רקע
אריה סיון
הַצָּעָה לַשִּׁקּוּם נְכֵי מִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

לֵית מָאן דְּפָלִיג, שֶׁעָלֵינוּ לְשַׁקֵּם

אֶת נְכֵי הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּנוּ: חוֹבָתֵנוּ

לָנוּ וְלָהֶם, לָהֶם וְלָנוּ, בְּלִי סָפֵק;

וַאֲנִי, שֶׁלֹּא הִשְׁאַרְתִּי אַחֲרַי בִּשְׂדוֹת-הַקְרָב

גַּם שַׂעֲרָה מִשְּׂעַר גּוּפִי, אֲנִי רוֹצֶה

לִתְרֹם לְשִׁקּוּמָם שֶׁל הַנָּכִים שֶׁלָּנוּ

רַעְיוֹן אֶחָד, בְּבַקָּשָׁה.


הָרַעְיוֹן לָקוּחַ מִמַּכָּר שֶׁלִּי

שֶׁנִּפְגַּע בְּשִׁדְרָתוֹ מֵרְסִיסֵי רִמּוֹן

וּמֵאָז (שָׁנִים רַבּוֹת) הוּא מְשֻׁתָּק

בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, וּבְיָדָיו

הֵקִים מִפְעָל הַמְּיַצֵּר עֶגְלוֹת-נָכִים

(מֵאֵלֶּה שֶׁנּוֹסְעִים בָּהֶן מִן הַמִּטְבָּח

אֶל הַסָּלוֹן, לַשֵּׁרוּתִים, אֶל הַמִּטָּה).


אֵינֶנִּי כַּלְכְּלָן, וּלְדַעַת-הַהֶדְיוֹט שֶׁלִּי

הוֹכִיחָה אֶת עַצְמָהּ אוֹתָהּ יָזְמָה

מֵעַל לַצִּפִּיּוֹת. עֻבְדָּה, הָעֵסֶק מְשַׂגְשֵׂג.

(אִם כִּי לִבְעָלָיו אֵין נַחַת-רוּחַ מְלֵאָה בְּגִין הַצְלָחָתוֹ

וּבֵין הַיֶּתֶר מִשּׁוּם כָּךְ

שֶׁאֵין וְלֹא יִהְיוּ לוֹ יְלָדִים

לְהוֹרִישׁ לָהֶם אֶת מִפְעָלוֹ).


לְפִי הַדְּגָם הַזֶּה אֲנִי מַצִּיעַ

כִּי נְקוּרֵי-הָעַיִן יְיַצְּרוּ עֵינֵי-זְכוּכִית, קְטוּעֵי-רַגְלַיִם

יַעֲשׂוּ פְּרוֹתֶזוֹת, וְכֵן הָלְאָה, וְגוֹמֵר.


לְצֹרֵךְ זֶה, אֲנִי סָבוּר, כְּדַאי יִהְיֶה

לְהַעֲמִיד לָהֶם קִרְיָה

מִשֶּׁלָּהֶם, בָּהּ יְרֻכְּזוּ

הַמִּפְעָלִים הָאֵלֶּה בְּמָקוֹם אֶחָד, וְאִם יֵצַר

הַשֶּׁטַח עַל הָאֲדָמָה, אֶפְשָׁר יִהְיֶה

לִבְנוֹת לַגֹּבַהּ, תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, עֶשְׂרִים קוֹמוֹת,

מַדּוּעַ לֹא? מַעֲלִיּוֹת נָאוֹת וּנְקִיּוֹת,

מַתֶּכֶת וְסִיבֵי-זְכוּכִית,

תַּחֲלֵקְנָה בִּדְמָמָה שְׁלֵמָה

מִמַּרְתְּפֵי-הַחֲנִיָּה

עַד לְקוֹמַת-הַגַּג.


וַאֲנַחְנוּ נְטַיֵּל לְמַטָּה, בָּרְחוֹבוֹת, וּבְעוֹנַת הַסְּתָו,

נֹאמַר,

זוֹ הָעוֹנָה שֶׁאֵין כָּמוֹהָ לְרַכּוּת וּלְנֹעַם בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף,

נֵרֵד אֶל שְׂפַת-הַיָּם, לִשְׁאֹף

אֶל אֲרֻבּוֹת-עֵינֵינוּ יְרֵכַיִם

אַחֲרוֹנוֹת לִפְנֵי הַחֹרֶף, וּבַלַּיְלָה

נִלָּפֵת בִּנְשׁוֹתֵינוּ, לַעֲשׂוֹת בָּנִים

בִּדְמֻיּוֹתֵינוּ.


המלצות קוראים
תגיות