רקע
זאב ז'בוטינסקי
לישראל טריווּס
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים

 

ניו־יורק 9/2/1922

אבּראמיץ היקר,

תודה לך בעד המלה הטובה. אף לרגע אחד אין אני מפקפק ביחס אליך. אל תפקפק גם ביחס אלי. אני לא אתן את עצמי להיתפס לשום פרובוקאציה. על התפטרות מגוחך גם לחשוב. אני אתפטר רק בשעה שאאבד את התקווה להשיג סוף־סוף את הנס, ותקווה זו אני עד הקונגרס לא אאבד. ואולם אני לא רק לא אתפטר– אני אפיל לא אתרתח ולא אתקוטט ולא אגדף. כשהנביחה תשוך, אדפיס שני מאמרַי בעלי טון אקאדמי. המאמר הראשון–על הז’אנדרמריה, המאמר השני–על האכסקוטיבי והפוליטיקה המקומית. בעיה שניה זו היא רצינית מאוד, ואני מבין שהיא מסעירה אנשים ישרים הרבה. לא יתכן לסבך אכסקוטיבי של הסתדרות עולמית בבעיות של ההגנה העצמית האוקראינית או בהכרה בז’ארגון1 כלשון הרשמית בליטא. מצד שני, אין זה מתקבל על הדעת באותה מידה, שבגלל היותי חבר האכסקוטיבי, תישלל זכותי לדאוג ולפעול למען ההגנה העצמית בדרום־רוסיה–דווקא אני, הגנה עצמית, ודרום רוסיה!–או שסוֹלוֹבייצ’יק, אפילו כשיתפטר מן המינסטריון, יחדל לדאוג ולשקוד על האבטונומיה בליטא. כמובן, הקונגרס יכול לקבל החלטה; אסור לחברי האכסקוטיבי לעסוק בפוליטיקה מחוץ לפרוגראמה הברזילאית. ואולם פירושו של דבר זה הוא–לוותר לתמיד על בני־אדם מסוגו של מונד, למשל (אפילו אם יהיה ציר של בית־הנבחרים סתם), או ראטנוי. לפיכך אני חושב, שההחלטה האפשרית היחידה–להשאיר את הכל כפי שהיה.

המשעשע ביותר בסערה זו הוא זה, שאלי היא לא הגיעה. אין אני קורא עיתונים ולא קטעים; מבקרים צדדיים אין אני מכניס אלי–באופן כזה נודע לי רק מן המכתבים הנרגשים של יונה מוֹאיסאֶייץ'2 ואשתי, שסוערים האקווילוֹנים3. כאן, כפי ששמעתי, רובם של העיתונים עומדים לצדי–ואולם אני לא קראתי אותם. בכל מקום מקבלים אתי בהידור. רק בטוֹרוֹנטוֹ (קאנאדה) הרימה קול־צעקה קבוצה של קומוניסטים, כשעליתי אל הבמה. מספר הקומוניסטים היה כ־6, בעוד שאת האולם מילאו כאלף וחצי שומעים. הלגיונרים הוציאו אותם, ואומרים, גם היכו. ואולם זולת זה הכל בסדר. אל תדאגו ואל תתרגשו בגללי.

פעולות? אנו רוצים לאסוף כאן 9 מיליונים דולארים, כלומר, אחד וחצי תקציבים. החשבון הוא זה, שאם נצליח לאסוף באשר הארצות עוד 3 מיליונים, הרי במשך שנתיים נהא פטורים מ“קוֹפּווייטאג” 4ונוכל בשנת 1923 להתחיל לחשוב על “קרן־היסוד” הגדולה או על משהו טוב יותר, אם אתה רוצה. 9 מיליונים מתגלגלים כאן תחת הידיים, לא אצל העשירים, לא אצל המתבוללים, אלא אצל אחינו בעל־הבית. ואולם השאלה היא, כיצד לגשת אליו, ולא לחכות עד שיבוא הוא אלינו. אני אומר “לגשת” לא במובן הרעיוני, אלא במובן הפשוט. צריך לארגן את הביקור בדירות, ובזה כל הקושי.

המנהיגים המקומיים חשבו לזכוֹת בהצלחה על־ידי כינוס עצרות ועריכת מסיבות ובכלל באמצעות שיטותיו של הטוחן יאֶרמיל בשוק. אנו עמדנו בתוקף על עיבוד של תכנית חדשה, המיוסדת על ביקור בדירות, וכדומה. נראה. אם הם יוכלו להוציא לפועל את הדבר אפילו בהצלחה של 20 אחוז בניו־יורק ו־40 אחוז בערי־השדה, הרי נקבל יותר מ־9 מיליונים.

אבראמיץ' החביב, אני מעיד בשבועה: אין שום אמריקה בעולם. אותה אודיסה, אלא יותר קרתנית. אותן השיטות, אותן המגרעות ואותן המעלות. כמובן, אני מדבר על היהודים בלבד. ואולם אני מצרף אליהם גם את היהודים שנתאמרקו: את בראנדייס, מאד וכו'. המנהיגים העכשוויים שלנו כאן אינם גאוניים, ואולם כנראה גם אנשי אותה קבוצה בענינים מעשיים אינם אלא אותם הטירונים, שיש להם צורך להעלות את שווארצמן לדרגת פרופיסור.–ענין אחר הוא משקלם פוליטי. זאת איבדנו לפי שעה, וחבל.

מן הנעשה בארץ־ישראל אני מאוד לא מרוצה. הז’אנדרמריה האנגלית החדשה תחפש את הנשק בעיקר אצל היהודים. החוקה תפריע לנו על כל צעד ושעל. גרוע מכל הוא, שהאכסקוטיבה חושבת לחובתה להעמיד פנים כאילו היא מרוצה. זוהי טיפשות. כל הציונות עומדת על אמון. אם נאמר, שרע המצב, אלא שאנו ישרי־לב, הרי כולם כאיש אחד ישתדלו להתגבר על הצרה. ואולם אנו משקרים ומחפים על סמיוּאליוּת…

אסון גדול הוא אוסישקין. אדוני זוכר עד כמה רך הייתי ביחס אליו בקרלסבאד. ואולם אי־אפשר עוד לסבול. בצדק או שלא בצדק, כאן כולם בדעה אחת, שהוא מיישב גרוע מאוד. כמה שתישבע, שהוא עכשיו לא בעל־הבית–אינו מועיל.

התואר האידיוטי של יושב־ראש באמריקה–יש לו מובן אחד בלבד–נשיא ארצות־הברית… זה דבר קשה, העולה לנו במיליונים–איני מגזים. כמעט כל המעמד המעשי מביט בעין רעה על כך. ולשם מה לנו זאת? מהי התועלת?

אני רוצה לבוא אל הוועידה השנתית עם הצעה של תיקונים…

מה שלומם של בּרטה גריגוֹרייבנה5 והילדים? תחבק־נא את כולם, וביחוד את עצמך, ידידי הוותיק. לעולם לא אשכח את מכתבך זה.

ז.ז'.

כן–ענין מעשי.

מעניין אותי צד מעשי אחד של המסע הפּטלוּרי האחרון. אני שומע, ששוב היו פוגרומים. ואולם, ראשית, כלום היה הגל הפרוגורמי הפעם גדול או קטן מן הקודם (בערך אל הטריטוריה, שגל זה הציף אותה). כמובן, מידה מדויקת היא בלתי־אפשרית, אבל בכל זאת, וביחוד שנית: האם נערכו הפעם הפוגרומים על־ידי חיילי פּטלוּרה או קודם בואם? את זה, לדעתי, אפשר לברר.

למה זה מעניין אותי–ברור. אני כמובן, מוכן להידבר על הגנה עצמית עם זאַליזנאק 6בעצמו, ז"ל. אף־על־פי־כן משיחות נתקבל אצלי הרושם, שהקבוצה הפּטלוּרית מפחדת עכשיו מפוגרומים יותר מאתנו בעצמנו; שהם נתנו פקודות חמורות לבחוריהם; ואילו היה מתגלה, שהבחורים צייתו, היה בכך מן התועלת ליהודית לדעת זאת.

חקור־נא בדבר. זה יעזור לי הרבה בעתיד.


8/3/1923

אבּראמיץ' היקר,

משער אני הן לפי מכתבך והן לפי הניחושים שלי עצמי–עד כמה שמח אתה לעבוד כמעט יחידי. ואף־על־פי־כן 400 לי"ש–כסף רב הוא לא רק בגרמניה, אלא גם כאן, וגם בארץ־ישראל, ואני מברך אותך בכנות ומתוך השתוממות. אם כך יימשך הדבר, הרי יהיה זה דבר רב־רושם.

צר לי על שה“ראזסוויט” מדשדש במקום אחד. בידיהם המפתח, הם היו יכולים להפוך את הכל, לעשות מן ההסתדרות הרוסית בחוץ־לארץ את בורר הגורלות, אלמלא הפסיכולוגיה של התלמידים הראשונים והילדים הטובים, שמסרסת אותם. עוד מעט יימאס עלי לשבת ולחכו למזג־אויר טוב; ואז או שאירק על הכל, או להיפך–אייסד את כתב־העת שלי, וחי אלוהים, זה יהיה יותר טוב גם בשבילי, וגם בשביל הענין.

סודי: לתמוך בקומבינאציה ביחס למ.א. זאק לא אוכל יותר, לצערי. כתוֹב לי כמה אני חייב לך, ולהבא–כפי מה שידרוש עצם הענין והצורך בעבודתו אצלך.

לי עכשיו–לפי שעה–טוב מאוד. שום קטטות, אני עוסק בעבודתי האהובה. אם יעלה בידי להישאר כאן–עדיין איני יודע. אני אמתין כחודש עד לקבלת החלטה.

יונה7 מתהלך בפנים עצובים. חי אלוהים, שטות היא זו–הכל טוענים, שהוא יכול, בלא לנקוף אצבע, לחיות חיי צנע במשך שנתיים אפילו בלונדון. הוא מפחד מאוד מפני החיים.

אומרים שהעיתונות היהודית ליוותה אותי כמעט פה אחד ברדתי מן הבמה בגידופים. הסתלקתי בעוד מועד, כלומר: אפילו מאוחד מדי.

אידר הכריז בימים אלה במכתב ב־ Jewish World, שההסתדרות הציונית הסתלקה מן הרעיון של המדינה היהודית. באות מכתב הוא מודיע, שהאכסקוטיבי והוועד הפועל לא קיבלו את התפטרותו.

מה שלומכם? אני מחבר אותך ואת בני־ביתך, ובני־ביתי דורשים בשלומכם בעדינות.

שלך

ז.ז’בוטינסקי

שילמתי על חשבון המרכז בבאנק עשר לי“A, שנשארתי חייב. עוד לי”ש אחת תקבל מזלצמן–השארתי בשבילך בתחנת הרכבת.


 

20/5/1923

ישראל אבּרמוֹביץ' היקר,

קיבלתי את מכתבך על ה“ראזסוויט”. המצב הוא כזה. אני אעבור לברלין ב־15 ביוני בערך (זהו המועד האחרון של הוויזה). כמובן, אני מאוד רוצה לכתוב ב“ראזסוויט”, לכל הפחות פעם בשבוע. את עבודת העריכה איני יכול לקבל על עצמי; לאסוף כספים לא אסכים בשום אופן, אולם–אם בפנים יהיה הכל כשורה–אוכל לחתום על מכתבים, שיש בהם בקשה לכספים. חוץ מזה, הפעם, אם ז. י.8 יבוא בזמנו, אעזור לו לעבור על פני ישובי היהודים. לפי כל זה אשפוט־נא, אם כדאי לטפל בענין זה.

בדרך כלל אומר לך בסוד, שאנשי ה“ראזסוויט” הם עם משונה. כשאצלם עדיין לא הכל התחיל יורד תהומה, הם זכרו אותי; ואולם במידה שהענין התחיל מתמוטט, הם התחילו מתגעגעים עלי באופן פעיל. ירא אני, שהם מדמים בנפשם, שיש לי איזה כוח מיוחד להחזיק במי שמט לנפול. ולי אין כוח כזה, והעיתון יכול לרדת תהומה ביחד עמי כמו גם בלעדי, אף־על־פי שעדיין נמצאים, כמובן, 10 אנשים, שבשעת הדחק אני יכול לקבל מכל אחד מהם חצי רובל–ואולם ספק הוא אם בשביל ה“ראזסוויט”. הרבה יותר מן החכמה היה להיאחז בי מן הרגע הראשון כשב“ראזסוויט” עדיין התעניינו.

כל טוב, אני מחבק את כולכם.

שלך

ז.ז’בוטינסקי


 

11/4/1924 פאריס

ישראל אבּרמוֹביץ' היקר,

1.אשמתי גדולה כלפי המערכת וכלפיך. ואולם נערמה עלי עבודה דחופה מרובה. אני כבר ישבתי פעמיים עד 3־2 שעות בלילה, כדי לסיים את ה“איסלאם”, ולא יצא מזה כלום. אני מבקש מאוד את החברים לא לראות בכך כלל, זהו יוצא מן הכלל. “מרוצי” מסתיים עכשיו, ואת מאמרי אשלח בדייקנות.

2. ברכין הבטיח לכתוב ולשלוח מיד את המאמר הראשון.

3.הופעתי כאן בשתי אספות לא גדולות. א) לפי הזמנתה של קבוצת “מבשרת ציון”(שיושבי־ראש בה היו נורדאו ומַרמוֹרק). ב) בקבוצת־הרוסיינים שלנו, ביחד עם ברכין. החברים מרוצים ומחכים לחיזוק הקבוצה. הם מבטיחים לסדר בימים הקרובים משרד עם בחורה ומכונת־כתיבה.

4. הרצאתי בשביל ה“ראזסוויט”. מסתדרת. אין אני מצפה להכנסה גדולה–המחריים כאן קבצניים.

5. מן השיחות עם ניידיץ' אני רואה, שממניות הבנק ההיפותקאי שלהם שום דבר טוב לא ייצא בשבילנו (וגם לא בשביל הבנק ההיפותקאי). איזה בנק נוצרי כאילו הבטיח להם לקבל אגרות־חוב בשלושים אלף; ומצד שני – מ־ Societe du Placement שלהם לא יצא כלום. אף אחד מן הגבירים הלונדוניים לא נתן כסף, וכן הלאה.

6. קיבלתי מכתב מרומא, מ־ Signor Isacco Sciaky. זהו הציוני הצעיר האקטיבי היחידי ברומא. הוא קרא בבּוּלטין של יט"א, שכינסנו ועידה והוא מבקש להסביר לו את מטרותיה; הוא מוצא, שהציונות נכנסה לבוץ, נצטמצמה ברדיפה אחר כסף, וצריך להכניס בה רוח רעננה. שלחתי לו חוזר צרפתי. כתוֹב לו–טוב מכל בעברית, אף־על־פי שיבין בוודאי גם בגרמנית. שמו מבוטא שאקי. ספרדי, יליד סאלוניקי או עיר בדומה לה.

7. צ’סקיס כותב, שיש לו יחסים אמיצים למדי עם אחד סימון, אלא שחסרה דחיפה. למען השם, אל תּזלזלו בקבוצת צ’סקיס ובקשריה, ויהא כל זה נראה בעינינו כבלתי־בשול ונכעס עליהם כמה שנכעס על חטאיהם נגד ה“ראזסוויט”. תיוודע־נא אצלו (אם עדיין לא נודע לו), מהו סימון זה, ועזור=נא בכל מה שתוכל.

8. אני קורא ב“ראזסוויט”, שנסיעתי כוללת גם את הולאנד. יש סיכון בדבר, ואולם אגב: בבקשה, רק אל יארך הדבר לזמן ממושך. יכתוב־נא לי שפאן9 תיכף ומיד, מתי ההתחלה ומתי הסוף.

9. קיבלתי תשובה על החוזר מזנגוויל. מתייחס באהדה, אבל אינו מאמין. “הציונות המדינית מתה, ואפילו אתה לא תקים אותה לתחיה”. לעומת זה הוא מייעץ אותי להתחיל לעסוק ב“רפובליקה היהודית sic!)) בקרים”. לאושרנו, פנה לצ’יצ’רין בשאלה על פרטים הנוגעים ל“רפובליקה היהודית”, והלה צינן את התלהבותו. ואולם בשבילנו זנגוויל אינו מתאים בכלל. אצלו גורל התנועה תלוי תמיד ביחסו של שוטר־הרובע של אותו יום.

10. משמחת אותי מאוד ההצלחה של אוסף־הכספים בשביל “ראזסוויט” בברלין. אפילו 100 לי"ש הן דבר טוב.

אני מחבק ומבקש סליחה.

שלך

ז.ז’בוטינסקי


 

לודז' 23/3/1933

ישראל אבּרמוֹביץ' היקר,

מה שקרה–אתה יודע. אני מבקש עכשיו ממך לתת בי אמון אישית ולהאמין, שאני עושה זאת למען אחדות המפלגה.

אני נטלתי על עצמי את הניהול לא בשביל הרודנות, אלא בשביל הפשרה. את יחסי אל הקונגרס אתה יודע; ואולם אני אלך בכנות ואוליך את כל בית“ר אל הבחירות, מפני שהרבה מחברי הצה”ר רוצים בכך.

יתר־על־ען: אני לא ארשה, שהשוקלים יפירו הפרה ממשית את המשמעת הציונית כל זמן שהיא כזו, כפי שהחליט בית־הדין וכל זמן שהם שוקלי־שקלים. לפיכך אני מפסיק בשביל השוקלים שלנו את כל החובות הרביזיוניסטיות שהאכסקוטיבה הציונית תערער עליהן. בקונגרס תנסה משלחתנו ליצור “מוֹדוּס וויוואֶנדי”; אם יצליח הדבר, טוב; ואם לא, יחליט כל אחד לפי מצפונו, לאן עליו ללכת.

כדי לעזור לשוקלים, אני עושה את הדבר המאכסימאלי: אתן את שמי בשביל הרשימות. ואני מאמין, שבזה יעלה בידי לשמור על אחדות המפלגה.

אם יהיו ערעורים, אסדר בזמן הקרוב ביותר משאל־עם; ואם איכשל–מה שמוטל בספק גדול, בהביאי בחשבון את הבית"רים בני ה־18–הרי איכנע ואסור הצדה.

אני מבקש ממך למסור זאת לכל החברים, המזדהים עם נקודת־השקפה שלך.

ברכת בני־ביתי לכולכם.

שלך

ז.ז’בוטינסקי


 

פולין 18/11/1933

ישראל אבּרמוֹביץ' היקר,

מסרו לי, שאתה מוצא, שמצדי אינו ניכר רצון להעלות ארוכה לפצעינו הפנימיים.

איזיה, ידידי, זייט ניט קיין…10 (אין אני מוצא מלה מתאימה). אני מתגעגע עליך. אני מתכתב עם שוורצמן, ישבתי עמו חצי־לילה בלונדון, אני מחכה לו לכאן; ולך אישית, ובמיוחד, אני מחכה עד אין קץ.

החלטנו להתחיל בפטיציה ובבלבול בכלל. כל השאר הם דברים של מה בכך, חוץ מיוצא מן הכלל אחד: ידידות ישנה, מזמן ההגנה העצמית של שנת 1903 דרך רוכסי־הרים מרובים כל־כך.

לאור זה אני מחבק ומקווה לחזור על כך באופן פיסי; ובקש־נא את בּרטה גריגוֹרייבנה, שתגער בך כהלכה. ועוד סבא קוראים לך!

שלך

ז.ז'.



  1. בימים ההם היו קוראים ללשון אידיש–ז'ארגוֹן.  ↩

  2. ד"ר יונה מאחוֹבר.  ↩

  3. אַקווילוֹן–רוח צפונית סוערת.  ↩

  4. כאב–ראש.  ↩

  5. הגברת טריווּש.  ↩

  6. זאַליזנאק – אחד מראשי הפורעים באוקראינה.  ↩

  7. ד"ר יונה מאחובר.  ↩

  8. ד"ר זינוֹבי יוֹניץ' טיוֹמקין.  ↩

  9. האמרגן של ז'בוטינסקי.  ↩

  10. אל תהיה… (באידיש).  ↩

המלצות קוראים
תגיות