רקע
ברל כצנלסון
לדברי הנציב
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ־ישראל; תש"ו

1

הנציב החדש2 לא הסתפק בּדברי בּרכה שיש בּהם משום חוֹבת-נימוּס בּלבד, אלא הכריז בּקוים כּלליים על התפיסה הפּוֹליטית אשר לפיה ינהג. והתפיסה היא תפיסת-בּנין: הנהלה “בּהתאם להוֹראוֹת המַנדט”, מאמצים ל“פיתוּח מקוֹרוֹת עשרה של הארץ”, ולא רק על מנת “להרבּוֹת את עשרם של התוֹשבים הקיימים”, אלא גם בכוַנה מפוֹרשת לאַפשר לארץ “לכלכּל ישוּב גדוֹל יוֹתר”. לא נעלם מן הנציב, כּי “בּשנים האחרוֹנוֹת סבלה הארץ ממַשבּר כּלכּלי קשה”, אוּלם הוּא אינוֹ דן משוּם כּך לחוֹבה את הארץ ואת אוּכלוֹסיה; אַדרבּא, הוּא יוֹדע להעריך את “אוֹמץ-הלב ואת הרוּח הטוֹבה שבּכוֹחם נסבּלוּ התלאוֹת והיסוּרים הללוּ”.

בּרצוֹן ובהכּרת הצדק מקבּל הישוּב העברי, ששמוֹ לא נזכּר כּאן, את זיהוּי מצבוֹ, סבלוֹתיו וּמאמציו עם מצב הארץ, כּי יש לוֹ ההכּרה הגמוּרה, שאָכן, קִדמתוֹ וּפיתוּח הארץ עוֹלים בּד בּבד.

והישוּב העברי העוֹבד והיוֹצר, שגם הוּא לא נזכּר בּפירוּש בּדברים הללוּ, רשאי ליחס מקצת מן הדברים לשבחוֹ, והעיקר – רשאי לקבּל בּקוֹרת-רוּח תפיסה זוֹ של מוֹשל-בּנַאי. הישוּב, אשר בּא לארץ להחיוֹתה משממוֹת-דוֹרוֹת, ואשר הספּיק, על אף כּל התנאים המַפריעים והמַכשילים, להפוֹך כּמה חלקוֹת מסלעיה, מחוֹלוֹתיה וּמבּיצוֹתיה, למקוֹר מחיה לעם רב; הישוּב, אשר כּל מאמציו מוּפנים לעשׂוֹת את הארץ הזאת למרכּז של יצירה משקית ותרבּוּתית וּבית-קליטה להמוֹני העם הנוֹשׂא את נפשוֹ אל ארץ זוֹ כּאל מקוֹר חייו וּבית-עתידוֹ – ישוּב זה אינוֹ רוֹצה בּשלטוֹן השוֹמר על קפּאוֹן ועל עזוּבה, אלא בּשלטוֹן יוֹצר וּבוֹנה.

אין לקפּח שׂכר הכרזה נאה. אוּלם שׂבענוּ הכרזוֹת וצמאנוּ למעשׂים. היהיה הנציב החדש לא רק נאה דוֹרש אלא גם נאה מקיים? היהיה הנאוּם שנשׂא בּיוֹם בּוֹאוֹ לתעוּדה מדינית מחיבת? התהיה תקוּפת השלטוֹן שלוֹ שוֹנה משל קוֹדמיו על ידי עבוֹדת-בּנין מאוּמצת, על ידי סיוּע למאמצי הבּנין של בּוֹני הארץ? זוֹהי השאלה.

למעשׂים, אשר יפתרוּ את השאלה, יש לחכּוֹת. אוּלם כּל עוֹד אנוּ דנים על תכנית הנציב על פּי נאוּמוֹ, אין להתעלם גם מנאוּמוֹ השני, תשוּבתוֹ לברכּת זקן השוֹפטים. הדברים כּשלעצמם טבעיים הם בּפי מוֹשל עליוֹן בּריטי כלפּי פּקידיו וּבני-לויתוֹ בּעבודֹה, ולא אשמתנוּ היא אם בּנוּ הם מעוֹררים חששוֹת כּבדים:

הנציב מוֹדיע כּי מתוֹך נסיוֹנוֹ האַדמיניסטרטיבי הוּא סוֹמך “על מסוֹרת הסבלנוּת והצדק לכל אוּכלוֹסי התוֹשבים, שכּל פּקידי הממשלה חדוּרים בּה בּארצוֹת העוֹמדוֹת תחת שלטוֹן בּריטי”, והוּא רגיל “להישען בּהרבּה על אנשי הפּקידוּת הקיימת”. לפיכך ישָען גם כּאן בּארץ “עליכם, אנשי ממשלת ארץ-ישׂראל בּאֵמוּן רב לגבּי התוֹצאוֹת”.

לדברי הנציב הללוּ יש לנוּ, למוּדי הנסיוֹן המר, להעיר משהוּ:

אֵמוּן זה “בּפּקידוּת הקיימת” אין לציבּוּר הפּוֹעלים, וגם לחוּגים רבּים אחרים. בּמשך השנים של השלטוֹן הבּריטי הוּרגלנוּ לראוֹת בּארץ כּמה חוּגים בּעלי השפּעה בּפּקידוּת, אשר לא התנהגוּ על פּי התכנית אשר עליה הכריז סיר ג’וֹן צ’נסלוֹר, אלא בּניגוּד גמוּר לה: פּקידים אשר עשׂוּ כּל מה שבּכוֹחם להניא את השלטוֹן העליוֹן מהתנהג בּהתאם להוֹראוֹת המַנדט, פּקידים אשר לא עזרוּ לארץ להתגבּר על המַשבּר הקשה, אלא גרמוּ להחמירוֹ, אשר לא סייעוּ לכּוֹחוֹת הבּוֹנים את הארץ, השוֹאפים לאַפשר לה לכלכּל ישוּב גדוֹל יוֹתר, אלא שׂמוּ מכשוֹלים קשים על דרכּם. רגילים אנוּ, לצערנוּ ולהַוָתה של הארץ, בּפגישוֹת עם חוּגים מסוּימים בּפּקידוּת הגבוֹהה והנמוּכה, אשר לא גילוּ כּלל וּכלל “מסוֹרת של סבלנוּת וצדק לכל אוּכלוֹסי התוֹשבים”. ונוֹכחנוּ כּי נציב הוֹלך ונציב בּא וחוּגים אלה בּתקפּם וּבהשפּעתם עוֹמדים, וכמה כּוָנוֹת טוֹבוֹת וּרצוֹנוֹת נאים של נציב עליוֹן מסתרסים וּמשתבּשים על ידי פּעוּלת כּוֹחוֹת-מעצוֹר פּנימיים שבּתוֹך מַנגנוֹן-השלטוֹן עצמוֹ. ראינוּ את ידם של כּוֹחוֹת אלה בּתקוּפוֹת-הבּינַים שבּין נציב לנציב. והאמוּן בּהם נכרת מלבּנוּ. וּלפיכך מעוֹרר בּנוּ בּטחוֹנוֹ של סיר ג’וֹן צ’נסלוֹר “בּפּקידוּת הקיימת” מחשבוֹת נוּגוֹת.

אם בּיוֹם מן הימים, לאוֹר המעשׂים, נצטרך להוֹדוֹת כּי חששוֹתינוּ לא נתאַמתוּ – נשׂמח להוֹדוֹת בּזה. נשׂמח להוֹדוֹת וּלהכּיר כּי אוֹתה שיטה מדינית, אשר בּה דָגַל הנציב ביוֹם בּוֹאוֹ ועליה הכריז בּנאוּם חגיגי כּעל “חוֹבתי הקדוֹשה” – הִתְוְתָה למעשׂה את חיי השלטוֹן בּארץ בּמעשׂי יוֹם-יוֹם.


כּסליו תרפּ"ט.



  1. “דבר”, גיליוֹן 1075, כ“ו בּכסלו תרפ”ט, 9.12.1928. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ. “ילקוּט אחדוּת־העבוֹדה”, כּרך א', עמוּד 366 (בספר, הערת פב"י).  ↩

  2. סיר ג‘וֹן רוֹבּרט צ’נסלוֹר. הגיע לארץ־ישׂראל בּ־6.12.1928. שירת בּכהונתוּ עד 1931.  ↩

המלצות קוראים
תגיות