רקע
דוד ילין
אגרות דוד ילין תרל“ח–תרמ”א, מכתבים ראשונים
mנחלת הכלל [?]
wמכתבים
פרטי מהדורת מקור: ראובן מס, ירושלים; תשל"ו

 

1. אל משה־יצחק גולדשמיט1

ב“ה אור ליום ג' ה' לירח אלול שנת תרל”ח לפ“ק לשנה טובה יכתב ויחתם כבוד אהובי ה”ה החכם הנבון זך השכל, יקר רוח ואיש תבונות כהר“ר משה יצחק גאלדשמיט נ”י.

מכתבו היקר, אשר הריץ לאבי היקר ביום אתמול, הגיעו אל נכון ומאוד רויתי נחת בחזרתי, כי לא נטש חסדו מאתי לכתוב גם אלי טורים אחדים. ועל אודות אשר ביקשני להודיעו חדשות, צר לי כי אין לאל ידי להשלים מאווייו, כי העיר ירושלים נחה שקטה אחרי כי גורשו הצבועים מעל חורבת רי“ה2, כי לא יוסיפו עוד להרגיז ארץ. והמשביח שאון ימים ושיא גליהם הוא סכר פי אלה המפריעים שלום ירושלם, ואם באהליהם ירגנו עוד. אך מה לנו ולהם. אך זאת חדשה נשמעה, בעש”ק3 הודבק נייר ארוך4 על שער החורבה מאת הרה“ג מוהר”ר עקיבא יוסף5 (או משיח בן יוסף?) כי בהיות האל עמדו יחל להוציא מכ“ע חדשי להחזיק עמוד התורה (לקחת שתי נשים?) ויסוד היראה, ואף אחרי קרוא האיש את הנייר ק”א פעמים לא ידע מהכתוב בו, כי ברמז ידבר דברים (כי שמעתי אשר מקובל–או מקבל–הנהו לכן אמריו כדברי הספר החתום) וגם הודיע ליושבי ירושלים בהנייר, כי קנו ההונגרים את הכפר יהוד לעבדו ולשמרו (תרתי דסתרי!) הן הרב מאדא כתב בספרו “נובל העלים”6 כי עבודת אדמה אסורה ליושבי ירושלים ועתה איך ימרו ההונגארים את פיו הקדוש? (פליאה נשגבה!) לכן החובה על כל ביהמ“ד או ביהכנ”ס לתת ששה זהובים (למי? האם למלאות אמתחתו? והלא היא גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה).

ואחרי הדברים האלה, אם כי לא יאמין כל איש לאמריו (משנים עברו, כי משיח בן־יוסף הנהו) ולדבריו, כי יכירוהו אשר בשגעון ינהג, אך בכל זאת הגענו לעקבא דמשיחא אשר חוצפא יסגי.

יתר אין כל חדש החוה“ש7, כי מצבי הולך ב”ה הלוֹך וטוב.

ידידו ובן ידידו

דוד יעלין.

ימחול לפרוס בשלום הר“י ליאן נ”י8, ויתבשר אדוני, כי החילותי להתלמד שפת צרפתי, אצל מוסיו שוּמלא9~,~ ולדוגמא יחזה כ"י אשר לוטה בהמכתב.

הנ"ל.


 

2. אל עורך “המגיד” ליק.

ב“ה יום ה‘, ו’ לירח שבט “ברכת טוב” לפ”ק תוככי ירושלים תובב"א10

לכבוד הרב החכם שוחר שפת קודש ודורש טובתה… מוהר“ר אליעזר ליפמאן זילבערמאן הי”ו מו“ל מכ”ע המגיע לבית ישראל חדשות וקורות הימים – שלום רב עד בלי ירח! –

מעת עם ישראל בגולה הלך, הלוך ובכה, מגוי אל גוי וממלכה לממלכה, למצוא מנוח לכפות רגליו העיפות, לצעדיו הנודדים במלא רוחב הארץ, צררוהו ורובו בעלי מנוח לכפות רגליו העיפות, לצעדיו הנודדים במלא רוחב הארץ, צררוהו ורובו בעלי חצים, המה שונאיו ומנדיו, “הלאה! הלאה!” קראו אחריו מלא בכל מקום מדרך כף רגליו. ובין כל חמודותיו, אשר נגזלו מאתו, שוד נשודה גם שפתנו רבת האוצרות יען כי לא שקט כיין על שמריו, אך נע ונד ממושך וממורט, לכן לא יכול לשית את לבו על שפת אבותיו הנחמדה מפז, אך זעיר־שם זעיר־שם מאנשי־השם שמו אותותם אותות להגדיל ולהאדיר, ולהעשיר ולהרחיב את שפת עבר הבודדה והגלמודה, למלאה ברעיונות נשגבים ובעשתונות נעלים, לכן גם עד כה ינוּן שמם לדור דורים, ובפי ישרים מבורך זכרם. אכן! לא רבים חכמו לזאת, לא ברבים התעורר הרגש לגשת אל שפת־עבר אשר בחוץ קולה השמיעה: “מי חכם יסור הנה!” רבים הפנו עורף לה, כה הלכה לה שפת־עבר הלוך ודל, עד כי לפני דורות אחדים, בפרוץ חזיון הדפוס על פני תבל, שלח קוי נגהו גם אל שפת־עבר, כי אנשי השם אשר נחבאו עד כה אל הכלים, החלו להפיץ אור יקרות – אור שכלם – על מזבח הדפוס, בספרים רבים יקרים ונעלים. משמיעי זמירות קראו כנוריהם לשורר בשירים על אזנים שומעות, בעלי המליצה ויודעי שפת קודש האצילו מרוחם בספריהם, עד כי גם האיש אשר לא ידע ספר קינא לשפת־קדשו, פליטת סגולות־ישורון, ויתן ידו אליה. אולם! גם מהם לא נפוצה שפת עבר במידה נפרזה, כי סופר המהולל הוציא מתחת ידו ספר אחד או שנים רבי הכמות והאיכות, אשר רבות פעל במו, אכן אחרי כן לא פתח עוד בשער־הסופרים פיהו, ודבריו חדלו. –

עד שקמת אליעזר! עד שקמת מחובב שפת עבר! להרבות כבודה, להגדילה ולהאדירה, ורעיון יקר ונעלה הפיצות בתוך עמנו! רעיון אשר עוז ואון בידו להעשיר את שפתנו הכבודה ברב ולא במעט! בהחילך להוציא מכתב עת “המגיד” אשר לא שינה את תפקידו ומועדו זה שתים ועשרים שנה! לשבועות בכר פריו פרי־חמד, להודיע לבית ישראל מהנעשה תחת השמש, מהנשמע בין הארץ, וגדולות עשית לשפת עבר בהשתים ועשרים שנה! רוממתה, והגדלתה, עדי כי רבים קנאו בך ויעשו כמעשיך, רבים מהם כקיקיון דיונה בין לילה היו ובין לילה אבדו, רבים אשר שינו תפקידם, רבים אשר עלו כפורחות, אך פתאום בחושך נדמו, ורובם ככולם מפני כי לא יכלו שאת על שכמם המשרה הגדולה הזאת. אך אתה הרב בעל המגיד! לא כן עמך, אורך יזרח זה שנים ועשרים שנה, ועוד ככוחך אז כן כוחך עתה לשפת עבר, ועוד תגדיל מפעלותיך, בהחל עוזרך הרב החכם המשכיל מו“ה דו גארדאן הי”ו להוציא לאור את “המגיד משנה!” יהי ה' עמו ויעל! – לכן שפת־עבר תודך! מחובביה ירוממוך! והמתאבלים עליה ישישו בך זילבערמאן, גבר נעלה!

גם אנכי הצעיר באלפי, מארץ הצבי, מקום בה נבאו חוזי־אל בשפת קדשנו, מקום בה הטיפו דבריהם כמלקוש יורה ארץ, מקום בה השמיעו אמרותיהם המסולאים בפז החכמה והתבונה דברי אל־חי! ממקום הזה יסולו למו ברכותי ארחותם על ראשך, אדון יקר ונעלה! ולראשית השנה השלש ועשרים למני תת בית־ישראל ידים לפעלך, ולראשית השנה הראשונה “להמגיד משנה!” אברכך גבר חכם בעוז! כי האל יהי בעזרך ויאמצך להוציא לאור את המגיד מדי שבוע בשבוע – ואתה שלום ודגלך שלום וכל אשר לך שלום! –


*

עתה אדון יקר! לא למותר ייחשב לי לכתוב לך “חדשות מירושלים” בקצרה כאשר אהבת, וסלח לי על כי לא שמרתי עד כה דרכי הקיצור:11 – – – – – – בצאתי מאת פניך אדון יקר! דברים לי אליך, אם תשים דברי אלה בעליך־לתרופה, ואדע כי מצאו חן בעיניך, אכתוב לך כפעם בפעם חדשות מועילות בקיצור נמרץ. מוקירך ומכבדך, כערך כבודך הרם דוד יעלין יליד־ירושלים


 

3. אל אביו

ב“ה ליל מוצאי ש”ק כ“א אייר תר”ם לפ“ק פה טבריה ת”ו.

לעטרת ראשי ונזר תפארתי, אדוני אבי מחמד לבבי הרב המופלג ר' מוהר“ר יהושע יעלין נ”י שלום שלום.

אבי יקירי!

– – – בעד אשנבי נשקפתי, אביטה אראה בים כנרת, איך גליו נצים ברעש ושאון, איך הספינות הקטנות מתנודדות וחוגגות כשיכור, אז יהמו יחמרו גלי לבי, ישטפו שטוף ועבור, במרום ירימו קולם: “ואתה בן אדם! האם ספינתך הקטנה שוקטת בלב ים החיים? האם לא שבעת נדודים בימים האחדים האלה? הישכב בלילה לבך בהעלותך עליו זכר אביך, זכר אחיך ואחיותיך וכל משפחתך בירושלים?…” אך דומו עשתונותי! הסו רעיונותי! שקטו מחשבותי הנוגות, הרפו מני כרגע! הנה מבין מפלשי עבים יסול הברק לו מסילה, עדי רגע האירה תבל מנגהו. והנה ברק־התקוה הגיה חשכי: “האם רחוק ממך הדרך? האם יארכו ימי גלותך? הלא בארץ הקדושה נודד הנך, ארץ אבותיך מעולם, יושביה הלא אחיך הנמו. הלא עוד מעט תשוב תראה פני כל קרוביך וידידיך, עוד מעט תשתעשע באור פני אביך, עוד לא כביר תחבק אחיך ואחיותיך, בעוד ימים אחדים תנשק רגבי אדמת ירושלים הקדושה, אל תעצב הלא מכתבי אביך ישעשעו נפשך הרגע והשקט!”… כה יתרוצצו מחשבותי בלבי – – –


 

4. אל אביו12

ב“ה יום ד' ג' אדר ראשון תרמ”א לפ“ק פעה”ק ירושלים ת"ו

– – – אבי יקיר לי!

בהעלותי על לוח לבי מה רב עתה המרחק בינינו, בשומי על לב כי כל אשר תרחיב עטי צעדיה על פני הגליון כן תוסיף אניית הקיטור להרחיקך מאתנו עשרת מונים, בזכרי כי בעת אשר אשב פה במנוחה נשען על כסאי אל השולחן הירוק, אז… אתה אבי יקירי! תסול לך מסילה במים אדירים, תחצה ים וגליו ותבקיע בתוכו בלב מלא פחד – ותקוה. אז מורשי לבבי יתרו ממקומם, אז סעיפי ימהרו אורחותם רצוא ושוב בלי הפוגות, אז גם אנכי אחל לשחות במים אדירים, בים הדאגה אשים דרך לאניית־מחשבותי הנושאות רעיוני פחד ויראה, משברין וגליו עליה יעבורו, ואנכי בלב מלא דאגה לא אוכל התאפק מנשוא קולי אל השוכן בערבות ואקרא אליו: “האומר לים ויחשו גליו! אתה אשר פוררת בעזך ים, ונוזלים כנד הצבת, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וראה את אבי יקירי! אשר כציפור נודד מקנו ירחיק נדוד, כי יעבור במים אתו היה! נהלהו במנוחה, הובילהו אל מחוז חפצו שלם, מלא נא משאלות לבו והשיבהו מהר אלינו למען נודה שמך!”..

בשחותי בים הדאגות, ובעולם הדמיון עוף החילותי, פתאום קול קורא באזני, הוא קולך אבי יקירי: “רב לך חזות חזיונות! רד לך ממעוף מחשבותיך, הודיעני חדשות מביתנו, מעירנו, כי באלה חפצתי!” ואנכי אבי יקירי, לא אמיר את פיך, ובכל עת לקולך אקשיבה, ואודיעך כי ב“ה החוה”ש13 אתנו כולנו, אמך תי‘, אמי תי’, אחי שלמה, ואחיותי רחל, מרים ושרה, כולנו דורשים שלומך ומעתירים לאל כי ישלח לך עזרתו וישיבך בשלום אל נווך, ונחזה בשמחה את פניך, כה יתן ה'. – – –

בשבוע הזה כבר הדפיס ה' גרינבערג ערך חמש מאות רעפים14 ואקווה כי בקרוב אוכל להודיעך משריפתם, כי לפי ראות עיני כבר החל לפקוח עיניו לראות את אשר לפניו, כי לא בהבל פיו יישרפו הלבנים ולא בחיבוק ידים יצליח.

לזריעה בקולוניא השלמתי לאבו חנעך15 עד ארבע מידות וחצי, והם זרעו מעט עדשים, ונתתי להם החצי שעלה לסך עשרה גרוש. – – –


 

5. אל אביו

ב“ה יום ד' ר”ח שמרבין בו שמחה תרמ“א לפ”ק פעה“ק ירושלים ת”ו.

– – – חדשות מביתנו אין, רק כי רחל אחותי החלה להתלמד מלאכת התפירה אצל תופרת ובזה תקל משא תפירת הבגדים לפני ימי החג מעל אמי, כי כבר תפרה כותנות לכולנו, ואחי שלמה דורש שלומך וב“ה, כי אין לו געגועים אליך, וחשקו ללימודים גדול מאד. וזה לך האות: אנכי לומד הנני בין מנחה לערבית תרי עשר, ובכל לילה בהביאי את הספר הביתה יקחהו מידי ויקרא בו, ופעמים רבות ישאלנו ביאור המלות, עד כי בשבועות שנים כילה את כל הספר וכ”ז16 בלי אונס ומכריח רק מהתעוררות לבו וחשקו הגדול ללימודים.

ההוצאה תגדל בימים האלה, לפני הגיע החג, ואף אם יתנו לו הממונים שטרות17, לא יספיק לנו רק עד ר“ח אייר, ונושים בים נתנאל לוריא, אלבאראנעס, שלמה היושב בחנות רב”צ ליאן, ודודי בנימין, ידרשו כסף מאתי, לכן־אם תוכל – שלח כסף במוקדם. – – –


 

6. אל זיידל כהן18

(תרמ"א)

רעי יקירי!

– – – גם אתה הרחקת פעמיך, אל ארץ עליזה שמת פעמיך, אל ארץ אשכנז פנית, אל ארץ אשר יחיו יושביה, ורגשי החיים על כל צעד יראו, בעת אשר אנכי בארץ שוממה הנני יושב, בארץ אשר על כל צעד וצעד אך אנשים נדכאים אחזה, אנשים אשר רגשות החיים לא יראו על פניהם, ואסתפק בחשבי מחשבות להעלות הימים הראשונים מקברם לחזות איך גם העיר הזאת גם יושביה חיו לפנים… כמעט רגע אקנא בך. כרגע אומר: מי יתנני אצלך… אכן כרגע ניחמתי, מה בצע לעם אשכנז בחיותו אם יחפוץ במות אחרים, אם יאבה להכחיד זכר העברים הנאמנים לו, איך יתפאר הלאום הגרמאני, כי יעלה מעלה, אם את אנשי שלומו יוריד מטה! לא! לא שם המנוחה ולא שם המרגעה. אך בכ"ז עוד רבה עבודתך במקדש האל, תורתו תלמודה עם מורך היקר, תכרה לך אוזן לשמוע בלימודים לכן אוקירך ואכבדך. – – –

אכלה מכתבי עתה בנתני תודתי למורך הרה"ג דר' עהרמאן. רב תודות לו על אשר חמל עליך ועל אשר הרבה פעל לטובת אביך, אל הגמולות ישלם לו כפעלו הטוב. עתה, רעי היקר, אבקשך כי תואיל לכתוב לי כפעם בפעם משלומך וממעשיך שמה לשמח בזה נפש

בן דודך ידידך מלב ונפש

דוד יעלין


 

7. אל אביו

ב“ה יום ד' ט”ו אדר תרמ“א לפ”ק.

– – – ע“ד הנהגות הבית הודעתיך במכתבי החולפים, וביתנו כמנהגו נוהג. בכל שבוע ההוצאה לערך שבעים גרוש, ועתה כבר כלה הכסף שהנחת אצלנו, וכן שני לירעס של הקונסול פין19, וכן ק”נ גרוש של השמן, וחמישים גרוש של השעורים ולא נשאר לי עתה רק לקחת מהשכנים, כי החוב, שיש לך בשותפות עם בערגמאן, עוד רחוק הדבר לקבל כסף ממנו. והממונים לא אבו בשום אופן לתת שטרות, אף כי הלכתי אצלם מאה פעמים ואחת, וגם ר“י בלומענפעלד20 הלך ולא הועיל מאומה. ונאלצתי לכתוב שעבוד על חלוקתו, וחתמתי שמך במס”ק21 על ידי, ונתתיו להסרסור זה ימים אחדים ועדיין אין קונה, אולי מפני שלא חתום שמך בכתב ידך עליו. לכן אבקשך כי תכתוב פתקא בזה הלשון: מודה אני הח“מ, ששיעבדתי חלוקתי וחלוקת ב”ב22 הסך 900 גרוש לכל מוכ“ז, והנני נותן הרשיון להממונים הי”ו 23 דכוללנו כולל סובאלק לתת להמוכ“ז על הסך הנ”ל שטרות בעת שיתנו שטרות על השליש האחרון משנת תרמ“ב, היינו על זמן ר”ח שבט תרמ“ג, ולא יהיה לי הממונים שום טו”מ ודו“ד ופ”פ24 ולא אהיה מערער על כל הנ“ז ולראיה בעה”ח25 וכו'. ותחתום שמך, ותערוך מכתב להממונים, כי יתנו לי שטרות, או לכה“פ יחתמו בידם על השיעבוד כי יתנו שטרות לקונה השיעבוד. ואם תשאל: אם לא ימכור הסרסור השיעבוד שכתבתי, מה אעשה עד שיגיע מכתבך? אשיבך: כי ר”י בלומענפעלד חייב לאיש אחד חמש מאות גרוש, ולקח גם הוא שיעבוד על חלוקתו על הסך הנ“ל, לכן אם לא ישיג הסרסור מעות ע”ז, הבטיחני הר“י בלומנפלד לתת לי את השיעבוד שלו למכרו, ואנכי אניח בידי השיעבוד שכתבתי עד שיגיע מכתבך, אז אוכל למכור שיעבודך להאיש אשר הרי”ב26 חייב לו כסף. – – –

הלא תזכור, כי שומלא ציוה עלי, שאכתוב לו הסיפור הקטן שסיפר לי, בשפת צרפת27. וכן עשיתי, אך אז לא עשה אתו מאומה, אך עתה בבוא ה' נעטער28 לפה בשבוע העבר, ציוני, שאכתבהו בכתב טוב ולמסרו לידו. וביום תמול הראה אותו לנעטער, ויאמר כי הוא כתוב בטוב, בלי שגיאות אף כי שומלא לא ראהו מקודם ולא תיקן בו מאומה. –

נפש בנך הדורש אשרך וטובך כל הימים

דוד יעלין


 

8. אל אביו

ב“ה יום ה' שני ימים לפני יום הולדת אותי, תרמ”א לפ“ק פעה”ק ירושלים ת"ו

– – – אבי יקירי! במה אוכל לבאר לך הרעיונות, אשר התרוצצו בלבות כולנו עת קראתי מכתבך, לא אוכל רק לשנוֹת את דבריך: האמן לי, כי עת קיבלנו מכתבך ונקראהו, בכינו בדמעי גיל ותוגה, מעורבים יחד, מצערך שם, ובזכרנו התרחקותך ממנו, ומבשורת שלומך ב"ה כי טוב, קראתי, שניתי ושלשתי, נשקתיו ובכיתי!

עתה אשר יש לי להשיבך על דברי מכתבך אשיבה על ראשון ראשון:

בקראנו מצבך שם בעת כתבך מכתבך, היה לנו צער גדול ואנחות לרגעים התפרצו מקרב לבנו, רק זאת היתה נחמתנו באמור לנו רבים, היודעים טבעם ומכירים מידותיהם, כי זה דרכם, בראשונה יתרחקו מאד מהאורח וילאוהו לא פעם ולא שתים, למען לא ירבו השלוחים, ורק אחרי אשר סבל את כל המסות והמריבות וייטבו פניהם אליו, ולוא יהי כדבריהם. מדבריך נראה כי אומץ־רוח (קוראש) חלף מלבך, חלף כצל ועל זאת אני נאנח. אומץ־רוח! אומץ־רוח! מה יקרה המלה הזאת ומה נעמה! לא יערכוה זהב וכלי פז, אך היא משגב לנו לעתות בצרה, אך היא תאמץ כוחנו לשאת לשאת ולסבול את כל אשר נטל עלינו הזמן המר, והאיש אשר לו המידה הזאת באמת יקרא בשם גיבור, כאשר חכמינו יגידו: “איזהו הגיבור הכובש את יצרו!” רצונם: תאותנו אשר יבוא מרגשות לבו, ואשר הוא מושל ברגשות לבו להטותם אל כל אשר יחפוץ. בעת צרה ייטיב פניו, וזה הוא אומץ־רוח! ואמר סופר צרפתי: “אומץ־רוח! אך כמעט רגע נשא ונסבול, אולם הטובות אשר נרכוש לנו בזה, לעולמי עולמים יעמודו!” ואמר עוד אחר: “אם בעת אשר נעזבים הננו מכל אוהבינו, גם אומץ־רוחנו יעזבנו, אז אין לנו עוד על מי להשען”. זכור נא הדברים האלה, וזכור נא כי על זה נסעת. עוד לפני נסעך ידעת, כי לא ברגע, אשר יאמרו “שלום לך” בפיהם, יחשבו בלבבם לעשות באמת שלום לך, לכן אמץ רוחך מהיום והלאה, ולבבך לא יפול ואל ירך, אם לא בפעם הראשונה מלאו משאלות לבך.

– – – שאלתני על מעשי., אודיעך כי במנהגי הקודם אנהג: לפני חצות היום אלמוד בהישיבה, כחצות היום אכתוב ערבית, אח“כ אבוא הביתה, ואכתוב את אשר העתקתי מהספר הצרפתי, כי כבר כיליתי העתקתו, ובעוד שבועות אחדות אכלה גם כתיבתו, ונראה את השכר אשר יהיה לעמלי, ובלילה אלך לבית ר”י ליאן29 לעשות חיל בלימוד שפת צרפת. – – –

כסף על ההוצאה היה לנו: החמשה נאפ' 130 שהנחת אצלנו, מאה וחמשים גרוש מהשמן, ושני פונד שטערלינג ממיסטער פין31, ובשבוע הבא אקח שטר מהכולל על ערך שמונה מאות גרוש. – ההוצאה בביתנו ערך שבעים גרוש כל שבוע – עטאלא32 דורש שלומך, זה כשבוע הוא חורש, ועוד מעט יכלה, והעצים אשר יבשו, יזרע אחרים במקומם. – בשבוע העבר ירד גשם שוטף, ועתה הטהרו השמים. מקח החטים ירד מיום ליום, ועתה החטים הטובות מאד ימכרו בשבעה עשר גרוש, והשעורים הטובות בשבעה גרוש, כי כן מכר היום עטאלא את השעורים שלנו. – – –

אליעזר רוקח33 מוציא עתה לאור מכ"ע34^*^ ביאסס בכל שבוע, ושמו “יזרעאל” וכבר בנומער הראשון החל לדבר סרה על הצדיקים ועל החסידים כדרכו תמיד. בית היתומים שיסדו תלמידי הגאון מבריסק35, אשר כתבתי לך אודותיו במכתבי החולפים, ואשר כפי הנשמע כבר לקחו כסף הגאבעלע36 על זה, כבר נהרסו אשיותיו, היתומים כבר נתפזרו לכל רוח כמקדם ואין דורש ואין מבקש, באמור תלמידי הגאון כי יושבי ירושלים יתלוננו על הרב כי יחפוץ ליסד שולען37 בירושלים. הלא תבין מגמת פניהם. – – –


 

9. אל אביו

ב“ה יום ג' כ”א אד“ש תרמ”א בירושלים ת"ו

– – – אבי יקירי! שמחתי מאד על עצתך, כי אתלמד שפת אנגליה על בוריה, כי ברבות הימים אוכל להרוויח מזה יותר משפת צרפת. לא מפני ששפת אנגליה יקרה כ"כ בעיני שמחתי בזה יתר על כל דברי מכתבך, לא מפני תקוותי אשר תשעשע לפני כי ארויח מזה ששתי כעל כל הון, אך הדבר אשר הרנין לבבי הוא בראותי איך רבות תדאוג למצבי בימים הבאים. ראיתי מזה כי לא ככל יושבי ירושלים, העוזבים גורל בניהם ביד המקרה, האומרים: אשר “זן אבותינו ואותנו בלי כל מלאכה ולימוד הוא יפרנס גם בנינו אחרינו”, ולא יתנו לבם אל גורלם הם איך רע ומר הנהו.. לא כן אתה אבי יקירי! לא מהם ולא מהמונם הנך, אתה בהביטך בעינים פקוחות על מצב החיים בירושלים, בראותך, כי האיש אשר אין בידו מלאכה ולא לימוד המחייה את בעליו, האיש הזה גם תלמודו לא יתקיים בידו. אתה אחרת דימת בחינוך בנך, אחרת חשבת להיטיב מצב בנך, בקיימך דברי שלמה “מזה ומזה אל תנח ידיך”. ולזאת למדתני תורת ה‘, למען כי עת אגדל אהי נאמן לה’ ודתו, וגם ברצונך למדתני השפה העברית, הערבית, הצרפתית ועתה גם האנגלית למען אוכל להחיות נפשי מזה בימים הבאים. לכן אודך אבי! אודך בכל לבבי על כל הטוב אשר הנך עושה עמדי, ואקווה כי לא תבוש בימים הבאים מחינוכך זה, כי גדלה תקוותי אשר שניהם יתקיימו בידי, והגמול היותר גדול אשר אוכל לשלם לך בעד כל תגמוליך עלי אחשוב למשפט צדק כי הוא עונג לבבך בראותך כי כל תקוותיך לא נכזבו.

עתה אשובה לדבריך וכה תאמר: “לדעתי טוב מאד שתלמוד לשון אנגליז על בוריה, כי ברוב הימים תוכל להרוויח מזה יותר משפת פראנציז, ואתה תוכל לצאת ידי שניהם. ואם תשאל אצל מי תוכל להתחיל? אצל שטיינהארט38, אף אם יהיה בשכר ג”כ כדאי, והודיעני דעתך".

אלה הם דבריך. –

ועתה סלחה לי, אם ארהיבה עוז בנפשי לשאלך לאיזה סיבה החלטת, כי ארוויח בזה יותר משפת צרפת? האם מפני כי תשמע מכל עברים אנשים מדברים וכותבים בשפת בריטניה (כאשר החליטו ר"ד כהן וגרינבערג), או מפני כי תקווה למצוא מקור נאמן להרוויח בו ע"י לימוד השפה הזאת? בטח תשאלני מאי נפקא לי מניה? אכן הלא ידעת את רוב היגיעה והעמל שהיו לי טרם רכשתי ידיעתי (אם אוכל לקרוא זאת בשם ידיעה) בשפת צרפת, לא חשכתי רגלי מלכת לרי' ליאן בכל לילה אף בעת שירד הגשם והשלג מן השמים וכדומה, לכן: אם תקווה כי ברוב הימים תוציא לי השפה הזאת פרי יגיעתי בה, אז הניחה לי אבי יקירי! הניחה לי ללמוד השפה הצרפתית39 כי בהחילי עתה לימוד שפה אחרת אדע נכונה, כי לא אוכל לצעוד הלאה בלימוד שפת צרפת, אולם בראותך כי יש מקום עבורי להשתכר בו מזה בעוד ימים מעטים, ואנכי מלבד חובתי אליך חובת הבן לשמוע בקול אביו, נכון הנני למלאות דבריך ובקשתך כי אדעך לדורש טובתי והצלחתי. – – –


 

10. אל אביו

ב“ה יום ג' ו' ניסן תרמ”א לפ“ק בירושלים ת”ו

– – – מכתבך ליום ה' ט“ז אד”ש קיבלתי היום אחרי שובי מהתנור לאפיית המצות, ומה מאוד רב צערי בראותי, כי עדנה לא קרוביך, עוד בפיהם ידיחוך מיום ליום. אכן הלא תדע, כי האדם נושע בה', ושווא תשועת אדם, חכה אליו כי עוד יוסיף לחננך, ישמחך כימות עינה אותך, עוד יתן רחמים בלבם עליך, אל תאמר נואש, ואל יפול לבך, אם לא יקרבוך כמו נגיד בפעם הראשונה והשניה, וביותר אל תבוש ואל תחת מפניהם, או בדברך אתם, ובדברי ישעיהו אומר: מי אתה ותירא מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן? אין למו היתרון מיתר האנשים רק בהונם, והונם זה ניתן למו מאלהים אשר חפץ חסד הוא, אשר יאבה כי בכספו יושיעו לבני־עוֹני, וביותר לקרוֹביהם אשר לחסדם ייחלון, ואולם אם כשמיר יחזקו לבם, אם באשר שמנו עשתו, השמינו גם לבם ואזניהם הכבידו, הלא לא בך האשם תלוי רק במו, ואם הם חייבים הלא אין לך לערוץ מפניהם. לכן חזק ואמץ אל ירך לבך ואל תצטער הרבה על גורלך וגורלנו, כי לא ראשונים אף לא אחרונים הננו בדבר הזה.

עתה אודיעך ממצבנו, ממצב עסקך, וממצב עירנו:

במכתבי החולף כתבתי לך, כי לא השגתי עדנה כסף על השעבוד. ואמנם כן לא השגתי, ובראותי כי אין תוחלת מזה, שמתי פני אל הר' יהודה בלומענפלד נ“י, ואודיעו מצבי, ויאמר לי עצתו, כי אסור אל הר' ישראל ליב מלאמזע הזקן, שבא לפה זה כשנה ואשר אמר פעמים אחדות, כי בחפצו להתראות את אמך תי', כי הוא הכיר את אביך ז”ל, ואספר לו את מצבי לע“ע ולבקשו לדבר את הממונים על אודות הדבר הזה. וכן עשיתי, והוא דיבר כבר עמהם ויתרצו לתת לי שטרות על חמש מאות גרוש, והנה בזה הכסף אוכל לכלכל את ביתנו עד ר”ח אייר או יותר מעט, וכאשר אהיה אז נצרך לכסף אעשה שטר שעבוד על ארבע מאות גרוש הנותרים. יתר אין כל חדש בביתנו. – – –

דודי חיים ושמעון שבו ביום ו' עש"ק החולף לפה – – –

בשובם ממצרים לאלכסנדריא העלילו היוונים על העברים עלילת דם, והם לא ידעו מזה, ויהי בבואם העירה כבר התחבאו כל העברים בבתיהם, ובעברם בשוק התנפלו חבר־יוונים על דודי חיים (דודי ח' שמעון ברח בראותו אותם) ויכוהו מכות אכזריות עד כי נפל ארצה ויתעלף, אך יד ה' לא תקצר, והנה בהתעלפו והיוונים עוטרים אותו וחפצים להכותו נפש, לפתע הופיע כמו מלאך שלוח ממרום איש עברי, אשר הקימו מהארץ ויאמר לו: “עברי אנכי, קום ובוא אתי, אל תירא”. ולפלא כי היוונים לא עשו לו מאומה, להיפך, כי הניחו לו מקום לעבור, והאיש הזה הביאו אל הקונזול הצרפתי, והקונזול נתן לו מרכבה ושוטרים אחדים בחנם להוליכו לבית מלונו, ועד עתה עוד ירגיש כאב מהמכות אשר הוכה, ויפחד מעתה לסעת מירושלים. מדבר הצלתו באורח פלא נחזה עין בעין, כי גדלה השגחת ה' הפרטית, ותשועת ה' כהרף עין. – – –


 

11. אל טראכטנברג40

ירושלם י“ג ניסן התרמ”א.

למרדכי בר"י טראכטנברג, בטבריה.

ידיד יקר!

הזכור תזכור עוד את הימים אשר בטבריה נפגשנו שנינו, שמה בחוצותיה האבלות, ברחובותיה השוממות. פעמים רבות הפצרת בי לבוא אל אוהל ביתך, אך צר לי מאוד, כי העת ההיא לא עת השתעשע היתה לי, צר לי כי בעת ההיא לא עלה בידי לרכוש לי אהבת רע חדש. למן הימים ההם נשכח זכרך מלבי, לא הזכרתי עוד בשמך כי לא ידעתיך אף לא הכרתי ערכך, אולם עתה, אחרי קראי מכתביך אשר לרעך יעקב מרדכי ערכתם, ראיתי, כי רב ההבדל בינך ובין יתר נערי טבריה, אשר הכרתים בהיותי שמה. מבעד אשנבי רעיונותיך נשקפתי אל חדרי לבך וארא כי תאהב הטוב והתושיה, ראיתי כי גדלה אהבתך לשפת קודש, ראיתי כי אהבתך זאת עשתה פרי ונס המליצה יתנוסס על מכתביך. ועתה בראותי במכתבך האחרון, כי תדרוש שלומי ותבקשני “כי אשיבה לך מענה על דבריך ועל כנפי המליצה יעופפו דברי”, לכן אמרתי להשיבך הפעם כאשר עם לבבי.

ע"ד הסיפור הארוך אשר השתרע במכתבך על שני עמודים לא אוכל הגדך רק, כי כל האותיות והמופתים האלה, אשר הגיעו לאזניך, לא שמעתים עד עתה. ורעך יעקב מרדכי יודע בלי תפונה יותר ממני בדבר הזה. ולא לזאת באתי במכתבי הפעם, רק באתי להעירך על סגנון לשונך במכתביך, ועל רוח המליצה הנושב על פניהם.

ולפני כל דבר אביא לפניך דבר גדול־המדקדקים בן־זאב בספרו תל"ע41 בדברו מדרכי המליצה והשיר וכה יאמר: “דע כי המליצה הוא דבור הנשגב, תשמש לענינים יקרים, כי היא כלי חפץ לנפשות יקרות לגלות כחות הנפש ולהניע מדותיה והתפעלויותיה מאבל לשמחה מצער לעונג משנאה לאהבה מכעס לרצון וממורך לאומץ וכדומה ממדות ההפכיות אשר באדם ולכן תמצאנה דברי המליצה והשיר בספרי קדש בהזדמנות יקרות ולעתות נכבדות כברכת יעקב ומשה לפני מותם וכנצוח המלחמה בשירת הים ושירת דבורה וכו' שהנפש תתפעל מענין יקר ונכבד”.

ויתר גדולי הסופרים העברים יתאוננו למדי על אלה אשר ישתמשו בהמליצה לדברים פחותים אשר אין בהם מהתפעלות הנפש, וכל העושה כזאת אינו אלא כזה המשים נזם באף וכו'. הביטה נא אל התנך וממנו תלמד באיזה מקום להשתמש במליצה בהארכת הדברים, ובכפל המלות, ובאיזה מקום לחדול. ראה נא את ספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים, אשר הנם כולם רק סיפורים, ישתמשו רק בדיבור השכלי בלי הארכת הלשון, בלי דמיונים או כפל מלות, ואף ישעיה וירמיה, אשר רוב דבריהם נוסדו על הדיבור הדמיוני, ומליצותיהם אין ערוך למו גם הם במקום אשר באו לספר ממקרים אשר קרו בימיהם (ישעיה לו' לז' לח' וירמיה…) ישתמשו רק בדיבור השכלי. ורק בהגיעם לדברים יקרי הערך אשר התפעלה נפשם, אז יעלו המליצה על שפתותיהם. אמנם לא כן דרך הסופרים שאחריהם, הם הרבו לאסוף משלים דמיונות, כפל המלות והתפעלות הנפש על דברים של מה בכך, יאריכו וימשיכו הדברים, יסכסכו מליצות עבריות במלות ארמיות עד אשר תלאה נפש הקורא ולא לתפארת ייחשב להם הדבר הזה, תחת אשר היה לבחור מלים נאותות לכוונתם, מלים עבריות קצרות ומובנות לעטר בהן דבריהם.

גם אתה ידידי תכתוב במכתבך: “המה באו עד יפו ושלשה סרסורים באו למולם, הלא המה מכונים בשמותם חומצים צמים קובעים, ושמעה אזני כי כמה הסכינו לעשות לכל איש ההלך עובר ובא, רצוא ושוב מריקים שקיהם, כיסהם וחריטיהם, וצרור כספיהם ינהלם בלחם ובקרב אל בארות חמר, אל מקום אשר לא ידרכו כפות רגלי בני אדם למען יפשטו כותנתם מעלימו להריק צלחת מעיליהם ויאמרו כה יעשה לאיש אשר ־ ־ ־42 איננו שומע לדברינו”. חמשה וששים מלות כתבת תחת משפט אשר כל איש הבא בידם לא יצא נקי, רק יוליכוהו אל מקום לא דרכה בו רגל קטן אשר די לך באמרך: בבואם ליפו באו לקראתם שלשה סרסורים מושחתי המידות, אנוש למען קחת את כל אשר לו“. וכן יתר דברי מכתבך נלקו ביתר, בכפל מלות, ברעיונות מיותרים, אשר לא ירגיש הקורא במו נועם לנפשו. ואם תאבה לראות ההבדל בין שני הסגנונים, בין סגנון הסופרים הישנים ובין סגנון הסופרים החדשים, שים נגד עיניך שני ספרי המכתבים (בריעף שטעללער) “צחות המליצה” ו”קרית ספר", אז גם אתה תשתומם לראות ההבדל הרב ביניהם.

ומעתה והלאה שים לבך על דבריך בכל מקום בואך לספר דברים, אשר כוח הדמיון לא ישלוט במו, כמו בבואך לספר דברים אשר קרו, או מדברי…43 עסק אז תבחר מלים משפת קדש צחות ומובנות ולא תרבה בדברים רק הנצרך לך לכתוב, אולם בבואך לכתוב דברים, אשר לא בעולם המעשה יסודם אך הדמיון והמחשבות ישימו הדברים בפי העט, אז תוכל לבחור לך מליצות, דמיונות, רעיונות ככל חפצך.

עתה אחרי דברי על סגנון לשונך בכלל, אעירך גם על פרטים אחדים ואומר כי לפי הנראה ממכתבך קראת הרבה בספרי התנ"ך ובמקומות רבים מצאתי במכתבך מלים נעימות אשר במו עיטרת מחשבותיך כמו: “הנני נוטה כנהר שלום”, (או) “עינו אשר הפיקה חן נעים, שנתה מבטה” (או) “רעיוני מהפכים בקרבי כחומר חותם אנה ואנה”, וכדומה. אכן גם ההיפך מצאתי כמו: “נפשי יודעת כי תיקר הזמן”…44 עמדך מלבטלן, (או) הרימו פעמי מקלותיהם להכותם, (או) ויכוהו מכה עד אבודה רבה, (או) “שמה אזמינך לדין, כי לא אעזבך עד אשר תעשה את אשר דברתי לך”. הדברים האלה אין למו נעימות שפת קודש. –

ופעמים רבות, מאשר יקרה המליצה בעיניך, תוציא גם משפתי עטך רעיונות בלתי צודקים, כמו באמרך: “והנה שני דרכים נצבים עליו”. היתכן לאמר על הדרך אשר הוא נצב עלי? כי היא נצבת עליו? אכן בראותך, כי בכתוב כתוב: והנה שני אנשים נצבים עלי (שפירושו: אצלו), באת לכתוב גם פה כדברים האלה, או באמרך: “ופניו השזופים מאור בוקר יזרח שמש קבצו פארור” הנה מלבד אשר המלים לא נכונו כי רק בראותך בכתוב “וכאור בוקר יזרח שמש” כתבתו פה, אף כי אין עניינו יאה פה, והיה עליך לאמר: “כאור השמש”. מלבד זאת הרעיון לא יצדק, כי הפנים השזופים מאור השמש הנם שחורים ואין צדק לאמר על דבר שחור כי נעשה שחור אם הוא בעצמו שחור!

גם בדקדוק לא השיגה ידך חיל, כמו בכתבך: “הלא אתה הרגתיו” זה טעות בדקדוק כי “הרגתיו” לא נוכל לאמר רק על גוף המדבר ונאמר: “אנכי הרגתיו”, אבל לגוף הנוכח עלינו לאמר: “אתה הרגתו”. אחרי זה תאמר: “לכן לכו ונוכחה” תחת: “לכה נא”, הלאה תכתוב: “ועל השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו על פניו" תחת שתהיה לך לכתוב: “ועל פני השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו על פניו“. תחת שהיה לך לכתוב: “ועל פני השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו”.

עוד דברים רבים לי אליך בדבר הזה, אכן עתותי לא בידי הנן, ואנכי הלא לא באתי רק להעיר לבך לתבונה, ודי בדברי שדיברתי עד כה.

טרם אכלה דברי אשובה לאמר לך: אם ימצאו דברי חן בעיניך או לא, אם באהבה תקחם או ככלי אין חפץ בו תשליכם, אחת היא לי, אך בכ"ז איעצך כי תלמוד חכמת הדקדוק ושים לבך על דבריך45… כי אז תאורנה עיניך ואז אם תתבונן על מכתבך החולפים תתן גם אתה לי צדק.

שמע לעצת רעך הדורש שלומך, רעֵה תבונה ועל כולם ירא את ה‘, כי "ראשית חכמה יראת ה’" אמר שלמה ברוח קדשו, אז תצליח בכל דרכיך ותהיה לאיש.

כאוות נפש ידידך

דוד יעלין


 

12. אל אביו

ב“ה אחרון של פסח, אחר הצהרים, תרמ”א

זה כשעה אשר בא הנה שותפך גרינבערג46 ויודיעני כי רמ“י ג”ש47 סיפר לו אודות מכתבך וינחמני בדבריו. אח“כ אמר לי, כי בא במלאכות ה' פינס48 להציע לפני הדבר, אשר הציע לפניך בהיותך עוד פה, והוא כי אכנס בתור מורה לבית חינוך היתומים אשר אצל ד”ר הערצבערג49, כי אינם שבעי רצון מהנהלת שטיינהארט50, וגם יתנו לי מועד לנסות כחי בדבר הזה, היינו כי ישכרו לי חדר מיוחד בקולוניא על משך שבועות אחדים ללמד את הילדים שמה, ואם יעלה בידי, יקחוני למורה. וזאת שנית הוסיף גרינבערג, כי ידבר את הדר' הערצבערג, כי ילמדני שעה אחת ביום או יותר לימודים או איזו שפה. אחרי הציעו לפני הדבר הזה אמר לי, כי הדבר הזה גם זולת הכסף, אשר יהי' לנו למשיב נפש בעת רעה הזאת, גם זולת זה יביא לי תועלת גדולה. ראשונה כי ניסה את כל כשרונותי (כה יאמר) ולא מצאני צולח לא לבעל מלאכה, לא לסוחר, רק להדבר הזה כל עמלי הקדשתי עד כה, וגם להיות מורה לא אצלח עדנה באשר לא הרגלתי בזה בשום מקום, ואין טוב לי רק לפנות אל המקום הזה להשתלם בו, ושנית זאת אשר ילמוד אתי הדר' הערצבערג. ויצווני לשאל גם בעצת ר“ד כהן51, ובחפצו היה כי אצא היום או מחר אתו לה' פינס ולגמור הדבר. אך אנכי, אף כי הרבה עלי דברים להוכיח לי, כי אתה לא עמדת אז מנגד לדבר הזה, ולהיפך, כי היית שבע רצון מזה, בכ”ז אמרתי לו: אחת דיברתי ולא אשנה, כי לא אבטיח מאומה טרם שאשמע חוות דעתך שתסכים לזה. ואף באמרו לי, כי אולי אם יתאחר הדבר יוכל להתבטל, בכ"ז מדעתי לא נסוגותי רק זאת הבטחתיו, כי אם אצא עם הילדים לקולוניא על משך שבועות אחדים לנסות כוחי בדבר הזה, אז אצא גם לפני בו תשובתך, ובתנאי כי איש אל ידע מזה. – – –

אמי היקרה תסכים בזה, ואינני מחכה רק לעצתך. הרדיפות אשר רדפו תלמידי… נחו שקטו וגם את שני בני קאפעלמאן לקחו לבית היתומים שלהם52, אף כי בנו הקטן הוא אצל הערצבערג. – – –


 

13. אל עורך “שערי ציון”, ירושלים53

האומר לירושלים “תושב” ולציון “חרבותיה אקומם!” הוא את שעריה ירומם, יפתחם – ולא יסגרם, יבצרם ולא ימוטו, כהר ציון לא ימוט. –

ידיד יקר! נתת שמחה בלבי מעת הודעתני, כי באוות נפשך תאבה להרחיב שעריך כפלים לתושיה ולפתחם לרווחה לכל שוחרי תושיה. סרעפי רבו בקרבי ואומר: האח האח! הגיעה העת, הנה באה, כי נצר מטעך פריו ישגשג לתפארת ציון, ולירושלים יהיה נס להתנוסס, כח אור המדע לא כבה מקרבה, וגחלי התבונה עוד לא עממו מתוכה, עוד יפיצו חום צח על פני תבל, וכל איש יאמר: “האח! חמותי, ראיתי אור יקרות בשעריה המאירים לארץ!” כה רבתה השמחה בקרב לבי וששון וגיל לקחו עמדתם בחדריו. לכן באתי להשיב לך תודה על רעיונך היקר, כי על ידו יהי שם ציון לתפארת ושעריה לברכה בקרב הארץ.

עתה באתי להעירך על דברים אחרים ואף כי אולי קטנים הם בעיניך, אך בעיני כל קורא גדולים הם. ראשונה אדבר אך משפטים ידידי היקר! ואומר לך: אחרי כל תאבה להרחיב שעריך ולהגדיל מפעלך יאות לך, כי תשים לב על כל גליון היוצא מבית דפוסך כי קמשוני השגיאות לא יכסו פני פריך, כי לדאבון לבי רבו כמו רבו השגיאות בגליונך. ויען מה? יען כי תחל מלאכתך ביום החמישי והמסדרים אצים: “כלה מעשיך”, ורעיוניך יתרוצצו ומקול רעשים יתבלבלו מחשבותיך ולכן ירבו השגיאות בדבריך, ואחרי כן ימהר יחיש מעשהו, כי עוד טרם החל לסדר והמון קוראים יחכו עליו, ולכן רבו הטעויות היוצאות מתחת ידו. שנית: כי תקבל מכתבים רבים, אשר כותבם לא ידע בשפת קודש אף במאום, ואתה לא תשים לבך לבקרם ובין טוב בין רע ימצאו מקום בשעריך, ואגרות האוגרות שגיאות בכנפיהן ירמסו סיפיך, וכל זאת למה? מדוע תרבינה השגיאות, מדוע ידרכו על סיפי שעריך גם מכתבים רבים, אשר רחוקים הם ממטרתך והמטרה אשר יקוה כל קורא להשיג בדבריך, על מה כל אלה? יען כי לא תקח לך מועד לנקות ולצרף דברי סופריך בכור השכל, אינן בידיך גם לבקר דבריך אחרי היכתבם עלי גליון ולבקר את הגליון אחרי צאתו מהדפוס. לכן איעצך, כי מן היום והלאה, אם תאבה להשיג המטרה, אשר כוננת כל עמלך ויגיעך, זאת עשה: קח לך מועד ומאזני הביקורת קח בידיך ומטרתך שימה על הכף האחת ודברי סופריך בכף השניה ועיניך תחזינה אם ישאו בד בבד את מטרתך (כי לתועלת הנמו ושגיאות אין במו) אז קבלם באוות נפשך, ואם אין, זרם הלאה לבל ידרכו על שעריך מכתבים הרחוקים מהמטרה, ולבל יבואו בשעריך כמבואי עיר מבוקעה בעצים ובקרדומות לשרוט שרטת בלב הקורא. –

כן איעצך מקרב לבי ואתה שמענה, ודע לך כי צדקה מאד, ואם תטה אזניך לה, גם אנכי לא אמנע פרי עטי ממך כפעם בפעם. –

ידידך

ד. יעלין.

ככלותי לדבר, אסיר לזות שפתיך מעל בני ציון, אשר תתלונן עליהם מדוע יפנו אל מכתבי העת היוצאים בחו“ל ודבריהם יסובו אך אליהם ולא אליך, השוכן ביניהם. אכן ידידי! ההתבוננת על תוכן מכתביהם? הלא בכל דבריהם לא תמצא אך חדשות מבשרות משלום ירושלים ויושביה אשר גם אתה תודיעם, ומדוע ישולמו רעה תחת רדפם טוב להודיע גם לאחיהם אשר השע”צ54 לא למו למקרא? האם בדברים כאלה יפנו אליך אחרי אשר תודיעם בלעדיהם? היבואו עשרה מכתבים אשר תוכן אחד להם? פליאה נשגבה ממני. – הנ"ל


מנסיעת דוד ילין עם אמו ללונדון, תרמ“א־תרמ”ב

 

14. אל החברה “כל ישראל חברים”, פאריס

ב“ה יום א' י”ט אב תרמ"א, פה פאריז.

לכבוד ראשי ואלופי החברה הרוממה היקרה והנשגבה, במטרתה ובמעלותיה, חברת “כל ישראל חברים” בפאריז. ה' עליהם יחיו. שמעו אלי אדוני היקרים וישמע אליהם אלהים! גר הנני בארץ הזאת, גר הנני באין כל מכיר ומודע, אין דורש נפשי ואין שואל עלי, לכן אמרתי אפנה אליכם אדוני היקרים דורשי שלום כל בני לאומכם, אפנה אליכם, אשר מטרתכם היא אך עשות טוב וחסד עם עמכם ישראל בכל ארצות פזוריהם, אפנה אליכם ואודיעכם מטרת בואי הנה ומצבי בעת הזאת. ויען כי עתה הפעם הראשונה בימי חלדי המעטים אשר אדפוק על פתחי לבות אחי היקרים אוהבי חסד ולא הסכנתי מעודי בזאת, אמרתי תודיע עטי את אשר יכבד עלי להודיע במו פי, ואבקשה מאתכם החסד קרוא דברי אלה אשר ההכרח הביאני להעריכם אליכם.

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שמו, האיש הזה שם לו למטרה לחיות מיגיע כפו תמיד, למלאות מטרתו זאת, שם אל עבודת האדמה פניו, זה יותר מעשר שנים, בעוד מצבו נכון, בעט אשר לא התעורר אף אחד מיושבי ירושלים המעטים אז לשבת מחוץ לשערי ירושלים, בעת ההיא קנה אבי הי“ו שדות בכפר קולוניא (הוא מוצא הנ' במס' סוכה) ויוציא כל הונו עליהם. אך באסור אז משפטי הארץ על כל חוסה בצל ממשלה אחרת לקנות שדות, לא יכול אבי להשיג פירמאן כי לו השדות, ויהי נאלץ לסעת ללונדון אל קרובי אמי תי' היא משפחת ששון, ואחרי כל ההוצאות אשר הוציא לא יכול להשיג פירמאן על אדמתו. ובין כה וכה היו השדות עזובות, הבתים אשר בנה שם היו ריקים מאין יושב בהם, והונו עלה בתוהו. ובכ”ז לא הרפה מרעיונו זה, ויהי בבוא הנה השר שמואל מאנטאגו הי“ו לירושלים55,עמל אבי נ”י לאסוף חברים מאלה החפצים בישוב הארץ, ויציעו לפני השר נ“י לקנות את אדמת יריחו, ויסע אבי הי”ו בלווית שני אנשים עם השר הי"ו ליריחו ויראוהו את הארץ כי טובה היא, אך לדאבון לבבו גם הדבר הזה לבלי הועיל היה כי לא עשה פרי.

ואחרי אשר כל עמלו אך לריק היה, ובראותו כי גם כסף אין בידו לסחור בארץ, הביאהו ההכרח ללוות כסף, ולתת השדות בערבון, ויהי שולחני, אך – אהה! גם אז לא הונח לו, כי ברדת לפני שנה וחצי ערך המטבעות בטורקיי, איבד גם מכסף המלווה, ויחי עד עתה בלחץ ובצער בלי פשוט ידיו לנדבות אחרים. אך הגיעו מים עד נפש, בראותו כי אין תקווה עוד לחיות במצב כזה נאותה אמי תי', אם ילדים רכים וקטנים, לעזוב את ביתה, לעזוב את ילדיה ומשפחתה ולנסוע אל בני משפחתה בלונדון, אולי יושיעוה בעת צר לה.

בנסוע אמי תי', גמרנו אומר כי אסע גם אנכי אתה, אולי יאבו הם לדאוג למצבי בעתיד, ויבואוני אל בית ספר, אחרי אשר בכל כוחי יגעתי בירושלים לרכוש לי ידיעת השפה העבריה, ומעט משפת ערבי וצרפתי, ואסע אתה.

גם בלי שומעכם זאת מפי, תבינו אדונים יקרים כי ההוצאות בנסיעה כזאת גדלו מאוד, ועתה, אחרי אשר עוד מעט הגענו אל מקום מטרתנו, אחרי אשר סבלנו כל תלאות הדרך, ועוד דרך יום לנו לשם, עתה הננו כאיש הטובע בלב ים ואחרי אשר הקריב אל החוף פתאום שטפתהו שבולת מים. בקצרה, עתה אפס כסף מאתנו ולא נדע מה נעשה. מטרתנו לא היתה לאסוף כסף נדבות, ולא אוכל לסבב על פתחי נדיבים, לא אדע איש ולא אכיר אדם, לכן בשם ה' אלהי הרחמים והחסד, בשם מטרתכם היקרה והנשגבה לעשות טוב וחסד, הנני בא אליכם אחי ואדוני היקרים לבקשכם, כי תואילו לעשות אתי חסד ואמת לחנני כאשר עם לבבכם הבוער באש אהבת בני עמכם הנדכאים, אנא הואילו אדונים יקרים למלא בקשתי, הושיעו! וה' אלוהינו אוהב החסד יריק עליכם ברכתו. וישלם לכם אלף פעמים כגמולכם הטוב עם אחיכם.

נשען על טוב לבבכם אקוה, כי יספיקו דברי המעטים היוצאים מקירות לבבי לעורר בקרבכם רחמים על אמי העזובה והגלמודה ועלי עבדכם הנושא ביראת הכבוד שמכם על שפתי עטו, היודע ומכיר טוב לבכם, ונותן לכם תודה מעתה על חסדכם אשר תועילו עשות אתו.

דוד ב"ר יהושע יעלין.


 

15. אל אביו

ב“ה יום ה' כ”ג מנחם אב, תרמ"א, פה לונדון הבירה.

מארץ האושר ישלח ה' ברכה ועושר לכבוד א“א56 יקירי, הרחוק מעיני וקרוב בכליותי ה”ה הרב המופלג כו' מו“ה יהושע יעלין הי”ו, עם א“ז57 היקרה אשר כנשר על גוזליו כן תרחף על ילדיה היקרים, הם אחי שלמה הי”ו ואחיותי רחל מרים ושרה. כולכם תעמדו על הברכה, ברכת אלוה ממעל.

בני משפחתי!

הקבצו ובואו ושמעו מעט מהעובר עלינו.

מירושלים

יום ה' ב' מנחם. בבוקר גמרנו כל דבר הנצרך לנו, ונשכור עגלה, ובערב אחר מוג’רעב58 עלינו על העגלה. האוכל לתאר לפניכם מה מאד קשתה עלינו פרידתכם? האוכל לדמות עצב לעצבי אז? מה נעמו לי הרגעים לראותכם כולכם סביבותינו מברכים אותנו בנסיעה מאושרת, אך… הגיעה העת!

הרכב הניף שוטו להכות סוסיו, ולבי סער כאלו עד לבי ונפשי נגעה המכה אשר הכם. כי זה הוא הצעד הראשון אשר החל להרחיקנו. העגלה תמהר דרכה, ורעיונותי אף הם אחזו דרכם במרוצה, הנני נוסע… הנה ארחיק נדוד… עזבתי משפחתי… עזבתי עירי… עזבתי כל היקר לי בחיים… ואנה אפנה? לארץ אשר לא אשמע אף שפת יושביה… ולמי אפנה? לאלה, אשר לא הכרתים עד הנה, ואך אתימר. כי מבני משפחתם הנני“. מחשבות נוגות כאלה וכאלה הניעו את לבי, אשה אחרי רעותה, עד בואנו לאבן ישראל59, שם ציויתי להרכב לחכות מעט עדי דברנו מעט עם דודי ח' בנימין הי”ו וב"ב. ונסע הלאה.


קולוניא

חלף חום ואתא ליל, ואנחנו בקולוניא. שם יצא לקראתנו ה' גרינבערג60 וב“ב ור' קאפעלמן61 וראובן, שתינו כוס קאווע על העגלה, וירווח לנו מעט בראותנו איך באו כולם לשלחנו, הם וחג' כאלד, ואבו חנען וב”ב62 ועוד אחרים. מה נעים היה לי לראות איך ה' גרינבערג הולך ובידו העששית, ואחריו כל האספה הולכים בדממה, כאלו אל לב כוּלם נגעה פרידתנו. לא אהבתי מעודי את קולוניא ואנשיה כמו ברגעים האלה, לגן עדן נצבה לי ברגע הזה… ואנכי, אנכי הוא הנוסע עתה מגן עדן הלזה! אבו חנען הרחיק ללכת אתנו ויחזק לבנו. אבי יקירי! לא אכחד ממך, כי מעולם לא פעלו עלי דברי החכמים והמליצים היותר גדולים כאשר פעלו דבריו על לבי, ואינני יודע אם זה מפני כי היו הדברים היוצאים מן הלב, או מפני כי לבי היה ריק ופתוח לרווחה אף לדברי האיכר, כאשר ינעם אף לחם יבש נקודים לרעב. ונלך יחד עד הגיענו אל המקום אשר היה עלי ויתר האנשים (זולת אמי) לרדת מעל העגלה, ואלך בדד על הררי ארץ הקדושה אשר עוד מעט ואפרד גם מהם… בדומיה צעדתי הלאה, לא יגעתי ולא עייפתי, הבטתי על כל סביבי, דומיה מכל העברים. הטל יורד לאט, לבי סער עוד עד כי לא יכולתי למשול על פתחי פי לבלי הגות את דברי מנעים זמירות דוד המלך אשר דבר ברוח קדשו: “כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה!” אך אהה! איפה עתה הברכה אשר ציווה ה' להררי ציון? חלפה כצל, ולעמק הבכא נהפכו… עד ירחם ה' עמו.


באב אל וואד

בחצי הלילה הגענו עייפים ונדכאים לבאב אל וואד מקום המנוחה. ירדנו מהעגלה, ונפרוש לנו מצע על הארץ בחוץ וננוח עליה. והמחזה הראשון שראיתי הוא, כי ספרדי אחד, אשר לא אבה לשתות קאווע, ולקח בקבוק מים משם, אלצוהו לשלם עבור זה שלושה גרוש. אך אנחנו הלא שתינו שתי כוסות קאווה, ושלמנו שני גרוש. לנו היה באמת מנוחה ומרגוע(?). האדמה תחתנו, השמים מעל לראשנו, והפרעושים סביבותינו, ואנחנו ביניהם כמלך בגדוד, הלא כן? אמי ישנה מעט, אך אנכי לא יכולתי לנום. עברו ערך שתי שעות או שלושה (לא אוכל לצמצם השעה, כי מורה השעות שלי מצא לו גם הוא למז"ט מקום מנוח בבאב אל וואד. וכאשר עמד כן לא יסף – כתרגומו –) ונסע הלאה. בבוקר הגענו לראמלע ויגישו לנו כוס קאווע (היינו מים שחורים ומרים) וננוח מעט, ונסע ממרה (כי שם המים מרים) ונחן בקדוֹש (לפי תרגום האי חסידא קדישה של ר' קאפעלמאן, שאמר כי “קדוש איז נאר געזיפעט”) – היינו יפו.


יפו

יום ו' ג' מנחם. יום ו' בבוקר הגענו ליפו.

– – – מיפו שלחתי מכתב ע“י ר”מ המבורגער63, והודעתי כי לא השגתי ביפו מכתב מאיש, והוצאות האניה היו תשעה נאפ' וחצי. ביום השבת ובלילה התפללתי בביהכ"נ של האשכנזים, שם פגשתי אנשים רבים מירושלים וביניהם גרינגארט64 לבוש כובע – אדום. ובעת הצהרים עלינו על הספינה.

ומשם על אניית קיטור. – – –

ביום ה' בבוקר הגענו לפאריז. – – – ביום ו' עש“ק הלכתי לבית הר”ר ווייסקאפף65 ויצווני לבוא יום א' בערב, באמרו כי ביום א' לא תסע מסילת הברזל מפאריז. משם הלכתי לערלאנגער66. מסרתי לו מכתב פינס67 ואבקשהו גם אודות ההוצאות, ויענני, כי לא יוכל לעשות מאומה, רק נתן לי אדרעס אל הקאמיטע68, אשר אולי יוכלו הם להועיל לי במעט. משם הלכתי לבית איזידור69, ויספרו לי בביתו כי איננו בפאריז, ואחרי שני ירחים ישוב לביתו. ביום א' בבוקר הלכתי לבית הקאמיטע, ויאמרו לי לבוא ביום ב' בבוקר ולהביא אתי חצי ההוצאה, אז יתנו לי בילעט70. ביום א' בערב הלכתי לבית מדרשו של ווייסקאפף, ואחרי התאוננו על רוע מצב הקאססע של חבורתו, נתן עשרה פראנק.

ביום ב' בלילה נסענו ללונדון. – – –


 

16. אל אביו

ב“ה יום ועש”ק ר“ח תרמ”א, פה לונדון.

– – – בלי תפונה מצפה הנך לקבל מכתבי זה מבית ששון, כי תחשוב שכבר הביאונו אל ביתם, אכן לא כן הדבר. על מכתבי, שכתבתי ביום הראשון לדודת אמי תי‘, לא השגתי עדנה מענה. ועל מכתבי, אשר כתבתי ביום ה’ שבוע החולף לסי' ראובן71, השגתי מענה אשר לא רב אושר צפון בו. והוא: כי ביום ב' בעת הצהרים באו אלינו שנים מהכותבים בבית מסחרם, האחד הוא קרובנו ושמו שאול, הוא אשר בא לקחת את א"ז72 אל בית ששון בעת בואה. באו לביתנו, ישבנו כולנו, ויחל השני (גם הוא מקרובנו) לשאול אותנו מה מבוקשנו מסי' ראובן. ואחרי אשר סיפרנו לו מצבנו, החל להתאונן, כי גם מצבם (של בית ששון) איננו עתה בטוב. סי' ראובן נסע לשקאטלאנד, דרך שלושה ימים מפה, עבדאלה הוא זקן ואברהם שלום חולה. ויש עליהם הרבה לכלכל, ובכל עת יבואו אליהם הרבה אנשים וכדומה (כאשר עשה לך ששון גבאי בבאמביי). ואחרי אשר דיברנו אתם ערך חצי שעה, יעצו אותנו כי נניח אותם לגמור הדבר, כי יתנו לנו ערך שלושים לירא או שלושים וחמישה והוצאות החזרה. ונשיבם דבר כי לא נוכל לעשות כזה וכל חפצנו הוא רק להתראות פנים אתם. וילכו לדרכם. – – –


 

17. (אל הד"ר אשר אשר73, לונדון)

(י“ג אלול תרמ”א)

אדוני הנכבד ויקר הערך!

היום הזה כבדני לבוא אליו אתו, וכן עשיתי, אך באשר זאת היא הפעם הראשונה בימי חלדי המעטים אשר דרישת תכליתי תביאני לדפוק על פתחי לבות אחי היקרים אהובי חסד, ובושת פני כיסתני להרבות דברים את אדוני על אודותי ועל אודות ביאת אמי הנה. לזאת אמרתי תודיע היד את אשר יכבד על הפה להביע.

בבואי עתה להביע לפני אדוני דברי על אודות מצבי עד כה, רחוק הנני מהרעיון להתפאר בזה, כי בכל מעשי אינני רואה דבר היוצא מגדר הרגיל, ואינני מאלה אשר ה“אנכי” הוא הגות רוחם כל היום, רק באתי להבינהו באר היטב פרטי הדברים. ואבקשה מאת אדוני החסד הזה לקרוא דברי המעטים.

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שי‘. הזה שם לו למטרה לחיות מיגיע כפו תמיד, ולמלאות מטרתו זאת שם אל עבודת האדמה פניו. זה יותר מחמש עשרה שנה, בעוד מצבו נכון אתו, הוציא אבי את כל הונו לקנות שדות בהכפר קולוניא אך באסור אז משפטי הארץ על החוסים בצל ממשלות אירופא לקנות שדות, לא השיג פירמאן74* כי לו השדות, וייאלץ לסעת לונדונה אל קרובי אמי תי’, היא משפחת ששון, ואחרי כל אלה לא השיג פירמאן. – – –

בנסוע אמי תי' גמרתי אומר לסעת גם אנכי אתה, אולי ידאגו גם למצבי ויביאוני אל בית ספר, אולי יפנו הם לפני הדרך המוביל אל תכלית נרצה, אחרי אשר רבות ניסיתי אנכי לעמול בדבר הזה, אחרי אשר בכל כחי יגעתי בירושלים לרכוש לי ידיעת השפה העבריה ומעט משפת ערב וצרפתית.

בעוד היותי בן עשר שנים גדלה בלבי אהבת שפתנו העבריה, רבות הגיתי בדברי חוזיה, ולנסות כחי בה החילותי להעריך בכתב בהיותי בן ארבע עשרה מכתב עתי אשר בשם “הר ציון” כיניתיו. אדוני היקר יוכל להבין העמל אשר היה על בן י"ד שנה להעריך בלי עזר אחרים בכל שני שבועות גליון המכיל ששה עלים, ושתי שנים עמלתי בו (העלים כולם הנם אתי מכורכים)75.

בעת ההיא החילותי להתלמד גם שפת צרפתית, אך לדאבון לבבי אחרי למדי אותה ירחים אחדים אצל מורה עברי, לקח המשרה להיות מורה בית ספר לילדים קטנים ולא יכול עוד ללמדני.

בהוותרי בלי מורה קניתי לי ספרים בשפת אשכנזית, המורים שפת צרפת, ומצאתי לי גם רע כלבבי, אשר אתו יגעתי להוסיף לי ידיעה בשפה הזאת. לפני שנה וחצי החילותי להתלמד שפת ערבי (כתיבתה וקריאתה), אך עפ“י רוב המורים הם מחמדנים ואין אתם יודע עד מה מדקדוק המספיק (מדר' גאלדענטהאל) ועוד אחרים. בכ”ז בלי עזר מורה כבד הדבר להתלמד היטב. מדברי אלה יראה אדוני, כי רבות עמלתי להגיע אל תכלית נרצה, בלימודים ואם כי לא קצרתי פרי ישווה לעמלי, לא בי האשם, כי מפריעים רבים נצבו לדרכי.

76 ועתה בבואי לונדונה בתקוותי העזה, כי משפחת אמי יעזרוני, ובהוודעי פה, כי לפי הנראה תוחלתי נכזבה, אמרתי אפנה אל אדוני היקר, בשם מטרתו הנשגבה, מטרת האדם לעשות טוב וחסד לדורשיהם, אבוא אליו לבקשו, כי יואיל לעשות אתי החסד להשתדל למלאות בקשתי. כבן לפני אב שפכתי לפניך שיחי היום, כאב אחשבהו, כי כרחם אב על בן ירחם עלי בן הנודד ממקומו, ואשר כצפור בודד הנהו קורא לאחיו לעזרו בדרך הישרה בעיניהם. ידעתי אדוני, כי אין לי הצדקה לשית עליו טרחי ומשאי, להיות למליץ בעדי, אך נשען על טוב לבבו, הבוער באש אהבת בני עמו וחפץ בהטבות חינוכם, אקוה, כי יסלח לי בזאת, ולא יחשוב לי לחטאה באשר הכתרתי עליו אמרים עד כה.

אחרי צאתי מאת פני אדוני הלכתי אל בית הבאנק של ה' סידניי שמואל77, ואחרי אשר הביאני אחד הסופרים פנימה מצאתיו יושב אל השלחן עם עוד שני אנשים. אחרי אשר קרא את מכתב ה' פינס78 ודר' הערצבערג79 אליו, מסרהו אל האיש השני (אשר כפי שיגיד לי שכלי הדל הנהו השר שמואל מאנטאגו, אם כי לא אדעהו פנים) וישאלני מה חפצי פה, ואחרי אשר השיבותיו כי חפצי להתלמד איזו ידיעות, שאלני אם יש בידי כסף לדבר הזה? ובענותי: כי אין אתי, ובאתי לבקש עזרתם, הושיט את המכתב להאיש השלישי ויקראהו גם הוא, ואחרי התיעצם רגעים אחדים בשפת אנגליה ענני האיש, אשר חשבתיו להשר מאנטאגו, כי הם לא יוכלו לעזרני להוותר פה, ורק אם אשוב ירושלימה יוכלו לעזרני, ואחרי כן השיבני: “הלא בית ששון קרובים אליך, יושיעוך הם ולא אנחנו”.

המענה הזאת פלחה ומחצה לבי, ובראותי כי גם פה נכזבה תוחלתי, כי פעמים ושלש ענוני, כי לא יוכל לעזרני, יצאתי בפחי נפש משם.


 

18. אל הרב משה וייסקופ80, פאריס

בעזה“י יום א' ערב יום הכיפורים תרמ”ב פה לונדון.

כבוד הרב הגאון המפורסם, עט“ר81, טוב ומטיב כקש”ת82 מוהר“ר משה ווייסקאפף הי”ו.

לפני החילי לדבר אבקשהו להגדיל חסדו אתי ולקרוא מכתבי עד תומו. נשען על טוב לב מעכ"ת לבני עמו היקרים, בידעי רוב חסדיו ומפעלותיו הנכבדים ארהיבה עוז בנפשי להגיש בקשתי אליו.

בהוציאי מפי התיבה בקשה נוע ינוע עטי בידי, כי מעודי לא הסכנתי לבקש, מעודי לא דפקתי על פתחי לבות אחי היקרים אנשי החסד, אך הפעם נאלץ הנני לבקש. לא משען כסף אבקש, רק משען בעצה ובמפעל, ואקוה כי רבי הנכבד לבית ישראל יעזרני בדבר הזה, ויסלח לי אם חפצי להציע לפניו נושא בקשתי יאלצני לספר לו בקצרה תולדותי ומצבי לעת כזאת להבינהו פרטי הדברים:

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שמו, אבות הורי היקרים היו אנשים נכבדים, אשר כספם נתנם לסעת לפני חמישים שנה ירושלימה, ולשבת שם על התורה, העבודה וגמילות חסדים, כי אבי אמי זצ"ל החזיק ישיבה מכספו, ופיזר נתן לאביונים לומדי תורה (כאשר גם הרה“ג ר”י מפראג הי"ו הודיעהו במכתבו, אשר הבאתי לאדוני לפני ירח וחצי). ואבי יקירי, אף כי אבד הונו ונשאר בחוסר כל, גדלני מנעורי על ברכי התורה והחכמה.

עד יום נסעי מירושלים למדתי בישיבת “עץ־החיים”, ובעוד היותי בן עשר שנים גדלה בלבי אהבת שפתנו הקדושה, ורוב עמל ויגיעה שבעתי עדי רכשתי לי ידיעה נכונה בדרכיה הרבים. רבות הגיתי בדברי נביאיה, ולנסות כחי בה החילותי להעריך בכתב בהיותי בן ארבע עשרה שנה מכ"ע בשם “הר־ציון”, ושתי שנים שלימות עמלתי בו (העלים הנם אתי)83.

רבי הנכבד יוכל להבין גודל עמלי אז, ומטרה אחרת לא היתה לי בזה רק להתלמד שפתנו הקדושה אשר בה דבר אלהינו לחוזיו. –

לפני העת ההיא נתלמדתי גם שפת ערבית בבית המדרש “דורש ציון” תחת השגחת הרה“ג ר”י מפראג84 הי"ו, כי אבי היקר, בידעו גודל לחץ בני ציון היקרים אשר יגדלו ובידם אין מאומה במה לכלכל נפשם, שם לבו ללמדני כתב ולשון, ולא רק שפת ערבית לימדני, אך גם שכר לי מורה עברי ללמדני כתב ולשון, ולא רק שפת ערבית לימדני, אך גם שכר לי מורה עברי ללמדני שפת צרפת, אף כי מצבו לא הרשהו לפזר כסף, ויותר משנה נתלמדתי אצלו, אך לדאבון לבבי אחרי החילי לדעת השפה הזאת, להבינה, בה מעט, לקח המורה משרה בבית ספר אשר בירושלים ועתותיו לא הרשוהו ללמדני מאז.

ועתה, בעת אשר הלחץ והדחק כיתרו מסביב את בית אבי היקר, אחרי חיותו שנים אחדות במצב נורא מאוד בלי פשוט יד לנדבות, בעת אשר ההכרח אלצהו לשלוח את מ' אמי היקרה אם ילדים רכים, אל בני משפחתה הגבירים בלונדון אולי יעזרוהו – – –


 

19. אל אביו

ב“ה יום ו' עש”ק וערב סוכות תרמ"ב פה ברייטאן.

– – – על אשר תצוונו, כי לא נהיה נמהרים ולא נלך מהם85 עד שיתנו לנו 25086 על החובות, 100 לסחור בהם, וזולת זה עזר שנתי, אשיבך כי כל אשר נוכל ואשר יעלה בידינו נעשה בלי ספק וד“ל. להוותר פה ולהוציא מחייתי מהגבירים ע”י דר' אשער87 אינני רואה כל תקוה, כי כבר דיברתי הרבה אתו, ולא יאבה עשות מאומה. אי"ה בשובי ללונדון אשתדל עוד הפעם ואלך גם לדר' הערמאן אדלער88, ולדר' לעווי89 אולי יושיעו הם. – – –

ביום ער“ה הלכתי אל האופיס של מאנטאגו90, אולי יתן הוא מאומה (חי נפשי כי נגד רצוני עשיתי זאת, אך מה יכולתי עשה? להוותר בלונדון עד שתכלה פרוטה מן הכיס?). ואחרי דברי תחנונים עם סידניי, ענני, כי לא יוכל תת מאומה לפני נסעי ירושלימה. בין כה וכה בא דר' אשער, וידבר עם ה' מאנטאגו אודותי ואחרי כ”ז נתן לי פונד ויבטיחני לעזרני לפני נסעי ירושלימה, ודר' אשער אמר לי כי כתב מכתב תרעומת לה' פינס91, ומאד נצטערתי מזה בראותי כי אולי על ידי תצא רעה אליו. – – –

בית הכנסת של האשכנזים בלונדון קרוב לביתנו, והלכתי בכל ש“ק ור”ה, ויוה“כ להתפלל שם, כי הגבאי נתן לי מקום בחינם. בביהכ”נ ההיא יתפלל הג' מאנטאגו. – – –

אל תצטער במה שלא שלחה א“ז מכתב לאחותה92, כי לא יעלה ולא יוריד. – שמחתי, כי נתרבו הקונים בחנותכם. – מיום צאתי מירושלים לא ראיתי עדנה פני מכ”ע עברי, ומצטער הנני על שלא שלחת החבצלת. – תן תודה בשמי להרה“ג הרש”ס93 הי"ו על מכתבו.

בלונדון בביהכ“נ הכרתי ביום ערב יו”כ איש מארצנו94. הוא היה מורה בי“ס בסטאמבול, ועתה לפי דבריו נוסע הוא לירושלים בפקודת ה' מאנטאגו לפתוח שם בי”ס. ויבטיחני, כי אם לא אשיג חפצי פה ואצטרך לשוב ירושלימה, ילמדני הוא בביה“ס. – בלי תפונה טרודים הנכם היום במצוות סוכה, אך אנחנו בעוה”ר אין לנו סוכה ולא סכך. גם זה יעבור, וה' ברחמיו יתן קרובינו להצליח דרכנו ולשוב ירושלימה בשלום. – – – ראה אבי יקירי! ערב חג הפסח כתבת מבאמביי המכתב שהורדת עליו דמעות, וכתבת “פה סדום, היינו באמביי”, ועתה עלה עלינו הגורל. – גלגל חוזר בעולם, הלא כן? בערב חג הסוכות הננו בברייטאן, היינו “עמורה”, ה' ירחם. – – –

דרוש בשלום כל משפחתנו בשם בנך הצעיר

דוד יעלין

ונ"ב95 שרח שלמה יחזקאל יהודה.

(סלח לי על אשר שכחתי וכתבתי שמי לפני שם אמי).


 

20. אל משה מונטיפיורי

בעז“ה יום ועש”ק מרחשון תרמ“ב פה לונדון ע”א.

כבוד מעלת השר המרומם קצין אחיו, ראש אלפי ישראל צבי תפארת ישורון הצדיק סיר משה מונטיפיורי בארנעט הי"ו.

שר וגדול בישראל!

אנכי הצעיר באלפי יליד ירושלים הנני, אבותי היקרים ידעם אדוני השר והכיר ערכם א“ז96 הרה”ג המנוח דוד יעלין זצ“ל, ואבי אמי הרה”ג המנוח שלמה יחזקאל זצ“ל נודעו לאדוני השר (יבדל לחיים) והכיר ערכם, כי עשירים היו ומכספם נתנו לדל. אבי אמי ז”ל החזיק שתי ישיבות של ת"ח בירושלים בהוצאותיו, אך הגלגל החוזר הורידם ממצב, והם הלכו למנוחות, והורי היקרים הנם במצב נורא מאד, עדי נאלצה אמי תי' לעזוב את ביתה וילדיה ולבוא הנה אל יושיעוה קרוביה. – בנסעה אמרתי לסעת אתה, כי עד עתה כל ימי המעטים, הרבה עמלתי להתלמד מאומה למען אוכל למצוא חיית נפשי, ונתלמדתי בירושלים שפת עבר, שפת ערבית, ואשכנזית ומעט צרפתית, אך בירושלים לא יכולתי לכלות לימודי מחסרון מורים ובתי ספר, לזאת אמרתי לסעת אתה אולי אמצא מרחם עלי, להביאני אל בית ספר לכלות חוק למודי. והנה באתי הנה זה לי יותר משלושה ירחים, ומאומה לא עלה בידי מכל עמלי. לזאת נאלץ הנני לשוב כאשר באתי, בכל יגיעי לא השגתי מטרתי.

בשובי אחשוב ללכת בירוטה להתלמד שמה בבית ספר ערבית וצרפתית, אך לדאבון לבבי כסף יחסר לי, אמי, אף כי היא במצב איום עתה, בכ“ז הבטיחתני להושיעני כפי יכולתה. גם השר ראטהשילד הי”ו הושיעני בנדבת לבו, אך עזרתם לא תספיק לדבר הזה. נשען על טוב לב אדוני השר הי"ו וגודל חסדיו אשר לא יספרוּ לעמו ישראל ולעיר הקודש ירושלים, אבקשהו לחוס עלי ולהושיעני בנדבת לבו הטהור למען אוכל להשיג מטרה יקרה ואוכל ברצות ה' למצוא חית נפשי בלי הצטרך לבריות.

אם יאבה להושיעני להשיג מטרתי להתלמד בבירוטה, יוכל לשלוח על שם הרה“ג מרנא ורבנא שמואל סאלנט הי”ו.

כעטרת הצעיר בילידי ירושלים

דוד ב"ר יהושע יעלין

נכד הרה“ג דוד טביא יעלין מלאמזע זצ”ל.


 

21. אל אחד מראשי חברת “כל ישראל חברים”

(כסלו תרמ"ב)

– – – לדעת דרכי השפה הזאת97, להבינה ולדבר בה מעט, לקח המורה משרה בבית הספר אשר בירושלים ועתותיו לא הרשוהו ללמדני.

ועתה, בעת אשר הלחץ והדחק כתרו מסביב את בית אבי היקר, אחרי היותו שנים אחדות במצב נורא מאד, בלי פשוט יד לנדבת אחיו, בעת אשר ההכרח אלצהו לשלוח את אמי היקרה, אֵם ילדים רכים, אל בני משפחתה הגבירים בלונדון אולי יעזרוה, בעת הזאת, בידענו היטב, כי בירושלים כבד מאד הדבר להתלמד דבר על בוריו מחסרון מורים ובתי ספר, ובידענו גודל טוב אחינו היקרים בני איראפא, אשר תמיד ידרשו ויתאמצו ללמד את בני ציון היקרים לשון וספר, גמרנו אומר, כי אסע אף אנכי אתה, אולי ירחמו עלי היקרים בני איראפא ויעזרוני לכלול למודי. והנה זה לי ירח וחצי פה, וכבר ניסיתי דבר אל גבירי עמנו, אך לדאבון לבבי ניערו חצנם מהדבר הזה, כי שפת בריטאניה לא למדתי, ובתי ספר מיוחדים אין להם, ועיקר הדבר הוא, כי לפני שנים אחדות עזרו בדבר הזה לאיש ירושלמי אשר רב חרפה שבעו על ידו ואשר לא עתה לדבר מזה98. – – –

בהמצאי עתה במצב כזה, בראותי כי אחרי כל עמלי עד כה להתלמד מאומה, לא אוכל הגיע למטרתי, בראותי, כי אחרי כל הדרך וההוצאות הרבות, אשר הוציא אבי יקירי על נסיעתי, לא נושעתי ובקשתי לא נתמלאה, יאמר לי לבי לפנות אל החברה היקרה הנודעה בכל אפסי ארץ ע“י מפעיליה היקרים לטובת אחיה בכל התבל, וביותר לבני עמה בארצות המזרח ע”י בתי הספר אשר תייסד לחנך את בניהם, היא חברת “כל ישראל חברים”, אשר שמה נאה למפעלותיה ומפעולותיה יענדו עטרות לשמה, החברה היקרה הזאת, אשר תביא תמיד נערים מארצות המזרח אל בתי הספר אשר לה בפאריז לכלות חוק לימודים להיות מורים, אפנה אליה בבקשתי אולי תגדיל חסדה אתי להביט בעין חמלה עלי ולאספני אל אחד מבתי הספר אשר לה.


  1. ר' משה־יצחק גולדשמיט (תר“ב־תר”ס) היה בא־כח “הפקידים והאמרכלים” באמשטרדם (“הפקוא”מ"), מורשה בתי־מחסה וכולל הו“ד, ממייסדי השכונה ”מאה שערים“. עבד בבאנק ואלירו ושותפיו. ד. ילין תאר את פעולותיו של האיש בכתבתו ב”המליץ“, תמוז תר”ס (כונסה ב“כתבי ד. ילין”, כרך א‘, תשל"ב, עמ’ 394).  ↩

  2. ר' יהודה החסיד.  ↩

  3. בערב שבת קודש.  ↩

  4. כרוז.  ↩

  5. ר‘ עקיבא־יוסף שלזינגר עלה ארצה מהונגריה בשנת תר“ל. בהונגריה היה מהמתנגדים לתיקונים בדת ולחם למען הפרדה בין הקהילות החרדיות ובין הקהילות הנאולוגיות. בשנת תרכ”ד פרסם ספר “לב העברי”, המכיל ביאורים לצוואת ר’ משה סופר. היה מקנאי ירושלים, פרסם בשנת תרל“ב קונטרס ”קול נהי מציון“, בעילום שם, שבו התקיף בחריפות את הרב עזריאל הילדסהיימר על אשר תמך בהצעה לייסד בית־יתומים בירושלים, שהציע הפרופ' צבי גרץ. יסד אגודה לישוב ארץ־ישראל בשם ”חברה מחזירי עטרה ליושנה, עם כולל העברים“ ופרסם עליה חוברת בשם זה בשנת תרל”ג. היה מהראשונים לרכישת הקרקעות של “פתח־תקוה”. שונאיו האשימו אותו, כי הוא מכריז על עצמו כמשיח, וכי הוא מתיר ריבוי נשים.  ↩

  6. הקונטרס “נובל העלים” מאת הרב מרדכי־אליעזר ובר מכוון נגד העיתון “שערי ציון”, צפת תרל"ח. הרב מ.א. ובר היה מפעילי כולל הונגריה.  ↩

  7. החיים והשלום.  ↩

  8. יוסף ליאון, בנו של בן־ציון ליאון שהיה ממייסדי השכונה “נחלת שבעה” ועוסק בצרכי העדה האשכנזית בירושלים.  ↩

  9. היה מחניכי בית־־הספר “מקוה ישראל”.  ↩

  10. תרל"ט.  ↩

  11. כאן באה כתבה שנתפרסמה ב“המגיד” תרל"ט, גל‘ 9 מיום ג’ באדר (26 בפברואר 1879). השורות, הבאות אחרי הכתבה, הן סיום מכתבו של העורך.  ↩

  12. יהושע ילין יצא מירושלים להודו בחודש טבת תרמ“א. מטרת נסיעתו היתה לקבל סיוע ממשפחת קרובי אשתו העשירים מבית דוד ששון. על מסעו זה מספר ר' יהושע ילין בספר זכרונותיו ”זכרונות לבן ירושלם“, ירושלים תרפ”ד, פרק י"א. בנו דוד עמד אתו בחליפת מכתבים ומילא הוראות האב בכל העניינים המסחריים והכספיים של המשפחה. אנו מפרסמים כאן רק חלק ממכתבי הבן אל אביו בזמן מסעו להודו.  ↩

  13. החיים והשלום.  ↩

  14. גרינברג היה שותפו של יהושע ילין בתעשיית רעפים במוצא.  ↩

  15. פועל ערבי, שעבד במשק החקלאי של יהושע ילין במוצא (קולוניה).  ↩

  16. וכל זה.  ↩

  17. הממונים של הכולל היו נותנים על־חשבון ה“חלוקה” שטרות.  ↩

  18. בן משפחתו של דוד ילין, נסע לגרמניה ללמוד.  ↩

  19. ג'יימס פין. שימש קונסול בריטי בירושלים בשנים 1862־1846.  ↩

  20. יהודה בלומנפלד. היה בן משפחת ילין, בן דודו של יהושע ילין (עיין עליו בספרו של יהושע ילין “זכרונות לבן ירושלים”, ירושלים תרפ"ד, עמ' 10).  ↩

  21. במסירת קולמוס.  ↩

  22. בני ביתי.  ↩

  23. * השם ישמרם ויצילם.  ↩

  24. טענות ומענות ודין ודברים ופתחון פה.  ↩

  25. באנו על החתום.  ↩

  26. ר' יהודה בלומנפלד.  ↩

  27. על שומלא עיין בהערה 9 למכתב מס' 1.  ↩

  28. קרל נטר, מראשי חברת “כל ישראל חברים”, מייסד “מקוה־ישראל”.  ↩

  29. ר‘ יוסף ליאון. עיין עליו בהערה 8 למכתב מס’ 1.  ↩

  30. * נאפוליון, מטבע זהב צרפתי בן 20 פרנק.  ↩

  31. עיין עליו בהערה 1 למכתב הקודם.  ↩

  32. המדובר בערבי שעבד במשק החקלאי של יהושע ילין במוצא.  ↩

  33. אליעזר רוקח, יליד ירושלים, שהלך מצפת לרומניה ועורר שם תנועה לישוב ארץ־ישראל.  ↩

  34. *מכתב עתי.  ↩

  35. הרב יהושע־לייב דיסקין יחד עם עוד מקנאי ירושלים יסדו בשנת תרמ“א בית־יתומים משלהם בתגובה על התפתחות בית־היתומים ”הברליני“, שיזמו את הקמתו הפרופ' צבי גרץ וחבריו. בשנת תרמ”א נפתח בבית־היתומים “הברליני” בית־ספר בהנהלתו של הד"ר ו. הרצברג.  ↩

  36. מס עקיפין, שהיו מטילים על מצרכי מזון.  ↩

  37. בתי־ספר.  ↩

  38. דב שטיינהארט. יליד ירושלים, השתלם בלימודים בלונדון, חזר לירושלים וייסד בית־ספר פרטי, שלימד בו עברית ואנגלית.  ↩

  39. כאן הנייר קרוע, חסרות 3־2 מלים.  ↩

  40. הצעיר מרדכי טראכטנברג, שהכיר אותו ד. ילין בטבריה, לא הפך כנראה לסופר או לכתב בעיתונות. לא ידוע לנו גם ידידו יעקב־מרדכי מירושלים.  ↩

  41. “תלמוד לשון עברי” מאת יהודה־ליב בן־זאב, תקנ"ו.  ↩

  42. כאן קרוע הנייר וחסרות מלים אחדות.  ↩

  43. כתם על הנייר מטשטש מלה.  ↩

  44. כתם דיו מטשטש מלים אחדות.  ↩

  45. כתם דיו מטשטש מלה.  ↩

  46. עליו עיין בהערה 3 למכתב מס' 4.  ↩

  47. ר' משה־יצחק גולדשמיד. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס 1.  ↩

  48. יחיאל־מיכל פינס. עלה ארצה כנציג “קרן מזכרת משה מונטיפיורי” בשנת תרל"ח, פעל יחד עם אליעזר בן־יהודה למען תחיית הדיבור העברי ונחשב בין המשכילים בירושלים.  ↩

  49. דר' זאב וילהלם הרצברג (1897־1827), מחבר הספר “כתבי־משפחה עבריים” (בגרמנית), 1868, שימש בשנים 1879־1877 כמנהלו של בית־הספר החקלאי “מקווה־ישראל”, אח“כ הוזמן לשמש מנהלו של בית־היתומים, שייסד בירושלים ועד ברליני. בשנת תרמ”א נפתח במוסד בית־ספר טוב ומסודר. קנאי ירושלים הטילו חרם על בית־הספר והערימו מכשולים על דרכו, אך המוסד הלך והתפתח.  ↩

  50. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 9.  ↩

  51. דוד כהן, ממשפחת ילין (עיין עליו ב“זכרונות לבן ירושלים” מאת יהושע ילין, ירושלים תרפ"ד, עמ' 9).  ↩

  52. על בית־היתומים שיסד הרב י. ל. דיסקין עיין בהערה 5 למכתב מס' 8. אליהו קופלמן היה מבוניה הראשונים של “פתח־תקוה”.  ↩

  53. העיתון “שערי ציון” התחיל להופיע בירושלים בשנת תרל“ו ונערך על־ידי חיים פרס. בשנת תרל”ט, כאשר נסע פרס לחו"ל לאסוף חותמים לעיתון, ערך אותו זמנית א.מ. לונץ. העיתון הופיע תשע שנים.

    ד. ילין ניסה את כחו בכתיבת כתבות מירושלים ל“המגיד” ול“הלבנון” בהיותו בן י“ג (בשנת תרל“ז, עיין במכתבו האוטוביוגרפי מיום כ”ז באייר תר"ע). המכתב אל עורך ”שערי ציון“ הוא מהתקופה הראשונה של פעילותו הספרותית של דוד ילין, אולי משנת תרמ”א ואולי משנה קודמת.  ↩

  54. ה“שערי ציון”.  ↩

  55. שמואל מונטאגו בנקאי, והד“ר אשר אשר, רופא, מלונדון עשו בארץ בשנת תרל”ה כשליחים של “ועד שלוחי הקהילות” בבריטניה וחקרו את מצב הישוב היהודי בארץ. את הצעותיהם הגישו לוועד להקמת קרן לכבוד משה מונטיפיורי, שמלאו לו אז תשעים שנה. הקרן נועדה לפעול למען הישוב, “קרן מזכרת משה מונטיפיורי”.

    שמואל מונטאגו היה בשנים 1900־1885 חבר הפארלאמנט הבריטי מטעם הרובע היהודי בלונדון וַייטצ'פּל. היה חבר ב“ועד שליחי הקהילות היהודיות” בבריטניה ובאירגונים יהודיים אחרים.

    הד“ר אשר עסק הרבה בענייני הציבור היהודי. בשנת תרמ”ב נסע יחד עם ש. מונטאגו ללבוב (למברג) בענייני הפליטים היהודים מרוסיה. הד"ר אשר קיבל מכתבים ותזכירים סודיים על מצב היהודים ברוסיה בימי הפרעות באותן השנים ומסר אותם ללורד נתנאל רוטשילד. גם בשנים הבאות היה מקורב לבית רוטשילד בלונדון.  ↩

  56. אדוני אבי.  ↩

  57. אמי זקנתי. הכונה לאמו של האב.  ↩

  58. תפילת ערב של המוסלמים.  ↩

  59. שם של שכונה שהוחל בבנייתה בשנת תרל"ה. יהושע ילין היה בין מניחי יסודותיה.  ↩

  60. עיין עליו בערה 3 למכתב מס' 4.  ↩

  61. אליהו קופלמן. עיין עליו בהערה 7 למכתב מס' 12.  ↩

  62. ערבים שעבדו במשק החקלאי של משפחת ילין במוצא.  ↩

  63. מאיר האמבורגר, מעולי הונגריה (תקצ“ז־תרפ”א) היה הסוכן ביפו של האניה האוסטרית שהיתה מביאה דואר בשביל ירושלים.  ↩

  64. נתן גרינגארט, סוחר ירושלמי עשיר, ממייסדי “פתח־תקוה”.  ↩

  65. ר' משה וייסקופף נחשב לרב העדה של יוצאי רוסיה ופולין בפאריס, או “רב עדת האשכנזים” שם. שימש “רב בח”ק דש“ס” שם וכן תורגמן בבית־הדין הגבוה. היה חובב־ציון ובשנת תרנ“א נבחר ליושב־ראש האגודה ”ישוב ארץ־ישראל" בפאריס.  ↩

  66. מיכאל אאלנגר, הממונה על ענייני הצדקה של בית הבארון אדמונד דה־רוטשילד.  ↩

  67. יחיאל־מיכל פינס.  ↩

  68. הוועד.  ↩

  69. ר' אליעזר איזידור, הרב הראשי בצרפת.  ↩

  70. כרטיס.  ↩

  71. לסיניור ראובן ששון. הוא היה בן דודתו של אמו של דוד ילין.  ↩

  72. אמי זקנתי.  ↩

  73. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 14.  ↩

  74. * אישור רשמי, כתב־זכות.  ↩

  75. כתב־העת, כתוב בידו, נשתמר בארכיונו שבארכיון הציוני המרכזי בירושלים.  ↩

  76. מכאן והלאה מתחיל דף חדש, דומה לקודם, והוא כנראה המשך הטיוטה לאותו מכתב אל הד"ר אשר.  ↩

  77. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 14.  ↩

  78. במכתב המלצה, שכתב יחיאל מיכל פינס אל ד"ר אשר בלונדון, נאמר בין היתר:

    “…הבחור החשוב ה' דוד יעללין נ”י נודע לי היטב מיום בואי הנה. בן שבע־עשרה שנה היום, ועוד בבואי הנה זה שלוש שנים כבר משך בעט־סופרים בשפת קדשנו, ובאלה שלוש השנים שקד על לימוד שפת ערב, צרפת ואשכנז. והשיג בהן מדרגה חשובה. מה שאני רואה בהעלם ההוא, מלבד חריצותו ושקידתו בלימודים, הוא תכונת הנפש היקרה, בעל נימוס ודרך־ארץ, מתון ועניו ומקשיב ואינו תוקע חוטמו בדברים שאינם נוגעים לו. אקוה, כי אם יעלה בידיכם לעזור ולהשקות את הנטיעה הרכה ההיא לגפן אדרת, לא יביא זמורות זר ובאושים בשום אופן"…

    “תמכה נא, אדוני, בעצתך, בעזרתך ובכל אשר יש לאל ידך והיה בטוח, כי ברצות השם תשמח במי שתמכת, כי יענוד לראשך עטרת תפארת”.  ↩

  79. עליו עיין בהערה 4 למכתב מס' 12.  ↩

  80. על הרב וייסקופ עיין בהערה 10 למכתב מס' 15. אחרי שתוצאות השתדלותם של האם והבן אצל משפחת ששון ואצל אישים חשובים ובעלי יכולת בלונדון היו דלות ומאכזבות, החליט דוד ילין לפנות שוב אל אנשי פאריס, שיאפשרו לו ללמוד בצרפת.  ↩

  81. עטרת ראשי.  ↩

  82. כבוד קדושת שם תפארתו.  ↩

  83. על כתב־עת זה עיין בהערה 2 למכתב מס' 17.  ↩

  84. ר' יצחק פראג אופלטקה.  ↩

  85. מהקרובים לבית ששון.  ↩

  86. לי"ש, לירות שטרלינג.  ↩

  87. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 14.  ↩

  88. בנו של הרב הראשי בבריטניה וסגנו.  ↩

  89. ד"ר אליעזר הלוי, מזכירו של משה מונטיפיורי.  ↩

  90. משרדו של שמואל מונטאגו, על ש. מונטאגו עין בהערה 1 למכתב מס' 14.  ↩

  91. יחיאל־מיכל פינס.  ↩

  92. אמי זקנתי, הכוונה לאם של אמו, שאחותה ישבה בלונדון, האחות היתה נשואה לבן משפחת ששון. בנה היה ראובן ששון הנזכר במכתב מס' 16.  ↩

  93. הרב שמואל סלאנט, הרב הראשי של העדה האשכנזית בירושלים.  ↩

  94. הכוונה לנסים בכר, שהיה אחר־כך מנהל בית־הספר של חברת “כל ישראל חברים” בירושלים. יליד ירושלים, יצא בנערותו עם אביו לחוץ־לארץ ולמד בבית־המדרש למורים של “כל ישראל חברים” בפאריז. עם סיום לימודיו ניהל בית־ספר מטעם חברת “כל ישראל חברים” בסוריה, בבולגריה ובקושטא. בתחילת 1882 הגיע לירושלים ופתח מטעם חברת “כל ישראל חברים” את בית־הספר “תורה ומלאכה”.  ↩

  95. . ונוות ביתך  ↩

  96. אבי זקני.  ↩

  97. השפה הצרפתית.  ↩

  98. הכוונה לדב שטיינהרדט. עליו עיין בהערה 1 למכתב 9.  ↩

המלצות קוראים
תגיות