דיביזיה הששית נתקבצה ביער, הסמוך לכפר צֶ’סנִיקֵי, וחיכתה למתן אות להתקפה. אך פאבליצ’נקו, המי“ם-דל”ת-6, ציפה לבוא החטיבה השניה ולא נתן את האות. אז קרב אל המי“ם-דל”ת וורושילוב. הוא דחף את חזהו בזרבוב סוסו ואמר:

– מתבוששים אנו, מי“ם-דל”ת-6, מתבוששים.

– החטיבה השניה, – השיב פאבליצ’נקו בקול עמום, – לפי פקודתך הולכת במרוצות למקום המעשה.

– מתבוששים, מי“ם-דל”ת-6, מתבוששים, – אמר וורושילוב ומשך את הרצועות שעליו.

פאבליצ’נקו נסוג ממנו כדי פסיעה אחת.

– באמונה, – נצטעק והחל לפכור אצבעותיו הגולמניות, – באמונה, אל נא תזרזני, חבר וורושילוב…

– לא לזרזך, – לחש קלים ווֹרוֹשילוב, חבר המועצה הצבאית ועצם עיניו. הוא ישב רכוב על סוס, עיניו היו מעוצמות, הוא שתק והניע שפתיו. קאזאק נעול הַטְנֶאוֹת וחבוש מגבעת נוּקשה תלה בו מבט של תהיה. מטה הצבא, קציני המטה הראשי, שבעלי-קומה הם, ואודם מכנסיהם סמוֹק יותר מדמיהם של בני-אדם, עשו מעשי-התעמלות מאחורי גבו והחליפו ביניהם מבטים של צחוק. אסכדרונים בדהרתם המו ביער כהמית הרוח וריצצו ענפים. ווֹרוֹשילוב היה מסַרק במאוּזר את רעמת סוסו.

– המצביא, – קרא קול, בהפכו פניו אל בודיוני, – אמור לחיילות ברכת-הדרך. הנה הוא עומד שם בראש התלולית, הפולני, עומד לו מצוחצח למשעי ומלעיג עליך…

אכן, הפולנים נראים היו במשקפת. אנשי מטה-החיל קפצו ורכבו על סוסיהם, והקאזאקים החלו להתקבץ אליהם מכל העברים.

איוואן אקינפייב, רַכָּבו לשעבר של הריבטריבוּנאל, עבר על פני ודחפני במשוורת.

– קוּם-עשה, – השיב ווֹרוֹשילוב ונפנף בידו. הוא זירז את סוסו במשיכת הרסן, בודיוני נסע אחריו. הם רכבו על סוסות ארוכות, אדמוניות, זה בצד זה, בירכיות שרד דומות ובמכנסיים מבהיקים, מרוּקמים בכסף. הלוחמים נעו אחריהם ונתיבבו פעם בפעם, ופלדה חיווריינית נצנצה במי הפצע של שמש-ביום-סתיו. אך אוזני לא שמעה אחדות-לבבות ביבבת הקאזאקים, ובציפייה להתקפה פרשתי ליער, למעביתו, אל מקום חנייתו של בסיס-האספקה.

שם שכב בדמדום-הדעת חייל אדום שנפצע, וּסטיוֹפּקא דוּפּלישצֵ’ב, קאזאקון רגזני, היה מנקה בקַרְצֶפֶת את הוּראַקאַן, סייח של יוחסין, שהיה קניינו של המי“מ-דל”ת, שֶגֶר-מעיה של ליוּליוּשה, האלוּפית של רוֹסטוֹב. הפצוע זכר בחֶפזוֹן-דיבּור את שוּיָה, את המבכּירה ואיזו נעורת-של-פשתן, ודוּפלישצ’ב, בהחרישו את מלמולו העלוב, שר שיר על חייל-משרת ואשת-גיניראל שמנה, שר בקול מתגבר והולך, נפנף בקרצפת שבידו וליטף את הסוּס. אך שיסעתו סאשקה, סאשקה שנתנפחה, המטרונית של כל האסכדרונים. היא ניגש אל הנער וקפצה ארצה.

– נעשה עסק, אוֹ מה? – אמרה סאשקה.

– מוּשי, – השיב דוּפלישצ’ב, פנה לה עורף והחל לקלוע סרטים ברעמתו של הוראקאן.

– הן שלך הן, סטיופקא, – אמרה אז סאשקה, – או שמא חוטם-של-שעווה אתה?

– מוּשי, – השיב סטיופקא, – הן שלי הן.

הוא קלע ברעמה את כל הקישורים ופתאום נצטווח אלי בחמת-יאושו:

– הנה, קיריל וואסיליץ', שימה-נא לבך תשוּמה כלשהי, קַלָסָה שזו מתקלסת בי. זה ירח תמים אני מתענה תחת ידיה עינויים שאין הפה יכול לדבר. כל פינה שאני פונה – היא בכאן, כל מקום שרגלי מוליכות אותי – היא המיפגָע בדרכי: הרביע לה את סוס הרמכים, גם הרביע לה הסוס. נו, והרי השכּם והזהר יזהירני המי“ם-דל”ת, לאמור: “אתה, – אומר הוא, – סטיוֹפקא, בסיבת סוס-רמכים אשר כזה רבים יפצירו בך, אך חלילה לך להרביעו עד שנתו הרביעית…”

– אתם, בעודכם בני חמש-עשרה, יש המרביעות אתכם, – הרטינה סאשקה והפכה פניה ממנו. – בעודכם בני חמש-עשרה, ולא כלום, ואין פוֹצֶה פה, ורק הנפש מצפצפת לצאת…

היא פרשה אל סוסתה, הידקה את החבק והתקינה עצמה לנסוע.

הדרבונות שבנעליותיה שקשקו, גרביה הרשוּתים היו מרוּפּשים וקשוּטים בשחת, שדיה איומי המידות ניטלטלו אל אחורי גבּה.

– הלא רובל-כסף הבאתי, – צידדה סאשקה אמירתה ונתנה את נַעֲלִיתָה המדורבנת לתוך המשוורת. – הבאתי, והנה להחזירו אנוסה אני.

האשה הוציאה שני מטבעות חדשים, חצי-רובל האחד, נשתעשעה בהם על פיסת-ידה וחזרה והטמינתם בחיקה.

– נעשה עסק, או מה? – אמר אז דופלישצ’ב, שלא גרע עיניו מן הכסף, והוליך את סוסו.

סאשקה בחרה מקום משופע במחשוף-של-יער והציגה את הסוסה.

– אתה לבדך, כביכול, מהלך עם סוס-זכר עלי אדמות, – אמרה לסטיופקא והחלה לכוון את הוראקאן אל סוסתה, – אלא שסוסית-של-מערה היא אצלי, שתי שנים לא נרבעה, – הבה-נא, סוברת אני, אבקש לי דמים של יוחסין…

סאשקה יכלה לו לסוס-הרמכים ולאחר המעשה סילקה הצידה את סוסתה.

– ועכשיו נתמלאה כרסנו, ריבה נאה, – הפטירה בלחישה, נשקה לסוסתה על שפתיה הסוסיות הברוּדות והרטובות, שגדילי ריר יורדים מהן, נתחככה בזרבּוּב הסוסה וזקפה אוזניה לשמוע את קול השאון, ששָׁעט על-פני היער.

– החטיבה השניה דוהרת ובאה, – אמרה סאשקה בקפדה והפכה פניה אלי, – יש לנסוע, ליוּטיץ'…

– דוהרת או לא דוהרת, – נצטעק דוּפלישצ’ב, וגרונו נשתנק, – הַי, נשוּא-הפנים, הב המזוּמנים…

– בעסקי מזומנים הריני מוכנת-ומזומנת, – הרטינה סאשקה וקפצה ורכבה על סוסתה.

חשתי אחריה, והפלגנו בדהירה. קול יללתו של דופלישצ’ב נשמע אחרינו וקול ניקוש קל של יריה.

– שימה נא את לבך תשוּמה כלשהי! – זעק הקאזאקון ובכל מאמצי-כוחו רץ על-פני היער.

הרוח ניתר בין הענפים, כארנבת שניטלטלה דעתה, החטיבה השניה נישאה בדהרה בין אלוני גאליציה, אבק-שאננים מירי-התותחים היה מתמר ועולה מעל לאדמה כמעל לסוּכת-שלוֹמים. ולפי האות שנתן המי“ם-דל”ת יצאנו להתקפה, ההתקפה הבלתי נשכחת בעיבורה של צ’סניקי.