וְאָנֹכִי בַכֶּרֶם. אֶשְׁכּוֹל הַגֶּפֶן

בֶּהָדָר לִי נֶעֱנָה בְחִבָּה;

עַל רֹאשִׁי גַן יֶרֶק, תְּאֵנָה פוֹרַחַת

שׁוֹלַחַת פַּגֶּיהָ בְאִבָּהּ.


מִמּוּלִי חֶבְרוֹנִי. וַאֲגָדוֹת עֲרָבִי

נוֹפְלִים מִפִּיהוּ כַפְּנִינִים:

מִקְּרָבוֹת עֲנָקִים, גִּבּוֹרֵי הַשּׁבֶט,

מִקֶּשֶׁת אֲבִי הַמַּאֲמִינִים.


מִמּוּלִי מֻסְּתַּפָה, מוֹשַׁבְתּוֹ קִיר מוֹאָב,

חוֹלֵם לוֹ פֹה עַל מַחְצַלְתּוֹ;

שׁוֹכֵב מֻסְתַּפָה וּלְפִיהוּ הַקַּהֲוֶה,

שׁוֹתֶה וּבְיָדוֹ נַרְגַלְתּוֹ1.


הוּא נוֹלַד בְּמֵידְבָא. וַיְּהִי יֶלֶד וַיָּמֹת

אָבִיו בַּשּׁדֶה, בַּקְּרָב;

וַּיהִי עֶבֶד וַיְּנַהֵג אֶת גְמַלֵּי אֲדוָֹיו

לְחָרָן וּלְמִדְבַּר עֲרָב.


וַיֶּאֱהַב מֻסְתַּפָה הַנָּאוָה שֻלַיְמָה

וַתֶּאֱהַב גַם אוֹתוֹ הַבַּת;

עֵינֶיהָ גֶחָלִים וּפְלָדוֹת הַלֵּבָב

וַיְּאַרְשֶׂנָה לְרַעְיָה כַדָּת.


וַתִּמְשֹׁל בְּבֵיתוֹ הַנָּאוָה שֻׂלַיְמָה

וַתַּעֲבוֹד בַּשָּׂדֶה בּתּוֹם

וַתְּחי חַיֵי אֹשֶׁר עִם מֻסְתַּפָה בְּמוֹאָב,

עִם מֻסְתַּפָה – עַד אותוֹ הַיּוֹ ם…


יוֹם סִפְּרָה הַנָּאוָה: וְהִיא בֵין הַזֵּיתִים

וַיָּבֹא הָעֶלֶם הַזָּר;

בַּחֲלָקוֹת הַנַעַר וַיְּנַס לְפַתּוֹתָהּ –

וַתִּשָׂא רַגְלֶיהָ הָהָר…


שָׁמַע מֻסְּתַּפָה וַיֵּחַם בּוֹ דָמוֹ

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הָאִישׁ:

וַיִּמְצָא הָעֶלֶם וַיַּהַרְגֵהוּ בַּגָּיְא –

וַיִּמָּלֵט הָאֹהֱלָה חִישׁ.


נִרְדֶּמֶת שֻׂלַיְמָה; וַיָּבֹא בַּלַּיְלָה

מֻסְתַּפָה אֵלֶיהָ בּלָּאט

וְעַל כַּר הַגְּמַלִּיָּה הוֹשִׁיבָהּ וַיִּרְכַּב

בַּבֹּקֶר, הַלַּיְלָה כִּי נָט.


וַיָּבֹא חֶבְרוֹנָה. כִּי אָח לוֹ בְּמַמְרֵא

זֶה בַעַל הַכֶּרֶם הָאָח;

לוֹ חַרְבּוֹ מָגִנּוֹ וּמַחֲסֶה כִידוֹנוֹ

מְהֵרָה לֹא יִלָּכֵד בַּפָּח.


וְאָנֹכִי בַכָּרֶם. מִמּוּלִי מֻסְתַּפָה

עוֹמָר אָחִיהו בַּפִּנָּה;

צְנִיף נִרְאֶה בַחַלוֹן: שֻׂלַיְמָה נִשׁקֶפֶת,

נִשְׁקֶפֶת שֻׂלַיְמָה בְּחִנָּהּ.


נִשְׁקֶפֶת… רוֹעֶדֶת… לְזכְרוֹן לֵיל מוֹאָב,

דְּמֵי עֶלֶם רַעֲנָן צוֹעֲקִים שָׁם…

"מַדּוּעַ סִפַּרְתִּי!.. יְדִידִי, מֻסְתַּפָה!

הֲתִמָּלֵט מִגּוֹאֵל הַדָּם? – – –"


  1. נַרְגַלְתּוֹ: נרגילה. אשישה, מקטרת מזרחית. האש היא באגן הטבק שעל פי צנצנת מלאה מים. העשן עובר דרך המים ויוצא דרך אבוב, הדבוק בזרוע הצנצנת, אל פי המעשן.  ↩

1

כָּכָה יִקְרָא הָעֲרָבִי,

כָּכָה יִקְרָא הַמּוּאֶדִּ’ין2,

יָעִיז חֵילוֹ הַמַּאֲמִינִים:

“אַל צַ’לָּה וְאַל צַ’לָּה!..”

סוֹבֵב, סוֹבֵב הַמּוּאֶדִּ’ין

מוּל קִיר נָבִיא יִשּׂא פָנִים,

עוֹשֶׂה קִידָה מוּל עִיר מַכֶּה3;

בֹּקֶר, עֶרֶב, צָהֳרָיִם,

לַיְלָה, עִם אַשְׁמוּרוֹת שַׁחַר

יִקְרָא יַזְעֵק הַמּוּאֶדִּ’ין

מִן הַמִּגְדָּל, מִן הַמִּגְדָּל

אֶת מַאֲמִינֵי הָאִשְׂלָם 4.

כָּכה צִוָּה פִּי מֻחַמַּד,

כָּכה פָּקַד פִּי אַלְלָה 5:

לֹא בַקֶּרֶן, לֹא בַפַּעֲמוֹן,

רַק בִּגְרוֹנוֹ הַמּוֹאֶדּ’ין

יָעִיז חֵילוֹ המַּאֲמִינִים:

אַל-צַ’לָּה וְאַל-צַ’לָּה!..

יוֹם יוׂם יֵצְאוּ יִתְרֶחָצוּ

פְּעָמִים חָמֵשׁ, חָמֵשׁ תְּפִלּוֹת;

בְּיוֹם שַׁבַּתָּם, יוֹם הַשּׁשּׁי,

יוֹסִיפוּ רַחֲצָה וְיִלְבָּשׁוּ

לָפֶה6 לְבָנָה, לָפֶה יְרוֹקָה,

קַפֵּל שַׁרְבּוּל, רַחֵץ זְרוֹעַ,

רַחֵץ יָד וְגַם רַגְלָיִם.

כִּי יִטְהָרוּ, עֲלוֹת יֶחְפָּזּוּן

אֶל הַר הַבַּיִת, הָעֲזָרָה,

אֶל הַמִּסְגָּד, מִסְגַּד-עוֹמָר7,

אֶל הַתְּפִלָה, בֵּיתָה אַקְצָ’ה8, –

וּמֵעַל גַּ’מֶּע9, הַמּוּאֶדִּ’ין

מְסַלְסֵל קוֹל “אַל צֵ’לָּה!..”

הִנֵּה שָׁקְעָה, שָׁקְעָה שֶׁמֶשׁ:

פַּסֵּי תוֹלָע בְּרָמַת מִצְפָּה,

עַטְרוֹת זָהָב בִּמְרוֹם צוֹפִים;

הִנֵּה כְרוּבֵי לֵיל הַכֶּסֶא

כָּבְשׁוּ לָמוֹ אֶת הֶהָרִים–

וּמֵרָחוֹק הֲמוֹן תַּרְבּוּשִׁים10,

גְּדוּד דַרְוִישִׁים, חֵיל פַקִּירִים11

יוֹרְדִים, יוֹרְדִים אֶל מַדַּפֶה12,

אֶל בַּיִת בּוֹדֵד, מֵגֵן עָלָיו

תֹּמֶר עַתִּיק, שָׁמָּה טָמוּן

שֵׁיךְ בֶּן-צַדִּיק, שְׁמוֹ בַּקְּדוֹשִׁים,

בֶּן מִשְׁפַּחַת סִידְנַה-עַלִּ13י;

לְקִדּוּשׁ אַלְלָה, שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ,

יֵצְאוּ מָחוֹל, יִתְגּוֹדָדוּ

וּמֵרָחוֹק, מֵהַר הַבַּיִת,

מֵעַל מִסְגָּד עוֹמֵד בָּדָד

עַל הַמְּעָרָה, שָׁמָּה נִצְפָּן

צַ’לַח-אַל דִּין אַל יוּסָפִי14

יָבֹא סִלְסוּל רַךְ וְתוּגִי,

סִלְסוּל פַּיְטָן, סִלְסוּל לֵילִי:

"אַל-צַ‘-לָּ-ה וַ-אַל-צַ’-לָּ-ה

מֻ-חַ-מַּ-ד רַ-סֻּ-ל אַלְ-לָ-ה!– –"


  1. אַל צַ'לָּה: לצלותא, לחפלה.  ↩

  2. מוּאֶדִּ'ין: חזן המגדל הקורא לתפלה, חמש פעמים בכל יום.  ↩

  3. מַכֶּה: העיר היותר מפורסמת בערב, בחבל החג'ז. עיר מולדת הנביא מחמד. עיר הקדש למחמדים. דת האשלם מצוה על כל משלמיני לבקר, לפחות פעם אחת בחייו, את מכה.  ↩

  4. אִשְׂלָם: כנוי לדת מחמד.  ↩

  5. אַלְלָה: כנוי לאלהות, אלוה.  ↩

  6. לָפֶה: צניף הבד הצונף את מכסה הראש.  ↩

  7. מִסְגַּד עוֹמָר: המסגד המפאר המכסה על אבן השתיה שבהר־הבית. קוראים לו “קבת־אל־סכרה”, כלומר: כפת־הסלע או קפול־השתיה. הכליף עומר טהר את מקום המסגד; עבדול־מלך הקים את הבנין בשנת 688; אל־מאמון בדק ותקן אותו בשנת 931; חוסין, בן השלטן חכם, פאר אותו בעבודת עץ משכללה. נקר־אל־דין והשלטנים: שלימן, מחמוד ועבדול־עזיז הוסיפו לפאר את המסגד. הצלבנים בנו מזבח על אבן השתיה וצפו אותו, אבל צלח־אל־דין הרס את המזבח וגלה שוב את פני האבן כמו שהיא, בהוסיפו במסגד עבודה במרמר וארגמנתים יקרים. בשנת 1016 נהרס חלק מן הבנין ע"י רעידת אדמה. אחר זה הוקבעה במסגד המוזאיקא היקרה. הגזרה היא מעורבת מסבת ידי הכובשים השונים ששלטו בה, אבל הגזרה העקרית היא סרצינית מפני שהערבים השתמשו אז בבנאים ביצנציים טרם שיצרו אדרכליות משלהם.  ↩

  8. אַקְצָ‘ה: מסגד אקצ’ה על הר הבית לדרומו של מסגד עומר. נקראת “מג‘יד־אל־אקצ’ה”, כלומר: “בית התפלה הרחוק”, הרחוק מקרית מכה. עוד לפני תור מחמד התקדש מקום המסגד הזה על בני ערב. בעיקרה היתה בסילקי שנבנתה ע“י יוסתינן לכבודה של מרים. עבד־אל־מלך, היוצר הגדול שבנה את מסגד עומר ואת מסגד אמרו באלקהירה, צפה שעריו זהב; אל־מחדי בנה אותו מחדש; מלך־אל־מואד‘ם עיסה בנה את האולם והציב את עמודיו. גם צלח־אל־דין פאר את מסגד אקצ’ה ואחריו הוסיף שלטן הממלוקים מחמד אבן קילוון. המסגד נזכר בהאלקורן פרק י”ז, פסוק א: “מרומם האל שבעצם הלילה הוביל את עבדו מן המסגד הקדוש (במכה) להמסגד היותר רחוק (בירושלם)”.  ↩

  9. גַּ‘מֶע: המגדל שעליו עולה המואד’ין לקרוא לעבודת הבורא.  ↩

  10. תַּרְבּוּשׁ: כובע אדום שלובשים הערבים.  ↩

  11. דַּרְוִישִׁים, פַקִּירִים: כהנים מחמדים המבלים את ימיהם בפרישות ובסגופים. מגדלים פרע, פורמים את מדם. מתגודדים ונופלים גלויי עינים.  ↩

  12. מַדַּפֶה: בית אשל לאורחים. מקום שבו מתכנשים עוברי דרכים.  ↩

  13. סִידְנַה־עֲלִי: אדוננו עלי. עלי היה חתן מחמד ואחד הכליפים הראשונים.  ↩

  14. צַ'לַח־אַל־דִין אַל יוּסְפִי: אחד הקדושים הטמון בהר הבית במערה, צפונה למסגד עומר. אין לערב אותו עם צלח־אל־דין, השלטן הגדול שנקרא “אל־איובי”.  ↩


“הַאִם לֹא רְאִיתֶם הַיְּפֵהפִיָּה?”

פָּנָה פָרָשׁ אֶל הָרוֹעִים;

“הַיְפֵהפִיָּה עַל הֶהָרִים!”

עָנָה רוֹעֶה אֶת הַפָּרָשׁ.


צָהַל פָּרָשׁ, סוּסוֹ צָהַל,

גִּמֵא אֶרֶץ אֶל הֶהָרִים;

“הַאִם לֹא רְאִיתֶם הַיְּפֵהפִיָּה?”

שָׁאַל אָהֳלֵי בְנֵי זֻלַּיְקָה.


דּוּמָם יוֹשְׁבִים בְּנֵי הָאֹהֶל,

אֵין כָּל מַעֲנֶה לִבְנֵי הָרִים;

“הָבוּ מַהֵר הַיְּפֵהפִיָּה!”

הִרְעִים פָּרָשׁ, חַרְבּוֹ שָׁלָף.


אִלְּמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי זֻלַּיְקָה,

בֵּין אֹהָלִים עוֹמֵד אַחְמָד.

“פֹּה לֹא הָיְתָה הַיְּפֵהפִיָּה!”

עָנָה–וַיִּשְׁלַח יַד לַחֶרֶב…


“עֲלֵיכֶם רוֹבְצָה אָלַת אַלְלָה!”1

נִשְׁמַע רַעַם קוֹל הַפָּרָשׁ;

"יִכְזֹב שֵׁבֶט כָּל זֻלַּיְקָה

וְרוֹעֶה נֶאֱמָן אַל יִכָּזֵב!"


כָּכָה סָעַר מוּל הַגְּבָרִים

וַיִסְתָּעֵר עַל כֻּלָמוֹ;

“עֲמֹד רֹאשׁ כֶּלֶב!” רָעַם אַחְמָד

וַיִסְתָּעֵר עַל הַפָּרָשׁ.


קוֹל פִּיפִיוֹת, קִשְׁקוּש סְיָפִים,

קִלְלַת נָבִיא, שְׁבוּעַת נָקָם;

מִן הָאֹהֶל הַיְּפֵהפִיָּה,

הַיְּפֵהפִיָּה מִתְגַּנָּבֶת–


“הֶרֶף, עוֹמר בֶּן-עַבְּדַלָּה!”

גָּנְחָה תַמְרוּר הַיְּפֵהפִיָּה:

זִנְקָה מַהֶר חֶרֶב עוֹמָר,

צָהַל רוּחַ בֶּן עַבְּדַלָּה.


בֵּין זְרוֹעוֹתָיו הַיְּפֵהפִיָּה

יָטוּשׁ, יָעוּף חִישׁ הַפָּרָשׁ:

וְעַל הֶהָרִים זַעַם אַחֲרוֹן

סוֹגֵר שׂפְתֵי חָלָל אַחְמָד – – –


  1. כנוי לאלהות, אלוה.  ↩

1


הָיָה אֲמִיר בֶּן אֲצִילִים,

בֶּן דָּם טָהוֹר, בֶּן הַיַּחַס;

הָיָה אֲמִיר בֶּן מֻסְתַּקֶם 2,

יְלִיד אֶפְרָתִים אַוְלַד אַצֶ’ל3


לֹא הָעֹשֶׁר רַק הַגֶּזַע,

הַמוֹלֶדֶת מְצַיְּנִים גָּבֶר:

מַה לִי כֶסֶף, מַה לִי זָהָב,

בִּמְקוֹם אָבוֹת וּגְדוּלָתָם?


כָּל בֶּן מֶלֶךְ הוּא יוֹדֵעַ

לְהָנִיע שַׁרְבִיט חֶסֶד;

כָּל בֶּן אָבוֹת לִמוּד נָדִיב

יֵלֵךְ בִּנְתִיב אָבוֹת גְּדוֹלִים!


אַשְׁרֵי יוֹצְאֵי הַכַּלִיפִים4,

אַשְׁרֵי נֶכְדֵי צַ’לַח־אַל־דִּין! 5

אַשּׁרוּ חֵלֶק נִין יַחְסָנִים

הַבֵּן לְכַלֶד אִבּן וָלִיד6.


הָיָה אֲמִיר בֶּן אֲצִילִים,

נֵצֶר גִּזְעוֹ מָרוֹם הָיָה;

רֹאשׁוֹ מָלֵא חֲלוֹמוֹת אשֶׁר

וְכִיסוֹ רֵיקָה עַל טַמְבּוּרָה! 7


אִם דַּל בֵּיתוֹ כֹּחוֹ אִתּוֹ

שְׂרִירֵי אוֹנוֹ, חֵיל עַצְמוֹתָיו:

לְמַעַן הָבִיא טֶרֶף בֵּיתוֹ

לִשְׂכַר שָׂכִיר נִמְכַּר אֲמִיר.


לְכַפְרִי אֶחָד בַּעַל הַפַלְחָה

וְלוֹ שׁוֹר יָחִיד לַחֲרִישָׁה;

מִי יְמַלֵּא צֶמֶד בָּקָר?

אֲמִיר יַחְסָן יַשְׁלִימֶנּוּ!


אָמְנָם הִשְׂכִּיר עַצְמוֹ אֲמִיר,

מִלֵּא, הִשְׁלִים זוּג לַחוֹרְשִׁים;

רַק אֶת תְּנָאָיו לְמַפְרַעַ

הִתְנָה אֲמִיר עִם הַפַלָח:


לַחְמוֹ יִתֵּן גַּם מֵימֵיהוּ,

מִשְׁנֵה שָׁכִיר לִימוֹת פַלְחָה;

אֶפֶס חוֹבָה עַל הַשּׂוֹכֵר

לִשְׁמֹר כָּל תֹּאֲרֵי שָׂכִיר.


לִשְׁמֹר כָּל תֹּאֲרֵי אָצִיל:

“הוֹ יַ-אֲמִיר!” אֵלָיו יִפְנֶה

וּבְחָרְשׁוֹ יִתֵּן כָּבוֹד

לִבְנֵי יַחַס אַוְלַד אַצֶ’ל!


כָּכָה נוֹפֵף מַלְמַד פַלָח

וְצַוַּאר אָצִיל בַּמַּחֲרֵשָׁה:

“הוֹ יְמִינַךְּ! הוֹ יַ-אֲמִיר!”

פִּי הַבְּעָלִים קוֹרְאִים כָּבוֹד.


לֹא רַק יָמִין קוֹרְאִים בְּעָלִים:

“הוֹ שְׂמַאלַךְּ הוֹ יַ-אֲמִיר!”

כִּי כָל פּוֹנֶה יָמִין יִפְנֶה

שְׂמֹאלָה וְאִם גַּם אָצִיל יֶהִי!


כָּכָה נוֹפֵף מַלְמַד פַלָח,

כָּכָה יַחֲרשׁ אֲמִיר יַחְסָן

עִם הַבָּקָר שַׂדְמַת פַלְחָה

וּבְכִיסו גְוִיל אֲצִילִים!..


נוֹפֵף, אָדוֹן, נוֹפֵף מַלְמָד,

אֵין כָּל דָבָר: אָצִיל אָנִי!

“הוֹ יְמִינַךְּ! הוֹ יַ-אֲמִיר!”,

אֵין מְקַמְּצִים בַּתֹּאֲרִים!


  1. פנה לך ימינה, שר וראש! אמיר: מושל, אלוף. ("אמיר – ראש האלן, ראש ההר.)  ↩

  2. מֻסְתַּקֶּם: שם ערבי ופרושו: צדיק וישר. עבדלה אל־מסתקם היה כאדי (שופט) בבגדד בזמן אל־מנצ‘ור, הכליף ממשפחת עבס, שבנה את העיר הגדולה בגדד בשנת תמ"ה להג’ירה. היא העיר שבמשך ת"ק שנים היתה מושב הקסם של חצרות מלכי המזרח.  ↩

  3. אַוְלַד אַצֶ'ל: בני אצילים, בני־טובים.  ↩

  4. הַכַּלִיפִים: תאר מלכי האשלם שלידם נמסר הכח הרוחני והחמרי של השלטון. הכליפים העקריים הם: א. הכליפות המזרחית שנוסדה במכה ע“י אבו־בקר ונעתקה לבגדד ע”י האבסידים (632–1258); ב. הכליפות הקורדובית שנוסדה בקורדובה ע“י אבדרמה (756–1031); ג. הכליפות המצרית שנוסדה ע”י הכליפים לבית הפטימים (909–1171); הכליפות של התרבות האשלמית הגיעה למרום פריחתה בבגדד.  ↩

  5. צַ‘לַח־אַל־דִין: אחד השלטנים הערבים המפרסמ’ בתולדה: ישר, רחמן ומנצח. הוא שכבש את ארץ־ישראל מידי הצלבנים (תקופת הצלבנים השלישית). שלטן מצרים וסוריה (1137–1198).  ↩

  6. כַלֶד־אִבֶּן־וָלִיד: הכליף המנצח בראשית פריחת האשלם. תוארו הוא: “סיף אללה” כלומר: חרב אלהים, מפני שקנא מאד מאד לדת מחמד.  ↩

  7. טַמְבּוּרָה: תוף, ריק כתוף.  ↩

לֵיל הַסַּעַר. בֶּן עֲזַזְמָה1

מִתְמוֹדֵד גּוֹסֵס שָׁם בַּגָּיְא;

“דָּמִי שׁוֹתֵת, חַי גּוֹאֲלִי!”

יִזְעַק חָמָס בֶּן עֲזַזְמָה.

חַי גּוֹאֲלִי: הַמִּדְבָּרָה

פָּנָיו יָשִׂים יַשִׁיגֶנּוּ;

מִן מִזְבֵּחַ, מִן הַקַּעְבָּה2

מִקֶּבֶר נָבִיא בַּמֶּדִינָה3

יִקָּחֵהוּ! וְאִם גַּם אַלְפֵי

הַפָּרָשִׁים כִּי יָגֵנּוּ

עַל רוֹצֵחַ – יִקָּחֵהוּ!

נָקָם יִקָּח שִבְעָתָיִם!

וְהָיָה כִי יסֹבּוּ עָלָיו

עַל גּואֲלִי בְּנֵי רַשְׁדִּיֶּה 4:

"סֹב לְךָ מֵאָחִינוּ סָלֶם

“נָקִי הוּא לֹא רָצַח נָפֶשׁ”.

כִּי יֹאמְרוּ כָּכָה בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה

אֶל גּוֹאֲלִי אָחִי קַדְרִי:

אָחִי, אָחִי, אַל תַּאֲמִינָה,

דָּמִי תִדְרשׁ מֵרַשְׁדִּיֶּה!

וְאִם לִפְנֵיהֶם תֵּלֵךְ אַטְוָה5

וְאִם יַצִּיעוּ בַקָּשָׁתָם

וְאִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִיֶּה–

אַל תְּקַבֵּל אֶתְנַן טִיבֶּה6;

וְאִם יָשִׂימוּ לְךָ מוּעָקָה,

אָחִי, אַל תֵּעָתֵר לָמוֹ:

לֶךְ לְךָ אֶל זִקְנֵי נֶגֶב,

דָּרשׁ תִּדְרשׁ חֹק הַזְּקֵנִים!

חֹק הַזְּקֵנִים, בְּרוּכֵי אַלְלָה,

יוֹשְׁבֵי צִיָּה וְהַנּגֶּ’בּ7,

חֹק, מַסֹּרֶת וּמוֹרֶשֶׁת

דּוֹר הַנָּבִיא, הַכַּלִיפִים8:

כָּל דָּם וְדָם אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא

שֹׁפְכוֹ, וְעַל אַחַד הַגְּבָרִים

נָפַל חֲשַׁד הַדָּם הַשָּׁפוּךְ–

אֶל זִקְנֵי נֶגֶב הוֹבִילֶנּוּ.

דָּמִי, דָּמִי, דְּמֵי הַשֵּׁבֶט,

דָּמִי, אָבִי הִנְחִילַנִי

נְקֹם לִי, אָחִי! אֵין תַּשְׁלוּמִים

לִדְמֵי נֶפֶשׁ בֶּן עֲרָבִי!

אָז מִשּׁבֶט זֶה תִבְחָרוּ

שֵׁיכִים9 קְדוֹשִׁים מִסְפָּר שְׁלֹשָה

וּמִשּׁבֶט שֵׁנִי תִקְחוּ

בַּעֲלֵי תוֹרָה שְׁנֵי עוּלֶמַה10.

כִּי לֹא לָנוּ מִשְׁפַּט דָּמִים,

דִּין הַנְּפָשׁוֹת לָעֶלְיוֹנִים:

דִּין הַבַּשְׁעָה11 ! דִּין לַחֲסֶה12 !

דִּין הַנָקָם לְשֵׁיכִים קְדוֹשִׁים!

וְאֶת הֶחָשׁוּד יִקְּחו אִתָּם

חֲמִשָּה אֵלֶּה יוֹדְעֵי דָבָר

וְעַל גַּב הַגִּ’ינִים, חֲמַם-אֶל-רִיח13,

יִפְנוּ כֻלָּם הַמִּדְבָּרָה.

שָׁם בַּמִּדְבָּר יֶשְׁנוֹ שֵׁבֶט

שָׁלֵו יִשְׁכֹּן תּוֹך בְּיוּתְּ שַׁעַר;

תּוֹךְ הַכֶמֶה14, יְרִיעוֹת עִזּים

יוֹשֵב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ בַּקְּדוֹשִׁים.

יוֹשֵב קָדוֹש שֵׁיך הַשּׁיכִים,

עָטוּף כֻּלוֹ בָּעַבַּיָּה15.

זְקָנוֹ פֶרֶא; פַּרְעוֹת רֹאשׁוֹ

יֹרְדִים, יֹרְדִים עַל כְּתֵפָים.

עֵינָיו דּוֹלְקוֹת, בְּרַק לְשִׁנָיו,

עָשָן עוֹלֶה מִמִּקְטַרְתּוֹ;

קָנֶה אָרְכּוֹ אַמָּתַיִם

צָמוּד אֶל מִקְטֶרֶת קְטַנָּה.

קֶסֶת סוֹפְרִים, חֶרֶב חַדָּה

תְּלוּיָה, תְּלוּיָה לוֹ בַמֵּזַח;

בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו חֲרוּז עִנְבָּרִים

סוֹבֵב, סוֹבֵב כַּך חָלִילָה.

בְּרֹאשׁוֹ יִצְנֹף צִיץ הַיָּרֹק,

אוֹת לְקָדוֹשׁ עוֹלֶה רֶגֶל,

מִשְטַתֵּחַ שָׁנָה, שָׁנָה,

עַל הַקֶּבֶר שֶׁל הַנָּבִיא.

יוֹשֵׁב קָדוֹשׁ שֵׁיךְ הַשּׁיכִים

בִּאָהֳלֵי קֵדָר, בָּעֲרָבָה:

דָּן דִּין עֶלְיוֹן וְהַכַּלִיפִים,

נוֹקֵם נִקְמַת דַּם הַשּׁפוּךְ.

אָחִי, קַדְרִי, גּוֹאֵל דָּמִי,

אִם יָאִיצוּ בְנֵי רַשְׁדִּיֶּה:

הוֹבֵל תּוֹבִיל רוֹצְחִי שָׁמָּה

אֶל שָׁרִיף16 מִזִּקְנֵי נֶגֶב.

וְעֵת יִתְקַדֵּשׁ גַּם יִטָּהֵר,

יִקַח הַשּׁרִיף אַל סָעִיד

שְׁפוּדֵי בַרְזֶל, שְׂרוּפֵי לַהַב,

עַתָּה מִן הָאָח נִלְקָחוּ.

וְהֵעִיד לְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

וּבִפְנֵיהֶם פְּעָמִים שֶׁבַע

יַחֲזֹר עַל צ’וּרַתְּ הַקּוּרַאן17,

וְנִגַּש לִשְׁאֹל פִּי הַנָבִיא.

רְעָמוֹת פְּנֵי הַשּׁיךְ יִלְבָּשׁוּ,

יָקוּם, יַעֲמוֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ

וּבִימִינוֹ שְׁפוּדִים צוֹרְבִים–

בִּפְני כָּל הָעֵדָה יִקְרָא.

"בִּשם18 אַלְלָה רַחוּם, רַחְמָן,

"בִּשֶׂם מֻחַמַּד נְבִיאֵנוּ

"וְכָכָה, לְהַבְדִּיל, בְּשֵׁם הָרוּחוֹת

"בִּשֶׁם לַיְלָה19 הִשְׁבַּעְתִּיךָ!

"גַּלֵּה לּבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"הּכּוֹן עַצְמְךָ לִפְנֵי אַלְלָה:

"אִם לְפָנֶיךָ בְּנוֹת הָעֵדֶן

"אוֹ הַתֹּפֶת אֵשׁ גַּ’הַנַּם20 !

"אִם הֵנַפְתָּ בְּרַק חַרְבֶּךָ

"לַגַּ’הַד21 אָז לְךָ הָעֵדֶן

"וְאִם בָּהּ שָׁפַכְתָּ דְמֵי נְקִיִּם

"שְׁאוֹל, אֲבַדּוֹן יְהֵא חֶלְקֶךָ!

"גַּלֵּה, גַּלֵּה לִי יַ-רָגֶל22,

"גַּלֵּה לִבְּךָ לִי יַ-סָלֶם!

"אִם לִי יָקְרָה נֶפֶש מֻשְׂלֶם23

“כִּפְלַיִם יָקְרוּ דְמֵי נְקִיִּם!”

וְשׁוֹפֵךְ דָּמִי, רֹצְחִי סָלֶם,

אָז, יָדַעְתִּי, יְשַׁקֵּרָה

וְלָקַח אָז הַשּׁיךְ אַלְסָעִיד

אֶת הַשְׁפוּדִין הַבּוֹעֲרִים–

וְנָגַע בְּמוֹ בִּלְשׁוֹן סָלֶם…

יִדְּמוּ אָז כָּל בְּנֵי הָאֹהֶל,

פְּנֵי אַלְסָעִיד כִּי יֶחְוָרוּ

וּפְנֵי מָוֶת לִפְנֵי סָלֶם…

לְרַאֲוָה הִצִּיג אוֹתוֹ אַלְלָה:

לְשׁוֹנוֹ נִכְוָה, נִכְוָה כֻלָּהּ!..

נוֹדַע קְלוֹנוֹ, גַּם חַטָּאתוֹ

בְּכָל מֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה!

אִלְמָלֵא שָׁפַךְ דְּמֵי נְקִיִּם

הָיָה מֵשִׂים שַׂר גַּבְרִיאֵל

פִּסַּת כְּפוֹר מֵעַל לְשׁוֹנוֹ

לְמַעַן צַדִּיק לֹא יִכָּוֶה!

אָז הַקְּלָלָה תֵצֵא חֹצֵץ,

תִּפְרֹץ חִישׁ מִפִּי הָעֵדָה:

אַתָּה, אַתָּה שׁוֹפֵךְ דָּמִים

יִנְקֹם אַלְלָה בְךְ יסלם!

אַחַר יָקוּם שֵׁיךְ הַזְּקֵנים

יִקְרָא בִּפְנֵי כָּל הָעֵדָה:

"אֵפוֹא, אֵפוֹא גוֹאֵל דָּמִים?

יָקוּם, יִנְקם דְּמַי הַנִרְצָח!"

הֵא לְךָ אָחִי אֶת הַחֶרֶב

הַמְּלֻטָּשָה, הַנּוֹקֶמֶת

וּלְעֵינֵי כָל הַזְּקֵנִים

נָקָם קַח מִבֶּן רַשְׁדִּיֶּה!

בָּרוּךְ יִהְיֶה כָל הַנּוֹקֵם!

אָרוּר יִהְיה כָל סוֹלֵחַ!

לֹא כַמַּים יִשְׁפֹּך סָלֶם

דַּם בֶּן שֵׁבֶט, בֶּן עֲזַזְמָה!


  1. עַזַזְמָה: שבט משבטי הערבים.  ↩

  2. הַקַּעְבָּה: בנין קטן מרובע הנמצא בתוך המסגד הגדול שבמכה ששם האבן השחורה הקדושה להערבים מימות קדומים. המחמדים פונים בתפלתם מול הקעבה.  ↩

  3. מֶדִינָה: עיר קדושה בערב, בחבל החיג'ז. עיר קבורת מחמד, על קברו עומד מסגד נהדר ומפאר.  ↩

  4. רַשְׁדִיֶּה: שבט משבטי הערבים.  ↩

  5. אַטְוָה: הצעה של תשלומי דם הנרצח.  ↩

  6. טִבֶּה: הטבה, כפר דם.  ↩

  7. נִגֶ'בְּ: הנגב, הדרום.  ↩

  8. הַכַּלִיפִים: תאר מלכי האשלם שלידם נמסר הכח הרוחני והחמרי של השלטון. הכליפים העקריים הם: א. הכליפות המזרחית שנוסדה במכה ע“י אבו־בקר ונעתקה לבגדד ע”י האבסידים (632–1258); ב. הכליפות הקורדובית שנוסדה בקורדובה ע“י אבדרמה (756–1031); ג. הכליפות המצרית שנוסדה ע”י הכליפים לבית הפטימים (909–1171); הכליפות של התרבות האשלמית הגיעה למרום פריחתה בבגדד.  ↩

  9. שֵׁיךְ: ראש המטה. חכם, קדוש.  ↩

  10. עֻלֶמַה: תלמידי חכמים, יודעי דת ודין.  ↩

  11. בַּשְׁעָה: גלוי הרוצח ע"י השפודים הבוערים ששיך קדוש בערב נוגע בם בלשון החשוד. בשעה: כלמה, הלבנת פנים, ראוה.  ↩

  12. לַחֲסֶה: לקק. החשוד מלקק בלשונו את השפודים הבוערים. שם נרדף לבשעה.  ↩

  13. הַגִּ'ין: בכרה קלה, גמלית המדבר, נאקה. נקראת גם חמם־אל־ריח", כלומר: יונת הרוח, על שם מרוצתה ותעופתה כיונה.  ↩

  14. בְּיוּתְּ שַׁעַר, כֶמֶה: בתי שער, אהלי יריעות עזים.  ↩

  15. עַבַּיָּה אוֹ עַבַּה: אדרת משמשת לערבי כבגד חצוני, היא בגדו בקיץ ובחורף שאינה יורדה מכתפיו עולמית. משמשת גם לשמיכה כי בה הוא מתעטף בלילה. אולי זהו “העבוט” שבתורה “השב תשב לו את העבוט בבא השמש ושכב בשמלתו”.  ↩

  16. שָׁרִיף: עליון, קדוש.  ↩

  17. צ‘וּרַתְּ הַקּוּרַן: צ’ורה: פרק בקורן. האלקוראן הוא כתב הקודש של האשלם שלפי המסרת נתן משמים למחמד בידי מלאך גבריאל. בו יש מאה וארבעה פרקים וכל פרק מורכב מפסוקים. הוא היסוד של התרבות האשלמית.  ↩

  18. בִּשֶׂם אַלְלָה: בשם אלהים.  ↩

  19. לַיְלָה: לילית, שדה.  ↩

  20. גַּ'הַנָּם: גיהנם, תפתה.  ↩

  21. גַ'הַד: מלחמת הקודש למחמדים. מלחמת מצוה להצלת הדת ולהפצתה.  ↩

  22. יַ־רַגֶּל: בן אדם. “י” משמש “ה” הידיעה.  ↩

  23. מֻשְׂלֶם: כנוי למשלמיני, למחזיק בדת מחמד.  ↩

חִוְּרִית, יָפָה וַעֲדִינָה,

גִּזְרָה דַקָה בַּת הַקְּסָמִים;

עֵינָהּ גַּחַל, שְׁחוֹרַת שֵׂעָר,

לִבְנַת עוֹר: הַבַּת תַּלְגִּ’יָּה1 !

לְבֶן הַשּׁלָגִים בַּת תַּלְגִּ’יָּה!

הִיא מִנֵּצֶר הַמְּאֻשּׁרוֹת,

הָעֲתִידוֹת לַמַּאֲמִינִים

בָּעוֹלָם יָבוֹא, גְּמוּל צִדְקָתָם.

בְּחֹדֶשׁ שְׁבָט נוֹלְדָה תַּלְגִּ’יָּה,

בּוֹ בַּיֶּרַח חֲתוּלִים יוֹלְדוֹת;

וּשְׁתֵּי שַׂעֲרוֹת הִיא הֵבִיאָה

בְּיֶרַח שֶׁמֶשׁ, חֹדֶש אֲדָר.

שְׁבָט עוֹד חֹרֶף אֲדָר כְּבָר זִיו–

אִמָּהוֹת לָכֵן תֹּאמַרְנָה:

שֶׁמֶש שְׁבָט לִפְנֵי כַּלָּתִי,

לִפְנֵי בִּתִי שֶׁמֶשׁ אֲדָר!

יַעַן נָגְהֵי שְׁבָט מַשְׁחִירִים,

שֶׁמֶשׁ אֲדָר זִיו מַבְהִיקָה;

מַה שֶׁהִשְׁחִיר יֶרַח שְׁבָט–

הִבְהִיק אֲדָר לְבַת תַּלְגִּ’יָּה.

לֹא בִשְׁלשָׁה הָרִאשׁוֹנִים

שֶׁל אֲדָר נוֹלְדָה תַּלְגִּ’יָּה,

אַף כִּי שְׁלשָׁה אֵלֶּה שַׁיָּכִים

לְחֹדֶשׁ שְבָט, עַל שְׁמוֹ נִקְרָאִים.

אַל מוּסְתַּקְרִידָת-הַשּׁאוּלִים –

לִשְלשָׁה אֵלֶּה יִקְרָאוּ:

יַעַן נָדִיב לְבַב הַיְרָחִים,

חֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ יַשְׁאִיל יָמִים.

כִּי בְּוַאדִי2, בָּעֲמָקִים

אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת יַם הַמֶּלַח

רָעֲתָה פַעַם לָהּ בֶּדֶּוִית3,

רוֹעָה זְקֵנָה הָעֲדָרִים.

וַיִּשְׁמַע יֶרַח שְׁבָט וְהִנֵּה

הַבֶּדֶּוִית מִתְלוֹצֶצֶת:

"שְׁבָט אַיֶּכָּה? כִּי אֶחֱרוּ

מִטְרוֹתֶיךָ לָבוֹא הֵנָּה."

חֵמָה נִמְלָא שְׁבָט הַיֶּרַח

וַיִּפְנֶה לַאֲדָר אָחִיהוּ:

"אָחִי, אָחִי, בְּבַקָּשָׁתִי

הַשְׁאִלֵני שְׁלשֶׁת יָמִים!

"שׁלשֶׁת יָמִים לִי נִשְׁאָרוּ,

אוּלָם אֵלֶּה לֹא יַסְפִּיקוּ

"לִי הִנָּקֵם בַּבֶּדֶּוִית–

“הַשְׁאִלֵנִי שְׁלשֶת יָמִים!”

וַיְּמַלֵּא חֶפְצוֹ הָאֲדָר:

וַיִּשְׁלַח שְׁבָט מִטְרוֹת זַעַף

יוֹם וָלַיְלָה, שֵׁשֶׁת יָמִים,

עַל הֶהָרִים, עַל הַבְּקָעוֹת.

זִרְמֵי עֵמֶק, מַפְּלֵי הָרִים

צָפוּ, סָחֲבוּ, בָּלְעוּ לָמוֹ

אֶת הָרוֹעָה הַבֶּדֶּוִית,

אֶת הַכְּבָשִׂים, עֶדְרֵי צֹאנָהּ. –

לֹא בִשְׁלֹשָה הָרִאשׁוֹנִים

שֶׁל אֲדָר נוֹלְדָה תַּלְגִּ’יָּה,

כִּי בַחֲמִשּׁה עָשָׂר בּו

שְׂעָרוֹת שְׁתַּיִם לָהּ הֵבִיאָה.

עֵת הָאָרֶץ תִּצְנֹף יֶרֶק

כַּדַּרְוִישׁ4 לוֹ יִצְנֹף לָפֶה;

עֵת הַלַּבָּן5 מִן הַכַּדִים

עוֹלֶה, נֶאֱסָר עַל הַכּוֹפְרִים.

עֵת עֵינַים זוֹלְפוֹת חֶמְדָה,

יוֹצְאוֹת מִמִּסְגֶּרֶת חַיִּק6,

לוֹטְפוֹת פִּרְחֵי אֲדָר וּדְשָׁאָיו,

לוֹטְפוֹת מַבַּט עֶלֶם רַעֲנָן.

עֵת הַסְּיָחָה תִנְהֹם, תִצְהָל,

מִתְגָּהּ רָתוּם אֶל הַיָּתֵד

וּבָאֹהֶל, בֵּין הַיְרִיעָה

לוֹ יָנוּחַ הָאֹרֵחַ.

עֵת לִכְבוֹדוֹ בַּמַּדַּפֶה7,

רַק לִכְבוֹדוֹ עָשוּי קַהֲוֶה,

קַהֲוֶה מַכֶּה8 הַמְּבֻשָּׂמָה,

הַנִּמְתָּקָה בֶּאָבִיב.

עֵת כִּי יִצְלו הַגַּרְעִינִים

תּוֹךְ הַמַּכְבֵּש, מַחְמַשֶׂה9,

הַבֻּקַרְגְּ'10 בָּאָח לוֹ תוֹסֵס

וּמִתְמַלְאִים הַבְּזִיכִים!

וּמִתְמַלֵא פִנְגָּ’ן11 קַהֲוֶה:

בָּזִיךְ רִאשׁוֹן לָאוֹרֵחַ,

בָּזִיךְ שֵׁנִי לָעַלִּיזוּת,

בָּזִיךְ שְׁלִישִׁי לַסָּיִף!

וּמִי שׁוֹתֶה בָּזִיךְ אַחֲרוֹן?

אַחֲרוֹן בָּזִיךְ לְשַׁדִּילִי,

שֵׁיךְ שַׁדִּילִי12, אַב פַּטְרוֹנִים

לִבְנֵי אֹהֶל שׁוֹתֵי קַהֲוֶה.

אָז הֵבִיאָה שְׂעָרוֹת שְׁתַּיִם

וְגוּמֵי דְמוּמִית בִּלְחָיֶיהָ;

בּשְׁתֵּי רִיסֵי עֵינֶיהָ כַּחַל,

כְּנַף אַרְגָּמָן בַּצִּפֹּרֶן.

כֻּלָּהּ שׂשוֹן כִּשְׂדֵה כוֹבֵס,

בִּיר אַיּוּבְּ13, בַעֲלוֹת הַבְּרֵכָה;

כְּתֶלֶם פּוֹרֶה בִכְפַר שִׂלְוָן14,

צִיצֵי זַהֲרַתְּ15 בַּשּׂדֶה.

נֹפֶת, עִנְבָּר, צוּף בַּקְלַוָה16

זוֹלְפָה, זוֹלְפָה לָהּ תַּלְגִּ’יָּה:

קִירַתְּ17 אֶחָד לָהּ לֹא יחסר

מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁל יֹפִי!

שְׁלשָׁה שְׁלָגִים אָז יָרָדוּ

כַּאֲשֶׁר אִמָּהּ תַּחַת לִבָּהּ

בְּאַהֲבָה גְדוֹלָה נְשָׂאַתָּהּ–

שְׁלשָׁה שְׁלָגִים אָז יָרָדוּ.

לָכֵן זְקֶנְתָּהּ שְׁמָה תַּלְגִּ’יָּה

קָרְאָה; כִּי בַנְּשִיקָה יָצְאָה

נֶפֶש אִמָּהּ אַחֲרֵי לִדְתָּהּ–

אֶת הַקְּטַנָּה, בַּת תַּלְגִּ’יָּה.

לֹא רַק שְׁמָה לָהּ נָתְנָה זְקֶנְתָּהּ,

בֵּין בִּרְכֶּיהָ גַּם גִּדְלַתָּהּ

וַתְּשׁוֹרֵר שִׁירַת עַרְשָׂהּ

וַתְּקַלַע לָהּ קְוֻצּוֹתֶיהָ.

הִיא השָּׂבָה, הִיא אֹמַנְתָּהּ

אֲשֶׁר אָפְתָה רְקִיקֵי שֶׁמֶן,

אֲשֶׁר לָשָׁה לָהּ הַכֻּזְבָּה18

לְבַת בִּתָּהּ, בִּנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה.

בָּעֲרָבִים עֵת עַרְפָּלִים

לוֹבְשִׁים זָהָב עִם הַשּׁקִיעָה

וּבַלַּיְלָה עֵת עַרְפָּלִים

לוֹבְשִׁים כֶּסֶף עִם יָרֵחַ.

אָז הַשּׂבָה, אָז אֹמַנְתָּהּ

שָׂחָה לָהּ אֲגָדוֹתֶיהָ,

סַפֵּר סִפְּרָה לָהּ אֶת לִבָּה

גַּם הִגִּידָה סִפּוּרֶיהָ.

עַל הָאָדָם, רֹאׁש לַיְצוּרִים,

אִשְׁתּוֹ חַוָּה אֵם הַחַיִּים;

עַל שֵׁיךְ נֹחַ צַדִּיק תָּמִים,

אֶחָד מִנְּבִיאֵי הַשּׁשּׁה–

סַפְרָא רַבָּא; וְאִם לֹא הִשְׁאִיר

כְּתָב וְסֵפֶר אַחֲרֵי מוֹתוֹ:

הֲלֹא גַם זְקֵנוֹ שֵׁיךְ אִדְרִיס19

כְּלָל לֹא הִשְׁאִיר כְּתָבָיו לָנוּ;

וְעַל הַגִּבּוֹר בָּעֲנָקִים

עוֹג שֶׁחָי לִפְנֵי הַמַּבּוּל,

עוֹג שֶׁחָי אַחֲרֵי הַמַּבּוּל,

יַעַן כַּאֲשֶׁר גָּאוּ מָיִם–

רַק לְיֶרֶך עוֹג הִגִּיעוּ.

וּמִי שָׂם קֵץ לְמַבּוּל מָיִם?

עוֹג שָׂם קֵץ לְמַבּוּל מַיִם:

בְּשָׂמוֹ כַפוֹ מוּל שָׁמַיִם–

סָגַר אֶת אֲרֻבּוֹתֵיהֶם;

אַחֲרֵי סָגְרוֹ הִשְׁתַּטֵּחַ,

רֹאשׁוֹ נָח בִּמְעָרַת בַּנְיָה

וּמַרְגְּלֹתָיו עַל מֵרוֹם.

אָז לוֹ יִפְנֶה אֶל גַּמָּלִים

אֲשֶׁר יוֹרְדִים מִן הַלְּבָנוֹן:

"בְּהַגִּיעֲכֶם לְמַרְגְּלוֹתָי

“אָנָא גַרְשׁוּ אֶת הַיִתּוּשִׁים”

עַל כִּנֶּרֶת הַגַּמָּלִים

אָכֵן עָבְרוּ, אָכֵן גֵּרְשׁוּ

חֵיל שׁוּעָלִים שֶׁהִתְלַבְּטוּ

בִּשְׂרוֹךְ נַעַל עוֹג, בֵּין רַגְלָיו.

רַק יַד קָדְשׁוֹ, יָד חֲזָקָה

שֶׁל רַבֵּנוּ סִידְנַה מֻשַׂה20,

שָׁמָה קֵץ לְחַיָּיו, הָרְגָה

אֶת הַגּבּוֹר בָּעֲנָקִים;

וְעַל אִבְּרַהִים כַלִיל אַלְלָה21,

יְדִידְיָהּ, עֶבֶד הָאֱלֹהִים

אֲשֶׁר נָתַץ פְּסִילֵי אָבִיו,

שָׂם לָאַל אֱלִילֵי נִמְרֹד;

אֲשֶׁר הוֹרָה לִבְנֵי גֶּ’בֶּל22

הַכְנֵס אֹרֵחַ, פְּתִיחַת שַׁעַר,

אֶשְׁפַּר כֵּרָה, בְּחִיר הַכְּבָשִׁים

לִנְטוּי אֹהֶל, לָאֹרֵחַ.

מִשְׁמַן קְדֵרָה, מַאֲכַל לִסְטִים,

צְלִי הֶהָרִים וּמְדוּרָתָם,

לִכְבוֹד עוֹבֵר דֶרֶך, נוֹדֵד

אֲשֶׁר נָט לוֹ אֶל הַגֶּ’בֶּל;

אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַקַּעְבָּה23

בְּקִרְיַת מַכֶּה קִיר הַנָּבִיא,

שָׁמָה הִקְרִיב אֶת יְחִידוֹ

אֶת יִשְׁמָעאֵל הַבֵּן יַקִּיר;

אֲשֶׁר בָּנָה בֵּיתְּ אַל מַקְדָּשׂ24

עַל מוֹרִיָּה זְבוּל אַל קֻדְשׁ25,

אֲשֶׁר בָּנָה אֶת הַחַרָם26

בְּמשְׁכַּן חֶבְרוֹן, קִרְיַת אַרְבָּע.

מִי כְאִבְּרַהִים כַלִיל אַלְלָה?

הוּא הַנִּגְלֶה לַצַּדִּיקִים

בִּדְמוּת זָקֵן אִישׁ הַשֵּיבָה

לְהוֹשִׁיעָם מִכָּל צָרוֹתָם.

וְעַל בֶּן אָחִיו, לוֹט בֶּן נִעֶם

בְּגֶ’בֶּל אֻסְדֻם עֵצוֹ נָטַע

אַחֲרֵי אֲשֶׁר אִשְׁתּוֹ הָיְתָה

לִנְצִיב מֶלַח בְּגֶּ’בֶּל אֻסְדֻם.

עֵץ זֶה הֻשְׁלָךְ בִּידֵי מַלְאָךְ,

בִּידֵי מַלְאָךְ יְרוּשָׁלַיְמָה;

גֶּשֶׁר רָחָב עַל הִקִּדְרוֹן

נֶעֱשָׂה עֵצוֹ שֶׁל בֶּן נִעֶם.

בֵּלְכִּיס מַלְכַּת שְׁבָא מִמֶּרְחָק

בָּאָה לִרְאוֹת אֶת שֻׂלַיְמָן;

לוֹט זֶה זָכָה כִּי עַל עֵצוֹ

דָּרְכָה רֶגֶל מַלְכָּה, בֵּלְכִּיס;

וְעַל סִידְנָה נֶבִּיא דַהוּד27

אֲשֶׁר לַיְלָה מִדִּמְעוֹתָיו

בִּרְכַּת אֶ-שֻׂלְטָן28 וּבִרְכַּת

חֲמַם אַל בַּטְרָק29 תִּתְמַלֶּאנָה.

מִן הַבְּרֵכוֹת טַל הַלֵּילוֹת

עוֹלֶה, נוֹפֵל עַל הַקִּרְיָה:

הוּא הַמִּזְמוֹר שִׁיר לַנְּבִיאִים

הַמִּשְׁתַּפֵּךְ עַל בֵּיתְּ אַלְלָה.

הוּא הַמִּזְמוֹר אֲשֶׁר הִנְחִיל

לִבְּנוֹ שֻׂלַיְמָן אַל חַכִּים30,

אֶת מַמְלֶכֶת כָּל עוֹלָמִים

שֶׁבָּאָדָם, שֶׁבַּטֶּבַע.

הוּא שֻׂלַיְמָן אֲשֶׁר עָשָׂה

מִקְלְעוֹתָיו בִבְשַׂר מַרְמָר,

אֶצְבְּעֹתָיו לָשׁוּ שַׁיִשׁ

בְּעַמוּדֵי מִסְגַּד עוֹמָר31 – –

בִּדְמִי נֶשֶׁף, בִּנְפֹל צִלְלֵי

עַמּוּדֵי בַּעַלְבֵּךְ, שָׁם בְּתַדְמוּר,

אָרְגָה זְקֶנְתָּהּ, זוֹ פָטִימָה,

הָאֲגָדוֹת לְתַלְגִּ’יָּה.

כַּאֲשֶׁר תַּנִּים עִם הַשַּׁחַר

בְּכִתְפֵי הָרִים יִצְטַיָּרוּ,

כַּאֲשֶׁר יִכְבֶּה אוֹר הַיַּהֲלֹם

עִם יְתוֹמֵי לֵיל הֶחָזוֹן.

פְּתִיל הַשּׁמֶן לֹא יִכְבֶּה,

כַּד הַמַּיִם כִּי יְבֹרָךְ;

בּידֵי זְקֶנְתָּה הַמַּסַבִּי32

וּבְפִיהָ מַרְגָּלִיּוֹת.

עֵת יָרוּצוּ הַכִּידוֹנִים

מֵאַגָּן מְאַזֵּר זִקּוֹת

הַמִּתְפַּלֵּץ בְּאַף הֶהָרִים,

מַפִּיל שְׁבָרָיו עַל הָאָרֶץ.

וּמַלְאָכִים טוֹבְלִים שַׁחֲרִית

בִּנְהַר רִגְיוֹן נְהַר דִּינוּרָא

וּמַתִּיזִים בִּטְבִילָתָם

הַנִּצּוֹצוֹת עַל הָאָרֶץ.

אָז פָטִימָה בַּחֲלוֹמָהּ

דּוֹאָה עַל גַּפּוֹת הַשַׁחַר,

בְּנִדְבוֹת זָהָב אֲשׁוּרֶיהָ,

סִלְסוּלֶיָה עִם הַבֹּקֶר.

זָהָב, זָהָב! גַּם פָטִימָה,

גַּם הַשּׁמֶש מִשּׁמַיִם,

גַּם הָרֹתֶם שֶׁבָּאָרֶץ,

כֻּלָּם, כֻּלָּם שׁוֹפְכִים זָהָב!

זָהָב, אֶפֶס הַמַּבּוּעַ

יוֹם לוֹ יֵשׁ אֲשֶׁר יִכָּלֶה;

הֲכִי יִכָּזֵב תְּהוֹם הַמַּעְיָן?

אוֹ הָאֶבֶן יְכַסֶּה עָלָיו?

הוּא הָאֵשֶׁל תַּמַרִסְקִי

הַמְּלַחֵשׁ לוֹ בַלֵּילוֹת:

מִתְאַנֵּח עַל הָאֹשֶר

אֲשֶׁר גָּלָה מִבְּני אָדָם.

הוּא הָאֵשֶׁל תַּמַרִסְקִי

שׁוֹמֵר צַעֲדֵי שֵׁיךְ אִבְּלִיס33,

זֶה הַשּׂטָן רוֹקֵם רֶשֶׁת

לַיְלָה, לַיְלָה לִבְנֵי אָדָם.

בָּא הַיּוֹם. אֲבִי תַּלְגִּ’יָּה

אִשּׁה לָקַח וְלָהּ שְׁתֵּי בָנוֹת;

הַחֹרֶגֶת וּבְנוֹתֶיהָ

יָרְדוּ לְחַיֵּי בִנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה.

אֶת זְקֶנְתָּהּ, אֶת פָטִימָה

גֵּרְשׁוּ מַהֵר מִן הַבָּיִת;

אֶת בַּת בִּתָּהּ, אֶת תַּלְגִּ’יָּה,

הֶעֱבִידוּ אָז בְּפָרֶךְ.

הִיא אֲשֶׁר אָפְתָה אֶת הַפַּת,

אֲשֶׁר הִסִּיקָה הַתַּבּוּן34,

אֲשֶׁר הֵדִּיקָּה הָדֵק הֵיטֵב

לַמִּמְכָּרִים אֶת הַחַמְרָה35.

גַּם בַּכֶּרֶם זִמְּרָה זְמוֹרוֹת,

לֶקֶט לָקְטָה בֵּין הַזֵּיתִים;

הִיא גַם יָצְאָה לַחַצִּ’ידָה36,

הִיא גַם דָּשָׁה בָּעֲדָשִׁים.

בָּעֲמָלָהּ יוֹם וָלֵיל

הָיְתָה תָמִיד מְשׁוֹרֶרֶת:

כּי הָאָדָם אַל יִתְקַצָּף

בָּעֲמָלוֹ עַל אֲדָמוֹת.

בִּרְעוֹתָהּ עֵדֶר בֶּהָרִים

הוֹלְכוֹת הָיוּ זְמִירוֹתֶיהָ

לְכָל אָזְנֵי עוֹבְרֵי דֶרֶךְ –

שֵׁמַע הִטּוּ אֶל שִׁירָתָהּ:

"אַתֶּן יוֹנוֹת אִמִי, אָבִי,

"דִּרְשׁוּ בִשְׁלוֹם אִמִּי, אָבִי,

"אִמְרוּ לָמוֹ כִּי תַּלְגִּ’יָּה

“נוֹטְרָה עֵדֶר בָעֲלִיָּה!”

גַּם הָרוֹעִים וּבֵינֵיהֶם

עָלִי וָזְוָז גַּם זַמְבֻּבִּי,

עוֹנִים הָיו: “אַךְ, יַ-אַלְלָה!”

אַחֲרֵי שִׁירַת בִּנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה.

כָּל יַלְדוּתָהּ לְפָנֶיהָ

בִּקְסָמֶיהָ לָהּ נִצָּבָה:

הַחַלַוָה, הַמֻּלַּבָּס37,

וְהַנַּרְגִּיל וְהַבָּטְנִים –

כִּי הִפְצִיעוּ לְפָנֶיהָ!

זָכְרָה כַאֲשֶׁר שִׁנָּהּ נָפְלָה,

זְקֶנְתָּהּ לִמְדַתָּהּ לְהַגִּיד

עֵת תִּפֹּלְנָה שִׁנֵּי יַלְדָה –

מוּל הַשּׁמֶשׁ לִזְרֹק, לֵאמֹר:

"שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶש קְחִי אֶת שִׁנִּי

"שֵׁן הַחֲמוֹר וּתְנִי לִי, תֵּנִי

"אַחַת מִשּׁנֵּי אַיָּלָה! – –

בִּיפִי קוֹלָהּ, נְגִינוֹתֶיהָ

קַנֵּא קִנְּאוּ בְנוֹת חוֹרַגְתָּהּ;

בּיוֹם בָּהִיר עִם הַבֹּקֶר

גָּרֵשׁ גֵּרְשׁוּ אֶת תַּלְגִּיָּה.

כַּדְכֹּד דֶּמַע עַל הַלֶּחִי –

לָנוּד יָצְאָה הַמִסְכֵּנָה!

שִׁיר תַּמְרוּרִים עַל הַשּׂפָה –

כָּכָה עָזְבָה בֵּית אָבִיהָ.

הִכְעִיסוּהָ עַל הַדֶּרֶךְ

פִּרְחֵי שָׂדֶה וְהַגִּנּוֹת;

אִם אֲמֻלָה לֵב תַּלְגִּ’יָּה

לָמָּה פְרָחִים עוֹד יִפְרָחוּ?

פִּרְחִי, פִּרְחִי, קְרוּנְפוֹל, קְרוּנְפוֹל –

"הַעוֹד תִּצְמַח לְהַוָּתִי?

"הֲגַם אַתָּה כְּלִיל-הֶהָרִים

"חָנֵף תִּשְׁלַח לְאַף תַּלְגִּ’יָּה?

"הֱיִי הַגִּנָּה כְּקַלְעַתְּ גֻּ’נְּדָל38

"שָׁמָּה נִקְבַּר גִּבּוֹר נִמְרֹד,

"שָׁם הַטְּלָלִים בַּל יֵרֵדוּ–

“לֹא עָלַיִךְ טַל שָׁמָיִם!”

זוּהִי קִינַת בִּנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה

לָהּ תְקוֹנֵן עַל הַדֶּרֶךְ,

עֵת הַשּׁחָקִים דָּלְפוּ, דָּלְפוּ,

עֵת לְפֶתַע אָבְדָה נָעַל.

אָכֵן אֶחָד מֵאֶפְרָתִים

נַעֲלָהּ מָצָא וַיְשִׂימֵהוּ

בְּתוֹךְ חֵיקוֹ לְמִשְׁמֶרֶת–

חֵן גִּזְרָתוֹ הִקְסִימָהוּ.

מִשּׁמַיִם חָפְצוּ אֲשֶׁר

עַל הָאֹהֶל בּוֹ פָטִימָה

טָוֹה טָוְתָה צֶמֶר, פִּשְׁתִּים–

תַּעֲמוֹד לָהּ הַבַּת תַּלְגִּ’יָּה.

טָוְתָה זְקֶנְתָּה הָעַבַּיָּה39,

הָאַדֶּרֶת הַמְּצֻיֶּצֶת,

לְאֶפֶנְדִי40 צָעִיר אֶחָד,

בֶּן נְגִידִים מִן הַגֶּ’בֶּל.

בֶּן נְגִידִים מִן הַגֶּ’בֶּל

אֶת אַדַּרְתּוֹ בָא לָקַחַת

וּלְאָזְנוֹ צְלִיל הִגִּיעַ

מִמַּנְגִּינוֹת בִּנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה.

"יַ-פָטִימָה! יַ-פָטִימָה!

“מֶה הַקּוֹל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל?”

"קוֹל שַׁלְגִּיָּה, הִיא שַׁלְגִּיָּה

“אֲשֶׁר יָלְדָה לִי בַת אוֹנִי!”

"יַ-פָטִימָה! יַ-פָטִימָה!

"שַׁאֲלִי, שַׁאֲלִי אֶת תַּלְגִּ’יָּה

“הֲכִי לֹא נֶאֱבַד לָהּ הַנָּעַל?”

“אָמְנָם, אָמְנָם, יַ-אֱפֶנְדִי!”

"בִּשֶׂם אַלְלָה41 וּמֻחַמָּד!

"מִשּׁמַיִם לִי יָעָדוּ

"אֶת שַׁלְגִּיָּה, הִיא תַלְגִּ’יָּה

“אֲשֶׁר יָלְדָה לָךְ בַּת אוֹנֵךְ!”

וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה עָבַר

הֵד הַזֶפֶה42 עַל הַגֶּבֶּל,

סִלְסוּל זַרַלוּתְּ43 לֹא חָסַר,

לֹא תֶחֱסַרְנָה הָאֲבוּקוֹת.

לִפְנֵי אַפַּדָן הַכַּלָּה

זְקֶנְתָּהּ, הִיא פַטִימָה, שָׁחָה:

“יַ-דֻסְתֻּרְכּוּם! יַ-דֻסְתֻּרְכּוּם!”44

מְגַרֶשֶׁת כָּל הָרוּחוֹת.

בְּנוֹת הֶהָרִים כַּךְ תֹּאמַרְנָה:

אֵין הָאֲמִיר מִדַּבֵּק

אֶלָא אִם הַנָּבִיא יָעַד

וְלוּ גַם כַּפְרִית תְּהֵא כַלָּתוֹ!

לִבְנַת עוֹר הִיא בַת הַשּׁלָגִים,

לִבְנת רוּחַ גַּם הַלֵּבָב:

לָכֵן זָכְתָה בִּנְתְּ תַּלְגִּ’יָּה

לְחַסְדֵי אֲמִיר, שֵׁיךְ הֶהָרִים!


  1. תַּלְגִּ'יָה: בת השלג, תלגיא.  ↩

  2. וַאדִי: עמק, מעבר בין הרים.  ↩

  3. בֶּדְוִית: אשה משבטי הבדוים. בדוים: ערבים יושבי אהלים שבמדבר, רועי צאן וגמלים, בני חורין ויוצאים בגדוד.  ↩

  4. דַּרְוִישִׁים, פַקִּירִים: כהנים מחמדים המבלים את ימיהם בפרישות ובסגופים. מגדלים פרע, פורמים את מדם. מתגודדים ונופלים גלויי עינים.  ↩

  5. לַבָּן: חלב חמוץ, קום של חלב.  ↩

  6. חַיִּק: הלבוש החצוני שבו מתעטפות נשות הערבים, בנות העיר, המכסה את כל הגוף וגם את הראש והוא בד לבן, חיק: מטוה.  ↩

  7. מַדַּפֶה: בית אשל לאורחים. מקום שבו מתכנשים עוברי דרכים.  ↩

  8. מַכֶּה: העיר היותר מפורסמת בערב, בחבל החג'ז. עיר מולדת הנביא מחמד. עיר הקדש למחמדים. דת האשלם מצוה על כל משלמיני לבקר, לפחות פעם אחת בחייו, את מכה.  ↩

  9. מַחְמַשֶׂה: האגן שצולים עליו גרעיני הקהוה.  ↩

  10. בֻּקַרְגְ': הצלחת שבו מבשלים את הקהוה.  ↩

  11. פִנְגָּ'ן: בזיך, כוס קטנה.  ↩

  12. שֵׁיךְ שַׁדִּילִי: אגדות רבות עוברות על חשבון הממציא את שתית הקהוה. על פיהן מוצא צמח הקהוה הוא מארץ כוש. האגדה מספרת שכהנים מצריים שסבלו מרדיפות בארצם ברחו לאבסיניה והתארחו שם בתור עובדי אדמה ורועי צאן. פעם הרגישו שהעדר נשאר ער בלילה, רקד ועשה תנועות משונות. למחרתו ראה הכהן הרועה שהצאן אכל מעלי צמח אחד. הכהן עצמו טעם מן העלים וירא לתמהונו שבח לצמח הזה לגרש את התנומה ולחזק את העצבים. מאותו יום בא הקהוה לעולם. מארץ כוש בא הקהוה לארץ ערב, לפני תור מחמד, בתקופת מסע הצלב של מלך אבסיניא אלשבען או “כליב נגוס” נגד המלך היהודי יוסף ירוש שבערב. הנאת הקהוה היתה ע“י אכילה פשוטה עד שבא ג'מל־דין מעדן ונהג בה שתיה. פקר־דין הכניס את הקהוה למכה ומדינה. באלקהירא נפוצה ג”כ השתיה עד שחכמים אסרוה. אח“כ בא שלים הראשון והכריז עליה היתר. שתית הקהוה אצל הערבים היא כצרמוניה דתית והכרחית. כל ערבי קשור בה למאד. לכן השתדלו לעשות שם לממציא המשקה הזה ואגדות רבות יצרו את השם ”שיך שדילי" בתור פטרון ופורש שלום על כל שותי קהוה. מסרת היא להקריב לו תמיד, בכנופיא של שותי קהוה, בזיך מלא. בזה משלמים לו גמול המצאתו וטובו שהנחיל לעולם. אם כלה עוברת על פני בית־הקהוה אז ממהר בעל בית־הקהוה ושופך בזיך מלא על המקום שעברה בו. בזה הוא מפיס את שיך שדילי ומעורר את הגנתו לטובתה של הכלה.  ↩

  13. בִּיר אַיוּבְּ: עין רוגל.  ↩

  14. שִׂלְוַן: כפר שלוח לרגלי הר הזתים.  ↩

  15. זַהַרַתְּ: פרחים, ורדים.  ↩

  16. בַּקְלַוָה: מעשה קמח בחמאה ואגוזים מטוגן בהרבה סוכר.  ↩

  17. קִירַתְּ: נוהגים במזרח לחלק כל דבר לעשרים וארבעה חלק. כל חלק וחלק נקרא “קירת” והוא אחד מעשרים וארבעה שבאמה. הקרקע, הנחלה וכו' נחלקת לכ“ד קירת. להמספר הזה יש, כידוע, שש ידות בחשבון. גם המערב השתמש בזה, למשל: ”י“ח קירת של זהב” אולי הוא על יסוד כ"ד שעות שבעת־לעת?  ↩

  18. כֻּזְבֶּה: פסלת של שמן שמשמין.  ↩

  19. שֵׁיךְ אִדְרִיס: חנוך.  ↩

  20. סִידְנַה מֻשַׂה: משה רבינו.  ↩

  21. כַלִיל אַלְלָה: אהוב עליון, ידיד־יה.  ↩

  22. גֶּ‘בֶּל: הר, כנוי מיוחד לרמת חברון. את שלשלות הרי יהודה ואפרים מחלק הערבי לרמות: א. ג’בל כליל (רמת חברון); ב. ג‘בל אל־קודש (רמת ירושלם); ג. ג’בל נבלוס (רמת שכם); מלבד זה יש ג‘בל לִבְנַן (הר הלבנון) וכו’.  ↩

  23. הַקַּעְבָּה: בנין קטן מרובע הנמצא בתוך המסגד הגדול שבמכה ששם האבן השחורה הקדושה להערבים מימות קדומים. המחמדים פונים בתפלתם מול הקעבה.  ↩

  24. בֵּית אַל מַקְדָשׁ: בית המקדש.  ↩

  25. אַל קוּדְשׂ: עיר הקדש, ירושלם.  ↩

  26. חַרָם: מקום הקדש והמסגדים שעל מערת המכפלה נקרא “חרם”. “חרם־א־שריף” נקרא הר הבית שבירושלם, לאמר: המקדש העליון.  ↩

  27. סִידְנָה נֶבִּיא דַהוּד: אדוננו הנביא דוד.  ↩

  28. בִּרְכַּת־אֶ־שֻׂלְטָן: הברכה התחתונה.  ↩

  29. בִּרְכַּת חֲמַם־אֶל־בַּטְרָק: הברכה של מרחץ האב (פטריק). “ברכת חזקיה” בפי ההמון העברי. לפי דעת החוקרים היא ברכת השקדים הנזכרת ביוסיפון.  ↩

  30. שֻׂלַיְמָן אַל חַכִּים: שלמה החכם.  ↩

  31. מִסְגַּד עוֹמָר: המסגד המפאר המכסה על אבן השתיה שבהר־הבית. קוראים לו “קבת־אל־סכרה”, כלומר: כפת־הסלע או קפול־השתיה. הכליף עומר טהר את מקום המסגד; עבדול־מלך הקים את הבנין בשנת 688; אל־מאמון בדק ותקן אותו בשנת 931; חוסין, בן השלטן חכם, פאר אותו בעבודת עץ משכללה. נקר־אל־דין והשלטנים: שלימן, מחמוד ועבדול־עזיז הוסיפו לפאר את המסגד. הצלבנים בנו מזבח על אבן השתיה וצפו אותו, אבל צלח־אל־דין הרס את המזבח וגלה שוב את פני האבן כמו שהיא, בהוסיפו במסגד עבודה במרמר וארגמנתים יקרים. בשנת 1016 נהרס חלק מן הבנין ע"י רעידת אדמה. אחר זה הוקבעה במסגד המוזאיקא היקרה. הגזרה היא מעורבת מסבת ידי הכובשים השונים ששלטו בה, אבל הגזרה העקרית היא סרצינית מפני שהערבים השתמשו אז בבנאים ביצנציים טרם שיצרו אדרכליות משלהם.  ↩

  32. מַסַבִּי: מחרוזת ענברים או אלמוגים קטנים שבידי המחמדים.  ↩

  33. שֵׁיךְ אִבְּלִיס: השטן.  ↩

  34. תַּבּוּן: כירה.  ↩

  35. חַמְרָה: פתוחי חמר אדום מכתתים, שברי רעפים או כלי חרס מהדקים הדק היטב.  ↩

  36. חַצִ'ידָה: הקציר.  ↩

  37. מֻלַּבָּס: סוכריות. תוך אגוזים ושקדים מלבש בקרום סוכר, “מלובש”.  ↩

  38. קַלְעַתְּ גֻ'נְדָל: דרומית מזרחית לרגלי הר חרמון. שמועה בפי הערבים ששם נקבר נמרד והאלהים ארר את המקום הזה ומנע ממנו טל שמים לעולמים.  ↩

  39. עַבַּיָּה אוֹ עַבַּה: אדרת משמשת לערבי כבגד חצוני, היא בגדו בקיץ ובחורף שאינה יורדה מכתפיו עולמית. משמשת גם לשמיכה כי בה הוא מתעטף בלילה. אולי זהו “העבוט” שבתורה “השב תשב לו את העבוט בבא השמש ושכב בשמלתו”.  ↩

  40. אֶפֶנְדִי: תאר לבן עליה.  ↩

  41. בִּשֶׂם אַלְלָה: בשם אלהים.  ↩

  42. זֶפֶה: הליכה־בסך וחינגא בשעת החופה.  ↩

  43. זַרַלוּתְּ, זַרַרִיתְּ: סלסולי קולות של הנשים המלוות את הכלה תחת חפתה.  ↩

  44. דֻּסְתֻּרְכּוּם: “ברשותכם” “התכבדו” אמצעי לגרש באמרה זו את הרוחות.  ↩

1

לֹא בְאַנְדָלוּזְיָה, בְּחֶמְדַּת אַלְקַהִירָה,

בְנָפוֹת פְּרָת וּבָצְרָה, הַקִּרְיָה הַבַּגְדָּדִית –

בְּנוֹף הַשּׁמֶשׁ דִּקְלֵי הוֹד מִתַּמְּרִים,

שָׁמָּה עַל אָבְנָיִם אֶלֶף לֵילוֹת לַיְלָה

יָשְבָה גִּ’ן2 בַּת מֶלֶךְ וַתִּבְנֶה רָמוֹת לָהּ

אַרְמוֹן הָאֲגָדָה!

בְּאָהֳלֵי מִדְבָּר רָחוֹק, בְּלֵב עֲרָב הַחַרְסִית,

בִּדְבִיר מַאֲמִינִים חוֹלְמִים, הַנִגֶּ’ד3 וְחִגָּ’ז4;

שָׁמָּה לִבְרַק זִיוִים, עַל צַלְעֵי אֶבֶן פְּלָאִית,

בִּלְבַב הַקַעְבָּה5, שָׁם, תְּלוּיִם מֻעַלַקָתְּ:

וְהֵם מְגִלּוֹת קְדוּמִים כְּתוּבוֹת מֵימֵי זָהָב

בּידֵי בְחִיר מְשׁוֹרְרִים, רוֹזֵן הַמַּחֲשָׁבָה

וְהֵם מַחֲרֹזֶת פְּנִינִים, שִׁירוֹת אֶ-סֶּמוּתְּ6

אֲשֶׁר לִגְדָל פַּיטָנִים!

נִצְחִי כּכּוֹכָבִים תְּלוּיֵי שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת,

כּקֶשֶׁת אַרְגְּוָנִית בַּשַׁחַק אַחֲרֵי גָשֶׁם –

כָּכָה תְּלוּיִם רָמָה הַמֻּעַלַּקָתְּ,

תּוֹרַת לֵב וְנֶפֶשׁ, דִּמְיוֹן וְחֶזְיוֹנוֹת

כְּתוּבוֹת זָהָב טָהוֹר עַל מִשְׁחַר קִיר הַקַּעְבָּה,

כָּכָה הֵמָּה תְּלוּיִם…

אָז בְּרַחֲבֵי בָתָה, לִפְנֵי בֹא מֻחַמָּד

לֹא הָיָה נָבִיא אֶחָד, אָז נְבִיאִים רַבִּים

מִלְאוּ אֶת עֲרָב, עֲרָב הַמְּאֻשּׁרֶת;

כָּל נָבִיא חוֹזֶה, מְשׁוֹרֵר חוֹלֵם מַרְאוֹת

פָּנָה אֶל עִיר מַכֶּה7, מִקְדַּשׁ רוֹאִים גְּדוֹלִים

לָחֹק עַל הַקַּעְבָּה לוּחוֹת שִׁיר וְחָזוֹן,

תּוֹרָה לִבְנֵי צִיָּה וְשָׂרִיד לָדוֹר אַחֲרוֹן!

הָיָה מֶלֶךְ פַּיְטָן זֶה אִמְרוּ אַל-קָיְס8

אַלּוּף גִּבּוֹרֵי כַּנְדָּה9, נְגִיד שִׁבְטֵי אַלְלָה;

הָיָה מֶלֶךְ פַּיְטָן, אוֹהֵב שִׁיר וּסְיָחוֹת

אֲשֶׁר הָגְלָה בִּפְקוּדַת אָבִיו הוֹגֵ’יר

לִנְטֹר צֹאן עֲדָרִים, תַּחַת לִשְׁגוֹת

בְּאַהֲבָה וִיפֵהפִיּוֹת…

תַּחַת שְׁמֵי עֲרָב בִּרְעוֹתוֹ צֹאן וְחָזוֹן

בְּצֵל הַתֹּמֶר יוֹמָם, בִּיגוֹן הַסַּהַר לַיְלָה,

בִּשְׁקִיעַת רַחֲמִים וְרוּדָה זֶה אִמְרוּ אַל-קָיְס

גִּלָּה מַחְצַב הָרִים, מֶנּוּ פְנִינִים גְּדוֹלִים

נַפְשׁוֹ חָצְבָה לָהּ;

שָׁמָּה גִּלָּה דְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם יַטְבִּיעוּ

שִׁגָּיוֹן רָם בֶּעָיִן, בַּלֵּב וְעַל הַשָּׂפָה;

שָׁמָּה אֵל לוֹ נִרְאֶה, אֵל הַסּוֹד וּדְמָמָה

וְתַחַת אֶבְרוֹת נֶשֶׁר, עָלָיו גַפּוֹ הָדָה,

נִגְלֶה לוֹ מִמְרוֹמִים מַלְאַךְ גַבְרִיאֵל.

לֹא בְּקִידוֹת סְתוּמוֹת, בִּתְנוּעַת פֶּה וְלָשׁוֹן

הֶעֱרִיץ אֶת הָאֵלִים; פֻּלְחַן אִמְרוּ נִגְלֶה:

בִּשְׂחוֹק הַבָּתָה, עֶדְרֵי צֹאן וּגְמַלִּים

וַעֲרִיפֵי דֶקֶל!..

תַּחַת גַּפּוֹת זִּקִּים, מִבְּעַד לְמִפְרָשֵׂימוֹ,

שְׁטוּחֵי שְׁחָקִים דּוֹלְקִים בְּשַׁחַר מֻקְדַּם זִיוִים;

בְּחֹם וְאֵשׁ וְשָׁרָב, בְּצָהֳרֵי יוֹם זִלְעָפוֹת,

בְּצוּף אַוְרִירִים רַכִּים, מַלְאֲכֵי עוֹנַת עִשּׁה10;

מוּל פְּנֵי דָם וְלַהַב, שְׁעַת מַגְרֶבְּ11 גְּדוֹלָה

בְּהוֹלִידָה שַׂרְפֵי אוּרִים, שׁוֹקְעֵי עֵבֶר יָם,

מִבְּעַד צַמְּרוֹת תְּמָרִים הַמְּכַסִים שֶׁמֶשׁ מֵתָה –

נִגְלֶה פֻלְחַן אִמְרוּ!

בִּתְהוֹמוֹת לֵיל כַּאֲשֶׁר עָנָן דּוֹלֵק סַהַר,

יִבְהַר, יבְהַר לוֹ, יִתְמוֹגֵג תַּחַת רַגְלָיו

וְסַהַר גִּבּוֹר הָלְאָה, מָעְלָה, בְּכֶסֶף מָלֵא

קוֹנֶה דַרְכּוֹ מוּל מִשְׁעוֹל הַחֶלְבּוֹנִים;

בַּמָּרוֹם יַפְקִיד חֵילוֹ, לִגְיוֹנֵי הַכּוֹכָבִים

אֲשֶׁר פִּיהֶם סוֹד וְעֵינָם עֵין זְמָרַגְדִּים

רְבֲבוֹת גְּוָנֵי נֹגַהּ מִשְׁתַּבְּרִים בָּם כִּפְצָצוֹת;

בִּתְהוֹמוֹת לֵיל כַּאֲשֶׁר גָּנְחָה לָהּ הַנָּאקָה

גִנּוּח אַחֲרוֹן, בִּנְפֹל אָחוֹר רוֹכְבָהּ,

קַשְׂקַשֵׂי שְׁפִיפוֹן בְּאִישון הִתְרַחָבוּ

וַתְּרַשְׁרֵשׁ לָשׁוֹן שְׁסוּעָה דֶרֶךְ אִבְקַת-אַפָּהּ

לֶאֶרוֹב לַגְּמַלִּיָּה, לִשּׁךְ לָהּ בְּאַרְסָהּ;

כַּאֲשֶׁר חוֹל הַּמִדְבָּר יְפַרְפֵּר, יִזְדַעְזֵעַ

מֵרַעְמַת הֵד הַלְבִיאָה מֵינִיקָה אֶת גּוּרֶיהָ

וְרוֹבֶה צַיִד גִּבּוֹר שָׁוְא לוֹ כוֹנֵן חִצָּיו

מוּל נַעֲמִית הַמְּפֻנָּקָה, הִתְחַמְּקָה וַתֵּעָלֵם;

כַּאֲשֶׁר צָלְלָה נַהֲמַת סְיָחָה בְּרַחֲבֵי הָעֲרָבָה

בְּפַרְשֵׁז צֵל הַכִּדוֹן, מִשְׁעַן פָּרָשׁ אַמִּיץ

פּוֹשֵׁט גְּדוּד וְשָׁלָל עָלָיו סוֹכֵךְ לַיְלָה,

עָלָיו סוֹכֵךְ נָבִיא, כִּי רַחֲמָיו עוֹרֵר גִּבּוֹר

לְבָרֵךְ, הַצְלַח יָדָיו בְּמִשְׁלַח חֵיל הָרַזּוּ12;

בְּצֶאֱלֵי לֵיל, כַּאֲשֶׁר נֶטֶש דְּרָכִים

סוֹפג טָל וּרְטוּבה תִּמּוֹרַת הַתִּפְאֶרֶת,

חֲרִישִׁי נוֹטֵף הֲדָס וַחֲשָׁאִי יִפְרַח

רֹתֶם זָהָב, שׁוֹלֵחַ בְּשָׂמָיו רָחוֹק

לְאַפּי עֲדִינוֹת רוֹכְבוֹת אֲשֶׁר מְצִלּוֹת רַבּוֹת

לִגְמַלֵּיהֶן וְלָהֵן רַק בַּעַל אֶחָד…

אָז בְּרִקְמַת לַיְלָה עַל לַחֲשֶׁה וּרְחָשֶׁיהָ

זֶה אִמְרוּ אַל-קָיְס אָז מִזְבֵּח בָּנָה,

עָשׂוּי אַבְנֵי גָזִית בַּמִּדְבָּר הִתְעַרְעֵרוּ

וְאֶת חֶלְבּוֹ, לִבּו עָלָיו הִקְרִיב אִמְרוּ!

אָז, בְּאֶצְבַּע פְּלָאית עַל נֵבֶל רַחֲשֵׁי רָזִים,

בּעֲלוֹת הַלֵּב בָּאֵשׁ וְהַחֵלֶב לוֹ מְטַפְטֵף,

אָסַף אִמְרוּ פְּנִינֵי נַפְשׁוֹ נוֹפְלִים

וַיַּחֲרוֹז בָּם מִזְמוֹרִים, שִׁירוֹת יְמוֹת קְדוּמִים,

וְהֵם מֻעַלַּקָתְּ!..

בִּלְבַב הַצִּיָּה, בְּצֵל כַּנְפֵי רַחֲמִים,

הֶגְיוֹנוֹ נָשָׂא, רָאָה חִידוֹת וּפִתְרוֹנִים:

עַל מְעוֹרֵי שַׁחַק, מְצוּקֵי אֶרֶץ, לִגְיוֹנֵי צִבְאוֹתֵיהֶם,

חַי וְעוֹף וְצֶמַח וְלֵילוֹת בָּתָה,

זַהֲרוּרֵי שַׁחַר עִם זִהְיוֹנֵי שְׁקִיעָה,

צֶאֱלֵי נָאוֹת, נָפוֹת בְּרוּכֵי אַלְלָה,

זְנִים וּזְרָדִים, זַנְגְּבִיל, נֵרְדְּ, קִנָּמוֹן,

חֲלֵב הַנָּאקוֹת, דְּבַש הַתֹּמֶר, אֶשְׁכּוֹלוֹת יַתְּרִבְּ

וְדַלַּת רֹאשׁ הַסְּיָחָה…

עַל עַנְתָּר וְזֻלַּיְקָה13, יֹפִי, גַּעְגּוּעִים,

עַל פִּגְעֵי אַהֲבָה עַזָּה, אִשָׁהּ, תַּעֲנוּגֶיהָּ,

גַּחֲלי עֵינֵי חוּרוֹת14, פִּלַגְשִׁים מְדֻשּׁנוֹת אֹהֶל,

עֲשַׁן נַרְגִּילָה, עַמוּדֵי אֵד הַקַּהֲוֶה

מִתְאַבְּכִים בְּחוּטֵי חָזוֹן, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת;

עַל יֵינוֹת נֶשֶׂף מְקַטְרֵי הַמַּחֲשָׁבָה,

חֲלוֹמוֹת זָהָב וַאֲגָדוֹת לָאֲלָפִים,

מַכְאֹבֵי לֵב וּפְרִידָה וְרָזוֹן אֲשֶׁר נָפַל

בְּמַשְׁמַנֵי עֶשּׁרִיָּה15

עַל גִּבּוֹר יָחִיד, אוּד נֵצֶר רָמִים,

עַל נֵבֶל אַחֲרוֹן, שְׁרִיד מִזְמוֹר קַדְמוֹן,

עַל הַנָּקָם מוֹרֶשֶׁת דּוֹרֵי דוֹרוֹת,

בְּגִידַת רֵעַ וְכָזָב בִּבְנֵי אָדָם,

כִּשְׁלוֹן מֶלֶךְ, תַּחַת רַגְלָיו נִמְעַד

כִּסְאוֹ, נָפַל גַּם שַׁרְבִיטוֹ;

עַל עֲרָב, עַל זֹהַר, עַל אַלְקַמָה פַיְטָנֶיהָ16,

עַל כָּרֶן וְקָנַפְּרָה17 שׁוֹדְדֵי אָרְחוֹתֶיהָ;

עַל עֲרָב, אֵלִים רַבִּים לָהּ

לִפְנֵי בֹא רַסּוּל18 שָׁדַד רִבְצָם,

אַלּוּף לְרֹאשָׁם שָׁם: אֵל אֶחָד, כַּבִּיר!..

עַל עֲרָבים,

נִיבָם שִׁיר, לְבָבָם רֶגֶשׁ וְרוּחָם הָאֱמוּנָה –

שָׁר לוֹ אִמְרוּ אַלּוּף גִּבּוֹרֵי כַנְדָּה,

שָׁר לוֹ אִמְרוּ מֶלֶךְ אָצִיל, פַּיְטָן

שִׁירֵי קֶסֶת גְּדוֹלָה, שְׁפוּכַת זָהָב טָהוֹר

וְהֵם מֻעַלַּקָתְּ!

בְּלֵיל הַנָבִיא בֶּן אֳרָחוֹת, נִין מַאֲמִינִים גְּדוֹלִים,

עַל דַּבְּשׁוֹת גְּמַלָּיו לְעֻמַּת דְּבִיר כִּי יָנוּד

בִּנְתִיבוֹת הַחִגַּ’ז;

בְּלֵיל הַנָבִיא כַּאֲשֶׁר סַהַר כִּצְמִיד כֶּסֶף חָצוּי,

כְּקֶשֶׁת דְּרוּכָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ כּוֹנֵן וִיפַלֵּחַ

בְּכִכַּר הָעֲרָבָה

רִבֹּאוֹת תַּלְמֵי אוֹרָה בְתִלֵּי חוֹל כַּסֹּלֶת;

בְּלֵיל הַנָּבִיא, בֶּן אֳרָחוֹת, נִין מַאֲמִינִים גְּדוֹלִים

יִפְנֶה מוּל קֳדָשָׁיו מוּל מַכֶּה שֶׁבַּמִּדְבָּר –

אָז בַּחֲזוֹן הַבָּתָה צְלִילִים כִּי יֶחֱדָרוּ

בָּאֹהָלִים, אֶל כָּל רָמָה, בְּאֶשְׁנַבֵּי כָּל שִׂבִּיל19

אֲשֶׁר יֲערִיצֵם סוֹד עֲרָבִי, בְּרָזָיו יַעֲלִיפֵם,

יַעֲלִיפֵמוֹ שִׁבְטֵי הָעֻרְבָּן20: אִבֶּן רָשִׁיד וְאִבֶּן סָעִיד

גַּם עֶגֶּלַתְּ וּבְנֵי עַבַּדִּיֶּה, גַּם גַּ’הַלִין וְתָאַבְּנֶה,

טַיַּהָא, טָרַבִּין, דֻּלָּמִי וְקָאבְּנֶה21,

עֲלֵיהֶם הִפְקִיד אַלְלָה, עַל לַהֲקוֹת נֶבִּיא הִפְקִיד

מֶלֶךְ פַּיְטָן, אַדִּיר וּבְיָדוֹ אוֹחֵז

רֹמַח אֵימים, בּוֹ תִשְׂחָק

זְרוֹעַ נָשִׂיא, אַלּוּף לְזוֹרְקֵי כִידוֹן,

אַלּוּף פָּרָשִׁים הַשָּׂם לְבַדוֹ מֶתֶג מִדְבָּר וּצְמִידֵי פִשְׁתִּים

בְּפִיּוֹת הָאֲצִילוּת וְעַל צַוָּארָן;

בְּיָדוֹ אוֹחֵז נֵבֶל, בּוֹ תִשְׂחָק זְרוֹעַ

עַל מֵיתְרֵי זָהָב, רִקְמוּם שִׁבְטֵי מִדְבָּר

בְּשַׂעֲרוֹת הַפִּלַּגְשִׁים, מִנִּימֵי לִבּוֹתֵיהֶם –

אָז בְּלֵיל הַנָבִיא, בַּחֲזוֹן הַבָּתָה מַרְאוֹת כִּי יְגָּלוּ,

שִׁירָה כִי תִשּׁמַע, לֹא הִשְׁבִּית אֵל בַּמִּדְבָּר,

הִטְבִּיעָה עַל הַקַּעְבָּה וּמַעְיָנָהּ בְּלֵב שֵׁבֶט

חַי בְּנִבְלוֹ, חַרְבּוֹ וְנִקְמוֹתָיו!

הִיא הַשּׁירָה! שִׁירַת מֶלֶךְ יוֹרֵד, הוּא אַלְקָיְס

נִגְזַל כֵּס וְכֶתֶר כִּסֵא אָבִיו הוֹגֵ’יר

נָפַל לִפְנֵי בְנֵי אַסְעָד!..

הִיא הַשּׁירָה! נְגִינוֹתֶיהָ הָלְמוּ

מְצוּדַת אַבְּלָק אַלְפַרְדְּ22, אַרְמוֹן הָאַלְמָוֶת

לְבֶן עֲדָיָה, נְגִיד שִׁרְיוֹנוֹת כַּנְדָּה,

שָׁמָה מֶלֶךְ פַּיְטָן, שָׁם מוֹעֲדוֹ בָּחַר

וְעַל אֶבְרוֹת נִשְׁרֵי צִיָּה אֶת זְמִירוֹתָיו שָׁלַח:

מֻעַלַּקָתְּ, הַמַשָׂא בָעֲרָב!..


  1. מֻעַלַּקָתְּ: התלוים. שירים מפרסמים, שבעה במספר, שעל פי האגדה תלוים היו בשערי הקעבה שבמכה לזכרון אלמות למשורריהם. חמד א־ראויא הנחיל לשירים הללו את השם הזה. הראשון לבעלי המעלקת הוא המלך הפיטן אמרו אל־קיס, ידידו של שמואל בן עדיה. הנותרים הם המשוררים: תרפה, זהיר, לביד, עמר בן־קולתם, ענתרה ואל־חרית בן חיליזה.  ↩

  2. גִּ‘ן, גַּ’ן: פֵיָה המתוכת בין מלאכים ובין בני אדם. רוח רעה שחמדה את המקומות השוממים ומשחקת בבני אדם.  ↩

  3. נִגֶּ'ד: חבל מחבלי ארץ ערב.  ↩

  4. חִגַּ'ז: חבל הקדש שבערב. בו נמצאות הערים הקדושות מכה ומדינה.  ↩

  5. הַקַּעְבָּה: בנין קטן מרובע הנמצא בתוך המסגד הגדול שבמכה ששם האבן השחורה הקדושה להערבים מימות קדומים. המחמדים פונים בתפלתם מול הקעבה.  ↩

  6. אֶ־סֶמוּתְּ: פנינים, כנוי לשירי המעלקת.  ↩

  7. מַכֶּה: העיר היותר מפורסמת בערב, בחבל החג'ז. עיר מולדת הנביא מחמד. עיר הקדש למחמדים. דת האשלם מצוה על כל משלמיני לבקר, לפחות פעם אחת בחייו, את מכה.  ↩

  8. אִמְרוּ אַל־קָיְס: המלך־הפיטן הראשון לבעלי המעלקת. הוא ובתו הנד מצאו מפלט ומנוחה במצודת בן־עדיה.  ↩

  9. כַּנְדָה: שבט משבטי בני ערב.  ↩

  10. עִשֶׁה: עונת התפלה בלילה, שעה אחרי צאת הכוכבים.  ↩

  11. מַגְרֶבְּ: עונת התפלה של בין הערבים, עם שקיעת החמה.  ↩

  12. רַזּוּ: שלל, שלל הגדודים היוצאים לחמוס עוברי דרך או אהלים שלוים, את צאנם ואת גמליהם.  ↩

  13. עַנְתָּר וְזֻלַּיְקָה: שמות אוהב ואהובה.  ↩

  14. חוּרוֹת: העדינות העתידות למאמינים בעולם הבא.  ↩

  15. עֶשַּׁרִיָּה: כנוי לנאקה, לגמלית, מפני שהיא עושה מהלך עשרה ימים ביום אחד. “עשיריה”. תוארים רבים לבכרה קלה: הג‘ין, נוק, עשריה, חמם־אל־ריח וכו’.  ↩

  16. זֹהַר, אַלְקַמָה: ממשוררי ערב הגדולים.  ↩

  17. כָּרֶן, קָנַפְּרָה: שודדים גדולים בערב בימות קדומים שקנו שם בתולדה.  ↩

  18. רַסֻּל: שליח ממרום, שליח אלהים. כנוי למחמד.  ↩

  19. שִׂבִּיל: בנין קטן שאצל המעין להשקות ממנו עוברי דרכים. “שביל”.  ↩

  20. עֻרְבָּן: בני ערב, ערבים.  ↩

  21. אִבֶּן רָשִׁיד וכו' וְקָאַבְּנֶה: שמות שבטים גדולים משבטי הערב.  ↩

  22. אַבְּלָק אַלְפַרְד: מצודת בן עדיה בערב.  ↩

אִתִּי, אִתִּי אֶל הַדָּרוֹם, אֶל הַדָּרוֹם תָּבוֹא,

נֶגְבָּה, נֶגְבָּה, אֶל הַנָּפוֹת בְּרוּכֵי אֵל וְאָדָם,

מְקוֹם שָׁם שְׁפוּכָה בִרְכַּת אַלְלָה אַלְפֵי, אַלְפֵי שָׁנִים

וַחֲסָדָיו, שֶׁלֹּא תַּמּוּ, יָרְדוּ עַל הֶהָרִים!

אִתִּי, אִתִּי אֶל הַדָּרוֹם לְרָמַת מַמְרֵא נַעֲלֶה,

אֶל הַגֶּ’בֶּל1, חֶבֶל רַחֲמִים, רֻכְסֵי אוֹ וּנְגֹהוֹת,

אֶל הַגֶּ’בֶּל, זְבוּל הַחוֹלְמִים, מִקְדַּשׁ שְׁמֵי הַנְּבוּאָה,

אֶל הַגֶּ’בֶּל שָׁמָּה הִשְׁאִיר אֵל לִפְלֵטַת אֶרֶץ

מִן הֶעָבַר וּסְגֻלּוֹתָיו, שִׁירַת שׁוֹכְנֵי הָרִים:

לְבָבוֹת טְהוֹרִים רוּחַ טָהוֹר, הֶגְיוֹנֵי לֵב וָנָפֶשׁ;

שָׁם עוֹד נִשְׁאַר רֹאשׁ לֶחָזוֹן, לַפִּיוּט גַּם שְׂפָתָיִם,

רֹמַח קַדְמוֹן לַבֶּדֶוִי, לַפָּרָשׁ כְּבוֹד אֲצִ’ילוֹת! 2

נֶגְבָּה, נֶגְבָּה אֶל הָאֵלִים, אֵלֵי הָרִים גֵּאִים,

נְפִילֵי מָרוֹם אֲשֶׁר בִּכְּרוּ הָרִים עַל הָרְקִיעִים

וְעַל הָרֵי חֶבְרוֹן, שַעֲרֵי דָּרוֹם, הָיוּ לְמָגִינִּים.

אֶל הַדָּרוֹם, אֶל לֵילוֹתָיו! לֵילוֹת מִזְרָח חוֹלֵם

הֶאָח! מַה בְהִירִים וַעֲמוּקִים לֵילוֹת רָוִים, נוּגִים,

שְׁקוּפֵי בְדֹלַח, שְׁפוּכֵי כֶסֶף, שְׁקוּעֵי טְהוֹר עַרְפַּלִים,

לֵילוֹת תַּמְרוּק, לֵיל הנְדּוּיִן, לֵילוֹת לוֹטָס נוֹדֵף,

סְפוּגֵי וְרָדִים זוֹלְפִים עֶדְנָה, לֵילוֹת חֶלְקַת צַוָּאר,

צַוַאר רַעֲיָה בַּת מְלָכִים, טְעוּנַת חֵן סִמְלָקִים;

לֵילוֹת הָרִים! כַּמָּה אֶחֱלֹם, אֶחֱלֹם בְּלִי הֲפוּגוֹת,

תַּחַת צִלְּכֶם, יְלִיד מִסְתּוֹרִין, צָמְחוּ לִי כְנָפָיִם,

גַּפּוֹת שִׁירָה, גַּם קַלִילוֹת לִטְּפוּ -– וַיְכַסּוּנִי!

לֵילוֹת כֶּסֶא עַל הַגֶּ’בֶּל, הוֹ מִי בָּרָא אֶתְכֶם?

אֵיזֶה שֻׁלְטָן עֲלֵיכֶם פָּקַד, הִפְקִיד שֵׁיךְ פַּיְטָנִי?

בָּכֶם כִּי רַבּוּ הָאֲגָדוֹת עַל מִסְפַּר הַכּוֹכָבִים,

אוֹצְרוֹת, אוֹצְרוֹת רָזֵי קְדוּמִים, שִׁגְיוֹנוֹת, אִדִּילִיּוֹת!

לֵיל הַדָּרוֹם! דְּמֵי הָאָבוֹת פּוֹרְצִים בְּךָ בְּגָאוֹן,

בְּךָ כִּי יַעַבְרוּ אַלְפֵי דוֹרוֹת, דּוֹרוֹת רָז וּנְבוּאָה

וְלִי צְלִיל עַתִּיק, לִי יִתְגַנֵב, מַכֶּה גָל בְּרַחֲמָיו!..

בֶּן הֶהָרִים! קוּם סַפֵּרָה, קוּם דַּבֵּר דָּבָר,

גַּלֵּה טְמִירִין, סִתְרֵי נֶשֶׁף, רָזֵי לֵילוֹת דָּרוֹם!


לָטַשׁ מַאֲדִים עֵין עֲנָבִים מוּל אַיַּלְתּוֹ נֹגַהּ,

צְלִילֵי פַעֲמוֹן לְצַוְּארֵי גְמַלִּים מְרַוִּים לֵב אֳרָחוֹת,

שִׁיר בַּגְדָּדִי3 בְּלִוְיַת חָלִיל חוֹדֵר תּוֹךְ עֲמָקִים

וְעִם לוּגְמַת קַהֲוֶה וְנַרְגִּילָה עַל מַחְצֶלֶת קָנִים

מִשְׁתַּטֵּחַ, פֶּתַח אָהֳלוֹ, הַפַּיְטָן עַבְּדוּל קָדִיר.


נָגְהֵי סַהַר, סְפוּגֵי חָזוֹן, גְּנוּזִים וּמִתְגַּלִים

מֵהָר לְהָר, מִגַיְא לְגַיְא יוֹרְדִים וּמִתְהַלְכִים

בְּנַחֲלֵי בַתּוֹת וּבַסְּלָעִים נִמְלָטִים וּמִתְחַמְּקִים.

קוֹל לִי, קוֹל לִי! לַחַש לַיְלָה דוֹפֵק בְּמֶרְחַבְיָהּ,

סוֹד יָרֵחַ, נִיב כּוֹכָבִים, שַׁלְוַת אֶרֶץ רַבָּה!

עַבּדוּל קָדִיר, שֵׁיךְ הַגַּ’בְּעָה4, מְשׁוֹרֵר בְּחַסְדֵי הָרִים

בְּלִבּוֹ נוֹשֵׂא רַחֲשֵׁי זָהָב בְּלֵיל קַיְצָנִי הָגָה,

פְּאֵר יְכַהֵן, שֵׁיךְ הַגַּ’בְּעָה בְּשִׁלְטוֹן טֶבַע אַדִּיר

עִם הַרמוֹנוֹ וַעֲדָרָיו, זֵיתָיו, אֲצִ’ילוֹתָיו:

מַכְלְדִיֶּה, כְּחֶלֶה, קְוֶשֶׁה, טְוֶסֶה וְעִגְ’לֶפֶה5

סוּסֵי יַחַס, בְּנֵי עֲרָב, כֻּלָם הֵם אִמְשַׂלְשָׂל! 6

שֵׁיךְ הַגַּ’בְּעָה, עַבְּדוּל קָדִיר, מַשְׁחִיל לוֹ חֲרוּזִים

בָּם נִשְׁמָתוֹ מִתְבַּדְלַחַת, תְּלוּיָה בְשׁוּלֵיהֶם,

שִׂיחַ קְרָבוֹת, שְׁבָטִים עוֹלִים, בָּנִים מְאֻשָּׁרִים:

בְּנֵי עֲטִיָּה, שַׁמַר וּסְחוּר, רַוַּלֶה וַעֲנַזֶה.7..

הָרֵי חֶבְרוֹן, שַׂדְמוֹת גֶּ’בֶּל, שׂוֹמְעִים וּמַחֲרִישִׁים,

צְנִיף טַל כֶּסֶף בְּרָאשֵׁימוֹ נוֹצֵץ כַּכּוֹכָבִים

וְאֵד חִוַרְיָן נוֹדֵף חָלָב, סְפוּג הַצֹאן וּמִרְעֶה

חוֹבֵק, נוֹשֵׁק צַלְעוֹתֵיהֶם, מִדַּדֶּה תַעֲלֻמָּה;

וְרוּחַ אֶרֶץ בַּת קְדוּמִים, עֲרִיפִים בִּכְנָפֶיהָ,

בָּאָה, טָסָה מִן הַדָּרוֹם, בָּאָה מִבְאֵר שָׁבַע,

אֲשֶׁר חָמְדָה לָהּ זַלְזַלִּים, סִתְרָהּ בֵּין עֲנָפִים,

שָׂמָה שְׁכֶנְתָּהּ עַל הָרְכָסִים, בְּשִׁפְעַת הָאַלוֹנִים,

האוֹמֶרֶת: יַעַר הָרִי! אֲהַבְתִּיךָ, נִצַּחְתָּנִי!

מִפְּנֵי זַעֲמִי לֹא תָמוּטָה, תִּשְׂחָק לִמְשׁוּבָתִי!..

שֵׁיךְ הַגַּ’בְּעָה, עַל מַחְצַלְתּוֹ, רוֹאֶה מַרְאוֹת דָּרוֹם

גַּם אָנֹכִי לְעֻמָּתוֹ, עַל שֵׁן סֶלַע לִי בָחַרְתִּי,

אֶחֱלֹם דָּרוֹם וַאֲגָדוֹת, אֶחֱלֹם מַשָׂא שִׁבְטֵי נֶגֶב,

יַלְדֵי גֶּ’בֶּל וְגַבְנוּנִים אֲשֶׁר נוֹטֵף עוֹד דַּם אָבוֹת

בְּעוֹרְקֵיהֶם וּבַזּרוֹע וּבְלִבָּם גָּמְלָה גְבוּרָה,

שִׁירָה רַבָּה, כְּבוֹד אֹרֵחַ, אַלְלָה וַחֲלוֹמוֹת!..

עַבְּדוּל קָדִיר! הֵן בֵּינֵינוּ יֶשְׁנוֹ פַת וָמֶלַח8

לָכֵן נֶאֱמָן בְּךָ לְבָבִי, אַתָּה, אַתָּה סֵיף הַלֵילוֹת!

תַּחַת שִׁפְעַת שְׁמֵי חֲצוֹת, תַּחַת מַחֲסֶה צֵל כּידוֹנְךָ

לִי מְנוּחָה, לִי דוּמִיָּה, לִי אַלּוֹנַי עַל הָרָאמוֹת,

פִּנָּה שִׁירִית וּבוֹדֵדָה, סוֹדִית וּמִסְתוֹרִית!..

מֻשְׂלֶם! 9 שַׁי לִי צוּר שִׁבְתֶּך, שַׁי לִי דְמִי הַלֵּילוֹת,

אֲשֶׁר תָּמִיד רְסִיסֵיהֶם דּוֹמְעִים, דּוֹמְעִים בְּלִי הֲפוּגוֹת

טַלְלֵי כֶסֶף וַאֲגָלִים הַמִּתְלַבְּנִים מוּל יָרֵחַ!

גַּם מֻחַמָּד בְּמַסַּע לֵילוֹ10 מִדְּבִיר מַכֶּה11 יְרוּשָׁלַיְמָה

בְּשַׁעֲרֵי דָרוֹם, קִרְיַת אַרְבַּע, בְּכֹתֶל חַרָם12 שָׁם חוֹתמו,

חוֹתַם עָקֵב אֲשֶׁר נִקְבַּע בְּצֶלַע קִיר בְּמִסְגַּד חֶבְרוֹן,

שָׁם הָנָּבִיא הִצִּיג רַגְלוֹ, דֶּרֶךְ לַעֲלוֹת הַשָׁמַיְמָה,

דֶּרֶך שָׁמָּה עָלוּ מָרוֹם אַוְלִיָּה וְאַמְבִּיָה!.. 13

הַס, עֲמִיתִי! אורוֹת סַהַר בּוֹרְחִים, בּוֹרְחִים, נֶעֱלָמִים,

אוֹרוֹ יִכְהֶה, אוּלָם זִיווֹ עוֹד מִתְמַלֵּא צַעַר יֹפִי,

יְגוֹן הַפְּרִידָה, גַּעְגּוּעִים, הַלְמוּת לֵבָב וְתַנְחוּמִים,

כָּאֲהוּבָה הַחוֹלֶמֶת בְּשִׂפְתוֹתֶיהָ מִתְרוֹצֶצֶת

גַּם הַתְּנוּמָה, גַּם הַנְּשִׁיקָה, כֻּלָּהּ תַעֲרֹג לִגְאֻלָּתָהּ! – –

עַבְּדוּל קָדִיר! פֹּה בָרָאמָה נַפְשִׁי שָׁמְרָה נָשֶׁף

כִּי נוֹטֵר אָנִי, מָגֵן נֶגֶב, בִּכְתֵפַי שְׁפוּדֵי סַהַר,

מֵגִּיף דַּלְתוֹת הֵיכַל אַרְצִי, דַּלְתוֹת אוֹרָה הַבּוֹקֵעַ,

כַּסְפֵּי הָרִים, צִיץ הַגֶּ’בֶּל, שִׁירַת לֵילוֹת דָּרוֹם!


  1. גֶּ‘בֶּל: הר, כנוי מיוחד לרמת חברון. את שלשלות הרי יהודה ואפרים מחלק הערבי לרמות: א. ג’בל כליל (רמת חברון); ב. ג‘בל אל־קודש (רמת ירושלם); ג. ג’בל נבלוס (רמת שכם); מלבד זה יש ג‘בל לִבְנַן (הר הלבנון) וכו’.  ↩

  2. אֲצִ'ילוֹת: סוסות אצילות בנות יחס ומולדת גזע אציל.  ↩

  3. בַּגְדָדִי: שיר אהבה, שיר־השירים.  ↩

  4. גַּ'בְּעַה: כפר הררי שבסביבות חברון.  ↩

  5. מַכְלְדִיֶּה וכו‘ וְעִגְ’לֶפֶה: שמות משפחות סוסים מפורסמים בני גזע טהור ויחסן בערב. “מכלדיה” על שם סוסו של הכליף כלד, סוס אמיץ שנעשה אב למשפחת מכלדיה.  ↩

  6. אִמְשַׂלְשָׂל: שלשלת היוחסין.  ↩

  7. בְּנֵי עֲטִיָּה וכו' וְעֲנַזֶה: שמות שבטים משבטי בני ערב.  ↩

  8. יֶשְׁנוֹ פַת וָמֶלַח: חזקה שכל מי שטעם פת ומלח עם הערבי יחד – שוב זה איננו נוגע בו כבר לרעה. זהו מעין כריתת ברית, “עֵיש וּמַלְח”.  ↩

  9. מֻשְׂלֶם: כנוי למשלמיני, למחזיק בדת מחמד.  ↩

  10. מֻחַמָד בְּמַסַּע לֵילוֹ: לפי האגדה עלה מוחמד בתעופה ממכה ירושלימה. מירושלים התרומם לשבעת הרקיעים ומשם שוב למכה. במעופו עבר על חברון ובכתל המסגד שעל מערת המכפלה נגעה רגלו. עוד היום הראו לי חותם עקב בקיר המסגד אשר לימין האולם, בפרוזדור הקטן שבין קבר עשו והמסגד הגדול.  ↩

  11. מַכֶּה: העיר היותר מפורסמת בערב, בחבל החג'ז. עיר מולדת הנביא מחמד. עיר הקדש למחמדים. דת האשלם מצוה על כל משלמיני לבקר, לפחות פעם אחת בחייו, את מכה.  ↩

  12. חַרָם: מקום הקדש והמסגדים שעל מערת המכפלה נקרא “חרם”. “חרם־א־שריף” נקרא הר הבית שבירושלם, לאמר: המקדש העליון.  ↩

  13. אַוְלִיָּה וְאַנְבִּיָּה: קדושים ונביאים. בדבור מתחלפת לפעמים הנ‘ במ’.  ↩

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.