¹

מפּי ידיד אפשר לשמוֹע גם דברים שאתה מתנגד להם. הניגוּד שבּינינוּ וּבין אֵבּ. כּהן הוּא לא בּהערכת הרביזיוֹניזם. מבּחינה זוֹ הייתי יכוֹל להניח את דעתוֹ. רק השבּת בּיקרתי בּעמק וּבכינוּס של כּמה נקוּדוֹת. הכּרתי בּרוּרוֹת עד כּמה אין בּעמק כּל אחיזה לרביזיוֹניזם. הניגוּד בּינינוּ וּבין אֵבּ. כּהן הוּא בּשאלה יוֹתר חשוּבה. לא איכּנס עתה בּויכּוּח הישן: אם ארץ-ישׂראל היא פּתרוֹן לכל עם היהוּדים אוֹ רק לחלק קטן ממנוּ. נדחה את הויכּוח הזה לעוֹד חמישים שנה, וּלעת עתה נעשׂה את עבוֹדתנוּ. היוֹשבים כּאן הרבּוּ בּנַערוּתם לעסוֹק בּויכּוּחים. מתנגדינוּ בּיטלוּ את הציוֹנוּת בּמימרה רוּסית קצרה: “חימֶרה” (דמיוֹן שוא). קמנוּ ואמרנוּ: נחדל מויכּוּחים, נלך ונעשׂה, ונַראה לעצמנוּ ולעוֹלם כּי הציוֹנוּת אינה “חימרה”. ואם אדם שהיה עשׂרוֹת בּשנים רחוֹק מאִתנוּ, מוֹדה עתה בּמפעלנוּ, הרי לא בּויכּוּחים הבאנוּ אוֹתוֹ לכך, אלא בּמעשׂינוּ.

ואנוּ שׂמחים להכּיר כּי מעשׂינוּ אינם מעשׂי-גבוּרה סתם של יחידים, מבקשי-הרפּתקאוֹת. עתה איננוּ עוֹד מעטים כּאשר היינוּ בּראשיתנוּ. רבּים אנוּ פּה, ועוֹד רבּים מאלה משתוֹקקים לבוּא וּלהתחבּר אלינוּ. הם יֶשנם בּכל הארצוֹת. הם ממלאים בּרוּסיה את בּתי-הכּלא וכפרי-הגירוּש. קם הטיפּוּס של איש-ההגנה, איש הקבוּצה והמוֹשב.

את שמוֹ של אֵבּ. כּהן שמענוּ מילדוּתנוּ, בּשמענוּ על ראשית צעדי תנוּעת הפּוֹעלים היהוּדים בּאמריקה. בּפּגישה אתוֹ ראינוּ אדם בּעל עין, בּעל לב. ולמרוֹת גילוֹ הוּא לוֹמד מפּגישה לפגישה. יחסוֹ אלינוּ אינוֹ קוֹפא, אלא הוֹלך וּמתחמם.

בּקשתנוּ לאֵבּ. כּהן כּי יספּר לקוֹראיו לא רק על עמידתנוּ האיתנה והאמיצה, לא רק כּי מוּשרשים אנוּ כּאן ולא נזוּז, לא רק כּי חשים אנוּ שהנוֹער היהוּדי אִתנוּ הוּא. רצוֹננוּ כּי ימסוֹר שם גם את הרגשת הזמן החיה בּקרבּנוּ. את הצוֹרך למהר. בּמהירוּת הבּנין תלוּי גם הבּטחוֹן. הזמן אָץ לנוּ.

אמנם חשים אנוּ כּי העוֹלם היהוּדי מתרכּז סביב ארץ-ישׂראל כּאשר עוֹד לא התרכּז עד כּה, אוּלם לא די לנוּ בּרגש טוֹב בּלבד. צריך שהרגש הזה יתלבּש בּצוּרה של פּעוּלה הוֹגנת. קראתי היוֹם בּרשימה של חלוּץ בּחוּץ-לארץ: “חוּשוּ, אין פּנאי”. את ההרגשה הזאת יש להקנוֹת ליהדוּת בּגוֹלה.

אלוּל תרפּ"ט