רקע
מאיר הלוי לטריס
חזיון חשך
mנחלת הכלל [?]
tשירה

Vision1

חָזוּת קָשֶׁה חָזִיתִי, חֲלוֹם אָיוֹם וְנוֹרָא.

הַשּׁמֶשׁ חָשַׁךְ בְּצֵאתוֹ כּוֹכָבִים אָסְפוּ

נָגְהָם, מְסִלּוֹתָם עִוּוּ בְלֶכְתָּם, נָטוּ

מֵאָרְחוֹת עוֹלָם תָּעוּ עֲרָבוֹת עֲקַלְקַלּוֹת,

לֹא אוֹר לֹא דָרֶךְ. הָאָרֶץ בְּקֶרַח נוֹרָא

הִתְנוֹדְדָה בֶאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ, יָרֵחַ לֹא

יַגִּיהַּ אוֹר עַל אֶרֶץ אֹפֶל וְצָרָה, עֵינֵי

כָּל בָּשָׂר כָּלוּ מִיַּחֵל: מִי יִתֵּן

בֹּקֶר, מִי אוֹר! – שׁוֹכְנִי אֶרֶץ בְּמוֹ פַחַד

וְעֵיפָה, צוּקָה וּבֶהָלָה, שָׁכְחוּ

תַּעֲנוּגֵיהֶם, לֹא רָאוּ עוֹד טוֹבָה, כַּמַּיִם

שָׁפְכוּ לִבָּם, בִּכְאֵב נֶעְכָּר הִתְפָּלָּשׁוּ

בִּמְגִנַּת לֵב הִתְחַנֵּנוּ: אֵל נוֹרָא, יְהִי אוֹר!

עַל הָאָח יָשְׁבוּ סָבִיב סָבִיב, בּנֵי אָדָם

בְּמַעְגָּלָה; הֵיכְלֵי עֹנֶג, כִּסְאוֹת מְלָכִים, בָּתִּים

אָהֳלֵי רֹעִי, הָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ עָלוּ עַל

מוֹקְדָה לִרְגָעִים, אִישׁ אֶת אָחִיו יִדְחָקוּן

סָבִיב הָאָח, נוֹרָא יוֹפִיעַ, לִרְאוֹת עוֹד

הַפַּעַם פְּנֵי אָדָם בְּטֶרֶם יִגְוָעוּ

אָז יְקַנְּאוּ שׁוֹכְנֵי סֶלַע מִמּוּל הָרִים יוֹקְדִים

חוֹצְבֵי לֶהָבוֹת, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ מוֹקְדֵי עוֹלָם

יִשְׁטוֹפוּ, קִנְּאוּ בָמוֹ כִּי אֵשׁ לֹא נֻפַּח

אוֹר לָמוֹ. הַיְעָרוֹת נָבְקוּ בוּקָה וּמְבֻלָּקָה

נָפְלוּ תִּרְזָה וָאַלּוֹן, בּוֹעֲרִים בָּאֵשׁ, וּבְנָפְלָם

כָּבוּ, אוּדִים עֲשֵׁנִים, וַיְהִי חֹשֶׁךְ.

אָז נִרְאוּ פְּנֵי אָדָם נוֹרָא מְאֹד בֵּעָטֵף

רוּחָם שֶׁבֶת חֹשֶׁךְ, אָז לְאוֹר בָּרָק

כִּי יְרוֹצֵץ מֵחַשְׁרַת מַיִם, וּמַחֲשַׁכֵּי

אֶרֶץ אוֹרוּ כֻּרָגַע. – אֵלֶּה בָכוּ מַר

נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וּמַר יִצְרָחוּ; אֵלֶּה

יָשְׁבוּ דוּמָה וּבְלַעֲגֵי מָעוֹג בְּתִמָּהוֹן

שָׂחֲקוּ דוּמָה; אֵלֶּה יָרוּצוּ, יָחִישׁוּ,

יְמַהֲרוֹ, יַבְעִירוּ הַמּוֹקְדָה טֶרֶם כָּבָה

בְּמַר נָפֶשׁ, יְדַבְּרוּ בֵאלֹהִים בְּלַחַץ-צָרָה

עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת שָׁמַיִם, נִטָּיוּ

קוֹדְרִים כִּירִיעוֹת מָוֶת עַל פְּנֵי תֵבֵל שְׁאִיָּה;

אַחֲרֵי כֵן נָפְלוּ לָאָרֶץ, חָרְקוּ שֵׁן

וַיבָרְכוּ אֱלֹהִים. כָּל עוֹף כָּנָף טוֹרְפֵי

טֶרֶף פָּרְשׂוּ כַנְפֵיהֶם מַטָּה לָאָרֶץ,

לַשּׁוְא נָדְדוּ כָנָף, עָיְפוּ לְחֶשְׁכַת צָרָה,

מְעוּף צוּקָה וּמְחִתָּה. כָּל חַיְתוֹ יָעַר

דּוֹב שָׁכּוּל וְנָמֵר הָאַכְזָרִי הָיוּ

לְרַכֵּי לֵב; שְׂרָפִים וְעַקְרַבִּים זָחְלוּ

לָפְתוּ אֹרַח, קוֹלָם יֵלֵךְ חַדְרֵי בָטֶן;

אַךְ חֲמָתָם, תַּמָּה חֻבְּאוּ בֵין אֲנָשִׁים

וַיִּהְיוּ לְבָרוֹת לִבְנֵי אָדָם.

הַקְּרָב, לֹא יֵדַע

שָׂבְעָה, נָמָה שְׁנָתוֹ זֶה יָמִים, נֵעוֹר פִּתְאוֹם

אַדִּיר מֵהַרֲרֵי טֶרֶף וַיַּפִּיל חֲלָלִים;

כִּי בַדָּם קָנוּ אֹכֶל, עֲרִירִי יָשַׁב

אִישׁ אִישׁ עַל הָאָרֶץ, אָכַל אֵת חָתַּף עֹצֶם

יָדוֹ בֶּאֱשׁוּן חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. גַּם הָאַהֲבָה

מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ חָלְפָה וְאֵינֶנָּה. אַךְ זֶה

הֶגְיוֹן נוֹרָא, הָגוּת לֵב כָּל יוֹשְׁבֵי חָדֶל:

כִּי יָמוּתוּ מְהֵרָה בְּאֶפֶס תִּקְוָה, אִי-כָבוֹד.

שָׁכְבוּ לָאָרֶץ בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה, הִתְעַטֵּף

כָּל רוּחַ, עֲצָמוֹת עָשֵׁשׁוּ מִפְּנֵי

זַלְעֲפוֹת רָעָב. אֲנָשִׁים מֵתוּ לֹא מָצְאוּ

קֶבֶר, בְּאֹשׁ נִבְלָתָם עָלָה בְּרֹאשׁ קָרֶת;

כְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ יִשְבְּרוּ רַעֲבוֹנָם

מִבְּשַׂר אֲדוֹנֵיהֶם. –

כָּכָה מֵתוּ כָל

יוֹשְׁבֵי אָרֶץ, אַךְ שְׁנַיִם נִשְׁאָרוּ, תַּכְלִית

שֹׂנְאִים הָיוּ, אִישׁ אֶת אָחִיו פָּגָעוּ,

עַל מִזְבַּח אֲדֹנָי אֲשֶׁר כָּבָה אִשּׁוֹ

שָׁמָּה כְּלֵי קֹדֶשׁ נִשְׂרָפוּ – שְׁבִיב אֵשׁ יַחְפְּשׂוּ

תּוֹךְ הָאֵפֶר. אֶצְבְּעוֹת יְדֵיהֶם עָשְׁשׁוֹ מֵרָעָב

יִשְׁתַּקְשְׁקוּן עַתָּה מִנִּי הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.

הֵמָּה מָצאוּ נִיצוֹץ כְמוֹ אֵשׁ, כְּמוֹ בִנְקִיק סֶלַע

זֹהַר יָרֵחַ – רְאֵה! אוֹר צַר וְנוֹצֵץ, יִשְׂאוּ

עַיִן, יַכִּירוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, יִצְעֲקוּ מרָ

וַיָּמוּתוּ. בַּלְהוֹת פְּנֵי אוֹיֵב הֵסֵב אֲלֵיהֵם

הַמָּוֶת.


כָּל מְלוֹא תֵבֵל שְׁמָמָה! זֹאת הָאָרֶץ

מִשְׁכְּנוֹת מַמְלְכוֹת גּוֹיִם רַבַּת הֶחָיִל

הָיְתָה לִמְטִיל-תֹּהוּ, עַרְעָר בְּעַרְבוֹת שְׁחָקִים,

שְׁכוּלָה, גַּלְמוּדָה, מְעוֹן בַּלָּהָה, יְוֵן צַלְמָוֶת,

שְׁאִיַּת עוֹלָמִים. הַמַּעְיָנִים בַּנְּחָלִים,

גַּם הַיָּם הַגָּדוֹל רְחַב יָדַיִם דּוּמָם

שָׁכְנוּ כַּמָּוֶת, אֵין מָה יָעִיר מְצוּלָה בִּתְהוֹם

רַבָּה. אֳנִיּוֹת נְטוּשׁוֹת בְּלֵב יָם הִתְקַלְקָלוּ,

תֹרֶן וָנֵס הִתְפָּרָדוּ, נָפְלוּ אֶל

הַמַּיִם וְלֹא הִכּוּ גַלִּים. גַּלִּים יִשְׁנוּ

הַמָּוְתָה, סוּפָה וְרוּחַ יִשְׁתֹּקוּן

בְּמוֹ מְרוֹמִים. גַּם עַנְנֵי עָב חָלְפוּ, הָלְכוּ,

נָדָדוּ; בִּלְעָדֵיהֶם לְמַדַּי יָמֵשׁ חֹשֶׁךְ

עוֹלָמִים. תַּחַת הָאָרֶץ חֲשֵׁכָה, תַּחַת

מְלֹא תֵבֵל מְעִי אֲפֵלָה מְנֻדָּח סֶלָה.


  1. השיר הזה Darkness by Lord Byronהוא כמו מחזה שדי, לשים נוכח פנינו באר היטב ציור הנביא הנשגב, אשר יהיה באחרית הימים, לאמר: כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם, חשך השמש בצאתו וגו' (ישעיה י"ג י').  ↩

המלצות קוראים
תגיות