מבוא 🔗
א. שירת ספרד 🔗
בשם שירת ספרד נקראת השירה העברית שמוצאה מספרד. היא מתחילה בדונש בן לברט (מת בערך 900) וגומרת בר' יהודה אלחריזי. (מת בערך 1230). גם משוררים בארצות אחרות הקרובות ביחוד, כגון בפרובינציה ובאיטליה ובאפריקה הצפונית שרו שיריהם על־פי חקות השירה הספרדית, וימנו על המשוררים הספרדים.
השירה הספרדית מיֻסדת בצורתה החיצונית על צורת השירה הערבית. א) השיר נחלק לבתים, וכל בית ובית נחלק לשנים: 1) לדלת הפותחת את הבית, הוא החצי הראשון של השורה 2) ולסוגר הסוגר את הדלת הוא החצי השני של השורה, כגון:
| בית | |
|---|---|
| ———— | ———— |
| דלת | סוגר |
| שכולה–אכולה | למה–תבכי |
| הנואש–לבך | מאשר–תחכי |
| קצי–נמשך | וארך–חשכי |
ב) החרוז הוא כמעט תמיד יחיד החוזר בכל השיר. והוא נמצא תמיד בסוף הסוגר. בשיר הנזכר חוזר החרוז “כִּי”, רק לדלת הראשונה יש לפעמים גם לה בסופה החרוז שלסוגרים, ואז יאמר כי לשיר הזה ישנה “פתיחה יפה”, כמו:
שביה עניָה / בארץ נכריָה
לקוחה לאמה / לאמה מצריָה
ג) המשקל מיֻסד על יָתֵד היינו שְוָא נע ותנועה היינו הֲבָרָה. את היתד מצינים בצורה כזו: ∪ ואת התנועה בצורה כזו: –. לפי זה יהיה המשקל של השיר “מליצתי בדאגתי” יתד ושלש תנועות יתד ושלש תנועות יתד ושתי תנועות; כזאת:
| ∪ | – | – | – | ∪ | – | – | – | ∪ | – | – |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מְ | לִי | צָ | תִי | בְ | דַאְ | גָ | תִי | הֲ | דוּ | פָה |
| וְ | שִמְ | חָ | תִי | בְ | אַנְ | חָ | תִי | דְ | חוּ | פָה |
| לאמור: | == | == | == | == | == | == | == | == | == | == |
| מְ | פֹ | עָ | לִים | מְ | פֹ | עָ | לִים | פְ | עוּ | לִים |
המשקל הערבי היותר עתיק היה:
| – | – | ∪ | – | – | – | ∪ | – | – | – | ∪ | – |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מִתְ | פָ | עֲ | לִים | מִתְ | פָ | עֲ | לִים | מִת | פָ | עֲ | לִים |
לאמר שתי תנועות יתד ותנועה שלש פעמים. ובמשך הזמן התפתחו משקלים לאין קץ.
ד) גם במה שנוגע לתכן היתה השירה הערבית למשל לשירת ספרד העברית. בדרך השירה הערבית שרה גם היא על הטבע, היין והאהבה. שירי הידידות והתהלה, שירי ההתפארות והלעג והקינה גם שירי המוסר וההתאוננות על הזמן והגורל של השירה הספרדית דומים בכל לשירי הערבים. החדוש הגדול שחדשה השירה הספרדית הוא בעקר זה שהתחילה לעסוק בשירת חול, בשעה שהפיטנים העברים שקמו לפנים עסקו רק בשירי קדש.
ואולם גם בשירי הקדש חדשה לא רק במה שנוגע לצורה ולסגנון, כי־אם גם במה שנוגע לתכן. היא העשירה את הסגנון ולטשה אותו הלוך ולטש יותר ויותר עד הגיעו למרום פסגתו בשירי ר' יהודה הלוי; יצרה הרבה מלים יפות שלא היו לפניה, וצרפה צרופים חדשים. בתכן הפיחה רוח חיים כזו שאנו מוצאים רק ביפים שבמזמורי תהלים.
יִזָכְרוּ עוד שמות הטפוסים היותר מצויים שבשירי הקדש הספרדים, והם “נשמת”, שחברוה לאמר לפני “נשמת כל חי”, “מאורה” – שירה שחברוה לאמרה בתפלה לפני “תפלת יוצר”, “אופנים”, שנתחברה להאמר לפני “והאופנים”, “גאולה” לפני “גאל ישראל”, “קדושה” לפני “הקדושה”. ישנם עוד טפוסים שונים שקל לבחן אותם. כי הספרדים חברו את שירותיהם בקשר עם התפלות הקבועות לחובה.
ב. 🔗
בחוברת זו נמצאים שירים מר' שלמה בן גבירול ומר' יהודה הלוי, שנים משלשת המשוררים היותר גדולים שקמו לתקופה הספרדית (השלישי הוא ר' משה אבן עזרא).
א]. ר' שלמה בן יהודה בן גבירול (אבו איוב סלימאן אבן יחיא) נולד בשנת ד“א תשפ”ב בערך בעיר מַלַגַה בספרד. צרות הזמן פגעו בו משחר ילדותו ולא עזבוהו עד יום מותו. בשחר ילדותו מתו עליו הוריו, ובכל ימי חייו היה בודד וגלמוד – אשה לא נשא מימיו – נרדף מזעם האנשים התקיפים; כי אבן גבירול לא ידע חנף ויגד להם את פשעם וחסר כשרונותיהם בפניהם. למרות גורלו הקשה בחיים הרבה ללמד והצטיין גם בלמודי התלמוד וההלכה, כאשר נראה מתוך ה“אזהרות”, שיר פיוטי על תרי"ג מצוות שחבר בהיותו עוד בן שש עשרה שנה. ר' שלמה הצטיין בידיעת הדקדוק והשפה העברית. הוא הראשון אשר העלה את השירה העברית למרום פסגתה הן במה שנוגע לבטוי הרגש והתאור והן במה שנוגע לסגנון. הוא ידע על בוריה גם את השפה הערבית, את חכמת התכונה, ההנדסה וההגיון, וביחוד הצטיין בחכמת הפילוסופיה. ספרו בפלוסופיה שחבר בערבית והידוע בעברית בשם “מקור חיים” נעתק עוד בשנת 1150 ללשון רומי ונחשב עד היום לאחת אבני הפנה בפלוסופיה הדתית. בכל חכמי ספרד לא קם פלוסוף עמוק ומחדש כמוהו.
על שירי ר' שלמה מרחפת רוח עצב ותוגה, רוח שגורל חייו הטביע עליהם. את גורלו המר הביע בשירים “על נפשו”, שירים שאין דוגמתם אצל שום משורר עברי, מלבד ר' משה בן עזרא. לפעמים תהפך התמרמרותו לשירת לעג והתול, כמתכנת שירי הלעג הערבים. גם בשירי הקדש של המשורר נשמעה אנקת נפש דואבת, ביחוד בשיריו על גאולה וציון שבהם קדם את ר' יהודה הלוי. רק לעתים רחוקות תצלח עליו כמעט קט רוח שמחה, והיא נשקפת מבעד שיריו כקרן אור הפורצת לה נתיבה מבין מפלשי עבים.
ביחוד יש להזכיר מלבד את ה“אזהרות” עוד שני שירים: שירו הגדול והמצין “כתר־מלכות” – שיר פילוסופי־דתי שנקדש ונערץ בישראל. את השיר הוא יקראו בליל יום־הכפורים אחרי התפלה. ומלבד זה “ספר הענק”, שיר למודי גדול בעל ארבע מאות בתים על הלשון העברית ודקדוקה שחבר בהיותו עוד בן י"ט שנה.
ר' שלמה בן גבירול לא האריך ימים, הוא מת בן שלשים ושש שנה בערך. וצדקו דברי ר' יהודה אלחריזי המתארו כאיש: “אשר הניף בשמי השיר, ולא בא כבושם ההוא, ואחריו לא קם כמוהו. כי כל המשוררים הבאים אחריו רצו ללמד משיריו, ולא הגיעו אל רגליו, לתוקף משליו וחוזק מליו, ואילו האריך ימים חבר בסודות השיר פלאים עצומים. אך נקטף זרו באבו, ונאספו לחות הנערות בו.”
לר' שלמה לא היה מזל בחייו וגם במותו לא נאספו שיריו לקבץ אחד לדיואן. אמנם עסקו חכמים פה ושם בשירים משיריו, אך לידי אסיפה לדיואן לא באו עד הזמן האחרון, אם לא נביא בחשבון קובץ דק ודל שאסף ר' יהודה ליב דוקס. רק בזמן האחרון קם לו גואל. המשורר ר' ח. נ. ביאליק וחברו ר' י. ח. רבניצקי הוציאו כבר חלק גדול משיריו בשלשה כרכים וגם בארום ופרשום.1
ב]. ר' יהודה בן ר' שמואל הלוי ( אַבּוּ אלְחַסַן אַלְלַאוִי) נולד בערך בשנת ד“א תת”א, בקסטיליה הדרומית בעיר טולידה שהיתה תחת ממשלת הנוצרים. בילדותו הלך ללמד למודי קדש וחול בספרד הערבית. הוא למד תלמוד כנראה מפי ר' יצחק אלפסי. הוא למד על בורין את השפה הערבית והקסטילית. אך אהבתו לשפה העברית גברה על כל. מן החכמות של זמנו התעמק ביחוד בפלוסופיה היונית והערבית, ועסק ברפואה, חכמה שעסקו בה בזמנו כל גדולי החכמים.
אחרי גמרו למודיו שב לעיר מולדתו, ושם ישב רֹב ימיו והיה אהוב ונכבד על פני כל. את מחיתו מצא בכבוד וברֶוַח מחכמת הרפואה שהצטיין בה. ואולם ראש מעיניו היתה השירה ותורת דת ישראל.
עוד בנעוריו פעמה בו רוח השירה. שיריו שכתב בהיותו בן שלש עשה שנה הפליאו גם משורר גדול כר' משה אבן עזרא, שהלל אותו. גם שירי החול וגם שירי הקדש שלו, גם שירי התאור וגם שירי ההגיון והרגש שלו יכולים להחשב לשירים היותר מעולים לא רק שבשירה העברית, כי אם בשירה שהושרה בכלל מעולם ועד היום. בשירי הגעגועים לציון לא קם כמהו. גם השירים הפלוסופיים שלו (כמו השיר “דבריך במור”) אין כמוהם ליפי ולעֹז.
ר' יהודה כתב גם ספר פלוסופי־דתי בערבית הידוע בתרגומו העברי בשם “הכוזרי”. אך גם הספר הזה יותר משהוא פילוסופיה הוא שיר־השירים לעם ישראל, לתורת ישראל, לארצו ולשפתו.
אהבת ר' יהודה לארצו הראה לא רק בשיריו ובפלוסופיה, כי אם גם במעשה. כל ימיו הציקתהו תשוקתו לעלות לארץ ישראל, ובאחרית ימיו גם הוציא את הדבר לפעל. עזב את מולדתו, את בתו היחידה ואת בנה נכדו יהודה שנקרא על שמו, ושם לציון פניו. אחדים2 משירי הים הנפלאים ששר בנסעו על הים נמצאים גם בחוברת הזאת. בכל מקום בואו בקשו לעצרו, כי שמו הלך לפניו. אך הוא לא שמע ולא אבה. מה היה סופו אין איש יודע. איש לא ידע את קבורתו. ואולם שירתו חיה מאז בספרותנו. מאז עסקו חכמים ומשוררים בשירתו ויהללוה. ביחוד עסקו בשיריו ר' שמואל דוד לוצאטו, הוא שד"ל, ובעשרות השנים האחרונות ר' אברהם אליהו הרכבי, ר' חיים ברודי מפראג שהוציא בהוצאה מתֻקנת ויפה את כל שיריו. ידוע לשם גם השיר הנאדרי שכתב המשורר היינריך היְינֶה בשבח ר' יהודה הלוי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.