פאריס 14/2/1925    🔗

גרינבוים היקר,

תודה על התשובה,

כותבים, שמלאו 25 שנים לפעולתך. אני לוחץ בחזקה את ידך. אני החסיד הגדול שלך, למרות מה וכו'. יתן לך אלוהים כוחות הרבה וארץ יותר טובה בעתיד. מסוֹר למאריה סרגייבנה את ברכותי הלבביות.

ממאמרך על “ראזסוויט” אין אני מתפעל. חירפתי וגידפתי בסקירת העיתונות. האומנם זה הכל מה שאפשר היה וכדאי היה לומר? ואין אני יכול להאמין, שאתה חושב באמת, כי על היהדות הרוסית אפשר לדבר מבחינת העבר בלבד. בלא לדבר על העתיד – הרי יש ל“ראזסוויט” המון קוראים בפולניה ובחבלי־הספר; ובארץ־ישראל, אומרים, הוא הנפוץ ביותר מכל כתבי העת, המתקבלים מחוץ־לארץ.

היית עושה את הדבר הנבון ביותר אילו היית כותב מאמר בשביל “הראזסוויט” על איזה נושא שהוא, שאתה רוצה בו.

כל טוב.

שלך

ז. ז’בוטינסקי

פאריס 27/4/1927    🔗

ידידי היקר,

את מכתבך קראתי, באותו ערב התייעצתי עם החברים, ולמחרת כתבתי לסוֹלוֹבייטשיק בזה הנוסח: אנחנו מסכימים, רק מבקשים לחתום על ההזמנות את שני עורכי ה“ראזסוויט” (אותי ואת ברכין שהוא הלא העורך האמיתי), וגם את עורך “הצפון” אברהם וינשל. – חוץ מזה שאלתי, אם לא תסכימו להתאסף ביום ט"ו בפאריס במקום ברלין, היות ואחדים מכם תשובו מלונדון, ולשאר – למשל לסוֹלוֹ¹ בעצמו – “נוח” יותר לנסוע פאריסה מאשר לקבצנים כטיומקין וכמוני לנסוע ברלינה; אך כמובן אין זו דרישה, רק בקשה.

אקוה גם אנוכי, שיצא מהתחלה זו דבר הראוי להזכר יחד עם מעשי וילנה והלסינגפורס. קשה עלי הפירוד שבא בינינו, אנשי דור אחד ותלמידי מסורת אחת; דברים טובים נעשו בעולם כאשר עבדנו יחד – מי יתן וישובו עוד ימים כאלה ומסקנות כאלה.

מסור־נא את ברכותי למריה סרגייבנה ולבניק², וגם לחבריך – ביחוד להרטגלס ולמשפחתו.

ידידך הנאמן

ז. ז’בוטינסקי.

מוּנקאץ' 25/6/1927    🔗

גרינבוים היקר,

איני יודע, אם זוהי אכזבה בשבילך לאור השנאה המקשרת אותנו, ואולם מכיון שהבטחתי לך לבוא ועכשיו אין אני מקיים את הבטחתי, הרי אני מוצא, שחובתי היא לבקש סליחה. הסיבה של אי־קיום הבטחתי היא מפנה בענינַי הכספיים, ועם זה המפנה – הוא חמור וכבד כל־כך, שאפילו אני לא נתנסיתי עוד עד עכשיו בשינוי חמור כזה במצבי. איני יכול לעשות כאן כלום, אבל –

ברכתי הלבבית לך ולידידיך. אני מאחל הצלחה בכּל.

שלך

ז. ז'.