51. אל אשתו    🔗

אלכסנדריה יום ה' כ“ט תמוז תרנ”ד

איטל יקירתי!

מה שלומך, יקירתי? ומה שלום בנינו הנעימים ומה שלום עמנואל הבן יקיר? זה לנו¹ ארבעה ימים באלכסנדריה. העיר גדולה, בנייניה מפוארים, רחובותיה נהדרים, ואחינו בני ישראל בה בני ישראל בלב ובנפש המה. לא פיללנו לראות בעיר כזאת, אשר חשבנו יושביה תמיד לרחוקים מהיהדות, כ"כ קרובים אליה. ועוד יותר ויותר נלהבים המה בני הדור החדש, עורכי דין, פקידים נכבדים, סוחרים עשירים, כל אלה אשר הכרנום לדעת, נלהבים המה ברוח ובנפש לרעיונות ולתקוות ישראל היותר נעלים.

פרטי נסיעתנו הנני רושם יום יום בספרי והיה בשובנו אי"ה בשלום אספרם לכם פה אל פה, ושעות ערבות נבלה בשבתנו יחד. הסתפקתי איפוא עתה בדעתך ובהודיעך לאחינו, כי נסיעתנו זאת היתה נחוצה, מועילה, ותשא פרי ברכה יותר מאשר חשבנו לנו בראשונה. אחינו פה יחידי סגולה הם, וקבל קיבלונו בסבר פנים היותר יפות. אסיפה מיוחדת קבעו לנו. ותמול היינו קרואים בצהרים לאכול בבית רומנו² (ביתו מתנהג בכשרות היותר מדויקת), ובערב הכינו לנו משתה בבית הלשכה.

ביקרנו פה את בתי הספר, את בית החולים הנפלא בגדלו, באווירו, ובנקיונו היותר מצוין, בבית התבשיל ירדנו שם והנה הכל מבהיק ונוצץ, הסירות, הקלחות, גם אלה אשר על האח מבריקים כברגע שהובאו מבית החרושת. חדרי מרחץ יש שמה, וה(וואנע)³, אשר ישב בה החולה, אבן שיש אחת.

ביקרנו את בית התפילה “אליהו הנביא” והנה הוא כאחד בתי-התפילה הנהדרים באירופה.

בבית הרב היינו ויקבלנו בספ“י⁴, וידבר אתנו בעניין פתיחת השערים לבני־ישראל בא”י. נכונים הם אחינו פה לשלם ההוצאות הדרושות למען יסעו שלושה מזקני הרבנים בתורקיה לעמוד לפני השולטן ולהשבע לפניו, כי נאמנים הננו לו ולא ישמע לדברי שוטנים. – רעיון גדול הרעיון הזה, ומי יתן ויצא לפעולה.

היום הננו נוסעים לטנטה, ומחר נהיה בקיירא. הלשכות בקיירא נסגרו שתיהן, ונוסעים הננו לעשות סדרים שמה, רבים מאחינו פה נוסעים אתנו, גם רומנו יבוא ביום א' שמה.

בכלל קיבלה פה עתה הלשכה לעמול ולפעול בכל יכולתה לטובת א"י. – – –

 

52. אל אשתו    🔗

(אלול, תרנ"ד)

יפו יום ה' אחרי הצהרים

איטל יקירתי!

האמיני נא לי על דברתי, כי עד עתה לא נח לבו מזעפו, כי מאוד מאוד כואב אנוכי על לא רצונך בנסיעתי⁵, ורואה הנני מראש, כי לא תערב לי הנסיעה הזאת כל כך, אך מה אעשה ואנכי הרגש הרגשתי, כי יש צורך נחיצות בנסיעה הזאת, ואיש אחר אין ללכת, ולזאת ביטלתי רצוני האמיתי מפני שיקול דעתי, ומקווה אנוכי, כי גם את בטובך תואילי לסלוח לי הפעם ולהבטיח לי, כי לבך יהיה שקט ובוטח, כי לא תרגזי ולא תזעפי, וזכרת כי כל אלה ירגיזו מנוחתך ולא ייטיבו בריאותך. – – –

דבר אחד שכחתי לקחת והוא עיקר גדול הוא: אחדים מספרי “המקרא”⁶, המונחים לפי זכרוני אחרי מיטתך בארון. השתדלי נא, כי ר' אהרן כהן⁷ ישלחם תיכף ביום מחר לאיזמיר על פי האדרסה שיש בידו. שלחי חמישה או שישה ספרים.

דרשי בשלום בית אביך הי"ו. כתבי אלי לאיזמיר מחר.

אישך אוהבך המעתיר בעד רפואתך השלמה

 

53. אל אשתו    🔗

ב“ה יום ו' עש”ק י“ב תשרי, תרנ”ה. פה איזמיר.

איטל יקירתי!

מה שמחתי ומה עלזתי בקבלי את מכתבך, אשר כתבת אלי ביום השני לנסעי. שמחתי לקרוא, כי ב"ה שלום לך. – – –

בבואנו לאיזמיר שמח לקראתנו ה' איריאס, אשר קבל תלגרף מר' יעקב מאיר⁸ כי באים אנחנו, ונבוא אל ההוטיל הישראלי פפושודו. אל תחשבי בהזכירי שם הוטיל כי הוטיל נהדר כהוטיל קמיניץ⁹ הבית הזה, לא מיניה ולא מקצתיה. בין שתי חנויות מוכרי בצלים ויתר סחורות¹⁰ יש מעבר צר מאד, באמצע המעבר מימין בגשש האיש בידיו בצהרים ימצא פתח, יבוא בפתח וינסה ללכת הלאה והנה ניגפו רגליו, מה זאת? מדרגות יש פה לעלות. טוב מאוד. יעלה מדרגות והנה הוא בא לסלון גדול מאוד, והוא גדול כל כך עד כי יש בו מקום לכובסת לכבס, למבשל לבשל, וגם שולחנות ערוכים לאוכלים לאכול. על הקירות צורות מדברי ימי יוסף ואחיו. ושמה בפינה עומד איש שמן זקן, לובש קפטאן וכנפות בגדו חשופות ותקועות בחגורתו, ובזרועות חשופות הוא עומד אצל שולחן ומחתך נתחי בשר ודגים, וקורא לכם “ברוכים הבאים” בקול רם. זה הוא פפושדו בעל המלון הישראלי. הביאו את חפצינו ופפושדנו החל להרבות בדברים, כי בשביל חכם רבי יעקב מאיר ישים עינו עלינו, ונכון הוא לשרתנו וכו' וכו'. ויתן לנו את החדר היותר יפה, אשר לו חלונות פתוחים אל הים ומלואו. טוב מאוד.

באנו החדרה ונניח את חפצינו בתוכו והנה בו שלוש מטות ושולחן, ושולחן לרחוץ, והכל מתוקן ומסודר. והנה בעל הבית קורא לנו, אם תרצו לרחוץ ידיכם ופניכם, בואו הנה אל הכיור אשר בסלון (הוא הסלון שהזכרתי) ושמה יש מים די צרככם. ואתן לו להבין, כי לא יפה לרחוץ בפני כל עם ועדה, ובכובד גדול הצלחנו להשיג, כי יביאו לנו מים החדרה. שבנו להתבונן בחדר והנה על שולחן הרחצה מונחים ספר ומספריים ועוד דברים קטנים, ונחשב אולי הם לבני הבית ששכחו אותם. שבנו להתבונן והנה על כסא מונחים חתיכות צמר ומוסטרין¹¹ של סחורות, הוספנו לראות והנה על הקיר תלויים בגדים וייפלא הדבר בעינינו. עוד אנחנו מתפלאים והנה איש צעיר בא לו כבעל־בית בחדרנו ויושב לו לקרוא. “מה זאת? חם פפושדו”, “אין דבר, זה איש סוחר אשר אשב אתכם יחד, ביום איננו בא ורק בלילה יבוא לישון”. הדבר הזה לא מצא חן בעינינו כלל, ורבות היה לנו לדבר עם פפושדו עד כי התרצה, בהוסיפנו לו עוד רבע מגידי ליום, להניח לנו את החדר כולו.

ישבנו כחצי שעה לנוח והנה הבית מתנועע. בראשונה אמרנו אולי ראשנו מבולבל מהאניה, אבל ראינו, כי המראה החל לנוע ולרעוד ולהשמיע קול דפיקות על הקיר. חשבנו אולי הארץ רועדת, אבל עברו דקים רבים והזעזועים לא חדלו. “מה זאת, חַם פפושדו?” “אין דבר, אצל ביתי יש פבריקה והמכונות בעבדן עבודתן תניענה גם את הבית, שבו אך מעט והתרגלתם”. טוב מאוד.

ישבנו עוד מעט והנה רעש עגלות, וטרמביי¹², ואניות קיטור, ואניות רוח, וסירות דוגה, וסירות דוגה בקיטור, ועגלות משא, וכל מיני קולות משונים שבעולם. “מה זאת? חַם פפשודו”, “אין דבר, הן על חוף הים הנכם והימים האלה ימי העבודה הם, ימי משלוח התאנים והצימוקים ועוד דברים רבים”. את הים רואים מרחוק, ואף כי קרוב הוא לנו, בכל זאת לא נראהו פה כי כולו מכוסה באניות קיטור ובאניות רוח ובסירות דוגה וכו' וכו'. יצאנו מעט אל הבאלקאן¹³ להביט באנשי העיר ובמלבושיהם, האח! האח! ראתה עינינו. ראינו איש איש במלבוש שונה. זה לובש טרבוש על קצה ראשו, קטן ורחב ואחריו ידלדל גדיל ארוך ורחב עד חצי גבו, מכנסיו שחורים ורחבים ומגיעים עד הברכיים, ועל חזהו חזית (וועסט) בלי בתי ידים, וחגורו אמתיים על אמתיים, וזה לובש סמרטוט על ראשו הולך ומידלדל על כתפיו, וזה לובש כובע, וזה לובש מצנפת. אכן דל עטי לתאר את כל המלבושים השונים, ולו פוטוגרפיסט הייתי – הייתי מצלמם כולם.

יצאנו אל העיר והנה רחובות צרים, מכוסים בעצים, לא מרוצפים, הולכים ושופעים, בצדיהם גבוהים ובאמצעם נמוכים עד כי אם לא ייזהר האיש יפול בכל צעד וצעד למרכז הרחוב, אל תוך המים המלוכלכים, העוברים באמצע הרחוב. עוד אני מביט והנה קול מחריש אזניים, קול עגלות המשא, העוברות בכל רגע ברחובות, ועל האיש להזהר לבל יידחק ויימעך בין שתי עגלות. הבניינים עתיקים, הקירות שחורים, החנויות קטנות. זה מראה איזמיר בכלל, עיר תנועה, עיר עבודה, אבל יושביה רובם עניים, ועשיריה מעטים מאוד.

ישנו בלילה, עוד אנו ישנים והנה קול אדיר ונורא הרגיזנו משנתנו, קול שריקה חזקה ונוראה ואחריה קול דפיקות כבדות, והקול הולך וקרוב ואח"כ הלך ומתרחק. “מה זאת, חַם פפושדו?”, “אין דבר, זה קטר מסילת הברזל, העובר שלוש ארבע פעמים בלילה, אל תפחדו”. טוב הדבר. ונישן שנית.

האכילה בבית האיש טובה מאד.

במשך הימים האחדים הצליח לנו למצוא אנשים כלבבנו, אנשים בעלי לב, בעלי רגש ופעולה. תמול בערב היתה לנו האסיפה הראשונה ומחר אחרי הצהריים תהיה לנו האסיפה השניה ובלילה נגמור את יסוד הלשכה¹⁴ וביום ב' ניסע לקושטא אי"ה בשעה מוצלחת.

מכתבים השגנו פה מהרב, ומחותנו של אליאס פחה¹⁵ וגיסו של דהוד פחה, ואיזאק פחה, לאנשים האלה והננו מקווים לפעול לטובה בקושטא אי"ה. דבר אחד יש כי הזמן הוא קצר מאוד מאוד, ואם היתה רק יכולת שאשאר עוד שבוע שמה, היתה אולי יכולת לפעול הרבה, אך ידעתי כי הדבר אי־אפשר, וה' יעזרנו במעט הימים לפעול כל אשר יעלה בידינו. – – –

 

54. אל דוד פרסקו, קושטא¹⁶    🔗

לכבוד האדון הנכבד יקר רוח ודורש טוב לעמו סי' דוד פרסקו¹⁷ הי"ו.

זה לי ימים אחדים ששבתי לעירי ולביתי והנני ממהר בשמחה למלא חובתי להודות לכבודו על כל הטוב אשר גמלני בהיותי בעיר הבירה ועל העמל שעמל למעני. ישלם לו ה' החפץ בטובת עמו כפועלו הטוב.

צר לי כי עוד לא יכולתי להשיג בימים האלה מכתבי התודה והבקשה מצד הרבנים הי“ו, אשר נדברנו על אודותם, כי הרב ראשון לציון הי”ו נסע למקוה־ישראל, ועלי לחכות איפוא עד השבוע הבא כי ישוב. ובכל זאת אמרתי לשוב עתה ולבקש את כבודו, כי יואיל להזכיר את גדולי עמנו את הבטחותיהם, כי עתה נמצא שהאדון שייד¹⁸ הי“ו בקושטא ואין שעת הכושר יותר טובה מזו. ומקוה אני, כי כבודו, שהתחיל במצוה, יגמרנה ויודיעני את פרטי הדברים שנעשו בעניין הזה. ההשיג אחינו הנעלה תפארת ישראל השר אליאס פאשא¹⁹ הי”ו את המכתב מצד ראש־הדת לשופטנו פה? ההלך עם כבוד הרב קאים־מקאם אפנדי הי"ו אל שר העניינים הפנימיים? ומה התוצאות? ההלך אל מעלת הוויזיר הגדול? בכל הדברים האלה תלוי מצד אלפי ישראל, הסובלים זה רבות בשנים ועיניהם פקוחות אל אחיהם, אשר יננם ה' ביכולת ובלב טוב, כי יקומו לעזרתם.

בדבר הפצת עיתונו הנכבד בעירנו אשתדל אי"ה בכל יכולתי, אמנם לא אוכל להבטיחהו הרבה, אבל חתומים אחדים הנני מקווה להשיג. יואיל נא כבודו לשלוח לי נוסחאות אחדות מנומר אחד ויודיעני מחירו לשנה.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לו ולכל בני ביתו הי"ו.

ידידו מוקירו ומכבדו המחכה לתשובתו

 

55. אל דוד פרסקו, קושטא    🔗

ירושלם ת“ו י”ג חשון תרנ"ה

לכבוד האדון הנכבד יקר רוח ודורש טוב לעמו סי' דוד פריסקו הי"ו

שמחתי לקרוא במכתב אחי אלי, כי כבודו משתדל בדבר הטבת מצב אחינו וכי מקווה הוא שיצליח במפעלהו, אמן כן יאמר ה' והיה שם כבודו לברכה בשם אחיו מכירי טובתו. ועתה היה היום הזה נשלחו מאת הרב ראשון לציון שני מכתבי תודה ובקשה בעברית לכבוד הרב הקאימאקאם אפנדי ולכבוד השר אליאס פאשא, בדבר הבטחותיהם הטובות, וביום השישי לשבוע הזה ישלחו גם רבני האשכנזים מכתבים בעניין הזה. ועל כבודו הננו סומכים, כי יואיל בטובו לתרגם הדברים לגבירנו השר אליאס פאשא ולעוררו, כי לא ינוח ולא ישקוט עד ראותו תוצאות טובות בעניין הזה, וברכות ישראל עליו תחולנה.

ואלה הן בקשות אחינו בפרט:

א) כי לא יעשה הבדל בין יהודי, שהישיבה בא“י מותרת לו על פי חוקי ממשלתנו הרוממה יר”ה, ובין אינו יהודי בדבר קניית ומכירת קרקעות. כי עתה לא יינתן ליהודי למכור כל קרקע מירי²⁰, גם אם קרובה היא לעיר, לשום יהודי ואפילו לחוסים בצל ממשלתנו. גם אם נפטר איש לא יעבירו שדותיו על שם יורשיו. ואם חייב איש יהודי כסף ושדותיו נמכרים בהכרזה, לא יוכלו לקנותם רק אינם יהודים וקנו אותם בעשירית מחירם והאיש ילך לטמיון.

ב) לא יעכבו בתואנות ובדיחויים קניית ומכירת הבתים ושדה המולך²¹, המותרים לכל הדעות לאיש יהודי לעסוק בהם. הנה זה מקרוב חמישה ספרדים, שבאו מקרוב מחלב והם מבני הארץ חוסים מעולם בצל ממשלתנו הרוממה ומעבדיה הנאמנים, קנו להם בתים פה ואחרי אשר נעשתה המכירה כחוק ושילמו למוכר מחיר הבתים ציווה המופטי, שלא יתנו להם הקושאנים עד אשר ירשמו אותם בספר הנפוס בירושלם, אף על פי שהם משלמים עסכריה²² בחלב, והעדה פה, אשר כסף העסכריה מידיה יידרש, לא תאבה לרשום אותם פה ולקבל עליה אחריות תשלומיהם, והמה במבוכה. זה רק משל אחד לאופני התואנות, אך מכשולים כאלה וכאלה יפגשו בני עמנו על כל צעד.

ג) כי יתנו לרדת ביפו את אלה, אשר הישיבה מותרת להם פה עפ“י החוק, ויניחו לרדת למשך זמן מה את אלה, אשר יש להם תזכרות לא”י מקושטא או אשר כתבי־מסעם מקויימים (ויזות) מקונסולי ממשלתנו בעריהם לבוא לא“י למשך זמן, כי אלה בסמכם על תזכרותיהם וכתבי מסעם יאמרו לבקר את אה”ק לחודשים אחדים ולשוב, ובבואם הנה לא יתנו להם כלל לרדת. ומלבד מה שהם מאבדים כספם בהוצאות הדרך, הם גם סובלים עינויי הטלטול והצער לראות בעיניהם את ארץ הקודש ולהאלץ לבלי דרוך עליה.

הנה בקיץ באו הנה סוחרי אתרוגים, שבאו לקנות אתרוגי יפו ולשוב, ובידיהם כתבי מסע מקויימים, כי הם עוברים לדרך מסחרם, ובקושי גדול מאד ואחר טלטולים ועינויים נאלצו לבוא דרך ביירוט.

כל הדברים האלה משפילים כבוד עמנו באופן היותר נורא, וכל פירחח ובן שחץ כנבזים הננו בעיניו, ועל זאת לבנו דווה וכואב. ורק לאחינו בעיר הבירה עינינו תלויות, כי ממרום שבתם ישפילו להביט על אחיהם הסובלים ומעונים והשתדלו לעשות כל אשר יעלה בידיהם להיטיב מצבם, וליעצם את אשר עליהם לעשות, אם יש צורך כי העדות פה תעשינה דבר.

בתתי לו מראש תודה בשם כל אחינו על מפעלו הטוב, הנני אומר לו שלום וברכה.

ידידו מכבדו המחכה למכתבו ולעיתונו

 

56. אל דוד פרסקו, קושטא    🔗

(תרנ"ה)

אדון נכבד וידיד יקר!

רגשות נועם יעורר בקרבי זכרון הימים האחדים, אשר בהם עלתה בידי להכיר את כבודו ואת רוחו הנעלה. כפעם בפעם תחלוף תמונתו החביבה לנגד עיני, ועונג ונחת ימלאו חדרי לבי, כי ראיתי איש חובב עמו בכל לבו, ראיתי איש אשר לא יחשוך כל עמל מנפשו לטובת אחיו, ואומר האח! מצאתי את שאהבה נפשנו, ותבוא תקוותנו, כי יהיה לנו איש בעיר הבירה נכבד, אשר נוכל לפנות אליו בענייני עמו בעת הצורך.

אך שבתי ירושלימה מיהרתי לכתוב לכבודו. כתבתי פעם, כתבתי שנית ואחכה למענה – ואין. ואומר מי יודע? אולי לא הגיעוהו מכתבי. והנה הודיעני אחי²³, כי אמר לו כבודו, שמכתבי באו לידו. ופה הנה הגיעתנו השמועה, כי הצליח ה' מעשיכם בידכם ושרי ממשלתנו הרוממה הואילו להיטיב עמנו בבטלם גזירות מגזירות שונות. ובכל זאת לא הגיעני מכבודו כל מענה על בקשותי, ואנחנו פה אך קולות אנו שומעים וכל פעולה איננו רואים. שמועות משמועות שונות התפשטו בעיר, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ומצד שרי עירנו לא נשמע מאומה, וכל שינוי עוד לא נעשה. יש אומרים, כי באו פקודות מעיר הבירה, אך פה לא חפצו לפרסמן עד אשר יכתבו כנגדן למען בטל אותן. ויש אומרים, כי עוד לא הגיעה פה כל ידיעה רשמית. והחוט אשר בינינו, אשר אמרתי כי ברוב הימים יגדל ויחזק ע“י מרוץ איגרותינו וע”י עבודתנו המשותפת לטובת אחינו, – הנה נפסק. ואנחנו נבוכים שנית.

בדאוב עלי נפשי הנני כותב לכבודו עוד הפעם לשאלהו על סיבת דומייתו הממושכה, האך יד טרדותיו הרבות בזה? או יש לו עלי איזו תרעומת או איזה קצף? גם את עיתונו דרשתי, באמרי להשתדל להפיצו פה בין אחינו הספרדים, – וגם אותו לא השגתי!

אם אך יד טרדותיו בזה, יקח לו מועד הפעם וירגיע רוחי בתשובתו להודיעני דברים ברורים את אשר נעשה עד כה בדבר הטבת מצב אחינו פה, כי נחוץ לנו הדבר לדעתו. אמנם ידעתי, כי אין לי הצדקה להטריד את כבודו ולהטריחו, אך באמת אגיד לו, כי אותות החיבה היתרה, אשר כ' להראות לי ולעניין נסיעתי, ימלאו את לבי לפנות אליו עוד הפעם.

מידידינו בני בריתנו באיזמיר תבאנה לנו ידיעות טובות כפעם בפעם. ילדים רבים הוציאו מבתי המיסיון, ובית ספרים פתחו, ודרושים ידרשו בפני ההמון לפרקים. היש תקווה לייסד גם סניף בקושטא, או עלינו לחכות לימים יבואו?

הנני שולח לו כיום נומר אחד מעיתון בספרדית, אשר הדפיס פה גיסי ה' יוסף מיוחס²⁴ שנסע אתי ונשאר אז באיזמיר. לע"ע עוד לא יצאו עוד חוברות. בצאתן אשלחן לו.

התהיינה לו לרצון ידיעות מירושלם בספרדית או בעברית בעד גליונו?