב בעיני שרי הקונסולים האויסטרי והפרוסי, שנים רבות נשא משרת־כבוד בקונסוליה האוסטרית, ויהי המליץ והשתדלן גם יחד, איש הבינים בין ראשי העדות והקונסולים.

וכר נרחב היה לפניו להטיב עם אחיו בשעת דחקם ולחצם, ולהצילם מכל רע, – עמד תמיד על עשוקים בלא משפט ויתבע עלבונם.

באותה התקופה, לפני כששים שנה, קרו מקרים תכופים של עלילות ובלבולים לרבים וליחידים, ביחוד אלה מאחינו פליטי רוסיה ופולין שלא היתה להם חסות של ממשלת חוץ, כמעט היו בכל רע. והר“ז הויזדורף, העסק והשתדלן השתדל תמיד בעדם בבתי הקונסולים, שהיה להם הכח וההשפעה על הממשלה המקומית, ויהי להם לגואל ומלאך מושיע. בתור הכרת תודה על עבודתו בהקונסוליה בלי שום קבלת פרס (הר"ז הויזדורף לא ידע, ולא היה חפץ לדעת, משכר עבודה ותגמולה) נשלחה לו תלבושת רשמית מרוקמה בחוטי זהב לאות כבוד ויקר, גם אותות כבוד מלכים היו טמונים בביתו, והוא לא השתמש ולא התהדר בהם כי אם פעם, לבקשת ידידיו, הצטלם בנסעו לחו”ל על דבר שכונת “בתי מחסה” שהוקמה על ידו והשתדלותו על מרום הר ציון בירושלם, שכונה – שאין כמוה בגדלה וביפיה. ומאז קבל עליו התפקיד הגדול הזה התפטר מכל עבודותיו הרשמיות והבלתי רשמיות, ויתמסר בכל כחו ומוחו, ובכל רגשי נפשו אל הקמת השכונה היפה הזאת, וזו היא גולת הכותרת לכל פעולותיו היקרות.

השכונה היפה הזאת עומדת על מגרש גדול ויפה על הר ציון, על יד החומה הדרומית המזרחית, נשקפה אל הר הבית; המראה היפה מחלונות מגיע על הרי מואב. יותר ממאה בתים נמצאים בה, בית כנסת גדול, בית הכנסת אורחים וכו'.

עפ"י השתדלותו באה השכונה הזאת תחת חסות ממשלת אוסטריה, בימים ההם היה הדבר נחוץ, – והגנרל קונסול, הגרף פצימאני, הקונסול הראשון לממשלת אוסטריה בירושלם, קבל עליו בחפץ לב להגן ולהשגיח עליה. וממנו ראו וכן עשו יתר הצירים להגן על זכות ורכוש נתיניהם, –

בהיותו בברלין בשנת תרי"ט, השיג רשיון מאת ממשלת פרייסן לטובת “בנין בתי מחסה לעניים והכנסת אורחים על מכון הר ציון בירושלם” וזו העתקתה:

"אל האדון הבנקיר אהרן הירש היימאן, פה ברלין. האדון המינסטר המופקד על עניני המדינה פנימה, אחרי קראו את מכתב המליצה משר העיר, הסכים לתת לו הרשיון לקבל נדבות מאחיו היהודים יושבי העיר להיות לכסף מוצא לבנין בתי מחסה לעניי ישראל והכנסת אורחים על הר ציון בירושלם וכו'.

ברלין, 8 מרץ 59. קע"נ פאליציי פרעזידיום

הפרופיסור לחכמת המדעים בעיר ברלין ה' פטרמן (מי שהיה גנרל־קונסול לממשלת גרמניה בירושלם) כותב באחד ממכתביו, מיום 11 אקטובר 1858:

חיש אחרי בואי לירושלם נודעתי אל ה' הויזדארף, ובמשך שני הירחים אשר התעכבתי שם הראה לי אותותיו אותות אהבה וטובה למכביר, והרגשת תודה לו תאלצני לדבר טוב עליו ועל המטרה הנכבדה אשר הציב לו בנסיעתו זאת לארצות איירופא. רוב אחיו בני עמו הבאים לגור בירושלים חסרי כל המה ודורשים עזרה בצר להם מאוד. זה כמה אשר חסר חסרו להם בתי מחסה לעניי העם ולהכנסת האורחים הבאים מארץ רחוקה לחונן עפר שממות עיר קדשם ובהיות המקום אשר נקנה על ציון דרוש מאד לתכלית הנזכר כעדות אנשי אמונים הדרים בירושלים אשר ראוהו בעיניהם והתבוננו על טובו ויפיו, ע"כ בכל לבי הנני מברך את הויזדארף על חפץ לבבו להוציא לאור הדבר הגדול הזה לטובת אחיו המרודים. ואני תפלה שימלא ד' כל חפצו לעורר לבות אחיו אשר ידם משגת לתמכו ולעזרו בכל יכלתם.

מטבעו היה איש טוב, בעל לב טוב, תורני, מופלא בתורה, ואיש מדעי, (הרב הגאון הר“ש סופר ז”ל כתב עליו בשנת תר"ו: הבחור המופלג השלם ירא ה' מרבים, משלשלת היוחסין, בן גדולים וטובים) על שולחנו היו סמוכים תמיד עניים בני תורה, עולים חדשים ומחוסרי עבודה. לא פעם הסיר הבגדים מבניו והלבישם ליתומים גלמודים, באמרו: לכם ישנו “אב” שידאג בעדכם –.

לפני כשמונים שנה, בשנת תר“ז, בא מארץ מולדתו גרמניה, ירושלימה, משאת נפשו מנעוריו, נסיעתו מטריעסט נמשכה שני חדשים, וכמה סבל היהודי היחידי הזה בנסיעתו זו! זהו מה שהיה מספר לנו: סער גדול היה בים והאניה חשבה להשבר, ויגש אליו רב החובל וישאל ממנו להתפלל אל ה', והפציר בו עוד כי יתקע בשופר כאשר עשה פעם אחת הנוסע הקדוש (וזה היה ר' ברוך סופר). במקרה היה נמצא אצלו “שופר” שמסר לו ה”ר זלמן צורף בטריעסט להוליכו ירושלימה, ויתקע בשופר, והים נח מזעפו. –

בירושלם מצא אז את הנכבדים מארץ מולדתו: הרב ר' יוסף שורץ, ר' יוחנן צבי שלנק ור' משה זכס, שקרבוהו ונתנו לו מהלכים בין יקירי ירושלים וחשוביה.

השאיר אחריו דור ישרים יבורך רבנים, חכמים וסופרים, רוקחים וסוחרים נכבדים, חובבים ופועלים לישוב הארץ.

ביום כ“ה סיון התר”ה נפטר האיש היקר הזה בעוני ובחוסר כל, ולא השאיר אחריו כלום, כי אם שם טוב וזכרון נצח בחומת ציון וירושלים.

מנוחתו כבוד על מרום הר ציון.

וזה נוסח מצבתו:

פ“נ הר”ר עזריאל זעליג ב“ר משה הויזדארף מייסד הראשון ושד”ר מבנין בתי מחסה לעניים על הר ציון בשנת תרי“ח, ז”ל. נלב“ע בן פ”ב שנה ביום שב“ק כ”ח סיון תרס“ה תנצב”ה.

השר משה מוניטיפיורי ז"ל ראשון לציון וירושלם

האלוף ביהודה אבי המושבות בארץ ישראל ר' בנימין בן יעקב בארון אדמונד די רוטהשליד נ"י

מכתבי ר' משה מונטיפיורי ז"ל

[א]

בע“ה פה ק”ק לונדון יום ה' ב“ך תשרי התרל”ה לברי"ע.

שלום וברכה על ראש הרב הגאון הגדול בתורה בחכמה וביראה

מו“ה מאיר אויערבאך נ”י, בעה“ק ירושלם תובב”א.

אחדש“ו יקבל רצוף תוך מכתבי זה על פי שני שטרות חמש ושלשים לירא סטערלינג 35 £ אשר הגיעני עם האגרות הלוטות מאת הרב המאה”ג מו“ה משה לאנדסבערג היושב בק”ק פוזנא בבקשה להריק התרומה הנ“ל לידו ע”י כאשר תגיענה השורות האלה לפניו יהי נא חסדו למהר להודיעני דבר, גם לשלוח לי ספר קבלה למען אוכל למסור אותו ליד המתנדב הבוחר בציון ימהר ויחיש לרחם על שארית נחלתו.

כאות נפש מוקירו המעתיר בעד טוב עמו

משה מונטיפיורי

[ב]

ב“עה פה ק”ק לונדון יום ב' פ' ויקהל פקודי התרל“ז לברי”ע.

שלום וברכה על ראש החכם השלם בתורה בחכמה וביראה מו“ה דוד ב"ר שמעון אב”ד דק“ק מערביים בעה”ק ירושלם תוב“ב נ”י ויזרח עב"י

אחדש“ו הנה אנכי מבקש ממעכ”ה לקבל רצוף תוך מכתבי זה שלש לירא סטרלינג 3 £ לטובת בית הספר של תלמוד תורה דק“ק מערביים הש”י בימי חג הפסח הבע“ל והי' כאשר תגיענה השורות האלה לפניו יהי נא חסדו להודיעני דבר להיות לי לעדה כי בא הכסף הנ”ל בטח לחומותיו והבוחר בציון ימהר ויחיש לרחם על שארית נחלתו ונזכה כלנו לעלות ציון בשלש פעמי רגלנו.

כאות נפש המעתיר בעד טוב עמו

משה מונטיפיורי

[ג]

בע“ה פה ראמסנט יום ג' ג”ל עיני ואביטה בימי העמר התרמ“ג לברי”ע.

יצו ה' את הברכה על ראש האשה הצנועה מ' רחל בלויא אלמנת הרב מו“ה מיכאל הירש בלויא זצ”ל בעה“ק ירושלם תוב”ב.

למלאת בקשתה אשר העריכו לפני ביום ג' פרשת יתרו תקבל רצוף תוך מכתבי זה שטר של כסף ארבע לירא סטערלינג 4 £ אשר הרימותי לה לצרכי נישואי בנה. ששון ושמחה ישיגו אותה ואת ביתה ותזכה לשמוע בערי יהודה ובחוצות ירושלם קול מצהלות חתנים במהרה בימינו ומבקש אנכי ממנה להודיעני דבר להיות לי לעדה כי בא הכסף הנ"ל בטח לחומותי'

כאות נפש המעתיר בעד טוב עמו.

משה מונטיפיורי

כתב שליחות מ“בית אל” משנת תר"ה

בינ“ו עמ”י עש"ו.

מודים אנחנו הבאים על החתום חו“ר ומשגיחי וגזברי מקום מקדשינו קהל קדוש בית־אל יכב”ץ הוגשו“ה יו”ד אמו“ץ שבכח המסור בידינו מכוללות הקה”ק הנז' אנו מקנים ארבע אמות קרקע מאחוזת כוללות עיה“ק למעלת האור כי טוב נחמד למראה וטוב פרי מפירות הארץ החכם השלם והכולל מכאל באדהב נר”ו בהקנאה גשו“ק ואגבן אנו ממנים אותו מורשה ושליח מצוה לכתת רגליו וללכת בשליחות מצוה לכל ערי מערב החיצון יע”א אינהו ואפרווריהו ודישרן סמיכין עליהו, כרך גדול וקטן כפרים ועירות גדולות וכל הסמוך לו בכלל ובפרט ולחפש ולפשפש ולאסוף לגבות כל כסף הקדשים אשר יקדישו בני ישראל נדבה לה' לשם הקה“ק הנז' הקדשות וקופות בית־אל נדרים ונדבות עזבונות ופקדונות מקרקעי ומטלטלי בין לשם ישיבת חצות ובין לשם מעלת הת”ח יחידי היש' העומדים בביתה בין לצורך אמ“ת הבנין בית־אל בין לצורך העמדת וחיזוק בדק הבית ותיקוני הקה”ק שמן למאור כלי כסף רמונים ופרוכיות כיד ה' לטובה עליהם הן בפרט בהסכמה עלינו להשלים תיקון לימודיה בלילות שבכל הלילות מתח' הלילה עד חצות כעת הנם יושבים חמשה ת“ח מחדדין זה את זה בהלכה תלמוד גדול ועדין לא השלימו לעשרה כי אפס כסף וע”ז נראה בעינינו להשלימם לעשרה זה יתנו גרוש אחד בעד נפש ובכן כל בי עשרה שכינתא שר“א וחפץ ה' בידו יצליח כי”ר והכל יותן ויומסר ביד האי שד“ר ושום אינש לא ימחא בידיה כלל ומו”מ. שמנו את מע' השד“ר הנז' כידינו ופיו כפינו וכחו ככחינו והעמדתו לדין כהעמדתינו ודבורו כדבורינו וחתימתו כחתימותינו וקבלתו כקבלתינו וברכתו כברכתינו והרשאתו שירשה את אחרים במקום שלא יוכל השד”ר לילך מאחד עד מאה כהרשאתינו ופשרתו כפשרתינו ומחילתו כמחילתינו ומכירתו כמכירתנו באופן שכל מה שיעשה מע' השד“ר הנז' בין על ידו בין ע”י דעתו הכל עשוי ורצוי ומתוקן ומקובל עלינו כאלו נעשה ונגמר מידינו מבלי שנוכל לומר לו לתקוני שדרנוך ולא לעוותי אלא כך אנו אומרים למע' השד“ר הנז' זיל דין זכי וסב לעצמך והנפק לגרמך ולחולקך וכל מאי דמקעני לך מן דינא על כ”ו קה“ק ליהדר והכל נעשה ונגמר מידינו הח”מ ברצון נפשינו באופן המועיל ומספיק לפו“ד וכתחז”ל ובקגו“ש במדל”ב שקנו אחרים מידינו ע“כ הנז”ל דלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' כחו”ח וכו' ולא יבוטל ולא יפוסל וכו' וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושת“ו אדר ראשון ש' התר”ה ליצירה והכל שריר ובריר וקים.

חיים אברהם גאגין ס“ט   הצעיר שמואל יהודה ארוואץ ס”ט   יהודה בכר אברהם דא גושפנקא דשדר מלכא יר“ה לשמי   דניאל אלקלעי ס”ט   שלמה הכהן ס“ט   תולעת יעקב פ’ינצי ס”ט   הצעיר רפאל ידידיה אבואלפיה ס“ט   הצעיר שמואל בכר דוד דידיע מאג’אר ס”ט

פסק בית־דין משנת תרי"ט

להיות שפעיה“ק ירו”ש תו“ב יש מקום אחד בשוק הנקרא ביזא”ר שמוכרין בו חטים ושעורים וכיוצא והוא לרוח צפון ולמעלה ממנו יש חצר של פליל אחד קבור בתוך חנות אחת ולנגדו יש כמה חנויות ומכללם יש חנות אחת ידועה להגוי סיד מחמוד שראף ומזה זמן היה שהגוי הנז' חלק את החנות הנז' לשתים בהפסק לוחות והאחת היה עושה מלאכתו הגוי הנז“ל שהיה צובע בה בגדים וכיוצא, והשנית נתברר לנא ב”ד דחת“ל בברור גו”ש בעדות גו“ש כתחז”ל שלקח החנות הנז' מאת הגוי הנז' הנו“מ הר' יעקב אל איאג המכו' בכור קאסאביט נ”ע מזה זמן רב, נפרע השכירות להגוי הנז' וכתב הטיסקירי על שמו וכיון להחזיק הוא בחנות הנז' וישב בה עושה מלאכתו מלאכת הטיניג’יליק עד יום מותו לב“ע וחלי”ש. והן כהיום נשארת אלמנתו היא האשה מ' רבקה ת“ם והיא לקחה החנות הנז' בשכירות על ידי חתנה הר' משה טבת כו' שעוסק במלאכה הנז', ובכן זאת מאתנו אנן ב”ד דחת“ל לעדה מהימנא, ביד האשה מ' רבקה ת”ם הנז' אלמ' הר' בכור קאסאביט נ“ע הנז' היות אמו”ץ שמה“מ נתנהו לה ולב”ך כה ורשו“ת ויכולת מספיק לגבות בכח ב”ד יפה מאת כל איש ישראל אשר יקח החנות הנז' בשכירות מאת הגוי בעל המולקי, דמי חזקה הראויה לה עפ“י התקנות והסכמות מיוסדות מאת רבני גאוני ארץ לקדושם אשר בארץ המה זיע”א כל עוד שלא יצא מערער שקדמה חזקתו עפ“י הדין, וכל המערער על דברינו אלה עברינה יתקרי, ומקבל ימע”ט גם אין רוח חנ“ה ושמ”ר.

ועד“א ח”ש פעיה“ק ירו”ש בש“א לחו' שבט התרי”ט וקים.

הצעיר חיים דוד חזן ס“ט   יעקב שאול אלישר ס”ט   הצעיר יעקב הלוי ס"ט

חצר הכולל ביפו

בהי"ת.

להיות כי מעלת הגביר המרומם רודף צדקה וחסד שר בשרים כמוהר“ר סי יעקב הלוי מנשה הי”ו קנה חצר אחד פעה“ק יפו ת”ו מכיסו וממונו והקדיש אותו הקדש קיים לפעה“ק יפו ת”ו לתשב“ר לתלמוד תורה ואיסקול”א בתנאי גו“ש כתנאי בני גוב”ר ששכירות של זה החצר מה שיעלה מדי שב“ש יתחלק לשלשה חלקים דהיינו השני שלישים הם הקדש לתלמוד תורה בתנאי שאם יצטרך איזה בנין לזה החצר יהיה כמה שיהיה יוציאו אותו התלמוד תורה מכיסם בכדי שלעולם יהיה קיים זה החצר וצדקתו עומדת לעד. והשליש השלישי ג”כ יתחלק לשנים דהיינו החצי של זה השליש יתחלק להלומדים ס' התהלים בכל משמרת החדש וגם ביום פטירת המנוח מר אביו הג' דוד הלוי זלה“ה ושיהיה הלימוד דוקא בבית ההקדש הנז”ל לעילוי נשמת המנוח מר אביו הנז“ל והחצי האחר יושלח מדי שנה בשנה לעה”ק צפת את“ל והנה ברך לקחנו יהי אלקיו עמו ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח והקב”ה יגדלהו וינשאהו רם ונשא על כל השרים הוא ובניו וגם חתנים מן המנין יחיו הו“ד בשנים דשנים ורעננים והו”ד ידם בצלחת כי יכולה היא שתגן אלף המגן ושכרו כפול מן השמים, הנה כי כן מודים אנחנו הח“מ מנהיגי ומנהלי דפעה”ק יפו ת“ו כי בכח המסור בידינו מכוללות עה”ק יפו ת“ו מו”מ מחוייבים אנחנו ומחייבים ג“כ להבאים אחרינו לקיים אלו התנאים הנז”ל ולשלוח מדי שנה בשנה זה חצי השליש של השכי' של זה החצר לעה“ק צפת את”ל ועד“א וצדק ח”ש פעה“ק יפו ת”ו בש“א לח' סיון ש' גדול עד שמים חסדך ועד שחקים והשו”ב וקיים.

הצעיר יאודה הלוי ס"ט

וזה מה שהתפרסם אז בהחבצלת תרל"א:

יפו. לישרים נאוה תהלה. הגביר הנכבד היקר סי' מנשה הלוי נ“י מנא אמון הביא אל הקו' לעיר יפו תרומת כספו בשלחו נדבת לבבו הט' למען קנות חצר לשם ת”ת תשב“ר ולשם בית הספר אשר הוקם מחברת כל ישראל חברים. וגדול כבוד הבית הוה במורים נכבדים ותלמידים מקשיבים גם הפראפעסאר של בית הספר הוא נכבד ומהולל רך בשנים דעתו רחבה יודע ספר כמו”ה, משה קורייאט נ"י והודות לה' כי הוא מתנהג עם תלמידיו כשורה, מדריכם בטעם ודעת. ה' יגמור לטובה.

הרב הגאון, נר מערבי, צדיק חסיד ותמים כמוה“ר אברהם אביכזיר הי”ו ראש הרבנים באלכסנדריה של מצרים כעת ישיבתו רוממה בעיר הק' ירושלים.

מלואים: לפרק “מערת חגי זכריה ומלאכי” (חוברת ד)

ע“א הפרק הזה העיר אותנו הרב הגדול רבי נסים אלישר הי”ו בנו של הגאון הראש“ל “ישא ברכה” זצ”ל, בדברים הבאים לקמן:

“דבר־ענין המערה היה בזמן הרה”ג כמוהרר“מ פניזיל זצ”ל. וידוע שהוא היה חכם באשי וראש“ל רק בשם. כי היה זקן מופלג ע”ה. והכל היה מוטל על עט“ר א”א הגאון ישא ברכה זצ“ל. וכאשר נשמע כי הרוסים קנו השדה והמערה מאת הפלחים נתאספו כל הרבנים ספרדים ואשכנזים בבית הרה”ג פניזיל ז“ל והסכימו כולם כי עט”ר מר אבי ז“ל ישתדל הוא בעצמו בענין זה כי ידוע היה לכל כי גדולי פקידי הממשלה וגם הפחה היו מכבדים אותו באהבה, וקבל עליו בשמחה ותיכף ומיד הלך הוא בעצמו אל הפחה והוא שלח וקרא את הקאצי' השופט של המחכמה. וצוה עליו לעזר בענין זה להוציא משפט על הדת כי אי אפשר להמכר המקום כי שייך ליהודים. וביום השני הלך הוא עם ר' ישראל דוב פרומקין ז”ל להמחכמה וערכו משפט נגד הפלחים על ענין זה והיו הולכים יחד כל יום ממש להמחכמה על ענין זה וכאשר ראה בא כח הרוסים כי יצליח הרב לבטל המכירה, בא הא' חלבי בא כח הרוסים אל הא' חיים ואלירו ז“ל ושלח אחרי במשרד שלו ואמר לו: אביך הוא יגע לריק בענין המערה כי אפי' יוצא מהקאצי' אלף משפטים לבטל המכר אנחנו באמצעות ממשלת רוסיא נביא מאמר המלך למסור לנו השדה וגם המערה. אך הדבר אינו כדאי אנחנו הסכמנו לתת לכם חמש מאות לירה שיקח אותם אביך ולא ידע בזה שום אחד כ”א אנחנו שלשתינו ואין מבקשים מאביך כ“א שהוא ימשיך את עצמו ולא יבא הוא אל המחכמה עוד, אפי' ישלח החכם באשי מאה אנשים אחרים אין אנחנו דואגים כי אנחנו נקבל מאת הקצי' רשיון על הקניה רק שאביך לא יהיה באמצע, השבתי לו אני איני חושב שמ”א יקבל שוחד ח“ו אבל מוכרח להגיד לו אפשר ימצא דרך אחרת, בלילה עליתי להרב מ”א ז“ל וספרתי לו הדברים, אמ”ל טוב עשית שאמרת לו כן ולא היה צריך שתבטיח לדבר עמי ע“ז אך למחר אני מוכרח לאסוף את כל הרבנים ולספר להם הדבר אפשר יסכימו לקבל הכסף לקנות מקום אחר מקודש כי ס”ס האמת הרוסים יקחו המקום בכח ממשלת רוסיא. וכן עשה, אסף כל הרבנים ספרדים ואשכנזים וספר להם הדבר וכלם הסכימו כאחד שלא לקבל אפי' אם יתן עשר ידות וה' הטוב בעיניו יעשה. וכאשר השבתי כן אל הא' חלבי נתמלא רוגז ואמר בקרוב תשמעו כי בא מאמר המלך ע“ז וכל יגיעכם והוצאות שלכם ילכו לאבדון וכן היה בעוה”ר".

“וגם מה שכתב כי המגרש “אהל משה” נקנה ע”י ר' יואל משה סלמן ור' יוסף ריבלין ז“ל וכו' אינו נכון כי הכל נקנה ע”י עט“ר מ”א ז“ל והא' משה ואלירו אחיו של הא' חיים ואלירו ז”ל והם נתנו החצי להאשכנזים למזכרת משה וזה ידוע לכל אנשי ירושת"ו.

“המגרש של “שערי חסד” – אני והא' ענתבי ז”ל קנינו הקרקע מהגוים ומכרנו אותה להגבאים האשכנזים המוזכרים בפנקס, אך ר' יואל משה לא היה באותה קניה, ועדין המגרשים הפנוים בשכונה הנז' הם רשומים בשמינו בפנקסי הממשלה".

יתר הזכרונות – בחוברות הבאות.

מתוך מכתב פרטי

מידידנו הסופר־החובב והעסקן הצבורי מר משה דוד שוב הי"ו.

…. והנני בזה להעיר אותך בדבר אחד שנזכר בספרך (מגנזי ירושלם חוברת ה') ע“א הר' שמואל שולמן ז”ל בדבר הפירמן שקבל. אנכי בבואי לא“י בשנת תרמ”ב עברתי דרך קושטא ובידי מכתב מכמה חברות חו“צ ברומניה בבקשה מהשולטן בשם ארבע מאות משפחות שיתן לנו אדמה מאדמת הג’פטליק להתישב עליה, פניתי להחכם בשי הרר' משה הלוי שהוא ימילץ בעדי אצל השולטן. החכם בשי קרא לשם זה אספה בביתו מנכבדי וראשי העיר קושטא, ביניהם השר אליאס פשה רופא השולטן, ואנכי הרצאתי לפניהם את בקשתי. אז פנה אלי השר אליאס פשה בדברים האלה: אדוני קל מאד לנו להשיג בעדכם אדמה מאדמת השולטן, כמו שלפני זמן קצר השיג על ידינו הר' שמואל שולמן מצפת “פירמן” על אדמה סביב ליריחו. אבל צריך לדעת כי אדמת הג’יפטליק בלתי מיושבת, איננה סביב הערים שאחינו ב”י יושבים בהם, אלא היא רחוקה מהישוב וקשה יהיה לכם אנשים חדשים להתישב עליה, כמו שגם להר' שולמן לא עלה בידו למצוא את האנשים אפילו מילידי הארץ להושיב עליה. ואני מיעץ לכם, שיותר טוב לכם שתקנו האדמה שמחירה עכשיו לא יקר, ואנחנו נפעול בעדכם לפטר אתכם מהמעשר של הממשלה שזה יעלה לכם יותר מאשר מחיר האדמה, וגם תוכלו לקנות במקום שתמצאו לטוב בשבילכם. אנכי מצאתי כי הדברים של הפשה הם נכונים ועזבתי את ההשתדלות בקושטא, ובבואו לצפת מצאתי את הק' שמואל שולמן והוא אישר לי את דברי הפשה הנ"ל. הדברים נזכרים בזכרונותי באריכות… –

עם הר' שמואל שולמן עבדתי אח"כ ביחד עמו ויסדנו את החברה “חסד ואמת” מאגודת בעלי מלאכה בגליל העליון – שאני שלוח לך רצוף בזה את ספר התקנות אולי תמצא בו תועלת בשביל ספרך מגנזי ירושלם⁴

מ. דוד שוב

זקן־הזקנים בירושלם

כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן

זקן־אהרן שירד על פי מדותיו

נולד בסלונים בש' תקס“ב לאחת המשפחות המיוחסות בישראל; חטר מגזע הגאונים בעל תוי”ט ומהר“מ פאדבה, שנים רבות היה מ”מ באישישוק ומשם נקרא לשבת על כסא הרבנות בוילקומיר. נאה דורש ונאה מחבר: “עיני יצחק” (ווילנא תרל"ח), “כתר תורה” “מנחת אהרן” (ווילנא תרמ"א) “מעשי השם” (ירושלם תרנ"ב) זכות הרבים ( תרנ"ד) כליל תפארת (תרנ"ה). “זקן אהרן” (תרנ"ו), ועוד ספרים שונים, בשנת תרמ“ב עלה ירושלימה וישאיר את כסאו לבנו הרב ר' זאב נ”י עד הסתלקותו היה בריא ושלם בגופו ובכל חושיו, קרא וכתב בלי משקפים, ושיחתו היתה תמיד ערבה ונעימה.

נלב“ע בירושלם י”ד אלול תרס"ד, ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם.

תעודת־חכמים בזמן המלחמה העולמית.

הכל הולך ונשכח, הולך ונאבד ואין זכרון לראשונים וגם לאחרונים.

גם התעודות ההיסתוריות מזמן האחרון, משנות המלחמה, כבר עוד קשה להשיגן, ובבואי לשאל מאחד המזכירים שלנו על תעודה כזאת “תעודת החכמים”⁵ ותהי תשובתו, התשובה הידועה: “מי זוכר דבר מזמן המלחמה? הכל הלך ונאבד”! –

ולפי שתעודה כזאת “תעודת היסתורית” היא, ויש לה ערך וחשיבות לההיסתוריה הירושלמית, יגעתי ומצאתי תעודה כזאת, כתובה וחתומה בעברית עם הבולים הרשמים, וזו העתקתה:

כוס רביעי⁶

לונדון, יום ה' ט“ז לחדש רחמים התרל”ב לברי"ע.

שלום וישע רב לכבוד המשורר המפורסם נעים זמירות ישראל כ“ה ה' וויינטרויב חזן ראשון דבהכ”נ הגדולה בק“ק קעניגסבערג יע”א נ“י ויזרח עב”י.

אחד"ש, כן הגיעה לידי מחברתו היקרה “שירי בית ה'” אשר שר לכבוד אלקינו ומאד עלז לבי בשמעי את קול מזמרי זמר ומטיבי נגן נגינותיי כה יתן ה' וכה יוסיף לשיר שירות ותשבחות במקהלות בני ישראל בקול רנה ותודה ולאזרו חיל להתפלל בעד אחינו עד זקנה ושיבה ויעשו כלם אגדה לעשות רצון אלקי אבותינו בלבב שלם – ויקבל בזה “כוס של קדוש” להיות לו למנחת זכרון ממני; והי' כי יבא לקדש על היין בשבתות וימים טובים יזכרני באהבה לברכני, וגם אנכי זכר אזכור את הימים ימי אהבה ורצון אשר ישבתי בקרב אחינו בקהל עדתו אחרי שובי מעיר פעטערסבורג ואת מזמורי שבת אשר שר לפני עם בלהקת משורריו היקרים.

יפקדהו ה' בפקודת ישועה ורחמים בר“ה הבע”ל ונזכה כלנו להיות לתפארת ציון עיר קדשנו במהרה בימינו כעתרת מוקירו.

משה מונטיפורי

מכתב לתושבי ירושלם ועריה.

ישראל דוב פרומקין

מדפיס ומו“ל תל החבצלת בעה”ק ירושלם תובב"א

כ“ב כסליו תרל”ז,

אדון נכבד!

החברה הרוממה “אגודת אחים” בלאנדאן, בחפצה להיטיב מצב השכלת צעירי עמנו בערי הקדם, ולתמוך בידי כל דבר הנוגע להענין הנשגב הזה, הואילה לפקוד עלי לתת על חשבונה מספר עלים ממ"ע החבצלת, לאלה מתושבי ירושלם ועריה, אשר יבינו את הכתוב בו, ונפשם נכספה אליו, ואך אין ידם משגת לשלם בעדו.

כי על כן בשמחת לבב אגיש לו היום את הגליון 10 מהחבצלת, ובישע ה' יקבלו מהיום והלאה על הסדר.

הנני מוקירו ומכבדו ישראל דוב בער פרומקי.

לחג יובל שנות עבודתו בירושלם של ר' יהושע הלוי ברמן נ"י

אחד מזקני הישוב הישן מירושלים; אחד האישים הכי פעילים על שדה התעשיה והמסחר בארצנו. (רשימה קצרה מתולדותיו ופעולותיו בארץ)

ר' יהושע ברמן הלוי – בעל המאפיה הגדולה בירושלים – נולד בעיר רסין (פ. קובנה) ביום ט' לחודש אלול שנת תרכ“א להוריו הנכבדים הר”ר טודרוס הלוי, מופלג בתורה ויראת ה', איש אמונים בעל מדות תרומיות, ומרת קרישא בת הר"ר יעקב הגבאי מעיר קראז, אשת חיל גומלת־חסד, בעלת מסחר וחריצות מופתית.

רעיון חבת ציון פעם בלבם לא“י, ובשנת תרל”ו בהיותו כבן חמש־עשרה שנה עלה עם הוריו וב“ב לעיה”ק משאת נפשם ורוחם. אביו קיים “אתהלך לפני ה' בארצות החיים בירושלים”. נודע היה לכל הבאים לבית המדרש הישן בחורבת ר' יהודה החסיד כתלמיד חכם הגה בתורת ה' יומם ולילה וקיים תמיד המצות התלויות בארץ בתרומ“ע ומתנות־כהונה. ונפטר בשנת תרמ”ז כ"ט תמוז בירושלים.

אמו של רבי יהושע בבואה לירושלם פתחה חנות קטנה ברחוב היהודים על יד החורבה. בעלת נפש עדינה וחנינה.

ועל גורלו של בנם הבכור יהושע נפל להיות הנושא והנותן בכל עניני החנות. מתוך חוסר נסיון במסחר בכלל מסבות שנותיו הצעירות ומהלך מסחר ירושלם בזמן ההוא בפרט לא ראה הצלחה בעבודתו, ומעט הכסף שהמשפחה הביאה לארץ, שעלה כשני אלפים רו"כ, הלך ואזל לאט לאט. – בכדי להציל את המצב החמרי של המשפחה השקיע הבחור יהושע את שריד הפלטה בעסק “אפית הלחם” שגם בזה היתה מתעסקת אמו בזעיר אנפין – ולזה הקדיש את כל כחו זמנו ומרצו הגדול: יום ולילה עבד בלי ליאות וה' הצליחו וראה ברכה בעמלו.

כעבור חמש שנים ראה יהושע הצעיר את חוג פעולתו ברחוב היהודים אז מוגבל מאוד ועזב את העיר העתיקה והעיז לצאת עם עבודתו לרחוב יפו – ויהיה היהודי הראשון מיושבי ירושלם בפתיחת חנות מחוצה לה של חומת העיר – היא היא “חנות ברמן” עד היום הזה. לציין שהחנויות האלו נבנו בערך בשנת תרמ“א תרמ”ב רובן עוד היו אז סגורות מאין בעלים. כל הסביבה משער יפו עד נחלת שבעה היתה כמדבר שממה וריקה מאין יושב. –

בשנת תרמ"ג בהיות מצבו החמרי יותר איתן נשא בירושלם אחת הבנות המצוינות ממשפחה מיוחסת בישראל משפחת “השכל” מבאלקובישק והיא היא “שרה” אשתו שראה עמה חיים ודור ישרים יבורך:⁷

אז פנה ר' יהושע שוב פעם לחיים המסחריים ויתעסק מלבד בעבודה גם במסחר. ביחוד החל בקשרים מסחריים עם רוסיה ע"י הבאת קמח וכל מיני קטניות וה' הצליחו גם בזה והיה הסוחר היהודי הראשון בירושלם שהכניס קמח מאירופה.

יש להעיר על הקושי הגדול שהיה אז במשלוח סחורות והעברתם לירושלם, הרכבת מיפו לירושלם עוד טרם היתה בארץ והגמל שמש אז בתור אמצעי הובלה. משלוח זה ע“י גמלים היה כרוך בהפסדים מרובים היות ובעלי הגמלים היו גונבים משקי הקמח והיו מכניסים לתוכם דורה־טחון וגם אבנים. אמץ־לב יוצא מין הכלל היה דרוש אז לסוחר היהודי בהבאת סחורות מחו”ל.

כבר מאז רואים אנו את רוחו בתעשיה ורוחו במסחר הולכים יד ביד, מהלך דרגא אחרי דרגא עלה על סולם שניהם.

בשנת תרמ"ו קנה את המפלת “על החנויות” של הר הבית ובנה שמה טחנה הראשונה ליהודים האשכנזים והטחנה שלו שנמצאת כיום “בג’וראט אל ענוב” (עמק הענבים) על יד ימין משה היא המשך פעולתו על שדה הטחנות.

ובעוד היתה שכונת “מאה שערים” דלה וריקה מתושבים קנה מגרש על ידה מגרש שמם סלעי מגור ושיני סלעים ויעזקהו ויסקלהו ויבן לו בית קטן לשבת בו ומאפיה לעבודה, וברוב חריצותו הנפלאה ורוחו הכביר הגדיל משלח ידו, וילך מחיל אל חיל באפיה בטחנה ובמסחר, וההצלחה האירה אליו פניה ויעש עשר ויתן מעשר מכל. – צנוע הוא בנדבותיו הכלליות והפרטיות. –

בהמשך עבודתו כשהעסק החל כבר להתפתח ודרש ידים נאמנות ועוזרים. שתף את אחיו ר' אליהו ברמן נ"י איש ישר ונאמן רוח, מתון ונוח לבריות, בעל תכונות נעלות בתור סוחר ואיש אמונים. ותהי הפירמה י. את א. ברמן לאפיה, מסחר וטחנה.

לבסס התעשיה והמסחר רואים אנו את ר' יהושע עוד בהיותו צעיר עוזב את ירושלם ונוסע לרוסיה כדי לחזק את הקשרים המסחריים שלו ולארצות מערב אירופה להסתכל להתקדמות הטכנית בענינים הנוגעים לתעשיה שלו – נסיעות כאלה לחו"ל רואים אנו אותו עושה לעתים תכופות ומדי פעם לפעם היה מכניס את הטכניקה האירופות בעבודותיו בהתאם לתנאי הארץ.

בשנת תרס“ב רואים אנו את ר' יהושע בונה שורה של בתים על אותו המגרש השמם שקנה אז בסביבת “מאה שערים” על יד המאפיה לשם יסוד בית חרושת־לבנים של מלט הראשונה מדוגמתה בירושלם בפירמה: “בית חרושת ללבני־מלט י. ברמן ושותפ” – בית החרושת הזה היה קיים כשש עשרה שנה והיה מעסיק יותר מעשרים פועלים יהודים – מסבת המשבר בבנין בירושלם ע”י התפרצות המלחמה העולמית נסגר בית החרושת הנ"ל ונמכר אחרי המלחמה לחברה יהודית אחרת.

כיום מתרומם על המגרש השמם שר' יהושע קנה לפני ארבעים שניה ע"י “מאה שערים” בנין גדול משוכלל ומזוין בכל המכונות החדישות לאפיה הלא זאת היא מאפית ברמן הידועה לכל מאפיה – שכדוגמתה אין אנו מוצאים בכל המזרח הקרוב.

מתוך חושו הבריא לחיים כלכליים בריאים הכיר גם ברב הטוב הצפון בחקלאות אנו רואים את רבי יהושע ביחד עם אחיו ר' אליהו נוטעים פרדס בפ“ת בשנת תרס”ה ובשנת “יובל החמשים לעבודתו” נוטעת הפירמה פרדס יותר גדול בסביבות המושבה “בני ברק”.

יותר מחמשים פועלים־עברים ופקידים מוצאים את לחמם ברוח וכבוד במפעלי ברמן מלבד הפועלים בפרדס.

אמנם דרכו של ר' יהושע לא היתה סוגה בשושנים כמה אבני נגף וצורי מכשול פגעו בו, כמה צרות ותלאות סבל, אבל ר' יהושע הסבלן, המתון, סבל נשא וגם לחם ויוכל להם.

ר' יהושע ברמן הוא סמל החריצות, הזריזות והמתינות גם יחד, סמל הסבלנות והעקשנות להוציא כל רעיון מועיל אל הפועל בנאמנות בדבור ומעשה. ועל כל מעלותיו התמדתו בעבודתו. מעולם לא שעה לדברי רוח ותפל, לא רדף אחרי שום משרה צבורית ושל כבוד מדומה. לעומת זה ידו פתוחה לכל דבר טוב ומועיל הן כללי והן פרטי הן לישוב הישן והן לישוב החדש והכל בהצנע.

הא' יהושע ברמן ביחד עם אחיו ר' אליהו שתפו במשך עשרת השנים האחרונות גם את בניהם בעסקים שלהם. למרות זקנותו של ר' יהושע ברמן עודנו הרוח החיה בהנהלת העסקים והבנים הצעירים ממשיכים את מפעלי הוריהם בנאמנות למסורת שהתותה ע"י הוריהם וגם בהתאם לרוח החדשה של הזמן.

מאחלים אנו לו לחג היובל שנות עבודתו בירושלם עבודה בריאה ופוריה גם לשנים הבאות ינוב בשיבה טובה דשן ורענן, ויראה בטוב ירושלם.

בתור תשורה נלבבה ממכבדיו ומוקיריו לחג היובל הָקדש לכבודו ספרנו “החרש והמסגר” בירושלם.

לאישיותו של ר' יצחק נבון נ"י

מלוחמי תחית ישראל והתרבות העברית בתוגרמא. בעיה“ק ירושלם ת”ו

לפני ירחים מעטים עלה לירושלים המשורר והמשכיל הישיש, מר יצחק נבון, בנו של הרה“ג ר' אליהו נבון מקושטא⁸. המשורר הנ”ל שהוא יליד אנדרינופולי אשר נודעה לפנים ברבניה ובחכמיה, נמנה בין חלוצי ההשכלה בתוגרמה, שהצטינו במלחמתם הנועזה והממושכת נגד מורדי האור. במשך חמשים שנה אשר ישב ר' יצחק בקושטא, עיר בירת תורכיה, היה מזכירו הפרטי של הנדיב והעסקן הצבורי המפורסם והנודע לתהלה ר' משה ב“ר נסים נתן הי”ו ואגב אורחא עסק במסחר ובעניני תרבות. תוך כדי כך חבר הרבה שירים ופיוטים, שאותם היו שרים חברי המקהלות וה“המזמרים” הידועים בתורכיה בשם “מפטירים”, בבתי הכנסיות של הספרדים בקושטא ובשאר ערי תוגרמא. הרה"ג חיים ביג’אראנו ראש רבני תורכיה כיום שהוא אחד מידידיו הנאמנים מכבדהו ומעריצהו מאד, אף מיחס חשיבות רבה לשיריו. בהגיע ר' יצחק לשנת השבעים, החליט בנפשו לעלות אל הארץ הקדושה בפעם השנית⁹, כדי לבלות בה את שארית ימיו, והוא התישב בירושלים.

בשנות עבודתו הצבורית עמד בקשר מכתבים עם כמה מגדולי סופרי הדור ביניהם ר' קלמן שולמן, ועורכי העתונים העברים הראשונים. אי אלו מאגרותיו נדפסו כבר ב“גנזי ירושלים” וגם במאסף “מזרח ומערב”. כתוספת לאגרות הללו, ראוי להביא בזה עוד אחדות, הואיל ויש בהן משום תאור אישיותו של מר יצחק נבון וערכו הצבורי בקהלתו, קהלת היהודים בקושטא וכן על יחסיו עם שלטונות המדינה ההיא.

מכתבו של א. בן יהודא

ירושלים ח' שבט אתתל"א

ידידי היקר והנכבד.

עד כה לא עלה בידי לשלם לכב' הסכום הקטן שאנכי חייב לו. זה מראה כי עוד לא התעשרתי, אם שהנני מקוה לזה תמיד. “הצבי” הולך לא רע, ותקותי חזקה כי במעט סבלנות ובהרבה עבודה נגיע למספר מסוים של מנויים מכב' אבקש בשם ידידותו אלי ובשם חבתו העזה ללשוננו, להשתדל להמציא לנו בסטמבול מנויים אחדים.

שמחתי מאד על השגת הפי’רמאן. לפחות כל עמלי ועמל ידידי לא היה לשוא. ימסור נא רב שלום לכל אחד מידידינו השואלים עלי.

ידידו ומכבדו כערכו, א. בן יהודה.

מכתב מבית מערכת “הצפירה”.

ורשה, עש“ק ב' כסלו תרס”ו.

ידידינו הנכבד והנעלה כהר"ר יצחק נבון הי"ו.

מקרב לב עמוק נודה לך ידיד יקר על הנחומים שהואלת להביע לנו, בעת צרה יבחן האוהב. הפעם ראינו כי לבך הוגה לנו באמת אהבה, ונפשך העדינה חרדה לגורלנו.

אמנם ימים נוראים ואיומים באו לנו בארץ החשך הזאת. האדמה רותח מדם אחינו היקרים הנקיים, וכל חללו של עולם מלא אנחתנו ואנקתנו. הודות לה' כי על ורשה עירנו פסח המלאך המשחית. אמנם גם פה היינו שרויים בחרדה גדולה, ובכל רגע נכונים היינו לקראת אויב ומתנקם אבל ה' בחמלתו הרבה סכך עלינו.

הננו מקוים כי עתה תשקט המדינה, הממשלה מראה פנים כאלו תחפץ באמת להקים את המנוחה, מי יתן והיה. בכלל חיים אנחנו פה בעת משבר קשה ואין איש יודע מה ילד יום. המפלגות בארצנו מתרוצצות ונלחמות בזעף אף, והיהודים הם השה לעולה.

עורכנו הא' סוקולוב נמצא בעיר הבירה פטרבורג, זה שבועות רבים נקוה כי בימים האלה ישוב אלינו.

ושלום מאת ידידיך מוקיריך,

בית מערכת “הצפירה”

מכתב מאת העורך מר נחום סוקולוב:

קולוניה, י“ח כסליו, א' תתל”ח.

ידידי היקר!

התעה התעו אותי אלהים מביתי וממולדתי, וזה כמה נסתם חזון בינינו, כי נאסף אור “הצפירה” בימי־המבול האלה ברוסיה (כי בזמן המבול אין המאורות משמשים), וכאשר כתבו אלי מביתי כי דרשת בשלומי, שמחתי מאד, כי חשבתיך מאז בין בחירי ידידי, זה כמעט דור שלם ברית אהבה כרותה בינינו, וחוט כזה לא ינתק, על־כן אקוה, כי ינעם לך לשמוע כי אם אמנם לפי־שעה נדמתי¹⁰, מפני המהפכה ועת־המעברה בארצי, אין הדבר הזה כי אם לפי שעה ואקוה לשוב ולהשיב את עבודתי לאיתנה – ועד העת המקווה ההיא מושבי נכון פה, והנני עובד עבודה רבה במה“ע לעמים, וגם מנהל אני את לשכת־המרכז הציונית, וכותב הרבה בכה”ע “וועלט” שהוא כלי־מבטאנו הרשמי, ומן ראשית השנה החדשה, למספרם אחל להו“ל פה מכ”ע שבוע בשפת עבר, בשם “העולם”, ואקוה, כי תמצא בו חפץ.

השב־נא לי גמולי גם אתה, לאמר: הודיעני־נא גם אתה את שלומך ואת כל אשר אתך. ומדי דברי אתך, הרשני־נא לשאול אותך שאלות אחדות.

א. אולי תוכל לבאר לי מה משפט המיניסטריום לרכוש־המלכות בארצך? הוגד לי שהמיניסטריום הזה איננו תלוי בשום מיניסטריום אחר; הנכון הדבר?

ב. הוגד לי שהמיניסטריום הזה שואף להוציא את התועלת היותר־גדולה מן הקרקעות שברשותו, ע"י מסירת אדמה בחכירה לנתיני תוגרמה – הנכון הדבר?

ג. ע"ד תקון סדר גבית המסים ידוע שהסדר הישן המכונה בדם “אָשַר” נשתנה במדינת מוקדן – האם יש אפשרות להשתדל גם בדבר שנוי הזה בשאר חלקי תוגרמא? הדברים האלה אינם מדיניים, כי אם נמוסיים.

בטוח אני כי יודע אתה הרבה בענינים האלה, ולנו נחוץ איש יודע, ושנינו נוכל להביא תועלת רבה, ולמותר אחשוב להגיד לך, כי דרכי – דרך־המשפט והנמוס, וכי יכול אתה לבטוח בי, כי לא יבוא מזה כל מכשול.

בברכת ציון, ובאהבה ושלום, ידידך ומכבדך   נ. סוקולוב

במשך שלשים שנה, היה מר יצחק נבון סופרה וסוכנה המיוחד של “הצפירה” בקושטא חנם, גם השתתף בפרי עטו במאספים העברים, ה“אסיף” ו“המגיד”. מר יצחק נבון מתכונן עתה להדפיס את כל שיריו אשר חבר בחמשים השנים האחרונות. בזה אחד משיריו אשר כתב בקשר עם המהומות בא“י בחדש אב תרפ”ט:

אֶנְקַת אָסִיר תִקְוָה

יָגוֹן וְכַעַס שָבַעְתִּי

יְסוּרֵי תָפְתָה סָבַלְתִּי

בְמַר גוֹלָה

צָרִים עֵרִים רְדָפוּנִי

צִירֵי מָוֶת אֲפָפוּנִי

וַאֲפֵלָה.

חָלַמְתִי רֶגַע לְחֵרוּת

חִכֵּתִי לִגְאוּלָה בְשוּרוֹת

שָוְא וּמִרְמָה

הָה, קוֹל דְמֵי אֶחָי צוֹעַקִים

קְצוּצִים מֻכִּים וַעַשוּקִים

בְיַד רָמָה.

אָמַרְתִּי עַתָּה אָנוּח

חָלַף צר עָבַר כָּרוּחַ

פָּסוּ מוֹנִים.

לָהַט עָלַי חַרְבוֹ וְגָדַש

הָעֶבֶד הַזֵר הַנִדָּש

מִלְפָנִים.

יְגִיעַ כַּפַּי שָת חָרְבָן

דָמִי הִגִיר הִגִיש קָרְבָּן –

תוֹדָה לַדְרוֹר

הַבּוּז לָכֶם חוֹזֵי שָלוֹם –

הוֹזֵי צֶדֶק וּמִשְפָּט לְאוֹם

קִבְּצוּ פָארוּר.

נוּדוּ לְבַת יְהוּדָה

וּלְהַבְטָחוֹת לָה עָנְדָה

עַצֶרֶת הַשָלוֹם

בְּכוּ בָכֹה לַהוֹלכִים

נוּדוּ גַם לָנוּ הַנְבוֹכִים

"הֲלוּמֵי חֲלוֹם.

וַעַד זְכִיוֹת הַמְעוּטִים"…

והִנֵה טֶבַח שוֹד וְשָאֲטִים

הֹוָה עַל צָרָה

נְגִידֵי עַמִים קוֹרְאֵי דְרוֹר

לְמִי אָצַלְתֶּם טִיב שִחְרוּר

לְגוֹמְלי סָרָה.

וְלִי הִצְהַרְתֶּם בַּיִת לְאוּמִי –

נֶגַע בַּבַּיִת אוֹרֵב דָר עִמִי

הוֹי תִקְוָה מָרָה.

חַזַק עַמִי וְעוֹד קַוֵה

הֵרֶף מִיֵאוּש אֹמֶץ רַוֵה

מֵעַז יֵצֵא מָתוֹק

חֵבְלֵי מָשִיחַ הִנָמוֹ

כָל אוֹכְלֶךָ יֶאֱשָמוּ

דַם נָקִי לֹא יִשְתּוֹק.

כֵּן, לֹא תִּכּוֹן שַלְוָה בַּתֵבֵל

אִם לֹא יִפּוֹל לָךְ בַּנְעִימִים חֶבֶל

עַל אַף יוֹעֵץ וְנָשִיא

הָכֵן בְּשָלוֹם מַחֲסֶה וּמָגֵן

אוֹ אָז בַּת צִיוֹן תִּצְהַל ותְנַגֵן

דוֹ־רֵי מִ פעַ לָה סֹל שִיא.

גם אביו של ר' יצחק, הרב אליהו נבון, ז“ל. התעסק בצרכי צבור והיתה אישיות ידועה באנדרינופולא ובקושטא. בשנת תרל”ב בקר את הארץ הקדושה כבן לויתו של דודו הרה"ג יקיר איסטרוג גירון שעלה בעת ההיא כידוע, להשתקע בירושלם¹¹ כל ימי חייו של ר' אליהו היו שלשלת פעולות של צדקה וחסד, מצוות ומעשים טובים. מקרב את כל גולי חכמי רוסיה הפליטים מחמת המציק. למר בן־יהודה היה מסדר הקידושין ויהי לו לאחי עזר.

הוא נפטר בשנת תרנ“ד, והוא אז בן נ”ט שנה. וב“הצפירה” גליון י' של השנה הנז' נכתבו עליו כדברים האלה:

… שבק חיים לכל חי, אחד מיחידי סגולה, אשר הרבה פעל להרמת קרן אחיו בתוגרמא. האיש הנעלה הזה הנהו אבי מודענו הנכבד מר יצחק נבון הנודע לכל קוראי “הצפירה”. הרב החכם אליהו נבון נולד באנדרינופולי ובעיר הזאת למד תורה אצל גדולי רבני זמנו, אך כבר בימים ההם החל רוח ההשכלה לפעמו, וה' אנה לידו כי ר' יוסף הלוי מילידי אונגרן, נזדמן לעירו ושם הכירו איש את אחיו ויביאו ספרים אשר עד הימים ההם לא נודעו בתוגרמא. ספרי מחקר וספרי תולדה כריב“ל רנ”ק יש“ר ועוד. מני אז, היתה אנדרינופולי לעיר אוהבת ההשכלה. הוא היה ממיסדי ביה”ס כי“ח לאומי. נלהב היה ר' אליהו ואהבתו לשפ’ע היתה בלי מצרים. לכן בבואו חכם ויודע ספר לעירו הוקירהו ויכבדהו מאד, וכאח וכרע התהלך עמו.”

בעת ההיא כתב ר' נחום סוקולוב לבן המתאבל על מות אביו; מכתב מפורט של הבעת צער ובו אומר בין שאר הדברים: “לכב' איש המעלה והתהלה החכם היקר כה”מ יצחק נבון וכו'. “שמענו השמועה המרה והמדאיבה כי המות האכזר העלה בחרמו את אביך הנעלה איש האשכולות הגאון זצ”ל. כחץ שחוט היתה השמועה הזאת ללבבנו, האסיר אליך ברתוקות אהבה. כפלים דאבה נפשנו, האחת כי חשנו בצרתך וביגונך הגדול, ושנית, כי מות אדם גדול כאביך זצ"ל אבדה גדולה היא לכלל ישראל. אנו חפצנו תיכך לעשות מספד בהצפירה אבל נעלמו ממנו פרטי תולדות המנוח. לכם אם רצונך להודיענו איזה פרטים נציב לו ציון עם שאר צדיקי עולם. אשר עזבו את עמק הבכא הזה ונשמתם עלתה מרומים. אלקים ינחמך מאבלך, יחבש לעצבותך ומחה דמעה מעל כל פנים.

ידידך המשתתף ביגונך   נ. סוקולוב.

אחד מתלמידיו של הנפטר, מורה שפ’ע הוא ר' עובדיה מיסריאל ז“ל, קונן אז את הקינה הזו ויציבנה למזכרת עד על קבורת מר אביו ר' אליהו ז”ל וזה תכנה:

אילי רום רגזו מר נוהים בדמוע

לבב כל איש דוי מאד נעוו משמוע

יום צרה נאצה בא מעיל הוד לקרוע,

הצדיק אבד ותחשך הארץ.

נבון דבר ואץ כחץ לחלץ מט מרוע

בחובו אמן והשכל נשקו בפגוע

וזר המות הסכיל פער פה לבלוע

נאור וחף איש תם וישר טוב הארץ.

בי יוצר הואל בציר שחת שבור זרוע

גער בו וצר ישיב ידו מנגף למנוע

נקיה שואפת למקום חוצבה לנסוע

עדן, רוי בצל אל שופט כל הארץ.

מלואים לפרק שדה שמעון הצדיק¹²

ב"ה.

להיות שמזה זמן שקנינו כוללות ק“ק הספרדים הי”ו וק“ק אשכנזים חלקת השדה והמערה שקבלה בידינו שקבור בה שמעון הצדיק משיירי כנה”ג זיע“א! ועד היום הזה היה בשותפות השדה והמערה בין שני הכולליות הנז”ל והנה בעתה הסכמנו ראשי הכולליות הנז' לחלק השדה מחציתו לכוללות הספרדים ומחציתו לכוללות האשכנזים, וכדי למדוד את השדה הנז' ולחלק לחלקים שווים ולמדוד את תבניתו ולתארהו בשרד, הסכמנו למנות את המנהדיס המומחה מיסטיר שיק שימדוד השדה, וכן עשה והלך אל השדה הנז' ומדד אותה ועשה פלאן ומסר בידינו, והרי היא מחולקת כל השדה הנז' לשני חלקים מחצה על מחצה עפ“י הפלאן הנז‘, ותהי המחצה המזרחית לחלק אחד והמחצה המערבית לחלק אחד, אך בזאת עינינו הרואות שאף שכל השדה הנז’ נחלק לשני חלקים כפי הפלאן, מ”מ המחצה המזרחית גרועה כנגד המחצה המערבית, ועל זה הסכמנו שיתוסף על החלק המחצה המזרחית גם החלק של הקרקע אשר הוא לצד דרום ואשר דרך הרבים תפרד בינו ובין שני חלקי השדה הנז' ואשר לפי מדידת מיסטיר שיק הנז' יש בהחלק הקרקע הדרומי, הנז' 1972 אמות, הנה חלק הקרקע הדרומי הנז' יתוסף על המחצה המזרחית באופן שהכולל אשר יזכה במחצה המזרחית הנז' שיעלה בגורלו יזכה גם בחלק הקרקע הדרומי הנז‘, ועפ“י ההסכם הנז”ל הוסכם בין ראשי הכולליות להטיל גורל בין שני החלקים הנז’ ועפ"י הגורל תחלק הארץ ויזכה כל כולל בחלקו לדורות עולם.

ואלה הפרטים אשר נדברו והותנו בין ראשי שני הכולליות הנז“ל אשר על פיהם יוטל הגורל בשם ה' ויזכה כל אחד מהב' כולליות הנז' בחלקו, א. המערה אשר בה קבור שמעון הצדיק זיע”א עפ“י הקבלה כנז‘, וגם המערה השנית ונקראה בשם מערת הפרנסה אין בהם שום דין חלוקה, רק יד כל הכולליות שוה בהן כספרדי כאשכנזי ממש, ב. השדה הפנוי אשר לפני המערות הנז’ כפי הפלאן של מיסטיר שיק הנז' אין בהם דין חלוקה כלל, ולא יוכל שום אחד מהכולליות הנז' לבנות בו שום בור ושום בנין כלל, רק ישארו המקומות פנויים בכדי שישבו שם הבאים להשתטח על קבר הצדיק זיע”א לעולם. ג. כל הדרכים המשותפים לשני הכולליות הנז' לעולם ישארו למדרך כף רגל העוברים בהם הן לב' הכולליות והן לכל האורחים אשר יבואו להשתטח מד' כנפות הארץ ושום כולל לא יוכל לבנות בהם שום בנין כלל, רק ע“ג המערה ממש יבנו בתי כנסיות בתי מדרשות הספרדים בחלקם והאשכנזים בחלקם ד. כל כולל יבנה בחלקו בור אחד או שנים לאנשי כוללות שלו ולא יוכלו לבנות בדבר המשותף שום אחד מהכולליות שום בנין ובאמו”ל. ה. הבנינים שיבנו כל כולל בחלקו לא יוכלו להזיק בראי' שום כולל לחבירו ואם ח"ו יפתח נגד חברו חלוק או פתח מעכשיו נעשית מחאה ויחזור הדין לסיני שצריך לסותמה תכף, באופן שעיקר תכלית המבוקש מראשי הכולליות שלא יהיה שום פירוד ושם התנגדות ובפרט דיני נזקי שכנים בין השתי כולליות הנז'.

ועפ“י התנאים האלה הסכמנו להטיל גורל בין השתי כולליות הנז”ל ועל מנת שיתנהגו ויתקיימו התנאים הנז' לדורות עולם, והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו'.

וע“ד אמו”ץ ח“ש פעה”ק ירושלם ת“ו בש”א לח' כסלו ש' התרן ליצי' וקיים.

הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס“ט   הצבי יעקב שאול אלישר ס”ט

הצעיר חיים נסים ברוך ס"ט

נאם אברהם יעקב שובאצקי   נאם שמואל מוני זילברעמאן

נאם אלימלך פערילמאן   נאם שמעון אליעזר כהנא

נאם זיסקינד שחור   נאם הק' מנחם התן אויערבאך

כן גם אנכי מסכים לכל מה שהסכימו רבני הספרדים והאשכנזים הי"ו בדבר חלוקת השדה הנז' ולראי' חתמתי שמי   שמואל סלאנט.

רשומות

מספר הזכרונות מאחד הסופרים הותיקים בירושלם מהתקופה הראשונה

הרב הגאון הצדיק הרמ“נ כהנוב זצ”ל היה ראש ישיבת עץ החיים בירושלם. הוא היה מחבב הבחורים לומדי הישיבה ומקרבם לתורה, היה משלם להם איזו שכר שילמדו באותן השעות שבני הישיבה לא היו בהישיבה כמו בערבי שבתות אחר חצות, בחוה"מ, ולפעמים הופיע פתאום בהישיבה בעתות הללו לראות אם לא יקחו הבחורים שכר בטלה. –

הבחורים שהיו בימי שיש להזכירם¹³ אני, לונץ, אפרים כהן, נכדו ר' פייביל שמעון רוקח, והי' מכה לפעמים הבחורים מכות גדולות אבל בדרך חבה, זוכר אני כי הכה פעם את לונץ במקלו והלז ברח מפנה לפנה והוא רץ אחריו כנערים המתגוששים יחד,

הי' מקרב בני עירו “חאסלאוויטש”. זקן א' היה בהישיבה שהי' נקרא ר' יעקב “חסלאוויטשער” והי' צם הפסקות יומים ושלש בפעם א', וסדור עב היה לו והיה מאריך בתפלות ולומד מעט ורצו הגבאים לפטרו ורק בהיותו בן עירו של הרב נשאר בישיבה עד יום מותו.

התשלומין היו אז מחי“כ עד חצי נאפוליון והגדולים הי' להם תלמידים שהיו משלמים להם ג”כ מחי"כ עד חצי נאפ‘, מתלמידי אני היו צדוק קרויז, בן ר’ יוסף משה קרויז, חיים הויזדארף ועוד, ומקודם הי' רבי אני הר' זרח ראקיווער שהי' בחינת צדיק, ומוחו הי' אטום אבל מרוב למוד בהישיבה נהי' גדול בתורה.

הי' בהישיבה ר' שמעון כהן מו“ם, בעל זכרון נפלא ובעל תאוה נורא – לספרים, והוא לא למד כמעט כל עקר, ואפי”ה הי' בקי גדול והי' מוכר ספרים, והי' יודע כל מיני הספרים מי חברם ומה טיבם, ואם הוחזקו בעולם וכמה פעמים ואיה נדפסו, אולי יותר מבן־יעקב הווילנאי, ובפגשו בספר שאין לו, לא עמד על המקח ולא שקט ולא נח עד קנותו אותו, וספריו הרבים היו משופרי דשופרי והי' כורכם כריכה יפה, אבל כמדומני שמעולם לא עיין בהם.

הוא השתתף אח“כ עם ר' בן ציון בויסקר (זילברשטיין החי עמנו) ועם ר' מענדיל מענדילזהן חתן הרמנ' והביאו ספרים מחו”ל למכור, ובהישיבה בכתל צפון היו מגדלים (שאפעס) ע"פ כל הכתל מחולקים לתאים והחזיקו הם בתא א' שהי' כמין חנות שלהם ובני הישיבה קנו מהם, בין הספרים היו גם ספרי השכלה וא' התלמידים הריח בהם וקנה המסתרי פאריז ואת אור לישרים ומהם נהי' למשכיל.

חבירו של זה הי' ר' אהרן, דמתקרי ארציק־שמואל־בערס, חתן הגאון ר' שמואל מוני זליברמן (נזכר בהקדמת “בני אשר”) והי' ג“כ בחינת צדיק ממש, וגם הוא קרא בהם בצינעה גדולה, ולא ניזק חלילה (והרמ"נ ידע מכל זה ויחריש) משותפים היינו בני הישיבה בהלבנון שי”ל אז במיינץ והיו קוראים אותו בהצנע וגם מזה ידע הרמ"נ ויחריש, והוא בעצמו קרא בו את המגיד בפומבי, אך לא קבע קריאתו, הי' פותח העתון ומעביר עינו אנה ואנה ונותנו לתוך צלחתו.

בכל עש“ק הי' קורא שנים מקרא וכו' בס”ת של הישיבה, ואצלו החומש עם “הבאור” (בשביל זה רננו אחריו הטפשים שבין הקנאים וביחוד בני ווארשה והונגריה שהיו מראשי הקנאים ווארשה ר"ל “ווארשיווער כולל” בני פולין, ומהם כמעט שלא למד איש מהישיבה).

אחרי המחלקת בין “החצר” שהתפלל בו הגאון ר' ישעי' ברדאקי (קונסול ממשלת אויסטרי' באיזו זמן) ואשר פקוא“מ אמסטרדם היו תומכיו, ובין “החרבה” אשר “ווילנא” היתה מפקחה (זה הי' בשעה שהייתי נער, ודברי יסובו עפ“י רוב משנת תרכ”ח והלאה) ואשר הגאון הצדיק ר' זונדיל סלאנט ואחריו חתנו הגאון הישיש סבא קדישא ר' שמואל סלאנט התפללו בבתי מדרשיה. אחרי המחלקת אשר נסתיימה בנצחון “החרבה”. נהיו 3 מרכזים לירו': החרבה, ביהמ”ד הווארשאווי, וכולל אונגרין.

שנים האחרונים היו עויינים את החרבה וכמעט אף אונגרי א' ואף פולני א' לא למדו בישיבת עץ החיים שבחרבה ואשר עמדה תחת השפעת הר' שמואל סלאנט. וראש הישיבה לפנים הגאון ר' אליעזר דן ברלב"ג דמתקרי ר' ליישקע שזמן קצר שמש בה ואחריו הגאון ר' משה נחמיה.

מהראשונים היו “הקנאים” והאחרון היה מתון. בין הראשונים נמצאו קנאים נלהבים שהוציאו לעז על בני ישיבת עץ החיים כי ספרי מינים נושרים מחיקם. זכורני כי ר' ישעי' אורס שנקרא שעיה אורעס בלי שם ר' אם כי הי' גדול בתורה, והי' מכולל חב"ד שמרביתו גם הוא נסחף לדגל הקנאים (ר' שמואל סלאנט בדברו לפעמים על איזו ענין שענין בו הגאון ר' יעקב אורינשטיין בנו של שעיה הנז' הי' אוהב מאריך בשם, לאמר: ר' יעקב – ר' שאייעס – ר' אורעס, לומר הידועים) שעיה אורס זה ספר ברבים על א' מבני הישיבה שנקב שמו כי מתחת להגמרא שלומד בה מוטל תמיד ספר ערבי (א אראבישער ביכיל) והאחד הזה מעיד אני עליו שלא לבד שלא ידע אות א' בלשון ערבי דבר שלא למדו אז כלל וכלל, כי אם גם לא ידע צורתא דאות ליטאייני שרבים ידעו אותן (בשביל כתיבת אדריסין).

בני “הווארשיווער מדרש” היו מתגאים בהגאונים הרב דקוטנא ודקאליש, והבי“ד היו יושבים בביהמ”ד ההוא וראש הבי“ד היה' הרב ר' יעקב לייב לוי מווארשה שהי' למדן גדול בקבלה (סתרי תורה) והי' חרום ובקושי הבינו דבריו. השמש והגבאים של הח”ק היו הווארשווים הר“ר זלמן בן הראב”ד הנז' ור' אברהם קארפו ג“כ פולני, האחרון היה' רקדן נפלא, אך לא חלילה בכובי רק בחתונת של משפחתו ובסעודות הח”ק בז' אדר והי' ג“כ רוקח (אפטייקר) כלומר הי' יודע לקרוא מגילת סמים ולעשות ככל הכתוב, והי' זמן מה רוקח בביה”ח בקו"ח.

השמש של הח“ק נקרא, ייאקיל ובהיותו פולני הי' מחשב א”ע לגבאי ומינה לשמש קטן בנו דמתקרי “חצי ייאקעל” והבן חנך בנו הוא בעבודתו ונקרא רבע ייאקיל.

בכלל כ“ז שהי' הרב מקאליש (כן נקרא בפי כל ואיש לא קראהו סתם לומר: הרב וכן הרש"ס, כי לא ההין איש אז לקחת לו עטרה כזו) כ”ז שהיה חי, היתה העיר תחת רשותם של הפולנים ולהם התחברו האונגירים ומעט מחב"ד.

הווארשווים (כן נקראו הפולאנים) היו לומדים אצל הגאון הצדיק ר' צבי מיכל שהי' מתלמידיו של הגאון מקוטנא בעל תפארת ירושלם, כי מקודם היה הגאון הזה אומר שעור לפני תלמידים, ומגדולי תלמידיו היו ר' בעריל מערקס שאח“כ הי' מהמלמדים הגדולים בעיר והי' חבד”י, ור' צבי מיכל היה לראש ישיבה או אצל הרב ר' זלמן ר' נחומוס. שניהם היו מפולפלים מאד, והאונגרים למדו בישיבת הרב הגאון ר"ח זאנעפלד שמעולם היתה לו ישיבה רבתא ורוב התלמידים היו קנאים.

ר' זלמן ר' נחומס זה ראוי הוא להציב לו יד ושם, ואני בהיותי בן ישיבת עץ החיים לא ידעתיו היטב ורק ב' דברים אזכיר פה: א' שסח לי תלמידו וא' שבדידי הוה עובדא:

ר"ז זה היה ממיסדי “מאה שערים”, “בית יעקב” ועוד חברות שנוסדו לבנין בתים ואשר בנו כמעט בלי כסף ומתוך עוני בעד העניים ונחלאות החברות היו רשומות על שמו (כי כידוע לא היתה לח' במשפט טורקי כח איש משפטי) ומידו זכתה הממשלה הווירקו וכו' והפחות היו מחלקים לו כבוד בדעתם כי עשיר גדול הוא בעל נחלאות ובנינים רבים.

ואנחנו נדע כי היו עני גדול, ומחייתו היתה מסחר האתרוגים, ושתי אגודות היו שסחרו באתרוגים אגודת בייניש סלאנט בן הרש“ס ואגדת הר”ז הלז ורק בזמן קטוף האתרוגים הי' יושב ביפו, ובכל השנה הי' עוסק בעניני בתי החברות, מעולם לא ראיתיו לבוש בגד עליון ורק קאפטין חגור בחגור דק הי' שמלתו ופאנטופול נעל ברגליו, ופעם א' בזמן המחלקת ביפו משנת תרס“א פניתי אליו בשם יפו בענין זה, כי היה הר”ז עסקן צבורי ביותר ממלא מובן המלים, ולא הי' כל ענין צבורי שלא פנו אליו ושלא התענין בו.

ואני ידעתי כי מתפלל הוא “ותיקין” וכי אח“כ לא אשיגו כי רוח הצבוריי ישאנו אל אשר איש לא ידע ולכן באתי לביתו תומ”י אחר תפלת ותיקין ואמרו לי כי טרם בא כי גומר הוא שעורי למודיו הפרטיים תומ"י אחר התפילה, ובעוד בחצי שעה בא, ותגש לו זוגתו כוס קהווע (לא קהווע רק קלנות חטה טחון) שחור מבלי חלב כלל, והכוס עמד לפניו ושפתיו מרחשות שעורי הלמודים עד שנצטנן כמעט וישתה בחפזון ויקם וילך עמדי אל המקום שבקשתי לילך עמדי ונשהה עדי חצות היום ולא אמר רעב אנכי. רק אמר עתה עלי ללכת לאספה פלונית.

ולא לזה כונתי בספורי אני. רצוני לספר כזאת: היו היתה ד“ת קשה וגדול ל”א מבני ר“ל לפני הגאון הרב דיפו הרנ”ה ז“ל ויצרף אליו שני רבנים מירו' והא' הי' ה”ר ר' זלמן שלנו, ועסקו בהד“ת יותר משבוע ופסקו הדין, וירצה האיש לשלם לר”ז ולא קבל בשום אופן, והאיש טוב לבב ויודע כי ר“ז זה עני גדול וישלח לו על ידי 5 נאפ' זהב ויתן לי דמי נסיעה כי אסע ירושלימה ואנסה בכל מין עצה לתתם לר”ז, וכלום לא עלה בידי וכל נסיונותי לא הועילו אפילו בלכתי סחור סחור. ובדעתי כי בנו הרב ר' חיים (צדיק ות"ח גדול וכבר נפטר מעוני) חולה, נסיתי למסור לו, ובקושי ובדרך עקלקלות קבלו בתור מתנה לו ממני בזכות אבותיו.

מה שסח לי א' מתלמידיו:

הפעם למדו סוגי' עמוקה והר“ז פלפל בה בחריפות גדולה והקשה קושיה עצומה שגם הוא לא ידע לתרצה ויהיו מעמיקים בה עמוק עמוק בכבד ראש, והנה בא שליח לומר הפחה מבקש כי האיפנדי יבא אליו תומ”י, והר"ז ידע כי אמנם נחוצה היא הליכתו, ויאמר: אתם תתפלפלו פה ואני אתפלפל עם הפחה ולקח לו גמרא קטנה ווארשוואית ויתנה בחיקו ויאמר עדי יגיע תורי להכנס לפני הפחה ואשב בהמסדרון ואעיין בענייננו. וילך לו ובשובו הביא עם הגמרא פלפול חדש נפלא ועמוק שישר כל ההדורים והקושיות באופן מפליא.

אגב נזכרתי בענין שהי' לי לא עם הפחה רק עם שר השוטרים הבק הידוע בירו' לפני כארבעים שנה (מובן לא עם חאסן זה היפויי בשעת המלחמה), היתה לי דודה, אחות אמי, אשת חיל ומסחרה בקמחים ויהי לה רחיים לפי המצב שלא אז, ותאמר לבנות לה רחיים לפי התכנית שנתחדשה אז, ולא מצאה בית גדול הדרוש. רק בשער המקדש בהחנויות היו ד' קירות והמקום רחב ידים ותאמר לעשות עליהם כיפה ותשכר בונה לעשות התקרה, וכמנהג הבונים בירו' העמיד הבונה קורות ועצים ויבן עליהם התקרה. ומדרך הבונים להניח המסעדים תחת בנין התקרה עדי תתיבש איזו שבועות, ויהי הבונה הלז מבקש הוספה על התקציב ולא הסיר המסעדים ימים רבים, ותלך דודתי לראות בבנין, וי“א כי נסתה להסיע קורה מהמסעד, ותפול התקרה עליה ועל חתנה שהי' עמדה שם, ותהרוג את שניהם וזה הי' לעת ערב, ויהי רעש גדול בעיר והמקרה הסבה את כל העיר, ובי”כ וכה באו ידידים¹⁴ רבים ויפנו העפר והאבנים, ובחצות הלילה הובילו ההרוגים לקבר. רשיון מהממשלה ורופאה לא נדרש אז. המשפחה כלה כמובן היתה טרודה בבכי, ואני ידעתי כי החצר והבתים נשארון באין משגיח. נכנסתי שם להושיב שומר, ובי"כ עברו שומרי הלילה השוטרים וקצינם עמהם, והקצין שכור, כל עוד סוחב רגליו ויעירהו מי שהוא כי החצר בהפקר וכי יש לחתום הבתים ונכנס וצוה עלי להביא חמר חתם ויחתום בחותמו בית א' שהראיתי לו אם כי החצר הי' מלא תבואה וקמחים וכן יתר הבתים לא שת לבו לזאת וילך לו.

עברה הבהלה ויפקד אותי בי“ד לאפוטרופוס על עזבון של הילדים. ובי”כ וכה עברו ז' ימי האבל, והחילותי להתענין בהעזבון, והנה החדר החתום בו היו הכספים וכל הניירות ומה לעשות? ללכת להממשלה, כי תסיר החותם, הנה ישנם יתומים קטנים והקאדי הוא אביהם והוא צריך לפקוד איפוא וכמובן מלבד שכרוך הדבר בהוצאות וש‘… (כי בלעדיו אין דבר) מי יודע אם לא יפקיד מחמדי’, וחי' הענין קשה מאד והנה נמצא לי איפענדי צעיר מאלה שמהלכים למו בבתי ישראל, ויבטיח לי כי הוא יסיר החותם והוא יכשיר הכל בשכר 5 לי"צ (ק' פר') ואחרי שקלי על ידו הכסף ראיתיו מפקפק, וסוף דבר אמר לי נלך להרב סאלאנט. ונלך ויאמר לו, הממשלה חתמה ואינה שמה לב לפתוח ולפקחו הענין כמדומני כי רשות ביד החכמיא (משרד הרבנים) לפתוח, ובתור איפענדי הנני מסכים לזה.

ויאמר לי הרש“ס הן אמנם בדיננו הבי”ד הם אביהם של יתומים, אבל דינא דמלכותא דינא, אכן בטח כי כן הקאדי יסכים על מנוי האפוטרופוס שמנהו בי“ד אבל יש צורך יסכים וכ' ישתדל בדבר ואם יאמר לנו כי כבר התראה עם הקאדי והסכים נסמוך על דבריו. סוף דבר, הלוך הלך האיפנדי הלז והביא עמדו את הקאוואס האוסתרי (כי הנהרגת היתה אמרת כי היא נתינה אוסתרית אם כי באמת לא הי' לה רק צל של נתינות והקונזול האוסטרי לא קבל נתינותה הפסולה, אך בכל אשר הי' דרוש לה הי' הקאוואס האוסטרי הולך עמדה ועמד מנגד (לבלי יתפש) והרואים חשבו כי שלוח¹⁵ הוא מהקונזול, וכמובן לא בחנם עשה כן) ושניהם יחד הסירו החתם ויצוו עלי להשמט מדו”ד בהממשלה לבלי תשאל ע"ד החתם.

וכל העיר רננה כי הבונה חייב במיתת שתי הנפשות כי הבנין הי' רעוע, אחרי שעמד ימים רבים נשען על הקורות ימים שכל בנין דורש והותר, ולבסוף נפל, ומצאה הממשלה מקום לתבוע את הבונה לדין.

ושר השוטרים בירו' ה“בק” בה' הידיעה, הי' מיוחס בעיר הבירה כי הי' לו שם עומד מצדו ויהי עושה עול ויד לו בכל הגנבות ורציחות שקרו, הכל ידעו כי הרוצחים משתחררים או נסים מהסוהר על פיו ולא יכלו לעשות דבר מפני הכתף שבעיר הבירה שהוא נסוך עליו והיו מקרים שהי' הדבר בולט שהוא הוא הרוצח שרצח את מי שהוא ואין דובר דבר.

הי' אז ספרדי א' עשיר גדול ולו אין אשה ובנים והבק החל להתרועע עמדו ובאחד הלילות עלה עמדו על גג בית מושב הספרדי (ושמו הי' סטמבולי) ופתאם נפל הספרדי מן הגג וימת ובאותו הלילה התפרצו גנבים בבית המת ויגנבו דים, והכל ידעו ויש שאמרו שראו כי הבק דחפהו והשליכהו מהגג אבל פחדו לדבר והוא הי' “הממשלה” שבידו נפל משפט הבונה, כי היו הי' גם שופט בדיני ממונות וגם מו“ל פסקי הבתי דינים, וישלח הבק באחד הימים אחרי ובבואי נתן לפני גליון כתוב כמובן בערבית ויאמר אלי חתום ותן עוד ערך מאה פרנק להבונה הרחיים שבעליו המתה נ”ח לו.

ואומר לא אחתום. א) כי לא אדע קרוא הכתוב ואיך אחתום ב) למה לא קראו לי בשעת המשפט. ג) אני תובע מהבונה שתי נפשות ואתם מחייבני עוד. רציתי לומר וכי מי אני שתחייבני אך בקושי עצרתי בעד לשוני כי בזה אתן לו מקום להביא הענין לפני הקאדי, אבל בלבי חשבתי איך אין רגש להאיש, מקודם הי' לו לשאלני מי עשך אפוטרופוס וכו‘, ויהי כי לא רציתי לחתום צוה על השוטר שלפניו לחבשני בחדר השוטרים, ויאמר אלי, הנייר הוא כי אין לך כל תביעה על הבונה, וחתום עליו ושלם 5 הנאפ’ ועוד 10 פר' קנס מיאונך לחתום ולך, ולא פה תשב.

ולא רציתי שמוע בקולו ויכניסוני לחדר השוטרים, והללו כעלוקות דבקו עלי, זה מבקש באקשיש סתם, וזה תכריך סיגריות וכו' וזה שולח אצבע ומדבר און (בא"י ידעו הפי') ונאלצתי לתת להם כשני פר' וירפו ממני ואני יושב בתוכם, ובני ביתי בשמעם כי נחבשתי ע“י העריץ¹⁶ הלז אשר לא ינקה כל הנוגע בו, רצו לה' פרומקין מו”ל החבצלת ולהסוחר שלמה מנרחי, שהיו ידידי והיו מפני העיר גם אצל הגויים וגם אצל הממשלה, וילכו השנים להצילני, ויבאו אלי ואספר להם הדבר ויאמרו לי קבל עליך הדין כי מי הקשה אליו וישלם וגדולים וטובים ממך לא עמדו בפניו, וילכו הם לבקש רחמים מלפני הבק לשלחני דרור, ובקושי פעלו לפטרני מהקנס החדש אשר שת עלי, והריד"פ שהי' קורא ערבית קרא לפני פסק הדין האומר כי נוכחתי כי אין כל פשע על הכונה, והנהרגין נתחייבו בנפשותם וכו' ואחתום.

וטרם לכתי מחדר השוטרים לעמוד לפני הבק לקחו בגדי העליון למשכון כי אתן להם דמי חופשתי ובקשתי השני הנז' הועילה להעמיד נתינתי על סכום בן 2 פר' ואתן ונפטרתי לביתי. ויאמר לי כי עלי לברך ברכת הגומל ולשום עיני על דרכו כי אצל הבק הלז נקיל מאד לצוות להכותני נפש באיזו סימטא.

ביד א' מבני הישיבה מצא אביו ספר אור לישרים וימסר הדבר להרש“ס והלז שלח וקרא לפניו את בן הישיבה ויטיף לו מוסר, ויאמר לו שמעתי כי גם בעתונים אתה קורא ולא כן תעשה, ויוסף ויאמר אני קורא המגיד וגם הלבנון אבל זוהי לראות אולי ידובר בם ע”ד ירושלים ובתור מנהל נאלץ אני לזאת שלא בטובתי, אבל אתה אין לך אלא ללמוד וכו‘, ומאז יצא על בן¹⁷ הישיבה הלז שם משכיל ויסבול הרבה מזה, ובכל זה היו הכל יודעים כי הי’ מודיע חדשות כהמגיד והעברי, ומשרת הפוסט “וואניס” שמו הביא לו פעם העתון להישיבה (הוא הי' מקבל בעד כל מכתב ועתון חצי גרוש) ותהום העיר על זה. וכמובן צווה הוואניס מבן הישיבה לא להביא לו העתון להישיבה עוד.

מחלק המכתבים הלז היה ארמני פקח, וידע עת לכל חפץ, הוא היה מביא המכתבים (הרבים מאד) להגאון ר“ש סלאנט ואפילו כשהי' עומד בר”ה ויוהכ“פ בביהכ”נ הגדול ועיני כל העם אליו (בר“ה ויוהכ”פ הי' מתפלל בביהכ"נ הגדול) היה הארמני הלז (וואנעס שמו,) מביא לו תכריך גדול של מכתבים בטוחים ופשוטים, והי' קורע המעטפות ומגיש לו הכל פתוח, ואחר יו“ט הי' הרש”ס חותם על הריצפיסין, והרש"ס בסקור א' ידע כל מה שיש בהמכתבים, והי' מודיע אחר התפילה לאלה שבא למו על ידו כספים לומר: יש, תבוא בלילה.

המשכיל הלז בעל האור לישרים נכשל הפעם בלשונו והיה יכול לסבול הרבה ורק אחד מבני הישיבה הצילו.

פעם התקשרו כל בני הישיבה על ראש הישיבה הרמנ“ה ולא רצו לשמוע שיעורו באמרם כי אינם צריכים לו והמשגיח הי' אז הר”ר יעקב הרכבי (איש זקן וכעסן מאד) אבי הד“ר הרכבי שבפ”ב, ויגל למוסר אזני בני הישיבה ויאמר הלא הרמנ“כ אומר חדושים ויען המשכיל, אין לנו צורך בחדושים חדשות אנו קוראים בהלבנון, ותומ”י נשמעו הדברים להווארשוואים וקראו עליו אפיקורוס בהשוותו חדושי התלמוד לחדשות העתונים אם כי האומר לא אמר אלא לבדיחותא.

ובאותה שעה נזדמן ר' בן ציון בויסקער (זילברשטיין) אצל הרב מקאליש, וזרק בו מרה ע"ז, כי גם הוא הי' מבני הישיבה, ויאמר לו, כונת האומר היתה על “כבוד הלבנון” שנדפסים בו חדושי תורה מרבני הזמן, אז רפתה רוחו של הרב מעט.

והמחלקת בין בני הישיבה והרמנ“כ בדבר השיעור חזקה, ובין בני הישיבה הי' א' ז' סלאנט שמו, כי הי' מסאלאנט, ואמר עליו הרמנ”כ “זה עושה לי חצי קריינק” (הרמנ“כ לא שח שיחת חולין וכל דבריו היו בלה”ק מעורב בזשארגון).

והרמנ“כ סבל הרבה ממחלת הכבד ולא יכול לשבת רק הי' מסב, ולו שלחן מיוחד בהישיבה מאחורי הבימה מול ארה”ק, וכרים וכסתות ומצעים על הספסל והרב מסב עליהם ואם כי השלחן לא הי' קטן לא העז איש לשבת עליו, ורק בשעת המחלקת נעז ז' זה לשבת עליו, ועינו של ז' זה היו מזרות אימה תמיד, ויהי יושב מול הרנ“כ ומביט עליו ותו לא מידי והרנ”כ לא יכול לסבול זאת, ולכן אמר כנז‘, הרנ"כ לא השתמש מעולם במנורת גז אפילו אחרי שנפוצה לשימוש, רק נר של חלב הי’ דולק על שלחנו ולפניו חשן המשפט, כי עסוק עסק זמן רב בספרו “קצור חשן משפט” שהדפיסו אח"כ, ולא אדע אם משום שהורגל בנר זה או מחשש סכנה.

זכורני בשעה שא' הסוחרים הביא מנורות הגז מ' 1 ומ' 2. גדולים מאלו לא הובאו אז. והובאו לבתי המדרש וכל העם הי' מביט ומתפלא עליהם, ואלפי הזהרות הזהיר איש את רעהו לבלי נוגע בהן מפני חשש דליקה, ורק את “השמש” למד הסוחר איך להדליק ואיך להגדיל או להקטין הלהבה.

כמדומני שהראשון שהביא מנורות הללו הי' בן ציון ליאון ושותפו נתן גרינגארט, שניהם היו גבירים, והי' למו חצר גדולה באמצע רחוב היהודים, הראשון ה' לו בנים והשני ערירי. והוא, הראשון, הי' הראשון ששכר לבנו יוזל ליאון מורה ערבי ולמדו שפת ערבית עד שחבר קונטרס קטן בעברית להתחלת לימוד שפת ערבית, ואיש לא נתן בו סרה. ויהי גבאי ביהכ“נ הגדול בית יעקב, ומסחרו היה עפ”י רוב עם הערביים וכמה פעמים הי' יושב עם סוחרים ערביים בקפינע ושותה נארגילה וקהוה עמהם, דבר שלא העיז אחר לעשות, וגם ע"ז לא דברו סרה עליו כי הי' יהודי כשר קצת יודע ספר.

והשני הי' בייאליסטוקי, והיתה לו בת אחות יפה מאד ויקח לה לחתן את יצחק זאקש (משפחה כבודה בירושלים) וגם אותו נתן חותנו ללמוד ערבית אצל מורה ערבי אך נתחמץ עי“ז וילך שובב בדרך לבו וסוף הי' כי גרש את אשתו וילך לסטמבול ויהי שם בבית החכם באשי למתורגמן וימת שם, ואשת נתן זה מתה ויקח אשה חדשה ותולד לו בנים, וסופו נפטר עני מדוכא, והוא הי' יודע ספר יותר משות' ומתרועע עם הרש”ס לפרקים ונחשב כבן בית אצלו.

ר' ניסן סנדלר, כמדומני שבא מבייאליסטוק, והי' מזקני ירושלים הייתי רואהו בלכתו על המדרגות בשער החרבה ושפתיו מרחשן או מחזיק משניות תפא"י ולפניו איזו זוג נעלים למכירה.

לא פגשתי מגיד איזו שעור, אבל תמיד כשהיתה מחלקת בין הלומדים בהלכה, או בפי' איזו משנה הי' הוא המכריע, ואמרו שהוא בקי בשו“ע או”ח ובמשניות בע"פ, ולא התנהג אלא כסנדלר פשוט ובראותו נערים משוחחים זה עם זה הי' תמיד דרכו לומר, ילדים אל תבלו הזמן בדברים בטלים ובז' ובכל זה נאמר בלשון חבה והי פועל תמיד.

ברוך סנדלר, הי' חבר לנו הבחורים בישיבת עץ החיים והי' חריף בלמודיו, ופתאום נתנו אביו לסנדלר ללמוד מלאכת סנדלריה (אביו היה נגר יהודי י"ש) ותהום הישיבה, אך הבחור בעצמו סבר וקבל עליו גזירת אביו, והי' קובע עתים לתורה אך נפטר בעודנו כבן ל“ה שנים. ר' יונה לייב מענדילזהן (מחותנו של הרמ“נ כהנוב ז”ל ראש ישיבת עץ החיים) לא הי' אוכל מצה בכל ימות הפסח ורק אגוזים, תמרים, ותפוחי אדמה (יש בספרים שהזהיר במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יבא כל השנה לידי חטא) ורק כזית מצה בליל הסדר אכל. בהולד לו נכדים, הי' מבקש מבני הישיבה לבא ללמוד כל הלילה בבית היולדת כדי שיכנסו ד”ת באזני הילד (יש ביו"ב¹⁸ בתלמוד מסופר על ר' יהושע בן חנני') וכמובן הי' מוכן לפני הלומד כל טוב, קהוה, זרעונים וכו' וכו' וכה היו הולכין בחורי הישיבה חליפות ללמוד עד יום הברית.

בני הישיבה לא היו שותים סוגארין בפסח משום שאמרו שהניירות שמלפפין בהם הטוטון משוחין בחמץ, ואיזו מין גאוה הי' בלכת בן הישיבה במקטרת (ציבון) ארוכה – עפ"י רוב קנה חלול פשוט בתכלית ועשנה יוצא למרחק ורואיו ידעו כי למדן הוא – אכן רוב בני הישיבה עשו כן לשם שמים.

פעם הייתי לבדי בהישיבה, והרמנ“כ מסב לו על שלחנו ולפניו שו”ע ובו היתה הסכמתו נדפסה ונדפס עליו התואר “הגאון” ויפתחו ונמשכו עיניו ע"ז, ויבט כה וכה ולא ראני ויקח העט ויעבירהו על מלת הגאון וימחקנה כלה.

השמש בהת“ת והישיבה הי' ר' זלמן חאסלאוויטשער ותשלומיו הי' דבר קל, וממילא לא הי' שומר תפקידו והפעם בא הסופר ומכתבים בידו לחתום עליו הרנ”כ ויאמר נחוץ לשלח תומ“י המכתבים, אך ר' זלמן שלכם איהו, ויען הרמנ”כ כמה פעמים רציתי אף זאגין אותו אך מעולם אין אני מוצאהו, שנון הי' הרב ושנוניו היו נמסרים מפה לפה ברצון.

בהלמוד בשעת השיעור הי' דרכו לצות על א' הבחורים לומר “התוספות” פעם כבד זה ופעם זה ולדעתו הי' זה תעלת שכל הבחורים ילמדו מקדם התוספת בעיון ובכל זה – אם כי היה הרב שנון ויבין מצפוני הלומדים – היו נערים שגם בלי למדם התוס' מקודם אמרוהו וידעו להרים קול ולהכות בכף והטעהו לחשוב כי למד התוס' וכי ידעהו היטב.

בליל ה' הי' ער כל הלילה בהישיבה וכל בני הישיבה אמרו עמדו “חצות” אך בקיץ היה הולך לשון בחוץ לעיר ועפ“י רוב הי' הולך ללון בביהמ”ד של “בתי מונטיפיורי” ואם הי' מי שידע מבואו והיה משגר לו כרים, וָלא הי' מסב על הספסל. לבקש לא בקש. ותמיד הי' לוקח עמדו א' הבחורים מבני הישיבה ללכת עמדו (וזה נחשב לכבוד וברצון הלך מי שאמר לו ללכת עמדו) וזה מפני שהיה בעל מחשבות ומבלי שינהגו אותו היה יכול לתעות בדרכו, ולהנזק מהפרד והחמור.

בהיותינו כבני תרי עשר היה הצחוק בינותינו בגומר ומתחיל. היינו האחד אמר תיבה בת ג' הברות למשל אבי, היה על השני לומר מלה המתחלת באות שנגמרה התיבה הראשונה למשל יען. והשלישי הי' עליו למצוא מלה בת ג' אותיות כמו כן המתחלת בנון והי' אומר למשל נער וכן הלאה ע"ז הסדר, ובשביל זה היינו חוזרים על “זכר רב” והיינו בקיאים בכל מילותיו. ולא החלקנו בין פעל לשם למלה, רק שיהא שוה למספר ההברות ושיתחיל באותו אות שגמר בו שלפנינו.

וזה הועיל הרבה ללמוד ולהבדיל בין ע' ובין א' ובין ח' ובין כ' וכיו“ב, ועי”ז החלו הנערים ללמוד תנ“כ ואנכי – וכן אוכל להעיד על לונץ – ידיעת בתנ”כ באה מלמודינו בין מנחה למעריב תכ בהישיבה.

ר' יעקב הרכבי המשגיח, ת“ח ממוצע, וכעסן גדול, ובלתי מסביר גדול. הוא היה מגיד שיעור בתנ”כ בין מנחה למעריב בפני בחורי הישיבה, ומי שלמד אצלו היה הרמנ“כ נותן לו מדי שבוע בשבוע איזו פריטי (כמדומני שהי' מאיזה עזבון מיוחד ע"ז) וכמובן היה אומר לפי פירוש המצודות, אבל הלמוד התמידי נטע בלב הלומדים רגש מליצי, ורגש נועם לשון הק' ועי”ז החלו לקרוא־בגניבה – ספרי השכלה, ולא אכחד כי כל מה שאני יודע מהתנ“כ הוא מהימים ההם, אבל זה הביא לי אז לחזור על התנ”כ בלי העמק לפירוש הפרטי רק בידיעת המלות והענין, וזוכרני כי מדי שבת בשבתו הייתי עולה על הגג בית אבי, כלו' מקום מגורו הי' בחצר שנקרא חצר הכולל, חצר גדולה ובה מעלות ומורדות שמה הי' לטפס על הגגות וכמה שעות הייתי חוזר התנ"ך כאומר תהלים ומאז זוכר אני איזו פסוק ומבארו לפי רעיוני תמיד.

בני הישיבה נהגו כי אם נשא א' הבחורים אשה היו נותנים לו מנת־דרשה סכום כסף או ספרים ממה שכל בני הישיבה היו נותנים איש חלקו (והיו רבים שנתינתן לוקחה מלחם טפם ממש) והחתן הי' עושה משתה בליל מיוחד בז' ימי המשתה בעד הישיבה והיו ששים ושמחים כל הלילה בזמירות ורקודים.

המנצח עפ“י רוב בליל זה הי' חיים אברעמיל שניידערס או חיים שמש (שהי' שמש של החתונות עפ"י רוב) והוא ידע לשמח עפ”י נוסח הימים ההם.

עקר גדלו הי' בסדרו לויה של הנוצרים, והמכתשת היתה משמשת פעמון והוא הי' הגלח, או הלויה של המחמדים והוא צנף מצנפת של שיך ומסדר התיפוף והצלצולים (החתונות היו בחצרות היהודים רחוקות מהשוק ולא פחדו אז מעין הרע.)

פעם היתה חתונה כנז‘, ולהחתן נתן מטעם הישיבה עשרים בישליק, ויעמוד א’ מבני הישיבה על השלחן ויכריז כרגיל וספר ומנה הכסף בטורקית בירי אקי אוטש וכו'. למר נקרא לפני הגבאים ונשאל על ידיעתו טורקית ותהי תשובתו כי יגור בין הארמנים והם מדברים טורקית ולאביו חנות שם והארמנים ימנו כן – וילמד מהם ויקבל נזיפה גדולה לומר, לבן ישיבה בזיון גדול הוא הדבר וכן לא יעשה, ומאז יצא לו שם “חפשי” בין חביריו ויש שבושו ללכת עמדו ברחוב.

עוד יבוא.

דובב שפתי ישנים

בתור מילואים לפרק “הרופא מסלאנט” (זכרון לחובבים הראשונים חוברת ה') אנו נותנים בזה אחד ממאמריו שפרסם ב“לבנון” שנה ראשונה. ירושלם תרכ“ג, שהוא כבר יקר המציאות שאין להשיגו. – הר”א רבלין באחת מהערותיו בספר “תולדות חכמי ירושלם” מספר לנו על מרגניתא שפירתא הנמצאת בידו: “מחברת חשובה בעברית יפה, משכתם לעת התפרצות מחלת החלי רע באה”ק בש' תרכ“ז, בשם “מבוא וסבת מחלת החלי רע ותרופותיה” הוא אמנם הבטיח לנו לפרסם אותה ב”גנזי ירושלם". אבל, כנראה, קדמונו בעלי הרשֻמות – יבוא הטוב בכל מקום שהוא, רק יבוא!

שושנת יריחו

יריחו היתה מאז עיר גדולה ביהודה. יושבת במשור, צפונית מזרחית מירושלם, ולמערב הירדן. מהוללה ומפוארה בגנותיה מעצי באלזאם, הנקרא באלזאם יריחו. ופרדסים ועצי תמר, ושדה שושנים. ויתר מאד בימי המלך שלמה. מסחרה ורכולתה היה עם הבאלזאם, ובשמים. היא היתה מפתח פלשת. ואחרי אשר לכדוה יהושע וישראל ושרפוה באש, עוד נבנתה מחדש. כעת עומד על מקומה כפר הנקרא ריהא“ץ. גנותיה ופרדסיה הנעימים נשחתו מאין זכר למו, ולא נשאר בה רק עצי באלזאם מספר לא כביר. ובגנות השרים אשר באירופא ימצא פרח נעים רענן וטוב ריח ויכונה בשם שושן יריחו: שושנת יריחו, אשר החוקר בטבעי העשבים האדון לינ”ע, כינה אותה בלאטיין אנאסטאסטיקא. פירוש פרח העומד בתחיה. גבהה משלשה עד ששה מדות. פרחיה עקומות וכאשר תגיע למשך שנה, ופירותיה יגדילו, אז יפלו העלים ממנה והיא תעגל את עצמה ככדור צמק. ועל סעיף קצר אשר יסתעף ממנה יתלו עוד המון ציצים מלאים זרעונים. והיא בטבעה מושכת ליחות האויר מאד בתוכה. (לכן אדון לינע, שם אותה תמיד בחדרו למשוך את ליחות האויר תחת כלי היגראמעטער) ארץ מולדתה הוא מצולות החול בערב ופלשת, מקום לא יוצלח לשאר צמחים בלעדה, בגלל חורב וחם להט השמש המבריק בגבורתו על ראשם, והנה בהגיע חדש טבת אשר יתקומם רוח סערה וסער במדבר יעקרו הפרח הכדור הצמק ממקומו, וירדפוהו עד כמה פרסאות, וכאשר ישכך חמת הסופה וישתוק מזעמו, אז ישקוט הפרח במנוחה ויחדש ימיו כקדם והליחות אשר ימשך מהאויר לתוכו יך עורקי שרשיו בחול מנוחות ומיץ חדש יזל בגזע. יפרח יציץ ציץ, יתעטף בעלים ירקרקים, וזרעוני צמחה אשר הפילה בדרך מרוצתה יכו שורש ויצמחו צמחים חדשים במדבר. ההשתנות הזאת (מעטאמארפאזע) תעשה מדי שנה בשנה. האם כבר מתה הנאסטאסטיקא הזקנה והנובלת? לא לא! הסופה והסער יקלעו אותה לשפת הירדן ושם יפרח, ועל פני ככר הירדן תחדש עלומיה. העוברים ארחות ימים ומדברות לחקור טבעי הצמחים, ויתר נפלאות הארץ הק' משנות עולמים, הובילו זה מכמה מאות שנים הפרח הלז מפלשת לאירופא. קורות הימים מספרים אשר צמח כזאת הצמק זה שבע מאות שנה, חדשה פרחיה כמים ושבה לקדמותה ותעש בדים ופארות. – והנה אם נתבונן, כי בתולת ישראל, גפן בוקק, נדמתה להפרח הלז, שושן יריחו. האויבים גרשו אותם מאדמת ה' מטעם אדמת הק‘, ורדפו אותם ארחות ימים ומדברות בסערת חמה בירכתי צפון וים וקדם ותימן. אמנם בכל מקום אשר נשאתם הסער עוד שמה הכו שורש ויעשו ציצים ופרי. כי בטחונם על יוצרם צור ישראל ולא יעזוב חסדו מהם, עד עולם סלה. והם הנאסטאסטיקא שושנת יריחו בין העמים. וכן סעיף מחולק לשלשה ראשים ובראשם שלשה פרחים דומה לחבצלת נראה עוד היום על כמה מטבעות אשר עשה שמעון החשמנאי¹⁹. וגם הנביאים דמו את ישראל באודותם לצמחי השדה; אהליה כטל כו’ יפרח כשושנה יפרח כגפן כו'. כזית הודו וריח לו כלבנון.

זאב וואלף אסיא פה עה"ק

ספיר וירושלם²⁰

ג. היהודים באביסיניא²¹

מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי (צפניה ג' י'²²)

ימים רבים לישראל ואין חזון ולא שמועה מזרע בית ישראל הנדחים בארץ כוש. הנדחים מתורת אלקינו והנדחים מברית אחים שבטי ישורון. דבר אין להם עם כל בית ישראל הנפוצים בארבע רוחות השמים. רחוקים המה מאד לפני ולפנים בארץ גלותם – היא הרחיקם מדעת דת ישראל, היא הדיחם אחרי משאות שוא ומדוחים, היא השכיחם אש־דת מורשת לקהלת יעקב. ואך ההבטחה הגדולה “בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם”. היא שעמדה גם להם להשאר בשם אביהם ובשם ישראל יתכנו.

ימים רבים לישראל מאז הלכו שבי גולה אחרי גולה. נפזרו עצמינו לעברי פי פחת על צוארינו נרדפנו, מדחי אל דחי הלכנו. וכמסגר אל בור נאספנו. כל התוכחות כתומם השיגונו. עדי כהוא מכמר עולפנו. ובים השפלות נצללנו, איה סופר יכתוב, איה ספר יכיל את כל התלאות אשר מצאתנו – והמה היו בעוכרינו מבלי ידאוג איש אל אחיהו. קהל על קהל, מדינה על מדינה הנתון כמוהו או תחתית ממנו בסתר המדרגה. אם בגלות הגוף, אם בגלות הנפש, הנסוגים מטוב חיי אדם, והנסוגים מאחרי תורת אלקינו, לא ראו איש את אחיו. לא פנו להתחקות על שרש מטעם. אי מזה באו ואנה הלכו? מי במים ומי באש? מי ישפל ומי ירום?:

ימים רבים יושבים רבבות אלפי זרע בית ישראל צפונות וכלואות בארץ כוש ועקבותיהם עד היום לא נודעו לאחינו הנלוים ונודעים בתבל ומי משלנו? אין גם אחד? ירחיב לבבו או יחלץ חוש. להודע ולהגלות מה היה לאלה אשר בכוש. במצב דרך ארצם. ואיכה יעבדו המה את אלקינו. מה שורש דברי תוה"ק נמצא במו. ובמה יודע איפה כי מימי יהודא יצאו? אך חברת הפראדשטאנטין השולחים ציריהם לכל פינות התבל נסו לשלוח צירים גם שמה. ומהם נתגלה לנו אפס קצה מהם ומהמונם וממנהגיהם. – לא באתי להעתיק דבריהם. אך אציגה נא עם הספור ידיעה קטנה. אשר על ידה יובנו דברי האגרת הבאה הלאה לפנינו.

הצירים משם מודיעים, ומספרים, שנמצא מהיהודים בארץ כוש חאבאש – כשני מאות וחמשים אלף נפש. הנקראים בלשון המדינה בשם פלשת (אולי על תוצאותם מארץ פלשתים) ורחוקים המה מאד מחברת הגוים עמי הארץ ההיא (נוצרים שונים ומחמודים) דבר אין להם עמהם. כי הגוים ירחיקום ויתעבום מאד מאד ושפלים ונבזים המה בעיניהם עד כי לא יכלו יגעו בלבושיהם. ויבושו לדבר אתם. סורו טמא קראו למו ע“כ רובם ככולם עניים ודלים באין להם מסחור וקנין עם עמי הארץ ההם, וכל עבודתם לבדם בשדה ובמקנה ומתפרנסים זה מזה. ספר התורה בכתב ולשון הק' כשלנו אין עמהם. רק התורה או תנ”ך כולו בכתב ולשון – חאבאשי – בלעדי זאת אין אתם משאר ספרי ישראל וחז“ל – פרטי מנהגיהם בשמירת התורה ובסדר התפלה לא נוכל להתברר, כי גם הצירים ההם (מגמתם למטרתם) בראשית בואם שמה לא יכלו להתחקות על שרשיהם. ואף לכנוס לבתיהם ולדבר עמהם. כי כל הנכנס לבית ישראל־פלשת או מדבר עמו, כלימות עולם ישיג מהגוים ונסוגים גם ממנו. – ואך זה מקרוב נסו דבר גם אליהם וידיחו כמה מהם לאמונת נוצרים. כן זה כשש שנים בא לפה אב ובנו ישראלים משם. דניאל ומשה שמם (מראיהם חומי חצי כושים) ואף אחרי החקירה והבקורת היטב לא יכולנו להתברר ולהציל מפיהם דבר ברור מעניניהם, כי לא יכלו דבר שום לשון זולת חאבשי. גם צורות האותיות מלשה”ק לא ידעו ואחרי התגוררו פה כחצי שנה ויאסוף איזה ידיעות שב למדינתו לספר לאחיו מה שראה והבין. אבל זאת נודע שעדיין הם עושים סדרי קרבנות וזובחים על הבמות לאלקי אמת. ויש להם כהנים ונזירים מתבודדים בבתי תפלות מיוחדים לעבודת אלקים. ואחרי אשר הביאו הצירים הנז' איזה מהיהודים ההם במסורת ברית החדשה של הנוצרים התקרבו גם אל המתבודדים להתוכח עמם בשער, וטענו עליהם על הקריבם באיסור הבמות. ובהתוכחם קפץ הציר ונשבע במלך הארץ ההוא שאסור לזבוח לה' חוץ למקדש אשר בירושלם. וזה דבר חוק שמה שמי שנשבע במלך מחוייב לברר דבריו בפני המלך או לחייב את ראשו. וכאשר הגיע הויכוח לפני המלך ואחרי כל ההתאמצות גם מזקני ומלומדי היהודים שמה לא יכלו להגיד שיש מצוה בתורתם להקריב קרבן חוץ למקדש ירושלם. ויצא הציר פטור והמלך השבית סדר עבודתם בקרבנות, והיהודים מתעצבים מאד על הדבר ועודם מתבוססים ומתהפכים בתחבולות למצוא יסוד למנהגם זה: ועפ“י הדברים האלה יובן דברי האגרת שכתב איש יהודי משם מעיר גענעא – לפה ירושלם עה”ק ת"ו ונתנו ביד הציר שמה לשלחו הנה תוך מכתבו.

זה נוסחו, בא בכתב ולשון חאבשי, ונעתק לענגלש, והעתקתיו ללה"ק, וזה תארו:

מכתב הרזה הזה תעיד על תומת לבבם וחוזק אמונתם בה' ועמו וארצו ועירו, ועל מערומיהם מתורה וחכמה וידיעת התבל, ועל דלות מצבתם ושפלות נפשם.

עוד לפני ארבע שנים הייתי בעיר אלקאהרה במצרים. ובאה שמה אשה זקנה מן העבריות הכושית שהתנדבה ללכת לירושלם. אחרי חזר שמה האיש דניאל הנז' – וסיפר מה שסיפר – ובידה מכתב מליצה להרב של מצרים מהנשיא שלהם – החותם עצמו “אברהם הנשיא” האגרת הי' במכתב ולשון חאבשי ונעתקה במצרים ללשון ערבי ואלה תוכן אמריו כתוב לשם הרב של מצרים. ראשית מחלה פניו לעזור להאשה הזקנה העניה על הוצאות הדרך לירושלם אשר היא עולה לכבוד שמים כו‘. ואומר עוד "יען כי שמענו (מדניאל הנז') “שיש הרבה יהודים במצרים וירושלם. ודתיהם ומנהגיהם שונות מאתנו על כן יאות לכם שתשלחו אלינו אנשים מבינים מאתכם אשר נלמדם עקרי דת ישראל המקובל אצלינו ונורה לכם את הדרך תלכו בה” וחתם שמו אברהם הנשיא (אולי הוא אבא הנז'): ואם לא הצחוק היה האגרת הפתיות הזה. אנשים אשר לא יודעים בין ימינם לשמאלם (כאשר ראינו מדניאל הנז') ותורת ה’ אין אתם בכתבה ולשונה הנתונה מורשה לקהלת יעקב מהר חורב. ולא קבלת נביאי האמת בחזיון קדש ואנשי הרוח אשר קמו באומתינו קדש מדור דור. וערומים המה מכל חכמה ודעת, ירהיבו לומר בואו אלינו וחסו בצלנו ותורה תבקשו מפינו ונודיע אתכם דברינו. כל השומע יצחק! –

ולפי ההשערה קרובה, שאחרי נתועדו עם אלה הצירים רוח אחרת היתה את הנשיא ההוא, שראה לדעת אחרי החקירה שהמה תועים בדרך השפל. ואת הישרה יעקשו וגם מדברי הצירים לא נחה דעתם כי חזקים הם באמונת ביאת הגואל ואשר תורת משה לא תתנסה לא תומר ולא תתחלף. ועל כן רובצים המה כעת בין המשפתים, וחפצים לשמוע מה בפי הכהנים אשר בירושלם –

ומי יתן ויתעוררו שלומי אמוני ישראל להתחבר בעוז אהבת ה' ועמנו, ויבחרו שנים שלשה בני חיל – (כי לא על נקלה להגיע אליהם. רב הדרך – כחמשים יום ביבשה על דבשת גמלים מערי מאסאווע, סאוואקין ממשלת הסולטאן תוגרמה, אשר על חוף הים סוף לצד אפריקא והערים האל כעשרים יום בספינה מעיר סועץ גבול מצרים תחילת ים סוף. וזה הדרך יותר בטוחה וקרובה) גבורי כח בתורה ובחכמה לבא לאחינו האובדים הערומים האלה להודיעם דבר ה‘. ולהביא רבבות אלפי זרע ישראל התועים כשיות אובדות בישימון דרך, אל דרך התורה והמצוה. בטרם יודח עליהם הרעה ח"ו מרוח אחרת הסוער עליהם. הנקל זאת לזכות ארחות יושר לנדחי ישראל אלה, כאשר עשו אחינו ברוסיא לנדחי ישראל בבוכרי’ ודאגהיסתן וקפקאז אשר גם המה היו ערומים מכל ולא ידעו ספר ולשון הקדש ושרשי דתנו הקדושה ואך זה שנים לא כבירים שלחו להם מרוסלאנד מלמדים וספרי תורה ושארי ספרים. ועתה ת"ל גדלו והצליחו, וכולם יודעים את התורה ומהם חכמים וסופרים אשר לא יבושו בין כל קהל עדת ישראל. ומי יודע אם גם לאלה אשר מעבר לנהרי כוש הגיע העת לזרוח עליהם אור התורה ונר המצוה. אשר יקראו בשם ה' אחד לעבדו שכם אחד. כי בא העת לעת ערב ויהי אור ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויאספו נפוצות יהודא וישראל להשתחות לה' בהר הקודש בירושלים. אמן. (הלבנון שנה א.)

ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סל"ה (ספיר הלוי)

המאמר השני בנדון זה פרסם בהמגיד שנה תשיעית גליון א':

ד. קול יעקב

פאריז. ט“ו כסלו הכת”ר לפ“ק. גם היום מגיד משנה אשוב אשמיע קולי במעט חדשות על דברת אחינו זרע בית ישראל הנדחים מעבר לנהרי כוש במדינת האבישיניא אשר כאש עצור בעצמותי. ומאז החלותי לדבר על אודותם זה שנה וירחים בירושלים (הלבנון 10–11) ונתעוררו גדולים חקרי לב ומלאו אחרי בדברים רבים וערבים. ואך דבר שפתים היה עד כה קול דברים במכתבי עתים: הבו לכם אנשים כו' ושאול יבא מאחרי הבקור ויאמר! הגם הכושים בזרע בית ישראל? ומי אביהם? ארור או ברוך: ואחריו יבא העצל או רך הלבב ויאמר: ארי בדרך כוש ברחובות האבישיניא רוצח וירפו על נקלה ידי המתנשאים ומתעוררים בצדק להוציא דבר לפעלו. וביני ביני כת המדחת גדלה שמה ומעשי שטן מצליח יום יום להדיחם מאחרי אלהינו. ובעוד אנחנו עוסקים בדברי שיחה ואומרים את מי נשלח ומי ילך לנו ואיפו²³ מקום לזהב יזוקו? הם מהפכים הקערה על פיה ומי יודע עד מתי עוד. אי לזאת מתוך האש העצורה בלבי אקרא בגורן שלהבת יה (ואם ישחקו עלי לא אחוש) ואקרא בקול יעקב: הלא נבוש ישראל נשכב בבשתנו בית יהודה ותכסינו כלימתינו זרע ישרון אשר מכל המון רבי רבבות אלפי ישראל יה”ע אשר נדחים בארבעת חלקי תבל, אין די אנשים ואין די כסף להחלץ מהם חושים שנים שלשה אנשים אל המקום אשר לא בשמים הוא להביא גם את אחינו אלה על גבול התורה והמצוה ולהצילם מרדת שחת בשחיתות הפחים אשר טמנו לרגלם. הבנים אין לישראל? אם יורש אין לשבטי ישרון מדוע ירשו המסיתים אחינו שבכוש והמדיחים בערי האבישיניא ישבו וידיחום מאחרי אלהינו?

הנה הנם קוראים אלינו לשלום ועזרה ואין משיב שלום ואין מתקומם לעזרה. ואעתיק נא בזה שנית פתשגן המכתב אשר שלח הנשיא מהם לירושלים (השגתי' בירושלם בדרך פלאי מאחד מהמדוחים שהיתה אצלם טמון בחבוש) והעתקתיו עד פה באימון יותר בדקדוק ובהוספת דברים. הנהו לפניכם קראו וקרעו לבבכם. העתקה נכונה:

והנה קול אחינו צועקים מאדמת כוש ואין עונה בצדק ואין נשפט באמונה והנה נאכל חצי בשרנו ואנחנו מחשים, מי אכזר לראות אחיו ועמו נצללים במים אדירים ופושטים ידיהם מתחננים להצילם ולהוציאם משטף מים עזים ולא יושיט ידו אליהם ולא ישים כל מאמצי כח להושיעם ולעזרם, ואם התורה חסה על ממון ישראל ואמרה: לא תראה את שור אחיך או שיו נדחים והתעלמת מהם ומכש“כ על אבידת גופו ועל אחת כו”כ על אבדן נפשות רבות רבבות. ומה קול הזה באזננו אחינו אלה (נעלה מכל ספק כי אחינו בני אבינו הם בני יעקב זרע ישראל וכאשר יעידון ויגידון דברי המכתב הזה) שיות נדחות הנתונים בעברי פי פחת ואיך נתעלם? אם נקה מעון ואם נמלט מפשע. וכי תאמרו אלי קריינא דאגרתא וכו' כאשר כבר רבים אמרו לי, אמנה אחי! גם בטרם שאלוני שמתי זאת על לבי, לא קויתי לעזרת איש ולא הוחלתי לתשועת בני אדם, ובתחלת קיץ העבר בהיותי במצרים העליונה (ארץ פתרוס) נסיתי דבר ללכת שמה דרך הנילוס עד אוסוואן (היא מגדול סינה יחזקאל ל"ט מ') עד כי שמה ילכו אניות הקטור הקטנות אשר להפחה נסיך מצרים. וכאשר נודעתי שמה היטיב על הדרך משם והלאה עד תאכא ראשית ממלכת כוש ראיתי עצמי חסר אונים ודל כח ואור עיני עזבוני (פה תה"ל עלתה לי ארוכה ותעלה) כי זקנתי מהיות לאיש עובר אורח כזאת. ארחות תימא והודו אכלו אוני וכחי גם שיבה נזרקה בי שלא בעונתה ולא אוכל עוד לצאת ולבא בדרך הזה. יסורי א“י אשר חזקו עלי מדי שבתי שמה כ”ח שנים ונדודי בארצות ארבע שנה וחצי אחריהם יבשו מוח עצמותיו ומתי אעשה לביתי בני ובנותי אשר ברכני ה' להשיאם ולפרנסם. וכאשר שקלתי במאזנים (לפי שכלי) חזרתי מדרכי. אך לבי לא שב וכליותי ישתוננו תמיד, כאש תבער ותלהט ומים רבים לא יכבוה עד אם דברתי דברי אלה. והנה בשובי מדרך פתרוס פגשתי בעיר מאנצורה בארץ מצרים איש כלבבי החה“ש והכולל מו”ה דוד מאגאר נ“י ספרדי מיקירי ירושלים ת”ו בן הרב מו“ה שמואל מאגאר ז”ל ראב“ד בירושלים ת”ו וחכם דוד זה כבר לומד בשליחות וגם היה יושב לדיין בעיר אלכסנדריה אצל הרה“ג ר' משה חזן ז”ל. ולפני שש שנים כאשר התעורר הרב הגאון מוהר“ן אדלער נ”י האבד“ק לאנדאן והמדינה על הדבר הזה וכתב אז להרב חזן ז”ל הנז' שיבקש וישלח איש חכם לאחינו שבכוש הנז' נדרש אז החכם דוד הזה בכל לבבו ללכת בשליחות מצוה הזאת. אך הרב חזן נתעצל בדבר ודחהו בשתי ידים באמרו שהם מכת הקראים ואינו כדאי ליטפל עמהם בהשענו על תשו' הרדב“ז ז”ל כידוע (והלואי שלח אז והיינו נקיים היום מה' ומישראל ולא הודח כמה נפשות אשר כבר נדחו ומי יודע מה יהיה עוד ועד כמה תכבד היום לעצור בעד הרעה) וכאשר ספרתי להחכם דוד הנז' והערותיו עוד על הדבר התעורר בעוצם תשוקתו ואמר לי בכל לבו: הנני שלחוני, והבטחותיו להודיע דברו וענינו ברבים ונתתי לו כל סדרי שני הדרכים דרך הים סוף ודרך הנילוס. והנני באתי היום למלאות הבטחתי, ואען ואומר: כי חכם דוד מאגאר נ“י (היושב עתה בעיר מאנצורא בארץ מצרים הוא שם שולחני ולמד שחיטות ובדיקות היטב) הגון ומוכשר מאד לנסיעה הזאת הוא חכם בתורה ויר”א איש דברים ומכיר היטב בלשון ערבי אשר נקל לו ללמד גם לשון האמארי ההוא והוא שוחט וכותב הנצרך לזה מאד ועומד באמצע שנותיו ועולה על כולנה שאין לו אשה ובנים אשר יהיה לבו נוקפו ונפשו כלתה עליהם ויוכל לעמוד שם ימים רבים. עוד דבר לי להודיע שבהיותי לפני שנתים בעיר גידא אשר על שפת ים סוף אצל מיכא נודעתי שם לאיש רופא אונגרי שהיה יהודי וברח מהמלחמה בשנת 1848 עם שאר הנמלטים שנכנסו בצבא הסולטאן ונעשו תוגרמים וזה הרופא בא במלאכתו לצבאות מדינה ההיא וסבב בחוף אל חאבאש בעיר מאסאווא וסאווקין וסביבותיהם וסתר משם עפרות זהב, וראה ג“כ שני עברים סוחרים מהפלשת הנז' שבאים פעמים בשנה לשוק הגדול לא רחוק מסאוואקין וידע את כל הדרך העולה כושה וגם הוא ראה שם את הצירים (מיססיאנערע) אשר הלכו שמה ואשר חזרו ידע מהם את כל. והנה אמרו לו שהם מוכרחים שם לשקר מה שהם ובבואם שמה מתחפשים ומתנכרים לאמר שהם יהודים או נוצרים כמו החאבאשין כי המלך אינו מניח ליסד אמונה חדשה שמה רק או נוצרים כמוהם או עברים יהודים וע”י שהם משקרים אל הפלשת לאמר שהם יהודים יצלח בידם להסיתם ולהדיחם. וגם ראה אחד מהצירים (את שטערן) שחזר משם והביא בידו הרבה ספרי כתיבות יד יקרים שמצא שם (אבל הרופא ע"ה לולא ידע מה הם) אי לזאת ברור שהאנשים אשר יסעו שמה מלבד אשר יבואו ללמדם כתב ולשון הק' ודת תורתנו הק' כפי קבלתנו האמתיות, עוד ימצאו למדי משם כי ימצאו בודאי פנינים יקרים אשר בלי ספק יש לעם הפלשת היושבים במקום אחד זה שנות מאות רבות (ואולי אלפים) ספרי קירותם ומנהגים ישנים ומלות חדשות (כי אינם ערומים מכתב ולשון כאשר יעיד המכתב שלהם) אשר יפיקו אור גם על הליטעראטור של היהודים בכלל.

ועתה אחת עוד אדבר: האמנם האיש אשר יוכשר לנסיעה הזאת רבות מעלותיו וכשרונותיו הצריכות לו. ואם ימצאון הכל גם בחמשה אנשים ומצא להם אבל אם נוחיל עד אשר ימצא איש עם כל ובכל ואשר ירצה גם לנסוע מי יודע כמה יעברון וכמה יבראון? על כן לעת כזאת כל איש אשר ימלא ידו ללכת ילך נא ואל תביטו אחריו והעליון ית“ש יתקננו בעצה טובה ויקרב העת לקרא כלנו ה' אחד ושמו אחד בב”א. אנכי תולעת

יעקב ספיר הלוי איש ירושלים.

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

בשנת 1881 מלך באביסיניא הקיסר מינליק השני, הוא האמין באמונה שלמה כי הנהו יוצא ירך הקיסר מינליק הראשון בן מלכת שבא מהמלך שלמה. הוא הרים את כבוד אביסיניא בעיני עמי אירופא בנצחו את חיל מלך איטליא. וקיסר רוסיא מהר לכרות עמו ברית וגם נשיא ארצות הברית טיאודור רזובילט שלח אליו מלאכיו ויכרתו שניהם ברית. המלך הזה אהב את החכמות והמדעים ויבקש להתחקות²⁵ על מעשי עמי אירופא. עת התפרדו ממנו מלאכי אמיריקא נתן לכן אחד אות כבוד ומכתב תעודה בשפת אמהרא וזהו תוכנו: “גור אריה משבט יהודה עלה וינצח. אנכי מינליק מלך המלכים, בחיר ה'. לכל אשר יראה המכתב הזה שלום. כל מלכי ארץ יתנו אותות כבוד לעושי רצונם, וגם אני אתן אות הכבוד של הכוכב האטיופי ל… (שמות מלאכי אמיריקא) לשאת על חזיהם לכבוד ולתפארת” המכתב הזה שמור באוצר הממשלה בוואשינגטון. (אוצר ישראל)

אחריו עלתה על כסא המלוכה בתו זאודיטה (יהודית) ואחרי מותה, בגיל 54 שנה, עלה כעת טפארי טקונן. המלך החדש הזה הוא בן 29 שנה. חכם־לב ובעל מרץ כביר. – תמונתו מעבר לדף

המלך החדש בארץ כוש. בתלבשתו הרשמית.

אחד העם בתקופה הראשונה

גם הרב החכם, התיר המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי כנה ע"א בשם “אחד העם”. –

בסוף ספרו “כתר שם טוב כנף רננים” – קבץ שירים לכבוד ר' משה מונטיפיורי, ירושלם תר"ט – פנה אל השר במשל ובמליצה:

איש צולל במים אדירים, גלי ים ומשברים, עליו עוברים, יושיט ידו להשען גם בקנה רצוץ ובעלה נובלת. ובעודו בכפו כשל עוזר אבדה תועלת, וכמעט למות הערה נפשו. קרבו מים לראשו. אך עדינה, עיניו תצפינה. למרחוק צפה לעת ערב, והנה אניה קרב, וישען בה' כי קרובה ישועתו, הספינה גששה לעומתו, ויתן יד הגבה למעלה ומתחת למים אמרתו תישח הלאה ויצעק: רב החבל! רב החסד! השליך עלי חבל, ומשיתני מן המים. כי עוד רגע לי חיים. לא אהיה לך למשא, לחם אנשים לא אבקשה, אך נפשי בכפי אותה קח לך, גם עבד עולם אהיה לך, כי אנכי מלח, וזה לך האות, עיניך רואות. מאז הבוקר הנני שוחה בלב ים, עצור בנבכי גלים, רוח הקדים שברני, ומצולה לא שטפתני, מהיר אני במלאכתי, נאמן רוח בעבודתי, ידי לא אסורות, רגלי לא מכובלות, על סולמי התורנים וחבלי הוילונים, כאיל ארוצה, תפוש משיט ככנף נוצה, אבי! בחון נא וראה. רב האניה שיחתו בהקשיבו. רחמיו נכמרו הוחם לבבו, מהר הוציאו משבולת מים, שמח בו, גם אהבו, והיה לי לעינים, חפץ ה' בידו הצליח, וקרא לו איש הרוח.

כן אנכי זה לי שבע עשרה באה"ק, כמה גלים ומשברים (דבר חרב רעב) עבר על ראשי. וה' מעוז לי תהום לא ירדתי, ידי בצלחת לא טמנתי, ימיני מחזקת בתורת ה‘, ושמאלי עושה מלאכה לטרף ביתי, לא מנעתי ידי מכל שכר אדם, אם יקר אם זולל, אם נקלה אם נכבד, אמנה! משענת קנה רצוץ ואגמי ביצה המה, באין שכר לפעולתם לכלכל חיי איש וביתו. אף בלחם צר, מטה ידי, ורגלי כמעט מועדו, ובשכבי בראש חבל, עיני צופות לרחמי העליון, והנה קול קורא! משה ידבר “בני ציון! חמודי לבבי, אזרו חיל! השוכן בציון חפץ בכם נתן בלבי להשקיף עליכם בעין חמלה, ובכל צרתכם לי צר, הנני בא אליכם, ארפה דלותכם, אחבוש שבריכם, בישע אלקינו” בת ציון אמרי נועם בשמעם, תרועת שמחה הריעו, גם לבי גיל מלאה עיני האירו. כי עוד יעקב חי. עוד ישועות יעשה בארץ, זה היום שקויתי, אל אדון הכבוד כמה נפשי עתה הנני באתי ראשון. עיני אל שמים נשואות. ידי מול האדון פרושות, אנא! פרוש עלי כנפי חמלתך, הוציאה נפשי מסגר עיני, אל לחם חרפה הטריפני. לחם אנשים לא ערבה לחיכי. אך כל אחת העבודות (אשר ייסד אדוננו בירושלם) ספחני. לאכול פת לחם בזיעת אפי. כי עובד אנכי, לא מתרפה במלאכתי. גם נאמן רוח הנני, מעודי שכמי לעבודה נטיתי במקרא בדקדוקיה. בתלמוד ויסודותיה, ידי הדה. גם לעול דרך ארץ צוארי משכתי, מן הבא בידי עורף לא פניתי, ובעוזר יה בכוחי עודני, בן שבע ועשרים שנה אנכי היום, ולכל הנני. הנני, וזה האות. כל אלה דברי הספרים אנכי הוריתים, גם הולדתים, מלתי על לשוני. וידי כותבת, ובטחתי כי אעבוד אמונת אימון. למען כבוד ה’. ארצו עירו, ועמו, ולמען אאכול לחם אני וביתי וארבעה ילדי הרכים.

ולאל ב“ה אתחנן, ליתן חני לפני אדוני הארץ וכסא כבודם, לאסוף בקשתי אתם, ולשום קן לדברי תוך טהרת לבבם, ואת האדון הכבוד ואת ביתו סגולתו, יברך מברכתו, להקים להם בית נאמן עד נצח, ותחז בציון עיניהם, בשוב שכינתו לגבול בינימין בצלצח, בב”א. אשר דיבר אחד העם מקהל הפרושים שבירושלם עה“ק ת”ו.

יעקב הלוי ספיר באאמו“ר מוהר”ר נתן ז“ל סג”ל:

לקנית אדמת יריחו

הראשון שהתעורר לקנית אדמת יריחו היה העסקן הצבורי הר' ניסן בק ז“ל. לזכרון אנו נותנים פה מכתבו שפרסם בחבצלת בשנת תרל”ב:

“יריחו. היא עיר התמרים הנקראת היום “ריכא” הממשלה הרוממה יר”ה תחפוץ למכור העיר הזאת, החריבה והשוממה. לא נמצא בה כי אם שתים עשרה סוכות, בנויות מחמר וענפי עץ, והמה מקום מגורי שתי מאות נפשות עם כל הככר הסביב לה – ורק שליש מהמקום ישאר בעד תושבי יריחו, ושני שלישי הככר העולים ערך 5000 דונומעס והמה שמנה מיליאן אמות מרובעים ימכר לכל אשר ירבה במחירם, אנחנו לא נעמול לתאר את הככר הזאת כי כולה משקה ככר אדמת עדן, מעינות גדולים ותעלות מים יוצאים בבקעה ובהר, עדי היתה העיר הזאת נקראת בשם מבושמת ניחוח.

ועתה, אחינו היקרים! שימו לבבכם את חפץ הממשלה הרוממה יר"ה, אם לא תרגישו בנפשיכם כי רוח ממרום הוערה עלי'! באה העת להתקשר לאגודה אחת, לשקוד, ולבקש ולקנות את כל הככר ההיא, למקהלת ישראל לצמיתות. למען יעמולו אחינו יעבדו ויאכלו לחמם ביבול זיעת אפים כחפץ האל.     ניסן בק.

[יברכך ה' מציון: כתב שליחות]

בית הועד הכללי בעה“ק ירושלים ת”ו

שאו מנחה ובאו לחצרותיו   השתחוו ליי בהדרת קדש.

והיה מעשה הצדקה שלום וכו'

יברכך ה' מציון: כתב שליחות

כ' סיון תרמ"ו

נודע למשגב כי בית ועדנו הכללי תלוי עליו כל הנהגת הציבור והעדה בכלל, ורובץ תחת משא הוצאות רבות בעד הכלל. וגם בעד כל אלה הנודדים והנדחים מארצות מגוריהם ממדינות רוסיא ורומניא, הבאים משפחות משפחות ועל פתחנו יסבו יום יום ואין לאל ידינו להושיעם, וזאת חובתנו לקום ולהודיע צערנו ברבים, ולקרוא בקול גדול חוצב להבות אש אל אחינו לקום לעזרתנו, לרווחתנו, לישועתנו.

אכן לא על קול דברים לבדם נוכל לסמוך לעתות בצרה כאלה, וראינו חובה לעצמנו לשלוח דברינו ע“י שליח, ובחרנו לזה איש נכבד ממשפחת רם, ה”ה הרב המופלג בתוי“ר חכם ושלם רבי משה רבלין נ”י בהרב ר' אברהם בנימין ז“ל נכד הגאון המנוח הנודע ומפורסם בשם כבודו, רבי משה ריבלין זצ”ל מגיד מישרים מק"ק שקלאוו, ואיהו גופיא צורבא מרבנן לתורתו אומנתו ויודע ומכיר בצערו של עניים ואותו ראינו כי טוב הוא ונכון ללכת בשליחות מצוה הזאת ושמנו דברינו בפיו ובפי פנקסנו שבידו.

כי על כן חלותינו היא מאת כבודו ביחוד, כי ישים עינו ולבו לטובה אל השד“ר ואל שליחותו. וכל אשר יש לאל ידו להשכיל להטיב ולקרב התועלת אל הא ימנע הטוב. כי בארץ אבותיכם אנו יושבים וכשאנו צריכים לעזרתכם אתם אל תרחקו! ואל תאמרו יש לנו רב עניים החוזרים על פתחנו כי לא תוכל ירושלם ומצבה להרפא בדברים ודיחויים כאלה, אף כי אמת אתכם כי ירושלם היא עירכם, ציון היא בית חייכם, וקרובה היא בלבבכם, שיתו לבכם לחילה, חזקו ישובה וקיומה, וירחמכם צורנו, ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו, הכ”ד המדברים בצדקה ומקוים לישועה קרובה, ראשי עדת ישורון כל כוללת אשכנזים פרושים וחסידים.

נאם אברהם אייזינשטיין   נאם אברהם יעקב שיאבאצקי

נאם אייזיק יפה מדרויאן   נאם ישראל הלוי איש הורוויץ

נאם שמואל מוני זילבערמאן   (מקום החותם)

גם אנכי אבוא בפסוקי דרחמי על כל האמור למעלה במכתב הרבנים הג' ממוני ומנהלי הכוללת הי“ו, אנא אחינו שימו לבבכם למצוה רבה הזאת והתעוררו לחזק ידי שלוחא דמצוה הנז' איש יקר ממשפחה רוממה הנבחר ללכת בשליחות מצוה זאת לאמצו לחזקו ולסעדו, והשתדלו לקבוע אצליכם שופרות של צדקה לשם רמבעה”נ כנהוג בכל תפוצות ישראל, בשכר זאת יצו ה' עליכם הברכה סלה.

כעתירת החותם בברכה   שמואל סלאנט

הדלקת הנרות אצל כתל המערבי.

עוד מלפני ששים שנה, בשנת תר“ל, כבר קבעו אחינו הירושלמים, ברשות הממשלה, הדלקת הנרות על יד כתל המערבי. והראשונים שהתנדבו לתת “נר למאור” ושכירות לשמש היו טובים השנים: ר' עזריאל זליג הויזדורף ור' יצחק ישראל זכס. וזה מה שמספר לנו ר' משה זכס ז”ל ב“המגיד” שנת ארבע עשרה, גליון 12.

“בעזה”י. נתן לנו הרשות מירושלים להדליק נרות בלילה בכותל המערבי. אבל עיקר ההדלקה נעשה לכבוד שבת להתפלל שמה ברוב עם הדרת קודש. אמנם יש גם כן הוצאות כסף על זה לשלם שכירות. ומי ישלם? משני יחידים: מהרב הנעלה מוה“ר זעליג הויזדארף נ”י ומבני היקר מוה“ר יצחק ישראל, ע”כ די לנו לע“ע רק לכבוד שבת הדלקת הנרות, שיהיה סדר ההוצאות מכל הכוללים בירושלים. ויתקיים בנו: קומי אורי כי בא אורך”.

הרב משה זכס היה מן העולים הראשונים “וזכה לשבת באה”ק ארבעים שנה" – כן חקוק על מצבתו. הוא היה חתנו של ר' צדוק הלוי ממוהליב, מזקני העולים בשנת תקפ“ב. ועד היום נקראה על שמו החצר שקנה אז “רבי צדוק’ס האש”. שניהם היו עסקני צבור וחובבי הישוב. עיין בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ח' וב”אבני זכרון" חוברת א'.

השמטה.

בדברנו על אודות פעולתו הצבורית המועילה של ר' יצחק נבון ראוי להזכיר את העסקן הצבורי, החכם והמשכיל הנכבד מר יצחק קריספין הי"ו, רעו מנוער וחברו למעשי חסד וצדקה, ובפרט לטובת מוסדות החנוך היהודים בקושטא, כגון, בתי הספר של העדה, דורשי לציון, האלינס וכו'.

יצאו ויוצאים לאור:

זכרון לחובבים הראשונים. אבני זכרון. בנות ציון וירושלים. תעודות הסטוריות. זכרונות קדומים. החרש והמסגר בירושלם. מכתבים מא"י. ניר לבית הלוי. שלש כתובות הבאות כאחת. חיי הקראים בירושלם. מגנזי העבר. חללי בת עמי. מגנזי ירושלים.

– – – –

עמלתי, יגעתי, אספתי ופרסמתי; זרעתי ולא קצרתי. – – – –

הקהל הנכבד משלם ב“מליצות, בתהלות ותשבחות”, מיני־מטבעות שאינן עוברות בשוק.

המשורר אומר:

אל תרבו לפזר לי תהלות

במליצות נשגבות ומשלים –

כי מה־זה פזרון במלות

במקום שם קמצנות בשקלים?!

– – – –

יצאה בת קול ואמרה: טוב לי שקל אחד מאלפי תהלות ותשבחות!

[ברכה]

בתור מלואים לחוברת העשרים מהסריה “זכרון לחובבים הראשונים” שהקדשנו לכבוד גאון הירושלמי מרן רבּי חיים הירשנזון הי“ו, הננו מברכים אותו גם בברכה זאת²⁶ לפ”ק

ספירות התמותה משנת תקפ“ח עד תרע”ו.

עפ“י עתקה נאמנה מפנקס חברת גחש”א לעדת האשכנזים²⁷ בירושלם.

תקפח–פט	68	*28
ת"ר	24	17
תר"א	29	31
תר"ב	28	31
תר"ג	22	24
תר"ד	12	6
תר"ה	21	20
תר"ו	18	22
תר"ז	17	11
תר"ח	22	9
תר"ט	39	30
תר"י	64	22
תרי"א	46	25
תרי"ב	34	7
תרי"ג	26	21
תרי"ד	31	25
תרט"ו29	32	26
תרט"ז30	29	50
תרי"ז	15	37
תרי"ח	22	18
תרי"ט	33	72
תר"כ	41	33
תרכ"א	42	33
תרכ"ב	64	45
תרכ"ג	49	49
תרכ"ד	41	22
תרכ"ה	62	26
תרכ"ו31	134	55
תרכ"ז	64	59
תרכ"ח	81	44
תרכ"ט	104	63
תר"ל	88	53
תרל"א	43	44
תרל"ב	32	67
תרל"ג	52	43
תרל"ד	106	48
תרל"ה	95	90
תרל"ו	71	70
תרל"ז	86	71
תרל"ח	127	83
תרל"ט	166	98
תר"מ	115	57
תרמ"א	130	77
תרמ"ב	105	63
תרמ"ג	112	126
תרמ"ד	110	102
תרמ"ה	104	79
תרמ"ו	142	78
תרמ"ז	141	113
תרמ"ח	133	96
תרמ"ט	142	96
תר"ן	174	105
תרנ"א	182	132
תרנ"ב	192	83
תרנ"ג	170	59
תרנ"ד	183	98
תרנ"ה	137	68
תרנ"ו	149	71
תרנ"ז	158	72
תרנ"ח	176	78
תרנ"ט	152	94
תר"ס	2132	91
תר"סא	166	102
תרס"ב	183	87
תרס"ג	191	74
תרס"ד	167	81
תרס"ה	262	164
תרס"ו	251	111
תרס"ז	256	83
תרס"ח	297	59
תרס"ט33	354	125
תר"ע	426	142
תרע"א	159	100
תרע"ב	247	70
תרע"ג	276	54
תרע"ד	204	77
תרע"ה	252	60
תרע"ו	342	53

לחיי עולם יכתבו אמוני

זכרון הורי היקרים שמנוחתם כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם.

יקומו לקץ הימין ובא לציון גואל בב"א

בנם מרדכי דוב קרמר

נכד הגר“א זצ”ל.

חברת תורה ותבונה בע"מ.

הוצאת ספרים בירושלם

ביחוד ספרים וכתבי־יד עתיקים

בהנהלת הרב הגאון רבי ישראל זיסל דבורץ נ"י

מלפנים אב"ד ביעזנא ועוד עיירות בליטא וכעת מנהל בנק חברון בירושלם.

תמיד שאפנו, התפללנו ואמרנו: מי יתן לנו חברה כזו שיקוים בה: מציון תצא תורה ודבר ד' מרושלם –. וכפלים לתושיה: לתורת ישראל ועבודת בני־ישראל בארץ־ישראל, אמנם רבים התעוררו לזה אבל רק ב“שלד” של תכנית לבד, עד שהתעורר הרב הגאון הזה, רב הפעלים, והעלה עליו בשר יקרם עליו עור, ויחיה את העצמות היבשות בחמר וברוח.

כן, שאיפתנו היתה למציאות, נתגשמה באופן הכי נעלה. והרי כבר הולך ונדפס בתכלית ההדור: חדושי הרשב"א על מסכת בבא מציעא משני כתבי יד שהיו ספונים וטמונים בגנזי הספרים בלונדון

Jewish College)) ובמוזיאום־הבריטי, וכמו כן: ספר המאירי על הסנהדרין – הוריות עפ"י כתב יד מפרומא באיטליה. וספר “שבלי הלקט” חלק שני שלא נדפס ועוד לא ראה אור.

עוד מלפני שנה־שנתיים עלתה בידי הרב הגאון הזה וחבריו הנכבדים להוציא לאור מטמון יקר: כל חדושי הרמב“ן בשני כרכים מהודרים, בהגהה ותקונים ע”י חברת “אור עולם” במטרה להוציא לאור תורתן של הראשונים עתיקים עפ"י כתב יד הנמצא באוצר הספרים דאוקספורד.

בצעדים חשובים ובטוחים הולך הרב כעת בחברת “תורה ותבונה” להוציא כל אלה כתבי היד הספונים וגנוזים בבתי עקד הספרים השונים, אשר רובם הם בידי אומות העולם ומונחים כאבן שאין לה הופכים, החברה נתאשרה מטעם ממשלת ארץ ישראל בתור חברת מניות, מיוסדת על בסיס מסחרי.

החפץ להתודע בפרטיותיה ולהמנות במניותיה יפנה אל הרב המו“ל עפ”י הכתובת

Rabbi ISRAEL ZISEL DWOREZ

P.O.B 694 Jerusalem.

הישיבה הק' כנסת ישראל בירושלם.

בראשות הגאון מרן רבי משה מרדכי עפשטיין שליט"א

מתוך הסוס וספקות מרובים נפגש הרעיון, של העברת הישיבה לארץ־ישראל בחוגי התורה והישוב החרדי בארץ ישראל. לעת תגברת העלי' וכניסה המונית לא"י, עת לכל חוג וסוג נתוסף להם כוחות חדשים שהכניסו זרם של חיים, עדוד ומרץ חדש, ובמדה ידועה ניכר הי' שנוי צורות החיים ותנאי העבודה, תנועה והתקדמות בכל, אכן חוגי התורה והישוב החרדי כמעט שלא נגעה בהן העלי' רבת הגונים, והיתה אמנם ההרגשה, כי גם לחוג חכמי התורה בירושלם וגדולי‘, הי’ מביא ברכה ועדוד מפריא, זרם של אנשים חדשים שיכניסו רוח חדש מעורר ומעודד, לחוג הלומדים ונושאי התורה, ואם כי ברוכה היא ירושלם בגדולי תורה וחכמים מצוינים, אכן זקוקה היא לאורה מהחוץ שיבליט את אור יפעתן של ככבי נגה אלה, המאירים מתוך צניעות של יראה, ולהוציאן מבחינת הכָמוס ולגלות אותן, ואפילו לעצמם.

הִרגישו ורָאו חכמי ירושלם בנחיצות הכנָסת רוח חדש מזרז ודוחף בצורת קנאת סופרים תרבה חכמה, הממריץ לו לאדם לאמוץ כוחותיו הרוחניים, למתוח כוחות היצירה ולהתמסר לתורה מתוך שאיפה לגדולות.

ובכל זאת פקפקו חכמי ירושלם ויקירי' באפשרות הגשמת הרעיון הנפלא הזה, הבאת ישיבת כנסת ישראל לארצנו הק‘. ישיבה גדולה זו שיש לה נסיון של יותר מחמשים שנה בהצלחת שיטתה המיוחדת, צורתה ואופן הנהגתה בתורה ודעת הכרת ה’, שכל הישיבות הגדולות בגולה נכנעו לה והקנו לעצמם את שטתה ודרכי' ועי“ז נעשתה לאם הישיבות בכל הגולה, ומשמשת להם לנס; ומוקירי הישיבה ומעריצי' מצד השני דאגו, פחדו לתוצאות הצעד הנועז הזה. חששו שמא הרכבה זו ונטיעת כרם חמד זה לא יעלה יפה חו”ש, בתנאים החדשים ומסובכים ביותר בארץ ישראל בימי העלי'.

והנה באה הישיבה ונשתקעה בחברון וכלם חכו בעצר נשימה לראות בתוצאות המפעל, הצלחתו ותועלתו.

ובדממת ההוד של עמק חברון ובקדושת ערש עם ישראל ומלכותה, התחילה כנסת ישראל, הישיבה הק' לחיות, לפעול, ויוצרת את דמותה, בתנאי ארץ ישראל.

התחילו נוהרים אלי' תלמידים ממדינות וארצות שונות, וכבצבת מושך האחד את השני והישיבה התרחבה וגדלה מיום ליום. הרבה באו לראות, הציצו ונפגעו והחליטו לעזוב את הכל ולהתחבר לגדולי התורה והרוח; נצודו מקסם הקדושה והרוממות ולבם נשרף מנעימות קול התורה כבמדורה.

ובמשך זמן קצר גדלה הישיבה באופן מפליא, הנטע הרך, מצא את מקום גידוּלו הנכון הוא הולך ומתרומם בצעדי ענק. ולאט לאט הוא כובש את הלבבות, ומנצח את דעות כל המפקפקים, בין העומדים מקרוב ומנגד ורוכש לו ידידות והכרה בקרב כל החוגים והסוגים, כולם מכירים כי כאן לפנינו מרכז תורה ורוחני, מפליא ומיוחד במינו, שכח יצירה חזק תוסס בו, שאין לו שום ענינים צדדיים, כי אם לקרב לבות צעירי ישראל לאביהם שבשמים ולגדלם בתורה, שיהיו באמת גדולי תורה למופת.

ותעודה זו ותחומי גבולין אלו, נשתמרו בישיבה בכל תקפם בהתאמצות ידועה ואולי זהו סוד ההצלחה המפליאה.

ובמשך זמן של חמשת שנות אלו, אפשר הי' לסקור כבר, מתוך הודי‘, לה’ ושמחת יצירה, על פרי העבודה של תקופה, בחיי ישיבה, בתנאים חדשים גדל ועלה דור של צעירים גדולי תורה, מלאי דעת והכרת ה' שנתגדלו לגדולים ממש, באוירת קדושת ארץ ישראל.

והנה נגעה יד ה' במקדש המעט זה, וממקדשי, מקודשי, תחלו, ונקטפו בעודם באיבם גדולי התורה שלא זכינו להנות מאורם, והיתה סכנה כי המפעל הנהדר יכרע חו“ש תחת משא האסון, והיתה הדאגה גדולה בלב מוקירי התורה, והרגישו בדבר ביחוד אלו שבניהם או קרוביהם נתחנכו בישיבה וראו והרגישו באמנות האומן של הישיבה ולשמחת לב מוקירי הישיבה לא נשבר לבם, של העובדים הנאמנים, והתחילו להקים את הישיבה בירושלם עיה”ק במאמצים כבירים, ואמנם נפגשה כבר הישיבה ביחס אחר, במדה ידועה כבר מכירים, ויודעים, אפילו השוללים לפנים, בנחיצות ותועלת הישיבה, להרמת קרן התורה בירושלם, בכל חוגי התורה והברכה הכרוכה בה.

והנה עברה חצי שנה והישיבה תקעה יסד נכון בירושלם, ונכנסה לבנין חדש. נאה ומלא שפעת אור, וזה נתן לה האפשרות לפתוח הלימודים והסדרים המיוחדים שלה בכל היקפן, נתקבלו הרבה תלמידים חדשים מבני ירושלם והמספר הכללי של התלמידים מגיע עכשיו ליותר ממאה וחמשים כ“י ורבים הדופקים על השערים שנפשם חשקה להסתופף בישיבה, אכן אין באפשרות הנהלת הישיבה להענות לכל הדורשים, ולרגלי ההכרח והנחיצות התכופה נענתה הנהלת הישיבה לבקשת רבים הרוצים לחנך את בניהם ברוח התורה והמוסר, ויסדה ישיבה קטנה בשם מכינה, להכין את התלמידים ולהדריכם בדרך הלמוד העיוני לכניסה לישיבה הגדולה ונתמנו לרמי”ם ומנהלים מתלמידי הישיבה ומקוים לתוצאות מזהירות מישיבה קטנה זו. ובלב מוקירי התורה גדלה השמחה לראות בהפרחת מוסד נפלא זה אחר האסון הנורא. ומקוים לראות בשגשוג הישיבה והפרחתה ובהתפתחות העבודה הברוכה להרמת קרן התורה ולומדי' בארצנו הק'.

Adress: Rabbi M. M. EPSTEIN P.O.B 859 Jerusalem

שורה אחת בהיכל הישיבה הק' “כנסת ישראל”, בעת הלמוד.

ועד הכללי “כנסת ישראל” רמבעה"ג בירושלם.

א) ועד הכללי כנסת ישראל הוא המוסד הכי ראשון והכי כללי בירושלם.

ב) על ברכיו נתגדל רוב מנינו ורוב בנינו של הישוב הקדוש בארץ ישראל.

ג) במשך שבעים שנות עבודתו הגדולה בארץ ישראל הקים ובנה בתים למאות ונתן נחלאות גדולות ורבות ונתן את העזרה הראשונה ליסוד השכונות והמושבות העבריות הראשונות בארץ ישראל, המושבה העברית הגדולה “פתח תקוה” נוסדה בסיוע הראשון של ועד הכללי כנסת ישראל.

ד) בין הפעולות הענקיות הרבות הנכנסות בתפקידו הכללי של המוסד הזקן הזה צטיינים ביחוד, ארבעת ענפי עבודתו אלה:

א) ענף הצדקה. ועד הכללי כנסת ישראל הוא המרכז הצבורי והכללי של הישוב המאחד את הכוללות השונים ודואג לעזרת ארבעה עשר אלף עניים בארבעת הערים הק', ירושלם, חברון, צפת וטבריא, בתמיכות שונות, קבועות ובלתי קבועות כמו:

1) מצה לפסח 2) עזר לדמי דירה, 3) עזר ליולדות עניות, 4) הכנסת כלה, 5) עזרה לחולים, בעלי מומים וחשוכי מרפא, 6) תמיכה למחוסרי עבודה ולמהגרים חולים, 7) למוד מלאכה לבני עניים, מלבד תמיכות קבועות לזקנים, אלמנות ויתומים.

ב) צרכי צבור. ועד הכללי כנסת ישראל נושא גם בעול צרכי הצבור, כמו 1) משכרות קבועים לרבנים, דינים ומורי צדק 2) ערובין, 3) תרומות ומעשרות, 4) תקוני בתי הצבור ומקומות הקדושים.

ג) גמילות חסדים. ועד הכללי כנסת ישראל הוא שיסד את המוסד החשוב “אוצר החסד קרן שמואל” שממנו נהנים אלפי עניים ובע“ב בינונים, סוחרים, בעלי מלאכה וכו' הנתמכים על ידו בדרך כבוד ע”י גמילות חסדים, הגדולה מן הצדקה.

ד) בנין בתים. ועד הכללי כנסת ישראל הי' הראשון שהתחיל בעבודת הבנין בארץ ישראל עוד בשנים הראשונים של התיסדותו. תחת תנאים קשים וסכנות ובמסירות נפש קיצונית השקיע את מיטב כחותיו בעבודה החשבוה הזאת שהצליח בה באופן מצוין רוב השכונות העבריות היפות אשר בסביבות ירושלם נבנו והוקמו בעזרתו, מאות רבות של נחלאות, חצרות ובתים נגאלו ונבנו על ידי קופת רמבעה“נ. וטובי העסקנים המסורים של “הישוב המיסד” אשר בחרף נפש עשו והצליחו לכונן בארץ ישראל ישוב יהודי הנקראה היום בשם “ישוב הישן”. והם שנתנו את העזרה הראשונה ליסוד המושבות העבריות הכי ראשונות בארצנו הק' מקופת רמבעה”נ נבנו בתי דירה למאות בכל חלקי העיר הק' לבד השכונה היפה “כנסת ישראל” שבנה ועד הכללי כנסת ישראל המכילה כבר כמאה וחמשים בתי מחסה לעניים.

מגרש גדול ויפה לועד הכללי כנסת ישראל בסביבת הקבר הק' בשם "שמעון הצדיק " לבנין עוד בתים חדשים רבים.

בצדק יאמר, לכן, כי: –

ועד הכללי כנסת ישראל הוא אבי הישוב הק' בארץ ישראל.

Central Committee Knesseth Israel Jerusalem Palestine

בית החולים הצבורי ראשון בזמן ובמעלה

בקור החולים הוספיטל בעיה“ק ירושלם ת”ו ברחוב המלך ג’ורג'

נוסד בשנת התרי“ז ע”י הצבור הירושלמי וארץ הישראלי. תקופה רבת־פעלים עברה על המוסד הזה. זקן בתי החסד באר“י ומקור החיים בירושלם עה”ק, במשך שבעים שנות קיומו, תקופה שהציגה עמה שרשרת של פעולות חסד ושל הצלת נפשות מפליאה ובלתי פוסקת. בצעדי ענק צעדו המנהלים בשכלול המפעל הזה ובהרחבתו, צעדים הנובעים מתוך רצון כביר ואמץ רוח שבני ירושלם חוננו בהם לרחם להציל ולהושיע לכל הנזקקים לזה.

לפני כחמש שנים נפתח הבנין החדש של בית החולים הצבורי הזה, הנהלת הבית שקדה עליו להקים בנין גדול ומפואר אשר יתן כבוד לארצנו; בית חולים אירופי וחדיש בכל מחלקותיו השונות עד למחלקות היולדות המפוארה והמשוכללה, הרופאים הכי מצוינים מנצחים בבית החולים איש איש במחלקתו.

התפקיד שהבית הזה ממלא הולך ומתפרסם לא מתוך פרסומים מלאכותיים כי אם מתוך מעשיו ופעולותיו. ואולם עדיין מרגש בו חסרון גדול הלא הוא השלמתה של הקומה העליונה. גולת הכותרת של הבנין שנשארה עומדת עד לחלונות ואינה נשלמת מחוסר אמצעים. לגבי החולים המרובים הפונים אל בית החולים מכל עברים, שאלת גמר הקומה הזאת דורשת פתרון מצד אחינו מהכא ומהתם בארץ ובחוצה לארץ שכבר הספיקו להראות את רגשי הערכתם והוקרתם למפעל הצבורי הנחוץ הזה.

האדריסה להמוסד:

General Bikur Cholim Hospital, P.O.Box 106

Jerusalem.

תבנית בנין ביה"ח בקור חולים הוספיטל בירושלם

כולל אמריקה תפארת ירושלם

לצדקת רבי מאיר בעל הנס זיע"א

להחזקת אחינו העניים בני אמריקה וקנדה היושבים בארה“ק. נוסד התרנ”ז ע“י הגאון הצדיק רשכבה”ג מוהר“ר יהושע ליב דיסקין זצוק”ל. בעיה“ק ירושלם ת”ו ושאר ערי ארצנו הקדושה ומושבותיהן ת"ו.

־־־־־־־

כולל אמריקה הוא המפעל היחידי בארץ־ישראל שמטרתו היא להרחיב ולפתח את ישובם של אחינו בני אמריקה וקנדה בארצנו הקדושה.

כולל אמריקה נותן את האפשרות לאחינו העניים בני אמריקה וקנדה להמשיך את ישובם בקודש הם ומשפחותיהם ושעניותם לא תהא מעצור על דרכם לציון.

כולל אמריקה תומך באחינו העניים, הזקנים והזקנות, חלושי כח, חולים ובעלי מום, אלמנות אומללות, יתומים נדכאים, ותלמידי חכמים שתורתם אומנתם, – בעזרה חדשית כספית לכל משפחה עני' לפי מספר נפשותיה; בעזרה רפואית לחולים; עזרה זמנית בשעה דחוקה – בתור יוצא מן הכלל: הכנסת כלה וכו' וכו'.

כולל אמריקה מחזיק תחת רשותו גמילות חסדים בשם “אוצר יוסף רב חסד” לשם מתן הלואות עפ“י תשלומים חדשיים לנצרכים. וכן ישיבה עבור זקני תלמידי חכמים שתורתם אומנתם המקבלים תמיכה מיוחדה, הישיבה היא בבית הכנסת “תפארת ירושלם אשר לכולל אמריקה” במאה שערים. שני המוסדות הנ”ל מתנהלים ע"י ועדים מיוחדים ותקנות קבועות מיוחדות.

כולל אמריקה מכיל גם תכנית לבנין בתים עבור עניי הכולל, לתת להם דירות חנם. בבתים שישנם כבר ברשות הכולל דרים משפחות עניות חנם עפ"י גורל לכל שלש שנים. לאלה שאין מקום עבורם לדירה בכולל מחוסר בתים במדה מספיקה – נתנת עזרה בתור “עזרת דמי דירה” בסכומים הגונים.

כולל אמריקה מתנהל ע“י אנשים מהיהדות האמריקאית הנודעים לשם ולתהלה, כולם שלא על מנת לקבל פרס. ונבחרים עפ”י בחירה ישרה מדי שנה בשנה ע"י כל חברי הכולל בארץ ישראל.

כולל אמריקה דואג בעד בני אמריקה בארץ ישראל, להגיש להם גם את העזרה המוסרית הנחוצה להם, להתישבותם באר"י לאלה שאינם נזקקים לעזרה כספית.

כולל אמריקה משתדל להקל על בני אמריקה בא“י אם זקוקים הם לחסדם של שאר מוסדות חסד אשר באר”י.

משרד כולל אמריקה הוא בשכונת אחוה. פתוח כל יום משעה 6 לפנה“צ עד שעה 3 אחה”צ. הכתובת: תבת דואר מא"ש מספר 3 ירושלם.

בתי כולל אמריקא בשכונת אחוה

בית יוסף – מעזבון המנוח ר' יוסף ב“ר זאב הכהן ז”ל, שפריו קודש לגמילות חסדים “אוצר יוסף רב חסד” אשר על יד כולל אמריקה.

זקני כולל אמריקה מתפללים בכל ערב חודש על יד “כותל המערבי” לשלום הנדיבים והתומכים בכולל.

בית החולים הכללי “משגב לדך” בירושלם ת"ו

מקומו בעיר העתיקה, בקרבת הר הבית, מול כותל המערבי, ואויר צח של ההרים מסביב: הר ציון, הר הזיתים, הר הצופים, הר מואב וכו' מנשב בו.

עד שנת תרט“ו היתה החצר הזאת של ביה”ח שייכת לת“ת ספרדים, ותהי ידועה בשם חצר הת”ת אשר על יד שדה חכם יעקב (הם “בתי מחסה” הידועים היום). בשנת תרי“ד בא ירושלימה הח' ד”ר אברהם (אלברט) הכהן ז“ל מפאריז. ובשם שרי רוטהשילד קנה את החצר הזאת בסך 20000 פרנק זהב לשם בית חולים כללי לכל עדת ישראל. ותנאי הותנה עמו. כי אם בזמן מן הזמנים יסכימו שרי רוטהשילד לבטל את ביה”ח שלהם במקום הזה, אז עליהם להשיב להעדה את החצר במחיר הנז' בלי הוספה בלי שים לב לא לההוספות והשפורים שיעשו להחצר ולא למחיר הזמני. בשנת תרל“ט נוסדה החברה בשם “משגב לדך” במטרה לבקר חולים עניים. ולהמציא להם רופא ורפואות חנם או בזול. בשנת תרמ”ט, בהתגדל הישוב מחוץ לחומות העיר, הסכימו שרי רוטהשילד להסיע את ביה“ח שלהם ג”כ חוץ לחומת העיר (במקום שעתה הוא ביה"ח של הדסה), ואז השיבו את החצר לעדת הספרדים. אבל לא השיגה ידה לגאול אותה בסכום הנז‘, וע"כ בהסכמת העדה קבלה חברת משגב לדך את החצר לרשותה והיא שלמה לשרי רוטהשילד כל הסך הנז’ בשלמות. ותקבעהו שוב לבי“ח כללי לכל עדת ישראל. בקרב הזמן נתגדל ונשתפר ונשתכלל עד הגיעו להמצב שהוא נתון בו כהיום. במשך ארבעים שנה האחרונות רבו המקדישים והנדיבים אשר בנו גם בתים לשם ביה”ח הזה אם פנימה לו ואם חוצה לו, ועל כלם נקבעו אבני שיש לזכר עולם להנדיבים.

בשנת תרפ“ז היתה הכנסתו של ביה”ח הוה סך 4470,414 לירא מצרית מהם בערך 40% מירושלם ושאר ערי הקדש, מפרי ההקדשות, מנדבות שונות בתוך כשמונים בתי כנסיות ובתי מדרשות. ומהמושבות וכו' אשר כולם מכירים בגודל התועלת של הבית. שאר ההכנסות הם מהגולה. בנויארק קבועה לשכה מיוחדת המשתדלת לטובת המוסד, ובראשה מגדולי רבני אמריקה כמו הגאונים מרגלית, נוט, זלצר, ריזיקאוו, האלפרין, רעדעלהיים ועוד. האדרס להלשכה:

Office general Hospital Misgab Ladach. New York 107 Nerfolk st.

ההוצאה של שנת תרפ"ז היתה 4672,298 לירה מצרית.

מספר החולים שנתרפאו בתוך ביה“ח במשך תרפ”ז 741, מהם יולדות עניות 163, שילדו בביה“ח 82 בנים 72 בנות. 2 תאומים. מספר הימים ששכבו בביה”ח 11712. מספר הרפואות שקבלו 9978.

ומספר החולים שנתרפאו בתוך ביה“ח בשנת תרפ”ז חנם בהפוליקלינקה של ביה"ח 7883 מספר הרפואות שקבלו חנם 13151. בהקליניקה של עינים נתרפאו חנם 5437 חולים.

הבית מתנהל ע“י ועד מיוחד אשר בראשו עומד הנשיא הרב הגאון ראש”ל עט“ר ראש רבני אה”ק מוהר“ר יעקב מאיר שליט”א, ועל ידו הגזבר הסוחר מר יעקב תג’ר, והמזכיר הרב חיים מיכל מיכלין, חברי הועד הם: הרה“ג מוה”ר בנימין אלקוציר, מר יוסף אלישר. מר יוסף ח' פניזל עורך דין. מר נפתלי ברוך. ומר דוד חזן.

האדריס להבית: Hospital Misgab Ladach, Jerusalem

תיבת־דואר שלו 90. מספר התלפון 718.

בית חנוך יתומים הכללי לבני ישראל בעיה“ק ירושלם תובב”א

הנשיא: הרה“ג הגדול מוה”ר יעקב מאיר, ראשון לציון וראש רבני אה“ק ת”ו.

    הרה"ג: אברהם אבוכזיר, אברהם פילוסוף, יוסף מ. הלוי

    האדונים: שלמה צופייוף, אליהו שמאע

הגזבר: משיח ברוכוף

מזכיר הכבוד: אליהו פרדס

אם כל מי שהיה חי בארץ ישראל היה סובל נוראות: עוני, דחקות, לחץ ומחלות, על אחת כמה וכמה היו תמיד סובלים אלו הפעוטים אשר ניטל עליהם להתיתם מהורים בעודם באבם, והיו תמיד נתונים תחת גורלם המר, בלא לחם וללא חינוך, ורבו אפוטרופסיהם, ועמהם רבתה גם עזובתם, באופן אשר השעיר הראשון לעזאזל הי' תמיד היתום הנדח והאובד. בלי חסות אב, ובלי הגנת אם אהובה.

ולמרות גודל הדאגה אשר הראו תמיד פרנסי העדה להיתומים האומללים על ידי עזרה בצורת תמיכה יתרה, חלוקה יתרה, בכל זאת היו היתומים תמיד הסובלים התמידים, מאפס מקום מנוחה, ויד מטפלת ומחנכת.

וע“כ קמה התעוררות עוד לפני כחמשים שנה ליסד בתי יתומים. הראשון היה הגאון הגדול מוהרי”ל דיסקין זצ"ל.

בשנת תרס"ב רבו כמו רבו יתומי הספרדים, באופן מבהיל, והדרישה ליסוד מוסד מיוחד בעד האומללים האלה היתה נמרצת מאד. ממש התגוללו אז יתומים אומללים כאלה בחוצות קריה ללא עוזר ותומך, מה שגרם לשחיתות המדות ולחילול ה'.

אז קמה התעוררות נמרצת, בין עדת הספרדים ופרחי חכמיה קמו וייסדו “בית חנוך יתומים” לעדת הספרדים משנת תרס“ב, ויקחו דירות יפות בשכירות, ושם נאספו מספר חשוב של אומללים, שקבלו שם חנוך מצוין, בתורה ועבודה, ויכלכלום שם בכלכלה בריאה וילבישום וינעילום, ולנקיון שהיה שורר במוסד יצא שם סמל ומופת. נשיא הבית היה אז הרב הגאון מוהר”ר יעקב מאיר שליט"א (עתה ראש רבני אה“ק ת”ו).

בשנת תרס“ד השתדל הגאון נשיא הבית לרכוש לשם המוסד אחוזת נחלה מצוינת במרכזה של העיר, ויפנה לאחד מידידיו במסקווא האדון משיח בורוכוף הי”ו, ע"י טלגרמה לאמר: “נחוץ לנו סכום 1500 לירא לקנות מגרש גדול בן 6000 אמות מרובעות, העומד על אם הדרך ברחוב למען בית היתומים הספרדי. בכמה תוכל לעזור לנו? ותחול עליך ברכה”.

תיכף באה תשובה אופינית כזאת: “הסך 1500 לירות תקבל תיכף ע”י בנק עותמן. ביחס לתנאים שלחתי מכתב".

תוכן המכתב הוא: כי משפחת מר ברוכוף (הנדיבים אברהם ויצחק ז“ל ויבדלו לחיים אחיהם יעקב ומשיח ברוכוף הי”ו) מוכנה לא רק לשלם המחיר המלא של הקרקע, אלא גם לקבל עליה כל תוצאות הבנין עפ"י אדריכל מומחה, ושיהיה נהדר מאד. בתנאי, שלא תקובל שום נדבה, למטרה זו משום נדיב אחרת. עד גמר כל הבנין כלו ושכלולה.

כמובן שהתנאי “הקשה” הזה נתקבל ברצון.

תיכף ומיד נקנה המגרש, ע“י הרב הגאון נשיא הבית הי”ו ואח"כ נגשו אל הבנין, ובמשך קצת יותר משנתים ימים הוקם כמו על הבית הגדול והנהדר הזה המתנוסס כהיום לתפארת בישראל.

בשנת תרפ"ו³⁴ חונך הבית בהדרת כבוד, באספת עם, ושם אוספו כל היתומים בחדרים נהדרים מלאים אויר ואור ברחובה של עיר במרכזה של רחוב יפו.

הבנין עלה לנדיבים בערך 140,000 פרנק זהב (מלבד מחיר הקרקע).

במשך הזמן זרמו זרם נדבות מהמון נדיבים בוכארים ספרדים ואשכנזים והמוסד התפתח יפה יפה, ומשם יצאו עד היום כמה רבנים שובי"ם, דרשנים בעלי מלאכות, בעלי מקצועות מדעים. וכו' וכו'.

המוסד התנהג יפה עד מאד עד תרע"ד היא, שנת פרוץ המלחמה העולמית אז נסתמו כל מקורות הכנסת המוסד.

וככלות המלחמה, וישובו הגבאים לקחת את המוסר תחת ידיהם, חשכו עינים מראות את החרבן והשממה אשר גרם הצבא, עד כי למען לשכלל שוב את הבית כבראשונה היה נחוץ סכום כאלפים לי"ש לבדק הבית ולרכישת רהיטים, ותיקונים שונים.

מאז מתחבטים המנהלים ונלחמים על כל המאורעות למען השיג האפשרות לנהל את הבית על בסיס נכון ומשוכלל, וידם קצרה!

ובין כה וכה ויתומים רבים של העדות הספרדיות סובלים נוראות באין להם מנוחה נכונה, במוסדים אחרים אין מטפלים בהם, לפניהם כל הדלתות סגורות, ההנהלה באה אמנם לעזרת מספר מוגבל של יתומים מדוכאים אבל השאר מה יהא גורלם? לא נשאר לפניהם אלא אם לדפוק על דלתות בתי החנוך של העדות הנכריות אשר מצודתם פרוסה על אומללים כאלה לאספם ברשתם, או לחזור על הפתחים, האם אין מי מהנדיבים, יהיו מי שיהיו, שיתעוררו לשים קץ למצב האיום הזה, ולמצוא אפשרות של תמיכה ביד ההנהלה למען יוכלו להרחיב ידיעותיהם ולשכלל הבית עד עדי לאסוף בו כל האומללים הללו למען יקבלו בו חנוך דתי וטהור כראוי לזרע קהל ברך ה'!

Adress: Jewish Orphange BETH CHINUCH JETTOMIM

c/o Chief Rabbi of Palestine Rabbi JACOB MEIR

Jerusalem Palestine.

מר משה ברוכוף נ"י

בית חנוך יתומים הכללי לעדת הספרדים בירושלם

בית חולים מתנונים בירושלם (עיר העתיקה) יחיד במינו בכל ארץ ישראל.

תעודות ראשי הרבנים בירושלם

הנני³⁵ בזה פונה לאחינו הרחמנים אשר ידם פתוחה ולבם נדיבה לכל דבר יקר ומועיל וביחוד לשתוף מפעל הרחמים והחמלה בעד אחינו בני ציון היקרים, הושיטו ידכם לעזרה ברוח נדיבה ורצון טוב איש כנדבת לבו למפעל החסד הזה אשר ממנו תוצאות לעזרת היהודים שמחולים אשר בעיר הקו' והמחוזות, וצור ישראל יסיר מאתנו כל מחלה וכל נגע, ויראנו מהרה בישועתו כנ"ש ונפש אחיכם החותם בברכה נאמנה מהר הק' מירושלם

הק' אברהם יצחק הכהן קוק

ראש רבני ארץ ישראל

ראיתי הכתוב מכ' המנהלי' הנכבדים וכנים הדברים שאלה החולים צריכים ביחוד להשגחה מעולה ואשרי הזוכ' לסייעם במלאכת הק' הלזו מי בעצה ומי בהשתדלות ומי ברכושם וממש אין לך מצוה גדולה מזו, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים החונן ומרחם להמציא להם נדיבים בכספים ומשתדלים נאמנים ברוחם לכונן מעשי ידיהם לטובה ונזכה בזכות זה לרא' בקרוב בישועת הכלל והפרט כעתירת לב ונפש המחכה לישו' קרובה, הק'

יוסף חיים זאנענפעלד

הבעה“ח יום טוב אד”ב אשרי איש ש’ל’א י’ש’כ’ח’ך לפ"ק.

תפקיד גדול וחשוב רב יותר מן הכח קבל עליו בית מקלט הזה בבטחון גמור כי אחינו מרחמינו בארץ ובחו“ל המתחשבים עם צערה של ירושלם ובניה יתחשבו במפעל הרחמני הזה המיוחד במינו בא”י ויתמכוהו בימין צדקתם מי בכסף ומי בשוה כסף, חמר לבגדים, סדינים לבנים וכו' הנחוצים לחולים כאלה רב יותר משאר החולים.

וה' הטוב יסכים על מעשיכם ויהא בעזרכם לעזור לרחם ולהושיע כעתירת ידידכם ו“החותם בברכה” לפ"ג.

הצבי יעקב מאיר ס"ט

ראש“ל וראש הרבנים בא”י.

הכתובת Beth Cholim Mithnawnim P.O.B 842 Jerusalem

תחזקנה ידי אנשי קדש בהקדישם את בית החולים הישן “בקור חולים” בעיר העתיקה לאלה החולים המסכנים, הגלמודים, המתנונים, המשותקים, חשוכי המרפא להיות להם בית מקלט בית מרפא, בית רחמים וחמלה בשרות בטפול ובכלכלה.

אם לסתם חולים אמרו חז“ל: אשרי משכיל אל דל אין דל אלא חולה – על אחת כמה וכמה בחולים מתנונים חולים אומללים כאלה הרואים הכל, שומעים הכל, מרגישים הכל. ובכל זאת אינם יכולים ל”ע, להניע יד ורגל להתהפך על משכבם, לדרוש לבקש דבר, כאלמים חיים שוכבים הם למעצבה ביסוריהם הנוראים ומבטיהם קורעים הלב והנפש.

אם אוי ואבוי לסתם חולה הנה עוד יותר אוי ואבוי שבע שבעתים לחולים אומללים כאלה הנופלים למעמסה על בני ביתם, גם היותר רחמנים, חולים כאלה מקומם רק בבית חולים תחת השגחת אחיות רחמניות ורופאים מומחים לזה, ואיזה בית חולים יקבלם? אין אף אחד. בתי חולים מקבלים רק אותם החולים הנכנסים והיוצאים אבל לא חולים כאלה הקולטים את מקומם תמיד.

ולחולים ממין זה נוסד לכתחילה בכונה רצויה בית מקלט הכללי הזה אשר הוא מקלט כללי לכל החולים המתנונים בארץ ישראל מהתושבים ומהחלוצים הרצוצים מן הגולה שבאו ירושלימה כל עוד נפשם בם ומרוב צער יגון ואנחה נתאבנו, נשתתקו, נתנונו, והרי הם נמצאים בבית מקלט זה, במחלקותיהם מחלקת גברים ומחלקת נשים.

בית התבשיל הכללי והכנסת אורחים בירושלם

בשנת תרע“ט אחרי כניסת האנגלים לא”י ועם פתיחת שערי הארץ לעלי' יהודית רחבה נפתח המוסד בית התבשיל הכללי והכנסת אורחים בירושלם, במשך זמן קצר הספיק המוסד להכנס כחולי' בתוך מוסדות הצבור הא“י היותר נחוצים וההכרחיים, אשר פעולותיו הלכו והתרחבו יותר ויותר, עם התפתחות העלי' הגדולה לא”י, וכיום עם פתרון שאלת המשבר והספקת אש"ל לרעבים מחוסרי העבודה.

תפקידי ומטרות המוסד:

א) תמיכת חלוצים ומהגרים בימים הראשונים לבואם לא"י בכלכלה בריאה ומקום לינה חנם עד שעולה בידיהם להסתדר בארץ, עזרה זו נתנת גם לעניים מקומיים ידועים הנזקקים לזה.

ב) להמציא ארוחת במחיר מינימלי למשפחות ירודות מתושבי ירושלים והעולים החדשים שמצבם בחברה איננו מרשה להם ליהנות בחנם ומצבם החומרי אינו די מבוסס לתנאי חיים נורמליים.

ג) לעזור לאורחים עניים מערי ומושבות א"י הבאים ירושלימה כמו חולים להתרפאות, יתומים וזקנים עד שמסדרים קבלתם במוסדות המיוחדים להם פה בהספקת אוכל ולינה במשך ימי שבתם בירושלים.

בגבול תפקידיו החשובים של המוסד שהוא מטפל בהם מאז נוסד, נכנס גם הספקת מזון חומרי ורוחני לאסירים היהודים בבתי הסהר בירושלם בחגי ומועדי השנה מספיק המוסד מזון וכל הצרכים הדתיים לאסירים היהודים וע“י בקורים אלה הנעשים בבית הסוהר מאת שליחי המוסד לשם סדור הספקת צרכיהם, יש להם ההזדמנות להתענין ולהודע פרטים על מצבם של האסירים, ועי”ז עלה בידי ההנהלה להוציא לחפשי כמה אסירים יהודים שהי' צריכים לבלות במאסר כמה זמן רק מתוך חוסר סכום מצער לפדיון נפשם או עזרה משפטית לפעמים גם לא גדולה.

פעולת המוסד ערכו וחשיבתו הוכרו גם מצד גדולי ונכבדי ירושלם שבכרו³⁶ את המוסד בבקורים מיוחדים. בהם ראשי הרבנים לא“י הרב הגאון מוהרא”י קוק שליט“א, הרב הגאון מוהר”ר יעקב מאיר שליט“א ביחד עם עוד רבנים גדולי ועסקני צבור חשובים מכל הסוגים והמפלגות ומצד שני ראשי השלטון בהם הנציב העליון הראשון לא”י סיר הרברט סמואל, סיר רונלד סטורס מושל ירושלם ועוד קציני משטרה גבוהים שהביעו רשמיהם הכבירים.

גמילות חסד הורוויץ יפו–תל אביב

מיסודו של עזבון המנוח ר' מאיר ישעיהו הורביץ ז"ל ירושלם–שיקאגו

מאושר מהממשלה: מתנהל ע"י ועד נבחר מרבנים סוחרים ובעלי בתים חשובים.

המוסד “גמ"ח הורביץ” הוא אחד מהמפעלים היותר טובים ומועילים בארצנו. יש בו משום ישוב אר“י ופקוח נפש, והוא מקור חיים ופרנסה לבעל הבית ולסוחר הזעיר בעת דחקו, ולפועל ובעל מלאכה בעת מחלתו, אשר ע”י הלואה בתשלומים קטנים לשעורים בלי רוחים, מביא להם המפעל הזה, ישע רפואה וחיים.

אבל הישוב מתגדל והצרכים מתרבים, ובפרט בשנה זו אחרי הפרעות והמאורעות הנוראים בחדש אב שעבר, רבו הנצרכים לעזרה והאומללים המבקשים ישע. לכן באו נא אחים לעזרת המפעל הזה שהקרן קימת לעולם. כי את הכסף הנגבה חוזרים ומלוים לאחרים וכן חוזר חלילה, ובזה בטוח הוא המנדב כי חסדו לא ימוש לעולם וצדקתו עומדת לעד.

חושו אחים שלחו את תרומתכם כ"א כפי נדבת לבו.

עפ“י הכתובת: גמלות חסד הורביץ ת.ד. 178 תל אביב א”י

תעודת הבנק הלואה וחסכון יפו–תל־אביב:

הננו מאשרים בזה, כי כספי הגמ"ח הורביץ מופקדים בקופתנו, וכל פעולות המוסד הזה מתרכזות אצלנו, ונעשות על פי פקודת הנהלת הגמ“ח וכמו”כ נמצאים ברשותנו לגובינא כל השטרות והדוקומנטים של המוסד הנ"ל.

לפי ידיעתנו מביא המוסד הנ"ל תועלת גדולה לרבים מתושבי תל־אביב והסביבה, המשיגים מקפת מוסד זה הלואות בתנאים נוחים בעת דחקם, וראוי הוא מוסד זה שיתרבה מספר האנשים אשר יבואו לעזרתו, בהשתתפותם למען יהיו ברשותו די אמצעים לגמול חסדים עם אלה הפונים אליו ונזקקים לו.

הלואה וחסכון יפו–תל־אביב אגודה הדדית בע"מ.

ההנהלה

פרזידנט: ה' בן ציון ל. הורביץ 1749 Roosvelt Rd Chigago Ill

נשיא הכבוד: הר' ברוך הרשנוב 621 Ewigire Ballward Brooken N V

המנהל: ה' בצלאל הכהן לאפין תל־אביב

חברי הועד

רואה חשבון: הר' אלחנן שינזון הרב ר' יצחק דבוריץ מנהל ראשי של הבנק להתפתחות חברון בע"מ תל־אביב

ה' אורי נוימרק 4 E 120 str. New York כעת מגורו בתל־אביב, (מי שהיה פרזידנט בחב' מלאי שלום ברחוב 114 ניו־יורק)

ה' ישראל אהרן שפירא תל־אביב מי שהיה גבאי בביהכנ"ס “כנסת ישראל” בבאלטימאר אמריקה. הר' נחמן רבינוביץ, תל־אביב. ה' יוסף דוד הורביץ סוחר תל־אביב, ה' פטטר יוסף תל־אביב בעל בית חרשת “אירופה ג.ק.” ה' פוליקביטש ליאיס תל־אביב ברדיפרד־מאין מיסד הקהלה העברית.

התפתחות המוסד

שנת	הון הקפה	מספר ההלואה	על הסכום
תרפ"ב	709 לא"י	84	969 לא"י
תרפ"ג	824 "	73	777 "
תרפ"ד	1056 "	145	1442 "
תרפ"ה	1347 "	141	1470 "
תרפ"ו	1403 "	141	1300 "
תרפ"ז	1805 "	143	1149 "
תרפ"ח	1964 "	185	1185 "
תרפ"ט	1977 "	129	1024 "

¹

הביאו את כל הזכרונות אל בית האוצר…

משל לאדם שאמר לחברו יש לי אלף מדות של תבואה

אמר לו חברו: יש לך אפותיקאות (אוצרות) לתת אותם בהם

אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום (שמ"ר פ.ל.)

בית האוצר יכיל: חומר לקורות ירושלם וזכרונותיה, יושביה ומישביה, תעודות, תולדות, תמונות, אבני זכרון ומכתבי אנשי שם.

יופיע כפעם בפעם בעזרת בעלי הרגש, בעלי הרצון והיכולת

מקדש לאחד מבני ציון היקרים

אבגינוס בן אבגינוס משופרא דירושלם

יליד בן יליד הארץ

חוטר מגזע המשפחה החשובה בישראל ובארץ ישראל, מופלא בתורה וביראה, בעל נפש עדינה, חכם וסופר, עסקן־צבורי וחבר פעיל בבנין הישוב בקדש.

ה“ר משה שלמה כהנא שפירא ז”ל

בה“ר פנחס כהנא שפירא ז”ל נכדו של הרב החסיד מזקני ירושלם ונכבדיה, עסקניה וסוחריה רבי אלעזר כהנא שפירא זצ"ל מבעלי העליה בתקופה הראשונה.

שנסתלק במבחר שנותיו בעצם ימי עבודתו הצבורית ביום ג' לח' איר תר"ץ

ה“ר משה שלמה כהנא שפירא ז”ל יליד בן יליד ירושלם

נלב“ע ג' איר תר”ץ

משפחת כהנא־שפירא בירושלם.

משפחת כהנא־שפירא היתה אחת המשפחות החשובות בירושלם ובחוצה לה. מפורסמת בתורתה ובצדקתה, בעדינותה ובאצילותה. שמחתה היתה תמיד “שמחת מצוה”, ושירותיה – קודש לה'. ותהי לברכה בארץ, ולתהלה בפיות יושבי ירושלם יהודה וגליל; אהובה, רצויה ונכבדה בעיני כל שדרות העם, מבני ברית ומשאינם בני ברית מקרוב ומרחוק כבדוה והוקירוה, פקידי העיר וראשיה, הפחות והקונסולים הרכינו ראשם לפניה.

גולת הכותרת של המשפחה הזאת היה הרב החסיד רבי אלעזר נתן כהנא שפירא זצ“ל. אחד מבני העליה הראשונים בתקופה הראשונה. בצעירותו עלה לאה”ק בלוית מר אביו הרב הגאון מוה“ר יחיאל אשר שמואל כהנא זצ”ל אבד"ק זולין, חטר מגזע בעל “מגלה עמוקות”. מנוחתו כבוד על הר הזתים בבית הקברות הישן, בחלקת עדת הספרדים. העדה העתיקה בירושלם.

הרבה יסורי א"י סבל באותה התקופה, בסבלנות ובתקוה, לראות את ירושלם בישובה. עמל ויגע להרמת קרן הישוב בקדש. בתור נשיא לעדת כולל אסטריך–גאליציה שהיה ממיסדה וממנהלה, היה נכבד בעיני הפחות והוקנסולים ודבריו היו תמיד נשמעים. פעם רחמים שאל ופעם משפט דרש, כאחד השתדלנים בישראל. ויהי נאה דורש ונאה מקיים. הרבה פעולות ותקנות טובות השאיר להעדה עד היום הזה. –

בית כהנא־שפירא היה בית מלא ברכת ה' לתורה, עבודה וגמ"ח. בית עצה ותושיה, בית רחמים וחמלה, ורבים השכימו לפתחו.

שרים ורוזני ארץ היו מבקרים אותו בדרך רשמית. ולא פעם היה הדגל האוסטרי מנפנף ממעל לו. –

רבי אלעזר כהא שפירא היה נכבד בעיני הממשלה האוסטרית, והקונסולים התחשבו בו ובדבריו. הוא היה מהראשונים שקבל את פני הקיסר פרנץ יוסף בהיותו פה בשנת תרל"א ואחריו את בנו רודאלף ודכותיה.

וזה נוסח מצבתו

פ“נ איש חמודות מיחוסי כהונה אשר יצק מים ע”י קדושי עליון ויעסק בצרכי צבור באמונה כשבעים שנה. הרה“ג בתורה וביראה ובמעש”ט מוה“ר אליעזר נתן בן הרה”ג הצדיק מוה“ר יחיאל אשר שמואל כהנא שפירא ז”ל נפטר בש“ט זקן ושבע ימים א' דחנוכה שנת תרע”ח תנצב"ה.

וברא כרעא דאבוה. הר' פנחס כהנא שפירא ז“ל עמד תמיד על ידו בעבודת הצבור. ביחוד הצטיין בעבודתו בשנות המלחמה, שנות ראינו רעה, כמה וכמה נפשות מישראל הציל ממות, מרדת שחת, לא פעם סכן את עצמו בפדיון ובהצלה, לבד טרחתו ועמלו לכל אלה העניים והאביונים והמשפחות הצנועות שסבלו נוראות באותם הימים ויהי להם כמלאך מושיע. בלי לאות עבד ופעל בכל כחותיו ולמעלה מכחותיו לרחם, להציל ולהושיע עד שהיה מוכרח, בתור נתין אוסטריה, לעזוב את הארץ ונפטר בגולה בוינה ביום י”ג סיון תרע"ח.

בנו, הר' משה שלמה כהנא שפירא נולד בירושלם בשנת² גודל וחונך על ברכי התורה והיראה ויעש חיל בלמודים. ובהיותו מחונן בכשרונות נעלים, במעשה הכתב והמכתב בסדר, בהנהלה ובחבת הישוב, בחרה בו עדת אסטרויך–גאליציה להיות מזכיר ראשי לכולל “חבת ירושלם”. במשך עשרות שנים עמד על גובה משמרתו באמונה, בהתמסרות. הוא היה הרוח החיה באופני ההנהלה. והודות לעבודתו החרוצה והמסורה היה הכולל הזה למופת להנהלה מסורה למלוי תפקידו לחזוק הישוב הקדוש ובסיס התורה והיראה.

עתוני ירושלם ספרו בשבחו ואמרו:

"המנוח היה מוכתר בתכונות נעלות של מנהיג צבורי חכם חרוץ בעל שכל ישר מעמיק וקולע אל המטרה ובעל עדינות הלב, אהוב וחביב על הבריות עניו וטוב לב מקבל כל אדם בסבר פנים יפות מעביר על מדותיו ומדבר בנחת ועדינות עם כל אדם.

פטירתו היא אבדה גדולה להכולל ובמותו נאבד ממנו הכח הכי חשוב, כל בני הכולל מעריכים את גודל האבדה ומתאבלים עליו, מחלתו היתה צהבת המרה ובימים האחרונים תקפה עליו מחלתו בחזקה וביום ה' ג' אייר עלתה נשמתו השמימה השאיר אחריו אלמנה ושבעה ילדים.

קהל גדול מכל החוגים הלכו אחרי מטתו ללותו רבים ונכבדים הספידהו ותארו את מעלותיו התרומיות, את אישיותו הכבירה ועבודתו הצבורית.

ביום ה' ט' אייר תר“ץ כלות ימי השבעה, נערך עליו מספד מר בביה”כ “ציון המצוינת” אשר לכולל גליציה ע“י הרבנים הגדולים: ר' אברהם ברנדוין, ר' זלמן כהנא שפירא, ר' אליעזר לדברג. תנצב”ה"

* * *

בנו מר שניאור זלמן שפירא – נכד הרב מלאדי (מצד אמו) בן 25, נולד בירושלם התחנך בבית מדרש למורים המזרחי, בקר אוניברסאות בחו"ל, כעת חניך האוניברסיתה בבורלינגטון ווערמאנט לפילוסופיה ופסיכולוגיה, לפני שעזב את הארץ היה מזכיר בית הספר התיכוני למסחר בירושלם במשך שנתיים וחצי. באמריקה היה מנהל בית הספר התיכוני בבורלינגטון. שם יסד שבועון אנגלי יהודי שהיה העורך הראשי עד עתה. כעת הוא הקורוספונדענט הארץ ישראלי.

העסקן הצבורי, הר“ר פנחס בהרב ר' אלעזר כהנא שפירא ז”ל

נולד בירושלם בשנת תרכ“ה – ונפטר בוינה י”ג סיון תרע"ח

מרדכי בן הלל הכהן

ירושלים א' תמוז תר"ץ

לכבוד

רבי פנחס גראיבסקי

פה

אדוני וידידי הנכבד,

בטובך הודעתיני כי תחת אחד היסודות של “בית האוצר”, שהנך בונה חוברות חוברות, אתה אומר לשום אבן פנה זכרון להמנוח היקר מר משה שלמה כהנא שפירא, שהלך לעולמו בלא עת בראשית אייר ש"ז. תחזקנה ידיך המלקטות אבנים לשום שם ושארית לכל הבנים־הבונים את עירנו הראשה, ואל נא יפקד זכרונו של עסקן בן עסקן, בן בנו של עסקן ממשפחת הפעילים של הישוב הירושלמי הישן, סופרי הדורות הבאים יכירו את פעלך ויודוך מקרב לב.

אולי תמצא לטוב להוסיף קוים אחדים לתולדות המנוח משה־שלמה כהנא שפירא מצד אמו.

היא היתה בתו של הרב מפיטריקוב, בפוליסיה הרוסית, רבי חיים־דוב איידלמן־גולדברג. הרב רבי חיים־דוב, נצר ממשפחה מיוחסת בליטא, הקשורה עם משפחות ברוידא ולאנדוי, היה אחיו הצעיר של הגאון רבי יעקב־משה גולדברג, שהיה רב ומו“צ בקניגסברג ובברלין הבירה, תלמידו של רבי משה סופר, בעל ה”חתם סופר", ומחותנו של רבי בנימין וואלף אייגר, בנו של הגאון רבי עקיבא אייגר. אחיו הקטן, הרב דפיטריקוב, מסר את רבנותו לבנו היחיד, רבי ברוך־נחמן, בעל המחבר של הספר "בן הימין " (ווארשוי, תרנ"ט) ושל השאלות ותשובות בשם “בתי דינא” (וורשאוי, שנת “ומלאך פניו הושיעם”) (תרע"ד). האב, רבי חיים־דוב, עלה לארץ־ישראל עם בתו הילדה יוכבד שמה, שנשאה בירושלם למר פנחס כהנא שפירא.

הרב רבי חיים־דוב היה אחיהן של שתי הסבתות שלי, ועודני ילד הכרתי אותו. בעלותי בפעם הראשונה לתור את ארץ ישראל, בראשית תר"ן, היה הדוד־הזקן־הזקן הזה שלי על יד ימיני, ויהי לי לעינים בעיר הקדושה, ויראני את כתלנו, ויביאני אל בית בתו, משפחת כהנא שפירא. הוא היה המורה דרך שלי בירושלם הדתית, כמו שהיה בעל “החבצלת” מנהלי בירושלם המשכלת.

משפחת כהנא־שפירא היתה אצילה ועדינה, ואך תקופת המלחמה היתה בה לרעה, מחלות וכל מיני פורעניות עשו בה שמות כל בניה יצאוה, ומר משה־שלמה המנוח היה השריד לכל המשפחה האצילה הזאת, והמשיך את חוט העסקנות בתוך כולל גליציה, והנה עלה המות ויקח אותו בחצי ימיו. חבל חבל, מאד.

בכל הכבוד והידידות

מרדכי בן הלל הכהן

בית האוצר: מכתב מהפקוא“מ דאה”ק באמשטרדם אל הממונים בירושלם בשאלת החנוך³

ב“ה אמשטרדם יום ג ט”ו סיון תר“מ לפ”ק

בחודש שבו נתנה תורה לישראל, יקים ה' לעמו מושיע וגואל, ועיניהם תחזינה בבנין אריאל, ה“ה מעלת כבוד ידידי עליון וידידי נפשנו הרבנים המובהקים המאירים כברקים החכמים הכוללים, פרי קדש הלולים, כקש”ת מו“ה יצחק דוד בהרב מוהר”מ נ“י מו”ה שלו' שמואל שו“ב נ”י מו“ה נחמן דוב בער מאדעס נ”י ומו“ה מרדכי ליפשיץ נ”י ראשי ממוני משגיחי ומנהלי לע' כו' החסידים הי"ו

אחרי דרישת שלו' תורתם כמשפט זאת אומרת שמועה שמענו כי רבה השערורי' לעת כזאת בקרב העיר הקדושה תובב“א בגלל פחד גדול ונורא פחדו בציון אשר רשת תוכן לפעמי צעירי הצאן יען חרשו חורשים לנהל בני ציון היקרים על מבועי לימוד חכמות חיצונות בבתי חנוך אשר יש את נפש עשירי עמנו ליסד שמה, ואף כי המיסדים המה גדולים אנשי השם בארצות אירופא כגבה ארזים גבהם וגם דבש וחלב תחת לשונם כי מעשיהם לשם שמים ולא יסעו ממתקה, רועי הצאן יחנו בחרדה כי מרה תהי' באחרית בתי חנוך כאלה אשר אבן פנתם יורו אנשים ידועים לזורעי צדקות מבלי להצמיח הישועה העקרית לתורתנו הקדושה ואשר חפצם לנטוע מטעי צפון גם על אדמת קדם מבלי חקוק על לוח לבם שארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, עד אשר בגלל דאגת מחר כי גדולה עד לשמים, ולמען יאבד יום יולד בו עולם חדש אשר ח”ו גם בתוככי ירושלים אש דת תלבש בגדי אלמנות, ורק בילדי נכרים ישפיקו, יקירי ירושלם כארי התנשאו מבלי לשאת פני איש ואת כל אשר בכחם עשו למען הציל צאן קדשים מרדת לשחת עמוקה ולהשיבו אל אבינו שבשמים.

והנה אך למותר יחשב לפרש שיח למען דעת כי מחשבות יקירי ירושלם מחשבותינו בכל הנוגע להרמת דגל התורה ולשמור חומותי' מפרצת, אולם לא נוכל להכחיד בכל זאת תחת לשון עטינו כי מורא עלה על ראשנו אשר אחינו ורבותינו בשעריך ירושלם אף אם נצבו כמו נד בכחם לא יגברו וחפצם לדחות בשתי ידים את העריצים אשר קמו לעת כזאת לא יצלח, בלתי אם יקומו לעזרתם שוחרי טובת העיר הקודש אשר תורת ה' ראש חפצם ויסתמו בהשכל ודעת פי כשרים ממחזיקי היושבים בקדש הצועקים גם המה מזה זמן כביר כי לא כימים הראשונים הימים האלה גם על אדמת הקודש ולא יכול עוד למלא כרסם של ילדי בני ישראל ממעדני התורה לבדה.

ואנחנו מרחוק ראינו זה כמה את אשר לפניהם לעת כזאת וכי יגיעו ימים אין בהם חפץ אשר יקומו אנשים המבקשים לבנות דיק על לימוד תורתנו גם בארץ הקדושה ת“ו ולבושי אדרת היראים יקרבו לקלוע אל מטרתם ע”י התיסדות בתי חנוך, וגם הדאגה הגדולה הלא דאגנו כי רבים מהכשרים אשר רק לתומם קרבת לימוד חכמה ומדע לבני ציון יחפצון יקומו אז לעזרתם, ובגלל כל אלה לא נחנו ולא שקטנו זה ימים רבים והמתקנו סוד על כל אלה בכתב ובפה עם גדולי המעשים בארץ אשכנז אשר ידענו בם כי הם עמודי התָוך לבית יעקב ההולכים באור ה' ותורתו, וכולנו יחד מצאנו חובה לעשות דבר מצדנו אשר כח בו להרים קרן התורה ולהקים בכל זאת גם סערת הכשרים הצועקים לדממה ולהפרידם מחברת המבקשים לשום חשך לאור ולכבוש המלכה עמה בבית, כי רק אז תחזקנה ידי היושבים בקדש ללחום מלחמת מצוה ולשמור רגלי ילדיהם מאבני נגף וצור מכשול.

וזה הדבר אשר עלה בהסכמה, כי נכין אנחנו בתוככי ירושלם בתי תלמוד תורה אשר בתוכם ישקו את העדרים מנחל עדני התורה כמקדם וגם ילמדו את המסתופפים שמה כתב ולשון ערבי וחכמת החשבון (והבו דלא לוסיף) באופן שלעולם לא תגרש שפחה את גברתה ח"ו כי אם לימוד התורה יהי' העיקר ורק יסופח הלימוד האמור כטפל אל התורה וכפרפראות לחכמה.

ויען תשועה כזאת איננה קרובה לבא כי אם ברב יועץ, וכבר הוסכם מקדם לקרא בימי הקיץ הלזה עצרת באחת מערי אשכנז אודות פשר חדש כנודע גם בשערי ירושלם, קראנו אלי' רבים מדורשי שלו' ציון בארצות אירופא אשר סמוך לבנו ביראת ה' על פניהם כי לא יקטן גם בעיניהם דבר הנוגע לטהרת הקדש ולהשיב מבלע ידי אחרים אשר רוח אחרת אתם, למען ידובר ביום הקהל גם אודות הדבר הגדול ההוא אשר בו רחש לבנו ולב מגני הארץ הקדושה חברים מקשיבים באשכנז לקום בפרץ.

ועתה אליכם אישים נקרא! שימו נא גם לבבכם אל כל הדברים אשר גלינו לפניכם היום ובשובה ונחת פקחו עיניכם על כל דבור ודבור אשר בארנו בזה, למען תדעו על מה אדני החדשות הטבעו אשר עלו הפעם על לב האנשים השלמים הם אתכם מאז ועד עתה ואשר בם בטוח לבכם לחזק עמודי התורה בתקף ועוז, ולמען תבינו אשר אם מידינו תהי זאת לכם אין בו חשש איסור חדש ח“ו, כי אם גם דעת זקנים תוכל להיות נוחה הימנה בעז”ה.

והי' אם יוָדע לנו כי ירדתם לסוף כונתינו אשר ה' יודע ועד כי רצוי' היא ושפטתם מישרים כי טוב מעט־לימוד לשון וחשבון – מידינו ותחת השגחתנו, מהרבות כח לזולתנו אשר דאגתם מהם כי סוף סוף ישלחו אל הגבירה ספר כריתות, ישמח לבנו גם אנחנו ויגדל כחנו לבצע את מחשבתנו בעזרת השוכן בציון והבוחר בירושלם.

ושלו' תורתם יגדל כנה“ר והנשאה וכנפשות אוה”נ הדש“ת באה”ר המצפים לישועתו,

פקידי ואמרכלי ערי הקדש תובב“א יושבי עיר תהלה אמשטרדם יע”א

הק' אברהם משה דעלימא    יעקב ב"ר ישראל ראהס

מכתב כעין זה נשלח גם אל הרבנים הממונים דכוללות אשכנזים פרושים באותם התוארים:

אברהם מפינסק, מאיר לוצינר, יעקב ליב לעווין, מאיר מאניקשט, משה אלעזר דן בהרלב"ג, אייזיק יפה מדרויא, יצחק צבי הלוי.

לחג השמונים

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים

קהילא קדישא דירושלם חגגה את “חג השמונים” של האדמו“ר, הרב הגאון הצדיק פאר ה”יראים" ותפארת ה“חרדים” ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, לכל דבר טוב ומועיל בחומר וברוח כקש“ת מוה”ר יוסף חיים בה“ר שלמה זוננפלד שליט”א.

מאז עלה לאה“ק, בשנת תרל”ג, עד היום הזה נשאר בהודו והדרו; בצביונו, בשיטתו, בהליכתו בארצות החיים בירושלם, לא פשט צורה ולא לבש צורה וכל רוחות שבעולם לא זזהו אף זיז כל שהוא; הוא הוא רבי “יוסף חיים” “כגבור ואיש מלחמה” “כזקן ויושב בישיבה”.

יוסיף לו ה' שנות חיים, ויראה בטוב ירושלם.

נולד בשנת תר“ט בעיר וערבא, אונגרן, יתום בן י”ב שנה נכנס בישיבת “כתב ספר” בפרשבורג; קיים את התורה מעוני, מדחקות חשאית; התמיד בלמודו גם אצל הגאון מהר“ם אש זצ”ל שסמך ידו עליו, ודרכו בקדש היה מאז לבלי להשתמש בתגא של רבנות רשמית⁴ מתמיד הוא בלימודיו ובשעוריו השונים; בפעולותיו הנשגבות לגבי הכלל והפרט.

אלה שנכנסים אליו לפני ולפנים ושומעים לו, מבינים לו ונכנעים לדעותיו להשקפותיו ולפעולותיו.

מכתבי השר משה מונטיפיורי ז"ל

אל הקונסול העברי ביפו מר חיים אמזלג בשנות תרל"ו–ז'.

נעתקו מגופי הכתבים הנמצאים ביד בנו מר יוסף אמזלג ביפו. (עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ה'.)

א

ב

( עוד יבוא)

שט“ח מה”ר ישראל בק, מדפיס, מצפת, משנת תקצ"ג⁵

מודה אני הח“מ וחי' דלמטה תעיד עלי כשני עדים כשרים ונאמנים איך שמגיע ממני הח”מ לכל מוכ“ז סך ארבע מאות ועשרים זקוקים כ”צ טוב ומובחר אשר קבלתי מדי המוכ“ז מעות בעין טו”ת והברירה ביד בעהש“ט המוכ”ז או שיקח הסך ארבע מאות ועשרים זקוקים כ“צ הנז' או לקבל תמורתם סך מאה חצי אמקאזית טו”ת והזמ“פ הוא חמשה עשר יום לחדש תמוז דהאי שתא והורחב הזמ”פ עד חמשה יום לחדש מרחשון הבע“ל התקצדלית ויעלה ההכשר עצה”כ ועפ“י תיקון מוהר”ם זלל“ה שבעה חצי אמקאזי ורבע אמקאזי וכן אם יתאחר עוד הפירעון של השט”ח הלז מחצי חשון הבע“ל אזי יעלה ההכשר עצה”כ ועפ“י תיקון מוהר”ם זלל“ה ט”ו למאה לכל י“ב חודש כל זמן ששטר זה קיים בלי קרע כ”ד ובפירוש שעבדתי כל נכסיו מקרקעי ואג“מ דקנאי ודאקנה בין כל נכסיו דאית לי פה עה”ק צפת ת“ו, ובין כל נכסיו שיש לי בחו”ל הכל כאשר לכל יהון אחראין וערבאין ומשועבדים לפירעון החוב הנז' בזמן הנ“ז וכ”ז ששטר זה קיים לכל מוכ“ז שבעולם בלי שום טו”מ ופ“פ וד”ד בעולם, ורשות נתונה ממני הח“מ להמוכ”ז למסור שטרא דנא לכל גברא שבעולם אפי' לשר תקיף ממש בלתי רשותי וידיעתי בכל ועיקר וכל דין תורת נאמנות להמוכ“ז הבעש”ט נגדי הח“מ ונגד ב”כ ע“כ אשר יאמר כי הוא זה שלא נפרע השט”ח הלז הן כולה והן מקצתה הן הקרן והן ההכשר בין בזמנו בין לאחר זמנו ולעולם כ“ז ששטר זה קיים בלי קרע כ”ד יהי' נאמן הבעש“ט בדיבורו הקל כשני עדים כשרים מבלי לחייבו שום שבועה קו”ח וס“ר והד”ר בעולם ותוקף שט“ח הלז כתוקף כל שטרות הכשרין דנהגי בישראל העשוין כהוגן וכתקחז”ל ולא יורע ולא יופסל כח שטרא דנא לא משום חיסור לשון ויתור לשון ולישנא דמשתמע לתרי אפי' אלא הכל יהא נידון לטובת בעהש“ט והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה ולתוקף כל החיוב האמור למעלה קנו אחרים ממני הח”מ בקגא“ס במדל”ב מכ' כתקחז“ל ובאתי על החתום יום ראשון שלושה עשר לחודש תמוז הת”ק צגימל לפ“ק פה עה”ק צפת תובב"א.

נאום ישראל בק מדפיס דפה הנ"ל

בפנינו עדים הח“מ חתם א”ע הרבני וכו' מוה“ר ישראל בק מדפיס על כל הא דכתוב ומפורש לעיל ובפנינו נגמר גוף הקנין ואשרנו וקיימנו כדחזי למהוי ביום הנ”ל פה עה“ק צפת ת”ו.

נאם ראובן במ“ו   ירוחם כהן ז”ל.   ונאום יצחק במו“ה   אברהם ז”ל משקלאוו

אחד הרבנים הכי גדולים בתורתם והכי גדולים במעשיהם הטובים.

נולד בווילנא בשנת תקפ“ד לאביו הרב ר' אברהם הלוי שהיה מו”צ שמה בתור עלוי בחר בו הגאון הגדול רבי דוד טבלי מרא דאתרא ממינסק לחתן לבנו.

העיר דוברובנא בחרה אותו לרב, ושמש בכהונתו זו שמנה עשרה שנה, חבר ספרי: “כלולת שאול” “יד שאול” “מצפה שאול” “פרי עץ חיים”. בתור חובב ציון וכל קדשיה עלה לאה“ק בשנת תרמ”ג ויהי לרב ומורה בשכונת מאה שערים והסביבה, בתור רב פעלים יסד הת“ת פרי עץ הדר והישיבה הגדולה “מאה שערים” ועל ידה בית התבשיל. בנה בתים לתורה ולתעודה ויהי חבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל. ראש וראשון בעניני העיר. דרשן נפלא היה לוקח לבות במתק לשונו. לא כהתה עינו ולא נס לחו עד זקנה ושיבה, נפטר בירושלם בשנת התשעים ושתים לחייו ביום ג' טבת תרע”ו. ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים.

מפעליו הגדולים מתנוססים לתהלה ולפאר עד היום במרכזה הישובי של שכונת מאה שערים בהנהלת ש“ב הרב הגאון רבי יוסף גרשון הורביץ שליט”א.

תעודה מגאוני קדמאי דירושלם⁶ ע"א קניית החצר של “בקור חולים” הישן בעיר העתיקה

בשבטי ישראל נודיע נאמנה, מודעת זאת ונראית בעליל אשר החברה בקור חולים דכולל ק“ק פרושים הי”ו בתוככי ירושלם עה“ק ת”ו זה שנים רבות מתנהג בכשרון בכל מיני עוז ותעצומות, להמציא עזר וסעד לתרופת החולים העניים אשר בעוה“ר פה רבים המה בתמידות. והן כולנו רואים בעליל כי הכרח וחיוב גדול אשר יוסיפו אומץ להקים בית יכון אשר יקרא בשם הקדש לתועלת החולים הנדכאים להביאם שמה, כי אין מקום מנוח לכל החולים שבעיר בתוך בית האושפיטאל המפואר אשר כבר הוקם פה בחסדי אדונינו שרי בית ראטהשילד מפאריז יר”ה. והנה חפץ ה' הצליח בידי הגבאים ומנהלי הח“ק בקו”ח הנ“ל שכבר קנו בשנה העברה אחוזה נחלה שפרה מאד להקדש אשר יש שמה מכבר שני בתים ומרתף וגם יש שמה גן אילנות טובים ומקום רחבת ידים למשיבת נפש החיים ומאירת עינים. אך עודם מוכרחים להקים בחצר אחוזתם הנ”ל שנים שלשה בתים לתכלית שלימות ההקדש הנ“ל ולתן שמה שנים עשר מטות בעת אנשים ונשים מהחולים העניים והמדוכאים – לזאת אמרנו יישר חייהון לפעלי טבא. ואשר לתמימים אשר יסייעו בנדבותיהם להבנין והחזקת ההקדש דביקור חולים הנ”ל זכותם יגדל מאוד לשם לאות עולם, לזכרון לפני ד' תמיד יהיו לטובה ולברכה וצדקתם תעמוד לעד: וע“ד אמת וצדק באנו עה”ח אנחנו כולנו זקני רבני וראשי ומנהלי ק“ק אשכנזים הי”ו בירושלם עה“ק תובב”א.

נאם הק' משה יהודה ליב בן הרבני מו' בנימין זלה“ה   נאם שמואל סלאנט   נאם הק' מאיר בהגאון המנוח מוה' איצק זלה”ה אויערבאך   נאם בנימין דוד מווילנא   נאם משה יהודא ליב מעביל מטאלישען   נאם נחום בהרמ"א ז“ל   נאם צבי יהודא בר”ל הכהן רב מזאגר   נאם ארי' באמ“ו ירחמיאל ז”ל הנאמן   נאם אברהם במרצ“ה ז”ל אייזנשטיין   נאם הק' יוחנן הירש בהרה“מ שלאנק   נאם משה בהרב מוהרי”צ זל“ה חאסלאוויץ   נאם משה בלא”א מו' יעקב זלה“ה   נאם ישראל באממ”ו יהושע זלה“ה   נאם מאיר באאאמ”ו בן ציון זלה"ה לוציניר, חד ממשגיחי מינסק

הרב ר' יוסף ב“ר משה ארוואץ ז”ל

רב ומו"צ לקהלת הספרדים ביפו.

נולד במרוקו בשנת התר“ז ונפטר ביפו ביום כ”א כסלו תרפ"ה.

בצעירותו עלה עם הוריו ירושלימה, מחונן היה בכשרונות נעלים ויהי מבחירי התלמידים של גדולי רבני העדה המרוקנית בירושלם, נסמך מהרב הגאון רבי דוד בן שמעון זצ“ל. למד את התורה מעוני וחי חיי־לחץ ודחק, בהיותו כבן כ”ה שנה יצא לחו"ל בשליחות מצוה לטובת בית המדרש “דורש ציון” ומאז הלך הלוך וגדול.

ביום השלושים לפטירתו ספר בשבחו החכם הסופר מר א. אלמאליח, ויאמר: הרב המנוח הצטיין במעלות רבות וביחוד במתק שפתים ובקבלת כל אדם בסבר פנים. מעלותיו אלו שבהן היה יכול להשפיע השפעה מרובה על כל רואיו – עמדו לו בכל שליחויותיו אשר נשלח מטעם כוללות המערבים, בית־אל, משגב לדך, ובכל המדינות שאותן בקר: טריפוליטניה, טוניסיה; אלגיריה; מרוקו ואיטליה ידע לרכוש הרבה לבבות לציון ולמוסדותיה הדתיים והצבוריים והצלחתו היתה גדולה מאד בכל המקומות ההם. הוא הביא סכומים רבים לטובת המוסדות שבשמם נשלח ועזר הרבה לקנית חצר בית־החולים “משגב לדך” ולבנין הבנינים החדשים שנבנו בה.

אולם הצלחתו של הרה"ג יוסף ארוואץ, עלתה למרום פסגתה בהיותו ציר ירושלם במדינות איטליה, אוסטריה, וערים אחדות בגרמניה. בכל המדינות הללו, עשה המנוח רשם כביר על כל רואיו, במבנה גוו, בהדרת פניו, במתק שפתיו ובידענותו וחכמתו.

שתי פעמים נתקבל המנוח לראיון פרטי לפני מלך איטליה. פעם בשנת 1896 ופעם בשנת 1902. ובכל פעם מלאו דפי העתונים האיטלקים והכלליים את תהלתו. הוא נשא לפני המלך והמלכה נאום יפה בעברית ודבריו תורגמו לאיטלקית ונדפסו בכל העתונים שיצאו בזמן ההוא. גם ברכת “הנותן תשועה למלכים” תורגמה להם לאיטלקית.

הרה“ג יוסף ארוואץ היה בחייו עסקן פעיל בירושלם ולקח חלק חשוב ביסוד הרבה ממוסדותיה הצבוריים והדתיים והיה גם ממנהלי העדה המערבית בירושלם במשך שנים רבות וחבר בית־דין בה, יחד עם הרבנים הרב משה מלכה, והרה”ג בטיטו.

בשנת 1903 הכרח הרה“ג יוסף ארוואץ ז”ל להעתיק את דירתו ליפו בכדי להיות יותר קרוב לבנו, יבדל לחיים, מר משה ארוואץ שנמנה בימים ההם לסגן־המנהל הראשי של בנק אפ"ק ביפו.

בעיר זו הפצירו נכבדי העדה הספרדית במנוח להיות רב ומו“ץ, והוא קבל ברצון את המשרה הזאת וישמש במשרת רב ראשי ומו”ץ לעדת הספרדים במשך שנים אחדות שלא ע"מ לקבל פרס. במשך ימי כהונתו במשרה זו, התחבב המנוח על כל קהל מכיריו, כי במתק־שפתיו וביחסו־האדיב לכל הפונים אליו והבאים אתו בדברים – רכש את כל הלבבות לאהבה אותו.

מפני נתינתו הצרפתית לא היה יכול המנוח להיות “חכם באשי” רשמי בימי שלטון התורקי בארץ, ולכן נשאר תמיד ראב“ד מבלי אצטלא־רשמית, ובהמנות הרה”ג בן ציון עוזיאל לראש הרבנים ביפו ואגפיה, הוסיף הרה“ג ארוואץ לשמש בתור דיין ומו”צ בבית־הדין המאוחד לספרדים ולאשכנזים וג“כ שלעמלק”פ.

בימי מלחמת־העולם הכרח המנוח לקחת את מקל־הנדודים בידו בתור נתין צרפתי, וללכת עם כל הגולים לאלכסנדריה שבה התישב “עד יעבור זעם”: עם כריתת ברית השלום העולמי – חזר הרה"ג ארוואץ עם כל משפחתו לארץ משאת־נפשו וישתקע שוב ביפו וישתמש שוב בתור דיין בעדה העברית המאוחדת אשר בעיר זו:

בכל ימי חייו, היה הרה“ג ארוואץ ז”ל אוהב שלום ורודף שלום, מתווך ומפשר, מקרב ומשפיע, וכל מעיינו היו רק תורה ועבודה וגמילות חסד עם כל דל וסובל.

את עתות הפנאי המועטות שהיו לו בימי חייו – היה מקדיש ללמוד התורה, ויחבר חבורים אחדים על הש"ס והפוסקים.

בשנת תר"ע הדפיס המנוח את ספרו “הוד יוסף”, חלק ראשון.

עם מותו של הרב יוסף ארוואץ, אבדו העדות הספרדיות של א“י בכלל ועדת יפו בפרט שבה פעל ועבד המנוח הרבה שנים – את אחד הרבנים שבהם התפארת. רב שהתמסר תמיד לעניניה ויקדיש את רוב עתותיו להחיותה”.

בדבר הרחבת הכתל המערבי

כ“ח סיון תר”ץ.

אדוני ונכבדי הרב פנחס בן־צבי גרייבסקי הי"ו. ירושלים.

ב“זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד' עמ' 41 קראתי בענין רב את ההערה במאמרו לתקון מקום הכתל המערבי המספרת ע“ד האיש האגדי השר מרדכי רוזאניס אפנדי מרוסג’וק שבא לבקר בירושלים בשנת תרל”ד. בהערה ההיא נאמר בין השאר: “ויהי את לבבו לפאר ולרומם את המקום אשר לפני הכתל המערבי. ותהי ראשית מלאכתו לרצף באבנים את מדרך המקום וטח בטיח שלשת הכתלים מסביב לכתל וימשחם בסיד. ויצו השר ויגולו אבנים גדולות עתיקות יומין שנמצאו בקרבת המקום ויקבעון למושב הזקנים והחולים וזה עלה לו ברוב עמל ויגיעה ובכסף לא מעט. הרי”ד פרומקין מספר ב“החבצלת” כי השר מרדכי רוזאניס אפנדי השתדל אז בירושלים ובקושטא להשיג רשיון מאת הממשלה לשכור את המגרש מסביב למקום הזה למען יוכלו לבנות עליו בית או לנטות אהל לתפלה ולא יאלצו המתפללים לענות נפשם בחורב ובקור. גדולי עמנו בקושטא עמדו לעזרת אחינו השר הנעלה אבל משום סבות שונות לא עלה הדבר הזה בידו".

בקשר עם זה פניתי בשאלה אל גדול הסופרים והחוקרים העברים הספרדים בימינו הרב שלמה אברהם רוזאניס מסופיא, מחבר ספר “דברי ימי ישראל בתוגרמא” ה' חלקים, אשר שלשה מהם ראו אור לפני כמה שנים, שמא השר מרדכי רוזאניס שעליו מדובר בהערה הנ"ל ידוע לו. בימים האחרונים זכיתי לקבל תשובתו ומפאת הערך הצבורי שבתוכן הדברים חשבתי מחובתי להביאם לתשומת לב המעונינים המתעסקים בהגנת זכויותינו על הכתל. ואלה דבריו מלה במלה:

…“באחד ממכתביך, שאלת אותי מי היה האיש רוזאניס שעשה הרצפה בכתל המערבי. דע שהיה דודי, מרדכי רוזאניס והיה שר צבא במערכות החיילות התורכיות וכמובן נשא רק תאר הכבוד, והיה לו לבוש שרד של בין בשי (שר הארץ) וכשהיה במחניו בא”י בשנת תרל“ד (1874) ואז הייתי גם אני בלויתו היה בידו מכתב המלצה מן הוזיר הגדול הדאד פחה לנציב ירושלים (קימקאם). ועל ידו השיג הרשיון לעשות הרצפה ברחוב הכתל המערבי ולסמוך עשרה אבני מחצב אל הבתים אשר ממול הכתל במקום ספסלים, כל הענין הובא בהעתון “חבצלת” של שנת תרל”ד–תרל“ה וכעת אין העתון בידי. דודי לבוש בבגדי שרד של שר צבא, אנשיו, אשתו, אשת אחיו שהיתה גם זקנתי מצד אמי ואנכי שהייתי אז בן ט' שנה”…

באמון ובהוקרה רבה

מ. ד. גאון

יעקב רמון

מר יוסף אליהו שלוש הי"ו (אחד ממיסדי תל אביב)

(במלאת לו 60 שנה)

אחד ממיסדי תל־אביב הנהו העסקן הצבורי החשוב יוסף אליהו שלוש הי“ו, שנולד לאביו רבי אהרן שלוש ע”ה ביפו העתיקה בשנת תר"ל.

* * *

עסקן חרוץ ולוחם נאמן, אשר לא ידע לאות, התמסר לכל ענין ומפעל אשר בשם יהודי יקרא. נמנה בין אלה היחידים, המעטים, הנושאים על גבם סבל זכרונות של תקופה רבת מאורעות ועלילות בחיינו, תקופה שבה החל מתהוה הישוב העברי בא“י ושבה גדל, הכה שרשים עמוקים והתפתח ב”ביתו־הלאומי“, כארבעים שנה לפני “הצהרת בלפור” ובמקום איזו עשרות נפש של תושבים יהודים ביפו הערבית בשנת תר”מ, עומד היום ישוב עברי רענן וצפוף של 50,000 נפש בערך, בעיר העברית הראשונה בעולם, שמר יוסף אליהו שלוש נחשב בין ראשי בוניה ויוצריה.

משפחת שלוש ביפו–תל אביב, המעונפת, והמסתעפת עתה לכמה בתי אב הפכה במשך הזמן ותהי משם עצם פרטי לשם תאר, יתכן לומר לסמל, לדגל, ביחוד הודות לזקן המשפחה רב הפעלים ר' יוסף אליהו שלוש הי"ו.

* * *

רבי אהרן שלוש היה אחד מהחלוצים והבונים הראשונים בא“י, שעלה לארץ בהיותו בן עשתי עשרה שנה “לחונן את עפרה ולרצות את אבניה”. הודות לזה שהוא היה מחובבי ציון האמתיים שהתמסר בלב ונפש לגורלו של הישוב העברי⁷ ובעיקר להוציאו מיפו העתיקה שהיתה כעין “גיטו” אל מרחב החולות מחוץ לעיר, נוסדו על ידו השכונות: “נוה צדק” ו “נוה שלום” ו”מטה אהרן" הידועות בפי הערבים בשם “קומפניות שלוש” עד היום הזה. בנו יוסף אליהו יבדל לחיים, ירש מאביו את כל המעלות הטובות ובעיקר את הערות הצבורית והוא ממשיך כיום באותה המסורה ולפי אותו המסלול שהתווה לפניו אביו רבי אהרן שלוש אחד מאישי הארץ החשובים, שיד ושם להם בכל היצירה היפה המתרקמת לעינינו⁸.

אין ברצוני לגולל כאן את פעולותיו של י. א. שלוש הנכבד, לפני יסודה של “אחוזת־בית”, אולי במקרה אחר, כשנבא לכתוב על התפתחות הישוב העברי ביפו, יזכרו גם הם לטובה. ופה עלי לציין רק את פעולותיו מראשית היות הישוב העברי בתל־אביב.

בשנת 1909 כשצמח הרעיון על דבר יסוד ישוב חדש על ידי יפו, היה בין מחולליו גם יוסף אליהו שלוש. בין ששים החברים הראשונים שנתאספו בקפה לפשיץ תחת נשיאותו של הא' עקיבא ויס, היתה מציאותו ניכרת מאד. את עסקנותו הצבורית החרוצה, הכירו כבר אז רבים, ביחוד הראה הוא נאמנות ומסירות עוד בחיי אביו, כשפרצה מגפת החולי־רע ביפו בשנת 1902 בהיותו אז כבן 32 שנה בערך, וגם מעזרתו הנאמנה לאביו המנוח בשנת 1891 כשטבעה האניה הרוסית ביפו, והודות לערותם ניצלו אז חיי העולים היהודים מרדת במצולות־הים.

כל הסכסוכים המרובים שהתעוררו בין היורשים שמהם נקנתה אדמת “תל־אביב”, סודרו בשלום הודות לעזרתו של מר שלוש, שהנהו בקיא בהליכות־החיים של שכנינו והיודע את שפתם ונמוסיהם. גם בועד הבנין של “הגימנסיה” שהיה אחד מחבריו לקח חלק פעיל, אולם בתור הקבלן היהודי היחידי אז לבנינים, ושהקמת בנין הגימנסיה נמסרה לידו, התפטר מהכבוד שניתן לו. מר י. א. שלוש כאחיו הספרדים, שעושה בקרבו אותה המעלה הטבועה כמעט על כלם: “אמור מעט ועשה הרבה”. באהבו את המעשיות ובהבינו את הערך של כל צעד בנין נוסף, ויתר בכל המקרים על הכבוד שניתן לו ובכר עליו את המעשיות בפועל.

רבים עוד זוכרים בטח בכמה קושיים עלתה ההלואה הראשונה לששים החברים הראשונים שנגשו לבנין. כשנתקבלו הסכומים הראשונים בבנק אפ“ק ופרצו אז איזה סכסוכים פנימיים בין ראש “אחוזת בית” ופקיד הא”פ שעלולים היו לעמוד למכשול על דרך ההתישבות, ואחרי שנמשכו כתשעה חדשים הושם השלום על כנו הודות להשפעתו הכבירה של מר שלוש על אותו הפקיד. והשמחה במחנה הבונים היתה רבה. ובאותו הערב הזמין הא' ז. ד. ליבונטין את מר שלוש אליו לארוחת־ערב לאות הוקרה על הצלחתו בדבר השלום.

בעצם מר שלוש הוא הוא שבתור קבלן הקים את ארבעים הבתים הראשונים. ישר את החולות, כי מסערת־הים נערמו גבעות־חול ועל כן היה צרך לישר את האדמה ולהכשירה לבנין. עבודה זאת הוצאה לפועל בעזרת רכבת קטנה שהביא מפורט־סעיד. הקמת הבנינים, סדור הכבישים, ישור החולות וכו' הכל נעשו בהשגחתו המעולה.

על פי רוב היו מוסרים בידי מר שלוש ענינים שהיו קשורים באנשי העיר או בפקידי הממשלה התורכית, שהוא היה קרוב לחוגים אלה וכל תקלה שהכבידה על המושב הצעיר מצד הממשלה או השכנים היה מסיר אותה באופנים שונים כדי ששום הפרעה לא תהיה במהלך התפתחותה של “אחוזת־בית”.

כשארגן המנוח שיינקין בשנת 1913 חברת מניות בשם “חברה חדשה” במטרה לקנות אדמה בסביבות תל־אביב ולמכרה בתנאים נוחים כדי לפתח את הישוב היה הוא אחד ממחולליה. ואמנם גם הודות לחברה זאת הלך הישוב התל־אביבי הלך והתרחב לארבע רוחותיו.

מלבד היותו טרוד בעבודתו היום־יומית שהטיל על עצמו: לבנות בתים לישר חולות ולסלול דרכים היה משתתף בלילות בכל ישיבות ועד “אחוזת־בית” ועוזר למ. דיזנגוף בעבודתו הקשה. מכתת את רגליו ורץ ממקום למקום בשעת הצרך כחבר מסור לישוב הצעיר והרענן.

עיקר תפקידיו ועזרתו לצבור, ניכרים ובולטים בתקופת המלחמה העולמית. כל הדרישות המופרזות של הקומנדנט העריץ חסן־ביק נתמלאו על ידי באי־כח היהודים מ. דיזנגוף ויוסף אליהו שלוש. ליסוד המליציה הידועה היה עליהם לאסוף כמאה ושלשים פונט, שנפל בגורל היהודים לשלם וכמה קשה היה זה בזמן מלחמה ובפרט שהסוחרים נתדלדלו ע"י יחסה הפרוע של הממשלה שלקחה סחורות מהסוחרים והספיקה אותן לצבא, מבלי כל פצוי.

בכל המקרים היה חסן ביק מבהיל את האדונים דיזנגוף ושלוש בתור באי־כח הישוב היהודי והוא לא נתן להם מנוח ביום ובלילה. גזירותיו הקשות היו עלולות להביא כליה על הישוב אולם בהתאמצויותיהם של שני האישים היקרים האלה נתבטלו הגזירות או הוקלו והקהל נשא אותם בדומיה. גם בלילות אפלים, כשרוחות חזקות נשבו, לא הועיל שום דבר. עליהם היה ללכת רגלי מתל־אביב עד למשרד חסן־ביק מכיון שלא היו עגלות והחיל שנשלח מטעם העריץ היה מלוה אותם כשהוא רוכב על סוסו. כמה פעמים נקראו גם בחצות־לילה על ידי שליחי העריץ הזה שלא ידע לנהוג במנהיגי הישוב כל יחס אנושי.

עם בהא־אלדין הקומוקם שעשה שמות בישוב העברי בתל־אביב ויפו התהלך מר שלוש כידיד, והודות להשפעתו הגדולה עליו הוקלה בהרבה ידו הקשה מעל היהודים ששחו בין כך תחת הסבל. הוא נתמנה על ידו לחבר בועדת העשור וההגנה על היוקר לצרכי־אכל והודות לזה שהוא מלא את תפקידו באמונה נתחבב על בהא־אלדין, למרות שמידו החזקה רעדו כל התושבים, מהמון העם הדל ועד האצילים.

כשחסן־ביק צוה לתפוס יהודים ברחוב “פרר” ולהעסיקם בעבודות־הממשלה חנם, באין הבדל צעיר וזקן, עני ועשיר, דל ונכבד, השתדל מר שלוש לפני הקומנדנט והודות להשפעתו, נשלחו פועלים יהודים קבועים שאת דמי עבודתם שלם הישוב, ולתושבים באה הרוחה.

ביום אחד כשהפועלים התימנים היו עסוקים בכסוי בורות־סיד בתל אביב, נתפסו והושמו במאסר כשבעים איש במספר, כשנודע למר שלוש מהמאורע הבין שברצון הממשלה לשלחם לצבא. מיד נסע לירושלים והתיצב לפני מנהל המשרד הצבאי. הוא הוכיח לו שהתימנים נחשבים כצוענים נודדים שאין להם דירת־קבע וכהבדוים הם פטורים מחובת־הצבא. אחרי דיני־דברים והסברות נענה לו המנהל וכתב לפקיד הממונה ביפו שלא יגע בתימנים לרעה וגם יתן ביד כל תימני פתקה בשמו שאף חיל לא יעיז להפריע את מנוחתו. וכך נשתחררו שבעים התימנים הודות למר שלוש, למרות שחסן ביק מאן לשחררם אלא חפץ היה לשלחם לצבא.

מספרים שכאשר הביא הא' שלוש לחסן ביק את הפקודה מירושלים, ספר לו העריץ ע"ד בנין המסגד המושלמים ובקש ממנו 72 קורות ברזל שארכן מתשעה עד שנים עשרה מתר. התאונן באזניו מר שלוש, כיצד? – “ישנם סוחרים נוצרים רבים בעלי מחסנים לקורות ברזל ומדוע אתה דורש ממני בלבד מספר עצום כזה ואיכה אשא עלי בעצמי את כל ההוצאות?” חסן ביק הקשיב לדבריו וחייך: “מהנוצרים איני לוקח שום דבר הדרוש לי לבנין בית התפלה אבל מהיהודים מותר…” כשמר שלוש ראה שאין לו ברירה אחרת נתן לו פתקה למחסן לקבל את הקורות, כשקבל חסן ביק את הפתקה פנה למר שלוש והצטחק: “כמדומה שבאת הנה במטרה לשחרר את התימנים ומה לעשות מוכרחים להענות לבקשתך”. אזי צלצל בפעמון, נכנס חיל וחסן ביק פקד עליו להביא לפניו את התימנים. “אנכי אצוה להכות את כל אחד מהם איזו “פַלַקות” כדי ששוב פעם לא יגנבו…” אז נתר הא' שלוש ממקומו: “אל נא תכה המסכנים הללו כי כבר הוכתי זה עתה על ידך בעד כלם…” הוא הבין את הכונה שבדבריו והצטחק בקול רם ואמר “אנכי רק אתרה בהם לבל יחזרו שוב פעם על מעשיהם” עברו רגעים מספר והתימנים הוכנסו כלם כשהם רועדים מפחד וחסן־ביק הודיע להם כי הוא משחרר אותם אך ורק למען הא' שלוש.

בתקופת ההתעתמנות מלא הא' שלוש תפקיד חשוב, גם כותב הטורים היה בין אלה מהנתינים הזרים, שבעצם יום בהיר נתפשו בהלכם לתומם ברחוב והובלו למנזר הארמני. עבודתם של מר שלוש ודיזנגוף היתה מופתית, הודות להם הושב חלק מהתכשיטים וכסף שנשדד על ידי הצבא. מר שלוש לא ידע מרגוע. כשהובילו את המגורשים בספינות אל האניה האילטקית שעגנה בחוף, לוה הוא אותם והשגיח עליהם בעין פקוחה ואבהית, והודות לו הוקלו בהרבה יסוריהם וסבלותיהם של האחים המסכנים שנמצאו במצוקה נוראה על פני הים, כשהמלחים הערבים והצבא מתעללים בהם באכזריות. את הפרק המחריד הזה יתאר בלי כל ספק ההיסטוריון אשר יזעזע לבבות בכל מוראותיו.

מר שלוש פעל רבות בשביל ארצנו ובפרט בשביל “תל אביב” שהוא מסר לבנינה את מיטב כחותיו ומרצו. גם כיום טרם נס ליחו, הוא לוקח חלק פעיל בחיים הצבוריים של תל־אביב, חבר הוא לרוב המוסדות־הלאומיים שבתוכה משתתף בכל הפעולות המכוונות להפרחת “תל־אביב” החביבה עליו ושהוא אחד מאלה שטפלו בגדולה מתוך אהבה ואדיאל. וכשאנו באים לציין את תולדות תל־אביב עלינו להזכיר גם את שמו של יוסף אליהו שלוש, שבלעדו הן לא תהיינה שלימות.

בתור נשיא העדה הספרדית בתל אביב, הוא נלחם בעד אחדות הישוב במלא מובן המלה, כאביו שהיה בין מניחי היסוד של הקהלה המאוחדת בת“א. כן הוא מוסר מזמנו ומרצו להפראת יחסי האחוה והשלום בין התושבים היהודים. הוא גם נלחם בכל עז לפני הבחירות האחרונות לעירית תל־אביב שתוחזר העטרה ליושנה, ושאבי הישוב העברי בת”א הא' דיזנגוף ישב שוב על כסא הנשיאות, ביחוד בימים קשים ומרים לתל־אביב והוא מלא אמונה, שיעלה בידי הא' דיזנגוף להטביע את חותם היצירה, השגשוג והפריחה על תל־אביב והיא תוכל להעפיל אל מרום פסגת התפתחותה, באותה מדת ההתקדמות בתקופת בוניה הראשונים שהיו שכורי האידיאל והמטרה־הדוריית הנאצלה.

במלאת לו 60 שנה, אנו מברכים אותו בשיבה טובה דשנה ורעננה. הלואי ויזכה עוד רבות בשנים לעמוד על המשמר הלאומי, בעד עמנו וארצנו, באותה המסירות והנאמנות בעד היום.

משפחת קאמיניץ בירושלם.

ראשון למשפחה החשובה הזאת היה בעל “קורת העתים " הר”ר מנחם מנדיל קאמיניץ ז“ל שעלה לצפת בשנת תקצ”ג ונפטר בירושלים ביום י“ג איר תרל”ג.

כבר ספרנו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט' שהוא היה אחד מהחלוצים הראשונים במאה העברה; אחד מאלה אשר סבלו בעצמם מהתנפלות הדרוזים, ויסבול נוראות מהרעש הנורא שהיה בצפת בשנת תקצ"ז.

תולדותיו ותלאותיו מאותה “התקופה הגלילית” תקופת המאורעות הגדולים והנוראים שארעו בה: הפרעות הנוראות שהיה אז בארץ הגליל וכו' מספר לנו הוא בעצמו בספרו “קורות העתים” שהדפיס בוילנא בשנת ת“ר בנסעו שמה על זמן קצר בשליחות הגאון בעל “פאת השלחן” לקיום הישוב בקדש. בשנת תר”ב כבר היה שב מנסיעתו ויקבע את מושבו ביחד עם בני ביתו בירושלם.

ר' מנחם מנדיל קמיניץ היה אבי המלונים בא"י, הוא היה הראשון שפתח בירושלים “בית הכנסת אורחים” באותו הבנין הנמצא כעת בנק די רומו ברחוב שעל יד שער יפו מבפנים, מול ארמון הצבא. ואחרי שעבר הבנין הגדול הזה לרשות אחרים, העתיק את בית הכנסת האורחים שלו לרחוב חברון, על יד ישיבת תורת חיים כעת, שמה החזיק את אכסניתו כל משך ימי חייו.

הר“ר מרדכי גרשון וינברג ז”ל אחד מידידיו של ר' “אליעזר ליפמן קמיניץ” מתאר לנו בזכרונותיו טפוסו המיוחד של “בית הכנסת אורחים” הזה, הראשון במינו בדברי ימי הישוב הירושלמי ההוא: “זה היה בית הכנסת אורחים בשכר לאורחים ומעון ארעי לעולים חדשים טרם התישבם בארץ. אבל עם זה שמש גם לבית הכנסת אורחים חנם. והישיש הירושלמי ר' יוסף הלוי הורביץ ברב”צ מספר לנו כי כמה וכמה אורחים עניים, וביחוד תלמידי חכמים, התאכסנו ואכלו שמה בחנם, ולא רק אורחים כי אם גם כמה וכמה תלמידי חכמים עניים מבני העיר ויהי איפוא בית־הכנסת־אורחים הזה שנעשה לפרנסה גם לבית הכנסת אורחים חנמי, ולא על חשבון התנדבות הגולה, כי אם על חשבון נתינה עצמית.⁹

בשנת תר“ה, ז' שבט, נולד בנו ר' ר' אליעזר ליפמן קמיניץ ז”ל, בעל המלון הגדול מלון קמיניץ ירושלם–יפו–חברון שנתן כבוד ותפארת לעמנו בארצנו, ואשר לצערנו נחרב ונהרס בשנות המלחמה. –

ר' אלעזר ליפא קאמיניץ היה אדם ביקר, ישר הולך, איש אמת. בעל נפש עדינה ורחמן. הדרת שיבה פטריארכלית¹⁰ היתה שפוכה על פניו היפים, במשך כמה שנים היה גבאי בבית המדרש של ר' פישל לפין בעיר העתיקה והנהיג שם שעורים לתורה, ועפ“י השתדלותו היה בית המדרש הזה מלא מזקני וחכמי ירושלם. חמש עשרה שנה היה מזכיר בכולל הורדנא והיה עושה תמיד חסד עם עניי הכולל ע”י הלואות במוקדם והיה דיקן גדול בחשבונותיו עם הסוכן עד פרוטה אחרונה. במשרתו זו השתדל ויעד הרבה מאד להרחבת ישובה של ירושלם ויעזר תמיד לכל אחד ואחד למטרת בנין בתים ע“י החברות השונות, אח”כ נתיסדה בעמלו והשתדלותו החברה לבנין שכונת “בית יעקב”.

הוא הוא הראשון שדאג לבית זקנים בירושלם בפעולה ובמעשה.

בהקמת המלון הגדול והאירופי שלו עשה גם כן פעולה צבורית הראויה לתהלה, בהיות המלון הזה הראשון במינו בעירנו, והוא נתן מקום ואפשרות גם לאורחים היותר נכבדים מבני עמנו לבקר את עיר קדשנו. במקום שמקודם נמנעו הרבה מאלה לבקר את ארצנו מפני חסר מלון אירופי יהודי, והרבה מהם נתאכסנו במלונות אי־יהודים, במלון זה של מר קמיניץ התאכסנו בכל משך ימי קיומו כל גדולי עמנו שבקרו את עירנו, כמו הברון רוטשילד ועוד.

הברון והברונית באו ירושלימה במאי 1887 ויתאכסנו בהוטל קמיניץ זה. ושבעי רצון ומלאי שמחה היו על אשר מצאו בעיר־אבות קדושה וחרבה זו מלון מפואר כזה, והביעו את שביעת רצונם בספר האורחים בעצם ידם כדברים האלה:

הרא“ל קמיניץ ז”ל נפטר ביפו ביום ט' טבת תרע“ו. ונקבר בירושלם ביום י' טבת. וברא כרעא דאבוה, בנו היקר מר אברהם בצלאל ז”ל, בעל מלון קמיניץ ביפו גם הוא היה מצוין במדות ומעלות תרומיות. לדאבון נפטר בדמי עלומיו ובשם טוב שקנה לו במעשיו הטובים ביום כ“ג אדר תרע”ה.

ר' אברהם בצלאל ב“ר אליעזר ליפמן קמיניץ ז”ל בעל ה“מלון קמיניץ יפו–חברון”. יליד בן יליד ירושלם. נולד בירושלם ביום י“א שבט תרכ”ז ונפטר ביפו ביום כ“ג אדר תרע”ה.

גרוש הפרסים מירושלים

בני יצאוני – וישנם.

עוד לא נשכח מזכרוננו אותו הגירוש הפתאומי, גרוש אחינו הפרסים מירושלים, שחל להיות ביום י“ב שבט תרנ”ב.

וזה דבר הגרוש:

בחורף תרנ“ב באו משפחות רבות מאחינו תושבי פרס להאחז בארץ. המסכנים האלה לא באו מרוב טובה, כי אם נמלטו מעול הגלות הקשה שרבץ על בני עמנו בערי פרס. רובם ככולם מבעלי המשפחות האלה באו ב”עוני ובמחסור". ובנדבות אשר אספו מאחינו תושבי ירושלים החיו את נפשם. אחרי ירחים אחדים מאז באו, בעודם חוזרים על עבודה ומלאכה, נגזרה פתאום “גזרה” מאת הממשלה שיעזבו כולם את הארץ. וימהר הפחה לתת פקודה נמרצה לשר־השוטרים להחיש לגרש את האומללים האלה ביום המחרת. וכולם, מאה וחמשים נפש, אנשים, ונשים וטף, הובאו אסורים לבית הפקידות אשר מחוץ לעיר, ויהיו אסורים וכלואים כל אותו היום וחלק מהלילה. וצעקותיהם ובכיותיהם קורעות את הלב ומרגיזות את הנפש. בוכים ומבכים את כל העובר עליהם. סבבום רבים מאינם בני־ברית וישחקו על משבתם, ושם שמים וישראל נתחלל. – והשוטרים אצים בהם לצאת בגולה, מי מהם ברגל ומי מהם בקרונות ובחמורים, כי היה ביניהם חולים קשים. ויעוררו זעקת שבר תאניה ואניה.

ראש הרבנים מהר ללכת את הפחה לבקש מלפניו לחוס ולרחם על האומללים האלה לתת להם למצער ארכה לימים אחדים ולא שמע לו, ויתן צו לצו למהר לגרשם מן הארץ.

עסקני הצבור מצד הספרדים: הרה“ג יעקב מאיר, נסים בכר, חיים ואלירו, שלמה מזרחי, ומצד האשכנזים: יוסף ריבלין, אפרים כהן, מרדכי אדילמן ולואיס אונגר. – התאמצו בכל עוז להוציאם ב”ערבות" והפחה נעתר בהם ויקבל את ערבותם, כי במשך ימים אחדים יעזבו הם בעצמם את העיר מעט מעט. ומיד הובאו כולם אל בית־הספר “למל” וילינו שם, ואחרי שאספו בשבילם צידה לדרך וסכומי כסף, נשלחו ביום המחרת, שלשים נפש, ליפו, בלוית הרב יעקב מאיר ומר אדילמן, שהתנדב ללוותם ולשמור עליהם עד בואם אל החוף. ואחריהם באה עוד אורחה ועוד אורחה בקרונות, הולכים ובאים ישר אל בית המכס. השוטר רושם בספר כל אלה הצריכים לעלות על הספינה, כותב וסופר ומונה, וכמוהו כן פקידי החוף, הכל כשר וישר. והפרסים עולים על־הפרדות, על הסוסים ועל החמורים, שכבר עמדו מוכנים, ונוסעים לא דרך הים כי אם דרך היבשה, לא לפרס ולא למדי כי אם ישר הגלילה אל “ראש פנה” בדרך עקלתון בין רוכסי ההרים שלא תשלוט בהם עין הרע. צחוק־קל עובר על שפתי השוטר “פקיד החוף”, ורומז להם למהר לנסוע, לבל יודע חלילה לפחה ויצטער. והחלוץ עובר לפניהם ושומר עליהם: האחים לבית “סלמן” מר אריה ליב ומר מרדכי ור' משה כהן התנדבו לנסוע אתם וידאגו להם כאחים רחמנים. בדרך העולה זשינין, במדבר שמם, שבתו שבתם ויהי מספרם אז מאה ועשרים נפש. והיהודים החרדים האלה דרשו מאת מנהליהם לאמור: הבו לנו שמן־זית להדלקת נרות שבת, ודוקא שמן זית!

שבוע ימים נמשכה נסיעתם בכבדות רבה, וברוב עמל ויגיעה ופחד עלה להם לבוא אל מחוז חפצם. ועזר כסף בסכום ששת אלפים ומאתים פרנק, הגיע להם מאחינו הנדיבים בלונדון ברלין פראנקפורט ודירקהיים.

חמת הפחה שככה. ואחינו הפרסים חזרו ושבו במשך הזמן לאט לאט ירושלימה.

בשנת תרנ"ו רואים אנו כבר את שכונת “נוה שלם” מבני פרס ותימן, אשר רכשו להם רצועות אדמה מאת הבנקיר פרוטיגר, וירכשו להם עוד בתי מעון בנחלת־ציון ושבת־צדק, בתי תורה ותפלה, בתי חנוך וכו' ותהי לעדה חשובה ככל העדות בירושלם.

ד“ר אברהם בן שלמה אבושדיד ז”ל

רופא ביה"ח משגב לדך ותל אביב

נלב“ע ט' אדר תר”ץ

ד“ר אבושדיד עלה לא”י בהיותו נער עם משפחת אביו המנוח ה“ר שלמה אבושדיד ז”ל שהיה מראשי המיסדים לעדת המרוקנים בירושלם¹¹. התחנך ברוח התורה והדת וכשגדל יצא לקושטא להשתלם בלימודים והיה הראשון מילדי הארץ שהוכתר בתואר ד“ר לרפואה. מאת הממשלה התורקית קיבל את אות הכבוד עותמניה, לכשחזר שמש בתור רופא בביה”ח משגב לדך בירושלם.

בהתחלת המלחמה, בזמן הגירוש כשנמצא מהגרים באלכסנדריה באלפים מלא הד"ר אבושדיד, שאף הוא היה בין הגולים, תפקיד לאומי צבורי חשוב בבואו לעזרת הגולים החולים. אחר המלחמה חזר ארצה, והיה חבר פעיל בכל דבר טוב ומועיל. חבר בועד הקהל תל אביב־יפו, ציוני נלהב היה וחבר בבית משפט השלום העברי; בבני ברית, ואחד מעמודי התוך של ההסתדרות הרופאים, ונשיא הלשכה המצרית “מוריה” ביפו.

נפטר בתל אביב במבחר שנותיו ביום ט' אדר תר"ץ וגופתו הובלה ירושלימה. נקבר במרום הר הזיתים בקברת אבותיו.

קבר רחל אמנו

מכל חרבות ארצנו, שרידי עתיקותינו מני קדם, אין אחת מהן המושכת אותנו כל כך, הקשורה כל כך אל לבנו, הקרובה והשייכת כל כך אלינו כמו חורבת מקום “קבר רחל אמנו” – הקבר היחיד בין כל קברי קדומים הרשום בכתב אמת והנודע בברור. והכי פלא הוא כי המקום הקדוש הזה אשר אליו פונים אחינו מכל ארצות הגולה עדיין הוא בחורבנו, בכל שפלותו ודלותו; משולל מכל הדרת הקודש והדרת הזקנה ואין מי מגדולי העושים לא מהכא ולא מהתם שידאגו לתקונו ולשכלולו. ובת קול מנהמת כיונה ואומרת: רחל מבכה על בניה!

אמנם כבר רגילים אנו לצערנו ולדאבוננו לראות קברי קדושים נרמסים ברגל אדם ובהמה. בשפולי הר הזיתים על יד כפר סילואן כמה וכמה קברי קדושים נמצאים שמה ומסופקני אם הם ברשותנו או בידי הפלחים המחללים את קברי הקדושים באופן בזוי ושפל. ביחוד כואב לבנו על קברו של רבנו עובדיה מברטנורא ז"ל הנמצא במערה קטנה לרגלי הר הזיתים מנגד למערת מי השלוח ועל פתח המערה חקוק השם “עובדיה” וביד מי הקבר הקדוש הזה? בידי הפלחים.

העזובה שבנו והאדישות שלנו גרמה לנו כי גם קברי “חגי זכריה ומלאכי” ו“כלבא שבוע” נפלו בידי נכרים ודלתותיהם סגורות בעדנו; אין מי מאתנו להשיג “העתק” מהפירמן של כתל מערבי שגוף הכתב הרשמי “מאמר המלך מקושטא” היה נמצא בידינו, כפי עדותו של הרב ר' יהוסף שוורץ ז"ל בספרו “דאס הייליגע לאנד”. חבל שנאבד מאתנו ואיננו, כמו שנאבדו והולכים ונאבדים הרבה כתבים רשמיים, צבוריים, באין ארכיביון־צבורי לזה – ונקל להשיג מקושטא העתק הפירמאן הזה. כי מה שקשה ליחיד קל הוא להצבור. אם רק כח צבור יפה לו. אבל אשמים אנחנו על אלה וכמו אלה. כתותינו, פלגותינו, רבותינו וחלוקת דעותינו דין גרמה לנו חורבן על חורבנו, חורבן על חרבות ארצנו.

ברם זכור לטוב ר' משה מונטיפיורי ז“ל שדאג לתקנו ובנה האהל ממעל וסביב לו. וכן מספר לנו הרב ר' יוסף שוורץ ז”ל: השר הצדיק והחסיד ר' יוסף מונטיפיורי נ“י בנה בשנת תר”א (1841) אולם ועליה על קבורת רחל, ובדבר זה הוסיף הוד על הדר קדושת הקבר הזה".

על המצבה העתיקה של ר' אברהם בכר ז“ל “אחד מפקידי העיר נאהוב למלך ולשרים” שנלב”ע בירושלם כ“ד אדר תרט”ז חקוק: “ועל ידי השתדלותו בנה השר הצדיק המרומם סיר משה מונטיפיורי ז”ל את הבית אשר על קבר רחל אמנו זיע“א”.

ר' יעקב ספיר הלוי בספרו “כתר שם טוב – כנף רננים” (ירושלם תר"ט) משורר ואומר:

"גם על הריסת קבורת רחל אמנו

לכסות מערומיה, חסה לחמלה עינו

להסתיר ציונה, משטף גשם זרם ורוח

בנה עליה ציון, גם כיפה גדולה

למעתירים על רחמי האם סגולה

היות למו בית תפלה, ובית מנוח."

הרב הגאון רבי חיים דוד חזן זצ“ל, ראשון לציון וחכם באשי בירושלם הודיע לבעל ה”מגיד" בחדש אלול תרכ"ד:

להרוות לב קוראיו הנכבדים באתי עד הלום להגיד חדשות כי חננו ה' לחצוב בור במצבת קבורת אם הבנים רחל זיע“א אשר שומא היתה בלבי על צער בת רבים ונכבדים מישראל ה”י החוננים עפרה להשתטח על קברה הרחוקה מעיה“ק ת”ו יתר על שעה וחצי לקרח ביום בצמא כי אין שם מים. ועתה ד' אלקים אהב שערי ציון הגיע חשקי והעיר לב הישרים בלבתם המתנדבים בעם וחצבנו שם בור גדול וביום ההוא הייתי אנכי שם וכל רבני הספרדים הי“ו והתפללנו על מצבת קבורת רח”א זיע“א בעדנו ובעד כל אחב”י ובפרט על אחינו שבעי“ת טוניס יע”א ומאראקא ואגפיה כי יעצור ה' בעד הרעה ולא יוסיפו עוד בני עולה על מחלה לענות וישבו ישרים שקטים ושאננים באין שמן ופג“ר יחד כולם יהי שלום בחילם. אקוה בחסדי האל כי ישוב ירחם ציון ויבנה חרבות ירושלים ויקבץ נדחי ישראל והיה זה שלום. דא גושפנקא דמלכא יר”ה לי לשמי חיים דוד חזן ס"ט.

וזה נוסח האבן הקבועה ממעל הבור:

“הבאר הזאת נעשתה מנדבת השרים הרמים אחינו בני ישראל היושבים בעיר באמביי יע”א לכבוד כל קהל עדת ישראל הבאים להשתטח על מצבת קבורת רחל אמנו זי“ע נו”נ בשנת “שערי גאולה” לפ“ק”. – עיין ספרנו אבני זכרון חלק א’– ה'. –

וזה מה שמספרים לנו החוקרים הקדמונים, התיירים והסופרים:

מסעות ר' בנימין ב"ר יונה מטודילא (ד“א תתקכ”ה–ל"ג)

“וקרוב לבית לחם כחצי מיל מצבת רחל אמנו על אם הדרך. והמצבה עשויה מאחת עשרה אבנים למנין בני יעקב, ועליה כיפה בנויה על ארבעה עמודים, וכל היהודים העוברים שם חותמים שמם על המצבה”.

סבוב ר' פתחיה ב"ר יעקב מריגנשפורק (ד“א תתקל”ה–מ"ה)

ובא ר' פתחיה על קבר רחל אמנו לאפרת, והוא מהלך חצי יום מירושלם ועל קברה אחת עשרה אבנים כמנין אחד עשר שבטים לפי שלא נולד בנימין אלא בצאת נפשה וכן אין שם אבן כנגדו. והאבנים הן של שיש, ויש אבן אחת על כולן והיא של יעקב אבינו. וחקוק על האבן שם יעקב וגדולה היא מאד משא הרבה בני אדם".

ר' יעקב שליח מישיבת ר' יחיאל מפאריס (באמצע המאה השלש עשרה)

“כשתי פרסאות מירושלם דרך חברון היא מצבת קבורת רחל על הדרך משם לבית לחם. והמצבה עשתי עשרה אבנים, שתי אבנים זו אצל זו, רוחב האבן כרוחב הקבר ואורך שתי האבנים, ואבן אחת למעלה מהן ארכה לאורך הקבר ורחבה לרוחב הקבר. והקבלה היא כי עשרת השבטים נתנו עשרת האבנים ויעקב אביהם נתן את העליונה. בנימין לא נתן כי קטן בן יומו היה, יוסף לא נתן מפני שהיה קטן כבן שמונה שנים, או מפני עגמת נפשו שהיתה אמו”.

רבי עבדיה מברטנורא (רמ"ז–ח) “באנו עד מצבת קבורת רחל, ובנוי עליה כעין כיפה עגולה והיא על אם הדרך ולא נראה לי הבנין ההוא ישן כאשר היה מן הראוי וירדנו מן החמור ונשתטחנו על קברה”.

ר' גרשון ב"ר אליעזר סגל (שפ"ד): על פרשת הדרך קבר רחל אמנו ז“ל, ובנין יפה עליה, ואחד עשר אבנים נבנית ועליהם אבן גדולה. וכולם נעשו אבן אחת, ויעקב אבינו בעצמו בנאו”.

ד"ר אליעזר הלוי (תקצ"ח): ראיתי את קבר רחל במקום אשר הדרך הולך לבית לחם, והוא בנין מרובע ועליו גג עגול נאוה. הקבר בתוכו בסיד לבן, ועליו רבבות אלפי שמות אנשים בכתב עברי ".

ר' קלמן שולמן בספרו “אריאל” (וילנא תרט"ז) פרק “מצבת קבורת רחל” תרגום דברי רבי יוסף שוורץ:

"המצבה העתיקה והמהוללה אשר על קבר רחל, רחוקה היא מהלך שעה ושלשת רבעי שעה מירושלים לפאת דרומית מערבית, ומהלך חצי שעה בית לחם לפאת צפונית מערבית במסלה העולה מירושלים חברונה. על הקבר בנוי בית תפלה קטן בתבנית מרובע וגגו משופע, ובתוכו נצבת המצבה אשר שלש אמות וחצי ארכה (ממזרח למערב), אמתים רחבה, ואמתים וחצי גבהה, וחברה מאבנים גדולות. כל שוחרי קדמוניות האמינו כי המצבה הזאת הצבה נוכח פני הקבר מלמעלה; אך זה כחמש ועשרים שנה אשר חפרו היהודים לרגליה למען חזק את בדקיה, וימצאו כי היא איננה נצבת על פי מערה אשר בה הקבר אך רחוק מעט משם מצאו בחיק הארץ מערה עמוקה מאד ובתוכה קבורת רחל, ומני אז נודע לנו כי המצבה איננה על פני מערת הקבר ההוא.

על יד קבר רחל אמנו ישנו “מגרש קלישר”. עוד נשוב לדבר בו. בידינו נמצאים מכתבי־קלישר השייכים להמגרש הזה. –

חברת שפה ברורה.

– יובל שנת הארבעים לחברת שפה ברורה בירושלם.

מלפני ארבעים שנה, בשנת תר“ן, נתכוננה בירושלם חברת “שפה ברורה” עפ”י ההצהרה הבאה לקמן:

א) חברה תתכונן בירושלים ושמה “שפה ברורה”. היא לא תהיה החברה חברת משכילים, חברת קנאים וכו', ולא תתערב בעניני כתות ודעות, רק חברה עברית פשוטה בלי כל גון מיוחד בדבר שאינו נוגע לתכליתה.

ב) תכלית החברה לשרש מקרב היהודים יושבי ארץ ישראל את לשונות העלגים, הזשרגון האשכנזי והספרדי וכו', המחלקות את לבות המדברים אותם ועושים אותם כמו לו היו בני עמים שונים, וגורמת פרוד הלבבות נורא בדעות, ונמוסים ומנהגים. עד שהספרדי יקרא “יהודי” רק לספרדי, ולא לאשכנזי, והאשכנזי יקרא “יהודי” לאשכנזי ולא לספרדי כידוע, והפרוד הזה הוא שעומד לשמן לכל דבר טוב ומועיל בחיינו הגשמים והרוחנים, ולשונות העלגים האלה עושים אותנו לצחוק וללעג ולקלס ולבזיון לשכנינו ולעיני כל העמים וגורמת שנאה וקטטה והתנגדות בין בני העדות השונות, וחסרי אונים אנו בגלל זה למלא את חובתנו לארץ מולדתנו וממשלתנו הרוממה ירום הודה.

ג) שני מיני חברים יהיה בהחברה: א) חברים תומכים ב) חברים עובדים.

הערה: איש כי יתן חמשה נפוליון בפעם אחת, והיה שמו “מיסד נכבד” ואשר יתן שלשה נפוליון בפעם אחת, יהיה שמו “חבר נכבד”, ואשר ישלם פחות מזה הוא חבר החברה, האיש אשר עבודה גדולה להחברה יוכל הועד לכבדו בשם “חבר נכבד” או “מיסד החברה” לפי עבודתו.

ד) ועד המרכז של החברה יהיה בירושלים וועדים סניפים בכל ערי ארצנו מקום מושב היהודים; ועד המרכז יבא במגע ומשא עם הועדים אשר יוקבעו לטובת הרעיון הזה בחוץ לארץ.

ה) ועד המרכז יבחר מקרבו ועד פועל אשר יעסוק בקיום החלטת הועד בפועל, ראשי האמצעים אשר תשמש בהם החברה להגיע אל תכליתה.

ו)¹² החברה תשכר נשים יודעות לדבר עברית (יש אחדות בירושלים אשר תוכלנה לעבוד בזה מעתה), והן תלמדנה ביחוד הדבור בלשון עברית וגם הכתיבה והקריאה את הנשים והבנות בכל בית אשר יחפצו שם בזה, וכן בבתי הלמוד לבנות של המאיסטרה. הועד יסדר את הדבר באופן שלא יהיה הדבר למשא על הלומדות ולא יבטלן מעבודתן וכו'. החברה תשתדל למצא נשים אשר תוכלנה לעבוד בזה גם ביתר ערי הארץ. גם תשתדל שבבתי תלמוד תורה וביתר בתי הלמוד לבנים ולבנות, ילמדו וירגילו את התלמידים והתלמידות לדבר עברית.

ב)¹³ החברה לפי כחה תדפיס ספרי מלים קטני חכמות, שיכילו המלים הנצרכות לדבור הרגיל בחיי כל יום ויום בעניני הבית והמסחר, ולדבר הזה תפקיד החברה ועד ספרות מיוחד, ועליו יהיה גם לבחן את ספרי הקריאה וספרים ממין אחר אשר יוגשו לפני החברה, ואם ימצאם רצוים לתכלית החברה והדפיסתם החברה על הוצאותיה ושלמה להמחברים.

ג) ועד הספרות הזה יחפש בגנזי כל בספרות העברית והוציא משם כל המלים העבריות ואשר להן צורה עברית ויפרסמן ברבים, למען תהיה ידועות לכל אדם, אף יבחן הועד ויוצר מלות חדשות ובא במגע ומשא אודות זה עם טובי המדקדקים והסופרים בלשוננו לבוא לידי הסכמה אחת.

ד) החברה תחזיק ידי כל איש אשר יחפוץ להביא הדבור בלשון עברית בביתו בכל אשר תוכל ותחפש בכל האמצעים איך להקל הדבר הזה. עוד נחפש עצות ואמצעים אחרים והנסיון יורנו איך ומה לעשות, והדרכים אשר עלינו ללכת בם.

והנה לא נשלה נפשנו במחזות שוא ומדוחים ולא נחשוב כי נבוא עד תכליתנו בזמן קצר. ידע ידענו היטב כי המלאכה מרובה וקשה, ולא לשנה ולא לחמש ואולי אף לא לעשר שנים. ידענו כל המכשולים וההתנגדות והמניעות אשר נפגש על דרכנו, ושנים רבות תעבורנה עד אשר נחל לראות פרי. אבל בטוחים אנו, כי סוף סוף חפצנו זה יצלח בידינו, והביא אתו אחדות ואחוה בישראל. עלינו להתחיל במלאכה הגדולה הזאת, מלאכה גדולה וקדושה, אשר תנחיל תפארת וכבוד לכל העוסקים בה ושמם ישאר לזכר עולם בדברי ימינו.

ואלהי ישראל יהיה בעזרתנו ויזכנו לראות פריו אם מהרה ואם אחרי שנים.

הצבי יעקב מאיר ס“ט;   חיים הירשענזאהן;   בן־יהודה עורך הצבי;   חיים קלמי ס”ט.

אנא נפשאי ראש“ל ראיתי כל הכתוב למעלה שכונתם להחזיר עטרה ליושנה, ללמד לדבר בלה”ק בשפה ברורה, הא ודאי דבר גדול והלואי ישיגו אל המטרה הזאת ועי“ז נהיה כלנו שפה אחת ודברים אחדים, והנני מסכים בהתיסדות החברה הנז' כ”ד נאה' המעתיר בעד כל אחינו שבגולה על גאולתנו ועל פדות נפשנו.   הצעיר רפאל מאיר פאניזיל ס"ט

ראיתי ההצעה המוסדת להוציא שפת עברית לאורה והלואי ישיגו להמטרה, ומי יתן והיה שתתקיים מחשבתם הטובה הנ“ל, ואם יצא לפועל אנא נפשאי אם אמנם זקנתי וטרדותי רבו בנטל הצבור עד למכביר הנני מסכים בהתיסדות החברה הנ”ל.   כ“ד נאה' יש"א ברכה ס”ט

המטרה בודאי נעלה היא, המלאכה מרובה, מי יתן הפועלים מוצלחים.   אפרים כהן

האמת נודע לתהלה כי לא יסולה הענין הנכתב הנוכחי בכתם אופיר, ובכן גם אנכי בל“ן אשתדל בכל כחי למען יצא הענין הזה לאור ולפועל נדבתי חצי נאפוליון   הצעיר יצחק אשכנזי ס”ט

בכל לבי ונפשי הנני להשתתף בעובדת החכרא היקרה הזאת ובבקשת המיסדים הראשונים הנני להיות ראש החברה הגזבר ורואה החשבון, ולהתחלה בשעה מוצלחת הנני נותן חמשה נאפוליון   דר' יצחק בי די ארבולא.

הדבר הזה איננו צריך לחזוק וה' יתן שתהיה שפה אחת לכלנו בהתערותא דלתתא ובסיעתא דשמיא מלמעלה וה' יזכנו לראות תוצאות הדבר לפועל בחיים חיותי   הקטן נסים בק.

זכרונות ירושלם

עפ“י הרב החוקר הירושלמי רבי יהוסף שוורץ ז”ל.

א) תכונתה: מקומה בכדור הארץ במעלה 31, 47 46 ברוחב צפונה, ובמעלה 21,53 באורך מזרחה. גבהה מים האחרון (ים התיכון) 2449 רגל, ורחוקה כתשעה פרסאות אשכנזית, ומהים הקדמוני הוא ים המלח גבהה 3684 רגל ורחוקה כשבעה פרסאות.

והיא עומדת על ארבעה ראשי הרים והם “הר המוריה” במזרח “הר ציון” במערב “אקרא” בפאת צפונית מערבית “בית צתא” צפונית מזרחית.

ב) ותקופותיה¹⁴: בשנת 2023 נבנתה העיר הזאת על פי מלכי צדק כהן לאל עליון, ויקרא את שמה “שלם” אחרי חמשים או ששים שנה לכדוה היבוסים בני יבוס הבן השלישי לכנען ויסבו את שמה בשם “יבוס”.

בשנת 2517 כאשר התפקדו יהודה ושמעון אחיו, ויעלו למלחמה עליה ויתנה ה' בידם ותהי למורשה לבני יהודה.

בשנת 2892 בחר אותה דוד מלך ישראל לקרית מלך רב ולמקדש אלהים ויקרא את שמה “ירו־שלם” לאמור כן ירב ה' עשות שלום לנו.

בשנת 2969 עלה עליה שישק מלך מצרים, ותגבר ידו עליה ויבז את כל חילה וישב לארצו מצרימה.

בשנת 3047 מלך יהורם, בימיו התעוררו הפלשתים והערבים ויעלו ביהודה ויבקעוה וישבו את כל הרכוש אשר למלך.

בשנת 3100 עלו חיל ארם וישחיתו בה את כל שרי העם וישללו שלל רב.

בשנת 3190 מלך בה אמציה ויתראה פנים את יואש מלך ישראל, וינגף מפניו ויעל יואש על ירושלם וילכדה, ויפרץ את חומתיה וישלל שללה וישב שמרונה.

בשנת 3213 שלח מלך אשור את רבשקה בחיל כבד מאד ויבא את העיר במצור ויהי בלילה ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה וחמשה ושמונים אלף.

בשנת 3319 עלה עליה נבוכדנצר מלך בבל וילכדה ויקח את יהויקים ויביאהו בבלה.

בשנת 3327 עלה עוד הפעם ויקח את יהויכין ויליכהו בבלה.

בשנת 3338 נחרבה על ידי נבוזראדן רב טבחים, וישימה לעי מפלה ולחרבות עולם וגם בית ה' שרף באש.

בשנת 3390 העיר ה' את כורש משיחו להשיב נדחי ישראל אל ארצם ונחלתם וישובו ירושלימה ויבנו חרבותיה וירפאו שבריה עד כי שבה לקדמותה.

בשנת 3448 עלה עליה למלחמה אלכסנדר מוקדון הגדול, אשר רדד כל מלכי גוים תחתיו, אך היהודים לא ערכו אתו קרב ומלחמה, ויכנעו תחתיו בשלום, ותבא העיר תחת ממשלת היונים –. אחרי מות המלך האדיר הזה ותלמי מלך מצרים הצליח במלחמתו בלחמו את מלך סילייקוס, ויתחפש לעיני היהודים לאיש שלומם וכי בא לדרוש את בית ה' ויקדמו את פניו בשלום, ויבוא על העיר בטח וילכדה וישם דמי מלחמה בשלום, ויבז את כל יקר חסנה וישב לארצו.

בשנת 3616 עלה כשואה אנטיוכס עפיפניס העריץ ותגבר ידו עליה, וישם שמות בה באכזריות חמה נורא מאוד.

בשנת 3621 הקים ה' מושיע לישראל את יהודה המכבי בן מתתיהו החשמוני כהן הגדול והוא איש גבור חיל ויך את אנטיוכס מכה נצחת וישלך משיניו טרף, ובחזקת היד גרש ממנה את חיל היונים, ויסב המלוכה להחשמנאים.

בשנת 3700 קם הורקנוס על אריסטובול אחיו, וילחם על העיר ביד חזקה ותהי מהומות רבות בתוכה, עד כי באתה תחת ממשלת הרומים וימליכו את הורקנוס עליה.

בשנת 3724 נלחם עליה הורדס הגדול ויתפשה, וימלוך הוא ובניו אחריו.

בשנת 3828 נחרבה מידי טיטוס מלך רומי, ויורד לארץ עוזה ויהרס את כל מבצריה וחומתיה ואת בית ה' שלח באש, ויחלל את כל קדש ישראל.

בשנת 3862 מרד בר כוכבא במלכי הרומים, ובמלחמת תנופה נלחם על העיר ותגבר ידו עליה וילכד אותה, וישם כתר מלכות בראשו, אך אחרי שמונה עשרה שנה למלכותו גברו הרומים על היהודים ויהרגו כמעט כל יהודי ביתר והעיר ירושלם שבה שנים לידי הרומים, ומרום שנאתם ועברתם ליהודים הסבו את את שמה בשם “איילא”.

בשנת 4092 מלך עליה קונסטנטין הגדול מלך היונים (הרומים האזרחים).

בשנת 4374 לכד אותה קסראעס מלך הפרסים, ואחרי שנות מספר שבה לידי היונים.

בשנת 4397 עלה עליה הכליף אמאר בן קטף ויתפשה ויקדש אותה לבני דתו המחמדנים ויקרא את שמה “קודש” ותהי תחת ממשלת הישמעאלים או הכליפים.

בשנת 4502 נלכדה בידי הטרטרים (הם הטורקים) ואחרי זמן לא כביר שבה שנית לממשלת הישמעאלים.

בשנת 4628 היתה תחת ממשלת כליפי ארץ מצרים.

בשנת 4800 נלכדה שנית בידי הטרטרים וימשלו בה.

בשנת 4459 עלו עליה מלכי אירופא נוסעי הצלב ותגבר ידם עליה, ותהי תחת ממשלת הנוצרים.

בשנת 4847 מלכו עליה משפחת זלדין מלכי מצרים.

בשנת 5003 עלה מלך קסיונוס מלך הטרטרים וישפוך בה את ממשלתו.

בשנת 5051 עלה אסא סולטן מצרים וילכדה ותהי תחת ממשלת הממלוקים.

בשנת 5162 עלה טמרלן מארץ המזרח ותהי תחת ממשלת המונגלים זמן לא כביר ותשב שנים תחת מלכי מצרים.

בשנת 5278 לכד אותה סלים מלך קונסטנטינופל ממשפחת האוטומנים.

בשנת 5591 נתפשה בידי מחמד עלי מלך מצרים.

בשנת 5600 שבה שנית למלכי האוטומנים.

בשנת 5675 נסחבה ממשלת תוגרמה בסבך המלחמה העולמית למרות הצהרת בריטניה הגדולה, ותשלח חיל גדול לערוך מלחמה את האנגלים על יד מצרים ויעבר את המדבר ויבא עד התעלה תעלת־סועץ, ותעז יד האנגלים על הטורקים וינוסו מפניהם.

בשנת 5678 בארבעה ועשרים בכסלו הצליח הגבור הנאור אלנבי שר המצביא האנגלי לכבוש את ירושלם, ובערב ליל כ"ה כסלו חגגו היהודים, תושבי העיר את חג החשמונאים על הנסים והפורקן שנעשו להם בימים ההם ובזמן הזה.

(הר"ט סלומון, יליד בן יליד הארץ)

אבני זכרון¹⁵

העתקת “האבן” בבית הכנסת הישן “רבי יוסי בנאה” בעיה"ק צפת:

                  – 1024 –

ב“ה. אלה יעמדו על הברכה לאורך ימים ושנות חיים בעושר כבוד הלא המה אחינו היקרים ק”ק אנשי עי“ת בוכארא צמרקאנד קוקאנד תשכנד ואגפיהן שזכו לחדש בנין בית הכנסת הצדיק רבי יוסי בנאה זיע”א ע“י השד”ר מעלת הרב המו' נחמן עבו הי“ו בהשגחת מע' הרב השר יצחק מרדכי עבו נ”י ישלם ה' פעלם ומשכורתם שלימה ברוב עז ושלום, היום י“ג ניסן ש' תהי עליהם סתר”ח לפ"ק.

הוספה “לבית האוצר”

א.

החכם החוקר והתייר המפורסם רבי צבי כשדאי בחיפה

מחבר ספרי:

א) ממלכות אררט. אודיסה תרע"ב: פרשת מסעותיו בארצות קוקז ומעבר להררי קוקז בעבר ים הכספי ואסיה התכונה וכו'.

ב) מירכתי תבל. ירושלם תרע"ד: 1) “ירכתי צפון” 2) “ירכתי מזרח” פרשת מסעותיו בארצות: סיביריה מנזורה סינים ויפּון וכו'.

ג) המתיהדים. תרפ“ו. תוצאה שניה תר”ץ.

ד) שבטי יעקב ונצורי ישראל. תרפ“ח: ע”א עשרת השבטים.

ה) להר סיני. תר“ץ: נסיעתו להר סיני ניסן תרע”ד.

הוספה ל“בית האוצר”

ב.

רבי צבי כשדאי הי“ו נוסע ממצרים ל”הר סיני" – סוף ניסן תרע"ד

אם יקרו מאד חקרי כל דברים עתיקים אשר רק הדרת שיבה חופפת עלימו, מה יקרו ומה נשגבו חקרי דברים עתיקים אשר הדרת קדש מרחפת על פניהם כל ימי עולם, ונעלה ויקר מכל אלה, הלא הוא חקר הר סיני, הר אשר הוא דגל בני ישראל וגם מעזם – הר אשר בו בחר ה' מכל הרים גבנונים, ואותו קדש מכל גבעות עולם לרדת עליו עם רבבות אלפי ישראל ובימינו אש דת, יפעת התבל, חיי כל רוח, ונשמת כל הנשמה – הה! מדי דברי בך הר האלהים תפול עלי אימתה ורעד, ופלצה קדושה תתרוצץ בכל מסילות לבבי – רבבות עיני זהר תפתחנה בקרב נשמתי לראות מראות אלהים ורבבות אזני קשב תברינה לה להקשיב קול שדי בדברו – ומי זה גבר ירא ה' אשר לא יתפלץ לבו בקרבו לשם הר ה' זה ולזכר קדשו! אשר לא תדמה אזנו לשמוע עוד קול תרועת הרעם הנורא אשר התגולל בהמון פחדיו על ראש ההר הזה, ועינו לא תַחַז עוד את להבות ברקים ההם אשר התלקחו על מרום קצו, וה' אלהים עם רבבות קדש עליו יראו!" – (ר' קלמן שולמן בספרו אריאל ).

ואתה בן אדם, קום קרא את ספרו של החכם הנוסע רבי צבי כשדאי “להר סיני”

¹

שלשה כתובים הבאים כאחד:

א. מגנזי ירושלם ב) זכרון לראשונים ג) אבני זכרון

עם תמונות

מקדש לכבוד ולזכרון הרב הגאון הגדול צדיק חסיד וענו.

כקש“ת מוה”ר יצחק גולדברג זצוק“ל בהרב ר' ישראל יהודה ז”ל

רב ואב“ד דק”ק מינסק. נסתלק ביום ב' אב תר"ע.

הוא הוא אביה של הגברת המשכלת

מרת מנוחה ולירו תי'

בעיה"ק ירושלים.

* * *

הרב הגאון הזה היה אחד הרבנים הגדולים ברוסיה. שנים רבות היה “הפוסק” בבית “הגדול ממינסק” וראש ישיבת לומזא. לבד גאונותו היה מצוין במדותיו ובמעלותיו, ואחד החובבים האמתים לציון וכל קדשיה.

ספריו שהשאיר אחריו בכתובים: חדושים על הש"ס ושאלות ותשובות. יופיעו בקרוב בירושלם.

הרב הגאון הגדול רבי יצחק גולדברג זצ“ל אבד”ק מינסק יע"א (נלב“ע ב' אב תר”ע)

מגנזי ירושלם: הפירמנים המלכותים מהתקופה הראשונה²

פירמאנים אלו שאנו מפרסמים להלן הוצאו לאור מתוך גניזה בירושלם העתיקה. תכנם מראה באפן בולט וברור על יחס השלטונות המרכזיים לפנים אל העיר הקדושה ואל תושביה, ביחוד לתושביה היהודים, כמוהם ישנם בודאי למאות ולאלפים מפוזרים פה ושם, בידי פרטים ובידי מוסדות, אלא, שאין המה מתחשבים עמהם מכל וכל, כאל דוקומנטים בעלי ערך. ונודה בצער כי אדישות האנשים הללו לחמר יקר ממין זה גורמת להפסד רב. יבואו נא אלה אשר תעודות היסטוריות בידיהם ובאמתחותיהם אלינו, ויאפשרו לנו שנתן להם פרסום ברבים, לכבוד הישוב היהודי בארץ ישראל, בכלל, ולטובת ירושלים ודברי ישראל בפרט.

פקודה שולטנית

מאת שולטן מוסטאפה חאן שנת 1150

בענין היהודים המאמינים באל אחד, שאסור לשעבדם ולעשקם.

העדה היהודית הירושלמית פנתה אלינו במכתב תחנונים, בו אומרת שהסירים הבאים לירושלים מדי שנה בשנה נהגו לשלם כל אחד גרוש וחצי מס גולגולת וזה לפני הסיור, אלא שלאחר הסיור לא היו נותנים אף פרוטה אחת. בסוף הימים התחילו פקידי הרשות לעשוק אותם במסים שונים ומשונים גם אחרי הסיור, שלא כחוק. מושלי מחוז ירושלים גבו מהם שלש מאות גרוש בשביל מס הכניסה ועשרים גרוש לחדש בתור דמי השגחה. חוץ מזה שואלים מהם חפצים שונים כמו כלי כסף וכלי זהב תבואות וחמרי בנין, צמר ועוד. וככה הם גורמים לסירים ולחכמים עגמת נפש רבה. כשפנינו לירושלים לקדי בשאלה, ענה לנו זה האחרון שלא נהגו לגבות מהסיירים כי אם רק גרוש אחד וחצי בלבד מכל סיר וסיר, ושאר המסים הם נגבים על ידי מושלי המחוז. ובהיות שלפי פקודת השלטן של שנת 1138 אסור לגבות כל מיני מסים מהסיירים, מצהירים בזה שישם לב לדבר, כי מהיום והלאה לא יתנהגו בענין זה בנגוד לפקודה הנזכרת אשר אנו מחדשים אותה עתה, בשנת ארבעים ומאה אלף להג’רה.

מאושר בחותמת המלכות הרוממה

מוסטפה

פקודה שולטנית: סמל המלכות

להוי ידוע, שבהיות ועיר ירושלים השם יחוננה היא מרכז רוחני לכל המאמינים באל אחד, ולרגל עלית השלטן ירום הודו ותפארתו על כסא המלכות, פקדנו להפיץ בין הקהל את ההודעה הבאה, ואין רשות לאיש להוסיף עליה או לגרוע ממנה.

שמענו שנוהגים בירושלים לקבל מתושביה היהודים הבאים לסייר את המקומות הקדושים להם או מהיהודים הבאים מחוצה לארץ על מנת להתישב בה סכום של חמשה גרוש, ונותנים להם תמורתו תעודה החתומה בחותמת רשמית. וזה שנים אחדות דורשים מהם יותר מהנהוג והמוסכם וכאשר יסרבו לשלם, תפרוצנה מריבות וסכסוכים. וגם נודע לנו כי זה שתי שנים התחילו לאחר מסירת התעודה הנזכרת וכן גוערים בהם ומתנהגים אתם באכזריות רבה בעת שרוב היהודים הבאים לשכון בעיר הקדושה, הם עניים מרודים, ואחדים מהם באים בכונה כדי להתבודד מהעולם הזה ומשתוקקים למות בירושלים.

ועוד שמענו, כי בידיעת העדה היהודית הירושלמית הזקוקים מתקבלים אל המוסדות היהודים השונים כגון בתי יתומים, בתי זקנים, ובתי המשוגעים. ושוב גם ממוסדות אלה דורשים פקידי הממשלה מכל אחד סך חמשה גרוש, ונותנים להם את התעודה הנזכרת ויש כי יוסיפו על המחיר הזה בנגוד לפקודות שניתנו להקדי הירושלמי אחמד זיידין אפנדי, שלא להרבות במחיר ביחס ליהודים ולא להתאכזר עמהם, בהיותם בני ברית הנביא. ואף שיש אסור בדבר, בכל זאת ממשיכים לקבל כסף מהיהודים גם בעת שיצטרכו לרשיון בשביל קבורת מתיהם.

אשר על כן הננו מצהירים פה, כי לא יעזו עוד לעשות מעשים בלתי חוקיים כאלה, וכי הפקיד אשר ימצא אשם בעון שכזה יהא מי שיהיה יענש על פי חמר הדין בלי כל רחמים למען ישמעו ויראו האחרים החושבים כמוהו. מעתה ומעכשו לא נרשה עוד בשום פנים להסב עגמת נפש לתושבים השונים בעיר הקדושה ובפרט לעניים, שזה אינו מוצא חן בעיני הוד מעלתו השולטן תנשא תפארתו בעיני האלהים ואדם, והוא החליט הפעם להעניש קשה את הפקידים העושים איזה מעשה המתנגד לחוק. לפיכך, כל הבאים עתה לסייר את המקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה יהיו בני איזו דת שיהיו, יונים, ארמנים או יהודים, בין זכרים בין נקבות אינם צריכים לשלם שום דבר לא הם ולא העדות שהמה שייכים אליהן. חפשים יהיו מעתה בלי שיצטרכו לשום תעודה או בדומה לזה כדי להראותה לפקידים. שופטי העיר ועושי דברם אינם רשאים ליקח מהם שום כסף ושוה כסף ולא להרשות לכל אלה שתחת פקודתם לעשות כך. שומה עליהם, בהודע על איזה מקרה שפקיד קבל כסף ממי שהוא לתכלית רשיון בזמן בקור וכיוצא לפטר אותו תיכף ומיד, יהיה פקיד גבוה או פקיד נמוך רק אם יתברר שנמצא אשם בדרישת ממון, הן מיחידים והן מהעדות השונות ובה בעת להעמידו לדין.

צויתי לרשום את פרטי פקודתי ותכן הפירמאן בפנקסי בית המשפט וניתן בחדש רג’ב בקושטא המעטירה, בשנת שבעים ומאה ואלף.

נחתם ואושר בחותמת המלכות

מחמוד

פקודה שולטנית

של עבד אל חמיד הראשון חאן. שנת 1109

ירושלים עיר הקדש מרכז רוחני למחמדים ולכל המאמינים באל אחד. לרגלי עלית השלטן ירום הודו על כסא המלכות אמרנו לפרסם זה ברבים וכאן יש תשובה ליהודים האזרחים, אשר פנו אל הוד מלכותו.

שנה בשנה, בבוא סירים יהודים לירושלים שזהו מנהג קדום מאד, כל סייר וסייר היה משלם מס של גרוש וחצי לפני הסיור. ואחרי הסיור לא היו לוקחים מהם שום פרוטה אבל עתה נשתנו פני הדברים והחלו לוקחים מכל סייר לפני הסיור שלשה גרוש ואחרי הסיור עוד מס נוסף, בהיות שנתמעטו הסיירים ביחס לשנים הקודמות ומושלי מחוז ירושלים היו גובים מהם מס הכניסה של שלש מאות ושבעה גרוש וחוץ מזה עוד עשרים ושבעה גרוש לחדש, מחוץ שהיו גובים מסים שונים בחמרי מזון, כלי בית וכיוצא. ככה היו עושקים את החכמים ואת התירים וזה היה מסב עגמת נפש רבה לעדה היהודית. דבר זה הוא למורת רוחו של השולטן ירום הודו. לפיכך יצאה פקודה מלפניו למושל המחוז הירושלמי להפסיק ולבטל את העושק והחמס הזה, שהוא להכריח את החכמים ואת התיירים לתשלום שלש מאות גרוש בבואם לבקר במקומות הקדושים וגם לבטל את כל מיני תשלומים ומסים שונים ככתוב בפקודות הקודמות של השולטנים שולטן אחמד חאן, שולטן עוסמאן חאן, שולטאן מוסטאפה חאן.

הפקודה הזאת אשר תכתב בפנקסי המלכות הנצרכים כנהוג ניתנה בשנת 1180, ומהתאריך הנזכר יצאה לפועל על ידי השולטן המנוח עבדול חמיד חאן הראשון, ונתחדשה על ידינו בשנת תשע ומאה ואלף.

אושר בפקודת המלכות הרוממה

רושם: סעיד

(עוד יבוא )

שמוֹת החֹדשים אצל המחמדנים־המוסלמנים לפי התעודות הרשמיות:

מוחארם. סַפַר. רבי ראשון. רבי שני. דזשמדי ראשון. דזשמדי שני. רדשב. שַבַן. רַמַדַן. שבל. דזיולקַדזשה. דזיולגידשה.

שמות החדשים ערבי־רומי הרשמים בממשלה:

קַנוּן תַּאני. שְבַּט. מַרְתְּ. נִיסַן. חוּזִירַן. תַמוּז. אוֹגוּסְטוּס. אִילוּל. תִישְרִין אַואַל. תישרין תאני. קנון אַואַל

הסורים:

תשרי קדמאה, תשרי תנינא, כנון קדמאה, כנון תנינא, שבט, אדר, ניסן, איר, חזירן, תמוז, אב, אלול.

כתובה עתיקה משנת תקפ"ט³

אנו מפרסמים להלן כתובה ירושלמית עתיקה ומענינת שנכתבה לפני מאה ושנה אחת, לחתן ברוך מבנים החכם המכונה רחמים מרדכי נבון, בנו של הרה“ג יונה סעדיה נבון ז”ל, מצאצאי המשפחה המתיחסת לבעל “נחפה בכסף” נ“ע ושמתוכה יצאו רבנים גאונים ואנשי שם, מהם היו גם רבנים ראשיים בירושלים עיה”ק. כתובה זו מביאה לנו פרישת שלום מתקופה רחוקה, ומתכנה, אנו רואים ומכירים את תנאי החיים בימים ההם. ראשית דבר, ערך הכסף היה אז באריות, מטבע רגילה בעת ההיא, כמו גרוש א“י בזמננו. מצד אחר, ראויות לתשומת לב ההגבלות המפורשות ביחס לחתן כגון “לא יעבור מאר”ץ (ארם צובא) והלאה ולא מנא אמון (אלכסנדריא) והלאה, ולא בדרך ים כלל”. נוסף על זה חשיבות מיוחדת “לתעודה־הכתובה” שעליה חתומים הרב הראשי בכבודו ובעצמו, וכן המועמד למשרת רב הראשי אחריו.

בכל אפן ראויים לתודה ולברכה כל אלה מאחינו בני ציון היקרים, שבידיהם נמצאות תעודות מסוג זה ויביאון אלינו לפרסום.

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'.

ברביעי בשבת ששה ימים לחדש אדר שני משנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע לבריאת העולם למנין שאנו מונים פעה“ק ירושלם ת”ו, אנן סהדי, איך החתן המפואר חמד בחורים ברוך מבנים החכם המכונה רחמים מרדכי נבון נר“ו בן לאותו צדיק הרב הכולל בישראל להלל כמהור”ר יונה סעדיה המכונה בכור זלה“ה אמר לה להכלה הכלולה בתולתא שפירתא יעלת חן וכלילת יופי שרה מב”ת בת להחכם השלם והכולל סוד“ר ס”ר לו נאמר נזב“י כמוהר”ר רחמים פנחס מזרחי המכונה בכור נר“ו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא במימרא ובס”ד אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקירין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי ועלי מזונייכי וכסותייכי וספוקיכי ומנדע יתיכי כאורח כל ארעא. וצביאת כלתא דא והוות ליה לאנתו. ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אביה ואמה מלבושין וש“ע בש”ח סך שלשת אלפים ותשע מאות אריות ט“ו, והוסיף לה כמנהג סך שלשת אלפים ותשע מאות אריות ט”ו, ומעות מדודים בעין סך אלף אריות ט“ו, והוסיף לה כמנהג סך אלף אריות ט”ו, ועוד בעד שבח בית אביה סך שלש מאות אריות ט“ו, ועוד הכניסה לו הכנסה מבית הכנסת הגדול העולה בסך מאתים וחמשים אריות ט”ו, והוסיף לה בעד כבוד משפחתה סך ארבע מאות וחמשה אריות ט“ו, נמצא סך הכל בין הנדוניא והתוספת והקונטאנטי והתוספת והשבח בית אביה והכנסה של בית הכנסת ובעד כבוד המשפחה, עשרת אלפים ושבע מאות וחמשים וחמשה אריות ט”ו, והודה החתן הנ“ז שקבלם ובאו לידו ורשותו במושלם, ורצה והעלם ע”ע כנכסי צ“ב שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו. התנאים שהתנו ביניהם שרירין וקימין כתנאי בני גוב”ר ואלו הם מעשה ידיה לה. מזונה וכל צרכה עליו, הדירה פעה“ק. הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פעה”ק ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה אלא א“כ שהתה עמו עשר שנים רצופים ולא ילדה זש”ק ח“ו. ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הגמור. ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו סכי כתובתה לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחול הרי המחילה ההיא בטלה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. ולא יעבור מאר”ץ והלאה ולא מנא אמון והלאה ולא בדרך ים כלל עד שיניח לה גז“ך עם סיפוק מזונותיה כפי רואות עיני ב”ד יכב“ץ. וכך אמר החתן הנ”ז אחריות וחו“ח שכ”ר קבלות עלי ועל ירתאי בתראי וע“כ שפר ארג נכסין וקניכין דאית לי תחות ר”ש מקו’אג“ם דקניתי ודאקנה כולהון יהון אחראין וערבאין ומש”ו שגו“ש להתפרעא מניהון שכ”ד בחיי ובתר חיי ואפילו מגלימא דאכתפאי דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח שכ”ל בחו“ח וכו' וקנינא מיד החתן הנ”ז קגו“ש במדל”ב ע“כ הנז”ל וגם נשבע ש“ח בת”ב ע“ד המב”ה וע“ד תנב”ה לאשר ולקיים כל הכתוב עליו בכתובה זאת בלי שום שנוי ותמורה וערמה ותחבולה כלל וכלל והכל שריר וברר וקיים

שלמה משה סוזין ס“ט     מודה אני על כל הנז”ל רחמים מרדכי נבון ס“ט    יהודה בכמוהר”ר רפאל נבון ס"ט

כתב שליחות מעיר האבות “חברון” משנת תקצ"ט⁴

ב"ה

אלה מועדי ה' מקראי קדש המיוחדים לכל דבר שבקדושה מנשרים קלו מאריות גברו לעשות רצון קונם באונם והונם לזכור את ישראל, אלה הם ראשי אבות עם אמונים, רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים טובים חביבים ישראל, אלה יעמדו העמודים והמכונות גבורי כח לעשות דברו לקרוא לשבוים דרור ולאסירים פקח קו“ח המה הגבורים נודע שמם בשערים שרי צבאות ישראל, פרנסים ממונים גבאים גזברים רוזנים וקצינים הגבירים השרים הרמים ועל ראשיהם מלמעלה כתר תורה הרבנים המובהקים מלאים זיו ומפיקים וכל העוסקים עם הצבור לש”ש אחינו בני ישראל די בכל אתר ואתר יחד כלם ישאו ברכה מאת ה' ונום יאיר וזרח תמיד כל הימים עד בא יבא גואל ישראל.

קדים עלי אר“ש אנן דסגינן בשלימותא שלמא עליהו מלכי ואפרכי והדר מצלינן צלותא רחמי קדם אבונא דבשמיא לפני מערת המכפלה למען ישבו ישרים חיים וקימים ששים ושמחים, במשכנות מבטחים ישישו וישמחו יציץ ופרח ישראל, וינטלם וינשאם כתועפות ראם, ובתים מלאים, כל הון יקר ונעים אבני שוהם ואבני מלואים ההלל והשמחה השקט ובטחה, והיה שלום בכל גבולם בכל גבול ישראל, וזרעם נכון לפניהם, כככבי השמים וכסליהם זרע ברוכי, מניהו מלכי תאור לעינים בעדי עדים עדות לישראל, אות זה מדבר, וחיילים יגבה, כי באו בנים עד משבר שבר רעבון עצבון ודאבון צרות רבות ורעות, על המקרים ועל המאורעות תצלנה אזנים משמוע תוקף הצרות דם ואש ותמרות בנה אחד עולות, קול כאובות מעיר בתי אבות בוקעת ועולה ודי ויללה גועו כל העם בבכיה בבכי תמרורים מי המרים כי אבד מנוס מן הרועים ואבדה עצה, מבנים מילדי העברים, קצף עובר עלינו שנה שעברה מעוברת היתה עברה וזעם וצרה דמבכירה זקוקין דנורא וביעורין דאשה ארץ רעשה ברוגז וברעש גדול מפרק הרים ומשבר סלעים וספו בתים עד הרדת חומותיה ובכל בנותיה בנות ישראל לחרבה ולשממה משונה נחלה זו מכל הנחלות, ואחרון הכביד וירד מיעקב והאביד לקינו בכפלי כפליים באף ובחמה ובקצף גדול כי בא סוס ורכב מצרים ופרשיו וכל שרי גדודיו עלו עליה למלחמה, אך גדול היה באותו יום רודפיה השיגוה בין המצרים יום ר”ח תמוז מוט התמוטטה ארץ וכל יושביה כי נהפכו עליה צריה מקול זועות ותרועות וצחצוח חרבות ותבקע העיר ובאו בה פריצים וחללוה זעקת חלל את אשר לחרב לחרב ואת אשר לשבי לשבי לשמה וביזה מהר שלל חש בז לשלול שלל ולבוז בז, וכיון שניתנה רשות למשחית נתנו למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, כדגים הנאחזים ויבוזו ויחפרו כל טמון בארץ צפון לא השאירו עוללות כסף וזהב ושמלות, לא נשאר בלתי גם גויתינו מוכים ומעונים ערום ועריה בוקה ומבולקה רוקק ישראל, אוי מה היה לנו אף זה מן התוכחות וספדה הארץ משפחות משפחות כי הרגו בזדון חסידי עליון שפכו דמם כמים על זה דוה לבנו וחשכו עינינו ושחה לעפר נפשינו אוי לנו שכך עלתה בימינו, ומתוך צרה וצוקה עג' צוקה על האי צורבא מרבנן איהו ניהו החכם השלם והכולל זר“ק כמוה”ר מנחם בורלה יצ“ו בן לאותו צדיק הרב הכולל ענותן כהלל כמוה”ר יעקב בורלה ז“ל נין ונכד לשני המאורות הגדולים רבנן דפקיע שמיהו ראשון לכל דבר שבקדושה הרב המובה”ק כמוה“ר מנחם בורלה זלה”ה ומהאי גיסא הרב המובה“ק ונוגה לו ברך חק לישראל כמוהר”ר יוסף אליקים הרב המחבר ס' שם יוסף ז“ל הוא ההולך קדמת אשור אותו ואת בנו עמו כי צר לו מאד בסבת עשויה היותו דר ברחוב הגוים חוץ לקלעי החצר נלכד בשחיתותם ותבחר מחנק נפשו מראות ברע ביתו ריקם בלי משען ומשענה עולם חשך בעדו, כי על כל אלה גמר בדעתו לצאת ממחיצתו לסובב נתיבות מעיר אל עיר אולי יתעשה ה' לו ומצא כדי גאולתו להניח את בנו הנ”ז אצל אחד העם נדיבי עם על המחיה ועל הכלכלה ולהשיאו אשה, בשגם הוא קשה מכת פרדה מרוב צרה ויגון לא הפרו אבות על בנים ועניות לא הניחה מדה טובה, אי לזאת חנותנו במדבר אליהם אישים צאן קדושים אל כל המקום אשר יבוא שמה זריזין מקדמין ויביאהו אל ביתו פריו יתן בעתו הן שתי ידים זוכות וישא משאת מאת פניו מלא חופניו כסף וזהב ואף השמלה בכלל אשר לה יעדה, ואת היותרת מצוה גוררת מצוה להיות עושה ומעשה ועשה פרי למעלה ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש כהאי, וכל היד המרבה ליתן הרי זה משובח הניח מעותיו על קרן קימית⁵ לו לעולם הבא ומפרותיהם יאכל וחי לעולם כככבים בהלם הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד.

בה' מבטחנו ובחסדיהם הנאמנים כה יעשו וכה יוסיפו בתוספת מרובה כיד ה' הטובה עליהם וכל המוסיף יוסיף והפוחת אל יפחות מנה הראויה להתכבד לתמכו ולסעדו ולקבלו בסבר פנים יפות כי ראוי והגון לכל כבוד שבעולם ולא נצרכה אלה להעדפה למצוא בנוח אשר יטב לבן טובים בנו הנ“ז אכסניא נאה בעין חמלה וחנינה להדריכו בדרכי יושר ובגין מצוה רבה כאילו ילדו, גם לרבות להדריכו מעיר אל עיר על מנוחות ינהיליהו וגם צדה לו יעשו כמדתם הטובה ויצא מבתם שש ושמח ומלא ברכת ה' מגרני צדקתם ואל אחוזתו ישוב בנכסים רבים שקט ושלאנן על התורה ועל העבודה כאשר היתה באמנה, היה שכרם ע”כ פרוטה ופרוטה תרקבא דדינרי ישלם ה' את משכרתם הון ועושר בביתם שלוה בארמנותם, כאות נפשם הרמה והנשאה וכנפש עמוסי התלאה החותמים בדמע פעה“ק חברון תו”ב בחדש טבת בסדר ואזכור את ברתי שנת למען דעת צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל לפ"ג ושלום.

הצעיר יום טוב אליקים ס“ט    הצעיר אברהם יוסף תורג’מאן ס”ט    הצעיר יום טוב ס“ט    הצעיר חיים רחמים הדאיה ס”ט הצעיר יהודה קאשטיל ס“ט    הצעיר יצחק רפאל שאול הדון ס”ט    הצעיר יצחק הלוי ס"ט

אנן בדינן חכמי ורבני עיר קדשינו ותפארתינו ירושלם תובב“א על דבר שבעתה באנו להודיע כי צופים היינו את הכתוב לעיל ובקנ”ה אחד יצאו נצבים רבני עיה“ק חברון פה ודמה בכתובים לצוותא מעליא לשם האי צורבא מרבנן מו”ד החכם השלם והכולל הרה“ג כמוהר”ר מנחם בורלה נר“ו בנן של קדושים זצוק”ל זלה“ה להגיד כי ישר את כל הקורות בפתחי שערים המה המדברים כמה הרפתקי ואנפי בחיקי דעדו עליה וילדי הזמן בוגד שמוהו כמטרה לחץ עטרוהו כתרוהו מנוחה הדריכוהו עד אשר לא נותרה בו שמש”ם המשמש“ם כדי לעשות כלכול להביא טרף לביתו לפי רוב הצרות אשכלות מרורות שחלו להיות על אדמת הקדש ובפרט בעמק חברון ת”ו כי אף הוא היה מתכוין בחמי חמין בתוך ההפיכה קמו עליו פריצים ויאכלו אותו ואת ביתו אזיל מיניה בית והון ונשאר ריקם ריקם בידים ריקניות מדלית איסר לכלכל את שבתו וכאשר ראה שכמעט אבדה תקותו ח“ו עלה על דעתו להיות גולה ומטולטל לדפוק על פתחי נדיבים אולי יתעשה האלקים ומצא כדי גאולתו זוהי סיבה לצאת ממחיצתו יצא מנחם לקראת אחינו בית ישראל, אי לזאת אותותינו יוצאות חנונות אל אצילי בני ישראל המתנדבים בעם למען ישיתו לב לחזק ידים רפות וברכים כושלות ולמלאות ידיו בברכה הטעונה ביתר שאת עוז ותעצומות וכל כי האי מלתא כי לא דבר ריק הוא יכול על מגן הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד הלב”ד המעתירים בעדם ברוב עוז ושלום.

הצעיר שלמה משה סוזין ס“ט    הצעיר חיים אברהם גאגין ס”ט    הצעיר יהודה בכמוהר“ר רפאל נבון ס”ט

חצר המטרה או מערת ירמיהו

ויקחו את ירמיהו וישליכו אותו אל הבור

מלכיהו בן־המלך אשר בחצר המטרה

(ירמיהו ל"ח)

בצפונה של ירושלם על יד חומת העיר חוצה לה מול המערה העתיקה הנקראת בפי המסורה “מערת צדקיהו” ישנה חצר קטנה, חורבה עתיקה, ובה מערה הנקראת בפי ההמון “מערת ירמיהו”. ארכה ארבעים צעדים ורחבה שלשים וחמשה צעדים. בשבע מעלות יורדים בתוכה. חצובה כולה מאבן ועמודים לה. בור גדול נמצא שמה שיורדים בו במעלות. לפי דברי המסורה הוא הבור אשר הורידו את ירמיהו הנביא.

בתוכה של החצר הזאת ישנו חדר קטן המכיל בו קבר. בעל החצר מיחסו לקבר שולטן איברהים.

גבעה מסביב לחצר המטרה, מכוסה כולה בקברי מושלמים. לפי דעת החוקר האנגלי גורדון גבעה זו היא “גלגלתא” מקום צליבתו וקבורתו של ישו".

המסורה אומרת כי המקום הזה הוא “בית הסקילה” הנזכר בתלמוד.

הקראי “בנימין ירושלמי” שבקר את ירושלם בשנת תקמ“ה אומר במסעותיו: “אח”כ הלכנו מחוץ לשער דמשק לצד מזרח אצל חצר המטרה וראינו את הבור שהשליכו שם את ירמיהו הנביא. ויש מערה גבוהה תחת החצר ונכנסנו בשערו וירדנו במדרגות אבנים עד המים ובתוכו מתקבצים מימי המטר מן השדה ומים מעטים היו בו ומפי הבאר היו דולים הערבים מים. ובחצר ההיא ראינו בית כלא של ירמיה וקבר ישעיה הנביא”.

הרב החוקר רבי יהוסף שווארץ ז"ל באחד ממאמריו “מסביב לחומת ירושלם” מספר לנו ואומר:

"מקברי המלכים הלכנו הלאה דרך כברת ארץ מלאה אבנים ונטועה עצי זית, ונבוא אל מערת ירמיהו, הלא היא המערה אשר ישב בה הנביא ההוא אסור בזקים בתגרת ידי המלך והשרים אשר נחרו בו על החזות הקשה אשר הגיד למו. דפקנו על דלת קטנה, ועד מהרה פתח לנו איש ישמעאלי, ונצעד צעדים אחדים ונבוא בגנת פרחים קטנה ותאוה לעינים. משם באנו אל מערה עגולה בתבניתה וגבוהת קומה ונשענת על שני עמודי סלע גבוהים שלשים רגל, המערה היא מעשה ידי אביר הטבע וגם ידי אדם לא חלו בה, וכארבעים רגל הנח על פני כלה. בעד פתח גבה קומה, יבא אור לה מהגן אשר מבחוץ, ובה ציוני קברות ישמעאלים, ובעלי דת מחמד יבואו תמיד להתפלל בתוכה.

אגרת רבי יהוסף שווארץ ז"ל בעל “תבואת הארץ”

מקדש לרבי ישראל דוב בר משה הכהן הי"ו בעיה“ק ירושלים תובב”א

הרב והחוקר הגדול רבי יהוסף בר' מנחם שווארץ ז“ל עלה לאה”ק בשנת תקצ“ג ונפטר בה שבט תרכ”ה, הוא היה הראשון שהעשיר את ספרותינו. ידיעותיו בחקירת הארץ ומחקריו במדע אה“ק ומכתביו היקרים מאותה התקופה, לא יסולאו בכתם אופיר. המכתב הראשון הזה ששלח לאחיו הרב ר' חיים שווארץ ז”ל אבד“ק הירבן (בשפת אשכנז) בחדש תמוז תרי”א נתפרסם אז ב“אריענט”. והחכם הסופר ר' קלמן שולמן העתיקו בעברית בספרו הראשון “הראל” (ווילנא תרכ"ו). ומפני יקרת ערכו ומציאותו אנו נותנים אותו בזה, וידע הדור הזה, דור שלא ידע את יוסף, את כל הקורות בירושלים באותה התקופה, תקופת הרת הישוב:

“אגרתך היקרה, אח יקיר לי! הגיעה לידי בהיותי בעיר חברון, כי לרגלי עסקי ישבתי אז בעיר הקדושה ההיא ואחר שם ימים אחדים. חברון רחוקה היא מירושלים עיר מושבי מהלך שמונה שעות, והדרך אשר בין שתי הערים האלה, מליאה היא אבני נגף, צורי מכשול והררי חול, ובכל זאת יצמחו שם שיחים רמי קומה וגבוהים כעצים גדולים ורעננים (סאלפיישטוידען בלשון אשכנז). – מכל ההרים הנמצאים בדרך ההיא, הכי נכבד הוא ההר הנקרא בשם “הר יהודה”[.] בין ירושלים וחברון בנויות שתי ערים עיר בית לחם ועיר חלחול. בית לחם רחוקה היא מחברון כמהלך שעה וחצי, וחלחול קרובה אליה מאד ובנויה על ראש הר גבוה ותלול, ועד היום תקרא בפי הערביאים בשם: חלחול (ע' יהושע ט“ו, נ”ח), ולפי מסורת אבותינו אשר בידינו שם מקום קבר גד החוזה (שמואל א' כ“ב, ה' מלכים א' כ”ב, ט"ו). קבר רחל רחוק הוא מבית לחם מהלך שעה על יד עין מים חיים. ואני התנפלתי על הקבר העתיק והקדוש ההוא, נתתי ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבך בכי תמרורים על שד בת עמי, על התלאות הרבות והנוראות אשר מצאו אותה בדרך בלכתה במלאכות אל נאור להפיץ את אור האמת והאמונה בכל קצוי ארץ וים רחוקים. אחינו זרע אברהם היושבים בחברון טובי עין הם, ומכניסי ארחים, מורשה זאת בידם מידי אבינו הראשון אבי כל בני עבר אשר בהר בחברון ואוה למושב לו בימי קדם –. והנה פה מקום אתי לגלות אזנך, אח יקר! את כל דרכי אחינו בני יעקב יושבי ארץ הקדושה, בדרך ארץ, הטה נא אזנך ושמע! בראשית ממלכות הפחה המהולל מחמד עלי, שלחו אליו אחינו יושבי עכו מלאכי רחמים לחלות את פניו לרחם על שארית ישראל החסים בצלו, ולעשות עמהם חסד ואמת להצילם מידי מעול וחמס ומכף כל העריצים המציקים להם גם יואל נא בטובו להוציא דבר מלכות מלפניו להתיר את ידי היהודים היושבים בירושלים לבנות להם בתי תפלות ובתי מושב ככל אשר תשיג ידם, כי משנים רבות מאד לקח מהם המשפט הזה –. והפחה הגדול ההוא האיר פניו אל מלאכי היהודים ויבטיחם נאמנה כי אם יצליח ה' את דרכו אשר הוא הולך בה ויוציא את מחשבות לבו לאור, אז יפן אל היהודים ברחמים וימלא את כל משאלותיהם. וכאשר הצליח ה' את דרכו וישם את אויביו הדום לרגליו וממלכתו נכונה בידו, שמר את מוצא שפתיו, ואת דברי הבטחתו לא השיב ריקם ויתן ליהודים את שאלתם אשר שאלו ממנו. אז קמו אחינו בני ישראל ויבנו להם שני בתי תפלה בעיר הקדושה ירושלים, בתי מדות רחבי ידים ונחמדים למראה עינים ועוד ידם נטויה לבנות עוד שני בתי תפלה כאלה לגאון ולתפארת לפליטת ישראל. גם אז מצאו אחינו עוז בלבבם לצאת מגריתם אשר גרו שם עד הימים ההם במקום צר וקצר ידים מאד, וישבו להם ברחובות רחבות ידים ובבתים יפים אשר מרביתם גדולים וטובים –. ולמען תדע ובחנת עוד את יקרת לבב המושל הצדיק מחמד עלי, אערכה לעיניך אח יקר! את הדברים האלה אשר שמעתי ואדעם, שמעם נא עתה גם אתה אחי ותתענג עליהם: זה יותר ממאתים וחמשים שנה נהרו קהל גדול מאחינו בני ישראל אל עיר הקדש ירושלים וישבו בה, הקהל ההוא יקרא בשם “קהל אשכנזים”, ובראשם הרב שמעון אינשבורג זצ”ל יליד פ’ראנקפ’ורט על נהר מיין אשר חבר את ספר דבק טוב. ובשנת ת“ן באו הנה עוד אנשים רבים מעיר פ’ראנקפ’ורט ההיא, והם נודעים בשם “קהל חסידים”. ובראשם הרב ר' יהודה חסיד ז”ל (ואיננו ר' יהודה החסיד מעיר רעגענשבורג). מני אז נפלגו אחינו יושבי ירושלים גם כל יושבי ארץ הקדושה לשתי קהלות: קהל ספרדים. וקהל אשכנזים. וקהלת האשכנזים נפלגה גם היא ברבות הימים והיתה לשלש פלגות: א) לפרושים והם בני ליטא ההולכים בדרכי הגאון החסיד רבינו אליהו זצ“ל מווילנא, ב) לחסידים והם בני רוססיא וגאליציען ההולכים בתורת הרב החסיד ר' ישראל בעש"ט זצ”ל, ג) לחסידי חב“ד (ר"ת חכמה בינה דעת) והם קרובים לקהל החסידים בכל הליכותיהם ומחזיקים עוד גם בדעות אחרות אשר יסודתן בהררי הקבלה והסודות, ולהמפלגה הזאת יחשבו גם יושבי חברון. שתי הקהלות הנזכרות ( קהל ספרדים וקהל אשכנזים) קנו אז בכסף מלא ובמחיר רב מידי הישמעאלים חצר גדול ורחב ידים בתוך עיר הקדש ירושלים תוב”ב, ויבנו בתוכו בתי תפלות ובתי מדרש גם בתי חול רבים לשבתם. אפס כי הקהלות ההן הלכו הלוך ודל וקצר קצרה ידם לבצע את אשר יזמו לעשות עד אשר נלחצו ללוות כסף מידי הישמעאלים, וכאשר עבר המועד ולא שלמו את הכסף ההוא אשר לוו, נתנו את החצר ההוא עם כל בתיו לערבון בידי הישמעאלים הנושים בם. והישמעאלים לחצו מאד אותם לשלם להם בכסף מלא את הקרן עם הפירות, וירעצום וירוצצום באכזריות נוראות, עד כי לאחרונה התפרצו הפראים ההם ביום השמיני לחדש חשון שנת תפ“א בבתי התפלות ההם וישרפו ארבעים ספרי תורה באש וכל כלי הקדש בזזו להם, ואת ראשי הקהלות אסרו בנחשתים וישימום בבתי האסורים (ע' שארית ישראל פ' ל"ד). מהיום ההיא⁶ והלאה שמם החצר הגדול ההוא, וכל בתיו, בתי קדש ובתי חול, היו לחרבה ולשממה ויכסו בעפר נשיה. ובשנת תקצ”ו בחדש סיון שלחנו אנחנו יושבי ירושלים עה“ק מלאכים אל מחמד עלי משנה למלך מצרים היושב באלכסנדריא, להפיל תחנונינו לפניו כי יפליא נא חסדו לנו ויגזר אומר על הישמעאלים להשיב את החצר הגדול ההוא לידי היהודים האשכנזים. ועל טוב יזכרו שני ראשי היועצים (קאנזולון) היושבים באלכסנדריא הלא הם יועצי קיסר רוסיא ויועץ קיסר עסטרייך, כי הם תמכו בידי מלאכינו וידברו עלינו טובות לפני מחמד עלי לתת לנו את שאלתנו, ויהי כאשר באו מלאכינו לראות את פני האדון הגדול והשליט הרב מחמד עלי האיר את פניו אליהם וידבר אתם טובות, וימלא את שאלתם אשר שאלו ממנו בשם כל היהודים החוסים בצלו אך התנה עמהם לבנות בחצר ההוא בין יתר בתי התפלות גם בית תפלה גדול ומפואר אשר יקרא זכרו עליו להיות לו למזכרת עולם בעיר הקדושה על הטובה אשר עשה עם היהודים –. ואז שלח מחמד עלי ספר פקודה לשופטי ירושלם ויצום במפגיע להשיב אל היהודים האשכנזים את החצר ההוא עם כל הבתים אשר בתוכו, וכל משאת הכסף אשר הישמעאלים נושים בהם, לא תזכר ולא תפקד עוד, כי כבר אבדה זכותה מזוקן. גם צוה להשיב לידינו את שטר החוב אשר נכתב בשנת תס”ו נחתם בידי ר' יהודה חסיד הנזכר. ועל היועצים אשר בירושלים פקד מושל צידק ההוא כי ימהרו יחישו מעשיהם להוציא לאור את מצותו אשר צוה לשופטי עיר ירושלם, גם עליהם המצוה והחובה להגן על בני היהודים היושבים בירושלים ובכל ערי ארץ הקדושה, לשמור אותם לבל יאנו להם הישמעאלים רעה, לבל יוסיפו עוד להרגיזם ולהרעימם בפועל כפים או רק בדבר שפתים. ויותר מכל היועצים צוה היועץ אשר בעיר יפו להוציא את הפקודה ההיא לאור בדבר החצר ההוא, גם לשום משטר ולפקוח עין על הבנינים החדשים אשר יבנו היהודים בתוך החצר ההיא. והיועץ חש ולא התמהמה להקים את מצות המשנה האדיר, ויבא לירושלים בשנת תקצ“ו בשמונה עשר יום לחדש אלול. בשמחת לבב החילונו לפנות ערמות העפר מהחצר ההוא, ופתאום נגלו לעינינו כל הבנינים הראשונים אשר היו שמה, ויציצו מהארץ בית התפלה ובית המקוה ועוד בתים אחדים בעלי שלש מכפלות, וכלם היו עוד חזקים ומוצקים, גם מצאנו שם כתבים עתיקים (אורקונדען) אשר הרב ר' ישראל נאגארה ז”ל חתום עליהם בשנת של"ט. אחרי כן ירינו אבן הפנה למבנה בית תפלה גדול, ובישע ה' כלינו את מלאכת הקודש הזאת, ומקדש מעט ההוא מתנוסס ביפיו לחמדת עינים כיום הזה –. והנה הימים האלה טובים הם לנו מהימים הראשונים, היהודים היושבים בכל ערי ארץ הקדושה לא ישמעו עוד קול נוגש, ואף כי חפשים הם מעבוד עבודת הצבא, בכל זאת יש להם משפט לעבוד את יתר עבודת המלך, גם להיות פקידים ושרים בארץ, כי משפט אחד להם ולהישמעאלים והנוצרים –.

היהודים לא יתנו פה כל מס לאוצר המלך בלתי אם כסף גלגלת הנקרא בשם כרגא. הם יכולים לעשות כל מלאכת עבודה וכל מלאכת מחשבת כטוב וכישר בעיניהם, גם יש לאל ידם להחליף ולהמיר את מלאכת ידיהם ולהעתיק מושבם מעיר לעיר וממדינה למדינה. הרופאים אשר בארץ הקדושה, יהודים הם, כי הישמעאלים לא ילמדו את חכמת הרפואה. בשער בית מושב השרים והשופטים, ישב פה גם איש יהודי ודבריו נשמעים כדברי כל יתר השרים אשר למשפט ישורו איש נכבד ונודע לשם ולתהלה אשר סבב שתי פעמים את כל ארץ אשכנז ושמו ר' שלמה זלמן, הוא סגן היועץ (פיקיל), גם נכבד ונשוא פנים הוא בהיכל הפחה היושב בירושלים. ליהודים יש פה בית דין אשר ידין על פי משפטי תורתנו הקדושה, והיושבים על מדין יקרים הם ונכבדים גם בעיני שרי המלוכה, ופעמים רבות יבחרו גם הישמעאלים אשר ריב להם עם איש יהודי, להגיש את עצומותיהם לפני בית דין ההוא, וככל אשר ישפטו כן יקום וכן יהי. אם יצא אחד מבני היהודים רשע בהשפטו לפני הדינים, ומשפטו להאסר בבית האסורים, או אם בן הצות הוא (וידי הדינים אסורות מעשות כדבר הזה), אז יודיעו את משפטם אשר חרצו עליו לשרי המלוכה ושופטי הארץ והם יוציאו את המשפט ההוא לאור אם לאסור או ליסר את הרשע כדי רשעתו מבלי חקור ודרוש עוד –. הישמעאלים לא ישנאו את היהודים בגלל דתם ותורתם, וכל איש יהודי אשר ידיו רב לו בתורה ובחכמה, נכבד הוא בעיניהם ורק להמלעיבים במנהגי תורת מחמד, ישנאו תכלית שנאה, ועברתם שמורה נצח בגלל הדבר הזה. הישמעאלי יחשוב לו לעון אם על ידו יעבור איש יהודי את אחת ממצות דתו ואמונתו, ואם יראה כי הוא חוטא בשגגה, יודיעהו ויזהירהו לבלתי עשות כדבר ההוא, ואציגה בזה דבר אחד למשול כולם אם יחפוץ איש יהודי לקנות בשגגה חלב גמל תחת חמאה אשר בנקל ישגה בם הרואה באשר כי דמות אחת לשניהם, אז יקרא הישמעאלי בישר לבב: "חרם! חרם! " ופתרונו “אסור” הוא לך! –

ירושלים נקראת גם בפי הישמעאלים והערביאים בשם “עיר הקודש”, כי קדושה היא בעיני כל העמים. השפה המדוברת בארץ הקדושה היא שפת ערבית גם ספרדית. בארץ הזאת ימצאו עד היום צאצאי המשפחות הנכבדות והמהללות בפי כל עמנו, כמו משפחת קארו, לוריא, אלשיך, וויטאל, אזולאי, מזרחי, ועוד רבות כאלה. מספר יושבי ירושלים הם בערך חמשים אלף, ומהם שלשים אלף יהודים, ומכל אפסי תבל ינהרו אליה עמים רבים ושונים מדי שנה בשנה, אשכנזים, אנגלים, צרפתים, הולנדים, איטלקים, ספרדים, אונגרים, פולנים, רוסיים, תוגרמים, אמריקנים אפריקאנים. (מארץ מצרים, פעץ, טוניס, אלגיר, מארוקא), פרסים, בבלים, ערביאים, ועוד עמים רבים מכל קצוי ארץ ותבל. בתי מלאכה וחרשת המעשה לא רבים הם בארץ הקדושה. סחרה היותר גדול הוא עם ארץ אנגליה גם עם טריעסט, ליווארנא ווענעדיג, ומארזיילע. הסחורות היוצאות חוץ לארץ הם צמר גפן, משי, זיתים ושמן שומשמין, צמר גפן יובל לארצות אחרות מגליל שכם, אך זיתים ושמן שומשומין יובל מכל ערי ארץ ישראל לחוץ לארץ. כל המקומות אשר סביבות ירושלים, שוממים הם ואבלים. אך הלבנון, דמשק ארם צובא ויתר מדינות ארץ ארם, הם נחמדות למראה ושדמותיהן יעשו אכל למכביר גם כל עצי חמד יתנו פרים בעתם, בארץ ארם ובכל ממלכות הטירקייא לא יחצבו מההרים כסף וזהב ושאר מיני מתכות הספונים בחיקם למכביר. המטבעות העוברות לסוחר בארץ יהודה ובארץ ארם, הלא הן: א) פארא, מטבע קטנה 40 במטבע אחרת הנקראת פיאסטער. ב) פיאסטער, 47 מטבעה כזאת הן דוקאט אחד. ג) טורוס שפאניע או רעאליש, והיא 22 פיאסטער, ד) גם ימצאו שם שקלי באייערען, (באייערישע טהאלער) הנקראים גם כן בשם רעאליש, ומכרם רק 21 פיאסטער. ה) דופלון והיא המטבע היותר יקרה ועשויה מזהב ספרד, מכרה 15 רעאליש. גם מטבעות קטנות מאלה עוברות שם לסוחר, כמו חצי פיאסטער, רביעית, שמינית, וכו'.

מוצא שפתי שמרתי ושלחתי אליך לפני חדשים אחדים דרך מצרים ואטליה את החפצים היקרים אשר השיגה ידי ואשר מפאת חמרם אין בהם יקר וסגולה אך יקרים הם מפז רב בגלל הזכרונות הקדושות השלובות בהם, ואלה הם: א) מיני אדמות שונות אשר חצבתים מן ההר אשר על פני ירושלים קדמה, הוא הר הזיתים הנקרא גם בשם הר המשחה. ב) מיני אבנים שונים: המין האחד מאבני כותל המערבי שארית הפליטה הקדושה הנשארת ממקדש ה'. המין השני מאבני קבר זכריה הנביא. המין השלישי ממצבת יד אבשלום. (ע' ש“ב, י”ח, י"ח) אשר בקרבתה יעמוד עוד בנין עתיק הנקרא בשם “בית החפשית” אשר שם סוגר המלך עוזיהו (דהי“ב, כ”ו, כ"א). על אודות יד אבשלום וקבר זכריה ובית החפשית אכתוב לך בפעם אחרת, גם אשלח לך את צלם דמות תבניתם כאשר צירתי על הגליון. המין הרביעי מקבר שמעון הצדיק הרחוק מירושלים מהלך חצי שעה בדרך שכם. ג) שלשה שריגים מהירק אשר יעשה ממנו שמן שומשמין ואשר לא נודעו עוד בארץ אשכנז, גם שלחתי לך צנצנת שמן ההוא, פתים רבים בורית (זייפע) מהבורית הנעשות מהשמן ההוא בתמונות שונות. והבורית כשרה היא, ובירושלים גם בערים אחרות מטהרים אחינו ב“י את הקדרות וכל כלי בשול. ד) מעט מלח מנפת סדום הנקרא בשם מלח סדומית. ה) שני קנים (ראהרע) אשר כל יושבי ארץ ישראל יכתבו בהם כאשר כותבים בח”ל בעט סופר, יען כי אין לנו נוצות ועטים. הצמח ההוא לא נודע בארץ איירופא, ועל פי רוב מרכב הוא מעשרים וחמש פרקים (גלידער), וגבהו יותר מגבה שלשת אנשים, והם נמצאים פה יערים יערים גדולים. ו) צבים יפים ונחמדים למראה. ז) שתי צלוחיות העשויות בעיר חברון בתמונות יקרות מאד, גם טבעות מזכוכית לבנה. ח) מטפחות צמר גפן חטובות אטון שכם. ט) כלי מלח מעשה ידי אמנים בעיר ירושלים ועשוים ממין אבן לבנה.

לפני ימים אחדים חפרו יושבי ירושלים בחצר בית תפלת האשכנזים וימצאו בבור עמוק לרגלי יסוד החומה פכים קטנים רבים אשר ארכם אצבע. חכמים רבים וחוקרי קדמניות החליטו כי בפכים ההם היה אפר הפרה (האדומה), ואשר יתן ידים להחלטתם הוא כי התאמת אצלם אשר יסוד הבנין ההוא מימי קדומים הוא מימי בית שני –. כל היהודים היושבים בירושלים ישמרו את יום השבת לקדשו, וגם דלת העם נזהרים מאד בקדושת היום הקדוש הזה, איש מהם לא יצא מחומת העיר וחוצה לשוח לרוח היום, אך כל אחד ואחד יושב בביתו והוגה בתורה כפי אשר תשיג ידו, וגם נקל להם להזהר מבעד אש בבתיהם ביום השבת, יען כי בכל ארץ ישראל אין תנור וכירים. והם יכינו להם את אכל נפשם מערב שבת כפי אשר הורו חז"ל. בבתי הדרוזים היושבים בהר הלבנון לא ימצא רפש ודמן, כי הנקיון אהוב מאד בעיניהם, ועניהם ולבם להיות בתיהם נקיים וטהורים, גם הם אוהבים את היהודים היושבים בתוכם. לא כן הישמעאלים הערביאים, כי הם שונאים מאד את היהודים האומללים, יחפשו עולות וישימו עליהם עלילות דברים, ולהראותך מה עזה שנאתם ליהודים ואיך הם מתגוללים ומתנפלים עליהם, אערכה לעיניך ספורים אחדים: בעיר צפת נועצו הישמעאלים להשליך נבלת אדם בתוך הבור אשר בחצר איש יהודי ולהעיד בו כי הוא רצח את האיש ההוא, אך בטרם בצעו את מזמתם נתפשו בכף ונגלתה מחשבתם ויובאו לבית המשפט ויענשו כדי רשעתם –. בעיר בארות (ביירוט) בא איש עובד אדמה מבני הישמעאלים לבית איש יהודי למכור לו עצים, ובבואו הביתה צעק צעקה גדולה ומרה לאמר: “הצילו! הצילו”! להודיע לאחיו הנמצאים בחוץ כי היהודי יחפוץ להרוג אותו, ואז התפרצו הזרים ההם הביתה ויכו את היהודי הכה ופצוע ויסחבוהו לבית המשפט ושם ענה בכלי מענים אך הוא נשבע שבועי שבועות כי חף הוא מפשע, והשופט היה חכם לבב ויכיר וידע כי צדקו דברי היהודי וירף ממנו ויצו להכות גם את הישמעאלי מכות אנושות ולענותו בכלי מענים, ואז נתן הבליעל תודה כי שקר ענה ביהודי, גם הגיד את שמות האנשים אשר הבטיחו לתת לו כסף אם יעשה ליהודי כדבר הזה –. אל רחום ירחם נא על עניי עם עני ודל, עם בני ישראל! יחוס על שארית יעקב הנשארה עוד בארץ הקדושה ובכל ארצות קדם ויפלטם מיד שונאיהם ומבקשי נפשם, יוציא כאור צדקתם וישרם כצהרים, יפרה ישע ויצמח ישועה בארץ הקדושה אשר ממנה יצאה תורה ודבר ה' לכל אפסי ארץ. עורי עורי לבשי עוזך ירושלים כסא ה‘! עדי נזר קדשך, ציון נאות אלהי קדם! התנערי מעפר בת יעקב השדודה! התפתחי מוסרי צוארך, עניה סערה לא נוחמה! כי כה אמר ה’: חנם נמכרת ולא בכסף תגאלי!.

יוסף שווארץ מירושלים.

זכרון לראשונים

א.

הרב הצדיק ר' שלמה מטולוטשין מתלמידי הגר“א זצ”ל

מנוחתו כבוד בעיר האבות חברון

אבי־זקנו של ר' יואל משה סלומון בעל “יהודה וירושלם”

מקדש להרב ר' מרדכי דוב קרמר נ“י נין ונכד להגרא זצ”ל

הגאון הצדיק ר' שלמה מטולוטשין נחשב לאחד מבחירי תלמידיו של הג“רא מוילנא זצ”ל. את זמן עליתו לארץ ישראל אי אפשר לסמן בדיוק: כי בעוד היותו בחוץ לארץ היה נמנה לסוג אותם הצדיקים והגאונים הנסתרים שבלו כל ימיהם בתעניות ובסגופים, ובלכתו תמיד נע ונד וגולה ממקום למקום היה נזהר מבלי לגלות את שמו ומבלי להבליט את ערכו וחשיבותו. ורק לימים לעתים רחוקות היה חוזר אל עירו זולוטשין עושה בה ימים אחדים ומיד היה שב אל גלותו ומסתוריו. –

אך זאת ידועה לנו: כי תלמיד אחד ספר להגר“א ז”ל שנודע לו כי הרב ר' שמעון מטולוטשין כבר נמצא בארץ הקדושה באיזה אפן ואורח פלאי היות שכל הדרכים מרוסיא המובילות לארץ הקדושה היו אז בחזקת סכנה. על זה השיב לו הגר“א ז”ל: “אל תתמה על ר' שלמה ראוי וכדאי הוא ר' שלמה שיבקע הים הגדול למען יעבור בתוכו בחרבה” מכל האמור למעלה יודעים אנו שעוד בשנת תקנ“ז כבר נמצא הגאון ר' שלמה מטולטשין בארצנו הקדושה היות כי שנת פטירתו של הגר”א ז“ל היתה ביום י”ט תשרי תקנ"ח.

האגדה מספרת עליו: כי גם בהיותו בארצנו הקדושה היה תמיד נחבא אל הכלים ומתבודד בבתי הכנסיות שבירושלים וביחוד בביהמ“ד של הגאון ר' חיים עטר ז”ל וכמו כן היה מתנודד בשאר בתי הכנסיות של צפת טבריה וחברון. הוא היה מחונן בכשרון זכרון נפלא ביותר, וכל אשר ראו עיניו אפילו פעם אחת לא מש מזכרונו. כל התורה היתה שגורה בפיו ושפתותיו היו תמיד מרחשות בדברי אוריתא.

הספרדים בזמנו חשבוהו תמיד לאיש מסכן ונודד השייך לעדות האשכנזים ההולך תמיד רגלי מכפר לכפר ומעיר לעיר, ורק זה היה לפלא בעיניהם שמעולם לא פשט האיש הזה את ידו לקבל שום נדבה מהפרנסים שלהם.

עוד עובדא אפינית מספרת האגדה: פעם אחת ביום חמישי בשבת, מסר אחד מחכמי ירושלים ופרנסיה מג’ידי אחד לידו של השמש לפרטו בשוק למעות קטנות ולחלקם לעניים בכדי שיהא ספק בידם להכין להם צרכי שבת. והנה בא השמש אל אחד מבתי הכנסיות של הספרדים ופתח את ארנקו להוציא ממנו את המג’ידי, ולתמהונו הגדול לא מצא אותה ויחפש ומשמש בכל כיסי בגדיו והמג’ידי איננה.

אז הודיע השמש לקהל הנאספים העניים שעמדו מסביב לו את אסונו הגדול והכריז בחרם דאוריתא שכל מי שיש לו איזו ידיעה שהיא על דבר מציאות המג’ידי אצל מי שהוא אזי עליו להודיעו מיד בכדי שיוכל לחלקנה בין העניים ולא יהיו נאלצים לרעב ביום השבת קודש. והנה קם אחד מן הנאספים ואמר אל השמש: חושדני באיש המסכן האשכנזי הנמצא תמיד שמה אצל מקום הגניזה: כי במשך כל היום הזה לא מש מבית הכנסת, ובטח הוא מצא את המג’ידי ושם בילקוטו. השמש נגש אליו ופקד עליו שוב בחרם דאוריתא להשיב לו את המג’ידי שנאבדה מאתו. הר“ש ז”ל השיב כמובן ואמר לו בתמימות: “המג’ידי אינה אצלי כי לא ראיתיה ולא מצאתיה”. ויצו השמש את הנאספים לחפש היטיב בילקוטו ובבגדיו ויחפשו ויעשו כן וימצאו אצלו מג’ידי כסף. אז הריעו הנאספים בשמחה “הנה נמצאה האבדה אצל המסכן הגנב הזה”!

לקח השמש את המג’ידי והחליפו מיד לפרוטות ויחלקן בין העניים ואל האיש הגנב המסכן הזה פנה השמש ופקד עליו במפגיע שיעזב מיד את המקום ומעתה בל תדרך עוד כף רגלו על סף בתי הכנסיות. הר“ש ז”ל כמובן צית לפקודתו וישם את ילקוטו על שכמו ויקח את מקלו בידו ויצא את בית הכנסת ואת העיר ירושלים וישם לדרך נדודים פניו.

והנה למחרת בערב שבת בא השמש בבקר השכם אל בית הכנסת לסדר את המנורות. ויהי בפתחו שמה ארון אחד מצא בו לתמהונו הגדול את המג’ידי שנאבדה מאתו. ויתעצב השמש אל לבו על אשר העליב את האיש המסכן האשכנזי ועל זה שגזל ממנו את שארית כספו. ויבוא השמש אל הרב החכם באשי ויספר לו את אשר קרהו. החכם באשי השיב אותו לאמר: " אין זה כי אם הצדיק ר' שלמה מטולוטשין", נשלחו שליחים בכל המקומות בכפרים ובעירות שמסביב לירושלים לחפשהו ולא מצאוהו.

עוד מספרים: ביום האחרון לפני פטירתו בירושלים נכנס לביתו איש אחד לבקרהו. ר' שלמה התודע אל האיש בתור הר“ש מוטלוטשין ויאמר אל האיש: דע לך כי הנני הולך כעת חברונה, והיום אמות שמה. פתח ר' שלמה לפניו את ילקוט הוציא ממנו דינר זהב אחד ואמר אל האיש: את הדינר הזה תשתדל לשלחו ע”י איש נאמן אל בני הרב טוביה הנמצא ברוסיא בעיר פלונית בתור ירושה דאוריתא. וישאלהו האיש: ומה נמצא עוד בילקוטך זה? ויען אותו ר' שלמה: הלא הנך רואה הטלית והתפילין והתכריכין.. ויפטר האיש מאתו. ר' שמעון טען את ילקוטו על שכמו שם מקלו בידו והלך חברונה. ועוד באותו היום יצאה נשמתו בטהרה ונקבר שמה.

האיש בעל הפקדון קים את צו המנוח הזה וישלח את הדינר ע"י ציר נאמן וימסרהו ביד בנו ר' טוביה.

אז החליט ר' טוביה וגמר אומר לעלות אל הארץ הקדושה וכן עשה. והוא הוא הידוע בשם: ר' טוביה מחותנו של הרב זלמן צורף ז"ל, ובספר יהודית מונטיפיורי נזכר שמו לברכה.

גם על אודות ר' טוביה מספרת האגדה: בעלותו לארץ הקדושה נמצא עמו עוד אחד מחכמי האשכנזים מהעולים הראשונים, על אחת הספינות הקטנות שהיתה שטה על פני הים התיכון. והנה גדוד יונים שודדי הים התנפלו על הספינה ההיא, רצחו ושחטו את רב החובל ועוד אנשים שהתנגדו להם בזזו את כל הנמצא שמה ולקחו בשבי את האנשים והטף ובתוכם גם את ר' טוביה וחברו עמו. כאשר עגנה ספינתם באחד מנמלי טורקיה הכריזו השודדים במלים כי המה מעמידים את כל הגברים הנמצאים אצלם לממכר עבדים. ויבואו הרבה קונים ותגרים ויקנו לעבדים את כל הנפשות שהיו בשבי. וביחוד את הנשים והטף. בקרב הקונים נמכר איש זקן אחד ונשוא פנים בראותו את שני האנשים הללו ר' טוביה וחברו לא שעה אל קנין הנשים והילדים כי אם אל שני הזקנים האלה. עמד על המקח עם השודדים השתוה אתם ופדה את ר' טוביה וחברו והביאם העירה לביתו.

בביתו כבדם אותו האיש מאד, שם לפניהם לחם ומים ונסה להכנס בשיחה אתם. אולם על כל שאלותיו היתה תשובתם האחת “יהודים אנחנו” – מפני שלא הבינו את לשונו. שלשה ימים ישבו בביתו, הוא מלא את כל מחסורם ובקשותיהם על פי רמיזות, והמה השתאו לדעת מה תהא עמהם.

ביום הרביעי לפנות בקר לקחם האיש והרכיבם על שני חמורים וגם הוא נלוה אליהם בדרכם, וככה רכבו ועברו כמה ערים וכפרים. ביום השלישי בהגיעם לפני איזו עירה במרחק כאלפים אמה, הורידם האיש הפלאי מעל החמורים ורמז להם שילכו ישר אל העיר.

מכל הדברים שדבר אליהם הבינו רק כי שמה בעיר ימצאו יהודים. ר' טוביה וחברו הביעו בדבור וברמיזה את תודתם להאיש הפלאי הזה והוא נפרד מהם לשלום ושב אל עירו.

בבואם העירה הלכו הלוך ושאול: איפוא⁷ יהודים? לאחרונה אחרי עמל רב, הובאו אל קהלה יהודית אחת שבה נמצאו אנשים המדברים עברית. ויספרו לבני הקהלה את כל הקורות אותם ואת מגמתם לעלות אל הארץ הקדושה. מיד נמצאו אנשים זריזים “אנשי מעשה” מבני הקהלה ויצאו אל מחוץ לעיר להפגש עם הפלמוני ואת האיש הזקן שפדה את שני האורחים ויחפשוהו בכל הדרכים ולא מצאוהו וישובו העירה.

ועשירי הקהלה הזאת, ספקו את כל דרכיהם⁸ של ר' טוביה וחברו עדי הביאם לעירה שניה. תושבי העירה ההיא כלכלום גם כן בעין יפה ומסרום אל הקהלה השניה שבעירה הזאת. וכה הלכו מעיר לעיר ממדינה למדינה עד בואם אל סוריה ומשם עלו אל הארץ הקדושה.

הרב ר' טוביה בא לראשונה אל צפת משם עבר ירושלימה וממנה לחברון להשתטח על קבר אביו זצ"ל.

במשך הזמן שעשה בירושלים החליט להביא הנה גם את בני ביתו ולישב ישיבת קבע בארץ ישראל.

(נמסר לדפוס ע“י אחד מנכדיו הר' טוביה סלומון הי”ו.)

בשנת תרל“א הוציא לאור נכדו הרי”מ סלומון ז"ל אחד מספריו “אבן שלמה” חדושים ובאורים, ובהקדמתו הוא אומר:

זה ספר “אבן שלמה” מחידושי הגאון הצדיק המפורסם מוהר“ר שלמה מטאלאטצין ז”ל והוא חד מתלמידי הגר“א ז”ל (אך לא הוא הר“ש מטאלאצין המובא בביאורי הגר”א ז“ל על ש”ע) והוא זכה לעלות לעיר הקדש זה כששים שנה וגודל צדקתו וחסידותו נודע ומפורסם כי איש אלהים קדוש הי' ומנוחתו כבוד בעה“ק חברון ת”ו, והספר הזה הי' מפוזר ומפורד בין כ"י ואנכי המדפיס טרחתי עמלתי ויגעתי לקבצם זעיר שם זעיר שם, וכו' וכו'.

דברי המדפיס יואל משה בהר"מ ז“ל, נכד המחבר ז”ל.

לוחות אבני זכרון

אבני קדש בירושלם: חלק שביעי

נעתקים ויוצאים לאור בחוברות חוברות ע"י פנחס בן צבי גרייבסקי

מכיל: העתקת הכתבות העתיקות והחדשות מכל אבני הזכרון בירושלם וחוצה לה הקבועות בבתי מדרשיה, מוסדיה וחצרות קדשיה; שכונותיה ופרוריה.

נאספו בספר לזכרון החובבים הראשונים, בוני ציון ירושלם

בשכונת “רחובות” לעדת אחינו הבוכרים בירושלם. נוסדה בש' תרנ"א:

– 1025 –

לזכרון עולם לפני ה' בירושלם ת"ו

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת א”א יעקב מוסאיוב שנפטר בירושלם ת“ו ז' איר שנת תרנ”ב בשנת שמונים לחייו תנצב“ה. לקרן קים עבור ת”ת לבני עניים ברחובות בוכארים.

– 1026 –

הבית הזה בניתי בשנת תרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב עבור אשתי מרת אסתר בת ר' חיים תחי' לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים ברחבות בוכארים בירושלם תובב"א.

– 1027 –

החנות הזאת בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעילוי נשמת אחי משה ברוך דוד אהרן תנצב”ה לקרן קיים לבני עניים ברחבות בוכארים בירושלם תובב"א.

– 1028 –

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת מ' אמי שרה בת חנה שנפטרה בבוכארה ביום כפור בשנת תרמ”ט תנצב“ה לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים ברחובות בוכארים בירושלם תובב"א

– 1029 –

הבית הזה בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לקרן קיים עבור ת”ת לבני עניים הי“ו ברחובות הבוכארים בירושלם ת”ו.

– 1030 –

החנות הזאת בניתי בשנת התרס“ח אנכי שלמה מוסאיוב לעלוי נשמת בני יהודה מוסאיוב שנפטר בפאריז שנת לב' לימי חייו כ”ד שבט תרס“ח תנצב”ה לקרן קיים עבור ת“ת לבני עניים ברחובות בוכארים בירושלם תובב”א.

– 1031 –

לזכר עולם יהי צדיק. שנת תרס“ח, זה הבור נבנה מעזבון יעקב אבלו כייר גאון תנצב”ה לפקודת אמו מ' ליסינאני ואחיו מ' יוסף מ' חיים ואחותם מרת רחל אבלו כייר גאון בהשתדלות סי' יוחנן שמחיוף והמים לא ימכר ולא יגאלם לעולם אלא יהי הקדש לעניים דוקא, רחובות בּוכאראלי בירושלם ת"ו.

– 1032 –

בשא' ניסן ע“ר הקדיש החנות הזאת מו' אלישע מלך יצ”ו, בהשתדלות מו' מני בינו יצ“ו בעדו ולעי”נ מר אביו מו' מלך משה נע' ולעי“נ מרת אמו לאה תנצב”ה לתלמוד תורה הכללי של חברת רחובות יכב“צ לא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל בבי”א.

– 1033 –

לזכר עולם כי הבית הזה נבנה מכסף אייכמן בת ביידער תחו[…]⁹ נ“ע בהשתדלות מ”י ברוך תחול יצ"ו לא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל.

– 1034 –

לזכר עולם יהי צדיק הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מ' קלנדר יצ”ו לעי“נ מ”י אביו יאושע אברהם תחול ואחותו זיליכה ובתו חפצי נ“ע תנצב”ה לא ימכר ולא יגאל עבג"צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד.

– 1035 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מ' קלנדר לע”נ מ“י זקנו מ”ו באבאגאן וקלנדר נ“ע וציפרה זקנתו נ”ע ומלכה אמו תנצב“ה לא ימכר ולא יגאל עבג”צ וצדקתם.

– 1036 –

לזכרון עולם יהיו לפני ה' בהר הקודש בירושלם תובב“א והאבן הזאת תהי' לעדה כי הבית המדרש הזה נבנה מכסף נדבת הגביר מ”י אבא קנד בן מ“ו יאודא בן מ”י חלפתא נעומו שלמה ברוך בן מגזום בן מ“ו משה אילייא בא”י בהשתדלות האחים מ“ו מני ישראל יונה בנין בן מ”ו שלמה ברוך נ“ע והקדישו לק”ק בוכארים הי“ו ויה”ר שיזכו לראות בנחמת ציון בבי“א ונגמר בשנת תרע”א לפ"ק.

– 1037 –

לזכרון עולם יהי' לפני ה' בהר הקדש בירושלם והאבן הזאת תהיה לעדה כי הבית המדרש הזה נבנה ע“י מו' נתנאל הי”ו מכסף נדבת הגביר החכם והשלם מו' יעקב גאולה הי“ו בן מו' בנימין נ”ע וזוגתו ה“צ מרת מזל תחי' בת מו' פנחס הכהן נ”ע ועל הטוב יזכר בנו מו' רחמים גאולה הי“ו והקדישו לק”ק עולם עבור הבוכארים הי“ו, יהר' שיזכו לראות בנחמת ציון בבי”א ונגמר בשנת תרע“א לפ”ק.

– 1038 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב זאת הבית (הבית הזה) נבנה מן הקדש של מו' שמואל אבא ביכוף נ“ע בהשתדלות בניו היקרים מו' רחמים יצ”ו ומו' מנשה יצ“ו ומו' אפרים יצ”ו ואמם מרת מרים חמא' וההקדש יהיה בשם התלמוד תורה הכללי של חברת רחובות יכב“צ ולא ימכר ולא יגאל לעולם עד ביאת הגואל ב”ב אמן בשא' לחדש אלול שנת העת“ר לפ”ג.

– 1039 –

לזכר עולם כי בית המדרש הזה נבנה מכסף נדבת האשה הכבודה מרת מלכה אשר יאושוע סייא באר לעי“נ אליאו נתנאל אבא פניר ז”ל והקדישה לק“ק הבוכארים הי”ו ולא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל וצדקתה תעמוד לעד.

– 1040 –

לזכרון עולם הדיוטה העליונה הזאת המכילה ג' בתים ו ט' מטבחים נבנו מכספי האדון הנכבד מר משה מוסאיוב בן להרה“ג שלמה מוסאיוב זלה”ה מיסד חברת רחובות והכנסתו לטובת עניי עדת הבוכארים חרדים, יהי רצון צדקתו תעמוד לעד נגמר הבנין הזה בשנת בן פורת יוסף לפרט קטן, על ידי המשתדל מר שלמה צופיוף.

– 1041 –

לזכרון עולם יהיה לפני ה' בהר הקדש בירושלם תכתב זאת לדור אחרון כי הבית הזה הקדישה הקדש עולמית האשה הכבודה מרת שרה תחי' בת מו“ה יוסף ניסן ז”ל אשת המנוח מוה' משה תילא נע' לת“ת הכללית לעדת הבוכארים שלא ימכר ולא יגאל ולא ימוש כן לעולם עד ביאת הגואל צדק בב' אמן וצדקתה עומדת לעד בשנת התרע”ד לפ"ק.

– 1042 –

הקדש עולם לק“ק בוכארים העיא' הישיבה הזאת נבנה ע”י הגביר כהר' דוד תמה יצ“ו לעלוי נשמת אחיו המנוח באבא באי תמה בן ר' יעקב תמה נע' תנצב”ה ובתנאי מפורש שלא ימכר ולא יגאל עד ביאת הגואל.

– 1043 –

לזכרון עולם לפני ה' הנומר הזה נבנה מנדבת האחים הנכבדים מו' ידידיה מו' יונתן חיים ומו' גבריאל מירזאיוף יצ“ו מהסך מאה וחמשים לירות ארץ ישראליות שנדבו לבנין הקדש זה לעלוי נשמת מר אביהם מו' דוד בן מירזא ז”ל ומרת אמם צפרה בת רבקה נ“ע לטובת עדת הבוכארים בירושלם ולא ימכר ולא יגאל עד עולם, טבת תר”ץ.

– 1044 –

תכתב זאת לדור אחרון לזכר עולם יהיה צדיק כי הבית הזה נבנה ע“י הגביר מו' קלנדר יצ”ו לעי“נ יוסף ן' יאושע ומשה ן' חיים תנצב”ה לא ימכר ולא יגאל עבג"צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד.

– 1045 –

לזכרון עולם זה השני בתים (שני הבתים האלה) נבנו בשנת תרס“ח בהשתדלות מר שלמה צפיוף יצ”ו מכספי הגביר מו' משה בן מו' פנחס צופי ז“ל בחיים חיותו. נפטר בסמרקנד י”ט איר פר“ת תנצב”ה.

– 1046 –

לזכרון עולם יהיה לפני ה' נבנה זה הבית לעי“נ שרה בת מו' משה קלנדר בהשתדלות אחותה מלכה בת מו' משה קלנדר ע”י הגביר המרומם מו' נתנאל ן' מו' משה פיזי באיי לא ימכר ולא יגאל עד בג“צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד ב”ר א' איר תרס"ד.

– 1047 –

בש“א איר תרס”ד לזכר עולם יהיה צדיק כי הבית הזה נבנה ע“י הגביר המרומם מו' נתנאל ן' מו' משה קלנדר פיזי באיי לעי”נ שרה בת משה קלנדר תנצב“ה לא ימכר ולא יגאל עבג”צ וצדקתם תעמוד להם עדי עד. בהשתדלות אחותה מלכה בת משה קלנדר.

– 1048 –

לזכר עולם יהי כי החנות הזאת נבנה בשנת תרנ“ו מנדבת הגביר הנכבד מו' ברוך הי”ו ן' מו' יוסף פאגך גימכתי וההכנסה תהי' עבור ת“ת בוכארי ובתנאי שלא ימכר ולא יגאל לעולם וצדקתו תעמוד לעד ויזכה לראות בנחמת ציון ובבנין ירושת”ו בב"א.

– 1049 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת נבנה בית המדרש הזה מנדבת האחים המבורכים מר יונה יצ“ו ומו' פנחס יצ”ו ומו' רפאל יצ“ו ומו' מאיר יצ”ו ומו' עיזקייא יצ“ו ומ' שמעון צבי יצ”ו שהקדישו לעי“נ אביהם מו' יצחק אברהמוף נ”ע לת“ת חברת רחובות בוכארים יכב”צ ובתנאי שלא ימכר ולא יגאל לעולם עד ביאת גואל האמתי ב"ב אמן.

– 1050 –

לזכר עולם יהי לפני ה' תמיד בהר הקדש בירושלם תו“ב את צדקת המנוחה הגברת שרה בת צפורה נ”ע שנפטרה לב“ע ביום כ”ז לחדש אדר ראשון בשנת העת“ר לפ”ג כי הבית הזאת (הזה) נבנה מצואת עזבון המנוחה הנז' להקדש עולמית לחברת רחובות בוכארים יכב“צ לזכרון שם המנוחה הנז' תנצב”ה ע“י הא' שלמה מוסאיוף הי”ו ובהשתדלות מו"ה אברהם אמינוף ומו' אברהם קאזאק ה' ישמרם

העתקת יתר האבנים עוד תבאנה

בשכונת “מאה שערים”. נוסדה בשנת תרל"ה.

המשך מהחוברות הקודמות

– 1051 –

צדקתו תעמוד לעד

בעזהי“ת שנת תר”ץ.

האבן הזאת תהי לזכרון עולם לזכר איש נדיב ישר ונאמן רוח ה' מר יהושע ברמן בר' טודרוס הלוי עבור נדבתו לתקון בתי הכנסיות תפארת מאה שערים לעי“נ רעיתו העדינה הישרה באדם טובת הלב ורבת החסד מרת שרה בת הר' ארי' ליב הכהן לבית השכל נלב”ע בירושלם עיה“ק ביום ו' אלול התרפ”ט תנצב"ה.

– 1052 –

ב“ה לזכרון עולם יהי על תקון בית התפלה הזה נדבו העסקן הצבורי הר' נחום בר' ברוך הלוי אוירבוך נ”י מפרוזשאני וזוג' מ' יענטע ליפשע בר' ישעי' תחי' סך עשר לא“י ויקרא על שמם בית הלוי ויהי שמם לברכה עד העולם חדש ניסן תר”ץ.

– 1053 –

זכר עולם מאת האחים סלאנט הי“ו לעי”נ אחותם האשה הצעירה מרת גליקא בת הר' צבי הירש סלאנט נ“ע שנלב”ע יום שמחת תורה שנת תר“פ תנצב”ה.

– 1054 –

לזכרון עולם יהי האשה מרת אלטע שרה איטה ב“ר נח גרובשטיין נדבה הסך 40 לא”י לעי“נ בעלה הר' נתן דוד ב”ר ישראל ז“ל כ”ט כסלו שנת תרפ“ה תנצב”ה.

– 1055 –

לזכרון עולם יהי הנדיב הר' אלתר אברהם מאיר נ“י ב”ר יצחק סאפראן מזעמבראווע גבאי של צדקה באמריקא ארבעים שנה בכל מוסדות של תורה וחסד נדב 10 לא“י לעי”נ רעיתו מרת חנה ריזא ב“ר זאב נפטרה ו' תשרי תרפ”ו תנצב"ה.

– 1056 –

ב“ה לזכרון עולם יהיה חלק מהקיר הזה נדבת מר אלתר וזוג' מרת צפורה מורגנשטערין לעי”נ אביו ר' טובי' בה“ר יעקב אלחנן ז”ל שנ' באדר ב' תרע“ג ולעי”נ אמו מ' חיה רבקה ב“ר יחיאל שנ' ט' אדר ב' תרפ”ז ולעי“נ ה' הלל ב”ר יעקב דוד שנ' י“ג טבת תרס”ט ולעי“נ ה' שרה ב”ר שמואל שנ' י“א אדר תרפ”ט תנצב"ה.

– 1057 –

לזכרון עולם כי החלון הזה נדבה האשה מרת שרה שרקה תחי בת הר' מרדכי שמואל הכהן ואמה מרת דינה רבקה ע“ה לעי”נ בעלה הרב מנחם מענדיל ז"ל צדקתה תעמוד לעד.

– 1058 –

ב“ה לזכרון עולם יהי כי החלון הזה נדב הר”ר אלתר שמעון בערינהולץ לעי“נ אחותו הבתולה המנוחה חי' רחל נ”ע בת הרה“ח ר' נחום זצ”ל שנפטרה כ“ח אייר תרע”ח תנצב"ה.

– 1059 –

ב“ה לזכרון עולם יהי' החלון הזה נדבת ה' מרת שאשע פדרובסקי תחי לע”נ בעלה ר' בן ציון ב“ר נח דוב ז”ל שנפטר ביום כ“ד חשון תרע”ו תנצב"ה.

בשכונת “אחוה”בירושלים

המשך מהחוברות הקודמות

– 1060 –

לזכרון עולם מר שמואל מרדכי ב“ר דוד לעמער נ”י וזוג' מרת חיה שיינדיל ב“ר צבי תחי' נדבו סך מאה לירות אר”י לבנין החדר הזה שיהי קדש לתורה ולתפלה בחדש כסלו ש' תרפ"ט וצדקתם עומדת לעד.

– 1061 –

לזכרון עולם הנדיבה מרת רבקה ב“ר צבי ראטבערג תחי' נדבה סכום של חמשים לא”י לבנין הגג והתקרה של ביהמ“ד הזה וצדקתה תעמוד לעד סיון תרפ”ח.

– 1062 –

לזכרון עולם מר זלמן ווייט נדב 35 לא“י לבנות חדר סמוך לביהמ”ד הזה לזכרון אביו המנוח ר' יצחק ב“ר יואל אברהם ווייט ז”ל שנלב“ע ה' אלול תרפ”ד.

בשכונת “כנסת ישראל”

– עיין חוברת ג' מספר שצ“ו–תנ”ד –

– 1063 –

לזכרון עולם הבתים מס' קד–קה פרי עזבונו של הנדיב הגבאי המנוח הר“ר נתן ב”ר יצחק ראנען ז“ל מעיר נויארק שנלב”ע כ“ה תשרי תרפ”ו תנצב"ה ובנו על ידי בנין ישחיו צדקתם תעמוד לעד.

– 1064 –

ב“ה מספר ק”ח הבית הזה נבנה מצדקת הנדיבה מרת חנה מלכה בת ר' משה הירשמאן מעיר סינסינאטי לעי“נ בעלה המנוח ר' משה ב”ר אהרן הלוי ז“ל נלב”ע ט“ו חשון תרע”ה תנצב"ה

בשכונת "רוחמה "

– 1065 –

והלך לפניך צדקך. האבן הזאת תהיה לעדה כי הא' רצ“ו מרדכי בן ישראל זיא’ת הי”ו עזר בבנין ת“ת תשב”ר החלבים בסך […]¹⁰ לירא א“י לא ימכר ולא יגאל לעד וזכות המצוה תגן בעדו ובעד בניו כיר”א.

– 1066 –

לזכר עולם כי האשה רצ“ו מ' רג’נה שרים עזרה בבנין הת”ת החלבים בסך לי“מ לעי”ן בנה הנפטר בקיו“ש עזרא נ”ע י“ז אדר ב' תרפ”ד תנצב"ה.

– 1067 –

בית הכנסת הזה בנוי בשנת תרפ"ח לעלוי נשמת הבחור משה בן זכיה דבאח.

בישיבת “לומזא אשר בפתח תקוה”

– 1068 –

לזכרון נדיבות לבו של מר חיים משה סלאר שנדב מגרש לישיבה העולה בסך מאה ושבעים וששה לי"מ ומגרש לת“ת העולה בסך חמשים לי"מ התחייבו גבאי המוסדות הנז' שתלמידי הישיבה ישמרו את יום היא”צ של מר חיים משה ב“ר בנימין בייניש ז”ל סלאר ושל אשתו חיה אלקא ב“ר שניאור זלמן ז”ל

– 1069 –

ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו.

מקדש ד' כוננו ידיך

בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים אולפא רבתא קדישא.

ה“ה הנדיב המרומם מו”ה יצחק נ“י ב”ר יהודה הכהן גלדנהירש וזוגתו הנדיבה הכבודה בתי' תי' ב“ר אברהם. יהי שמם וזכרם ברוך לדור דורים. יקרא הבית על שמם בית יצחק ויזכו לראות בבנין אפריון בב”א שנת תרפ"ט.

– 1070 –

לזכרון נצח בהיכל ה'

האבן הזאת תהיה לעדה כי הנדיב הנכבד רב פעלים כה“ר שרגא מיכיל ב”ר שמואל הריס נ“י וזוגתו הנדיבה הכבודה מרת עכסה בת הרב ר' אהרן נ”י הרימו סך שבע מאות לי"מ לבנין הישיבה בפתח־תקוה ובזכות המצוה הגדולה הזאת יאריכו ימים ושנים טובים בנעימים עד ביאת גואל צדק בבי"א וצדקתם עומדת לעד.

– 1071 –

בית יעקב לכו ונלכה באור ה'.

חדר התורה הזה קנתה הנדיבה מרת מנוחה תחי' בת הגאון ר' יצחק ז“ל בקנין עולם לזכר נשמת בעלה המנוח ר' יעקב בן השר חיים אהרן ולירו שנפטר בשנת תרפ”ח ביום ט“ז אלול בעד שלש מאות לא”י ללמוד בו שעור קבוע לתלמידי הישיבה הק‘. לזכרון עולם יהי’ לפני ה' בית יעקב.

– 1072 –

מזכרת נצח לעלוי נשמת הא' מרת הנה ב“ר יעקב שלנג נ”י שנדב אביה מאה לירא לעזרת בנין הישיבה הק' נפטרה י“ד כסלו תרפ”ב.

– 1073 –

זכרון עולם לנדבת המנוח בנימין זוסמן סגל הלוי תנצב“ה לישיבת לומזא על ידי אשתו מלכה פתח־תקוה תרפ”ז.

– 1074 –

היכל ישיבת לומזא בנו עפ“י התכנית וההשגחה של האדריכל אוקסלרוד מ' תל־אביב של עמל”פ.

עוד יבוא

בבית המדרש “זכר חיים” אשר בפתח־תקוה

– 1075 –

לזכר עולם שכל הבית הזה נדבו לבית המדרש בשם “זכר חיים” חיים אליעזר ב“ר שבח יוסף ז”ל שטיינברג שנפטר בש“ט י”ז כסלו תרפ“ח ואשתו מרת הענה ב”ר אהרן נפטרה י“א מנחם אב תרפ”ח. המתפללים כאן יזכירם לטובה בחגים וביום היא"צ שלהם.

“בזכרון יעקב”

מעל הברכה של מים אשר בנה הנדיב הידוע בשנת תרנ"א:

– 1076 –

ת"ר ברכת בנימן נ"א

למזכרת הנדיב אשר קם על נדיבות

ויזל מבארו מים

ועל הברכה יזכרו לטוב צירו הנאמן השר אליהו שייד, ופקידו עושה דברו ה"א יעקב בן שמואל.

המשך יבוא אי"ה.

הפירמאן לדפוס גולדברג בירושלם

תרגם מתורכית ע“י העו”ד מר יוסף חי פאניזיל הי"ו.

¹

מקדש לזכרונות ירושלם ועתיקותיה

יִפרד לשלשה ראשים:

א) מגנזי ירושלם.     ב) זכרון לראשונים.     ג) אבני זכרון.

[הרב אויערבך]

מקדש בזכרון קדש לכבוד הרב הגאון המפורסם, מזה בן מזה, בנן של גאונים קדושים, חטר מגזע האיתנים, נצר מגזע תרשישים גאוני עולם מוסדי דור ודור

מוה“ר מנחם נתן אויערבך זצ”ל

שנלב“ע ביום ה' אלול שנת “הרב מנחם אויערבך ז"ל” לפ”ק

תנצב"ה.

הרב הגאון רבי מנחם נתן אויערבך זצ"ל

תולדותיו ופעולותיו בקצרה

אשרי יולדתו: נולד לאביו הרב הגאון המפורסם רבי שלמה אויערבך זצ“ל הראב”ד בעיר לונטשיץ.

עוד בילדותו נכרו בו כשרונות מצוינים, נראו בו סימני “עלוי”, ויהי בעירו ממעולי בחירי התלמידים; הולך ומצטיין בלמודו אצל גדולי מופלגי התורה ולא נמצא עוד מורה בשבילו, והוא אז בן שלש עשרה שנה (תרל"ב), ויאמר אביו לשלחהו אל הקדש, ירושלימה, להוסיף ללמוד תורה על טהרת־הקדש בקדש מפי קדושת אבי־זקנו הגאון הגדול רבן של כל בני הגולה מרן מאיר אויערבך זצ“ל בעל “אמרי בינה” ראש רבני א”י בירושלם, שהאציל עליו מהודו ויגדלהו על מבועי התורה והיראה ובמדותיו התרומית ויבן לו בית בירושלים. אשתו הרבנית – המשכלת, חסידה בכל עניניה מרת צירל יאכט תחי' בת אחי־זקנו הגאון המפורסם רבי יהושע פאלק אויערבך שהיה אבד"ק קליטשבה עזרה על ידו ונשאה עמדו בעול החיים הקשים, שניהם, יקרי־רוח ועדיני לב, סבלו יסורי ארץ־ישראל במדה מרובה בחשאי, בצניעות, ולמרות דחקם ועניותם, חוגגים היו ונותנים גם כן בחשאי, בכבוד.

כל איש מצוק ומר לב פנה אל בית הרב אויערבך ואף פעם לא שב איש ריקם. ויחד עם זה היה ביתו תמיד בית ועד לחכמים, לעסקני הצבור והישוב, ירושת אבות לו גם בזה.

בעל מדות תרומיות היה, מזג רך, איש טוב לב מטבעו, חכם לוקח נפשות בטוב טעמו ונעם לקחו, מחונן היה בכשרונות נעלים דרשן וחזן נעים, בהטיפו את לקחו לפני שומעיו, משך את לבבם באמריו הנעימים, ובעברו לפני התיבה השתפכה נפשו בתפלותיו הרכות והנעימות, והלהיב את הלבבות.

בשנת תרמ“ה נסמך להוראה מגדולי רבני ישראל: הגאון רבי ישראל יהושע טרונק זצ”ל הרב מקוטנא, וחתנו הגאון רבי חיים אלעזר וואקס זצ“ל הרב מקאליש. מעירות גדולות נתבקש לשבת על “כסא רבנות” אבל אהבתו וחבתו לאה”ק לא נתנוהו לעזוב את ירושלים עיר הקדש משאת רוחו ונפשו, והוא ישב באהל של תורה ועבודה, ורק בשנת המלחמה העולמית נעתר לקבל עליו משרת רב ומו“צ במזכרת משה והסביבה. בשנת תרנ”ג פרסם את ספרו הראשון “זכות וענף אבות” בהסכמת ראשי גאוני גדולי ירושלם רבי שמואל סלאנט ורבי יעקב שאול אלישר זצ"ל.

ביום י“ב אלול תרפ”ב הוחג בהסכמת ובהשתתפות ראשי הרבנים וגדוליו הנכבדים שבירושלים וערי אה"ק, חג יובלו במלאות חמשים שנה לבואו ירושלימה, כי כל הזמן הזה היה כעין שלשלת של פעולות גדולות מצד המסתעפות לכמה ענינים חשובים ביסוד “שכונות חדשות בירושלם”, יסוד “ישיבות” וחבור ספרים יקרי־ערך לתורה ולתעודה.

בחגיגה זו הוסכם ליסד ועד בשם קרן־התורה שישתדל להוציא לאור כל חדושי־התורה אשר אתו בכתובים. והועד הזה היה גם נאה מקיים. ובשנת תרפ“ד הביא לנו מנחת בכורים: ספר “אורח נאמן”, חלק ראשון ושני על שו”ע אורח חיים, בהערות יקרות מאת בנו הרב הגאון מוה“ר יצחק אויערבך שליט”א. כוכב מזהיר על שמי הרבנות בישראל.

כל שאיפתו בחיים היתה להוציא לאור את ספריו היקרים אשר השקיע בהם את כחו ומוחו, החלק הרביעי מספרו “אורח נאמן” נשאר עמוד באמצע ההדפסה מחסרון האמצעים לגמרו, ועוד נשארו בכתובים יותר מעשרים כרכים. החפץ לזכות במצוה זו להשתתף בהדפסתם יפנה אל בנו, ברא כרעא דאבוה: והיה שמו לברכה בארץ. Rabbi Jsak Auerboch Jerusalem

כבר הודענו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת י“ה כי בשנת ה”כתר" הכתרה ירושלם בכתרו של רבי מאיר שהיה מאור עינים ליושבי ירושלים.

וזה היה זקנו הגאון החובב והמנהיג הגדול המאיר לארץ ולדרים

רבי מאיר אויערבאך זצ"ל

רב ואב“ד של עדת האשכנזים בירושלם, תר”ח–תרל"ח

גאוני גדולי ירושלם בעת ההיא בידעם את גדלו ותכונת נפשו שמחו לקראתו, ויחד עם ראשי העדה ונכבדיה מנוהו לשרת בקדש בתור רב וראש לעדת האשכנזים בירושלם.

הגאון הגדול, החכם והפקח המצוין רבי שמואל סלאנט זצ“ל (שהיה לפני בואו וגם אחרי פטירתו מנהיגה של העדה האשכנזית) מסר לו גם משרתו “משרת הראב”ד” ויהיו שניהם כאחד קברניטי העדה ומנהיגי ירושלם באהבה ואחוה שלום ואמת. –

ח“י שנה נשא במשא הקדש וכל קדשי ירושלם: תורה עבודה וגמ”ח; הרמת קרן הישוב העירוני והחקלאי.

הוא היה רב, דבר ומנהיג בחסד עליון. בימיו קבלה ירושלם פנים של צורה וכבוד: בימיו התקיימה ירושלם במעמד מסודר ויפה, כלפי פנים וכלפי חוץ; בימיו בא שלום ואחדות לא רק בין האשכנזים עצמם ב“ועד כללי” אחד, כי אם גם בין האשכנזים והספרדים וכל ה“סכסוכים” המרים והקשים שנמשכו עשרות שנים באו לידי גמר ופשר טוב, – ושם הרב מקאליש נשאר נערץ ונקדש בשתי העדות עד היום הזה.

בנין הארץ וישוב החקלאי היה משאת רוחו ונפשו; עבודת האדמה וגאולת הארץ – שאיפתו בארצות החיים. ויחזק, ויתמוך בידי אלה שעבדו בזה ויאמץ את רוחם ויברכם: “האל הטוב יגמור בעדכם לטובה… ותהיו לנס ולעינים לכל אחב”י אשר לאל ידם לעשות חיל בעבודת אדמת הקדש וגאולה תתנו לארץ, ואתערותא דלתתא יתעורר לעומתכם הבטחת הקב"ה: “והארץ אזכור” (אחד ממכתביו לח' ישוב ארה“ק בשנת תרל”ז)

הוא היה רב הפעלים ורב החסד מיוחד במינו, משתתף בכל דבר טוב ומועיל; דאג לכלל ולפרט, ידע בצערם של ת"ח, של עניים צנועים אלמנות ויתומים, כושלים ונמוגי לב, ויהי להם כאב רחמן, כמלאך מושיע לא רק בדברים כי אם בנדבת כספו, נוסף על יקרת רוחו ועדינת נפשו היה עשיר, תורה וגדולה במקום אחד; לא נהנה מכסף רבנותו ויהנו עניים בני תורה ומלאכה, אלמנות ויתומים. בעזר חולים והכנסת כלה היתה תמיד נדבתו הראשונה

גאון הכביר הזה, ענק הרוח, היה יפה ונהדר גם בחצניותו: גבה קומה, בעל הדרת פנים, עינים יפות ומאירות, קולו כקול ארי, וינועו אמות הסיפים בעמדו על הבמה בכל הדר גאוניותו ויפיו, תואר פני מלך, מלכי רבנן.

הממשלה המקומית, הקונסולים השונים ביחוד הקונסול הרוסי, כבדוהו והוקירוהו. נערץ ונקדש היה גם בחצרות מלכים. קיסר רוסיה שלח לו פעם “מכתב תודה” בעצם כתב ידו – בצרוף אלף רו"ב – בעד התפילה שנערכה על ידו במנין מיוחד לשלום בנו “יורש העצר”. באותה שעה שהגיעה הטלגרמה מירושלם מן הרב, “בבטחון גמור” שיוטב לו וישוב לבריאותו, שב ויחי.

המכתב של הקיסר עם אלף הרו“ב בעד עניי ירושלם הובאו להרב בביתו ע”י הקונסול הרוסי, ויכרע ברך לפני הוד רוממות קדושתו במסרו לו את המכתב של הקיסר, כתוב כולו בעצם כתב ידו. בכל כך הבעת תודה והכנעה רבה. זה כבר סופר בארוכה באחד הפרקים מספרנו “מגנזי ירושלם”. –

מכתב אל המו"ל

מאת מורינו ורבנו, גאון עוזנו ותפארתנו, עטרת תפארת ישראל בארץ ישראל, הרב הגאון הגדול וכו' כקש“ת מוה”ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט“א ראש רבני ארץ ישראל בעיה”ק ירושלם ת"ו.

ב“ה. מוצאי יוה”כ תרצ"א.

                לכב' ידידי הרה"ח, רב פעלים, מחיה זכרונות

                קדומים לשם חבת ירושלם ואהבת ציון

                מו“ה פנחס גרייבסקי שליט”א

שלו' וחזוק ידים לעבודתך הקדושה והנאמנה.

הודעתני בטובך כי הסכמת להקדיש אחת ממחברותיך הנכבדות, לזכרונות ירושלים. לשמו של כבוד ידידינו המנוח הרב הגאון הגדול גזע ישישים, גאוני עולם, מו“ה מנחם נתן אויערבוך ז”ל, שנלקח מאתנו לדאבון לב כל אוהביו ומוקיריו באחרית שנה העברה. הנני מצדי בזה להביע לך את תודתי העמוקה על הרעיון הטוב והיקר הזה, לתת זכרון בזכרונות ירושלים להרב הגאון הנ“ל אשר עבד בשקידה רבה את עבודת התורה ועבודת הישוב שנים רבות בעיר קדשינו, ולכתבי קודש הרבים שהניח אחריו ברכה אשר רק חלקים מהם כבר יצאו לאור בחייו עם ההגהות היקרות של בן חכם, בנו הרב הגאון ר' יצחק אויערבוך שליט”א הם הם עדים נאמנים על שקידתו הגדולה של הרב הגאון המחבר ז“ל, במקצועות התורה השונים. ושהמשיך בהם את עבודת הקודש של אבותיו גאוני הדורות ז”ל, הגאון האמיתי דקאליש בעל אמרי בינה ז“ל ואבותיו הגאונים האדירים ז”ל זי“ע ועכ”י, וביחוד מקושרים הם חייו של הגאון מקליש זקנו של הרב הגאון מוהרמנ“א הנ”ל ז“ל, עם בנין ירושלים וזכרונותיה. בדור שלפנינו, ומעשי אבות, אשר החזיק אחריו הבן הרב הגאון הנ”ל, הם ראויים להיות מוצגים לתפארת גם הם בזכרונות ירושלים. ולעודד ולחזק בזה גם את מעשה הנצר משרשי הקודש הנ“ל, הרב הגרי”צ אויערבוך הנ“ל שליט”א, המתעסק בקדשים של כתבי יד קודש של אביו הרב הגאון הגרמ“נ אוירבוך ז”ל הנ"ל

ויהי ד' עמך מזכיר נשכחותינו, ועבודתך הקדושה תתעטר בעטרת גדולה ותפארת נצח.

כנפשך היקרה, ונפש מוקיר פעלך ומחזק ידיך בקודש המברכך באהבה

אברהם יצחק הכהן קוק

תמונת הרב הגאון הצדיק המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ“ל אבד”ק יפו והמושבות

נולד בביאליסטאק י“ג חשון תרי”ג. בכשרונותיו ובשקידתו הרבה בתורה, בקבלה וגם במדעים, סגל לו בקיאות גדולה מאד בש“ס ופוסקים ובמדעים, ובחכמת הקבלה הי' אדון מושל בכל מכמניה ורזיה ויהי' גם דרשן מפואר וסופר בעברית ויכתוב ספרים רבים בנגלה ובנסתר. בשנת תרמ”ג נדפס בווילנא ספר קרני אור להגאון החסיד בעל יסוד שורש ועבודה ז“ל עם הגהותיו ובאוריו. בשנת תרמ”ה עלה ירושלימה מסבת מחלה אשר דבקה בו ובירושלם קנה לו שם גדול. בשנת תרמ“ז בחרוהו גאוני ירושלם והשכבה”ג מהרי“ל דיסקין זצ”ל בראשם לרב ואבד“ק ביפו ובהמושבות. בשקידתו הגדולה לטובת הישוב אזן ותקן בהסכמת הגאון הנז' את היתר העבודה בשביעית בהמושבות ע”י גברים ועפ“י מכירה. בשנת תרנ”ג הוציא לאור סדור הגר“א עם באוריו ובשנת תרנ”ה חלקו השני. בשמשו בכתר תורה הי' צנוע וענו שונא בצע בתכלית ולא פסק פומא מגירסא. ותהי' ידו עם נכבדי יפו לבנות את היכל התורה “שערי תורה” שהוא עמוד התורה ויסוד היהדות ביפו ובהמושבות ויעמול בכל יכולתו לטובתו ולהפרחתו. ולא זז ידו ממנו עד אשר השיב רוחו לאל הרוחות ביום י“ד סיון תרס”ב בירושלם וכבוד גדול עשו לו במותו. תנצב"ה.

א. מגנזי ירושלים

אמר פנחס בן צבי גראייבסקי: הפרק החשוב הזה, גולת הכותרת של החוברת הזאת, נמסר לנו מאת החוקר הירושלמי הד“ר אליעזר ריבלין הי”ו ותודתנו נתונה לו גם על עצם המכתב וגם על הערותיו היקרות. –

מכתב מירושלם [מרבי אריה נאמן?]

המכתב הבא להלן שחסר בסופו ולא נזכר בו שם מחברו, מגולל לפנינו בדברים קצרים את הרפתקאותיו של הישוב הישן בירושלם מיסודם של ה“פרושים” בני ליטא תלמידי הגר"א מווילנא. ויש במכתב זה פרטים ומספרים מענינים שלא נודעו לנו משום מקום אחר.

מחבר המכתב היה – כמוכח מתוכו – אחד מן העולים הראשונים מווילנא שעלה עם עלית הפרושים בצפת ובירושלם. בשנת תקצ“ח כבר היה איש באמצע שנותיו – כי אז נפטר חתנו במגפה –. זמן כתיבת המכתב יש לקבוע לשנת תר”ך–תר“ל ומחברו היה אז זקן בא בימים. הוא היה מן המנהיגים הפעילים בישוב, אחרי רעש צפת בשנת תקצ”ז נבחר ונשלח מירושלם לעמוד בין החיים והמתים. והיה לעזר בידי המנהיג הגדול הרב משה ריבלין המגיד משקלאוו.

יש לשער שכותב המכתב הוא הרב ר' ארי' מרקוס נאמן ז“ל, שבא בילדותו עם העשרה הראשונים מהעולים הפרושים, ומבחרותו היה נאמן הכולל בירושלם. נפטר ה' אדר תרל”ז. ותולדתו בארוכה כתובה ב“תולדות חכמי ירושלם” ח"ג צד 263–264, ועיין שם במפתח שבסוף הספר.

השואה כללית לדברי המכתב הזה ימצאו המעיינים בתולדות חכמי ירושלם ח“ג פרק רביעי ב”ספור התחלת ישוב האשכנזים הנקראים פרושים".

"על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלם.

“מראש עפרות תבל מהררי ציון, תל שכל פיות פונים בו. ומירושלם העלובה, שלום באה”ר עזיזא. לשלומי אמוני ישראל ראשי גליות אריאל, לא יסור שבט מיאודה אלו ראשי גליות נשיאי ישראל העומדים בפרץ בכל דור, אוהבי ציון המחזיקים ישוב ירושלם הן המה הרוזנים והאמרכלים גדולי המעשה הרבנים הגאונים הצדיקים המפורסמים בגולה, יהי ביתם כבית פרץ, עד אשר ישים ה' את ירושלם תהלה בארץ, ב"א.

“הדור אתם ראו, נדיבי עם אלוקי אברהם. התבוננו בינה, חזו מפעלות אלקים אשר כוננו ידיו בהר קדשו בדור הזה, הר קנתה ימינו, אשרי עין רואה עדה יקרה כזה בעיר ה' אשר מכמה דורות לא היה כזה. ה' ירבה ימיהם על האדמה בתו”ע באנה“ר. וכמה אלפים נפשות נשקעו בבנין זה מתקס"ב שהתחיל הישוב בכוללנו בגליל העליון ומתקע"ו שהתחיל הישוב דכוללנו פעה"ק. מהמגיפה גדולה ב' שנים רצופים בתקע"ג ותקע"ד שהי' בצפת ת”ו ר“ל. כוללינו הי' תמן כל גדולי מדינתנו הצדיקים ותלמידי הגאון החסיד זצוק”ל² ועטרה בראשם הרב הג' ר' חיים מפקראי³ מעיר מולדתי ווילנא הבירא יע“א היה החותם הראשון, והי' העדה אז כמנין אשר"י ועלו השמימה ולא נשאר מהגדולים רק החסיד המקובל מוהר”ם מענדיל⁴ תלמיד הגאון הי' בנסתר זצוק“ל והרב הגאון מוהר”י⁵ זצוק“ל בעל תקלין חדתין ואיזה יחידים, ומאז ועד שנת ת”ר עבר על העדה ארבע מגפות ר“ל ושלשה פעמים חולירע, ובתקצ"ד הי' השלל בצפת שלושים יום עזבו את העיר וברחו לנפשם ובד"ך טבת בימי השובבים בהסתרת פניו שית' ש”ח⁶ ברגע שני אלפים נפשות והגליל נחרב, ונבחרתי עם הנאמן דצפת⁷ לעמוד בין החיים והמתים שיבואו לקבורה ויתר הפליטה הבאתי לצפת על חג המצות, ואחר חג השבועות עברו על העדה החילירע עד שהי' חמשים מתים בכל יום ובשנת תקצ"ח וצ"ט הי' מגיפה מה שנשארו מהרעש ר“ל עלו השמימה וחרד לבבינו מהתלאות דעדו עלינו. ועולם חשך בעדינו מחובות צפת שהיו חייבים סך 7000⁸, ומחובות ירושלם מגירי דצפת⁹ סך 4000. והלואה לקחנו מהגביר אמזעליג 3000¹⁰ (ס”ה היינו חייבים י“ד אלפים בהכשר¹¹ כי בעת הזעם אין כסף נחשב להצלת נפשות יקרות שמסרו נפשם על קדושת ה' והארץ והעדה הם גרים ואינם יודעים לשון העיר וביד הממונים הם, אם יחי' יחי' כי כלם עניים, כגון אנו לווים ואוכלים, כל ימינו עובר בהלואות בארץ בהכשר י"ב וי"ג למאה על הלואת צעטלין¹² בח”י הרבנים הממונים תיכף אחר ביאת השילוח. וחוץ מה שהיחיד לוקח כל השנה בהקפה מן החנויות שמן להדליק ולמאכל וש“ד¹³ עולה יותר מט"ו למאה לשנה, ובעת צרה על הממונים מוטלים להשיג הלואות מב”ב ושב“ב¹⁴ להציל נפשות, ומרוב החובות המדאיבות באו בנים למשבר להכחד מן הארץ ת”ו כמו שהי' בימי רי“ח¹⁵ זצוק”ל, וכדו כלה שעירא מן כדא כו‘¹⁶ זה הי’ חפצו לשלם חובות צפת. וזה חובות ירוש‘, והעניים צועקים ולחם שאלו כהוגן, והודענו צערינו להרוזנים בק“ק ווילנא יע”א ושלחו עם השילוח הכהן הגדול הרב המפו’ מהר“מ מקאלערי”ץ¹⁷ ועמד לנו בפרץ מעט זמן ושח“ל¹⁸ ולכל ישראל במגיפה בתקצ"ט הוא וכמה מתלמידיו מישיבתו שקבע וגם חתני הראשון תלמידו בן ט”ז שנה ש“ח בהמגיפה. ושלחו לנו הרוזנים הצדיקים הרב ר' חיים נחמן זצוק”ל והראב“ד¹⁹ זצ”ל את מעלת הרב המגיד דק' שקלאב הרעיא מהמנא מו“ה משה²⁰ זצ”ל בהסכמת כל גדולי המדינה ובחכמת הנהגתו הציל העדה ואנכי הייתי לו לאחיעזר ולאחי סמך וה' הגין על ירושלם. מת"ר ואילך תרעין ברחמין פתיחין ונס יגון ואנחה מהמגיפות ר"ל שהי' נהוג בכל ב' ו ח' שנים והיתה הרוחה וחיים בירושל‘, כה יתן ה’ כו‘, וגם אז ניתן כל אה"ק וסוריא תחת מלך מצרים והנהגתו הי’ בדעתו כמו ערי איראפי ועשה משפטים עם בני דודינו ונתן רשות להקאנזולעת מכל המלכים שישבו פה עה“ק, והוקל מעלינו עול הגלות מעט ומאז נתן רשות לאב"י שיבנו ויקחו קרקעות²¹ וזכינו לבנין החורבה ושאר בנינים, ואחרון חביב בבהכ”נ שהניחו לנו אבותינו מקום להתגדר לפאר ולרומם בית אלקינו ופאר בנינו מפורסם בכל העולם בנין הראשון²² בירושלם, וראינו בזה הבנין התערותא דלעילא ובונה ירושלם ה' לשון הווה, סולם מוצב ארצה כו' זכות זה יזכה ה' ברחמיו לרומם קרן ישראל בביאת הגואל ב"א הנה בעינינו ראינו הנהגת משה רעיא מהמנא ומשמת משה²³ לא עלתה ארוכה לנו ולא ראינו אור בההנהגה ודין גרמא חזיקא עיר אלקים מושפלת ומחוללת בעולם אהה ה' עד מתי לא תרחם את ירושלם להשיב שופטינו כבראשונה ולהסיר יגון ואנחה אמן.

ב. זכרון לראשונים

הר“ר משה זאכס זל”ה

תק“צ–תר”ל.

אחד העסקנים הכי פעילים בתקופה הראשונה.

פרק גדול וחשוב יש לו ביסוד הישוב האשכנזי בירושלם. רבות פעל ורבות עשה במשך ארבעים שנות עבודתו לטובת ירושלם ויושביה. הוא היה אחד מן הראשונים ממיסדי שכונת “בתי מחסה” על הר ציון; לא חשך עמל מנפשו ונסע בשליחות לערי חו“ל, לטובת ירושלים ויושביה. ת”ח גדול היה, בעל מדות תרומיות, מחונן בכשרונות נעלים וסופר מהיר גם בשפת אשכנז, מאמריו מירושלם נתפרסמו גם בעתוני גרמניה. מוצאו מאחת המשפחות החשובות בארץ אשכנז, שמש גאוני ארץ והיה תלמיד ותיק להגאון רבי מרדכי באנעט זצ"ל.

בבחרותו עלה לאה“ק ולקח בתו של הר' צדוק קרויז מזקני העולים שעלה לירושלם בשנת תקפ”ב והשתדל בישובה, והוא הוא ראש משפחת “זאכס” בירושלם.

בשנת תרכ“ד כששאלת מערת “כלבא שבוע” החלה לנסר בשמי העתונים לרגלי החפירות של החוקר הצרפי דע־סוסי אשר בא לחקור את אה”ק, לדרוש אחרי עתיקי קדמוניות, וישם פניו אל המערה העתיקה הזאת ויחפור את כל חדריה וכוכיה ויוציא מהם ארונות רבים ויוליכם פאריזה, ואת העצמות “עצמות אדם” שהיו טמונים שמה השליך החוצה כנצר נתעב על פני השדה,²⁴ והמערה הזאת היתה מערת פריצים שבאו וחללוה. פרסם אז בהמגיד הקטע הבא לקמן:

מערות כלבא שבוע²⁵

מלפני פתח המערות יש חצר גדול מרובע ומוקף חומה, והפתח נמוך ולצד מערב של החצר ההוא נמצא פרוזדור המוביל לצד דרומית דרך פתח נמוך אל תוך המערות. מחוץ להפרוזדור למעלה נמצאים מצוירים מעשה אמן נפלא, כמה מיני ענבים וככרי לחם קטנים ונקיים כלם בולטים לחוץ, גם סלים מלאים פירות אחוזים בעלים שונים מצוירים מעשה חושב.

הפתח הנמוך הנ“ל הוא צר מאד עד כי נאלץ האיש הבא בתוכו ללכת על הגחון, והצרפתי הנודע אשר חלל קברי קדמונינו (כמובא בכתבי העתים) הרחיב את הפתח ועשה שנויים כדרוש לחפצו. לפני הפתח הנ”ל נמצא חדר גדול מרובע או מערה ויש בה שלשה פתחים, א' למערב, הב' לדרום והשלישי לדרומית מערבית. הפתח המפנה למזרחית דרומית מוביל לחדר מרובע ומצד מזרח נמצאים שלשה כוכין על קרקע המערה. בכוך מזרחית דרומית נמצא ג"כ מין כוך דומה לתיבה לפנים. לצד דרומי של החדר נמצאים שלשה כוכין; הכוך האמצעי הנהו ארוך ורחב, וכתבנית מצבה מונחת באמצע החצר.

הפתח השני הוא בצד מערבית דרומית, ומוביל בפנים לחדר גדול. בצד מערב נמצאים שלשה כוכין לצד מערבית צפונית, ובאמצע הכותל יש כוך בתוך כוך כקו ישר כתבנית תיבה והכוך השלישי מצד מערבית דרומית יש בו ג“כ כוך בתוך כוך. מצד דרומית לחדר הזה יש שלשה כוכין פשוטים, וכל הכוכין הם על הקרקע ובתוך אמצע החצר מונחת דלת גדולה שבורה. מצד צפוני לחדר יש פתח ומדרגות רבות יורדות למטה לתוך המערה של כלבא שבוע, כנודע לנו תושבי ירושלים עפ”י מסורת אבותינו, ויש בה שלשת ספסלים חצובים בתוך הסלע, למזרח צפון ומערב. הפתח השלישי הוא לצד מערבי המובל לחדר נחמד, וכוך אחד מצד דרומית מזרחית וסמוך לו בצד דרומית יש חדר קטן מרובע־ארוך ושני ספסלים בתוכו, א' לצד מזרח וא' לצד מערב ולצד דרום נמצא כמין כוך נחמד למראה, ולמעבה בכותל ממזרח למערב ישתרע חדר קטן.

בהחדר שיש בו ג' פתחים הנ“ל נמצא לצד דרומית מערבית כוך גדול ולפנים ממנו עוד כוך אחד בקו ישר. בכותל מערבי יש כוך גדול ובתוכו פתח קטן המוביל לכוך אחר. בכותל מערבי יש ג”כ כוך גדול למטה כמין חדר ושני ספסלים למעלה א' לצפון וא' לדרום ועוד כוך לצד מערב.

מצד צפונית מערבית נמצאים שני כוכין. בכותל צפוני של החדר הנ"ל יש כוך אחד ועוד כוך אחר פשוט ובאמצע החדר מונחת דלת גדולה, וכוך אחד למעלה ואחד לפנים ממנו וכלם לצד צפונית; במזרחית צפונית נמצא כוך בתוך כוך

והנה מלבד אלה, עוד נמצאים חדרים רבים במערת כלבא שבוע אך לא אוכל לפורטם כי לא הייתי בתוכם בהיותי שם יחידי ומורא בו"ד עלה עלי. אך זאת אודיעך כי החוקר הצרפתי חפר בעומק הקרקע של המערה הזו ומצא שם ארונות, ולפי זה נראה כי יש מערות על מערות וחקר לראות אם הכוכין למטה הם כאלה אשר למעלה בכמות ובאיכות.

הק' משה זאקס (איש ירושלים).

מסור היה בכל רגשי לבו לרעיון הישוב, באחד ממכתביו לבעל המגיד מיום כ“ד אלול תברך הוא כותב: זה שני חדשים קבלתי מכתב מידי”נ הרב החכם השלם מו“ה חיים דאקטער לוריא נ”י מק“ק פפד”א לעמוד לעזר לאחינו בני ישראל בארץ הקדושה בעד “חברת ישוב ארץ ישראל” באשר עד עתה שמתי פני בשליחות בתי מחסה עניים בכל לבבי ובכל נפשי, ומכאן ולהבא יהי' עיקר שליחותי למנות ממונים וגבאים שיקחו תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו לתועלת אחב“י באה”ק לעבוד עבודה בשדה ע"י קנית קרקעות והכל נעשה ברשות והרמנא השררה יר"ה אשר באייראפא – ושמחתי בבשורה זאת כמוצא שלל רב, ואמרתי בלבי המתחיל במצוה אומרים לו: גמור אותה וכו'

הוא היה מהמשתדלים הראשונים ל“הדלקת הנרות” אצל “כתל המערבי” ובאחד ממכתביו ב“המגיד” שנת ארבע עשרה פרסם בשמחת של מצוה הדברים הבאים לקמן:

בעזה“י. נתן לנו הרשות מירושלים להדליק נרות בלילה בכותל המערבי. אבל עיקר ההדלקה נעשה לכבוד שבת להתפלל שמה ברוב עם הדרת קודש. אמנם יש גם כן הוצאות כסף על זה לשלם שכירות. ומי ישלם? משני יחידים: מהרב הנעלה מוה”ר זעליג הוזזדארף נ“י ומבני היקר מוה”ר יצחק ישראל, ע“כ די לנו לע”ע רק לכבוד שבת הדלקת הנרות, עד שיהיה סדר ההוצאות מכל הכוללים בירושלים, ויתקוים בנו: קומי אורי כי בא אורך".

השאיר אחריו דור ישרים יבורך.

בנו הגדול היה הר' אברהם אלקנה זאכס מיקירי ירושלם ונכבדיה, בעל נפש עדינה ועסקן צבורי מחסד עליון, התהלך מישרים את אלקים ואנשים, מחונן היה בקול נעים ויהי ה“חזן” בבית הכנסת “אהבת ציון” של כולל הו"ד ברובע היהודים בחצר הנודע בשם “חוש של ר' צדוק” בעיר העתיקה. עיין ספרנו “אבני זכרון” חלק א' צד…

נפטר בירושלים בשנת תר"ל וזה נוסח המצבה:

פ"נ

הרב המפורסם מו“ה משה בהרב מו”ה מרדכי זאקס אשר שמש גאוני הדור וזכה לשבת באה“ק ארבעים שנה על התורה ועבודה ונפטר ביום ג' ו' לחו' תמוז בשנת תר”ל לפ“ק תנצב”ה

מלואים

לתולדותיו ולפעולותיו של הגאון־המנהיג רבי ישעיה ברדקי זצ"ל

(עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת א.)

א) רב להושיע.

גם ממרחקים פנו אליו בעצה ותושיה.

בשנת תר“כ באה עת צרה על אחינו בבבל. ונחלתם העתיקה נחלת “כנסת יחזקאל הנביא” עמדה בסכנה, לפול בידי זרים, ויהי להם כמלאך מושיע, וזה מה שמספר לנו ר' יחיאל בריל במכתבו מירושלם בהמגיד מיום כ”ד איר שנת כת“ר לפ”ק:

“בעיר בגדד, מושל רשע על עם דל, הוא הפחה מוסטאפא פאשא, ומשנאתו את היהודים התעולל עליהם, לקחת מהם את אחוזת נחלתם הנקראת “כנסת יחזקאל הנביא” אשר על נהר פרת יושבת, והנה היהודים האומללים אשר בשם מתפלשים בעפר על הצרה הזאת, כי הנחלה הקדושה הזאת תהפך לזרים, והמה רוצים לבנות עליו מקום בית תפלתם –, וצעקתם עברה עד הלום, וחלו פני הרב הגאון הצדיק מוהר”ר ישעיה בורדאקי נ“י כי יעמוד לימינם, כי ה' נתן את חנו לפני השרים, גם בעיני שרי לא מעמינו”, ובכח גדולת ימינו והשפעתו הכבירה פעל ישועות גם בזה, והנחלה העתיקה הזאת נשארה אז בידי היהודים.–

ב) זכר צדיק.

עד כמה היה זכרונו קדוש גם לאחר הסתלקותו, רואים אנו בזה מה שנתפרסם ב“לבנון” שנה ראשונה גליון 10 מחדש חשון תרכ"ד²⁶:

“בחדש הזה שלמו ימי אבל כבד על מות הגאון הצדיק כו' מו”ה ישעיה זיע“א, בכל תקופת השנה נעשה זכרון אבל בבהמ”ד סוכת שלום. כי על המקום אשר הוא היה עומד לפני ה' להתפלל לא עמד איש, ופרשו עליו כסוי בגד שחור. וממעל לו היה תלוי נר דלוק יום ולילה לא תכבה – ככבוד הזה עוד לא נעשה בירושלם לזכר צדיק. עוד חרות על לוח לב יושב ציון את יקר גדולת האיש המצוין הזה. דגול היה ברבבות עם קדוש. באיש הזה התורה והחכמה חוברו למו יחדיו. ואם כי היה נשקף על פני כל העיר הקדש ידע הצנע לכת בעבודת ה'. גם כל עבודתו בעבודת עדת קהל עדת ישורון ק“ק פרושים חמשה ושלושים שנה לא מנעתו מהשלים חוקו בתורה ועבודה. הוקיר העת מכל הון והעת הוקירתהו כי גדול שמו באפסי ארץ. עתה ירגישו בני ציון כי נאבד מהם כלי חמדה. והנהו חסרון הנמנה בינות כל החסרונות אשר יחסרון לשלום ירושלם… כל אלה אשר חשבו און חלל כבודו בחיים חיותו. אחר מותו הורד כבודם לעפר. עין בעין נראה בהר ציון כי רק צדקת הצדיק הזה זיע”א הסירה צלם מעליהם. –

ואתם בני ציון הן שלמה השנה מיום נלקח מאתנו האיש הצדיק הזה. בכל זאת אל תאיצו להתנחם. כי מיום אל יום משנה לשנה תדעו תכירו. כי הרב הגאון הצדיק ר' ישעיה איננו אתנו…

ג) קול ברמה.

בכל היותו המנהיג הראשי לעדת האשכנזים ומ"מ קונסול אויסטריה בירושלם היה חי בדחק בצער, בלחץ ובעניות־חשאית, ובמותו לא השאיר אחריו כלום אפילו קבא דמוריקא. והרב ר' יוסף יואל רבלין שדאג לביתו ולבני ביתו היה מוכרח להרים קול “ברמה”:

“בטרם יתמו ימי הבכי. ושלמו ימי האבל של הרב הגאון הצדיק חוקר ומקובל מו”ה ישעיה ז“ל זעקת שבר תעורר אלמנתו הכבודה היקרה מ' שיינדל תי' בת המנוח הרב הגאון תפארת ישראל ז”ל בעה“מ ס' תקלין חדתין ופאת השלחן. על כבודם כי גלה ועל מרעיתם כי שודד. ופורשת כפיה אל כל אוהבי נפשו וחושבי שמו. כי יזכרו עשות חסד עם שאריתו האלמנה והיתומים. ובפרט אלה אשר היו בתומכי נפשו בחייו לא יעזבו כן עתה חסדם להציב גבולם ולשלוח עזרתם שנה שנה לבל ישאו חרפת רעב בעיר אלקינו. וגם ישימו עין לטובה להמציא להם עזר על השידוכים ליתומיה – וכאשר כבר המליצו בעדם הרבנים הגאונים דפע”ק ת“ו שי' – וצדקת הצדיק הגאון המנוח יעמוד לכל המטיבים חסד עם ביתו וזרעו ויהיה להם למליץ ומפגיע לטוב להם כה”י – הכ“ד הרואה בצערם ומודים לרבים. יוסף יואל ריוועלין אשר עמדתי בעבודה לפניו ז”ל סופר ומזכיר דכולל ק“ק פרושים הי”ו כעשרים שנה ".

ד) מפנקס החברה

בפנקס חברת גחש“א לעדת האשכנזים רשום: " ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה על השרפה אשר שרף ה' בציון איך שנלקח ארון האלקים ונתבקש בישיבה של מעלה ה”ה הרב הגאון המפורסם ושמו הלך מסוף העולם עד סופו מנהל ומנהיג צאן קדשים בעיה“ק ירושלים ת”ו מוה“ר ישעיה במוה”ר ישכר זצלל"ה מפינסק.

גם מר אביו הרב ישכר דוב ב“ר ישעיה ז”ל נפטר בירושלם בשנת תקפ"ח.

המערות ההיסטוריות בארץ ישראל:

א) מערת המכפלה

המערה ההיסטורית, הכי קדושה והכי עתיקה, היא מערת המכפלה בקרית ארבע היא חברון. מוקפת היא בבתי מסגדים, בתי דרוישים וכיוצא בהם. דרך ה“שער” נכנסים שמה להתפלל על יד החומה העתיקה, עד המדרגה השביעית, שבה ישנו חור בצד שמאל המגיע לחללה של המערה. ואל תוכו משליכים פתקי־בקשה על כל צרה שלא תבוא.

היהודי הראשון שזכה להכנס בדרך רשמי לפני ולפנים אל המערה הזאת היה אחינו השר יוסף קריגר, שהיה אז מתורגמנו של רעוף פאשה בירושלם, עיין ספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ז'. –

ב) מערת ירמיהו

היא חצר המטרה. עיין ספרנו “בית האוצר” חוברת ב'.

ג) מערת צדקיהו

המערה הזאת נמצאת במזרחה לחומת העיר, ומשתרעת תחת חלק גדול מרובע העיר הצפוני־המזרחי. המסורה אומרת שנמשכת היא מתחת לאדמה עד יריחו, ודרך בה ברח המלך צדקיהו מפני הכשדים לערבות יריחו. – תרי הארץ חקרוה, הלכו בה עד הקצה האחרון, וארכה הגיע רק 192 מטר. במקומות אחדים עמוקה היא מאד.

כנראה שמשה למחצבה של אבנים בזמן עתיק מאד, ו“ממנה לקחו אבנים להר הבית”. בערבית נקראת היא בשם “מחרת־אל מאג’אר”.

בשנת תקע"ג שמשה להכנסת אורחים בעד רבים מאחינו הגליליים שנמלטו כל עוד נפשם בם מחמת המגפה שהיתה בצפת. הראשות לא נתנה אותם להכנס העירה, ובהשתדלות פקיד עדת הספרדים הובאו אל המערה הזאת עד שהורשה להם לבוא העירה.

ד) מערת חגי זכריה ומלאכי – עיין ספרנו, מגנזי ירושלם חוברת ב'.

ה) מערת שמעון הצדיק – עיין שמה. חוברת ג'.

ו) מערת כלבא שבוע עיין שמה חוברת ב'.

ז) מערת אליהו בהר הכרמל בחיפה

בין המערות הרבות הנמצאות בהר הגדול הזה, מצטיינת מערה אחת עתיקה בעמקי הסלע הנקראת בפי ההמון בשם “מערת אליהו” שבה הסתתר אליהו התשבי. מעוטרת היא בספורים, הגדות וסגולות שונות, סגולה בה “לרפאות כל חולה (ביחוד חולה במחלת הרוח) אם אך ילין לילה אחד יחידי”. – “וככה ינהרו אליה חולים שונים מארבע כנפות הארץ הזאת בבטחונם בה' כי לתוקף קדושת הנביא הנעתר מאת ה' להחיות בן הצרפתית, יעתר ה' גם למו בזכותו, למצוא תרופה למחלתם”. – אחד הסופרים בחבצלת שנה ראשונה תרל"א.

וכן הוא מתאר ואומר: “המערה הזאת בנויה בחרט מעגל ואור נוגה יבא לה מלמעלה להאיר את חשכתה. ארכה כחמש עשרה רגל ורחבה שתים עשרה רגל, בה התפלל הנביא אל ה' כי יתן טל ומטר על הארץ”.²⁷

ח) מערת אלישע שמה.

וכן הוא מספר לנו ואומר: “למעלה מהמערה ההיא, (מערת אליהו) תמצא עוד מערה חצובה בשן סלע, וקרוב לה באר מים, ולפי מסורת קדמוניה היא מערת “אלישע הנביא”. אל המערה הזאת באה השונמית לחלות פני הנביא להשיב רוח בנה אליו”.

ט) מערת בני הנביאים שמה.

"גם מערת “בני הנביאים " נמצאת באותו ההר. עשרים רגל ארכה, ורחבה שמנה עשר רגל, ושתים עשרה קומתה. על ידה באר מים חיים ועצי חמד נטועים לחמדת העין. אומרים כי קבלה בידם אשר בהמערה הזאת באו בני ישראל לדרוש דבר ה' מאת אליהו הנביא”.–

בשנת תרל"א השתדלו הגרמנים לרכוש להם את מערת אליהו אבל לא עלתה להם. – וזה מה שמספרת לנו “החבצלת” שנה ראשונה: “בחדש סיון תרל”א פקד השר הוואלי – היושב בדמשק – על הפחה מושל עכו, למסור את בית התפלה העומד בראש הכרמל – הנקרא מערת אלי' – ואת כל ההר המגבילו, להאשכנזים ממדינת פרייסין, שר הפחה מעכו, מלא את פקודתו וילך בלוית ציר פרייסין ה' “זיפי” אל ההר הזה למסור לידו, ככל אשר צוה, אולם הצרפתים היושבים שמה הגישו לפניהם את שטר המקנה אשר השיגו בקאנסטאנטינאפלע על כל ההר ההוא.

יובל הששים לחברת כל ישראל חברים בירושלם.

בשנת תרל“א התאחדו אחינו הספרדים והאשכנזים בירושלים ויסדו אגודה כללית בשם “כל ישראל חברים לישוב ארץ ישראל” עם ועדים ארצים בכל המדינות, בהשתדלותו של הרב הגדול החובב המפורסם ר' יהודה ב' שלמה חי אלקלעי ז”ל, שכבר דברנו בו ובפעולותיו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”.

לזכרון “יובל הששים” אנו נותנים בזה המכתב של הרב הנ“ז בסגנונו המיוחד שפרסם אותו בשעתו ב”חבצלת" שנה ראשונה (תרל"א) גליון כ':

בנין ירושלם

כתיב ישעיה ס“ה כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה וגומר. ועוד כתיב שם מ”ג: ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל וגומר.

כל ישראל חייבים להיות שותפים להקב“ה בבריאת החדשה ולומר ויכלו השמים והארץ, וכל בניך למודי ה' חייבים להיות שותפים בבריאת ירושלם ובבריאת יעקב וישראל, הבריאה החדשה היא ויכלו. שיהיו ישראל בכוללות באגודה אחת בלב אחד גוי אחד בארץ ובשם ישראל יכנו. קראתי בשמך לי אתה. ה' אלקינו בעלונו אדונים זולתך ר”ל בעלונו אדונים, ואנו מתיחסים אליהם מצד ארץ מגורינו ספרדים אשכנזים צרפתים וכדומה. לבד בך כשאנחנו בביתך נזכיר שמך אלקי ישראל. כמו שהבטיח הנביא הושע ב' והסירותי את שמות הבעלים מפיה ולא יזכרו עוד בשמם ספרדים אשכנזים כי אם בשם ישראל יכונו למען יתנהגו באהבה ואחוה כנימוס הקבוץ ולא תזכרנה הראשונות, ובבריאה החדשה ישמחו השמים ותגל הארץ –.

ואני עבד נרצע ליראי ה' ולחושבי שמו, הקדשתי את כחי ואמרתי גבור אני, ומסרתי את נפשי על קדושת שמו ועליתי אל המקום אשר בחר ה' לאמר עם הבונים ויכלו השמים והארץ. וליסד פה, ישוב ארץ ישראל: לכונן את בית חיינו לברא את ירושלם גילה ועמה משוש. אודה את ה' בפי ובתוך רבים אהללנו כי הפליא חסדו ויתן את דברי לחן לחסד. וביום כ“ט סיון נקבצו עדה קדושה מנכבדי ירושלם חכמים ונבונים קריאי מועד אנשי שם והסכימו ליסד את החברה ונקראה בשם כל ישראל חברים ע”ש הכתוב ירושלם הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו עד שהיא עושה כל ישראל (ירושלמי חגיגה פ' ג' אגדה ב') ובאו על החתום ספרדים ואשכנזים. והבטיחו לדבר על לב ירושלם ולקרא אליה להאסף להגדיל את החברה ולהאדירה בתנאי מפורש כי תכלית פעולתינו תהיה ישוב הארץ בעבור פרנסת העניים כי באמת תדאב נפש האיש הישראלי מצרת העניות הגדולה הנמצאת בירושלים ומי הוא אשר יאטים אזנו מזעקת דל? ואיזהו אשר יכול להושיעו כי אין הקומץ משביע. אנחנו נעשה רצונו ית' לישב את ארצנו השוממה להחזיר שכינתו לציון והוא יעשה עמנו ככל נפלאותיו וישביע לכל חי רצון. ובזמן שישראל נאספים שכינה עמהם שנאמר ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל:

כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. הוועד הזה (קומיטי) אשר יסדנו בירושלים יהיה עליון על כל הוועדים המקומיים. ע“ד שכתב הרב מגלה עמוקות אופן א: בקש משה מהקב”ה שיהיו לישראל שני מנהיגים אחד אשר יצא ואשר יבא לפניהם בענינים גשמיים ומדיניים, ואחד אשר יוציאם ואשר יביאם בענינים רוחניים ואלהיים. פי המדבר אליכם פה ירושלם ת“ו ר”ח תמוז שנת תרל“א לפ”ק הצעיר יהודא ב' שלמה חי אלקלעי ס"ט

תפלתו של ר' יעקב ספיר הלוי

ביום בא ר' יחיאל פינס לירושלם:

“יהי רצון מלפניך וכו' שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו, תשגיח בכלמתנו ותשקיף בענינו, תתעטף ברחמיך ותתאזר בחנינותך ותשים שלום בפמליא של מעלה (לאנדאן) ובפמליא של מטה (ירושלם) וכל העוסקים בצרכי צבור בין עוסקים לשמה בין עוסקים שלא לשמה תטה נא לבבם לאחדות ולשלום אמת, ואז לא נבוש מסברנו ולא נכלם מתוחלתנו ונחיה חיים של פרנסה, חיים שאין בהם בושה וכלמה, חיים של שלום, אמן ואמן”.

רבי יחיאל מיכל פינס – הנבחר מהועד בלונדון להקים מזכרת משה בירושלם – בא לעי“ק ביום כ”ב אלול התרל“ט, ונתקבל בכבוד גדול, באהבה ובחבה מכל הקהלות בירושלם כספרדים כאשכנזים. עוד בהיותו ביפו כבר קבל ברכות תלגרפיות מראשי הרבנים של ארבע הארצות, ושלוחי הקהלות נסעו שמה להביאהו ירושלימה. וכן מספר לנו בלבנון הר”י ספיר ואומר: אחינו יושבי עיה“ק ת”ו שבעים רצון מהאיש היקר וישר באדם הלזה המורם מאת כל גדולי דורנו, רבני גאוני חכמי וגבירי אירופא לשבת בשמם בירושלם ולהיות להם ולנו לעינים, ורוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, ועל כן נקוה שישמח הוא בירושלם וירושלם ישמחו בו וישים את ירושלם תהלה בחוץ לארץ".

* * *

ואחרי עבודה פוריה של שלשים ושלש שנים בחמר וברוח לטובת הישוב הישן־החדש, נפטר (ביפו) ביום ז' אד“ש תרע”ג ומנוחתו כבוד במרום הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם.

נוסח המצבה שלו פרסמנו בספרנו “מגנזי ירושלם” חוברת ז'.

פרופיסור גריץ ו“החרם” בירושלם²⁸

בין כל אלה הרבנים, החכמים, המורים והסופרים שנחרמו מאת הקנאים בירושלם בתקופת החרמות נמנה גם החכם, החוקר המצוין בדברי ימי עמנו הפרופ' ד“ר צבי בהרב הדיין ר' יעקב גריץ ז”ל שבא לבקר את עיה“ק בשנת תרל”ב, בלוית ר' משה הלוי גוטשאלק גבאי של חברת ארץ ישראל בברלין וגיסו מר אשר לוי מפוזן.

בימים ההם עוד טרם היו בתי מלונים כשרים בירושלם, והתאכסנו בבית ד“ר לונדון רופא בית החולים לשרי בית רוטהשילד, ביום השבת פרשה ויקהל באו להתפלל בבית הכנסת הגדול “בית יעקב” בחורבת ר' יהודה החסיד, לכבוד האורחים הנכבדים האלה נתאסף קהל גדול מיקירי ירושלם ונכבדיה, החזן עבר לפני התיבה והתפלה נערכה ברגשי קדש. פתאם התפרץ אחד הקנאים הקצונים איש גבור, ענק, גבה־קומה, רחב־כתפים, צהוב, מלובש קפטן־משי, חגור בחגורה וממעל לו גלימא־לבנה וזנביה (שטריימל) על ראשו. עלה על הבימה והכריז את ה”חרם“. בקול רעם ורעש צעק וקרא: ד”ר גרץ הוא כופר ומין והנהו מוחרם, מובדל ומופרש מכל רבני וגאוני ישראל. רבים אמנם נתרגשו, נזדעזעו, נתמרמרו, נתקצפו ואמרו ללחום בו. אבל מפני כבוד קדושת השבת וקדושת ביהכ“נ משכו ידיהם, ואלה שאמרו להזיזו ממקומו לא עלתה בידם, כי כאיש גבורתו. המעקה של הבימה אמנם זזה ממקומה באחזו בה, והוא נשאר עמוֹד במקום שעמד עד שעזב את ביהכ”נ עם בני לויתו, מובן עד כמה עשה הדבר הפראי הזה רושם בירושלם ועוד יותר בחוצה לה, בארצות גרמניה, אוסטריה ואונגריה. כי לא החרם הזה כיתר החרמים שעברו בשתיקה. פה נגעו בכפתור וירעשו הספים. –

האורחים לא התעכבו עוד בירושלם עזבוה, ונסעו להם.

Professor Dr. H. Graetz

תמונת הרב החכם סופר דברי ימי היהודים רבי צבי גראֶטץ שליט"א

נולד בר“ח כסלו שנת ה”א תקע"ז בעיר זשערקאוו במחוז פאזען.

המאורע המדאיב הזה הסב חלול כבוד ירושלם בעולם הנאור, ר' משה גוטשאלק, עוד בהיותו בשכם, הביע את מרירותו על העלבון הזה והודיע את דבר המאורע הזה במכתב אל ר' אליעזר ליפמן זילברמן בעל המגיד בליק:

“שכם, בארץ הקדושה, יום א' פרשת ויקרא התרל”ב. אל הרב בעל המגיד שלום וכל טוב. את אשר תאבתי מיום עמדי על דעתי, לראות חמדת ישראל מימי קדם, הר הקודש אשר אליו נשואות עיני כל ישראל, הנה עתה בימי זקנותי זכני ד' להגיע אל חפצי. בחברת החכם הנודע בשערים לתהלה, המחבר ספר קורות היהודים ומורה בבית המדרש לרבנים בברעסלא הרב פראפעססאר ד“ר גרעטץ, ועוד אחד מרעי, ירא אלוקים מנעוריו ודורש שלום ציון, באנו ת”ל בלי פגע ובאין מחריד זה שבועים אל ארץ צבי ואל העיר הקדושה אשר עוד עתה ינהרו אליה מכל אפסי תבל, לדרוש שלום אחינו מגמתי, רבות ראיתי וגם שמעתי מאנשי אמת חקרתי ודרשתי ותעלומות נגלו לפני ועוד חזון למועד. אם יזכני ד' לבוא לביתי בשלום, ומצאתי מנוחה מטורח הדרך לא אמנע ממך הדברים אשר אולי יהיו לטובת אחינו אם ייטב בעיניך להפיצם בעלי המגיד, כי למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנוגה צדקה.

“מצאתי אנשים יקרים וחשובים אוהבי אמת ושונאי בצע דורשים שלום אחיהם בכל לבבם ועמלים לטובתם, אך מיראתם את אנשי בליעל המתעטפים בטלית שאינו ראוי להם ומסוה החסידות על פניהם, שמים יד לפה, והדיוטים קופצים בראש. איש כזה אשר כחש וגנב ובכבלי ברזל נאסר, ואך מפני חלול השם נפדה ע”י הכולל, מבית האסורים, יששכר בער צוועבינגער שמו, איש אשר אין לו שום משרה בהכולל חציף כולו האי שעלה בבית הכנסת של הפרושים, אשר התפללנו בו בשבת העבר, אחרי התפילה על הבימה, ופומיה ממלל רברבין והכריז ברבים שירחקו אנשי ירושלים ממנו, יען כי החכם הרב ד"ר גרעץ המרה נגד תורת ד'. אמנם לא שמענו דבריו, כי שפתיו לא ברור מללו, ולשון עלגים לשונו וגם רעיו הסתירו ממנו ענין הכרוז, יען כי בושו וגם נכלמו, אבל מתורגמן שלנו האדון בלאטטנער מיפו, ספר לנו אחרי כן את כל אשר נעשה, ויחר אפו במאוד על הנבלה הזאת וישבע לנקום אותנו בהנבל, אם לא כי בקשנו ממנו לבלתי פגוע באיש אשר כבר נודע לנבל.

אמת כי יקירי ירושלם לא חששו לדברי הבל היוצאים מפי איש אשר כזב וגנב כאשר יעידון ויגידון דברי הפרטי כל השמורים בבית המשפט של הקאנזול פרוססיא ואנשים חשובים כמו הראשון לציון, והחכמים של המערבים וראש הועד, והגבאי משה בינבינישתי ר' יצחק פראגער ועוד הרבה מהיקרים באו לראות את פני הח' ד"ר גרעטץ וגם הממונה של כולל חסידי וואלין, האיש אשר חכמתו תאיר פניו ולפני שרים יעמוד הרב נסים באק שלח ובקש ממנו לארוח עמו, אחר אשר כבר הראה פנים לו.

והנה אקוה אשר אתה בעל המגיד, אשר אמת ושלום על דגלך תתן מקום לדברי האלה בהמגיד, למען ידעו אחינו בכל הארצות, את האנשים בירושלם אשר בעזות מצח ובחוצפא יתירא ישפכו את חמתם על כל איש אשר מגמתו לטובת עמו ועל חכם חשוב בעיני כל אנשי מדע, אשר בחבוריו היקרים הנחיל כבוד לעמו, כי על כרחם יעידון חכמי האומות על ספרי הח' גרעטץ, רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה.

הק' משה בן אליקום לעווי, גבאי של חברת ארץ ישראל בבערלין.

M. Gottschalk Lewy aus Berlin.

על זה באה התשובה דלקמן:

“ירושלם, כ”ו אייר. לכבוד הרב בעל המגיד שלום מציון נוה הצדק! עלי המגיד נו' 18 היו למראה עינינו ונצטערנו מאד לראות כבלע את הקדש ה' משה לוי גאטשאלק נ“י מברלין – והרהיב עוז בנפשו לחלל כבוד ידידנו הרב המופלג בתורה כש”ת מו“ה ישכר בער צוועבנר נ”י על אשר כדת וכהלכה עשה, מי לא יפלא על איש אשר יריב את רעהו וחלף וכוח באמרי שפר להראות קבל עם ה' אשר הצדק אתו ישפוך בוז וקלון בדברי כחש אשר מעולם לא הי‘. כמעשה נשים זקניות אשר יריבו אשה את אחותה לגלות ערותה כן עשה האדון לוי איננו מדרך מוסר האנושי להטיל מום בקדשים, לכן החרש לא נוכל מבא בכתב גלוי לעיני כל קוראי גליוני המגיד לדעת את ידיד“נ מו”ה ישכר בער נ"י אשר קנא קנאת ה’ צבאות כי ישר הולך הנהו ויראת ה' אוצרו. איננו תחת ממשלת פרייסען רק תחת ממשלת אדוננו הקיסר האדיר מעסטרייך ואונגארן יר“ה. ואם רצון ה' לוי נ”י לדעת איך זדון לבו השיאו לבייש איש ישר ידרוש מהשר גענעראל קאנסול עסטרייך ואונגארן אשר בירושלם למען יודיעהו מפרטי כל את מעשה הרב מו“ה ישכר דוב צוועבנר נ”י ואז בלי ספק יתחרט על אשר הכה בשבט לשון עברתו איש צדיק בריבו ריב לא לו ולמען האמת והשלום יתן מקום לדברנו אלה הנאמרים באמת ובצדק.

כ“ד ראשי כולל אונגארן עסטרייך מעהרן בעהמען בעה”ק ירושלם חברון צפת טבריא ת“ו. הק' אנשיל נאיימאן מלפנים אב”ד ב“ק וואיטצען. הק' משה סגל נאוועמעסטע. נאום אברהם גוטמאן. יוסף שמואל הקטן העשלר שהי' מלפנים רב בק”ק ס“ק סאבאדי יע”א. משה נחום בהר“מ נ”י וואלענשטיין. הק' אברהם פייגעש מק“ק סענטא יע”א.

דברי כבוד הרבנים ומנהלי כולל אונגארן הי“ו כנים ואמתים. רע ומר איככה השקר פרש כנפיו גלוי לעין כל לחפות דברים על איש ת”ח יקר ונכבד שלם במעלות בן לגאון וצדיק הדור שליט“א והוא עצמו ת”ח אשר מיום תקע אהלו בקודש זה קרב לשמנה שנים לא מש מאהל התורה והיראה ובעל מדות ושמץ דבר רע ח“ו לא נשמע עליו. ואף כדברים הנוגעים ליראת ד' איננו קופץ בראש בלעדי הפעם כי יחס לבבו יען קרא וידע מאד ממ”ע הישראלים דרכי האיש ד“ר גרעטץ כי לקח לו קרנים לכפור במשנה ותלמוד ואף בשה”ש שהוא קודש קדשים וקהלת המטמאים ידים הרים ידיו להטיל בהם דופי בדברים מרים, ולכל העדה בשגגה כי לא ידעו פרי מעללי האיש הנז‘. קנאת ד’ צבאות ורוחו החל לפעמו בראותו האיש הזה עומד בבהכ“נ ולמען ידעו כל העם מדרכיו גילה שמץ דבר מאורחותיו ודבריו אשר מראש לא בסתר דבר רק בדפוס לעיני כל העמים. יאמרו נא אנשי אמת צדיק מה פעל עון בזה? בהגלותו אפס קצהו ברבים למען לא יכשלו אחיו בו האחוזים וקשרים בחבלי האמונה בתורה שבכתב ושבע”פ ויראת ד' האמתית. בשגגה יצאו הדברים מפי האדון לעוי וד' הטוב יכפר ויערה עלינו ממרום רוח טהרה להרים קרן התורה והאמת ושפחה לא תירש גבירתה כעתירת המדבר בתום, ובא עה“ח פה קרתא קדישתא ירושלם תובב”א ער“ח סיון תרל”ב לפ"ק.

מאיר אויערבאך ראב“ד בכוללות אשכנזים בעה”ק ירושלים תובב"א.

* * *

גם ד“ר גריץ הוציא את עטו מנרתיקה ו”הפטיר בהודע“, ובעתון הנייצייט פרסם בקורת קשה בסגנון עז ומר על ההנהגה בירושלם. מאמרו זה שנעתק בהרבה עתונים, עשה רושם גדול בעולם. עד כי ה”נשיאים" שבארץ אוסטריה ואונגריא מצאו לנכון לצוות על ראשי ומנהיגי הכוללים שבירושלים לפרסם תשובה לטענותיו. הרא“מ לונץ בזכרונותיו מזכיר את המאורע הזה בקצירת האומר ומעיר ואומר: במאמרו היה אמנם הרבה מהאמת אך נכתב ברוח של כעס ושנאה ומתוך כעס בא לכלל טעות והפרזות “נוראות” כאשר הוכיח במאמר מיוחד בשם “שפת אמת” בעתון “העברי”. שנה י' גליון ז’–י”א

ואחד מן הדברים הטובים שיצא מבקורם של האורחים הנכבדים האלה הוא דבר יסוד “בית חנוך יתומים האשכנזי” בירושלם.

מכתב מלורד סאליסבורי

אל הרב הראשי לעדת האשכנזים בירושלם הגאון רבי שמואל סלאנט ז“ל. בשנת תרנ”ז חגגה עדת ישראל, נתיני אנגליה בירושלם חג יובל הששים של המלכה ויקטוריה מושלת בריטניה מעת עלותה על כסא מלכותה, ולמענה על מכתב הברכה, אשר שלח רבי שמואל סלאנט בשם העדה הנ"ז הגיע אליו המכתב הבא לקמן מאת שר הענינים החצונים בבריטניה, וזה נוסחו:

וזו העתקתו:

בית פקודות הענינים החצונים

אוגוסט בתשיעי 1897.

אדון – פקדתי מאת המלכה להודיעכם כי מכתב הברכה אשר שלחתם מאת היהודים בירושלם, לכבוד יום המלאות לה ששים שנה מעת עלתה על כסא המלוכה, הוגש לפני הוד מלכותה.

המלכה קבלה את מכתב הברכה ותשבע רצון למאד, ואני הנני לבקשכם להביע לחותמי המכתב את תודת המלכה בעד מבטאי אמון ויקר אשר במכתבם יחד עם מאוייה כי יהיו שלוים ורעננים.

הנני אדוני, עבדך היותר נכנע IIII IIII סלאליסבורי.

להרב שמואל סלאנט, הרב הראשי לעדת היהודים בירושלם.

שטר תנאים לשדוכין משנת תר"י²⁹

מתוכן השטר הבא ניתן להבין, כי הנארסים הם בני משפחות ירושלמיות נכבדות. החתן – “בן להישיש ונשוא פנים הגביר החכם המרומם כמהר”ר אברהם בכר שמואל הלוי הי“ו”, והכלה – “בת מעלת הרב המובהק כמהר”ר חיים אפרים נבון הי“ו, בהרה”ג יהודה מורנו נבון, נין ונכד להרה“ג בעל “מחנה אפרים” ז”ל. הישגי התקופות שחלפו לבלי שוב עוד, מובלטים ומבוארים בבאור יתר בשטר התנאים דלהלן. אנו למדים מהתעודה ההיסטורית שלפנינו, על מהותם וטיבם של הסבלונות והמתנות, שהכלה בהיותה בת אמידים היתה מחויבת להביא מבית הוריה לחתנה, אלוף נעוריה, ולעומת זה, החיובים המוטלים על הצד שכנגד, היינו צד החתן. רחוקים אנו מאד מאד מן הימים השלוים ההם, מרחק של שנים, והשקפות ואמונות ודעות. ולפיכך, יש כי נתיחס למנהגי הדורות הללו בשאט, וכן בחיוך על שפתותינו מתוך השתוממות והקפדה.

כדאי לעמוד בקצרה על חיובי הכלה, שלכאורה הם טפוסיים ורבי ענין. על אבי הכלה היה מוטל להעניק לבתו תכשיטין שונים, בין השאר – “יארדאן” (שרשרת, או ענק או רביד לצוארותיה,) ו“קושאק” (חגורת כסף מרוקמת ומצופה) וצמידים של זהב, שערכם יעלה “לא פחות מסך חמשת אלפים אריות”. (יותר מחמשים לא"י לערך). אח“כ, “בוגו די באניו” (תלבושת בית המרחץ) ו”קאט" (שמלת ליל) בשביל ליל החופה כנהוג. והלאה: מחוץ לכסף המזומן המכונה “קונטאנטי” שומה על הכלה להביא לחתנה “איסקריב’אנילייה” (דיוטת כסף העשויה כנרתיק, והנשאת כרגיל בתוך החגורה) ומגלה וקסת סופר, ו“טאסה” (כעין ספל רחב לשתיה) של כסף, אין נגרע. ועוד: על אבי הכלה היה לערוך “סינה וקונביטי ודיזאיונו” (לאמר סעודת ערב ונשף מוזמנים, וארוחת בוקר למחותנים) כנהוג. הוי אומר שכל זה היה נהוג, ולכן לא נראה הדבר כיוצא מן הכלל. בה בעת רגילים היו לקבוע מצד אל צד תשלום קנס של כמה “גאזים” כנראה מג’ידיאות של כסף שנשאו עליהן חותמת השלטן הנקרא “גאזי”, אם במקרה יעברו על איזה סעיף המבואר בשטר התנאים. לבסוף חייב אבי הכלה לתת שני “בוחג’אליקיס” (חליפות לבנים וכיוצא בזה) אחד להחתן והשני לאבי החתן הי"ו. בזה לא נגמר הכל. חובו של אבי הבתולה היה גדול, רב ועצום לאין ערוך, אני ציינתי בזה רק שמץ מנהו, מכל מקום, יש ללמוד מן השטר הבא משהו.

בס“ט, בשעת ברכה והצלחה ובמצ”ו נגמרו השידוכין המבורכים של החתן המפואר חכם וחשוב כה“ר יונה המכונה ג’יליבון הי”ו בן להישיש ונשוא פנים הגביר החכם המרומם כמהר“ר אברהם בכר שמואל הלוי הי”ו, עם הכלה הכלולה שפירתא יעלת חן וכלילת יופי מ' אסתר רבקה המכונה מירקאדה תמ“ה בת מע' הרב המובהק זר”ק כמוהר“ר חיים אפרים נבון הי”ו עפ“י התנאים המבוארים לקמן בערי”ת עשויים כתנאי בני גוב“ר לפי”ד וכתחז“ל יה”ר שיהיה זיווגם עולה יפה כי"ר. זה יצא ראשונה.

נתחייב אבי החתן הנז' בחיוב גו“ש כתחז”ל וגם קנינו מיד החתן הי“ו³⁰ הנז' בגו”ש כמדל“ב מ”ך כתחז“ל שלא לארס ולא לשדך ולא לקדש לשום בת ישראל כי אם לכלתו מירקאדה הנז' תמ”ה דוקא. עוד נתחייב אבי החתן הי“ו הנז' לתת תכשיטין להכלה ת”מ הנז‘. יארדאן וקושאק וצמידים של זהב לא פחות מסך חמשת אלפים אריות. עוד נתחייב אבי החתן הנז’ לתת בוגו די באנייו להכלה הנז' כנהוג וקאט ללילה הראשונה כנהוג לפי כבודו. עוד נתחייב אבי החתן הנז' לעשות כל צרכי החופה ומלבושים להחתן הי“ו הנז' מכיסו וממונו לפי כבודו. המתנות אשר משני הצדדים יעשו אותם תכשיט להכלה ת”ם הנז' דוקא.

התנאים אשר מצד הכלה ת“ם הנז' נתחייב מעלת הרב אבי הכלה הי”ו הנז' בחיוב גו“ש כתחז”ל לפייס את בתו ת“מ הנז”ל וגם קנינו קגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל מיד הכלה ת“ם הנז”ל שלא להתארס ולא לקבל קדושין משום בר ישראל כי אם מחתנה ג’יליבון הנז' דוקא. עוד נתחייב אבי הכלה ת“ם הנז' לתת לה נדוניא וש”ע בש“ח לא פחות מסך חמשת אלפים אריות בתורת קונטאנטי לא פחות, ולהניחם במקום בטוח לריוח היום שלשים יום קודם החופה לשם החתן והכלה הנז' ולא יעבור כתיב. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הי”ו הנז' להחתן הנז' איסקריבאנילייה של כסף ומגילה וקסת סופר וטאסא של כסף אין נגרע. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הנז' לתת להם סינה וקונביטי ודיזאיונו כנהוג. עוד נתחייב הרב אבי הכלה הנז' לתת להחתן הנז' סך שלש מאות גרושי' בכל שו“ש מהספקות הי”ש הידועות לו ולהעלותם בכתובה עם כפל כנהוג. עוד נתחייבו מעלת אבי הכלה ת“מ ואבי החתן הי”ו הנז' זה לזה וזה לזה בסך חמשים גאזים עין בחיוב גו“ש בתחז”ל ולא יפטרו מחיובם הנז' כי אם בהכניסם לחופה החתן והכלה הי“ו הנז' בערי”ת ובקיום כל התנאים הנז“ל בלתי מגרעת בתיקון חכמי ספרד זלה”ה. והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' ולא יפוסל ולא יבוטל וכו‘. כל זה נעשה ונגמר בקגו“ש במדל”ב מ“ך כתחז”ל שקנינו מאת השני צדדים הנז“ל וגם נשבעו ש”ח בת“כ לאשר ולקיים את כל הנז”ל בלתי שנוי ותמורה ולהיות הדבר אמת וצדק באנו על החתום אנן סהדי פעה“ק ירושלים תו”ב בשנת ה’ לחדש סיון משנת הת“ר ועשר ליצירה בא סימן רבות בנות עשו חיל ואת ע’לית ע’ל כולנה לפ”ק והכל שו"ב וקיים.

והיתה לבאר, שמה שכתוב בשיטה רביעית שנתחייב אבי החתן הי“ו להפריש קרן קים לשם החתן והכלה סך עשרים אלף הינו, שהפרישם מו”מ בחיוב ובקגו“ש דמדל”ב כתחז“ל. גם מה שכתוב בשיטה שנים עשר שנתחייב אבי הכלה סך שלש מאות גרוש מהספקות הי”ש ולהעלותם בכתובה עם כפל הינו לקרן סך שלשת אלפים גרוש והכפל כב“ה עולה סך ששה אלפים. גם זמן החופה בערי”ת יהיה לזמן שנה וחצי נו“מ מט”ו לח' סיון דהאי שתא שנת הת“ר ועשר ליצירה. גם נתחייב אבי הכלה הנז' לתת שני בוחגאליקיס אחד להחתן ואחד לאבי החתן הי”ו והכל נעשה בקגו“ש כנז”ל וקיים שנית.

הצעיר יהודה בכר ישראל ס“ט     הצעיר יוסף בורלא ס”ט

מכתב מהממונים דהתם אל הממונים דהכא על אדות

החלוקה בירושלם בשנת תרכ"ח.

אל כבוד הרבנים המפורסמים לשם ולתהלה בכל תפוצות אחב“י, המאורים הגדולים הממונים והמנהלים כוללי וילנא וזאמוט, ה”ה הרב המפורסם מהור“ר בנימין דוד מוילנא הי”ו ויזרח, וה“ה הרב המופלג והישיש המפורסם מוהר”ר יצחק אייזיק וואונדר הי“ו ויופיע, וה”ה הרב המופלג והמפורסם מ' מאיר ב“מ אשר ז”ל מאניקסט ה' עליהם יחיו.

יתבשרו משלום אחיהם גרי הקאליוניס, אשר היו מימי קדם תושבי עיר לוצין השייכה לגובערנא ויטעפסק.

כאשר נתברר הדבר לפנינו ח“מ שנתפרדו ונתחלקו הכוללים הדרים באה”ק בירושלים תובב“א ונתוודע הדבר שעיר לוצין אשר אנשי הקאלאניוס השייכים לפריקאז נומר 1, המה רובם ככולם מתושבי עיר הנ”ל והיא שייכה לכולל רייסין היא שקלאוו, ואנחנו נותנים המעות לכולל וילנא וזאמוט מחמת שדמינו שגם אנשי עיר לוצין שייכים לכולל הנ“ל, אך כעת שנתוודע לנו שאינו כן עלה במוסכם הגבאים שנתמנו על המעות הנ”ל בהסכם כולם להנות ולהפריש חלק לאנשים אפרתים ונפרדים מתושבי עיר לוצין הדרים שם בארץ הקדושה בירושלים תוב“א היינו הנקובים בשם, האחד הרבני המופלא מ' אליהו יהושע העשל עם ב”ב ובנו מ“ה יוסף עם ב”ב, והשני המופלא מ' יקותיאל עם ב“ב, ליתן להם מדמי החלוקה אשר אנחנו נותנים לכולל השייך לוילנא וזאמוט לא פחות משלשה רוכ”ס לכל נפש ונפש מדי שנה בשנה בבל ישונה, כי ידוע לכם שכל מגמתינו לההנות אנשי עירנו ומחמת זה נפרדנו מאנשי וואלין כידוע לכם ועכשיו חזר הדבר לקלקולו כי מה לנו אנשי ואלין או וילנא וזאמוט מאחר שתושבי עיר שלנו אינם נהנים מזה והמה נזונים ומתפרנסין בדוחק גדול יותר מכל הכוללים, לכן באנו בבקשה להמנהלים ראשי עדת ישורון כולל וילנא וזאמוט ליתן מקום לדברינו אלה ולא תשיבו פניו ריקם ולאשר ולקיים ככל הכתוב.

ולזאת באנו על החתום היום יום ד' אר“ח אייר שנת תרכ”ח לפ“ק פה קאלאני קראסנאסעלק גבאי ארה”ק גרי קאלני נאוולאטאפאל וקאלאני זאסנעלקיי.

נאם משולם יוסף בלא“א דובער זלה”ה מ"ץ דקאלם קראסנא סעלקא

נאם שמואל דוב בלא“א שמואל דוב ז”ל מ"ץ דקאלאנע נאואלאטא

נאם אלי' במוהר“ר שמואל ז”ל גלוכאן

תעודה מעדת כולל המערבים בירושלם

ב“ה. להיות שאנחנו ק”ק המערביים יצ“ו היושבים פעה”ק ירושלם ת“ו במדור השלישי למעלה עשינו מעקה בסיס כדת ש”ת לרוח מערב אשר הוא מפסיק בין בניננו של בתי מחסה לעניים שבנינו ובין החצר של כוללות הגורג’ים שפעה“ק ופי”מ, ובכן דא תהי למיקם ביר הק“ק גורג’ים הנ”ז לעדות ולראיה מהימנה בידם וביד כ“ך שאם ירצו הק”ק הנז' לעשות ולבנות שם אחורי כותל המעקה של הבניין הנ“ז בית הכנסת או בית, מו”מ הרשות כתובה בידם וביד כ“ך לסתור כל המעקה של הנ”ז ולבנות בו בנין אבנים לכותל ביתם כפי רצונם, כן בתראי ע“מ שאם יסתרו הבנין המעקה צריכים לבנותו ע”י בנין כותלם אשר ירצו לבנות והוצאות הבנין של הכותל החדש יהיה מכיסם וממונם, ולהיות אמת וצדק ולא“מ ביד הק”ק הנ“ז חתמנו שמותינו פעה”ק ירושלם ת“ו אנחנו פקומ”ש עדתינו המערבים בש“א למר חשון שנת תרל”ב ליצירה והשו"ב ואמת ויציב ונכון וקים.

הצב“י מע”ט דב“ש ס”ט (חותם)     הצעיר משה מלכה ס“ט     ע”ה שלמה אבושדיד ס“ט     הצעיר עובדיה ס”ט

נוסחי המצבות מהרופאים הראשונים בירושלים:

א) ד"ר בנימין רוטהציגל:

פ"נ

איש תם וישר אסיא דעל כרכא קדישא הגין הקדיש גופו בפרט בעת שהיתה על עיר קדשנו מתוח מדת הדין ב“מ מו”ה בנימין ראטהציגל ע“ה נלב”ע ביום עש“ק ר”ח אדר שנת תרכ“ו לפ”ק תנצב"ה.

ב) ר' זאב אסיא:

פ"נ

ר' זאב ב“ר משה ז”ל מסלאנט נלב“ע יוד כסלו תרל”ו.

ג) ד"ר שרגא פופליס:

פ"נ

הרה“ח ר' שרגא ב”ר נחום ד“ר פופלעס ז”ל נ' ה' ניסן תרע“ב תנצב”ה.

ד) ד"ר גרשון יצחק קריטשבסקי: ³¹

פ"נ

הרופא גרשון יצחק בן יעקב קריטשעווסקי 1868–1916 מת ביום א' לחדש ניסן תער“ו במלאותו את חובתו הרוממה לאנושיות תנצב”ה.

ו) ד"ר מנחם שטיין:

פ"נ

מזג רך טוב ועדין נפש טהורה זכה ותמימה חומל עניים וחונן חלכאים מרפא חולים ומנחם אומללים.

הד“ר מנחם שטיין נולד ה' ניסן תרי”ח נפטר ט“ז ניסן תרע”ו.

נוסח “שטר מכר לאחוזת קרקע” על הר הזיתים לעדת הספרדים בירושלם.

ב"ה         ונאמן אתה להחיות מתים

  בלע המות לנצח ומחה ה'

  אלהים דמעה מעל כל

  פנים:

  כאיש אשר אמו תנחמנו

  כן אנכי אנחמכם ובירושלם

  תנחמו:

  נר אלקים נשמת אדם

מ“א הח”מ חו“ר ופו”מ בית עלמין אשר פעיקו“ת ירושלם ת”ו, איך בעד סך ___________ שנו“ק מיד ­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­______ ועלו ובאו לקו' בית עלמין לצורך מוצאיו מכרנו לו קבר ומצבה בהר הזיתים (והמצרים יתבארו הלאה) בתנאי גו”ש שהיה בינינו שאין לו ולא לב“ך רשות למכרו לשום נב”ש ולא להחליפו ולא לתתו במתנה רק היה יהי' לו דוקא לאחר איו“ש בשיבה טובה בע”ה, ועוד תנאי היה בינינו שמחויב להתנהג בענין הירושות והנחלאות והתקנות עפ“י ההסכמות והתקנות הנהוגות פעיקו”ת. ובפירושא אתמר שאם יעבור על תנאי מתנאים הללו המכר בטל. והמעות הנז' מו“מ המה מתנה לקו' בי”ע. ועד“א ח”ש וחותם הועד הק' פעה“ק ירושלם ת”ו בש“א לחו‘…. ש’… ליצירה והשו”ב וקים. (מצרי הקבר המה… )     מקום החותם

רשומות.

מספר הזכרונות לאחד הסופרים הותיקים בירושלם בתקופה הראשונה

ב. ³²

והקול נשמע בהישיבה, מחר יבא ד“ר כהן לבקר החרבה ויבא גם אל הישיבה. והרגש הפנימי עשה כי באו בני הישיבה לבושים כדבעי, ולא נעדר איש מהם, וכשעה לפני חצות בא האיש דרך הת”ת ועמדו הר“ר זלמן חיים ריבלין משגיח הת”ת והרב ר' יעקב לייב סלאנט, גבאי של “הכנסת אורחים”, וגבאי הת"ת והישיבה.

בני משפחת רוטשילד בפריז היה להם ביה“ח בירושלם ועוד מסדי חסד והיו שולחין כפעם בפעם “מבקר” לבקר ההנהלה, וכיון שמשפחה זו היתה שולחת נדבות גם למסדים אחרים, לכן היה המבקר עפ”י רוב מבקר גם המסדים האחרים והפעם היה המבקר ד"ר כהן.

ד“ר אלברט כהן איש גוץ ופקח ונבון דבר. לא היה ע”ה, אמרו שמוסמך הוא לרבנות. והסמיכה – צרפתית. אבל אז היה גם רב כזה, יודע ספר, ולכן חרדו הפעם החרדה הזאת אליו.

וימנו את הרז"ח ריבלין הנז' לראש המדברים, והכהן בא ויעבר דרך החרבה עם בתי מדרשיה וכו', ויעבר גם דרך “הכנסת אורחים” אשר בה ויבא עד הישיבה.

“הכנסת אורחים” חדר אשר יגבל עם המרחץ, ועשנו ממלאהו תמיד. להגויים ישנן “דירים” גדולים ומרובי בתים וחצרות אשר כל השנה אין פוקד אותם ורק לפני חג הפסח בשעה שמרובים הם עולי לרגל להתפלל במקומות המקודשים להם. בה בשעה פוקדין כל הבתים הריקים ומכינים אותם להאורחים הרבים הבאים ע“מ לחזור, והמריקים כיסיהם להכהנים והגזברים וכו' וכו'. ועי”ז לא ידעו מחסור ומוסיפים בנינים חדשים ומפארים את הישנים.

לא כן אנו ב“י, העליה לרגל נפסקה. (ורק מהספרדים הגרים בעירות הקרובות לא“י יש שעולין לרגל. ועפ”י רוב רק לחג השבועות, ומקדימין לבא לפני ל“ג בעמר למען קחת חלק בהלולא דרשב”י במרן שזה עקר להם והעלי' לרגל טפל בתכלית) והבאים באים להשתקע, והעשירים פונים להאכסניות המרובות, ורק העניים באים ישר להכנסת אורחים, ובכן רואים פעמים רבות בשנה מפוזרים בחצר החורבה זודים, וסיפיטים וכרים וכסתות משל הבאים שאין מקום להם בפנים הבית, והגבאי תמיד דו”ד לו עם האורחים שאינם רוצים לפנות הבית להבאים אחריהם. וכמובן סייד עתה הגבאי את הבית ויעמל להסיר מעל פניו הפיח ואותיות אי הנקיון וכו'. אבל כל עין בוחנת ראתה את פני הבית כפי שהיה לו לפני כן.

וכאשר אמרתי פקדו את הרז“ח להיות לפה להאורח הד”ר כהן, ובבאו להישיבה וכל א' מבניה ישב על מקומו והגה בתלמודו, והאורח עבר על פניהם ויעיין בהגמרות ויאמר: עירובין, חולין, וכו‘, להראות כי יד לו בלמודיהם, ואח“כ נתכבד האורח לשבת והלומדים עמדו מללמוד, והאורח פתח פיו בגרמנית וידבר על הכל ועקר דבריו היה: מה יהא בסופם של אלו, מה “התכלית” שלהם, כי בעזבם את הישיבה, ולא ימצאו במה להחיות נפש בני ביתם אחרי כי ערומים הם מכל חכמה של חכמת העולם, ואינם מבינים בכל שפה חיה לא לדבר וכש”כּ שלא לכתוב בהן, ובכן אמר, טוב תורה עם ד"א, טוב היה כי ילמדו גם למודי חול וגם איזו שפה, וכו’ וכו' בקצור בלי השכלה אין להתקיים בזה"ז, וחטא יחטאו המנהלים באי השכילם את הלומדים. ויוסף ויאמר מה עול מצאתם בלמוד איזו שפה, מה יקלקל את בן הישיבה אם ילמוד גם מדעים הנחוצים עתה לכל אדם.

ויהי ככלותו הטפת מוסריו, ויעמד הרז"ח ויאמר (בשפה מעושה גרמנית) ירשה לי כבודו לספר לו מה שקרה לי בבנותי ביתי, כמובן לקחתי לי אדריכל מומחה, מהנדס מלומד ויודע דברו היטב וזה רשם לי מספר האבנים וכו' שעלי להכין ויתן לי גם מספר הרעפים שיכסו הגג לפי מדת גדלו. והכינותי הכל כאשר אמר, ויהי כאשר סדרו הרעפים על הגג והנה נשאר חלל גדול שלא היו רעפים לסתמו קראתי להמהנדס והוא שב וימדוד הגג וימדוד הרעפים וימנם ויספרם ויאמר לא אי אפשר הדבר, הרעפים הם לפי החשבון די כסות הגג כלו, ואומר לו – והחלל הלז למה בא, וישב ויאמר לא אין צריך להיום שום חלל, אבל החלל לא נבעת והאיר את הבית כאמור מה לי ולחשבונותיכם הנה חור הנה חלל.

כן הדבר, אדוני, בעינינינו, לכאורה כל הטענות של מר צודקות אבל, עיניו הרואות שכל אלה שרוכשים להם “השכלה” משליכים תלמודם וגם יהדותם אחרי גויהם ורבם ככלם פורקי עול היהדות ויוצאים לתרבות רעה, וא“כ איך נעשה לרעה הגדולה הזאת וחטאנו לה' לעמנו ולתורתנו, הן הישיבה והת”ת הן הן מבצרי היהדות, ואיך נקוב בידינו חור בהם, לתת להמשחית לבא בתוכם. וגם זאת, יודעים אנו כי אלה הלומדים בצאתם ע“פ תבל ארצה, מוכשרים הם לכל עניני העולם הרבה יותר מאלה שהשכילו, ורק אלה המשכילים, אתם מחזקים ידם, אתם בוראים משרות להם, ואלה הלומדים אף שפקחותם עולה עשרת מונים על פקחותם על זריזותם של משכילים שלכם אלה נרחקים ונדחקים מכם, ובכל זה לא מת מי מהם ברעב ב”ה ויש שעשו עשר ג"כ ומה לכ' כי נזעק?

הכהן ענה כמובן והרז"ח חזר והשיב על דבריו עד כי הוציא השעון ויאמר, עת ללכת, ועוד נשוב לדון בדבר.

אז נגש אליו הרי“ל גבאי הכנ”א ויאמר: כבודו עבר ע“פ ההכנ”א ולא נכנס בו יכבדנו נא בבקורו. ויען ויאמר הפסוק “הכרת פניהם ענתה בם” ויאמר הגבאי, העניות גורמת, ויען הכהן ויאמר, כן כן העניות, אבל צריכין להגביר העשר על העניות, ואני אשתדל בזה. וילך לו, וגם בני הישיבה שאפו רוח ונפזרו וילכו הביתה.

בימים ההם בא להישיבה אברך מגוהץ לבוש הדר מאריך בתחתונים ומקצר בעליונים וזקנו עשוי במספרים, שנותיו למעלה הרבה מעשרים והוא בחור דבר בלתי נפרץ אז שאברך בשנים הללו יהא שרוי בלי אשה ולא נודע לבני הישיבה עירו ורק זאת ידעו כי ליטאי הוא, ומדברי נאוה, ולוקח נפשות ולמודו בחריפות וימצא חן בעיני מרבית בני הישיבה ויאהבוהו, שאלוהו לשמו ויאמר אליהו, מבלי הזכיר שם משפחתו ויקראו שמו “אליהו בחור”.

וכפי שהרבו בני הישיבה להתרועע אתו, כן רצו הגבאים להרחיקו מהישיבה, וגם ראש הישיבה הגאון הרמ“נ כהניו זצ”ל אם כי הי' סבלן גדול בענינים כאלה, גם הוא עינו רעה בבחור הלז, ולא רק שלא קרבהו אל רחקהו מעליו.

ובבוא ר“ח, מועד נתינת דמי החדש לבני הישיבה (התשלומין היו אז להגדולים המופלגים, נתן חצי נאפ' – ערך 9 שילינג־לחדש, ולהבינונים 2 חי“כ (ערך 8 שילינג,) ולהקטנים ערך חי”כ אחת) ולא נתן לבחור דנן מאום, ויקצפו בני הישיבה, ויצא מזה מחלקת גדולה בין הר”מ ובין בני הישיבה. ויחדלו בני הישיבה מבא לשמוע “השיעור” עד שנצחו בני הישיבה ונתן גם לאליהו בחור שכרו כבינוני.

אך לא ארכו הימים ויצא קול כי השדכנים מצאו לו “כלה” נערה חברונית בת השמש דשם, ויתחתן בה, ויעזב הישיבה, ושוב לא נראה עוד בירושלים ולא נודע מה היה עמדו, כמו שלא נודע אז דבר בואו לא"י אם כי יש בהענין דברים זרים בלתי מובנים אך אז לא שמו לב לזה, וכבר עברו עליו יותר מששים שנה וכמובן עבר הזמן לדרוש עליו.

והפרור “בית יעקב” בהבנותו היה נחשב כמחוץ למחנה, בהיותו אז רחוק מהפרורים האחרים וסביבין שדות מבלי בתים, ובכל זה נכנסו החברים – כי נבנה ע"י חברה – לגור במעט הבתים שנבנו, והפלחים מכפר ליפתה שממולם היו גונבים ביום ובלילה כל מה שבעליו לא הניס אותו הביתה, אבל להבתים היו דלתים ובריח חזק מאד מפחד בלילות, והחלונות עשויים שריגי ברזל עב וחזק והלפתיים לא יכלו למו.

ובאחד הלילות באה חברת גנבים לפתיים ויביאו קנטר של בנאים שהערבים יקראו לו “מונחול”, (וכן יקרא במשנה: קנטר של בנאים) ונגשו אל א' החלונות ויתחילו להסיע שריגי הברזל או להרחיקם די כניסת איש, והבעה"ב צעק ויצעקו יתר השכנים. אבל פחדו לצאת החוצה כי בנפשם הוא, ידעו כי לא בכח יגברו על הלפתיים ומחמת רחוק המקום לא הי' קולם נשמע בהישוב, ושם א' “בעל תוקע” ובחשאי טפס ועלה על הגג ויתקע בשופר למען ישמע קולו בהישוב והפלחים נבהלו וחשבו כי חצוצרת הצבא היא וינוסו, וכמובן לא מצאה הממשלה איש מהם והדבר נשתקע.

(עוד יבוא)

כוס חמישי³³

כבר הודענו בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת הכפולה יז“–י”ח כ"י, השר משה מונטיפיורי היה רגיל לכבד את ידידיו ואוהביו היותר מצוינים בתשורות כלי קדש: “גביעי כסף” יקרים מאד לקדש עליהם בכל מועדי ה' וימי שמחה ועליהם כתובת־עברית בחרוזים.

ובזה אנו מביאים דבר “כוס החמישי” מה שמסר לנו הרב והתייר הגדול ר' יעקב ספיר הלוי מירושלם בהיותו בווילנא בשנת תרל"ג:

“השר הצדיק נזר תפארת כל ישראל מוה' משה מונטיפיורי יצ”ו שילאיט“א שלח מנחה מזכרת לידידו ומכירו מאז, הרה”ג המפורסם גזע היחס והמעלה מוהר“ר אברהם פרנס יצ”ו פה ק“ק ווילנא יע”א, גביע של כסף מעשי ידי אמן מצוייר עליו דגלו של משה (דמות ארי' וצבי ושני דגלים חרות ירושלים) כנודע.

והשיר הזה כדמות זרות סביב סביב:

לבן אדם עתים נבחרים,   /   הכי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים,

שבתון ומקראי קדש הנאמ.   /   והאוכל לשובע יברך בין הגב.

לקדשם על יין ערבים ושח..   /   לשיקוי עצמות וחיי רפאות ש..

ולהבדילם מחול כוס על כן י. רים   /   וברכת רעים אהובים בעדת יש. רים

ולהבסם בימים נעשים ונזכ..   /   וכוס רוי' אחר כרות ערלת בש.

ארבע כוסות על מצות ומרו..   /   והכהן אחר פדות פטר רחם הזכ.

זאת תורת הנזירים ליושבי נטעים ולגדרים, ופקדו גפן זאת בסוד ישרים.

ולמטה סביב על שפת כן הגביע חרות אלה הדברים:

לכבוד הרב הגדול מוה' אברהם פרנס בק“ק ווילנא מנחת זכרון מאת השר מוה' משה מונטיפיורי הש”י בשובו מק“ק פעטערסבורג ביום ו' עש”ק פ' פנחס התרל"ב. המעתיק יעקב סלה.

* * *

גביע גדול ויפה מאד חרות וחרוז בשיר נעלה נמצא כאן בירושלם בידי הרב הגאון ר' יצחק אויערבך שליט“א מה ששלח השר לאבי־זקנו הרב הגאון הגדול רבי מאיר אויערבך זצ”ל ראש הרבנים בירושלם מיום י“ג תמוז התרל”ה.

התגלית מגוש חלב

מכתב מהקונסול האויסטרי בצפת אל הסופר הנודע מר אליעזר רוקח ז"ל

ע“א התגלית מגוש חלב בשנת תרל”א:

דשיש (גוש חלב) 23 יולי 1871.

כבוד האדון הנכבד אלעזר רוקח בצפת.

תמול באתי בלוית הבישאף מהלבנון פה העירה ומצאתי עת מוכשרת להתחקות על שרשי המערה אשר מצאוה האיכרים בזה לפני ירחים אחדים. ברדתינו בה מצאנוה רחבה וגבוה מאוד, ואור כהה יגיה חשכתה, עוד רשמי אותיות עברית נכרות על כותלי המערה הזאת, אבל לא ירוץ הקורא במו. בקרקע המערה ראינו והנה אבן גדולה על פי מערה אחרת. אולם אך נגעה בה ידינו ותהי לעפר, ירדנו גם אל המערה הזאת, וראה זה מצאתי. חור נקוב בכותל המערה מעשה חרש חכם, ובהחור תלויה שרשרת ברזל מעשה עבות, ובה קבוע טס נחושת קלל קטנה (לפי השערתי היתה ארדאן, או קמיע) ומשני עבריה כתובים באותיות עברי (הלא המה כתובים למטה) אך בחפצינו לשלוח בה יד נשבר השרשרת ויהי כמסוס נוסס מרוב ימים, והארדאן או הקמיע גם אותה לא צלחנו להשיג שלם, ע"כ בוא נא הנה ושים עיניך בהטס ובהכתלים אולי תשיג יד שכלך לחקור ולהתבונן בה ולמצוא פשר דבר.

מינקלאסעוויץ קאנזול אגענט בצפת וטבריה.

המכתב הזה נתפרסם אז בעתון חבצלת שנה ראשונה. ויחד עם מר רוקח אומרים גם אנו:

ואנחנו התאמצנו בכל עוז לתת לפני קוראינו הנכבדים, תבנית דמות הטס הנ“ל במעשה פתוחי חותם באין מחסור כל דבר מתמונת האותיות החרותים על הטס הנ”ז.

הא לכם תבנית האותיות הנמצאות:

עוד נשוב לדבר בזה בחוברת הבאה.