לֵיל הַסַּעַר. בֶּן עֲזַזְמָה1
מִתְמוֹדֵד גּוֹסֵס שָׁם בַּגָּיְא;
“דָּמִי שׁוֹתֵת, חַי גּוֹאֲלִי!”
יִזְעַק חָמָס בֶּן עֲזַזְמָה.
חַי גּוֹאֲלִי: הַמִּדְבָּרָהפָּנָיו יָשִׂים יַשִׁיגֶנּוּ;
מִן מִזְבֵּחַ, מִן הַקַּעְבָּה2
מִקֶּבֶר נָבִיא בַּמֶּדִינָה3 –
יִקָּחֵהוּ! וְאִם גַּם אַלְפֵיהַפָּרָשִׁים כִּי יָגֵנּוּ
עַל רוֹצֵחַ – יִקָּחֵהוּ!
נָקָם יִקָּח שִבְעָתָיִם!
וְהָיָה כִי יסֹבּוּ עָלָיועַל גּואֲלִי בְּנֵי רַשְׁדִּיֶּה 4:
"סֹב לְךָ מֵאָחִינוּ סָלֶם
“נָקִי הוּא לֹא רָצַח נָפֶשׁ”.
כִּי יֹאמְרוּ כָּכָה בְנֵי רַשְׁדִּיֶּהאֶל גּוֹאֲלִי אָחִי קַדְרִי:
אָחִי, אָחִי, אַל תַּאֲמִינָה,
דָּמִי תִדְרשׁ מֵרַשְׁדִּיֶּה!
וְאִם לִפְנֵיהֶם תֵּלֵךְ אַטְוָה5וְאִם יַצִּיעוּ בַקָּשָׁתָם
וְאִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִיֶּה–
אַל תְּקַבֵּל אֶתְנַן טִיבֶּה6;
וְאִם יָשִׂימוּ לְךָ מוּעָקָה,אָחִי, אַל תֵּעָתֵר לָמוֹ:
לֶךְ לְךָ אֶל זִקְנֵי נֶגֶב,
דָּרשׁ תִּדְרשׁ חֹק הַזְּקֵנִים!
חֹק הַזְּקֵנִים, בְּרוּכֵי אַלְלָה,יוֹשְׁבֵי צִיָּה וְהַנּגֶּ’בּ7,
חֹק, מַסֹּרֶת וּמוֹרֶשֶׁת
דּוֹר הַנָּבִיא, הַכַּלִיפִים8:
כָּל דָּם וְדָם אֲשֶׁר לֹא נִמְצָאשֹׁפְכוֹ, וְעַל אַחַד הַגְּבָרִים
נָפַל חֲשַׁד הַדָּם הַשָּׁפוּךְ–
אֶל זִקְנֵי נֶגֶב הוֹבִילֶנּוּ.
דָּמִי, דָּמִי, דְּמֵי הַשֵּׁבֶט,דָּמִי, אָבִי הִנְחִילַנִי
נְקֹם לִי, אָחִי! אֵין תַּשְׁלוּמִים
לִדְמֵי נֶפֶשׁ בֶּן עֲרָבִי!
אָז מִשּׁבֶט זֶה תִבְחָרוּשֵׁיכִים9 קְדוֹשִׁים מִסְפָּר שְׁלֹשָה
וּמִשּׁבֶט שֵׁנִי תִקְחוּ
בַּעֲלֵי תוֹרָה שְׁנֵי עוּלֶמַה10.
כִּי לֹא לָנוּ מִשְׁפַּט דָּמִים,דִּין הַנְּפָשׁוֹת לָעֶלְיוֹנִים:
דִּין הַבַּשְׁעָה11 ! דִּין לַחֲסֶה12 !
דִּין הַנָקָם לְשֵׁיכִים קְדוֹשִׁים!
וְאֶת הֶחָשׁוּד יִקְּחו אִתָּםחֲמִשָּה אֵלֶּה יוֹדְעֵי דָבָר
וְעַל גַּב הַגִּ’ינִים, חֲמַם-אֶל-רִיח13,
יִפְנוּ כֻלָּם הַמִּדְבָּרָה.
שָׁם בַּמִּדְבָּר יֶשְׁנוֹ שֵׁבֶטשָׁלֵו יִשְׁכֹּן תּוֹך בְּיוּתְּ שַׁעַר;
תּוֹךְ הַכֶמֶה14, יְרִיעוֹת עִזּים
יוֹשֵב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ בַּקְּדוֹשִׁים.
יוֹשֵב קָדוֹש שֵׁיך הַשּׁיכִים,עָטוּף כֻּלוֹ בָּעַבַּיָּה15.
זְקָנוֹ פֶרֶא; פַּרְעוֹת רֹאשׁוֹ
יֹרְדִים, יֹרְדִים עַל כְּתֵפָים.
עֵינָיו דּוֹלְקוֹת, בְּרַק לְשִׁנָיו,עָשָן עוֹלֶה מִמִּקְטַרְתּוֹ;
קָנֶה אָרְכּוֹ אַמָּתַיִם
צָמוּד אֶל מִקְטֶרֶת קְטַנָּה.
קֶסֶת סוֹפְרִים, חֶרֶב חַדָּהתְּלוּיָה, תְּלוּיָה לוֹ בַמֵּזַח;
בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו חֲרוּז עִנְבָּרִים
סוֹבֵב, סוֹבֵב כַּך חָלִילָה.
בְּרֹאשׁוֹ יִצְנֹף צִיץ הַיָּרֹק,אוֹת לְקָדוֹשׁ עוֹלֶה רֶגֶל,
מִשְטַתֵּחַ שָׁנָה, שָׁנָה,
עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַנָּבִיא.
יוֹשֵׁב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ הַשּׁיכִיםבִּאָהֳלֵי קֵדָר, בָּעֲרָבָה:
דָּן דִּין עֶלְיוֹן וְהַכַּלִיפִים,
נוֹקֵם נִקְמַת דַּם הַשּׁפוּךְ.
אָחִי, קַדְרִי, גּוֹאֵל דָּמִי,אִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה:
הוֹבֵל תּוֹבִיל רוֹצְחִי שָׁמָּה
אֶל שָׁרִיף16 מִזִּקְנֵי נֶגֶב.
וְעֵת יִתְקַדֵּשׁ גַּם יִטָּהֵר,יִקַח הַשּׁרִיף אַל סָעִיד
שְׁפוּדֵי בַרְזֶל, שְׂרוּפֵי לַהַב,
עַתָּה מִן הָאָח נִלְקָחוּ.
וְהֵעִיד לְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִיםוּבִפְנֵיהֶם פְּעָמִים שֶׁבַע
יַחֲזֹר עַל צ’וּרַתְּ הַקּוּרַאן17,
וְנִגַּש לִשְׁאֹל פִּי הַנָבִיא.
רְעָמוֹת פְּנֵי הַשּׁיךְ יִלְבָּשׁוּ,יָקוּם, יַעֲמוֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ
וּבִימִינוֹ שְׁפוּדִים צוֹרְבִים–
בִּפְני כָּל הָעֵדָה יִקְרָא.
"בִּשם18 אַלְלָה רַחוּם, רַחְמָן,"בִּשֶׂם מֻחַמַּד נְבִיאֵנוּ
"וְכָכָה, לְהַבְדִּיל, בְּשֵׁם הָרוּחוֹת
"בִּשֶׁם לַיְלָה19 הִשְׁבַּעְתִּיךָ!
"גַּלֵּה לּבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!"הּכּוֹן עַצְמְךָ לִפְנֵי אַלְלָה:
"אִם לְפָנֶיךָ בְּנוֹת הָעֵדֶן
"אוֹ הַתֹּפֶת אֵשׁ גַּ’הַנַּם20 !
"אִם הֵנַפְתָּ בְּרַק חַרְבֶּךָ"לַגַּ’הַד21 אָז לְךָ הָעֵדֶן
"וְאִם בָּהּ שָׁפַכְתָּ דְמֵי נְקִיִּם
"שְׁאוֹל, אֲבַדּוֹן יְהֵא חֶלְקֶךָ!
"גַּלֵּה, גַּלֵּה לִי יַ-רָגֶל22,"גַּלֵּה לִבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!
"אִם לִי יָקְרָה נֶפֶש מֻשְׂלֶם23
“כִּפְלַיִם יָקְרוּ דְמֵי נְקִיִּם!”
וְשׁוֹפֵךְ דָּמִי, רֹצְחִי סָלֶם,אָז, יָדַעְתִּי, יְשַׁקֵּרָה
וְלָקַח אָז הַשּׁיךְ אַלְסָעִיד
אֶת הַשְׁפוּדִין הַבּוֹעֲרִים–
וְנָגַע בְּמוֹ בִּלְשׁוֹן סָלֶם…יִדְּמוּ אָז כָּל בְּנֵי הָאֹהֶל,
פְּנֵי אַלְסָעִיד כִּי יֶחְוָרוּ
וּפְנֵי מָוֶת לִפְנֵי סָלֶם…
לְרַאֲוָה הִצִּיג אוֹתוֹ אַלְלָה:לְשׁוֹנוֹ נִכְוָה, נִכְוָה כֻלָּהּ!..
נוֹדַע קְלוֹנוֹ, גַּם חַטָּאתוֹ
בְּכָל מֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה!
אִלְמָלֵא שָׁפַךְ דְּמֵי נְקִיִּםהָיָה מֵשִׂים שַׂר גַּבְרִיאֵל
פִּסַּת כְּפוֹר מֵעַל לְשׁוֹנוֹ
לְמַעַן צַדִּיק לֹא יִכָּוֶה!
אָז הַקְּלָלָה תֵצֵא חֹצֵץ,תִּפְרֹץ חִישׁ מִפִּי הָעֵדָה:
אַתָּה, אַתָּה שׁוֹפֵךְ דָּמִים
יִנְקֹם אַלְלָה בְךְ יסלם!
אַחַר יָקוּם שֵׁיךְ הַזְּקֵניםיִקְרָא בִּפְנֵי כָּל הָעֵדָה:
"אֵפוֹא, אֵפוֹא גוֹאֵל דָּמִים?
יָקוּם, יִנְקם דְּמַי הַנִרְצָח!"
הֵא לְךָ אָחִי אֶת הַחֶרֶבהַמְּלֻטָּשָה, הַנּוֹקֶמֶת
וּלְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים
נָקָם קַח מִבֶּן רַשְׁדִּיֶּה!
בָּרוּךְ יִהְיֶה כָל הַנּוֹקֵם!אָרוּר יִהְיה כָל סוֹלֵחַ!
לֹא כַמַּים יִשְׁפֹּך סָלֶם
דַּם בֶּן שֵׁבֶט, בֶּן עֲזַזְמָה!
-
עַזַזְמָה: שבט משבטי הערבים. ↩
-
הַקַּעְבָּה: בנין קטן מרובע הנמצא בתוך המסגד הגדול שבמכה ששם האבן השחורה הקדושה להערבים מימות קדומים. המחמדים פונים בתפלתם מול הקעבה. ↩
-
מֶדִינָה: עיר קדושה בערב, בחבל החיג'ז. עיר קבורת מחמד, על קברו עומד מסגד נהדר ומפאר. ↩
-
רַשְׁדִיֶּה: שבט משבטי הערבים. ↩
-
אַטְוָה: הצעה של תשלומי דם הנרצח. ↩
-
טִבֶּה: הטבה, כפר דם. ↩
-
נִגֶ'בְּ: הנגב, הדרום. ↩
-
הַכַּלִיפִים: תאר מלכי האשלם שלידם נמסר הכח הרוחני והחמרי של השלטון. הכליפים העקריים הם: א. הכליפות המזרחית שנוסדה במכה ע“י אבו־בקר ונעתקה לבגדד ע”י האבסידים (632–1258); ב. הכליפות הקורדובית שנוסדה בקורדובה ע“י אבדרמה (756–1031); ג. הכליפות המצרית שנוסדה ע”י הכליפים לבית הפטימים (909–1171); הכליפות של התרבות האשלמית הגיעה למרום פריחתה בבגדד. ↩
-
שֵׁיךְ: ראש המטה. חכם, קדוש. ↩
-
עֻלֶמַה: תלמידי חכמים, יודעי דת ודין. ↩
-
בַּשְׁעָה: גלוי הרוצח ע"י השפודים הבוערים ששיך קדוש בערב נוגע בם בלשון החשוד. בשעה: כלמה, הלבנת פנים, ראוה. ↩
-
לַחֲסֶה: לקק. החשוד מלקק בלשונו את השפודים הבוערים. שם נרדף לבשעה. ↩
-
הַגִּ'ין: בכרה קלה, גמלית המדבר, נאקה. נקראת גם חמם־אל־ריח", כלומר: יונת הרוח, על שם מרוצתה ותעופתה כיונה. ↩
-
בְּיוּתְּ שַׁעַר, כֶמֶה: בתי שער, אהלי יריעות עזים. ↩
-
עַבַּיָּה אוֹ עַבַּה: אדרת משמשת לערבי כבגד חצוני, היא בגדו בקיץ ובחורף שאינה יורדה מכתפיו עולמית. משמשת גם לשמיכה כי בה הוא מתעטף בלילה. אולי זהו “העבוט” שבתורה “השב תשב לו את העבוט בבא השמש ושכב בשמלתו”. ↩
-
שָׁרִיף: עליון, קדוש. ↩
-
צ‘וּרַתְּ הַקּוּרַן: צ’ורה: פרק בקורן. האלקוראן הוא כתב הקודש של האשלם שלפי המסרת נתן משמים למחמד בידי מלאך גבריאל. בו יש מאה וארבעה פרקים וכל פרק מורכב מפסוקים. הוא היסוד של התרבות האשלמית. ↩
-
בִּשֶׂם אַלְלָה: בשם אלהים. ↩
-
לַיְלָה: לילית, שדה. ↩
-
גַּ'הַנָּם: גיהנם, תפתה. ↩
-
גַ'הַד: מלחמת הקודש למחמדים. מלחמת מצוה להצלת הדת ולהפצתה. ↩
-
יַ־רַגֶּל: בן אדם. “י” משמש “ה” הידיעה. ↩
-
מֻשְׂלֶם: כנוי למשלמיני, למחזיק בדת מחמד. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות