רקע
יצחק בן־דור
עם עליית טירת־צבי
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברונפמן; תשל"ב

נתקצר המרחק החסר ישוב יהודי – וכמעט עודנו שומם – שבין צפון ים־המלח לבית־יוסף. הנה הועלתה עוד מרגלית ישוּבית עברית במחרוזת הנמתחת לאורך העורק הפנימי של הארץ, עמק הירדן, בשקע המרכזי של ארץ־ישראל, הנמשך ממקורות הירדן בצפון ועד אילת (עקבה) שבדרום. טירת־צבי קמה בעמק הנמוך והלוהט, שעם הירדן, עמק ברוּך־מים, ובכל זאת עוטה קוצים, צהוב־אפור בקיץ, מתעלף מחום, ללא צל כמעט.

עשרים ואחד ישובים של לנו בשקע הזה, והעיר טבריה בכללם. מלבד מזה ישנם עוד שלושה ישובים חקלאיים, השאר – כפרי עובדי אדמה.

יסוד המעלה היא הצפונית ביותר והראשונה לאורך קו זה. משמר הירדן נוסדה אחריה. בני־יהודה שהיתה לנו בעברה המזרחי של הכנרת, חרבה מפּגעי טבע והתנפלויות וחוסר תחבורה ואפס־תגבורת. האחרונה במשפחות היהודיות יצאה אותה סמוך למלחמת־העולם או בימי המלחמה. אדמתה כיום בידי ערבים והגבול – סוריה. אילו נמצאו בה יהודים בימי הצהרת בלפור ושלום ואֶרסייל והחלטות סן־ראֶמו, היה גבול ארץ־ישראל מתרחב ומקיף גם אותה. ממערב הכנרת התבצרה בינתיים מגדל, ועתה בימים אלה עלתה גינוסר (קבוצת הנוער העובד), שמעטים היודעים על קיומה, אבל סוף כבודה להיגלות. כנרת המושבה וכנרת־הקבוצה שייכות לאותה שרשרת עוד מלפני המלחמה. לפני עשרים ושבע שנים פתחה דגניה את הפרשיה המפוארת שלה במזרח הירדן, ועתה, עם עלית מסדה ועין־הקורא, נתהווה לנו בין הירדן והירמוק גוּש של שבעה קיבוצים: שתי הדגניות, בית־זרע (או כפר־גון או כפר נתן לסקי), אפיקים, מסדה, עין־הקורא, גשר, דלהמיה. וליד דגניה על עברו המערבי של הירדן נוסדה כשנתיים לפני המלחמה ביתניה, חוה של פיק“א. עודה קיימת, אם כי קופאת באשמת ראשי פיק”א. היא משמשת אכסניה לקיבוץ, שיתיישב גם הוא בקרוב בשקע זה, ועדיין לא הגיע הזמן לדבר על הנקודה ממש.

דרומה מביתניה, בעברו המערבי של הירדן שוכנת פלוּגה של קיבוץ גשר, שרוב חבריה אמנם עברו את הירדן והתיישבו בנקודה החדשה שלהם שנזכרה – דלהמיה, אבל גשר – האֵם – לא תיעזב. נאחזה בצלע ההר התלול ולא תרד ממנו. חברי הקיבוץ אינם חוסכים עמל ודפיקה בדלתות ועל לבבות, כדי לקיים את הנקודה הזאת. נהריים ותל־אור של חברת החשמל הם גוש ישובי מיוחד במזרח־הירדן. תכונות עיר וכפר מעורבות שם. תל־אור נמצאת בתחומה הרשמי־המדיני של אמירוּת עבּד־אַללה (הישוב היהודי היחיד בה), וחוקי־אמירוּת זו מעיקים על המקום. גוש של ששת אלפים דונם השייך לחברת החשמל אינו מיושב ומשום־כך הוא מעובד לא־אינטנסיבית.

מערבה לירדן ישנו עוד ישוב יהודי אחד, מנחמיה (לפנים מלחמיה). יש לה למושבה זו אדמה גם במזרח הירדן, בשטח שבינו לירמוק.

עם עלית בית־יוסף נוספה חוליה דרומה, מתקרבת לבית־שאן. עתה באה טירת־צבי ונתקעה עוד יותר דרומה, דרומית לבית־שאן. ואין להרבות דברים על תנאי הנקודה הזאת. לא ייתכן להניח אותה בודדה, ובודאי שסביבה ייווספו לנו ישובים בעתיד הקרוב ביותר. מכאן עוד רב המרחק אל הישוב שבצפון ים־המלח וקליה, אף הוא לא חקלאי, כידוע וגם לא עברי טהור. דרומה מהם – ישוב סדום של חברת האַשלג. במאות הקילומטרים המשתרעים מסדום ועד אילת (עקבה), נמל ים־סוף של שלמה המלך ונמל דייגים יהודים בימי בית שני ואחריו, אין לנו לפי שעה כל דריסת רגל.

חשבון קצר זה העסיק את מוחי בשעת הנסיעה ביום כ"א תמוז זה, לראות בהיווסד טירת־צבי.

עוד לפני ימים מועטים היתה הטלטלה קשה למדי בנסיעת־מכונית דרך עמק יזרעאל. בנסעי בפעם הקודמת, לא נפתח עוד הכביש הזה, שמאורעות תרצ"ו השפּיעו על הממשלה להיענות לדרישות ממושכות ולסללו סוף־סוף. אך הנה הוא פתוח כיום והננו “שטים על מי מנוחות” בהחליק המכונית במהירות־טיסה על פני כביש עפולה – בית השיטה. רק החצץ העדשי של שכבת הכביש העליונה נזרק ורוקד וטופח כברד על דפנות המכונית, אך אין מקום לטעוּת: איש אינו זורק אבנים. הננו בלב העמק העברי. משני עברי הכביש – שדותינו. עדים מראות הישובים, עדים העובדים והעובדות. מעיד גם מראה השטחים כשהוא לעצמו בגילוי שיטות העיבּוד. אלה המטעים, אלה הטראקטורים הנשארים בשדה, אלה סוארי חבילות החציר המכוּבש – אלה הם סימני־משק, המציינים לפי שעה כמעט רק את שלנו.

כקו הכספּית במד־חום קו־הכבישים במד־הבטחון. הקו מוביל אתו בטחון. הוקל לעמק יזרעאל, אבל לא נשארנו בלי דאגת־דרכים. חלוצי ההתישבות זזו קדימה. קמו לנו עוד עמקים שדברי־הימים חוזרים בהם וה“בראשית” על כל חרדותיה והרפּתקאותיה עברה עתה אליהם.

לפני תחנת בית־השיטה אנו יורדים מעל הכביש ימינה. אנו עוברים את בית־אַלפא על כרמיה ופרדסיה. הנה חדלה בית־אַלפא להיות שומרת־גבול המזרחי של הישוב העברי בעמק־יזרעאל. בית־אלפא היא כיום בסיס ואכסניה נדיבת־לב למתקדמים והולכים מזרחה ודרומה. רוב חברי־קיבוץ תל־עמל עודם שוכנים על אדמתה. עתה שימשה גם ליוצאים ליצור את טירת־צבי.


* * *

אך יצאת מגבולות בית־אלפא המעובדת, הירוקה ורבת הצל, וכאילו טופח על פניך פתאום רוח זלעפות מדבר. ניגוד משונה: מים רבים, אדמה טובה, עקבות צמחים המעידים על יכולת הקרקע והאקלים, וישוב־לא־ישוב כזה. הנה מעינות סחנה, נחל־אסי, מעינות אחרים, היונקים מגשמי ארץ־הרים רבה, ומסביבך בתי־שׂער קודרים, צופני סודות־זדון, מהלכים אימה הממלאת את הגיאות, את השיחים העבותים פה ושם, מות בינות הקוצים הגבוהים. הנה כאן ארבו לחיים ברוּק והשיגוהו ליד חורשת האקליפּטוסים. הנה כאן זינקו על החיילים הבריטיים העירומים בהתרחצם בנחל, ירו בהם ולקחו את בגדיהם על נשקם. כאלה הם הנחלים והשיחים, שעשרות ומאות יכולים להסתתר בהם ולהגיח מהם פּתאום. ההרים מימינך אינם מנחמים. לא משכנות שקט הם. הנה כפר פּקועה, אַפק מימי התנ"ך, מחסה לכנופית עז־א־דין בשעתו. כאן נרצח משה רוזנפלד.


* * *

הננו רוצים לנסוע לטירת־צבי מבלי לעבור את בית־שאן ואנו מחפשים את הדרך. בבוקר עברו אנשי שמירת־הסביבה וסימנו במחרשת־דיסקוס קו, שבו יסעו מעתה, דרומה מתל־עמל ועוד יותר דרומה מבית־שאן.

הנה מתקינה לה תל־עמל קו השקאה ממעין קרוב. פועלים עובדים ואתם נוטרים מזויינים. במרחק־מה אנו מגיעים אל בריכה די גדולה, מיקוה־מי־מעינות, שרוכזו על ידי הממשלה, והנה רוחצים בה ערבים את סוסיהם, והמים עד גבות הסוסים, וכמעט רק את ראשיהם ירימו הסוסים מעל למים.

לא רחוק משם כפר “המנוּשלים”, שנוסד בגוש תל־שוק. דממה בכפר. יצאו, כפי הנראה, לעבודה. אבל גם בשדות מסביב אין לראות רבים. מי־המעינות שופעים. יש כאן ירקות יפים, אך העובדים בגנים מעטים מאוד. לא הרחק נראה מעט בקר, נשים מאַלמות בקמה, שקצירה נתאחר. הנשים לבושות כאן צבעונין, והבגדים דווקא כחדשים. בתי הכפר בנויים שני גושים משני עברי־רחוב, מעין “בתים משותפים”, בנויים קומה אחת, לבני־טיט, מחולקים בקירות החוצצים בין דירת־משפחה אחת לשניה. אין ירק ואין צמח סביב הבתים וברחוב, שסומן בכל זאת בקוי חביות ריקות, כאילו להבדיל בין רשות הרבים לרשות שנועדה ליחידים. ידענו מהרצאות הממשלה, שערבים רבים סירבו ללכת הנה להתיישב על האדמה הפוריה ורווית־המים, משום ש… האַקלים אינו נוח. אנשי תל־עמל לא היססו. גם חברי קבוצת רודגאֶס מיהודי גרמניה ופולין אינם מהססים ויורדים לאקלים קשה בהרבה, לרמה נמוכה בהרבה מפני הים, ובמרחק גדול יותר מישובים מרכזיים.

אותו יום, כ"א תמוז, המתה הסביבה, במידה שאינה רגילה כאן. הדרכים התאבקו מתחת גלגלי המכוניות. רועים ופלחים שנפגשו לנו בדרך, הביטו אלינו בפנים תוהות, שלא ראינו בהם עין יפה וסבר טוב־לב.

עלינו על דרך המלך בית־שאן–יריחו. דרך קיץ טובה. המכונית הראשונה בשיירה נהנית ממנה. השניה כבר הולכת בסערת־אבק, מעין עמוד־עשן. מרחוק אנו רואים חוות של גרמנים משרונה. הם קנו לפני כמה שנים מאת הערבים בשתים ובשתים־וחצי לא"י הדונם. מובן, שקניות אלה לא היו מלוּות צעקות נישוּל מפי עתונאים ומסיתים ערבים. הממשלה מקיימת כאן תחנת־נסיונות, מופת לערבי־הסביבה לנטוע בננות, רימונים, זיתים ונטיעות אחרות. כאן גם מטעים פרטיים קטנים. אך אלה אינן אלא נקודות בטלות בשטח הגדול, שהוא כמעט שומם.


* * *

בית קטן מלבין לקראתנו. זוהי תחנת המשטרה חנזירה. הנה אנו מגיעים אל אדמת אַ־זרעא שתהיה לטירת־צבי. איך יגיעו הנה בחורף? מאַין תבוא עזרה בשעת חירום? איך יתקשרו מכאן באיתות עם איזה ישוב?


* * *

הבחורים והבחורות האלה, גזע הפּועל העברי בארץ־ישראל וענף הפּועל המזרחי – ככל הגזע הנהו, – אינם מתנים מראש תנאי בטחון והצלחה. הם הולכים ליצור כאן את המחיה, את הבטחון, את החיים המתוּקנים. אולי היה בהם כוח להעפּיל גם כבודדים, אבל הם אינם בודדים. הנה אתם בעלי הנסיון מהישובים הקרובים ביותר ומכל הארץ, הנה אנשי השיבה, החיים בקו־האש זה שלושים שנה ועוד חותם־הנעוּרים, אולי עלומי־הנצח, זורח מבין תלמי פניהם. הנה אוירת מסירוּת ואחוה קורנים אליהם מגושי־ישובי־העובדים, ללא הבדל־זרם. לא תבחין לגבול עשייה בין הפועל המזרחי של קיבוץ רודגאֶס לבין השומר־הצעיר מקיבוץ תל־עמל או עין־הקורא. הנה כל הטוב בישוב מחבק מרחוק את חלוציו, סוכך עליהם, ומלמעלה – מוסדות הישוב דואגים, נענים, מספּקים אמצעים, מיישרים הדוּרים ככל האפשר. לא זמן רב יהיו בודדים בסביבה. ודאי ימהרו לבוא בעקבותיהם עוד ישובים, כאשר באו הם בעקבות הקודמים להם, שהיו בשעתם באותו מצב. עוד מעט ומסביב טירת־צבי יהיו עוד “נחלות”, “בית”ים“, ו”ענ“ים” וחיי עבודה כשרים יפכּוּ פה בעוז, והאדמה והמים יינו פה ככוחם לענות וכאשר ראינו זאת בגוּש הדגניות ושכנותיהן.

תמוז תרצ"ז

המלצות קוראים
תגיות