¹

אַל נא תחשבוּ לי זאת לענוה יתירה אם אוֹמַר כּי כּשהסכּמתי לדבּר ידעתי שעוֹד נאוּם אחד בּמלחמת-בּחירוֹת זוֹ לא יעלה ולא יוֹריד. אוּלם אַל תחשבוּ לי זאת גם ליהירוּת יתירה אם בּהחלַטתי לנאוֹם אמרתי להיוֹת למוֹפת, שלא עת שֶבת בּית. והשעה היא כּזאת אשר גם הכּוֹשל יאמר גיבּוֹר אני. כּי כּל אחד מאִתנוּ, גם המפקפּק והחלש ואכוּל המרי, חייב לדעת את אשר לפניו – אם בּמעשׂהוּ מחר יגבּיר את המרי האוֹכל בּנוּ אוֹ יחַזק את הכּוֹחוֹת העוֹמדים בּפניו. ואיני צריך לנתח את שתים-עשׂרה הרשימוֹת. האנשים הניצבים כּאן הרגישוּ על עצמם וּבשׂרם את ערכּן המוּסרי ואת פּרצוּפן הסוֹציאלי והתרבּוּתי. הבּעלי-בּתים שבּהן – אחים הם לחוֹתמי גילוּי-הדעת נגד עבוֹדה עברית. וּרשימוֹת-הסרק המתלבּשוֹת בּשמוֹת של פּוֹעלים – מכּירים אנוּ את כּוֹח יצירתן, את מידת הבנתן בּחיי הפּוֹעל, את פּעוּלתן הרבּה בּמשך כּל השנים, עד שאין הציבּוּר זקוּק לאזהרוֹת כּנגדן. לא על אלה אדבּר, אלא עלינוּ עצמנוּ.

לתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ קרה, בּזעֵיר אַנפּין, מה שקרה לעם ישׂראל כּוּלוֹ – כּפי שתיאר אחד-העם בּ“חצי נחמה”². ציבּוּר הנמצא זמן רב תחת מטר של חצים, דיבּוֹת והאשמוֹת, אם אין בּוֹ כּוֹח פּנימי עצוּם של הכּרת “אַתה בחרתנוּ”, הריהוּ נכנע לסביבתוֹ ורוֹאה את עצמוֹ שפל מאחרים. כּך הסכּינה האוּמה העברית הגאה להבּיט על עצמה בּעיני אחרים ולמצוֹא בּה מוּמים שגילוּ הם, והוּא הדבר שנתקיים בּציבּוּרנוּ. תנוּעתנוּ נתוּנה – אַל נכחד זאת – בּמצב של חוֹסר הכּרת כּבוֹד, בּהלָך-רוּח של אמוּנה בּעלילוֹת-שוא שטפלוּ עלינוּ, של בּוּז לפּוֹעל היוֹצר, בּיטוּל כּלפּי החלוּץ, הכּאה על חטאים שלא חטאנוּ. אין להלַך-רוּח זה ולא כלוּם עם חיפּוּשׂ דרכים לתיקוּן, עם בּיקוֹרת עצמית רצינית, שאינה פּוֹסקת בּקרבּנוּ. אלא זוֹהי רוּח של השפּלה עצמית, שתקפה את ציבּוּרנוּ כּמַגפה, המשמשת נשק מסוּכּן נגד ציבּוּר הפּוֹעלים, כּי חוֹסר הכּבוֹד, חוֹסר האמוּנה בּכּוֹחוֹת הפּנימיים – מחלה היא שבּה נגוּע מעמד העוֹבדים בּכל העוֹלם, שבּגללה ניתנים מיליוֹנים של קוֹלוֹת פּוֹעלים לחיזוּק הבּוּרגנוּת, בּאשר בּמוֹחוֹתיהם של מיליוֹנים אלה שׂוֹררת אפלה והם אינם רוֹאים את עצמם מיוּעדים לשלטוֹן. נגד הרוּח הרעה הזאת עלינוּ להילָחם קוֹדם כּל, וּלהיטהר ממנה. והבּחירוֹת של מחר תהיינה מבחן – בּאיזוֹ מידה נגוּע ציבּוּר הפּוֹעלים בּמחלה זוֹ, בּאיזוֹ מידה הוּא מַאמין למַשׂטיניו. על שאלה זוֹ יתן ציבּוּר הפּוֹעלים תשוּבה מחר.

וּבמחנה שלנוּ הוֹפיע בזמן האחרוֹן חזיוֹן של בּריחה. אין אנוּ בעלי הכּוֹח והיכוֹלת, ואין בּידינוּ לגמוֹל לתוֹמכינוּ משׂרוֹת וכיבּוּדים. לכן יש עוֹזבים אוֹתנוּ וּמצטרפים למחנה התקיפים, Mitlӓufer בּלַע“ז. בּאחד העתוֹנים הדוֹגלים בּ”אָלף" של המרכּז המאוּחד קרא מישהוּ לאנשים מסוּג זה – “מהגרים”.

הגירה כּזוֹ ישנה ממינים שוֹנים. יש הגירה כּלכּלית – מחיי חלוּץ לספסרוּת. ויש הגירה תרבּוּתית – מעברית לאנגלית. ויש פּוֹליטית – מציבּוּר הפּוֹעלים למחנה אוֹיביו. וּבשעה קשה צריך שיהא לציבּוּר הפּוֹעלים האוֹמץ לוֹמר – מי אנוּ, אזרחים בּתנוּעת הפּוֹעלים אוֹ רק מהגרים? כּל מוֹרה, כּל משׂכּיל, כּל סוֹפר בּישׂראל חייב תשוּבה על שאלה זוֹ. הנה אדם שרק לפני שנה דיבּר מעל בּמת ועידת ההסתדרוּת וטרח להוֹכיח כּי עצם מעצמנוּ הוּא – ועתה הוּא בּמחנה המרכּז המאוּחד, והוּא מוֹדה כּי אין כּל הבדל בּינוֹ לבין הסתדרוּת בּעלי-הבּתים. “גוּש עבוֹדה” של פּוֹעלים קוֹרא להצטרף לרשימה א' – היינוּ, לרשימת דיזנגוֹף, פַּסקל, סמילנסקי, כּל אוֹתה הציוֹנוּת הכּללית המַעלילה על ציבּוּר הפּוֹעלים, כּי כּל מעשׂיו אַלִמוּת, בּשעה שהיא מתעלמת מכּל אַלִמוּת הנַעשׂית בּפּוֹעל (ענין זכרוֹן-יעקב!)³; הרשימה הדוֹגלת להלכה בּעבוֹדה עברית וּלמעשׂה היא מתכּחשת לעבוֹדה עברית ונלחמת בּעבוֹדה מאוּרגנת. והנה נמצאים “מהגרים”, שאינם מרוּצים מההסתדרוּת בּשל חוֹסר החלוּציוּת שבּה, והם הוֹלכים לעבוֹד בּעתוֹני רשימה א', וּמדוֹר עצמי אין להם שם, ועל השאלוֹת המַכריעוֹת של ציבּוּר הפּוֹעלים וּבנין הישוּב אין להם מה להגיד, וּלכל ענין הבּחירוֹת בּתל-אביב לא היה ל“מהגרים” אלה מה לאמוֹר חוּץ מדברי לגלוּג על המחאה שלנוּ נגד גניבת ה“אָלף”. אנחנוּ ידענוּ נגד מה מחינוּ - יוֹדעים אנוּ את ערכּוֹ של סמל לליכּוּד הציבּוּר וּלחינוּך הדוֹר הבּא.

בּארץ פּשטה מוֹדה של מדיניוּת. כּל אחד מדבּר גבוֹהה-גבוֹהה על ענינים מדיניים וחוֹבוֹת מדיניוֹת. תנוּעת הפּוֹעלים מראשית ימיה ראתה את עצמה כּנוֹשׂאת המדיניוּת הממשית של ארץ-ישׂראל – עוֹד בּאוֹתוֹ זמן שבּארץ שלטה חיבּת-ציוֹן של אחד-העם, ואנשי הציוֹנוּת המדינית היוּ זרים לכל מעשׂה חי בּארץ-ישׂראל. וּמי שעינים לוֹ יראה ויוֹדה, כּי אם יש נוֹשׂא ריאָלי של מדיניוּת אמיתית, כּוֹח העוֹשׂה מֵאבק-אדם כּלל בּעל משקל מדיני, הרי זוֹ תנוּעת הפּוֹעלים. מכּיבּוּשי העבוֹדה והשמירה, דרך הגדוּד העברי, ועד לכיבּוּשים המשקיים החשוּבים בּהכנסת החלוּץ לעבוֹדוֹת ציבּוּריוֹת וּלבנין, כּיבּוּשים בּעלי משקל פּוֹליטי עצוּם לגוֹרל העליה וּלגוֹרלנוּ בּארץ, עד לכיבּוּש העמק, העוּבדה המדינית העיקרית של תקוּפתנוּ, וכיבּוּש המוֹשבה – כּל הגוֹרמים והמפעלים האלה הם שיצרוּ את כּוֹחנוּ המדיני. וכל הבּוֹרח מיצירה זוֹ, כּדי להחליפה בּפטפּוּט מדיני, עוֹשׂה את תוֹרת הציוֹנוּת פּלַסתר.

וּכשאנוּ רוֹאים את כּל אגפּי הציוֹנוּת הכּללית עם הרביזיוֹניסטים הדוֹגלים בּתוֹרה של עבדוּת ודם וּבוֹץ, ואִתם האינטליגנטים אשר צר להם המקוֹם בּציבּוּר הפּוֹעלים – והם מתכּחשים לתנוּעת הפּוֹעלים וּמתעלמים ממשקלה המדיני המכריע – הרינוּ רוֹאים מהוּ תוֹכן מדיניוּתם, שאינוֹ אלא עיורוֹן מדיני המתכּסה בּדגלים גנוּבים: בדגלוֹ הגנוּב של טרוּמפּלדוֹר וּבדגלוֹ הגנוּב של הרצל – כּי דגלוֹ של הרצל לא היה בּוֹץ, לא היה עבדוּת וניצוּל, אלא – אוּמה עברית עוֹבדת וּבת-חוֹרין!

בּשעה זוֹ של חוּלשה ועייפוּת וּבריחה – אין יוֹתר חשוּב לציבּוּר הפּוֹעלים מהוֹכחת תקיפוּתוֹ הפּנימית. יהי נא לוֹ האוֹמץ לזכּוֹר בּגאוֹן כּל מוֹסד שיצר, מוֹעצת פּוֹעלי יפוֹ, “סוֹלל בּוֹנה” – מוֹסדוֹת שאנוּ מכּירים גם בּליקוּייהם, מוֹסדוֹת המשמשים מטרה לחציהם של אוֹיבים וּרפי-רוּח וּבוֹרחים מן המערכה – אוּלם הם המפעלים שיזָכרוּ בּהיסטוֹריה של בּנין ארץ-ישׂראל החפשית, וכל השאר ינשׂא בּרוּח ללא כּל זכר.

המלגלגים על אי-המעשׂיוּת שלנוּ מבטיחים לבּוֹחרים – מי רכּבת וּמי מקוֹמוֹת-מרפּא⁴ וּמי פּיתוּח התיירוּת וכן הלאה. אוּלם אנוּ נעמוֹד על העיקר – הערך המדיני והלאוּמי הכּבּיר של הבּחירוֹת הללוּ ותפקיד הפּוֹעל בּהן. אין זה ענין מקוֹמי, אלא חוּליה בּשרשרת המפעל ההיסטוֹרי של עשׂרים וחמש שנוֹת תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ. בּכל הוֹפעה פּוֹליטית – בּבחירוֹת לקוֹנגרס לאסיפת הנבחרים, בּכל פּעוּלה בּחוּץ-לארץ אנוּ שליחים של אוֹתוֹ הרעיוֹן ואוֹתוֹ הכּוֹח. וּבעלי רשימה א' זוֹ נלחמוּ בּפּוֹעל מאז. כּשוִיתקין הוֹציא את כּרוּזוֹ וקרא לעליה חלוּצית⁵ – כּתב סמילנסקי לגוֹלה על סכּנת העליה בּלי אמצעים⁶. ודיזנגוֹף יחד עם שאר יקירי הישוּב לא ראה בּפּוֹעל אלא כּוֹח מהרס. זוֹהי המלחמה ההיסטוֹרית הנמשכת בּינינוּ – זוֹהי המעמסה שהוּטלה על כּתפיו החלשוֹת של החלוּץ. ואם מארץ עלוּבה ודלת-תרבּוּת, אשר הדוֹר הצעיר היה בּוֹרח ממנה לאוֹסטרליה, אשר חיי הציבּוּר בּה היוּ רקוּבים – קוֹמץ אִכּרים תקיפים עם פּקידוּת בָּרוֹנית וּמשטר המַגלב – אם הגענוּ לידי כּך שכּפּוֹת המאזנים בּישוּב מאוּזנוֹת, ולא עוֹד אלא יש לנוּ תאים של חוָיה עצמית, עם חירוּת האדם העוֹבד וּשלילת הניצוּל – הרי זוֹהי היצירה המדינית של תנוּעת הפּוֹעלים. וּכאוֹתם “פּני” הישוּב, שמעוֹלם לא הוֹדוּ בּעבוֹדה עברית וּבשמירה עברית, לא העריכוּ את היצירה התרבּוּתית ולא הכּירוּ בּזכוּת האזרח של העוֹבד, כּאוֹתוֹ חלק הישוּב אשר שלל זכוּת אזרח ממוֹריו – כּאשר שללה המוֹשבה רחוֹבוֹת מהמוֹרה שׂ. וילקוֹמיץ⁷ – כּזה היה פּרצוּף הישוּב גם כּיוֹם הזה, אילמלא “שלטוֹן השׂמאל”.

כּי מה היה תוֹכן פּעוּלתם המדינית של חוּגים אלה בּתל-אביב? מלחמה בּפּוֹעל עד להריסת העצמאוֹת של העיר. וּכשהדיבּוֹת שהם הפיצוּ הגיעוּ עד למיניסטר ונשמעוּ מפּיו – לא התקוֹממה הבּוּרגנוּת ולא מחוּ הרביזיוֹניסטים נגד עצם העלילה והסירוּס ונגד העלבּוֹן שנגרם לעיר, אלא רגזוּ רק נגד הפּוֹעל המשתמש בּבמת הפּרלמנט להצגת שאלוֹת. רק זה גזל את מנוּחתם של ציוֹנינוּ המדיניים.

––––––––––

לפיכך חייב כּל אחד מאתנוּ לראוֹת את הבּחירוֹת בּתל-אביב כּחוּליה בּשרשרת המפעלים שנוֹעדוּ לישוּב בּארץ פּרצוּף חדש. ידעתי את הספיקוֹת שבּלב הפּוֹעל – למה לנוּ כּל הטוֹרח, הן לרוֹב לא נגיע. למה לנוּ מלחמה זוֹ עם בּוּרגנוּת עלוּבה, שיש לה תיאבוֹן קפּיטליסטי בּלי אמצעים קפּיטליסטיים, אשר חלקים ממנה טרם נשתחררוּ מרוֹמַנטיוּת פיאוֹדלית – הלא שׂבענוּ את התענוּג לשבת עם בּוּרגנוּת זוֹ בּכפיפה אחת, ויוֹדעים אנוּ את המכשוֹלים שישָימוּ על דרכּנוּ גם אם נהיה לרוֹב – כּי אין כּאן רק שאלה של קוֹלוֹת, אלא של כּוֹחוֹת. ויש דרכים – פּניה למוֹשל, שיסוּי בּציבּוֹר וכוּ'. אוּלם יש לנוּ חשבּוֹן אחר – חשבּוֹן של שלבּים וחוּליוֹת. מפעל גוֹרר מפעל, וכיבּוּש – כּיבּוּש. לא לנצח שלטוֹן הבּוּרגנוּת בּתל-אביב, לא לנצח שלטוֹן בּעלי-הבּתים בּישוּב, לא לנצח שלטוֹן הקפּיטליזם בּאַנגליה, ולא לנצח המשטר הקיים בּארץ-ישׂראל. וּבמלחמה – יש כּוֹחוֹת המסייעים זה לזה. הנה אנוּ עוֹמדים אחרי מלחמה מוּצלחת בּציוֹנוּת בּעד תוֹכן הסוֹכנוּת⁸ – ולפני מלחמה חדשה, עם כּניסת הכּוֹחוֹת החדשים לעבוֹדה בּארץ. אמנם, פּרצוּפם הסוֹציאלי של אנשי הסוֹכנוּת איננוּ יוֹתר ריאַקציוֹני מפּרצוּף הרביזיוֹניסטים והבּוּרגנוּת המדוּלדלת שלנוּ בּארץ. אוּלם למלחמה קשה בציוֹנוּת עלינוּ להיכּוֹן על כּל פּנים, ועלינוּ לראוֹת בּכל עמדה – אפשרוּת, אשר תדבּיק אפשרוּת שניה, תצטרף אליה וּתדַרבּן אוֹתה. את הקשר הלאוּמי והעוֹלמי בּין כּל מעשׂינוּ וּמלחמוֹתינוּ עלינוּ לזכּוֹר בּזמן הבּחירוֹת.

התכוּנה שבּה היה כּוֹחוֹ של חלק מכריע בּתנוּעת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל בּשנוֹתיה הראשוֹנוֹת – כּשרוֹן ההתמדה, שלא להזניח מערכה, לא לסגת מפּני כּשלוֹן וּשגיאה – תכוּנה זוֹ צריכה להיוֹת לנחלה לכל ציבּוּר הפּוֹעלים בארץ. עלינוּ לחזק בּעצמנוּ וּבבנינוּ את התכוּנה הגזעית הזאת של קשיוּת-עוֹרף – ההכּרה כּי אין לנוּ מוֹלדת אחרת זוּלת ארץ-ישׂראל ואין לנוּ מוֹלדת מדינית אחרת מהמַמלכתיוּת של ארץ-ישׂראל העוֹבדת. בּכוֹח זה יצרנוּ וקיימנוּ משקים וּמפעלים, בּכוֹח זה עמדנוּ בּנסיוֹן של זמנים קשים כּאשר לא היוּ לשוּם חלק בּישוּב.

על האנשים שאנוּ שוֹלחים לעיריה לא נספּר – חשיבוּתם בּזה שהם ענף מאילן גדוֹל, חוֹטר מגזע העבוֹדה בּארץ, לא אנשים שהיוֹם הם בּמחנה זה וּמחר בּמקוֹם אחר, אלא חברים החיים את חיינוּ, יוֹנקים מסבלנוּ, אשר כּל המתרחש בתוֹכנוּ מגיע אליהם, מאיץ בּהם לפעוֹל ולעשׂוֹת. מאחוֹריהם עוֹמד המַצפּוּן הלוֹהט בּלי הרף של תנוּעת העבוֹדה, השׂוֹרף את עצמוֹ על מזבּח היצירה. מעוֹלם לא החמיצוּ אנשינוּ אפשרוּת של הגנה ויצירה – גם בּזמנים קשים – וּבזאת תוּכלוּ לבטוֹח בּהם גם עכשיו.

אתמוֹל, בּעצם מלחמת הבּחירוֹת, השתתפתי בּחגיגה שהיתה בּעינַי סמל ליצירת הפּוֹעל בּארץ – פּתיחת חדרי-המלאכה של הנוֹער העוֹבד על שם מַכּס פּיין. חברים אחראים מחזית הבּחירוֹת בּאוּ ונפנוּ לטיפּוּח הגרעין הקטן של היצירה החדשה. כּשנזכּרתי איך נתנוּ את הנוֹער העוֹבד לקלס וּלשמצה – הלא מפלצת עשׂוּ ממנוּ, עד שכּמה מהקרוֹבים לתנוּעת הפּוֹעלים נגררוּ אחרי מוּשׂגי הכּזב האלה – כּשראיתי כּי גם בּשעוֹת קשוֹת אין יצירתנוּ נפסקת, ידעתי, כּי יעבוֹר עלינוּ מה – אנחנוּ על משמרתנוּ נעמוֹד, וציבּוּר הפּוֹעלים יוֹכיח מחר, כּי לא איבּד את כּבוֹדוֹ העצמי, את כּוֹח יצירתוֹ הציוֹני, הסוֹציאלי, העברי, כּי לא בּגד בּעצמוֹ, כּי הוּא רוֹצה בּחיי אדם עוֹבד חפשי, לבל יבוֹש בּפגשוֹ מחר את אחיו העוֹלה, לבל יתקלס המנַצל בּבנוֹ. כּי אין לפּוֹעל העברי דגל אחר וסיסמה אחרת להצלחת העיר העברית מדגל תנוּעת הפּוֹעלים, דגל ההסתדרוּת.

טבת תרפ"ט.