רקע
חנניה ריכמן
אַמְצָאוֹת וְתַחְבּוּלוֹת
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יוסף שרברק; 1973

 

לָצוֹן קוֹלֵעַ

לֵצָן שָׁלַח מִבְרַק מָהִיר

לַעֲשָׂרָה “טוֹבֵי הָעִיר”:

“הַכֹּל נִגְלָה! מַהֵר וּבְרַח!”

… כָּל עֲשַרְתָּם עָזְבוּ הַכְּרַךְ.

 

אָמֵּן חֲמַקְמַקּוֹת

א

מַטִּיף עָצֵל אֶחָד שָׁאַל

בַּכְּנֵסִיָּה אֶת הַקָּהָל:

"הַאִם יוֹדְעִים אַתֶּם מֵרֹאשׁ

אֶת הַדְּרָשָׁה אֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ?"


מַאֲזִינָיו הֵשִׁיבוּ “לֹא”

הִרְעִים הַכֹּמֶר בְּקוֹלוֹ:

"וּבְכֵן, אֵין טַעַם בַּדִּבּוּר

לִפְנֵי צִבּוּר שֶׁהוּא כֹּה בּוּר!"


ב

עָבְרוּ יָמִים – וְשׁוּב שָׁאַל

אוֹתוֹ דַּרְשָׁן אֶת הַקָּהָל:

"הַאִם יוֹדְעִים אַתֶּם מֵרֹאשׁ

אֶת הַדְּרָשָׁה אֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ?"


בְּפַעַם זֹאת עָנוּ לוֹ “הֵן”.

קָרְנוּ פָּנָיו שֶׁל הַכֹּהֵן:

"וּבְכֵן אֵין טַעַם בַּדִּבּוּר

עַל הַיָּדוּעַ לַצִּבּוּר!"


ג

חָלְפוּ יָמִים וְשׁוּב שָׁאַל

הָעַרְמוּמִי אֶת הַקָּהָל:

"הַאִם יוֹדְעִים אַתֶּם מֵרֹאשׁ

אֶת הַדְּרָשָׁה אֲשֶׁר אֶדְרוֹשׁ?"


עָנוּ זוֹכְרֵי תַּעֲלוּלָיו –

חֶצְיָם בְּ’הֵן‘, חֶצְיָם בְּ’לָאו’.

חִיֵּךְ הַכֹּמֶר לַצִּבּוּר:

“וּבְכֵן, סַפְּרוּ – בָּקִי לַבּוּר!”

 

סְגֻלָּה מֻצְלַחַת


אֵי־שָׁם לָקָה כַּפְרִי פְּלוֹנִי

בִּכְאֵב־שִׁנַּיִם קַטְלָנִי.


יְשִׁישׁ־הַכְּפָר, יוֹדֵעַ־נַחַשׁ,

לִמְּדוֹ סְגֻלָּה – תַּחְנוּן בְּלַחַשׁ:


"רִבּוֹן־עוֹלָם, רַחֵם עָלַי,

הַשְׁלֵךְ הַכְּאֵב לַאֲחוֹרַי!"


וְהַתַּכְלִית אָמְנָם הֻשָּׂגָה:

לְמָחֳרָת קִבֵּל לוּמְבַּגוֹ.

 

שְׁנֵי סַפָּרִים

שְׁנֵי סַפָּרִים בִּרְחוֹב אֶחָד

פָּתְחוּ בְּ“מִלְחָמָה”

שְׁנֵיהֶם עָשֹׁוּ לָהֶם מִיָּד

תִּסְפֹּרֶת לְדֻגְמָה.


אֶחָד בִּצַּע עַל פַּדַּחְתּוֹ

תִּסְרֹקֶת לְמוֹפֵת;

שֵׁנִי הוֹכִיחַ בִמְלַאכְתּוֹ

שֶׁהוּא סַפָּר סוּג בֵּית.


הִכְרִיז בְּיֹהַר הָרִאשׁוֹן:

"רְאוּ רֹאשִׁי שֶׁלִּי

וּרְאוּ אֶת רֹאשׁ הַסַּפָּרוֹן

הַמִּתְיַצֵּב מִוֹּלִי!"


הִכְרִיז בַּנַּחַת הַשֵּׁנִי:

"רְאוּ אָמָּנוּתִי:

כֵּיצַד סִפַּרְתִּי אֶת שְׁכֵנִי

וְאֵיךְ סִפֵּר אוֹתִי!"

 

שִׂיא מַעֲשִׂי


בְּאוֹתָה הַסִּמְטָה

בְּאַחַת הֶעָרִים

הִתְחָרוּ זֶה בָּזֶה

אַרְבָּעָה סַפָּרִים.


הַסַּפָּר הָרִאשׁוֹן

תָּלָה שֶׁלֶט כַּבִּיר –

וְכָתַב: "הַסַּפָּר

הֲכִי־טוֹב שֶׁבָּעִיר.


הַסַּפָּר הַשֵּׁנִי

הִתְפַּקַּע מִקִּנְאָה –

וְכָתַב: "הַסַּפָּר

הֲכִי־טוֹב בַּמְּדִינָה".


אָז כַּתָּב הַשְּׁלִישִׁי:

“הֲכִי־טוֹב בָּעוֹלָם”.

מֶּה עָשָׂה הָרְבִיעִי?

הֶעֱרִים עַל כֻּלָּם:


הוּא הִצְנִיעַ לִכְתּוֹב,

בְּלִי דִּבְרֵי־הַפְרָזוֹת:

"הַסַּפָּר הֲכִי־טוֹב

בַּסִּמְטֹנֶת הַזֹּאת".

 

טַקְט


פְּלוֹנִי נִכְנַס לְמִסְעָדָה,

יָשַׁב־לוֹ אֶל שֻׁלְחָן,

פָּרַשׂ מַפִּית – וֵעֲנָדָהּ

מִתַּחַת לַזָּקָן.


הַמִּסְעָדָה “שֻׁלְחָן עָרוּךְ”

הִקְפִידָה עַל טוּב־טַעַם.

“זֶה קַרְתָּנִי חֲסַר־חִנּוּךְ!”

סָח בַּעֲלָהּ בְּזַעַם.


וְהוּא שָׁלַח מֶלְצַר הָדוּר,

שֶׁיְּלַמְּדֵהוּ לֶקַח:

"רְמוֹז בְּטַקְט לְזֶה הַבּוּר,

שֶׁכָּאן לֹא יֵעָשֶׂה כַּךְ!"


הַדִּיפְּלוֹמָט הַמִּזְנוֹנִי

נִגַּשׂ וְסָח בְּנַחַת:

"מָּה רְצוֹנוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי?

תִּסְפֹּרֶת – אוֹ תִּגְלַחַת?"

 

שְׁנֵי נֶהָגִים


נֶהָג נָסַע עַל גֶּשֶׁר צַר.

נֶהָג אַחֵר קָרַב מִנֶּגֵּד.

אִישׁ־אִישׁ בִּן־רֶגַע נֶעֱצַר,

אוּלָם שְׁנֵיהֶם

סֵרְבוּ לָסֶגֶת.


וּבְכֵן, אֶחָד מֵהֶם הִדְלִיק

סִיגָר בְּעֹבִי שֶׁל נַקְנִיק

וְדֹם עִשֵּׁן אוֹתוֹ בְּלִי־הֶרֶף.

אָז הַשֵּׁנִי הוֹצִיא מִתִּיק

אֶת כְּלִי־נִשְׁקוֹ: עִתּוֹן־שֶׁל־עֶרֶב.


הוּא כְּבָר בָּטַח בַּנִּצָחוֹן,

אַךְ יְרִיבוֹ אָמַר בִּן־רֶגַע:

"כְּשֶׁתִּגְמוֹר אֶת הָעִתּוֹן,

אֲנִי מַזְמִין אוֹתוֹ, קוֹלֶגָה!"

 

בַּעַל דִּיפְּלוֹמָט


אִשָּׁה אָמְרָה לְבַעֲלָהּ,

אַחֲרֵי לֵדָה, כִּי כְּבָר הֵכִינָה

בִּשְׁבִיל תִּינֹקֶת שֵׁם נִפְלָא:

הִיא תִּקָּרֵא אֲלֶכְּסַנְדְּרִינָה.


אָמְנָם הָאִישׁ לֹא נִתְרַשֵּׁם

מִתִּפְאַרְתּוֹ שֶׁל זֶה הַשֵּׁם,

אוּלָם יָדַע, אִשְׁתוֹ עִקֶּשֶׁת;

עַל־כֵּן הֶחְלִיט לִטְמוֹן לָהּ רֶשֶׁת.


– “כֵּן, שֵׁם נִפְלָא הוּא לַקְּטַנָּה” –

אָמַר בִּן־רֶגַע – "תָּאֲרִי נָא:

אֲהוּבָתִי הָרִאשׁוֹנָה

הָיְתָה גַּם הִיא אֲלֶכְּסַנְדְּרִינָה"


– “חַה־חַה, הִתַּלְתִּי, חֵי נַפְשִׁי” –

קָרְאָה הָאֵם – "וּמֶה חָשַׁבְתָּ?

אֲלֶכְּסַנְדְּרִינָה – שֵׁם טִפְּשִׁי.

נִקְרָא לַבַּת בְּשֵׁם שֶׁל סָבְתָא!"

 

גִּלוּי קְרוֹבִים


בָּחוּר צָעִיר, נְבוֹךְ־עֵינַיִם,

שֶׁהִתְגַנֵּב לְבֵית־חוֹלִים,

פָּנָה אֶל אִישׁ בְּגִיל־בֵּינַיִם

עַל סַף חֲדַר־הַמְּטַפְּלִים:


"עָלַי לִרְאוֹת עַלְמָה יוֹכֶבֶד.

בְּאֵיזֶה חֶדֶר הִיא שׁוֹכֶבֶת?"


– "אָסוּר לִגְרוֹם לִה כָּל טִרְחָה.

– “אַךְ לִי מֻתָּר: אֲנִי – אָחִיהָ!”

– “נָעִים מְאֹד לְהַכִּירְךָ!”

קָרָא הָאִישׁ: “אֲנִי – אָבִיהָ!”

 

תַּכְסִיס – שֶׁהֶחְטִיא אֶת הַכִּיס


‘גְבִיר’, שֶׁהִפְרִישׁ מִקְצָת הוֹנוֹ

לַבַּת הַיְּחִידָה,

רָצָה לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ

שֶׁל מְבַקֵּשׁ־יָדָהּ.


“אָמְנָם בִּתִּי יַלְדָּה טוֹבָה” –

אָמַר לַבַּחוּרוֹן –

"אַךְ כְּלוּם הָיִיתָ אוֹהֲבָהּ

לוּלֵא הָיָה לָה הוֹן?"


– “כֵּן, אֲדוֹנִי” – בְּקוֹל נִרְגָּשׁ

עָנָה לוֹ הַצָּעִיר –

וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁכָּבַשׁ

אֶת לֵב הָאָב הַגְּבִיר.


– “דַּי, לֹא כְּדַאי לְהַאֲרִיךְ!” –

צָרַח הַגְּבִיר צְרִיחָה:

"אַתָּה פָּסוּל: אֵינִי צָרִיךְ

טִפְּשִׁים בַּמִּשְׁפָּחָה!"

 

אֶמְצָעֵי־זְהִירוֹת


שָׁעָה שָׁלֹשׁ אַחַר חֲצוֹת.

הַכְּרַךְ שָׁמֵם. חֶשְׁכַת מִצְרַיִם.

בְּהִצְטַלְּבוּת שֶׁל שְׁנֵי חוּצוֹת

נִשְׁמַע דּוּשִׂיחַ בֵּין גְּבָרַיִם:


"סְלִיחָה! יוֹאִיל נָא מַר לוֹמַר:

כְּלוּם אֵין שׁוֹטְרִים בְּכָל הַשֶּׁטַח?"

– "לֹא, כָּאן בַלַּיְלָה אֵין מִשְׁמָר.

אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת לָבֶטַח".


– "מוּזָר! הֵיכָן, אֵפוֹא, אֶזְרָח

יִמְצָא שׁוֹטֵר, אִם יֵשׁ בּוֹ צֹרֶךְ?

אוּלַי בָּרְחוֹב מִצַּד מִזְרָח?"

– “לֹא, עֲבַרְתִּיו לְכָל הָאֹרֶךְ”.


– "כָּךְ… זֹאת אוֹמֶרֶת, אֵין חֲשָׁשׁ

לַהַפְרָעוֹת בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ.

וּבְכֵן, מְסוֹר נָא לִי, בַּרְנַשׁ,

אַרְנָק וְכָל דֶּבֶר־שֶׁל־עֵרֶךְ!"

 

כַּדּוּרִים שֶׁקָּלְעוּ בְּמַטָּרָה


יַצְרָן הַחַי עַל הַגִּנָּה

גֻּיַּס לִצְבָא־הַמְּדִינָה

בַּזְּמַן מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם –

וְגַם עוֹזְרָיו גֻּיְּסוּ כֻּלָּם.


אִשְׁתוֹ כָּתְבָה בְּמִכְתָּבָהּ

עַל גִּנָּתוֹ הָעֲזוּבָה:

מִפְּנֵי מַצַּב הַמִּלְחָמָה

הִיא תַּעַדְרֶנָּה בְּעַצְמָה.


נִרְגַּשׁ הַבַּעַל וְעָנָה:

"אֶל תַּעַדְרִי אֶת הַגִּנָּה:

זֶה לֹא מָקוֹם לְעִדּוּרִים

כָּל עוֹד טְמוּנִים בּוֹ כַּדּוּרִים".


אוֹתוֹ מִכְתָּב צֻנְזַר כַּחֹק –

וְהַצֶּנְזוּרָה הִיא לֹא צְחוֹק:

פְּלֻגָּה מֵחֵיל־הַחַפָּרִים

הָפְכָה הַגָּן בְּמַעְדְּרִים.


שׁוּב הָאִשָּׁה כָּתְבָה מִכְתָּב:

“מָּה לַּעֲשׂוֹת עָלַי עַכְשָׁו?”

הָאִישׁ הֵשִׁיב לִה בְּמִבְרָק:

“עַכְשָׁו זִרְעִי זִרְעֵי־יָרָק”.


 

בְּדִיחָה מִימֵי הַפִּקוּחַ


אִישׁ בַּעַל־לוּל סִפֵּר לְרֵעַ:

"אֲבוֹי, סוֹפִי – הֶפְסֵד מָמוֹן!

וּבִגְלַל מָה, אַתָּה יוֹדֵעַ?

בִּגְלַל פִּרְסֹמֶת בְּעִתּוֹן.


הוֹדַעְתִּי כָּךְ: "אֲנִי מַצִּיעַ

בַּרְוָז יָפֶה בְעֶשֶׂר לִ“י”.

וּמִי, חוֹשֵׁב אַתָּה, הוֹפִיעַ?

אַנְשֵׁי פִּקּוּחַ כַּלְכָּלִי!"


100 – “שׁוֹטֶה!” – עָנָה רֵעוֹ בְּנַחַת:

"אָכֵן צוּרַת מְכִירָתִי הָיְתָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מֻצְלַחַת!

הִנֵּה לְשׁוֹן מוֹדַעָתִי:


“שְׁטָר עֶשֶׂר לִ”י אָבַד מִמֶּנִי –

וַאֲנֹכִי מַבְטִיחַ פְּרָס

לְמַחְזִירוֹ הַגֶּ’נְטְלְמֶנִי:

הוּא יְקַבֵּל לְשַׁי בַּרְוָז!"

 

מַדְבִּיר־דֶּבֶר


בָּא יְהוּדִי כָּפְרִי אֶל “רַבִּי”

וְהִתְיַפֵּחַ: "אַלְלַי!

מָה לּעֲשׂוֹת? פָּגְעָה צָרָה בִּי:

מִן דֶּבֶר בָּא עַל עוֹפוֹתַי".


אָמַר לוֹ: “תֵּן לָהֶם מֵי־מֶלַח!”

הָאִישׁ שָׂמַח מְאֹד – וַיֵּלֶךְ.

אוּלָם הוּא שָׁב לְמָחֳרָת:

“אֲבוֹי, הַדֶּבֶר לֹא פָּחַת!”


– “אַל דְּאָגָה! נִמְצָא עוֹד דֶּרֶךְ!”

פָּתַח הָ“רַבִּי” אֵיזֶה כֶּרֶךְ,

עִיֵּן בּוֹ רֶגַע וְאָמַר:

“עַכְשָׁו הַשְׁקֵם־נָא מֵי־סֻכָּר!”


לְמָּחֳרָת – שׁוּב זַעַק־שֶׁבֶר:

מִשְּׁנֵה־שַׁמּוֹת עוֹשֶׂה הַדֶּבֶר!

אָמַר הָ“רַבִּי”: “עֵסֶק־בִּישׁ!”

– “שׁוּב אֵין עֵצָה?” – נִבְהַל הָאִישׁ.


– “עוֹד יֵשׁ וָיֵשׁ” – הֵשִׁיב הָ“רַבִּי”:

"קֻשְׁיָה אַחֶרֶת מְנַּקְּרָה בִּי:

הַאִם יַסְפִּיקוּ הָעוֹפוֹת

לַעֲצוֹתַי הַנּוֹסָפוֹת?"

 

דֻּגְמָה מְשַׁכְנַעַת

“עֲנֵה לִי הֵן אוֹ לָאו בִּלְבַד!” –

דָּרַשׁ בַּדִּין מֵעֵד אֶחָד

הַקַּטֵּגוֹר זְעוּם־הָעַיִן.


– "אַךְ יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי־אֶפְשָׁר

לְפָטוּר בְּהֵן אוֹ לָאו קָצָר".

– לֹא, שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה אַיִן!"


– "הַרְשֵׁנִי, כְּבוֹד מַעֲלָתְךָ,

לְשֵׁם דֻּגְמָה לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ".


– “שְׁאַל! אַרְאֶךָּ כִּי נִכְשַׁלְתָּ”.

– "וּבְכֵן, עֲנֵה: הַאִם חָדַלְתָּ

לִהְיוֹת רוֹצֵחַ וְגַנָּב?

בְּבַקָּשָׁה, רַק הֵן אוֹ לָאו !"

 

מַעֲשֶׂה בִּתְּמוּנָה


א

לְפָנִים בְּאֵיזוֹ עִיר

הִתְגּוֹרֵר אָדָם עָשִׁיר.

רָם־יִחוּס הָיָה, אֲבָל –

בַּעַל־נֵכֶל וְנָבָל.


זֶה הָאִישׁ הִזְמִין פּוֹרְטְרֶט

מִצַּיָּר אוֹהֵב־אֱמֶת.

הַצַּיָּר צִיְּרוֹ כְּחַי,

וְיָצָא פַּרְצוּף־רַמַּאי.


לֹא נָעַם לוֹ כִּי הֻצַּג

בְּלִי הַסְתִּיר כָּל תָּו וְתָג –

וְסֵרֵב הוּא בְּהֶחְלֵט

לְקַבֵּל אֶת הַפּוֹרְטְרֶט.


– “לֹא הִצְלַחְתָּ!” – כָּךְ טָעַן

בְּאָזְנָיו שֶׁל הָאָמָּן:

"לֹא דוֹמֶה לִי כָּל עִקָּר –

לֹא אֲנִי הַמְּצֻיָּר!"


– "לֹא אַתָּה? וּבְכֵן, מוּטָב

שֶׁתַּצְהִיר לִי זֹאת בִּכְתָב"!

– “לָמָּה לֹא?” – מִיָּד חָתַם

וְחָשַׁב: הַפֶּגַע תַּם.


ב

בֵּינָתַיִם נִפְתְּחָה

בְּעִירָם תַּעֲרוּכָה.

הַצַּיָּר בֵּין תְּמוּנוֹתָיו

שָׂם פּוֹרְטְרֶט בְּשֵׁם “גַּנָּב”.


וְהַכֹּל מִיָּד זִהוּ

מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא.

הֶעָשִׁיר בַּחֲמָתוֹ

רָץ מִיָּד אֶל פְּרַקְלִיטוֹ.


הַצַּיָּר, אֵפוֹא, נִתְבַּע

לְמִשְׁפָּט עַל חֵטְא דִּבָּה.

אָז מָסַר הוּא לַשּׁוֹפֵט

פֶּתֶק בַּעַל הַפּוֹרְטְרֶט.


הַמִּסְמָךְ הֻצַּג מִיָּד

לַתּוֹבֵעַ הַנִּכְבָּד –

וְעֵינָיו חָשְׁכוּ־כָּהוּ

הוּא חָתַם שֶׁהוּא לֹא הוּא.


הַצַּיָּר זֻכָּה כַּחֹק,

הֶעָשִׁיר הָיָה לִצְחוֹק

… וּפָדָה אֶת הַתְּמוּנָה

בְּשָׂכָר כָּפוּל שְׁמוֹנָה.

 

מַעֲשֶׂה בְּטַבַּעַת


עַלְמָה הוֹפִיעָה בִּטְרַקְלִין

כֻּלָּהּ – חֶדְוָה וְנַחַת,

כְּשֶׁטַּבַּעַת־אֵרוּסִין

עַל אֶצְבָּעָהּ זוֹרַחַת.


הִיא בְּלִי הַזְנִיחַ שׁוּם תַּכְסִיס,

אֶת אֶצְבָּעָהּ הִבְלִיטָה –

אוּלָם, אֲבוֹי, כִּלְהַכְעִיס,

שׁוּם עַיִן לֹא הִבִּיטָה…


אַחֲרֵי רֹב טֹרַח מְפָרֵךְ,

הִכְרִיזָה, מִתְפַּקַּעַת:

"אֵלִי, מַה חַם פֹּה! אֶצְטָרֵךְ

לִפְשׁוֹט אֶת הַטַּבַּעַת!"

המלצות קוראים
תגיות