רקע
חנניה ריכמן
וַסִילִי שִׁיבַּנוֹב
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: יוסף שרברק; תשכ"ז 1967.

(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)

בָּרַח הַשַׂר קוּרְבְּסְקִי מִזַּעַם הַצַּאר.

לִוָּהוּ שִׁיבַּנוֹב בֶּן-חַיִל.

תַּש כֹּחַ הַסּוּס תַּחַת כֹּבֶד הַשַּׂר.

מַה יַעַשׂ בְּחֹשֶׁךְ הַלַּיִל?

אַךְ וַסְקָה שִׁיבַּנוֹב, סַיָּס נֶאֱמָן,

מוֹסֵר לוֹ סוּסוֹ שֶׁעוֹדוֹ רַעֲנָן:

"דְּהַר, נְסִיכִי, הִמָּלֵט נָא!

אוֹתִי גַּם רַגְלַי תְּפַלֵּטְנָה!"


הִגִּיעַ הַשַּׂר. בְּמַחְנֶה-הָאוֹיֵב

יוֹשֵׁב הָאוֹרֵחַ בְּאֹהֶל.

הֲמוֹן-לִיטָאִים אֶת הָאֹהֶל סוֹבֵב,

כֻּלּוֹ מָלֵא תֵּמַהּ וָצֹהַל.

לִכְבוֹד הַמַּצְבִּיא הָרוּסִי הַמְּהֻלָּל

קוֹרְאִים הֵם הֵידָד – וְרֹאשָׁם כְּגַלְגַּל:

"אוֹיְבֵנוּ עָבַר לְצִדֵּנוּ –

שַׂר קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה יְדִידֵנוּ!"


אוּלָם הַכָּבוֹד, שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ,

אֶת קוּרְבְּסְקִי אֵינוֹ מְשַׂמֵּחַ.

רוֹצֶה הוּא לִשְׁפּוֹךְ בְּמִכְתָּב אֶל מַלְכּוֹ

רִגְשֵׁי עֶלְבּוֹנוֹ הָרוֹתֵחַ:

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי עַד כֹּה בְּחֻבִּי,

כָּל מַה שֶׁסָּבַלְתִּי דּוּמָם בְּלִבִּי –

בְּלִי כַּחַש לַמֶּלֶךְ אֶכְתּוֹבָה.

הַפַּעַם אֶקּוֹם בּוֹ לָשׂבַע!"


כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשַּׂר הַנִּרְגָּשׁ,

שׁוֹפֵךְ נִקְמָתוֹ הַבּוֹעֶרֶת,

קוֹרֵא, מְחַיֵּךְ וְקוֹרֵא מֵחָדָשׁ –

וְשָׁב לִכְתִיבַת הָאִגֶּרֶת.

עוֹקֵץ הַבּוֹיָר אֶת מַלְכּוֹ בְּמִלָּיו,

מַכֵּהוּ בְּעֵט הַמַּצְלִיף כְּמַגְלָב –

וְעַד שֶׁהִפְצִיעַ אוֹר-חֶרֶס,

הֻשְׁלַם כְּבָר מִכְתָּב מָלֵא אֶרֶס.


אַךְ מִי יִתְנַדֵּב לְהָבִיא לָרָשָׁע

דִּבְרֵי הָאֱמֶת הַמּוּטַחַת?

לְאֵיזוֹ בְּרִיָּה לֹא חֲבָל עַל רֹאשָׁהּ?

לֵב מִי לֹא יָזוּעַ מִפַּחַד?

נָבוֹךְ הַנָּסִיךְ. וּפִתְאֹם, כַּבָּזָק,

מוֹפִיעַ שִׁיבַּנוֹב, כֻּלּוֹ מְאֻבָּק:

"בְּלִי פֶּגַע הִגַּעְתִּי עַד הֵנָּה.

אִם יֵשׁ בִּי כְּבָר צֹרֶךְ – צַוֵּה נָא!"


שָׂמֵחַ הַשַּׂר, וּבָרָץ הוּא מֵאִיץ:

"מַהֵר נָא וְטוּסָה כַּנֶּשֶׁר!

גּוּפְךָ הוּא חָסֹן וְלִבְּךָ הוּא אַמִּיץ –


וְהֵא לְךָ כֶּסֶף לְתֶשֶׁר!"

עוֹנֶה לוֹ שִיבַּנוֹב: "חָלִילָה, נָסִיךְ!

אַתָּה עַצְמְךָ אֶת הַכֶּסֶף צָרִיךְ –

וְלִי בְשׁוּם תֶּשֶר אֵין צֹרֶךְ:

אֶמְסוֹר מִכְתָּבְךָ לְלֹא מֹרֶךְ".


*

צְלִילֵי-פַּעֲמוֹן נִשָּׂאִים עַל מוֹסְקְבָה:

הַמֶּלֶךְ הוֹלֵם בַּנְּחֹשֶׁת.

הַאִם מִתְפַּלֵּל הוּא לְשׁוּב הַשַּׁלְוָה?

הַאִם מְקַבֵּר הוּא שְׂרִיד-בֹּשֶׁת?

בְּקֶצֶב מַקִּיש הוּא בִּלְשׁוֹן-פַּעֲמוֹן –

וּבְחִיל מַקְשִׁיבִים לוֹ אַנְשֵׁי-הֶהָמוֹן.

נַפְשָׁם מִתְפַּלֶּלֶת בְּעֶרֶג:

יַחְלוֹף נָא הַיּוֹם לְלֹא הֶרֶג!


קוֹל-רַעַם עוֹנֶה לַשַּׁלִּיט הָאָיֹם –

הֵדָיו מַגְבִּירִים אֶת הַפַּחַד;

יָצְאָה לְצַלְצֵל עִם הַמֶּלֶךְ הַיּוֹם

כָּל כַּת הַ“אוֹפְּרִיצְ’נִיקִים” יַחַד:

גַּם וְיַזֶמְסְקִי בָּא וְגַם וַסְקָה גְּריַזְנוֹי,

גַּם פֶּתֶן בַּסְמַנוֹב רַב-אֶרֶס-וְנוֹי;

וְגַם הָאַכְזָר בְּחַבְרוּתָא –

שַׂר-כֶּלֶא סְקוּרַטוֹב מַלְיוּטָה.


הַמֶּלֶךְ סִיֵּם אֶת הַטֶּקֶס – וְשׁוּב

יָצָא עִם הַחֶבֶר הָרְחוֹבָה.

לְפֶתַע מוֹפִיעַ שָׁלִיחַ רָכוּב –

וּגְוִיל הוּא מֵנִיף עַל הַכֹּבַע.

רָאָה אֶת הַכַּת – וּמִיָּד נֶעֱצַר,

יָרַד מִסּוּסוֹ וְנִגַּש אֶל הַצַּאר.

יָדוֹ אֶת הַגְּוִיל לוֹ הוֹשִׁיטָה:

אִגֶּרֶת מִקוּרְבְּסְקִי – מִלִּיטָא!"


אֵשׁ-זַעַם נִצְּתָה בְּעֵינֵי הַשַּׁלִּיט:

"אֵלַי? מִבּוֹגֵד וְאִישׁ-מֶרֶד:

יִקְרָא נָא מִיָּד בְּאָזְנַי הַפָּקִיד,

יַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת!

מְסוֹר אוֹתָה הֵנָּה, הָרָץ הַחֻצְפָּן!"

וּבְרֶגֶל שִׁיבַּנוֹב הַמֶּלֶךְ יוֹאַן

חֻדּוֹ שֶׁל מַטֵּהוּ תּוֹקֵעַ,

מַטֶּה אֶת אָזְנוֹ – וְשׁוֹמֵעַ:


"לַצַּאר, שֶׁחִלֵּל אֶת כְּבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן

בְּחֵטְא וְטֻמְאָה לְלֹא-הֶרֶף!

עֲנֵה נָא, טְרוּף-דַּעַת, עַל אֵיזֶה עָווֹן

הִכִּיתָ שָׂרֶיךָ בַּחֶרֶב?

הַאִם לֹא אוֹתָם גִּבּוֹרִים יִשְׁרֵי-לֵב

לָכְדּוּ בַּעַדְךָ מָעֻזֵּי הָאוֹיֵב?

הַאִם לֹא דָמָם בִּשְׂדֵה-טֶבַח

הִנְחִיל לְךָ גֹּדֶל וָשֶׁבַח?


שַׁלִּיט מְשֻׁגָּע! הַאֻמְנָם תַּאֲמִין

כִּי מֶלֶךְ יִחְיֶה חַיֵּי-נֶצַח?

הַקְשֵׁב: בּוֹא יָבוֹא יוֹם הַגְּמוּל וְהַדִּין

עַל כָּל הָרִשְׁעָה וְהָרֶצַח.

וְאָז אָנֹכִי, שֶׁדָּמִי בְּלִי חָשָׂךְ

עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, כַּמַּיִם נִשְׁפַּךְ,

עִמְּךָ לְדִין-צֶדֶק אָבוֹאָה

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט הַגָּבוֹהַּ!"


שִׁיבַּנוֹב שָׁתַק. אַךְ דָּמוֹ הָיָה זָב

בְּעֹז מֵרַגְלוֹ הַנִּדְקֶרֶת –

וְדֹם הִתְבּוֹנֵן אֶל אֲרֶשֶׁת-פָּנָיו

הַמֶּלֶךְ בְּעַיִן חוֹדֶרֶת.

עָמְדוּ לְלֹא-נוֹעַ אַנְשֵׁי-הַמִּשְׁמָר.

וַיְהִי כְּחִידָה מַבָּטוֹ שֶׁל הַצַּאר:

הָיְתָה קַדְרוּתוֹ מְעֹרֶבֶת

בְּשֶׁמֶץ תּוּגָה וְעַצֶּבֶת.


וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: "צָדַק הַכּוֹתֵב –

וְאֵין לִי עוֹד נַחַת וָשֶׁלֶו.

רָמַסְתִּי בָּרֶגֶל שָׂרִים יִשְׁרֵי-לֵב,

שָׁפַלְתִי, נִבְאַשְׁתִּי כַּכֶּלֶב.

הָרָץ, אֵינְךָ עֶבֶד בְּעֹז נִשְׁמָתְךָ –

וְיֵשׁ עוֹד לְקוּרְבְּסְקִי רַבִּים כְּמוֹתְךָ,

אִם כָּךְ הִפְקִירְךָ לְשֵׁם יֹהַר.

קָחֵהוּ, מַלְיוּטָה, לַסֹּהַר!"

*

חוֹקְרִים וְדוֹרְשִׁים מְעַנָּיו שֶׁל הָרָץ:

"גַּלֵּה אֶת אַנְשֵׁי-הַבְּלִיַּעַל,

רֵעֵי אֲדוֹנֶיךָ, בּוֹגֵד מְשֻׁקָּץ,

אֲשֶׁר עֲזָרוּהוּ בַּמַּעַל!"

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ?” – הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל:

"הַאִם כְּבָר גִּלָּה אֶת כְּנֻפְיַת הַמּוֹעֵל?

– "מַלְכֵּנוּ, אַךְ בָּז הוּא לְמָוֶת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד!"


גַּם לֵיל לֹא הִפְסִיק עִנּוּיָיו הַקָּשִׁים.

בְּלִי-הֶרֶף נִפְתַּחַת הַדֶּלֶת:

בָּאִים מַלְאֲכֵי-חַבָּלָה חֲדָשִׁים,

וְשׁוּב הָרִשְׁעוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “מַה סָח הַשָּׁלִיחַ? הֲיֵשׁ כְּבָר וִדּוּי?”

– "מַלְכֵּנוּ, קִצּוֹ בְּכָל רֶגַע צָפוּי,

אַךְ בָּז הוּא כְּקֹדֶם לְמָוּת –

וּפִיו מְהַלֵּל אֲדוֹנָיו עוֹד:


"הוֹ, שַׂר, שֶׁהִפְקַרְתָּ גֵּוִי לַמַּכִּים

בִּשְׁכַר נִקְמַת-רֶגַע נֶחְמֶדֶת,

אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּסְלַח אֱלוֹהִים

עֲווֹן מַעַלְךָ בַּמּוֹלֶדֶת!

שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אֵין רֶגֶשׁ-טִינָה

בְּקֶרֶב נַפְשִׁי הַגּוֹסֶסֶת…

מְחַל חֲטָאַי לִי, אֵל-חֶסֶד!


שְׁמָעֵנִי, אֵלִי, בְּשָׁעָה אַחְרוֹנָה:

כַּפֵּר לְשָׂרִי אֶת הַפֶּשַׁע!

עֵינַי דּוֹעֲכוֹת, אַךְ אַתְמִיד בַּתְּחִנָּה

עַד בּוֹא אֵלַי מָוֶת כְּיֶשַׁע.

מְחַל, אֱלוֹהִים, גַּם לַצַּאר הָרָשָׁע –

וְחֹן אֶרֶץ-רוּס הַגְּדוֹלָה, הַקְּדוֹשָׁה!

וּשְׁלַח נָא מַהֵר אֶת קִצִּי לִי!"

כָּךְ מֵת הַשַּׁלִיחַ וַסִילִי.

המלצות קוראים
תגיות