רקע
חיים נחמן ביאליק
על תעודת "אהל שם"

 

(תרפ"ט)    🔗

ההקדשה של מר בלום מצטיינת ברצינות ובכובד הראש שהיא כתובה בה, ועושה רושם כצוואה. צוואה יפה היא זו, וברטט לב שמעתיה. כך היו נוהגים לצוות אחריהם אבותינו הראשונים והטובים. הצוואה נכתבה מתוך צלילות הדעת וכוונה טהורה. הכל צפוי ומחושב בה עד לפרטי-פרטים, וניכר שהאיש השקיע שם מיטב רצונו ושאיפתו. רבים יקנאו בו, במר בלום, כי לא רבים זוכים לכך. מתוך כתב-ההקדש ברור, שכוונת הנדבן היתה להקדיש את הבית לתרבות, ספרות וכו', הנכללות כולן במושג “תורה”, תורה זו שהיא למעלה מן הזמנים ומן המפלגות והיא לישראל הר. בכתב-ההקדש נאמר “להרבצת תורה וחכמה מן המקורות הראשונים ועד דורנו”, ויש להתפלא כיצד יהודי סתם, סוחר פשוט, ידע לכלול את כל מה שיש במושג “תורה”, שאין בה חלקים וגבולים והיא מאחדת את כל הנגודים. לתורה זו, שהיא עצמה שלום ואמת ומטילה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין אדם לחברו – נתכוון הנדבן. את הבית הזה הקדיש לחברת “עונג שבת” לשם קידוש מיוחד של יום השבת.

אחרי קנין תורה, הקנין הקדוש והיקר ביותר לישראל הוא – השבת. כתורה, שהיא ספר הברית לישראל, כן השבת היא אות ברית בין ישראל לאלוהיו. אם נשארה מכל המצוות רק השבת, היתה היא יכולה להציל את היהדות מכליון. השבת היא אבן השתיה, שממנה הושתתו כל צורות היהדות. השבת נקשרה בהגדרת העולם העברית עם המומנט האחרון של גמר בריאת העולם. ואם התורה חכתה אלף דור לישראל, חכתה השבת כ"ו דורות מבריאת העולם ועד מתן תורה. ולשבת זו, שהיא אות ברית בין ישראל לאלוהיו, הוקדש הבית. שתי קדושות, שתי בריתות. בהכרת העם העברי ערך השבת הוא לא כמטרה, כסיום, אלא המרכז. השבת עומדת לא בסוף השבוע אלא באמצע: שלשה ימים מזה ומזה, הניזונים מן היום האמצעי.

ועוד דבר: מר בלום הקים את הבית על אדמת קודש בארץ-ישראל. רבים היו הבונים שהקימו לנו בנינים למטרות טובות בכל תפוצות הגולה – אבל זרים ירשו אותם. אילו אספו את כל הכספים שהוצאו לבנינים יהודיים בגולה, אפשר היה לבנות כבר את כל ארץ ישראל. שריד ופליט לא נשאר מכל בנינינו בגולה, הכל ירד לטמיון. ואם על פי אינטואיציה יהודית הקים הנדבן הזה את בנינו בארץ אבות, הרגיש כי כאן לא יצאו הבנינים האלה מרשותנו לעולם. והוא קשר את בנינו בשלשה קנינים: ארץ ישראל, שבת ותורה. ואני מביע לו בפומבי את קנאתי שזכה לזכות משולשת כזאת. אילו עשו כמוהו וכנתן שטראוס כל נדיבי עמנו, לא היינו עומדים עלובים כעניים בפתח.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37242 יצירות מאת 1912 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!