רקע
יצחק בן־דור
ספסרות
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברונפמן; תשל"ב

נוכח שלהבת ההתנדבות וההקרבה העצמית, השורפת זה עשרות בשנים חיים ומרץ וכספים, השלהבת שהקימה את הבנין הזה המופלא, כמו שהנו, על כל מגרעותיו – מה ערך להשתמטות למיניה המתגלים…

את המסע האנושי והציוני האדיר של הצטר­פות כוחות־אדם זה לזה כדי לבנות במאוחד את אשר היחיד אינו יכול לבנות לבדו – את המסע הזה לא יעצורו.


* * *

צפרני הספסרות במגרשים שוב התחילו מעמיקות בבשר תל־אביב. משארית הפליטה, שיהודים מצילים מן הגולה, מוצצים ללא כל צורך, וכמעט ללא כל דרישה מצד בעלי הקרקע אלפי לירות. מכר אחד מהם מגרש הגון וקיבל דמי־קדימה והתחייב לשלם קנס, אם לא יעביר את הנחלה על שם הקונה. והנה מופיעה המפלצת־הספסר, נותן לערבי את הסכום הדרוש לתשלום קנס, מוסיף עוד רווחים ולוקח את המגרש לו, מתוך חשבון שהעולה או הבונה הזעיר יהיה מוכרח לשאת את ההפרש. בינתיים מתיקרת הקרקע ב־50 אחוז ויותר וכן המגרשים מסביב.


ראשוני הנפגעים – הפועל, העמל, בעל המלאכה, הרוכל והחנוני, חוסמים בפניו את הדרך לרכישת דירה עצמית ואת שכר הדירה השכורה מרימים כסדר. תל־אביב זקוקה לתוספת רבה בדירות וביחוד בבנין עממי. והנה באה הספסרות ומצמצמת את אפשרויותיו של הבונה העממי הדלות ממילא.


הספסרים אינם כה עשירים. ואת השתוללותם אפשר לרסן, או לפחות, להחליש על־ידי פעולה ציבורית מאורגנת. אילו שמה העיריה לבה למגיפה זו. היתה יכולה לפעול דבר־מה בעזרת־הבנקים. המוסדות הכספיים שלנו הם ציבוריים והיו נענים ללחץ ציבורי הוגן, שלא לצייד את הספסרים באמצעים למעשי־החבלה. תימצאנה גם דרכים לסגור את הדרך בפני ספסר, שהשיג את מגרשיו מבלי לציית לאזהרת המוסדות המוסמכים, שלא יוכל למכור אותם בנקל. ואם ייכוה אחד מהם בעבירה כזו, תפחת קצת להיטותם של מרעיו.


* * *

– – – הופעת הספסרות אצלנו בסחר הקמח, אשר ההתחרות העולמית מוסיפה ומורידה את מחיריו – נופלת באור נוסף על הצו: ארגון הצרכנות וההשברה. הכלכלה העולמית כולה מתעותת עתה במכאובים הבאים מחוסר רוח ציבורית שתכוון אותה לטובת האנושיות ולא להנאַת יחידים. שיטות הנפסלות והולכות בעולם כולו, ודאי שאינן צריכות לשמש קו־בנין לנו. אך לוּ גם היה המסחר הפרטי יאה לעמים מושרשים ובנויים בארצותיהם, לא יסכון לעם העמל לבנות את עצמו. – – – שמרנים־שבשמרנים משוועים שם, כי המסחר מחויב להתכוון לטובת הכלל, המקצוע והישוב כולו, ולא לטובת הסוחר, בלבד. ראשי “התאחדוּת האכרים” מטיפים לחברי־התאחדותם שיתוף ועזרה הדדית בשטח הפעולות המסחריות המקיפות את המטעים. יום־יום הם מראים את הדוגמאות הבולטות לטובת הקואופּרציה. הם אינם רואים כלל את עצמם נלחמים במסחר הפרטי, כי לא לשם מלחמה במסחר הפרטי הם צריכים להתכוון. הם מתכוונים ממש כקואופּרציה של הפועלים לדאגה חיוּבית קודם כל לצרכיהם, ואין סוחרים פרטיים מעיזים לבוא ולהכחיש כי הקואופּרציה עדיפה מן המסחר הפרטי במכירת פירות הפרדסים ובקניית צרכי־המטעים.


– – – מה שדרוש כיום – הלא הם סייגים מועילים כנגד נטיות ספסריות. אַל נחשוב את עצמנו מחוסנים בפני כל סטיות כאלה. בעצם חיפוש הסייגים והקמתם מתחזקת גם הרוח, היסוד למניעת הספסרות, שבלעדיה תפּולנה גם חומות סין.


כדי לשמור את ציבור העובדים משחיתוּת ספסרית צריכה ההסתדרות דוקא להגביר את פעולות השיכון וההתישבות שלה, אך יחד עם זה לדאוג לאוירה הציבורית שתשרור בתחומים המיוחדים לנו.


* * *

בעמק זבולון ובעמק בית־שאן נוטעים עתה גרמנים משרונה וילהלמה (אף זו שכונה גרמנית ליד תל־אביב) מאות דונמים בכסף שקיבלו מאת יהודים בעד מגרשים זעירים־עד־לגיחוך בתחומי תל־אביב או בסמוך לה. הם נוטעים מאות אבל קנו אלפים. מאותו המקור נעשות קניות קרקע חשובות גם בידי ערבים.


ובתל־אביב כבר מופיעים ראשוני המנוּשלים המתגוללים על החולות. מנוּשלים עברים, מנושלים על־ידי אחיהם בעלי הבתים. מתוך “רחמים ומצפון” אין בעל־הבית מעלה את שכר הדירה לדייר העני. הוא יודע, כי אין לעני כל אפשרות לשלם 2 לא״י לחודש בעד חדר, לכן הוא משליכו החוצה, כדי להשכיר בלב קל את הדירה לשוכר חדש.


– – – כמראה מצבו של המחפש דירה כן גם מצבו של המחפש מגרש לתעשיה או כברת־אדמה למטעים או למשק טיפוסי אחר. למחפשי אדמה חקלאית יש, כמובן, גם מכשילים טבעיים ומדיניים מסוג אחר. אך בתחומי האדמה המצויה קיים המכשול הפּנימי אשר בספסרות. עולים בעלי 500־600 לא״י הוכרחו להתיאש מהבראַת עתידם ועתיד משפחתם על־ידי מעבר לחקלאות, והם אנוסים לפנות שוב אל המכולת, שגם אותה לא קל לפתוח. תקופת הרווחה יש לה צורות־המחנק שלה.

לולא המוסדות השיתופיים לאשראי היתה ספסרות־הכספים מחבלת את החיים הכלכליים. לולא השיתוף וההסכם במכירת־ההדרים, היתה הספסרות מחריבה בזמן קצר את כל המשק העשיר של הפּרדסנות. לולא השיתוף המלא כמעט במימכר תוצרת המשק המעורב, לא היה משק זה קיים בכלל.


והתרופה הראשונה – אם גם לא מלאָה כלל וכלל – נגד הספסרות בשיכון ובקרקע הוא השיתוף, הארגון וההסכם. יעשה הישוב כולו מה שעושים מוסדות השיכון של הפועלים ומוסדות ההתישבות של הפועלים – ויוקם תריס ראשון נגד הספסרות.


* * *

– – – מעולם לא תפסו ברחוב הציוני את כל חומר ההרס אשר בספסרות, כפי שהדבר בולט לעין כל בתל־אביב כיום. לא מעטים הם שחשבו – והחושבים גם כיום – כי רק “רשעות סוציאליסטית” היא להצר עין ביהודים העושים מסחר לתומם, בדרך שחונכו בה, המותרת והכשרה לפי כל חוק ומנהג. אדרבה, אמרו, יסחרו יהודים, יקנו וימכרו וירויחו ויעשו חיים. כך נבנתה גם אמריקה (לדעת מחייבי המסחר החפשי באדמה ובבתים).

דרישותינו שהציבור יכין שטחי אדמה למגרשי בנין, שמוסדות ידאגו לדירה עממית, שעיריות ומועצות מקומיות תעבודנה לשם כך מתוך קשרים הדוקים עם הקרן הקיימת, שההתישבות, העירונית כחקלאית, תהיה מוסדרת – נחשבו ל״תיאוריה מרכסיסטית" וליסוד ה“שיטה הנפסדת”.

– – – אולם הכל רואים עתה את תוצאות החופש הזה בסחר המגרשים והדירות – – – יהודים קונים ומוכרים זה מזה וזה לזה ומדמים לראות גם ריוח בעסקיהם האלה. והריוח הזה אינו אלא מחנק לישוב העברי.

ערבים וגרמנים מוכרים מגרשים בעד 600־800 לא״י ומעלה הדונם ורוכשים אחר־כך בכסף היהודי את מיטב האדמה החקלאית, אדמת המטעים, הנמצאת עוד למכירה. בעל פרדס של 25 דונם מקבל לפחות 15 אלף לא״י בעד אדמתו זו ורוכש אחר־כך אלפי דונמים במקום פרדס זבורי זה שמכר ליהודי תל־אביב.

על מגרשים יקרים כאלה מקימים אחר־כך בחפזון דירות המוּשכּרות ביוקר. – – – הרווחים הזמניים המופקעים של היחידים מרפים את ידי בעל־המלאכה, הפועל ובעל התעשיה הזעירה, השואל: למה אני עמל, כשהבטלנים מרויחים באפס־מעשה יותר ממני ביגיעתי? מושגי ההכנסה מתחילים להימדד במידות ספסריות שאין להן יסוד־אמת, ומושגים כאלה אינם נותנים לאדם להיכנס למלאכה חדשה, למשלח יד־חדש.


– – – השחיתות בחיי כלכלה ספסרית אינה מנקה גם את ציבור־הפועלים. מהומת רווחים מנופחים המתחוללת מסביב גורפת אתה גם אנשים וחוגים אשר לא זאת דרכם. ומאמצים גדולים מאד – ואשר אינם נראים עדיין בכיוון זה – דרושים מצד הסתדרות־העובדים למלחמה נגד גילויי הכניעה לספסרות המתגנבים לתוך המחנה. חברי הסתדרות העובדים הם בעלי נכסים, הם רכשו את הנכסים בכוחות עצמם או גם בעזרת ההדרכה ואשראי ציבוריים. לשמש דוגמה, כיצד ליהנות הנאה ישרה מהרכוש מבלי להיגרף בזרם הספסרות – זוהי חובה שלא תתמלא אלא אם תהא דאגה לכך בחוגים האחראים לכיוון ההסתדרות. הספסרות מכלה את החיים הכלכליים הבריאים וחותרת מתחת ליסודותיהם. המלחמה בספסרות תצליח אם תיעשה על־ידי הציבור הרחב. ואין מלחמה בלי מופת של מילוי־חובה. הממלאים את חובתם מתוך הכרה, יוכלו לתבוע בחזקה גם מזולתם.

7.7.33

המלצות קוראים
תגיות