רקע
חנניה ריכמן
מֶטָפִיסִיקָן
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון

נוֹדַע לָאָב עָשִׁיר כִּי “חוּג־חֶבְרָה מֻבְחָר”

שׁוֹלֵחַ אֶת בָּנָיו לִלְמוֹד – אֶל הַנֵּכָר.

מִי שֶׁחוֹזֵר אֶל הַמּוֹלֶדֶת

מִן הַמְּדִינוֹת הַנָּכְרִיּוֹת –

נִכְבָּד מְאֹד עַל הַבְּרִיּוֹת:

רוֹאִים בּוֹ אִישִׁיּוּת מֻשְׁלֶמֶת־מְלֻמֶּדֶת.


וּבְכֵן, שָׁלַח גַּם בְּנוֹ לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

לָמַד הַבֵּן – וְשָׁב… טִפֵּשׁ מִשֶּהָיָה.

נָפַל שָׁם הַצָּעִיר לִידֵי מוֹרֵי־הַשֶּׁקֶר,

אַנְשֵׁי חָכְמָה־לַבַּטָּלָה,

שֶׁתַּחַת דַּעַת מוֹעִילָה,

דָּרְשׁוּ בְּלִי־הֶרֶף בַּמֻּפְלָא

וּבִלְבְּלוּ מֹחוֹת בְּפִלְפּוּלִים שֶׁל “חֵקֶר”.

עַד אָז אוֹתוֹ בָּחוּר הֶדְיוֹט

הוֹצִיא מִפִּיהוּ סְתָם שְׁטֻיּוֹת;

מֵאָז – שְׁטֻיּוֹת “לַמְדָּנִיּוֹת”.

אֶת פִּטְפּוּטָיו לֹא בָּן לֹא כְּסִיל וְלֹא פִּקֵּחַ –

ןמן הַפַּטְפְּטָן כָּל אִישׁ הָיָה בּוֹרֵחַ.


הוֹלֵךְ הוּא יוֹם אֶחָד, תָּפוּס בְּחֵקֶר־יֶתֶר

הוֹפֵךְ בַּמֻּפְלָאוֹת וְעִנְיְנֵי־הַסֵּתֶר

כְּדֵי לְהַעֲלוֹת

“עִלַּת־כָּל־הָעִלּוֹת”;


וּבְעוֹד מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁמֵי־מָרוֹם פּוֹרַחַת,

מָעַד הוּא וְנָפַל – וְנִתְגַּלְגֵּל לְפַחַת.

לְמַזָּלוֹ אָבִיו רָאָה בַּתַּקָּלָה

וְרָץ לְהִצְטַיֵּד בְּחֶבֶל־הַצָּלָה.


וּבֵינָתַיִם גַּם בַּבּוֹר

הוֹסִיף חוֹקְרֵנוּ לַחֲקֹור.

כָּאן לְעִנְיָן חָדָשׁ סַקְרָנוּתוֹ נֵעוֹרָה:

כֵּיצַד הִתְרַחֲשָׁה נְפִילָתוֹ הַבּוֹרָה?

מָה סִבָּתָהּ? אוּלַי גְּרָמָהּ

הֵד רְעִידַת הָאֲדָמָה

וְלַחַץ שֶׁל אֲוִיר גָּבוֹהַּ עַד פִּי כַּמָּה…

וְשֶׁמָּא עַל אוֹתָהּ מַסֶּכֶת מְסֻבֶּכֶת

יֵשׁ הַשְׁפָּעָה סְמוּיָה גַּם לְכוֹכְבֵי־הַלֶּכֶת?


מִקֵּץ שָׁעָה קַלָּה חָזַר

הָאָב עִם חֶבֶל וְאָמַר:

"הִנֵּה אֲנִי מוֹרִיד הַחֶבֶל אֶל הַשֶּׁקַע.

הֶחְזֵק בּוֹ חִישׁ – וְאַעֲלֶךָּ!"


“הַמְתֵּן,. הַמְתֵּן!” –

קְרָא הַבֵּן –

“אֱמוֹר לִי קֹדֶם: מָה־זֶה חֶבֶל?”

שָׁמַע הָאָב קֻשְׁיַת־הַהֶבֶל

וּבִקְצָרָה הֵשִׁיב לֵאמֹר:

“זֶה כְּלִי לִמְשֹׁךְ בּוֹ אִישׁ מִבּוֹר!”


“זֶה כְּלִי פָּשׁוּט מִדַּי” – פָּסַק אוֹתוֹ בַּר־מֹחַ:

“אֶפְשָׁר לִמְצֹא אַחֵר, יוֹתֵר יָאֶה וָנוֹחַ!”


– "אַךְ לְשֵׁם כָּךְ דָּרוּשׁ לִי זְמַן,

וְחֶבֶל זֶה – הוּא כְּבָר מוּכָן!"


– וּמָה־זֶה זְמַן, אֱמוּר לִי, אַבָּא?"

כָּאן הַזָּקֵן לִידֵי חֵמָה בָּא

וְסָח לִבְנוֹ הַמְּבֻלְבָּל:

"זְמַן – מִן דָּבָר הוּא שֶׁחֲבָל

לְבַזְבְּזוֹ בִּשְּׁבִיל סָכָל!

שֵׁב כָּאן בַּפַּחַת וְחַכֵּה־נָא

עַד שֶׁאָבוֹא עוֹד פַּעַם הֵנָּה!"

כְּדַאי הוּא לְזַמֵּן עִם פֶּתִי זֶה בְּיַחַד

גַּם יֶתֶר בְּנֵי־מִינוֹ, פַּטְפְּטָנִים, לְפַחַת!

אוּלָם מִנַּיִן יִלָּקַח

בּוּר עֲנָקִי עַד כְּדֵי כָּךְ?

המלצות קוראים
תגיות