אֶת הקוֹמדיוֹת “האוֹצר” ו“עמךָ”, המכוּנסוֹת בּכרךְ זה, עיבּדתִּי בשביל התּיאַטרוֹן היהוּדי עלֿֿֿ-פּי שתּי יצירוֹתיו הדרמתיוֹת של שלוֹםֿֿֿ-עליכם, הידוּעוֹת בשם “די גאָלדגרעָבּעָר” ו“דאָס גרוֹיסעָ געָווינס”, ותירגמתּין אַחַרֿֿֿ-כּךְ תּרגוּם חָפשי לעברית. מלאכת העיבּוּד וּבמקצת גם מלאכת התּרגוּם העברי כּלוּלה כּאן בּשינוּיִים שעשׂיתי בּמבנה הדרמתוּרגי, במַהלךְ העלילוֹת וגם בּטבען של הנפשוֹת הפּוֹעלוֹת במַחזוֹת. השתּדלתּי רק לשמוֹר, עד כּמה שהשׂיגה ידי, על עֶצם הפּאבּוּלָה של המחַבּר ועל רוּחַ סיגנוֹנוֹ. לתכלית עבוֹדתי צירפתּי כּמה וכמה צירוּפים והמשכתּי המשכים משאָר יצירוֹתיו של שלוֹםֿֿֿ-עליכם ושילבתּי אוֹתם בּמַהלךְ המַחזוֹת. כּךְ, למשל, הכנַסתּי לתוֹךְ “האוֹצר” נפשוֹת חדשוֹת שאֵינן בּמקוֹר, כגוֹן: ליזרֿֿֿ-ווֹלף, שמעוֹןֿֿֿ-אֶלי, שלוֹם שדכן, אַריֵה אִישֿֿֿ-הקברוֹת, פייגהֿֿֿ-לאָה ועוֹד, שדמוּתן הראשוֹנית נרמזה אוֹ צוּירה עלֿֿֿ-ידי המחַבּר, בּמַצבים אחרים ובסביבה אַחרת, בּכתביו האחרים (“טוֹביה החוֹלב”, “מַעשׂהֿֿֿ-כשפים”, “הגט”, “תּמוּ מתים” ו“מוֹטיל בּן פּייסי החַזן”). וכךְ תּמכתּי בּ“עמךָ” אֶת תּסבּוֹכת העלילה והתּרתה על יסוֹד הסיפּוּר “חמשה ושבעים אֶלף”, שיניתי בּכמה בחינוֹת אֶת טבע הנפשוֹת וּמַצבן והמשכתּי בּכל אַרבּע המַערכוֹת של המַחזה אֶת פּעוּלָתה של פּריל הקמחית, שבּקוֹמדיה המקוֹרית של שלוֹםֿֿֿ-עליכם נרמזה דמוּתה, בּתוֹר נפש אֶפּיזוֹדית, רק במַערכה הראשונה. חוֹפש זה של שינוּי פּעוּלָה וצוּרה, כּמוֹ החוֹפש הגָמוּר בּעריכת התּרגוּם העברי, ניתּן לי מאֵת המחַבּר, שבּאַחרית ימיו התחיל לשתּפני למלאכת העיבּוּד של סיפּוּריו ומַחזוֹתיו והתקנתם לתּיאַטרוֹן.

כּאן גם מקוֹם להעיר, כּי נוּסח “האוֹצר”, כּפי שהוּא ניתּן בּכרךְ זה, שוֹנה בּרוּבּוֹ תּכלית שינוּי מן הנוּסח, המוּצג עלֿֿֿ-ידי התּאַטרוֹן “הבּימה”. מלבד שהנוּסח הבּא כּאן כּולל אַרבּע מַערכוֹת (לעוּמַת שלוֹש שבּנוּסח “הבּימה”), אַחר הוּא גם בּעֶצם מבנהוּ, בהתפּתּחוּת העלילה וּבטבע הנפשוֹת הפּוֹעלוֹת בּמַחזה. “מַזל טוֹב” הוּא תּרגוּם מַקבּיל אֶל המקוֹר של שלוֹםֿֿֿ-עליכם. להוֹציא מקצת משיריֿֿֿ-העם, המשוּלָבים במַחזה, שהלבּשתּי אוֹתם צוּרה חדשה לפי רוּחַ הסיגנוֹן העברי העממי.

י. ד. בּרקוֹביץ