22. אל אביו

ב“ה יום א' ב' דחנוכה תרמ”ב,

על האניה Ebre העומדת אצל פארט סעיד.

כתוב לנו מהרה מכתב לבירוט.– – – ודע לך, כי ישנם שם שני בתי ספר, אחד של סי‘¹ זאקי, שם ילמדו ערבי וצרפתי ויתר לימודים, וההוצאה עבור לימוד, מעון, מאכל ומשתה תעלה לכה“פ לירא אנגליזית בחודש. ויש שם בית ספר שני, לחברת כי”ח², שם הלימוד בחינם, אך על המתלמד לבקש לו מעון ולהוציא עבור מחייתו. וזאת הלא תדע, כי התלמידים הטובים ישלחום אחרי שנים אחדות לפאריז לכלות חוק לימודם והחברה תבקש משרה עבורם. ויוכל היות כי נשיג עזר לזה בבירוט מסי’ רפאל³ או מסי' ראובן צלטון. – הודעתיך כ"ז בקצרה ואתה הודיעני מחשבתך בדברים ברורים ובארוכה. ואנכי נכון הנני לעשות ככל אשר תצווני⁴. לפי הנראה ייפתח בית ספר חדש בירושלים, הודיעני אם יש ממש בזה, ואם יאות עבורי.– –

23. מכתב־תנחומין אל ידיד

ירושלים ער“ח שבט תרמ”ב.

ידידי יקירי!

צר לי מאד, ידיד יקיר לי, בהעלותי על לבי, כי בשובי עתה – אחרי שמונת ירחי עמל ונדוד – לראות פניך הנעימים, אראם זועפים ונעצבים. אמנם כן, נעצב הנך, ולך הצדקה להיות נעצב בהיפקד אחיך היקר מבין החיים, בעודו באיבו נקטף. גם אנכי לא יכולתי למשול ברוחי ולעצור בעד רגשותי הנוגות בשומעי השמועה הזאת, ולזאת יאמר לי לבי לנחמך על שברך זה, ולדבר על לבך כמשפט אוהבים נאמנים, אך מה אנחמך הבל, אם לבך עליך דווי? ואיך אדבר על לבך, אם יגונך נגע גם עד נפשי? לזאת לא אכבירה עליך במלים, ולא אעתיר עליך בדברים עתה. אך זאת אמצא לטוב להעתיק לך אחד משירי שד"ל⁵, אולי תנחומותיו ישעשעו נפשך כאשר שיעשעו מעט נפש

ידידך ורעך הלוקח חבל ביגונך

דוד יעלון

24. מכתב אל ידיד⁶

ירושלים ב' תמוז תרמ“ב לפ”ק.

ידידי ומחמד לבבי!

נטוש נטשת ציון ומריבותיה, עזוב עזבת ירושלים וחרמותיה, אזניך לא תשמענה קול נאנחים מתגרת ידי שונאי חכמה ובוזי מדע, עיניך לא תראינה דמעות עשוקים הנלחצים מיד עושקיהם כח, לבך לא יהגה: עד אנה מריבה בציון וחרם בירושלים? כי כבר נשכחו אלה מזכרונך, ולא יעלו עוד על לבך, אכן לא כן אחיך ידידך יעללין, אזניו קשובות, עיניו פקוחות ולבו יתר ממקומו: אזניו פתוחות לא רק לשמוע אנחות מדוכאים, רק אנחות לבו, עיניו פקוחות לא רק לראות דמעות עשוקים, אך להגיר דמעה על כבוד ירושלים כי גלה ממנה… ידידך יעללין אל סילונים ועקרבים יושב, יום יום אזניו חדשות תשמענה, ועוד יותר… שמעה ואדברה!… עדיו נגעה הרעה, אל עצמו ואל בשרו דבקה: אותו ואת אביו נתנו הקנאים לחרם!

אותו נתנו לחרם! את יעללין! נוראות נפלאתי!… –

אל תתמה ידידי על החפץ, כבר ראיתי עבדים רוכבים על סוסים, עשירים בשפל ישבו, מוחרמים ובני בליעל יעמדו גם במקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ומדוע לא נראה גם הפעם כי ישרי לב לחרם יותנו? הלמעננו ישתנו סדרי בראשית? הלמעננו תעזוב ארץ דרכיה? עולם כמנהגו נוהג!

אך על מה ולמה? העשו עוול? הגדול עוונם מנשוא, היגדל מעניין פ… ופ…?

– לא ידידי? לא מניה ולא מקצתיה! אם לאדם יחטא איש, אין כל עוול, כי יאכל איש הון יתומים וכסף אלמנות, הוא צדיק מושל ביראת ה‘, כי יגנוב איש, כי יגזול, כי יזייף שטרות, יעשה כול עוול, בגלוי ובסתר יהודי כשר הנהו וצדיק בכל דרכיו, כי יונה איש, כי ירמה מרמת ערומים, כי יעשה מעשה זמרי: לו הצדקה לבקש שכר כפנחס ולהיות קנאי! אך איש כי ילך אל בית־הספר ללמוד תורת ה’ וחכמות, זאת היא איפת זדון, פה מלאה סאת הרשעה על כל גדותיה. – רעב כי יהיה בארץ, יוקר כי יהיה, ונפלו רבים בראש כל חוצות מרעב ומחוסר כל, אין איש שם על לב, כל איש יושב על סירה… ויאמר: “כשאני לעצמי מי אני?” כי יעיר ה' כל חמתו על בני ישראל ברוסיה, ונאלצו לצאת מערי משושם, ובאו לא"י עניים ובחוסר כל, וביקשו עבודה, היש פונה אליהם? ילכו אל המיסיאנערים, ואין דורש, ושכחו כי מהארץ הזאת לחמם ניתן עד היום הזה ויאמרו: מה לנו ולהם?

אכן בהפתח בית ספר, וחשקה נפש אחד מבני עדתם להשתלם הלימודים, פה תבער כאש קנאת ה' צבאות, פה תאכל על כל סביבותיה, ובערה כצדיק כרשע, כטהור כטמא, יחדיו יאכלו מחרון אפה, פה כל אחד יאזור חלציו ויקרא: “אם אין אני לי מי לי! במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”! וכל אחד יראה כוחו כי גדול מחבירו, זה ילחש באזני רעיו: כי אף אם יהרגוהו, יהרג על קידוש השם, ואח"כ יהדר בריבו… זה יפיח מדנים, וישים עיר כמרקחה בסתר ביתו, בשלוח לו איש גדול לשאלו, אם ידו במעל הזה, יאמר כי איננו יודע מאומה!… וזה… אך רב לנו להג הרבה. בדברים קצרים אומר אליך, כי נודע קנאי עירנו, כי על סף בית השקאלע ידרכו רגלי, לזאת גדלה המהומה בעיר, ותרב השערוריה. שעיר אל רעהו יקרא: “אך שמה קיננה הכפירה, ותלכוד ברשתה גם אחד התמימים, ומה יענו יתר אנשי עירנו בשמעם כי גם יעללין בין שקאלעניקע נמנה, אם בארזים נפלה שלהבת מה יענו איזובי הקיר”.

זאת היא צעקת קנאת קנאי עירנו, לזאת כאיש אחד התאספו ויחלו לעשות מעשיהם, חרמות וחירופים, פאשקעווילין וגידופים כעמיר מאחרי הקוצר יפילו… ידידי יקירי! לא מאהבת־עצמי (עגאיזמוס) דיברתי עד הנה, ולזאת אינני אובה להרבות בדברים האלה אשר לכבוד ולא לחרפה המה לי, נעבור מעליהם, ונקווה, כי עוד ימים יבואו והיהדות לא תסתתר רק תחת מעטה בגדים ארוכים וכובע בעל זנבות, לא תתעטף במעטה כחש וצביעות, צניף מרמה וערמה לא תצנוף לראשה, אך גם תחת הבגדים הקצרים תמצא קן לה, ואף מחרכי בתי העינים תשקיף, חכמה ובינה יעטרוה, טוהר לב ויושר יכתירוה, תנער חצנה מעפר אלמנותה ושבה והיתה לתפארת כל האדם.

בתקוותי זאת אשר תשמח לבבי עוד יותר מחרמותיהם ופשקויליהם, אכלה דברי ואומר שלום לך

ידידך

יעללין

25. אל קרל נטר⁷

(תרגום מצרפתית) (קיץ תרמ"ב)

אדון נכבד,

מכתב ראשון זה שאנוכי גאה לכתוב בצרפתית, הלשון שהשקעתי מאמצים גדולים כל כך כדי ללמוד אותה, אם מפי מורה ואם בכוחות עצמי, חפץ אנכי להגיש לך, אדוני היקר, משום שנושא המכתב והאיש אליו הוא שלוח, ראויים גם ראויים ליהנות מביכורי פרי עבודתו של ילד עברי בן ירושלים.

כשהייתי עדיין צעיר עד מאד, שכר אבי למעני מורה ללמדני עברית, כי ביקש להקנות לי דעת והשכלה יותר משקיבלו שאר הילדים האשכנזים בעיר. אולם משנוכחתי, כי מורה זה אינו מלמד אותי אלא כתיב בלבד, טרחתי ללמוד בעצמי לשון קשה זו מתוך קריאה בתנ"ך ולימוד דקדוק והריני בקי כיום בלשון הקודש.

בכך תוכל להיווכח בעצמך, אדוני היקר, אם תקרא את מכתבי בכתבי העת העבריים “המגיד” גליון… “לבנון גליון… ואת חרוזי לרגל חג הסוכות “ישראל והזמנים” ב”שערי ציון" גליון… וכן את כתב־העת “הר ציון” (שחברתי במשך שתי שנים תמימות, וכן את מאמרי “מצב ההשכלה בארץ הקודש” ב“שערי ציון” גליון 44)⁸.

אולם רצונו של אבי לפתח כשרונותי לא בא על סיפוקו בידיעת הלשון העברית והוא דאג להשיג למעני גם מורה לערבית וגם מורה לצרפתית, הוא מר שומלה, תלמיד מקווה־ישראל. מפי המורה לצרפתית למדתי קרוא וכתוב וקצת דקדוק. לאחר כמה חדשי לימוד נשא המורה אשה וקיבל משרה בבית ספר, ששם לא יכולתי להמשיך ולקבל ממנו שעורים. נתון המצב כזה, ללא מורה שיוכל ללמדני צרפתית, הלשון שכה טרחתי לדעת, בקשתי ומצאתי חבר שהיה נכון ללמוד צרפתית יחד עמדי. לתכלית זו נקטנו בשיטת אולנדורף⁹. הקדשנו ללימוד שעות ארוכות אם בלילות הקיץ הקצרים ואם בלילות החורף, לילות גשם וסערה בהם הלכתי לביתו ללמוד עד חצות. כך ניצלתי זמני ללימודים עד שחברי נסע מכאן לרגל עסקיו ואני נותרתי לבדי…

לבדי, היה זמני פנוי להרהורים על מצבי ועל שאיפותי ופתאום… גזו התקוות שהשתעשעתי בהן והיו למפח נפש. למפח נפש? אמנם כן! שווא היה כל עמלי, שווא כל זמן הרב שהשקעתי בלימודים, ועתה לבסוף, כשדימיתי בנפשי, כי יודע אני את הלשון הצרפתית, עתה הנני פוקח עיני ורואה כי רחוק אנכי מרחק רב מן המטרה שהצבתי לעצמי. אין אני יכול לדבר צרפתית בשטף משום שאין איש שעמו אוכל להתמודד, לדבר בלשון זו ולהתאמן בה. איני יכול לכתוב כראוי, כי אין לי מורה שיתבע ממני לכתוב על נושאים שונים, שילמדני אמנות הכתיבה ויתקן שגיאותי, ולבסוף איני מבין היטב את אשר אני קורא, כיוון שאיני משתמש במלים הידועות לי לא בדיבור ולא בכתב ועל כן הן נשכחות ממני לאט לאט. הו, אדוני היקר, מצב זה גורם לי צער רב. הורי היו רוצים מאד לשלחני לבית־ספר באירופה, כדי למלא תשוקתי ללימודים, אך המצב העלוב בו הם נתונים מונע מהם למלא חפצם זה.

בחוסר אונים ובחוסר תקוה שבמצבי זה, כשרצוני להיות אדם ולהגיע למטרה הרצויה והיקרה ולא להיות למעמסה על אחי, ובאין מקור כלשהו, שממנו יבוא עזרי, הנני פונה אליך, אדוני היקר, המשקיע מזה שנים רבות מאמצים הרבה, כדי להגשים את המטרה החשובה והקדושה של “כל ישראל חברים” – לשפר מצבם של ילדי ישראל על ידי לימודים בבית הספר של חברה זו – אליך שביצעת משימות רבות נעלות בארץ הקודש, אליך אני פונה בתקוה, כי תואיל בטובך לענות לי ולהשיא לי עצה טובה כיצד עלי לנהוג לעת כזאת.

ובינתיים הנני עבדך המסור והנאמן

דוד ילין

נ.ב. החיבור “בני הארכיטקט”, שמר שומלה הראה לכב' בזמן הביקור בירושלים בחורף שעבר, הוא מעשה ידי.

הנ"ל

הספר האהוב עלי

הספר אשר אהבתי בכל עת תמיד, כל ימי חיי, זה הספר שהעולם כולו קורא בו, שכל המין האנושי לומד אותו – תושב העיר ובן העיירה, הנוסע על פני האדמה והעובר אורחות ימים; זה הספר השווה לכל נפש – לעני ולעשיר; הכל מלאי התפעלות מן החכמה שאין לה שיעור של המחבר; אכן ראוי הספר כי יעיינו בו, יוקירוהו ויעריצוהו משך כל ימי החיים, כי נודע לו ערך חשוב ביותר לגבי כולנו. הוא המורה הגדול שרק בכוחו להנחותנו בדרך החיים. “הטבע” – זה שמו ו“אלוהים” הוא מחברו. זה הספר, שבו יש לבקש הכל ושבו ניתן למצוא את הכל. בו, בתנ"ך, גילה לנו האל את רצונו: לאורו נלך ונדע אושר כל הימים.

26. אל בן־ציון שאטיל, יהוד¹⁰

י“ב תשרי תרמ”ה

אדון יקר

אך רגעי מספר מינו לי להתענג בנועם אמריו וראות פניו, והם הוכיחו לי למדי את יקרת רוחו וגודל נפשו נוסף על כל השמועה, אשר שמעתי על אודותיו. אמנם נאוה לארצנו הק' אנשים כאדוני, היודעים ערכה וערך יישובה. ולבי אך כבוד יהגה תמיד לשמו.

צר לי מאד על אשר לא הקימותי דברי לבוא היום אל בית אדוני להתענג בחברתו ובחברת אנשי ביתו היקרים, אך מה אעשה ואנכי עיף ויגע, שבתי תמול בערב ממסעי כל היום, ומחר בבוקר עלי לשוב ירושלימה, ואירא להעמיס על כוחותי מסע כיום הזה. מה' נסיבה כי לא מינה¹¹ לי עת להראות אתו, ואת אדוני הסליחה.

ידרוש נא בשמי לשלום כל אנשי ביתו הנחמדים, אשר היכרתי ואשר לא נתכבדתי להכירם, ובשלום כל אנשי מושבכם. תחזקנה ידיכם והבאתם ברכה לארץ אבותינו.

ובזה הנני מכבדו כערכו הרם

דוד יעללין

27. אל יוסף סבאג–מונטפיורי¹

יום ח“י תמוז שנת תרו”ם ימינך.

מעיה“ק ירו' ת”ו

שפעת רביבי שלומים וברכות ממרומים יחולו על ראש האדון יוסף סבאג מונטיפיורי

שר נכבד!

הגיעה אלינו הבשורה הטובה, זאת אומרת על השדה שקנה השר הישיש המנוח רצ“ו² סיר משה מונטיפיורי זצוק”ל³, כי ברצונך השר למסור אותה לידי השרים בעלי ביה“ס אשר להבארון ליאנעל דה ראטשילד⁴ בירושלים, והשרים האלה יתנוהו להאדון החכם נסים בכר הי”ו לתקן בו את בית הריחיים ולעשות בו בתי מלאכות, כמלאכת האריגה ועשיית רעפים וכו', וכבר הסכימו לתת שני אלפים פונט למטרה הזאת⁵. והנה לדאבון לבנו מאותו היום התחילו העניים ודלת העם לצעוק שזה השדה קנה אותו השר זלה“ה בשבילם ונעשה שערוריה ומהומה גדולה מאשכנזים וספרדים והלכו ונכנסו לשדה, כי פיתו אותם אנשים האוהבים לחרחר ריב ולעורר מדנים. והחזיקו בו וזה ט”ו ימים שנעשית המבוכה הגדולה הזאת, ובכל יום מוסיפים, ועינינו רואות ושותקים יען לא השגנו שום מכתב מכבודו ולא מהשרים הגדולים לידע הסכמתם ודעתם.

ועתה נכנסנו ולקחנו החופש להודיע לכבודו מכל העובר מפאת אהבתנו לכבודו הידועה ואהבתנו לכבוד השר הישיש המנוח זצוק“ל, וכבודם יודיעונו מה מחשבתם, אם חושבים לגרש את האנשים האלה ולעשות כפי הסכמתם הנ”ל. לפי דעתנו צריך לשלוח תוקף ועוז והרשאה לכבוד האדון החכם נסים בכר נ“י ולהודיע לנו ותיעשה ההישתדלות בכוח הממשלה יר”ה להוציאם ולהשקיט המהומה, וכל עוד שלא ישלח כבודו הרשאה לא תשתדל הממשלה ור“ה לגרשם מעל פני השדה. ואולם כפי מה ששמענו וידענו, שחלק מהשדה, אשר בנויים בו בתי משכנות שאננים⁶, לא הסכימו לתת אותו לדבר המלאכות, לפי דעתי, אם לפי גודל רחמנותם יסכימו שזה החלק יותן לעניים מחצה לספרדים ומחצה לאשכנזים ויזכו כ”א עפ“י הגורל ויותן להם הלוואה ע”מ⁷ שישלמו במשך עשרה שנים.

זה כתבנו ולקחנו לנו החופש לגלות דעתנו לפי רוב האהבה, וכבודו אדון ושליט לעשות לפי רוחב דעתו הישרה והננו יוצאים בברכה

כ“ד נא”ה⁸ מוקיריו ומכבדיו וידידיו באמת ויושר⁹

28. אל הרב הד"ר עזריאל הילדסהיימר¹⁰

ב“ה יום ו' תמוז תרמ”ז לפ“ק פעה”ק ירושלם תו'.

כבוד הרה“ג המאוה”ג נודע לשם ולתהילה חובב עמו וארצו כקש“ת מוהר”ר עזריאל נ“י המכונה דר' הילדעסהיימער רב דק”ק ברלין וע"א.

רב נכבד!

זה לנו ימים רבים אשר לא באנו בכתובים אל אדוני, ועתה אילצנו דבר יקר ונחוץ לטובת ישוב א"י לפנות אליו.

הנה יודע אדוני כי זה משנה יסדנו ברמלה מושב מבחורים עושי מלאכה¹¹ ועתה נמצאים כבר שמה בחורים העושים מלאכת חרושת ברזל, וחרושת עץ, ותפירת בגדים, ותפירת נעליים, ורוקע פחים, ואיש יהודי מחזיק בית אוכל כשר.

ויהי פה זה ירחים אחדים האדון הנכבד זיגמונד זיעמל נ"י¹² וירא את היישוב הזה וייטב בעיניו מאד ויבן את גודל ערך הרעיון לכונן מושבות לעבודה בכפרים ולהרחיב את ישוב הארץ עד כי גם הבטיח לנו להיות לעזר בענין הזה.

ויהי בבוא הברון עדמאנד דע ראטשילד הוא ורעייתו הנכבדה לבקר את עירנו¹³ ותתנדב הגבירה בסך אלף פראנק לענין צדקה, ותתן לנו הרשיון לקנות בכסף הזה חלקת שדה ברמלה, כי ראינו והנה הוצאות רבות עולות עלינו בעד שכירות הבתים בכל שנה ושנה ונאמר נקנה השדה ובהיות ה' ונדיבינו יושיטו לנו עזרתם ובנינו עליה בתים.

ועתה ביודענו, כי יכיר אדוני את ערך המפעל הזה, אשר מעט יפיח רוח חיים חדשים באף ישוב ארצנו, אמרנו לפנות גם אליו הפעם ולחלות פניו להיות לנו לעזר בענין הנכבד ולעורר ולשוב ולעורר את לבות אחינו נדיבינו להחיש לנו עזרה וככול אשר תמצא יד אדוני לעשות בזה יעשה.

29. אל הד"ר אשר אשר¹⁴ , לונדון

ב“ה יום ט' טבת התרמ”ז בירושלים ת"ו

כבוד היקר הנכבד איש חכם ורב תבונות, נודע לתהילה מו“ה אשר נ”י המכונה דר' אשער.

הננו שולחים לכבודו עלים אחדים מספר מקרא אשר אנחנו מדפיסים לתועלת נערי בתי הספר אשר לאחינו¹⁵.

בספר הזה נשים עוד את תולדות עמנו מיום היותם לגוי עד היום הזה (בקצרה), כי הדבר הזה לא נמצא עוד לדאבון לבנו בעברית. גם את הגעאגראפיה של ארץ ישראל, כללי הדקדוק, יסודי הדת ותולדות גדולי עמנו.

ובהיות השר ליאנעל דע ראטהשילד מייסד בית הספר, תתחובב נפשנו להציג לו זכרון בספר הזה בשימנו בו את תולדות ימי חייו. ולזאת נחלה את פני כבודו לעשות לנו החסד ולשלוח לנו את תולדות האיש המורם־מעם הזה אם שנמצאו בספר שלם, או במכ"ע.

בלי תפונה כבר הגיעה לאוזניכם השמועה בדבר המריבות, אשר קמו עלינו בדבר שדה השר מונטיפיורי זצ"ל. מלחמה כבדה עתה להעצלות עם העבודה.

נקוה כי יד האמת תהי רמה אף כי תתאזר העצלות אונים בכל אשר תמצא להרוס ולהחריב. עוד מעט ונודיענו הדבר בארוכה.

והנני מוקירו ומכבד ערכו הרם

30. אל נסים בכר ¹⁶

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 25 באוקטובר, 1887.

כבוד המנהל היקר,

קיבלתי את מכתבך החביב מ־… דנא, תודה רבה על דברי העידוד שלך. בתחילת מכתבך הנך מתאונן על שאיני כותב לך, אבל בסופו נהניתי לקרוא, שקיבלת את מכתבי הארוך בנושא שתשובה עליו הנני מקווה לקבל השבוע.

עברית: אשר להתקדמות בעברית, הריני להבטיחך כי הכל מתנהל עתה כשורה ואם המורה לצרפתית והמורה לעברית לא ייעדרו מבית הספר, יהיה הכל טוב עוד יותר. עתה יש לי שעות לימוד רבות בכיתה (שתי שעות ליום חוץ מן השעות בכיתות שלי); בנוסף לכך – השעות שבהן עלי להתכונן לשעורים של הקורס המיוחד ושל הקורס לצרפתית – והרי חלף עבר היום. למען הקורס המיוחד התחלתי לתרגם את הספר “מדעים” – שנה ראשונה – לפאול ברט. אדפיס אותו בכתב יהודי וספרדי ואשכפל אותו בצורת שיכפול חדשה, שמר אלטאראס הביא מפריז. נוכל להדפיס מאה עותקים של הספר. שתי מטרות תהיינה לספר: הוראת המדעים והוראת הכתב. אני מקווה, שיעלה בידי לשלוח לך בשבוע הבא מספר גליונות ראשונים.

אגודה לעברית: מזה זמן מה מעסיק אותי רעיון לגבש בבית הספר בקרב מורים ותלמידים אגודה קטנה (אני אומר קטנה, כי בתחילה כמובן יהיה לנו אך מספר קטן של חברים) לתעמולה למען לשון הקודש שלנו. על החברים יוטל לקיים שלוש תקנות יסוד כדלקמן:

1. לדבר אך ורק עברית כשהם משוחחים עם מישהו המבין שפה זו.

2. להפיץ ככל האפשר ידיעת השפה בקרב בני משפחותיהם שאינם שומעים אותה (אם, אחיות, נשים וכו').

3. להתקדם בידיעת השפה באמצעות חומר קריאה טוב. לשם כך יהיה על האגודה לחתום על עתונות עברית, לדאוג להקמת ספריה עברית בדמי הכניסה שכל חבר יצטרך לשלם לחברה.

כדי לתת יותר תוקף וכושר עמידה לתנאים הללו, יהיה על כל חבר להישבע בטרם יתקבל לאגודה ולהבטיח, כי ימלא במשך שנה אחת מיום כניסתו את אשר מטילה עליו החברה בתור חובה. מה דעתך אתה? האם לא יהיה זה צעד עצום קדימה? האם אין אנו צריכים לעשות את אשר עשו כבר לפנינו הסטודנטים בוינה או בברלין? האין אגודות כאלה נוצרות בקרב תלמידי בתי הספר באנגליה? אבקשך לכתוב לי את אשר אתה חושב על שאלה זו.

תורכית: מוחמד אפנדי עדיין אינו בא לתת את שעוריו בתורכית.– – –

ערבית: מזכירו של וורגי בקשני להקדיש תשומת לב לבנו למען ילמד היטב “נאהר” אצלנו. אולי באמת הגענו לזמן שמוסלמים מפקידים ילדיהם בידינו למען ילמדו אצלנו את השפה שלהם? בדרך כלל נתקל עוד אצל התלמידים המוסלמים באותה עקשנות שלא ללמוד אצלנו ערבית, כפי שגילו בעבר. פרט לנאציף (שאודותיו כתבתי לך בשבוע שעבר) יש לנו עוד תלמיד אחד מבוגר למדי ממשפחת כלדי, שבא ברצון ללמוד ערבית בכתה הראשונה משך שעה אחת בכל יום. השייח יוסף שלח אלינו תלמיד מוסלמי (בן המואזין של ה“חאראם”) ללמוד ערבית וצרפתית. הוא גם אמר, כי לכשיצא בנו מבית הספר רושדייה, ישלח אותו אלינו ללמוד ערבית וצרפתית וגם לשמש דוגמה למוסלמים אחרים. כשנתקל בתלמידים מוסלמים, אמר להם, שעליהם להתקדם בערבית, שאנו מיטיבים ללמד, וכי יבוא לעתים קרובות לבחון אותם.

שייח יוסף: השבוע נסע לבירות למשך זמן מה, להחליף כוח. הוא חולה לעתים קרובות. לפני צאתו לראותנו, הוא ביקר בכל המעבדות. הבטיח לסדר את עניין ה“תזכרות”¹⁷ של תלמידינו מיד כשישוב ירושלימה. דיברנו אתו גם על עניין הכותל המערבי והוא אמר, שעתה אין ליישב את העניין, כיוון שלא היה צריך להתחיל בהגשת תביעה נרחבת כל כך, צריך היה להסתפק בתחילה בכמה בתים קטנים (כפי שאמרתי לך מלכתחילה) וכי עתה יש לחכות זמן מה עד שיישכח העניין¹⁸ לאחר מכן אפשר יהיה לחזור לעניין והתחיל בבתים שאינן “ווקף” של העדה. הסיכוי להצלחה יהיה אז גדול יותר.

רדיפות: הרדיפות אינן פוסקות. יהודים אחדים, שבאו ירושלימה זה מקרוב כשהרשות בידם לעשות בארץ 30 יום, גורשו ונשלחו בחזרה בליווי חיילים בטרם הספיקו לראות את העיר. שער בנפשך: יהודים מסכנים, שבאו מרוסיה עד הנה ולא ניתן להם לראות את ירושלים כשהם נמצאים כבר בשערי העיר! זה מעורר בחילה! יהודי בעל באייארה¹⁹ ביפו מזה שנים רבות, שבא ירושלימה לרגל עסקיו, נשלח חזרה ליפו ביום חמישי אחרי הצהריים בלווית חייל. המסכן נאלץ לעלות על גבו של פרד ביום השבת. עם זאת היה לאיש “תזכרה” והכל הכירוהו. הוא ביקש, התחנן לפני ראש המשטרה, כי יחזיק אותו בכלא עד מוצאי שבת, הבטיח להביא לו ערבים מבין מכריו, אך ללא הועיל! ולא עוד אלא שהיה עליו גם להיות אסיר תודה על שלא נכבל. וכל זאת בשל עניין של מה בכך: שאלוהו מאיזו עיר בא והוא אמר: מצפת, בעוד שב“תזכרה” רשום כי הוא מיפו. האמת היא שאביו בא מצפת להתיישב ביפו ושם הוא רשום. ניהלו גם חקירה במאה שערים. למרבה המזל לא העלו דבר.

חקיקה: תמול הלכתי עם תלמידי הכיתה הראשונה לסילואן²⁰, כדי לחקוק את הכתובת באבן. כל התלמידים ביקרו בתעלה וסייעו לחקיקה. עתה הכתובת חקוקה באבן. היא נתקבלה יפה וכל אות נראית לעין. למשלוח הבא אליך תצורף גם היא. התלמידים טעמו טעם של מחקר. בשבוע הבא נבקר את המערות הנמצאות בהר, דרומית לגיא בן הינום.

חותני: עזב היום את ירושלים יחד עם כל משפחתו; עצוב מאד היה בשעת הפרידה.

ה' בן יהודה נסע בשבוע שעבר ליפו יחד עם ה' אוסוביצקי²¹. “הצבי” חדל להופיע מזה כמה שבועות. החושב הוא להפסיק הוצאתו לאור? במכתבך האחרון הנך כתב לי ששוחחת עם לורד ר. בעניין מוצא. האם לא מוטב לדבר על הענין בפאריז, ששם לא חושבים אלא על התישבות. יהא זה מפה או משם, אני מקווה, כי לא תתן לעניין שיישכח. אבי וכל משפחתי דורשים בשלומך. ה' מיוחס אף הוא דורש בשלומך.

המסור לך,

עבדך הנאמן

דוד ילין

31. אל נסים בכר

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 14 בדצמבר 1887.

האדון המנהל היקר,

קיבלתי את שני מכתביך הארוכים מ־2 דנא. תודה רבה עליהם. אני למד לדעת כי למרות היותך עסוק מאד ונוסע בדרכים, לא חדלת לחשוב על שיפור ההוראה בעברית; ועל הרחבת החוג לעברית.

תלמידים: שיבחתי את התלמידים הטובים שהזכרת במכתבך, הראיתי להם את אשר כתבת לי עליהם ועל ידי כך התגברה תשוקתם ללמוד. – – – יש לנו תלמידים מוסלמים חדשים. השבוע הננו עוסקים בהכנת שיעורי התלמידים, שיישלחו לתערוכה. נשלח לכם שתי מחברות של כל תלמיד בעברית ובערבית: מחברת הטיוטות עם כל התיקונים של המורה ומחברת נקיה. בדרך זו אפשר יהיה לעמוד ביתר בהירות על כושר הלימוד ועל שיטת ההוראה. הכנות אלו, המעסיקות את התלמידים במשך כל השבוע, גורמות למרבה הצער איחור בבחינות לעברית. יהיה עלינו לחכות עוד כמה שבועות. בוש אני באמת באיחורים אלה, אבל אסור לתלמידים להיכשל. – – –

דינים וחשבונות: בשבוע הבא תקבל אוסף של דינים וחשבונות לחודש כסלו, כפי שבקשת. גם בחומר הנלמד בכתות שלנו אכלול “פרקי אבות” במקום תלמוד. האם אין זה מצער עד מאוד לראות את התלמוד שנוא בשל סכסוכים בין אנשים שאולי אינם ראויים להיקרא “רבנים”. האם התלמוד הוא אחראי לכל המעשים של אלה שלמדו אותו?

היסטוריה: אילו ביקשו, כי ידע התלמיד רק את סיבות החגים והצומות וכו', די היה ללמדו את שקרה עד לחורבן הבית השני. אחרי החורבן אין לנו כל חג חדש וכל צום חדש. אולם הרעיון כשהוא לעצמו טוב הנהו. כל מה שאפשר להעלות נגד רעיון זה, הוא כי מלימוד היסטוריה בהיקף כה כולל, לא יקבל אולי התלמיד מושג נכון מגדולתה של היהדות, ממסירות הנפש של אבותינו. תקופת המכבים או תקופת המלחמה ברומאים בלבד עשויה להשפיע השפעה גדולה על התלמידים. אולם התיתכן השפעה כזאת בהיקף כולל? אל נא נשכח, כי תולדות עמנו מקיפות תקופה של 3700 שנים (מאז אברהם), 40 דורות משקיפים עלינו. הרי זה לאין שיעור יותר מבכל היסטוריה אחרת. אל לכם לשכוח גם, כי ההיסטוריה שלאחר החורבן חייבת להקיף את תולדות אחינו בכל הארצות. אף על פי כן נעשה כמיטב יכלתנו כדי לחבר תמצית.

ספרים: שאלה שניה שצריכה להעסיק אותנו עתה היא שאלת הספרים. תלמידינו, שהם מתקדמים למדי בעברית, בערבית, האם אינם נזקקים לספרי קריאה טובים בכל הנוגע ליהדות, כדי להרחיב אופק מחשבותיהם, וכדי לשפר סגנונם בכל השפות שהם לומדים – עברית, ערבית, תורכית, צרפתית, אנגלית? האם אין לנו צורך בספריה גדולה כפי שראוי לירושלים, עיר זו מלאת העניין שכה קשה למצוא בה ספרים. האם אחינו הנדיבים לא ישמחו לתרום למען עניין כה נכבד וכה דחוף? ספריה היא צורך חיוני ומחובתכם לעסוק בכך. המדובר הוא בהתקדמותו של דור. עשה והצלח! בתקווה לחזות בהצלחתך בעניין זה הנני

עבדך הנאמן מאוד

דוד ילין

32. אל י. מץ פינס

(כסלו תרמ"ח).

חותני הנכבד!

– – – בימים האלה אני עסוק בחיבור ספר הלכות לנערים מספר משנה התורה להרמב"ם, לפי הסדר שהוסכם בינינו זה כבר. אמנם ידוע ידעתי, כי אינני ראוי למלאכה כזאת ולא בין מורי הוראה יימנה חלקי, אך מה אעשה והצורך יביאני לזה. וזה הדבר, אשר אנכי אומר לעשות, מדי כלותי חיבור פרקים אחדים ושלחתים והיו לעיניך ושפטת משפטי והיה אם יזכו בשפטך ונתתים בידי הנערים. – – –

33. אל נסים בכר

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 25 בינואר, 1888.

אדוני המנהל היקר,

קבלתי את מכתבך הקצר והחביב מפראנקפורט. הראיתי לתלמידים את איחוליך הטובים והם היו מרוצים מאד. הקורס של השנה השניה מתנהל ביתר רצינות. אני מכין בכתב את כל השעורים שנלמדו בהיסטוריה, הלכות ואמרות בתלמוד. לאחר שהתלמידים שיננו את הדברים בעל־פה בכיתה, הם מעתיקים אותם בכתב בביתם. בדרך זו מותקנים ספרי הלימוד בהדרגה. הוא הדין בקורס המיוחד. – – –

כבר תרגמתי את הנאום של ד"ר אדלר. הוא מעניין מאד, אבל התקשיתי מאד בתרגומו מאנגלית. ה' גביזון מתחיל להעתיק אותו וה' מיוחס מתרגם אותו לערבית. – – –

מספר התלמידים המוסלמים בבית הספר עולה מיום ליום. בנו של מוסה עמרן ואחיינו של עבדול רחמן נתקבלו במשך חודש זה. ה' אוסוביצקי²² ביקש מחותני להמציא לו את הספרים. אתה אולי תימצא עדיין בפאריז כשיגיעו הספרים. כיוון שהנך עונד כבר לחזור, הריני להזכירך בזה רשימת הספרים המעטים, ששלחתי לך בצירוף מכתבי הראשון. אולי מוטב להוסיף עליהם את ספר ההיסטוריה של היהודים מאת רנאן.

כולי שלך

עבדך המסור מאד

דוד ילין

34. אל נסים בכר

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 8 בפברואר 1888.

אדוני המנהל היקר,

– – – ועד כל הכוללים פנה במכתבים בבקשת עזרה לפסח. מר ריבלין²³ ביקשני לתרגם את המכתבים לברונים אדוארד וגוסטאב רוטשילד ולמר שייד²⁴. תרגמתי להם את המכתבים מתוך שידעתי, כי גם אתה היית לפעמים עושה זאת למענם. הם גם הריצו מכתב תודה לבארון הירש²⁵ למען ידבר בקושטא עם הווזיר לטובת היהודים שזה מקרוב הגיעו ארצה. “עזרת נידחים”²⁶ קיבלה 60 לירות טורקיות מברון הירש באמצעות נבון²⁷. השמועה אומרת כי זה האחרון הסב לשולחן אצל הבארון וכי הבארון הבטיח לו, שימלא כל מה שביקש ממנו.

עבדך הנאמן מאד

שלך

דוד ילין

35. אל נסים בכר

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 15 בפברואר, 1888.

אדוני המנהל היקר,

– – – “חבצלת”²⁸ ממשיך עוד בפרסום מאמרים נגד ה' הירש²⁹, נגדנו ונגד כל העולם, ומר בן־ יהודה³⁰ עדיין מחכה להזדמנות להתקיפו.

עבדך הנאמן מאוד

שלך

36. אל אביו

ירושלים ת“ו ד' לסדר “החודש הזה לכם ראש חודשים”³¹ תרמ”ט.

אבי יקירי!

בן נולד לך כיום הזה, בן אשר כשבע שנים היה נחשב כמת ועתה שבה רוחו אליו ויחי³². אמנם הייתי כחיות האלה, אשר יקפאו ויישנו זמן רב, ואחר כן, בימי האביב בעבור הגשם והשלג והברקים והרעמים והברד והטיט, והשמש תשיב פני אדמה, אז יקומו גם הם משנתם וחיו. כן הייתי גם אני ועליך לברך עתה, – ברוך מחיה המתים! ברוך הוא, אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני ויוציאני מבית העבדים והחודש הזה לי ראש חודשים, לתקופה חדשה בימי חיי.

חדשות בכלל לא היו. מיוחס³³ השיב ביום ב' להנ“ב³⁴ על שאלתו “מה יעשה ילין בצאתו מביה”ס” – כי אהיה מורה בביה"ס להרצברג³⁵, וחמתו בערה בו כאש ולא יכול לדבר עוד.

ביום ב', בגמרי לימודי, סיפרתי לתלמידי, כי הנני עוזב ביה"ס ומורה חדש יהיה להם, ואיעץ אותם לשמוע בקולו ולעשות מצוותיו. הרבה הרבה התאבלו תלמידי על הפרדי מאתם וערוך העריכו לי מכתב מעיד על רגשות עצבונם.

בן הפחה אמר לי, כי הוא יבוא אל ביה“ס להרצבורג בלילה ללמוד שם ערבית – בלי תפונה לא יתן לו הנ”ב לעשות כזאת.

ביום ב' בערב לא מצאתי את הנ“ב בביה”ס. ואלך לראותו תמול בצהרים ואמצאהו עומד ומדבר עם איש אחד בחצר ואמתין עד כלות דבריו. ויהי ככלותו דבריו וילך הנ“ב לדרכו ולא שם פניו אלי ואלך אחריו, הוא הולך ואנכי הולך עד כי הסב פניו לאחרונה ויראני ואומר לו שלום ולא השיב לי, ואומר לו כי ספריו עוד אצלי, ויאמר לי בשפה רפה “שלחם לביה”ס”. ואומר לו כי כספי עוד לא נתנו לי, ויאמר “יתנו לך”, ואוֹמר לו שלום ולא ענני ואלך. זאת היא פרידתנו אחרי שבע שני עבודה ותלאה ביום ובלילה!

בביה"ס להרצברג עלי ללמד שני ימים בשבוע שש שעות ביום, ויתר ימי השבוע עלי ללמד עד הצהרים. ומשעת הצהרים הנני חופשי.

בנך דוד

37. (אל ו. הרצברג?) ³⁶

(תרגום מצרפתית)

לשנה טובה תכתבו ותחתמו!

ירושלים ט“ו אלול תרמ”ט, 11 בספטמבר 1889.

א.נ.

זהו לי מכתב ראשון שאני שולח לך מאז נסיעתך. אני מודה כי לא נהגתי כשורה. אבל לדאבון הלב יש באופיי משהו העוצר אותי, מעין חשש להיות למעמסה, הגורם לי לנהוג חסכון גם בביקורים גם במכתבים. הואל נא בטובך לסלוח של בכל הנוגע לעבר.

העונה מתקרבת לקיצה. הכיתות סבלו במקצת במשך ששת החדשים הללו. אולם ה' שטרן³⁷ כבר התחיל בעבודה ואנו מכינים את עצמנו לקראת העונה הבאה במרץ רב ומקווים לראות פרי בעמלנו. כבר נתגבשה כיתה שניה טובה עד מאוד, המורכבת מעשרים תלמיד ויותר, בעלת ידיעות כמעט שוות בכל המקצועות, דבר שעד כה היה נדיר מאד.

אנו עומדים להכין מחזה שיוצג בעברית על ידי תלמידינו באחד מימי חג הסוכות. תחילה תרגמתי מחזה של מולייר, שמצאו כי הוא מצויין אלא ראוי להצגה בפורים, בעוד שהפעם בחרנו בנושא לאומי “שיבה מגלות בבל”. ההצגה תתקיים בבית הספר המקומי שלנו, שיש בו חדר שיוכל להכיל כמאה איש. תהיה זו הצגה ראשונה בעברית אולי מאז קיימת לשון זו. הסגנון פשוט מאד, למען יובן על ידי העם, ואנו מקווים, כי יעשה רושם גדול.

מזה כמה חדשים נוסדה חברה בשם “שפה ברורה” במגמה לעשות תעמולה למען השפה העברית בכל האמצעים האפשריים. ד“ר ד’ארבלה³⁸ הוא הנשיא של החברה וה”ה בן יהודה³⁹, הירשנזון⁴⁰, קאלמי⁴¹ ועוד ספרדי אחד הם חברי הוועד. עד כה מצאו הד חזק בלבות תושבי העיר מה שמראה כבר על התקדמות גדולה.

מעון התלמידים של בית הספר בהנהלת האדון נסים⁴² כבר עבר לבית החדש ומר קמיניץ⁴³ מעתיק דירתו והוא פותח מלון חדש גם בחברון.

קבל נא בטובך רגשי הוקרתי העמוקים ביותר

בנאמנות שלך

המאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ומאושרת

דוד ילין

38. אל אביו

ב“ה ירושלים ת”ו ח' שבט תר"ן.

אבי מחמדי!

בארץ רוסיה תקרא את מכתבי זה⁴⁴. בהגיע העת כי תקראהו נפתחו כבר לפניך שערי כל הארץ, כבר עברת בשלום את הים ואת שאון גליו, ואת היבשה ואת רעש קוֹזקיה, וכבר נכנסת אל הארץ הברוכה­ – בקוזקים וגזירות, והנך יושב בחדר חם לפני אח בוערת, כובע עור חבוש לראשך, אדרת שער על גבך, ווליקס⁴⁵ תוכו לרגליך – וקורא את המכתב הראשון, הבא אליך מארצך ומביתך.

אל נא תחשוב אבי, כי רק אתה על ברד ושלג תדרוך, תרמוס כפור וקרח. גם עלינו הריקו העבים את ברכתם כל ימי השבוע הלוך והרק. הרוח הונה מים, הגשם יורד מלמעלה והטיט מתרבה מלמטה. ביום ההוא יבוא האדם חדר בחדר להחבא מפני פחד הרוח ועזוז שלטונו. ועוד השמים מתקדרים בעבים, ועוד הנפות הגדולות מנפות את כל אשר בתוכן מסלתן ומגרשן על ראשנו ועל קדקדנו.

אכן הטיפות הקרות והלחות היו כבר לזרא בעינינו, אבל בכל זאת יעלוז לבנו בזכרנו, כי שנת ברכה, שנת אוֹסם ושוֹבע, באה לקראתנו. כן התבל וכן דרכיה. הדבר הטוב נקנה ביגיעה רבה וכבדה, אך לא לאדם לסגת אחור מפני העבודה הקשה אשר נוּטלה עליו עד הגיעו אל תכליתו. אל תרפינה ידיך, אל ירך לבך – רק חזק ואמץ וה' עמך.– – –

אשת סוסניצקי⁴⁶ תסע אחרי חג הפסח לרוסיה בדבר חלוקתו. – – –

39. אל אביו ירושלים ת“ו כ”א שבט תר"ן.

– – – הנני חושב, כי בעת כתבי מכתבי זה הנך כבר ברוסיה. ברוך ה', אשר העבירך בשלום וינחך למחוז חפצך, ועתה עליך להחל מעשיך באומץ ובעוז, אל תערוץ מפני הגבאים ואל תחת מפניהם, כי את אשר לך הוא אתה תובע מאתם. חפש אחר קרוביך ואחרי כל אנשי מדע, אשר חכמתם בראשם לדעת להגיד לאדם ישרו, והושיעוך במשפטך זה, ולא תהיה עוד עשוק ונרדף. – – –

40. אל אביו

ה' ניסן (תר"ן).

אבי יקירי!

– – – ביום השבת היה בביתי אחד מקרובי חותני מוואלקאוויסק, שבא הנה לקנות קרקע, ויספר לי, כי בפאלטאווע עשתה חברת חובבי ציון גורלות זה משנה ומוכרים הגורל בשלשה רו“כ ומכל שש מאות גורלות יזכה גורל אחד באחוזה בא”י⁴⁷. לע“ע אין להם האחוזות וכשיאסף הכסף בידם יקנו אז. הגורלות נדפסים בחו”ל וכתוב עליהם “בני ציון יפו” והמה שולחים את הגורלות למנהלי חו“צ הקרובים אליהם להתעסק במכירתם, וה' אמצ’יסלאווסקי⁴⁸ הוא אשר יכתוב להם מא”י ומציע לפניהם ההצעות בדבר הזה.

הדר' ד’ארבלה סיפר לי, כי השיג מנויורק מכתב ובו הם מרשים לו לקנות אחוזה בסך עשרת אלפים פראנק, ועוד מעט יבוא אחד משם להתבונן בדבר⁴⁹. ועתה הן יוכל היות, כי תמצא קולוניא חן בעיניהם. לזאת כתב נא אלי את המחיר האחרון של כל חתיכה וחתיכה, ושל הכל ביחד. בכלל דבריו אינם ברורים, הן ולאו ורפיא בידיה, אך עלינו הלא לא לעזוב כל מקרה אשר תצמח לך תשועה ממנו. בהיות חותני בירושלם בחג הפסח אשתדל כי נדבר יחד את הדר' ד’ארבלה ואת ה' אמציסלאווסקי, אולי יצא משניהם דבר קיים, וכתבתי לך. לע“ע אל תנח ואל תרף מהשתדל לפני חו”צ באיזה אופן שיהיה.

את מכתבך נומר 8 קיבלתי היום ומאוד צר לי בראותי, כי אפתה רוחך למראה הקושי והלחץ אשר על דרכך. אך הלא גם בצאתך מירושלם לא חשבת, כי תיכף בבואך ללאמזע ולסובאלק יצאו הגבאים לקראתך ויושיטו לך את המגיע לך. לזאת אל תרפינה ידיך ואל תזוז מהם עד הקימך מחשבתך. – – –

41. אל אביו

ב“ה יום ד' י”ב ניסן תר"ן.

– – – ה' חאנקין שביפו קנה בימים האלה את אדמת דוראן אשר בין ואדי חנין ועקרון ובה עשרת אלפים דונם, ואומר הוא למכרה ליחידים לחלקים⁵⁰ – – –

דודי יעבץ⁵¹ השתדל בזכרון יעקב, כי יקחו מספרי “המקרא”⁵², ויקחו בשבוע הזה מאה ספרים מהחלק הראשון ומאה מהחלק השני בסך תשעה נאפ', ובזה שילמתי את חובי לבכר⁵³ בעד הדפסת הספרים.

לליליענבלום⁵⁴ הנני כותב היום, כי ישלח למחותננו בביאליסטאק⁵⁵ עשרה ספרים.

סדר היום לשבוע הזה הוא “מסילת הברזל”. בכל מקום שאנשים משיחים יחד נשמע השאלות: “התהיה מסילת הברזל? הלא תהיה?” כי בשבוע הזה ביום ב' החלה המלאכה. האינזעניור⁵⁶ בא, וליום ב' קראו את הפחה ואת הקונסולים לבוא אל החנוכה. המלאכה החלה אצל הכפר יעזור ולפחה הכינו פטיש מעשה כסף ומטבעות זהב בצדיו, להכות בו המכה הראשונה על אבן היסוד. – אך בכל זאת אין איש יודע אם יש ממש בדבר.

42. אל זאב יעבץ

(תר"ן)

דודי הנכבד!

את מכתבך המלא חיבה וידידות הביא לי ידידנו ה' ציפרין⁵⁷. לא אכחד ממך כי ברגע קחתי את המכתב בידי נכונותי לקרוא בו דברי מוסר ותוכחה, ולך היתה הצדקה דודי ליסרני ולהוכיחני על אשר לא השיבותי לך עד כה על מכתבך הראשון. אך קראתיו וארא, כי בטוב לבך ומאהבתך שאהבתני סלחת לחטאתי וגם שכחתה. אכן מה רב טובך אשר צפנת לידידיך.

ע“ד ספרי המקרא⁵⁸ הנני מביע לך תודתי, היוצאת מקרב לבי, כי בזה סר מעלי עול החוב, שחבתי לבכר⁵⁹ בעד הדפסת הספרים, ומעתה כל הספרים שנותרו לי המה. את ספרך מנדלזאהן אשלח לך ע”י ידידנו ציפרין.

בדבר ספר הכתובים האחרונים אשתדל אחרי החג, כשאשוב ללמד בבית הדר' ד’ארבלה⁶⁰, כי ישוב לידך.

בדבר התנ“ך הסורי⁶¹ עוד לא דרשתי, כי רבו טרדותי בימים האלה ימי ערב פסח. אי”ה בשבוע הבא אחקור ואדרוש ואם המצא יימצא אשלחנו לך עוד עם ידידנו הנ"ל.

לימוד השפה הסורית אכן דבר נכבד ונחוץ הוא, והנני מקווה כי אחל להתעסק בו. בכלל הנני מתעסק עתה באוסף כל המלים הנמצאות בתנ“ך וסידורן ע”פ סדר נכון, פרקים לכל משקל ומשקל מהשמות, ובכל פרק יבואו כל השמות שבתנ“ך אשר הם על המשקל ההוא ונטיותיהם בפרט, וכן בפעלים כל הפעלים הנכנסים תחת גדר אחד בלבד. ועל פי זה הנני אומר לקבוע כללים נכונים לדקדוק שפתנו. לע”ע החילותי הדבר, ותוצאותיו אודיעך בעתם, – – –

ועתה קבלו נא את ברכתי ואת ברכת בני ביתי לימי החג הבאים עלינו לטובה.

43. אל שלמה ליברייך, וינה

ב“ה ירושלים תו' י”ח טבת תרנ"א.

לכבוד האדון הנכבד חובב שפת קודש וחפץ בתחייתה בכל לבו מוהר“ר שלמה נ”י המכונה דר' ליבריך, מורה לילדי ישראל בוויען.

אדוני הנכבד!

על מכתביו, המלאים אהבה וחיבה לשפת קודשנו, וחפץ נעלה לשימה בפי ילדינו, השיבותי לו – בדברים קצרים, כי בהניח ה' לי מטרדותי אשיב לו בארוכה, ועתה הודות לאל כי הגיעה העת, והנני להקים דברי.

מאד שמח לבי לראות, כי הזרע, אשר החילונו לזרוע על אדמת הקודש, צץ ופרח גם בארצות אירופה גם במקומות אשר נעזבה שפת קודשנו, ונדחה קראו לה בניה, ותהי להם כאבן דומם, כחנוטי מצרים וכשארית ספרי יוון ורומי. עתה יש תקוה, כי ישוב רוח ישראל וחי, והכירו הבנים לדעת את אבותיהם הרמים והגדולים אשר לא קם כמוהם בכל בני האדם, וצדקה תהיה לכל אלה, המשתדלים בזה להשיב לב בנים על אבותם.

אדוני שאלני להודיע לו איך נלמד את השפה העברית להתלמידים מיום החילם לקרוא עד למדם השפה על בוריה.

ספרים אחדים ספרי לימוד חוּברו בעד המתחילים. בן־זאב⁶² כתב את ספרו “מסילת הלימוד” ומאפו⁶³ כתב שני ספריו “חינוך לנער” ו“אמון פדגוג” ועוד ספרים כאלה. אך כולם נבנו על יסוד התרגום. מלמדים לנער מלים אחדות בתרגומן ואח“כ נותנים להם מאמרים בעברית לתרגם. אך הלא נדע, כי גם בשפות אחרות נקל הרבה מאד לתרגם מאשר לדבר. רבים ראיתי, אשר ידעו לתרגם המליצות היותר קשות בספרי הנביאים וכבד עליהם לחבר מאמר (זאץ) קטן בדיבור. ולזאת איפוא עזבנו את כל השיטה הזאת והחילונו ללמד לנער עברית בעברית, באופן כי לא יצטרך לשום תרגום, וכאשר יבוא לדבר לא תהיינה עליו שתי עבודות, לתרגם במחשבתו משפתו שהוא מדבר בה לשפת עבר, ואח”כ לבטא את אשר תרגם במחשבתו, כי גם במחשבתו יבואו לו הדברים בעברית. – את אופן הלימוד הראשון למתחילים יוכל להבין מתוך המחברת הקטנה הרצופה פה, אשר סידרתיה בעדו להיות לו לדוגמא ועליה יוכל להוסיף ולהוסיף, להגדיל מעט מעט את חוג המאמרים ולהרחיבם במושגים שונים. והיותר טוב הוא לדבר עם התלמידים בעניינים מעולם המעשה, מענייני החיים, כאשר יראה בספר מקרא לילדי בני ישראל⁶⁴ במאמרי “הקמח והלחם” מה רבו האנשים העובדים למעננו וכו' – למען ילמדו לדבר את כל חפצם ולא יתעכבו.

גם סיפורים קטנים יספר המורה לתלמידיו בעברית ויבאר להם היטב את תוכנם ואח“כ ידרוש מן התלמידים, כי יספרו לו בפיהם, ומהטובים שבהם ידרוש כי יכתבו לו את אשר סיפר להם, או כי ישיבו לו בכתב על איזה שאלות, אשר ישאלם מתוכן הסיפור, ובזה יחלו הנערים לחבר בעצמם חיבורים בעברית. גם ספרי קריאה יהיו להתלמידים בעברית ככל אשר להם בשפות האחרות וקרא המורה אתם וביאר להם דברי הספר (למבינים יבאר בעברית ככל אשר נעשה אנחנו וכל אשר עשו מבארי ספרי הקודש בעברית) והתלמידים יגידו לו אח”כ בעברית את אשר קראו. המורה ישאלם שאלות בדבר אשר קראו והתלמידים משיבים לו, ולדבר הזה הננו משתמשים בשני ספרי המקרא שחיברתי לתכלית הזאת ואשר הנני שולחם לכבודו לדוגמא.

“תולדות עמנו” גם הם לנו למקור נאמן להרחבת הדיבור בעברית. ובדבר הזה יש לנו מלבד לימוד הלשון עוד מטרה, כי ילמדו תלמידינו להכיר ולדעת את אבותינו, חכמינו וגדולינו (בדבר הזה השתדלתי הרבה גם בספר המקרא כאשר יראה כבודו). המורה מספר לתלמידיו בעברית פרק בתולדות ישראל – והתלמידים, אשר כבר קראו אם מעט ואם הרבה בספרי התנ“ך, יודעים ומבינים את אשר הוא מספר להם, והם שבים ומספרים לו את אשר כבר סיפר להם. ואם יש להם ספרים מיוחדים לזה, יוכל המורה לצוות לתלמידיו, כי יקראו הם בעצמם פרק בספר הזה, וביום הבא יספרו לו בעברית את אשר קראו. עד כה חסרו לנו ספרים לתולדות ישראל מאחרי חורבן הבית הראשון ועד היום, ועתה הנה חוברו בעניין הזה שני ספרים בירושלים. האחד הוא ספר “דברי הימים לבני ישראל” להסופר הנעלה הרב וואלף יעבץ. סגנון הספר כסגנון ספרי התנ”ך וקל לתלמידים ללמוד, כי מנוקד הוא. ועיקר דבריו על תולדות ישראל מימי החורבן ועד היום. והשני הוא להסופר הח' בן־יהודה, עורך “האור”⁶⁵ ושמו “קיצור דה”י לבני ישראל בשבתם על אדמתם", מדבר בפרטות מזמן היצירה עד חורבן הבית השני. לא מנוקד.

מלבד זה ילמדו תלמידינו על פה שירים יפים ממשוררי ישראל. והסיפורים שבהם ילמדו סיפורים ומשלים קטנים, כאלה הנמצאים בספר המקרא לילדי בני ישראל.

גם בהקראה (Dictat) נשתמש ללמד לתלמידים הכתיבה התמה (orthographie) של המלים, ככל אשר יעשו המורים ביתר השפות.

מאוד מאוד נחוץ הדבר כי יימצא בבית הספר בית־ספרים (Biblioteque), אשר יימצאו בו ספרים שונים אשר יינתנו לתלמידים לקריאה הכל לפי ידיעתם. הספרים האלה צריך שיהיו כתובים בסגנון קל לתלמידים להבינו, ודברים הקרובים אל לבם. ספרים כאלה ישיג אצל כל מוכרי הספרים העברים. והנני רושם לו שמות ספרים אחדים למשל, מרשימת ספרי ר' אהרן פויסט בקראקא⁶⁶, לפי סדרם ומספרם (נומר) בהרשימה.

3372 אלוף נעורים – בענדטעסזאהן (ספר טוב מאד)⁶⁷

3412 בבטן האדמה – שפערלינג⁶⁸

3445 במצולת ים – שפערלינג⁶⁹

3447 בן מלך – שפערלינג⁷⁰

3784 כור עני – רומש⁷¹

3886 מודע לילדי ישראל – בענדטענזאהן⁷²

4096 משלי יהודה – גארדאן⁷³

4106 סופרי ישראל – פינן⁷⁴

4190 עמק הארזים – פרידבערג⁷⁵

4276 שבט יהודה – ן' ווירגא

4301 שירי שפת קודש – אד"ם⁷⁶

4370 תולדות חכמי ישראל – שולמן⁷⁷

3477 גן שעשועים – ראזענפעלד (עתה נדפס שנית בתיקונים)⁷⁸

3480 דביר – גינצבורג⁷⁹

3597 המתנחם – צוקערמאן⁸⁰

3620 הפודה ומציל שפירא⁸¹

3794 כנור בת ציון – שירי מיכ"ל⁸²

3950 מלוכת איזבל – קעסטין⁸³

4083 נטעי נעמנים – פיורקא⁸⁴

4112 סיפורי אלישיב – גינצבורג⁸⁵

4196 קאלאמבוס – גינצבורג⁸⁶

4201 שיחות מני קדם – וואלף יעבץ (נמצא גם בירושלים, טוב מאוד לתלמידים)

4344 שפה ברורה – שולמאן⁸⁷

4381 תולדות רמבמ"ן – אייכעל⁸⁸

ועוד ספרים מהמין הזה, אשר יעורר התשוקה בלב הנערים לקרוא בשפת עבר. גם מכתבי־עת טוב לתת לפני הגדולים שבהם לקרוא.

אם ירצה לקחת בעד תלמידיו מהספרים אשר הנני שולח אליו, יודיעני ואשלח אליו. מחיר ספר המקרא לילדי ב“י כרוך 60 צנטים והמקרא לנערי ב”י עם ספר ארץ אבותינו⁸⁹ פראנק וחצי, והוצאות המשלוח עליו. – מהספרים האלה לא נשארו בידי כי אם כערך ששים ספר מכל חלק.

מחיר ספר דברי הימים לה' יעבץ⁹⁰ הוא שני פראנק, ולבתי הספר יוריד אולי מעט מן המקח, ומחיר ספר בן־יהודה הוא פראנק.

אם יודיעני כבודו, כי אם אדפיס ספרי גדול כעין המחברת הרצופה פה, יוכל לקנות ממנו מספר הגון בעד תלמידיו, נכון הנני להדפיסהו.

ועתה הנני מברכו כי יצליח במעשו ובכל אשר פעל לטובת עמנו ושפתנו הקדושה ושמח גם לב מכבדו כערכו הרם ומוקיר פעלו

דוד ילין

44. אל יחזקאל סוכובולסקי ⁹¹

ירושלים ת“ו אור ליום ו' ז' שבט תרנ”א.

יחזקאל אחי!

– – – ההתעוררות בירושלים לקניית שדות גדולה מאוד, חברות תצמחנה כעשב הארץ. בימים האלה עלה ברעיוני לייסד חברה על בסיס נכון לקניית קרקעות בא"י, כעין החברה אשר החילותם זה מכבר לעשות ביפו ואשר ה' בלקינד הוא סוכנה, ואשר לא עשתה כל פרי עד כה בהיות לה רק תכלית רוחנית⁹².

“החברה החדשה⁹³ יהיו בה מאתיים נומרים, כל נומר ישלם במשך חמש שנים עשרה פראנק לחודש. הכסף הנאסף (1200 נאפוליאן לשנה) יהיה מונח בבאנק ברווחים. החברה תתבחר ועד להתעסק בקניית קרקעות בהרי ישראל, ובהצטרכו לכסף יקח מהבאנק. חלק מהכסף הנאסף יוציאו בכל שנה לתיקון הקרקעות ולעבודתן. אם נמצאו קונים להקרקעות, ברווח בתוך משך חמש השנים יימכרו להם, ובכסף יקנו קרקעות שנית. באחרית חמש השנים, בהיות להחברה קרקעות בערך חמשת אלפים נאפוליאון, תחולקנה הקרקעות למאתיים חלק שווים בערכם ונתנו לכל חבר חלקו בקושאן”.

חברים אמרתי לקחת אנשים נבחרים, אשר נדע כי יש להם חפץ וכוח לשלם הסכום הזה. ואחרי אשר היו כבר ערך עשרה חתומים מאחי הלשכה⁹⁴ ואחרים, קמה התעוררות בהלשכה, כי תעשינה שלוש הלשכות (בירושלים, יפו, ובירות) את הדבר הזה, ורק לאחי הלשכה. הדבר הזה טוב מצד אחד, כי יחלו לכתוב גם לאמריקה לעוררם לקחת חלק במיפעל הזה. אך מצד השני הן תהיה החברה רק לבני הלשכה ואין לאחרים חלק בה. לכן אמרתי תעשינה הלשכות את אשר עליהן לעשות לטובת הענין, ואנכי אאסוף לי חברים מזולת אחי הלשכה כמאתיים איש פה וביפו, כי הלא גאולת הארץ מצוה על כל איש ישראל לא רק בני הלשכות לבדם. בשבוע הבא אי"ה אשלח לך אופני החברה בפרטות, ושמות החברים שנאספו כבר, למען תוכל גם אתה לאסוף חברים ביפו (זולת בני הלשכה). וידעת, כי הדבר הזה דבר גדול להרחבת היישוב, ולנטיעת־ידיעת־מצוות־גאולת־הארץ בלב כל איש יהודי, בהשתתפו לזה במעשה ובדעתו כי במצווה הזאת יוכל להרוויח. כי בין כה וכה בכל מקום שיקנו אדמה ושיווסד שם יישוב יעלה ערך האדמה הרבה.

היום קיבלנו מכתבך ע“ד קניית קרקע בקולוניא. אם בכל לבבך הנך אומר לקנות שם, תחכה שבועות אחדים והשתדל א”א⁹⁵ למצוא עבורך חלקת שדה על צד היותר טוב. ובבוא הדבר למעשה יודיעך א“א דברים ברורים על אודות זה. ביום א' הבע”ל יצא אי"ה שנית לקולוניא.

לידידנו גראזובסקי⁹⁶ תאמר, כי את ספרם הנני מגיה תמיד. כבר הדפיס בן־יהודה⁹⁷ שני חצאי בוגן⁹⁸ או שלושה.

45. אל יחזקאל סוכובולסקי

(תרנ"א)

יחזקאל אחי!

רצוף פה תקנות החברה החדשה⁹⁹ אשר כתבתי לך על אודותיה, אם תשיג חתומים ביפו אנשים אשר תדע, כי יש בהם כוח לשלם התשלומים, קבלם והודיעני מספרם ושמותם עוד בשבוע הזה, ואשר יתוספו אח"כ תודיעני בשבוע הבא. גם לחותני שלחתי נוסח כזה וגם ממנו דרשתי כזאת. השתדל לדבר אתו בזאת. – – –

אם תמכרו, מכרו חלקים שלמים ולא פרקים, כי לפי הנראה עתה אולי לא נצטרך למכור פרקים כלל. היום הגיד לי מיוחס¹⁰⁰, כי יש כבר כערך חמישה ועשרים ספרדים, החפצים לקנות חלקים. וגם זאת ידעתי, כי לו הדפסתי מודעה אחת אז נאספו כל החלקים ביום אחד, אך לא חפצתי לאחוז בדרך השתדלנים ברעם וברעש.

46. אל הד"ר ו. הרצברג¹⁰¹

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 15 בדצמבר 1891

אדוני הנכבד מאוד,

היה לי התענוג לקבל את מכתב התשובה שלך, שציפיתי לו בקוצר רוח. כל מכתב שאני מקבל ממך מאשר מחדש ומעיד על ידידות כנה ועמוקה.

מכתבך משקף בבהירות עד כמה הנך מסור לעניין הקדוש ועד כמה הנך טורח ועמל, ולא נותר לנו אלא לאחל לך מיטב ההצלחה לטובת עמנו ולטובת ארץ הקודש.

אשר למצב הדברים אצלנו, עתה שרויים אנו בשקט ודממה, אותה דממה קודרת ועגומה שיודעים אלה אשר זה אך קברו את אחד מטובי ידידיהם. איש אינו מעז להעלות זכרו בפני השני מחשש להגדיל את הצער. הישראלים היותר נלהבים, ניטל מהם הדיבר למראה כל היסורים שעברו על המהגרים המסכנים אשר נאלצו לעזוב את הארץ המובטחת. נראה כאילו בושת תכסה פניהם והם מחכים לזמנים יותר טובים.

החוקים החמורים נגד המהגרים יש להם עדיין תוקף, אין רואים אדם בא ארצה ואלה שהגיעו כבר יוצאים אף הם לאט לאט.

לפי שעה אין קונים עוד קרקעות וגם את הקניות הקודמות אין לממש ברוב המקרים. קניית השטח של 50000 דונם בין חיפה ועכו, שבוצעה על ידי ה"ה רוקח וליברכט ושותפיהם, כמעט בטלה¹⁰². זה גם הגורל הנשקף לרכישות הקרקע של מר חנקין¹⁰³. אין עוד לדבר על החברות שנוסדו בירושלים לקניית קרקעות, כגון “נחלת יעקב”, “תל שערים” וכן אדמת קולוניה. כולן נתפרקו. לגבי תושבי ירושלים, נחשבה קניית קרקע – עסק. כשהתברר כי שוב אין רשות לזרים להתיישב בארץ, הרי שהעסק אינו עסק והכל נגמר. גורם נוסף – הרצון הרע של השלטונות המקומיים, שעשו קשיים על כל צעד ושעל.

לבצע קניות קרקע בשמו של זר, שלא התיישב בארץ, או בשם נתין רוסי, שעלה זה מקרוב – אינו בגדר האפשר. רשיונות בנייה על קרקע “מירי” קשה להשיג. פרוטינגר¹⁰⁴, העומד לקבל רשיון כזה, צריך היה להתחייב בכתב, כי לא ימכור את הבתים שיבנה ליהודים רוסים. הרשיון היחידי שנתקבל עד כה הוא שלנו – רשיון לבנות בשעריים, רשיון שהגיע לידנו בשבוע החולף. החברה היחידה שעדיין קיימת היא “חיבת הארץ”¹⁰⁵. היא נוקטת גישה לא מסחרית אלא אידיאלית תוך שאיפה לרכוש ולקנות קרקעות בארץ הקודש. אין לנו חברים רבים ואנו מסתפקים באלה שישנם. מן הראוי שהחברה תתקיים; אם אין אנו פועלים גדולות כיום, אנו מקווים, שנוכל לעשות יותר וביתר הצלחה לכשישתנו הזמנים.

לוטה בזה הנני שולח לך שתי קבלות על סך 10 פראנקים כ“א, שעליך להדביק בשתי המחברות של “חיבת הארץ” בשוליים, במרובע שהוקצה לקבלות מחודש אב תרנ”א. אלה הם עשרים הפראנקים ששלחת לנו. אשר לסכום ששלחת לי עתה, לא יקבל אותו האיש מידי הכולל אלא אחרי שבעה חודשים, כיוון שהוא לקח כבר את “החלוקה” שלו לשנה זו.

אבי עובד עכשיו בקולוניה כדי לסדר ענייני אדמתו. “חובבי ציון” טרם עשו דבר למענו. הוא עדיין מחכה ומי יודע כמה זמן יהיה עליו לחכות עוד.

47. אל יחזקאל סוכובולסקי

(תרנ"ב)

יחזקאל אחי!

קראתי את שני מכתביך ע“ד שאלתך אם למכור נחלתך ברחובות אם לא, הנה דעת א”א¹⁰⁶ וגם אנכי מסכים לזאת, כי לעת עתה לא תמכרנה. הלא ראית, כי בזאת שלא מכרתה לפני שלושה חודשים עלה לך ב“ה¹⁰⁷ רווח, וגם עתה אחרי שהמושב כבר נוסד שמה לא ירד מחירה כי עלה יעלה. עתה, כל זמן שלא קנה א”א עבורך נחלה בקולוניא, אל תעזוב את המוכן כבר בידיך. יגמור א"א עם מכירתו עתה וינוח לו מעט מטרדותיו ומנושיו ואז לא ימנע מנפשו כל עמל ויגיעה להשיג עבורך די הנדרש לך, ובעת ההיא תוכל למכור נחלתך שמה. הן תזכור עוד, כי כדברים האלה אמרתי לך גם לפני נסעך. אבל אם יודע הנך כי יותר טוב לך למוכרה, עתה עשה כטוב בעיניך, כי אין אנו יכולים לדעת פה מצב העניין ברחובות.

בדבר האראדישץ הנה בשבוע הזה יצא א"א עם מהנדס לקולוניא למדוד השדה ויחלק לו חלקו כערך השדה שקנה ה' טמקין לא יגרע דבר, ושלח לך אז הפלאן¹⁰⁸* של חלקו¹⁰⁹ ובדבר הקושאן הנה אם ירצה האראדישץ לקחתו על שמו עליו לשלוח כוח הרשאה לפי החוק לאחד ממכיריו פה לקנות עבורו. על אופן כתיבת כוח ההרשאה הזה וקיומו אצל הממשלה תוכל להוודע ביפו אצל מוכרי הקרקעות לבני רוסיה. – – –

הנך כותב, כי לפי הנראה אנו מקטני אמונה בדברי ה' ט.¹¹⁰ כל זמן שלא ראינו הפארעס¹¹¹ הקדושים. לו היה הדבר תלוי רק בידו, אז היית יכול להתלונן כזאת, אבל בהיות הדבר בדעת עשרים איש, ואחרי ראותנו כי במקום דעפעשע, שאמר לשלוח לנו תיכף בבואו ליפו, עברו חמישה ימים וגם מכתב לא קיבלנו, התוכל להאשימנו, אם עלה על לבנו פחד פן חזרו אחדים מדעתם והדבר בטל?

בדבר בית־הספרים אמנם היו דברים בינינו ובין בן־יהודה בפני ה' טמקין¹¹², כי אחרי שהבטיח בפני ה' טמקין, שווארצבארד ופראנקפעלד¹¹³, כי נוסיף חברים חדשים לבית הס‘¹¹⁴ וכל חבר המשלם מג’ידי אחת יש לו הזכות לבחור בועד, חזר מדיבורו זה וחברי הועד הקודם (מלבד לונץ ואדלמן)¹¹⁵ הסכימו לו כי חברים חדשים אין להם זכות לבחור. ואחרי כל הדברים הבטיח פעמים אחדות על דיבורו־הנכבד (עהרענווארט), כי יעשה כפי שהציע לפניו ה’ טמקין, כי ישלח לחברי בית־הספרים רשימה מתשעה אנשים (ה' טמקין אמר כי יהיו שבעה: בן־יהודה, הירשנזון¹¹⁶, לונץ, אדלמן, כהן¹¹⁷, יעבץ¹¹⁸, וילין. ובן־יהודה לא רצה רק בתשעה, והשניים הנוספים יהיו: קאלמי¹¹⁹, ושטערן¹²⁰ וישאל הסכמתם, כי אלה התשעה יהיו ועד בית הספרים.

כן הבטיח לה' טמקין, ואחרי צאתו מההאטעל חזר בו תיכף ואמר לכהן, כי איננו רוצה ביעבץ כי אם בדוד אריה (גיסו של בכר). ואחרי כל הדברים האלה לא עשה גם כהבטחתו האחרונה, כי אם ציווה למשרת ביה“ס לכתוב רשימות משמות כל החברים ולחלקם בין החברים לבחור מביניהם תשעה אנשים (לא ציין את האנשים שהבטיח להציעם לקאנדידאטן). את הרשימות האלה לא חתם בחתימת חברי הועד הקודם. המשרת בא אצל כל אחד מחברי ביה”ס¹²¹, אם מצא אותו בביתו ציווה עליו לעשות רושם אצל שם כל איש שהוא בוחר בו, ולקח הניר בחזרה גם בלי שיחתום עליו החבר. ואם לא מצא את החבר עזב הנייר בביתו ולא הגיד מתי על החבר להחזיר הנייר ולמי להשיבו. הניירות שלקח בחזרה לא מסר להוועד בעת האסיפה כי אם לידי בן־יהודה מסרם. וביום השבת הזה עוד טרם היתה כל אסיפה כבר ידע בן־יהודה, כי לחברי הוועד נבחרו האנשים האלה: בן־יהודה, הירשנזון, קאלמי, שטערן, סאלאמיאק¹²², ח' יעקב מאיר¹²³, דוד אריה, כהן וילין. – ולונץ ואדלמאן לא יהיו עוד בהוועד. ועתה שואל אנכי השאלות האלה:

1) בן־יהודה אומר, כי אלה האנשים נבחרו ברוב דעות, טוב הדבר, אבל איך נדע כי כן הוא? הרשימות אשר רשומים עליהם סימנים אצל שמות הנבחרים במה נדע כי באמת הן אלה שרשמו החברים עליהן? מי יאמר לנו כי הרשימות שרשמו החברים עליהן לא נקרעו והמשרת כתב רשימות חדשות? הן הרשימות בלי כל חתימת איש.

2) אצלי, אצל מיוחס¹²⁴, לונץ וסוסניצקי¹²⁵ נשארו עוד הרשימות מבלי שנדע למי ומתי להשיבן, והמשרת לא שב לקחתן. ומי יודע אצל כמה חברים עוד נשארו הרשימות, ועתה איך יוכל איש לאמר, כי אלה נבחרו, טרם יהיו בידו דעות כל החברים. ואם יאמר, כי היו כבר בידו רוב הרשימות שחתמו עליהן מכיריו הספרדים, הנני שואל איך בא הדבר בלב רוב הספרדים שאינם מכירים את האשכנזים לא לבחור בלונץ ואדלמן, שהיו המתעסקים בביה"ס כמעט מיום היוסדו, ולבחור באחרים, אם לא נאמר, כי נעשתה פה תחבולה שלא כיושר?

סוף דבר, הבחירה הזאת לא כדין נעשתה. או יותר טוב לאמר, כי נעשתה בכוונה באופן כי תהיה קניין איש אחד וחבריו. ועתה אם אחרי כל הדברים חושב ידידנו ה' טמקין, כי עליו לתמוך מפעל כזה ולחזק ידי מעשים כאלה, לא נוכל לדבר דבר. עלינו לאמר, כי כבר הבטיח ולא יוכל לשוב מדיבורו. אבל לכה"פ עליו לדעת מה ערך עהרענווארט¹²⁶ בעיני המשתדלים לטובת הכלל. ואם יוכל לעכב דבר נתינת התמיכה עד צאת הדבר לאור באמת וביושר, חובה עליו לעשות כזאת.

מה יאמר ידידנו פראנקפעלד לדבר כזה?

מכתבי זה אל תמסרהו ביד איש, כי יותר ממה שיוכלו להיטיב יוכל להגדיל הריב ואנחנו בשלום חפצים עתה. לא עת לפרר הכוחות במצות ומריבות, כי אם לפעול לטובת העניין, ובשוב בן־יהודה ירושלמה נפתח בשלום, ואם אחרי כל עמלנו לא ירצה בשלום, גם אז לא נעשה דבר, כי אם נייסד בית ספרים כללי בירושלים בית־ספרים מסודר ומתוקן כראוי לעירנו אשר עיני כל ישראל אליה.

החוקים מדפיסים עתה.

אחיך דוד

שלח לי מכתבי זה בחזרה כי דרוש הוא להיות בידי למשמרת.

48. אל אמו

(תרנ"ד)

אמי יקירתי ואחותי היקרה!

– – – ביום הרביעי החולף היתה בביתי אסיפת נשים, אשר קראה חותנתי ליסד חברת “עזרת נשים” לעזור ליולדות ולחולות¹²⁷. עד עתה יש כבר לחברה הזאת חמישים חברות והננו מקווים, כי החברה תגדל. מצד הלשכה¹²⁸ נתנו עשרים פראנק לעשות בעד הנאספות לביבות וטה וטורט. – – –

49. אל יצחק־לייב גולדברג וילנא¹²⁹

ב“ה ירושלם ת”ו אד“ר תרנ”ד

אחי היקר¹³⁰!

במכתבנו הרשמי הודענו לכבודו דבר קבלת הכסף¹³¹, ועדיין כבודו נושה בנו תשובה על דבר ב“י¹³² אשר לא אבינו להכניסה בהכתבים הרשמים ללשכתנו. לכן הנני לשלם נשיינו במכתבי הפרטי הזה. לאמר: בראשונה אבשרהו הטובה, כי אתמול יצא ב”י זכאי בבית דין של ביירות. פרטי הזיכוי אין אנו יודעים עוד, כי הגיעה הבשורה בתליגראף, אך די לנו, שהוא זכאי והוסרה השאלה הזו מן העולם. ובנוגע לפעולתנו בדבר הזה, ידע נא כיום, כי נדרשנו טרם שאלונו, וב"י בעצמו וכל אלה אשר השתדלו בעניינו יוכלו להעיד נאמנה, כי למן היום אשר יצאה עליו העלילה ועד היום לא חדלו בני לשכותינו השונות בירושלם, ביפו ובבירות, מהשתדל לטובתו. ומלבד האדון נסים בכר והדר' ד’ארבילה היו יתר המשתדלים רק מאחינו.

עוד לפני הגיע פרוטה מחו"ל היה רוב הכסף הנאסף פה מלשכתנו בכלל ומאחינו בפרט. יחד את ה' בכר התעסקתי בכל ימי שבת האיש בבית האסורים ועד צאתו רק בעניינו, להיות לו למליץ בבתי המשפט, לדבר טובות עליו בפני השרים, ולערוך כל הכתבים וההעתקות בערבית אשר נדרשו מאז ועד עתה. בהצטרך הדבר לתת ערובה בעדו להוציאו מבית האסורים נתן אחינו אפרים כהן, שהיה נשיא¹³³, עם ה' בכר את הערובה ההיא. אחינו אדלמאן¹³⁴, שהיה נשיא, נסע ביחוד לחברון להביא משם אחד מאחינו, היודע היטב את חוקי הארץ, ויהי לנו לעזר. ובסוב הדבר לבירות כתבנו לנשיא הלשכה שמה אחינו ה' פראנק¹³⁵ מכתב ארוך בדברים חמים נמרצים ומעוררים, ועל פיו הנה הדבר נגמר עתה, כי גדול האיש ונכבד בבירות.

סוף דבר המקרה הזה לבדו הראנו לדעת עד כמה תוכל אגודה כאגודתנו לפעול בהיות לה לשכות בערים השונות בארץ. ועד כמה יוכלו חפץ, כשרון ואחדות לפעול הרבה יותר מכל הון.

ואת כל מעשינו אלה עשינו בלי רעש, בלי המולה, ולולא דרוש כבודו מאתנו הפעם מי יודע אם היינו גם מודיעים פעולתנו לאיש, וגם עתה אין אנו חפצים כלל כי יתפרסמו הדברים.

את הדברים האחרונים האלה הנני כותב ביחוד בהצר לנו לראות את כל הרעש, אשר רעשו הסופרים והעיתונים בימים האחרונים, ויש אשר נואלו בהתרגשותם כל כך, ויכתבו דברי הבאי, אשר גם אם חלק מהם יגיע לאוזני מחפשי עלילות דברים יסכן מצבנו עוד יותר מכל מלשינות. אם אחינו אומרים להיטיב מצב אחיהם בא"י, אשר זאת היא גם מטרתנו ותכליתנו, יעשו כמונו היום לפעול ולעזור, אך בפומבי, מעל במת העיתונים, אל יטיפו דבריהם, כי הפסדם מרובה משכרם ורק יציקו ויאלצו את בני הצד שכנגדם לצאת גם הם לקראתם באיבה ומשטמה, אחרי אשר שקטו במכונם הודו, כי שגגה יצאה מלפניהם ונחמו על מעשיהם שעשו בקוצר מבטם בבהלה, בלי ישוב הדעת ובלי ראות את הנולד.

יראה איפוא כבודו, כי במה שנוגע “להקל מרי גורל ב”י" שכתב לנו, עשינו ועשינו כל אשר רק יכולנו לעשות, אך דבריו בבקשתו ממנו “להשתדל לעשות שלום בין המריבים” הננו שבים וקוראים לכל אחינו בחו“ל, החובה היא על כל אוהבי השלום אשר היכולת בידם, כי ישתדלו להשתיק את הקולות ולמנוע חילול כבוד עמנו ועיר קודשנו ההולך ופורץ כפרץ מים שוטפים, ואם על מעשה שהיה אנו מצטערים כל־כך, אל נא נוסיף ללכת באורחות חלקלקות על עברי פי פחת, כי מי יודע תולדות משטמה גלוייה ותוצאות אהבת הנצחון. ובקשתנו זו עתה אחרי יצא ב”י זכאי נחוצה ונצרכת ביתר שאת.

50. אל מ. ל. ליליינבלום, אודיסה

ח' אד“ש תרנ”ד

לכבוד החכם הנכבד חובב ציון ודואג לשלומה ושובה מו“ה משה ליב ליליענבלום הי”ו

אדוני הנכבד!

הלאֵה הלאַה אבי את ועד חובבי ציון בשאלותיו ובדרישותיו תמיד לחלצו מדחקו ולחצו, ההיה לו עתה לפנות עוד הפעם אליהם ולהרָאות כמחזיר על הפתחים, אשר כל רגש כבוד אבד לו וגם כי יושב עשר פעמים ריקם לא יבוש לשוב עוד הפעם?

האמינה לי, אדוני, כי הרבה היה לו להילחם את רגשותיו רגשות ערך־כבוד־איש, עד אשר החליט לדפוק שנית בבקשה על דלתות הוועד, ומה יעשה והוא עתה בצרה אשר לא באה עליו כמוה מעודו, כי נושהו אומר לשים קץ לחובותיו ולהוריד הנחלה למכירה בהכרזה ולגבות חובו¹³⁶. והימים האלה הם היותר רעים למכירה כזאת, כי בין היהודים אין קונה, וגוי אם יאמר לקנות יקנה בעשירית המחיר, והלכה כל הנחלה לטמיון, וכל מטה לחם ייכרת מפי אבי וביתו באין עוזר ותומך.

במצב כזה אין פונה לרגשות עדינות, ואין שומע לדקדוקי דקוּת ונעימות. גורל החיים התלוי בשערה אומר: קרא! והאדם קורא על כורחו. ואת הקריאה הזאת, זאת תקוותו האחרונה עתה, שלח אבי אל הוועד הנכבד ע“י צירו הנאמן, ובדעתי כי עוד בהיותו באודיסה הואלת, אדוני הנכבד, לפעול לטובתו, הנני פונה אליך כהיום לחלות פניך, כי תשתדל בכל יכולתך, כי תמלא הפעם בקשתו וייחלץ מצרותיו, כי כבר שבע די והותר תלאות רעות ונוראות, למרות היותו הראשון להתעסק בעבודת האדמה בא”י, או אולי: י ע ן היותו הראשון להתעסק בזה מבלי למוד מנסיונות אלה שקדמוהו.

ומה הוא מבקש סוף סוף? הן אך הלוואה של 100 נאפ' לפדות נחלתו מנפול בידי גויים ולמשכנה בידי הוועד עד שלמו הלוואתו זאת. הכל כך ירע אמנם מזלו עד כי כל בקשה, אם רק שמו עליה, תידחה? לבי לא יתנני האמין כזאת.

ובדעתי כי נעלית, אדוני הנכבד, משים לב אל כמות דברי בקשה אשר ייערכו אליך, כי אם לאיכות העניין תדרוש, הנני מקצר בבקשות ומקווה, כי תכיר את נחיצות הדבר ודבר תדבר באוזני מכיריך חברי הוועד לגאול את הנחלה ואת בעליה, כי להם משפט הגאולה.

והנני מוקירך ומכבדך כערכך הרם

דוד ילין

1. אל משה־יצחק גולדשמיט¹

ב“ה אור ליום ג' ה' לירח אלול שנת תרל”ח לפ“ק לשנה טובה יכתב ויחתם כבוד אהובי ה”ה החכם הנבון זך השכל, יקר רוח ואיש תבונות כהר“ר משה יצחק גאלדשמיט נ”י.

מכתבו היקר, אשר הריץ לאבי היקר ביום אתמול, הגיעו אל נכון ומאוד רויתי נחת בחזרתי, כי לא נטש חסדו מאתי לכתוב גם אלי טורים אחדים. ועל אודות אשר ביקשני להודיעו חדשות, צר לי כי אין לאל ידי להשלים מאווייו, כי העיר ירושלים נחה שקטה אחרי כי גורשו הצבועים מעל חורבת רי“ה², כי לא יוסיפו עוד להרגיז ארץ. והמשביח שאון ימים ושיא גליהם הוא סכר פי אלה המפריעים שלום ירושלם, ואם באהליהם ירגנו עוד. אך מה לנו ולהם. אך זאת חדשה נשמעה, בעש”ק³ הודבק נייר ארוך⁴ על שער החורבה מאת הרה“ג מוהר”ר עקיבא יוסף⁵ (או משיח בן יוסף?) כי בהיות האל עמדו יחל להוציא מכ“ע חדשי להחזיק עמוד התורה (לקחת שתי נשים?) ויסוד היראה, ואף אחרי קרוא האיש את הנייר ק”א פעמים לא ידע מהכתוב בו, כי ברמז ידבר דברים (כי שמעתי אשר מקובל–או מקבל–הנהו לכן אמריו כדברי הספר החתום) וגם הודיע ליושבי ירושלים בהנייר, כי קנו ההונגרים את הכפר יהוד לעבדו ולשמרו (תרתי דסתרי!) הן הרב מאדא כתב בספרו “נובל העלים”⁶ כי עבודת אדמה אסורה ליושבי ירושלים ועתה איך ימרו ההונגארים את פיו הקדוש? (פליאה נשגבה!) לכן החובה על כל ביהמ“ד או ביהכנ”ס לתת ששה זהובים (למי? האם למלאות אמתחתו? והלא היא גזירה שאין הציבור יכולים לעמוד בה).

ואחרי הדברים האלה, אם כי לא יאמין כל איש לאמריו (משנים עברו, כי משיח בן־יוסף הנהו) ולדבריו, כי יכירוהו אשר בשגעון ינהג, אך בכל זאת הגענו לעקבא דמשיחא אשר חוצפא יסגי.

יתר אין כל חדש החוה“ש⁷, כי מצבי הולך ב”ה הלוֹך וטוב.

ידידו ובן ידידו

דוד יעלין.

ימחול לפרוס בשלום הר“י ליאן נ”י⁸, ויתבשר אדוני, כי החילותי להתלמד שפת צרפתי, אצל מוסיו שוּמלא⁹_, ולדוגמא יחזה כ"י אשר לוטה בהמכתב.

הנ"ל.

2. אל עורך “המגיד” ליק.

ב“ה יום ה‘, ו’ לירח שבט “ברכת טוב” לפ”ק תוככי ירושלים תובב"א¹⁰

לכבוד הרב החכם שוחר שפת קודש ודורש טובתה… מוהר“ר אליעזר ליפמאן זילבערמאן הי”ו מו“ל מכ”ע המגיע לבית ישראל חדשות וקורות הימים – שלום רב עד בלי ירח! –

מעת עם ישראל בגולה הלך, הלוך ובכה, מגוי אל גוי וממלכה לממלכה, למצוא מנוח לכפות רגליו העיפות, לצעדיו הנודדים במלא רוחב הארץ, צררוהו ורובו בעלי מנוח לכפות רגליו העיפות, לצעדיו הנודדים במלא רוחב הארץ, צררוהו ורובו בעלי חצים, המה שונאיו ומנדיו, “הלאה! הלאה!” קראו אחריו מלא בכל מקום מדרך כף רגליו. ובין כל חמודותיו, אשר נגזלו מאתו, שוד נשודה גם שפתנו רבת האוצרות יען כי לא שקט כיין על שמריו, אך נע ונד ממושך וממורט, לכן לא יכול לשית את לבו על שפת אבותיו הנחמדה מפז, אך זעיר־שם זעיר־שם מאנשי־השם שמו אותותם אותות להגדיל ולהאדיר, ולהעשיר ולהרחיב את שפת עבר הבודדה והגלמודה, למלאה ברעיונות נשגבים ובעשתונות נעלים, לכן גם עד כה ינוּן שמם לדור דורים, ובפי ישרים מבורך זכרם. אכן! לא רבים חכמו לזאת, לא ברבים התעורר הרגש לגשת אל שפת־עבר אשר בחוץ קולה השמיעה: “מי חכם יסור הנה!” רבים הפנו עורף לה, כה הלכה לה שפת־עבר הלוך ודל, עד כי לפני דורות אחדים, בפרוץ חזיון הדפוס על פני תבל, שלח קוי נגהו גם אל שפת־עבר, כי אנשי השם אשר נחבאו עד כה אל הכלים, החלו להפיץ אור יקרות – אור שכלם – על מזבח הדפוס, בספרים רבים יקרים ונעלים. משמיעי זמירות קראו כנוריהם לשורר בשירים על אזנים שומעות, בעלי המליצה ויודעי שפת קודש האצילו מרוחם בספריהם, עד כי גם האיש אשר לא ידע ספר קינא לשפת־קדשו, פליטת סגולות־ישורון, ויתן ידו אליה. אולם! גם מהם לא נפוצה שפת עבר במידה נפרזה, כי סופר המהולל הוציא מתחת ידו ספר אחד או שנים רבי הכמות והאיכות, אשר רבות פעל במו, אכן אחרי כן לא פתח עוד בשער־הסופרים פיהו, ודבריו חדלו. –

עד שקמת אליעזר! עד שקמת מחובב שפת עבר! להרבות כבודה, להגדילה ולהאדירה, ורעיון יקר ונעלה הפיצות בתוך עמנו! רעיון אשר עוז ואון בידו להעשיר את שפתנו הכבודה ברב ולא במעט! בהחילך להוציא מכתב עת “המגיד” אשר לא שינה את תפקידו ומועדו זה שתים ועשרים שנה! לשבועות בכר פריו פרי־חמד, להודיע לבית ישראל מהנעשה תחת השמש, מהנשמע בין הארץ, וגדולות עשית לשפת עבר בהשתים ועשרים שנה! רוממתה, והגדלתה, עדי כי רבים קנאו בך ויעשו כמעשיך, רבים מהם כקיקיון דיונה בין לילה היו ובין לילה אבדו, רבים אשר שינו תפקידם, רבים אשר עלו כפורחות, אך פתאום בחושך נדמו, ורובם ככולם מפני כי לא יכלו שאת על שכמם המשרה הגדולה הזאת. אך אתה הרב בעל המגיד! לא כן עמך, אורך יזרח זה שנים ועשרים שנה, ועוד ככוחך אז כן כוחך עתה לשפת עבר, ועוד תגדיל מפעלותיך, בהחל עוזרך הרב החכם המשכיל מו“ה דו גארדאן הי”ו להוציא לאור את “המגיד משנה!” יהי ה' עמו ויעל! – לכן שפת־עבר תודך! מחובביה ירוממוך! והמתאבלים עליה ישישו בך זילבערמאן, גבר נעלה!

גם אנכי הצעיר באלפי, מארץ הצבי, מקום בה נבאו חוזי־אל בשפת קדשנו, מקום בה הטיפו דבריהם כמלקוש יורה ארץ, מקום בה השמיעו אמרותיהם המסולאים בפז החכמה והתבונה דברי אל־חי! ממקום הזה יסולו למו ברכותי ארחותם על ראשך, אדון יקר ונעלה! ולראשית השנה השלש ועשרים למני תת בית־ישראל ידים לפעלך, ולראשית השנה הראשונה “להמגיד משנה!” אברכך גבר חכם בעוז! כי האל יהי בעזרך ויאמצך להוציא לאור את המגיד מדי שבוע בשבוע – ואתה שלום ודגלך שלום וכל אשר לך שלום! –

*

עתה אדון יקר! לא למותר ייחשב לי לכתוב לך “חדשות מירושלים” בקצרה כאשר אהבת, וסלח לי על כי לא שמרתי עד כה דרכי הקיצור:¹¹ – – – – – – בצאתי מאת פניך אדון יקר! דברים לי אליך, אם תשים דברי אלה בעליך־לתרופה, ואדע כי מצאו חן בעיניך, אכתוב לך כפעם בפעם חדשות מועילות בקיצור נמרץ. מוקירך ומכבדך, כערך כבודך הרם דוד יעלין יליד־ירושלים

3. אל אביו

ב“ה ליל מוצאי ש”ק כ“א אייר תר”ם לפ“ק פה טבריה ת”ו.

לעטרת ראשי ונזר תפארתי, אדוני אבי מחמד לבבי הרב המופלג ר' מוהר“ר יהושע יעלין נ”י שלום שלום.

אבי יקירי!

– – – בעד אשנבי נשקפתי, אביטה אראה בים כנרת, איך גליו נצים ברעש ושאון, איך הספינות הקטנות מתנודדות וחוגגות כשיכור, אז יהמו יחמרו גלי לבי, ישטפו שטוף ועבור, במרום ירימו קולם: “ואתה בן אדם! האם ספינתך הקטנה שוקטת בלב ים החיים? האם לא שבעת נדודים בימים האחדים האלה? הישכב בלילה לבך בהעלותך עליו זכר אביך, זכר אחיך ואחיותיך וכל משפחתך בירושלים?…” אך דומו עשתונותי! הסו רעיונותי! שקטו מחשבותי הנוגות, הרפו מני כרגע! הנה מבין מפלשי עבים יסול הברק לו מסילה, עדי רגע האירה תבל מנגהו. והנה ברק־התקוה הגיה חשכי: “האם רחוק ממך הדרך? האם יארכו ימי גלותך? הלא בארץ הקדושה נודד הנך, ארץ אבותיך מעולם, יושביה הלא אחיך הנמו. הלא עוד מעט תשוב תראה פני כל קרוביך וידידיך, עוד מעט תשתעשע באור פני אביך, עוד לא כביר תחבק אחיך ואחיותיך, בעוד ימים אחדים תנשק רגבי אדמת ירושלים הקדושה, אל תעצב הלא מכתבי אביך ישעשעו נפשך הרגע והשקט!”… כה יתרוצצו מחשבותי בלבי – – –

4. אל אביו¹²

ב“ה יום ד' ג' אדר ראשון תרמ”א לפ“ק פעה”ק ירושלים ת"ו

– – – אבי יקיר לי!

בהעלותי על לוח לבי מה רב עתה המרחק בינינו, בשומי על לב כי כל אשר תרחיב עטי צעדיה על פני הגליון כן תוסיף אניית הקיטור להרחיקך מאתנו עשרת מונים, בזכרי כי בעת אשר אשב פה במנוחה נשען על כסאי אל השולחן הירוק, אז… אתה אבי יקירי! תסול לך מסילה במים אדירים, תחצה ים וגליו ותבקיע בתוכו בלב מלא פחד – ותקוה. אז מורשי לבבי יתרו ממקומם, אז סעיפי ימהרו אורחותם רצוא ושוב בלי הפוגות, אז גם אנכי אחל לשחות במים אדירים, בים הדאגה אשים דרך לאניית־מחשבותי הנושאות רעיוני פחד ויראה, משברין וגליו עליה יעבורו, ואנכי בלב מלא דאגה לא אוכל התאפק מנשוא קולי אל השוכן בערבות ואקרא אליו: “האומר לים ויחשו גליו! אתה אשר פוררת בעזך ים, ונוזלים כנד הצבת, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וראה את אבי יקירי! אשר כציפור נודד מקנו ירחיק נדוד, כי יעבור במים אתו היה! נהלהו במנוחה, הובילהו אל מחוז חפצו שלם, מלא נא משאלות לבו והשיבהו מהר אלינו למען נודה שמך!”..

בשחותי בים הדאגות, ובעולם הדמיון עוף החילותי, פתאום קול קורא באזני, הוא קולך אבי יקירי: “רב לך חזות חזיונות! רד לך ממעוף מחשבותיך, הודיעני חדשות מביתנו, מעירנו, כי באלה חפצתי!” ואנכי אבי יקירי, לא אמיר את פיך, ובכל עת לקולך אקשיבה, ואודיעך כי ב“ה החוה”ש¹³ אתנו כולנו, אמך תי‘, אמי תי’, אחי שלמה, ואחיותי רחל, מרים ושרה, כולנו דורשים שלומך ומעתירים לאל כי ישלח לך עזרתו וישיבך בשלום אל נווך, ונחזה בשמחה את פניך, כה יתן ה'. – – –

בשבוע הזה כבר הדפיס ה' גרינבערג ערך חמש מאות רעפים¹⁴ ואקווה כי בקרוב אוכל להודיעך משריפתם, כי לפי ראות עיני כבר החל לפקוח עיניו לראות את אשר לפניו, כי לא בהבל פיו יישרפו הלבנים ולא בחיבוק ידים יצליח.

לזריעה בקולוניא השלמתי לאבו חנעך¹⁵ עד ארבע מידות וחצי, והם זרעו מעט עדשים, ונתתי להם החצי שעלה לסך עשרה גרוש. – – –

5. אל אביו

ב“ה יום ד' ר”ח שמרבין בו שמחה תרמ“א לפ”ק פעה“ק ירושלים ת”ו.

– – – חדשות מביתנו אין, רק כי רחל אחותי החלה להתלמד מלאכת התפירה אצל תופרת ובזה תקל משא תפירת הבגדים לפני ימי החג מעל אמי, כי כבר תפרה כותנות לכולנו, ואחי שלמה דורש שלומך וב“ה, כי אין לו געגועים אליך, וחשקו ללימודים גדול מאד. וזה לך האות: אנכי לומד הנני בין מנחה לערבית תרי עשר, ובכל לילה בהביאי את הספר הביתה יקחהו מידי ויקרא בו, ופעמים רבות ישאלנו ביאור המלות, עד כי בשבועות שנים כילה את כל הספר וכ”ז¹⁶ בלי אונס ומכריח רק מהתעוררות לבו וחשקו הגדול ללימודים.

ההוצאה תגדל בימים האלה, לפני הגיע החג, ואף אם יתנו לו הממונים שטרות¹⁷, לא יספיק לנו רק עד ר“ח אייר, ונושים בים נתנאל לוריא, אלבאראנעס, שלמה היושב בחנות רב”צ ליאן, ודודי בנימין, ידרשו כסף מאתי, לכן־אם תוכל – שלח כסף במוקדם. – – –

6. אל זיידל כהן¹⁸

(תרמ"א)

רעי יקירי!

– – – גם אתה הרחקת פעמיך, אל ארץ עליזה שמת פעמיך, אל ארץ אשכנז פנית, אל ארץ אשר יחיו יושביה, ורגשי החיים על כל צעד יראו, בעת אשר אנכי בארץ שוממה הנני יושב, בארץ אשר על כל צעד וצעד אך אנשים נדכאים אחזה, אנשים אשר רגשות החיים לא יראו על פניהם, ואסתפק בחשבי מחשבות להעלות הימים הראשונים מקברם לחזות איך גם העיר הזאת גם יושביה חיו לפנים… כמעט רגע אקנא בך. כרגע אומר: מי יתנני אצלך… אכן כרגע ניחמתי, מה בצע לעם אשכנז בחיותו אם יחפוץ במות אחרים, אם יאבה להכחיד זכר העברים הנאמנים לו, איך יתפאר הלאום הגרמאני, כי יעלה מעלה, אם את אנשי שלומו יוריד מטה! לא! לא שם המנוחה ולא שם המרגעה. אך בכ"ז עוד רבה עבודתך במקדש האל, תורתו תלמודה עם מורך היקר, תכרה לך אוזן לשמוע בלימודים לכן אוקירך ואכבדך. – – –

אכלה מכתבי עתה בנתני תודתי למורך הרה"ג דר' עהרמאן. רב תודות לו על אשר חמל עליך ועל אשר הרבה פעל לטובת אביך, אל הגמולות ישלם לו כפעלו הטוב. עתה, רעי היקר, אבקשך כי תואיל לכתוב לי כפעם בפעם משלומך וממעשיך שמה לשמח בזה נפש

בן דודך ידידך מלב ונפש

דוד יעלין

7. אל אביו

ב“ה יום ד' ט”ו אדר תרמ“א לפ”ק.

– – – ע“ד הנהגות הבית הודעתיך במכתבי החולפים, וביתנו כמנהגו נוהג. בכל שבוע ההוצאה לערך שבעים גרוש, ועתה כבר כלה הכסף שהנחת אצלנו, וכן שני לירעס של הקונסול פין¹⁹, וכן ק”נ גרוש של השמן, וחמישים גרוש של השעורים ולא נשאר לי עתה רק לקחת מהשכנים, כי החוב, שיש לך בשותפות עם בערגמאן, עוד רחוק הדבר לקבל כסף ממנו. והממונים לא אבו בשום אופן לתת שטרות, אף כי הלכתי אצלם מאה פעמים ואחת, וגם ר“י בלומענפעלד²⁰ הלך ולא הועיל מאומה. ונאלצתי לכתוב שעבוד על חלוקתו, וחתמתי שמך במס”ק²¹ על ידי, ונתתיו להסרסור זה ימים אחדים ועדיין אין קונה, אולי מפני שלא חתום שמך בכתב ידך עליו. לכן אבקשך כי תכתוב פתקא בזה הלשון: מודה אני הח“מ, ששיעבדתי חלוקתי וחלוקת ב”ב²² הסך 900 גרוש לכל מוכ“ז, והנני נותן הרשיון להממונים הי”ו ²³ דכוללנו כולל סובאלק לתת להמוכ“ז על הסך הנ”ל שטרות בעת שיתנו שטרות על השליש האחרון משנת תרמ“ב, היינו על זמן ר”ח שבט תרמ“ג, ולא יהיה לי הממונים שום טו”מ ודו“ד ופ”פ²⁴ ולא אהיה מערער על כל הנ“ז ולראיה בעה”ח²⁵ וכו'. ותחתום שמך, ותערוך מכתב להממונים, כי יתנו לי שטרות, או לכה“פ יחתמו בידם על השיעבוד כי יתנו שטרות לקונה השיעבוד. ואם תשאל: אם לא ימכור הסרסור השיעבוד שכתבתי, מה אעשה עד שיגיע מכתבך? אשיבך: כי ר”י בלומענפעלד חייב לאיש אחד חמש מאות גרוש, ולקח גם הוא שיעבוד על חלוקתו על הסך הנ“ל, לכן אם לא ישיג הסרסור מעות ע”ז, הבטיחני הר“י בלומנפלד לתת לי את השיעבוד שלו למכרו, ואנכי אניח בידי השיעבוד שכתבתי עד שיגיע מכתבך, אז אוכל למכור שיעבודך להאיש אשר הרי”ב²⁶ חייב לו כסף. – – –

הלא תזכור, כי שומלא ציוה עלי, שאכתוב לו הסיפור הקטן שסיפר לי, בשפת צרפת²⁷. וכן עשיתי, אך אז לא עשה אתו מאומה, אך עתה בבוא ה' נעטער²⁸ לפה בשבוע העבר, ציוני, שאכתבהו בכתב טוב ולמסרו לידו. וביום תמול הראה אותו לנעטער, ויאמר כי הוא כתוב בטוב, בלי שגיאות אף כי שומלא לא ראהו מקודם ולא תיקן בו מאומה. –

נפש בנך הדורש אשרך וטובך כל הימים

דוד יעלין

8. אל אביו

ב“ה יום ה' שני ימים לפני יום הולדת אותי, תרמ”א לפ“ק פעה”ק ירושלים ת"ו

– – – אבי יקירי! במה אוכל לבאר לך הרעיונות, אשר התרוצצו בלבות כולנו עת קראתי מכתבך, לא אוכל רק לשנוֹת את דבריך: האמן לי, כי עת קיבלנו מכתבך ונקראהו, בכינו בדמעי גיל ותוגה, מעורבים יחד, מצערך שם, ובזכרנו התרחקותך ממנו, ומבשורת שלומך ב"ה כי טוב, קראתי, שניתי ושלשתי, נשקתיו ובכיתי!

עתה אשר יש לי להשיבך על דברי מכתבך אשיבה על ראשון ראשון:

בקראנו מצבך שם בעת כתבך מכתבך, היה לנו צער גדול ואנחות לרגעים התפרצו מקרב לבנו, רק זאת היתה נחמתנו באמור לנו רבים, היודעים טבעם ומכירים מידותיהם, כי זה דרכם, בראשונה יתרחקו מאד מהאורח וילאוהו לא פעם ולא שתים, למען לא ירבו השלוחים, ורק אחרי אשר סבל את כל המסות והמריבות וייטבו פניהם אליו, ולוא יהי כדבריהם. מדבריך נראה כי אומץ־רוח (קוראש) חלף מלבך, חלף כצל ועל זאת אני נאנח. אומץ־רוח! אומץ־רוח! מה יקרה המלה הזאת ומה נעמה! לא יערכוה זהב וכלי פז, אך היא משגב לנו לעתות בצרה, אך היא תאמץ כוחנו לשאת לשאת ולסבול את כל אשר נטל עלינו הזמן המר, והאיש אשר לו המידה הזאת באמת יקרא בשם גיבור, כאשר חכמינו יגידו: “איזהו הגיבור הכובש את יצרו!” רצונם: תאותנו אשר יבוא מרגשות לבו, ואשר הוא מושל ברגשות לבו להטותם אל כל אשר יחפוץ. בעת צרה ייטיב פניו, וזה הוא אומץ־רוח! ואמר סופר צרפתי: “אומץ־רוח! אך כמעט רגע נשא ונסבול, אולם הטובות אשר נרכוש לנו בזה, לעולמי עולמים יעמודו!” ואמר עוד אחר: “אם בעת אשר נעזבים הננו מכל אוהבינו, גם אומץ־רוחנו יעזבנו, אז אין לנו עוד על מי להשען”. זכור נא הדברים האלה, וזכור נא כי על זה נסעת. עוד לפני נסעך ידעת, כי לא ברגע, אשר יאמרו “שלום לך” בפיהם, יחשבו בלבבם לעשות באמת שלום לך, לכן אמץ רוחך מהיום והלאה, ולבבך לא יפול ואל ירך, אם לא בפעם הראשונה מלאו משאלות לבך.

– – – שאלתני על מעשי., אודיעך כי במנהגי הקודם אנהג: לפני חצות היום אלמוד בהישיבה, כחצות היום אכתוב ערבית, אח“כ אבוא הביתה, ואכתוב את אשר העתקתי מהספר הצרפתי, כי כבר כיליתי העתקתו, ובעוד שבועות אחדות אכלה גם כתיבתו, ונראה את השכר אשר יהיה לעמלי, ובלילה אלך לבית ר”י ליאן²⁹ לעשות חיל בלימוד שפת צרפת. – – –

כסף על ההוצאה היה לנו: החמשה נאפ' 1³⁰ שהנחת אצלנו, מאה וחמשים גרוש מהשמן, ושני פונד שטערלינג ממיסטער פין³¹, ובשבוע הבא אקח שטר מהכולל על ערך שמונה מאות גרוש. – ההוצאה בביתנו ערך שבעים גרוש כל שבוע – עטאלא³² דורש שלומך, זה כשבוע הוא חורש, ועוד מעט יכלה, והעצים אשר יבשו, יזרע אחרים במקומם. – בשבוע העבר ירד גשם שוטף, ועתה הטהרו השמים. מקח החטים ירד מיום ליום, ועתה החטים הטובות מאד ימכרו בשבעה עשר גרוש, והשעורים הטובות בשבעה גרוש, כי כן מכר היום עטאלא את השעורים שלנו. – – –

אליעזר רוקח³³ מוציא עתה לאור מכ"ע^34* ביאסס בכל שבוע, ושמו “יזרעאל” וכבר בנומער הראשון החל לדבר סרה על הצדיקים ועל החסידים כדרכו תמיד. בית היתומים שיסדו תלמידי הגאון מבריסק³⁵, אשר כתבתי לך אודותיו במכתבי החולפים, ואשר כפי הנשמע כבר לקחו כסף הגאבעלע³⁶ על זה, כבר נהרסו אשיותיו, היתומים כבר נתפזרו לכל רוח כמקדם ואין דורש ואין מבקש, באמור תלמידי הגאון כי יושבי ירושלים יתלוננו על הרב כי יחפוץ ליסד שולען³⁷ בירושלים. הלא תבין מגמת פניהם. – – –

9. אל אביו

ב“ה יום ג' כ”א אד“ש תרמ”א בירושלים ת"ו

– – – אבי יקירי! שמחתי מאד על עצתך, כי אתלמד שפת אנגליה על בוריה, כי ברבות הימים אוכל להרוויח מזה יותר משפת צרפת. לא מפני ששפת אנגליה יקרה כ"כ בעיני שמחתי בזה יתר על כל דברי מכתבך, לא מפני תקוותי אשר תשעשע לפני כי ארויח מזה ששתי כעל כל הון, אך הדבר אשר הרנין לבבי הוא בראותי איך רבות תדאוג למצבי בימים הבאים. ראיתי מזה כי לא ככל יושבי ירושלים, העוזבים גורל בניהם ביד המקרה, האומרים: אשר “זן אבותינו ואותנו בלי כל מלאכה ולימוד הוא יפרנס גם בנינו אחרינו”, ולא יתנו לבם אל גורלם הם איך רע ומר הנהו.. לא כן אתה אבי יקירי! לא מהם ולא מהמונם הנך, אתה בהביטך בעינים פקוחות על מצב החיים בירושלים, בראותך, כי האיש אשר אין בידו מלאכה ולא לימוד המחייה את בעליו, האיש הזה גם תלמודו לא יתקיים בידו. אתה אחרת דימת בחינוך בנך, אחרת חשבת להיטיב מצב בנך, בקיימך דברי שלמה “מזה ומזה אל תנח ידיך”. ולזאת למדתני תורת ה‘, למען כי עת אגדל אהי נאמן לה’ ודתו, וגם ברצונך למדתני השפה העברית, הערבית, הצרפתית ועתה גם האנגלית למען אוכל להחיות נפשי מזה בימים הבאים. לכן אודך אבי! אודך בכל לבבי על כל הטוב אשר הנך עושה עמדי, ואקווה כי לא תבוש בימים הבאים מחינוכך זה, כי גדלה תקוותי אשר שניהם יתקיימו בידי, והגמול היותר גדול אשר אוכל לשלם לך בעד כל תגמוליך עלי אחשוב למשפט צדק כי הוא עונג לבבך בראותך כי כל תקוותיך לא נכזבו.

עתה אשובה לדבריך וכה תאמר: “לדעתי טוב מאד שתלמוד לשון אנגליז על בוריה, כי ברוב הימים תוכל להרוויח מזה יותר משפת פראנציז, ואתה תוכל לצאת ידי שניהם. ואם תשאל אצל מי תוכל להתחיל? אצל שטיינהארט³⁸, אף אם יהיה בשכר ג”כ כדאי, והודיעני דעתך".

אלה הם דבריך. –

ועתה סלחה לי, אם ארהיבה עוז בנפשי לשאלך לאיזה סיבה החלטת, כי ארוויח בזה יותר משפת צרפת? האם מפני כי תשמע מכל עברים אנשים מדברים וכותבים בשפת בריטניה (כאשר החליטו ר"ד כהן וגרינבערג), או מפני כי תקווה למצוא מקור נאמן להרוויח בו ע"י לימוד השפה הזאת? בטח תשאלני מאי נפקא לי מניה? אכן הלא ידעת את רוב היגיעה והעמל שהיו לי טרם רכשתי ידיעתי (אם אוכל לקרוא זאת בשם ידיעה) בשפת צרפת, לא חשכתי רגלי מלכת לרי' ליאן בכל לילה אף בעת שירד הגשם והשלג מן השמים וכדומה, לכן: אם תקווה כי ברוב הימים תוציא לי השפה הזאת פרי יגיעתי בה, אז הניחה לי אבי יקירי! הניחה לי ללמוד השפה הצרפתית³⁹ כי בהחילי עתה לימוד שפה אחרת אדע נכונה, כי לא אוכל לצעוד הלאה בלימוד שפת צרפת, אולם בראותך כי יש מקום עבורי להשתכר בו מזה בעוד ימים מעטים, ואנכי מלבד חובתי אליך חובת הבן לשמוע בקול אביו, נכון הנני למלאות דבריך ובקשתך כי אדעך לדורש טובתי והצלחתי. – – –

10. אל אביו

ב“ה יום ג' ו' ניסן תרמ”א לפ“ק בירושלים ת”ו

– – – מכתבך ליום ה' ט“ז אד”ש קיבלתי היום אחרי שובי מהתנור לאפיית המצות, ומה מאוד רב צערי בראותי, כי עדנה לא קרוביך, עוד בפיהם ידיחוך מיום ליום. אכן הלא תדע, כי האדם נושע בה', ושווא תשועת אדם, חכה אליו כי עוד יוסיף לחננך, ישמחך כימות עינה אותך, עוד יתן רחמים בלבם עליך, אל תאמר נואש, ואל יפול לבך, אם לא יקרבוך כמו נגיד בפעם הראשונה והשניה, וביותר אל תבוש ואל תחת מפניהם, או בדברך אתם, ובדברי ישעיהו אומר: מי אתה ותירא מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן? אין למו היתרון מיתר האנשים רק בהונם, והונם זה ניתן למו מאלהים אשר חפץ חסד הוא, אשר יאבה כי בכספו יושיעו לבני־עוֹני, וביותר לקרוֹביהם אשר לחסדם ייחלון, ואולם אם כשמיר יחזקו לבם, אם באשר שמנו עשתו, השמינו גם לבם ואזניהם הכבידו, הלא לא בך האשם תלוי רק במו, ואם הם חייבים הלא אין לך לערוץ מפניהם. לכן חזק ואמץ אל ירך לבך ואל תצטער הרבה על גורלך וגורלנו, כי לא ראשונים אף לא אחרונים הננו בדבר הזה.

עתה אודיעך ממצבנו, ממצב עסקך, וממצב עירנו:

במכתבי החולף כתבתי לך, כי לא השגתי עדנה כסף על השעבוד. ואמנם כן לא השגתי, ובראותי כי אין תוחלת מזה, שמתי פני אל הר' יהודה בלומענפלד נ“י, ואודיעו מצבי, ויאמר לי עצתו, כי אסור אל הר' ישראל ליב מלאמזע הזקן, שבא לפה זה כשנה ואשר אמר פעמים אחדות, כי בחפצו להתראות את אמך תי', כי הוא הכיר את אביך ז”ל, ואספר לו את מצבי לע“ע ולבקשו לדבר את הממונים על אודות הדבר הזה. וכן עשיתי, והוא דיבר כבר עמהם ויתרצו לתת לי שטרות על חמש מאות גרוש, והנה בזה הכסף אוכל לכלכל את ביתנו עד ר”ח אייר או יותר מעט, וכאשר אהיה אז נצרך לכסף אעשה שטר שעבוד על ארבע מאות גרוש הנותרים. יתר אין כל חדש בביתנו. – – –

דודי חיים ושמעון שבו ביום ו' עש"ק החולף לפה – – –

בשובם ממצרים לאלכסנדריא העלילו היוונים על העברים עלילת דם, והם לא ידעו מזה, ויהי בבואם העירה כבר התחבאו כל העברים בבתיהם, ובעברם בשוק התנפלו חבר־יוונים על דודי חיים (דודי ח' שמעון ברח בראותו אותם) ויכוהו מכות אכזריות עד כי נפל ארצה ויתעלף, אך יד ה' לא תקצר, והנה בהתעלפו והיוונים עוטרים אותו וחפצים להכותו נפש, לפתע הופיע כמו מלאך שלוח ממרום איש עברי, אשר הקימו מהארץ ויאמר לו: “עברי אנכי, קום ובוא אתי, אל תירא”. ולפלא כי היוונים לא עשו לו מאומה, להיפך, כי הניחו לו מקום לעבור, והאיש הזה הביאו אל הקונזול הצרפתי, והקונזול נתן לו מרכבה ושוטרים אחדים בחנם להוליכו לבית מלונו, ועד עתה עוד ירגיש כאב מהמכות אשר הוכה, ויפחד מעתה לסעת מירושלים. מדבר הצלתו באורח פלא נחזה עין בעין, כי גדלה השגחת ה' הפרטית, ותשועת ה' כהרף עין. – – –

11. אל טראכטנברג⁴⁰

ירושלם י“ג ניסן התרמ”א.

למרדכי בר"י טראכטנברג, בטבריה.

ידיד יקר!

הזכור תזכור עוד את הימים אשר בטבריה נפגשנו שנינו, שמה בחוצותיה האבלות, ברחובותיה השוממות. פעמים רבות הפצרת בי לבוא אל אוהל ביתך, אך צר לי מאוד, כי העת ההיא לא עת השתעשע היתה לי, צר לי כי בעת ההיא לא עלה בידי לרכוש לי אהבת רע חדש. למן הימים ההם נשכח זכרך מלבי, לא הזכרתי עוד בשמך כי לא ידעתיך אף לא הכרתי ערכך, אולם עתה, אחרי קראי מכתביך אשר לרעך יעקב מרדכי ערכתם, ראיתי, כי רב ההבדל בינך ובין יתר נערי טבריה, אשר הכרתים בהיותי שמה. מבעד אשנבי רעיונותיך נשקפתי אל חדרי לבך וארא כי תאהב הטוב והתושיה, ראיתי כי גדלה אהבתך לשפת קודש, ראיתי כי אהבתך זאת עשתה פרי ונס המליצה יתנוסס על מכתביך. ועתה בראותי במכתבך האחרון, כי תדרוש שלומי ותבקשני “כי אשיבה לך מענה על דבריך ועל כנפי המליצה יעופפו דברי”, לכן אמרתי להשיבך הפעם כאשר עם לבבי.

ע"ד הסיפור הארוך אשר השתרע במכתבך על שני עמודים לא אוכל הגדך רק, כי כל האותיות והמופתים האלה, אשר הגיעו לאזניך, לא שמעתים עד עתה. ורעך יעקב מרדכי יודע בלי תפונה יותר ממני בדבר הזה. ולא לזאת באתי במכתבי הפעם, רק באתי להעירך על סגנון לשונך במכתביך, ועל רוח המליצה הנושב על פניהם.

ולפני כל דבר אביא לפניך דבר גדול־המדקדקים בן־זאב בספרו תל"ע⁴¹ בדברו מדרכי המליצה והשיר וכה יאמר: “דע כי המליצה הוא דבור הנשגב, תשמש לענינים יקרים, כי היא כלי חפץ לנפשות יקרות לגלות כחות הנפש ולהניע מדותיה והתפעלויותיה מאבל לשמחה מצער לעונג משנאה לאהבה מכעס לרצון וממורך לאומץ וכדומה ממדות ההפכיות אשר באדם ולכן תמצאנה דברי המליצה והשיר בספרי קדש בהזדמנות יקרות ולעתות נכבדות כברכת יעקב ומשה לפני מותם וכנצוח המלחמה בשירת הים ושירת דבורה וכו' שהנפש תתפעל מענין יקר ונכבד”.

ויתר גדולי הסופרים העברים יתאוננו למדי על אלה אשר ישתמשו בהמליצה לדברים פחותים אשר אין בהם מהתפעלות הנפש, וכל העושה כזאת אינו אלא כזה המשים נזם באף וכו'. הביטה נא אל התנך וממנו תלמד באיזה מקום להשתמש במליצה בהארכת הדברים, ובכפל המלות, ובאיזה מקום לחדול. ראה נא את ספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים, אשר הנם כולם רק סיפורים, ישתמשו רק בדיבור השכלי בלי הארכת הלשון, בלי דמיונים או כפל מלות, ואף ישעיה וירמיה, אשר רוב דבריהם נוסדו על הדיבור הדמיוני, ומליצותיהם אין ערוך למו גם הם במקום אשר באו לספר ממקרים אשר קרו בימיהם (ישעיה לו' לז' לח' וירמיה…) ישתמשו רק בדיבור השכלי. ורק בהגיעם לדברים יקרי הערך אשר התפעלה נפשם, אז יעלו המליצה על שפתותיהם. אמנם לא כן דרך הסופרים שאחריהם, הם הרבו לאסוף משלים דמיונות, כפל המלות והתפעלות הנפש על דברים של מה בכך, יאריכו וימשיכו הדברים, יסכסכו מליצות עבריות במלות ארמיות עד אשר תלאה נפש הקורא ולא לתפארת ייחשב להם הדבר הזה, תחת אשר היה לבחור מלים נאותות לכוונתם, מלים עבריות קצרות ומובנות לעטר בהן דבריהם.

גם אתה ידידי תכתוב במכתבך: “המה באו עד יפו ושלשה סרסורים באו למולם, הלא המה מכונים בשמותם חומצים צמים קובעים, ושמעה אזני כי כמה הסכינו לעשות לכל איש ההלך עובר ובא, רצוא ושוב מריקים שקיהם, כיסהם וחריטיהם, וצרור כספיהם ינהלם בלחם ובקרב אל בארות חמר, אל מקום אשר לא ידרכו כפות רגלי בני אדם למען יפשטו כותנתם מעלימו להריק צלחת מעיליהם ויאמרו כה יעשה לאיש אשר ־ ־ ־⁴² איננו שומע לדברינו”. חמשה וששים מלות כתבת תחת משפט אשר כל איש הבא בידם לא יצא נקי, רק יוליכוהו אל מקום לא דרכה בו רגל קטן אשר די לך באמרך: בבואם ליפו באו לקראתם שלשה סרסורים מושחתי המידות, אנוש למען קחת את כל אשר לו“. וכן יתר דברי מכתבך נלקו ביתר, בכפל מלות, ברעיונות מיותרים, אשר לא ירגיש הקורא במו נועם לנפשו. ואם תאבה לראות ההבדל בין שני הסגנונים, בין סגנון הסופרים הישנים ובין סגנון הסופרים החדשים, שים נגד עיניך שני ספרי המכתבים (בריעף שטעללער) “צחות המליצה” ו”קרית ספר", אז גם אתה תשתומם לראות ההבדל הרב ביניהם.

ומעתה והלאה שים לבך על דבריך בכל מקום בואך לספר דברים, אשר כוח הדמיון לא ישלוט במו, כמו בבואך לספר דברים אשר קרו, או מדברי…⁴³ עסק אז תבחר מלים משפת קדש צחות ומובנות ולא תרבה בדברים רק הנצרך לך לכתוב, אולם בבואך לכתוב דברים, אשר לא בעולם המעשה יסודם אך הדמיון והמחשבות ישימו הדברים בפי העט, אז תוכל לבחור לך מליצות, דמיונות, רעיונות ככל חפצך.

עתה אחרי דברי על סגנון לשונך בכלל, אעירך גם על פרטים אחדים ואומר כי לפי הנראה ממכתבך קראת הרבה בספרי התנ"ך ובמקומות רבים מצאתי במכתבך מלים נעימות אשר במו עיטרת מחשבותיך כמו: “הנני נוטה כנהר שלום”, (או) “עינו אשר הפיקה חן נעים, שנתה מבטה” (או) “רעיוני מהפכים בקרבי כחומר חותם אנה ואנה”, וכדומה. אכן גם ההיפך מצאתי כמו: “נפשי יודעת כי תיקר הזמן”…⁴⁴ עמדך מלבטלן, (או) הרימו פעמי מקלותיהם להכותם, (או) ויכוהו מכה עד אבודה רבה, (או) “שמה אזמינך לדין, כי לא אעזבך עד אשר תעשה את אשר דברתי לך”. הדברים האלה אין למו נעימות שפת קודש. –

ופעמים רבות, מאשר יקרה המליצה בעיניך, תוציא גם משפתי עטך רעיונות בלתי צודקים, כמו באמרך: “והנה שני דרכים נצבים עליו”. היתכן לאמר על הדרך אשר הוא נצב עלי? כי היא נצבת עליו? אכן בראותך, כי בכתוב כתוב: והנה שני אנשים נצבים עלי (שפירושו: אצלו), באת לכתוב גם פה כדברים האלה, או באמרך: “ופניו השזופים מאור בוקר יזרח שמש קבצו פארור” הנה מלבד אשר המלים לא נכונו כי רק בראותך בכתוב “וכאור בוקר יזרח שמש” כתבתו פה, אף כי אין עניינו יאה פה, והיה עליך לאמר: “כאור השמש”. מלבד זאת הרעיון לא יצדק, כי הפנים השזופים מאור השמש הנם שחורים ואין צדק לאמר על דבר שחור כי נעשה שחור אם הוא בעצמו שחור!

גם בדקדוק לא השיגה ידך חיל, כמו בכתבך: “הלא אתה הרגתיו” זה טעות בדקדוק כי “הרגתיו” לא נוכל לאמר רק על גוף המדבר ונאמר: “אנכי הרגתיו”, אבל לגוף הנוכח עלינו לאמר: “אתה הרגתו”. אחרי זה תאמר: “לכן לכו ונוכחה” תחת: “לכה נא”, הלאה תכתוב: “ועל השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו על פניו" תחת שתהיה לך לכתוב: “ועל פני השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו על פניו“. תחת שהיה לך לכתוב: “ועל פני השני ג”כ צללי אופל וצלמות קננו”.

עוד דברים רבים לי אליך בדבר הזה, אכן עתותי לא בידי הנן, ואנכי הלא לא באתי רק להעיר לבך לתבונה, ודי בדברי שדיברתי עד כה.

טרם אכלה דברי אשובה לאמר לך: אם ימצאו דברי חן בעיניך או לא, אם באהבה תקחם או ככלי אין חפץ בו תשליכם, אחת היא לי, אך בכ"ז איעצך כי תלמוד חכמת הדקדוק ושים לבך על דבריך⁴⁵… כי אז תאורנה עיניך ואז אם תתבונן על מכתבך החולפים תתן גם אתה לי צדק.

שמע לעצת רעך הדורש שלומך, רעֵה תבונה ועל כולם ירא את ה‘, כי "ראשית חכמה יראת ה’" אמר שלמה ברוח קדשו, אז תצליח בכל דרכיך ותהיה לאיש.

כאוות נפש ידידך

דוד יעלין

12. אל אביו

ב“ה אחרון של פסח, אחר הצהרים, תרמ”א

זה כשעה אשר בא הנה שותפך גרינבערג⁴⁶ ויודיעני כי רמ“י ג”ש⁴⁷ סיפר לו אודות מכתבך וינחמני בדבריו. אח“כ אמר לי, כי בא במלאכות ה' פינס⁴⁸ להציע לפני הדבר, אשר הציע לפניך בהיותך עוד פה, והוא כי אכנס בתור מורה לבית חינוך היתומים אשר אצל ד”ר הערצבערג⁴⁹, כי אינם שבעי רצון מהנהלת שטיינהארט⁵⁰, וגם יתנו לי מועד לנסות כחי בדבר הזה, היינו כי ישכרו לי חדר מיוחד בקולוניא על משך שבועות אחדים ללמד את הילדים שמה, ואם יעלה בידי, יקחוני למורה. וזאת שנית הוסיף גרינבערג, כי ידבר את הדר' הערצבערג, כי ילמדני שעה אחת ביום או יותר לימודים או איזו שפה. אחרי הציעו לפני הדבר הזה אמר לי, כי הדבר הזה גם זולת הכסף, אשר יהי' לנו למשיב נפש בעת רעה הזאת, גם זולת זה יביא לי תועלת גדולה. ראשונה כי ניסה את כל כשרונותי (כה יאמר) ולא מצאני צולח לא לבעל מלאכה, לא לסוחר, רק להדבר הזה כל עמלי הקדשתי עד כה, וגם להיות מורה לא אצלח עדנה באשר לא הרגלתי בזה בשום מקום, ואין טוב לי רק לפנות אל המקום הזה להשתלם בו, ושנית זאת אשר ילמוד אתי הדר' הערצבערג. ויצווני לשאל גם בעצת ר“ד כהן⁵¹, ובחפצו היה כי אצא היום או מחר אתו לה' פינס ולגמור הדבר. אך אנכי, אף כי הרבה עלי דברים להוכיח לי, כי אתה לא עמדת אז מנגד לדבר הזה, ולהיפך, כי היית שבע רצון מזה, בכ”ז אמרתי לו: אחת דיברתי ולא אשנה, כי לא אבטיח מאומה טרם שאשמע חוות דעתך שתסכים לזה. ואף באמרו לי, כי אולי אם יתאחר הדבר יוכל להתבטל, בכ"ז מדעתי לא נסוגותי רק זאת הבטחתיו, כי אם אצא עם הילדים לקולוניא על משך שבועות אחדים לנסות כוחי בדבר הזה, אז אצא גם לפני בו תשובתך, ובתנאי כי איש אל ידע מזה. – – –

אמי היקרה תסכים בזה, ואינני מחכה רק לעצתך. הרדיפות אשר רדפו תלמידי… נחו שקטו וגם את שני בני קאפעלמאן לקחו לבית היתומים שלהם⁵², אף כי בנו הקטן הוא אצל הערצבערג. – – –

13. אל עורך “שערי ציון”, ירושלים⁵³

האומר לירושלים “תושב” ולציון “חרבותיה אקומם!” הוא את שעריה ירומם, יפתחם – ולא יסגרם, יבצרם ולא ימוטו, כהר ציון לא ימוט. –

ידיד יקר! נתת שמחה בלבי מעת הודעתני, כי באוות נפשך תאבה להרחיב שעריך כפלים לתושיה ולפתחם לרווחה לכל שוחרי תושיה. סרעפי רבו בקרבי ואומר: האח האח! הגיעה העת, הנה באה, כי נצר מטעך פריו ישגשג לתפארת ציון, ולירושלים יהיה נס להתנוסס, כח אור המדע לא כבה מקרבה, וגחלי התבונה עוד לא עממו מתוכה, עוד יפיצו חום צח על פני תבל, וכל איש יאמר: “האח! חמותי, ראיתי אור יקרות בשעריה המאירים לארץ!” כה רבתה השמחה בקרב לבי וששון וגיל לקחו עמדתם בחדריו. לכן באתי להשיב לך תודה על רעיונך היקר, כי על ידו יהי שם ציון לתפארת ושעריה לברכה בקרב הארץ.

עתה באתי להעירך על דברים אחרים ואף כי אולי קטנים הם בעיניך, אך בעיני כל קורא גדולים הם. ראשונה אדבר אך משפטים ידידי היקר! ואומר לך: אחרי כל תאבה להרחיב שעריך ולהגדיל מפעלך יאות לך, כי תשים לב על כל גליון היוצא מבית דפוסך כי קמשוני השגיאות לא יכסו פני פריך, כי לדאבון לבי רבו כמו רבו השגיאות בגליונך. ויען מה? יען כי תחל מלאכתך ביום החמישי והמסדרים אצים: “כלה מעשיך”, ורעיוניך יתרוצצו ומקול רעשים יתבלבלו מחשבותיך ולכן ירבו השגיאות בדבריך, ואחרי כן ימהר יחיש מעשהו, כי עוד טרם החל לסדר והמון קוראים יחכו עליו, ולכן רבו הטעויות היוצאות מתחת ידו. שנית: כי תקבל מכתבים רבים, אשר כותבם לא ידע בשפת קודש אף במאום, ואתה לא תשים לבך לבקרם ובין טוב בין רע ימצאו מקום בשעריך, ואגרות האוגרות שגיאות בכנפיהן ירמסו סיפיך, וכל זאת למה? מדוע תרבינה השגיאות, מדוע ידרכו על סיפי שעריך גם מכתבים רבים, אשר רחוקים הם ממטרתך והמטרה אשר יקוה כל קורא להשיג בדבריך, על מה כל אלה? יען כי לא תקח לך מועד לנקות ולצרף דברי סופריך בכור השכל, אינן בידיך גם לבקר דבריך אחרי היכתבם עלי גליון ולבקר את הגליון אחרי צאתו מהדפוס. לכן איעצך, כי מן היום והלאה, אם תאבה להשיג המטרה, אשר כוננת כל עמלך ויגיעך, זאת עשה: קח לך מועד ומאזני הביקורת קח בידיך ומטרתך שימה על הכף האחת ודברי סופריך בכף השניה ועיניך תחזינה אם ישאו בד בבד את מטרתך (כי לתועלת הנמו ושגיאות אין במו) אז קבלם באוות נפשך, ואם אין, זרם הלאה לבל ידרכו על שעריך מכתבים הרחוקים מהמטרה, ולבל יבואו בשעריך כמבואי עיר מבוקעה בעצים ובקרדומות לשרוט שרטת בלב הקורא. –

כן איעצך מקרב לבי ואתה שמענה, ודע לך כי צדקה מאד, ואם תטה אזניך לה, גם אנכי לא אמנע פרי עטי ממך כפעם בפעם. –

ידידך

ד. יעלין.

ככלותי לדבר, אסיר לזות שפתיך מעל בני ציון, אשר תתלונן עליהם מדוע יפנו אל מכתבי העת היוצאים בחו“ל ודבריהם יסובו אך אליהם ולא אליך, השוכן ביניהם. אכן ידידי! ההתבוננת על תוכן מכתביהם? הלא בכל דבריהם לא תמצא אך חדשות מבשרות משלום ירושלים ויושביה אשר גם אתה תודיעם, ומדוע ישולמו רעה תחת רדפם טוב להודיע גם לאחיהם אשר השע”צ⁵⁴ לא למו למקרא? האם בדברים כאלה יפנו אליך אחרי אשר תודיעם בלעדיהם? היבואו עשרה מכתבים אשר תוכן אחד להם? פליאה נשגבה ממני. – הנ"ל

מנסיעת דוד ילין עם אמו ללונדון, תרמ“א־תרמ”ב

14. אל החברה “כל ישראל חברים”, פאריס

ב“ה יום א' י”ט אב תרמ"א, פה פאריז.

לכבוד ראשי ואלופי החברה הרוממה היקרה והנשגבה, במטרתה ובמעלותיה, חברת “כל ישראל חברים” בפאריז. ה' עליהם יחיו. שמעו אלי אדוני היקרים וישמע אליהם אלהים! גר הנני בארץ הזאת, גר הנני באין כל מכיר ומודע, אין דורש נפשי ואין שואל עלי, לכן אמרתי אפנה אליכם אדוני היקרים דורשי שלום כל בני לאומכם, אפנה אליכם, אשר מטרתכם היא אך עשות טוב וחסד עם עמכם ישראל בכל ארצות פזוריהם, אפנה אליכם ואודיעכם מטרת בואי הנה ומצבי בעת הזאת. ויען כי עתה הפעם הראשונה בימי חלדי המעטים אשר אדפוק על פתחי לבות אחי היקרים אוהבי חסד ולא הסכנתי מעודי בזאת, אמרתי תודיע עטי את אשר יכבד עלי להודיע במו פי, ואבקשה מאתכם החסד קרוא דברי אלה אשר ההכרח הביאני להעריכם אליכם.

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שמו, האיש הזה שם לו למטרה לחיות מיגיע כפו תמיד, למלאות מטרתו זאת, שם אל עבודת האדמה פניו, זה יותר מעשר שנים, בעוד מצבו נכון, בעט אשר לא התעורר אף אחד מיושבי ירושלים המעטים אז לשבת מחוץ לשערי ירושלים, בעת ההיא קנה אבי הי“ו שדות בכפר קולוניא (הוא מוצא הנ' במס' סוכה) ויוציא כל הונו עליהם. אך באסור אז משפטי הארץ על כל חוסה בצל ממשלה אחרת לקנות שדות, לא יכול אבי להשיג פירמאן כי לו השדות, ויהי נאלץ לסעת ללונדון אל קרובי אמי תי' היא משפחת ששון, ואחרי כל ההוצאות אשר הוציא לא יכול להשיג פירמאן על אדמתו. ובין כה וכה היו השדות עזובות, הבתים אשר בנה שם היו ריקים מאין יושב בהם, והונו עלה בתוהו. ובכ”ז לא הרפה מרעיונו זה, ויהי בבוא הנה השר שמואל מאנטאגו הי“ו לירושלים⁵⁵,עמל אבי נ”י לאסוף חברים מאלה החפצים בישוב הארץ, ויציעו לפני השר נ“י לקנות את אדמת יריחו, ויסע אבי הי”ו בלווית שני אנשים עם השר הי"ו ליריחו ויראוהו את הארץ כי טובה היא, אך לדאבון לבבו גם הדבר הזה לבלי הועיל היה כי לא עשה פרי.

ואחרי אשר כל עמלו אך לריק היה, ובראותו כי גם כסף אין בידו לסחור בארץ, הביאהו ההכרח ללוות כסף, ולתת השדות בערבון, ויהי שולחני, אך – אהה! גם אז לא הונח לו, כי ברדת לפני שנה וחצי ערך המטבעות בטורקיי, איבד גם מכסף המלווה, ויחי עד עתה בלחץ ובצער בלי פשוט ידיו לנדבות אחרים. אך הגיעו מים עד נפש, בראותו כי אין תקווה עוד לחיות במצב כזה נאותה אמי תי', אם ילדים רכים וקטנים, לעזוב את ביתה, לעזוב את ילדיה ומשפחתה ולנסוע אל בני משפחתה בלונדון, אולי יושיעוה בעת צר לה.

בנסוע אמי תי', גמרנו אומר כי אסע גם אנכי אתה, אולי יאבו הם לדאוג למצבי בעתיד, ויבואוני אל בית ספר, אחרי אשר בכל כוחי יגעתי בירושלים לרכוש לי ידיעת השפה העבריה, ומעט משפת ערבי וצרפתי, ואסע אתה.

גם בלי שומעכם זאת מפי, תבינו אדונים יקרים כי ההוצאות בנסיעה כזאת גדלו מאוד, ועתה, אחרי אשר עוד מעט הגענו אל מקום מטרתנו, אחרי אשר סבלנו כל תלאות הדרך, ועוד דרך יום לנו לשם, עתה הננו כאיש הטובע בלב ים ואחרי אשר הקריב אל החוף פתאום שטפתהו שבולת מים. בקצרה, עתה אפס כסף מאתנו ולא נדע מה נעשה. מטרתנו לא היתה לאסוף כסף נדבות, ולא אוכל לסבב על פתחי נדיבים, לא אדע איש ולא אכיר אדם, לכן בשם ה' אלהי הרחמים והחסד, בשם מטרתכם היקרה והנשגבה לעשות טוב וחסד, הנני בא אליכם אחי ואדוני היקרים לבקשכם, כי תואילו לעשות אתי חסד ואמת לחנני כאשר עם לבבכם הבוער באש אהבת בני עמכם הנדכאים, אנא הואילו אדונים יקרים למלא בקשתי, הושיעו! וה' אלוהינו אוהב החסד יריק עליכם ברכתו. וישלם לכם אלף פעמים כגמולכם הטוב עם אחיכם.

נשען על טוב לבבכם אקוה, כי יספיקו דברי המעטים היוצאים מקירות לבבי לעורר בקרבכם רחמים על אמי העזובה והגלמודה ועלי עבדכם הנושא ביראת הכבוד שמכם על שפתי עטו, היודע ומכיר טוב לבכם, ונותן לכם תודה מעתה על חסדכם אשר תועילו עשות אתו.

דוד ב"ר יהושע יעלין.

15. אל אביו

ב“ה יום ה' כ”ג מנחם אב, תרמ"א, פה לונדון הבירה.

מארץ האושר ישלח ה' ברכה ועושר לכבוד א“א⁵⁶ יקירי, הרחוק מעיני וקרוב בכליותי ה”ה הרב המופלג כו' מו“ה יהושע יעלין הי”ו, עם א“ז⁵⁷ היקרה אשר כנשר על גוזליו כן תרחף על ילדיה היקרים, הם אחי שלמה הי”ו ואחיותי רחל מרים ושרה. כולכם תעמדו על הברכה, ברכת אלוה ממעל.

בני משפחתי!

הקבצו ובואו ושמעו מעט מהעובר עלינו.

מירושלים

יום ה' ב' מנחם. בבוקר גמרנו כל דבר הנצרך לנו, ונשכור עגלה, ובערב אחר מוג’רעב⁵⁸ עלינו על העגלה. האוכל לתאר לפניכם מה מאד קשתה עלינו פרידתכם? האוכל לדמות עצב לעצבי אז? מה נעמו לי הרגעים לראותכם כולכם סביבותינו מברכים אותנו בנסיעה מאושרת, אך… הגיעה העת!

הרכב הניף שוטו להכות סוסיו, ולבי סער כאלו עד לבי ונפשי נגעה המכה אשר הכם. כי זה הוא הצעד הראשון אשר החל להרחיקנו. העגלה תמהר דרכה, ורעיונותי אף הם אחזו דרכם במרוצה, הנני נוסע… הנה ארחיק נדוד… עזבתי משפחתי… עזבתי עירי… עזבתי כל היקר לי בחיים… ואנה אפנה? לארץ אשר לא אשמע אף שפת יושביה… ולמי אפנה? לאלה, אשר לא הכרתים עד הנה, ואך אתימר. כי מבני משפחתם הנני“. מחשבות נוגות כאלה וכאלה הניעו את לבי, אשה אחרי רעותה, עד בואנו לאבן ישראל⁵⁹, שם ציויתי להרכב לחכות מעט עדי דברנו מעט עם דודי ח' בנימין הי”ו וב"ב. ונסע הלאה.

קולוניא

חלף חום ואתא ליל, ואנחנו בקולוניא. שם יצא לקראתנו ה' גרינבערג⁶⁰ וב“ב ור' קאפעלמן⁶¹ וראובן, שתינו כוס קאווע על העגלה, וירווח לנו מעט בראותנו איך באו כולם לשלחנו, הם וחג' כאלד, ואבו חנען וב”ב⁶² ועוד אחרים. מה נעים היה לי לראות איך ה' גרינבערג הולך ובידו העששית, ואחריו כל האספה הולכים בדממה, כאלו אל לב כוּלם נגעה פרידתנו. לא אהבתי מעודי את קולוניא ואנשיה כמו ברגעים האלה, לגן עדן נצבה לי ברגע הזה… ואנכי, אנכי הוא הנוסע עתה מגן עדן הלזה! אבו חנען הרחיק ללכת אתנו ויחזק לבנו. אבי יקירי! לא אכחד ממך, כי מעולם לא פעלו עלי דברי החכמים והמליצים היותר גדולים כאשר פעלו דבריו על לבי, ואינני יודע אם זה מפני כי היו הדברים היוצאים מן הלב, או מפני כי לבי היה ריק ופתוח לרווחה אף לדברי האיכר, כאשר ינעם אף לחם יבש נקודים לרעב. ונלך יחד עד הגיענו אל המקום אשר היה עלי ויתר האנשים (זולת אמי) לרדת מעל העגלה, ואלך בדד על הררי ארץ הקדושה אשר עוד מעט ואפרד גם מהם… בדומיה צעדתי הלאה, לא יגעתי ולא עייפתי, הבטתי על כל סביבי, דומיה מכל העברים. הטל יורד לאט, לבי סער עוד עד כי לא יכולתי למשול על פתחי פי לבלי הגות את דברי מנעים זמירות דוד המלך אשר דבר ברוח קדשו: “כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה!” אך אהה! איפה עתה הברכה אשר ציווה ה' להררי ציון? חלפה כצל, ולעמק הבכא נהפכו… עד ירחם ה' עמו.

באב אל וואד

בחצי הלילה הגענו עייפים ונדכאים לבאב אל וואד מקום המנוחה. ירדנו מהעגלה, ונפרוש לנו מצע על הארץ בחוץ וננוח עליה. והמחזה הראשון שראיתי הוא, כי ספרדי אחד, אשר לא אבה לשתות קאווע, ולקח בקבוק מים משם, אלצוהו לשלם עבור זה שלושה גרוש. אך אנחנו הלא שתינו שתי כוסות קאווה, ושלמנו שני גרוש. לנו היה באמת מנוחה ומרגוע(?). האדמה תחתנו, השמים מעל לראשנו, והפרעושים סביבותינו, ואנחנו ביניהם כמלך בגדוד, הלא כן? אמי ישנה מעט, אך אנכי לא יכולתי לנום. עברו ערך שתי שעות או שלושה (לא אוכל לצמצם השעה, כי מורה השעות שלי מצא לו גם הוא למז"ט מקום מנוח בבאב אל וואד. וכאשר עמד כן לא יסף – כתרגומו –) ונסע הלאה. בבוקר הגענו לראמלע ויגישו לנו כוס קאווע (היינו מים שחורים ומרים) וננוח מעט, ונסע ממרה (כי שם המים מרים) ונחן בקדוֹש (לפי תרגום האי חסידא קדישה של ר' קאפעלמאן, שאמר כי “קדוש איז נאר געזיפעט”) – היינו יפו.

יפו

יום ו' ג' מנחם. יום ו' בבוקר הגענו ליפו.

– – – מיפו שלחתי מכתב ע“י ר”מ המבורגער⁶³, והודעתי כי לא השגתי ביפו מכתב מאיש, והוצאות האניה היו תשעה נאפ' וחצי. ביום השבת ובלילה התפללתי בביהכ"נ של האשכנזים, שם פגשתי אנשים רבים מירושלים וביניהם גרינגארט⁶⁴ לבוש כובע – אדום. ובעת הצהרים עלינו על הספינה.

ומשם על אניית קיטור. – – –

ביום ה' בבוקר הגענו לפאריז. – – – ביום ו' עש“ק הלכתי לבית הר”ר ווייסקאפף⁶⁵ ויצווני לבוא יום א' בערב, באמרו כי ביום א' לא תסע מסילת הברזל מפאריז. משם הלכתי לערלאנגער⁶⁶. מסרתי לו מכתב פינס⁶⁷ ואבקשהו גם אודות ההוצאות, ויענני, כי לא יוכל לעשות מאומה, רק נתן לי אדרעס אל הקאמיטע⁶⁸, אשר אולי יוכלו הם להועיל לי במעט. משם הלכתי לבית איזידור⁶⁹, ויספרו לי בביתו כי איננו בפאריז, ואחרי שני ירחים ישוב לביתו. ביום א' בבוקר הלכתי לבית הקאמיטע, ויאמרו לי לבוא ביום ב' בבוקר ולהביא אתי חצי ההוצאה, אז יתנו לי בילעט⁷⁰. ביום א' בערב הלכתי לבית מדרשו של ווייסקאפף, ואחרי התאוננו על רוע מצב הקאססע של חבורתו, נתן עשרה פראנק.

ביום ב' בלילה נסענו ללונדון. – – –

16. אל אביו

ב“ה יום ועש”ק ר“ח תרמ”א, פה לונדון.

– – – בלי תפונה מצפה הנך לקבל מכתבי זה מבית ששון, כי תחשוב שכבר הביאונו אל ביתם, אכן לא כן הדבר. על מכתבי, שכתבתי ביום הראשון לדודת אמי תי‘, לא השגתי עדנה מענה. ועל מכתבי, אשר כתבתי ביום ה’ שבוע החולף לסי' ראובן⁷¹, השגתי מענה אשר לא רב אושר צפון בו. והוא: כי ביום ב' בעת הצהרים באו אלינו שנים מהכותבים בבית מסחרם, האחד הוא קרובנו ושמו שאול, הוא אשר בא לקחת את א"ז⁷² אל בית ששון בעת בואה. באו לביתנו, ישבנו כולנו, ויחל השני (גם הוא מקרובנו) לשאול אותנו מה מבוקשנו מסי' ראובן. ואחרי אשר סיפרנו לו מצבנו, החל להתאונן, כי גם מצבם (של בית ששון) איננו עתה בטוב. סי' ראובן נסע לשקאטלאנד, דרך שלושה ימים מפה, עבדאלה הוא זקן ואברהם שלום חולה. ויש עליהם הרבה לכלכל, ובכל עת יבואו אליהם הרבה אנשים וכדומה (כאשר עשה לך ששון גבאי בבאמביי). ואחרי אשר דיברנו אתם ערך חצי שעה, יעצו אותנו כי נניח אותם לגמור הדבר, כי יתנו לנו ערך שלושים לירא או שלושים וחמישה והוצאות החזרה. ונשיבם דבר כי לא נוכל לעשות כזה וכל חפצנו הוא רק להתראות פנים אתם. וילכו לדרכם. – – –

17. (אל הד"ר אשר אשר⁷³, לונדון)

(י“ג אלול תרמ”א)

אדוני הנכבד ויקר הערך!

היום הזה כבדני לבוא אליו אתו, וכן עשיתי, אך באשר זאת היא הפעם הראשונה בימי חלדי המעטים אשר דרישת תכליתי תביאני לדפוק על פתחי לבות אחי היקרים אהובי חסד, ובושת פני כיסתני להרבות דברים את אדוני על אודותי ועל אודות ביאת אמי הנה. לזאת אמרתי תודיע היד את אשר יכבד על הפה להביע.

בבואי עתה להביע לפני אדוני דברי על אודות מצבי עד כה, רחוק הנני מהרעיון להתפאר בזה, כי בכל מעשי אינני רואה דבר היוצא מגדר הרגיל, ואינני מאלה אשר ה“אנכי” הוא הגות רוחם כל היום, רק באתי להבינהו באר היטב פרטי הדברים. ואבקשה מאת אדוני החסד הזה לקרוא דברי המעטים.

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שי‘. הזה שם לו למטרה לחיות מיגיע כפו תמיד, ולמלאות מטרתו זאת שם אל עבודת האדמה פניו. זה יותר מחמש עשרה שנה, בעוד מצבו נכון אתו, הוציא אבי את כל הונו לקנות שדות בהכפר קולוניא אך באסור אז משפטי הארץ על החוסים בצל ממשלות אירופא לקנות שדות, לא השיג פירמאן⁷⁴* כי לו השדות, וייאלץ לסעת לונדונה אל קרובי אמי תי’, היא משפחת ששון, ואחרי כל אלה לא השיג פירמאן. – – –

בנסוע אמי תי' גמרתי אומר לסעת גם אנכי אתה, אולי ידאגו גם למצבי ויביאוני אל בית ספר, אולי יפנו הם לפני הדרך המוביל אל תכלית נרצה, אחרי אשר רבות ניסיתי אנכי לעמול בדבר הזה, אחרי אשר בכל כחי יגעתי בירושלים לרכוש לי ידיעת השפה העבריה ומעט משפת ערב וצרפתית.

בעוד היותי בן עשר שנים גדלה בלבי אהבת שפתנו העבריה, רבות הגיתי בדברי חוזיה, ולנסות כחי בה החילותי להעריך בכתב בהיותי בן ארבע עשרה מכתב עתי אשר בשם “הר ציון” כיניתיו. אדוני היקר יוכל להבין העמל אשר היה על בן י"ד שנה להעריך בלי עזר אחרים בכל שני שבועות גליון המכיל ששה עלים, ושתי שנים עמלתי בו (העלים כולם הנם אתי מכורכים)⁷⁵.

בעת ההיא החילותי להתלמד גם שפת צרפתית, אך לדאבון לבבי אחרי למדי אותה ירחים אחדים אצל מורה עברי, לקח המשרה להיות מורה בית ספר לילדים קטנים ולא יכול עוד ללמדני.

בהוותרי בלי מורה קניתי לי ספרים בשפת אשכנזית, המורים שפת צרפת, ומצאתי לי גם רע כלבבי, אשר אתו יגעתי להוסיף לי ידיעה בשפה הזאת. לפני שנה וחצי החילותי להתלמד שפת ערבי (כתיבתה וקריאתה), אך עפ“י רוב המורים הם מחמדנים ואין אתם יודע עד מה מדקדוק המספיק (מדר' גאלדענטהאל) ועוד אחרים. בכ”ז בלי עזר מורה כבד הדבר להתלמד היטב. מדברי אלה יראה אדוני, כי רבות עמלתי להגיע אל תכלית נרצה, בלימודים ואם כי לא קצרתי פרי ישווה לעמלי, לא בי האשם, כי מפריעים רבים נצבו לדרכי.

⁷⁶ ועתה בבואי לונדונה בתקוותי העזה, כי משפחת אמי יעזרוני, ובהוודעי פה, כי לפי הנראה תוחלתי נכזבה, אמרתי אפנה אל אדוני היקר, בשם מטרתו הנשגבה, מטרת האדם לעשות טוב וחסד לדורשיהם, אבוא אליו לבקשו, כי יואיל לעשות אתי החסד להשתדל למלאות בקשתי. כבן לפני אב שפכתי לפניך שיחי היום, כאב אחשבהו, כי כרחם אב על בן ירחם עלי בן הנודד ממקומו, ואשר כצפור בודד הנהו קורא לאחיו לעזרו בדרך הישרה בעיניהם. ידעתי אדוני, כי אין לי הצדקה לשית עליו טרחי ומשאי, להיות למליץ בעדי, אך נשען על טוב לבבו, הבוער באש אהבת בני עמו וחפץ בהטבות חינוכם, אקוה, כי יסלח לי בזאת, ולא יחשוב לי לחטאה באשר הכתרתי עליו אמרים עד כה.

אחרי צאתי מאת פני אדוני הלכתי אל בית הבאנק של ה' סידניי שמואל⁷⁷, ואחרי אשר הביאני אחד הסופרים פנימה מצאתיו יושב אל השלחן עם עוד שני אנשים. אחרי אשר קרא את מכתב ה' פינס⁷⁸ ודר' הערצבערג⁷⁹ אליו, מסרהו אל האיש השני (אשר כפי שיגיד לי שכלי הדל הנהו השר שמואל מאנטאגו, אם כי לא אדעהו פנים) וישאלני מה חפצי פה, ואחרי אשר השיבותיו כי חפצי להתלמד איזו ידיעות, שאלני אם יש בידי כסף לדבר הזה? ובענותי: כי אין אתי, ובאתי לבקש עזרתם, הושיט את המכתב להאיש השלישי ויקראהו גם הוא, ואחרי התיעצם רגעים אחדים בשפת אנגליה ענני האיש, אשר חשבתיו להשר מאנטאגו, כי הם לא יוכלו לעזרני להוותר פה, ורק אם אשוב ירושלימה יוכלו לעזרני, ואחרי כן השיבני: “הלא בית ששון קרובים אליך, יושיעוך הם ולא אנחנו”.

המענה הזאת פלחה ומחצה לבי, ובראותי כי גם פה נכזבה תוחלתי, כי פעמים ושלש ענוני, כי לא יוכל לעזרני, יצאתי בפחי נפש משם.

18. אל הרב משה וייסקופ⁸⁰, פאריס

בעזה“י יום א' ערב יום הכיפורים תרמ”ב פה לונדון.

כבוד הרב הגאון המפורסם, עט“ר⁸¹, טוב ומטיב כקש”ת⁸² מוהר“ר משה ווייסקאפף הי”ו.

לפני החילי לדבר אבקשהו להגדיל חסדו אתי ולקרוא מכתבי עד תומו. נשען על טוב לב מעכ"ת לבני עמו היקרים, בידעי רוב חסדיו ומפעלותיו הנכבדים ארהיבה עוז בנפשי להגיש בקשתי אליו.

בהוציאי מפי התיבה בקשה נוע ינוע עטי בידי, כי מעודי לא הסכנתי לבקש, מעודי לא דפקתי על פתחי לבות אחי היקרים אנשי החסד, אך הפעם נאלץ הנני לבקש. לא משען כסף אבקש, רק משען בעצה ובמפעל, ואקוה כי רבי הנכבד לבית ישראל יעזרני בדבר הזה, ויסלח לי אם חפצי להציע לפניו נושא בקשתי יאלצני לספר לו בקצרה תולדותי ומצבי לעת כזאת להבינהו פרטי הדברים:

בן הנני לאיש יליד ירושלים, ר' יהושע יעלין שמו, אבות הורי היקרים היו אנשים נכבדים, אשר כספם נתנם לסעת לפני חמישים שנה ירושלימה, ולשבת שם על התורה, העבודה וגמילות חסדים, כי אבי אמי זצ"ל החזיק ישיבה מכספו, ופיזר נתן לאביונים לומדי תורה (כאשר גם הרה“ג ר”י מפראג הי"ו הודיעהו במכתבו, אשר הבאתי לאדוני לפני ירח וחצי). ואבי יקירי, אף כי אבד הונו ונשאר בחוסר כל, גדלני מנעורי על ברכי התורה והחכמה.

עד יום נסעי מירושלים למדתי בישיבת “עץ־החיים”, ובעוד היותי בן עשר שנים גדלה בלבי אהבת שפתנו הקדושה, ורוב עמל ויגיעה שבעתי עדי רכשתי לי ידיעה נכונה בדרכיה הרבים. רבות הגיתי בדברי נביאיה, ולנסות כחי בה החילותי להעריך בכתב בהיותי בן ארבע עשרה שנה מכ"ע בשם “הר־ציון”, ושתי שנים שלימות עמלתי בו (העלים הנם אתי)⁸³.

רבי הנכבד יוכל להבין גודל עמלי אז, ומטרה אחרת לא היתה לי בזה רק להתלמד שפתנו הקדושה אשר בה דבר אלהינו לחוזיו. –

לפני העת ההיא נתלמדתי גם שפת ערבית בבית המדרש “דורש ציון” תחת השגחת הרה“ג ר”י מפראג⁸⁴ הי"ו, כי אבי היקר, בידעו גודל לחץ בני ציון היקרים אשר יגדלו ובידם אין מאומה במה לכלכל נפשם, שם לבו ללמדני כתב ולשון, ולא רק שפת ערבית לימדני, אך גם שכר לי מורה עברי ללמדני כתב ולשון, ולא רק שפת ערבית לימדני, אך גם שכר לי מורה עברי ללמדני שפת צרפת, אף כי מצבו לא הרשהו לפזר כסף, ויותר משנה נתלמדתי אצלו, אך לדאבון לבבי אחרי החילי לדעת השפה הזאת, להבינה, בה מעט, לקח המורה משרה בבית ספר אשר בירושלים ועתותיו לא הרשוהו ללמדני מאז.

ועתה, בעת אשר הלחץ והדחק כיתרו מסביב את בית אבי היקר, אחרי חיותו שנים אחדות במצב נורא מאוד בלי פשוט יד לנדבות, בעת אשר ההכרח אלצהו לשלוח את מ' אמי היקרה אם ילדים רכים, אל בני משפחתה הגבירים בלונדון אולי יעזרוהו – – –

19. אל אביו

ב“ה יום ו' עש”ק וערב סוכות תרמ"ב פה ברייטאן.

– – – על אשר תצוונו, כי לא נהיה נמהרים ולא נלך מהם⁸⁵ עד שיתנו לנו 250⁸⁶ על החובות, 100 לסחור בהם, וזולת זה עזר שנתי, אשיבך כי כל אשר נוכל ואשר יעלה בידינו נעשה בלי ספק וד“ל. להוותר פה ולהוציא מחייתי מהגבירים ע”י דר' אשער⁸⁷ אינני רואה כל תקוה, כי כבר דיברתי הרבה אתו, ולא יאבה עשות מאומה. אי"ה בשובי ללונדון אשתדל עוד הפעם ואלך גם לדר' הערמאן אדלער⁸⁸, ולדר' לעווי⁸⁹ אולי יושיעו הם. – – –

ביום ער“ה הלכתי אל האופיס של מאנטאגו⁹⁰, אולי יתן הוא מאומה (חי נפשי כי נגד רצוני עשיתי זאת, אך מה יכולתי עשה? להוותר בלונדון עד שתכלה פרוטה מן הכיס?). ואחרי דברי תחנונים עם סידניי, ענני, כי לא יוכל תת מאומה לפני נסעי ירושלימה. בין כה וכה בא דר' אשער, וידבר עם ה' מאנטאגו אודותי ואחרי כ”ז נתן לי פונד ויבטיחני לעזרני לפני נסעי ירושלימה, ודר' אשער אמר לי כי כתב מכתב תרעומת לה' פינס⁹¹, ומאד נצטערתי מזה בראותי כי אולי על ידי תצא רעה אליו. – – –

בית הכנסת של האשכנזים בלונדון קרוב לביתנו, והלכתי בכל ש“ק ור”ה, ויוה“כ להתפלל שם, כי הגבאי נתן לי מקום בחינם. בביהכ”נ ההיא יתפלל הג' מאנטאגו. – – –

אל תצטער במה שלא שלחה א“ז מכתב לאחותה⁹², כי לא יעלה ולא יוריד. – שמחתי, כי נתרבו הקונים בחנותכם. – מיום צאתי מירושלים לא ראיתי עדנה פני מכ”ע עברי, ומצטער הנני על שלא שלחת החבצלת. – תן תודה בשמי להרה“ג הרש”ס⁹³ הי"ו על מכתבו.

בלונדון בביהכ“נ הכרתי ביום ערב יו”כ איש מארצנו⁹⁴. הוא היה מורה בי“ס בסטאמבול, ועתה לפי דבריו נוסע הוא לירושלים בפקודת ה' מאנטאגו לפתוח שם בי”ס. ויבטיחני, כי אם לא אשיג חפצי פה ואצטרך לשוב ירושלימה, ילמדני הוא בביה“ס. – בלי תפונה טרודים הנכם היום במצוות סוכה, אך אנחנו בעוה”ר אין לנו סוכה ולא סכך. גם זה יעבור, וה' ברחמיו יתן קרובינו להצליח דרכנו ולשוב ירושלימה בשלום. – – – ראה אבי יקירי! ערב חג הפסח כתבת מבאמביי המכתב שהורדת עליו דמעות, וכתבת “פה סדום, היינו באמביי”, ועתה עלה עלינו הגורל. – גלגל חוזר בעולם, הלא כן? בערב חג הסוכות הננו בברייטאן, היינו “עמורה”, ה' ירחם. – – –

דרוש בשלום כל משפחתנו בשם בנך הצעיר

דוד יעלין

ונ"ב⁹⁵ שרח שלמה יחזקאל יהודה.

(סלח לי על אשר שכחתי וכתבתי שמי לפני שם אמי).

20. אל משה מונטיפיורי

בעז“ה יום ועש”ק מרחשון תרמ“ב פה לונדון ע”א.

כבוד מעלת השר המרומם קצין אחיו, ראש אלפי ישראל צבי תפארת ישורון הצדיק סיר משה מונטיפיורי בארנעט הי"ו.

שר וגדול בישראל!

אנכי הצעיר באלפי יליד ירושלים הנני, אבותי היקרים ידעם אדוני השר והכיר ערכם א“ז⁹⁶ הרה”ג המנוח דוד יעלין זצ“ל, ואבי אמי הרה”ג המנוח שלמה יחזקאל זצ“ל נודעו לאדוני השר (יבדל לחיים) והכיר ערכם, כי עשירים היו ומכספם נתנו לדל. אבי אמי ז”ל החזיק שתי ישיבות של ת"ח בירושלים בהוצאותיו, אך הגלגל החוזר הורידם ממצב, והם הלכו למנוחות, והורי היקרים הנם במצב נורא מאד, עדי נאלצה אמי תי' לעזוב את ביתה וילדיה ולבוא הנה אל יושיעוה קרוביה. – בנסעה אמרתי לסעת אתה, כי עד עתה כל ימי המעטים, הרבה עמלתי להתלמד מאומה למען אוכל למצוא חיית נפשי, ונתלמדתי בירושלים שפת עבר, שפת ערבית, ואשכנזית ומעט צרפתית, אך בירושלים לא יכולתי לכלות לימודי מחסרון מורים ובתי ספר, לזאת אמרתי לסעת אתה אולי אמצא מרחם עלי, להביאני אל בית ספר לכלות חוק למודי. והנה באתי הנה זה לי יותר משלושה ירחים, ומאומה לא עלה בידי מכל עמלי. לזאת נאלץ הנני לשוב כאשר באתי, בכל יגיעי לא השגתי מטרתי.

בשובי אחשוב ללכת בירוטה להתלמד שמה בבית ספר ערבית וצרפתית, אך לדאבון לבבי כסף יחסר לי, אמי, אף כי היא במצב איום עתה, בכ“ז הבטיחתני להושיעני כפי יכולתה. גם השר ראטהשילד הי”ו הושיעני בנדבת לבו, אך עזרתם לא תספיק לדבר הזה. נשען על טוב לב אדוני השר הי"ו וגודל חסדיו אשר לא יספרוּ לעמו ישראל ולעיר הקודש ירושלים, אבקשהו לחוס עלי ולהושיעני בנדבת לבו הטהור למען אוכל להשיג מטרה יקרה ואוכל ברצות ה' למצוא חית נפשי בלי הצטרך לבריות.

אם יאבה להושיעני להשיג מטרתי להתלמד בבירוטה, יוכל לשלוח על שם הרה“ג מרנא ורבנא שמואל סאלנט הי”ו.

כעטרת הצעיר בילידי ירושלים

דוד ב"ר יהושע יעלין

נכד הרה“ג דוד טביא יעלין מלאמזע זצ”ל.

21. אל אחד מראשי חברת “כל ישראל חברים”

(כסלו תרמ"ב)

– – – לדעת דרכי השפה הזאת⁹⁷, להבינה ולדבר בה מעט, לקח המורה משרה בבית הספר אשר בירושלים ועתותיו לא הרשוהו ללמדני.

ועתה, בעת אשר הלחץ והדחק כתרו מסביב את בית אבי היקר, אחרי היותו שנים אחדות במצב נורא מאד, בלי פשוט יד לנדבת אחיו, בעת אשר ההכרח אלצהו לשלוח את אמי היקרה, אֵם ילדים רכים, אל בני משפחתה הגבירים בלונדון אולי יעזרוה, בעת הזאת, בידענו היטב, כי בירושלים כבד מאד הדבר להתלמד דבר על בוריו מחסרון מורים ובתי ספר, ובידענו גודל טוב אחינו היקרים בני איראפא, אשר תמיד ידרשו ויתאמצו ללמד את בני ציון היקרים לשון וספר, גמרנו אומר, כי אסע אף אנכי אתה, אולי ירחמו עלי היקרים בני איראפא ויעזרוני לכלול למודי. והנה זה לי ירח וחצי פה, וכבר ניסיתי דבר אל גבירי עמנו, אך לדאבון לבבי ניערו חצנם מהדבר הזה, כי שפת בריטאניה לא למדתי, ובתי ספר מיוחדים אין להם, ועיקר הדבר הוא, כי לפני שנים אחדות עזרו בדבר הזה לאיש ירושלמי אשר רב חרפה שבעו על ידו ואשר לא עתה לדבר מזה⁹⁸. – – –

בהמצאי עתה במצב כזה, בראותי כי אחרי כל עמלי עד כה להתלמד מאומה, לא אוכל הגיע למטרתי, בראותי, כי אחרי כל הדרך וההוצאות הרבות, אשר הוציא אבי יקירי על נסיעתי, לא נושעתי ובקשתי לא נתמלאה, יאמר לי לבי לפנות אל החברה היקרה הנודעה בכל אפסי ארץ ע“י מפעיליה היקרים לטובת אחיה בכל התבל, וביותר לבני עמה בארצות המזרח ע”י בתי הספר אשר תייסד לחנך את בניהם, היא חברת “כל ישראל חברים”, אשר שמה נאה למפעלותיה ומפעולותיה יענדו עטרות לשמה, החברה היקרה הזאת, אשר תביא תמיד נערים מארצות המזרח אל בתי הספר אשר לה בפאריז לכלות חוק לימודים להיות מורים, אפנה אליה בבקשתי אולי תגדיל חסדה אתי להביט בעין חמלה עלי ולאספני אל אחד מבתי הספר אשר לה.

51. אל אשתו

אלכסנדריה יום ה' כ“ט תמוז תרנ”ד

איטל יקירתי!

מה שלומך, יקירתי? ומה שלום בנינו הנעימים ומה שלום עמנואל הבן יקיר? זה לנו¹ ארבעה ימים באלכסנדריה. העיר גדולה, בנייניה מפוארים, רחובותיה נהדרים, ואחינו בני ישראל בה בני ישראל בלב ובנפש המה. לא פיללנו לראות בעיר כזאת, אשר חשבנו יושביה תמיד לרחוקים מהיהדות, כ"כ קרובים אליה. ועוד יותר ויותר נלהבים המה בני הדור החדש, עורכי דין, פקידים נכבדים, סוחרים עשירים, כל אלה אשר הכרנום לדעת, נלהבים המה ברוח ובנפש לרעיונות ולתקוות ישראל היותר נעלים.

פרטי נסיעתנו הנני רושם יום יום בספרי והיה בשובנו אי"ה בשלום אספרם לכם פה אל פה, ושעות ערבות נבלה בשבתנו יחד. הסתפקתי איפוא עתה בדעתך ובהודיעך לאחינו, כי נסיעתנו זאת היתה נחוצה, מועילה, ותשא פרי ברכה יותר מאשר חשבנו לנו בראשונה. אחינו פה יחידי סגולה הם, וקבל קיבלונו בסבר פנים היותר יפות. אסיפה מיוחדת קבעו לנו. ותמול היינו קרואים בצהרים לאכול בבית רומנו² (ביתו מתנהג בכשרות היותר מדויקת), ובערב הכינו לנו משתה בבית הלשכה.

ביקרנו פה את בתי הספר, את בית החולים הנפלא בגדלו, באווירו, ובנקיונו היותר מצוין, בבית התבשיל ירדנו שם והנה הכל מבהיק ונוצץ, הסירות, הקלחות, גם אלה אשר על האח מבריקים כברגע שהובאו מבית החרושת. חדרי מרחץ יש שמה, וה(וואנע)³, אשר ישב בה החולה, אבן שיש אחת.

ביקרנו את בית התפילה “אליהו הנביא” והנה הוא כאחד בתי-התפילה הנהדרים באירופה.

בבית הרב היינו ויקבלנו בספ“י⁴, וידבר אתנו בעניין פתיחת השערים לבני־ישראל בא”י. נכונים הם אחינו פה לשלם ההוצאות הדרושות למען יסעו שלושה מזקני הרבנים בתורקיה לעמוד לפני השולטן ולהשבע לפניו, כי נאמנים הננו לו ולא ישמע לדברי שוטנים. – רעיון גדול הרעיון הזה, ומי יתן ויצא לפעולה.

היום הננו נוסעים לטנטה, ומחר נהיה בקיירא. הלשכות בקיירא נסגרו שתיהן, ונוסעים הננו לעשות סדרים שמה, רבים מאחינו פה נוסעים אתנו, גם רומנו יבוא ביום א' שמה.

בכלל קיבלה פה עתה הלשכה לעמול ולפעול בכל יכולתה לטובת א"י. – – –

52. אל אשתו

(אלול, תרנ"ד)

יפו יום ה' אחרי הצהרים

איטל יקירתי!

האמיני נא לי על דברתי, כי עד עתה לא נח לבו מזעפו, כי מאוד מאוד כואב אנוכי על לא רצונך בנסיעתי⁵, ורואה הנני מראש, כי לא תערב לי הנסיעה הזאת כל כך, אך מה אעשה ואנכי הרגש הרגשתי, כי יש צורך נחיצות בנסיעה הזאת, ואיש אחר אין ללכת, ולזאת ביטלתי רצוני האמיתי מפני שיקול דעתי, ומקווה אנוכי, כי גם את בטובך תואילי לסלוח לי הפעם ולהבטיח לי, כי לבך יהיה שקט ובוטח, כי לא תרגזי ולא תזעפי, וזכרת כי כל אלה ירגיזו מנוחתך ולא ייטיבו בריאותך. – – –

דבר אחד שכחתי לקחת והוא עיקר גדול הוא: אחדים מספרי “המקרא”⁶, המונחים לפי זכרוני אחרי מיטתך בארון. השתדלי נא, כי ר' אהרן כהן⁷ ישלחם תיכף ביום מחר לאיזמיר על פי האדרסה שיש בידו. שלחי חמישה או שישה ספרים.

דרשי בשלום בית אביך הי"ו. כתבי אלי לאיזמיר מחר.

אישך אוהבך המעתיר בעד רפואתך השלמה

53. אל אשתו

ב“ה יום ו' עש”ק י“ב תשרי, תרנ”ה. פה איזמיר.

איטל יקירתי!

מה שמחתי ומה עלזתי בקבלי את מכתבך, אשר כתבת אלי ביום השני לנסעי. שמחתי לקרוא, כי ב"ה שלום לך. – – –

בבואנו לאיזמיר שמח לקראתנו ה' איריאס, אשר קבל תלגרף מר' יעקב מאיר⁸ כי באים אנחנו, ונבוא אל ההוטיל הישראלי פפושודו. אל תחשבי בהזכירי שם הוטיל כי הוטיל נהדר כהוטיל קמיניץ⁹ הבית הזה, לא מיניה ולא מקצתיה. בין שתי חנויות מוכרי בצלים ויתר סחורות¹⁰ יש מעבר צר מאד, באמצע המעבר מימין בגשש האיש בידיו בצהרים ימצא פתח, יבוא בפתח וינסה ללכת הלאה והנה ניגפו רגליו, מה זאת? מדרגות יש פה לעלות. טוב מאוד. יעלה מדרגות והנה הוא בא לסלון גדול מאוד, והוא גדול כל כך עד כי יש בו מקום לכובסת לכבס, למבשל לבשל, וגם שולחנות ערוכים לאוכלים לאכול. על הקירות צורות מדברי ימי יוסף ואחיו. ושמה בפינה עומד איש שמן זקן, לובש קפטאן וכנפות בגדו חשופות ותקועות בחגורתו, ובזרועות חשופות הוא עומד אצל שולחן ומחתך נתחי בשר ודגים, וקורא לכם “ברוכים הבאים” בקול רם. זה הוא פפושדו בעל המלון הישראלי. הביאו את חפצינו ופפושדנו החל להרבות בדברים, כי בשביל חכם רבי יעקב מאיר ישים עינו עלינו, ונכון הוא לשרתנו וכו' וכו'. ויתן לנו את החדר היותר יפה, אשר לו חלונות פתוחים אל הים ומלואו. טוב מאוד.

באנו החדרה ונניח את חפצינו בתוכו והנה בו שלוש מטות ושולחן, ושולחן לרחוץ, והכל מתוקן ומסודר. והנה בעל הבית קורא לנו, אם תרצו לרחוץ ידיכם ופניכם, בואו הנה אל הכיור אשר בסלון (הוא הסלון שהזכרתי) ושמה יש מים די צרככם. ואתן לו להבין, כי לא יפה לרחוץ בפני כל עם ועדה, ובכובד גדול הצלחנו להשיג, כי יביאו לנו מים החדרה. שבנו להתבונן בחדר והנה על שולחן הרחצה מונחים ספר ומספריים ועוד דברים קטנים, ונחשב אולי הם לבני הבית ששכחו אותם. שבנו להתבונן והנה על כסא מונחים חתיכות צמר ומוסטרין¹¹ של סחורות, הוספנו לראות והנה על הקיר תלויים בגדים וייפלא הדבר בעינינו. עוד אנחנו מתפלאים והנה איש צעיר בא לו כבעל־בית בחדרנו ויושב לו לקרוא. “מה זאת? חם פפושדו”, “אין דבר, זה איש סוחר אשר אשב אתכם יחד, ביום איננו בא ורק בלילה יבוא לישון”. הדבר הזה לא מצא חן בעינינו כלל, ורבות היה לנו לדבר עם פפושדו עד כי התרצה, בהוסיפנו לו עוד רבע מגידי ליום, להניח לנו את החדר כולו.

ישבנו כחצי שעה לנוח והנה הבית מתנועע. בראשונה אמרנו אולי ראשנו מבולבל מהאניה, אבל ראינו, כי המראה החל לנוע ולרעוד ולהשמיע קול דפיקות על הקיר. חשבנו אולי הארץ רועדת, אבל עברו דקים רבים והזעזועים לא חדלו. “מה זאת, חַם פפושדו?” “אין דבר, אצל ביתי יש פבריקה והמכונות בעבדן עבודתן תניענה גם את הבית, שבו אך מעט והתרגלתם”. טוב מאוד.

ישבנו עוד מעט והנה רעש עגלות, וטרמביי¹², ואניות קיטור, ואניות רוח, וסירות דוגה, וסירות דוגה בקיטור, ועגלות משא, וכל מיני קולות משונים שבעולם. “מה זאת? חַם פפשודו”, “אין דבר, הן על חוף הים הנכם והימים האלה ימי העבודה הם, ימי משלוח התאנים והצימוקים ועוד דברים רבים”. את הים רואים מרחוק, ואף כי קרוב הוא לנו, בכל זאת לא נראהו פה כי כולו מכוסה באניות קיטור ובאניות רוח ובסירות דוגה וכו' וכו'. יצאנו מעט אל הבאלקאן¹³ להביט באנשי העיר ובמלבושיהם, האח! האח! ראתה עינינו. ראינו איש איש במלבוש שונה. זה לובש טרבוש על קצה ראשו, קטן ורחב ואחריו ידלדל גדיל ארוך ורחב עד חצי גבו, מכנסיו שחורים ורחבים ומגיעים עד הברכיים, ועל חזהו חזית (וועסט) בלי בתי ידים, וחגורו אמתיים על אמתיים, וזה לובש סמרטוט על ראשו הולך ומידלדל על כתפיו, וזה לובש כובע, וזה לובש מצנפת. אכן דל עטי לתאר את כל המלבושים השונים, ולו פוטוגרפיסט הייתי – הייתי מצלמם כולם.

יצאנו אל העיר והנה רחובות צרים, מכוסים בעצים, לא מרוצפים, הולכים ושופעים, בצדיהם גבוהים ובאמצעם נמוכים עד כי אם לא ייזהר האיש יפול בכל צעד וצעד למרכז הרחוב, אל תוך המים המלוכלכים, העוברים באמצע הרחוב. עוד אני מביט והנה קול מחריש אזניים, קול עגלות המשא, העוברות בכל רגע ברחובות, ועל האיש להזהר לבל יידחק ויימעך בין שתי עגלות. הבניינים עתיקים, הקירות שחורים, החנויות קטנות. זה מראה איזמיר בכלל, עיר תנועה, עיר עבודה, אבל יושביה רובם עניים, ועשיריה מעטים מאוד.

ישנו בלילה, עוד אנו ישנים והנה קול אדיר ונורא הרגיזנו משנתנו, קול שריקה חזקה ונוראה ואחריה קול דפיקות כבדות, והקול הולך וקרוב ואח"כ הלך ומתרחק. “מה זאת, חַם פפושדו?”, “אין דבר, זה קטר מסילת הברזל, העובר שלוש ארבע פעמים בלילה, אל תפחדו”. טוב הדבר. ונישן שנית.

האכילה בבית האיש טובה מאד.

במשך הימים האחדים הצליח לנו למצוא אנשים כלבבנו, אנשים בעלי לב, בעלי רגש ופעולה. תמול בערב היתה לנו האסיפה הראשונה ומחר אחרי הצהריים תהיה לנו האסיפה השניה ובלילה נגמור את יסוד הלשכה¹⁴ וביום ב' ניסע לקושטא אי"ה בשעה מוצלחת.

מכתבים השגנו פה מהרב, ומחותנו של אליאס פחה¹⁵ וגיסו של דהוד פחה, ואיזאק פחה, לאנשים האלה והננו מקווים לפעול לטובה בקושטא אי"ה. דבר אחד יש כי הזמן הוא קצר מאוד מאוד, ואם היתה רק יכולת שאשאר עוד שבוע שמה, היתה אולי יכולת לפעול הרבה, אך ידעתי כי הדבר אי־אפשר, וה' יעזרנו במעט הימים לפעול כל אשר יעלה בידינו. – – –

54. אל דוד פרסקו, קושטא¹⁶

לכבוד האדון הנכבד יקר רוח ודורש טוב לעמו סי' דוד פרסקו¹⁷ הי"ו.

זה לי ימים אחדים ששבתי לעירי ולביתי והנני ממהר בשמחה למלא חובתי להודות לכבודו על כל הטוב אשר גמלני בהיותי בעיר הבירה ועל העמל שעמל למעני. ישלם לו ה' החפץ בטובת עמו כפועלו הטוב.

צר לי כי עוד לא יכולתי להשיג בימים האלה מכתבי התודה והבקשה מצד הרבנים הי“ו, אשר נדברנו על אודותם, כי הרב ראשון לציון הי”ו נסע למקוה־ישראל, ועלי לחכות איפוא עד השבוע הבא כי ישוב. ובכל זאת אמרתי לשוב עתה ולבקש את כבודו, כי יואיל להזכיר את גדולי עמנו את הבטחותיהם, כי עתה נמצא שהאדון שייד¹⁸ הי“ו בקושטא ואין שעת הכושר יותר טובה מזו. ומקוה אני, כי כבודו, שהתחיל במצוה, יגמרנה ויודיעני את פרטי הדברים שנעשו בעניין הזה. ההשיג אחינו הנעלה תפארת ישראל השר אליאס פאשא¹⁹ הי”ו את המכתב מצד ראש־הדת לשופטנו פה? ההלך עם כבוד הרב קאים־מקאם אפנדי הי"ו אל שר העניינים הפנימיים? ומה התוצאות? ההלך אל מעלת הוויזיר הגדול? בכל הדברים האלה תלוי מצד אלפי ישראל, הסובלים זה רבות בשנים ועיניהם פקוחות אל אחיהם, אשר יננם ה' ביכולת ובלב טוב, כי יקומו לעזרתם.

בדבר הפצת עיתונו הנכבד בעירנו אשתדל אי"ה בכל יכולתי, אמנם לא אוכל להבטיחהו הרבה, אבל חתומים אחדים הנני מקווה להשיג. יואיל נא כבודו לשלוח לי נוסחאות אחדות מנומר אחד ויודיעני מחירו לשנה.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לו ולכל בני ביתו הי"ו.

ידידו מוקירו ומכבדו המחכה לתשובתו

55. אל דוד פרסקו, קושטא

ירושלם ת“ו י”ג חשון תרנ"ה

לכבוד האדון הנכבד יקר רוח ודורש טוב לעמו סי' דוד פריסקו הי"ו

שמחתי לקרוא במכתב אחי אלי, כי כבודו משתדל בדבר הטבת מצב אחינו וכי מקווה הוא שיצליח במפעלהו, אמן כן יאמר ה' והיה שם כבודו לברכה בשם אחיו מכירי טובתו. ועתה היה היום הזה נשלחו מאת הרב ראשון לציון שני מכתבי תודה ובקשה בעברית לכבוד הרב הקאימאקאם אפנדי ולכבוד השר אליאס פאשא, בדבר הבטחותיהם הטובות, וביום השישי לשבוע הזה ישלחו גם רבני האשכנזים מכתבים בעניין הזה. ועל כבודו הננו סומכים, כי יואיל בטובו לתרגם הדברים לגבירנו השר אליאס פאשא ולעוררו, כי לא ינוח ולא ישקוט עד ראותו תוצאות טובות בעניין הזה, וברכות ישראל עליו תחולנה.

ואלה הן בקשות אחינו בפרט:

א) כי לא יעשה הבדל בין יהודי, שהישיבה בא“י מותרת לו על פי חוקי ממשלתנו הרוממה יר”ה, ובין אינו יהודי בדבר קניית ומכירת קרקעות. כי עתה לא יינתן ליהודי למכור כל קרקע מירי²⁰, גם אם קרובה היא לעיר, לשום יהודי ואפילו לחוסים בצל ממשלתנו. גם אם נפטר איש לא יעבירו שדותיו על שם יורשיו. ואם חייב איש יהודי כסף ושדותיו נמכרים בהכרזה, לא יוכלו לקנותם רק אינם יהודים וקנו אותם בעשירית מחירם והאיש ילך לטמיון.

ב) לא יעכבו בתואנות ובדיחויים קניית ומכירת הבתים ושדה המולך²¹, המותרים לכל הדעות לאיש יהודי לעסוק בהם. הנה זה מקרוב חמישה ספרדים, שבאו מקרוב מחלב והם מבני הארץ חוסים מעולם בצל ממשלתנו הרוממה ומעבדיה הנאמנים, קנו להם בתים פה ואחרי אשר נעשתה המכירה כחוק ושילמו למוכר מחיר הבתים ציווה המופטי, שלא יתנו להם הקושאנים עד אשר ירשמו אותם בספר הנפוס בירושלם, אף על פי שהם משלמים עסכריה²² בחלב, והעדה פה, אשר כסף העסכריה מידיה יידרש, לא תאבה לרשום אותם פה ולקבל עליה אחריות תשלומיהם, והמה במבוכה. זה רק משל אחד לאופני התואנות, אך מכשולים כאלה וכאלה יפגשו בני עמנו על כל צעד.

ג) כי יתנו לרדת ביפו את אלה, אשר הישיבה מותרת להם פה עפ“י החוק, ויניחו לרדת למשך זמן מה את אלה, אשר יש להם תזכרות לא”י מקושטא או אשר כתבי־מסעם מקויימים (ויזות) מקונסולי ממשלתנו בעריהם לבוא לא“י למשך זמן, כי אלה בסמכם על תזכרותיהם וכתבי מסעם יאמרו לבקר את אה”ק לחודשים אחדים ולשוב, ובבואם הנה לא יתנו להם כלל לרדת. ומלבד מה שהם מאבדים כספם בהוצאות הדרך, הם גם סובלים עינויי הטלטול והצער לראות בעיניהם את ארץ הקודש ולהאלץ לבלי דרוך עליה.

הנה בקיץ באו הנה סוחרי אתרוגים, שבאו לקנות אתרוגי יפו ולשוב, ובידיהם כתבי מסע מקויימים, כי הם עוברים לדרך מסחרם, ובקושי גדול מאד ואחר טלטולים ועינויים נאלצו לבוא דרך ביירוט.

כל הדברים האלה משפילים כבוד עמנו באופן היותר נורא, וכל פירחח ובן שחץ כנבזים הננו בעיניו, ועל זאת לבנו דווה וכואב. ורק לאחינו בעיר הבירה עינינו תלויות, כי ממרום שבתם ישפילו להביט על אחיהם הסובלים ומעונים והשתדלו לעשות כל אשר יעלה בידיהם להיטיב מצבם, וליעצם את אשר עליהם לעשות, אם יש צורך כי העדות פה תעשינה דבר.

בתתי לו מראש תודה בשם כל אחינו על מפעלו הטוב, הנני אומר לו שלום וברכה.

ידידו מכבדו המחכה למכתבו ולעיתונו

56. אל דוד פרסקו, קושטא

(תרנ"ה)

אדון נכבד וידיד יקר!

רגשות נועם יעורר בקרבי זכרון הימים האחדים, אשר בהם עלתה בידי להכיר את כבודו ואת רוחו הנעלה. כפעם בפעם תחלוף תמונתו החביבה לנגד עיני, ועונג ונחת ימלאו חדרי לבי, כי ראיתי איש חובב עמו בכל לבו, ראיתי איש אשר לא יחשוך כל עמל מנפשו לטובת אחיו, ואומר האח! מצאתי את שאהבה נפשנו, ותבוא תקוותנו, כי יהיה לנו איש בעיר הבירה נכבד, אשר נוכל לפנות אליו בענייני עמו בעת הצורך.

אך שבתי ירושלימה מיהרתי לכתוב לכבודו. כתבתי פעם, כתבתי שנית ואחכה למענה – ואין. ואומר מי יודע? אולי לא הגיעוהו מכתבי. והנה הודיעני אחי²³, כי אמר לו כבודו, שמכתבי באו לידו. ופה הנה הגיעתנו השמועה, כי הצליח ה' מעשיכם בידכם ושרי ממשלתנו הרוממה הואילו להיטיב עמנו בבטלם גזירות מגזירות שונות. ובכל זאת לא הגיעני מכבודו כל מענה על בקשותי, ואנחנו פה אך קולות אנו שומעים וכל פעולה איננו רואים. שמועות משמועות שונות התפשטו בעיר, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ומצד שרי עירנו לא נשמע מאומה, וכל שינוי עוד לא נעשה. יש אומרים, כי באו פקודות מעיר הבירה, אך פה לא חפצו לפרסמן עד אשר יכתבו כנגדן למען בטל אותן. ויש אומרים, כי עוד לא הגיעה פה כל ידיעה רשמית. והחוט אשר בינינו, אשר אמרתי כי ברוב הימים יגדל ויחזק ע“י מרוץ איגרותינו וע”י עבודתנו המשותפת לטובת אחינו, – הנה נפסק. ואנחנו נבוכים שנית.

בדאוב עלי נפשי הנני כותב לכבודו עוד הפעם לשאלהו על סיבת דומייתו הממושכה, האך יד טרדותיו הרבות בזה? או יש לו עלי איזו תרעומת או איזה קצף? גם את עיתונו דרשתי, באמרי להשתדל להפיצו פה בין אחינו הספרדים, – וגם אותו לא השגתי!

אם אך יד טרדותיו בזה, יקח לו מועד הפעם וירגיע רוחי בתשובתו להודיעני דברים ברורים את אשר נעשה עד כה בדבר הטבת מצב אחינו פה, כי נחוץ לנו הדבר לדעתו. אמנם ידעתי, כי אין לי הצדקה להטריד את כבודו ולהטריחו, אך באמת אגיד לו, כי אותות החיבה היתרה, אשר כ' להראות לי ולעניין נסיעתי, ימלאו את לבי לפנות אליו עוד הפעם.

מידידינו בני בריתנו באיזמיר תבאנה לנו ידיעות טובות כפעם בפעם. ילדים רבים הוציאו מבתי המיסיון, ובית ספרים פתחו, ודרושים ידרשו בפני ההמון לפרקים. היש תקווה לייסד גם סניף בקושטא, או עלינו לחכות לימים יבואו?

הנני שולח לו כיום נומר אחד מעיתון בספרדית, אשר הדפיס פה גיסי ה' יוסף מיוחס²⁴ שנסע אתי ונשאר אז באיזמיר. לע"ע עוד לא יצאו עוד חוברות. בצאתן אשלחן לו.

התהיינה לו לרצון ידיעות מירושלם בספרדית או בעברית בעד גליונו?

57. אל חבר באגודה, “חיבת הארץ” ¹

תרנ“ה – תר”ס

אדוני הנכבד,

את מכתבך מיום כ“ג תשרי תרנ”ה קיבלתי עוד ביפו בשובי ממסעי באחרית תשרי, אך בהיותי אץ למסעי לשוב ירושלימה התגלגל מכתבך בין יתר כתבי ואנכי שכחתי לענות לך, ועתה כי הגיע מכתבך שנית לנגד עיני אמרתי להשיבך על דבר שאלתך ששאלתני.

דע לך, אדוני, כי מימי התפשט הגזירות השונות בדבר הקניות והמכירות רפו ידי חברי חברתנו ולמרות כל עמלי הרב ואיבוד זמני לגבות מהם תשלומיהם לא הצלחתי במאומה. נחלתנו, אשר קנינו בקולוניא, נשארה כאבן שאין לה הופכים ועוד חוב של ערך ארבעים נאפוליאון נשאר על החברה ללשכת ירושלם לאגודת בני ברית, אשר הלוותה אז לחברתנו את תשלום מחיר הנחלה.

יותר משנה וחצי עברו במצב הזה, ואחרי ראותנו כולנו, כי אין תקווה לחברתנו ונחלתנו אשר קנינו תשאה שממה, מסרו רבים מאתנו חלקם ללשכה הנ"ל, אשר הושיבה במוצא שניים מהפועלים אשר עבדו בהמושבות לטעת כרמים על חלק השדה שמסרנו לה אנחנו, והיא תומכת אותם בתמיכה שנתית עד אשר יתנו להם הכרמים פריים, אז יתפרנסו איש איש בפרי חלק האדמה שנמסר לו.

ולמן היום ההוא הוסיפה הלשכה הזאת לקנות מרבים מחברי החברה את חלקם ב“חיבת הארץ” ותושיב בשנה הזאת עוד פועל שלישי שמה.

ועתה, אדוני הנה שלושה דרכים לפניך כיום:

או כי תשאיר לך חלקך בשדה החברה בחלק הבלתי עבוד ככל אשר יעלה לך בעד כספך, אשר הואלת להכניס בקופתה, ותסתפק לע"ע בכתב מאלה, שנכתבה הקרקע על שמם בערכאות, כי קושאן אי אפשר לתת עתה, כי האדמה אדמת מירי;

או כי תמכור גם את חלקך ככל אשר עשינו אנחנו להלשכה הנ“ל וקיבלתו ממך באחד משני האופנים האלה: או כי תשלם לך כל כספך באחת מתשע שנים מהיום עפ”ח גורל, כי יוטל גורל בכל שנה למי לשלם בעד חלקו, וכל אשר יצא בגורל יושב לו כספו בשנה ההיא;

או כי תשלם לך תיכף חמישים למאה מהכסף אשר הכנסת לקופת “חיבת הארץ”, אך את הסכום האחרון, ששילמת אחרי שחדלו כבר כל החברים לשלם, יוכל היות כי תשלמנו לך כולו.

בכלל מסרו כמעט כל חברי החברה בירושלם את חלקם בהאופן האחרון הזה, וחברי החברה המעטים, שלא מסרו עוד חלקם, המה אלה היושבים בחו“ל, אשר עוד לא פנו אלינו בשאלותיהם ע”ד חלקם.

האמינה לי, אדוני, כי מאוד מאוד כאב לבי על ביטול החברה הנכבדה, אשר היתה כשלוש שנים משאת נפשי ורוחי, ולה הקדשתי כל עבודתי בעתותי הפנויות, אך זאת נחמתי, כי על חורבותיה נוסד המושב במוצא, אשר יביא ברכה וחיים לאחדים מהפועלים האובדים, כי בחריצותם ובעבודתם יגיעו למטרתם להתפרנס בפועל כפיהם.

הודיעני נא את החלטתך ואדעה.

ובזה הנני ידידך מכבדך ומוקיר רגשותיך החמות

“לרוח ישראל על הרי אריאל” כאשר כתבת

58. אל עורך “המליץ”²

(פברואר) תרנ"ה

לכבוד עורך המליץ הי"ו שלום וברכה

היה זה למלה בפי רבים, כי היה המליץ בימים האחרונים למאסף לכל מחנות המעפרים בעפר על ירושלים ואנשיה, וכי יבואו הנפגעים להצטדק או כי לא יקבלו, או כי יפויסו באיגרת פתוחה, ובין כה וכה אתם תלין אשמתם לפני דעת הקהל.

ואנכי האמן לא אאמין על כבוד העורך השופט כל הארץ, כי יעוות משפט, ובהתרגש לבי בקרבי למקרא מאמר “ספר גלוי”, הנכתב בפניה ונטיה פרטית לחלל כבוד ירושלים בחילול כבוד יושביה, לא פיקפקתי אף רגע והנני שולח תשובתי ישר לכבודו בקוותי כי למען הצדיק יתן להם מקום בגליונו³.

יוכל היות כי דברי נכתבו בהתרגשות, אך בכל תוקפם וחוזק סגנונם לא יגיעו לסגנון מאמר “ספר גלוי”.

גם הערות חדשות לספר מוסר השכל כתבתי באחרית דברי, אשר לפי דעתי נחוצות הן להבנת דברי רב האי גאון, והרשות בידו אם להדפיסן אם לא, אך אם לא ידפיסן יודיעני נא.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו

59. אל הד"ר ו. הרצברג

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 12 במרץ 1895

דוקטור יקר מאד,

הטלגרמה שלך, שקבלנוה זה עתה, גרמה לנו שמחה רבה. כולנו נהנים לראות בך את נציגינו לוועידה והננו מקווים גם לראותך בקרוב בתוכנו למען תהיה השמחה מלאה.

שני חודשים כבר חלו מאז כתבתי לך את מכתבי האחרון. רגעי הפנאי שלי היו מעטים עד כדי כך שלא יכולתי לעמוד בהבטחתי, ואפילו ליום חגך לא הספקתי לשלוח לך מכתב איחולים. לרוע המזל נשמטו מן הטלגרמה, ששלחנו באותו יום ושאני הייתי אחד מיוזמיה, גם שמי וגם שמו של ידידנו יעבץ⁴. היה זה בוודאי באשמת הפקיד במשרד הדואר, שבלי ספק גנב את הסכום שניתן תמורת שתי המלים. זה ההסבר היחידי למה שקרה. על כל פנים ניתנת לי עתה לפחות ההזדמנות לחזור בזה לפניך על תקוותי לראותך תמיד מלא אושר, אותך ואת כל משפחתך הכבודה, ועל איחולי, כי תחוג יום מלאת לך חמישים שנה מוקף כל ידידיך מן המזרח.

מאז עזבת אותנו השתעשענו בתקוה, כי יום יבוֹא ותהיה לנו לפה, לסניגור למען עניין הארץ הקדושה באמריקה. היה זה לגבינו מעין אידיאל שקשה להגשימו. והנה זכינו והגענו גם ליום הזה⁵.

הננו כותבים לאלכסנדריה כדי להודיע, כי קבלת את יפוי הכח שלנו. משם תישלח טלגרמה לאח ביין, כדי למסור גם לו את הידיעה ולהזמינו כי ימהר להגשים את נדרו⁶, אנו מקווים, כי הכל יבוא על מקומו בשלום במועד הנכון.

אתה תקבל בלי ספק בשבוע הבא העתק מהדין וחשבון של מר ל. שנשלח זה עתה לניו־יורק. עתה אספר לך על ההתפתחות של לשכתנו ומוסדותיה וכן על שאיפותיה.

לשכתנו בירושלים שוב אינה נושאת אופי של פרי אסור לאכילה כפי שהיה בשעת היוסדה. הצלחנו ליצור קשרים עם אנשים רבים בעיר וביחוד עם רבנים ספרדיים רבים (“חכמים”), בנים של כל הרבנים הראשיים (חכם־באשי) בירושלים ובחברון: אלישר, אשכנזי, מני ופראנקו⁷, חבר בית הדין הספרדי (יעקב מאיר) וראשי מוסדות צדקה רבים. על כן נעשה המיסדר שלנו מקובל ביותר והלשכה זכתה בעיר לכבוד שהיא ראויה לו. הכל יודעים עתה, כי “בני ברית” עושים מעשים טובים. בחברון יש לנו כבר ששה חברים מחשובי העיר ובמרוצת הזמן תיווצר גם שם לשכה. ומלבד זאת יש לנו אחים רבים ברוסיה, המוסיפים כבוד למסדר.

הספריה שלנו התרחבה מאד. היא מונה 2000 ספר והספריה “בית ספרים לבני ישראל” של בן־יהודה הועברה אלינו לפני עשרה חודשים בקירוב⁸. היא פתוחה לקהל בכל יום ומונה לפחות 150 מבקרים בכל שבוע. תענוג אמיתי הוא לראות את הספריה מלאה כל יום אנשים צעירים ומבוגרים, בני העדות השונות. בוודאי זכור לך מצב שעורי הערב בימי זוהרם. ובכן זה המצב בספריה שלנו כיום בעוד שבית הספר לשעורי ערב נאלץ לפשוט וללבוש צורה פעמים רבות מבלי שהגיע לתוצאה חיובית. הפועלים אינם מבקרים בשעורי הערב והצעירים האחרים מבקרים בבתי־הספר היומיים. כדי לשמור על מוסד זה לבל יתמוטט לגמרי, שינינו את צורתו כליל: התלמוד־תורה של העדה הספרדית מונה יותר מ־ 300 תלמידים הנהנים מחינוך שאין בו כל הגיון; ההוראה כולה היא מלאכותית ושיגרתית והילדים מבלים מיטב שנותיהם מבלי לראות כמעט כל ברכה בעמלם; האשמה כולה מוטלת על “החכמים” הזקנים, שהם גם המורים, ואין דרך להשפיע עליהם כי יסטו מן השיגרה; כיוון ששלושה מראשי המוסד הם חברים בלשכתנו, בחרנו בעשרה צעירים (אחרי חג הפסח יגיע מספרם לעשרים), שהם בקיאים בתלמוד, ואנו מלמדים אותם תנ"ך, עברית ותולדות ישראל לפי שיטות מודרניות, וכן גם מדעים אלמנטאריים ופדגוגיה, כך שבקרוב יהיו לנו מורים לעברית למוסד גדול זה, מורים היודעים את אשר עליהם ללמד ואת השיטה לפיה רצוי ללמד. ראשי התלמוד־תורה הבטיחו לנו, כי יקבלו אותם כמורים. אחד מתלמידינו כבר מתמחה במקצועו.

נשאר לנו עוד שריד של בית הספר הישן לשעורי ערב. כמה אנשים צעירים, שהחלו ללמוד ערבית בבית ספר זה, יסיימו בקרוב את חוק לימודם.

מה שמעסיק במיוחד את הלשכה שלנו מזה כמה שנים ומה שהפך לאחת המטרות העיקריות שלה – זה מפעל ההתישבות וארגון הקהילות.

זמן מה לאחר נסיעתך, כשיישוב אחינו בארץ הגיע לשיאו, חשבנו לעניין את המיסדר שלנו באידיאה הזאת. חשבנו אפילו לשלוח אותך לאמריקה, כדי לעשות נפשות לרעיון הזה. כמובן חסרו לנו האמצעים וכל התקוות בהן השתעשענו פגו לאט לאט. אף על פי כן לא הגענו לכלל ויתור גמור והמשכנו לבקש דרך מעשית. כדי להרים תרומה שלנו לרעיון, שרבים נתפשו לו חרף מאמצינו הדלים. בשנה שעברה כבר הגענו להישגים. בארץ ישראל נמצאים עתה פועלים יומיים רבים, העובדים במושבות. הפועלים ברובם רווקים, העובדים אצל המתנחלים או אצל הבארון. בדרך כלל אנשים צעירים אלה, המלאים מרץ ואוהבים עבודה, אינם יכולים לחסוך סכום כלשהו, כי חוסר עבודה לעתים קרובות גורם להם להוציא את כל חסכונותיהם. הפועל שכבר התמחה יפה בעבודת האדמה אינו מוצא כל אפשרות להגיע לחלקה קטנה משלו. מגייסים עתה ברוסיה סכומים עצומים, כדי ליישב פועלים עניים אלה שהם אנשי עבודה זריזים, אך נראה כי זמן רב עוד יעבור בטרם ייעשה צעד ממשי. כדי לשמש מופת, קנתה לשכתנו מן החברים של חברת “חיבת הארץ”⁹ את חלקם בשטח שנקנה בקולוניה ודאגה ליישב שם לפי שעה שלושה פועלים מוכשרים, שהספיקו כבר לעבוד ארבע שנים במושבות. היא נתנה לכל אחד מהם שטח אדמה למטע כרם וכן תמיכה שנתית עד לזמן שבו ישא הכרם פרי ויפרנס אותם. כשלא יהיו זקוקים עוד לעזרת הלשכה, יתחילו להחזיר לה לאט לאט את הכספים שהוציאה למענם. תהיה זו קרן שתאפשר להמשיך באותה פעילות. כיוון שקולוניה קרובה מאוד לירושלים, מרוויחים הפועלים האלה גם מעבודתם בעיר כגננים, בתקופות שבהן אין להם עבודה במשקם. עד כה יש לנו סיפוק רב מתוצאות פעולתנו, ובדעתנו להרחיבה. אנו עומדים לרכוש למענם בית בקולוניה (עד עתה היו בבית אבי). בפעולתנו זו התכוונו גם לעשות נסיון להקמת מושבה על ההרים שבקרבת ירושלים. בכל המושבות הסמוכות ליפו מזג האוויר חם מדי. הגפנים מבשילים בעיצומו של החום ואי אפשר לייצר יין אלא במרתפים שבהם מורידים את הטמפרטורה באמצעים טכניים. התקנת מרתפים כאלה כרוכה בהוצאות ענקיות ועד כה רק הבארון ומקוה־ישראל הצליחו להקים מרתפים אחדים בעוד המושבות המיוחדות כגון גדרה, רחובות וכו' לא יכלו להגיע להישג כזה, ולולא קנה הבארון את הגפנים שלהם לא היה להם כל ערך. בירושלים, כפי שידוע לך היטב, אין צורך במרתפים ליין. הענבים מבשילים במאוחר כשהטמפרטורה כבר נמוכה, ואפילו אם לא ירצו המתנחלים לייצר יין מענביהם, יוכלו למכור אותם בעיר. אנו חותרים אפוא להוכיח לאור הדוגמה של המושבה הקטנה שלנו כיצד ניתן ליישב מתנחלים בהוצאות קטנות, וכי האדמות ליד ירושלים וחברון יותר מתאימות להתישבות מאשר אדמות השפלה. יתר על כן, הרי יהודה היו מפורסמים בתקופת התנ"ך בכרמים שופעים פרי. מנקודת מבט ראויה מושבתנו באמת לשמה – מושבה לדוגמה ואנו מקווים שבמרוצת הזמן תהיה לה השפעה גדולה על תנועת ההתישבות בכלל ובמיוחד על מצבם של העולים מרוסיה, שעושים שנים במושבות מבלי שיגיעו לתוצאות.

אשר לארגון הקהילות, השקענו בו עבודה רבה לפני כמה שנים. הודות לתעמולה שניהלנו נבחר החכם־באשי על ידי כל הקהילות והודות למאמציו גילו ראשי הקהילה שלנו התעניינות ועשו כל אשר ביכלתם כדי לבטל את ההגבלות נגד יהודי ארץ־ישראל. ביזמת לשכתנו ביקרתי בזמן החופש בקושטא, כדי להשפיע על הרב הראשי ועל אחינו בעלי ההשפעה בתורכיה, כי יתנו דעתם על מצב אחיהם בארץ הקודש¹⁰. למרבה הצער היתה המחלוקת הנסערת, שפרצה בזמן האחרון בין שתי הקהילות (האשכנזית והספרדית) בירושלים בדבר הכספים המגיעים מאמריקה, למכשול לעבודתנו ועלינו לחכות שוב לזמנים נוחים יותר.

כדי שאפשר יהיה לעשות משהו בארץ זו, חשבנו עוד לפני שלוש שנים, כי מוטב שהלשכות תהיינה מאוחדות בפעולתן. התחלנו, ביזמתנו שלנו, לשגר שליחים לבירות, כדי לשקם את הלשכה הקיימת שם ולבקשה כי תתאחד אתנו. זו היתה מחשבתנו גם לגבי הלשכות במצרים ואף פנינו בעניין זה ל־ C.E. ¹¹. ועתה, לאחר שתי שנות עבודה בכיוון זה, הננו מקבלים מכתב מן האח גרינברג בקהיר, שבו הוא מודיע לנו, כי לפי דרישתו מינתה ה־ C.E. ועד עליון ללשכות במזרח, ועד המורכב מחמישה חברים – שלושה מקהיר, אחד מאלכסנדריה ואחד מסוריה. מיד שלחנו את מחאתנו לניו־יורק על שכה הזניחו את הלשכות בסוריה, כי ראינו שבארגון ועד זה מתכוון מר גרינברג רק לדאוג לענייניו שלו. ה־ C.E. מצאה, כי אנו צודקים, והגדילה גם את מספר הלשכות הסוריות בהעמידה אותם על שלושה – מר כהן, מר פינס¹² ואנוכי. כיוון שמר פינס לא יכול להיות נוכח באסיפה הראשונה, שהתקיימה בחודש אוגוסט שעבר באלכסנדריה, מילא את מקומו מר שמעון רוקח¹³. באלכסנדריה מצאנו לשכה מכובדת עד מאוד, מורכבת מחברים נלהבים לתפקידיהם ופעילים מאד. לשכה זו מונה 170 חבר, שרובם משתייכים לעלית של החברה היהודית. לא כן בקהיר, ששם הגענו בהעדרו של מר גרינברג. לא מצאנו שם לא לשכה ולא בית־ספר (זה המוסד היחיד של הלשכה כביכול). פגשנו רק כמה אנשים מן העדה האשכנזית המפורסמת של קהיר (בוודאי שמעתם משהו על כך), שהציגו את עצמם כחברי הלשכה ולא היה להם כל מושג עליה. מר גרינברג נזקק ללשכה והוא יצר אותה כפי יכולתו. כשניסה למשוך אליה חברים מן העדה הספרדית, הסתלקו חשובי העיר מן המסדר מיד כשראו את אחיהם, ואלה שלא זנחו את המיסדר, פרשו מן הלשכה ויסדו לשכה שניה בשם “מגן דוד”. לבסוף אין שתי הלשכות קיימות עוד.

על כל פנים הלשכה באלכסנדריה היתה שמחה מאד להתאחד אתנו ואנו שלחנו ל־ C.E. את הדין וחשבון ואת ההחלטות שנתקבלו בישיבותינו באלכסנדריה ובקהיר. מששבנו ארצה התחלנו לחשוב ביתר רצינות על ייסוד לשכות חדשות במזרח ולאחר חדשיים נסענו, מר מיוחס ואנוכי, לאיזמיר¹⁴ ששם הצלחנו לייסד לשכה נאה מאד בשם “אחוות־חסד”, שעד היום ניתן לנו להתפאר בה. לשכה זו יש לה ספריה, היא משכה אליה כשלושים צעירים מן המיסיון והיא הקימה חברה לעזרת חולים עניים, משיגה למענם רופאים ורפואות חנם.

לפני כחדשיים קבלנו מכתב מהאח גרינברג בו הוא מודיע לנו שהציע ל־ C.E. לשלוח ציר לוועידה. מיד הבינונו, כי שוב ממלא העניין האישי תפקיד וכי רווח והצלה לא יעמדו לנו מציר שכזה, ענינו לו, שאין לנו צורך בציר שלוח וכי נעביר את יפוי הכוח שלנו למר ביין עצמו. כתבנו ברוח זו לניו־יורק. לאחר זמן קיבלנו מכתב שני בצירוף העתק תשובתו של האח ביין על מכתבו של האח גרינברג, שבו הוא מביע קורת רוח משיגור ציר ובטחון רב בהצלחת הציר עד כי הוא מוכן לשלם מראש את ההוצאות. במצב דברים זה חשבנו כולנו עליך וכתבנו להם על החלטתנו. הלשכה באלכסנדריה היתה מרוצה מאד מן הבחירה שלנו אך הלשכה בקהיר (כלומר האח גרינברג) העלתה כמובן טענות כנגדה. אך היא נמצאת במיעוט קטן ואנו באמת מאושרים שקיבלנו את הסכמתך.

60. אל יחזקאל סוכובולסקי¹⁵

ירושלים ה' חשון תרנ"ו

יחזקאל אחי!

– – – בלי תפונה קראת את מאמרי “והאמת והשלום אהבו” בהחבצלת¹⁶. השבוע הזה מסרתי מאמר גם להצבי לענות לבעל “השאלה הקטנה” בהצבי, הנושך כנחש את מפעל מוצא¹⁷. הנה עוד הפעם איש “משליך אבנים מאחרי הגדר”, ובמסוה על פניו הוא גיבור חזק לירות חצים ומוות. אהה ה'! עד מתי יתהלכו כצללים אלה הנושכים בפיהם ואין אנו יודעים גם מי המה? ובאמת לא ידעתי מה כל החרדה הזאת כנגד מושבת מוצא (כי דברי השטנה בהצבי לא יחידים הם), למי הריעונו? למי הזקנו? הן גם מכל ריקלמה נזהרנו, ומלבד המאמר הראשון, שכתב חותני בהמליץ בעת הווסד המפעל, לא בא כל מאמר אף מאחד מאתנו ומידידינו בעיתונים, ולמה איפוא החתירות האלה? אך למה זה הנני שב וטוען וטענותי כבר באו בתשובתי שמה, והנני מקווה כי תשמח בדברי, כי בכל כעסי וקצפי לא נגעתי בכבוד איש חלילה.

מה תאמר על החמישה נאפוליון, ששילמו רודפי השלום ואוהבי השלום לבעל הצבי למען ידפיס גליון מיוחד ביום ד' שבוע העבר ולבוא בטענה כוזבת על האשכנזים יום אחד לפני שהיה השלום צריך להגמר? הנני חושב כי בלי תפונה ימהרו עתה רבים לצאת במחאה כנגד האשכנזים ככל אשר ביקש בעל המאמר “לשלום מר לי מר” (שיקבל אולי מג’ידי או שתים), ויודילוביץ¹⁸ ישתדל לצאת בתקיעה־גדולה הראשונה, ומושבת ראשון לציון אחריו (ככל אשר עשו ככה זה פעמים אחדות). אך אתה, אחי, דע לך מצב הדבר האמתי ולא תכשל.

התזכור עוד את אשר כתבת אלי פעם אחת, כי אם אביא לפניך מעשים שנעשו לא כישר, תהיה אתה הראשון לצעוק מרה כנגדם וה' לוין־עפשטיין¹⁹ ימלא אחריך, ועתה הנה העת:

הן ידעת, כי דבר העלילה כנגד חותני מידי ה' במבוס²⁰ יצאה, ככל אשר כתב הוא בעצמו בהצפירה, וה' ווינץ היה אך למסווה לו²¹, וה' במבוס הן מבני בני־משה²² הוא, ועתה הנה בא ה' במבוס הנה וחותני כתב אליו מכתב לבקשו לעמוד אתו לדין על הדבר הזה, או בב"ד של ישראל או לפני אנשים אשר יבחרו שניהם, וה' במבוס לא השיב לו גם על מכתבו, אחרי כתבו בהצפירה כי נכון הוא לעמוד לדין עם ה' פינס. לנו אמר ה' במבוס, כי חפץ הוא שיקבול עליו ה' פינס דווקא בהקונסולט האשכנזי וכי יהיה המשפט בברלין. ואנוכי אינני יודע את קידוש השם, שיוכל לצמוח מהדבר הזה, יהיה המנוצח מי שיהיה.

חותני כתב אליו מכתב שני כראשון וישלחנו אליו ע“י הרב מיפו, בתקוותו, כי הפעם לא ישתמט. ואם כי סוף סוף אמר ה' במבוס לה' כהן²³, כי בשובו ירושלמה ימלא אולי אחרי שאלת ה' פינס, בכ”ז הנני מודיעך את הדבר הזה ומבקשך להטות הצדה את כל הטענות והתביעות של ב"מ²⁴ על ה' פינס ולשמוע בקול היושר הממלא תמיד את חדרי לבך, ואם אך יכול תוכל להשתדל, כי ייחקר הדבר ויתברר פה, עליך החובה לעשות זאת, כי אם יוסיף ה' במבוס להשתמט, אז הן תהיה הצדקה לחותני להגיד כל אשר יגיד על דבר כזה. מי שבייש את פני חברו ברבים (וביוש גדול כזה!) עליו לא להשתמט בדרוש חברו ממנו לברר הדבר. הן אצלנו לא הדועל²⁵ מברר את משפט הכבוד, כי אם בירור הדברים באמת.

ה' במבוס היה אתנו במוצא ויתבונן אל עבודת חצאי־איכרינו ומאוד מצאה חן בעיניו, ויבטיחני להשתדל בפני חברת עזרא²⁶ להגדיל את תמיכתה. ומקווים הננו, כי ימלא דבריו אשר דבר בהתלהבות, אם רק לא תבוא רוח מצויה כרוח “אחד מהם” ותהפוך תקוותינו.

יכול להיות, כי רבים מדברי אלה יכאיבו את לבך, אשר רחק עתה מכל התקהלות. ואולי יכאב לך בחשבך, כי אנכי הנני נכנס בעובי הקורה בכל ענייני הקהל. לזאת הנני להרגיע רוחך ולהגיד לך, כי עסוק הנני בחיבור ספרי, וכמעט גמרתי את החלק השני המוכן לתלמידים, רק כי ישנם רגעים, אשר אתרגש למראה המקרים העוטרים אותי, והנני שופך מרי שיחי על הגליון ורווח לי. ורגע כתיבתי מכתבי זה הוא מהרגעים האלה.

בכל אופן אבקשך, כי אם תעשה דבר בעניין ה' במבוס, אל תשא שמי עליו. לא כי מסתתר אנוכי, הן אנוכי בעצמי דיברתי אתו על אודות זה. אך מפני כי ה' כהן ואנכי היינו היחידים לדבר אתו על אודות מוצא, והבטח הבטיחנו הרבה, לזאת אינני חפץ כי יסבול המפעל הזה בחטאת עניין פרטי אשר בין חותני ובינו. – – –

– – – מ“אחיאסף”²⁷ קיבלתי מענה, כי נכונים המה לקנות את ספרי, אם רק לא אשית עליהם מחיר יקר. לע"ע עוד לא החלטתי דבר, כי אינני יודע מה ייחשב אצלם לזול ומה ליקר? מחכה הנני גם לתשובה מסטרובולסקי בווארשא²⁸. מה שלום אחותי תי' ומה שלום ילדיכם? והקדחת הרפתה ממשה בנך? מה מצב עסקיך עתה? העודך טרוד ודחוק מאד? כתב נא באריכות, כי הנני מחכה לדבריך.

אחיך דוד

61 . אל אברהם בן־אביגדור²⁹, וארשה

ירושלם ת“ו יום ה' לחדש שבט תרנ”ו

אדוני הנכבד!

את מכתבך מיום ב' טבת קיבלתי והנני ממהר לענותך על כל אשר שאלתני ככל אשר דרשת:

א) שאול שאלת אם עתי פנויה לעבודות ספריות³⁰. ובכן דע לך כי אם אך אמצא לפני עבודת־ספרות קבועה, יכול הנני להפנות לה חלק גדול מזמני הרבה יותר מהחלק שהנני מקציע לה עתה בחפשי לי עבודות אחרות.

ב) נכון הנני לקבל עלי לתרגם ספרים מצרפתית, מאשכנזית ומערבית.

ג) בפוסטה הבאה, או אחרי שבועים, אשלח לך עלים אחדים מתרגומי לספר הכוזרי מערבית. עד כה אמנם לא העתקתי הרבה ממנו, כי כל עוד טרם ידעתי כי פעולתי לא תהיה לריק לא חפצתי רק לנסות כוחי בדבר הזה. ובדבר התרגום המקוצר דע לך, כי כל עוד לא נגשתי אל העבודה וגמרתי חלק גדול ממנה לא אוכל לשלוח לך דוגמה מקיצורה. ספר הכוזרי בנועם דבריו וברום הגיוניו ראוי הוא להיות ספר לעם כולו, לאמץ לבבות ולחזק הרוחות, אך שני דברים עמדו לו לשטן על דרכו אל בתי העם לכיתותיו השונות: שפת התיבונים הקשה הסירה רכותו וחלק גדול מנועמו, ולבני עמנו, אשר רובם אינם מבינים שפת ערבית ורוחה, יכבד הרבה להבין דברי ההעתקה הזאת הכתובה כולה ברוח השפה הערבית ואשר היא כמעט “העתקת מלה במלה”, ולזאת נאלצו רבים לחבר “ביאורים” על הספר הזה גם במקומות אשר הדברים במקורם מובנים לכול. ומה יהיה איפוא משפט הספר אשר תכליתו למשוך הלבבות אם יידרש כל קורא בו להשתמש בביאורים למען הבינו? והשנית היא כי הספר לפי תכניתו ועניינו באו בו דברים רבים מחקרי הפלסופה והדקדוק, אשר נכונו רק למבינים, לא להמון העם, ובסיבת הדבר הזה על ההמון להמנע מקרוא גם את הדברים הנעימים, אשר יכלו להיות לו כטל להחיות רוחו. ואת המניעות השתיים האלה הנני מתכוון להסיר בתרגמי אותו לשפת עברית המובנה בזמננו ובכל הזמנים וקוראו לא יצטרך לדעת את השפה הערבית. ובעד המון העם הנני חושב להסיר מן הספר כל “הדבר הקשה” ולקשור את הנותר ממנו בקשר מהודק לשוב ולהיות לספר חדש הוא “בן־הכוזרי”. אמנם כל העבודה הזאת קשה וכבדה מצדדים רבים: מפאת תכנה, ומפאת הזהירות אשר על המעתיק להזהר לבלי סור מדברי הספר עצמו בכל חפצו לשמור על צחות הלשון ונועמה. אבל אם אך תצא ההעתקה לפועל, יהיה הספר דבר השווה לעולם, וערכו לא יחסר גם בעבור עליו ימים רבים, והספר בעצמו, בכל המניעות אשר עמדו לנגדו, הנה הוא חביב על עמנו לכל מפלגותיו.

ד) בדבר ספר “המקרא”³¹ אשר שאלתני הנני להגיד לך דברים ברורים, למען תדע את אשר לפניך ולמען נוכל לבוא לידי גמר אם טוב הדבר בעיניך: נכון הנני להוזיל מהמחיר, אשר דרשתי בעדו לפנים מ“אחיאסף”, ותחת חמישים רו“כ בעד הבוגן אסתפק כעת בחמישה ושלושים רו”כ, וגם מהם לא תצטרך לשלם לי במזומנים רק שלושים רו“כ לבוגן ובעד המותר תשלח מספר נוסחות (עקזמפלרין) מספרי זה לפי מחירו למו”ס. ספרי זה בכל המגרעת שהיתה בו: שלא היה נקוד, הנה הוא נדרש עד היום מאתי ממקומות רבים מבלי שאוכל למלא שאלת הדורשים, אחרי אשר התוצאה הראשונה נמכרה כולה זה ימים רבים. כבר כתבתי פרטי ספרי ל“אחיאסף” בימי היוסד אגודתם, ועתה אוכל להודיעך, כי את החלק הראשון, אשר אמרתי אז לחבר, כבר חיברתיו, הוא ספרי “מקרא לפי הטף”³², אשר אשלח לך ג“כ דוגמה ממנו ואשר על אודותיו כתבתי בהמליץ ש”ע בגליון 27־24. חלק התלמיד יכיל 4־3 בוגן, החלק הזה צריך להידפס באותיות גדולות, וחלק גדול ממנו צריך להיות נדפס באותיות הכתיבה. ותמונות רבות בו, אך לפי דעתי לא יצטרך המו"ל לצוות לעשותן, כי מצוא ימצא נכונות בכל דפוס אירופי. וחלק המורה, אשר תכליתו להורות למתחילים את הדיבור בעברית מבלי כל תרגום, יכיל גם הוא כשלושה בויגין. אחרי הספר הזה יבוא ספר “מקרא לילדי בני ישראל”³³, ואחריו “מקרא לנערי בני ישראל” בשינויים רבים לטובה. הספרים השניים האלה יכילו 15־12 בוגין.

אם תאמר לכונן בהוצאת ספריך מחלקה למשוררי הספרדים, הנני חושב כי תצליח בפנותך אלינו, היודעים את רוח השפה הערבית, אשר אצלה מרוחה על המשוררים ההם, הרבה יותר מ“אחיאסף”, אשר פנו לאנשים, אשר שם להם בכל מקצועות ספרותינו מלבד “השירה”. ווייס וכהנא³⁴ לא הצליחו כלל וכלל, ודי לך לקרוא ב“המליץ” את כל הביקורות הצודקות אשר באו על ספריהם. אחד היה שד“ל³⁵ במקצוע הזה, ואחריו לא קם עוד בחכמי חו”ל אשר יהיה לו חיך טועם טעם השירה כמוהו.

אם תרצה להדפיס ספר “מבחר שירים” ממשוררי הספרדים הטובים, הנני נכון לעבוד בחיבה במקצוע הזה. ספר כזה יוכל גם לשמש בחדרים ובבתי ספר שונים.

מאשכנזית הייתי אוהב לתרגם מסיפורי קוֹמפֶרט³⁶ או סיפורים מימי אנוסי הספרדים, ולולא היה ספר “דוד אלראי” מועתק בהעתקה רעה³⁷ כי אז העתקתיו אנוכי.

מה תחשוב להעתקת סיפור “הכהן מווקפילד” The Vicar of Wakefield לאוליוויר גולדשמיד³⁸? אמנם איננו סיפור נוגע ליהודים, אך יפה הוא וטוב ומועיל, וכאשר יוסר ממנו אך חלק קטן הבלתי נוגע להסיפור, הנני חושב כי היה טוב מאד לבני עמנו.

הידעת את ספרי פול ברט בצרפתית? L’année Scientifique?.

את חותני הח' רי"מ פינס דיברתי ונכון הוא לקבל עליו עבודת תרגומים מספרי מדע, ויכול הנך להציע לפניו את אשר תחשוב לטוב להעתיק. הראית את ספרו החדש “הכח”³⁹? הספר הזה יוכל באמת להיות מופת בכל פרטיו, ואם אך היה נמצא לו עסקן חרוץ, היה יכול להתפשט הרבה.

ועתה הנני מקווה, כי גם אתה תמהר לענני בכל אופן, והנני מברכך בהצלחה במפעלך החדש.

מכבדך

דוד ילין

62. אל א. בן־אביגדור, וארשה

ירושלים ת“ו ה' ניסן תרנ”ו

אדוני הנכבד!

את מכתבך מיום 25/2 קבלתי בשבוע שעבר, ואחרי ראותי את פורמט הספר “מוצאי גולה”⁴⁰ ואותיותיו כאשר כתבת אלי, ואחשוב חשבון עבודתי, הודעתי ביום הששי הודעה תלגרפית, כי הנני מקבל את הצעתך, אף כי השכר לפי הנראה לי איננו מכוון ממש אל העבודה, כי הנני מקווה, כי בראותך פעלי וברצותך בו תדע מעצמך לערכהו. ועתה אענך על דבריך בפרוטרוט:

א) בדבר “המקרא”⁴¹, אשר עבר זמנו לעת עתה, הנני שומר הדבר לעת המוכשרת אשר תודיעני בלי תפונה לכשתבוא. ובכל זאת הודיעני אם לא תוכל לקבל למצער את תוצאת ספרי “מקרא לפי הטף”⁴², אשר עמלתי בו עתה זה זמן רב.

ב) אל העבודות אשר שמת עלי נגשתי עתה. וכבר השגתי גם את הספר “אבן־הואה”⁴³ המקוצר בתרגומו הצרפתי, ובשבוע הבא אשלח לך דוגמה מראשית העתקת שני הספרים לאמור: הספר הזה וה“כהן מווקפילד”⁴⁴. בספר “אבן־הואה” הנני אומר לשנות מעט בתמונת היהודי יצחק, אשר הציגו מחבר הספר להתל בו יותר מדי, בכל אשר קבע בו נפש נעלה, היודעת גם למסור נפשה בעד אחרים. כמעט כל המסַפרים הנוצרים, בכל לבם הטוב ליהודים ובכל חפצם להעביר לפני קוראיהם את התכונות הטובות אשר בהם, ישגו הרבה ויפריזו יותר מדי בבואם לצייר את התכונות, אשר הטביעה הגלות בנפש בני עמנו. כדבר הזה עשה לנו שקספיר במשחקו “שילוק” וכזאת עשה גם שפינדלר⁴⁵ בספרו “היהודי”, וגם סַחר־מזח⁴⁶ ברבים מספוריו אשר בכל קירבתם אל האמת אינם “האמת” בעצמה. צדוק יצדק המחבר בשימו דברים כאלה כנגד היהודי בפי הנוצרים, כי המה שפטוהו כן, אך שגה ישגה בתארו אותו גם הוא ככה לעינינו. ואנחנו, בבואנו לתרגם ספרים כאלה לבני עמנו, עלינו לתקן את המעוות הזה, אשר עיוות המחבר מחסרון הכרה אמתית לדעת את גבול התכונות השפלות גם הן, ובכל טיפוס אשר נאמר לצייר יהיה איזה שיהיה עלינו לציירו כמו שהוא באמת ובפועל.

בהיותי מתחיל עתה בעבודה כזאת, לא אוכל להודיעך מראש מתי תוכל לקבל את הספרים האלה בשלמות למוסרם לדפוס, וחיכית לי איפוא בדבר הזה שבועות אחדים עד אשר אדע לנכון כמה אוכל לקבל עלי לגמור מדי חודש בחודשו. ובכל היות נקל לי לגשת אל עבודת תרגום הספרים תיכף, הנה אין הדבר כן בכתיבת תולדות אנשי השם, כי בהן עלי להכין לי בראשונה חומר לבנייני זה ולאסוף רשומים מספרים שונים ומספרי בעלי התולדות בעצמם, אך מקווה הנני כי עבודתי תפיק רצון, גם בתוכנה גם בסגנונה. ובדבר יתר העבודות, אשר הבטחת לי לעתיד, הנה דבר תולדות ישראל ע“י ביוגרפיות היה משאת נפשי מימים רבים, ואם תעיין היטב בספרי “המקרא” וראית, כי כבר ניסיתי אז לחבר פרקים אחדים בתולדות ישראל באופן הזה (החשמונאים, ימי בר־כוכבא, ב"י בארץ ערב, מסעי הצלב). ובכ”ז טוב היה לו היו לפני גם ספריהם של פרידלנדר וארנטיל⁴⁷.

ג) את מאת הנוסחות⁴⁸, אשר תתן לי מכל ספר וספר, תשלחם אלי חפשים מהוצאות הדרך, וככל אשר התנית אתי, כי לא אמכרם רק בא"י, כן עלי איפוא להתנות עמך, כי לא תמכרם לא אתה ולא יתר מוכרי הספרים לא“י עד מכרי את אשר יהיה בידי, ובכלל תספקנה מאה נוסחות לא”י די והותר.

ד) את חותני הרי"מ פינס דיברתי, והנה בדבר הראשון הוא נענה לך כי כתוב יכתוב בכל סגנון שתרצה, וזאת הן ידעת כי אמן הוא בכל סגנון. אך על תנאך השני חרה לו מאד, כי איככה תוכל לדרוש ממנו כי יכתוב דבר ולא רוחו?

ה) ע"ד ספרו של פאול ברט לא השיבותני.

ו) הביבליותיקה של פאוולנקוב⁴⁹ הרוסית נמצאה פה וחותני היה יכול להעתיק תולדות ממנה.

63. אל יחזקאל סוכובולסקי

(תרנ"ו)

יחזקין אחי!

אמנם חטאתי. אמנם ישר העויתי, כי לא עניתיך על מכתביך זה שלושה אשר שלחת אלי. אך תשובה אחת לי, אשר ידעתי כי תשמחך, והיא כי הנני טרוד.

מ“אחיאסף” כתבו אלי לשלוח להם דבר בעד הלוח⁵⁰ וכי אמהר הפעם, ובכן הנני שולח להם מאמר גדול ע“ד התימנים ושיריהם והדבר הזה גזל זמן רב מעתותי הפנויות, כי נאלצתי לחפש ולבקר ולהוציא כל הדרוש לי מספרי כתבי יד שונים. גם כ”ג “סיפורי בדיחות” מועתקים מערבית הנני שולח להם וע"כ לא נפניתי עד היום וגם היום עוד לא גמרתי עבודתי, אך אינני חפץ עוד לדחות תשובתך.

מ“המליץ” קיבלתי מכתב ובו הוא מודיעני, כי שולח הוא אלי חמישים רו"כ עד לחשבון, במעטפה מיוחדה, אך אנכי עוד טרם קיבלתיה. הנני מחכה לקבלה בימים האלה.

בדבר התימני האורג כמעט גמרנו אתו שיעבוד על חשבונו במוצא הוא ובניו⁵¹ ואנחנו נוסיף לו תלמידים ללמוד המלאכה הזאת, ואומרים אנו לעשות חברת “מניות” (אקציען) למאה או לק“ן נאפ' לע”ע. אך גמר מוחלט עוד לא גמרנו אתו ע"כ לא הודעתיך עד כה, וגם עתה אבקשך, כי לא תדבר עוד בדבר הזה לאחרים כל עוד לא נגמר הדבר בהחלט.

נפלאתי על שאלתך אם קיבלנו כסף מחוברות חותני⁵² לטובת מוצא בתור מושבה על טהרת הקודש. אם כתבתי אנכי ב“הצבי” לפני שישה ירחים, כי לא קרא איש מאתנו למוצא בשם ישוב על טהרת הקודש, אות הוא כי אין לנו כל דבר במין ישובים כאלה, ובאיזה זכות ניקח כסף? – לא מיניה ולא מקצתיה! לפי הנראה שבו מחבלי תחבולות לצאת מחוריהם ולחרוש אוון על מוצא. אל תשמע להם! – – –

64. (אל הוצאת “אחיאסף”)

(תרנ"ו)

אדון נכבד!

את מכתבו הנעים קיבלתי, ולפני החילי לענות לו על עצם המכתב הנני להעיר את אזניו על תחילתו. התהילות הרבות ותארי הכבוד, אשר חלק לי, לזרא הם בעיני, ואחלה פניו, כי בכתבו אלי שנית יסיר ממכתבו כל העדיים האלה, אשר ידעתי כי לא נאוו לי.

שמחתי מאוד לקרוא במכתבו את הרגשות הקדושים, אשר ירחש כבודו לתועלת החינוך לנערי ישראל. כולנו יודעים את המצב הרע ואת התקוות המעטות הנשקפות לעמנו מבניו המגודלים באופן החינוך החדש. הקשר האחד המאחד עוד את העם הוא שפתנו הקדושה, כל לימודי הדת וכל ענייני היהדות, אשר ילמדו בשפה אחרת, המה רק כלימודים, אשר היום יזכרם הנער ומחר ישכחם, לא אל הלב ידברו כי אם אל הזכרון. לא כן הדבר אם בעברית ילמד בן ישראל את אשר ילמד. הלימוד הזה מציג לפניו את עמו, את אבותיו, את נביאיו ואת אלהיו, כל אשר יוסיף לקרוא, יוסיף לזכור ולהרגיש את הקשר, אשר בינו ובין רבבות אדם, אשר בשם ישראל יכונו.

בימים האחרונים החל להתעורר הרעיון ללמד את כל הלימודים העברים בבתי הספר בשפת עבר. זה כשמונה שנים אשר החילותי בדבר הזה ונסיוני הצליח בידי. תלמידי למדו לדבר בשפה הזאת כאשר ידבר איש אל רעהו בשפה אחרת. ועתה התפשט המנהג הזה גם ברוב בתי הספר אשר בארצנו הקדושה.

הדבר הזה נקל הוא לעשותו עם הנערים, אשר יבואו אל ביה“ס בהיותם כבר בני תשע או עשר שנים, אחרי למדם כבר שנים אחדות בהעתקה בזארגון. הנערים האלה יש להם כבר אוצר מלים רבים במוחם, יבינו כבר את אשר ידברו אליהם בעברית, וחסר להם הדיבור, ולדבר הזה יחנכו אותם מעט מעט בלמוד המורה אתם תנ”ך, חלק נביאים ראשונים, ובאר להם את כל הקשה להם בעברית. ואחרי כן ישובו הנערים ויחזרו על לימודם באופן, כי ידעו לספר על פה בעברית את אשר למדו. גם ידעו להשיב בעברית על השאלות אשר ישאלם המורה בפרטי לימודם. והיה אם אך החלו לספר בעברית ולהבין בלי העתקה את אשר ידברו ואת אשר ידובר אליהם בעברית, יוכלו אח“כ לדבר על כל ענין בבאר להם המורה את המלים החדשות, אשר ישתמש בהן במלים אשר הם יודעים כבר. כללו של דבר: עם נערים כאלה על המורה לדבר תמיד (ולכל הפחות: בעת הלימוד) בעברית, ואם לא יבינו מלה אחת, יבארנה להם במלים אחרות ככל אשר נהגו המפרשים לפרש בעברית את המלים אשר בתנ”ך בלי העתקה.

אבל הדבר הכבד הוא בנערים קטנים, אשר לא למדו מאומה ולא ידעו אף מלה בעברית. עם נערים כאלה עלינו ללכת מן הקל אל הכבד, מן המושג להם במהירות לדבר אשר לא יקל להם להבינו. ואם חפצים אנו כי יתרגלו לדבר בשפה הזאת, עלינו לקיים הדבר בראשונה. נמעט בהעתקת המלים בכל מה שאפשר. עם ילדים כאלה אין צורך להתחיל בלימוד התורה והעתקה כי אם בלימוד השפה, והיה אחרי אשר יבין הנער מלים רבות מאד, שמות רבים ופועלים רבים, אז לא יכבד עלינו – – –

65. אל הוצאת “אחיאסף”, וארשה

ירושלים ת“ו ב' סיון תרנ”ו

אדוני הנכבדים!

את מכתבכם הנעים מיום ט' ניסן קבלתי זה שבועות אחדים, ובאשר לא חפצתי לבוא בידים ריקניות אחרה תשובתי עד אשר עלתה בידי כיום להשיבכם תשובה שלמה, לאמור: מענה ומאמרים בצדו כאשר שאלתם.

לו ידעתי מקודם, כי חפצכם שאכתוב לכם מדי שנה בלוחכם⁵³, כי אז הייתי כותב לכם על אודות ירושלם ומצבה השנה, אך בהגיעני דבריכם תמיד בשעה דחוקה, נאלץ הנני לעזוב את העניין הזה, אשר לו דרושות רשימות ורשמים בכל ימי השנה, ופוֹנה הנני אל העניינים הספרותים.

ועתה הנני שולח לכם כחמישה ועשרים סיפורים נעתקים מערבית, אשר כאלה דרשתם עוד לפני שנתים, ותבחרו בהם מכל יתר העניינים שהצעתי לפניכם. ואחרי הספורים האלה משלים אחדים נעתקים גם הם מערבית ע“י גיסי ה' מיוחס. ואחריהם מאמר ארוך בחקירת שירי התימנים ושירים לדוגמה. הדבר הזה חדש הוא בכלל ומקווה הנני, כי קוראיו יכירו לי תודה על עמלי הרב שעמלתי בו, והחזיקו טובה גם להמשקים אותם מבאר המים החיים האלה. אמנם יוכל היות, כי מאמרי זה האחרון ארוך הוא מכפי מידת לוחכם, או כי יאחר לבוא. ע”כ הנני אומר להציע לכם, כי אם יהיה זה גורלו, אוכל להוסיף לשלוח לכם ממבחר השירים האלה עד כדי מחברת אחת והדפסתם אותה במחלקתכם “אוצר ישראל”, וזכרתם כי השירים האלה לא נדפסו עוד והבאתם חדשות לא נודעו במחנה ישראל.

אמנם אמרתי לשלוח לכם גם אחדים משירי ר"י הלוי היפים, שלא נדפסו עוד, למען תדפיסום בלוחכם, אך ירא אנכי פן אאחר המועד יותר מדי. לזאת אשלחם לכם בשבוע הבא.

מקווה הנני, כי תדעו להכיר פעלי ושלחתם לי שכר עבודתי מהר כאשר הבטחתוני עוד לפני שנתיים.

הנני מחכה גם לפרטי דבר אגודתכם, אשר הבטחתוני לשלוח אלי, ומה תדרשו ממני באמרכם למנות אותי בין סופריכם התמידים.

במכתבכם אלי מחודש אלול החולף שאלתוני בדבר “המקרא”⁵⁴ ותדרשו, כי אוזיל לכם המחיר, ועתה הנני להודיעכם, כי אוכל לתתו לכם במחיר חמישה ושלושים רו"כ הבוגן אחרי תקני אותו ככל אשר הודעתיכם. ולי דרוש עתה לדעת החלטתכם, כי עומד אנכי על המקח למכור את ספרי “מקרא לפי הטף”⁵⁵.

ובזה הנני מכבדכם ומוקיר פעלכם לישראל.

66. אל עורך “המליץ”⁵⁶

(סיוון תרנ"ו)

– – –⁵⁷ בימים האחרונים לא שמרתי מועד מכתבי למרות דעתי כי גדול ההבדל בין ערך מכתבים הבאים לפרקים ידועים ובין אלה הבאים שלא כסדרם, ושני טעמים בדבר: ראשונה קלקול הסדרים בהליכת הפוסטה. מיום ששבה גזרת ההסגר להתחזק אין גם בבית פקידות הפוסטה יודע את המועד הנכון לבוא האניות ליפו, והנה גם מכתבי, אשר שלחתי ביום ד' שבוע שעבר, נשאר ביפו יחד את כל המכתבים שהוליכה הפוסטה ביום ההוא עד יום השני של השבוע הזה, ובאופן כזה תבין מעצמך, כי קשה לשמור כל סדר ומשטר, ושנית כי עתה, בצאת מירושלים כל אורחיה, מעטו גם החדשות, ובכן אמרתי לשאלך עוד דברים אחדים בדבר מכתבי:

רואה הנני, כי מהמושבות אין כל סופרים מיוחדים להמליץ, הייטיב בעיניך כי אודיעך גם חדשות מהמושבות? אומר הנני לסעת בימים האלה במושבות הדרום והצפון, האוכל לקבוע לי שמה סופרים אשר יודיעוני בכל עת הדברים הראויים להוודע ולהשמע?

וזאת שנית: הרק חדשות דרושות לך או גם ענייני ספרות יהיו דרושים לחפצך? התרצה לקבוע מדור חדש בהמליץ בענייני “הלשון”? אם אומר לפעמים לכתוב דברי ביקורת על ספרים המתחדשים (מובן מאליו כי יהיו נכתבים בסגנון להמון העם) או להביא תוכן העיתונים המיוחדים לענייני א"י, או גם עלונים, היהיו עניינים כאלה או חלק מהם טובים בעיניך? או אולי הנך משיג דברים כאלה חינם מסופרינו האחרים?

ובדברי על אודות העניין הזה אמרתי להציע לפניך עוד דבר אשר לפי דעתי נכון הוא להמליץ:

עתונינו הקודמים היו ממלאים חצי חלל גליוניהם בדברי תורה וספרות, ועתה, בהיות העיתונים יוצאים יום יום, מובן מאליו, כי לא יוכלו לפנות מקום גדול כזה בגליוניהם לעניינים כאלה. אך בכל זאת הם מקבלים כפעם בפעם עניינים כאלה וקובעים להם מדור באחרית הגליון בין החדשות הזמניות ובין המודעות. ועתה האם לא טוב היה לו הלכו בדבר הזה בדרכי עיתוני יתר השפות, המוציאים פעם לשבוע גליון מיוחד או הוספה מיוחדת לדברי הספרות, למען יוכלו הקוראים לכרכם אח"כ לבדם? – כדבר הזה, שהנך עושה לסיפורים ולספרים שלמים, האם לא נכון לעשותו גם למאמרים כאלה, אשר להם ערך קיים? אנכי אינני יודע היטב את פרטי המערכת, ואינני בן־סמך לדון בדבר, ושפטת אתה כיד הנסיון הטובה עליך.

את חמישים הרו“כ אשר שלחת אלי קיבלתי, (אולי התעכבו עד כה מפני שכתבת אדרסתי ברוסית: זלין ולא ילין) ולפי חשבוני הרצוף פה נדפסו כבר מדברי עד נומר 95 מס' – – – שורה, ואם תצרף אליהם את מכתבי י”ד, וט“ו, וט”ז, וי“ז, ואחרית מאמרי “סובו ציון” ו”ל“ג בעומר במוצא”⁵⁸, תמצא, כי כבר עברתי את שלושת האלפים בהרבה מאות, ועתה אם גם תחשב לי את שני מאמרי כיתר דברי המכתבים (כי לפי דעתי עולים הם בערכם על דברי החדשות), עליך לשלוח לי למצער עוד חמישים רו"כ. והנני מחלה פניך למהר במשלוחם. אתה אמנם כתבת במכתבך ללילינבלום⁵⁹, כי שלם תשלם לסופר מדי חדש בחדשו, ואנכי יתרה אעשה, כי אתרצה לקבל שכרי באחרית כל רבע שנה, אך יותר מזה כבד לי לחכות. וגם למערכת בעצמה יותר טוב, כי לא יימשכו החשבונות, ולסופר רוח אחרת בדעתו כי זמני תשלומיו קצובים.

לתשובתך במכתב הנני מחכה

מוקירך ומכבדך, סופרך כחומר בידיך

דוד ילין

P.S. האם דבר שאי אפשר הוא, כי תבואנה נקודות במלים אחדות הצריכות נקוד במאמרי? לפי דעתי חובה היא על העתונים להיות למורים לעם גם ביושר הכתיבה והדבר הזה לא יתכן להיות כל העת אשר יאלצו להוסיף ווים ויודים מפני חסרון הנקודות.

67. אל עורך “המליץ”

(סיוון תרנ"ו)

זה ימים רבים אשר אמרתי לכתוב אליך מכתבתי ופרטיה, אך בהיותה כולה באה אלי בהסח הדעת ובלי כל חילוף דברים בינינו, לא חפצתי לבוא כאורח בלתי קרוא ולחוות דעות במקום שלא שאלוני. בהגיע אלי מכתבך מיום 9 אפריל הערוך ישר אלי, וראה ראיתי כי דברי מוצאים חן בעיניך וכנראה תהיה עבודתי בעיתונך הנכבד מתקיימת לאורך ימים, עתה באתי.

הן תזכור עוד בלי תפונה את הסיבה אשר מנעה את חותני⁶⁰ מלקבל עליו את העבודה הזאת בהידרשו, באמרו כי ירושלם איננה עיר של מסחר גדול ותנועה רבה וחדשות בה מעט ומה כי תקוותו כי ייחל להן בבואן לא בשפע? – ואנכי גם אנכי ידעתי זאת, אך אמור אמרתי: עוד נמצאו בירושלם דברים הנותנים מקום לדברים, ואם החדשות מעטות הנה הנה הישנות רבות, ובכלל הן רחוקים עוד אחינו בחו“ל מדעת כל דברי החיים בא”י כמו שהם, ואנכי ביד האריגה הטובה עלי אארוג מכתבי שתי וערב, אקלע ישנות בחדשות ודברים קיימים בדברים עוברים, והיה לאריגי זה שלל צבעים ונעים גם לעיני רואהו.

אינני יודע עד כמה הצלחתי בדרכי זאת, אך זאת הנני יודע, כי השתדלתי תמיד לתת למכתבי ערך קיים, ובכל מקרה השתמשתי להרחיב את חוג ידיעת אחינו בדברי ירושלם ובכל הנוגע לה: ברשימות מקומותיה (Topographie), בדרכי יושביה כיהודים באשר אינם יהודים, ובמנהגי החיים בתוכה. כי לפי דעתי מלבד אשר יוכלו הדברים להיקרא בכל עת, תחבבנה ידיעות כאלה את הארץ על לא־יושביה הרבה יותר מקריאות רבות ודברים הערוכים ישר אליהם, כי בהם יראו, כי כותבם חפץ לחדור אל לבם והתעורר רגש ה“אדרבה!” וה“איפכא מסתברא!” אשר שלטון גדול לו בחיי אחינו ונעל את הדלת.

אך כל אלה עשיתי “שלא מדעת בעל הבית”, ובכל יום ויום אמרתי בלבי מי יודע אם לא יענני בעל הבית “להודיענו חדשות קראנוך,חדשות קצרות, עצמוֹת תן לנו! עצמות כמו שהן, וכל השרירים והגידים והעור, אשר הנך קורם עליהם, הסירה מעליהם, כי לא לכך נוצרת”. ועתה בהחילונו לדבר איש אל רעהו כדבר איש אל רעהו הנני שואל את דעתך בדבר הזה למען לא אהיה מפקפק עוד ולבי לא יהסס והלכתי בדרך סלולה, או כי אכלך מדרך זו כליל.

ואת הדבר השני, אשר כתב לך חותני אז, התזכור עוד? התזכור את טעמו, אשר נתן לבחירתו בי, באמרו, כי לפי דעתו אין בי נטיה לצדדים? עתה הנה כבר עבר ב“ה כחצי שנה והרבה נייר השחרתי במכתבי בהמליץ ויכול תוכל לשפוט אם צדק בדבריו אלה אם אין, ואנכי את אשר אתי לא אכחד, כי בקבלי עלי את משרתי זאת, קבלתיה גם מפני שאמרתי בלבי אולי תעלה בידי להטות את “המליץ” מעט מן הדרך הקיצונה, אשר היטוהו אליה “סופרי” ירושלם במכתביהם, ולהעמידו על הנקודה התיכונה, אשר ראוי והגון הוא לעמוד עליה בהיותו צופה לכל אחיו ולא לחלק מאחיו, אך לדאבון לבי רואה הנני, כי תקוותי זאת לא התקיימה במילואה, כי בעודני עושה כה וכה להביא מעט שלום בעולם ולהפיץ מעט את העננים מעל שמי ירושלם הקודרים בעיני אחינו בחו”ל, והנה “שלוש נקודות שחורות” עולות שנית מן הארץ להפיץ עליה פיח ושחור⁶¹. אמת אגידה לך, כי בכל עת רואי את “שלוש הנקודות”, אשר הנני דר אתן ב“כפיפה אחת”, לא אוכל להתאפק מהתפלא עליך ולשאול את נפשי: לאיזו תכלית באים הדברים האלה אחרי דברי? הן אם דברי לא לרצון המה לך, מי ימנעך לבלי קבלם? ואם רצית בם ותקבלם, למה תשוב ותתן מקום לדברים הסותרים אותם? ואם אומר, כי מפני החידוש שבהם אתה מקבלם, הנה ראיתי למשל בגליון 92 אחד ממכתבי שלוש הנקודות אשר יותר משלושת רבעיו כבר באו במכתבי בגליוני המליץ הקודמים דברים כהוויתם בלי כל צבע מיוחד. (למשל בדבר החרם “להט החרב” אשר סיפרתי בו מעשים ברורים לכל בני שער עירנו) ולמה איפה תתהלכנה שלוש הנקודות כצל אחרי? – אל נא תחשוב בקראך דברי אלה, כי חושש אנכי לכבודי, פן יחזיקוני הקוראים למכזב, כי מה מכבודי יהלך? הן מהקוראים אין איש יודעני, וגם פה בירושלם אין איש יודע עוד מי הוא “מן המודיעים”, ואם ישנם שנים או שלשה היודעים, יודעים המה להבדיל בין אמת ללא אמת, אך מצטער אנכי לקרוא דברים, שכל תכליתם לעורר רק קנאה ושנאה ומדנים בירושלם, וחס אנכי על כבוד “המליץ” ועל עמלו, ועל הקורא המסכן אשר יהיה כמתעתע. הגע בעצמך, מה יאמר איש שקרא דברי ודברי בעל שלוש הנקודות על אודות “החרם על בתי הספר”? האם בפקחו עיניו וראה, כי נמשך הוא לכאן ולכאן, לא יאמר סוף סוף על כל דברינו כדברי היינה על הרב והכומר יחד…? ומה הועיל המליץ איפוא בתקנתו ובחסרון כספו? מה היא הפעולה, אשר יוכלו לפעול כל דברינו מעתה? – אל נא תאמר, כי מתחטא אני לפניך, והנני מלא דרישות כרימון. לי אחת היא, אנכי הנני הולך בדרכי מבלי שים לב כלל לדברים אשר בהם “משיכה אל הצד” יותר מדי, ואתה הן ראית כי לא השתמשתי בשום מכתב לענות על דברים כאלה, אך עליך לדעת את אשר לפניך.

יודע הנני כי טרדות עורך עיתון רבות הן, ובהיותו רחוק ממקום המעשה לא ידקדק כל כך לראות עד היכן דברי סופריו מגיעים, אך אנכי הנני מוצא לי לחובה להעירך לפקוח עין מעט יותר על דברי האיש הזה ולשקול את דבריו, אשר המה כמעט תמיד אך כחצים ובני קשת. הידעת למשל עד כמה הכאיבו את לב הדר' חזנוביץ הדברים המעטים אשר נכתבו פעם בהמליץ בשקר גלוי ומוחלט, כי ספריו נשארו בבית־המכס ביפו מחסרון כסף בקופת ב“ב?⁶² ומה התועלת בהפצת ידיעה כזאת? איזו טובה יכלה להביא לעולם ולקדמת ירושלם? או גם הפעם בשובו לעקוץ את “בני ברית” בדאגתו אשר ידאג לקופתם, באמרו כי עי”ז קשה להמושבה “מוצא” להשתלם, כיצד יתקיים הכתוב הזה והמאמר “ל”ג בעומר במוצא" הממלא חלק גדול מהגליון הזה בעצמו? האם תאבה, כי יהיה המליץ בעיני הקוראים כבונה עולמות ומחריבם?

68. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלים ט' סיון תרנ"ו

יחזקאל אחי!

– – – בדבר התימני התעסקנו הרבה ואמרנו לעשות חברת “מניות” לע"ע בסך 150 נאפ' ושיצא התימני למוצא לעבוד עבודתו שמה וילמד גם לנערים אחרים למען תרחב הפבריקציון הזאת, אך עד היום לא השתווינו אתו, כי הוא מהפגעים הרעים, ואם אך נבוא לידי גמר אודיעך בלי תפונה תיכף⁶³. – – –

ו) בדבר הכנסת החוברות “אמת מארץ”⁶⁴ הנה בכתבי אז ב“הצבי”, כי אין איש מאתנו קורא לישובנו “על טהרת הקודש”, לא רק לשם תשובה כתבתי כ"א באשר כי האמת כן. ומהחוברות לא היתה כמעט כל הכנסה, וגם אם תהיה לא לנו היא. משאלתך זאת הבנתי, כי מעוללי עלילות חורשים שנית מחשבות על מוצא, ודואגים לו. אל נא ידאגו באין דורש מהם. – – –

ח) הקראת את מאמרי בימים האלה בהמליץ?

ט) בימים האחרונים נטרדתי מאוד, כי היה עלי להכין מאמרים אחדים ל“אחיאסף”, בלוח⁶⁵ אשר יוציאו עוד מעט, כי דרשו ממני זאת, וכבר שלחתי להם בשבוע הזה ערך בויגן אחד.

י) ביתר עבודותי הספרותיות הנני עובד בהתמדה. שלום לך ואל נא תוסיף לחשדני בחשדות של הבל כי חלילה קצפתי עליך, או כל כיוצא בדברים האלה, כי אמונתך ובר לבבך גלוים וידועים לפני ואהבתך אלי גם היא לא נכחדה ממני כי “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”.

אחיך אוהבך דוד

69. אל יחזקאל סוכובולסקי

מוצא תוב“ב (על מוצא עלינו אמנם להחל להתפלל כי “תבנה ותכונן במהרה בימינו”) יום א' י”ז תמוז תרנ"ו

יחזקאל אחי!

את מכתבך מיום ה' קיבלתי ביום ו' אחרי הצהרים ברגע צאתי למוצא, ע"כ אחרתי בתשובתי עד כה.

א) את בית הספר העברי של גרזובסקי⁶⁶, אשר שלח אלי על ידך, קיבלתי, והנני מבקשך להודות לו בשמי. הספר טוב בכלל, אך לפי דעתי הרבה להעתיק מספר אחד, הוא ספרו של ה' פריסקו⁶⁷ בצרפתית. העשה זאת בכוונה למען בתי הספר של חכי"ח, אשר בהם ירבו לקרוא בספר ההוא? אך אז לא יגדל עוד ערך הסיפורים בעברית בעיני התלמידים, בראותם אותם כולם מתורגמים מספר אשר קראו כבר.

ב) מה' לוין אפשטיין⁶⁸ חקור נא פרטי דברים בדבר אגודות “תושיה” ו“אחיאסף”⁶⁹. וביחוד אם יש לסמוך על הראשונה כי תאריך ימים.

ג) אין מה להשיב, רק להודות לך על חזקך ידי בעבודתי. אנכי מתמיד בה עתה.

ד) בדבר הבד הנני משתדל עתה בדבר תימני שני⁷⁰, היודע את מלאכתו היטב גם הוא. ובהיות אתי חדשות אודיעך. – – – מפראנקפורט הוסיפו לי מאתיים פראנק לשנה על משכורתי. ומבית הספר של ה' בכר⁷¹ יצאתי, ומורה חדש מלמד שם ערבית במקומי. אך לערך שלושה או ארבעה ירחים ילמד עוד אצלי להשתלם בידיעותיו בערבית, ושכרי אקבל.

באופן הזה הונח לי מעט מעבודתי ואוכל להתעסק בספרות.

אחיך אוהבך ומוקירך דוד

70. אל הוצאת “אחיאסף”

ירושלים, ז' אב תרנ"ו

לכבוד חברי “אחיאסף” הנכבדים,

את מכתבם מיום ל' יוני קיבלתי השבוע הזה. את מאמרי “גנזי תימן” ושירי רי"ה⁷² תוכלו להדפיס בקובץ הספרותי, אשר אתם אומרים להוציא בשנה הבאה. אך היהיה עלי לחכות גם לשכר עבודתי עד העת ההיא?

נכון הנני לעבוד בקובצכם החדש⁷³, אם אך אדע תכנו ומה יידרש לו ומה תוכלו לקחת ממני.

הספר חודשי הוא? או אחת לשלושה חודשים יצא? התקבלו השקפות על דבר מצב ירושלים מתקופה לתקופה? הייטבו בעיניכם פרקים אחדים לתאר בם את הטיבים (טיפוס) השונים של אחינו, הבאים מן הארצות השונות לא“י? למשל: טיב האשכנזי, הספרדי, התימני, המערבי, הגורזי, הבוכרי, וכו'? או ענייני הלשון וחידושיה במלים ובכללי דקדוק חדשים, והשוואות ללשון ערבית (בסגנון מסוגל לעם)? או תרצו, כי אעתיק לכם כפעם בפעם תוכן ענייני העיתונים שבחו”ל, המדברים בענייני א"י, כמו העיתונים של החברה האנגלית, והחברה האשכנזית, וכו', ולהוציא תמצית חידושיהם וענייניהם?

מן המוכן אין בידי מאומה, ואם תאמרו לקבלני לסופר הודיעוני אם ייטבו הדברים האלה בעיניכם, או כי תציעו לפני אתם איזו עבודות אחרות, ונקבתם לי את שכרי, והודעתיכם אם אוכל לקבל עלי לעבוד לימים הבאים.

ובזה הנני מכבד פעלכם ומברככם בהצלחה רבה

דוד ילין

התקבלו מאמר על יושר הכתיבה העברית (אורטוגרפיה) בהשוואתה לערבית?

71. אל יחזקאל סוכובולסקי

מוצא ת“ו תשעה באב תרנ”ו

– – – שכחתי להודיעך כי לקחנו תימני אחד, ונעש לו כלי האריגה, וחוטים קנינו לו וביום ה' ו' כבר החל במלאכתו אשר אמרנו לבחנו בה, והבחינה עלתה יפה⁷⁴. ויש תקוה כי עוד מעט ונגשנו אל העבודה לעשות חברת מניות.

72. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלם יום ו' כ“ח אב תרנ”ו

יחזקאל אחי יקירי!

– – – ברחובות בחנתי את תלמידי ביה"ס ותלמידותיו ושמחתי מאד לראות, כי הם מתקדמים מאד, ולא לריק היתה נסיעתי שנית שמה.

התוכל להשיג בעדי סטטיסטיק של רחובות מפורטת מידידנו לוין־אפשטיין?⁷⁵ כפי דברי למעלה תבין, כי עוד לא החילותי לכתוב ע“ד מסעי⁷⁶, אך בשבוע הבא אחל אי”ה בשקידה ובחריצות, כי העבודה רבה עלי עתה גם בעד בן־אביגדור⁷⁷.

ע“ד ספרי “מקרא לפי הטף” קיבלתי תשובה מבן־אביגדור (מתושיה) כי אם חפץ הנני לעשות שותפות אתם בדבר הזה, לאמר כי אנכי אתן להם את הספר והם ידפיסוהו ואת הרווח נחלק בינינו, אז ידפיסנו. שאל נא את פי ה' לע”פ⁷⁸

מה דעתו בזאת? – – –

73. אל עורך “המליץ”

(אב־אלול תרנ"ו)

עורך נכבד!

אם לאיש יחטא איש בחרפו אותו באחד העיתונים, ובא הנפגע אל עורך עיתון אחר לאמר: אסוף חרפתי! אז לעורך כל זכות לענות: במקום תהלתך שם תהי תהילתך, ואנכי אין לי כל עסק בך. לא כן הדבר אם בספר שנתי יחטא איש לרעהו. פה לא נוכל לאמר לנפגע: חכה עוד שנה ובאו דבריך בספר ההוא וכבדנוך. פה כל מי שנוכח לדעת כי עוול נעשה לנירדף מחויב ועומד לתת פתחון פה לעלוב הבא להוכיח צדקו ולתבוע עלבונו.

וכי נעשה עלבון לעיני השמש לכל בני הישוב החדש, וכי אתה אדוני העורך חושב את העלבון הזה לעוול שנעשה לנעלבים – – ־ זאת הנני רואה במאמר “חוות דעת”, אשר כבר הדפסת בעיתונך כנגד המאמר “במקום השקפה”, שנדפס בלוח אחיאסף⁷⁹.

ובכח הפתגם האומר כי צריך לשאול “לחולה”, הנני חושב כי המאמר הרצוף פה אשר נשלח אלי מהמושבות בבקשה לשלחו אליך הוא חשוב עוד יותר להעניין מהמכתב של ה' שפ“ר. ה' שפ”ר שואל רק שאלות וגוער רק גערות ובגוף העניין (כמו שהוא אומר בעצמו) איננו חפץ להכנס, ובכן יכול כל קורא לחשוב לו בדעתו גם אחרי קראו את חוות דעתו של שפ“ר: אמנם רפה ידים הוא ה' א”ש⁸⁰, ונותן הוא לאלה שאינם ראויים לתמיכה; אמנם חטא ה' א"ש למשמעת ושלח פיו במקום שטובה השתיקה וגילה טפח במקום שצריך לכסות טפחיים ושלושה, אך בכל זאת אין הדבר נמנע כלל, כי כל דברים צודקים ונאמנים והחטאים אשר מנה במאמרו אמנם דבקו בהישוב החדש ולמה לנו כל העמל אשר אנו עמלים לגדל דור חדש של שנוררים ועצלים, הטרם מצא לנו הישוב הישן כי עוד נוסיף עליו?

ואם בני הישוב החדש אומרים להוכיח ב“מעשים”, באותות ובמופתים, כי אין יסוד בכל דברי התלונות שהמיטו עליהם; אם בני הישוב החדש אומרים לתבוע עלבונם מיד עולבם, לפי דעתי חובה על כל החפצים בטובת הישוב לשמוע אל דבריהם וטענותיהם וריבותיהם.

אכן ידעתי, כי יש במאמר הרצוף פה מעין תשלום מידה כנגד מידה לכותב המאמר, כי יש בו דברי ביקורת על מעשי הוועד בכללו, ואינני יודע אם תאבה להדפיסו כמו שהוא, ואולי יכול להיות, כי תברור ממנו רק הדברים הנוגעים להצטדקות האיכרים, אך בלבי הנני אומר לי: האמנם כל כך קדוש וטהור כל איש, אשר לו יד בהנהגת הישוב החדש, עד כי אסור לגלות מעט מדרכיו ולבקרו גם בעת אשר לא חשש לכבוד הישוב כולו? האם בהתחמץ לב האיכרים בקרבם על המשליכים עליהם נעל ורוצים הם להראות מי המה אלה היורקים בפניהם, הגם אז עלינו להשתיקם בגערה למען לא יישמע קולם בגשתם אל הקודש? או אמנם עומד איזה מפעל למעלה מכל בקורת בברור כל כך עד שאסור לבקר אותו כלל ועלינו לשיר לו רק שירות ותשבחות? ואיה היא התרגזות הכותב המתמרמר על “שנאת הבקורת”? אם חפצים אנו בקיום דבר, אין לנו להשתיק בקורת עליו, כ“א לשמוע ולענות ומן המו”מ יתבררו הדברים והוסרו המכשולים אם באמת מכשולים המה.

סוף דבר: המאמר הזה נשלח אלי, ואף כי רק איש אחד כתבו, יודע הנני, כי נכתב בשם רבים מבני הישוב החדש והנני מוצא לי לחובה – – –⁸¹

74. אל אשר גינצברג (“אחד־העם”), וארשה

ירושלים ה' חשון תרנ"ז

אדוני הנכבד!

את מכתבך החוזר בדבר העיתון החודשי קיבלתי, גם את דבריך שכתבת אלי בייחוד קראתי. ובאשר כתבת אלי, כי הנך מחכה לתשובתי, הנני ממהר להודיעך, כי לעת עתה, לערך ארבעה חודשים, כמעט אי אפשר לי להחל בעבודה ספרותית, הדורשת זמן פנוי ודעת מיושבת, כי עתה נוגשים בי לכלות את התרגומים, אשר קבלתי עלי בחברת “תושיה”⁸². אך בין כה וכה הנה לע"ע אצלך שני מאמרי, ואך בהיפנותי מעט הנני מקווה להוסיף לכתוב בעד עיתונכם. את הלוח⁸³ קיבלתי, אך לא את שכרי. אמנם יכול להיות כי לא הרבה לי לקבל, איך שיהיה למה יארכו החשבונות?

הלא תידרש לכם העתקת ספרי מדע או חכמת ישראל? הודיעני נא בעוד מועד.

ובזה הנני מכבדך

75. אל א. בן־אביגדור, וארשה

ירושלם ה' חשון תרנ"ז

מאוד מאוד הנני מתפלא על בלי הגיע אלי מכתב ממך זה ימים רבים. את “המוכיח”⁸⁴ כבר שלחתי אליך כולו, ולא הודעתני גם מקבלתו, ובעיתונים עוד לא ראיתי כל הודעה בדבר הדפסתו?

בדבר “המקרא”⁸⁵ בקשתיך, כי תודיעני פרטי תנאיך למען אדע אנה לפנות בו סוף סוף, וגם על אודותיו לא כתבת לי מאומה? גם ספריך חדלת משלוח אלי וכל קומוניקציון נפסקה בינינו. חידה סתומה לי כל הדבר הזה. זה כשבועיים שלחתי להמליץ ביקורת ארוכה ומפורטת על ספר “בעיר וביער” בשם “מעין בקורת”⁸⁶, ועתה הנה ראיתי, כי הנך אומר להדפיסו שנית בתיקונים, ולוּ ידעתי זאת מראש כי עתה חיכיתי עוד מעט, והייתי כותב אליך בפרטות ע"ד תיקונים ושינויים בו לטובתו.

בעוד ימים אחדים אשלח לך תולדות אוליבר גולדסמיט⁸⁷ וההקדמה הקטנה שלו לספרו, ובעוד שבועיים הנני מקוה לשלוח לך עד חצי ספר “איבנהו”⁸⁸ ומשלוח התרגום כולו לא יארך עוד כלל ולא יהיה לך עוד מקום להתלונן עלי. ובדבר הכסף מה נשמע? הכבר שלחת שכר ספר “המוכיח” אשר אמרת כי תיכף אחרי החג תחל בהדפסתו?

יכול להיות כי עד בוא מכתבי זה עדיך לא יהיה עוד מקום לכל תלונותי, איך שיהיה מהרה וענני.

ובזה הנני מכבדך

76. אל עורך “המליץ”, פטרבורג

ירושלם ת“ו י”ז טבת תרנ"ז

לכבוד האדון הנעלה הסופר המצוין והעובד החרוץ בעבודת הקוֹדש עבודת ישוב ארצנו הקדושה מר ל. רבינוביץ הי"ו עורך המליץ, שלום וברכה.

אדוני הנכבד,

בין ברכות רבים, אשר באוך ליום הכנס “המליץ” כולו ברשותך ותחת השגחתך, יום חדלו “שתי הרשויות” למשול בו, תבוא נא לפניך גם ברכתי אני מציון, ברכת שלום מעיר שלם. יהי רצון כי מהיום והלאה יתן זרע השלוֹם פריו, וקטגורים, אשר כל תכליתם בדבריהם רק לסכסך בציון איש באיש ומשפחה במשפחה ולהטיל קנאה ושנאה בין עדה לעדה, לא יוסיפו להרים קולם במרום “המליץ”, אשר אתו דבר אמת, ואשר אתו חלום יאמר חלום חלמתי, והמליץ ועורכו יהיו נקיים. ישלח ה' ברכה במעשה ידיך, ומעינותיך יפוצו חוצה בכל תפוצות ישראל להשכיל להיטיב.

ועתה אדוני, הנה שלחתי לך אתמול מכתבי, אשר כנראה יהיה האחרון שיבוא בגליוני השנה הזאת, וכשם ששלחתי לקוראיך דבר “לתקופת השנה”⁸⁹, אמרתי להזכירך גם אתה, כי הגיעה גם לנו “תקופת השנה” וראש השנה לחשבונות ממשמש ובא. – – –

ובזה הנני מברכך בהצלחה רבה

מכבדך ומוקידך

77. אל הד"ר ו. הרצברג⁹⁰

(תרגום מצרפתית)

3 בפברואר 1897

עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

אדוני הדוקטור היקר והאהוב עד מאוד,

תחילה ביקשתי לשמור לעצמי לימי החופש את התענוג להודיע לכב' את הנשמע אצלנו, כיוון שהיה ברצוני לכתוב לך על הכל ועל כולם. יתכן שהיה בכך משום איחור ואף משום ניצול לרעה של ידידותך הטובה, שאני כה גאה עליה, אולם שיככתי מוסר כליותי בעומס העבודה המוטל עלי. למזלי הגיעתני ברגע האחרון הידיעה המשמחת על חג יובלך, שנתפרסמה בג’ואיש כרוניקל. נתמלאתי התרגשות וזכרך החי בלבי נתעורר בחזקה במפגיע להתעלם מכל התירוצים אפילו המוצדקים ביותר ולצרף קולי בשמחה רבה לכל קולות ידידיך הטובים והנאמנים, כדי לאחל לך חיים נעימים, חיי אושר ושלווה לאורך ימים ושנים בחיק משפחתך היקרה. מי יתן ונראה אותך שוב בחוגנו הקשור אליך בנימים רבות כל כך.

למרות הגשם והרוח החזקה, נתקבצו אמש חברים רבים מלשכתנו בבית אחינו אדלמן, כדי לחוג ברוב כבוד את חג יובלך. סבורני, כי למותר לתאר לפניך חגיגה זו, שנמשכה עד חצות, וכן כוסות הברכה, שהרימו ידידיך הקרובים ביותר לכבודך ולכבוד הבית מכניס האורחים, שאנו מרגישים כל כך בחסרונו. דמות דיוקנך החייכנית נשקפה מבעד לפרחי נרקיס לבנים ריחניים שהקיפוה.

מיטיב אני להכיר את אופייך מכדי להתעכב על עניינים נדושים. מוטב שאספר לך על החלטתנו לתרגם לעברית לרגל חג יובלך את ספרך המפורסם “יידישע פאמיליענפאפיערע” בליווי תולדות חייך ובצירוף תמונתך. חותני מר פינס הוא שיעסוק בתרגום⁹¹. מאז ומתמיד שאפתי בלבי, כי יצירה זו, – “מורה נבוכים” אמיתי –, תגיע לידי אחינו, שאינם יודעים אלא עברית בלבד ואשר רבים בקרבם כה זקוקים לספר זה. והנה הגיעה השעה להגשים שאיפה זו ואני יודע, כי יש בכך כדי למלא תשוקתך הלוהטת להחזיר ליהדות את אלה הנוטים להסתנוור מן הזוהר החיצוני של הגויים, כי ללא תשוקה לוהטת מן הנמנע לחבר ספר כזה. – – –

78. אל אשר גינצברג

ירושלם, אדר שני תרנ"ז

אדוני הנכבד אחד העם,

בביקורתך לתרגומי “המוכיח מווקפילד”⁹² (השלוח, חוברת ה'), בצדדך בשבח התרגום עד כמה שאפשר, ובריבך ריבך רק את מרת “תושיה”⁹³ (כאשר קראת לה), אכן פטרתני מכל תשובה, אם לא על הדברים אשר קראת להם אתה בעצמך בשם “דקדוקי עניות”. ובכל זאת, בהיותי אנכי המציע לפני “תושיה” לתרגם את הספר הזה עברית, ולא מפני שהוא מתורגם “בשבעים לשון” ומפורסם בכלל העמים האירופיים וגם הרדר וגטה נתנו “הסמכות” עליו, כל אשר העתקת בלי תפונה מהרקלמות על לוח המודעות (אשר מהן אין כל מו"ל נקי, יהי מי שיהיה…), כי אם מפני תועלתו המוסרית וכשרון מחברו לצייר את חיי־הבית לכל פרטיהם ותוצאותיהם, – הנני מוצא חובה לנפשי לשוב ולהפוך בדבריך לראות אם אמנם יכולה ביקורת לעמוד בפני הביקורת.

אתה, אדוני, אינך רואה בגוף המוכיח אלא “איש אנגלי בלבד, ואף לא אנגלי כללי, כי אם אנגלי מתקופה ידועה בלבד” ומהמשפט הזה יצאת לדון על הספר כולו במשפט חותך, כי כל מי שאינו מכיר את האנגלים של המאה הי“ז והי”ח, חייהם המדיניים והחברתיים, השקפותיהם המוסריות וריבותיהם הדתיים, יראה בכל הסיפור הזה רק בריות משונות, ומעשים נפלאים, עולם זר ורחוק ובלתי מובן לו ברוחו, ומה גם אדם פשוט מישראל, וכו'".

אם דבריך דברי קבלה, נקבל ונאמר: אמן, מבלי הרהר כלל; אבל אם דברי ביקורת הם, יש הרבה והרבה לדון עליהם.

אם אומר להוכיח פה, כי אין בספר מה שייחסת לו, אז יהיה עלי להביא את דברי הספר כולו ולשאלך איה מצאת מה שמצאת בו? אך בהיות הדבר הזה מן הנמנע, אין לי אלא להגיד גם אני כמוך במשפט חותך, כי בתור מתרגם הספר קראתי בו די והותר ולא מצאתי בו כלל את הבריות המשונות, אף לא את העולם הזר והרחוק הבלתי מובן לאיש פשוט מישראל. בספר “המוכיח” הזה אינני רואה (וחושב הנני, כי גם כל קורא פשוט מישראל יראה כמוני) רק חיי משפחה, חיי בית מעולם המציאות ככל חיי בני האדם, ומלחמת תמיד בין אהבת המותרות וההסתפקות, בין הרדיפה אחרי חיי הגדולה והתפארת וההתדמות לגדולים וחיי כרכים גדולים, ובין השמחה בחיי השלווה והתמימות, חיי ערי השדה. בדבר הזה, אך בדבר הזה, גדול כוח הספר ומחברו, היודע לחדור בכל פינות חיי המשפחה ולציירן ציור נפלא ולהראות בכל צעד את התוצאות המגוחכות של אהבת ההתגדלות. האמנם אלה המה הדברים הנפלאים והעולם הזר הבלתי מובן למוח האיש הפשוט הישראלי, אשר אולי נכווה גם הוא בכמו אלה? כי אמנם הידעת ספורות לגברים שבנו, אשר מלחמת תמיד להם עם אהבת המותרות, אשר דבקה בנשיהם ובבנותיהם, ואשר ככהן הזה המה רואים בכל עת מראש את תוצאות השאיפות האלה, ויש אשר גם יתנגדו להן, אך “מפני דרכי שלום” או מפני רפיון רוחם הנה מסתפקים עפ"י רוב כמוהו רק בידיעתם או בדבריהם?

אמנם נקל להוציא מספר שלם מעשים אחדים ולהרימם על נס לאמור: ראו מה הביא לנו זה? אך בכל אופן הלא תודה, כי בדבר כזה עלינו לסקור את הספר בכללו ולא בפרטים אחדים שבו. והספר בכללו רחוק הוא מאוד ממשפטך אשר שפטת אותו.

וגם הפרטים אשר נשאת על נס אינם נוראים כל כך. הנה הבאת לראיה על זרות אישי הספר את משאת נפש המוכיח ותאמר: “הלא כמשוגע יהיה בעיני איש ישראל המוכיח הזה, המקדיש ימיו בכוחותיו לדרוש בשבח מצווה ראשונה שבתורה, ונלחם בהתלהבות בעד ה”אידיאל" הגדול שלא יהיה כהן רשאי לישא אשה אלא פעם אחת בימי חייו!"

האמנם לא נוסינו אנחנו כלל לראות גם בנו אנשים, המקדישים כוחותיהם וימיהם לדרוש בשבח מצווה אחת ובכל זאת יילחמו בהתלהבות בעד הגבלה אשר יגביל הדין? והאמנם יש עם עשיר ממנו בחילוקים ובדקדוקים במצוותיו?

ומה אוון ראית בחסידות המוכיח, אשר בעט בעצת נבלה, אשר יעץ בן האצילים ההולך בשרירות לבו? (כי אמנם הערתך, אשר הערת למען תבל את הדברים, כי “ניכר מתוך דבריו שהוא מחזיק טובה לעצמו על נהגו הפעם בפרישות יתירה”, איננה צודקת ואין רושם בדבריו על החזקת הטובה הזאת. ובסיפור כולו הן נראה את המוכיח מתקומם לכל עוול ועוון קל אשר יראה בביתו, אף כי לא תמיד הוא מצליח בהתקוממותו).

אם היה לך לטעון במעשה הזה, היה לך לטעון על חסידותה של אשת המוכיח, אשר הצגת (כתקבולת) למולה את “הרבנית הישראלית”. אבל אותה הן לא הציג המחבר בתור אשת מוכיח (“רבנית” כדבריך), כי אם בתור אשה פשוטה, אשר אין לה בעולמו של אישה ולא כלום, וכל מעשיה נחתכים אך על פי המטרה האחת אשר לנגד עיניה: לרומם את כבוד ביתה כבית הגדולים אשר בארץ: והעיקר: להשיא בתה לבן גדולים, המתרפק עליה לפי ראות עיניה. ובזאת היא שופכת את ממשלתה גם על אישה ומכניעתו רבות לחפצה.

”ספרי מוסר לעם אין אנו צריכים לשאול מאחרים" – המשפט הזה אמת הוא, כי ספרי המוסר אשר לנו דיים אולי להשאיל גם לאחרים, אבל בסיפורי מוסר אין הדבר כן, ואם תראה לי באצבע על ספר אחד בכל ספרותנו היפה החדשה, השווה לו אף בחלק חומרו אשר “כל בני האדם, וגם אנו בכלל, נוכל להיות שותפים בו”, – אצדיק עלי את הדין.

גם אני לא אשלה את נפשי לאמור, כי הסיפור הזה סיפור ישראלי הוא, סיפור המציג לנו תמונת חיי ישראל, אבל הנני אומר, כי נמצא בו חלק גדול מאד אשר נוכל גם אנו להשתתף בו. ואם אין בנו אנשים מוזרים כברוכיאל (אשר גם לקוראים האנגלים הציגו מחברו בתור איש אשר הליכותיו זרות), או פריצים כתרניאל, הנה תמונת כל בית המוכיח לא זרות הן לנו כלל, ואין בהם כל דבר המוגבל במסגרת צרה של רוח לאומית ודתית מיוחדת.

המלים “המוכיח מוקפילד” שעל השער היו מנוקדות בכתב יד, אך מלבד זה הנה בא בתוך הספר השם “וקפילד” מבלי מ"מ השימוש בראשו פעמים רבות, עד כי אין לחשוש פן יבוא הקורא לחשוב חלילה כי היה שמו “מוקפילד”.

79. אל שניאור־זלמן שכטר⁹⁴

ירושלים עה“ק יום ג' ניסן תרנ”ז

לכבוד החכם הנכבד חוקר וחובש גנזי קדמוניות האדון ז. שעכטער הי"ו

התזכור עוד יום עמוד רגליך על הר הזיתים ומרוּם מגדלו ראית את כל הארץ לפניך? התזכור יום שבתך בבית התפילה הצר אשר לאחינו התימנים והמה יושבים על הארץ עטופים במעטפותיהם מסביב לקירות הבית ועורכים תפילתם בדממה ובלחש אחרי החזן הקורא לפניהם? ידעתי, כי הזכרונות האלה יעלו עוד על לבך בין מאות זכרונות המסע, אשר ישובו יעברו לנגד עיניך בשבתך עתה במנוחה ובנעימה בין בני משפחתך אהוביך, ויחד את הזכרונות האלה תשוב תזכרני גם אני, ככל אשר נזכרך כולנו עוד ימים רבים, ובבוא מכתבי אליך לא אהיה זר ומוזר בעיניך. היצאתי כבר ידי חובת הקדמה וידי חובת מליצות? עתה אחל בדבר עניין:

בימים האלה דרשתי לראות עניין דף הקלף העתיק שבין כתבי־יד בית הספרים אשר לנו, שבאו בו תרגום פסוקים אחדים וביאור בערבית, ואחרי השוותי אותו לתרגומי רבי סעדיה גאון שבידי התימנים, ואחרי שימי לב אל תוכנו, ראה זה מצאתי:

בדף הזה תרגום הפסוקים אשר בפרשת קדושים על שפחה נחרפת לאיש, ועל אזהרת שלוש שני ערלה בעצים. והתרגום מתאים כולו מלה במלה לתרגום הרס“ג, ולא זו בלבד, אלא כי הביאור הוא ביאור לדברי התרגום לענייני ההלכה ולענייני השפה, באופן כי אין כל ספק, כי הוא שארית פליטה מהביאור הגדול של הרס”ג. גם מצאנו, כי בדבר שפחה נחרפת הוא פוסק כר' ישמעאל ולא כר"ע, האומר, כי בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, וגם זאת כי מבאר בפירוש את המלים נחרפת לאיש לאמור כי היא ארוסה למי שיהיה ולא רק לעבד עברי.

אם כבודו חפץ אעתיק לו את דברי הדף הזה ואתרגמהו עברית.

וכן הנני מוכן לתרגם לכבודו את השטר הערבי, אשר השיג העתקתו במצרים מבית קטאוי, ככל אשר דרש ממני לפני נסעו. – – –

80. אל אשר גינצברג

ירושלים י“א ניסן תרנ”ז

אדוני הנכבד,

הנני שולח לך רצוף בזה מאמרים אחדים ל“השילוח”, אם ימצאו חן בעיניך.

ועתה הנה הכרך הראשון מ“השילוח” כבר נשלם, ומאמרי “גנזי תימן” עודנו גנוז למרות הבטחתך במכתבך האחרון. השכוח שכחתו? או לא נמצא לו מקום עוד? או אולי לא ישר סוף סוף בעיניך להדפיסו? אם הדבר כן הוא, השיבהו נא אלי בבואך מכתבי זה ואל נא ילך לאיבוד, כי הרבה יגעתי בו.

בקיץ הזה הנני חושב, כי אמצא לי עת לכתוב גם בעד “השילוח” כאשר הבטחתיך.

בימים האלה קראתי ספר בדבר "חיי היהודים בימי הביניים (Jewish Life in the Middle Ages) מאת ישראל אברהם’ס⁹⁵, נדפס בפילדלפיה בשנה החולפת, והספר מלא עניין וחומרו נלקט ומסודר בטוב טעם. ואלה הם ראשי פרקיו בקצרה:

מרכז החיים החברתיים. החיים בבית הכנסת. סידור ענייני העדה. חוקות הגטו. המוסר החברתי. עסק העבדות. ייחוד האישות וחיי הבית. אהבה ושדכנות. מנהגי חתונות. מיני העבודות והעסקים. היהודים והחזיון. שחוק־פורים והחזיונות העברים. הבגדים לפי החוק והמנהג. הסימן בבגדי היהודים. צדקות הכלל והפרט. ביקור חולים ופדיון שבויים. בתי הלימוד בימי הביניים. תכלית החינוך. שעשועי ימי הביניים בבית ובחוץ. שאך וקלפים. קירוב בין יהודים ונוצרים. ידידות ספרותית.

הייטב לפני “אחיאסף” לתרגמו? הספר יחזיק כעשרה באגען⁹⁶, ואם חפצת בפרטי תוכן העניינים, או אם חפץ אתה לראות את הספר בעצמו לפני החליטך דבר, אוכל לשלחו אליך.

בכלל הנני רואה, כי הספר הזה ימלא את החסר בספרו של גידעמאנן (השילוח 184)⁹⁷.

ובאחרית דברי לא אוכל להתאפק מהציע לפניך עוד דבר: קרוא קראתי את ספרו של Daudet⁹⁸ הוא הספר Port Tarascon, ואחרי אשר קראתי את סיפוריו של “דודנו” ר' מענדעלי מוכר ספרים, הנני חושב כי אין טוב לו מהספר הזה לקחתו ליסוד בדבר סיפור על האמיגרציון היהודית, כי סגנונו כסגנונו ותוכנו כתוכן סיפוריו ממש. אם טוב הדבר בעיניך, הציע לפניו את הדבר הזה אולי בעד השלוח.

לדבריך אחכה

מוקירך ומכבדך

81. אל אשר גינצברג

לכבוד החכם הנכבד והמצוין מר אשר גינצבורג הי"ו

עורך השילוח – – – שלום וברכה!

הנני שולח לך רצוף פה מאמר על מצב אחת מ“קהילות יעקב”, אשר הנני מקווה, כי יכשר בעיניך בעד השילוח⁹⁹. ועתה, אחרי אשר האדון גרזובסקי¹⁰⁰ יצא מיפו להשתקע במקוה־ישראל, יוכל להיות כי חסר לך סוכן בא“י, וע”כ אם חפץ תחפוץ, אוכל לקבל עלי את העבודה הזאת שלא ע"מ לקבל פרס. וסוכובולסקי גיסי¹⁰¹ שביפו יוכל להיות לי גם מצדו לעזור בדבר הזה. – – –

ידידך מכבדך

דוד ילין

* אגב אמרתי להעירך כי יותר נכון עפ“י הדקדוק לכתוב את מילת “השלח” בוי”ו, אף אם היא נמצאת אולי במקרא בחסרון הוי"ו, ואחרי אשר גם במקום שצריך לכתוב חסר יש שכותבים מלא, המלה שצריכה להיות מלאה על אחת כמה וכמה.

82. אל א. בן־אביגדור¹⁰²

ירושלם כ“ה אייר תרנ”ז

אדוני בן־אביגדור,

מתי קץ הפלאות? מתי נגמור עסקינו? מתי יגיעני מכתבך סוף סוף? מתי יהיה זמן “אחרי הפסח” שהבטחתני?

מחכה הנני לדבריך בדבר משלוח שארית תולדות הרמב"ם¹⁰³ ובדבר גמר ספר “איבנהו”¹⁰⁴ ובדבר “המקרא”¹⁰⁵,

מחכה הנני לספרי “מקרא לפי הטף”¹⁰⁶ המונח אצלך כאבן שאין לה הופכים,

מחכה הנני למאה נוסחות מספר “המוכיח”¹⁰⁷ אשר עוד טרם הגיעוני.

מחכה הנני… ולמה לא יחכה היהודי בימי חלדו?

אשרי המחכה – – – לביאת הגואל.

ואוי לו למחכה בעניני עסק ספרות

ידידך מכבדך

83. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלים ת“ו, ר”ח סיוון תרנ"ז

– – – מגינצבורג¹⁰⁸ קיבלתי מענה על מה ששלחתי אליו לאמר “מאמרך “גנזי תימן” יבוא בחוברת ח‘, וגם מאמרך על דבר “השירה בתור מקור לקורות הימים”¹⁰⁹ יבוא בהשילוח. דבר המלים כעכע, מחט, וכו’, עודנו מוטל בספק. ותשובתך בדבר וקפילד לא תבוא¹¹⁰, כי פקטים חדשים אין בה, רק פלפול בדבר התלוי בטעם, ואם אקבל תשובות כאלה, ימלא השילוח אותן”.

ואנוכי לא קצפתי ולא רגזתי, ובקצרה עניתיהו, כי בדבר התשובה “אם גזרה היא אקבל”.

מ“תושיה”¹¹¹ לא הגיעני כל מכתב זה ימים רבים, ואינני יודע מה תהיה אחרית תולדות הרמב"ם, ואיבנהו?¹¹²

בלשכתנו נגמרו עתה כל הסכסוכים אחרי ויכוחים רבים ודברים רבים, וכולנו עתה בשלום אמיתי. רק בדבר הספרדים עוד טרם ידענו מה תהי אחרית יחוסם אלינו. אך גם לזאת יבוא קץ עוד מעט. –

84. אל אשר גינצברג

ירושלים ע“ט סיון תרנ”ז

אדוני הנכבד,

מכתבך הגלוי מיום 7 מאי קיבלתי. בדבר תשובתי על ב…“המוכיח”¹¹³ אם גזירה היא אקבל; ובדבר “כעכע”, אם לא תהיה תפילתי שווא, אתפלל כי סוף סוף יהי חנו עליך ופינית לו מקום ב“שילוחך”. – – – בדבר ספרו של אברהם’ס¹¹⁴, אם לא ייתכן לאחיאסף¹¹⁵ לתרגמו עתה, כאשר כתבת, אולי ייתכן לתרגמו לאחר זמן, או להחל עתה בתרגומו באופן שיהיה נגמר לאחר זמן? אם תרצו בזאת הודיעני.

ובדבר כתיבת תמציתו, הנה באשר ביקשת, כי אגביל לך בדיוק את הזמן אשר אוכל לשלחו אליך כולו, ובדעתי כי מאמר כזה איננו מהדברים אשר יעבור זמן, הנני חושב להאריך את המועד לארבעה חודשים, לאמור עד סוף אלול, למען לא תפריעני עבודתי בו מיתר העבודות התדירות אשר עלי. אמנם יכול להיות, כי אגמרהו קודם לכן, או כי אשלח לך חלק ממנו הרבה קודם לכן, אך אינני חפץ להתחייב בדבר ספק. בכל אופן לו חפצתם לתרגם את הספר כולו (ולדעתי הוא ראוי להתרגם בהיותו ספר לימוד מועיל ומשעשע), היתה גם העבודה הזאת יותר קלה עלי. ובדבר תשלום התרגום הייתי מחכה עד הדפיסכם אותו. לתשובתך הנני מחכה,

מכבדך ומוקירך

85. אל אשר גינצברג

ירושלם י“ג תמוז תרנ”ז

לכבוד החכם הנכבד מר א. גינצבורג הי"ו, שלום וברכה.

אדוני הנכבד,

את מכתבך מיום י"ח סיון קיבלתי זה ימים אחדים, יחד את שטר המחאה על הסך חמישה ושבעים פראנק שהגיעו לי. בדבר תרגום ספרו של אברהם’ס עשיתי כדבריך ואכתוב היום לחבריך מנהיגי “אחיאסף” בווארשה לשאול את פיהם בדבר הזה, אף רשימה מפורטה מתוכן ענייני הספר צירפתי אל מכתבי. ובאשר ראיתי כי יעצתני, שאפנה אנכי אליהם ולא אתה, לא הזכרתי במכתבי, כי כבר באתי בדברים אתך על אודותיו, אך מקוה הנני, כי תשתדל מצדך לגמור הדבר בבואו לידך.

במכתבך האחרון לא הודעתני כלל אם חפצת בתמצית הספר בעד “השילוח”¹¹⁶ למועד שקצבתי אם לא. אך עתה הנני חושב, כי אם ייגמר בינינו דבר התרגום, אז תקל עלי העבודה בדבר חיבור תמציתו, ואם אַין הודיעני בכל זאת אם יהיה לך חפץ בו לכשאגמרהו בזמן מאוחר מעט.

לתשובתך יחכה מכבדך ומוקירך

86. (אל הוצאת “התחיה”)¹¹⁷

ירושלים י“ג תמוז תרנ”ז

אדוני הנכבדים,

מכתבכם מיום 22/5 קיבלתי, ואשמח לראות, כי קמו עוד גואלים למיטב פרי הרוח בישראל ובעמים – בעד עמנו, אשר עוד רבה העבודה מאד למלא צורכי ספרותנו החסרים. לכו בכוחכם ועשו חייל, ומכם ומכל יתר העובדים בחריצות בכרם ישראל תיבנה ספרותנו.

בדבר תרגום ספרו של הס¹¹⁸ הנני חושב, כי בהיווסד עסקכם לא יהיה מעצור ממני לעשותו. אך לפ“ד¹¹⁹ יהיה דרוש להעיר עליו הרבה. אחרי אשר מיום צאתו לאור ועד היום השתנו כל כך פני דברים רבים, אשר הוא מדבר בו על אודותם, ועניינים רבים התחדשו בא”י בעצמה, וביחס הגויים אלינו, וגם במחשבות רבים מאחינו בחו"ל ובהשקפותיהם.

משוררים טובים, שיוכלו לתרגם מצרפתית ומאנגלית דברים של שירה (כמו ששאלתם), אין אתנו בא"י. לתרגם דברי פרוזה מהלשונות האלה, וביחוד מצרפתית, אוכל אנכי וגם גיסי ה' יוסף מיוחס.

חותני מתרגם את הספר “כתבי בית יהודי”¹²⁰ בעד לשכת “בני ברית” בירושלים, כי היא אומרת להדפיסו פה, אך דבר מכירת הספרים בחו“ל תימסר למי שירצה לקבל עליו העסק הזה. ההיה בדעתכם אתם לקבל עליכם הדפסתו? אם יש אתכם דברים ברורים, הודיעוני ודיברתי את חברי בני הלשכה ע”ז כי לע"ע עוד טרם החלה ההדפסה.

באספה שתהיה בבאזל¹²¹ (תחת: מינכן) לדאבון לבנו אי אפשר לבני ארצנו לקחת חלק בדרך רשמי ובפירסום מפני הטעם הפשוט, כי “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”… אכן אמרו גם אנשים מירושלים לנסוע שמה, אך סוף סוף עיינו ויראו כי בנסיעתם המה, יוכלו להזיק לעניין יותר מאשר יועילו לו. דבר האסיפה נודע לפחת עירנו ורבי ממשלתנו, והמה בקצף גדול כמובן, ואם ישמעו, כי גם בני ירושלים לוקחים חבל בה, ומצאנו עוון.

שאו שלומנו וברכתנו לכל חובבי ארצנו הדואגים לטובת עמנו.

מכבדכם ומוקירכם

87. אל ש. ז. שכטר¹²²

ירושלים ת“ו כ”ה אב תרנ"ז

לאוצר התעודה, וחותם התורה החמודה, בוחן ובודק גנזי נסתרות, החכם החוקר רבי שניאור זלמן שעכטער הי"ו.

ידידי הנכבד!

אם אמרתי אענך עתה על מכתבך מיום 3/5, הנה כבר עבר עידן ועידנים למיום הגיעו אלי, ע"כ אעזבה זאת לאחרונה.

שמחתי לקרוא כפעם בפעם ב“ספר הזכרון”¹²³ ע"ד ערך המציאות היקרות אשר רכשת במסעך, יעזרך ה' להפיץ מעינותיהן חוצה לתועלת ספרותנו ותולדותינו.

זה ימים אחדים שבתי ממסעי במושבות אחינו ביהודה ובגליל. בזכרון יעקב ביקרתי את אחיך הי"ו ואת ביתו, והנה הנם כולם בריאים ושלמים. בנו הראני את Studies in Judaism הנדפס בלונדון. האם כבר נדפס הספר הזה פעמיים?

לבית הספרים שלנו הגיעו נדבות אחדות מלונדון, אך האדון קלוד מונטיפיורי¹²⁴ עוד טרם נענה לבקשתנו. מקווים הננו, כי כאשר החילות להמליץ טובות על הבית הזה כן תוסיף גם לימים הבאים וסוף סוף תימלא משאת נפשנו לכונן בית למפעלנו זה.

את האדר"נ¹²⁵, אשר הואלת לשלוח גם לי, קיבלתי והנני מביע לך תודתי עליו מקרב לבי. גם את יתר הספרים היקרים, אשר שלחת לבית הספרים, השגנו במועדם ותודתנו נתונה לך עליהם. ויהי רצון שתוסיף עוד להעשיר את דברי תורתנו בתוצאות חדשות, ולגמור בקרוב את המדרש הגדול.

אם יידרש לך לתרגם דברים מערבית, תוכל לפנות אלי וכל אשר תשלח אלי שוב ישוב אליך בשלמות.

הנמצאו בקונטרסיך איזה עלים מפירוש הרס"ג¹²⁶ על התורה? אנכי הן כתבתי לך, כי אצלנו נמצא דף אחד ממנו¹²⁷.

איפה נוכל להשיג את שירי הרשב“ג שהו”ל הרי“ל דוקס¹²⁸? כי ראיתי בידי שלמה ווערטהיימער מודענו שבעה דפים מכת”י עתיק מאוד מלא שירים, ותיכף הכרתי בהם, כי הם שירי הרשב“ג, כי הוא מזכיר בהם את שם ר' יקותיאל, והעיר סרקוסטה. אנכי ביקשתי ממנו, כי יניחם אצלי למצער ליום אחד, אבל הן היכרת אותו גם בימים האחדים אשר ישבת בתוכנו. ובכן לא אבה להניחם אף לרגע, אם לא נשלם לו בעדם שני נאפוליון למפרע. ומובן כי באופן כזה לא יכולנו לקנות כ”ז¹²⁹ שלא נדע אם לא נמצאו כבר השירים האלה במקומות אחרים. אח“כ הגיד לי, כי שלחם לאירופה, ובכ”ז היה טוב מאוד לו נמצאו בידינו שירי הרשב"ג שכבר נדפסו, כי אינני מאמין עוד לדבריו אשר אמר כי שלחם לאירופה.

שלום לך ולכל אשר לך בשמי ובשם כל “החבריא קדישא”.

ידידך מכבדך כערכך הרם

88. אל אשר גינצברג

ירושלם יום כ“ז כסלו תרנ”ח

אדוני הנכבד,

את מכתבך הגלוי מיום 5.7 קיבלתי היום ובכל לבי שמחתי לקראת בשורתך ע“ד שוב “השילוח” לצאת. והאמינה לי, כי יותר משמחתי הפרטית בתור סופר עוזר בו (אם מה מעטה עבודתי זאת), גדלה שמחתי בתור קורא מכיר את ערכו הספרותי של הירחון הזה אשר רב בו חלק ה”בר", ואשר מיום חדלו לצאת הרגשתי חסרונו בשעות הקריאה המעטות הנשארות לי מזמני.

את דבר חיבור תמצית ספר “חיי היהודים בימי הביניים” הנני מקבל עלי¹³⁰, אך בהיותי עסוק עתה עוד בחיבור דברי מסעי במושבות ל“המליץ”, תקבל את החלק הראשון ממאמרי זה (שהנני אומר לחלקו לארבעה חלקים) לחוברת אשר תצא בחודש מרץ, ואח"כ תקבל המשכו מדי חודש בחודשו עד תומו. יוכל להיות, כי אקדים עוד במשלוחו, אך אינני חפץ להבטיח זאת כדבר ברור.

חותני¹³¹ החל זה כמה לכתוב על דבר “היהודי” בסיפורי סכר־מזח¹³², ועתה בהחל “השילוח” לצאת שנית, הנני חושב כי יגמרהו עוד מעט.

ובזה הנני מברכך לראות ברכה במעשה ידיך זה, והיה “השילוח” כמוצא־מים אשר לא יכזבו מימיו ולא יפסקו, וכימי “השלוח” האמתי בעירנו יהיו מימיו.

מכבדך

89. אל אשר גינצברג

ירושלם ט“ז שבט תרנ”ח

אדוני הנכבד “אחד העם”

שלום וברכה!

– – – יש בידנו “פנקס” כתב־יד מקהילת ביחאוו ישן מלפני מאה ועשרים שנה בערך, ושמה דברים מעניינים לתולדות עמנו ברוסיה. התצלח לך תמצית מהדברים המעניינים שבו למען “השלוח”?

והנני מכבדך כערכך הרם

90. אל ליאון רבינוביץ

ט' אדר תרנ"ח

לכבוד החכם הנכבד מר ל. רבינוביץ הי"ו עורך “המליץ” ומוציאו

שלום וברכה מעל הררי ציון.

ידידי הנכבד,

טרדותי הרבות ופיזור הנפש, אשר היו לי בימים האחרונים, מנעוני עד כה מפנות אליך, ביחוד לענותך על דבריך, ולהוסיף עוד דברים אחדים אשר לי אליך. ועתה הנה הגיע היום.

את חשבוני השלם, אשר דרשת, הנני שולח לך רצוף פה.

על דבר מסעי במושבות הנה אחרי כל הרשמים הרשומים בפרטות בפנקסי – ועל לוח זכרוני, עוד לא באתי לידי כך להעלותם על ספר לדפוס. מטבעי אינני סופר מהיר ואינני יכול לכתוב הרבה בפעם אחת, והנה בתוך ימי כתבי ושלחי אליך את ראשית המסע מלאו ידי עבודה בדבר גמר “תולדות הרמב”ם" ל“תושיה”¹³³ – ואפסיק. ועתה הנה קרבו ימי ניסן שבהם אהיה חפשי לנפשי, בחוֹדש הזה הנני מקווה לכתוב הרבה בדברי מסעי. המקומות אשר תרתי הם: יפו, מקוה ישראל, השפלה, פתח תקוה, יהוד, ראשון לציון, רחובות, עקרון, גדרה, באר טוביה, חודירה, זכרון יעקב וסעיפיה, תנתורה, עמק יזרעאל, תבור, נצרת, טבריה, ראש פינה, יסוד המעלה, מטולה, באניאס, “דן”, צפת, הגליל, עכו, חיפה, יפו, ארטוף. ולפי דעתי יעניינו וישעשעו הדברים את אחינו, החפצים לדעת דבר על אודות ארצנו. תמונות פוטוגרפיות אוכל למצוא ג"כ רבות למסעי זה. אך חפצתי לדעת אם לא יהיה דבר גדלו לעיכוב בהדפסתו. אמנם בדברי מסעי מיפו והלאה לא אוסיף עוד להאריך כאשר מירושלם ועד יפו, אך בכל זאת אי אפשר שלא תגדל כמות הספר¹³⁴. – – –

ומה בדבר “מכתבי”? בימים האחרונים אינני רואה מהם רק קטעים, ואינני רואה כל סיבה לזאת. ממכתב א' (שהוא ב' בהמליץ) הדפסת רק השליש, מכתב ב' לא הדפסת כלל, ממכתב ג' בא רק חצי. הככה אתה עושה לסופריך? בהשמטת כל דברי על אודות מצב העדה האשכנזית ובחירות ועדה העתידה להתכונן יכול עוד אולי להיות טעם פוליטי, ואף מצדי כתבתי דברי מבלי כל נטיה לאיזה צד שיהיה, אבל מה עוול מצאת בדבר תולדות ליוונטין?¹³⁵ בדבר תכנית ביה"ח¹³⁶־האשכנזי? וכו' וכו'. החצי השני ממכתבי על אודות הרב מבריסק וכל פעלתו ורשמו בירושלים עלתה לי כתיבתו ומשלוחו בעמל רב ביום השלג, וסוף סוף לא נדפס כלל¹³⁷. אם ככה תעשה לי, הן לא אדע מה לכתוב וממה לחדול. אם יש לך דבר כנגד דברי, הודיעני מבלי כל פקפוק וידעתי את אשר לפני. ומה בדבר “מוסדות ירושלם”, שלא באה אחריתו ונשאר באמצע? לו למצער לא החילות להדפיס כלל ראשית דברי על אודות יפו ותגמור במוסדות ירושלם החשיתי, אבל מה יאמרו הקוראים בראותם הפסק פתאומי באמצע הדברים?

באחרית דברי אמרתי להעירך שנית ע“ד אדרסתי. דע לך ידיד כי הפוסטה הבאה ע”י האניה הרוסית לא תובא עד ירושלם כ“א עד יפו, וכל המכתבים והעיתונים, הבאים בעד היהודים בירושלם, יימסרו ביפו לידי אחד מאחינו אשר ישלחם לאחיו, פה, ע”י הזדמנות, ובהיות אחיו אוהב ככל אחינו לקרוא עיתונים חינם ולו חנות אשר ירבו בה הבאים, תוכל להבין עד כמה יישארו למנויים. גם המכתבים יאחרו בואם בבואם באניה הרוסית, ולכן ישתדלו כל אחינו, כי יגיעום מכתביהם ועיתוניהם ע“י האניה האוסטרית, על דרך ברינדיזי, ולהגיע לתכלית זו אין עצה אחרת כ”א לכתוב על האדרס מלת “איטליה” ברוסית תחת המלה “פלסטינה”.

91. אל עורך “המליץ”

אדוני הנכבד!

זה שבועות וירחים הנני רואה, כי אין פני “המליץ” אלי כתמול שלשום, “מכתבי” אשר במשך שנתים נדפסו כסדרם מבלי כל מעצור ומבלי כל ניתוחים, הולכים בימים האחרונים כמי המבול הלוך וחסור, אלה אינם נדפסים כלל, אלה נדפסים מקוטעים, ואלה נדפסים לפעמים אחרי עבור זמן של “יאוש בעלים”. ואנכי משתאה על החזון מבלי דעת סיבת דבר. האבדו דברי את חנם בעיני המליץ או בעיני קוראיו? או אולי אין השקפותי על ענייני עירנו – לרוחם? או היתה בי יד נסתרה מצד אלה, אשר לא חפצתי לכסות על מעשיהם במשאון, מפני פחד הדר גאונם אשר נמצאו אנשים המשתדלים להגדילו בעיני המאמינים לכל דבר מבלי להתחקות על שרשו ותכונתו? –

בכל אופן, חפוץ חפצתי לדעת פשר דבר. ואמנם הגע בעצמך, הנה זה יותר משלושה חדשים אשר הייתי הולך וכותב לך מכתבים וגוזל מעתותי אשר הן באמת ספורות אתי, ומדיר שינה מעיני לפעמים עד שלוש אחרי חצות הלילה, וסוף סוף, אל אלהים הוא יודע תחת איזו שואה המה מתגלגלים עתה. התתכן דרך אשר כזאת? ואנכי בקש בקשתיך זה פעמים אחדות, כי תודיעני דבר ברור, וכל מענה אין, ועוד שבועות אחדים עוברים, והנה עוד חצי מכתב נדפס מ“ימי השלג החולף” – כתום קיץ, והנני שב וחושב: מי יודע אולי אך מקרה הוא, והנני שב וכותב בעצלתים ובשפלות ידים כמשפט האיש אשר איננו יודע סוף סוף למי הוא עמל לאור או לחוֹשך, לדפוס או – לסל.

ובעודני יושב על מדוכה ומבוכה זו והנה מכתב מה־Redaction du Hameliz ככתוב הדר על המעטפה. הפעם, אמרתי, אדע אחרית דבר אם לכתוב ואם לחדול. אך מה השתוממתי לראות, כי המכתב נכתב אלי “בשם המו”ל" בלי כל שם מפורש, לבקשני על דבר סיפור מסעי “מדן ועד באר שבע”¹³⁸, ועל כל שאלותי בדבר “מכתבי” אין אף רמז היותר קל, כאילו הייתי בעניין זה כדבר שלא בא לעולם כלל. האמנם זאת המצאה חדשה לשלוח אלי דברים ע"י אחרים למען התמלט מתת לי תשובה ישרה על שאלותי, או אולי גם הפעם אך יד המקרה בדבר הזה? בכל אופן אין המקרה הזה עשוי לאמץ את ידי לשוב ולכתוב כל עוד לא ראיתי את גורל נידחי הראשונים. ועל כן החלטתי הפעם לבלתי הוסיף להלאותך במכתבי כל עוד לא ראיתי כי החילות למצער להדפיס את מכתבי מאחרי הפסח והלאה (ראשיתם הוא המכתב על אודות: “עולי הרגלים”). ואותך אבקש, כי בהגיע אליך מכתבי זה תאציל גם לי פעם עת מצערה כנגד כל עתותי שאיבדתי במכתבי האחרונים ותגד לי את כל רוחך אם תאבה, ואם אין, תודיעני למצער את אשר עלי לעשות לימים הבאים לבלתי אוסיף עוד לגשש בחושך.

בדבר סיפור מסעי, הנה עוד ימים מעטים יחלו ימי חופשתי בבית הספר והפניתי כל לבי לעבודה הזאת, והנני מקווה, כי בעוד ירח או ירח וחצי אגמרהו כולו ושלחתיו אליך בהגמרו, או פרקים פרקים. וגם את הציורים הנוגעים לו אשלח לך כאשר כתבתי לך זה מאז.

בדבר ההקדמה אשר הבדלת ותדפיסנה לבדה – צדקת.

והציורים אשר ביקשוני ג“כ “בשם המו”ל”, אינני יודע אם הכוונה לציורים הנוגעים לסיפור מסעי, או לציורים סתם. איך שיהיה, אנכי אשלח לך, ועד כמה שתרצה להדפיס בספור המסע תדפיס, ואת אשר תרצה להדפיס לבד תדפיס לבד. והציורים יהיו מאלה אשר עוד טרם באו בספרים או בעיתונים עברים, כאשר שאלת. – – –.

בדבר איסור הכניסה שהתחזק ובדבר יתר זכויות אחינו הנרמסות ברגלים הנה נוסדו שני ועדים ביפו ובירושלם מטובי אחינו לעסוק בדבר זה וגם כסף נאסף מנדבות אנשים פרטים מאחינו ואולי תעלה בידנו להקל מעט את רוע הגזרות. דבר יסוד הוועדים האלה צריך להשאר כמוס מבלי פרסום כלל.

באחד מכתבי אליך הנספחים אל מכתבי הכוללים הבטחתיך להבינך בינה על אודות “הצופה” ועניין מכתבו. העלי להגיד לך, כי יודעים כולנו פה את האיש גם בהתחפשו במסוה תחת איזה שם שיבחר לו?¹³⁹ האיש הזה בעצמו כתב בימי החורף החולף מעין מכתב כזה בהצבי חתום בשמו מפורש בשבוע ההוא עצמו ששלחה מנהלת בית הספר¹⁴⁰ נפוליונים אחדים לוועד כולל הספרדים, אשר שם הוא לוקח חלק קבוע מכל ההכנסות. קרא את המכתב ההוא ותמצא את המעשה כלו מפורש בו בייפוי דברים. וכשם שהננו יודעים פה את סיבת כתיבת המאמר ההוא כן הננו יודעים גם את סיבת משלוח תמיכת המנהלת לוועד כולל הספרדים. אך כל אלה אינם נוגעים לעיקר הדבר. לו היו שערי המליץ פתוחים לפני עתה כמלפנים כי אז יצאתי לשאלו שאלות אשר הנני יודע כי אין תשובה עליהן. הייתי שואלו למשל:

א) למה זה אנו רואים דווקא את בנות נכבדי העדה (בת ה' וואלירו, ראש ועד הספרדים; בת הגביר נבון, מחותנו של הראשל“צ; בת הר' פאניזיל בנו של הראשל”צ הקודם; בת ב' מנדלמן רוקח ביה“ח “משגב לדך”; בת ה' אלמולי פקיד בביה”ס לחברת כל ישראל חברים; בת הדר' גרינהוט מנהל בית היתומים האשכנזי, ועוד כאלה וכאלה) הולכות ללמוד בבתי הספר של האחיות הנזירות הקטוליות אחרי היותן כבר בביה"ס המפואר הזה, בה בשעה שאין אף אחד מבני נכבדי העדות הולך לבקר את בתי הספר הנכרים שבעירנו?

ב) הנשמע כי בבית ספר ישראלי תלמדנה שבע מורות נוצריות לימוד אחד בכיתה אחת, כל אחת שעה בשבוע, וכל זה למען לא תבוא מורה מלומדת מאנגליה, אשר המנהלת יראה פן יבולע לה בזאת?

ג) הנשמע כי בבית ספר של שבע כיתות לא ישתמשו בדיו רק שעה או שתים בשבוע? וכל יתר ימי השבוע אין קסת נמצאה בכל הכיתות פן תלכלכנה הנערות את הספסלים?

ד) הנשמע כי בבית ספר יסגרו בימי הקיץ החמים את כיורי המים על מסגר ולכל שלוש מאות הנערות יינתן זמן לשתות מכיור אחד במשך עשרים דקה פעמיים ביום, ודווקא בשעה שתבחר המנהלת?

ה) ואם בשתיה יש אולי עוד יכולת לבן האדם לשלוט ברוחו לבלי שתות בצמאו מה יאמר על,,, אשר גם בזה על הנערות לחכות עד היות רצון מלפני המנהלת להרשות להן ללכת פעם או פעמיים ביום?

ו) ומה בדבר לימוד שתי השפות האירופיות אנגלית וצרפתית לנערות קטנות, אשר בכל אופן אין צורך להן בשתיהן, וכל הלימוד הוא רק לצאת ידי חובה כנגד הנותנים שהם אנגלים, וכנגד המנהלת, שהיא מדברת צרפתית ולא אנגלית?

ישנן עוד ועוד שאלות כאלה וכאלה הדורשות בירור ותיקון, וכל משכילי ירושלם (אשר הואיל האדון ההוא לתתם לשימצה, ואשר סוף סוף אין אף לאחד מהם כל פניה פרטית בזה) דיברו כבר על לב המנהלת לעשות תיקונים בביה"ס למען מנוע את רגלי בנות נכבדינו מלכת אל בתי הספר של הנוצרים, ולמען יביא הבית באמת את התועלת המבוקשה, אך היא עושה את שלה ויודעת לשכור לה אנשים מאלה המוכנים תמיד לקום למליצים לאלה הנותנים על פיהם. אך סוף סוף הנה גם אחינו האנגלים באו עתה לכלל הוכחה, כי יש צורך לעשות שינויים רבים בבית הזה למען יהיה באמת לתפארת לירושלם, ואם קראת את גליוני “ספר הזכרון” הלונדוני¹⁴¹ האחרונים ראית בלי תפונה, כי הוקם עתה ועד מיוחד מצד חברת “אגודת אחים”¹⁴² להתבונן בדבר הזה. והפעם באתי רק להוכיח לך עד כמה גדולה נאמנות האיש הזה ועד כמה הוא תמים בדבריו. למכתבך ולהודעותיך הנני מחכה

מוקירך ומכבדך

92. אל ישראל אברהמס, לונדון¹⁴³

ישראל אברהמס איש חמודות,

ידידי היקר!

חשוב נא את אשר תחשוב על אודותי, חשדני בכל אשר תרצה, ואנכי לא אוכל להזכיר שמך מבלי הוסיף אחריו את התואר “איש חמודות”, אשר נקבע בפי ובלבבי לשמך ולזכרך, ידידי – איש חמודות!

בכליון עיניים חיכינו למכתביך, משבוע לשבוע ציפינו לביאת הפוסטה. מכתבים באים, עיתונים באים, אותיות I.A. מתנוססות (כאשר יאמרו מליצינו) בכל גיליון מ“ספר הזכרון”¹⁴⁴, ולמכתביך אין זכר. הרבה נפלאנו, הרבה השתוממנו, אך איש מאתנו לא יכול להעלות אף רגע על לבו, כי שכחתנו ולא תזכרנו עוד.

במצב כזה צר לנו בכפליים: כי את דבריך לא קראנו, וגם לכתוב אליך, בטרם קיבלנו ממך למצער המכתב הראשון, לא יכולנו.

אך עתה הנה נשבת ברוחך רוח מלא אהבה וידידות, וקיר הקרח שהבדיל בינינו שב וימס כרגע, ו“הנוצה תשוב לכתוב במרוצה” את כל הגיוני לבנו אשר ירחש לך. והיה נא בטוח, כי מעתה לא תמיד נחכה עד בוא מענה.

הנני כותב דברי בלשון רבים לא בסגנון pluralis maiestatis חלילה, כי אם פשוט בעדי ובעד כל ידידינו היקרים, כי ידעתי כי לבם כלבי ודעתם כדעתי בדבר הזה. כי סוף סוף קראנו כולנו את כל מכתביך, אשר הריצות אלינו בפעם, והטיבות מאוד אשר עשית לכתוב לאיש איש מאתנו על עניין אחר, כי ככה ידענו כולנו את הנוגע לעניינינו, ואתה לא נצרכת לכפול הדברים.

ובכן קבל נא תודתנו ראשונה על עמלך לטובת בית־ספרינו בפני מכיריך, וקווה נקווה כי עשה תעשה וגם יכול תוכל.

ובדבר הזכר, אשר אומר כבודו להקים ליהודה המכבי, הנה אחרי היות אגודתם “המכבית”¹⁴⁵ ספרותית, אין נאה ואין יאה לה מלהקים שם וזכר לגיבורנו זה במרכז הספרותי אשר הננו אומרים להקים לישראל על אדמתו, לאמור: בבית־הספרים הכללי. ומי כמוך, הסוקר ובודק כל ספרות עמנו, יודע כמה הוא ממנהג ישראל להקים זכר למתים בנדבת ספרים לבתי מדרש להיותם לתועלת לציבור ולרוות נפש צמאה לענייני היהדות. דבר הקמת ה“שביל” בדירוה אמנם יפה ונחמד הוא, וישית גם פאר לעמנו בפני העמים, להראותם כי יודעים להוקיר את גיבורינו וגדולינו, אך אין לנו לשכוח, כי דבר של פומבי כזה, דבר אשר יעמוד על ראש דרכים, יצטרך לפירמן מהממשלה הטורקית, והממשלה הטורקית איננה עומדת בהסכם גמור עם “יהודה המכבי” וזכרונותיו בעת הזאת שהיא מביטה על כל התנועה הציונית בעין רעה. לא כן בית־הספרים, הוא נכנס בחוג פעולותינו מבית ואין לזרים חלק בו, וכל עין רעה לא תשלוט בו. אם תבוא לנו עזרה מספקת די לבנות בה את חדר הקריאה הגדול, נוכל לקרוא לו בשם “היכל המכבים” ולקבוע בו ארונות מיוחדים, אשר יאצרו את כל הספרים בכל הלשונות, המדברים על אודותיהם, ותמונות הנוגעות להם ולמקומות מערכות מלחמותיהם. ולוח אבן ייקבע בקיר לספר את אשר עשתה אגודת המכבים לזכר האיש, אשר היא נושאת שמו עליה. ושם הגיבור הלוחם לכבוד עמנו ייקרא מעתה על בית אשר תעודתו גם היא להרים כבוד עמנו בשלום.

ובדבר צנגויל¹⁴⁶, החושב כי רק ל“ציונים” הזכות למצוא חפץ בענייני ארץ ישראל ובטובתה. אכן דבריו מפליאים, כי לפי דעתו לא היתה כל זכות לבני עמנו מיום גלותם ועד יום קום הרצל – למצוא חפץ בארץ קודשם. ורבי יהודה הלוי, אשר לא חלם להשיב בפעולותיו את המלוכה לישראל, הגם הוא לא היתה לו כל זכות לאהוב את ציון בכל חום לבו? איש איש יכול למצוא בארץ ישראל את החביב לו ולדעותיו. זה ימצא בה את הקדושה אשר קדשה על פי ה‘, וזה ימצא בה את זכרונות הקדומים אשר לבני עמו, לאבותיו עצמו ובשרו, וזה יחלום שובנו לכבודנו הראשון. אך איש לא יוכל לאמר לשני: כל זמן שלא תשאף לדבר שאני שואף אליו, אין לך כל זכות לדרוש לציון. אל נא תשים לבך לכל הדברים האלה, וכל אשר תוכל רכוש יותר נפשות ולבבות לאהבת ציון – עשה והצלח ויהי ה’ עמך. ואם תוכל לפעול עד כדי למהר שובך אתה בעצמך אלינו, הלא תרב שמחתנו שבעתיים.

בדבר בית הספר לבנות¹⁴⁷ קראתי במכתבך למיוחס¹⁴⁸ את כל אשר עשית כבר, ומאוד מאוד שמחנו לקרוא ולראות, כי סוף סוף יושמו סדרים בבית הזה. המנהלת אמנם ידעה כנראה את העתיד הצפוי לה ותמהר ותשתדל כי אחד לבלרינו פה יכתוב ב“המליץ” את המאמר, אשר הנני שולח אליך היום (המליץ גיליון 107 עמוד 3־4) ואף שנדפס ביום ט' סיון כתוב עליו זמן ט' אדר, להראות כי נכתב לפני הגיעך הנה ולבל יחשדו חלילה כי לך נוגעים הדברים. אך עתה רואים אנו, כי גם החץ הנורא הזה, אשר השליכה אל לב כולנו, לא הועיל לה כלל, והאמת תלך דרכה הלוך ונצוח.

כותב המאמר הוא ה' מיכלין¹⁴⁹, סופר ועד הספרדים אשר בראשו עומד ה' בכר¹⁵⁰. מכתב מעין זה כתב גם בחורף החולף ב“הצבי”, בשבוע שבו נדבה המנהלת פרטונה בכר¹⁵¹ פחמים לוועד הספרדים לחלקם לענייהם.

אנכי אמנם השבתי לעורך המליץ לברר לו כמה מן האמת יש בדבריו האלה. אך מפני כבוד הבית ביקשתיו לבלי פרסם הדברים, כי סוף סוף אין איש מאתנו חפץ בנזק הבית כאשר תחשוב המנהלת ועוזרה אשר שכרה לה.

אם תאמרו להפקיד את חותני ה' פינס למפקח על ביה"ס יהיה עליכם לחכות עד ראשית החורף, כי בעת ההיא הנני חושב ישוב כבר. עתה הוא קרוב אליכם יותר מאשר אלינו בהיותו ברוסיה.

את התמונה אשר שלחת קיבלתי. פני כולנו ניכרים בה היטב. רק אנכי עמדתי בשמש וע"כ שחרחרו פני מעט, אך בכללה היא טובה. ויפה ונפלא מאד הוא מראה עלי עץ הקאקטוס. ואם תשלח אחת לכל אחד מאתנו, תשמח לבנו והיתה לנו לזכר למסענו הנחמד. –

סולומיאק¹⁵² התפלא על אשר לא השיג גם הוא מכתב, בלי תפונה תכתוב גם אליו.

בלי תפונה קיבלת היום את דרושך הנדפס, אשר נשאת בבית־ספרינו. והאמינו לנו, כי לא עיכבנו משלוחו עד הגיענו מכתביך הנעימים, כי אם באשמת המדפיס התאחרה הדפסתו עד כה.

התוכל לשלוח לנו רשימה גדולה של ספרים באנגלית, הנוגעים לספרות ישראל וארצנו, למען נשלחה לשטרויס¹⁵³, אשר הבטיח לקנות לנו הספרים שנדרוש ממנו.

ומה עם קבוצת ספרי הד"ר לעווי, אשר כתב לנו זה מכבר על אודותיה?

בכלל עני מאד בית־ספרינו בספרים אנגלים.

שלום לידידנו ורבנו אלופנו ומיודענו הד“ר שכטר הי”ו¹⁵⁴.

אשתי ובני, הזוכרים זכרך עוד היטב, דורשים בשלומך, וגם כל בית אבי ואחי (אשר תודות לאל כבר שב לבריאותו כליל והוא שמח וטוב לב ואומר כבר לשוב לקונסטנטינופול בעוד שבועות אחדים) והגברת פינס, וגיסי סוכובולסקי וכל אלה אשר אושרו להכירך אותך ואת תכונתך הטובה והחמודה דורשים בשלומך.

ידידך מכבדך כערכך הרם

ב“השילוח” תחל עתה הדפסת קיצור ספרך הנכבד אשר כתבת¹⁵⁵ ומזה תוכל ג"כ לראות כי מאז חצי שנה ועד היום כל הגיגי ורעיונותי בספרך, המזכירני תמיד גם זכרך.

93. אל הוצאת “אחיאסף”

סיון תרנ"ח

בעודני מחכה למענכם ולמשפטכם על אודות ספרי “המקרא”¹⁵⁶ הנני שולח לכם היום ע"י הפוסטה עוד שני כתבי יד. האחד הוא מחזה “זרובבל” בתרגומו העברי אשר תרגמתיו זה כעשר שנים¹⁵⁷, והשני הוא ספר לקוטי נבואות מספר ישעיהו מפרק מ' והלאה¹⁵⁸.

הספר הראשון (אשר איננו תרגום מדויק מהמחזה הזרגוני של הסופר ליליינבלום כי אם מחזה הנעשה ברובו עפ"י רוח המחזה ההוא ותכנו) נודע כבר בספרותנו ע"י מספר הפעמים הרבות אשר ערכוהו כבר ילדי עמנו על הבמה בירושלם, בזכרון יעקב, בקושטא, ברחובות, ובעוד מקומות אחרים. כפעם בפעם פנו אלי מורים שונים לדרשו ממני ואנכי שלחתי להם העתקתו בכתב. ובראותי כי רבים דורשיו, ואם יצא בדפוס אז ירבו עוד יותר לערכו במקומות רבים, בהיותו סוף סוף מחזה המעורר רגשי חיבת ציון היותר נעלים, ושפת נביאנו אשר צלצולה נשמע בו תחצוב להבות בלב השומעים, החלטתי להדפיסו. ואם יש לכם עתה חפץ להוציאו, הנני נכון לתתו לכם באופן כי תדפיסוהו ותמכרוהו עד הוציאכם את כספכם אשר הוצאתם בהדפסתו, ומאז והלאה יהיה הרווח, אשר יביא, בשותפות בינינו.

אם תסכימו לתנאי הזה שלחו לי שטר התחייבות מצדכם על התנאים האלה, ותוכלו להדפיסו מעתה. ובצאתו מהדפוס תתנו לי חמש ועשרים נוסחות¹⁵⁹ חינם.

ראו נא, הנה הוצאות הדפוס מצערות הן, ולדעתי, ולדעת יתר המורים בארצנו, ירבו הקופצים עליו.

והספר השני אינו אלא חלק קטן מחיבור גדול, וזה עניינו:

כל מורינו המבינים דבר יודעים היטב עד כמה יכבד ללמד את ספרי נביאינו לילדים רכים. על כל צעד וצעד נפגש בפסוקים קשי ההבנה אשר אי־אפשר לבארם כ“א ע”י פירושים דחוקים, אשר בכל ריבויים המה מרבים עוד את הערבוביה. האיש הגדול, היודע דבר על אופניו, יכול עוד להתרגל את הרעיון, כי ישנם דברים אשר אי אפשר לנו עתה להבינם מפני טעמים מטעמים שונים, אך לילדים לא יוכל המורה לאמור: זאת לא אבין, וזאת לא ידעתי, כי בעיני הילד נחשב המורה (וצריך להחשב) ליודע הכל, ובכן נאלץ הוא לבחור לו באחד מהפירושים הדחוקים ולבאר בו את הדברים אשר לפניו. והפירושים האלה הם המה נוטלים ממוח ילדינו את משפט ההגיון הישר והשכל הבריא ומרגילים אותם לחשוב את המעוות לישר ואת העקום לנכון. וגם בגדלם ישאר הדבר הזה נשרש בקרבם, ומי לא ידע מה רבו בקרבו המפרשים ע“ד “הפשט” אשר אין בבאוריהם רק דרשות נדחקות בדברי הכתובים עפ”י מודה חדשה.

בכל הדברים האלה נדבר כבר הרבה, והעשה לא נעשה אף מעט. עד כי באו רבים לחשוב להמעיט בלימוד ספרי הנביאים ככל האפשר.

היש צורך להגיד כי אין כספרי הנביאים ברוב דבריהם מזון רוחני מעדן ומרומם את נפש הילדים הרכים? וכי לימוד הספרים האלה צריך להיות לחובה תמיד בחינוך בנינו?

ובכן למען תת פתרון לכל השאלות הסבוכות האלה ניסיתי בחיבור הספר הזה.

כי אמרתי בלבבי: הן תלמידים המתחילים בכל חריצותם אי אפשר להם לקרוא את ספרי נביאינו בזמן קצר, ומה רבו בהם אשר לא יספיקו לקראם כולם כלל. כזה המה רוב בני נעורינו. ואחרי אשר הדבר כן הוא, למה איפוא יקראו רק ספר אחד או שנים או שלושה מתחילתם עד סופם בכל הדברים הקשים והכבדים שבהם, ומהספרים האחרים יניחו ידם כליל. הלא ייטב לברור מכל ספר וספר ליקוטים כאלה אשר יכונו להתלמיד בכל בחינותיהם ללמדם והרווחנו בזאת הרבה. ראשונה כי יקרא בחלק מהספרים כולם, ושנית כי לימודו לא יקשה עליו, ולא יצטרך להתרגל בעיקום כתובים ובפשטים דחוקים, ושלישית בכל פרק אשר יקרא ימצא לפניו דבר שלם ומסודר, לא תערובת ענינים כאשר הננו מוצאים את הדברים במקורם.

נסיון כזה עשיתי זמן רב בספרי “המקרא לנערי בני ישראל”, בהדפיסי שם ליקוטים רבים מספר משלי וקהלת. והספר קובל ברב שמחה במחנה ישראל ואיש לא דיבר כנגד זה. ועתה הנני שולח לכם את החלק השני מישעיה. והנני מגיד לכם מראש, כי לא תוכלו להעריך ערכו ולדעת כל העבודה שהיתה לי בחיבורו עדי השוותכם אותו אל ס' ישעיה בעצמו. בחנו אותו, ראו אופן ליקוטו, סידור פסוקיו, ביאורי הדברים שבצדו ושבגליונותי למטה, ואז תוכלו לשפוט משפטכם עליו.

כחלק הזה נמצאים אצלי עוד אחדים מספרי נביאינו, והיה אם ימצא חן בעיניכם ודיברנו על החיבור כולו.

את השם “חזון ישעיהו”, שקראתי בו את הספר, יהיה צריך לשנות בשם אחר, ולפי דעתי עתה יותר נכון לקרוא לו בשם “ליקוטי נבואות מספר ישעיה”, ויהיה דרוש לסמן בצד כל פסוק את מקומו בספר ישעיה, ובדבר הזה הנני חושב כי לא יקים מתנגדים כנגדו.

לימוד ספרי נביאינו בדילוגים היה כבר למנהג בקרב מלמדינו, וגם היותר חרדים שבאשכנז נוהגים ככה, ולמה איפוא נצטרך לקרוא בספר ולדלג בו, הלא יותר טוב לנו לקרוא בספר אחד את כל אשר נאבה לקרוא.

יכול להיות, כי חפץ הסידור הביאני להרחיק ללכת, בחברי בפרק אחד דברים שנאמרו בישעיה בפרקים רבים ושונים, ואולי יותר טוב לבלי ערבב פסוקים ממקומות שונים ולהתיכם לענין אחד, כי אם רק לקחת מכל פרק את אשר נבחר. בדבר הזה אחכה לשמוע דעתכם.

ובזה הנני מכבדכם ומוקירכם

94. אל הוצאת “אחיאסף”

ירושלם ת“ו ה' סיון תרנ”ח

לכ' מנהלי חברת “אחיאסף הנכבדים הי”ו, שלום וברכה!

היום הזה הנני שולח לכם בתכריך אחד את הקונטריסים האלה:

1. מעין הקדמה לספר "מקרא לפי הטף.

2. “לפי הטף” החלק הראשון מספר המורה להוראת הדיבור בעברית מבלי תרגום.

3. ראשית החלק השני מהספר הזה.

4. “מקרא לפי הטף” ספר לתלמיד ללימוד הקריאה¹.

5. חזון ישעיה, הוא ספר ליקוטי נבואות מפרק מ' שבספר ישעיה עד סוף הספר.

ולפני כל דבר אחלה פניכם לשמרם מאד לבל יאבדו כולם או מקצתם, וביחוד הספר האחרון, שאין לי ממנו כל העתקה אחרת.

על אודות ספר המקרא כבר דברתי די בהקדמתי, שהנני שולחה לכם, ובאמרי “ראשית לימודים” שנדפס בגליון כ“ו וכ”ח מהמליץ שנת תרנ“ד או תרנ”ה (אינני זוכר את הזמן בדיוק).² ואף כי כבר עברו שנים אחדות למיום חברי אותו ובינתיים כבר נדפסו ספרים רבים לקריאה, ובהם גם תמונות, והמה נהדרים בחיצוניותם, בכ"ז אין הדבר נוגע כלל לשיטתי זאת, אשר עוד טרם דרך בה איש ממחברינו.

ידעתי, כי ישנם רבים החושבים כי לימוד השפה העברית בעברית יצלח רק לא“י, וחו”ל איננה מסוגלת לו, אך אנכי חושב, כי טעם הדבר הזה הוא מפני כי עוד טרם ניתן למורינו בחו"ל ספר להיות להם לעזור בדבר הזה. ולעניין עסק ימצא לו הספר הראשון, אשר יצא בנידון זה, קונים תמיד, ומה גם כי הוצאות הדפסתו אינן רבות, אחרי כי בספר המורה אין תמונות רבות, וספר התלמיד הלא בכל אופן לא יוכל להיות גרוע מיתר ספרי הקריאה שממין זה.

את הספרים האלה הנני שולח לכם לע"ע רק למראה, ואם ימצאו חן בעיניכם ורציתם להדפיסם, תשיבום אלי והעירותם את אזני על כל השינויים אשר תאמרו אולי לעשות בהם.

בדבר המלים החדשות שנמצאו בהם, אם לא ישרו בעיניכם בכלל בגלל חידושן, הודיעוני.

את החלק השני של ספר התלמיד, ואחרית החלק השני של ספר המורה עוד טרם חיברתי, אך ימי חיבורם לא יארכו כשנשתווה בינינו.

אם תחליטו לקבל את הספרים להדפיסם, הייתי בוחר יותר בדרך שותפות, לאמור: כי תקצבו לי סכום קבוע לכל בויגן בכל מהדורה שתוציאו מהם, כי עבודתי בחיבורם רבה מאד, ואם אבוא למכרם בפעם אחת, לא יהיה שכרי שווה כלל לעמלי.

ואף זאת אוכל לעשות כי יהיה הספר הזה היחיד המקובל בכל ערי ארץ המזרח ובבתי הספר של חברת כי"ח בהוציאי מהדורה מיוחדת אשר בה תהיינה אותיות הכתיבה הספרדיות תחת אותיותינו אנו.

ובדבר הספר “חזון ישעיה” הנה עיקר חיבורו לתת למורים ספר, אשר בו יוכלו להחל ללמד את המתחילים את ספרי המליצה שבתנ“ך מבלי הצטרך לעוות כתובים ולפירושים דחוקים. סידרתי את הדברים, הסירותי כל הפסוקים וכל חלקי הפסוקים, שיש בהם קושי מאיזה מין שיהיה ללמדם עם הילדים, את ערכו בתור ספר לימוד תוכלו להכיר רק בהשוותכם אותו עם הספר המקורי. ומלבד זה הנה סידרתי הדברים בסידור היסטורי, וכל הפסוקים סידרתי למליצותיהם באופן שיהיו ברורים לעיני המתלמד. את ספר המלים, המתרגם המלים הכבדות בעברית עצמה, אוכל לשלוח אח”כ.

והחלק הזה הוא רק דוגמה אשר על פיה חשבתי לעשות גם ביתר הספרים.

ולמען לא יעורר הספר התנגדות בקרב המונינו, הנני חושב לנכון לציין בצד כל פסוק מקומו בתוך הספר המקורי. ובכלל צריך עוד להוועץ בדבר הזה. מספר משלי כבר עשיתי “מבחר” כזה בספרי “מקרא לנערי ב”י", ועבר בשלום.

לפרטי הדברים הנני מחכה לתשובתכם

מכבדכם דוד ילין

95. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו יום ד' לחודש “אני לדודי ודודי לי” תרנ”ח

ידידי היקר והנכבד החכם הנעלה רבי ישראל אברהמס הי"ו, שלום וברכה מציון.

הבטח הבטחתיך, יקירי, לכתוב ולהוסיף ולכתוב אליך אף בטרם תענה, וכיום הנני שמח כי מצאתי לי פנאי למלא דברי.

את ארבע חוברות מאספך הנכבד³ קיבלנו לבית הספרים, ואת תודתי הנני מביע לך ביחוד ע"ז, כי אמנם שעשועים המה לי ומתענג אנוכי בקריאת רבים ממאמריהם, אשר הנני מוצא בהם חפץ ועניין, וגם דברים אחדים להעיר עליהם.

ידעתי, כי אין להערותי ערך חשוב, ואין בהם אולי דבר ממשי לקבוע בדפוס, אך בכל זאת הנני נדרש ללא שאלוני והנני שולח אליך אחדות מהן על המאמר הראשון אשר קראתי, הוא מאמר “ביאור ר' יצחק בן שמואל לספר שמואל ב'” אשר בראשית חוברת אפריל והגדת לי את דעתך עליהן.

גם את “ספר הזכרון”⁴ החילוני לקבל, ואתו יחד את העיתון The Spectator ועוד עיתון אנגלי, אך את חוברות Young Israel עוד טרם קיבלנו, ואם כלל הוא בידנו, כי המתחיל המצווה אומרים לו: גמור, הננו בטוחים, כי גם הן בוא תבואנה ולא תאחרנה.

הקראת את תירגומי לתמצית ספרך החשוב ב“השילוח”?⁵ ידעתי, כי לא יערב לאיש לראות את ילדי רוחו מקוטעים, אך הלא כזאת וכזאת תאכל חרב הספרות, ומי מאתנו יינקה מידה?

ובביה“ס לבנות⁶ ששון ושמחה. המנהלת הנכבדה עזבה את הבית כחודש ימים לפני היסגרו. ובפחדה לספר למיוחס⁷ דבר על אודות מסעה, עזבה את הבית מבלי כל משגיח ומבלי כל מקבל עליו אחריות ההנהגה. ובבית עתה ממש כאשר בקרב ישראל בימי השופטים: איש הישר בעיניו יעשה. האמריקנים והאמריקניות יעשו אמנם רק את הטוב ואת הישר בעיני ה‘, "על פי ה’ יבואו ועל פי ה' יצאו”, וכמובן רבים עתה הימים אשר יאמר להם ה' לבלתי בוא אל הבית, ותשובתם בפיהם, כי כן כתוב בשטר התקשרותם עם המנהלת, כי עליהם לבוא בכל עת שירצה ה‘. והמורה גביזון עסוק בחקיקת אותיות ותמונות לשמונה פרוכיות, אשר הואיל ה’ שייד למסור עשייתן לבית הספר, והעוסק במצווה פטור מן המצווה. והבנות שמחות עתה בחירותן ולומדות עתה לשיר שיר לכבוד המנהלת בשובה בשלום, כאשר שרו בפני קהל ועדה בתחנת מסילת הברזל בלכתן ללוותה את מזמור שיר: Un Francais ne tremble pas

ומיוחסנו נבוך ואיננו יודע את אשר עליו לעשות, אחרי שמנהלת הבית לא הגידה לו דבר ולא מסרה לו שום יפוי כוח.

כפי הנשמע נסעה לטריפולי לבקר את אחותה. אך לסעת שמה יכלה גם בימי החופש הקרובים לבוא, והזמן היה מספיק די והותר. ובכן יחשבו, כי כל המסע לטריפולי הוא אך תואנה למען תוכל לסעת משם ללונדון, אחרי ראותה כי סר צלה. בראשונה קיוותה, כי יקראוה לבוא שמה, ואחרי אשר ארך לה הזמן לחכות, עשתה כמוחמד אשר “הלך אל האבן”. התשחק לה השעה עתה עפ"י התחבולה החדשה הזאת? לכם פיתרונים.

96. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו כ' כסלו תרנ”ט

לאדוני וידידי היקר אשר בו אתאפר ישראל אברהמס איש חמודות הי"ו שלום וברכה מציון.

למכתב ארוך חיכיתי זה ימים רבים, אך האמינה לי, כי בלב תמים הנני אומר לך, כי כשרון מיוחד חננך האלוקים: כי גם בדברים מעטים תוכל להביע רגשי אהבה וידידות חמים כל כך עד כי לא יביטו קוראיהם אל כמותם, ושורות אחדות משורותיך המסולאות דיין להרוות נפש שוקקה.

ובכן אפוא, בדעתי מה רבו טרדותיך לא הייתי נוגש בך כיום את המכתב הארוך המיועד במכתבך הגלוי מיום 26 אוקטובר, לולא חפצתי לדעת חדשות ונצורות אשר בידך לגלות לנו. ולדעת בכלל אם הגיעוך מכתבי הקודמים, אשר באחד מהם שלחתי אליך הערות אחדות על אודות דברים שבאו במאספך העתי.

את החוברת האחרונה קיבלנו, ועלי ביחוד להודות לך על הזכירך בו בדרך אגב לטובה את ס' “המוכיח מוקפילד”⁸ ואת “מוצא”.-

בשורת דרשתך אל אודות ירושלים כמו שהיא בפני אלף איש אשר לא מבני עמנו שמחה את לב כולנו, בדעתנו כי בחוכמתך ובתבונתך תדע מה טוב ומה נעים לספר בפני אנשים כאלה מכל הדברים והאמת, אשר ראו עיניך במראה ולא בדמיון ובהשערות, ובדבריך הנעימים תדע “לעשות נפשות” לציון.

אף ברך אברכך כיום בהיותך לחבר בוועד “אגודת אחים”⁹ הדבר הזה יעזור בלי תפונה הרבה לקידמת החברה הרוממה הזאת, ומה גם ביום שידובר בה על ציון ועל מקראיה. יאמץ ה' ידיך לעבוד ולשאת במשא עבודת הקודש ההולכת וכבדה עליך.

לו “מקובל” הייתי, כי עתה אמרתי עליך אחרי ראותי כל געגועיך לציון, כי משורש נשמת ר' יהודה הלוי נשמתך. בכל אופן הנה אנחנו הנשכרים, אחרי כי אהבתך לציון תתננו גם אנו לחן ולחסד בעיניך, ויקויים בנו דבר “חן מקום על יושביו”.

ובדברנו על אודות ה“חן”, אודיעך כי הגברת בכר¹⁰ שבה זה כשבוע לעירנו, וגם מורה לאנגלית באה כנשמע ותישאר לע"ע באלכסנדריה עד אשר ירשוה לבוא אל הארץ, ותקופה חדשה תחל כנראה בבית הזה¹¹, וכל יגיעך ועמלך יביא סוף סוף פרי ברכה.

רעייתי מודה לך על אשר הואלת להעלות גם זכרונה בכותבך אלי והיא דורשת בשלומך ובשלום כל אשר לך.

אחי¹² הוא עתה בקונסטנטינופול והוא עומד לבחינה עתה על כל לימודיו. חמש בחינות כבר עבר בשלום. בעוד חצי שנה בערך יעבור על פני כל הגלים הרמים האלה אשר בשם “בחינות” יכונו.

ובכן הנני מחכה עוד למכתבך

ידידך מכבדך ומוקיר שמך ודבריך

97. אל אשר גינצברג

ירושלם י“ג טבת תרנ”ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה.

תקבל רצוף בזה את מאמרי שכתבתי לך על אודותיו זה ירחים אחדים.¹³ והנני מבקשך לקראו כתומו והנני מקווה, כי תדע ערכו וערך העבודה שהיתה לי בו. מלבד תוכן עניינו העיקרי יש בו גם חלק גדול מתולדות הדקדוק בשפתנו, ובדבר תוכנו העיקרי הנני חושב כי יקבלוהו חכמי לשוננו בחיבה.

הרשימה, ששלחתי באחרית המאמר, צריכה עוד להערות אחדות, אשר אשלחן אליך בפוסטה הבאה.

את עיתוני חברות חקירת ארצנו הנני קורא עתה. ולדעתי היה טוב להחל עתה במאמרים קצרים על אודות החדשות הנמצאות בחוברות האחרונות תיכף בבואן בכל חודש או שניים; ואת הההשקפה הכללית על חידושי שתי השנים האחרונות אוכל לכתוב בימי הקיץ הבאים כאשר כתבתי לך.

אם תמצא הצעתי זאת חן בעיניך, הודיענו תיכף למען אדע את אשר לפני.

מוקירך מכבדך

98. אל ישראל אברהמס

ט“ו טבת תרנ”ט

ידיד יקר מפז!

סוף סוף באונו דבריך הנעימים, אשר להם ייחלנו זה כמה, והפעם החיית נפש כולנו.

הבשורה הטובה, כי אחרי כל נפתולי האלוקים, אשר נפתלת את אחותנו¹⁴, ניצחת וגם יכולת לה, ומפקח הופקד על הבית להשגיח על מוצאיו ומובאיו, וכי גם תוכן הלימודים ישונה לפי הדרוש באמת לבנות עירנו.- כל אלה היו כשילומים לנו על טובך אשר מנעת עד כה ממנו בהיעדר מכתביך ודבריך. ידענו היטב בכמה עמל ויגיעה עלו לך כל אלה, אך לבנו לא נסתפק אף רגע, כי ההולך בעקבות “המכבים” למען ציון לא יחשה עד יוציא כנוגה צדקה.

אף בטוחים אנו כי עתה, בהחלך לשים לבך לענייני “בית ספרינו” אחרי כלותך ענייני “בית ספרנו”, כאשר הנך, מבטיחני, תצא גם כן וידך על העליונה, וגם במפעלנו זה נגיע אל המטרה אשר הצבנו לנו זה כמה: להקים לו בית נאמן, אשר בו ימצאו להם הספרים מנוח ולא “יתהלכו עוד מאוהל אל אוהל וממשכן למשכן”.

במכתבך זה הנך אומר, כי היית שמח מאד לשמוע הצעה מוחלטת בדבר “בית הספרים”, אם בוחרים אנו בכסף או בספרים או בשניהם. לו חפצתי לכחד¹⁵ מעט,הייתי מזכירך את מאמר תלמודנו “הכסף קונה את הכל” אך הדבר נכוח (serious) יותר מדי מהפנות לבנו עתה ל“מלי דבדיחותא”, ועלי לשוב להזכירך מצב הדברים כהווייתם: באומרנו להקים בציון מצבת כבוד לתוצאות רוח ישראל בכל התקופות השונות, נדרשים לנו כמובן לפני כל דבר ספרים, עד כמה שאפשר לנו לקבל, וכל ספר אשר יתוסף על הקודמים הוא מקריב¹⁶את המפעל עוד צעד ועוד צעד לשלמותו בהיות הספרים החומר העיקרי לו.

אבל בכל יקרת החומר הזה, הנה עלינו לדאוג גם לכלי אשר יכילהו. הספרים הולכים ומתרבים, והמה ככל דבר של ממש תופשים מקום, והמקום הזה חסר לנו. אמנם, כאשר ידעת, אין לנו להתלונן על הבית אשר בו המה עומדים עתה, המקום טוב ויפה, החדרים מרווחים. אך עתה הנה כבר מלא הבית עד אשר כמעט אין עוד מקום לספרים חדשים אם יבואו בכמות גדולה.

לו כמתוקנים שבאירופיים עשינו, ידענו כי היה עלינו להחל לפני כל דבר בבניין בית ואחרי כן לאסוף ספרים אל תוכו, אך הן ידעת את רוח אחינו הנתבעים ונותנים עפ"י רוב בהגיע החרב עד הנפש. מי היה עונה לבני ירושלים לו החלו לדרוש כסף לבניין בית לבית-ספרים לפני היות להם כל צל תקוה כי אכן תעלה בידם לכונן מפעל כזה? עתה בעמוד כבר המפעל על תלו, וקיומו כבר נכון בטוח, עתה נוכל להחל לדאוג לדבר העיקרי הזה, אף מחויבים אנו לעשות זאת, כי אמנם הגיעה כבר החרב עד הנפש.

מלבד מה שאי-אפשר להוסיף חדרים בבית שכוּר, הנה זה מאז שלוש שנים בערך אשר ועדנו החל לעורר את לב אחינו לקום על נדיבות לטובת בניין הבית. עד היום הזה עלתה בידנו לאסוף כבר כחמשת אלפים פראנק, המונחים בבית הבאנק של האדון ואלירו,¹⁷ אך הסכום הזה איננו מספיק אף למחיר הקרקע בעד הבית, וידינו אסורות מבלתי יכולת אף להחל בדבר. מצד אחד תרפינה ידי אלה, אשר כבר התנדבו לתכלית זו, בראותם כי מועד אחרי מועד יעבור ודבר טרם נעשה, ובמצב כזה רפו גם ידינו מהוסיף להרים קול קורא לאספת כסף, שיהיה מונח מי יודע עד מתי.

לו יכולנו להשיג שארית הכסף, הדרוש לנו למצער עד כדי שנוכל לקנות השדה ולהחל רק בבניין, הנני בטוח, כי במשך זמן קצר היו הנדבות הולכות ומתרבות, כי סוף סוף אין הברכה שורה אלא על דבר של ממש. אך הדבר הכבד ביותר הוא אוסף הסכום הזה. ואם יש את לב אחינו באנגליה להיות לנו לעזר ולסעד במפעלנו זה, ישתדלו רק כי תנוח האבן הראשה לבניין הזה, והיה זה שכרם כי יהיו המה המביאים אותו לידי שכלולו.

אנחנו אמרנו אמנם לפנות אל “ועד מזכרת מונטיפיורי”¹⁸ כי ילוונו כסף אשר נשלם לו לפרקים, אך חושבים או כי גם לזה יידרש כי יהיה בידנו כסף יותר מאשר יש בידנו עד היום.

ובכן הנני חושב כי נפתרה שאלתך אשר שאלתני, ואין עליך רק להכניס העניין הזה בחוג מפעליך, אשר הנך שם אליהם את לבך, והאל אשר עזרך במפעלך הראשון יהי בעזרך גם במפעלך זה, שהנני חושב כי לא יהיה האחרון, ומצוא תמצא אוזניים קשובות בין ידידך, מכיריך ומוקיריך להגדיל תורה ולהאדירה.

שאל שאלתני, ידידי, במה עסוק אנכי, ומה אוכל להשיבך אחרי קראי כל שורת עבודותיך הספרותיות אשר גלות לפני? הנה שלחתי לך ספרי “תולדות הרמב”ם" בשבוע הזה, הוא חלקי מכל עמלי בשנה החולפת. ועתה, אחרי גמרי את דברי תרגום תמצית ספרך החשוב ב“השלוח”¹⁹, עסקתי בחקירת אחד מענייני הדקדוק בשפתנו, ואת פרי עבודתי זאת שלחתי ג“כ ל”השלוח". אמנם אינני יודע, אם עניינים כאלה ימצאו להם מקום בו, אך אם יקבלוהו ויפרסמוהו, הנני חושב כי ימצא חן בעיני מביני דבר.

ובשעה שהנך עוסק בתרגום “חובת הלבבות” (מעברית?) לאנגלית, הנה החילותי אנכי לתרגם את ספר הכוזרי מערבית לעברית, תרגום חדש בשפת עברית צחה, כי אחד ממיודעי בווילנא כתב לי כי “האחים ראם” יוציאוהו לאור. עתה שלחתי להם דוגמה והנני מחכה לתשובתם.

ומלבד זה הנני עסוק בסידור ספרי “מקרא לילדי בני ישראל”, אשר כנראה תוציאהו “תושיה”.

ידידנו אדלמן לא קיבל עוד כל מכתב מהוועד בדבר משרתו החדשה, אף כי הדבר נזכר כבר גם בהעיתון Jewish World. בלי תפונה יגיעהו בימים האלה²⁰. לפני שבועיים דרש ביום השבת בבית הספרים על דבר המסורה וראשית הסתעפותה בעמנו, וידע לתבל את העניין הזה כיד הבדיחות הטובה עליו.

בדבר המורה החדשה הנה נשמע, כי אין בחפצה לבוא ירושלימה, ביראה מפני רוח הציוניזם אשר בירושלים (!). ומי יודע אם אין גם הדבר הזה מ“מזל בתולה”?²¹

מלונדון הגיעו בימים האחרונים לידידנו ה' כהן²² סך חמישה עשר פונט בעד בית הספרים. עשרה מאשר²³ (לאמור: מרוטשילד) וחמישה מסמואל.

בן-יהודה²⁴ עודנו בקונסטנטינופול, יושב ודורש בהלכות פירמן למען “הצבי”. בכל אופן נחה, שקטה ירושלים מעט ממחלוקות וממדנים אשר היה רבנו זה נוהג ואוהב להפיח בה.

בעדת האשכנזים נוסד עתה ועד על פי בחירות. הועד הזה יכול לתקן דברים רבים. בעדה הזאת, אשר היא באמת כצאן בלי רועה, אך אין אנו יודעים עוד עד כמה ירצה להכניס ראשו בעניינים המסובכים והמסוכסכים לישרם ולתקנם.

בראותך את ידינו החכם שכטער²⁵ הואל נא לדרוש שלומו בשמי. כולנו מתפלאים על אשר חדל לגמרי לכתוב אלינו זה ימים רבים.

ובזה הנני דורש שלומך ושלום כל הנלוים אליך

ידידך מוקירך ומכבדך

99. אל אשר גינצברג

ירושלם ת“ו י”ט טבת תרנ"ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו שלום וברכה

כהבטחתי במכתבי האחרון הנני שולח לך בזה את ה“רשימות הנספחות” למאמרי ששלחתי אליך מתוקנות ושלמות. על ידן וע"י ההערות אשר צרפתי אליהן הנני חושב כי התברר הדבר כל צרכו, מבלי השאר פקפוק.

אם יהיה מאמרי זה לרצון לפניך, הנני חושב לבוא במאמר שני (קצר) להישיר דברים רבים בלימוד חלק הפעלים בדקדוק שפתנו לתלמידים, פרי עבודתי וניסיונותיי בהוראה משך שנים רבות. וממנו תצא תועלת מעשית גדולה למורים ולתלמידים יחד.

היישר בעיניך מאמר כזה?

רצוף פה הנני שולח לך עוד שני מאמרים ומבוא בדבר “שירי התקופה הספרדית” הצריכים לימוד, ואשר עלינו להורות לאחינו את היופי שבהם, אם חפצים אנו באמת לחבבם עליהם.

הנני שולחו לך אחרי ראותי כי הנך מקבל מאמרים כאלה בדבר “מליצת שפת עבר ומשקלי שירי התנ”ך" שכבר (דשו)²⁶ רבים בו, בשעה ששירי התקופה הנהדרת הזאת המה עוד כ“קופה שאין לה אוגנים”.

אם תאבה לקבלם ל“השלוח”, הודיעני נא החלטתך לפני החלך להדפיסם, למען אודיעך אז אם אספיק לשלוח לך תכופים אחריהם עוד פרקים אחדים מעניין זה ותוכל להדפיסם בהמשכים, או כי תדפיסם בתור עניינים נפרדים, ואז אצטרך לשנות מעט את פני המבוא ולקצרו.

בייחוד חפצתי לכתוב על דרכי ה“תגניס” (לשון נופל על לשון, או “שירי צמדים” כשירי “התרשיש” של הרמב"ע)²⁷, כי בפרק זה ישנם דברים רבים מעניינים ומשעשעים.

לתשובתך הנני מחכה

מכבדך ומוקירך

את אשר לא תקבל לדפוס השיהבו נא לי רשום (Recommandѐ)

100. אל אשר גינצברג

ירושלם ת“ו ח' שבט תרנ”ט

לאדוני הנכבד אחד העם הי"ו שלום וברכה

את מכתבך מיום 18/3 קיבלתי וכן את ההמחאה הרצופה בו.

במכתבי הקודמים תראה, כי עוד טרם קראתני עניתיך, אף שלוח שלחתי אליך את אשר הכינותי, ועתה הנני מחכה לתשובה לראות, אם מצאו דברי חן בעיניך בתור מאמרים ל“השלוח”.

את הספר Village life in Palestine הייתי חפץ מאד לראות, ואף כי כתבת לי אדרסת מדפיסו ומחברו, הנה לא הודעתני מחירו למען אדע כמה לשלוח, וע"כ אם אפשר לך להשיגו למעני על חשבוני, שלחהו נא אלי והשתדלתי להוציא בעניין זה דבר טוב ומתקבל.

בדבר החדשות שנתגלו בחקרי א"י אחל עתה לקרוא את העיתונים שרשמת לי ואשר נמצאים בבית ספרינו, ורשמתי לי את הדברים אשר לקהל העברי חפץ בהם, ואחרי הפסח אחל בכתיבה, כי עד העת ההיא הנני טרוד בעבודות אחרות. בכל אופן הנני חושב, כי עד כארבעה חודשים מהיום אין לך לקוות לקבל ממני מאמרים חדשים.

ובזה הנני אומר לך שלום וברכה

מכבדך ומוקירך

101. אל אשר גינצבורג

ירושלם ת“ו כ”א שבט תרנ"ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה

רצוף פה הנני שולח לך מאמר “הצעד הראשון בלימוד הקריאה העברית בדרך השיטה הקולית”²⁸. והנה אף כי על פי שמו הוא מיוחד לחלק אחד ממקצוע אחד – ראה תראה בקראך אותו חידוש אמתי בדבר אופן הכתיבה בעברית וביתר הלשונות בכלל, אשר עוד טרם ראיתי מי שהתעורר עליו, ולדעתי ראוי לעורר את הבלשנים האירופים לשים אליו לבם ולחוות דעתם על אודותיו.

ובכן אם החלט תחליט לקבלו ל“השלוח”, אחלה פניך להחיש בהדפסתו ולהעיר עליו את ההערה הזאת מצדך. ואם לא תמצא לנכון לקבלו, שלחהו נא אלי בחזרה.

ע"ד מאמרי הראשונים טרם הגיעתני תשובתך אשר הנני מחכה לה.

בחוברת “השלוח” לחודש דצמבר נפלה במאמרי שגיאה גסה, אשר תפריע את הבנת העניין, והנני מבקשך לתקנה בחוברת הראשונה, שתצא אחרי קבלך מכתבי זה, והיא: עמוד 417 שורה ד'. תחת “אך שם היתה הבדלת היהודים מבני הארץ בצורה שלישית”, שאין כל מובן לה שמה, צריך להיות: “בצורה שלילית”.

אם אין המאמר דרוש לחפצך השיבהו נא אלי מהר רשום (ריקומנדירט) על חשבוני.

והנני מכבדך המחכה לתשובתך

102. אל אשר גינצברג

כ“א אייר תרנ”ט

לאדוני הנכבד “אחד העם” הי"ו, שלום וברכה

“מי שאומר א עליו לאמור ב” אומר המשל הגרמני, ואחרי הביאך ב“השלוח” את דברי ה' מאדעל בנוגע לדגש, שאין בהם אלא חידושם (ואשר אולי היו צריכים גם הם לבוא “בעיתון המיוחד לדברים כאלה”), הנני מקווה, כי לא תדחה דברי באמרי לברר הדברים לאמתם ופתחת להם שערי “השלוח”.²⁹

דברי מאמרו לא באו בסידור הגיוני, והדברים התערבבו בו, אך בשימך לב היטב וראית, כי כל הקושיות והסתירות, שמצא בדעות המדקדקים, הן רק בנוגע לדגש הקל, בשעה שבדבר הדגש החזק לא נמצא כל קושי בשיטה הקדמונה, ובכ"ז בא לגזור גזירות בדבר הדגש החזק, ולשעבד את הלשון לחפצו.

על אודות הדגש הקל לא דיברתי כלל, מפני כי בו לא שינה סוף סוף דבר מכל דברי השיטה הקדמונה למעשה, ודבר השוואתו אותו אל ה“קושי” הסורי יתכן להיות כי אמתית היא. בערבית אין כל דגש קל, וכן אין בערבית כל דיני הדחיק.—

התקבל מאמר קטן המוכיח בראיות ברורות, כי בימי קדם לא היתה ה“אלף” בעברית לעולם נחה נסתרה, והאותיות הנסתרות היו רק יוד ווי“ו, וגם ה”א באחרית המלה? הדבר הזה יפתח פתח רחב בהבנת האורתוגרפיה העברית.

לדבריך אחכה

ידידך מכבדך

103. אל ישראל אברהמס

ב“ה ירושלם ת”ו א' לחודש “אני לדודי ודודי לי” תרנ"ט

אדוני וידידי הנכבד!

פעמים אחדות אמרתי כבר לכתוב אליך, אף כי עוד טרם הגיעוני תשובותיך על מכתבי הראשונים, אך העובדות התדירות, העמוסות על האדם, יגרמו לו לעזוב דברי ריעות וידידות למכיריו לשעות אשר בהן יהיה יותר פנוי, והשעות האלה לא תמהרנה ככה לבוא.

לכן שמחתי מאד על מכתבך, שהגיעני בשבוע החולף וישת עלי הפעם חובה לכתוב לך, כי בעבודת חובה לא אוכל להפטר ככה כמעבודת רשות, ובא האות והמופת, כי הן אמנם הנני חושב לכתוב אליך בפועל.

את הכתובה קראתי ואשתדל לבאר מליה הערביות עד כמה שאפשר לבאר בהעתקה (Copy), שהנך אומר בעצמך כי אינך יודע אם מכוונת היא ממש אל עיקר הכתובה.

את כל הביאורים וההערות אשר מצאתי לנכון להעיר תמצא רצוף במכתבי זה.

אינני כלל מאלה השמים כל אמונתם ב“מזל”, ובכל זאת, בהתבונני אל הליכות בית-הספר אוולינה³⁰, הנני רואה כאילו מעין “גזירה קדומה” רובצת עליו, למרות כל חפץ אלה המשתדלים להיטיבו ולתקנו. ידידנו אדלמן מפקח על הבית באמונה, והצעותיו יוצאות מעט מעט לפועל, וממשלת ה“דספוטיזם” הולכת ורפה מעט מעט. הגברת לנדוי³¹ היא כנראה מורה טובה ומוכשרת לעבודתה, לידידנו מיוחס³² נמסרו הלימודים העברים, אשר לדעת הכל הוא מורה חרוץ בהם ותלמידותיו רואות ברכה בהוראתו.

הנה כל דבר על הצד היותר טוב.

אך מה לעשות, אם הגברת לנדוי תחלש ותחלה אחרי עבור שבועות אחדים ללימוד, ולמאז היא תמיד בין מצב הבריאות והמחלה, ומודענו מיוחס יחלה ומחלתו לא תרף ממנו למראשית הקיץ ועד עתה?

אך כפי הנשמע אומרים חברי הוועד לשלוח עוד מורה לאנגלית, בדבר הזה ייטיבו מאד לעשות לבלי יהי הבית “קרח מכאן ומכאן”, אחרי אשר מעטו להורות צרפתית.

בית הספרים אשר לנו הולך וגדול במספר ספריו. עוד מעט ונוספו עליו עוד כאלף וחמש מאות ספרים אשר הדר' חזנוביץ אומר לשלוח עתה, אך על הקרן הקיימת לבניין הבית עוד לא נוסף מאומה.

הקראת את מאמרי האחרונים (מליצת ישמעאל בספרות ישראל) ה“השלוח”³³?

וספרי “תולדות הרמבם”, אשר שלחתי אליך עוד בחורף העבר, האם הגיע לידך?

קראתי את מאמרך בגליון האחרון כנגד דברי הדר' שירר³⁴, אשר בו קיימת באמת מצוות "קידוש ה' " ואשמח לראות בהיגלות נגלות צפונות לבך הבוער באש קודש, אש אהבת היהדות הטהורה. לך בכוחך זה הוהושעת את ישראל מידי צורריו שבכתב.

את השפה הפרסית אינני מכיר. אך בכל זאת, אם תוכל לשלוח לי מחברת ה' מרגוליס³⁵, שלח נא, כי סוף סוף הנני חושב כי אוכל להבחין ולהבדיל בין סגנון עברי טהור ובין תרגום משפה אחרת.

בן-יהודה שה לעירנו, וכפי הנראה לא השיג בקושטא את הפירמן להדפסת עיתונו וישוב להשתמש בפירמן אשר להירשנזון³⁶. אומרים כי אסף כסף רב עתה בגרמניה למען יוכל הוא לשוב ולהתנפל על השנוררים הקטנים הירושלמים.

מה שלום ידידנו הפרופסור שכטר³⁷? ההועילה לו נסיעתו לעמס? צר לנו מאד על מחלתו.

אחי³⁸ כילה חוק לימודיו בקושטא ואף ימי בחינותיו עברו. עתה הוא אומר לנסוע לאירופה ואולי יעבור גם דרך לונדון. אם יעבר דרך העיר הזאת, הנני בטוח במידת טובך כי תואיל לקרבו במקום שאין מכירים אותו.

כל ידידינו ובני ביתי בכללם דורשים בשלומך.

ידידך ומכבדך מאד מקרב ולב עמוק

104. אל א. בן-אביגדור

ירושלם ת“ו א' אלול תרנ”ט

לאדוני הנכבד בן אביגדור הי"ו, שלום וברכה

למיום י“ח אייר לא הגיעני כל מכתב ממך, ולמיום שלחי אליך את ספרי ח”א עם התמונות לא שבתי לשלוח אליך מאומה.

משער אנכי בלבבי כי חשוב תחשוב עתה כי שבתי לעזוב את עבודת ספרי המקרא³⁹ בהיפנותי לעיניינים אחרים; ואם אגיד לך, כי כבר היה בידי חלק הגון מתשלום ספר התלמיד, ואח“כ שבתי ואעזבהו לחלק אחר, בראותי כי לילדים קטנים דרוש לחבר דברים יותר פשוטים, ומאמרים יותר קלים וקצרים, ואשוב לעבוד את העבודה מחדש – אינני יודע אם תאמין לי. רק זאת אוכל להגיד לך נאמנה כי מלבד מכתבי הדלים והמעטים ב”המליץ“, ומלבד מאמר אחד ע”ד מסעי לירדן, ומאמר אחד ע“ד “בנין הקל ותולדתו” ⁴⁰ ועוד שני מאמרים קטנים ע”ד הניקוד אשר חיברתים בעת כתבי דברי הקדמתי לספרי המקרא לברר הדברים – לא עסקתי במשך שנה תמימה בשום עבודה ספרותית אחרת מלבד בתיקון המקרא ותשלומו (ע"ד מאמרי “מליצות ישמעאל” כבר כתבתי לך, כי היו נכונים בידי מזה שנים אחדות שמסרתים לה' יעבץ להדפיסם במאספיו, וכשהתיאש מלהדפיס מאספיו החזירם לי עתה)⁴¹.

האמינה לי כי כשהנני יושב וכותב ספרי זה, ומדייק בו על כל קוצו של יוד, ושב ומוחה ושב וכותב שנית ושלישית את אשר היה כבר מוכן לדפוס, יש אשר אומר נואש לעבודתי כולה, והנני נחם לא פעם ולא שתים על אשר אינני אוחז בדרכי חברי היודעים “לעשות ספרים” עד אין קץ ולתרגם ספרים על רגל אחת. אך מה אעשה וחיבור מקראי זה עפ"י שיטתי זאת היה לי למין משאת נפש אשר לא אוכל להחלץ ממנה עד הוציאי אותה לפועל. כל הרווח והשכר, אשר יוכלו לצאת לי ממנו, יהיו כמה שיהיו, לא יוכלו להקביל בשום אופן למשך העת הרבה והיגיעה התכופה אשר הנני מוציא על חיבורו, אך הן לא נכחד ממך כי אמנם היו ימים אשר עבדו סופרינו מבלי כל תקוות מתן שכר בצד עבודתם.

איך שיהיה, את חלק התלמיד השלמתי כמעט כולו גם בהעתקה (copieren), ומעבודת חלק המורה לא ארף ג"כ עד כלותי אותה לגמרי ושלחתיה לך בקרוב-קרוב מאד. הימים האלה (לאמר מהשבוע הבא) יהיו לנו ימי חופש, והעבודה לא תארך עוד כלל.

כנראה לא יוכל המקרא לצאת עוד מן הדפוס לראשית זמן החורף. אם תדפיסנו ותוציאהו באמצע הזמן אינני יודע, וככל אשר תבין מעצמך יגדל צערי על זה מצערך.

לא הודעתני מאומה את אשר עשית בדבר הציורים, והחלטתך בדבר הדפסת הספר גם באותיות הכתב הספרדיות. לדעתי יהיה הדבר הזה עיקר גדול למכירת הספר. כל בתי הספר של חכי"ח⁴² הן בארצות הספרדים, ולו נמצא ס' כזה באותיות ספרדיות היה נמכר לאלפים.

את הביבליותיקה העברית כרך ט' לא קיבלתי⁴³. וכנראה לא שלחתו סוף סוף, מפני שלא שלחתי לך הכסף במועדו (ובכל זאת הלא ידעת גם אתה כמה היה לי לחכות לתשלומיך). הנני שולח לך איפוא רצוף פה מאמר “חכמת איתיאל”, תרגום מדברי בנימין פראנקלין הנודע⁴⁴, ואשר לדעתי טוב מאד לתתו לבני הנעורים (לנערים) בהיותו מלא דברי מוסר-מעשי. אם ימצא חן בעיניך אוכל להוסיף עליו עוד פרקים אחדים מעין אלה מדברי פרנקלין אשר נדפסו יחד בספר La Science du bonhomme Richard, ואם אין ושילמתי חמישה הרו"כ לגרזובסקי⁴⁵.

לדבריך הנני מחכה

מכבדך

105. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלם, יום ו' יג טבת תר"ס

יחזקאל אחי!

לפני הודיעי אותך את חשיבות המכתב הרצוף פה ונחיצות משלוחו, עלי לבשרך, כי בשבוע הזה גמרנו דבר מקנה שדה טוב ורחב ידים בעד בית-הספרים. השדה הזה הוא על יד בית הספר למל, שדה של 3000 אמה בערך, ובאופן כי נוכל להחל תכף גם בבנין הבית. פרטי הדברים אודיעך בפעם אחרת, ולעת עתה חושבים אנחנו לבנות עוד עד מוחרם הבא חלק מהבית, אשר יוכל להכיל את הספרים הנמצאים כבר תחת ידנו, ולא נצטרך לשלם עוד שכר דירה.

בהיות ה' ברוך פפירמייסטר⁴⁶ בירושלם הבטיחנו פעם, כי בהגיע העת לבנות בית בעד אוצר הספרים, יעשה הוא לנו את הפלאן⁴⁷ הדרוש.

ידידנו ה' כהן⁴⁸ כבר כתב לו פעם אחת בשבוע הזה ויבקשהו לבוא תיכף, כי עתה יפה שעה אחת קודם, ואם לא יוכל לבוא, יודיענו למצער תיכף, למען נדע את אשר לפנינו, – ועד כה לא הגיענו מענה. עתה הנה כתב לו ה' פרעס⁴⁹ שנית ונחוץ הדבר כי יגיעהו המכתב בהקדם האפשרי. ועל כן אם תוכל עוד למצוא ביום מחר את שליח האדמינסטרציון של ראשון ולשלוח אליו המכתב הרצוף על ידו מה טוב, ואם לא תמצא הזדמנות בטוחה גם בליל מוצאי ש“ק, אז תואיל לשלוח אליו המכתב ביום ראשון בבוקר ע”י רץ מיוחד, אשר תשכור על חשבוני למען יוליך אליו המכתב ויביא ממנו תשובה תלגרפית והתשובה תשלח על שם ה' כהן בתלגרף תיכף.

בכך אופן תמהר לשלוח לנו תשובתו.

ם לך ולכל אשר לך

אחיך דוד.

106. אל א. בן-אביגדור

ירושלים ת“ו אור ליום ג' כ”ה טבת תר"ס

לאדוני הנכבד בן-אביגדור הי"ו, שלום וברכה.

—– על דבר ספרו של אפשטיין⁵⁰ אמנם ידעתי כי עומד הוא להידפס מצד אגודת הציונים בביאליסטוק אשר בראשה עומד ידידי ואחי גיסי ה' דוד סוכובולסקי, ועל הספר הזה רמזתי לך במכתבי הקודם. מצד ההתחרויות אינני חושש, היות ספרי⁵¹ עשוי בשני חלקים לצרכי המורים והתלמידים יחדיו, ושני חלקי הספר מכוננים שיטה שלמה וערוכה בכל, ובספר המורה בעצמו ישנם גם ציורים, וציוני המילים הנוספות, ותרגילי דקדוק, ההולכים בהדרגה ועוד מעלות כאלה וכאלה – הנני חושב כי בכל אופן יכון ספרי יותר לרוח אחינו ברוסיה וביתר הארצות. ובדבר הפרופגנדה היתרה מצד הציונים ולהכרעתם הכף לצד אחד הנני אומר לכתוב גם לסוכובולסקי המו"ל והנני מאמין כי מצדו לא יזיק להפצת ספרי, ואולי יקבל עליו לעבוד לטובת שני הספרים יחד. אנכי חפצתי רק, כי לא יוודע לקבל דבר הוצאת ספרי בזמן מאוחר לידיעתו את הוצאת הספר השני, לבל יאמר עלי, אנכי שהחלותי בעבודת ספרי זה ימים ושנים, כי אנכי חיקיתי מעשי ידי אחרים, אבל במה שנוגע להתחרות אינני חושב כי ספרו של אפשטיין יסיג גבולי. לו כתבתי לסוכובולסקי מזה זמן רב כי עתה יכול להיות לא היו משתדלים כל כך בהדפסת ספרו של אפשטיין, אחרי כי ספר מעין ספרו יצא עתה, אך אנכי לא חפצתי בשום אופן לגרום כל היזק ואבק-היזק למחבר אחר, ומה גם לאפשטיין אשר הנני ידידו.

לעשות משני הספרים ספר אחד אי אפשר, כי “אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחר”, וספרי ערוך כבר ביחוד לצורך ספרו של התלמיד, מה שלא עלה על דעתו כלל. וסוף סוף עלי לשוב ולהזכירך כי בטחוני אני היה תמיד בספר התלמיד. על “ספר המורה” כתבתי לך דעתי כבר פעמים אחדות, כי אי אפשר לו להמכר לאלפים, כי מיוחד הוא רק למורים, ודבר מובן מאליו הוא כי כנגד מורה אחד נוכל לחשוב עשרים או שלשים תלמיד. ואין לך לשכוח זאת כי המורה, אשר יסכים כבר להורות “עברית בעברית”, יבחר יותר בספר אשר יוכל להעסיק בו את תלמידיו גם בכתיבה, ובקריאה, ובדקדוק ועוד דברים כאלה, מאשר בספר שאין בו אלא הוראת הדיבור בלבד. לו ידעתי, כי יש תקוה לספר של הוראת הדיבור בלבדה, כי אז הייתי מדפיס מכבר בא"י את ס' המורה חלק א' למצער שאין בו לא ציורים ולא נקודות רבות, כי אם הדפסה פשוטה בלבד שגם הוצאותיה אינן רבות. בטחוני אני נוסד ביחוד על ספר התלמיד אשר יוכל להיות לכלי חפץ לכל מורינו, לאמר: גם לאלה שאינם חפצים עוד להורות על פי שיטתנו אנו; וכנגד זה לאלה החפצים להורות “עברית בעברית” יהיה ס' המורה לעזר גדול.

גם זאת הנני חושב כי אחרי שספר המורה נועד רק למורים, קרוב הדבר מאד כי אלה המורים, שיקנו ספרו של אפשטיין, יקנו גם את ספרי אני, כטבע כל אלה הלהוטים אחרי השיטות החדשות, וספרי שנינו יוכלו להיות לתועלת להם. ולכן, אחרי כל חשבונותי אלה, הנני שולח לך על זה מחר תלגרפית לאמר Jmprimez להודיעך כי תוכל להחל בהדפסת הספר. – – –

107. אל ליאון רבינוביץ, פטרבורג

ט“ו שבט תר”ס

לכבוד עורך “המליץ” הנכבד והנעלה מר ל. רבינוביץ הי"ו שלום וברכה

היום הזה שלמה עבודתי בחיבור ספרי “מקרא לפי הטף” לחלקיו השונים אשר שללה חלק גדול כל כך מעתותי הפניות, רב הרבה יתר מכל השכר החמרי אשר אולי יצא לי בו בצאתו בדפוס. דבר חיבור ספרי זה חשבתי לנחיצות גדולה להורות בו לאחינו את דרך הוראת לשוננו העבריה בעברית, ולהיות לעזר ולהועיל למורינו, החפצים לאחוז בשיטה זו. וכל עמל לא כבד עלי לראותו יוצא מתחת ידי משוכלל ומתוקן כראוי לשיטה, הצריכה לכבוש לה דרך בקרב אחינו. אולי תזכור עוד את מאמרי “ראשית לימודים” אשר ראשון היה למאמרי ב“המליץ” (גליון 6, 5, 24 משנת תרנ"ה) על אודות חיבור ספרי זה ונחיצותו, והנה למאז עברו חמש שנים ובכל הימים האלה לא חדלתי לעבוד בו לפרקים, אך בשנה הזאת, בהחליט “תושיה” להדפיסו גם בכל ההידור החיצוני (תמונות, ואותיות הכתב מנוקדות, וכו'), היתה עבודתי בו לי לעיקר, זה שנה כמעט, ועתה, בהאיץ בי “תושיה” לכלותו למען תוכל להדפיסו ולהכינו לראשית זמן הלימודים הבא, נאלצתי להקדיש לו כל עתותי בימים האחרונים – עד כי גם לדרוש את המגיע לי בעד עבודותי הספרותיות לא נפניתי, וגם מכתבי ל“המליץ” לא שלחתי זה יותר מירח ימים.

אך עתה הנה שלמה העבודה הזאת, ובשבוע הזה אשלח לך מכתב על אודות כל החידושים הכבירים, שהתחדשו בעולם ישובנו במשך השבועות האחרונים, ואתה בטובך תסלח לי על שתיקתי עד כה, ולא תשיא עלי עוון ספרי, אשר הנני מקוה, כי כשם שהיה “המליץ” למגן לו בראשית עלות על דעתי הרעיון לחברו, כן תמסרהו גם בצאתו לאור למובחרים במבקרי הספרים אשר למערכתך להתבונן בו ולחוות משפטם עליו לטובת הפצת שפתנו בפי הדור הבא.

שמחתי לראות, כי סוף סוף לא חיכית עד כלותי כתיבתי את סיפור מסעי “מדן ועד באר שבע”, אשר כנראה (וכאשר הנני מבין גם אנכי בעצמי) ארכה יותר מדי, – ותדפיס ראשיתו ב“הגן”⁵². ועתה אבקשך להודיעני מתי הנך אומר להדפיס את פרקו השני (על אודות יפו) למען אדע אם אתעסק בגמירתו תיכף או כי יש לי עוד פנאי לזה משך ירחים אחדים; (למה אכחד ממך) עסקי בס' המקרא, אשק לקח לי כל עתותי כמעט ואשר הרווח שיצא לי ממנו צפון עוד לימים הבאים, – יכריחני עתה לשים פני לאלה העובדות אשר מתן שכרן בצדן תיכף.

כן הנני מודה על מהרך להדפיס גם את מאמרי “לארץ ירדן” (בגליון 82 באה פיסקה ממנו שלא במקומה, וחושב הנני, כי בלי תפונה העירות על הדבר הזה בגליונים הבאים אחריו אשר עוד טרם הגיעו לידי).

אך כנגד כל אלה נפלא הדבר בעיני למה לא קראת את שמי מפורש על מאמרי “חקר בנין הקל ותולדתו”, ואחרי שהיה שמי חתום עליו כבר, מחקתו ובתוכן העניינים רשמת שם “מן המודיעים” עליו? – חברי בבית הספר הדר' גרינהוט⁵³ (אשר אגב אוֹרח עלי להודיעך, כי כעס מאד על אשר לא שלחת אליו אף נוסחה אחת מ“הגן”, ולפי דעתי תיטיב לעשות בשלחך לו עתה את הספר ותכתוב לו, כי אנכי הודעתיך, כי לא הגיע הספר לידו, וע"כ הנך שולחו אליו שנית) העירני ב“הצבי”, כי גם הפרופסור הנודע בארטה כתב מאמר בנידון “תולדות בנין הקל” ותוצאות דבריו המה כתוצאות דברי ממש⁵⁴! קראתי את המאמר ההוא, הכתוב בקיצור נמרץ, ואתפלא לראות כי הפרופסור הגדול הזה לא שם לבו כלל לכל דברי גדולי מדקדקינו הראשונים (בן גנאח, הנגיד, והראב"ע, וכו'); והוא כותב בו, כי עד ימינו לא ידעו כלל ממציאות תולדה ישרה לבנין הקל, והוא מצא את החידוש הזה. ובהיות כי סוף סוף לתוצאה שהוצאתי במחקרי זה ישנה תועלת ממשית להרחבת לשוננו, הנני אומר לשוב ולדבר בה בקרוב ב“המליץ”. גם אומר הנני לשלוח מאמרי להפרופיסור בארטה הנ"ל למען ישוב יחווה דעתו בעניין זה.

בהמליץ קראתי, כי ביום חגו של הדר' חוואלזאן⁵⁵ דיבר אתך על כל מאמרי “הגן” ומאד הנני משתוקק לדעת דעתו בעניין הזה אולי יאות לך להשמיע דבריו בהמליץ בנידון דנן?

במכתבי הבא אודיע פרטים ע"ד מקנה השדה לבית הספרים. בכלל היה ראוי ונכון עתה כי גם אתם עורכי עיתוני ישראל תצאו לעזרת הדבר הזה במאמרים לעורר לנדבנות למפעל הכביר הזה. – – –

108. אל ישראל אברהמס

י“א ניסן תר”ס

ידידי היקר והנעלה!

חורף שלם, חורף של שנה מעוברת, הנה עבר, ובינינו חדל כל אורח למכתבי שלום וזכרונות ידידות, והפעם אנכי הוא האשם. אינני יודע אם ברוב טרדותיך עלה על לבך דבר עיכוב תשובתי על מכתבך החביב והנעים מיום ז' ספטמבר החולף, אך זאת יודע הנני, כי זה ימים רבים הדבר הזה עלי למעמסה ולמזכיר עוון כי לא עניתיך על דבריך, זה ימים רבים אשר מכתבך בחיקי תמיד להזכירני לכתוב אליך, ואם בכל אלה לא מצאתי לי מועד היום לשוב ולשוחח אתך, ידיד נעלה, תבין מאליך, כי אכן רבו טרדות רוחי ופיזור נפשי בחורף הזה.

והדבר אשר בלע כל עתותי הפנויות מעבודתי בבית הספר היה גמר חיבור ספרי “מקרא לפי הטף”, אשר הכינותיו כראשית נסיון להוראת שפתנו העברית כהוראת שפה חיה בלי כל תרגומים מראשית לימודה. הספר הזה יצא עוד מעט מהדפוס בהוצאת “תושיה”, וכאשר תשים עיניך הבוחנות בו ראה תראה כמה עמל וכמה סבלנות ודייקנות נדרשו לחיבורו, עד כי בהיות ראשי ורובי שקוע בו נאלצתי לעזוב בגללו כל יתר עבודותי (מאמרי שנדפסו ב“השילוח” וב“הגן” נכתבו עוד בימי הקיץ).

אך סוף סוף הנה נפטרתי גם מעבודה זו, ועתה שבה החופשה לרוחי לשוב ולזכור את אוהבי וידידי ואת חובותי אליהם. וכמובן אותך, יקירי, זכרתי ראשונה, ומה גם כי הימים האלה מסוגלים הם להזכירני זכר נעימות מסעינו יחד על הררי יהודה ועמקיה למירושלים ועד “מודיעים” ו“לוד” והמושבות אשר ביהודה.

התזכור עוד את מצב המושבות האלה בימי עוברך בהן? התזכור עוד את כל הערבוביא אשר שלטה בכל סדרי הנהגתן ע"י פקידות הברון הנדיב וה' שייד בחירו? עתה הודות לאל שונה המצב לגמרי, רבות מהמגרעות הוסרו, ולימים הבאים יש תקוה, כי מצב היישוב יעמוד על בסיס יותר חזק ונכון⁵⁶. אלה אשר חננה ההנהגה הקודמת ותשפיע עליהם שפע רוב טובה ותרחיקם בזאת מתכליתם – יעזבו בלי תפונה את המושבות עתה בהגיע תקופת “הצמצום”, ואלה אשר ישארו יהיו עובדי אדמה כדרוש לארץ ישראל. אין כל ספק, כי אנשים פרטים רבים יסבלו מהשינויים האלה, אך לכלל כולו תצא רק טובה מזאת.

ראש עיקרי הטובה, הבאה עקב השינויים האלה, הוא, כי תחת אשר היה כל דבר היישוב תלוי עד כה רק בדעת יחיד אשר הוא בעצמו הוא גם המשפיע, עתה נמסר לידי חברה, הצריכה לתת דין וחשבון על מפעליה לפני דעת הקהל. ובמושבות עצמן הנה תחת אשר היתה עד כה כל הנהגתן מסורה בידי פקידים, אשר הרכיבום אלופים לראש בני המושבות, ובני המושבות היו כעבדים בידי אדוניהם ובלתי חופשים להתפתח כפי נטיית רוחם כ"א כפי נטיית רוח הגבוהים אשר עליהם, הנה מעתה תימסר כל הנהגתן בידי תושביהן עצמם.

ובבית-הספר לבנות⁵⁷, אשר בהטבת מצבו לקחת חלק גדול, הוטב המצב גם כן. ממשלת הזדון חלפה ועברה מן העולם. עתה נוכל לחשוב את הבית ל“בית ספר”, לא ל“בית סוהר”. הכיתות אינן מעורבבות וסבוכות כבראשונה. הלימודים ילומדו לשם לימוד, לא לשם הצטיינוּת בפני מבקרים, הבאים לבקר את הבית, ובבוא עוד מורות מאנגליה, כפי מה שראינו במודעות ב“ספר הזכרון” (Jewish Chronicle) יגיע הבית לידי שלמותו. רק על דבר אחד יש להתבונן גם לימים הבאים, והוא כי לא תבלע השפה האנגלית את זכות קיומה של השפה העברית בבית הזה, כי ברבות המורות האנגליות ולימודיהן והשפה העברית תישאר במצבה הראשון, אז יש הרבה לדאוג לזאת. אנכי אמנם קראתי את דברי הגברת ד’אביגדור⁵⁸ בדבר נחיצות שפתנו בארצנו, אך צריך להשתדל תמיד, כי לא ישארו הדברים כדברים שבכתב. והחובה הזאת היא עליך, יקירי, אשר הצלחת הבית הזה נוגעת אל לבך מאז ועד היום.

ובדבר “בית הספרים” הנה בלי תפונה קראת כבר את הידיעה, כי כבר קנינו שדה להקים עליו את הבניין למפעל הזה, וכי עוד מעט (תיכף אחרי הפסח) נחל גם בבניין. אם הביאוך אולי הידיעות האלה לידי הרהורים זרים, לחשוב כי לפתע פתאום עשרנו ונמצא הון לנו להוציא כל הדברים האלה לפועל, הנני רואה לי לחובה לגלות לך את האמת המרה. מצב הקרן הקיימת לבניין בית הספרים לא שונה הרבה לטובה, וששת אלפים הפראנקים שבידינו הלוואי שיספיקו למקנה השדה. אך בראותנו, כי כל מה שנוסיף לחכות כן נרפה יותר את ידי אלה אשר אולי יש חפץ בלבם לפעול דבר לטובת המפעל הזה, בראותם כי אחרי ימים ושנים עוד טרם נעשתה כל פעולה ממשית, – לכן השתדלנו לקנות השדה בהקפה, ובכסף שבידינו נחל לבנות את הבניין, ואולי אז, בהיות כבר צעד כזה נעשה, אולי יתעוררו אחינו להחזיק בידינו להשלים את אשר הננו מתחילים לעשות. אנחנו אמנם קיווינו הרבה לתוצאות מסע ידידנו ה' כהן⁵⁹, אשר אמר לנסוע בשנה הזאת לאירופה. אך עתה הנה ניחם ממחשבתו זאת, בעמוד לו מפריעים שונים על דרכו, ותקוותינו שבו ותתרופפנה.

ובעלותי עתה על לבי את דבריך במכתבך האחרון, אשר ביקשתני למוסרם גם ליתר ידידינו, לאמור“ידידי בירושלים יוכלו לבטוח בי, כי לעולם לא אתרשל בחפציהם וענייניהם, ותמיד הנני מחכה רק למשאלותיהם”, בזכרי דבריך אלה הנני חושב, כי לא אהיה למשא עליך בשאלי את חוות דעתך בנוגע לראותנו את חפצנו זה יוצא לפועל. התחשוב כי במכתבים נוכל לפעול על אחינו באנגליה לטובת הדבר הזה? הנוכל ע“י מכתבים להשיג תמיכה שנתית מצד חברת “אגודת אחים” אשר אתה הנך חבר נכבד לה? הנוכל להשיג הלוואה מאת חברת Sir M. M. Testimonial Fund?⁶⁰ ואם לא יספיקו מכתבים לזאת, התועיל ביאת אחד מאתנו ללונדון להשיג למצער את הדבר האחרון שהזכרתי, בעזרתם ובהשתדלותם של חובבי הבית ויודעי ערכו אשר בלונדון, כמוך וכמו ידידנו הנעלה הפרופסור שכטער הי”ו⁶¹? לא אכחד ממך, יקירי, כי לו ידעתי, כי קרוב הדבר לשכר לטובת הבית, כי אז הייתי אנכי מנסה את כוחי בזאת בחודשי הקיץ האחרונים. ובטוח הנני כי חברי היו שמחים על זאת, אך כל עוד שהדבר מוטל בספק בעיני, אינני חפץ אף לדבר על אודותיו.

את מחברות מאספך הנכבד J.Q.R.⁶² מימי החורף הזה לא קיבלנו, ואינני יודע גם אם הדפסת את ה“כתובה” בחוברת יאנואר, כאשר כתבת אלי במכתבך האחרון. אם יש לך עוד עבודות ממין זו, כאשר הודעתני אז, שלח אלי ואת חפצך אמלא בשמחה.

את ספרך על “תולדות הספרות העברית”, אשר הוציאה החברה הפילדלפית, קראתי וימצא חן בעיני מאוד, והנני חושב כי יוכל להיות לתועלת גדולה גם לבנינו הקוראים עברית, ואם תרשני לתרגמהו בעברית, אעסוק בו אולי בקיץ הזה. אם אתרגמהו אוסיף עליו דוגמאות מהסגנונים השונים בעברית במשך התקופות השונות, לאמור סגנוני אלה מחכמי ישראל הנזכרים בספרך, במידה מרובה מזו שהבאת באנגלית, כי הקוראים עברית יראו לנוכח עיניהם את שינויי הסגנונים, מה שאי אפשר לראות בתרגום לאנגלית או לשפה אחרת, אשר שם יוכלו להתבונן עפ"י רוב רק להבדל התוכן.

על מאמרי “מליצת ישמעאל בשדה ישראל”, אשר נדפסו ב“השלוח”, הנני אומר להוסיף פרקים. לדעתי יהיו לתועלת לכל אלה החפצים להעמיק בספרי משוררי הספרדים ולדעת את הרוח החיה בהם.

בלי תפונה קראת ב“הצבי” את הדברים המעטים שהיו ביני ובין ידידנו הדר' רינהוט על אודות מאמרי “חקר בניין הקל ותולדתו” אשר נדפס ב“הגן”. אך הדברים לא פעלו כלל על יחס הידידות שבינינו⁶³. – – –

109. אל דוד סוכובולסקי,⁶⁴ ביאליסטוק

ירושלם, ת“ו ל”ג בעומר תר"ס

לאחי וידידי יקירי הנכבד, רב פעלים ומהללים מר דוד סוכאוולסקי הי"ו, שלום וברכה רבה.

יקירי נכבדי!

מכתבך היקר מיום ב' דחוהמו"פ הגיעני בשבוע החולף, ולמרות טרדותי הרבות הנני ממהר לענותך, בהיות הענין חשוב ובהיותך מבקשני להודיעך בהקדם האפשרי חוות דעתי על אודותיו.⁶⁵

ומה אגיד לך יקירי ומה אשיב? כי הדבר בפני עצמו הוא רעיון רם ונעלה, וברכה רבה תוכל להיות בו לעם ממושך וממורט – בזאת לא יוכל כל איש להסתפק. אך אם יכול לצאת לפועל באותה טהרת המחשבה של המציע, באותה התפשטות מעטה החומריות העכורה מגרעין הרוחניות הבהירה הצפונה בו – זאת היא שאלה אשר פתרונה טרם התברר.

אמנם מאד מאד ייצר לי להשמיעך את אשר בלבי, כי מי יודע אם לא ארפה בזאת ידי אלה, החפצים בכל לבם הטהור לפעול ולהצמיח ישועות, מי יודע אם לא אשפוך קב של צוננים על לבבות רותחים ומתלהבים לעבודת הקודש, אשר רק במצבם זה יוכלו לחולל נפלאות, אך מה אעשה ואתה בקשת זאת ממני.

ובכן דע לך יקירי, כי מחזה כל המעשים שהתגלגלו לנגד עינינו פה במשך השנים האחרונות שללו מקרב לבי חלק גדול מהאמונה, כי יש יכולת למצוא בקרבנו אנשים, אשר יתחברו למפעל כביר ונערץ כזה באמת ובלב תמים מבלי שתבוא ה“חלבנה” מתעטפת במעטפת “הצרי והצפורן” ותמשוך אליה ואחריה את כל העושים והמעשים, ואת ארחותיהם תיישר כפי הראוי לה ולטובתה. שאיפות ומגמות, פעלים ומעשים רבים כל כך עברו תכופים ורצופים לפנינו בשנים האחרונות, ולדאבון לב ראו עיניו בכולם כמעט מבלי יוצא מן הכלל, כי נדחקו אליהם מכל עבר ומכל פינה אלה, אשר הפניות הפרטיות נר לרגליהם, והאנשים האלה, בהיות התועלת העצמית מניעתם, יכול יכלו לפזר מעתותיהם ומכוחותיהם הרבה יותר מאלה, אשר רק לטובת הכלל היתה תכליתם. וככה הלכו בכל עניין הלוך ועלה, ובצד ובכתף הדפו את אלה שהחלו בו בתום לבב, עד הישאר הנהגת הדבר תמיד בידיהם, בהיות הראשונים מושכים ידיהם סוף סוף מדבר, שהתגברה עליו השפעת אלה שאינם לפי רוחם, ויוצאים ממנו בפחי נפש ובלב מתיאש, ואז יקבל הדבר הצורה, שמנהליו החדשים חפצים בה. ולא לבד שחדלה התועלת שיכלו המפעלים האלה להביא, כי עוד רעה גדולה יצאה, בהיות כל איש ישר נרתע גם מפני הרעיון, אחרי ראותו כי אנשים כאלה נושאים דגלו.

אינני מבעלי לשון הרע, ואין חפצי לפרוט לפניך פה שמות ומעשים, אך יודע הנני, כי הרבה מהם גלויים וידועים גם לך.

ובכל זאת, אם מלבי נכרתה האמונה הנזכרת, אין זה מכריח, כי לא יתכן לדבר כזה לצאת לפועל ולהצליח. רק זאת עלי לשוב ולהגיד לך, כי בדבר כזה עליכם להיות זהירים מאוד מאוד בבחירת החברים. גם אם בסתר תיוסד חברה כזאת, כבד מאד להיזהר בבחירת החברים מבלי עורר קנאה ושנאה ותחרות, ומה גם אם תיוסד בגלוי, כפי מה שהנני רואה ממכתב ידידך. באופן כזה אינני יודע באמת איך תקום מבלי עורר התנגדות כנגדה עוד בראשית היוסדה; בעלי הפניה הפרטית, ואלה השואפים אחרי הכבוד וכיו"ב, יעשו כל אשר ביכולתם להידחק אל תוך גבולותיה, ואם מייסדיה יעמדו כקיר ברזל מבלי תת לאלה לגשת, אז תתפרצנה כל תאוותיהם הרעות כנגדה.

ויותר ממה שצריכה זהירות בבחירת חברים, דרושה בה המתינות. החפץ למהר לייסד לשכות שונות ולהחל במעשה יכריחכם לבלתי הקפיד כל כך בבחירת החברים, אשר היא העיקר הראש והראשון במפעל כזה, אשר בו לא הכמות היא העיקר כ“א האיכות. גם איש בעירו יש אשר ייכשל בבני אדם שאינם מהוגנים, אשר אם גם אחרי עמל ותלאה רבה תעלה בידו להיפטר מהם אחרי קבלו אותם, יהיו אח”כ לאויבים היותר נוראים לעניין, אשר על ידו הגיעה להם פחיתות הכבוד – ומה גם בערים שונות ורחוקות. פה צריך להתבונן בעינים פקוחות על בחירת החבר הראשון באותו מקום, כי בבחירתו הוא תלויה כל בחירת יתר חברי המקום ההוא.

את דברי אלה הנני מדבר כבעל נסיון.

ובדבר המדרגות אשר כתבת, הנה לדעתי אם אמנם למפעל כביר כזה דרושים אנשים שיחליטו להקדיש מכספם או מעתם למצער חלק המעשר, אך אם רק לאנשים תצפו, לא יעלה בידכם הרבה; חושב הנני, כי יימצאו אנשים ישרים רבים אשר טובת עמם על הגיונם, ובכל זאת אין היכולת בידם לעלות גם עד המדרגה הראשונה או השניה, אף כי בכלל יכלו להביא טובה לרעיון. ולכן אולי יידרש לכונן עדו מדרגת “עוזרים”, לאמר: מדרגת אנשים, שיהיו לעזר לחברה, לא בקביעות, כי אם בכל עת שיהיה לחברה צורך בעבודתם.

זאת היא דעתי על העניין בכלל. ובמה שנוגע לי לעצמי לקחת חלק בו, הנה לא אעשה שקר בנפשי בהבטחות מפני הכבוד ולא אכחד ממך כי לפי מצבי כעת מן הנמנע הוא לי. לא מפני כי חסר לי החפץ להיות חבר לעושי טוב, אף לא מחסרון יכולת להחליט בעצמי להקריב קרבן כזה לטובת עמנו. היו ימים, בעת יסדי את חברת “חיבת הארץ”⁶⁶, אשר הקדשתי לה כל עתותי הפנויות, בחשבי אז, כי תעלה בידנו בהשתתפות אחינו להביא גאולה עד כמה שאפשר לאדמת קדשנו. אחרי כן בעבדי עבודת לשכת בני-ברית משך שנים אחדות היו כל עתותי נתונות לה, ואשכח ביתי וכל אשר לי, ויום ולילה הגיתי במפעליה. אך הדבר הזה בעצמו מצד אחד, והתרבות בני ביתי מצד שני, המה שגרמו לי, כי זה שנים אחדות הנני נחבא אל הכלים כמעט מבלי כל התערבות מענייני הכלל, מלבד עבודתי בעניין בית-הספרים. חוב גדול התגבב עלי מעט מעט, והנשך החל לאכול בי בכל פה, עד כי למרות כל התאבקותי כנגדו לא עלתה בידי עד היום רק לבלתי הגדילו עוד. כל יודעי פה (ובינהם גם אחיך היקר) יודעים כמה רובץ הדבר הזה כמשא כבש עלי, ובגללו הנני מונע נפשי מכל מנוחה ומרגוע, ואחרי עבודת היום בבית הספר, כל עתותי הפנויות נתונות לעבודת הכתיבה. הנני קורא לעבודתי בשם “בעבודת הכתיבה” ולא “עבודת הספרות”, מפני כי אם פעמים רבות הנני מוכרח לכתוב עניינים לא על פי בחירתי ורצוני הטוב, כי אם לפי בחירת משלמי עבודתי. וגם את עבודת ספרי “המקרא”, אשר היתה חביבה עלי מאד, נאלצתי להפסיק פעמים רבות מפני חיי שעה. ועתותי הפנויות, אשר אמרתי, יש גם אשר תהיינה עד שתי שעות אחרי חצות הלילה. ואם יש לך מושג ברור מתשלומי מו"לינו ואגודות-ספרותיותינו תוכל לדעת כמה יעלה בידי אחרי כל עמלי. אך מה אוכל לעשות וההכרח יאלצני, והעבודה הזאת סוף סוף יותר נעימה מעבודת הוראת-שעות אחרי עבודת בית-הספר. ובכל זאת חי הנני קימוץ בקרב ביתי, והיודע את החיים בירושלם יודע, כי מחוץ לבית אין מקום פה להוצאות – אם לא למעשי צדקה לפעמים.

אחרי הדברים והאמת האלה היש לי צורך עוד לבאר לך למה נמנע לי כעת להשתתף במפעל נעלה כזה? האמינה לי כי לא אחרי “אושר פרטי” הנני שואף, לא אחרי עושר וגדולה הנני רודף, אך למלא הכרחי חיי ביתי הנני נאבק בכל מאמצי כחי בשדה מלחמת הקיום, והלואי שיעלה בידי. כי סוף סוף הנני מרגיש, כי עבד הנני לאיש מלוה, אשר בטח באמונתי, וחופשתי איננה בידי. כל פרוטה שאקמץ (אם אקמץ) לו היא. ואם אמרתי אקדיש שעה וחצי ליום מעתי, הנה אינני יודע איזה זמן פנוי ישאר לי אחרי כן לכל מיני עבודות הכתיבה, אשר ביארתי לך, למען הכרחיותן לי, למען אוכל להחזיק מעמד ולבלתי הרבות עוד חובותי.

בוש הנני בפני עצמי על האלצי להביאך אל חדרי עניני הפרטים, אך מה יכולתי לעשות אחרי שלא אביתי לדחותך בקש ובמעטה כזב של פראזות מדברות גבוהות בשם פרינציפים, כי אם לברר לך האמת לאמיתה. – – –

ספרי “מקרא לפי הטף” יצא כבר מבית הדפוס, כנראה מהמודעות בעיתונים (כי אנכי עוד טרם ראוהו עיני, כי לא הגיעתני עד כה רק נוסחה אחת מ“ספר המורה”). ועתה הנני מחכה לחוות דעת מורינו על אודותיו.

במכתבך כתבת לי, כי את החוברת “עברית בעברית” של מורנו ה' אפשטיין השיבותם לו “מפני סיבות שונות”⁶⁷. את הסיבות לא הודעתני, אך יצר לי אם עשיתם זאת בגלל ספרי אני, ואתה הלא ראית במכתבי הקודם, כי לא עלה אף בדעתי לגרום לו כל נזק ואבק נזק. – – –

וה' יהיה בעזרך ובעזר רעיך הנכבדים, ויכונן מעשה ידיכם בארץ לטובת עמנו וארצנו. ואם תכוננו גם מדרגת “חברים עוזרים”, אשר הצעתי לפניך, אשמח מאוד אם תעלה בידי להיות לכם לאחי-עזר ברב או במעט.

ב“המליץ” במודעות קראתי כי חברת “בני ציון” בביאליסטוק, הדפיסו מנגינות לשיר “בנערינו ובזקנינו נלך” ולעוד שיר אחד שמחירן 60 קאפ'. שלח לי נוסחה אחת, כי דרושה היא לי בעד ילדי בית ספרנו.

אחיך ידידך דורש שלומך ושלום ביתך.

110. אל יהודה גרזובסקי

ירושלם ת“ו יום ג' סיון תר”ס

לידידי הנכבד מר יהודה גרזובסקי נ"י

סוף סוף קראתי את ספרך “ראשית לימודי שפת עבר”⁶⁸ ואתבונן אליו ולענייניו. וראה זאת מצאתי:

“קבוצת המלים” נאספו בהשכל ובדעת המלים הנצרכות ביותר לשימוש הדבור, והסיפורים ויתר פרקי הקריאה הם מעניינים. אך לדעתי נגבבו מלים יותר מדי לפי ערך פרקי הקריאה והסיפורים, ובדרך זו ייאלץ המורה להכביד מאד על זכרון התלמיד ללמוד על פה “מלים” אשר בכלל לא ראוי להרבות בזה. ומספר מלים כאלה די הוא לספר עבה כפלים ממה שהוא עתה. ועל-כן לדעתי אם תשוב לתקן את הספר, או כי תוציא ספר שני ברך זו, תרבה את פרקי הקריאה שבו, ובאופן שלא יתוספו עוד מלים חדשות. דברי אלה נאמרו בנוגע לילדים שאינם מבינים עברית כלל, אך לילדים שלמדו כבר מעט עבר⁶⁹ יכול להיות, כי לא יכבד עליהם הדיבור כל כך.

התרגילים והשאלות הם טובים מאד, ובספרי “לפי הטף” ח“ב מס' המורה והתלמידים נמצאו ג”כ תרגילים רבים כמוהם. ביחוד טוב בעיני אופן התרגילים בשינויי הסגנון בין מאמרים מקוטעים ובין סיפורים שלמים, הנמצאים בעמוד 49, 58, 59, 60, וחבל כי לא הוספת עליהם לתת עבודה כזו גם לתלמידים שיעשוה הם, בהביאך סיפורים שלמים במאמרים מקוטעים והתלמידים יחברום לסיפורים שלמים.

בשאלות היית מיטיב לעשות להסיר כל אלה השאלות על דברים, אשר אפשר שלא ימצא התלמיד כל תשובה עליהם. למשל: “השמחת אתמול לספר אשר נתן לך חברך?” “על מה רכבת היום?” ועוד כאלה, ולהביא רק אלה, אשר התלמיד ירגיל בנפשו חובה להשיב עליהם, כמו יתר השאלות אשר שם: “במה אתה רוחץ את פניך?” “מה כתבת היום במחברתך?” וכו' וכו'. ידע(ת) כי השאלות האלה ניתנו להרגיל את הילדים בדיבור, אך גם בשאלות כאלה לנו להרגילם להשיב על שאלות אשר נוכל לשאלם ונוכל לקוות להשיג מהם תשובה ולא מעין “הלכתא למשיחא”.

בכלל נמצאה בספר זה עבודה רבה לתלמידים והוא עולה בערכו על כל הספרים הנותנים לתלמידים רק עבודת התרגום המונוטונית מבלי הרף.

מספרי אני עוד טרם קיבלתי אף נוסחה אחת, ואינני יודע אם זאת דרך בן-אביגדור תמיד לנהל ענייניו בהתרשלות. ובהגיעו לידי אשלח לך ספר להתבונן בו ולחוות דעתך עליו.

שלח נא לי מחוברת ח’ט’י של ס' “תולדות עם ישראל” ⁷⁰ שתי נוסחות ומחירן תקבל מגיסי.

רצופה פה הקבלה מביה"ס, ששכחתי לשלחה אליך במכתבי האחרון.

במכתבך הגלוי עשית החשבון כי מגיע לך ערך 5 פר' ואינני יודע אם הם אלה ששילמתי לביה"ס או זולתם?

ידידך מכבדך דוד ילין

עוד על דברים קטנים אמרתי להעירך:

ישנן שאלות בספרך שבאו כפולות ומכופלות פעמים רבות כמו: מי עובד את הכרם? תמצאנה בעמוד: 9, 12, 17, 22, 29, 6, 84. – – –

ובהגיעי כבר למצב “מבקר” אמרתי להעירך על פרק אחד בספרך ביס“ע ח”ב⁷¹ “ליל חנוכה באחת המושבות”. כי קראתי וקראתי בו ולא מצאתי כמעט מאומה מתיאור ליל החנוכה. והפרק כולו יכול לסוב על כל לילה מלילות השנה. לפ"ד צריך להוסיף חלק שני לפרק זה לתאר את רוח-הרווחה (געמיטליכקייט) של ליל החנוכה לילדים ולגדולים.

111. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלם ת“ו אור ליום ו' כ”ד סיון תר"ס

יחזקאל אחי יקירי!

– – – אנכי עודני עושה כה וכה להפתיעך החדשות בדבר מסעי העתיד לבוא בעוד כשני ירחים, והנה הראני אבי כבר את תשובתך אליו בדבר הזה. ואותך הייתי אמנם חייב לבשר הבשורה הזאת בהיותך בבחינת-מה גם הגורם לפעולתי זאת. כי אם עוד תזכור את אשר דיברת על לבי בדבר מסע לחו“ל בלכתנו פעם לשוח ביום השבת לפנות ערב בירושלם. תדע כי דבריך נכנסו אז אל לבי, ורבות חשבתי על דבר צאת הדבר לפועל עד כי בראותי עד כמה בני שתי השכונות “מזכרת משה” ו”אוהל משה" מתחבטים בדבר קבלת הקושאנים מלונדון, ור' יצחק ליפקין⁷² (אבו בצל) השמיעני פעמים אחדות, כי כל עוד שלא נשלח איש מפה ללונדון, שיעמוד על גב האדונים האלה שמה עד גמרם כל הסכסוכים שביניהם ובינינו⁷³, אז גמרתי אומר לנסות כחי בבר הזה, וכל אלה יחד עם מצב בניין בית הספרים, אשר עוד מעט יתם הכסף שנאסף עד כה למענו והוא ישאר באמצע, העירוני להוציא רעיוני מכח אל הפועל.

עם בני החברות מזכרת ואוהל משה גמרתי, כי אם יעלה בידי להביא העניין לידי גמר, אז הם מחוייבים לתת לי מכל נומר 13 פראנק, וע“ז המה נותנים לי כתב התחייבות (הנומרים הם כמאה וחמשים), ומכתבים להוועד הלונדוני וכו' וכו'. אך כסף להוצאות הדרך עתה אינם חפצים לתת מאומה, ומצד בית-הספרים אינני חפץ לקחת כל שכר כ”א עזר להוצאות דרכי עתה (הוחלט לתת לי 600 פראנק), למען אשתדל לטובת הבניין בלונדון, בפאריז, ואולי גם בערי אשכנז (באופן זה יתנו לי יותר אם אצטרך אח"כ). ואת הכסף קיבלתי על תנאי, בהבטיחי אותם מצדי מבלי שביקשוני הם על זאת, כי אם אצליח במשלחתי השנית, אז אשיב להם הסך הנ"ל ולא אקח ממנו רק ההוצאות המיוחדות, שאוציא על עניין בית הספרים.

בכל אופן הנני חושב להיות גם בפ"פ⁷⁴, ואולי תעלה בידי להשיג סוף סוף הלוואה מבלי רבית רבה, באופן שאוכל להחלץ מעט מעט מחובותי.

הנך כותב, כי היה טוב מאד לו יכולתי לבוא גם לרוסיה. גם אנוכי יודע זאת, אך לדעתי יהיה הזמן קצר (כל זמני הפנוי יהיה שלושה חדשים) לכל העניינים שבדעתי לעסוק בהם אם ארצה לנסוע גם לרוסיה.

ובדבר ההשתדלות בעד בני יפו בפני הוועד שבלונדון עוד חזון למועד בהתראותנו ביפו.

לפ"פ כתבתי בשבוע הזה וביקשתי מהם, כי ירשוני לנסוע חודש ימים לפני הסגר בית ספרנו, בקבל חותני וגיסי מיוחס עליהם להורות במקומי במשך החודש הזה.

מהספר “לפי הטף”, שהגיעוני כבר נוסחות מעטות (25), אשלח לך בשבוע הבא נוסחות אחדות לך ולגרזובסקי ולשלוח במושבות. אך מהספר השני “מקרא לפי הטף” עוד טרם קיבלתי אף אחד.

שלום לרחל ולכל בני ביתכם

אחיכם דוד

112. אל אשר גינצברג

ירושלם ת,ו ה' תמוז תר"ס

לאדוני הנכבד “אחד העם” שלום וברכה.

אדוני וידידי הנכבד!

בהיותך בירושלים לפי ירחים אחדים הבטחתיך להכין למען “השלוח” בשובו לצאת מאמרים אחדים בנוגע לתוצאות חקירת א“י, והמשך מאמרי מליצת ישמעאל⁷⁵. למן העת ההיא עסקתי הרבה בקריאת ספרי החברה האנגלית הפלשתינית⁷⁶, ובייחוד בספר Excavations at Jerusalem, אך למורת רוחי נראה לי, כי לא אוכל הפעם לעמוד בדיבורי לסיבה שאוכל לקוראה בשם force majeure, כי כפי כל הנראה אסע עוד מעט לאירופה למשך ירחים אחדים וחסור יחסר לי איפוא החומר-הראשון הדרוש לעבודה כזאת – הוא הזמן. ולבלתי השלותך לחכות לעבודתי עתה על חינם, אמרתי להודיעך זאת למען תדע את אשר לפניך. לימים יבואו אומר הנני להקדיש חלק גדול מזמני הפנוי ל”השלוח“, ואם אפשר להשאיר לי לע”ע את הספר הנ"ל במקצוע זה בלי הגבלת זמן, הודיעני נא והתעסקתי בו לאיטי.

לדבריך יחכה ידידך מכבדך כערכך הרם

דוד ילין

נסיעת דוד ילין לאירופה, תר“ס תרס”א

113. אל אשתו

ב“ה אלכסנדריה, יום ו' ער”ח אלול תר"ס

איטל יקירתי!

—-לאלכסנדריה הגענו תמול.—- הלכתי לחפש את אחי⁷⁷. ה' רומנו איננו פה, כי נסע לפאריז זה כחודש וחצי, אך את ה' מזרחי ובנו, אלה שני האנשים החביבים מאד ללבי, מצאתי פה. וה' מזרחי עוד לבו דופק לענייני הלשכה ומצטער מאוד על אשר עמדה זה זמן לפעול פעולותיה. בשבתי בבית מסחרו שאל ע"י התלפון אשר בחדרו אם אוכל להתראות את ה' נגאר, הוא נשיא הלשכה, ואחרי רגעים אחדים הגיעו המענה, כי נוכל לבוא (זאת הפעם הראשונה שראיתי איך משתמשים בהתלפון). האיש הזה (ה' נגאר) הוא מנהל באנק גדול, והוא איש חמודות וטוב לא פחות מרומנו. זמן רב נדברנו על אודות הלשכות ועל מפעליהן, ביארתי לו את מפעלינו אנו. עתה המה אומרים לכונן את הלשכה שנית על בסיס נכון, ויבטיחני הבטחה נאמנה כי הדבר הראשון, אשר תעשה הלשכה, יהיה לעזור את לשכתנו בדבר בניין הבית⁷⁸. ומקווה הנני כי יעמוד בדיבורו.

114. אל אשתו

ב“ה פאריז, יום ג' אלול, תר”ס

איטל יקירתי!

יום ירדוף יום ושעה תדלוק אחרי שעה בפאריז ועד מצוא לו האדם שעת הכושר ומקום מסוגל לכתיבה תחלוף העת ואינה.

ביום השני לבואי פאריזה שלחתי אליכם תלגרמה לבשרכם דבר בואי הנה בשלום. ועתה אוכל לבשרכם, כי גם שלמה אחי הגיע יום אתמול הנה. היום נלך עוד מעט אל ה' מאירזון⁷⁹ לבקרו, ואח"כ יישאר אחי פה עד בוא ה' נרציס לון⁸⁰ באחרית השבוע הבא, ואנכי אסע ביום ה' בבוקר ללונדון.

הרב צדוק כהן⁸¹ איננו עוד פה, אך את חותנו הרב ישראל לוי מו"ל העתון Revue des Etudes Juive ביקרתי שלשום ואשב אצלו יותר משעה וחצי. דיברנו הרבה על אודות הספרות, וגם על אודות בית-הספרים, ויגד לי כי לפני שנים אחדות בהיות פה ה' סירקין⁸² התעניין גם הוא בדבר המפעל הזה, ועתה הוא מקווה, כי בשובי הנה יוכל לעזור בענין הזה.

את ה' ביגר⁸³ ביקרתי תמול, וגם הוא קבלנו בסבר פנים יפות. אליו הלכתי לפני הודעי, כי אחי כבר בא הנה, אך דיברתי אתו על אודות אחי ויגד לי כי בלי תפונה בהיות דבר לפקידי יק“א יפנו אליו (הוא איננו פקיד אצל יק"א). דיברתי אתו על אודות בית הספרים ובניינו ואשאלהו, אם יש לקוות לעזרה מחכי”ח בעד הבניין, ויאמר לי, כי עד היום לא נתנה החברה עזרה לשום בניין שלא נכתב על שמה, ובאשר לא תוכל לדרוש שייכתב הבית הזה על שמה לא תוכל להושיט לו עזרתה. בכ"ז הנני מקווה, כי בשובי אפעל כי יתנו לבית תמיכה שנתית. – – –

115. אל אשתו

ב“ה פאריז יום ד', י”א אלול

איטל יקירתי!

תמול שלחתי לך מכתב, ועתה הנה גמרתי לנסוע אי“ה הלילה ללונדון. היום התראיתי עם ה' סוקולוב עורך “הצפירה” ויבקשני שנית לעבוד למענו בהצפירה ובספרי השנה שהוא מוציא לאור. דיברנו ג”כ על אודות בית הספרים ויגד לי, כי מעתה יפתח גם הוא רובריק בהצפירה לטובת הבית. חזנוביץ⁸⁴ כבר דיבר אתו על זאת וגם אנכי עוררתיו מצדי. אף הבטיחני עזרתו בהיותי בוארשה. אנכי אשלח לו את ספרי “לפי טף” והוא ידבר על אודותם בעיתונו.

במשך שבתי בפאריז ביקרתי עם זיידל⁸⁵ פעם אחת את התערוכה ופעם אחת בתיאטר של שרה ברנרד. שמה שילמתי רק פראנק אחד. חפצתי לקחת מקום בשני פראנק או שלושה, ויגידו לי כי כל המקומות האחרים כבר נשכרו לעשר ימים מהיום, כי קפצו עליהם החפצים לשמוע ולראות את המשחקת היהודיה הנפלאה הזאת.

כל העת עברה עלי פה בביקורים, כי די לו לאיש היושב בבולוניה⁸⁶ וחפץ לבקר שני אנשים בפאריז כי יעביר כל היום בזאת מבלי היות לו כל פנאי.

הנה עתה ג"כ הנני כותב מכתבי זה על העגלה שהנני נוסע עליה. – – –

116. אל אשתו

ב“ה לונדון, יום א' ט”ו אלול, תר"ס

איטל יקירתי!

מבית ידיד הח' אברהמס הנני כותב לך מכתבי זה, וברגש של נחת רוח הנני לוקח עטי בידי לכתוב אליכם.

בכל יפי העיר פאריז ובכל חמודותיה הרגשתי את עצמי בכל ימי שבתי שמה כמוכה בתמהון. מבית זיידל⁸⁷ לא שבעתי הרבה עונג, בהיות עלי תמיד לשמוע מריבות האחים וקטטות, ובצאתי החוצה ללכת לשנים או שלושה מקומות ביום אחד הייתי כל כך עסוק ונחפז כל כך, רץ ויגע, עד כי קצפתי על עצמי, וכאיש אשר יצא שכרו בהפסדו הייתי בעיני, מלבד מה שההוצאה רבתה עלי ג"כ בימים ההם.

לא כן לונדון.

אינני יודע אם סיבת הדבר היא מפני כי הגעתי ללונדון בבוקר, בשעה שלפאריז הגעתי בערב. בכל אופן הרגשתי כעין רגש של קורת רוח ורווחה. פה היכרתי שנית את המקומות אשר בם הייתי לפני כעשרים שנה, וכאיש אשר אינני במקום מוזר לו הייתי בעיני. – – –

בשעה שמונה בדיוק בא ה' אברהמס ומהרגע הראשון אשר ראיתיו הראה לי את כל החיבה הרבה והידידות הלבבית, ממש כאשר בימי היותו בירושלם. ותיכף הרגשתי, כי אינני עוד לבדי פה וכי רע כאח לי, אשר יעשה למעני כל אשר יוכל. תיכף שאלני למה אנכי יושב במקום הזה אחרי אשר כל עסקי יהיו עם בני-המערב? ויקחני ללכת לטייל עמו, ויגד לי, כי לו היה בביתו מקום כי אז לקחני אל ביתו בכל ימי שבתי בלונדון, או לו היה למצער חותנו הרב זינגר⁸⁸ פה כי אז מצא לי מקום בביתו, אך עתה הוא חושב ליותר טוב, כי יקח לי חדר קרוב לביתו לישון שם, וביתר העת יהיה לי ביתו נחשב כמו ביתי אני. אנכי ניסיתי להתנגד לו בראשונה, אך הוא באחת. אז קבע לי מועד לבוא אליו בבוקר בשעה 10 להדז’ויש קולדז'⁸⁹ וייפרד בידידות. – – – באתי שם בשעה עשר ורבע. שם מצאתי את שאהבה נפשי. ויוליכני בכל חדרי הבית ויראני כל סדריו, ואחרי שהותנו שם במשך זמן לקחני אל ביתו לסעודת הצהרים. בביתו הראני כל התמונות, שהוא עושה לפנס-הקסמים לכל דרשותיו, שהוא נושא בכל עת על עניינים שונים. – – –

דיברנו גם ע“ד ביה”ס לבנות בירושלם, ויגד לי, כי האדונים פה גם הם אינם שבעי רצון מאד מהמנהלת שם. עוררתי על דברי קלוד מונטיפיורי⁹⁰ ויאמר לי, כי את הדברים ההם היה נאלץ להגיד. אף סיפר לי, כי המנהלת כותבת להם תמיד כי את הדברים ההם היה נאלץ להגיד. אף סיפר לי, כי המנהלת כותבת להם תמיד רפורטים ארוכים כאורך הגלות, וכי בראשונה דיברה טובות על פורטונה⁹¹ ותיכף אחרי שבועים שינתה דעתה מן הקצה אל הקצה. ע"ד מיוחס⁹² הגיד לי, כי אוכל לכתוב אליו, כי יוכל להיות בטוח כי יפעל למענו וגם יוכל. הוא עושה למען הגברת ד’אביגדור כל מה שהוא יכול לעזרה בפעליה (היא יושבת עתה בוויטשפל למען תוכל לעזור שם את העניים) וכנגד זה יש לו כל זכות לדרוש גם ממנה למלא בקשתו. עתה אין כל אסיפות, אך בהגיע המועד לא ישכח זאת בשום אופן.

בערב ליווה אותי עד ביתי והיום (יום ב') בבוקר אחרי ארוחת הבוקר בא לקחת אותי אתו לבית ספרו.

מחר אוסיף לכתוב. היום כבר החילותי בעבודה בדבר בית הספרים ובדבר מזכרת ואהל משה ויש תקוה חזקה להצליח בשני הדברים יחד.

ה' אברהמס עוזר אותי בל דבר, הוא כותב מכתבים מצדו לכל איש הדרוש לי, ומקווה הוא, כי בעזרת ה' ובעזרתו אשיג מטרתי. – – –

117. אל אשתו איטה עם תוספת אל אפרים כהן

ב“ה לונדון, יום ד', י”ח אלול תר"ס

איטל יקירתי וכל בני ביתי ומשפחתי!

כדברי ר"י הלוי הנני צועק מנהמת לבי: “השכחתוני מיודעי וקרובי?!”

זה יותר משלושה שבועות אשר עזבתיכם לשאת פעמי למרחקים, ועד היום טרם קיבלתי אף שורה אחת מכם.

– – – בבוקר בא אל ביתי ה' אברהמס ויקחני אתו שנית אל בית ספרו. את שני ספרי “לפי הטף” לקח אתו. ובהגיענו שמה החל לכתוב מכתבים למעני לאנשים שונים. ואחר העלני אל כיתתו, אשר בה נמצאו כעשרה תלמידים בני 18–20 שנים, המתעתדים להיות רבנים, ויציגני לפניהם ואת ספרי שם על השולחן, ויכבדני לתת לקח לבני כיתתו בלימוד השפה העברית בעברית על פי ספרי. אנכי באתי במבוכה, כי לא הגיד לי דבר מקודם על זאת, אך קיבלתי עלי את הדין באהבה, ואקדים לתלמידים, כי השיטה הזאת ערוכה לילדים קטנים והפעם אינני אומר להורותם, בדעתי כי דברים כאלה לא יוכלו לקחת לבות גדולים כמוהם אך חפץ הנני להראותם איך הננו מתחילים ללמד עברית בא“י בבתי הספר, אשר שם יבואו ילדים המדברים שפות שונות ואי אפשר לתרגם לכל אחד ואחד בשפתו. למדתי אתם את שלושת הפרקים הראשונים ממש כלמדי את עמנואל⁹³ וחבריו בביה”ס למל, ומקוה הנני כי מלים אחדות חדשות נשארו בזכרונם.

אחרי גמר השעור נתן בידי מכתבים לעורך הדזואיש קרוניקל, לה' פראג ראש חובבי ציון⁹⁴, ולאחיו (של אברהמס) היושב בבית מסחרו של מונטאגו⁹⁵. ואלך. את עורך הדזואיש קרוניקל לא מצאתי, כי איננו עתה בלונדון, ואעזוב שם את מכתבי אברהמס ומכתב ה' כהן⁹⁶, ואת תכנית בית הספרים כאשר ציווני ה' אברהמס, ואלך אל ה' פראג. גם אותו לא מצאתי בבית מסחרו ואנשיו אמרו לי לשוב אחרי שתי שעות כי אז אמצאהו. משם הלכתי אל בית מסחרו של ה' מונטאגו ואמסר לאחי ה' אברהמס את מכתב אחיו, ויגד לי, כי ה' מונטאגו איננו כעת בלונדון ועלי איפוא לחכות עוד. אז שבתי אל ה' פראג ואמסור לו את מכתב ה' אברהמס ויקבלני בחיבה רבה, ויאמר לי, כי חברת חובבי ציון היא עסוקה עתה בשכלול מושבת “בני יהודה”⁹⁷, הוא הדבר הלוקח כל כספה כעת, אך בכ"ז חושב הוא, כי לא ישיבו פני ריקם. הוא חושב, כי יהיה טוב לעשות “קול קורא”, אשר עליו יחתום ה' אברהמס ועוד אחדים, ואז אוכל לסמוך על עזרתו (לאמר: נדבתו) הוא ועזרת עוד ששה מידידיו ומכיריו. אף אמר לי, כי הוא יכתוב לה' אברהמס בארוכה על מחשבתו בדבר הזה.

משם שבתי אל הדזואיש קולדז ואספר לה' אברהמס תוצאות הליכתי וישמח על דבר ה' פראג. ואחרי רבע שעה בא ה' מרקוס אדלר⁹⁸ (כאשר הגיד לי אברהמס מראש לחכות עליו למען נדבר על עניין מזכרת משה) ⁹⁹. הוא הציגני לפניו ויגד לו על אודות חפצי ואנכי הראיתיו מכתב הגבאים ואספר לו הדברים כמו שהם. ויענני, כי חברי הוועד פה הם בקצף גדול מאוד על בני ירושלם שלא שמרו לשלם תשלומיהם במועדם. ביחוד עשה עליהם רושם רע מאוד דבר “ימין משה”¹⁰⁰ אשר עוד טרם החלו לשלם מאומה, ובכן החליטו לאחוז בשורת הדין ולמסור הדבר לעורכי-הדין, אשר בעדם המליץ הקונסול האנגלי שבירושלם. הוא (מרקוס אדלר) מצטער מאוד על הדבר הזה, כי יבוא הדבר לידי חילול ה' וכי “גוים ארמנים” יידרשו לתוך ביד חזקה בידי היהודים, אך חברי הוועד הם סוחרים והם חפצים ללכת במידת הדין. דיברתי אתו ארוכות ע“ז וה' אברהמס אמר לו, כי עלי יוכלו לסמוך ולהיות בטוחים, כי אביא הדבר בסדר נכון בירושלם. ויגד באחרונה לה' אברהמס, כי יהיה טוב לערוך מכתב להוועד פה לבאר בו פרטי הדברים בדרך מסחרי, ואופן היכולת לעשות הקושנים ודבר העברת הנחלה מחברי הוועד פה אשר מתו ליורשיהם כפי הנוסחות שבידי, ומה שיוכל לעזור מצדו יעזור (בנו הוא המזכיר – בחינם – להוועד). ה' אברהמס הראהו ספרי ויאמר לו, כי יוכל לקחת, ויודה לי ע”ז ואח“כ החילונו לצאת. אז התגלגלו הדברים שנית על “ימין משה” ודמו החל לרתוח על אלה, שאינם עומדים בדיבורם, ויאמר לי, כי הוועד קיבל מכתבים מ”ימין משה" מהספרדים, כי אנוכי אדבר אתם על אודותם, אך אנוכי בראותי מה גדול חרי האף שבתי ואגיד לו, כי עסקי הוא רק “מזכרת ואהל משה”. אז נפרדנו וה' אברהמס אמר לי, כי לא אתפעל כל כך מרגזו, כי בטבעו הוא רגזן, אך אחרי אשר ישקוט לבו יינחם תמיד על כעסו. משם הלכנו (נסענו) לבית ה' אברהמס לאכול ארוחת הערב וללכת אח"כ להתיאטר, אשר עוד מאתמול בישרני, כי נלך אליו בערב הזה.

– באנו הביתה, וכנהוג רחצתי ראשי, פני וידי, ואחר הביאני אל חדר עבודתו ויאמר: “עתה חפצתי לנסות בך עוד דבר”. הפשיטני מעילי העליון, וחזייתי עד כותנתי, וילך ויאמר: בעוד רגעים אחדים אשוב. אנכי לא ידעתי מה, ותוכלו לשער לכם מבוכתי. אחרי רגעים אחדים שב ואתו כתונת לבנה וחליפת בגדים. ויאמר: אחרי כי נלך להתיאטר עליך ללבוש בגדי הנימוס, והנני חפץ לראות אם החליפה הזאת הולמתך. קיבלתי עלי שנית את הדין באהבה, לבשתי את הענקה הלבנה ואת הפראק (משווה הנני לנגד עיני את העווית אשר תעשה איטל לשמע שם “פארק”) ואהי כאנגלי טהור. גם הוא לבש בגדים כאלה וגם אחי אשתו, וברדתנו אל חדר האוכל ראיתי גם אשתו לבושה שמלת הנימוס לאמר: בלי ידים (ארמל). אחרי האוכל הלכנו יחד אל התיאטר ושם ישבנו בלשכה (Loge) היותר קרובה אל במת המשחק. שם ערכו את “יוליוס ציזר” של שקספיר והמחזה היה יפה מאד.

בשעה 11 שבנו איש איש לביתו.

תמול בבוקר לקח ממני את הרפורט של בית-הספרים ויבטיחני להכין מאמר ארוך בעד הדזואיש קרוניקל, ואולי ידפיסו עוד גם ציור בניין בית-הספרים, אף אומר להעריך קול קורא, אשר עליו יחתמו אנשים שונים. ויתן לי מכתב לה' אלקן אדלר¹⁰¹ למען אדבר אתו בדבר ביה“ס¹⁰² ובדבר מזכרת משה. ויצווני לשוב אחרי הצהרים אל ביה”ס¹⁰³ למען נלך יחד אל בית השר קלוד מונטיפיורי¹⁰⁴, אשר יבוא היום ממקומו אשר בערי השדה למען ילמד אתו יחד משך שעות אחדות ספרא ומכילתא וספרי וכו' ומחר ישוב למקומו. –

אלקן אדלר קיבלני גם הוא בחיבה. הוא אדווקט¹⁰⁵ ומתעסק בספרות יחד. בחדרי עבודתו הצרים גבובים ספרים וכתבי יד, וניירות בכל מקום עד כי אין מקום לשבת. ויחל להראותני כל בית נכותו, כל כתבי היד העתיקים והיקרים וכל ספרי הדפוס הקדמונים ונדבר יחד כערך ארבע שעות עד כי שכח גם ללכת לאכול ארוחת הצהרים. ויתן לי למען בית-הספרים את ספריו ושתי חוברות יקרות דפוס שתי פרשיות מהתורה על נייר ציגר דק, אשר נדפס בארץ חינא ואשר אין להשיגם עתה. ועוד ספר קטן מספרי צונץ נתן לי. ויאמר לי, כי נכון הוא ברצון להחליף מספריו כנגד ספרינו הכפולים. ועל שאלת ה' אברהמס אם יחתום על הקול הקורא ענה כי יחתום, ובדבר מזכרת משה אמר, כי הוא איננו מתערב בדבר ועלי לפנות אל בן אחיו שהוא סופר הוועד.

עודנו מדברים והנה ה' מרקוס אדלר בא. הפעם לא היה עוד ברוגז ויגד לי, כי כל הלילה החולף לא ישן מרוב התרגזותו וכי עצתו היא, כי אפנה עתה לחברי הוועד. הראיתיו את הספרים, שנתן לי אחיו. ויהי כראותו את ספרו של צונץ ויאמר: לי לא חפץ אחי לתת ספר כזה, אף כי הייתי משלם ביוקר ולכם הוא נותן. ויאמר אלקן: בית הספרים איננו איש פרטי ועתה אם חפצת בספר קנהו מיד האדון הזה. ויוציא מרקוס עשרה שילינג ויתן לי, ואומר לו כי ארשום זאת בתור נדבה לביה"ס.

אלקן אדלר הכין כבר מכתב לאשר בן משק בית רוטשילד לבקש ממנו עזרת רוטשילד, אך יען כי אמר לי ה' אברהמס, כי לרוטשילד צריך למצוא את האיש המסוגל לזה, ע"כ עיכבתי עוד את המכתב ואומר לו, כי עלינו לחכות עד אשר ייוודעו פרטי הדברים בהדזואיש קרוניקל.

אחרי הצהרים הלכתי עם ה' אברהמס לבית השר קלוד מונטיפיורי ויאמר לי אברהמס, כי אשב שם כעשרה דקים ואח"כ אתפטר כי עליהם עבודה. באנו הביתה ומונטיפריורי עוד טרם בא. התבוננתי אל חדר היכלו והנה כולו מלא ספרים מספרים שונים.

אחרי זמן מעט בא מונטיפיורי ולו לא ידעתי מראש, כי זה הוא האיש, לא הייתי מדמה לעולם, כי זה מונטיפיורי. הוא כבן ארבעים שנה, רזה מעט, וכל שערות ראשו לבנות. פניו כהים ומפיקים מחשבות.

ה' אברהמס הציגני לפניו וברגע הראשון אמר לו מי אני ומה אני, וביחוד מה הייתי לו בירושלם, ויגד לו תכלית בואי הנה. בראשונה דיברנו צרפתית ואחרי כן אמר לו ה' אברהמס, כי אתחיל לדבר בעברית ולנסות לראות אם יבין דברי. הוא הזמינני לשתות טה עמהם, ואחרי כן אמר, כי גם הוא יעזור לבניין הבית ויביע לי שמחתו להכירני, ואחרי כן נפטרתי מאתם וירד אתי ללוותני עד פתח הבית. – –

* * *

אישך אוהבך המחכה למכתביך

דוד

וזאת לידידי הנכבד והיקר ה' כהן נ"י.

את מכתבו מיפו קיבלתי ומחר אכתוב לכ' ביחוד. ממכתבי זה יראה, כי יש תקוה, אך לפי הנראה אצטרך להתעכב פה מעט, יען כי רבים אינם פה ולא כולם ישובו לראש השנה. הנה עתה הלכתי לבית ה' פראנקלין¹⁰⁶ ואיוודע, כי איננו פה ואך בשבוע הבא ישוב.

כתבו נא תיכף מכתב מלא דברים חמים להודות לאברהמס על כל פעליו לטובת מפעלנו, כי באמת מצאתי בו עוד הרבה יותר מאשר קיוויתי. שכחתי לכתוב לב"ב, כי היום ראיתי שנית את ה' קלוד מונטיפיורי ואתן לו את ספרי “לפי הטף”, אשר לפי דברי ה' אברהמס ימצא בו חפץ.

שלום לידידינו ה' אדלמן, לונץ ופרעס. שלום רב לרעיתו הכבודה ולכל ב"ב

ידידו מכבדו

דוד ילין

118. אל אשתו

תר"ס

ב"ה יום ו' כשעה לפני בין השמשות, פה באומניבוס המוליכני למעוני.

איטל יקירתי וכל בני משפחתי היקרים הי"ו!

– – – אברהמס איננו נח ואיננו שוקט! אחרי שלחו את נוסח הקול הקורא לאנשים שונים ולחתום עליו, ואחרי השיגו חתימת הרב אדלר ואחיו, וזינגר ופרידלנדר, וסבג מונטיפיורי, והירש, ופראג, ושכטער¹⁰⁷, הדפיס את הקול הקורא במאות אקזמפלרים, וכל השבוע עבד למצוא האדרסים של כל נכבדי העדה ולשלוח אליהם את הקול הקורא יחד עם העתקת מאמרו בהדזואיש קרוניקל של השבוע החולף ותמונת ביה"ס¹⁰⁸, וגם מכתבים כתב בכתב והננו מחכים לשבוע הבא לראות תוצאות פעולותינו (לאמר: פעולותיו).

עד עתה נאספו חמישים פונט לפני השלח הקול הקורא, מלבד הבטחת אשר¹⁰⁹ להשיג אצל בית רוטשילד (את זאת נדע ביום ד' הבע"ל), ומוקטה¹¹⁰ ועוד אחרים מהגדולים. גם פראג (ראש חובבי ציון) לקח 25 אקזמפלרים לצרף אליהם גם מכתבים מצדו לידידיו ואר מהם יש תקוה לכל הפחות לסך 20 או 30 פונט.

תמול בצהרים הייתי קרוא אל הדר' גאסטר¹¹¹ לסעודת הצהרים, ומחר בצהרים אצל הרב הדר' אדלר, בליל ר“ה¹¹² בבית אשר מאירס עורך הקרוניקל, וביום א' דר”ה בצהרים לבית הרב זינגר. – – –

119. אל אשתו

ב“ה מוצאי ש”ק אור ליום כ“א אלול, תר”ס (לונדון)

– – – ביום ה' לפני הצהרים הלכתי עוד הפעם אל ה' אלקן אדלר והוא נתן לי מכתב לבן-אחיו, אשר הוא המזכיר (שלא ע"מ לקבל פרס) של “מזכרת משה”, לבקשהו להודיעני מתי ישוב לונדונה למען אוכל לדבר אתו בדבר “מזכרת משה”, וגם אנוכי הוספתי מכתב מצדי, אשר ערך לי ה' אברהמס, ואשלח המכתבים ע"י הפוסט (היום הגיעתני תשובה, כי יבוא הנה בראשית השבוע הזה ואז יודיעני מתי נתראה).

אח“כ הלכתי אל ה' הריס, מזכיר הוועד, אשר עפ”י מה ששמעתי על אודותיו בירושלם שיוויתי בדמיוני לאיש לב ואכזרי, ואבוא אל בית מסחרו ואדבר אתו וארא, כי אין השמיעה דומה לראיה, ובכל דבריו אתי הרגשתי רק ידידות וחבה.

מסרתי לו את מכתב הגבאים ואת מכתב ה' ואלירו¹¹³, והוא שאלני שאלות שונות בענייננו ואנוכי עניתיו כהלכה. ויראני ויקרא לפני כל חליפות המכתבים שבין הוועד בלונדון ובין ועדי מזכרת ואוהל וימין משה, אף קרא לפני מכתביהם אל האדווקטים שלה בירושלם. דיברנו על אודות הקושנים ועל אודות חבר הוועד דודו הריס, אשר נפטר והשדה כתוב בשמו. ואנכי הראיתיו את העתקת הקושאנים שלהם ואת נוסח כתב ההרשאה, וכו‘. ויגד לי סוף סוף לאמר: דע לך, כי גם אנו אין אנחנו חפצים למסור הדבר בידי גויים, ואם אך נשתווה בדבר התנאים של התשלומים וכו’ אז נמסרהו לך או לוואלירו. ואחר ביקשני להביא אליו תרגום הכתבים ביום ב' הבע“ל, כי אז יהיה בחנותו גם עוזרו, אשר הוא מנהל ענייני מזכרת משה. אף נתן לי את כרטיסו ואת אדרסתו בביתו ויבקשני לבקרו בביתו ביום א' אחרי הצהרים, בהוסיפו לאמר: אנוכי הייתי מזמינך לאכול בביתי ביום א' בצהרים, אך אנכי אינני יהודי אדוק, ואף כי הנני קונה רק בשר כשר בכ”ז המבשלת איננה יהודית. ובכן בואה אחרי האוכל והשתעשענו שעות אחדות. – – –

ביום ו' יצא לאור נומר הדז’ואיש קרוניקל אשר שלחתי אליכם ואשר בו ראיתם בלי תפונה תמונת הביבליותיק ותקרא ואת מאמרו של אברהמס הארוך והמלא דברים חמים עלי ועל בית הספרים. – – –

120. אל אשתו

ב“ה ערב ר”ה לשנת תרס"א (לונדון)

איטל יקירתי! וכל בני משפחתי הי"ו

למרות חפצי לכתוב אליכם בארוכה היום לו מצאתי לי העת הפנויה והנני להודיעכם שנית בקצרה, מה' אשר¹¹⁴, בן משק בית רוטשילד, קיבלתי תמול מכתב ובו הוא מודיעני, כי בית רוטשילד שמחים לתת למפעלנו חמישים פונט, וכי הוא חושב, כי הדרך היותר טובה תהיה כי ישלח לי שטר על הסך הזה, בהיותנו קרובים להשיג את הסכום הנדרש לנו, ואז אכתוב אליו והוא יענני מבלי כל דיחוי. ממוקטה¹¹⁵ הגיע היום מכתב ושטר על שלושים פונט. בסך הכל נקבץ עד כה לפני הפצת הקול הקורא 130 פונט, ומקווה הנני להשיג עוד הרבה בלונדון ובגרמניה ופאריז.

נוסע הנני אי“ה ביום ה' לפרנקפורט למען אוכל להשיג שם רשות להתעכב מעט יותר באירופא, ובאופן זה אוכל לשוב ללונדון לגמור פה את אשר החילותי בדבר ביה”ס¹¹⁶, כי רק אז תוכל להיות אסיפה אצל המכבים¹¹⁷, ורק אז תחלנה אסיפות חברת אנגלו דזואיש¹¹⁸. וגם חברי ועד מזכרת משה יהיו אז פה.

בהיותי בפ"פ לא אשכח כמובן לדבר כל אשר עלי לדבר שם.

עם כל מכרי פה הנני מדבר רק אנגלית וכולם אומרים, כי הנני מדבר היטב, ואברהמס אומר כי בשעת אסיפת המכבים מלבד דיבורי בעברית אוכל גם לדבר באנגלית. – – –

לשנה טובה תכתבו ותחתמו כלכם לחיים טובים ולשלום

חפץ המעלה שמכם וזכרכם על לוח לבו בכל עת ובכל שעה

דוד ילין

121. אל אשתו

ב“ה אור ליום ו' ה' תשרי תרס”א, במסה"ב¹¹⁹

איטל יקירתי!

“כל האדם כוזב” תאמרי, יקירתי, אחרי אשר גם הפעם אינני יכול לקיים הבטחתי ולכתוב לכם בארוכה כאשר כתבתי אליכם במכתבי האחרון. אך מה אעשה וככל האדם אין עתידותי נועדות לי למפרע, והעבודה רבה עלי מאד. אינני חושך נפשי מכל עמל, ישנם ימים (ביחוד ימי ש“ק ור”ה¹²⁰ ) אשר הנני הולך רגלי חמש שעות או שעות למען אוכל להתראות עם עוד איש אחד ולדבר גם אתו. דמי בנפשך כי מכל מחזות לונדון לא ראיתי מאומה, פשוט מאפס פנאי.

אך עתה הנני נוסע במסה"ב מסע ארוך ועד כמה שאוכל לכתוב אכתוב. – – –

בליל ר“ה הראשון הייתי בבית מאירס עורך הקרוניקל, הוא איש נחמד ולץ גדול, חרוץ ויודע טבע אנשים ויודע איך להתנהג עם כל אחד ואחד על פי טעמו. לו אוצר ספרים רב הכמות וגם ספרים רבים לו בעברית ובז’רגון, ואת אלה הוא שולח כפעם בפעם לבית החולים להיות לחולים היהודים למקרא ולשעשועים. בשעת האכילה ואחרי כן נדברנו הרבה על אודות א”י, והוא שמח מאוד על הצלחתי פה. אחרי האוכל בה ה' צנגויל¹²¹ לבקר אותו (הוא כתב מכתב לאברהמס לפני ימים אחדים, כי הוא חפץ מאד לראותני בביתו, אך עתה עושים תיקונים שם והכול בערבוביה ע"כ יחכה עוד) ויאמר, כי לאסיפת המכבים¹²² אשר בה אדרוש. האסיפה תהיה בליל הושענא רבא. הוא בא בשעת ברכת המזון, בשעת אמירת “ובנה ירושלים”, ויאמר לאשר¹²³: “הלא תראה איך הנך ציוני גמור” (עתה מחלוקת בין אברהמס וסיעתו ובין הציונים וסיעתם, אשר עליהם נחשב גם צנגויל).

אחרי לכת צנגויל הראני ה' אשר כרטיס-פוסטה כתוב בכתבנו האשכנזי, ויבקשני להגיד לו מה כתוב בו. התוכלי לשער מי היה בעל המכתב? את המכתב כתב ידידנו ה' גוטמן הצייר¹²⁴ מבית החולים הלונדוני, ובו הוא מבקש מה' אשר, כי אם יודע הוא את אדרסת ה' ילין, ישלח הכרטיס אליו. ואחרי הדברים האלה מכתב אלי להודיעני, כי בבואו חלה על האניה במחלת הקדחת, ובהגיעו הנה לא חפצו לקבלו בשום הוטל, וייאלץ ללכת לשכב בבית החולים הלונדוני במחלקת רוטשילד. תוכלי לשער בלבבך כמה השתוממתי לדברי המכתב והצטערתי על העניין הזה. ואף גם זאת, כי במשך שני ימי ר"ה לא אוכל לבקרו, כי הוא בקצה העיר ממזרח ואנכי בסוף מערב. ואיאלץ לדחות ביקורי ליום אתמול.

ביום א' של ר“ה התפללתי בבית התפילה אשר בו דורש הרב זינגר חותנו של אברהמס. אחרי התפילה דרש דרוש יפה על הפסוק של ההפטרה “לכי לביתך לשלום וה' אלקי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מאתנו היום”, ואחרי התפילה הלכתי לביתו, שם היו גם בניו ובתו אשת ה' אברהמס. ולפני לכתי ביקשתי לדבר עם אחדים ממכיריו מאנשי השם על אודות ביה”ס¹²⁵ ויבטיחני לעשות זאת.

מביתו הלכתי אל בית ה' פרנקלין,¹²⁶ אשר ממנו השגתי מכתב לבוא לבקרו, וישאלני רבות על ירושלם ואנשיה, גם על אחי ועל מיוחס, ואחרי גמרו שאלותיו אמר לי “ועתה נבוא לענייננו, במה אוכל לשרתך בדבר ביה”ס, ויחל לשאלני אם ראיתי את פלוני ואת פלוני, ואחרי אשר נוכח לדעת, כי כבר ראיתי את כל אלה, שאל “מה יש איפוא עוד לעשות”? ואגיד לו, כי יש עוד הרבה לפעול, וכי חפץ הנני להציע דבר ביה“ס בפני חברת האנגלו דזואיש¹²⁷ ובדבר הזה נחוצה לי עזרתו ועזרת אחיו. ויאמר: אכן טוב הדבר, ועוד יותר מזה אוכל להגיד לך, כי ישנה תחת יד החברה הזאת קרן קיימת לענייני חינוך, ואחרי אשר ביארת לי כמה הבית הזה נחוץ לענייני החינוך, הנני חושב, כי נוכל לתת מהקופה הזאת עזר לביה”ס. ואחרי הגידי לו, כי הנני אומר לנסוע בשבוע הבא לפ“פ¹²⁸, אמר לי: בפ”פ יש לי ידיד נאמן, הוא ה' הלגרטן¹²⁹, אשר אנכי זכיתי לקרבו ולעניין אותו בכל ענייני היהדות, אליו אכתוב מכתב-מליצה ואתנהו על ידך. (לפני בואי אליו היה אצלו ה' אוסלד סימון¹³⁰, אשר בקרתיו ביום ער“ה וידבר אתי על אודות ביה”ס; אך ה' סימון היה כבר נכון ללכת ולא נדברנו יותר אתו). לפני לכתו אמר אלי: “עליך לבקר גם את אחי, כי הוא יכול לפעול הרבה על מונטאגוּ ומשפחתו. אך עליך לדעת כי אחי ומונטיגו הם אדוקים מאוד ויראים פן ע”י ביה“ס יפרוץ רוח חופש בירושלם, וידעת איך לכלכל דבריך אתו”. ואחרי אשר הגדתי לו, כי לאחיו אין לי כל מכתב-מליצה, אמר לי: “אנכי איישר לפניך הדרך”. וע“י הטלפון אשר בביתו שאל את אחיו לאמר: “הנה עתה בביתי ה' ילין, אשר הנני חפץ כי גם אתה תכירהו פנים, הודיעני מתי יוכל לבקרך מחר”. ויענהו, כי הוא שלח לה' אברהמס חמישה פונט בעד ביה”ס, ואנכי אוכל לבקרו מחר בשעה שלש. לפני לכתי הזמנני לבוא אליו לארוחת הערב ביום אתמול.

מביתו הלכתי אל בית ה' מוריץ יוסף, מטיף דעת המתקנים, אשר אליו נתן לי ה' אסולד סימון מכתב. ובבואי אל ביתו אמר אלי: הנה היה פה ה' סימון היום וידבר אתי על אודות ביה"ס ואנכי אדבר עם כל אלה אשר יודע הנני כי תקווה להשיג מהם כסף בעד הדבר הזה, ואת נדבותיהם אשלח לה' אשר מאירס. (על ה' סימון אמר לי אברהמס, כי הוא איש מועיל מאוד בעניין כזה, כי בכל מקום לכתו ידבר על עניין, אשר מצא חן בעיניו).

אחרי ערבית הלכתי לבית ב' צייטלין¹³¹ והמה הוליכוני אל בית אחד מידידיהם, איש עשיר, אשר הזמינם לבוא אליו בערב הזה אתו יחד. שם קידשתי אנוכי על היין ואחר השתעשענו כשלוש שעות, ואשתו וחותנתו שאלוני הרבה על אנשים שונים בירושלם שהם נודעים להן. ובשעה אחת עשרה בערך שבתי הביתה עייף ויגע מאד.

ביום השני של ר“ה הלכתי לבית התפילה, אשר בו דורש הדר' גולנץ¹³², כי שם מתפלל ה' מרקוס אדלר¹³³ אשר הזמינני ליום ההוא. ואחרי התפלה הלכנו יחד עם בנו, שהוא המזכיר שלא ע”מ לקבל פרס בחברת מזכרת משה, וישאלני בנו שאלות רבות בענייני החברה. ובבית מרקוס אדלר בא גם אחיו אלקן אדלר, ואחרי דברנו בפרטי הדברים הסכימו כולם למסור לי ההרשאה בדבר הקושאנים וגביית הכסף.

עלי לקצר עתה, כי הגענו להאניה ההולכת מדובר לקאלה והיא החלה להתנדנד.

תמול הייתי עוד פעם אצל ה' הריס¹³⁴, ויאמר לי כי אומר לכתוב להקונסול הבריטי בירושלם בדבר הזה. העיקר הוא כאשר ראיתי, כי חפצים המה להפטר מעורכי הדין הנוצרים, אשר הריצו אתם מאז חליפות מכתבים, והם בושים מפני הקונסול הבריטי.

ולכן אם יואיל ידידי יקירי ה' כהן¹³⁵ לדבר עם הקונסול ולהבינו בינה, כי עורכי הדין הנוצרים לא יוכלו בשום אופן להגיע לידי גמר, וכי יכתוב להם, כי מצדו איננו מתנגד כי ימסרו הדבר בידי, וכי הוא מכיר אותי, וכו', אז יסור גם הפקפוק הזה.

שלום להורינו היקרים וב"ב, שלום לילדינו הנחמדים ונשיקות לאבינועם

אישך אוהבך דוד

122. אל אשתו

ב“ה פה קארלסרוה, בתחנת מסה”ב לשובי לפ“פ, ליל ערב יום הכיפורים, תרס”א

– – – ועתה אשובה להמשך דברי מסעי.

במכתבי האחרון כיליתי כמדומני על אודות יום א דר“ה או יום ב‘. ובכן: ביום ב’ דר”ה סעדתי בבית ה' מרקוס אדלר¹³⁶ ושם היה גם בנו הוא המזכיר שלא עמלק"פ בוועד מזכרת משה וגם ה' אלקן אדלר, אשר את פיו ישאלו בכל הנוגע לענייני דת ודין בחוקי תוגרמא, ונסדר שם את עניין הוכאלה ודבר חתימות יורשי הריס וכו'.

מביתו הלכתי לבית אליס פרנקלין¹³⁷ ויבטיחני ליישר ההדורים (אם יהיו) מצד ה' מונטאגו, חבר ועד מזכרת משה, ולקבל הסכמתו, וגם לדבר אתו על אודות בית הספרים. עתה אין העת מוכשרת כלל לדבר אתו בשום דבר, כי טרוד הוא מאוד בדבר בחירות הפרלמנט, שהוא חפץ להבחר בו גם עתה.

מביתו הלכתי מהלך שתי שעות כמעט אל בית הדר' לוה הזקן,¹³⁸ ולא מצאתיו בביתו, הוא כבר זקן מאד אך חכמתו תאיר פניו ומדברו נעים מאוד, ובכל דבריו הוא מערב חלקי פסוקים בעברית. הוא חפץ בספר דקדוק וכרסטומטיה בערבית בעד בתי הספר היהודים והוא כבר דיבר על זאת עם קלוד מונטיפיורי ואגיד לו כי מיוחס¹³⁹ חיבר ספר מעין זה, ויאמר לי כי ידבר עם ק"מ¹⁴⁰ כי יכתוב בדבר הזה למיוחס (בשובי ללונדון אזכירהו שנית כי הפעם היה לי המועד צר וקצר).

משם שבתי לבית ה' אברהמס, אשר שב כבר ממסעו, ואמצא בביתו את ה' סנומן מחכה לי (ואנוכי ביקרתיו פעם בביתו ולא מצאתיו). ע"ד “עזרת נשים” ¹⁴¹ דיברתי אתו, אך עוד אשוב לדבר בבקרי אותו. ובדבר בית הספרים הבטיחני ללכת אתי בשובי לבית אחדים ממכיריו לאסוף כסף.

ה' אברהמס קיבל אז מכתב מצנגויל¹⁴², כי קיבל עליו לשבת ראש באסיפת המכבים¹⁴³ (הדבר כוח-מושך הוא להרבות מספר הבאים). גם מדניס סמואל¹⁴⁴ קיבל מכתב לאמר: כי “בהיותי עתה נכון להכנס לחופה לא יוכל לעשות מאומה לביה”ס¹⁴⁵. ההגיון נפלא! אך כל מכריו אומרים עליו, כי בשגעון ינהג. (אך עתה קיבלתי בפ"פ¹⁴⁶ מכתב מה' אברהמס ובו הוא מודיעני, כי קיבל שנית מכתב מסמואל ובו הוא שאלהו מתי אשוב ללונדון…. פתח תקוה!).

ביום צום גדליה ביקרתי עוד פעם את הריס¹⁴⁷ להגיד לו, כי הנני נוסע עתה לפ"פ וכי אשוב בעוד שבועיים. אז נתן לי הריס חבילת ספרים בענייני היהדות באנגלית. אין הפנאי עתה לתאר מבוכתי כל היום במשא החבילה הכבדה הזאת מבלי חפצי להוציא כערך שילינג וחצי דמי פוסטה לשלחם הביתה. – – –

שכחתי לכתוב מקודם בדבר בקרי את הדר גאסטר שנית.

על הקול הקורא לא באה חתימת הדר' גאסטר, כי חשב ה' אברהמס כנראה כי לא ינעם הדבר להדר' אדלר¹⁴⁸. וגאסטר בעצמו אמר לי בפעם הראשונה בבקרי אותו: אל תגד לאחרים, כי אנכי נוטה לטובת המפעל הזה, כי הדבר הזה יוכל להיות לתואנה להם לבלי השתתף בו. אך אח“כ, בראותו את הקול הקורא ואת שמות החתומים, בערה חמתו כאש על אשר שמו נעדר שם, ויגל הדבר להדר' גולאנץ¹⁴⁹, והדר' גולאנץ הגיד לי זאת. ואלך אליו בליל מוצאי ר”ה ויגד לי, כי את החמישים פונט של הקונגרס¹⁵⁰ לא יתנו לנו עוד, וכי הוא כותב להרצל ולצ’לינוב¹⁵¹, כי פה עשו זאת כעין מחאה נגד הציונים וכו' וכו‘. אך סוף סוף אמרתי לו, כי אכתוב בהכרוניקל מכתב ע"ד מתנת הציונים ופעולתו הוא וכהבטחתי עשיתי וה’ אברהמס סידר המכתב, אך אם ישכך מכתבי את כעסו אינני יודע.

ביום ה' הכינותי עצמי לפ"פ, ובערב נסעתי, וביום ו' כשתי שעות לפני השבת באתי פראנקפורטה.

הספקתי עוד לנוח ולרחוץ וללבוש וללכת להתפלל ערבית בביהכנ“ס של הדר' הורביץ¹⁵². אחר התפלה נגשתי אליו באימה וביראה (כי היתה אימתו מוטלת עלי מכל אשר סיפרו לי על אודותיו בירושלם) ואגיד לו שמי ואברכהו בברכת שבת, ויאמר אלי: שלום עליכם וכו', ולמחרת הנך קרוא אל ביתי לסעודת הצהרים. בזאת ראיתי, כי הטיבותי לעשות בבואי ביום הזה. למען יכירני בפעם הראשונה בשעת מנוחה ובביתו, לא ברגעי ה”שפרך-שטונדה" ¹⁵³.

ביום השבת בבוקר התפללתי ג"כ בבית תפילתו ואשמע את המשא אשר נשא, והנה אמנם ראיתי תורה וחכמה במקום אחד.

אחרי התפילה שבתי לבית מלוני ואת מי מצאתי שם? – את ר' אלטיר ריבלין¹⁵⁴ לבוש בכובע הצילינדר!

עלי לגמור עתה מכתבי לכן אודיעכם בקצרה, כי ראיתי כבר את כל חברי ועד בית ספרנו, וכמדומני מצאתי חן בעיני כולם והמה חפצים (ביחוד הקונסול אדלוף בר גולדשמיד והנרי זליגמן) להאסף לאסיפה ולשמוע בשורות ביה"ס.

בלשכת¹⁵⁵ פ"פ אשא משא (בגרמנית) באור ליום ו' על אודות ענייני ירושלם.

שלום לכולכם, למה לא כתב אלי אביך הי"ו עד היום?

כנראה יאריכו לי ימי חופשתי לשבועות אחדים ואעבור על פני רוסיה. מקווה הנני להשיג מאויי אי"ה.

אישך אוהבך

דוד ילין

על אודות מעשי בקארלסרוה והמשך מסעי עד היום אכתוב בקרוב.

123. אל אשתו

ב“ה יום ה' י”א תשרי, תרס"א

איטל יקירתי וכל בני משפחתי

היום שמעתי, כי הפוסטה הולכת היום לא“י והנני ממהר לכתוב לכם אף כי עיתותי אינן בידי, כי עלי עבודת הכנת המשא להיום בערב, ועד עתה (תמול בלילה והיום) היה עלי לסדר לי את דברי והצעותי, אשר אדבר את הדר' האראוויץ¹⁵⁶. ובקצרה אגיד לכם, כי הצעתי לפניו, כי ימלא ועד בית-הספר¹⁵⁷ פה את ידי לסעת בארץ אשכנז ובפאריז להשתדל לאסוף כספים בעד בעד ביה”ס להגדילו ולהיטיב מצב המורים הנמצאים כבר בו. את הדבר הזה עשיתי על פי עצת אברהם שלום¹⁵⁸, אשר כבר בא הנה, ובאופן הזה יכולתי לתאר כל מצבי וגם מצב יתר חברי ולהודיעם אי אפשרותי לחיות הלאה ברווח בשכר כזה מבלי דחוק אותם לתת תיכף הוספות או עזרה אחרת בשעה שהקופה דלה וריקה. כשלשה רבעי שעה דיברתי עם הדר' הורויץ על כל פרטי ההצעה, והוא אמר לי, כי הצעתי מוצאת חן בעיניו, וכי בליל מוצאי יו"ט יאספו לאספה וגם אנכי אבוא ודיברנו על אודות העניין הזה, ועד העת ההיא אוכל לדבר עם חברי הוועד בפרוטרוט לרכוש לי מעט מעט הסכמתם וגם הוא ידבר אתם.

ידעתי כי מצד אחד תכאיבכם הבשורה הזאת בהיותי נאלץ עפי“ז להתעכב באירופה עוד כשני ירחים, וגם אנכי אמנם מתגעגע הנני לביתי, וכבכיי בימי ר”ה ויו"כ¹⁵⁹ בשנה הזאת אולי לא בכיתי מעולם, אך רואה הנני את הדבר לחובה ואעשנה. בפאריז אולי אפעל בדבר בניין בית לבית הספר והדר' הורביץ אמר, כי ידבר על אודות זאת עם פלוטקה¹⁶⁰.

בדבר בית הספרים הנה בדרשתי בלילה הזה אדבר גם על אודותיו. להאלגרטן¹⁶¹ כתבתי מכתב ובו שמתי כרטיס פרנקלין¹⁶² אליו (אשר נתן לי מלבד המכתב שכתב אליו ישר) וישלח אלי היום את גבּאוֹ להגיד לי, כי אבוא היום אחרי הצהרים או מחר בבוקר. ואבחר ללכת מחר – אחרי אסיפת הלילה אשר גם הוא יבקרנה.

מכתבי זה הראו נא לידידי יקירי ה' כהן¹⁶³ הי"ו (כאשר כן תעשו בכל מכתבי). הרבה יש לי לכתוב אליו אך אניח זאת למחר.

שלום לכולכם. למחר אי"ה אכתוב בארוכה.

נשיקות חביבות לאבינועם

אישך אוהבך דוד

בליל ש"ק אני קורא אל בית עטלינגר, שם אדבר אודות “עזרת נשים”¹⁶⁴ – – –

124. אל אשתו

ב“ה יום הושענא רבא, תרס”א (לונדון)

– – – אחל מליל אמש, הוא ליל המשא בהיכל “המכבים”¹⁶⁵.

– – – הלכנו לאולם המכבים. שמה נאספו כבר אנשים רבים. וגם אברהמס כבר בא שם ממסעו. צנגויל¹⁶⁶ היה היושב ראש, ואנכי לבשתי את הפיס בפעם הראשונה באירופה. אנכי ישבתי לימין צנגויל. אחרי דבריו הרבים על אודותי ועל אודות בית הספרים, דברי תהילות ושבחים מתובלים בשנינותיו המחוכמות, נשאתי אנוכי דברי שעה שלמה בעברית וכל הנאספים לא האמינו למשמע אזנם וירבו למחוא כף אחרי כל פיסקה מדברי. וה' אברהמס¹⁶⁷ ישב בשעת מעשה ויתרגם דברי, ואח"כ קרא תרגומו.

אח"כ נשאו מנאמים הדר' הירש, ה' פראג, הדר' גאסטר, צנגויל, אברהמס, אשר מאירס, ודר' לנדוי.

הרב דר' אדלר וזינגר¹⁶⁸ שלחו מכתבים בדברים חמים מאוד להאסיפה ויביעו צערם הגדול על בלי יכלתם לבוא. אברהמס ואשר מאירס, אשר בראשונה פקפקו מאד בהצלחת הערב, שמחו מאוד מאוד וכל הנאספים הסכימו, כי המפעל ראוי לתמיכה.

תוכן מנאמי יבוא בהכרוניקל וכן סדר הערב. צנגויל הציע לאסוף כסף בשעת האספה, אך אשר מאירס אמר, כי כל החפץ לנדב ישלח אליו על אדרסתו.

ליל חג שמיני עצרת (או: גם שמחת תורה אצלנו) הולך וקרוב. מי יתנני כעל כנפי נשרים לבלות למצער יום השמחה הזה אתכם כולכם ואת ילדי הנחמדים! אך עת לכול. באחרית השבוע הנני מקווה לכתוב יותר בארוכה, גם להורי וגם להוריך, ולה' כהן ולמיוחס¹⁶⁹.

אישך אוהבך דוד ילין

125. אל אשתו

ב“ה פאריז, ט”ז חשון תרס"א

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו

בלי תפונה צמאה נפשכם לדעת את אשר פעלתי בעיר הגדולה הזאת רוכלת העמים – לטובת בית הספר ובית הספרים, ואנוכי אמנם דחיתי הדבר מיום ליום בקוותי, כי אוכל להודיעכם דבר ממשי. אך עד כה עוד טרם עלתה בידי למרות כל עמלי הרב. אינני אומר, כי לא תעלה בידי, כי בטוח הנני, כי איזו תוצאה אם הרבה אם מעט תצא מישיבתי פה. הרב צדוק כהן¹⁷⁰, אשר קיבלני בביתו (לא בשעת קבלו את כל הבאים לראות פניו) זה שלוש פעמים, ציווני לערוך מכתב לבית רוטשילד ולשלחו אליו והוא ישלחהו אליהם בצירוף מכתב מצדו, וכן ציווני לכתוב לאליה ליאון באופן זה, ואעש כן והנני מחכה לתשובה. גם חתנו¹⁷¹, אשר קרבני פה מאוד, מדבר עם אנשים שונים אל אודות משלחתי. גם הדר' קליין¹⁷² ישתדל מעט. מכתבים אחדים קיבלתי מפ“פ¹⁷³ למסרם לאנשים שונים. גם שני עיתוני ישראל פה ידפיסו בשבוע הבא מאמרים על אודות בית הספר ובית היתומים. גם להאלליאנץ¹⁷⁴ פניתי בבקשה שכתבתי לפ”פ לשלוח אלי בענין הוספת התמיכה השנתית. והנה הרב, ונרציס לוון¹⁷⁵, ודירנבורג¹⁷⁶, אשר ביקרתי, נוטים לדבר, אך ביגאר¹⁷⁷ עומד לשטן, ואינני יודע אם אוכל להכריעהו. עם לוון, וריינאק¹⁷⁸ דיברתי ג“כ על אודות יק”א ותמיכתה לבניין בית לבית הספר, ועוד עלי למסור הבקשה הרשמית למאירזון¹⁷⁹, ויוכל להיות כי סוף סוף נשיג חפצנו.

כל היום הנני רץ לבקר אנשים שונים – – – מכל מהלכי תצא מעט מעט תועלת למפעלנו, כאשר יישלחו מפ"פ צירקולרים לאנשים שונים, אך אנכי אשוב יום יום עייף ויגע הביתה. בהתערוכה לא הייתי רק פעם אחת בערב, וכן הייתי רק פעם בהאופירה הגדולה. – – –

אולי אראה עוד את הברון אדמונד בדבר בית הספרים.

דירנבורג נתן לי שני ספרים מספרי רס"ג¹⁸⁰ בעד בית הספרים וספר אחד לי.

גם את שייד¹⁸¹ אבקר, אף כי פה כבר סר צלו לגמרי, ואדבר עם הרב צדוק כהן בדבר 5000 פר' של חברת עזרת נשים¹⁸².

גם את עיתוני פאריז הישראליים נשיג כנראה, וכן הספרים מחכי"ח.

את לונץ¹⁸³ ראיתי פעם, כמעט לא הכרתיו, הוא גדל וייף, והוא עוסק בעבודתו בחריצות כנראה. – – –

126. אל אשתו איטה

ב“ה יום ו' כ”ד חשון, תרס"א. (פאריז)

איטל יקירתי וכל בני ביתי הי"ו

עודני בפאריז. לא חמודות פאריז ותענוגיה עוצרים אותי פה, כי אך מעט מן המעט הנני נהנה בהם, ובלונדון התענגתי הרבה הרבה יותר, אך חובתי היא העוצרת אותי עוד לשלושה ימים פה. השתדלתי לראות את פני רבים מחברי הוועד של חכי“ח ולהשיג הסכמתם להיות מליצי יושר בעד בית ספנו ביום שידובר בו באסיפת החברה, כי גדולה מאד שיטנת ביגאר¹⁸⁴, אף כתבתי לפ”פ¹⁸⁵, כי ישתדלו כי הד“ר סלפנדי¹⁸⁶ יכתב לחכי”ח, וכן עשו. ומצד השני היה עלי להשתדל בפני חברי חברת יק“א לוון, וריינאך, ומאירזון¹⁸⁷, ומחר עלי לראות עוד את מונטיפיורי¹⁸⁸, ופיליפזון ופלטקה¹⁸⁹, אשר באו היום לאסיפה שתהיה במוצאי ש”ק. אמנם אינני יודע אם כבר באסיפה הזאת ידברו על עניין זה למרות בקשותי את מאירזון, אך בכל אופן עלי לסקל את המסילה.

והדבר היותר כבד, הלוקח את כל עתותי, הוא דבר יסוד ועד פה, שישתדל לפעול בעד בית הספר. כבר עלתה בידי להשיג רוב חברי ועד כזה ועוד עלי להשתדל מחר וביום א' הוא היום, אשר הנני חושב, כי בו תהיה האסיפה הראשונה לוועד הזה. רבים הבטיחוני נדבותיהם תיכף בהווסד ועד כזה.

הרב צדוק כהן עומד לעזרתי וכן חתנו הר' ישראל לוי, והד"ר קליין¹⁹⁰. הר' צדוק כהן עוד טרם ראה את פני רוטשילד למסור לו מכתבי, וימסרו לו בשבוע הבא. מצד בית רוטשילד אין כמעט כל ספק, כי נשיג נדבה הגונה גם לבית הספר וגם לבית הספרים.

בהעיתון Archives Isr. נדפס בשבוע הזה מכתב מצדי בדבר ביה“ס וביה”ס¹⁹¹.

הר' ישראל לוי מבטיחני מצדו לכונן ועד בעד בית הספרים. הוא כבר קיבל מאיש שדיבר אתו לטובת בית הספרים סך 300 פר', ואנכי מסרתי לו ג"כ 40 פראנק שקיבלתי ממאירזון. הבה נקווה. – – –

בכל יומיים הנני כותב לפ"פ בדבר מעשי והתקדמותם, וכל מכתבי המליצה שהנני דורש מצדם הנה שולחים אלי והנני מקווה, כי סוף סוף נשיג פה תמיכה ממשית. –

* * *

הרב צדוק כהן הבטיחני לתת במתנה כל קבוצת Revue des Studes Juives לבית הספרים. הקבוצה יקרה מאוד.

ביקרתי את דירנבורג¹⁹², ואת הרב דרייפוס, ¹⁹³ ואת הד“ר נטר¹⁹⁴. כולם חברי ועד חכי”ח. הד“ר נטר זוכר עוד את בית ספרנו ואת הד”ר הרצברג ואת (ייבדל לחיים) ה' כהן¹⁹⁵. – – –

בשבוע הבא אהיה אי"ה בבריסל. גם לשם יש לי מכתבי מליצה אחדים. – – –

127. אל אשתו

ב“ה בריסל ט”ו כסלו, תרס"א

– – – בשבועיים האלה הייתי ימים אחדים בבריסל, ואחרי ראותי כי מפה אין תקוה, נפתיתי לדברי הרב ובית הרצברג¹⁹⁶, שאמרו לי, בי באנטוורפן יש יכולת להשיג הרבה תומכים למפעלי ירושלם. ואהי גם שם ימים אחדים, אך ללא תועלת גדולה, ובכל זאת הנני חושב כי כמאתים פראנק לשנה ישיג ביה"ס משם, וגם לבית הספרים תגיע איזו הכנסה שנתית. משם נסעתי לרוטרדם וגם שם השגתי כעשרה חברים חדשים. ועתה שבתי לבריסל ובעוד שנים שלושה ימים אדע תוצאות מפעלי פה. מאיש אחד השגתי פה 50 פראנק וכסכום הזה יתן כמעט בכל שנה. אך עוד אנשים אחדים עלי לראות פה.

והעולה על כל הבשורות האלה היא הבשורה אשר בישרני אברהמס¹⁹⁷ (עוד הפעם אברהמס) כי ברוב השתדלותו עלתה סוף סוף בידו כי חברת “אגודת אחים” החליטה לתת חמישים פונט תמיכה שנתית לבית הספר, ועוד יש תקווה, כי בבוא העת לבנות בית בעד בית הספר, תשתתף גם החברה הזאת בהוצאות. אחרי האלף פראנק, שנתנה הברונית רוטשילד לבית הספר אחרי ביקורי בביתה בפ“פ, הנה הבשורה הזאת היא ג”כ בשורה טובה מאד.

מפה אסע אי“ה השבוע לקלן ובעוד כעשרה ימים הנני חושב להיות בפ”פ. שם אדבר עם הוועד להחליט דבר בדבר מסעי ומצבי.

רוטרדם היא מוזרה ברוב מימיה. לאורך רוב רחובותיה עוברים פלגי מים ברוחב שמונה או עשרה מטר, ובמשך הימים השלושה שישבתי שם נאלצתי להבין את שפת Kaan nit Verstaan (הן ידעת את הסיפור הזה). גם בהאאג הייתי במשך שעות אחדות לדבר שם עם ה'….¹⁹⁸, גזבר בית היתומים שם. באנטוורפן וברוטרדם הייתי הולך כל היום מבוקר ועד ערב, ומעט המזומנים, שעלתה בידי לקבל, והחברים אשר רכשתי עלו לי ברוב עמל, כי עפי"ר צריך לבקר ששה אנשים עד אשר יימצא אחד, אשר יצא עניין במפעל ירושלמי. – – –

128. אל אשתו

ב“ה יום ה' כ”א כסלו תרס"א בריסל

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו!

עתה שבתי ממסעי לונדונה, והנני שמח מאוד כי עשיתי זאת, כי במשך היום האחד שהייתי שם הספקתי לבקר את הריס¹⁹⁹ ויראני את המכתבים, שכתב להקונסול האנגלי להודיעו כי פקדוני למורשה מצדם והם מבקשים ממנו לעזרני בכל הדרוש, אף מסר לידי את הוכאלה ואת יתר הכתבים הדרושים מאת יורשי הריס ומונטיפיורי, כלם כתובים בערבית ומתורגמים בצרפתית כאשר נתתים לו, וחתומים בפני הנוטריום ומקויימים בפני הקונסול התוגרמי.

גם את אברהמס²⁰⁰ ביקרתי כמובן, ויודיעני כי ביום ב' בשבוע הזה היתה אסיפה בבית ה' אשר מאירס²⁰¹ ויתכונן הוועד לבית הספרים וחבריו הם: הרב ד“ר אדלר²⁰², זינגר²⁰³, גולאנץ²⁰⁴, שכטר²⁰⁵, הירש²⁰⁶, פראג²⁰⁷, אברהמס, ואשר מאירס. הם ישלחו את הכסף שנאסף ירושלמה בסכומים של חמישים פונט בחודש. לא חפצו לשלוח הכסף בפעם אחת למען השאר לע”ע קופה של ביה“ס ולמען תהיה להם עבודה במשך איזה זמן ולא ישתכח הדבר מלבם, ואחרי ירחים אחדים, בראותם כי הכסף הולך ותם, ישובו להוציא לאור קול קורא. בשבוע הזה יודיעו זאת בהכרוניקל. אף הודיעני את כל זכרון הדברים של אסיפת “אגודת אחים”, אשר הביעה רצונה כי ה' קלוד מונטיפיורי בתור ראש החברה הזאת ישתדל בפני חברת יק”א בעניין השגת בקשתנו בדבר בניין בית לבית הספר. – – –

בערב סעדתי בבית ה' אברהמס, ואח“כ לקחני אל בית התיאטרון אשר שם הציגו מחזה “הורדוס” נפלא מאד. אברהמס לקח חלק בסידור ענייני הבגדים והכלים לפי העת ההיא עפ”י חקירת ספרות ישראל. – – –

אברהמס סיפר לי, כי על ספרי “מקרא לפי הטף” רבו קופצים פה. מורים אחדים פנו אליו לשאלו איפוה יוכלו להשיגו, וידבר עם מו"ס אחד, כי יביא נוסחות רבות ממנו, והספר הולך ונמכר.

בעוד זמן קצר ישא אברהמס משא על אודות לימוד הקריאה בעברית, והיה ספרי עיקר נושא דרושו, ועי"ז הוא חושב כי הקופצים עליו ירבו עוד יותר.

129. אל אשתו

ב“ה קולוניה, יום ו' ה' דחנוכה, תרס”א

איטל יקירתי וכל בני ביתי ומשפחתי הי"ו.

זה לי שבוע ימים פה, וב“ה כי ההצלחה מוסיפה להאיר אלי פניה. ביום ד' בערב היתה פה אסיפת הלשכה²⁰⁸ ועפ”י הצעת הד“ר אפפל נשאתי גם פה משא על אודות ירושלם, ותיכף אחרי האספה כתבו ידם למפעלנו ארבעה ועשרים חברים חדשים, אשר מזה תהיה הכנסה שנתית לבית הספר 164 מארק. ועתה עלי לבקר עוד כעשרים איש מבני הלשכה, אשר יש תקוה, כי יהיו גם הם לחברים. הרב ד”ר רוזנטל, אשר גם הוא חבר להלשכה, דיבר עלי טובות, וירא להחברים את ספרי “לפי הטף” וכולם השתוממו לראות ספרים כאלה בעברית. נשיא הלשכה הוא איש טוב לב מאוד והוא חתם שמו לראשונה בתור חבר. גם ה' ד. וואלפזון²⁰⁹ היה לחבר. (הד"ר בודנהיימר²¹⁰ לא בא בערב ההוא). עם ה' ולפזון אתראה ביום א' הבע“ל לדבר אתו בפרטות על אודות “מוצא”. ואחרי גמרי לאסוף חברים מהלשכה אפנה אל יתר נכבדי הקהילה. אף הציעו בהלשכה, כי יכפלו את התמיכה שהם נותנים מכבר לבית היתומים כמו שעשו בפ”פ²¹¹ אחרי נשאי משאי שמה (הדבר הזה כבר הוחלט בפ"פ כאשר תראו בעיתון האגודה האשכנזי לחודש נובמבר צד 135), ויסכימו להחליט על אודות הדבר הזה באסיפה הבאה. – ולמען לא אאבד זמני מיום א' עד יום ד' (הוא היום שהיתה בו האספה) יעצני הד“ר רוזנטל לנסוע לדיסלדורף הקרובה לקלן. ואסע שמה ואקבץ ביומיים 135 מארק, ורוב הנותנים הבטיחו לתת נדבותיהם גם לימים הבאים. הד”ר אפפל ורוזנטל מייעצים אותי לסוב בלשכות השונות, אך לעשות זאת לא אוכל מבלי הסכמת הוועד בפ“פ. אנכי כתבתי להם ע”ז תמול. בשבוע החולף הדפיס גייגר²¹² עפ“י עצתי מאמר גדול בעתון “יידישעס געמיינדעבלאטט” היו”ל פה על אודות מצב מפעלינו ועל אודות משלחתי.

מלחמה גדולה היתה פה בשבוע הזה בעניין הבחירות של ראשי העדה. הליברלים חפצו להנהיג את העוגב בביהכ“נ בבחרם בראשי העדה מצדם, והרבה מבני העדה התנגדו לזאת. וה' ולפזון, אשר גם הוא עמד לבחירה, הביא הנה דברן מצוין הוא הד”ר נאבל מקניגסברג²¹³, ובאסיפה גדולה נשא דבריו משך שתי שעות על אודות הריפורם ומגרעותיה, ואמנם כדברי דברן מצויין כזה טרם שמעתי.

ביום א' היתה חגיגת החנוכה ברב פאר בביהכ“נ למען הילדים, כל הילדים ישבו בביהכנ”ס, והוריהם עמדו בצידי הבית, והרב הד"ר רוזנטל נשא משא, והמנגינה נגנה שיר “מעוז צור ישועתי”. אז זכרתי את ילדי החביבים, אז זכרתי את ביתי ואת חנוכתי ולבי המה, המה מאד…

בליל שובי מדיסלדורף היתה אסיפה ציונית. וולפזון ובודנהיימר היו מראשי המדברים, ואנכי נשאתי מנאם קצר בעברית, וה' ולפזון תרגמהו לפני השומעים.

היום הנני אומר לנסוע לאֶסן לדבר עם נשיא הלשכה על אודות משלחתי. אולי אבוא גם שמה לאסיפת הלשכה, שתהיה ביום ד' הבע"ל.

משם אשוב אולי עוד היום או בליל מוצאי ש"ק הנה.

בליל מוצאי ש“ק תהיה חגיגה לחברת “קדמת הספרות ותולדות ישראל” פה, והרב ד”ר פראנק הזמינני לבוא שמה.

שלום שלום רב לכולכם. עוד טרם נפניתי לענות לכל אחד ואחד כחפצי וכחפצכם.

נשיקות רבות לאבינעם החביב ולכל ילדינו.

אישך אוהבך

130. אל אשתו

יום ו' במסה"ב בין קלן ואסן

– – – אם בפאריז לא הצלחתי כל כך, הנה היה עיקר עיכובי שמה לא לאספת נדבות פרטיות כ“א בדבר יק”א, ובזאת אחשוב כי סוף סוף אצליח, וב"ה כי גם בבריסל הצלחתי וגם פה באשכנז נראה לי פתח תקווה.

– – – מפאריז קבלתי שלשום שני מכתבים מהרב צדוק כהן ומחתנו¹ ובו הם מבטיחים אותי, כי בעוד כשבועים יכוננו את הוועדים. וה' לוי מוסיף להודיעני כי לע"ע הוא מוסיף לקבץ נדבות. כנראה מקבץ בעד בית הספרים.

131. אל אשתו

ב“ה קולוניה, אור ליום ב' ט' טבת תרס”א

– – – שעות רצופות (לפעמים עד חצות לילה) עלי לסדר לי את הביקורים שליום המחרת לפי האדרסים של הרחובות השונים. עתה אוכל להתפאר, כי נהירים לי כל שבילי קולוניה כשבילי ירושלם מרוב העיון בהמפה של תכנית העיר. עד היום לעתה בידי להשיג פה (יחד עם 24 החברים, שחתמו בליל אסיפת הלשכה) 61 חברים משלמים מדי שנה בשנה 400 מארק. הנני אומר להשאר פה עוד יומיים ומפה אסע לימים אחדים להערים הקטנות הקרובות לפה, ואחר אסע לפ"פ ².

בליל מוצאי ש“ק החולף שבתי מאֶסן, אחרי דברי שם עם אחדים מפקידי הלשכה³ (ביום ד' שבוע זה אשוב שמה לאסיפת הלשכה). ובבואי הלכתי תיכף אל אסיפת השעשועים של חברת הספרות ות”י⁴, אשר היתה באולם גדול מאוד. לאורך האולם הוצגו שולחנות למושב הקרואים (לי נתן הד"ר פראנק⁵ נשיא החברה פתקת הזמנה) והחגיגה ארכה עפ“י התכנית, שהנני שולח לכם, עד שעה 1 בלילה, מלבד הריקודים אשר החלו אח”כ. ובאור ליום ב' הזמינני ה' וולפזון⁶ לבוא אתו לאספת חברת שעשועים הקרואה בשם “הדסה”, אשר גם היא ערכה חגיגה לכבוד החנוכה כעין החגיגה הקודמת. ושם דרשתי ג"כ לכבוד היום – ובאשכנזית.

פה בקולוניה מרגישים חיי היהדות, ולפי מה שהוגד לי ישנה גם תכלית טובה ונכונה ביסוד חברות השעשועים בקרב ישראל, והיא: להרחיק את בני הנעורים מחברת הנוצרים. וזאת הרגשתי פה, כי דבר ידברו בכל חופש כנגד ההתבוללות וכנגד בני הדת השלטת, ובפה מלא הם מתפארים בשם ישראל.

פה ביקרתי את הורי הד“ר וואלאך⁷, ופעם אחת אכלתי לחם על שולחנם. מקוה הנני, כי חרון אף הד”ר וואלאך שב כבר ממני אחרי השלימו זה מאז עם כל מתנגדיו לפנים. דרשו נא בשלומו.

את ה' וולפזון והד"ר בודנהיימר התקרבתי הרבה. ה' וולפזון נודע פה לאיש טוב ומיטיב. כל עניין “חברת הקולוניזציון” הקולונית הוא בידו וביד ה' דילקן, נשיא הלשכה, שהוא גם נשיא החברה הזאת. גם הוא איש טוב המזג מאוד. לפני נסעי מפה אסדר את ענין “מוצא” כראוי. ועוד כתוב אכתוב לכם בפרטות על אודות זאת.

* * *

132. אל אשתו

מוצאי ש“ק, טבת תרס”א Düren

– – – שמחת על בשורותי מלונדון, ועתה הנני מקווה, כי שמחה גדולה תשמחי בהתבשרך כי חברת יק“א הסכימה לתת סך חמשים אלף פראנק לבניין בית-הספר למל. התמיכה הזאת (הנני יכול להתפאר בפה מלא) באה רק ע”י השתדלותי, ומקוה הנני למצער כי גם בפ“פ⁸ יכירו זאת חברי ועדנו. אמנם גם המה כתבו את מכתבי הבקשה, אך מכתבים כאלה כתבו גם לפני שנה, וחברת יק”א לא עשתה מאומה. עתה הנני שמח, כי לא שבתי לפ"פ עד כה, כי עתה למצער אוכל לבוא כמנצח.

הנך כותבת, כי שמחת ביחוד בדבר הודעתי, כי ישנם קופצים על ספרי “המקרא” – “דענן אויף דיעזעס פערדיענטע געלד ווירד שאהן קיין מענש האבען וואס צו שפרעכען דענן עס איסט מיט אייגענעם שווייס פערדיענט, אונד פאן קיינעם ניכט גענאממען”….⁹ הדברים המעטים האלה הזכירוני את פוליטיקת ירושלם בכל נוולותה… מבין הנני, כי ישנם ידידים האוהבים לקנטר ולהזכיר, בלי תפונה, כי לקחתי כסף מהלשכה או מהועד בפ"פ, ואנכי מתענג על רוב שלום ורואה ארצות ומדינות על חשבונם – – – אמת הדבר, כי יש לי גם שעות של עונג בשבתי בקרב אנשים המכירים אותי ואשר למדו להכירני, אך מה גם הפעמים אשר עלי להצטער ולנשוך שפתי בשיני בפני אלה שאינם מכירים אותי ומביטים על כעל קבצן הבא לבקש מאתם נדבה למענו….

– – – אמנם (כמו שהנך כותבת) גם אנוכי האמנתי, כי בחנוכה אהיה בלי ספק בביתי ובחברת בני משפחתי, אך ימי הנדוד ארכו, והעבודה מרובה ורק בזאת הנני מתנחם בראותי, כי עמלי נושא פריו לברכה. בשובי בשבוע החולף לאסן עלתה בידי להשיג שמה יותר משלושים חברים בהכנסה שנתית של יותר ממאתיים מארק. אנכי חפצתי לשוב ישר מקלן לפ“פ אך ה' גייגר¹⁰, אשר שאלתיו להודיעני אם אסע לבון או אבוא ישר לפ”פ, ענני בתלגרמה, כי הם מוסרים את הדבר בידי לעשות כרוח מבינתי, ובכן החלטתי לעבור על פני בון ולהתעכב שם, אך אראה כי יש תקוה להשיג שם חברים. והנה באתי שמה ואמצא אחד מידידי ה' וולפזון, ציוני נלהב, והוא נכבד בעדתו ויבטיחני להשתדל לטובת הדבר בעוד יומיים או שלושה, ולמען לא אאבד על חינם עד היום ההוא, נתן לי מכתבי מליצה לידידיו בדירן ובאכן, ובכן באתי הלילה הנה, ומחר אראה אם יש ממש בדבר. ובכן תחת שחשבתי להיות באחרית השבוע החולף בפ"פ, אהיה שם באחרית השבוע הזה.

בהיותי בפ"פ אקבע את שמות הערים אשר עלי לבקר עוד, וכנראה אהיה רק בערים הגדולות, כי לבקר את כל הקהילות הקטנות אי אפשר בהיות כי אין לדבר סוף. אף אקבע את הזמן, אשר בו אשאר עוד באירופה, ואשר בכל אופן לא יארך עוד. – – –

133. אל אשתו

ב“ה יום ג' ב' שבט תרס”א. פראנקפורט-היידלברג

איטל יקירתי!

גם טבת ושבט כבר בא ואנכי עודני נודד בארץ, רחוק רחוק מכולכם, יקירי, ידעתי היטב כמה צמאה כבר נפשכם אלי, ידעתי זאת מנפשי ומעצמי, אך לכול עת, ועתה כבר נקצבה העת, כי אי“ה לפני חג הפסח אשוב הביתה, עוד שבועות אחדים, ועוד שבועות אחדים, והעת המאושרת גם לי גם לכם בוא תבוא אי”ה.

רק ימים אחדים ישבתי בפ“פ, וב”ה כי בימים האחדים פעלתי הרבה גם לטובתנו – פקידי בית הספר, וגם לטובת בית הספרים.

כל חברי ועדנו קידמו פני בשמחה על הצלחתי במפעלי, והד“ר הורוביץ¹¹ וכל בני ביתו הראו לי אותות ידידות רבה. גם רעייתו וגם בניו כולם הם טובי המזג מאור. ביום השבת הגיד לי, אחרי הזכירו כי אביך¹² הי”ו הוא מקרוביו ע“י משפחת אטלינגר, כי גם הוא עזר אז במינוי אביך הי”ו למורשה חברת “מזכרת מונטיפיורי”, כי אז כתבה אליו גיסתו על אודות זאת והוא כתב להד"ר לוי¹³, בן משק בית מונטיפיורי.

בליל מוצאי ש“ק דיברתי עם הד”ר הורוביץ בפרטות על אודות הבטחת מורי בית הספר בחברת אחריות, ויאמר לי, כי עלי לספר בשעת האספה תוצאות מסעי, ומה שנוגע להצעה הזאת יציע הוא בעצמו, וכן עשה ביום האסיפה, וחברי הוועד הסכימו כולם לההצעה, אך על פרטי הדברים ידברו עוד. – בשעת האספה הראה הד“ר הורוביץ גם את המכתב הרשמי, אשר קבל מחברת יק”א בדבר הסכמתה לתת הסך הנדרש ממנה בעד בניין בית לבית-ספרנו, ומעצמכם תוכלו לשער את הרושם הטוב, אשר עשתה הבשורה הוודאית הזאת. ה' גייגר, אחרי הראותו שנית, כי במסעי פעלתי הרבה לטובת החברה, הציע, כי יוסיפו למלא ידי לסעת עוד בערים רבות באשכנז, ובאוסטריה ואונגריה, אך אנכי אמרתי כי חפץ הנני לקבוע זמן למסעי, כי חפץ הנני לשוב לביתי אי“ה לפי חג הפסח. ויוחלט הדבר כן, אך אמרו, כי אחרי גמרי ענייני באשכנז עלי לשוב לפ”פ לפני שובי לביתי.

אחד מחברי הוועד שאל אם לא תזיק הארכת ימי מסעי לקידמת בית הספר, ויען הד“ר הורוביץ, כי עתה הגיעו כבר הימים האחרונים של זמן החורף, ובשבועות האלה לא ילמדו דברים חדשים בביה”ס כי אם יחזרו על מה שלמדו בכל ימי הזמן, ועל כן אי אפשר לי כלל להחל הוראתי עתה, אחרי כי לא אנכי הוריתי בכל משך הזמן. – על כגון דא אומרים “א חכם גיבט זיך א עצה”¹⁴. ואמנם חכם הוא האיש הזה, ובשתי האסיפות נוכחתי לדעת עד כמה גדול כח שכלו להטות את דעת חבריו לדעתו.

ה' הלגרטן¹⁵ לא יכול לבוא בשעת האסיפה, אבקרהו בביתו ביום השני. וישמח למראה רשימת החברים החדשים, ובלבי נפלאתי למראה האיש המיליונר הזה ושמחתו על תמיכות של ששה ושל עשרה מארק לשנה בו ראיתי שמחת נדיבות אמיתית, כי שמח הוא בראותו, כי עוד ישנם מנדבים אשר לא ישיבו ריקם פני דורשיהם. הוא (שנהיה עתה לחבר בוועד יק"א) סיפר לי, כי בפאריז הציע ה' פלוטקה¹⁶, כי חברי ועד יק“א יסעו פעם יחד לא”י, וכי הדבר הזה אפשר שיצא לפועל בעוד שנה או שנתיים. דיברתי אתו על אודות בית-הספרים ויאמר, כי אגיד לה' גייגר¹⁷, כי יכין רשימת מנדבים וישלחנה אליו וחתם הוא סכום נדבתו. וגם ה' אדוארד כהן נכון לתת חלקו, ואח"כ במשך שבועות אחדים יש יכולת לאסוף סכום הגון. אף אמר לי, כי אגיד לה' גייגר, כי ימהר מעשהו, למען אוכל לדעת תוצאות הדבר עוד לפני שובי לביתי. אגב אורח סיפרתי לו, כי הסכום הנדרש הוא 40000 פר‘, ועד כה נאספו רק כעשרים אלף. – ה’ גייגר אמנם איננו חושב, כי יימצאו מנדבים רבים, אך בכל זאת יעשה כל הדרוש.

מה' אברהמס¹⁸ הגיעני מכתב ובו הוא כותב אלי, כי קרוב הדבר, כי יתרגם את ספרי “תולדות הרמבם” לאנגלית, וחברת “הפצת ספרי ישראל” תוציאוהו לאור. אינני יודע אם יהיה לי איזה רווח חומרי מזה, אך בכל אופן יהיה הספר הזה לדעתי הספר הראשון מהספרות החדשה המתורגם מעברית לאנגלית. – עוד הפעם אברהמס!

את גמר מכתבי הנני כותב היום יום ו' בבית אברהם שלום¹⁹ בההידלברג. פה בהיידלברג נשאתי משאי באור ליום ד' ופה תפעל הלשכה²⁰ יחד עם ראשי העדה לטובת מפעלנו. פה לא יכולתי לדבר בהלשכה כלל על אודות לשכתנו ומפעלותיה, כי הלשכה הזאת היא ששלחה סך 20 או 25 מרק לטובת בית-הספרים, ואנחנו השיבונו לה תמיכתה. את הנשיא דיברתי אמנם על אודות זאת, ואשתדל להצדיק מעשה לשכתנו, אך אם הועילו דברי להסיר כל תרעומותיהם מעלינו לא ידעתי.

ביום ד' נסעתי למנאהיים. שם לשכה גדולה וחבריה עשירים, ובשנה הראשונה להווסד לשכתם בנו להם בית בסך רבע מיליון מארק. את הנשיא ראיתי עוד בלשכת היידלברג, ויגד לי כי בישיבת השבוע הזה יכניסו חברים חדשים וע“כ לדעתו אין העת מוכשרת לשאת משאי בפעם הזאת, כי זמן הישיבה קצר בהיותם עושים סעודה תיכף אחרי הישיבה, ובשעת האכילה ג”כ אין העת מוכשרת לשאת משא במשך שעה, וע"כ לדעתו אבוא בפעם הזאת למען יציגני בפני ראשי הלשכה והחברים. ויודיעם דבר בואי בשבוע הבא לשאת משאי. ואעש כן, ובשעת הישיבה והסעודה הכרתי רבים מגדולי הלשכה, ובשעת הסעודה נשאתי כוס במנאם קצר לכבוד הלשכה, גם ביום אתמול ביקרתי אחדים מהם, עד כי סלותי הדרך לפני לשבוע הבא.

בשבוע הבא אהיה גם בקארלסרוהה, ושם אתראה עם הגברת לוין-ברודסקי וגם עם הד"ר שמואל שטרויס.

פה הנני אומר להתראות היום עם אלמנת הפרופסור שפירא²¹ בדבר אוצר ספרי בעלה המנוח. – – –

134. אל אשתו

ב“ה יום ו' י”ב שבט תרס“א. במסה”ב מאנהיים-פרייבורג

איטל יקירתי!

בעצם ימי הנדוד הנני עתה. אינני יושב עוד ימים ושבועות בעיר אחת, כי אם כמעט יום יום עלי לנסוע. עתה הנה סידרתי לי סדר – מסע לפי ימי ישיבות הלשכות השונות, ומלשכת פראנקפורט נשלחים מכתבים אל הלשכות לפני בואי שם להודיען דבר בואי ומטרת מסעי. ועתה הנני לכתוב אליכם סדר-מסעי זה:

בליל מוצאי ש"ק אשא משא בפרייבורג.

ביום ב' הבע"ל – בשטוטגרט.

ביום ג' – בקארלסורהה.

ביום ד' – בקובלנץ.

ביום ה' – אהיה אולי בפראנקפורט.

בליל מוצאי ש"ק פ' יתרו – בשטראסבורג. משם אסע לווין ואשוב לאשכנז.

ביום ב' כ"ט שבט – במינכן (אף את נירנברג, פירט אבקר). משם אשוב לפראנקפורט לימים אחדים.

ביום ב' ו' אדר – בהאנובר.

ביום ד' ח' אדר – בהמבורג.

בשבוע הפורים – בברלין.

במוצאי ש“ק כי-תשא – בברסלוי ומשם אשוב אי”ה הביתה כנראה דרך ארץ רוסיה, אם אך אדע עד אז, כי אין קרנטין על האניות העוברות דרך קונסטנטינופול. – – –

135. אל אשתו

ב“ה יום א' תרס”א, בין פראנקפורט – והאנובר

– – – ע“ד מסעי לרוסיה כבר כתבתי לחזנוביץ²², ולדוד סוכובולסקי²³, בשבוע הזה אכתוב א”יה גם לדודזון, לפישל, לנחמה, והרב ר' דוד²⁴, ולאמך הזקנה. כי בהיות עתי למסעי ברוסיה קצרה מאד יוכל להיות, כי אבוא אל עיר ולא אמצא את קרובי אשר הנני מבקש, לכם אודיעם מקודם את יום בואי. – – –

גם את תלמידי רוקח אמצא פה בלי תפונה. לו ידעתם כמה יקר לי עתה כל דבר המזכירני את יקירינו!

הקטר הגיע להנובר (שעה 7.30 בערב)

הלילה הנני אומר לנוח. הלילות האחרונים עברו עלי במיעוט שינה כל כך עד כי ראשי עלי כגלגל. בשבוע החולף הייתי חמישה לילות בישיבות הלשכות (פרייבורג, שטוטגארט, קארלסרוהה, קובלנץ, ופראנקפורט), וכנהוג בישיבות הלשכות פה יישארו החברים אחרי ישיבת הלשכה במסיבת רעים לשתות כוס שכר, ושעת הפרופגנדה היא השעה ההיא, ובכן לא עבר עלי כמעט לילה אשר לא נשארתי ער עד אחרי חצות, וממחרת היה עלי לקום בבוקר השכם. ואמש (מוצאי ש"ק) נסעתי להיידלברג אל אברהם שלום²⁵ להשאיר אצלו כל חפצי, שאין לי צורך בהם ובטלטולם ממקום למקום, וכיוון שהננו נפגשים, לא נחדל מלדבר ומלשוחח עד השעה השלישית אחר חצות. – – –

אישך אוהבך המחכה לשוב ולראותך בקרוב דוד

136. אל אשתו

יום ד' האנובר והאמבורג

איטל יקירתי!

ביום א' בערב הגעתי להאנובר וביום ב' בבוקר ביקרתי את נשיא הלשכה, ואת הרב הד“ר גרונמן²⁶, אשר אשתו היא ש”ב²⁷ אביך הי“ו, ועוד אחדים מנכבדי העדה, ובתוכם גם הקונזול זימון, אשר יסד את ביה”ס לעבודת האדמה באהלם אצל האנובר²⁸.

הקונזול זימון אמר לי, כי הוא איננו חפץ לעשות חצי דבר, ואחרי אשר בדעתו לנסוע לא"י, לכן יחכה עד העת ההיא ואם ייטבו מוסדותינו בעיניו, אז יחוננם בסכום גדול (לטובת אחינו ברומניה נתן 10.000 מארק). סעודת הערה סעדתי בבית הנשיא הוא ה' פרנסדורף. הוא ואשתו הם אנשים טובי המזג מאוד מאוד. ומשם הלכנו אל הלשכה כולנו יחד, כי לערב ההוא הוזמנו גם הנשים. גם פה לקחה הלשכה וחבריה חלק במפעלנו, וגם ועד יסדו לפעול לטובת העניין הזה בקרב העדה. בעת ישיבת הלשכה הרשמית ישבו הנשים בחדר אחר ותתפורנה בגדים וחפצים לטובת העניים.

תמול לפני הצהריים ביקרתי את בית-הספר למורים, אשר בו למדו ידידינו ה' כהן ופרס²⁹, ובו לומדים עתה תלמידי רוקח, ובן ה' מרדכי גרשון ויינברג. רוקח עושה חייל בלימודיו ומוריו שבעים בו רצון. הוא ליווני פעמים אחדות בדרכי. בצהריים סעדתי בבית הרב הד“ר גרונמן והוא וכל בני ביתו דורשים בשלום כולכם. בנו הוא ציוני נלהב³⁰. – הקונזול זימון, אשר נסע ביום ההוא לאיטליה, שלח את עגלתו להזמינני לבקר את ביה”ס לעבודת האדמה באהלם יחד עם אשת הנשיא ואחת מידידותיו. אחרי הצהריים נסענו שמה ובפנקס האורחים מצאתי כתוב שם גליקמן³¹ ואברהם שלום³². ה' זילברברג, משגיח הבית, דורש בשלום גליקמן, אשר הכירו היטב בבקרו את הבית.

הנשיא לקח למעני גם כרטיס אחד המקומות היקרים בהתיאטר ואלך שם יחד עם רוקח³³ - זאת הפעם השנית שהנני מבקר תיאטר באשכנז. הנשיא בעצמו אבל ולכן לא יכול לבוא אתי.

האמבורג יום ה'.

תמול בערב נשאתי משאי בהלשכה והיום ביקרתי את ה' גומפרץ³⁴. הלילה הנני קרוא אליו אל ביתו. – – –

137. אל אלחנן גומפרץ³⁵, האמבורג

בע“ה יום ו' עש”ק ג' אדר תרס"א פה ברלין

לכבוד הרה“ג הנכבד והנעלה יקר רוח ורב סחד עושה ומעשה, כש”ת מוהר“ר אלחנן גומפערץ נ”י, שלום וברכה

אם החשיתי עד כה ולא הודעתי את רומע“ל³⁶ על דבר מועד שובי להאמבורג, לא עשיתי זאת כי אם מפני כי גם אנכי בעצמי עוד טרם ידעתי להחליט דבר. אך עתה, אחרי אשר הואיל הרה”ח הד“ר הילדעסהיימער³⁷ נ”י לאסוף היום אחדים מיחידי הסגולה, אשר לבם נתון למפעל בית היתומים ובית הספר³⁸, עתה אחרי אשר הם קיבלו עליהם להשתדל פה לטובת העניין, הנה אין עלי להשאר פה כי אם עוד ימים אחדים למען אגמור ענייני בפני לשכות “בני ברית”, ומפה אוכל לשוב ביום ד' הבע"ל להאמבורג ולשאת דברי בפני הקרואים באור ליום ה'.

לזאת איפוא חפצתי מאד לדעת, אם כבר דיבר רומע“ל עם אחדים מנכבדי עדתו ואם יוכל הדבר לצאת לפועל בלילה הנז'. ואם חושב רומע”ל, אחרי אשר דיבר כבר עם מכיריו, כי השתדלותו זאת תישא פרי וברכה להמפעל.

אף זאת חפצתי לדעת אם יידרש, כי אתעכב בהאמבורג, או אוכל לנסוע תיכף ביום ה' לברעסלויא, כי אספת הלשכה שמה היא במוצאי ש“ק. ואם אומר לשאת דברי שמה, יהיה עלי להגיע שם לפני ש”ק.

יואיל נא איפוא רומעכ“ת³⁹ להודיעני כל אלה. ואם יחשוב, כי יש תקוה, יואיל ג”כ לסדר כל הדרוש למען אוכל לבוא למועד הקצוב.

בתתי לו תודתי בשם מפעל-החסד, אשר לטובתו הוא משתדל, הנני דורש שלומו ושלום רעייתו הכבודה והיקרה מב“ת⁴⁰, ושלום כל ב”ב הי"ו.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם

דוד ילין

138. אל אשתו

(ברסלאו)

— גם את הד“ר לווה⁴¹ ובאמבוס⁴² ראיתישם. גם את הד”ר ברנפלד,⁴³ ואת בריינין⁴⁴ ביקרתי בברלין. בריינין חקרני הרבה בעניני א“י ומי יודע אם לא ידפיס איזה Interview בעיתונינו. הוא אמר לי, כי סגנון אביך הי”ו יקר מאוד מאוד בעיניו, ותמיד הוא קורא בחיבה את דבריו.—

את האדון אונגר חפצתי לבקר אך לא עלה בדבר בידי בשום אופן. – – –

139. אל אשתו

ברסלוי יום ו' עש“ק י”ג אדר בין השמשות

איטל יקירתי!

עתה שבתי הנה ואמצא מכתבך העברי. שערי בנפשך לשמחתי בקראי אותו, בראותי עד כמה הנך יכולה להביע מחשבותיך בשפתנו. אמרתי בלבבי חבל על כל המכתבים, אשר יכולת לכתוב אלי עד כה בשפתנו ולא כתבת. אך למצער הנני מקווה, כי מכתביך הבאים אף אם לא יהיו עוד רבים יהיו כתובים בשפתנו זאת, והיה לך הדבר הזה לתרגיל טוב. – – –

140. אל אשתו.

ב“ה יום ו' י”ז אדר תרס"א פה בויטהן

– – – תמול הייתי בקאטוביץ. שם ראיתי יהודים, יהודים ממש, ויהודיות, יהודיות ממש. יהודים לובשי קאפוטה ארוכה, ומגבעת שער, ובעלי פיאות מסולסלות וזקן מגודל, ויהודיות חוגרות סינר ארוך וחבושות מטפחת צמר, המכסה שער ראשן. זאת הפעם הראשונה אחרי זמן יותר מששה חדשים, אשר שבתי וראיתי פני אחינו ככל אשר הורגלתי לראותם, ופה שבתי ואשמע את לשוננו הקדושה (הזרגונית) כהלכתה לכל חוקותיה ודקדוקיה, ושוק רחב בעיר מלא אחינו ואחיותינו, אלה העומדים ומוכרים סחורתם: צמר ובד, ופירות, ודגים ובצלים.

תוכלו לשער בלבבכם הרושם העז, שעשה עלי המחזה הזה פה בלב אירופה המשכלת, בין רבבות מגולחי הזקן ולבושי הבגדים הקצרים והנקיים ודוברי שפת אשכנז צחה. ומה אומר לכם, יקירי, נפשי ערגה למחזה הזה, כמין נחת רוח מצאתי בקרבי בעמדי בין אחינו אלה. אינני יכול בעצמי לבאר לי את התענוג הזה, אך זאת ידעתי כי התענגתי להתבונן בהם “הן זה ר' יאקל מודענו! וזה ר' אלטער במגפיו הארוכים, וזאת מרת באשקע!” כמעט שחפצתי לגשת אליהם ולדרוש בשלומם, לולא האמת המרה הבאה וזורקת תמיד טיפותיה בכוס עינוגי בני האדם – שבאה ואמרה אלי: דרך אלפי מילים מפרדת בינך ובין מודעיך, והאנשים האלה זרים ונכרים הם לך. למראה קאטוביץ שב ויתגבר עלי חשקי לבקר את רוסיה ועד היום בבוקר נלחמתי מלחמה עזה עם לבבי. אך סוף סוף נסוגתי אחור מרעיוני זה והנני שב עתה לברסלוי, שם אהיה במוצאי ש“ק בשעת האסיפה. משם אסע לדרזדן ליום ב' בערב, משך לליפציג ליום ג' בערב ומשם לפ”פ⁴⁵ ליום ה' בערב. שם אשאר עד ראשית השבוע שאחרי כן, שם אגמור ענייני עם הוועד, ושם אחליט ע"ד מסעי הלאה. מקווה הנני, כי אשיג כבר את תשובתכם. – – –

– – – בקטוביץ ובבויטן עלתה בידי לאסוף תמול חברים בסך 150 מארק לשנה, והלשכות⁴⁶ תוספנה עוד לפעול מצדן.

141. אל אפרים כהן, ירושלים

ב“ה יום ו' י”ז אדר תרס"א בין Beuthen-Breslau

לידידי הנכבד והנעלה האדון אפרים כהן נ"י שלום וברכה

בדעתי כי כ' יודע מה קצרו רגעי הפנאי אשר לי בימים האלה, הנני מקוה, כי יסלח לי אם אקצר בתשובתי על שלושת מכתביו האחרונים. הנני יושב וכותב במסילת הברזל, אף כי בלילה החולף לא ישנתי כ"א חמש שעות, וביום אתמול רצתי כל היום.

הד“ר היינריך מאיר כהן⁴⁷ אמר אלי, כי כתב לחכי”ח⁴⁸ בדבר תמיכת בית ספרנו. – – –

אם אהיה ברוסיא אז אגע בשאלת התאחדות חו“צ ובית ספרנו, כאשר הודיעני כ', ובכל אופן אדבר על אודות זאת בפ”פ⁴⁹.

לפי דעתי נוכל לשלם גם מעט יותר מפראנק וחצי לאמה בשדה יאסין. האין אפשר לקנות את שדה הבוכרי, אשר בו היה בית הספרים לפנים?

שמחתי להודעת מנאמו בביהכ“נ בחורבת ר”י החסיד. סוף סוף הננו מתקרבים להעדה יותר ויותר למרות כל נכלי מתנגדינו. – – –

גם לפי דעתי לא טוב לנו לקנות את בית קוקיא, כי יכבד מאד להגדיל את בית הספר, ועלינו לחשוב, כי בבית ספרנו יקובלו סוף סוף גם עד ג' מאות תלמידים.

בווין אפנה אל האנשים אשר כתב כ' אלי.

בדבר האלברשטטר הנה הגיעני מכתבו אחרי עזבי את ברלין, וממילא מובן כי לא יכולתי לדבר עם הד"ר היינריך מאיר כהן על אודות זאת.

שלום רב לרעיתו הכבודה תי' ושלום לילדיכם היקרים

ידידכם בכל לב

דוד ילין

142. אל אשתו

ב“ה יום ו' כ”ד אדר תרס"א, (פרנקפורט)

איטל יקירתי וכל בני ביתי הי"ו

סוף סוף החלטתי בנפשי לבלי לנסוע לרוסיה ולשוב אליכם אי"ה לפני חג הפסח. הרבה נלחמתי עם נפשי, נפתולי אלקים נפתלתי עם חפצי, עד כי באתי לידי ההחלטה, כי אי אפשר לאדם למלא כל תשוקותיו, ותשוקתי אליכם גברה הפעם.

אף לא אכחד מכם, כי גם ענין מזכרת משה ומכתב הריס⁵⁰, אשר קיבלתי פה, עזרו גם הם להחלטה. להריס כתבתי מפה והנני מקווה, כי חמת הוועד תסור מעלי.

ובכן הנני נוסע מפה ביום ב' בבקר למינכן וביקרתי את הלשכה בלילה, ביום ג' אסע לפראג וביקרתי את הלשכה בלילה, ומשם אסע ביום ה' לווין, ומשם לקושטא, ונסעתי באניה ההולכת משם ביום ג' ובאה ליפו ביום ב', לאמר שלשת ימים לפני החג.

בכל אופן אחקור בווין עוד פעם על אודות מהלך האניות מטרייסט וקושטא ולפי זה אסדר מסעי אי"ה.

ביום א' ייאספו חברי ועדנו לכבודי לפני שובי הביתה. כולם שמחים בהצלחתי, ובטוח הנני, כי בכל אופן שיהיה ייטיבו מצבנו.

לטובת בית-הספרים נאספו כבר אלף מארק.

היום שלחתי הפלאן⁵¹ החדש, שעשה אחד אחינו בבברסלוי. הפלאן הזה יפה מאוד, ובשובי אי“ה אדבר בפרטות על העניין הזה, ועתה יואילו נא חברי ועד בית הספרים לשלוח אליו את תבנית הקרקע ויתר הפלאנים, שעשה פאלמער, והוא יעשה עפי”ז תכנית נכונה ומדוייקה לפי צורך בית-הספרים. בית הספרים שבברסלוי הוא אחד הבתים החדשים, שנעשו עפ“י ההתקדמות היותר חדשה, ועל פיו יסדר לנו גם את ביתנו. הנה למשל ראיתי, כי בחדרי הספרים אין צורך בגג בין דיוטא לדיוטא. כבד עלי עתה לבאר זאת וגם זמני איננו מרשני, אך בשובי אי”ה אבאר זאת עפ"י מה שראיתי.

את מכתב א"א⁵² קיבלתי ואשמח מאוד לקראו אחרי עבור שבועות אחדים ללא מכתב. גם מכתבך איטל יקירתי קראתי ואשמח בו.

שלום לכולכם, נשיקות מאליפות לילדינו היקרים הי"ו

אישך אוהבך דוד

143. אל אשתו

ב“ה יום ו' ניסן תרס”א, פה נרנברג

איטל יקירתי וכל בני משפחתי הי"ו

אחרי שלחי אליכם את מכתבי ביום ו' החולף מפ"פ הגיעתני ביום השבת תשובתכם הטלגרפית “סע לרוסיה, איטה”. והתשובה הזאת יחד עם המחשבות, אשר התרוצצו בקרבי לאמר: מי יודע אם לא ביום הגיעי ליפו לא תוכל האניה להגיע אל החוף ואחרי היות הדבר הזה כשני ימים לפני הפסח, מי יודע אם לא אאלץ להשאר בבירות או בפורט סעיד, והייתי קרח מכן וקרח מכאן. –

שני הדברים האלה יחד הכריעו שנית את הכף לשוב ולהחליט לנסוע לרוסיא, ומה גם כי באסיפת הוועד האחרונה, שנאספו בגללי לפני הפרדי מהם, ראיתי, כי המה חפצים יותר כי יארך מסעי למצער עוד שבוע אחד, למען אוכל לפעול לטובת מפעלנו בפראג, בנירנברג, במינכן, וביחוד בווין. אז הצעתי לפניהם הצעתי, כי אשאר עד פסח בערים האלה, ואת ימי החג אבלה ברוסיא, ומשם אשוב אי"ה ירושלמה תיכף אחרי החג דרך אודיסא וקושטא, והם קיבלו את ההצעה מבלי כל התנגדות.

ובכן הנני נוסע לרוסיא ואת ימי החג אבלה כמובן בערים שונות, ובכל אופן אהיה בוארשו, ביאליסטוק, וילנא, פינסק, נייזין, ואודיסה.

אם אוכל עוד לפעול דבר לטובת בית-הספרים אינני יודע, אך אם רק תהיה אפשרות אעשה זאת בלי תפונה. ועל זאת אדבר עם חזנוביץ⁵³. בשבוע הבא אי“ה אכתוב לרוסיה לכל מכירינו בערים הנ”ל להודיעם דבר בואי.

ביום השבת החולף הוזמנתי פעמיים בבית הרב הד"ר הורוביץ⁵⁴, והוא וכל בני ביתו הראו לי אותות ידידות נאמנה מאוד, ולפני הפרדי מעליו אמר לי, כי שמח מאוד להכירני פנים אל פנים, ובשעת האספה אמר: “לולא היה ה' ילין מורה מצויין, כי אז הייתי מציע לקחתו לנוסע לטובת מפעלנו”. אף הוא ויתר חברי הוועד אמרו לי, כי מקווים הם לשוב לראותני אחרי שנים אחדות. מה תאמרי לזאת, איטל יקירתי? בלי תפונה תאמרי “לא תקום פעמיים צרה”, הלא כן? אף אנוכי יכול הנני להבטיחך, כי לפי מצב רוחי עתה אינני נוטה כלל למסעות, והנני חפץ ומשתוקק למנוחה. ערים ומדינות עוברות לנגד עיני כבחלום, ומראה אחד לכולן, ולי אין עת אף רגע לראות אף באחת מהן את המחזות אשר כל נוסע בא לראותם. – – * * *

מפ"פ⁵⁵ נסעתי ישר לפראג. שמה ביקרתי את ראש הלשכה הגדולה לאוסטריה ואת נכבדי לשכת פראג, אשר בה יותר משלוש מאות חברים. בשעת האסיפה נשאתי משאי, ופה דיברתי ביחוד על דבר בית-הספר למל, אשר מייסדתו היתה בת העיר פראג. ויחליטו למסור הדבר ביד ועד הלשכה ולדבר על העניין הזה באסיפה הבאה. אחרי ישיבת הלשכה נאספו כל החברים יחד למשתה, אשר הוכן לכבוד חברים חדשים אשר קובלו בערב הזה אל הלשכה, ושמה מצאתי לי שעת הכושר לדבר עוד פעמיים ושלוש, עד ראותי כי רכשתי לבותם לפעול לטובת ענייננו. ואמנם בבקרי ביום המחרת את נכבדי הלשכה אמרו לי, כי בלי ספק יתמכו את בית-הספר בתמיכה שנתית מצד הלשכה, וגם חברים ירכשו לטובת המפעל הזה. גם נשיא הלשכה הגדולה (אשר בראשונה עמד כמתנגד להצעתי, ורק בשעת המשתה יכולתי לרכוש לבבו לטובה באחד המנאמים אשר נשאתי) אמר לי לערוך מכתב אל הלשכה הגדולה, למען יציע, כי הלשכה הגדולה באוסטריה תעשה לטובת בית הספר מה שעושים באשכנז לטובת בית-היתומים. ואת המכתב הזה שלחתי אליו היום.

בפראג גזלתי שעות אחדות מעתותי לבקר את ביהנ"ס הקדמון “אלט-ניי שול” ואת יתר שרידי הגיטו הקדמון. חברי הלשכה בפראג באו כולם לאסיפה לבושי פראק וענקה לבנה ובתי-ידים לבנים, והמחזה היה באמת נהדר מאד.

וביום ד' בערב עזבתי את פראג לבוא הנה, ואסע כל הלילה, וזה לי הלילה השני בשבוע הזה, אשר הנני מבלה אותו כלו במסה“ב, כי גם מפ”פ לפראג נסעתי כל הלילה. פה בנירנברג קיבלוני בידידות רבה – – – בליל מוצאי ש"ק אסע למינכן. גם בפירט הייתי תמול וגם משם יש תקוה. – – –

144. אל אשתו

(ניסן תרס"א) (ביאליסטוק)

……..⁵⁶ ואת ניסנבוים⁵⁷ ואת פראס⁵⁸. ובכן עבר היום עלי מבלי לאכול את ארוחת הצהרים, כי איש מאלה אשר ביקרתי לא ידע כי לא אכלתי בבית אחר.

בלילה שבתי לבית דוידזון⁵⁹, ונס היה כי שפ"ר⁶⁰ בא אתי, ולו סיפרתי, דרך אגב, כי מהבוקר לא בא אוכל אל פי, ויגד להם לשים תיכף אוכל לפני, כי הם גמרו כבר סעודתם.

ביום א' בבוקר שבתי ללכת, בצהרים אכלתי בבית בן-אביגדור⁶¹, ואחרי האוכל עשינו חשבון והנה מגיע לי עוד ממנו (אחרי ניכוי כל הספרים הרבים, שקבלתי ממנו בדרך מסעי ואשר נתתים במתנה לאנשים שונים) עוד מאה ושלשים רו"כ, וישלמם לי. – – –

בנו של ה' דוידזון הוא אברך חשוב מאד, חובב ציון בכל לבו, ו“ג’נטלמן” במלוא מובן המלה. בנו השני עודנו שטודנט, אך לבו טוב, ולב טוב משניהם לבן דוידזון השלישי, אשר איננו חשוב מאוד בעיני הוריו.

על ה' דוידזון אין לי להתאונן. הוא דיבר אתי פעמים רבות כדבר קרוב אל קרובו, ודרך אגב הודיעני גם כבוד עשרו, כי סלונו עולה לו ביותר מ-15000 פראנק, ונדוניא הוא נותן לבתו 40000 רו"כ, ועוד סכום כזה תעלינה לו יתר ההוצאות. אך כל מה שביקשתי ממנו הבטיחני לעשות גם בעניין בית הספרים.

היום בבוקר הגעתי לביאליסטוק, ושם חיכה לי כבר הד“ר חזנוביץ⁶² ודוד סוכובולסקי⁶³. פה הרגשתי את עצמי כאשר בביתי ובמשפחתי. ישנתי אצלו שעות אחדות, ואח”כ שתינו טה, ויראני כל קבוצת הספרים החדשים, וידבר אתי מספר שעות מבלי הרף.

ואח"כ הלכנו לבקר את כל בית סוכובולסקי⁶⁴, ויהי לי היום יום עבודה ועונג יחד. גם את הירשברג ראיתי⁶⁵.

ועתה הנני נוסע לרוזנאי. באוזרניצא יחכה עלי עגלון אשר נשלח מרוזנאי, וביום השבת הנני אומר להיות בפינסק.

לווילנא לא נסעתי, כי פישל⁶⁶ הוא בחרסון, ויעבץ⁶⁷ הוא באנטוורפן אצל בנו, ואשתו היא בקובנו.

עוד מעט אגיע לאוזרניצא ועלי לכלות דברי.

ליחזקאל⁶⁸ אכתוב עתה בדבר ביקורי את בני משפחתו, אך מי יודע אם אספיק עוד לשלחו עם מכתבי זה.

שלום לכולכם

אישך המחכה לראותכם בקרוב

דוד

את אודיסא אעזוב כנראה ביום השבת של השבוע הבא ואסע דרך אלכסנדריה. התוכלי לבוא לאלכסנדריה לפי יום בואי?

כמדומני אתעכב באלכסנדריה יום או יומיים ומאוד היה נעים לי לראותך שמה יחד עם אבינעם חביבנו.

145. אל אפרים כהן

…באפריל 1901 (לפי חותמת הדואר על הגלויה)

Wolkwischk!

ידידי הנכבד והנעלה!

בעברי עתה על פני העיר הזאת, עיר מולדת אבותיו, זכרתי את כ' והנני ממהר לקרוא לו שלום מן המקום הזה.

בוארשו השתדלתי בעד בית הספרים וכנראה יאספו לרגל עבודתי זו מאות רובלים אחדות.

היום ראיתי את חזנוביץ⁶⁹ בביאליסטוק. הוא דורש בשלום כולכם.

גם את הירשברג⁷⁰ ראיתי והוא קורא לכם שלום.

באחרית השבוע הבא אסע מאודיסה. באודיסה אשתדל בפני ועד חו"צ⁷¹.

יואיל נא להגיד להורי הי"ו, כי היום התראיתי עם כל בית סוכובולסקי⁷² ולכולם שלום.

אמרתי בלבי: ברוסיא אנוח מעט, אך הביקורים הרבים, אשר עלי לבקר במשך עת קצרה, גוזלים כל זמני.

שלום לרעייתו הכבודה תי' ולכל בני ביתו

ידידו מכבדו

146. אל אשתו

ב“ה מוצאי ש”ק, א' אייר תרס"א (אודיסה)

פה הנני משתדל בפני הוועד⁷³, כי יתמוך את בית-הספרים תמיכה שנתית. אינני מקוה, כי יסכימו לסכום גדול, כי מצב הקופה דל עתה מאוד, אך “פטור בלא כלום אי אפשר”.

דודי הר"פ פינס⁷⁴ פה, והננו מתאכסנים בהוטל אחד, גם שני בניו הצעירים פה.

בשעת ארושי בת דוידזון⁷⁵ נאספו מאה רו“כ לטובת בית הספרים, ובבריסק החלו הציונים לאסוף גם כן לטובת המפעל הזה. בליל מוצאי ש”ק החולף בשבתי בבריסק נאספו הציונים לאסיפה, ואנכי דיברתי על דבר מפעלנו.

למצער – תהיה גם לטובת ביה"ס תועלת במסעי לרוסיה. לי עולה התועלת הזאת כמובן בעמל רב וגם – בכסף. – – –

147. אל הוועד האודיסאי של חובבי-ציון

אודיסה, ג' אייר תרס"א

לכבוד האדונים הנעלים, חברי ועד התמיכה לאחב“י בא”י ובסוריה

אדונים נכבדים!

בתור ראשי החברה, אשר שמה לה לקו להרים קרן אחינו על אדמת ישראל, הנני פונה אליכם בבקשתי על אודות המפעל הלאומי, אשר התכונן בירושלים ואשר רכש לו חיבת בני עמנו בכל הארצות, הוא “בית-הספרים הכללי לבני ישראל”.

הבית הזה, אשר בו נמצאו כבר שמונה עשר אלף כרכים, הנה הוא לברכה ולתועלת לכל אחינו היושבים בא“י, כי מלבד העדה הגדולה עדת ירושלים בעצמה, אשר בה לוקחים אחינו בני רוסיא העוסקים במלאכה ובחרושת המעשה חלק בראש, משאילים ספרים לדורשיהם מאחינו עובדי האדמה ובעלי המלאכה היושבים ביתר ערי א”י ומושבות אחינו. ואחרי אשר יסודרו ענייני הבית הזה לפרטיהם, אומרים אנו ליחד קובצי הספרים הכפולים העולים עתה כבר ליותר מאלפיים כרכים לתועלת בני הערים והמושבות הנ"ל, בהשאילנו אותם כפעם בפעם קבצים שלמים למקרא.

הבית הזה פתוח ועומד כל היום, ובו גם חסר גדול לקריאת ספרים ועיתונים שונים. מספר מבקריו השונים עלה בשנה החולפת לאלף ושלוש מאות איש, ומספר הביקורים עלה לעשרת אלפים וחמש מאות בערך. מספר הספרים, אשר יצאו במשך השנה החולפת מהבית בתורת השאלה למחברים ולקוראים, עלה לאלפיים וחמישה עשר.

הוצאות הבית עלו בשנה האחרונה לסך 3174 פראנק, והסכום הזה נאסף ע"י נדבות שונות, ותמיכת לשכת “בני ברית” בירושלים אשר עלתה לסך 1680 פראנק.

אך כל עוד שהיה המפעל כולו תלוי ועומד לא על בסיס נכון, היתה גם מערכת הכנסותיו והוצאותיו ארעית ומקרית, ובכל שעת הדחק היה על מנהליו להמציא כסף בהלואה, בסומכם על הנדבות המקריות הבאות כפעם בפעם.

לא כן הדבר כעת.

עתה החלו מנהליו להתעסק בבניין בית, ועוד בשנה הזאת יובאו הספרים אל הבית החדש הנבנה לכתחילה לשמם. עתה עומד המפעל על יסוד חזק וקיים, ומעתה אי אפשר עוד לסמוך רק על נדבות, אשר לא בכל עת הן נמצאות. עתה דואגים להמציא לו מקורים קבועים למצער לחלק גדול מהוצאותיו; ואת הוצאותיו מוכרחים אנו להגדיל כעת, אחרי אשר המפעל בעצמו גדל והוא הולך הלוך וגדול עוד. עבודת הפקיד היחידי אשר קבענו לו איננה מספקת עוד גם לסידור הקטלוג הגדול וגם להשגחה על כל צרכי מבקרי הבית אשר מספרם גם הוא הולך ורב. ברבות הספרים עלינו להרבות עתה גם בארונות חדשים, ובבית החדש עלינו להוסיף גם כלי-בית, אשר אי אפשר למפעל כזה לעמוד מבלעדיהם.

המצב הזה מאלצנו עתה לפנות אליכם אדונים נכבדים ולבקשכם, כי תואילו לקצוב מקופת חברתכם סכום של אלף פראנק בתור תמיכה שנתית למפעל הזה, אשר תועלתו ונחיצותו ידועה לכם מכבר. והיה הסכום הזה יחד עם תמיכת לשכת “בני ברית” בירושלים למקור נאמן לבית הנאמן.

בשם ועד “בית הספרים הכללי לב”י בירושלים"

מכבדכם ומוקיר פעלכם הרם והנישא

דוד ילין המזכיר.

בשובו ממסעו לירושלים – תרס"א

148. אל הד"ר אויגן מיטבוך⁷⁶

ב“ה ירושלים ת”ו ר“ח מנ”א תרס"א

לכבוד ידידי הנכבד והנעלה, יקר ערך ורב תבונות, “יושב במערב ולבו במזרח”, האדון Dr. Eugen Mittwoch נ"י

ידידי יקירי!

זוכר הנני את כל אותות הידידות הנאמנה והחיבה היתרה, אשר הואלת להראותני בכל ימי מגורי בברלין; זוכר הנני את שעותיך היקרות, אשר הקדשת למעני למרות טרדותיך הרבות והעצומות; והנני שואל את לבי: האמנם יכול להיות כי זה יותר משני ירחים עברו למיום שובי לביתי, ואנכי עוד טרם כתבתי אל ידידי זה? – אך באחת הנני מתנחם, בדעתי, כי אם אתנצל לפניך, כי עייפותי מעמל דרכי ומסעי היא שעמדה לי לשטן מכתוב אל כל ידידי ומכירי עד כה, תאמין לי, כי מי כמוך יודע כמה רבו טרדותי וטלטולי בכל ימי מסעי, וכמה מעטו רגעי שלוותי גם אם נחשב עליהם את עשרים הרגעים אשר בם רצנו כדחופים ומבוהלים בבית מחזה התמונות והציורים. ואמנם אחרי עזבי את ברלין רבו טלטולי עוד יותר, כי מלבד ערים רבות בארץ אשכנז ביקרתי גם את פראג ואת וין, וגם בארץ רוסיה עברתי ואחוג שם את חג הפסח, “זמן חרותנו” בארץ עבודתנו, וביום ל"ג בעומר שבתי ירושלמה ואנכי עיף מאד. אך עתות העיפות והליאות עוברות, ואחריהן הנם באים רגעי זכרונות המסע והידידים הנאמנים, אשר רכשתי לי במסעי זה.

ובין הזכרונות האלה מה ינעם לי להגות בך ובאותות ידידותך, אשר הואלת לפזר לי במלוא חופניים, ולהשכיחני עד כמה שאפשר את גירותי על אדמת ניכר. ובהגותי בך, הנני מרגיש בלבי כמה תודה הנני חייב לך על כל אלה. יהיו נא איפוא לרצון לפניך רגשי תודתי הנובעים מקרב לבי, ותערב לפניך הבטחתי, כי מאוד ינעם לי, אם במסעך השני בארצות הקדם תסור לבקר גם את עירנו ואנכי יכול אוכל לגמלך למצער חלק מכל הטוב אשר גמלתני.

שמחתי לקרוא כי באספות החברה החדשה Hilfsverein der deutschen Juden ⁷⁷ יחד גם כבודך, וכיד ידיעותיך הטובות בענייני ארצות המזרח עלתה בידך לבאר לאחינו האשכנזים מה רבה עוד העבודה, אשר יכולים הם לעבוד לטובת אחיהם בארצותינו אלה. רבים קמים עצה על החברה הזאת בחשבם את חברת האלליאנץ הפאריזית לחברת “כל ישראל”, בהיות שמה מעיד עליה כי היא Universelle, אך מי שיוע ומכיר את דרכיה בייסוד בתי ספרה בארצות המזרח, יודע כי לא השם הוא העיקר, וכי היא יותר Francaise מ- Universelle, ואם תקום בצדה חברה אשכנזית, יכול להיות, כי גם היא תשנה דרכה מעט ותשים לבה יותר לצרכי המקום מאשר לצרכי ההשכלה הצרפתית. מתפלאים הננו רק על ידידנו הנכבד הד“ר מאיר-כהן,⁷⁸ היודע היטב את מצב העניינים בארצנו והיודע ג”כ כמה נענו לו מנהלי החברה הזאת בפנותו אליהם לבקשם לתמוך בית ספר יחיד אשר בו אין השפה הצרפתית עיקר, מה ראה הוא לקנא קנאתה כל כך, ולצאת במחאה כנגד החברה החדשה?

בעד בית הספר למל גמרנו היום דבר קניית שדה לבנות עליו בית למפעל הזה. ובניין “בית הספרים הכללי מדרש אברבנאל” הולך ומתקדם, ועוד מעט ונגמר בניין החלק הימני. מפראנקפורט ומפאריז קיבלו מנהלי הבית תמיכות שונות, אך מברלין לעת עתה אין קול ואין קשב. וידידנו הנכבד הד"ר הילדסהיימר⁷⁹ האמנם לא יכול עוד לפעול מאומה בדבר הזה? מרוב טרדותי לא כתבתי גם אליו עד כה להזכירהו הבטחתו. אולי תואיל אתה בטובך להזכיר זאת ולהשתדל, כי ראשית עמלי בברלין בנוגע למפעל הזה לא תהיה לשווא. הן אז הבטיחו גם אחדים ממכירינו לעוזרכם ואין הדבר דורש כי אם התעוררות.

מאוד הייתי שמח לשמוע מפיך דבר על אודות שלומך ומצבך, ואם חושב הנך עוד לבוא לבקר את ארצנו. הואילה נא לכתוב אלי בכל לשון שתרצה.⁸⁰

149. אל ישראל אברהמס

ומה תאמר ידידי לחברת האליאנס האשכנזית? שומעים הננו דברי תלונות על אומרה להפריד את אחינו בגרמניא מאת חברת Aliance Isr. Universelle, ומזכירים לנו את דברי קרמיו שאמר, כי החברה איננה Alliance francaise ולא גרמנית ולא אנגלית כי אם כללית, עולמית. אך אם כוח הצרפתים גדול בגיבוב דברים ובהגזמות, אז אין צרפתית כמוה במה שהיא אומרת כי היא עולמית. דברי קרמיו היו יפים בעתם, אך האמנם שולט הרוח הזה בחברה בכל מעשיה מראש ועד סוף? האם לא נהפכה ברבות הימים לצרפתית, אשר כל תכליתה להפיץ שפה צרפת ורוח צרפת בכל ארץ הקדם? דברי קרמיו להחברה הזאת הם כמו “ייחוס אבות” ו“זכות אבות”, אשר בימינו אלה אבד כבר ערכם. עתה הננו מתבוננים ושופטים כל איש על פי “ייחוס עצמו”.

טובה לי חברת Anglo-Jew. Ass., הקוראת לעצמה בשם “אנגליה” ועוזרת לחברה הפאריזית בכל מפעליה, מחברת All. Universelle, אשר אחרי קבלה כסף משלושים אלף חבר בארץ אשכנז, איננה מוצאת לנכון לתמוך בי"ס אשכנזי אחד אשר בארץ הקדם מלבד קונסטנטינופול.

150. אל הד"ר מרדכי בראן, ברסלאו⁸¹

ב“ה ירושלם ת”ו י“ב אב תרס”א

לכבוד הרב החכם הנכבד והנעלה, חוקר מהולל ומפואר בספרות ישראל ותולדותיו, מוהר“ר מרדכי נ”י המכונה ד“ר בראן Dr. Brann, מורה צדק בבית מדרש הרבנים בברסלוי יע”א.

שלום וברכה רבה.

חכם נכבד ומאד נעלה!

זכור אזכור את כל אותות הידידות הנאמנה והחיבה היתרה, אשר הואיל כ' להראותני בכל ימי מגורי בעירו, ואת השתדלותו העצומה לטובת מפעל החינוך והחסד אשר למענו שולחתי, ונפשי תרגיש החובה לעצמה להביע לו כיום, בכתבי מכתבי ללשכתם הנכבדה, תודה מיוחדת הנובעת מעמקי לבבי על כל טובו אשר גמלני בימי נדודי על אדמת נכר, ולהבטיחו נאמנה, כי זכרון השעות הנעימות אשר ביליתי בחברתו לא יימחה מעל לוח לבי.

את הבטחתי לשלוח לכ' את “ספר המנהגים” של לשכתנו⁸² בתרגומי העברי, מלאתי, ובשבוע שעבר נשלח הספר ע"י הפוסטה על שם כ'.

ופה הנה גמרנו בשבוע החולף דבר מקנה שדה רחב ידיים לבנות עליו בית-הספר, והננו מקווים, כי בחורף הבא יכלה הבניין, ולמפעלנו תהיינה פנים חדשות בהגדילנו אותו כראוי לעדת ישראל בירושלים.

ומה מעשי הוועד, אשר בחרה לשכתכם לפעול גם בימים הבאים לטובת “בית-היתומים ובית-הספר בירושלים”, ואשר גם כ' אחד מחבריו, הנאספו חברי הוועד לחשוב מחשבות איך להוציא העניין לפועל, או כי אחרי עוזבי את העיר נשכח הכול? מקווה הנני, כי ייטיב כ' להודיעני דבר על אודות זאת, ואם יש תקווה למצער לימים הבאים. והלשכה בעצמה, ההוסיפה איזה סכום על תמיכתה השנתית כאשר כן הבטיחוני רבים מאחינו אז? אנכי, כמובן, הודעתי אז כל ההבטחות האלה לכ' הוועד בפראנקפורט, ומאד הייתי שמח אם תתקיימנה ברוב או במעט, ועל מי אוכל לסמוך יותר מאשר על כ' וכבוד ידידו רה“ג הנעלה הרב ד”ר גוטמן⁸³ נ"י, אשר גם לו הנני מביע תודתי בזה על הדברים הלוהטים אשר נשא בליל אסיפת הלשכה ואשר עוררו את הלבבות לגשת אל המפעל למעשה.

יואיל נא כ' לדרוש בשלומו בשמי, וכן בשלום ידידו החכם הנעלה הפרופסור בדט⁸⁴ נ"י.

ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם

דוד ילין

P. S. ביום פקדו יפקדני לטובה לשלוח אלי את אלה מספריו, אשר הואיל להבטיחני לשולחם אלי. אדרסתי היא כשמי David Yellin

151. אל הרב הד"ר א. סאלפנדי⁸⁵

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו שלהי אלול תרס”א

לשנה טובה ייכתב וייחתם כבוד הרה“ג האוה”ג ראש וראשון לעוסקים בצורכי עמנו על אדמת קודשנו מוהר“ר אריה נ”י המכונה ד“ר סאלפענדי, ראב”ד דירקהיים והמחוז.

רב נכבד ונעלה!

יודע ומבין הנני את כל אשר יהגה רומעכ“ת בלבו על אודותי אחרי החרישי זה זמן רב מבלי ענות דבר על מכתבו היקר מיום ט' תמוז החולף, וגם מבלי הודות לרומעכ”ת על חסדו את תלמידי האברך מר מאנדלבוים נ“י. אך אנא אדוני הרה”ג, אל נא יאשימני הרבה כי לא החשיתי מטוב, כי בימים האלה חפץ ה' דכאי ויסר מעלי את עטרת ראשי היא מ' אמי הכבודה ע“ה, אשר חלתה במחלה אנושה אשר מאנה הרפא ותקפד כפתיל חייתה לפני בוא עתה, יהי שם ה' מבורך על כל אשר יגמלנו, ותנצב”ה, וכל רעה לא תקרב עוד באהלנו, אמן.

את ספרו של ה' מאיראוויץ, אשר דרש כ', הנני שולח לו היום⁸⁶. בו רשימות רבות וחשבונות מדוייקים על כל המושבות אשר בארץ ישראל. אך הספר כתוב רוסית ואינני יודע אם יוכל להיות למעכ“ת לתועלת גדולה. אך הנה הדפיס ידידנו הרא”מ לונץ תוצאה ממנו בהלוח במאמרו “רכושנו בארץ אבותינו”. כאשר יראה רומעכ"ת אין המאמר אלא תוצאה קצרה מהספר אשר בו שמות כל האיכרים, ורכוש כל משפחה ומשפחה לבדה.

בדבר הקרן הקיימת של סכום 100000 מארק דיברתי עם חותני הגרי“מ פינס נ”י ועם יתר ידידנו, והנה הם דורשים לדעת פרטי דברים מצד מעכ“ת, אשר עליהם יוכלו למנות הצעותיהם. חותני אמר לי, כי כבר הצציע לפני רומעכ”ת הצעות אחדות, וכולן נדחו. אנכי חושב, כי טוב יהיה כי הדר“ג ישים את הסך הזה לייסוד מוסד להלוות סכומים לסוחרי א”י אשר הריבית אוכלת אותם בכל פה, וחלק מהכסף יוציא לבניין בתים, אשר בעליהם ישלמו מחירים לפרקים, ואת הנהגת הדבר ימסור ביד ועד אנשים נאמנים פה, לא ביד איש אחד. כמובן לא יינתן כסף לאיש בלתי עם כל בטחונות נכונות, והדבר יוכל להרים את קרן המסחר פה מצד אחינו יושבי הארץ.

הבאנק Deutsche Palaestina Bank פה ביפו רוב מסחריה הם עם אחינו, והיא לוחצת אותם בריבית של עשרה למאה כמעט.

אם יודיענו רומעכ"ת את כוונתו בדברים ברורים ואם לבו נוטה לעניינים האלה, נתאסף פעמים אחדות ונקבע התקנות הדרושות. ואולי נמצא אז עוד עניינים אחרים להציע לפניו, כי תשועה ברוב יועץ.

וה' יחדש על רומעכ"ת ועל כל הנלווים אליו שנה טובה ומבורכת. – – –

152. אל מרקוס אדלר, לונדון

(תרס"א)

אדוני הנכבד והנעלה!

זה כשבוע ימים שלחתי לכבוד וועד S. M. M. T. ⁸⁷ הודעה (Rapport) מפורטה על דבר מצב שתי החברות הקודמות והן “מזכרת משה” ו“אהל משה”, ועל הנוגע להן, ועל עניינים אחדים ביקשתי את כבוד חברי הוועד לחוות את דעתם ולהודיעני החלטתם, למען אדע את אשר לפני, כי עוד מעט ועלי לגמור דבר נתינת שטרי האחוזה לכל אחד ואחד מבני החברות. בהודעתי זאת, אשר הנני מקווה כי תקרא בפני הוועד בשעת אספתו, יראה כבודו, כי מאז שובי ממסעי ועד היום רבה עלי העבודה בעניין הזה, כי מלבד סך שש מאות פונט בערך ששלחתי כבר לידי הוועד מצד בני החברות הקודמות והחדשות ומלבד עוד ארבע מאות פונט, העומדים להישלח בעד מעט, היה עלי לגבות מבני החברות הקודמות גם ערך חמש מאות פונט, המגיעים להממשלה בעד מכס הבניינים, ויותר ממאתיים פונט הוצאות, הדרושות לקבלת שטרי האחוזה. כל הסכומים האלה יצטרפו לבני ירושלם לחשבון גדל בהיות עליהם לשלמם בפעם אחת, ומה גם בשנה הזאת שאין הפרוטה מצויה בהלוואה אחרי השבר הגדול אשר נשבר בית האמבורגר,⁸⁸ ועל כן לא נגמר הדבר עד כה. אך כעת, אחרי אשר חלק גדול מהחובות השונים נגבה כבר והנותר ייגבה בעוד מעט, עתה החובה גם על הוועד לבלתי עכב מצדו את הוצאת הדבר לפועל. ובדעתי עד כמה לב אדוני הנעלה מסור לירושלם ולכל הנוגע לטובת יושביה, ומה גם בדבר החברה הנכבדה “מזכרת משה” אשר ראיתי בעיני כמה טרח ויגע כ' בענייניה בימי היותי בלונדון, לכן הנני לחלות פניו, כי יואיל גם הפעם להאיץ בהוועד בשעת אספתו להחליט דבר בכל השאלות העומדות על הפרק ואלה הן:

1. בכתב- ההרשאה, אשר ניתן לי בענייני החברות הישנות, לא יכולתי להשתמש פה בפני הממשלה, כי נמצאו בו דברים נמחקים ודברים נוספים בין השיטין בשמות יורשי הנפטרים האדונים הערריס ומאנטיפיארע, ועל כן שלחתיו לפני שלושה שבועות חזרה בבקשתי לשלוח לי אחר תחתיו. יכול אמנם להיות, כי כבר שלח לי את כתב-ההרשאה השני עוד לפני הגיע מכתבי זה לידו, אך אם עוד לא נשלח, ישתדל נא כ' כי יחישו לשלחו, כי מבלעדיו לא אוכל לעשות מאומה.

2. בנייני צרכי הציבור אשר יישארו על שם הוועד צריכים להרשם בספרי הממשלה על שם חברי הוועד אשר על שמם רשומה גם הקרקע, לא על שם כל יהודי אחר שאיננו יושב בירושלם. ויוכל להיות כי גם ליורשי הנפטרים לא יתנו פקידי הממשלה לרשום בתים על שמם, ונהיה מוכרחים לרשמם רק על שם האדונים ארטור כהן⁸⁹ וסיר שמואל מאנטאגו. בכל אופן טוב יהיה, כי ירשני הוועד לרשום את הבניינים האלה, בתור הקדש (ווקף) לשוכני הבתים היהודים, ולפקידים על ההקדש הזה יוכל הוועד למנות את מי שירצה, גם אם הם יהודים היושבים בחו"ל.

יודיעני נא איפוא אם הוא מרשני לעשות זאת. אף יודיעני את שמות האנשים, שהוא חפץ להפקיד בתור פקידים על ההקדש. – – –

153. אל הד"ר יעקב הורוביץ⁹⁰, פראנקפורט

ב“ה ירושלם ת”ו ו' תשרי תרס"ב

לכבוד ידידי החכם הנכבד והנעלה יקר רוח ואיש תבונות חוטר מגזע רם מו“ה יעקב הלוי נ”י המכונה ד"ר האראוויטץ שלום וברכה מציון.

אדוני החכם הנכבד!

הנה זה כחצי שנה עבר מיום שובי הנה, ובכל העת הזאת נפניתי אך מעט לכתוב לידידי הנעלים, אשר התכבדתי להכירם בדרך מסעי, כי רבתה עלי העבודה בבית-הספר אחרי עבור תשעה ירחים מיום הפסיקי הוראתי. אך עתה הנה הגיעו ימי חופש מעטים לנו, ולעונג גדול ייחשב לי לשוב כיום ולדבר, ולו גם רק בשפתי עטי, עם אלה, אשר הואילו לקרבני בימי נדודי בארצות מרחק ולהראותני אותו חיבה וידידותם, ובין אלה לוקח אדוני חלקו בראש.

עוד זוכר הנני את כל אשר נדברנו בשעות לכתנו לשוח בעניין התרכזות (Centralisation) מעשי הצדקה באה“ק, ואם כי עוד טרם יכולתי להתעסק בזה בפועל כאשר חשבתי, הנני חושב בכ”ז, כי טוב היה כי החברה החדשה Hilfsverein der Deutschen Juden אשר כבוד מוה“ר מר אביו הי”ו אחד מראשיה, תשים לבה למקצוע זה, בהיות לה פה בעירנו אחדים מידידה וחובבי מפעלה, אשר יחד יתאמצו להפיץ אור בהיר על כל הנעשה פה ולהודיע הודעות ברורות מה המה הדברים הראויים באמת לתמיכה, ועד כמה נחיצותם מגעת. והיה כל נדיב לב בארץ אשכנז, החפץ כי כסף נדבותיו יגיע לתכלית נרצה, ופנה אל החברה הזאת, ולא יוסיפו עוד כספים רבים לרדת לטמיון והדברים הנחוצים יסבלו בגלל הדברים הטפלים. זאת היא דעתי עתה בשבתי רחוק ממקום המעשה ואינני יודע על אודות החברה הזאת רק מה שהנני קורא במכתבי העתים. אך כבודו, אשר “בתוך עמו הוא יושב” וכל ענייני החברה הזאת גלויים וידועים לו בלי תפונה, הוא יודע לנכון עד כמה מצאה לה מסילות בלבות אחינו שבאשכנז, ואם נוכל לקוות ממנה, כי תעמוד בראש ענייני היהדות בארץ הקדם כאשר היתה חברת האלליאנץ לפנים, ותשים לבה לתקן ענייני החינוך בארץ, אשר הרוח הצרפתי הירבה לקלקלו. וגם אנכי הייתי שמח להיוודע מפיו פרטים אחדים על אודות מפעליה ומצבה.

בשבוע הזה נגמר כבר דבר מקנה השדה לבנות עליו את בית ספרנו, ואחרי החג אי"ה תחל עבודת הבניין. יתן ה' וזכינו לראות מהרה גם גמר בניינו ועיני ראשי חברי הוועד רואות בבואם לחנכו.

ועתה הנה הגיע זמן החורף, אשר בו אמר לי כי יפנה להשתמש להוראה בספרי “לפי הטף” חלק שני ולהתבונן אם ברכה בו בדרך הוראת שפתנו הקדושה. והנני מתכבד לשלחו אליו היום ע"י הפוסטה. ישים נא כ' עינו עליו, ואם יוכל לקחת לו מועד ולהודיעני חוות דעתו על אודותיו, אכיר לו טובה רבה.

יואיל נא לדרוש בשמי בשלום כבוד מורנו ורבנו הרב הגאון מר אביו הי“ו ובשלום מרת אמו הרבנית היקרה והחשובה ת”י ובשלום אחיו היקרים והנעימים הי“ו ואחיותיו הכבודות ת”י ושלום רב לכבוד ש“ב הנכבד הד”ר פריימאן הי"ו⁹¹.

כחפץ ידידו מכבדו אשר לפני שנה התכבד להסתופף בחברתו

דוד ילין

154. אל ישראל אברהמס

ידידי יקירי ונכבדי!

פעמים רבות כבר אמרתי אליך בעניין מכתבי זה, ובכל פעם שבתי ואחדל מזאת באומרי: איככה אוכל להעמיס על אחרים ענייני הפרטים. אך סוף סוף רואה הנני כי הקמים עלי הולכים ומתגברים בהוליכם שולל את הבוטחים בם לתומם, ואנכי מחריש באין יכולת לי לגלות מזימתם ומצפוניהם. ולמי אפנה לעת כזאת אם לא אליך, ידידי הנאמן, לשאול מפיך עצה, ולבקשך לעמוד לימיני בשעת הצורך.

ובכן דע לך יקירי:

מסעי לאירופה והצלחתי בדבר בית-הספרים ובית-הספר למל, כל אלה היו כעשן לעיניים לה' ענתיבי⁹² פקיד האלליאנץ וחברת יק“א. האיש הזה לא יכול לסלוח לי, כי עלתה בידי להטות (בעזרתך) את לב יק”א, כי היא תתן הכסף הדרוש לבניין בית-ספר בירושלים, שאיננו עומד ברשות האלליאנץ ואשר בכלל הוא מתנגד לו. עוד בהיותי בחו“ל, בהודיעי לירושלים את דבר השגת תמיכת יק”א, ניסה להכחיש את הדבר לגמרי, ואחרי כי אין בידו עוד להכחיש הדבר, התפאר כי הכסף 50 אלף פראנק ניתן רק בהלוואה ולא במתנה, ורק אחרי ראותו כי כל תנומותיו הבל, נשך בשרו בשיניו וידום.

ביחוד חרה לענתיבי הצלחתי במפני ועד S.M.M.F. ⁹³ בלונדון, כי בטח בי הוועד ויפקידני למורשה בענייני החברות “מזכרת משה” ו“אוהל משה”. כיצד? ענתיבי, שהוא פקיד האליאנץ ויק“א, ועוד מאות עסקים לו, אשר בם הוא שופך ממשלתו על הכל, וכל איש ירא וחרד מפניו, איך יתכן כי לחברה לונדונית יהיה פקיד אחר אשר עליו תסמוך בכל ענייניה, ומה גם איש שהוא מורה בביה”ס למל?

ובאחרית ימי שבתי באירופה קרה המקרה כי לפתע פתאם באו האדונים אדלר (ה' אלקן והרברט) ירושלמה וישבו בה כשבוע ויסעו, ואנכי באתי שבעת ימים אחרי עזבם כבר את עירנו.

במקרה הזה ידע האיש הזה להשתמש בתחבולותיו ובפיו המדבר גדולות להדחק גם אל ענייני חברת S. M. M. F., כי באשר לא הייתי אנכי פה, לא זז הוא מהם בכל ימי שבתם פה, ואחרי קחתו את לבם בשפת חלקותיו, הציגוהו הם בפני הוועד כאיש הדורש רק את טובת הכלל, מבלי דעת את אשר מאחרי פרגוד מחשבותיו ותכליתו.

לא ארבה עתה דברים לספר לך כל תחבולותיו הקודמות, אשר קיווה כי על ידן תעלה בידו להתערב יותר בענייני הוועד ולהחליש את כוחי, כי כל אלה המה דברים שעברו ולא הצליחו. הוועד ראה סוף סוף מה רבה עבודתי ויגעי יומם ולילה במשך שנה תמימה לגמור בשלום ובכבוד כל ענייניהם המסוכסכים עם בני החברות העתיקות, ויפקידני להיות המורשה לענייניו בכלל גם מהיום והלאה, וגם שכר שנתי קבע באסיפת השנה החולפת (40£ לשנה).

אך הדבר הזה לא טוב הוא בעיני ענתיבי, השואף רק להשתרר בעריצות ובכוח המושל על בני ירושלם. ואחרי ראותו, כי כל תחבולותיו לא הועילו לו, מצא לו עניין חדש איך למשוך את הוועד ולהטותו אליו. וזה הדבר: לפני שלוש שנים בערך, בהחל יק“א להתבונן לארץ ישראל, אז חפץ להשתמש בה להגדיל כחו משלטונו פה, ויציע לפניה כי תקבע סכום גדול לבנות בו בתים על ידו לבני ירושלים והם ישיבו מחירם בתשלומים במשך עשר או חמש עשרה שנה, - ממש כמעשה חברת S. M. M. F. מאז עשרים שנה בערך. ויהי אך כתב לפאריז והנה מילא כבר את ירושלים בבשורה כי עוד מעט ובנה מאות בתים ממינים שונים, ולכל אחד ממכיריו הודיע כבר איזה מין בית יקים לו. ולא הסתפק בזאת כי אם סבב עוד בכל סביבות ירושלים וירשום את כל השדות העומדים למכירה. אך בין כה וכה והנה הגיעה הידיעה, כי יק”א לא הסכימה להצעתו, וכל התפארותו עלתה בהבל, ויהי ללעג בעיני כל שומעי גוזמותיו.

אחרי כן נסע בעצמו לפאריז וגם אז הושבה הצעתו ריקם.

אז כוננה יק“א על ידו את בית האריגה בבית ספרו, ותוציא כסף לרבבות על דבר שהננו רואים בהפסדם. אז מצא לו שעת הכושר להשיג מיק”א כסף לבנות שלושים בתים בעד פועלי בית האריגה, באופן כי הפועלים ישלמו מחיר בתיהם במשך זמן רב. ולחברת האלליאנץ היה שדה אשר נשאר לה עוד מימי פקידה ה' דוד אריה אשר ניסה לעסוק בקרקעות ויפסיד. והחברה לא ידעה מה לעשות בשדה הזה העומד לה כעצם בגרון. ועל כן עזרה גם היא בפני יק"א (כי סוף סוף הן ליק"א והאלליאנץ יד אחת) כי תתן הכסף הנדרש והבתים ייבנו על הקרקע ויימכרו לפועלים.

את הבתים בנה ענתיבי עי קבלן גוי וגם עליהם עלתה צעקת האומנים היהודים על אשר נמסרה העבודה לגויים בשעה שישנם מאות פועלים יהודים ההולכים בטל מאפס עבודה (בלי תפונה קראת גם הדברים בהכרוניקל). ואחרי כל אלה גרועים הבתים האלה הרבה מאד בבניינם ובמראיהם ובטיבם מעל יתר בתי החברות שבעירנו, עד כי בהבנותם מאנו רבים מהאורגים להתנחלם נחלה, וה' ענתיבי נאלץ להתחנן בפני רבים מבני עירנו משך ירחים רבים עד אשר מצא אנשים מן ההמון אשר התרצו לקחתם. וכולם הם מהספרדים, כי מהאשכנזים לא רצה כמעט אף איש לקבל טובתו בהכירם אותו ואת טבעו. – הוא מסר לאנשים האלה את הבתים מבלי מסור להם כל שטר התקשרות מצדו, ומבלי הודיעם כל חשבון, באמרו כי גם הוא בעצמו איננו יודע כמה יעלה מחיר כל בית, אחרי כי בניינם עוד לא נגמר כולו. רק אמר להם, כי הבתים נבנו בחסד נדיבים ועל היושבים בה יהיה לשלם סך 180 פראנק לשנה משך שנים רבות עד כלותם לשלם מחירם.

ועתה אחרי אשר העבודה בבית האריגה איננה מוצלחת, ורבים מהאורגים עזבו מלאכתם ואחרים אינם באים במקומם; ועתה צריך להציע עניין חדש לפני יק“א להשכיח את בלתי-הצלחת העניין הראשון, – עתה מצא לו לחפצו את חברת S.M.M.F. , לפניה תיאר בצבעים נהדרים את שכונת “הפועלים” (Citѐ ouvriѐre) אשר כונן ויתאר איך עוד לפני אשר גמר בניינם באו אנשים להתחנן לו לקחת מידם 400 וגם 500 פראנק רק למען יפול להם נחלה בבתים האלה, ויכתוב להם איך הבתים האלה צריכים להיות למופת לכל יתר בתי ירושלים. והוא, שמסר מלאכת בנייניו לגויים, בא עתה לאמור להוועד, כי הוא חפץ להמציא בזאת עבודה לפועלים יהודים. ככה הרבה בשקריו עד בואו לתכליתו, והיא, ועד.S.M.M.F. יקצוב לו כל הקרן-הקיימת אשר בידו, ואז ישתדל בפני יק”א כי גם היא תתן סכום כזה ובשני הסכומים יוסיף לבנות שכונות כמו בית-הפועלים אשר הקים. והוא (!) יערוב להוועד בעד הכסף הזה. כמובן לא נמנע בכל אשר יכול לדבר רעות על השכונות הקודמות של חברת .S.M.M.F ועל כל מנהיגיהן. הוא חפץ (כמו שהוא כותב בעצמו במכתבו שנשלחה אלי העתקתו אח"כ) לתפוש בראשונה את ועדנו, ועי“ז ימשוך אח”כ את יק“א. והוועד בלונדון, אשר חשב כל דבריו לאמתם, וחשב כי יק”א כבר הסכימה לדבר, כתב אלי לדבר אתו, כי הם שמחים לעבוד אתו ועם יק"א יחד.

במצב כזה באתי עתה בין המצרים. בפני הוועד אינני יכול לגלות את כל הדברים האלה כאשר תבין מעצמך. והוועד, בדעתו כי הוא פקיד יק"א, הוא חושב את כל דבריו והצעותיו רק לטובת הכלל, ואיננו יודע את תכליתו האמתית, ואולי עוזרים לו גם האדונים אדלר מצדם כי הוועד ימלא כל חפציו.

עוד בחורף שעבר שלחתי להועד מכתב בקשה מצד שמונים איש אשכנזים וספרדים, המבקשים כי הוועד יקים להם שכונה כשכונותיו הקודמות. אף כתבתי להוועד רפורט ארוך על העניין הזה. אך עתה כנראה פנה הוועד אל ענתיבי לשמוע מה דעתו, והוא, בחפצו למשוך רכוש הוועד אליו, יכתוב בלי כל ספק רעות על הצעתי, ומי יודע אם לא יטה הוועד אוזנו אליו.

בכלל רע מצבי בפני הוועד, אם בכל אמונתו בי (הוועד נוכח כבר די והותר כי יכול הוא להאמין בי) הוא פונה בכל פעם אל ענתיבי, אשר סוף סוף איננו ידידי ואוהבי, וכל אשר יוכל יעשה רק להסירני מעל דרכו.

אנכי אמנם כתבתי להוועד מעט בעניין “שכונת הפועלים” של ענתיבי, אך מי יודע אם ישימו עתה לבם לדברי אחרי היות לו עוזרים בתוך הוועד.

אחרי דעתך מצב הדברים לפרטיו, הנני כעת לשאלך עצתך בזה לדעת את אשר עלי לעשות. ולבקשך, כי ככל שעזרתני להטות את לב הוועד אלי כן תשוב לעזרני כנגד המתקומם עלי. יודע הנני כי ה' מרקוס אדלר הוא אחד מראשי הפועלים בוועד הזה, וגם בנו וה' אלקן אדלר דעתם מכרעת שם, וע“כ אבקשך לנסות דבר אל האדונים האלה לחקור בראשונה דעתם עלי ועל משרתי, וכחכמתך ובינתך תבין איך לברר להם מעט מעט את האמת, ולהשתדל, כי לא ינצח מי שחפץ רק לשפוך ממשלתו על בני ירושלים בעזרת כסף חברות הצדקה החו”ל.

155. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו ו' שבט תרס”ב

לכבוד ידידי יקירי ומחמד נפשי החכם הנכבד והנעלה ישראל אברהמס נ"י שלום לו ולכל אשר לו.

גם אנכי בעצמי אינני יכול להאמין זאת, כי זה יותר מחצי שנה כבר עברה ואנכי עוד טרם כתבתי אליך אף מלה. הייתכן הדבר הזה? אחרי כל העמל והיגיעה אשר עמלת למעני, ותקרב בגללי עיתותיך היקרות מעבודתך הפוריה רק למען הצליח דרכי אשר הלכתי עליה, – אחרי כל אלה האמנם יכולתי לחשות ימים רבים כאלה מבלי התרועע אתך במכתבים למצער? ובכל זאת הדבר הזה כן הוא לדאבון לבי. הנני אומר “לדאבון לבי” כי אכן סיבה מכאבת לבבות שמה לפי מחסום ולרעיוני דומיה, לבלי כתוב גם אליך ידידי היותר יקר לי בחיים. כי בירח אב החולף, הוא חודש אבלנו ותוגתנו, קטף המוות ממשפחתנו את מרת אמי יקירתי אחרי סבלה יסורים קשים ומרים וכאב אנוש משך שבועות אחדים. הדבר הזה דיכא את רוחי מאד ושלל ממני עד היום כל כשרון לעסוק בעבודת הספרות איזו שתהיה, וגם כתיבת המכתבים היותר נחוצים לי אך בכבדות תתנהל. מלא רוח אומץ ועוז שבתי ממסעי, ואעמוד הכן לעבוד ולעמול, אך רבות מחשבות בלב איש, וגבוה מעל גבוה אחרת יעץ, יהי ה' מבורך.

אוהב יותר דבק מאח היית לי בכל ימי מסעי, אתה דאגת דאגותי ותשתתף בצערי ובשמחתי, בעמלי ובהצלחתי. אתה כתבת אלי כי “מעתה נקשרו נפשותינו ולעולם לא נוכל עוד לשכוח איש את רעהו”. בלבי הנני מרגיש זאת היום, ועל כן לא יכולתי להתאפק עוד מלהודיעך את מכאובי.

בירחים האלה הייתי עסוק מאד בענייני החברה. S.M.M.F⁹⁴ הלוקחים ממני כל רגעי מנוחתי ביום וגם בלילה. ואנכי שמח על הדבר הזה, כי למצער העניין הזה גוזל כל הגיוני ורעיוני, ואיננו נותן לי לשקוע ברגשות אבלי, המתעוררים בקרבי בשעות הפנאי. אך עוד מעט אגמור ענייני שתי החברות העתיקות “מזכרת משה” ו“אוֹהל משה”, וירווח לי זמני, אז אולי אוכל לשוב לעבודתי בספרות.

מכתבך האחרון מיום 7 נובמבר החולף לפני עתה. שמח אני לראות, כי בכל עסקיך הרבים, אשר ידעתי כמה הנך עסוק בהם, הנך מוצא לך גם זמן לעסוק בחיבור תולדות הרמב"ם, ובקוצר רוח הנני מחכה לגליונים הנדפסים שהבטחתני לשלוח אלי.

בלי תפונה ידעת כבר, כי בניין החלק האחד מבית-הספרים, אשר בגללו עמלת כל כך, נגמר. ועוד מעט נחוג את חנוכת הבית. הננו שולחים לך את תמונת החלק שנבנה כבר, למען תראה למצער מרחוק, כי עמלך עשה פרי, ומי יתן לנו עוד אחדים כמוך כי אז יכולנו להקים כל הבית על תלו. אך אנה נמצאם?

בעד בית-ספרנו Lämelschule קנינו שדה קרוב למקום אשר בו בית ספרנו עתה. וכבר נבנה בור ועתה עסוקים בבניין גדר, ועוד מעט אולי בבניין הבית. אמרתי “אולי”, מפני כי הסכום 50000 פר‘, שדרשתי לפני שנה מחברת יק"א ואשר הסכימה לתתו, איננו מספיק כלל לבניין הבית כפי מה שהוא דורש לנו, ונדרשים עוד כארבעים אלף פר’ למצער. הוועד שבפראנקפורט פנה עוד פעם אל חברת יק"א, אך מי יודע אם ישיגו בקשתם. והנה עוד הפעם עלי לזוכרך ולזכור כמה עזרתני גם בעניין הזה.

וח' A. J. A ⁹⁵ האמנם הפסיקה תמיכתה את בית-ספרנו? וכאשר ייבנה הבית, היש תקוה כי תתן כל הדרוש לשכלולו כאשר אמרת אלי בהיותי בלונדון בפעם האחרונה? – – –

156. אל ישראל אברהמס

ח' ניסן תרס"ב

ידידי היקר והנעלה

היום הזה הוא ראשון לימי החופש המעטים הניתנים לנו אחרי עבודת ימי החורף הארוך של שנתנו זאת, ורגעי חופשתי הראשונים קודש הם לך, יקירי, להביע לך את רגשי השתתפותי בשמחתך ובכבוד והיקר אשר הונחלת כראוי לך ולחכמתך הרבה והעמוקה.

הבשורה הטובה אשר התבשרנו, כי הופקדת מורה בבית המדרש הגבוה בקמברידג' להפיץ מעיינות תורתך גם בתוך הקהל הגדול ולהורות לבני כל העמים את תורת היהדות וחכמתה, הרנינה את לב כולנו, והנני מברכך לפקודתך החדשה הזאת. לך נא בכח מבינתך הגדולה ונטע את נטעי הספרות הישראלית על לב כל שוחר תושיה, והיה זה לכבוד ליהדות בכלל, ולכל ידידיך אוהביך בלב ונפש בפרט.

ועתה מה מאוד תשתוקק נפשי לדעת דבר מצבך אחרי לובשך האיצטלא הכבודה הזאת. התשנה גם את מקום מושבך או כי תשאר בלונדון כבראשונה ותסע בכל פעם לקמברידז לימי ההוראה? וידידנו החכם שכטר⁹⁶ הכבר נסע לניויורק, או עודנו במחנכם? גם לו יהגה לבי רגשי שמחה וברכה, אך צר לי כי נאלץ הוא כעת להיפרד מכל חבל ידידיו ומוקיריו. אם עודנו אתכם הואילה נא לדרוש בשלומו בשמי.

את גליוני ההגהה של הס' תולדות הרמב"ם⁹⁷ קיבלתי לפני שבועות אחדים יחד עם מכתבך היקר, אך עד כה לא נפניתי עוד לעיין בו בשום לב, והנני מקוה לעשות זאת בימי חגנו בשבוע הבא, ולא אעכבם הרבה תחת ידי. רק זאת אוכל לאמור לך, כי גם בהמעט שקראתי בו כבר נוכחתי לדעת, כי הרבה הרבה שינית בו לטובה, ואינני מבין עוד את טעמך לשים בו שמי לפני שמך. לדעתי לך כל צדק ויושר לשנות את הדבר כאשר כבר ביקשתי ממך באחד ממכתבי.

157. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו י' תמוז תרס”ב

ידידי יקירי ומחמדי!

מחכה הנני עוד למכתבך אשר הבטחתני זה פעמים אחדות וגם בפיתקה ששלחת אלי על אודות אדרסתך החדשה, היא אדרסת בית חותנך הנכבד, מזה הבנתי נכון הנך לעזוב את לונדון ולשבת בקמברידז, מקום-תורתך החדש. ודברי חכמינו “ישראל כל מקום שגלו תורה גלתה עמהם” יקומו כתומם עליך, כי בכל מקום לכתך תיפץ אורה ותורה על כל סביביך.

לפני שני ירחים הגיעני מכתב מה' אלקן אדלר ובו שאלני שאלות ע“ד ספר התולדה השומרוני, הוא ספר תולדות הכהנים הגדולים, אשר קמו להם לפי דבריהם מימי בוא ב”י⁹⁸ אל הארץ עד היום הזה. ודבריו אלה עוררוני לשים לבי מעט יותר אל השומרונים וענייניהם, וספרותם (Litteratur) ביחוד. כי אמרתי בלבי: אחרי שהנני יושב בירושלים קרוב לשכם, ואת השפה הערבית (אשר בה כתובים ספרים רבים של השומרונים) ידעתי, ולהבין את ספריהם העברים נדרש לי רק ללמוד לקרוא את כתבם, מדוע זה לא אשתדל לחקור על אודותם ולהוודע ענייניהם וענייני ספרותם הנעלמים עוד מהחוקרים באירופה, אשר איש מהם לא היה לו דברים על השומרונים במשך זמן רב? ובכן החלטתי לסעת בימי חופשתי באחרית הקיץ לשכם, להתקרב אל השומרונים ולהציל מפיהם דברים מפורטים על אודותם. ובדבר ספרותם עלה על לבי עוד רעיון אשר אחשוב, כי יהיה לתועלת למדע: השומרונים המה עתה עניים, חכמתם (אם היתה להם חכמה) אבדה, וספריהם המעטים הנשארים להם לפליטה מימי קדם ילכו הלוך והתפזר אל כל קצווי ארץ, כי הנוסעים האירופאים באים מעט מעט וקונים מהם ספרים, ומי ידע ברבות הימים את כל הביבליותקות הפרטיות אשר בהם הספרים האלה נמצאים. לקנות את כל ספרי השומרונים בפעם אחת אי אפשר, כי ישנם ספרים עתיקים, אשר הם דורשים בעדם סכומים גדולים, וישנם ספרים אשר לא ימכרום בעד כל הון.

אך אם נשים אל לב כי בשביל התועלת המדעית לא יידרשו לנו הספרים העתיקים בשביל כתבם העתיק או עורם הקדמון אשר עליו הם כתובים, כי אם דבריהם ותוכן ענייניהם, אז הלא אין כל הבדל לנו בין אם לפנינו הספר הקדמון בעצמו, או העתקה (Cpie) מדויקה ממנו גם אם נכתבה היום. ועל כן אם אי אפשר או כבד עלינו להשיג את כל כתבי היד שלהם, הן אפשר הדבר להשיג העתקות מספריהם, ולאסוף בדרך זו את כל שארית ספרותם הקדמונה.

עתה תתעורר אמנם השאלה לאמור: מי זה יגיד לנו, כי המעתיקים יעתיקו לנו הדברים לנכון ולא יוסיפו או יגרעו כחפצם? לדבר הזה אוכל אנכי לשים את לבי להשוות את ההעתקות אל הנוסח העיקרי.

רעיון ידידנו בפרופיסור שכטר בגניזת מצרים, אשר לא הסתפק במקנה ספרים אחדים כתבי-יד, כי אם לקח את הגניזה כולה בפעם אחת, הוא הרעיון אשר עלה בלבי לעשות בדבר ספרות השומרונים. הספרות הזאת, אשר מי יודע אם תעלה כולה למאה או למאתיים ספר, צריכה להיות כולה בידינו ולא למקוטעים.

והנה בא ירושלמה בשבוע שעבר סגן כהנם הגדול, שהנני מכירו מזמן רב⁹⁹, ויראני ספר שחיבר בלשון ערבית על תולדות השומרונים מראשית היותם ועד היום, אשר אסף מספריהם העתיקים, והספר מחזיק שש מאות עמודים, ואשתדל לקנות ממנו את הספר בעד בית-הספרים אשר לנו, ואם אחרי קוראי בו ובספריהם האחרים אראה, כי לא שינה מאומה, אז יהיה הספר ראוי לפרסמהו באחת הלשונות האירופיות.

אך מלבד זאת דיברתי אתו על אודות רעיוני והנה מצאתי בו מה שחפצתי. בידי האיש הזה קבוצת הספרים היותר גדולה אשר בידי השומרונים, והוא איש הולך בטל, אשר אין לו כל עבודה ומלאכה מלבד כהונתו, והוא נכון להעתיק בעד שכר לא גדול את כל ספר אשר אדרוש ממנו להעתיקו. הוא נוסע בעוד ימים אחדים לשכם, ויבטיחני לשלוח אלי רשימת כל ספריו ובצד שם כל ספר ירשום תוכן ענייניו ושם מחברו, וזמן כתיבתו. את הרשימה הזאת דרשתי ממנו למען אדע מה לבחור ולהעתיק בראשונה, כי את הספרים הנמצאים כבר בתי הספרים באירופה אין צורך לדעתי להעתיקם, ובכל אופן הן יותר טוב להחל בספרים אשר עוד טרם נודעו באירופה.

ועתה לא יחסר בלתי אם הדבר היחיד, והוא האיש או החברה או בית-הספרים או המוזיאום אשר ירצה להעמיס עליו ההוצאות הדרושות למפעל כזה ואשר כנגדן ישיג את הספרים האלה.

על אודות הדבר הזה כתבתי היום לה' אלקן אדלר, אך חושב הנני כי סוף סוף איש פרטי הוא, והוא לבדו לא יוכל לקבל על עצמו מפעל כביר כזה. יכול להיות, כי ירצה לקנות חמישה או עשרה ספרים, אך לא זאת תכלית כוונתי.

ולכן הנני פונה אליך כעת לשאול דעתך בדבר הזה. היהיה אפשר לך לעורר לב אנשים חובבי מדע כידידך האדון קלוד מונטיפיורי, או האדון מאקאטטא, כי יוציאו לתכלית זו איזה סכום כסף, נאמר לערך מאה פונט, והם יקחו את הספרים להם או יתנום לבית ספרים כללי אשר ייטב בעיניהם בלונדון, בקמברידז, או אולי בירושלים. ואם אי אפשר להשיג זאת מאנשים פרטים, אולי ירצה בית-ספרים או בית מדרש גדול, כבית המדרש בקמברידז, או הבריטיש מוזיאום, או איזו חברה מדעית לעשות זאת?

בכל אופן הנני חושב, כי נחוץ לבלתי פרסם את הדבר, כי אך אם ישמעו השומרונים כי נמצאו באירופה אנשים הדורשים העתקות ספקיהם, אז או כי יחדלו מהדבר לגמרי או כי ידרשו בשכר עבודתם סכום הרבה יותר גדול מאשר ידרשו מאיש פרטי היושב בירושלים.

אף יידרשו לי ספרים אחדים אשר נכתבו באירופה על אודות השומרונים ובספריהם, וביחוד ספר קטלוג לכתבי השומרונים הנמצאים באוצרות הספרים באירופה. כמדומני כי ה' נייבאור הדפיס ספר כזה.

ואולי תתראה עם ה' אדלר ודיברת אתו בנידון זה.

בכל אופן אבקשך להשיבני על אודות הדבר הזה, אשר הנני ושב כי ימצא חן בעיניך, והנני חושב כי יהיה ממנו גם חומר רב למאספך הנכבד. J.Q.R.¹⁰⁰

158. אל הרב הד"ר א. סאלפנדי

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ו תמוז תרס”ב

לכבוד הרה“ג הנכבד והנעלה רב פעלים ודורש טוב לעמו “ולארצו כקש”ת מוהר”ר אריה נ“י המכונה ד”ר סאלפענדי ראב“ד דק”ק דירקהיים והסביבה

רב נכבד ונעלה!

את מכתבו הגלוי מיום ט' דנא קיבלתי ואקרא בו את תלונותיו הצודקות על איחור משלוח התקנות עד היום¹⁰¹.

ובכן יאמין נא הדר“ג, כי לא מהתרשלות או מחסרון חפץ לעניין הנכבד התעכב חיבור התקנות עד היום, כי מצדנו נכונים אנחנו בכל לבנו לעזור למע”כ כפי כוחנו הדל בעבודת הקודש, לענות לכל אשר יקראנו, לשמוע ולעשות ולקיים את דבריו הנעימים לנו. אפס כי חפצנו אשר גילה לנו, כי אומר הוא למסור הקרן הקיימת ליד האלליאנץ שבפאריז, הוא מתנגד כל כך באמונתנו בתועלת שתצא מזה עד כי בלי חפץ נגשנו אל העבודה הזאת, ופעמים אחדות נאספו ושבנו כלעומת שבאנו.

כי כולנו פה רואים ויודעים כי דבר גדול כזה, אשר ממנו תוצאות טובות ליישוב ישראל על אדמת הקודש, צריך שיימסר בידיים יותר אמונות מאלה. אנו רואים יום יום איך פקידי החברה הזאת, אשר היא שולחת הנה ומחליפה אותם מעת לעת, עושים בקלות דעת בכל דבר הנמסר לידם לא לפי חפץ ורוח המנדבים והמקבלים יחד, כי אם משתמשים הם בכספים הבאים לידם רק להגדיל כוחם וממשלתם בעניי עם ולהפיץ רוח קלות הדעת בארץ בכלל; ולא זאת בלבד, אלא כי גם בכספים, אשר נועדו על פי צוואה לאיזו תכלית קבועה, נקל להם לשנות ולעשות כעולה על רוחם. ובאופן כזה מה הוא הביטחון אשר יוכל להיות הדר“ג בטוח כי חפצנו בהקרן הקיימת יימלא בדיוקק במשך הימים? ומה גם כי חברת האלליאנץ כולה אין לה זכות של Juristische Person בפני איזו ממשלה שתהיה, ואנחנו מה לתת ידיים למכשול כזה. אך בדעתנו את לב הדר”ג הבוער באהבתו לארצנו הקדושה וחפצו הטהור לעזור ליושבים עליה, על כן ויתרנו על דעתנו ומילאנו את חובותנו הן בחיבור ראשי פרקים לתקנות הדרושות (גם להבא נכונים אנו למלא אשר יחשוב הדר"ג לנחוץ להוסיף עליהם) והן בהביענו לפניו את דעתנו המיוסדה על מעשים שבכל יום העוברים לפנינו, ובהזהירנו אותו להתבונן אל אשר לפניו, ורומעכ"ת כחוכמתו ובקיאותו יעשה.

את הדברים הכתובים הנני כותב בשם כל ידידנו האדונים פינס¹⁰², כהן¹⁰³, אדעלמן¹⁰⁴ ופרעס¹⁰⁵ הדורשים בשלומו ומברכים אותו כי יזכה לחזות בטוב אשר תיטיב הקרן הקיימת הזאת לבני ארץ ישראל, אמן.

ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא

159. אל יוסף מזל¹⁰⁶

לשארי היקר והנכבד נעים זמירות ורב תהילות

מר יוסף מזל נ“י ולכב”ב הי"ו – שלום וברכה מציון.

בוש הנני בפני בבואי כעת לענותך על מכתביך היקרים, אשר הואלת לשלוח אלינו,

• בזכרי כמה אחרתי במעני זה למרות זרוזיך ובקשתך. אך מקווה הנני, כי בטובך תואיל לסלוח להתרשלותי גם הפעם.

את ספרך “בחינת עולם” מסרתי לבית הספרים¹⁰⁷, ובזה רצופה קבלת מנהליו ותודתנו לך על משלוחך ועל העלותך את מפעלנו על לוח זכרונך.

ומפעלך אתה, תוצאת תמונות משוררינו, הוא אמנם מפעל יקר-ערך מאוד והיה יהיה לתפארת עמנו, ועפ"י התמונות, ששלחת אלי לדוגמה, הנה רואה¹⁰⁸, כי נערך הוא בטוב טעם, וזהו תנאי עיקרי בעניין כזה, העשוי לענג את העיין. אך לדעתי לא הכמות היא העיקר בדברים כאלה כי אם האיכות, ובאלבום של משוררים צריך לתת תמונת משוררים, המקובלים באומה למשוררים, לא כל אלה אשר לפעמים בשעת צורך ידעו לחרוז בחרוזים, שאין בהם כל חלק מרוח השירה. וכנגד זה הנני מסכים מאוד להחלטתך לקבל תמונות המשוררים היהודים, שכתבו בשפות אחרות שירים הנוגעים ליהודים וליהדות, כי אמנם אנשים כפראנקל¹⁰⁹ ופרוג¹¹⁰ שקולים כנגד משוררים עברים רבים.

מי זאת המשוררת נינא סאלמאן? האמנם היא מרת נינא דייויס, אשר תרגמה רבים משירי ר"י הלוי לאנגלית? אם לא זאת היא, הנני חושב, כי גם מרת דייוויס ראויה להמנות בתוך באות אלבומך.

בדבר ה' ביאליק הנני חושב גם אני, כי יהיה האלבום חסר אם לא תבוא תמונתו בו, כי סוף סוף משורר בחסד אל הנהו והנני כותב למר רבניצקי¹¹¹ כדבריך, ואקווה כי לא יוסיף לסרב.¹¹²

את ספרי “לפי הטף”¹¹³ הנני שולח אליך, אך החלק הראשון מס' התלמיד אין בידי בשעה זו, כי שלחתי להביאו מווארשו ועוד טרם הגיע לידי, כי בימים האלה, ימי החולירה, חדלו האניות הרוסיות לבוא, ובהגיעו לידי אמהר לשלחו אליך.

בלי תפונה ידעת, כי הגברת לוקאס (אחות ה' קלוד מונטיפיורי) הוציאה תוצאה אנגלית לחלק מס' המורה. אנכי תיקנתי כבר את עלי ההגהה ששולחו מהדפוס ותיקנתים, אך כנראה עוד טרם כלתה הדפסתו. – – -

160. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו ט”ז טבת תרס"ג

לכבוד ידידי ואהובי היקר והנעלה החכם הכביר ישראל אברהמס הי"ו,

שלום וברכה לו ולכל אשר לו.

ידידי הנעלה!

עד אן אקרא ולא תענה, / אשוע ולא תאמר הנני:

כאיל תערג על אפיקי מים / כן ערגה נפשי לדבריך:

החשית ויהמה לבי / ושאונו בתקוה הרגעתי:

נפוגיתי ונדכאתי באמר אלי / כל היום איה ידידך:

חנני וענני עד מאד, / כי לדבריך יחלתי:

אחרי התפילה הקצרה הזאת אשובה לדבר כבני אדם ואשובה להשתומם ולהתפלא עליך, האמנם לא תמצא לך רגע פנאי להקדיש לידידך אוהבך בכל לבו, אשר לדבריך צמאה נפשו? או אמת נכון הדבר אשר התפארה הגברת לנדוי¹¹⁴ כי הבטחתה בפני ידידך ה' מונטפיורי¹¹⁵ לבלי כתוב עוד לאיש בירושלים? יודע ומכיר הנני את הגאה הזאת ואת שיחה והתפארותה, אף יודע הנני את רגשותיך אלי, אשר הראית אותם באלפי ראיות, כי על כן אינני יכול להאמין בדברי להג כאלה. אך סוף סוף מה פשר דבר שתיקתך ומנעך תשובתך על כל מכתבי הקודמים? לא אשוב עוד לבקש תשובות, רק הודיעני נא מצבך ומעשיך, איה איפה הנך יושב, הבלונדון או בקמברידז? ומה שלום משפחתך ובני ביתך אשר זכרונם לא ימוש מקרב לבי? – ועוד זאת שנית אבקשך להודיעני מה נשמע בדבר ס' הרמב"ם והוראת שפת עבר? הנדפסו כבר או עדיין? כי מאוד מאוד תשתוקק נפשי לראותם.

על אלה הדברים השיבני ויותר מזה לא אשוב להלאותך.

אנכי עסקתי בחודשים האחרונים בספרות השומרונים בספריהם אשר תחת ידי, ואמצא בם דברים רבים מלאי עניין הראויים להתפרסם. לפני שבועיים נשאתי משא על העניין הזה בבית-הספרים, ובקרוב אשוב שנית לכלות את אשר החילותי.

בניין בית הספר למל הולך ומתקדם, והננו חושבים להעתיק דירתנו אליו באביב הבא. הבניין יפה ונהדר מאד.

מחכה הנני לבוא אחד מאחינו מלונדון בתור שליח מחברת S.M.M.T.F. ¹¹⁶. התוכל להוודע מי הוא האיש הזה? אף שמעתי כי ה' מרקוס אדלר הוא עתה במצרים, האמת הדבר?

שמעתי כי מרת לנדוי מחכה גם היא למבקר לבית ספרה, כי אמנם כבר הגיעה העת לפקוח עין מעט גם על הנהגת המנהלת החדשה וביחוד את אנשי בית ספרה, כל אלה הסרים והסרות למשמעתה! – – –

161. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלים ת“ו, יום ו' י”ז טבת תרס"ג

– – – בדבר גן הילדים הננו חושבים לבלי פתחו לפני עבור חג הפסח, כי הירחים האלה הם ירחי הגשמים ולא טוב לפתוח בי“ס בשעה כזאת, ובכל אופן הלא החלטנו לקבל את מרת גיסין וע”כ אין למרת מ. מה לקוות מהמוסדה הזאת¹¹⁷ – – –

162. אל ישראל אברהמס

ירושלים כ“ג אדר תרס”ג

ידידי היקר והנעלה!

– – – בשורת הדפסת “תולדות הרמב”ם" גם באמריקה¹¹⁸ עינגה נפשי מאוד, אך דבר השכר אשר בישרתני אינני יודע באמת איזו זכות וצדקה לי לקבל שכר בעד דבר אשר מראשו ועד סופו עמלת בו אתה? לא הסתפקת במה ששמת שמי לפני שמך, כי גם שכר תאמר לתת לי על עמלך אתה? אכן איש פלאות אתה.

וכן בדבר “לפי הטף”¹¹⁹ לא עלה כלל על לבי לחכות לקבלת פרס, והרבה הרבה עלי להודות לכם מקרב לבי על כל השתדלותכם לפרסם ולהפיץ את ספרי ושיטתי ולהגדיל שמי הרבה יותר מאשר הנני ראוי והגון לזה. רק ספרים אחדים חפצתי למעני ולמען ידידי שהנני מכבדם.

בנוגע למאמרי על אודות השומרונים, הנה כמעט עד עתה הייתי עסוק בקריאת ספריהם וספרותם, לבחור מהם למעני את כל מה שמצאתי לחשוב וראוי לפרסמו. ותיכף אחרי הפסח אחל בסידור החומר הזה ולהחל לשלוח אליך את אשר תמצא ידי. מאמרי הראשון יהיה על אודות “קינות” השומרונים על “כנסית חלקת השדה” אשר גזלוה מהם המוחמדים לפנים ויקימו עליה בית תפילה להם. גם על תולדות הבית הזה אכתוב. אף הנני ושב לכתוב מאמר על שירי תפילותיהם, סגנונם, ותוכנם, ושמות משורריהם השונים. וכן על מנהגיהם והשינויים שביניהם ובינינו, וכן על “תרי”ג מצוות" עפ"י דעת השומרונים, וכו'.

אכן גם ב-Jewish chronical רואה הנני שמך בכל האסיפות השונות ומבין כמה עסוק וטרוד הנך, וכמה הנך נאלץ לחלק עתותיך לעניינים מענייני הכלל, אך זה גורל האיש, אשר לו להיות גם “סייפא” גם “ספרא”. רוח החיה הנך באופני הנהגת הקהל באנגליה, והעבודה הזאת בכל העמל, אשר תסב לך, הן תתן לך גם העונג הרוחני לראות מה רבה התועלת שהנך מביא להרמת מצב אחיך ברוחם. ובטוח הנני, כי גם עתה, בהיותך נאלץ ומוכרח לעזוב אחדות מעבודותיך לטובת הכלל, עוד ישאר עליך הרבה.

שלום רב לרעייתך הכבודה ולבנותיך החמודות. שמחתי לשמוע על התקדמות בתך בעברית בלמדה בספרי, ועוד יותר התענגנו כולנו לבשורה, אשר בישרתנו, כי החלטת החלטה עזה לשוב אלינו, ובלי תפונה תבוא אתך גם רעייתך הכבודה לראות את הארץ, ארץ תולדותינו.

מחכים הננו פה לקולונל גולדשמיד¹²⁰, אשר הודיעונו מלונדון כי יבוא ויתבונן בדבר יסוד חברה חדשה לבניין בתים ע"י Sir M. M. T. F. ¹²¹. הוא יבוא בעוד שבועיים והנני מקוה, כי ישבע רצון בעבודתי לוועד הזה, כאשר גם הם שבעים רצון ובימים האחרונים חדלו לערבב את ענטיבי¹²² בענייניהם. מי יודע אולי גם הוא פרי השתדלותך אף כי לא כתכת אלי מאומה בעניין הזה.

ואברך אותך ואת ביתך ובית חותנך הנעלה בברכת “ושמחת בחגך”, ויום חרותנו יהיה ליום חרות לכל בני עמנו הפרטים והכלל מכל צרותיהם.

ידידך אוהבך ומכבדך

163. אל הד"ר אויגן מיטווך

ב“ה ירושלם ת”ו ח' ניסן תרס"ג

לכבוד ידידי הנכבד והנעלה, יקר ערך ורב תבונות, “יושב במערב ורוחו במזרח”, האדון Dr. Eugen Mittwoch נ"י שלום וברכה מציון.

ידידי יקירי!

אכן צדק המשורר הערבי אל-מחתם בקראו… (בערבית: “לא כל מה שהאיש מקווה הוא משיג. הרוחות נושבות לכיוון שאינו רצוי לספינות”). כי מה רבו הפעמים אשר השתוקקה נפשי לפנות אליך בדברי לשאלך על ענייניך ומעשיך, והנה באות טרדות יום יום ומתייצבות כשטן על דרכי וסוחבות אותי לעניינים, שאין בם רק עמל ויגיעת רוח. אך עתה ברוך ה' אשר נתן לנו “זמן חרותנו” ולפני הזמן הקבוע לכל בני עמנו, ניתן לנו המורים צאן קודשיו שבועיים ימי חופש ונופש לנוח מעט אחרי עבודת חמישה ירחים. העת הזאת אם כי איננה עת מנוחה כמשמעה, אך למצער תוכל להיות עם עבודת עונג ונחת, ועבודה כזאת היא אמנם כתיבת מכתבים לידידנו, אשר נפשנו תכלה לבשורת שלומם וענייניהם.

ובכן ידיד יקר, איה איפה הנך כעת? העודך עוסק בחקרי הערבים וספרותם? השמת לך כבר למטרה אחד מענפי חקירות הקדם? ובייחוד, התאמר לשוב עוד הפעם לארצנו לבקרה בה? לאמור, האוכל לקוות לעונג לראותך פה אתנו אם לזמן רב או מעט?

אנכי השקעתי ראשי ורובי בשנה האחרונה בספרות השומרונים, והרבה דברים מלאי עניין מצאתי בה, אשר הנני אומר לפרסם בקרוב בקובץ J. Q. R. ¹²³ את הקיצור ממנאמי, אשר נשאתי בבית הספרים מדרש אברבנאל¹²⁴, הנני שולח אליך היום. בו לא תמצא אמנם חידושים רבים, כי עיקרו היה מכוון כנגד המון העם, אשר מלבד המעט הכתוב בס' מלכים ונחמיה איננו יודע מאומה על אודות השומרונים.

בניין בית הספר למל נגמר כולו, ועתה נשארה רק העבודה להישיר את הקרקע מסביב לו וכיו"ב. הבניין הזה הוא אחד הבניינים הנהדרים בעירנו, ובכל הביטי אליו הנני מוצא לי שכר רוחני על עמלי הרב בימי מסעי.

ועתה הננו אומרים לכונן מפעל חדש לטובת החינוך, הוא “גן-ילדים עברי”, לקטנים מבני שלוש עד שש שנים. המוסדה הזאת, תכונן עפ“י שיטת פרבל, תועיל מאוד להתפתחות גן הילדים ורוחם, וגם תועיל הרבה להיטיב מצב ההוראה בבית הספר, כי לא יבואו עוד הנערים אליו ערומים מכל ידיעת כתב ולשון. ומלבד זאת תהיה השפה המדוברת במוסדה הזאת רק השפה העברית, ובבוא הילדים לבית הספר ידעו כבר לדבר בעברית והיתה היכולת אז ביד המורים להורותם גם תורה בלי תרגום לשפה אחרת כ”א בשפה העברית בעצמה, הדבר הזה שהיה כאבן נגף לבתי הספר אשר אליהם יקבלו ילדים מבני עדות שונות, אשר לכל עדה לשון אחרת כנודע לך.

שומעים הננו כי החברה Hilfsverein der deutschen Juden אומרת לכונן בית ספר בן שמונה מחלקות ביפו. אך לפי ראות עינינו פה אין העיר ההיא המקום הנכון לזה. ביפו כולה אין בלתי אלף חמש מאות נפש אשכנזים, לאמור כשלוש מאות משפחה, ורבים מהם שולחים וישלחו ילדיהם לבית הת“ת אשר שם, ומאין איפה ייבנה בי”ס אשר כזה? אם נאמר, כי מהמושבות ישלחו ילדיהם שמה, הנה ראשונה ישנו בכל מושבה בי“ס ואלה המעטים אשר יכולת וחפץ להם לשלוח ילדיהם למקום אחר, הן יוכלו לשלחם גם לעיר אחרת מיפו. על כן לפי דעת יודעי מצב העניינים פה אין טוב להחברה לפתוח בית ספרה כ”א בירושלים. פה ישנם קרוב לעשרים אלף נפש אשכנזים. רוב התלמידים יהיו מבני העיר, וכל איש מבני המושבות, אשר ירצה כי בנו ישתלם בלימודיו, ישלחנו גם לירושלים. כדבר הזה הננו רואים כבר בבית הספר למל, ובזה של חברת כי"ח¹²⁵. – – –

164. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלים ת“ו יום ב' כ”ג ניסן תרס"ג

– – – את מכתבך מיום אתמול קיבלתי וכן הגיעני היום מכתבה של מרת גיסין¹²⁶. אנחנו היינו רוצים, כי תקדים מעט לבוא, למען הכין כל הנחוץ ליום ר“ח הבע”ל. בכל אופן הננו מחכים לבואה. – – –

לגן הילדים יש לנו כבר 38 תלמידים ועוד יתוספו רבים-למרות, או בגלל האזהרה של הרבנים¹²⁷.

165. אל יחזקאל סוכובולסקי, יפו

ירושלים ת“ו, יום ג', ט”ו אייר תרס"ג

– – – ה' כהן¹²⁸ בקשני לכתוב לך, כי כתב תמול לברלין לחברת העזרה¹²⁹ להמליץ בעד גן-הילדים שלכם ולבקש כי תמכוהו בסך 1000 פר' לשנה. את גן הילדים שלנו העתקנו אל עבד-אלרחמן אשר כנגד “מחנה יהודה”, כי שכרנו הבית הזה וכל סביבו, והיום כבר החלו ללמד שם. – – –

בעבודת מרת גיסין¹³⁰ בתור מורה חרוצה הננו שבעים רצון, אך מרגישים אנו, כי יחסר עוד לבית מנהל או מנהלת, כי עודנה צעירה למשרה כבדה כזאת. עתה ישנם כבר 70 ילדים ויום יום באים שאלות חדשות לקבלת ילדים. אנחנו איננו מקבלים עוד אך בכ"ז אי אפשר להשיב פני כל הדורשים, והמספר יעלה בלי תפונה עד לתשעים.

לע"ע הננו הולכים יום יום (ה' פרס¹³¹ ואנכי) פעמים או שלוש שמה בכל עת שיש לנו פנאי.

166. אל א. בן-אביגדור

ירושלים ת“ו כ”ט סיון תרס"ג

ידידי היקר!

הנני שולח אליך היום ע“י הפוסטה את ספר Hebrew Lesson Book אשר חברוהו הח' ישראל אברהמס והגברת אליס לוקס, אחותו של ה' קלוד מונטיפיורי, ואשר לפי דעתי תוכל לחשבו בתור הפרופגנדה היותר טובה בארץ אנגליה ומושבותיה ובארץ אמריקה הגדולה לספרי “לפי הטף” ו”מקרא לפי הטף". לפי מה שכתב לי ה' אברהמס הם מוכרים אותו בפחות ממה שעלתה להם הדפסתו כי החברה Jewish Study Society הדפיסתה לטובת הפצת רעיון הוראת עברית בעברית. קרא נא את הקמת ה' אברהמס בראשית הספר ותמצא בה דברים רבים, שהיית יכול לפרסם בעתונינו העברים. תיכף בראש ההקדמה כתוב, כי הספר “לפי הטף” הוא הוצאת “תושיה” בוארשוֹ, אף כתוב באחריתה כי הספר נמצא למכירה בכל בתי ממכר הספרים באנגליה.

בעיתון Jewish Cronicle נכתב מאמר על אודות הספר והשיטה, ותרגומו שלוח אליך.

והספר השני Maimonides הוא ספרי “תולדות הרמב”ם", ובו תוכל להתפאר, כי הוא הספר הראשון מהביבליותיקה העברית (אשר רובה תרגומים משפות אחרות) אשר זכה, כי חכמי המערב כאברהמס, שהוא עתה פרופיסור באוניברסיטה בקמברידז, וקלוד מונטפיורי ואחרים (כרשום בהקדמתו) מצאו לנכון לתרגמהו לשפה אירופית ושתי חברות בלונדון ובאמריקה הדפיסוהו בתור הספר הראשון לקבוצה של ביוגרפיות מחכמי ישראל.

הספרים האלה הגיעוני תכף אחרי צאתם למכירה מבלי עיכוב אף של יום אחד, והפעם עלי לאמר לדאבון לבי: ראו מה בין בן-חמי לבני! את ספר “הגיטות” ¹³², אשר בקשתי שתשלחו לי נוסחות אחדות ממנו לשלחן במתנה לאחדים ממכירי, לא שלחתם לי עד היום.

– – – וכל מכתבי מהחורף החולף על אודות התקונים והשינויים בספרי “לפי הטף” ו“מקרא לפה”ט" ועל אודות ספרי “מקרא לנערי ב”י“, ששלחתי אליך, כולם נשארו בלי מענה כאילו זרקתים למרקוליס, וככל יתר מכתבי ששלחתי אליך. אמת אגיד, כי אינני מבין איככה תוכל בהנהגה מוזרה כזאת לעשות עסקים עם סופריך ובאי בריתך. או אולי מזלי שונה מכל חברי, כי אחרי אשר הספרים אצלך, ואנכי השוטה נדדתי שינה מעיני משך שנים אחדות בעבדי בלי הרף לתקנם ולהוציאם מזוקקים ומצורפים למען יהיה להם מהלכים בכל הארצות כיום הזה, עתה מה צורך ל”תושיה" עוד בי. אקרא, אצעק, סוף סוף ים גדול ורחב ידים מפסיק בינינו, ואתה עומד ומצחק עלי ועל חלומותי. – – –

167. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו ב' סיון תרס”ג

ידידי יקירי ומחמדי!

את מכתבך מיום 14 מאי קיבלתי ואשמח מאוד לראות כי הספרים עוד מעט ויצאו מהדפוס וגם לידי יגיעו. ואתה הן תזכור, כי ביקשתיך לשלוח אלי נוסחות אחדות מכל ספר מכורכות למען אוכל לשלחן במתנה למכירי וידידי, ובוודאי תמלא בקשתי.

גם בגליון האחרון לעיתון Jewish Chronicle קראתי את המאמר על אודות “לפי-הטף”. ובמה אודה לך על כל גמולך לידידך, קצרה עטי ושפתי יחד מעלות זאת, ולך דומיה תודה.

בלי תפונה שמעת כבר את דבר יסדנו פה את “גן-הילדים העברי” ואת התנגדות הקנאים הנני שולח אליך גליון “ההשקפה” וקראת בו מכתב תשובתנו להרבנים¹³³. אך הנה חודש ימים עבר והחרמות נשכחו וגן-הילדים עושה חיל. נעים לשמוע את צלצול שפתנו מפי עוללים קטנים, המרננים ומשחקים (עפ"י שיטת פרבל) וכל שיחתם כל היום היא רק עברית. את הדבר הזה הנני חושב לייסד הגון וראוי לכל החינוך עוד יותר מבתי הספר, כי בזה נציל את הילדים הקטנים מהתרגל במידות ובמנהגים בלתי מהוגנים, וגם זאת כי בבואם אל ביה"ס יהיו יודעים כבר לדברי עברית וגם לקרוא ולכתוב מעט.

– – – צר לי כי עסקי בית ספרנו ובגן-הילדים ובענייני S.M.M.F. ¹³⁴ מנעוני עד כה לעבוד בחומר הרב אשר אספתי לי כבר מספרות השומרונים, ועלי לחכות עוד מעט, אך מקוה הנני כי לא יארכו הימים וחופשתי תרבה.

בשבוע הבא הננו אומרים לנסוע מביה“ס (שלושה מהמורים ושלושים מטובי התלמידים) לשכם להיות שם ביום השבת ולהתבונן בליל מוצאי ש”ק בשומרונים בחג (Pilgrimage) אל הר גריזים ב“חג הקציר” שלהם.

מחברת Union of Jew. Hist. Soc. הגיעני מכתב חתום בשמך, לבקשני לשלוח אליהם דרוש או דרושים, אשר נשאתי או אשר חיברתי. והיום עניתים, כי אוכל לשלוח אליהם על אודות השומרונים או על הספרות השירית הספרדית.

168. אל ישראל אברהמס

כ' סיון תרס"ג

ידידי יקירי ואהובי!

בליל מתן תורתנו הגיעוני שני תכריכי ספרי “הרמב”ם" ¹³⁵ ו“לפי הטף” ¹³⁶, אשר הואלת לשלוח אלי, ומעצמך תוכל לשער בראותי אותם בכל הדרם הפנימי והחיצון יחד. דימיתי אז לאב, אשר בניו שבו אליו אחרי שנים אחדות למיום עזבם אותם והוא מתענג ומשתומם לראות כמה גדלו, מה יפו ומה התפתחו במשך הימים ההם! ואמנם איך יכול להיות אחרת, ואתה נתת מהודך עליהם, רוחך רוח דעת וחן שפכת עליהם, ומגנזי מליצתך הלבשת אותם מחלצות.

אך האמינה לי ידידי, כי בוש הנני בפני בכל עת ראותי על גב ספר הרמב"ם שמי מוקדם לשמך. ורק זאת נחמתי, כי כל קורא יבין כי אך ענוותך גרמה זאת.

הדפסת ס' הרמב“ם וכריכתו הן באמת נהדרות מאד וכן התמונות. מאמריקה הגיעתני היום ג”כ נוסחה אחת מתוצאת החברה J.P.S.¹³⁷ והנה היא גדולה כמעט פי שניים מתוצאת לונדון, כי הדפיסוהו באותיות יותר גדולות ועל נייר עבה. אך תוצאת לונדון יותר נהדרה.

ובספר Hebrew Lessons¹³⁸, אשר גם הוא נדפס יפה מאד, קראתי אך עתה את הקדמתך החשובה, אשר בה השכלת לברר ולבאר את סגולות השיטה החדשה בסגנונך הנמרץ והנעים.

אכן באושרי כי מינה לי ה' ידיד יקר ונעלה כמוך!

בשבוע החולף נסענו (ידידנו האדונים כהן ופרס, ואנכי) עם 24 מתלמידי בית ספרנו לשכם, ונתבונן בשומרונים ובעלייתם לרגל על ראש גריזים ביום חג השבועות שלהם¹³⁹. ואך בהפנותי מעט אחל בכתיבת מאמרי על אודות השומרונים. לע"ע אספתי חומר רב. בפעם הזאת הישגתי העתקת פסקי-הדינים של השופטים (מופתי) המושלמים מלפני ערך מאתיים וחמישים שנה עד לפני שבעים שנה על אודות השומרונים, וגם בהם דברים מלאי עניין. הפסקים בעצמם נמצאים ביד הכהן הגדול שלהם, ולבקשתי העתיקם למעני. – – –

שמחתי לראות כי הקדשת את ס' הרמב“ם לכבוד הד”ר פרידלנדר¹⁴⁰, אשר הנני גם אני ממכבדיו ומעריציו, ואת פניך אחלה כי בשעת הכושר תואיל לברכהו בשמי ליום חגו אשר בו חלקו יקר לכבודו כל יודעיו ומכיריו.

שלום רב לרעייתך הכבודה ולבנותיכם היקרות. הכבר הורגלתם בישיבת קמברידז, הרחק מקרוביכם ומכיריכם הרבים?

ידידך אוהבך ומכבדך בלב ונפש דוד ילין

169. אל זאב יעבץ

ב“ה ערב שבועות, תרס”ג

רב שלום לך דודי יקירי ואהובי!

ספר יספרו הערבים לאמור: ויהי בהיות כּוזרי אנושרון נער צעיר לימים וישכור לו אביו מורה חוץ לחנכהו: ויהי היום ויכהו מורהו מכה נמרצת על לא חמס בכפיו ויתמרמר כוזרי מאד וישמור את הדבר בלבו: ותעבורנה שנים והנער היה למלך ישר באדם ושמו מהולל בפי כל: ויהי היום וירא את מורהו בימי נעוריו ויזכור את אשר עשה לו וישאלהו על זאת: ויען מורהו ויאמר: ראה ראיתי מאז, כי היה תהיה למלך אדיר וגורל רבבות בני אדם במוצא פיך יותן ואומר אכך פעם על לא עוון וידעת מה רע ומר טעם העונש חינם ונזהרת מהכות צדיקים על ישר. ועתה באשרי לא שגיתי במשפטי, כי רואה הנני כי טעם העונש ההוא נשאר בזכרונך עד היום:

דודי יקיר!

יכול הייתי גם אני להתנצל הפעם על עיכוב תשובתי במין מענה כזה, לו לא יקרת דודי בעיני נכבדת, וגם אם עשר פעמים היית מונע דבריך ותשובותיך ממני, לא הייתי אנכי נמנע גם הפעם מהעונג הרוחני, אשר תחוש נפשי בכתבי אליך. ואם בכ"ז אחרה תשובתי עד כה, אין זאת כי אם לסיבת טרדותי הרבות והמוגיעות, וכדבריך אומר גם אני: “יש אשר לבי הומה בידידות רבה אל אוהב ומודע אשר במרחקים – והיד כבדה אז כאבן דומם”. אך לכל זמן, וגם לשני מכתביך, המונחים בחיקי כל הימים ותובעים מענה, הגיע התור כיום.

ובכן לפני כל דבר אשוב לתקן עוותתי ולמלא חסרוני ולברכך אותם ואת דודתי היקרה בשמי ובשם אשתי מקרב לבנו ברכת מז"ט לנשואי בתכם היקרה והחשובה מרת שרה. – – –

וברכת משנה אברכך ליסוד מפעלך החדש הוא ירחונך “המזרח”¹⁴¹, אשר שמחתי עליו מטאד, בדעתי כי חזקה לחכם כמוך כי תדע לברר את האוכל מרוב הפסולת אשר אותה מלעיטים את קוראינו בימינו אלה בכמות מרובה. ובכל לב אשית ידי אתך כבקשתך, אך לדאבון לב ידי יד כהה כעת ולא תוכל לסמוך הרבה עליה, כי טרדותי בביה“ס ובתור מורשה לחברת מזכרת משה שבלונדון רבות כל כך עד כי גם לכתיבת מכתבים לא תספיק לי עתי הפנויה, ומה גם לכתיבת מאמרי ספרות הדרושים ישוב דעת ומרגעה רוחנית. כבר הבטחתי ל”השילוח" זה מזמן לשלוח אליו מאמרים אחדים, ההמשכים למאמרי הקודמים, ודברי עוד טרם הקימותי, ובכ"ז אשתדל עד כמה שאוכל לבלי השיב פניך ריקם.

בחורף שעבר השקעתי ראשי ורובי בספרות השומרונים והנני שולח אליך היום נוסחה אחת ממנאמי אשר נשאתי פעם בבית הספרים ואשר נדפס גם בההשקפה. התמצא חפץ בליקוטים מספרותם, משיריהם? את מיוחס¹⁴² דיברתי, והוא עסוק כעת ולע"ע לא הבטיחני דבר. – – –

170. אל יוסף קלויזנר

ירושלם ת“ו כ”ב סיון תרס"ג

לידידי היקר והנכבד, ד"ר יוסף קלויזנר, שלום וברכה.

כי אבוא עתה לברכך על משרתך בתור עורך בישראל, ועורך ל“השלוח” היקר לכל מבין ביחוד, הנני חושב אולי כבר עברה העת בעוונות טרדותי הרבוֹת, אך על מכתבך הן הנני חייב לך מענה בין תיכף ובין לאחר זמן, וע"כ כיום, בהרשות לי זמני למלא חובתי זאת, הנני ממלאנה בשמחה.

“השילוח” נכבד בעיני תמיד, ואז, ב“שנים הטובות”, בהיות עתותי פנויות יותר לספרותנו, הן ידעת כמה עבדתי בו, וגם עתה הנני מבטיחך לשוב לשלוח אליך כפעם בפעם מאמרים כאשר אוכל. לראשונה הנני חושב לשלוח אליך המשכים למאמרי “מליצת ישמעאל”¹⁴³, אשר לפי מה ששמעתי מפי רבים הוא לתועלת לחוקרי דברי משוררינו הספרדים. על אודות שיטות אבן-סינא ואבן-רושד אין בכוחי לכתוב, פשוט מפני שלא עסקתי בפלספה¹⁴⁴ במידה כזו, אבל על אודות המשוררים הערבים בני דורות רשב“ג ורי”ה¹⁴⁵ יכול להיות כי אפנה עתותי להתבונן בעניין זה ולהודיע אח"כ את אשר אמצא לנכון להודיע.

בשנה הזאת עסקתי הרבה בספרות השומרונים ובכל הנוגע לשומרונים בעצמם, אף הייתי בשכם פעמיים והתאכסנתי בבית כוֹהנם הגדול. הייטבו בעיניך מאמרים על אודותם בתור סיפור מסע לשכם? הודיעני זאת בהקדם האפשרי.

ובזה הנני מכבדך ומברכך בהצלחה רבה

בעבודתך לספרותנו ולעמנו

171. אל יחזקאל סוכובולסקי

יחזקאל אחי יקירי!

מכתבך מיום תמול הדיעני היום עם החשבון וההמחאה וחן חן.

בהגליון האחרון של הוועלט קראתי מאמר הרצל למענה על מכתב אוסישקין¹⁴⁶ והנני מבקשך לקראו. בלי תפונה ישנו אצלכם בבית הספרים.

ממנו תראה, כי מצד הציונים אינם מחזיקים בכל מעשי אוסישקין פה. עתה צריך לנו לדעת מה דעת חובבי ציון, אשר אמנם יכול להיות, כי הדבר הזה יחזק רוחם יותר לחזק את מעשי אוסישקין, אך אם אין הדבר כן, וגם מצד זה יעזבוכם, אינני רואה תקוות לעתידות, כי סוף סוף לא הסכימו בני א"י לעניין הזה רק בתקוה קודמת כי יסודר גם הוועד-החיצון וכל זמן שלא יסודר הוא התקוה רופפת מאד. –

* * *

172. אל יחזקאל סוכובולסקי

– – – בדבר מאמר הרצל¹⁴⁷, ששאלתני דעת חותני¹⁴⁸, עלי להגיד לך, כי כדבריך אתה כן אמר לי עוד מקודם על אודות הנזק, שיוכל לגרום מבחינה זו.

173. אל שאול פנחס רבינוביץ (שפ"ר)

ירושלם, ח' תשרי תרס"ד

אישי חכם נכבד!

את מכתבך החוזר בדבר “האנציקלופדיה הגדולה הכללית והיהודית בשפת עבר” קיבלתי, ובברכי אותך מעמקי לבבי כי עלה בידך החרוצה לקרב יציאת מפעל ענק כזה לפועל, הנני לענותך על שתי שאלותיך:

1. מתרצה הנני בעיקר לקחת חלק בעבודה זו.

2. הנני חושב עצמי מוכשר וראוי לעבוד בנוגע לערכי הדקדוק העברי (גם בהשוואתו לערבית) לדרכי המליצה בשירי משוררינו הספרדים, ומשפט שירי כל אחד מהם בכלל, לספרות השומרונים, ארחות חייהם ותולדות משורריהם, ולתיקון יושר הכתיבה במלים הערביות והאירופיות.

לתרגם הנני יכול מערבית, אשכנזית, צרפתית ואנגלית.

בהיות המכתב החוזר דורש רק תשובה על שתי שאלותיו, הנני חושב למותר להציע עתה לפניך הצעות בנוגע לעבודה זו עד קבלי תשובתך בפרטות כאשר כתבת. רק על דבר אחד אמרתי להעירך: במפעל כביר כזה היה טוב לקבוע הלכה בעניין יושר הכתיבה של המלים העבריות, ביחוד בנוגע ל“מלא וחסר”, וגם למלים הנכריות (וכן בנוגע למלים שיידרש לחדש בשפתנו לרגלי המפעל הכולל הזה), עפ"י התיעצות וחוות דעת חכמים שונים אשר יעסקו במפעל הזה, והיתה זאת לעניין חשוב ונחוץ בפני עצמו. וגם זאת עלינו לזכור, כי אם בספר כזה לא תהיה שיטה קבועה בזה, אז תגדל בו הערבוביה מאוד.

ובזה הנני מכבדך ומוקירך

174. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו ח' כסלו תרס”ד

ידידי יקירי ונכבדי!

זה ימים רבים אשר לא כתבתי אליך והפעם היתה זאת רק מרוב טרדותי, וביחוד מעת עזוב ידידנו ה' כהן¹⁴⁹ את עירנו אשר עלי גם דאגות הנהלת ביה"ס.

ידידנו זה כתב אלי כמה הזכרתם שמי לטובה בימי התגוררו אתכם, ואת טוב לבך אלינו כולנו ראיתי גם בדבריך באסיפת ה-Anglo-Jewish Association כנגד דברי הגברת לנדוי¹⁵⁰, אשר כל דברי התפארותה לא הספיקו לה עד אשר שמה את כל ירושלם לעון חושך עלטה, אשר רק אורה של מיסס לנדוי זורח בה ומאיר לכל יושבי חושך וצלמות. מבין הנני רגשותיך לשמע דברי חוצפה כזאת עד כי אמרת מה שאמרת.

שומעים הננו, כי ידידך ה' קלוד מונטיפיורי יבוא הנה. האמת הדבר? מי יתן ונפקחו עיניו וראה נכוחות כמוך.

טרדותי מנעוני עד כה מלפנות לכתבי השומרונים, אשר בם עבדתי בכל ימי החורף החולף. אולי אגיע סוף סוף לכתיבת המאמרים אשר כתבתי לך מאז על אודותם.

גם לס' Saadiana של ידידנו שכטר¹⁵¹ יש לי הערות רבות שרשמתי בגליון הספר, וכאשר אפנה מעט אשלח גם אותן אליך.

בלי ספק שמעת כבר את החדשה על אודות יסוד “בית ספר למורים” בבית ספרנו¹⁵². גם לי יהיה להורות בו עניינים אחדים בעברית. הבית הזה יהיה לתועלת גדולה מאד לארצנו, כי מעתה יהיו המורים העברים גם הם אנשים מלומדים גם בעניינים העברים וגם במדעים הכלליים, ואם יצליח יוכל להיות למופת לאחרים. – – –

175. אל ישראל אברהמס

ירושלם ת“ו כ”ג סיון תרס"ד (6 יוני 1904)

ידידי יקירי ונכבדי!

לפי שבוע כתבתי אליך בארוכה, ומקוה הנני, כי הגיעך מכתבי בעתו. ומה אומר לך כעת ידידי? אחרי שלחי דברי שבתי ונתתי אל לבי אם לא נחפזתי יותר מדי במשלוח המכתב ועל כן הנני שב להציע לפניך פקפוקי ומחשבותי בדבר הזה:

אינני חושב, כי אסכים באיזה אופן שיהיה לעזוב יחד עם בני ביתי את ירושלים ללכת להתיישב לכל ימי חיי בעיר מערי אפריקה, ולו גם בעד איזה סכום כסף שיהיה. מעודי לא שאפתי אחרי עושר, ומעשה כזה ייחשב בעיני כאילו מכרתי חיי לאליל הכסף, ועל מה ולמה?

אם אמרתי לקבל המשרה ההיא הנה זה רק למשך שנים אחדות, בהשאירי בני ביתי בירושלים.

באופן הזה מי יודע אם ירצו נושאי המישרה לקבל פקיד כזה רק למשך זמן, לו גם נאמר לחמש שנים.

מלבד הקושי הזה הנה לא יתנני לבי בשום אופן לעזוב את בית-הספר ואת בית-הספר מורים מבלי הסכמת ורצון ידידנו ה' כהן¹⁵³ וחברי הוועד בפ"פ¹⁵⁴, בהשאירי במקומי איש מוכשר לקבל משרתי, לו גם למשך זמן, כי עלי להכיר טובה להם הרבה כי הביאוני עד הלום. ומי יודע אם יעלה הדבר בידי?

גם זאת: הם (עדת בלומפונטין) דורשים גם מורה וגם Minister, ואנכי אינני יודע לנכון מה הן חובות ה-Minister. אם הכוונה, כי עליו להיות גם חזן, הנה אנכי לא ניסיתי מעולם בחזנות. ואם הכוונה כי עליו לדעת לפסוק דינים ושאלות, לא אעשה שקר בנפשי לאמור כי למדתי זאת. אך אם חובת ה-Minister היא להנהיג עניני העדה ומוסדות הציבור, ואולי גם ל“דרוש” לפעמים, דבר כזה לא יכבד ממני.

ועל כן, ידידי, אחרי שהצעתי לפניך כל ספקותי וענייני, הנני חושב כי אם תציע שמי לקנדידט, צריך להציע לא בהחלט, כי אם לאמור: כי אם יסכימו הם, אז אפשר כי אסכים אנכי, וגם אז באופן, כי לא אהיה לא חזן ולא דיין ופוסק. – – * * *

176. אל מרקוס אדלר, לונדון

(תרס"ה 1904)

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום נובמבר 15 קיבלתי אתמול ושמח הנני למקרה, אשר בו אוכל לשרת את כ' במעשי צדקתו בארץ קודשנו.

על שאלתו בנוגע לבית החולים ביפו שאלתי את פי חותני הגרי"מ פינס מדוע לא באה חתימתו הפעם תחת מכתב הבקשה של ועד הבית הזה, ויענני, כי אחרי אשר השתקע כבר בירושלם ולא בכל עת יוכל לבקר את בית החולים הזה שביפו לכן נשארה הנהגת הבית בידי חבריו יתר חברי הוועד מזה שנים רבות והם האדונים שמעון רוקח (סוחר עשיר, מתורגמן בקונסולט האוסטרי, וראש מנהלי עדת יפו בכלל), והשניים האחרים, נסים הכהן ויוסף משה, הם שני סוחרים מבני עדת הספרים וחברי ועד עדתם, אנשים ישרים שיש לסמוך על הנהגתם.

אחרי אשר פיטרו בשנה החולפת את הדר יפה¹⁵⁵, שהיה הרופא הראשי בבית הזה, לסיבת מחלתו, לא נמצא להם עד כה רופא יהודי אחר למלא מקומו, ולפי שעה מינו את הדר' לורך Lorch הגרמני, אחד הרופאים הטובים שביפו.

הדר' ירמנס שב לחברון ולמשרתו בתור רופא העדה¹⁵⁶. ועתה קיבל עליו גם משרת רופא העיר מצד הממשלה. בימי מסעיו באיירופה מילא מקומו רופא יהודי מגרמניה Dr. Arnheim, אשר במקרה בא לא"י לזמן קצר לפני מסע הדר' ירמנס, ובני העדה שבעו בו רצון.

ובנוגע לשאלת כ' כי אהיה המתווך בינו ובין עדת חברון, הנני מקבל עלי את המצוה הזאת בחפץ לב, והנני להודיע תיכף בשבוע הזה את דבריו למנהלי לעדה בחברון למען ימלאו אחריהם בדיוק, ויקבל על ידי אי"ה בכל שנה ושנה את המכתב כתוב וחתום בידיהם, וכל העניין יסודר על הצד היותר טוב.

בנוגע לענייני ועד S. M. M. T.¹⁵⁷ הנה רואה כ' בלי ספק, בקראו את מכתבי להוועד, את כל עבודתי בהנהלת ענייני הוועד. הנני נזהר בכל צעדי למען יהיה מעשה הצדקה שלום ושלם, ומקוה הנני, כי ישמחו בפעלי תמיד.

עניין ההקדש (Wakuf) של נחלות הציבור בחברות הראשונות כבר גמרתי. שדה אחד נקנה כבר לצורך החברה החדשה “זכרון משה”, ועתה עסוקים הננו להשיג נחלה שניה הדרושה לה. אמנם לא במהרה כאשר דימינו נוכל להשיגה, והרבה הננו יגעים עתה בזה, אך מקווה הנני, כי לא יארכו עוד הימים וגם אותה נקנה, ואחר נחל בבניין. כן הנני עסוק עתה בהעברת בית הספרים הכללי על שם חברי הוועד כנגד ההלוואה שהשיג מהוועד, ובעוד שבועות אחדים, אם רק לא יהיו מיכשולים מצד הפחה החדש, אוכל לשלוח כבר את שטרי האחוזה (Title Deeds) להוועד. גם את חובות שתי החברות של “ימין משה” הנני שולח שנה שנה, אף כי בחברת “רחוב נתן” לא על נקלה יעלה הדבר בידי, ובה יש לי עבודה רבה בכל עת.

ובזה הנני אומר שלום וברכה

177. אל מרדכי (מרקוס) אדלר, לונדון

ב“ה ירושלם ת”ו ו' שבט תרס"ה

לכבוד הרב"ג הנכבד והנעלה דורש שלום ציון

ורב פעלים מוהר“ר מרדכי אדלר נ”י שלום וברכה.

אדוני הנכבד!

הנני שולח לרומע"כ רצוף בזה:

1. מכתב ועד בית החולים “שער ציון” ביפו;

2. שתי קבלות מעדת חברון על הסכומים שמסר כבודו להדר' יערמאנס¹⁵⁸ בשנה החולפת ועל הסכום ששלח לחברון על ידי, ויואיל נא רומע"ל להודיעני קבלתם.

בלי תפונה הגיעה לידו הקבלה, שנשלחה לו ישר מביה"ח שביפו על הסך 10$ ששלח על ידי כמו שהם כותבים במכתבם אלי.

ובדבר שטר החוזה בין עדת חברון והרופא כותב אלי הראב“ד מוהר”ר סלימאן מאני מחברון¹⁵⁹ כדברים האלה:

“על דבר שטר החוזה שכתוב בו יום ז' חשון (ולא כסלו), כן הוא הצדק, כי לא זכר השר הנדיב את חודש העיבור. ועל דבר יתר התיקונים, שדרשו לתקן בספר החוזה, הנה ידוע לכ' כי בעוה”ר נפלה עטרת ראשנו בפטירת רבנו זצוק“ל וכעת אין בכוללנו ראש ומנהיג, ובע”ה בשבוע זה נסדר ונמנה רב ומו“צ, אזי נוכל אח”כ לשלוח אחר מנהיגי כוללות אחינו ק“ק אשכנזים הי”ו ונתקן הדבר".

ואי“ה בקבלי את החוזה המתוקן אשלחנו ג”כ לרומע"כ.

אורח נכבד יושב אתנו בשבוע הזה, הוא השר שמואל מאנטאגו, אשר בא הנה עם בנו הצעיר. אנכי ביקרתיו ודיברתי אתו על עניין חברת S.M.M.T.¹⁶⁰, ובהיותי בבית ספרנו (ביה"ס למל) הראיתיו את השדה היפה שקנינו לחברת בניין הבתים החדשה, אך הוא אמר לי פעמים אחדות, כי איננו עוד חבר הוועד מפני זקנתו, ובנו הגדול הוא עתה במקומו.

בכלל נראה הפעם בשבתו בתוכנו, כי חפץ הוא להיות “נחבא אל הכלים”, באמרו כי בא הנה רק להראות את בנו את הארץ הקדושה.

עתה גדלה תקוותנו לקנות את שארית השדה לחברה החדשה אצל השדה הראשון, באופן כי כל השכונה תהיה במקום אחד. בהיגמר הדבר אי“ה אודיע תיכף להוועד. הנני מתכבד לשלוח לידי כבודו את הרצאתי “המבטא והכתיב”, שקראתי באספה הכללית של “אגודת המורים” בא”י.

האגודה הזאת תכליתה להיטיב מצב חינוך הילדים וההוראה בבתי הספר בא“י. ולמען ידע רומע”כ עניינה ודבריה, הנני שולח לו גם את זכרונות-הדברים של אסיפתה ותקנותיה.

האגודה מקבלת גם חברים בחו"ל (תשלומי החבר הם 5 פראנק לשנה), ומאוד היה נעים לנו לו יכולנו למצוא לה חברים גם בקרב נכבדי אחינו בלונדון, – הוועד של חובבי ציון באודיסה משתדל להשיג לה חברים ברוסיה.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לרומע“כ ומשפחתו הכבודה ואחיו הנעלים הי”ו.

מוקירו ומכבדו כערכו הרם

178. אל ישראל אברהמס

ירושלם תו' ז' שבט תרס"ה

ידידי יקירי ומחמד נפשי!

הנני שולח אליך היום את חוברת “המבטא והכתיב”, היא ההרצאה אשר נשאתי באסיפה הכללית השנית לאגודת המורים בא"י, אשר חבריה כיבדוני לעמוד בראשם.

הנני מבקשך לקרוא שתי ההרצאות ומקוה הנני, כי תמצא בהן חדות מועילות ובייחוד השניה (הכתיב). אם תחשוב, כי דברים כאלה יוכלו להיות עלניין לקוראי מאספך J. Q. R. ¹⁶¹ הודיעני ואנכי אוכל לעשות מתמציתם מאמר באנגלית.

הנני שולח אליך יחד עם זה את תקנות האגודה וזכרונות הדברים לאסיפתה האחרונה.

כאשר תראה מהם תכלית האגודה היא הטבת מצב החינוך וההוראה בבתי הספר בא“י. ולמען תוכל להשיג מטרתה היא מקבלת גם חברים בחו”ל (התשלום השנתי הוא 5 פראנק).

ועד חברת חובבי-ציון שבאודיסה, התומך אותה בסך 500 פר' לשנה, משתדל גם לרכוש לה חברים ממשכילי אחינו ברוסיה ומאלה החפצים בהטבת מצב החינוך בא“י. כמובן היה מאד נעים לנו לו נמצאו לנו גם באנגליה עשרים או שלושים חברים מאחינו דורשי טובת החינוך, ובדבר הזה הננו סומכים עליך. אם תרצה לקחת עליך הטורח לקרוא את התקנות וזכרונות הדברים ולכתב אח”כ מאמר כיד ה' הטובה עליך בגליוני Jewish Chronicle להודיע עניין האגודה ותועלתה, כי רק אגודה כזאת אשר בה יתאחדו כל המורים שבא"י תוכל לקדם את החינוך וההוראה וכו' וכו‘, ותודיע כי אתה או ידידנו ה’ דופראק עורך הJew. Chronicle - הנכם נכונים לקבל תשלומי חברים לאגודה שהוא דבר מצער מאד. ואחרי כן תודיענו למי לפנות ולשלוח תקנות האגודה וחוברת זכרונות הדברים, – אז הנני בטוח, כי נשיג את המספר 20 או 30 שכתבתי למעלה. הנך רואה, כי לא “תפשתי מרובה” כי אם מועט.

שלחתי כבר שתי חוברות להאדונים מרקוס אדלר ואלקן אדלר בהיותי כותב אליהם כפעם בפעם. הנני חושב לשלוח גם לידידך הח' מונטיפיורי¹⁶², אך נבכר, כי אתה בעצמך תדבר אתו.

מרת לנדוי¹⁶³ איננה רשומה ברשימת החברים של השנה החולפת, כי בראשית השנה לא היתה פה, אך עתה הנה גם היא, גם מורותיה תהיינה חברות לאגודתנו.

הנה חפצים לאחד בעניין החינוך את מורי בתי הספר של האליאנס, של A. J. A. ¹⁶⁴, של חובבי ציון, של Hilfsverein ןךמנוע את רוח ההתפרדות וההתייחדות Separatisme et exclusivitisme, אשר היתה עד כה ואשר לסיבתה לא יכולנו לפעול הרבה לקידמה במקצוע שלנו.

ובשביל זה ננו חושבים לפנות גם לחברות השונות למען תכרנה את אגודתנו, ונפנה גם ל“אגודת אחים”.

השר מונטאגו¹⁶⁵ היה פה בשבוע הזה. אנכי ראיתיו פעם ואח"כ ביקר גם את בית ספרנו ושמח בו מאוד. – – –

179. אל ישראל אברהמס

כ“ב אד”ר תרס"ה

ידידי יקירי ונכבדי!

הנני שולח אליך היום ע“י הפוסטה את הספר “לקוטי נבואות ומליצות”, אשר סידרנו אני וחברי מר ח”ל זוטא בעד בתי הספר¹⁶⁶. הסיבות אשר עוררנו למיפעל הזה מבוארים היטב בהקדמת הספר. וחושב הנני, כי כל מי שניסה להורות לאחרים את ספרי הנביאים האחרונים והכתובים, בין לנערים קטנים בין לגדולים, ירגיש בעצמו כמה הקילונו מן העול, שהיה מוטל עליו, אחרי שהיה מוכרח לבוא למצער פעם אחת בכל שעה במבוכה מבלי דעת איך לבאר לתלמידיו (כמובן בדרך הפשט) את הכתובים, מלבד כל הכובד שהיה בהוראת הנערים הקטנים כל אותם הפסוקים וחלקי הפסוקים המדברים כנגד פריצות המוסר (ענייני ניאוף וזנות), אשר מהבחינה הפדגוגית אין להם לקוראם.

את הספר הזה הננו חושבים לספר לימוד לא רק בבתי הספר שבארץ ישראל, כי אם בכל מקום שנערי ישראל לומדים את ספרי קודשינו, ובייחוד באירופה המערבית, במקום אשר הזמן שאפשר להם לבלות בלימוד הספרים האלה מעט הוא, לאלה מוטב בלי ספק כי במשך זמן קצר יוכלו להשיג מושג נכון ממליצת הנביאים השונים. והספר הקטן הזה הנהו כבר תמצית עשרה מספרי הנביאים בעלי תקופות שונות וסגנונים שונים.

מה דעתך בנוגע לאנגליה? האפשר כי יקובל שם בכיתות הגבוהות של בתי הספר, ובבתי תלמוד התורה? הנוכל למצוא מוכר ספרים שיהיה אפשר לסמוך עליו, או יותר טוב כי יקבלוהו הקונים ישר מידינו פה?

בכל אופן מקוה הנני, כי תזכירהו ותעורר לו את דעת ההמון בביקורת שהנך כותב ב-Jewish Chronicle על הספרים החדשים, בהזכירך תכליתו, תועלתו, צורתו הפנימית וגם החיצונית.

כן תקבל ספר “אוסף שירים” אשר אספנו לבתי הספר, לצורכי הילדים הקטנים, אשר יהיה להם לשעשועים וגם ללימוד¹⁶⁷.

אולי תוכל להודיעני כתובות ראשי בתי ספר בלונדון, אשר מהם יש תקוה כי יקנו הספר “לקוטי נבואות ומליצות” למען נכתוב אליהם או נשלח להם גם ספרים. – – –

180. אל יחזקאל סוכובולסקי¹⁶⁸

ירושלם ת“ו, כ”ו ניסן תרס"ה

– – – התהיה בקונגרס בבאזל? הנני אומרים ליסד פה אגודת ציוני-ציון. היש לך מנדט מיפו? אם לא, היינו שמחים מאוד לשים עליך מצדנו משרה כזאת. – – –

אחיך אוהבך המחכה למכתביך

181. אל מרקוס אלר, לונדון

ב“ה ירושלם ת”ו י“א תמוז תרס”ה

לכבוד הרב החכם הנכבד והנעלה דורש שלום ציון ורב פעלים

מוהר“ר מרדכי אדלר נ”י שלום וברכה.

אדוני היקר והנעלה!

את מכתבו היקר מיום 12 יוני קיבלתי במועדו והנני נותן תודה לרומע“כ על הבטחתו להציע השקפותי להוועד. יודע הנני את טוב לבו ואת חפצו לראות ברכה במעשה הוועד לזכר השר מונטיפיורי זצ”ל בא"י בכלל ובירושלם בפרט.

ועתה חושב הנני, כי ישמח לבבו לשמע הבשורה, כי זה מקרוב גמרנו דבר מקנה שארית השדה לחברת “זכרון משה” באופן היותר טוב. השדה הוא במקום, אשר בו רצה הוועד, קרוב מאוד להחלק הראשון שקנינו מאז, רק קרקע אחת מפסיקה ביניהם ואשר אולי גם אותה נקנה, וקנינו ג"כ במקח טוב, ותחת אשר בימי החורף החולף היינו נכונים כבר לתת בעד הקרקע הסמוכה לנחלתנו החדשה שני פראנק כל אמה, עתה עלתה לנו הקרקע לנו בפחות משני פראנק כל אמה. ובאופן כזה יכולנו לקנות קרקע מעט יותר מאשר חשבנו בראשונה.

הדבר אמנם לא עלה לנו על נקלה. החלקה החשובה ביותר משתי החלקות שקנינו עתה היתה שייכת למשפחה נוצרית, אשר בה היו לא פחות מארבעה עשר מוכרים ומוכרות ובהם גם יתומים ואפוטרופסיהם. אך ב"ה הכול נגמר על הצד היותר טוב, ואת שטרי המקנה כבר שלחתי לכ' הוועד בלונדון, ובני חברתנו פה שמחים מאד בקניה הזאת.

ועתה הנה הגיעה שעת כתיב שטר החוזה בין החברה פה ובין הוועד מלונדון על הסך 6000$, אשר הוועד מלווה למשך חמש עשרה שנה. כמובן צריך לסדר כל פרטי הנהגת החברה בשעת הבניין ובנוגע לתשלומים בחזרה, לברר ג“כ מה הן חובותי בתור מורשה הוועד ואיך להתנהג במסירת הכספים ובנוגע לתשלום הכספים אח”כ בחזרה. כל זה צריך להסדר על יסודות חזקים ואופנים ברורים, באופן שלא יהיה אחרי כן שום סכסוך ובלבול. אף ישנן עוד הצעות חדשות לפעולות הוועד לימים הבאים, אשר לדעתי קשה לברר כל העניינים ולהתווכח עליהם בכתב ובריחוק מקום. ומלבד זה חושב הנני, כי בכלל היה טוב גם להוועד ולמפעלותיו וגם לי בתור מורשהו, כי אחרי ארבע שנים של ניסיון בכל עבודותיו בחברות הישנות והחדשות אתראה עם חברי הוועד פנים אל פנים, לתת דין וחשבון כללי על כל הנעשה עד כה ועל מה שצריך להעשות מהיום והלאה.

ואחרי אשר בעוד חודש וחצי (ביום 1 ספטמבר הבא) יגיעו לנו ימי החופש בבית הספר למשך שבעה שבועות, ואחרי אשר רק בשנה כזו שהיא שנת העיבור חלים ימי חופשתנו בזמן שהוא מסוגל מאד למצוא בו את אחינו חברי הוועד בשובם כבר ללונדון (בסוף ספטמבר ובחודש אוקטובר), חושב הנני כי היה טוב מאד להשתמש בימי החופש האלה לתכלית זו. בהתאספנו פעמים אחדות במשך זמן קצר ונדון פה אל פה בדבר כל ענייני הוועד, חושב הנני, כי נביא ברכה רבה במפעליו, ובדבר הוצאות הנסיעה הן רומע"כ יודע ומבין, כי משתדל הנני למעט ולקמץ עד כמה שאפשר ולא תעלינה להרבה.

חשבתי לכתוב ישר להוועד בעניין הזה, אך אינני יודע אם יפה הדבר כי תבוא אליו ההצעה מצדי.

ועל כן החלטתי לפנות בזה גם הפעם אל רומע"ל אחרי הטריחי אותו כבר פעמים אחדות בעניינים שביני ובין הוועד, ולבקשהו לעורר את השאלה הזאת בפני חבריו הנכבדים חברי הוועד, ואם תמצאו, כי נכונה היא הצעתי ותסכימו לה, תואילו להודיעני בהקדם איזה הוא הזמן היותר מוכשר להתראות עם חברי הוועד לאספות אחדות. – – –

182. אל אגודת “עזרא”, ברלין

לכבוד חברי ועד חברת “עזרא” לתמיכת עובדי אדמה בארץ-ישראל ובסוריה, ברלין.

אדונים נכבדים!

בבית המדרש למורים אשר ל“חברת העזרה ליהודי גרמני” הירושלים מתחנכים צעירים רבים מבני המושבות והערים השונות שבא"י. הצעירים האלה מתעתדים להיות המורים בבתי הספר במושבות השונות. בבית-הספר שבמושבת “רחובות” כל המורים הם עתה מאלה שגמרו לימודיהם בבית הזה. לבד זאת ישנם כבר צעירים כאלה בבתי הספר אשר בירושלים, יפו, חיפא, חברון, יסוד המעלה ועוד מעט גם בגדרה.

למותר לי לבאר לכם, אדונים נכבדים, מה רבה הטובה בתתנו האפשרות להאיכרים שבמושבות, כי דווקא בניהם יהיו למורים במקום מולדתם החביב עליהם כל כך, ואשר יהיו מורים לא רק לתורה ולמדעים כי אם גם לעבודת האדמה.

אתם, אדונים נכבדים, המכירים היטב את מצב האיכרים והעירונים בא"י, תוכלו להבין היטב כמה יקשה על האיכר להספיק מלבד צורכי ביתו גם צורכי בן שהוא שולח לירושלים למען יוכל לברוא מקור מחיה שיוכל להישאר על ידו בארץ. קרבנוּת רבים מביאים כבר ההורים בעד עתידם של בניהם, אך אי אפשר להם להספיק כל צרכיהם.

חברת העזרה ליהודי גרמניה נותנת לתלמידי בית המדרש למורים בכלל תמיכות חדשות, שעלו כבר בשנה האחרונה לסך יותר מששת אלפים פרנקים, תחת שהיה לפני שנים אחדות רק החצי מזה. ועם כל זה מחוייבים התלמידים עוד לחיות בצער ובדוחק נורא. ובלכתי אני וחברי לפני שנה בערך לבקר כל מעוניהם של תלמידינו, ראינו כמה אין להתפלא על המחלות התוקפות אותם ומפריעות מהלך לימודם מעת לעת. הלחץ והדוחק, שהם חיים בהם, מביאים אותם לשכור מעונות, שאי אפשר לאחד מן הישוב לדור בהם, ולהסתפק במזונות, שאינם מספיקים כלל למי שעליו ללמוד ולעבוד עבודה רוחנית.

מספר הנתמכים ע"י חברת העזרה בשנה האחרונה מילדי המושבות רחובות, חודירה, ראש פינה, יסוד המעלה, וערי חברון, עזה, יפו, חיפא, צפת וטבריה, עלה לשישה עשר, ותמיכתם עלתה בסך 1843 פרנקים.

אך גם בסכום כזה אי אפשר להסתפק. צריך לתת לצעירים האפשרות לחיות אם לא ברחבה, למצער לא בדוחק. צריך שיהיה להם כח ללמוד ואחרי כן ללמד.

ובכן, אדונים נכבדים, בתור מנהל קופת התמיכה של חניכי ביהמ“ד למורים בירושלים הנני פונה אליכם בבקשה, כי תואילו לקבוע סך אלף מארק לשנה לתמיכת תלמידי הסמינר בני המושבות שבא”י, כי בזה תקלו הרבה ממשא האיכרים המסכנים, ותעזרו בהכנת מורים טובים, מורים מלומדים ומחונכים כראוי בעד המושבות בכלל!

בתקוותי, כי תכירו ערך שאלתי ותמלאוה, הנני נותן תודתי העמוקה בשם התלמידים העניים באמצעים ועשירים ברוח ובחפץ כביר לעבוד לטובת אחיהם.

מכבדכם ומוקיר פעלכם

דוד ילין

מורה בביהמ"ד למורים של חברת העזרה ליהודי גרמניה, בירושלים.

183. אל מרקוס אדלר

(ראשית תרס"ו)

אדוני הנכבד!

בשלחי אליו כיום את ברכתי ברכת ראשית השנה אמרתי לכתוב לרומע"כ דברים אחדים גם על אודות פעולותי בתור מורשה לחברת “מזכרת סיר משה מונטיפיורי”, אשר זה כשנה שלא כתבתי אליו, בדעתי כמה קרוב הדבר אל לבו, ומה רבה שמחתי לראות את מפעלי החברה עושים חייל ותושייה.

במשך השנה הזאת היתה עיקר פעולתי לשים אחרית טובה לכל מפעלי החברה הקודמים. חברת “מזכרת משה” ו“אהל משה” שילמו להוועד את כל אשר הגיע מהן עד סוף פ"א¹⁶⁹. לכל אחד מהחברים ניתן שטר האחוזה על ביתו ונחלתו. בנייני הציבור, והגינות והבורות נשארו על שם חברי הוועד. ומעתה נוכל לאמר, כי כל דבר בא על מקומו בשלום. אמנם ארכה העבודה כערך שנה (כאשר ניבא לי כבודו עוד בהיותי בלונדון) ולא כאשר דמיתי, אך הדבר היה שווה בנזק העת, כי בזה יחד גמרתי גם כל העניינים המסובכים, שהיו בין חברי החברות ובין הממשלה, אשר תבעה מהם סכומים גדולים בעד מסי השנים הקודמות.

בדבר החברות האלה נשאר עוד דבר אחד לעשות, והוא להקדיש בפני הממשלה את הנכסים אשר נשארו על שם חברי הוועד הנכבדים למען לא יחולו אחרי כן מסים חדשים וסכסוכים לאחר אריכות ימי חברי הוועד האלה.

184. אל מרקוס אדלר, לונדון

ירושלם ד' טבת תרס"ו

בדבר בתי התימנים אוכל להודיעו, כי ועד עדת הספרדים בחר לוועד לעניין הזה בשלושה מצעירי חשובי העדה, החכמים בין ציון עוזיאל, בנימין לוי ויצחק שריזלי. עם האדונים האלה ביקרתי את בתי התימנים ואספנו אותם לאסיפה, והודענום, כי המנדבים חפצים להביא סדר ומשטר בעניין נדבתם, ולבלתי השאיר אנשים אחדים לשבת בבתים לעולם. והנה החלו האנשים האלה לטעון, כי בהיכנסם אל הבתים היה עליהם לשלם כל החוב, שהתגבב על הבתים האלה מצד מס הממשלה משך שנים רבות הקודמות, יען כי היושבים בבתים לפניהם לא שילמוהו. והדבר הזה אמת הוא. וכן טענו, כי כל ימי שבתם בבתים שילמו מכס הממשלה. וטענה שלישית להם, כי השקיעו כסף בבור, שהחלו לבנות בקרקע זו ברות הגבאים הקודמים, אך לא גמרו לבנותו, יען כי חסר להם כסף.

אנחנו כמובן ענינו אותם, כי כנגד זה הנה ישבו חינם בבתים זה תשע שנים, וגם אם זכו אז למשך שתי שנים או שלוש, הנה בכל אופן ישבו שש או שבע שנים יתרות על זכותם. ובדבר ההוצאות שהוציאו צריך לראות אם בדין הוציאו. וסוף דבר הוחלט, כי יעמדו לדין, וכאשר יורה הבד"צ כן יקבלו עליהם. וחושב הנני, כי בעוד שבוע או שבועיים יעמדו לדין, כי יש עליהם לסדר טענותיהם ולברר הוצאותיהם.

אינני יודע עוד מה יהיה פסק הדין, אך זאת חושב הנני, כי בכל אופן להיפטר מהם בלי שום פיוס יקשה עתה. ואחרי שיצא הפסק נראה את אשר יש לעשות. אולי נעזבם לשבת עוד שנה אחת כנגד טענותיהם, אך ניקח מהם שטר, כי לשנה הבאה עליהם לצאת מהבתים בלי שום טו"מ.

ההרשאה של רומע“כ נמצאה בידי האדון ואלירו¹⁷⁰, אך הוא לא ישתמש בה, יען כי איננו חפץ, כי יהיו לו דו”ד¹⁷¹ עם האנשים הקשים והעניים האלה. אך יכול הוא למסור כוחו לאחר, ולמען יעשה כזאת נחוץ, כי רומע“כ יכתוב אליו תיכף, כי ימסור את כוחו בההרשאה לי או לשם מי שאגיד לו אנכי. והדבר צריך ונחוץ שייעשה תיכף, למען נוכל לאיים על אלה שלא ירצו לקבל את פסק הדין. לכן ימהר רומע”כ בזה לכתוב לה' ואלירו.

לעניין הזה דרושות הוצאות מעטות ויואיל רומע"כ להודיעני אם אוציא אותן על חשבונו.

תמול שלחתי לוועד S.M.M.T.¹⁷² רפורט ארוך על כל העניינים של הוועד, והצעתי לפניהם להחל במיפעלים חדשים גם ביתר ערי ארצנו הקדושה, אחרי אשר לפי החשבון שנשלח לי לפני שנה ישנו כסף בקופת הוועד, ולמה איפוא לא ייהנו גם בני יתר ערי אה"ק מהחסד הזה? ומקווה הנני, כי כ' ישתדל בעד המפעל והמעשה.

אף כתבתי להוועד בקשתי מצדי להוסיף לי על שכרי, אחרי אשר עבודתי רבה מאוד ועוד תרבה ואין לדמותה כלל אל עבודת השנים הקודמות, שלא היתה רק גביית כספים ולא יותר.

ביחוד תרבה העבודה עד אשר ייבנו כל בתי החברה, ובמשך חמש שנים הנה יש להוועד גם הכנסה מצד החברה, מאה פונט לשנה לצורכי הוצאות הוועד. ובטוח הנני, כי הוועד מצדו יראה את צדקת דרישתי.

ובזה הנני אומר שלום וברכה לרומע“כ ולבנו הנכבד הי”ו ולכל בני משפחתו הנעלים.

מוקירו ומכבדו

185. אל מרקוס אדלר, לונדון

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו כ”א שבט תרס"ו (פבר.16)

לכבוד ידידי הרה“ח הנכבד והנעלה, דורש שלום ציון בכל לבו ורב פעלים מוהר”ר מרדכי הכהן אדלר נ"י שלום וברכה רבה.

אדוני הנכבד והנעלה!

הימים האחדים, אשר התכבדתי להיות בחברת רומע"כ פה על אדמת הקודש יחד עם בני ביתו היקרים, השאירו זכרונות נעימים בקרב לבי ולב בני ביתי אשר רישומם יהיה עוד לימים רבים. – – –

1). להקונסול האנגלי כתבתי המכתב, שאמר לי רומע“כ לכתוב אליו, וגם הוא השיבני במכתב בדברים חביבים מאוד, אשר שלחתי אותם להוועד בלונדון. ולי אמר בהיותי אצלו לפני שבוע, כי הצטער מאד שלא ראה את פני רומע”כ. ולו ידע כי ביום א' תהיה החגיגה של יריית אבן הייסוד לבתים החדשים כי אז אולי לא היה נוסע ליפו. ובכל אופן ביקשני לדרוש שלום רומע"כ בכתבי אליו.

2) בנוגע לקניית חלקת השדה אצל נחלת “זכרון משה” עוד לא קיבלתי כל תשובה מאת הוועד. – – –

3) בנוגע לבתי התימנים הנה גמרנו בשלום, וכנגד כל הטענות, שהיו להיושבים בתוך הבתים, כי הוציאו למיסי הממשלה ולתיקונים ועוד כיוצא בזה, השתווינו אתם, כי ישבו עוד שנה אחת מהיום בבתים וישלמו כל המיסים שצריך לשלם עד יום צאתם להממשלה, ואחרי שנה מהיום יצאו כולם מבלי שום טענה ותביעה כלל. ועל הדבר הזה נתנו לנו כתב חתום בידי כולם. בנוגע לתיקונים הדרושים לבתים האלה עוד אשוב אכתוב לרומע"כ.

4) בנוגע ל“גן מונטיפיורי ביפו”¹⁷³ הנה חקרתי ודרשתי, ועתה בידי הידיעות הדרושות בעניין הזה. הגן כולו מחזיק 108 דונם, מהם נטועים רק 40 דונם ושליש, ושטח 67 דונם ושני שלישים הוא אדמת בור. הגן בעצמו איננו עבוד כהוגן, כי פקידות מקוה-ישראל לא נתנה די זבל לעבודתו, ואת אדמת הבור היתה משכירה לערבים לזריעה בעד 400 פר' בערך לשנה.

עתה ישנם אחדים, החפצים לתת סך 2000 פראנק לשנה, אם ישכירום את הגן למשך חמש שנים מהיום, והם יתנו כל הבטוחות הדרושות להוועד, כי כעבור הזמן ימסרוהו את הגן במצב יותר טוב מאשר הוא נמצא בו כעת. וכן יתנו הערבות היותר בטוחה, כי ישלמו בכל שנה את הסכום הניזכר.

וכן אם חפץ הוועד שהקרקע כולה תעובד, וכל שטח 108 דונם יהיה לגן נטוע עצי תפוחי זהב (oranges), הם נכונים לעשות גם זאת, ולחפור באר שנייה בקרקע להשקאת הגן, בתנאי כי ימסרו את כל הגן בידם למשך עשר שנים ויתנו להם סך 6000 פראנק לתמיכת ההוצאות שעליהם לעשות, ואחרי עשר שנים ישיבו להוועד גן גדול של 108 דונם, אשר הכנסתו תהיה למצער שלוש פעמים מהכנסתו כעת.

וכן אם ירצה הוועד להשכיר להם הגן הנטוע ולגמור מלאכת שדה הבור על חשבונו על ידם, הם מתרצים גם באופן הזה.

סוף דבר רואה רומע"כ, כי הגן שווה הרבה יותר ממה שמשלמת החברה בעדו. ואם הוועד של חברת A.I.U.¹⁷⁴ ירצה למסור גם את הדבר הזה לידי, כאשר מסר גם יתר עניניו, תהיה לו הכנסה הרבה יותר גדולה, כי על מה שכתבתי למעלה אולי נוכל לקבל יותר (כי לע"ע הן לא יכולתי לדבר בתור איש שיכול לגמור העניין עם הסוחרים ובעלי הגינות), ויוכל להיות בטוח, כי הגן ישוכלל באופן היותר טוב.

חפץ הנני, כי הוועד ימסור ההשגחה על העניין הזה לידי, למען לא יפול הדבר בידי אנשים, הדורשים רק את טובת עצמם ולא את טובת העניין.

והנני מחכה גם בזה לתשובת רומע"כ, כי אנכי לא אוכל לכתוב להוועד כל זמן שהוא לא פנה אלי.

בקרוב אשלח לרומע"כ גם budget ¹⁷⁵ בפרטות להוצאות הדרושות להעשות אם ירצו לנטוע כל שטח הקרקע, וכן להכנסות במשך עשר השנים הבאות.

5) מהוועד מלונדון קיבלתי את הרפורט ששלחתי אליו, ואשר את העתקתו מסרתי ליד רומע"כ, אך אין שם ולא במכתב שקיבלתי דבר וחצי דבר בנוגע להצעות החדשות שהצעתי ברפורט הזה.

צר לי כי לע“ע השיב רומע”כ ריקם את בני יפו בדרישתם לכונן גם בה חברה לבניין בתים. הנני מבין היטב, כי עפ“י מצב הקופה של הוועד לא יוכל הוועד לתת הלוואות לסוחרים החפצים לבנות בתים גדולים. אך למה לא נבנה בתים לפועלים העניים? בכל אופן מחכה הנני לדברי רומע”כ, אשר הבטיחני לכתוב בנוגע לזה. – – –

186. אל מרקוס אדלר, לונדון

יום ט“ז אייר תרס”ו בירושלם ת"ו

ידידי הנכבד והנעלה!

את מכתבו מיום 20 אפריל קיבלתי לנכון, וכן את גליון העיתון Jewish Chronicle אשר בו נמצא מאמרו על אודות ירושלם ותיקוניה, והנני נותן לו בשמי ובשם ידידנו האדון כהן¹⁷⁶ תודה רבה על הזכירו אותנו לטובה. – – –

בנוגע לתיקונים אצל קבר רחל אמנו, הנה נדברתי עם הגבאים, ולפי דבריהם, היה התיקון היותר טוב לעשות – – – לבנות חדר אחד אולי על השדה אשר יש להם אצל הקבר, למען יהיה לבאים לבקר שם מקום לנוח או ללמוד, כי האכסדרה אשר לפני חדר הקבר היא גם מקום תפילה למושלמים (Moslems), וכאשר ימות להם מת בבית לחם, הם מביאים אותו אל האכסדרה ומצערים את הנמצאים שם ובייחוד הכהנים. מחיר הבניין יעלה לפי דעתי לערך מאה פונט, וחושב הנני, כי בנקל תעלה ביד רומע"כ לעורר אחדים מידידיו לעזור לעניין הזה להשתתף אתו במצווה זו, יעשה לו זכר עולם, וברכת כל אשר ימצאו רווחה בבואם אל המקום הזה על ראשו תחול.

אם יסכים רומע"כ לעניין הזה, יואיל להודיעני ואז אשלח לו פלאן¹⁷⁷ עשוי ביד מהנדס, וערך ההוצאות בפרטות. – – –

228. אל מרקוס אדלר

ב“ה ירושלם ת”ו ט“ו חשון תרס”ט

לכבוד האדון הנכבד והנעלה, עושה ומעשה מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י, שלום וברכה

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום 7 אוקטובר החולף קיבלתי בעתו והנני מתבייש באמת על איחור תשובתי עד כה, ועל אשר לא כתבתי אליו בכלל בימים האחרונים; אך בוטח הנני בטובו, כי יסלח לי הפעם, בדעתו כי רק רוב טרדותי הן שגרמו זאת.

אמנם היו לי שני חודשים וחצי ימי חופש מהעבודה בבית הספר, אך בימים האלה נטרדתי עוד הרבה יותר מאשר בימי העבודה בביה“ס. בא פתאום שינוי גדול בממשלתנו והרגשתי בעצמי החוב לעבוד עבודת הקהל ולפעול גם על אחרים לעבוד, וביחוד לעורר את אחינו, כי יכונו למצב החדש במדינה, אשר בו יוכלו להוציא לעצמם תועלת רבה, והרגשת החובה הזאת היא לקחה כל זמני, מבלי השאיר לנפשי כל פנאי לעבודות אחרות. הייתי לחבר…¹ “האחדות והקדמה” התורכית, יסדנו חברה שניה בשם “חברת ארץ המולדת להארת המחשבות” (…….)² שהיא כעין “קלוב” עותומאני לחשובי העדה של כל בני הדתות השונות. יסדנו גם “אגודת היהודים העותומנים” בירושלים, ביפו, ובמושבות, אשר תכליתה העיקרית היא להכשיר את אחינו לקבל את טובות הקנסטיטוציון על ידי היות רבים לחוסים בצל ממשלתנו ועל ידי למדם את לשון הארץ וחוקיה, וכו' וכו'. אך עיקר העבודה היתה עבודת הבחירות להפרלמנט. מצד היהודים נבחרתי אנכי ועוד שניים להיות בועד המשגיח על עניין הבחירות. עשינו כל הרשימות של היהודים והשתדלנו כמה שאפשר להרבות במספר “הבוררים” (הם הנבחרים, איש אחד מכל חמש מאות איש, כדי לבחור בחברי הפרלמנט) היהודים, אך סוף³ לא היו לנו בכל פלך ירושלים רק שלושה בוררים יהודים. אך בכל אופן ב”ה, כי נבחרו להפרלמנט שלושה מוחמדנים, שלבם נוטה לטוב ליהודים, ולא נבחר אף נוצרי אחד, וכן לא נבחרו צוררי היהודים שהיו גם הם עומדים על הבחירות.

בכל זאת לא הפריעתני העבודה הזאת מחובותי להוועד.T.M.M.S מבקר את הגן ביפו⁴, ועסקתי בכל הדרוש להשלמת השכונה זכרון משה, וכל התעלות והדרכים בשכונה כבר נעשו על הצד היותר טוב, וכן עוסקים הננו בדבר העברת נחלת סיר יוסף סבג מנטיפיורי⁵ (בימין משה) על שם בנו יורשו. והרבה מפריעים היו לי בדברים האלה, אך ב"ה כי עברו כולם. אך עד היום לא נפניתי עוד לכתוב להועד כל מה שיש לי לכתוב בכל הענינים האלה, אך בקרוב אמלא גם חובתי זאת, ובטוח הנני כי הועד לא יחשוב לי זאת לעוון.

את הכסף לחברון שלחתי ופה רצופה הקבלה ומכתב ראש העדה. במכתבם אלי הם כותבים, כי עוד טרם גמרו עם הרופא ד"ר אנטין, אך בקרוב יגמרו אתו שטר חוזה חדש, כי מרוצים הם שני הצדדים זה בזה.

גם ליפו שלחתי השטר לבית החולים ובפוסטה הבאה אשלח לרומע“כ את הקבלה. האדון רוקח⁶ איננו מתערב עוד הרבה בענייני המוסד הזה, כי נוספו עליו גבאים חדשים, אך בכ”ז לא עזבהו לגמרי. ביקשתי ממנהלי הבית, כי יודיעוני דברים אחדים על מצב הבית ואת הודעותיהם אודיע לרומע"כ.

בנוגע לבתי התימנים הנה תעבורנה עוד מעט שתי השנים של הגורל הקודם. ולשנה הבאה החלטנו לקחת מהתימנים החדשים, שיכנסו לשבת בהם, סך 2 נפוליון שכירות כל בית, ובכסף הזה נעשה גג של רעפים על הבתים למען לא ידלפו עוד, כי כל התיקונים לא הועילו ולא יועילו כל זמן שלא יעשה הגג הזה. לפי החשבון צריכה להיות ההוצאה בערך 800 פראנק או יותר מעט, והכנסת השנה הזאת לא תספיק לזה, אך נשתדל להשיג פה הלוואה קטנה על חשבון שכירות השנה השניה, כי את התיקון הגדול הזה צריך לעשות, כי בזה נציל את הבתים מכליון, ויהיו לבתים טובים ויושביהם לא יסבלו רטיבות.

במכתבי הבא אכתוב לו יותר באריכות על זאת.

ידידו מכבדו כערכו הרם

229. אל ליאו וינץ

ירושלם ד' טבת תרס"ט

לכבוד הסופר הנכבד מר ל. וינץ שלום וברכה

בסמכי על רגש היושר אשר בקרבך ובהכירי אותך מימי היותי בברלין וגם מהספרות העברית, הנני שולח אליך את תשובתי על חילול כבודי, אשר בא בעתון הערוך על ידך, בשעה שאנכי לא נגעתי בכבוד איש⁷.

במכתבים כאלה רגילים להביא סעיפי ספר החוקים, המכריחים את העיתונים לקבל דברי אלה הבאים להגן על כבודם המחולל, אך כמדומני במקרה הזה אין צורך בזה, ומה גם כי בתשובתי לא נגעתי בכבוד מי שיהיה, אף כי יש לי יסוד לצעוק חמס על מעשה כזה.

מקווה הנני, כי תדפיס תשובתי במחברת הראשונה שתצא אחרי קבלך אותה

והנני חותם ברגשי כבוד

תשובה ברורה

בהעתוןwest Ost and לחדש דצמבר בא מאמר בשם: Wo man sich irren Kann! ובו מביאה המערכת בתור מענה לדברי הד“ר יוסף קארלבאך מכתב, ששלח מר נסים בכר על אודותי אל חברת כי”ח לפני עשרים שנה, ובו דברים הנוגעים בכבודי באופן גס. ובאשר דברי המכתב הזה לא נודעו לי עד היום, אחרי אשר הכי"ח לא החליפה אתי מכתבים, מובן, כי לא יכלה לדעת את תשובתי על הדברים עד היום, ובאשר התפרסמו הדברים בגלוי עתה, הנני רואה לי לחובה לענות עליהם.

א) חושב הנני ל“תעודת עניות” היותר גדולה לחברה כבירה ואוניברסלית כחברת האלליאנס הישראלית, אם איננה מוצאה לה ראיות יותר חזקות להגן על עצמה מאשר לפרסם מכתב ששלח לה אחד מפקידיה בנוגע לאחד ממתנגדיו שעזב אותו, ולקבל דבריו כתורת אמת בנוגע למתנגדו זה, בשעה שלא שאלה כלל את פי מתנגדו לשמוע מה בפיו.

ב) חושב הנני למעשה שפלות מצד חברה כבירה ואוניברסלית כחברת האלליאנס הישראלית לנחוץ להוציא מתוך גנזי מכתביה מכתב של לפני עשרים שנה שבו חירוף וחילול כבוד איש, שלא נגע בה כלל.

ג) אם החליטה כבר כבוד החברה הגדולה הזאת לפרסם את המכתב, שנשלח לה לפני עשרים שנה, הנני נותן לה תודה רבה על שפרסמה אותו עתה בעודני בחיים ולא חכתה, כמו שעשתה בנוגע להמנוח ד"ר הרצברג, עד אחרי מותי, בשעה שלא היה מי שיכול להכחיש דברים שאינם אמיתים.

ועתה בנוגע לעצם הדבר:

עשרים שנה עברו כבר למן העת ההיא, כל החריפות וההתמרמרות, שהיו בעניין הזה, כבר טושטשו וכהו. אנכי שכחתי זה זמן רב את כל אשר סבלתי עד האלצי לעזוב את האלליאנס, אך כיוון שהחברה חפצה דווקא להזכיר נשכחות אשתדל לזכור.

בכניסתי לבית הספר של הכי“ח הייתי הראשון בין האשכנזים שנכנסו בו, ועלי ועל בית אבי הוטל כל החרם וכל הרדיפות של מתנגדי ביה”ס. ומלבד זה הפסיד אבי גם כסף רב עי“ז משך זמן רב, כאשר ידע זאת גם מר נסים בכר. ורק אחרי ראות מר נסים בכר, כי אי אפשר לי עוד לבקר את ביה”ס בשבתי בבית אבי, ובהיות כל חפצו לכבוד ביה“ס שאחד מבני משפחה חשובה מהאשכנזים יבקר את בית ספרו – הציע לפני כי אכנס לביה”ס בתור פנימי בלי תשלומים.

אך גם לא בעד זאת קובלתי בלי תשלום, כי אם פשוט מפני שתיכף בהכנסי לביה“ס לא נכנסתי בתור תלמיד בלבד כי אם גם בתור מורה לעברית, ומשך שנים אחדות הוריתי חינם, והוריתי לתלמידים ביום ובלילה מבלי כל קצבת שעות, והייתי גם המזכיר העברי למר בכר לכל המכתבים שהיו עליו לכתוב, ולכל מאמרי פרופגנדה, שהיה עליו לערך בענייני ביה”ס ובכל העניינים השונים, שמנהל בית ספר של חברת כי"ח בירושלם עלול לעסוק בהם… הייתי גם העוסק בכל ענייני המושבות שהיה הוא אז הפקיד היחיד של הברון רוטשילד בירושלם, והיו עניינים תמיד הנוגעים להמממשלה, עלי היה לערוך כל מכתבי הבקשה, להתראות עם אפנדים שונים, עד כי לא מצאתי מנוחה לעולם, וכל זה בחינם, ובכל זאת מצא מר בכר אז אפשרות לדבר על “כפיית טובה” מצדי.

מדלג הנני על עסקי משפחה, כאשר נוחלה אחת תקוות מר בכר בנוגע לי, ואשר זאת היתה הגורמת לשנאתו לי מאז ולעינויים, שעינה אותי משך שנים אחדות. דברים כאלה אינם נוגעים להכלל ולא אלכלך עטי בפרסומם. אזכיר רק את סיבת עזבי את מר בכר (הנני אומר “מר בכר” ולא “חברת כי”ח", מפני שאותה לא הכרתי ולעולם לא החלפנו מכתבים כמנהגה עם כל מוריה העברים והערבים…)

בשנת תרמ“ח נוסדה בירושלם לשכה לאגודת “בני ברית” ואני הייתי אחד מראשוני חבריה. הדבר הזה הכעיס בודאי את מר בכר, אך בוש להתנגד לזה. אח”כ יסדה הלשכה שעורי ערב בחינם לעברית ולתולדות ישראל בעד בעלי מלאכה, ואנכי קיבלתי עלי לתת שעורים חינם בלילה, כאשר עשו עוד אחרים מבני הלשכה. והנה נודע הדבר למר בכר, ויגד לי, כי בהיותי מורה בביה“ס אסור עלי לתת שעורים במקום אחר. ובאמרי לו כי אחרי שהנני ממלא את חובותי לביה”ס וכל מה שהוא בעצמו מטיל עלי בנוגע לעניניו, – יש לי החופש להשתמש אח“כ בזמני כחפצי (אז לא הייתי עוד בתוך ביה"ס בתור פנימי מאז שנים אחדות), ומה גם לתת שעורים חינם בעברית לבעלי מלאכה, החפצים ללמוד ואין להם זמן ביום – לא אבה שמוע ואסר עלי לתת השעורים. ואנכי מחיתי כנגד העבדות השפלה הזאת, שהוא חפץ לשעבדני, וטענתי כי אין לו שום זכות למנעני, והוא אמר, כי אם חפץ הנני לתת השעורים האלה, אז אין לי משרה בביה”ס. אז החלטתי לצאת פעם מ“כור הברזל” הזה ויהי מה.

אנכי עזבתי את ביה"ס בראשית יאנואר ומר בכר מודיע זאת לראשיו בסוף פברואר, שני חודשים אחרי זאת. כנראה חיפש כל הזמן למצא הצטדקות בפני חברתו על אשר עזבהו מי שהיה תמיד כותב אליה על אודותיו אך לשבח. תחפש נא החברה בגנזי מכתביה ותמצא בודאי גם את אלה. למצער אמר לי מר בכר ככה, עד כי פעם אמר לי, כי כתב להחברה, כי במותו יפקידוני במקומו למנהל בית ספרה, כי אין מוכשר לזאת ממני. והנה מצא סוף סוף את “כפיית הטובה” מצדי. ובכל זאת “הוא שמח כי הלכתי אל הרצברג ולא אל המיסיון”. על דיבה רעה מוסתרה כזאת אין תשובה אחרת מאשר לירוק בפני אומרה. אך יודע הנני, כי אין לתפוס איש על דבריו בשעת צערו, ומר בכר כתב אז לא מה שחשב, כי הוא ידעני והכירני היטב, וידע כל מחשבותי על אודות המיסיון והמתקרבים אליה. ויודע הנני ברור, כי למרות מה שהוכרחתי לכתוב עתה על אודותיו בהתפרסם דבריו כנגדי, אם ישאלוהו הוא על אודות הדיבה הזאת, יענה ויאמר שגיתי.

ובסוף דברי עלי לדבר בשבחו של מר בכר ולאמר, כי בנוגע ליהדות ולקיום מצוותיה היה הוא יוצא מכלל רוב פקידי החברה, ולהפך, השתדל תמיד לרכוש לו את לבות בני ירושלם בקיום המצוות, באופן ובמידה כזו, אשר היו רבים מבני ירושלם כבר בלתי מאמינים בו כי תוכו כברו… והלואי והיתה רוח כל בתי הספר של החברה הזאת כשאיפותיו הוא, כי אז היו לנו יותר יהודים ויותר אזרחים.

דוד ילין

230. אל ועד “אחוזת בית”, יפו

(ירושלים, טבת תרס"ט)

לכבוד ועד חברת “אחוזת בית” ביפו שלום וברכה

בהגיליון האחרון של “הפועל הצעיר” באו דברי חירופים עלי כי קיבלתי עלי, שתרשמו את קרקע אחוזת בית על שמי, ואח“כ קיבלתי שכרי מכם ברצונכם או שלא ברצונכם… ובסוף הגיליון באה שאלה אליכם, אם אמת הדבר שהד”ר מזיא ואנכי קיבלנו מכם כל אחד אלפיים אמה וערבות המוצדקה עד שנעשה רצוננו⁸. והנה אחרי אשר מאגודתכם לא קיבלתי לא אנכי ולא הד“ר מזיה⁹ פרוטה אחת ואף שעל אדמה, ואחרי אשר סוף סוף למענכם עשיתי יותר מחובתי והתעכבתי בפעם האחרונה ביפו בשעה שחובתי דרשה ממני לשוב ירושלמה, ושבתי אח”כ בעגלה בלילה לשוב אחרי נדודים של לילה שלם לעבודתי יום תמים, ובאחרונה – בשביל האמת האמיתית כשהיא לעצמה, הנני חושב, כי מצד רגש היושר שבכם תואילו להודיע למערכת “הפועל הצעיר” דבר אמת להכחיש את מה שהודיעו בשקר ולכתוב על השאלות האלה:

א) אם בשעה שדרשתם ממנו לרשום הקרקע על שמנו היצענו לפניכם איזה תנאי שיהיה של איזה תשלום שכר?

ב) אם עיכבנו מצדנו את המוצדקה¹⁰ או איזה מעשה רשמי אח"כ עד שתתנו לנו מה שיהיה?

ג) אם נתתם לנו אף פרוטה או אמה אחת קרקע בעד שנרשמה הקרקע על שמנו?

ד) אם בכלל עלתה לכם איזו הוצאה שתהיה ע"י מה שנרשמה הקרקע על שמנו?

מקווים הננו, כי למען האמת ולמען היושר תעשו זאת בהקדם האפשרי

והנני דו“ש בשם הד”ר מזיא ובשמי

ברגשי כבוד

231. אל מרדכי (מרקוס) אדלר

ב“ה ירושלם ת”ו כ“ד טבת תרס”ט

לכבוד ידידי הרה"ח הנכבד והנעלה חובב ציון וירושלים

מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י שלום וברכה

אדוני הנכבד!

– – – מר שמעון רוקח לא עזב את הנהגת בית החולים “שערי ציון”, והן ראה רומע"כ ודאי את חתימתו בראש החתומים על המכתב ששלחתי אליו.

אין שום ספק בדבר, כי כאשר תלך מסילת-הברזל מחיפא לירושלים תאבד יפו הרבה ממסחרה, אך כנגד זה יש לה תקווה רבה אם תעשה מסה“ב ממנה לפורט-סעיד, כי אז בוודאי ירבו האיירופים והאמריקנים, שיבואו ממצרים גם לא”י וממילא יבואו ליפו.

בחברון גמרו עם הרופא ד“ר ענטין¹¹ גם לימים הבאים, אך באשר כי רבם של האשכנזים איננו עתה בחברון, הם ממתינים לבואו, כדי לעשות את החוזה בכתב למען יחתום גם הוא עליו. וע”כ אינני חושב, כי על רומע"כ לעכב תמיכתו. הרופא אנטין הוא שם והוא עונה לחולים כמו מקודם מבלי שום שינוי.

המצב החדש שבארצנו הביא טובה גדולה לנו, באשר כל איש מרגיש עצמו בן-ארץ-חופש ואזרח הארץ, וביחוד בארץ זו, אשר מצד אחד בחלק ממנה (א"י) תלויות כל תקוותינו לעתיד, ומצד שני לא יהיה בה לעולם הבדל בין יהודי לבן עם אחר. – ביום נסיעת הנבחרים מירושלים להפרלמנט וכן ביום פתיחת הפרלמנט דרשתי בערבית בפניהם ובפני הפחה ויתר השרים בשם העדה הישראלית ודרשותי נדפסו אח"כ בעיתון הרשמי (אופיציעלע צייטונג) של הממשלה פה.

אך מצב עדתנו עוד לא נשתנה לטובה. בחירות לחכם באשי עוד טרם נעשו. ה' ענתיבי התקרב הרבה אל הפחה החדש, וכל זמן שהוא יתערב בעניין הזה, הנני מפחד, כי לא יצא דבר השלום, כי יש לו מתנגדים רבים, ורבים יראים מפני ידו התקיפה, שהוא משתמש בה להזיק למתנגדיו. – שמעתי כי אחי רומע“כ הרה”ג הרב כתב הנה, כי דיבר עם אנשים חשובים להשתדל להחליש כוח האיש הזה, אשר בכסף ההלוואות של חברת יק"א הוא משעבד תחת ידו את רבים מבני העיר. אם נכון הדבר, הנה עשה דבר חשוב ורבים יודוהו על זאת.

לפני שבועיים שלחתי סוף הרפורט שלי לוועד קרן מנטפיורי. בוודאי ידפיסוהו כמו שהם עושים תמיד וגם רומע"כ יקראהו וישמח על מצב ענייני הוועד פה לטובת הישוב. – – –

232. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ירושלם, א' דר“ח אדר תרס”ט

לידידי החכם הנכבד ד"ר יוסף קלויזנר, שלום וברכה!

משנה לשנה הנני כותב אליך מדי ראותי, כי עוד שנה עברה ובידי עוד טרם עלה לכתוב דבר בעד “השלוח”, והנני רוצף את מחיר “השלוח” בעד השנה שעברה (הפעם הנני מוסיף 25 קופ' בעד שירי קמינר)¹². היעלה בידי לכתוב בשנה זו מאמר או מאמרים ב“השלוח”? אינני יודע, אך יכול הנך להוסיף לשלוח אלי את השילוח, ואם לא אכתוב גם הפעם, אז אשלם לך מחירו באחרית השנה. הן הראך הניסיון, כי הכסף בטוח.

השנה כתבתי את מאמר “השומרונים” בהעומר, ומאמרים שונים בעיתונים אנגלים בנוגע לתגלית המדומה של הד"ר גאסטר (ס' יהושע השומרוני).

התחשוב כי מאמר בנוגע לעניין הזה יעניין את קוראי “השלוח”?

אצלי ישנו המשך הספר הזה והוא תולדות השומרונים עד ימינו אלה (יותר מארך מזה שהדפיס אדלר וזליגזון בהקובץ ¹³R.D.E.J.לפני שש שנים) הוא כתוב בעברית ע"י השומרוני שכתב את ס' יהושע וסגנונו עברי שומרוני¹⁴. אם אפשר לא כדאי להדפיסו כולו, אך איזה פרקים מעניינים ממנו, כי מלבד ידיעת דברי ימיהם מעניין לקרוא גם את סגנונם בשפה העברית.

“לפני חתימת דברי” אמרתי לדבר אליך דברים אחדים בנוגע למה שכתב “המשקיף” על אודותי בחוברת של ינואר של “השלוח”¹⁵.

רגיל הנני בימים האחרונים לקרוא דברים כנגדי מצד חברי “פועלי ציון” ו“הפועל הצעיר” מבלי שום התפעלות, בדעתי כי נוגעים הם בדבר, ואין אדם נתפש על צערו. אך את השילוח הנני חושב כאדם העומד מן הצד ועליו לבלי חרוץ משפט לפני שומעו טענות שני הצדדים. והנה נגרר גם הוא אחרי דברי הצד האחד ומעתיק דבריהם מלה במלה, ומאשים מבלי כל חקירה. לו ידעת כמה רגזה ירושלים כולה למראה שניים, שלושה מקרים של משפטים בדרך אלמות, אחרי דעתה מה שחברי חברות שונות עושים ברוסיה לבעלי ההון, שהם חושבים אותם למתנגדיהם בטבע; לו ראית את ההתרגשות, שהתעוררה פה למראה הירייה של הפועל אחרי הכותו את העובר על האמור בצאתו מן הדפוס; לו התבוננת לכל הפחד, אשר פחדנו לישוב של עמנו, שאי אפשר לו להתפתח בדרכים כאלה בשעה שיש לנו די להלחם כנגד צוררינו מן החוץ, לו ידעת כל זאת, כי אז שפטת אחרת. ומה אומרים ידידיהם של הפועלים אליהם? מה כותב בן-יהודה ומה אומר י. בן-צבי ב“הפועל הצעיר” בעצמו? כולם רואים את האשמה ואת חורבן הישוב ואת התמעטות הדרישה אחרי פועלים יהודים רק בשיטתם המקולקלה, שחפצו להפיצה גם בין הפועלים הירושלמים הפשוטים. ואם חפצים הננו שיהיה לנו פועלים יהודים בא"י, מה שנחוץ בלי שום ספק להתפתחות הישוב, עלינו לעמוד על המשמר בשעה שהננו רואים נטיעת שיטות זרות המובאות מן החוץ, ואשר רק לשם צלצול של מלים מקשקשות אין אומריהן שמים לב למצב הדברים כמו שהם.

טוענים עלינו למה התחברנו אל הרבנים חברי הוועד הכללי, ולמה שכחו, כי בקרות המקרה ביפו בפורים החולף, בשעה שהיה עלינו להגן על אחינו (ג"כ אלה הצעירים החדשים), התחברנו ג“כ אתם, ורק ע”י הפעולה המשותפת, ויחד עם החכם באשי והאחרים עלה בידנו להוכיח צדקתנו, והאסיפה ההיא היתה באותו החדר של האסיפה הזאת.

ולמה מכסים לגמרי את מכתב האזהרה, ששלחו ועדי שלוש החברות להמדפיס לשלם קנס להפועל הגנב שהכה, סך ידוע שקצבו הם, ואם אין יחפשו להם הדרך הדרושה, מבלי שקראו אותו ושמעו טענותיו כלל?

ידידי, יש הרבה לדבר בעניין זה לפני האשמת צד אחד, אך מכיוון שאלה דוגלים עתה בשם החרות והקידמה, הרי כל האוזניים חרשות משמוע טענות מתנגדיהם.

אם תמצא לנכון, תוכל לפרסם דברי אלה בהשילוח, כדין כל נאשם הבא להצטדק.

ידידך מכבדך

233. אל ש. גוטמן (בן-ציון)

ירושלם ת“ו אדר”ח תרס"ט

לידידי הנכבד מר גוטמן, שלום וברכה

את כרטיסך קיבלתי היום ומחר אבקש את ד"ר בנצינגר, כי ימסור לי ראשית מאמרו ואז אוכל לשולחו מחר או מחרתיים.

היום אינני בא לביה"ס.

את מאמרי החילותי היום לכתוב ואשתדל לגמרו במהרה, כי בשבוע הזה יש לי מעט פנאי לפני המבחנים.

צר לי מאד לראות, כי גם מרכז המורים שלנו נהפך למרכז של רדיפות. מלבד מאמרו של סילמן¹⁶, שהוא סוף סוף מזכיר המרכז, ומלבד מאמר המכתב החוזר הקודם, הנה שבו שנית במכתב החוזר הארוך להתגרות בנו, והנה שב מר “אב לבנים” במאמרו ב“הפועל הצעיר” להתנפל באופן גס במר כהן¹⁷. יכולים הננו לסבול כאלה וכאלה, אך על דבר אחד צר לי, על אשר האנשים האלה מחוסר טקט הם הודפים בזרוע חברה כבירה החפצה ויכולה לפעול לטובת החינוך העברי הרבה יותר מכל החברות האחרות יחד, וכנראה חפצים הם לדחוף גם אותנו, יוצרי האגודה ומכוננוה, אותה ואת “קוהלת”.

במקום שיש פניות אין לשאול לא טעמים ולא צדק ולא יושר, כי לו הבינו האנשים האלה עד כמה מעטה הפדגוגיה בצעדים כאלה לסכסך תלמידים במוריהם (הן תלמידי הסמינר אינם ילדים קטנים והם קוראים את המכתב החוזר וכל יתר הספרות, המתנפלת על המוסד שהם לומדים בו), ועד כמה זה לא מדרך חברות ועד כמה זה לא יאה למרכז אגודת המורים, היו שוקלים יותר בפלס את מעשיהם לפני עשותם אותם.

שלום לך ידידי

מאת ידידך מכבדך

234. אל מרדכי-מרקוס אדלר

ב“ה פעה”ק ירושלם ת“ו י”ג ניסן תרס"ט

לכבוד הרה"ח הנכבד והנעלה דורש שלום אחיו ורב פעלים

מוהר“ר מרדכי הכהן אדלר נ”י – שלום וברכה רבה

אדוני הנכבד!

– – – בנוגע ל“כותל המערבי”, לאמר לקבוצת הבתים העומדים כנגד הכותל, אם ישנה אפשרות לקנותם מצד היהודים, על רומע“כ לדעת, כי הבתים האלה הם בתי הקדש של המוסלמים המערבים (מרוקנים), וקוראים להם “וקף נביא מדיין”, הוא הנביא שלהם, והמערבים הם קנאים גדולים לדתם. בבוא הברון רוטשילד הנה בפעם הראשונה¹⁸ ניסה להשתדל בדבר הזה, ותיכף ראה כי הדבר הוא מהנמנעות. כי עלינו לזכור גם זאת, כי הכותל המערבי, בכל היותו קדוש לנו, הוא קדוש גם למוסלמים בהיותו קיר ה”חרם שריף" שלהם, ולמכור בתי הקדש, אשר עפ"י החוק אסור למכרם, יידרש למצוא סיבות מספיקות לטובת ההקדש, ומלבד מה שיידרש לשלם מחיר בנייני ההקדש וקרקעם, יצטרכו לשלם סכומים גדולים פה ובקושטא למען השיג הרשיון למכירתם.

אך כנגד זה ישנו דבר, אשר אפשר להשיגו יותר בנקל. בקצה הכותל לצד צפון יש חלקת אדמה פנויה והיא גדורה מכל עבריה. היא מחזיקה בערך 500 אמות, ובה נטועים עצים. היא שייכת ג"כ לההקדש, ובהשתדלות מרובה, וכמובן גם בהוצאות רבות, יהיה אפשר להשיגה, ואז יוכל להיות שם מקום מרווח, או להניחו בלתי בנוי, או לבנות שם בית תפילה נהדר.

עיקר ההוצאות בהשגת המקום אינן מחיר המקום עצמו, כי אם ההוצאות להטות את כל אלה, שהדבר מסור לידם, כי יתירו את ההשגה, וההוצאות תהיינה גם פה גם בקונסטנטינופול.

ניסיתי לשאול ולחקור בדבר הזה, והנה נמצא איש, אשר מהלכים לו אצל גדולי המושלמים והממשלה ויודע הדרכים ל“התיר אסורים”, והנה זאת היא דעתו בנוגע לזה: הוא חושב כי יידרש בראשונה להוציא ערך 6000 עד 8000 פראנקים הוצאות אבודות, לאמור עוד לפני שנדע בטח אם יעלה הדבר בידנו אם אין, ואחרי כן, אם תצליח הדרך, יידרש להוציא עד ערך 30,000 פראנק (בזה נכללו כבר גם ההוצאות הראשונות). ובאשר כי דברים כאלה הם תמיד מסופקים, ואין איש יכול לדעת ברור אם ההוצאות תביאנה לידי התכלית המבוקשה, על כן שאלתיו אם אפשר הדבר, שיקבל כל עניין על חשבונו ועל אחריותו (ריזיקו), לאמור שלא יקבל מאומה עד אשר יצא גמר העניין לפועל. ויענני, כי אם יהיה בטוח, שכאשר ייגמר הדבר כולו יקבל סך 50000 פראנק, אז יוציא גם את ההוצאות הראשונות (8000/ 6 פר') מכיסו, ואם לא יצא הדבר לפועל אז יפסיד זה על חשבונו, ולא תהיה לו שום תביעה על מי שיהיה.

וגם בהשגת הקרקע אפשר, שישיגוה בתור אחוזה אמתית, או בתור אחוזה שיש עליה תשלומים שנתיים לההקדש. כמובן יהיו התשלומים סך מצער, רק לצאת ידי חובה.

אנכי אינני יודע אם יש בידי כ' האפשרות לדבר על סכומים כאלה, אך אם אפשר להוציא הדבר לפועל, יהיה זה דבר גדול לכבוד עמנו המוקיר את מקומות קודשו.

רומע“כ מבין מעצמו, כי אנכי אין כוחי גדול ב”נתינת בקשישים", ובעניין כזה אי אפשר לצעוד הצעד היותר קטן מבלי זה, ועל כן חושב הנני כי הדרך היותר טובה היא למסור העניין בידי מי שיקבל על אחריותו להוציא את הדבר לפועל.

יודיעני נא רומע"כ דעתו בנוגע לזה.

235. אל מרדכי-מרקוס אדלר

כ“ח ניסן תרס”ט

אדוני הנכבד!

חשבתי לשלוח לרומע"כ את מכתבי זה עוד לפני החג והנה שבו טרדותי וימנעוני ממלא חפצי זה, ומשלוחו התעכב עד היום, ובכן הנני להוסיף עליו דברים בנוגע ליתר העניינים אשר כ' משתוקק לדעת על אודותם.

א) דבר הבאת המים לירושלים. בעניין הזה מתעסקת פקידות עירנו מצד אחד, וחברה גרמנית מצד שני, אך עד היום עוד לא קיבל איש את הרשיון בנוגע לזה. והנה באו פתאום המבוכות בקוֹנסטנטינופול ומי יודע מתי תשקט הארץ ויוכלו לחשוב על אודות תיקונים.

ואם ישנם עשירים באנגליה, שאפשר להם להשקיע כספים לשם עסק בא“י, הנה ישנה הצעה שנייה, שתוכל להביא ברכה רבה מאוד גם ליישוב היהודים, והיא הצעת השקאת חלק גדול מככר הירדן במי הירדן ע”י תעלות. לדבר הזה נדרש סך 40,000 $ בעד התעלות בלבדן, אשר יהיה אורכן, ותשקינה שטח של. לכל העבודה יידרש כערך ½1 מיליון עד שני מיליונים. יש עתה איש אמריקני, החפץ להשתתף בדבר הזה. האפשר למצוא גם באנגליה משתתפים לזה?

ב) בדבר הרבנות בירושלים. אחרי השעה הגדולה – קול דממה דקה וכמעט שלא נשמע שום קול, הרב חזקיה שבתי מחלב (אר"צ)¹⁹, שהובא הנה בעזרת מר ענתיבי, לא עשה מאומה להביא את העניינים המסוכסכים לידי גמר, וכבואו כן צאתו בלי שום תועלת. לממלא מקום השאיר את הרב נחמן בטיטו, ראש עדת המערבים, והנה הוא יושב על כסא הרבנות כמעט מבלי עם. צריך אמנם לעשות בחירות חדשות, אך העם נלאה מהמחלוקת ואין שום התעוררות בירושלים למעשה הבחירות האלה. – – –

236. אל הד"ר יוסף קארלבאך

ב“ה ירושלם ת”ו ר“ח סיון, התרס”ט

לידידי יקירי וחביבי ד“ר יוסף קארלבאך נ”י שלום וברכה רבה

– – – המצב בסמינר הוא עתה עצוב מאד, כל אלה הקטטות, כל אלה ההתנדויות מיררו את כל הלבבות ויפרידו בין המורים והתלמידים. אין עוד אותו רגש המשפחה שהרגשנו לפנים, אין הידידות וההתקרבות. בחורף היה הסמינר כולו במצב מלחמה. המורים מצד אחד והתלמידים מצד שני, אלה הפיצו ידיעות בעתונים, עוררו שונאים, ואלה ישבו וגזרו גזירות. עתה ב“ה הכל שקט. התלמידים הכירו, כי לא יצליחו מאומה בהתקוממותם והנם נכנעים למראה עין, והמורים באים, נותנים שעוריהם – והולכים. אין “מוריה”, אין טיולים, אין נשפים, רק “נטיות פעלים” ושאלות אלגבריות והנדסיות, ולוגריטמיות… וכל ה”יות" שבעולם. המוח עובד והלב קפוא.

ומנהלנו ב"ה אין לו כלל זמן לחשוב על זאת, הוא מודה לה' כי מנוחה ניתנה לו, למען יוכל לעסוק בלי מפריע באלף אלפי העניינים של חברת “העזרה”, ההולכים ומתרבים מיום ליום. “המצודה” הולכת ומתרחבת, והיא “פרושה” כבר עד סלוניקי מצד אחד ועד בגדד מצד שני, – מלבד הטכניקום, ועוד ועוד²⁰.

וחליפות הולכות ונעשות מעת לעת אצלנו. ד“ר בנצינגר נעשה למנהל הגימנזיום הגרמני, ובכל זאת חס על הסמינר שלנו והוא נותן בו עוד י”ב שעות בשבוע. אך מי יתן יתר שעוריו? אין מורה! אך הנה יש ד“ר אחר, הוא המורה האנגלי (ד"ר ספר), וכיוון שהוא מוצאו מגרמניה מדוע לא יורה גרמנית? ובכן הוא המורה הגרמני עתה. אך עוד מעט יסע גם הוא מפה, ולע”ע אין לנו ממלא מקומו. אמנם נמצא ד“ר אחד משווייץ, ד”ר רבי, אך הוא יודע להורות גיאוגרפיה ודברי הימים, ובכן יהיה ידידנו פרס למורה גרמנית והוא יורה את המקצועות האחרים. אך פרס ממאן לע“ע להיות בכל פעם מורה למקצוע אחר. ובכן עוד השאלה במקומה עומדת. בסוף החורף יעזבונו גם הד”ר שפירא וגם ד"ר רוטנברג. מי יבוא במקומם? עוד טרם ידענו.

ומה אתך? התבוא פעם אלינו? התשוב בזמן מן הזמנים אל המוסד הזה המתגעגע כל כך אליך ואשר מציאותך בו נחוצה מאד?

סוף סוף נחוץ לנו מורה למדעים בעברית. כי למה אכחד ממך, מוסדנו במצבו ההווה אי אפשר לו להקרא בשם סמינר עברי, אחרי אשר מורים בו רק שעות אחדות בשבוע עברית. ונחוץ מאוד הדבר להורות את הידיעות השונות בשפה הזאת. – – –

אנחנו הננו יושבים עתה בביתנו החדש, שהוא כנגד בית הספר. הבית יפה ומרווח, וכל חבר המורים יושבים בשכונה אחת, קרובים מאוד זה לזה, ובכל זאת – שלום ושלווה בינינו, ולעתים קרובות הננו מבקרים איש את רעהו.

על דבר כל התהפוכות, אשר נתהוו בארצנו, קראת בודאי בעיתונים. ובכל אופן היה גם הדבר הזה אחד מהדברים, שנתנו לי עבודה וטרדות שונות במשך השנה הזאת, וביחוד בימי הבחירות לבית המורשים. מקווים הננו לטובה מהמצב החדש הזה. והלוואי שתמלאנה תקוותינו.

כתב נא לנו מעת לעת, והודיענו מאשר אתך, עבודתך ושאיפותיך ותקוותיך, והאמינה לי, כי כל אלה יעניינו אותנו מאד.

אשתי וכל בני ביתי דורשים בשלומך וזוכרים אותך מעת לעת.

ידידך אוהבך ומכבדך

דוד ילין

מאד אשמח לקרוא את ספרך על אודות הרלב“ג בתור מחשב. הנני שולח לך ע”י הפוסטה את מאמרי על השומרונים, אשר כמדומני לא שלחתיו אליך עוד. המשורר ביאליק היה אצלנו. ובביתי היה מוזמן לליל הסדר. הוא ומר רבניצקי בתור עורך “השילוח” וחברי הוצאת “מוריה”²¹ מילאו ידי בעבודות ספרותיות שונות. ועתה נחוץ רק למצוא הזמן לזה.

237. אל הד"ר פאול נתן, ברלין

ירושלים, 31 במאי 1909

(תרגום מצרפתית)

ה' דוקטור נכבד מאוד,

בדיוק שנה חלפה מאז שהיה לנו הכבוד לארח אותך בחוג שלנו בביקורך השני בארץ-ישראל. זכרון נעים זה מעלה בדעתי, כי מחובתי לכתוב לך על כל מה שמעניין אותך אצלנו, דבר שלדאבוני הרב לא ניתן לי לעשות מזה שמונה חדשים בשל עבודתי במוסדותינו ובקהילה שנתרחבה מאוד.

קודם כל רציתי להביע משאלה חמה, כי מכתבי יגיעך כשאתה בריא ושלם וכוחך עמך לשוב לפעולתך הפוריה והחיונית כל כך לשיפור מצבם של בני אמונתנו בכלל ושל אלה שבארץ ישראל בפרט. מן הדין, שתראה בעיניך אתה ובזמן הקרוב את ההצלחה בה הוכתרו המוסדות, שיצרת בכושר הארגון שלך, בראייתך הרחבה ובשאר רוחך. נקווה שתעשה זאת במהרה.

לשינויים שהתחוללו בזמן האחרון בממלכה שלנו היתה השפעה גדולה גם על התחום שלנו. מורגשת יתר ערנות באוכלוסיה. במיוחד ניכרת פעולתם הנמרצת של סניפי האגודה לאחדות ולקדמה גם כאן וגם ביפו בתקופות החירום. הם כאילו השתלטו על הממשלה וכפו עליה ועל הפקידים הגבוהים משלוח מברקים לקושטא, שבהם נתנו ביטוי למורת הרוח שעוררה בקרב האוכלוסיה הקונטר-רבולוציה, והודיעו שלא לשלוח כספים כל עוד מצב הדברים נשאר בעינו.

האגודה הישראלית-עותומנית התקדמה בצעדים גדולים. היא מונה כבר כ-50 חברים ועומדת למנות עורך דין ישראלי כאן, כדי להגן על זכויותיהם של אחינו.

הצלחותיה של אגודה זו והצעדים שנקטה הביאו, כפי הנראה, את ראשי העדה האשכנזית לבחירת ועד של אשכנזים עותומנים, כדי לייצג עדה זו בפני הממשלה. בבחירות ישתתפו כל האשכנזים נתיני טורקיה ולא רק מטעם ראשי העדה. דבר זה כשלעצמו יש בו כבר כדי לסמן התקדמות גדולה.

בעדה הספרדית אין כנגד זה כיום אות חיים כלשהו. המחלוקת הקשה מסביב לחכם-באשי, הנוגעת בעיקר לעדה זו, התישה אותה כליל. חרף כל תככיו לא השיג ענתבי דבר למענו ואף לא למען העדה. יש לנו עתה קאימקאם חכם-באשי, אחד בשם רבי בטיטו, מרוקאני מכאן, שלא חלם מעודו על כהונה כזאת, וגם אחרים לא היו מאמינים כי יגיע לכך. האיש גרם למיעוט ערכה של המשרה הרמה, והשאלה כולה אין בה עוד עניין לשום אדם. מי יודע כמה זמן עשוי מצב זה להימשך. מאידך, רבי פניז’ל שפוטר ממשיך לקבל את הכנסות הקהילה מאירופה ועל ידי כך הפך מתחרה מסוכן לחכם-באשי הרשמי²².

אם עדיין ישנה לענתבי השפעה כלשהי על המושל (ולא בלי סיבה…), הרי איבד אותה לגמרי לגבי הטורקים הצעירים. האגודה לאחדות וקידמה התארגנה מחדש והוא לא נתקבל כחבר. לעומת זאת דוקטור לוי, אשר בשל הלשנה ברמיזה מפי ענתבי לא נתקבל באגודה הראשונה באמתלה שהוא ציוני, הפך עתה הרוח החיה בה ומקובל על החברים היותר חשובים באגודה זו. עם בואה של משלחת בת כמאה חברים בערך מיפו הנה, נתקבלה ברוב פאר והדר ואני נשאתי את נאום קבלת הפנים (אני שולח לידידנו דוקטור מיטווך את הגליון של כתב-העת הערבי שבו נדפס).

נגד ענתבי נפתחה עתה גם מערכה בכתב-העת “הצבי” של בן-יהודה. לפי השמועה כאן הוא עומד בקרוב לעזוב את עירנו. נראה ש“כל ישראל חברים” כבר קצה נפשה בו.

שאלת גיוס חיילים לא מוסלמים לצבא העותומני גם היא הטילה פחד בקרב אחינו. כפי הנראה יחלוף זמן רב עד שיבינו אחינו שאין קונים זכויות ללא חובות. אבל הזמן הוא מורה להועיל. אך נראה, כי טרם נתקבלה החלטה בשאלה זו, אפילו לא עקרונית.

עברה עלינו תקופה קשה מאד בסמינר שלנו בחורף שחלף. התמרדויות של סמינאריסטים והתקפות שונות מכל הצדדים. תודה לאל, הכל נגמר עתה ולפי שעה לפחות השתרר שקט. מספר הסמינאריסטים ותלמידי בית הספר למסחר גדל, אולי אפילו בשעור גדול מדי. צריך יהיה לצמצם במיוחד את מספר הסמינאריסטים אם הכוונה היא למצוא למענם משרות עם גמר חוק לימודיהם.

רעייתי וכל בני משפחתי דורשים בשלומך מקרב לב ומאחלים לך בריאות טובה לאחר החלמה מהירה.

בתודה עמוקה על כל מה שעשית למען בני.

הנאמן לך בכבוד רב

דוד ילין

238. אל הד"ר א. מיטווך

ירושלם ת“ו כ”א סיון תרס"ט

– – – את מאמרי (לאמור: ראשיתו) ע“ד השומרונים הדפסתי ב”העומר" וקיבלתי גם תוצאה מיוחדה ממנו. ויען כי לפי זכרוני עוד טרם שלחתיו אליך, הנני שולחו היום.

בוודאי קראת את מאמרי בהטימס ובעתוני Jew. Chron., Jew World ע“ד מציאתו של הד”ר גאסטר. אך נפלא הדבר כי האיש עומד על דעתו וכל רוחות מזרח ומערב לא יזיזוהו ממקומו. במאמרי האחרון בהכרוניקל (בח' מרץ) היצגתי לו שאלות להשיב עליהן והבאתיו בין המצרים, אחרי ראותי דרכו שאיננו עונה כלל (על) הטענה, ועל זה נראה לא היה לו מה לענות, ויצא סופר אחר שאיננו נודע לי כלל, ואולי איננו מפורסם בכלל, הוא מר שינדלר, ויענה בדברים כוללים, כי כל מתנגדיו של גאסטר אינם יודעים את העניין, וכו' וכו', ממש כעין טענותיו של גאסטר בעצמו.

שאלתני במכתבך ע“ד השפעת “החרות” בארצנו על א”י וירושלים ביחוד²³. לו עניתיך בשעה ששאלתני, אז היתה תשובתי בהתלהבות גדולה. בזמן הראשון היה כל העם כשיכור-ניצחון וחשבנו כי קץ הגאולה מכל המשטר הישן בא. אך הנה עבר כבר זמן קרוב לשנה ועתה נוכל לשפוט על הדבר משפט בלתי משוחד מהתלהבות (והננו יכולים לאמר כדברי הנביא: הבוגד בוגד והשודד שודד). עניין קבלת הבקשישים מצד הפקידים עוד טרם נשתנה כלל. הכול כשהיה. וזהו עיקר הריקבון, למצער פה בארצנו א"י. מצד שני רואים הננו את דלת העם מההמון, כי אינם מבינים מזו חירות והם משתובבים, מכים וגם הורגים לפעמים, והממשלה איננה תקיפה עוד, ובין כה וכה סובלים אחינו.

מצד אחר אמנם מרגישים הננו גם את טובת החרות: חופש הדיבור, אסיפות, חברות, אחדות בין בני האמונות השונות, וכיו"ב. עיתונים רבים התחדשו בערבית ובתורכית. – חברת האחדות והקידמה²⁴, שגם אנכי הנני אחד מחבריה, פועלת הרבה, אך הם בעצמם – מנהליה – אינם יודעים עוד איך לטהר את הארץ מפגעיה הרעים. (עם כתב היד שלחתי אליך גם גליון אל-קודס²⁵ שבו נידפס נאומי בבוא חברי החברה מיפו לבקר את עירנו, וכתבתי גם לידידנו הד"ר נתן כי שלחתיו אליך), עלינו לקוות כי סוף סוף יוטב המצב, אך דרושה עוד עבודה רבה. מצדי הנני מרגיש כי יכולתי לפעול ולהשפיע הרבה, אך בכל אשר אפנה הנני מרגיש את הכבלים אשר עלי: יותר משלושים שעה של הוראה בשבוע, מלבד זמן ההכנות והתיקונים, וכו' וכו'. וזה כבר אחרי ניכוי של 6 שעות בשבוע מצד הוועד בפראנקפורט.

תלמידינו בסמינר הולכים ומתרבים, ועוד טרם נדע איפה נשיג משרות לכולם בצאתם? בחורף שעבר סבלנו הרבה מהתלמידים וממתנגדינו למפעלנו. אך זה ירחים אחדים אשר שקטו הרוחות.

עורך “השלוח”, מר ביאליק, בהיותו פה, עוררני לכתוב דברי על אודות השומרונים והם יקבלום ב“השלוח”. והנני מקווה לכתוב – כמובן לכשאפנה. ובכל זאת מובן הדבר כי ב“השלוח” אין מקום למשל לליקוטים רבים (אף אם הם מעניינים) מתפילות השומרונים, שיש לי כמעט ספר שלם מהם. וכן רשימת כל פיוטיהם בכל ספרי תפילתם, ומספר בתי כל פיוט, והתחלתם ושם מחברו. – בהיות פה הד"ר ש. רפפורט מלמברג העירני, כי דבר כזה היתה מדפיסה בודאי “החברה לקידמת חכמת ישראל”, מה דעתך על זאת? והאם תוכל להיות לי לעזר או למורה דרך בדבר הזה להודיעני מה שעלי לעשות? – – –

239. אל א. קאמינקא²⁶

ירושלם, כ“ז תמוז תרס”ט

להחכם הנכבד והנעלה נעים זמירות ד"ר אהרן קמינקא שלום וברכה

את ספר שיריך “צהרים”, אשר הואלת לשלוח אלי, קיבלתי והנני נותן לך תודתי ע"ז מקרב לבי.

בימינו הפרוזאים האלה, ימי התגברות היאוש וחסרון כח הסבל מכל עברים, יהיה כל שיר עברי חוצב להבות התקוה ולוחם כנגד היאוש לטל של תחיה, לרוח נפוחה בעצמות היבשות וטל בוקר, זך וצלול, ויורד בשפע רב מצאתי בעצם ה“צהרים” שלך. אשרי המקוה!

ידידך מכבדך ומוקירך

דוד ילין

240. אל ח. נ. ביאליק וי. ח. רבניצקי²⁷

ירושלם ת“ו כ”ט תמוז תרס"ט

ידידיי הנכבדים!

א) לפני שלושה שבועות בערך שלח אליכם הד"ר בנצינגר מכתב להוצאת ספרו Bilderatlas zur Bibelkunde ובלי תפונה הגיע לידכם במועדו.

אנכי עברתי על פני הספר. הסירותי ממנו כל הציורים שאינם נוגעים לנו. וכנגד זה הוספתי תמונות אחרות מהדברים הנוגעים לנו יותר, והנני מחכה לתשובתכם למען אדע אם להחל בעבודה.

אינני חושב כי עבודתי תהיה מצומצמה רק בתרגום דברי הד“ר בנצינגר, כ”א תהיה מסודרה עפ"י ספריו של בנצינגר.

הואילו להודיעני מה הם תנאיכם בנוגע לעבודה זו.

ב) הודיעוני נא ג“כ אם תקבלו את (לקוטי) רשב”ג²⁸ עפ“י תכנית א(חת)²⁹ … (או)… שיריו כולם בכרך אחד, ולא תהיה (בפרקים) אשר יתובלו בו השמטת פסוקים וחלקי פסוקים. אף כי נדברנו ע”ז בהיותכם פה, הנני שונה בכ"ז שאלתי, מפני כי היתה תשובתכם אז מעין “הן ולאו ורפיא בידיה”.

ג) בדבר ספרי “לפי הטף” נפניתי רק בשבוע שעבר לפנות לבן-אביגדור ובקבלי תשובתו אודיעכם.

ד) בנוגע לספר הדקדוק אשתדל לעבוד בימי החופש הבאים לעבור למצער על ספרי המשנה והתוספתא. אך אינני חושב, כי עבודתי בספר כזה תתם כל כך מהרה, כי העבודה רבה.

ה) ממר קלויזנר קיבלתי כרטיס ובו הוא כותב לי, כי לדעתו יקשה לתת ב“השלוח” המשך ממאמר שנדפס ב“העומר” (השומרונים). אומר הנני לכתוב אליו בקרוב. הוא איננו יודע כנראה, כי לא מאמר חפץ הנני להדפיס כ"א ספר מקיף כל ענייני הכיתה הזו, שאין לנו על אודותיה מעט דבר בספרותנו.

מיום עזבכם אותנו ועד היום עוד טרם נפניתי להחל לעבוד בענייני ספרות, והנני שם תקוותי בימי החופש הבאים בעוד שלושה שבועות, ועל כן אבקשכם למהר בתשובתכם על מכתבי זה.

בימי שבתכם בארצנו בטוח הנני, כי לא נפניתם לעשות את “חשבון הנפש” בנוגע לכל הרשמים שעשתה עליכם. אך עתה הנה עבר כבר די זמן לצרוף ולזקק ולסנן את כל הרשמים האלה ולתת לנפשכם חשבון ברור והשקפה מדויקה על הארץ ועל יושביה. הנשמע גם אנו את הד הקולות האלה בפרוזה ובשיר?

שלום רב לכם מאת ידידכם מכבדכם בכל לב

דוד ילין

בנוגע להמפות בספר בנצינגר חושב הנני כי יותר טוב לעשותן פה בליטוגרפיה היהודית אשר פה ובאופן כזה תעלינה יותר בזול, ולא נצטרך להוציאן באותיות לטיניות.

241. אל יחזקאל סוכובולסקי

ירושלם ת“ו ט”ז שבט תר"ע

– – – בדבר חברת “הנקמה” שסיפרת שמעתי גם אנוכי, אך עוד טרם התברר הדבר. שמעתי, כי הטיפו ביום הששי לפני שבועים בחארם דברים כנגד היהודים. – חברת הצעירים חלשה מאוד ובכ"ז אראה לדבר על זה בישיבה הבאה. בכלל אין לנו אוהבים בסביבתנו, מפני כי מוזרים הננו לכל שכנינו ורחוקים מהם תכלית ריחוק, ומאין יוכלו לשפוט עלינו לטובה. גם בחברת הצעירים מעט כל כך מספר אחינו עד כי הוא כאפס, בשעה שישנם נוצרים רבים מאוד. והם עיקר המעוררים. בשבוע הזה קראתי בעתון “אלאיאם” הבירותי מאמר מנוצרי אחד כנגד “אחוזת בית”, כי קנוה מהגרים, והיהודים בירושלם, וביפו הם יותר ממאה אלף וכו' וכו'. – – –

242. אל אשתו³⁰

ירושלם ר“ח אדר ראשון עת”ר

– – – הבחירות של הבלדיה³¹ תהיינה בשבוע הבא, וחברי ועדנו³² האיצו בי לקבל לעמוד לבחירה ומבטיחים אותי, כי הם יפנו אל חברת העזרה³³.

243. אל אשתו

ירושלם יום ד' י“ד אדר תר”ע

איטל יקירתי! זה פעמיים שהלכה הפוסטה למצרים ואנוכי כמעט שלא כתבתי לך מאומה, אף כי ידעתי היטב כמה הנך משתוקקת לדברי כל אחד מאתנו. סיבת הדבר הן ידועה לך. זה כשבוע תמים שהייתי טרוד מאוד בענייני הבחירות³⁴. השתדלנו לאסוף את כל דעות אחינו, ולהתחבר עם אפנדים שונים מהמוסלמים, שיתנו לנו דעותיהם ודעות ידידיהם ומכיריהם כנגד הקולות שנתנו אנחנו להם. אך סוף סוף נגמרה העבודה, וביום א' הבא נדע תוצאות עבודתנו הכבדה. נבחרינו אנו הם אנוכי ויוסף אלישר³⁵, וגם הוא עבד אתי כל העת הזאת, וגם לוי³⁶ מנהל הבנק, ועוד אנשים שונים. בשלושה הלילות האחרונים נמשכה העבודה עפי"ר עד אחרי חצות הלילה. ורחמים מזרחי, שלא חפץ להתחבר אתנו, עבד לבדו וישתדל לאסוף לו מהספרדים דעות מכיריו, והמלחמה היתה חזקה, ובהפתח בשבוע הבא פתקות הבחירות נראה מי הוא המנצח. יכול אמנם להיות, כי לו תהיינה דעות יותר, מפני כי הוא קנה בכסף פתקות בחירות מהמוסלמים. בכל אופן אם נרוויח או נפסיד, שמח הנני על שני דברים, ראשונה, כי ביד מנדל קרמר³⁷ לא עלה מאומה, אף כי חשב כי כל פתקות היהודים תפולנה בידו והוא יוכל לעשות בזה כטוב בעיניו, וסוף סוף לא נתן לו אף איש אחד, והמוסלמים שבטחו בו ראו, כי בטחונם היה לשווא; ושנית, כי כל אלה מגדולי המוסלמים והנוצרים, שהחלפנו אתם דעותינו, באו אלינו ואנחנו לא הלכנו אליהם כלל.

244. אל הד"ר פאול נתן, ברלין

ירושלים, 26 במאי 1910

(תרגום מצרפתית)

ה' דוקטור נכבד מאוד,

אני מקווה, כי מכתבי יגיעך כשאתה בריא ושלם לאחר שנחת מן הנסיעה הקשה, וכי אתה שוב ממשיך לדחוף ולהניע ולקדם את המפעלים המפוארים של הוראה וחינוך, שבהם הנך מעוניין כל כך.

שאלת רכישת הקרקעות כמעט הגיעה לסיומה. המוכרים עמדו בכל התחייבויותיהם ולולא נעדר המושל החדש שלנו, המבקר עתה ביפו ובעזה בתוקף תפקידו, היתה ההעברה בוודאי כבר יוצאת לפועל. על כל פנים יחזור בעוד ימים מספר וההעברה תבוצע. כפי הנראה נצטווה המושל החדש, אזוני, לנהוג בחומרה בכל הנוגע לקניית קרקעות על ידי יהודים, וביחוד נתינים זרים שאינם גרים בארץ. לפיכך וגם בהתחשב עם העובדה שלה' המנהל כהן³⁸ אין יפוי כח חוקי מטעם ה' ג’יימס³⁹ לקנית קרקעות בשמו, נאלצנו לעשות את ההעברה בשם המנהל מר כהן. נקווה שבמקרה זה לא יתעוררו כל קשיים.

בביקורך האחרון בירושלים הרשית לי בטובך לפנות אליך בכמה שאלות, שעליהם דיברתי אתך והריני מעלה אותם בזה:

1. בזמן האחרון אני מרגיש יותר ויותר בצורך לנסוע לששה חדשים לאירופה. קודם כל, מטעמי בריאות. מזה שנים אני עובד בלא הפוגה עבודה רוחנית קשה המתישה את הכוחות. בזמן שבתי-הספר פתוחים עלי לתת 34 שעות של שעורים לשבוע מחוץ לעבודות ההכנה ותיקון עבודות התלמידים ומחוץ לחובות אחרים כלפי המוסדות, כגון ישיבות, אסיפות עם הסמינריסטים, התקנת מערכת השעות המסובכת כל כך של בתי הספר שלנו וכו' וכו'; וזאת מבלי להביא בחשבון עבודות אחרות פרטיות וכלליות (גני ילדים, קורסים למורות במוסדות הללו, ספריה, פעולה בוועד מזכרת משה מונטיפיורי, תעודות, קהילה, עיריה וכו').

במשך ימי החופש בשנים האחרונות לא נחתי אפילו פעם אחת. העבודות, שהוזנחו במשך עונת הלימודים, מצטברות בדרך כלל ויש לעשותן בזמן שבו אני חפשי מהוראה.

הנה כי כן מרגיש אני שהגעתי לאפיסת כוחות, ואם לא אצליח לנוח משך תקופה מסויימת מן העבודות הבאות ברציפות בזו אחרי זו, נשקפת סכנה שבריאותי תיהרס כליל.

גם מבחינת בתי הספר טוב יהיה אם אנצל הזדמנות זו, כדי לבקר בכמה מוסדות חינוך שונים, ללמוד מה שנתחדש בשדה ההוראה, שיטות, סדרים וכו' וביחוד לראות מהו החומר שמלמדים שם, כמו עברית וכל הכרוך בלימוד זה, וכיצד נלמד המקצוע. רק מתוך ידיעה כיצד נעשים הדברים במקומות אחרים בהשוואה אל מה שנעשה אצלנו אפשר יהיה להגיע לדרך הנכונה.

נסיעה כזאת תהיה עשויה גם לתת דחיפה מחודשת לעבודה ספרותית. יש לי קשרים כה רבים בעולם של המלומדים היהודים עד כי חשוב מאוד בשבילי ובשביל המוסדות שבהם אני עובד, כי אחדש את היחסים וארענן אותם וכי אמצא זמן-מה באווירה של עבודה מדעית פוריה, כדי שאוכל להשתתף בה גם אני לאחר שנים כה רבות של בדידות כפויה.

אני עובד כבר בבית ספר למל יותר מעשרים שנה ובמשך תקופה ארוכה זו של שנותי הטובות ביותר לא זכיתי אלא בחופשה אחת, שהוועד בעצמו האריך אותה, באשר העסיק אותי בעבודת תעמולה למען מוסדותיו שהוכתרה בהצלחה מזהירה. עשר שנים כבר עברו מאז. זה יותר משש שנים אני נמצא בשרותה של החברה “הילפספעראיין דער דויטשע יודען”⁴⁰ מבלי שזכיתי אי פעם לחופשה כלשהי או לאפשרות של נסיעה לאירופה ככל שאר המורים בסמינר, שהחברה הזאת מעסיקה אותם, וזאת למרות כל העבודות שעשיתי למען החברה.

המשאלה היא אפוא אפשרות להשיג חופשה של חמישה חודשים (תחילה חשבתי על ששה חדשים) מטעם ועד בית הספר למל בפראנקפורט וה“הילפספעראיין”, שבהם ייכללו שני חדשים וחצי בערך של החופש הגדול שלנו בקיץ. פירוש הדבר שלמעשה איני מבקש אלא חופשה של שנים עד שלושה חודשים, שחלקה הראשון יחול בתום עונת הלימודים של הקיץ והמחצית השניה בתחילת עונת החורף. באופן כזה לא ירגישו כל כך בהעדרי מבתי הספר, ועם שובי אוכל להתחיל בעבודה בכוחות מחודשים. עלי להעיר, כי כבר קרה לא פעם, שהיה צורך כי אמלא מקומו של המנהל מר כהן כשנסע לאירופה. מן הדין שמישהו אחר ימלא פעם את מקומי שלי. אנוכי סבור, כי בברלין וכן בפראנקפורט ימצאו, כי בקשתי מוצדקת וימלאו בקשתו של מי שהרבה להקריב עצמו למען מוסדות החינוך ויעניקו לו את החופשה ואת האפשרות לערוך נסיעה זו, ואת ההוצאות הכרוכות בה בשלמותן או בחלקן, לפי רצונכם הטוב.

החופש אצלנו יתחיל השנה בסוף חודש אוגוסט. חופשתי אני צריכה להתחיל במחצית יולי בערך. טוב אם אדע את תוצאות התערבותך למעני במוקדם ככל האפשר. אשר למנהל מר כהן, הוא אמר לי, כי עדיין אינו יודע בוודאות אם יסע, ועל כל פנים לא יסע בטרם ייסגרו בתי הספר, כלומר נסיעתו, אפילו אם תבוצע, לא תעמוד בשום פנים למכשול בדרכי.

2. השאלה השניה שעליה שוחחו אתך והנוגעת לי היא שאלת העסקתי כחבר מועצת העיריה בירושלים.

אתה יודע, דוקטור נכבד, מה דל החלק שנוטלים אחינו במזרח בדרך כלל בחיי הפוליטיקה והכלכלה בארץ. היהודים כאן הם “כמות מבוטלת” וזאת באשמתם הם. הם אינם מוכנים כלל לכהונות מסוג זה ואדישים לגבי כל מה שחורג מתחום האינטרסים האישיים שלהם, – עד שלאור השינוי היסודי שהתחולל בארץ לנגד עינינו נמצאנו חלשים מלהתמודד אפילו עם הכת הנוצרית הקטנה ביותר. כך קרה שבירושלים, אשר בה יש לנו רוב, אין השפעתנו מורגשת בשום מקום. במועצת העיריה, שבה מובאות לכלל הכרעה שאלות רבות כל כך שהן בעלות עניין ממדרגה ראשונה לגבי האוכלוסיה היהודית, לא היה עד כה אפילו חבר יהודי אחד. אגודתנו “אגודת היהודים העותומנים” נתנה דעתה למצב העניינים והחליטה לתקן הפעם את המעוות. היא גייסה את כל כוחותיה והצליחה להעביר בבחירות האחרונות שלושה מועמדים יהודים מבין חמישה חברים שצריכים היו להיבחר. זה שיא ההצלחה שעליו אפשר היה לחלום. אולם מעטים כל כך הם בינינו אלה, שמסוגלים לייצג בכבוד את הקהילה ולהגן במרץ על האינטרסים שלה, עד שהחברה ראתה צורך לכפות עלי קבלת מועמדות לכהונה זו. הרבנים הראשיים של הקהילה האשכנזית והספרדית פנו אל ה“הילפספעריין” ואל ועד בית-ספר למל בבקשה להקל עלי את העבודה בבתי הספר, כדי שאוכל למצוא את הזמן הדרוש לתפקיד חדש זה. כל תשובה לא הגיעה אלי. אף שאנוכי עמוס עבודה למעלה ראש, מצאתי, כי מחובתי לא לאכזב את בוחרי, ששמו מבטחם בי. סבור הייתי גם, כי אוכל לעשות לקידומה של העיר כולה, וקיבלתי את המועמדות ולאחר מכן את התפקיד, ומזה חדשיים הנני חבר מועצת העיריה בירושלים. מצד אחד נגרם לי סיפוק בראותי שבזמן קצר כל כך הצלחנו לעשות הרבה למען נקיון העיר, התאורה ושטיפת הרחובות בעונה החמה. כל אדם רואה ושם אל לב את השינוי, שחל חיש מהר, ואומר בלי ספק אל לבו: אלה היהודים המעטים, שהצטרפו עתה למועצה, בוודאי גרמו לא מעט להישגים אלה! התחלנו גם לעסוק בסידור הביוב בעיר ובקרוב ניגש לתכנית הגדולה של הובלת המים לכל בתי העיר וכן לתכניות אחרות חשובות ביותר. אולם מאידך, באשר לי אישית, קרבן זה גדול מדי. פרט להוצאות נוספות, הכרוכות לגבי במילוי תפקיד-כבוד זה, אין לי כל אפשרות להשלים את העבודות השונות, שהתחלתי בהן, והריני זקוק לעוזר כדי לעמוד בהתחייבויותי. הואלת בטובך להבטיחני, כי תתערב לטובתי בפני ה“הילפספריין”, ועד בית ספר למל וועד מזכרת משה מונטיפיורי, למען יתרום כל אחד מאלה סך 300 פראנק לשנה לצורך זה. אשר לוועד בלונדון הנני סבור, כי מוטב שאפנה אליו בעצמי, אולם אעשה זאת רק לאחר ששני הוועדים האחרים יקבלו את ההצעה.

מכל מקום, אם הצעה זו תתקבל, הייתי רוצה שהדבר לא ייוודע לשום אדם בירושלם. כאן יפרשו את הדבר כאילו חברות באירופה משלמות לי שכר תמורת תפקיד זה, ובוודאי תבין עד מה עשוי פירוש כזה לקלקל את השורה ולפגוע בכבוד המשרה שתאבד יוקרה, שכן מוטב היה כבר לוותר על הכל.

3. השאלה השלישית נוגעת לתמיכה הניתנת לסמינריסטים. הסכום המקסימלי הניתן כתמיכה הוא 22 פראנקים לשנה. רובם של הסמינריסטים שלנו כיום באים מן החוץ. אין להם כאן הורים והם נאלצים לחיות במצוקה, הגורמת מחלות לעתים קרובות ופוגעת בלימודים. היה זה מעשה אנושי באמת אילו אפשר היה לבוא לעזרתם ולהגדיל את התמיכה בהם. בכל שנה אנו מחליטים לצמצם את מספר מקבלי התמיכה, כדי שייהנו המקבלים מסכום גדול יותר. למרבה הצער שרויים כולם במצוקה קשה כל כך, שאין כל אפשרות למנוע אפילו מאחד מהם מקור אמצעים זה, שהוא כמעט יחידי המאפשר להם לחיות. במצב הנוכחי, בו נתונים הסמינאר ותלמידיו, רצוי עד מאוד להגדיל את סכום התמיכה ב-2000 פראנק לפחות לשנה. אז אפשר יהיה אולי לחשוב על הקמת מעון או לפחות מטבח כללי, למען יוכל כל תלמיד ליהנות לפחות מארוחה חמה אחת ליום.

אל לנו לשכוח, כי אם יש ברצוננו לגדל מורים טובים, יש להקדיש תשומת לב לבריאותם בתקופה הקשה ביותר בחייהם.

אנכי וכל משפחתי דורשים בשלומכם בידידות, ובציפיה לתשובתך.

הנני בנאמנות שלך

דוד ילין

245. (אל מערכת האנציקלופדיה היהודית-רוסית)⁴¹

כ“ז אייר תר”ע

אדוני הנכבד!

רצוף בזה יקבל פרטים שונים מתולדות חיי ופעולתי הספרותית, אשר דרש ממנו בכרטיסו מיום א' דחוהמ"פ, ואשר בהם ימצא לו החומר הנדרש לו למאמרו בהאנציקלופדיה היהודית הרוסית.

אם תידרש לו תמונתי, הנה היא נמצאת ב“לוח עולם קטן”, שהוציאה “תושיה” לפני שנים אחדות.

לא הזכרתי ברשימותי את עבודתי בציוניות, שעסקתי בה בכל לבי, ובמשך שנים אחדות עבדתי בה עבודה רבה.

מקווה הנני, כי תואילו לשלוח אלי נוסחה אחת מהמאמר אשר תדפיסו.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו

דוד ילין

יואיל נא לדרוש בשמי בשלום ידידי הד"ר קצנלזון⁴², אשר התכבדתי להכירו בירושלם לפני זמן מה.

דברי ימי חיי:

נולדתי בירושלם ביום י“א אדר תרכ”ד (1864) לאבי ר' יהושע, שגם הוא נולד בירושלם לאביו ר' דוד (שהיה מהראשונים מבני עדת האשכנזים הרוסים (מלומז’ה) שבאו לגור בירושלם ואחד ממנהיגיה), ולאמי מרת שרח ע"ה, שהיתה בת הגביר ר' שלמה יחזקאל יהודה מבגדד ושארת-בשר (Cousine) לבני “דוד ששון” המפורסמים כעת בלונדון ובהודו.

לימודי בעברית למדתי אצל מלמדים מבני הדור הישן ובישיבת “עץ חיים”. אך מלבד לימודי התלמוד עורר בי אבי תשוקה ללימוד התנך (בהיותי בן י“ב שנה חזרתי על התנך י”ב פעמים בשנה, פעם בכל חודש), וגם לשפה העברית והערבית. ערבית למדתי מעט מפי מורים פרטים, אחרי אשר בתי ספר טרם היו בירושלם. גם מעט גרמנית וצרפתית למדתי אז.

בהיותי בן י“ג כתבתי מכתבי “חדשות מירושלם”, שנתקבלו גם ב”המגיד" וגם ב“הלבנון”, ואז ניסיתי לערוך בעצמי בכתב מין עיתון לשבועיים בשם “הר-ציון” משך שנה וחצי.

בהיותי בן י“ז נסעתי עם אמי ע”ה ללונדון והשתדלתי שם ובפאריז למצוא תומכים לי לכלות לימודי באירופה, אך הדבר לא עלה בידי.

בשובי ירושלמה ניפתח ביה“ס של חברת “כל ישראל חברים” ע”י מר נסים בכר, ואהי אז הצעיר האשכנזי הראשון להיכנס אל ביה"ס הזה גם בתור תלמיד וגם בתור מורה לעברית. רבני עדת אשכנז הטילו החרם על אבי ועלי, אף הזיקו לו נזק כסף, אך כל אלה לא עצרוני בדרכי.

מלבד הלימודים הרגילים למדתי אני ביחוד את השפה הערבית וספרותה על בוריה אצל מורה מושלם, ואחרי שלוש שנים הייתי למורה קבוע לעברית ולערבית.

בשנת תרמ"ו (1886)⁴³ נשאתי את אשתי אידה (איטל) בת החכם י. מ. פינס.

בשנת תרמ“ח (1888) חיברתי את ספרי הראשון “מקרא לילדי בני ישראל” ביחד עם מר אליעזר בן-יהודה⁴⁴, ותיכף אח”כ את הספר “מקרא לנערי בני ישראל”, אשר בו שמתי לי למטרה לתת לבני הנעורים ענייני קריאה הלקוחים רק מספרותנו אנו ומדברי ימינו ותולדות גדולינו, ואל הספר הזה גם ספר “ארץ אבותינו” על הגיאוגרפיה של ארץ ישראל ועל ידיעות החיים והצמחים אשר בה וכל דברי ימיה עד היום (כולם נדפסו בירושלם בשנת תרמ"ט (1889).

אף תירגמתי אז בעזרת חותני הרה"ח י. מ. פינס את ספר משפטי הקרקעות בתורכיה בשם “תורת משפטי תוגרמא”.

אז נוסדה ע“י הד”ר ו. הרצברג לשכה לאגודת “בני ברית” בירושלם, ואנכי הייתי אחד מראשי חבריה והמורים חינם בביה“ס לערב, שיסדה לבעלי המלאכה. הדבר הזה היה הסיבה כי הוכרחתי לעזוב משרתי בביה”ס לחכי“ח, ואהי למורה בביה”ס למל שהיה אז תחת הנהלת הד"ר הרצברג, ואשר הנני עובד בו עד היום.

בשנת תר“ן (1890) יסדתי בירושלם את חברת “חיבת הארץ”, אשר תכליתה היתה “לתת גאולה לארץ”, לאמור לקנות קרקעות בכל מקום שיהיה בא”י בכסף החברים שישלמו חודש בחודשו, ולמוכרו אח“כ רק לבני ישראל ולקנות במחירן קרקעות אחרות. החברה התקיימה משך שנה וחצי ותקנה נחלה בכפר קולוניא, שהיתה אח”כ היסוד למושבת “מוצא”.

בלשכת “בני ברית” הייתי שנים אחדות “נשיא” (גם עתה הנני עוד נשיאה מזה שנתיים). ובשנת תרנ“ד 1894 נסעתי עם האדונים אפרים כהן ושמעון רוקח לאלכסנדריה ולקהירו לאחד את כל הלשכות שבארץ הקדם. ובסוף השנה ההיא נסעתי עם חברי וגיסי מר יוסף מיוחס לאיזמיר ונייסד שם לשכה נהדרה לאגודת ב”ב, שלקחה אח“כ כל ענייני הקהילה בידיה, ומשם נסעתי לקונסטנטינופל בשליחות רבני ירושלים להשתדל בפני גדולי אחינו שם, הקרובים למלכות, לבטל את הגזירות המיוחדות שנגזרו על אחינו בא”י.

במשך השנים ההן עסקתי הרבה בענייני העדה הירושלמית, וביחוד בדבר קביעות ועד מאוחד מהעדה האשכנזית והספרדית יחד, שיעסוק בכל ענייני העדה הנוגעים להממשלה. הוועד התכונן, והביא טובה רבה לעדה, אך לא התקיים זמן רב.

בשנת תרנ“ב (1892), במלאות ת' שנים לגירוש ספרד, הצעתי בפני לשכת “ירושלם” לאגודת “בני ברית” לכונן בירושלם בית-ספרים כללי לזכר אחינו גולי ספרד. הצעתי נתקבלה, ובית הספרים “מדרש אברבנאל” יוסד, ומשך שנים אחדות, שנות התהוותו, עסקתי בכל כחי עד היותו ראוי לשם “בית-ספרים”. ואח”כ השתדלתי עם חברי, כי ישלח לנו גם הד"ר חזנוביץ מביאליסטוק את ספריו, והוא מילא בקשתנו. ומאז היה ראוי לשם “בית הספרים הכללי לבני ישראל בירושלם”. ובו נושאים כפעם בפעם נאומים בעניינים שונים, וביחוד בנוגע לעמנו, לספרותנו ולדברי ימיו, וגם אנכי נמנה על הנואמים.

משנת תרנ“ה 1895 עד תר”ס (1900) כתבתי ב“המליץ” את ה“מכתבים-מירושלם” בחתימת “מן המודיעין” ובהם רשומים כל ענייני עדתנו ועירנו וענייני הישוב בכלל במשך השנים ההן, ומלבד זה כתבתי הרבה זכרונות מסעות בא"י.

אף מאמרים רבים בענייני הלשון העברית ועוד עניינים שונים כתבתי משנת תר“ן (1890) והלאה בעיתוני “הצבי” ו”ההשקפה" ו“הארץ” (של יעבץ) ה“לוח” של לונץ ו“אחיאסף”, ו“הפרדס” ו“האביב” וביחוד ב“השילוח” (בו נדפסו “גנזי תימן”, “מליצת ישמעאל על אדמת ישראל”, “חיי היהודים בימי הביניים” “קהילת איזמיר”, “לתיקון הוראת הקריאה”).

בשנת תרנ"ז (1897) הוציאה “תושיה” את תרגומי לספר “המוכיח מווקפלד” (עיקר עבודת התרגום היתה בידי חותני הח' פינס).

בשנת תרנ“ח הדפיסה “תושיה” את ספרי “תולדות הרמב”ם”, אשר בו נשענתי ביחוד על ספרי הרמב“ם בעצמו, ואשר תורגם אח”כ לאנגלית בתוספות ע"י ידידי הח' ישראל אברהמס, פרופיסור בקמברידג', בשם “Maimonides”.

ובשנת תרנ“ט יצאו בהוצאת “תושיה” ספרי “לפי הטף” ו”מקרא לפי הטף“, שהביאו בארצות רבות, וביחוד ברוסיא, מהפכה עצומה בהוראת השפה העברית. ביחוד קובלה השיטה ב”חדרים המתוקנים" שהתכוננו אז. מהספר הזה נדפסו עד כה רבבות נוסחות, והוועד המלומד אשר למיניסטריום להשכלה ברוסיה אישר אותו בתור ספר לימוד לתורת הלשון העברית.

הקדמת הספר ופרקים אחדים ממנו לדוגמה תרגמה מרת א. לוקאס באנגלית, עם הקדמה ארוכה מאת הח' ישראל אברהמס.

בשנת תר“ס (1900) נסעתי לאירופה ואשהה משך תשעה חודשים ביחוד באנגליה ובאשכנז. לרגלי בואי לונדונה נוסד ועד לטובת בניין לבית הספרים הכללי בירושלם, ובמשך שבועות אחדים נאסף שם סכום הגון וגם בפראנקפורט ובפאריז נוסדו ועדים לתכלית זו, ועי”ז עלתה בידי חברי ובידי להקים חלק מהבניין של המוסד הזה.

ובאשכנז מילא ועד ביה“ס למל אשר בפראנקפורט את ידי להשתדל לטובת המוסד הזה, ותעלה בידי להשיג מחברת יק”א תמיכה גדולה להקמת הבניין הגדול והיפה של ביה"ס למל.

בלונדון מילא הוועד למזכרת השר משה מונטפיורי את ידי להיות מורשהו בירושלם, ועל ידי נוסדה בשנים האחרונות שכונת “זכרון משה”, שהיא עתה השכונה היותר יפה אשר ליהודים בירושלם.

בשנת תרס"ג הוציאה “תושיה” את תרגומי לספר “הגיטות האירופיות העתיקות” של מר ד. פיליפזון.

בשנת תרס“ג כוננתי מצד לשכת “ירושלם” בלוויית שנים מחברי את “גן הילדים העברי” הראשון בירושלם, ואח”כ עוד שני גנים כמוהו, שהם הפועלים היותר נמרצים לתחיית השפה בפי הדור הבא.

בשנת תרס“ג נוסדה בא”י “אגודת המורים” ואהי במשך שנים אחדות ראש ועד מרכזה, ובאסיפתה הכללית בסוף שנת תרס“ד נשאתי את הרצאתי ע”ד “המבטא והכתיב”, שנדפס יחד עם זכרונות דברי האסיפה ההיא.

בשנת תרס“ד נוסד ע”י “חברת העזרה ליהודי אשכנז” “בית מדרש למורים בירושלם” ועלי ניתנה הוראת הלימודים העברים ברובם.

בשנת תרס“ה חיברתי עם חברי מר ח. ל. זוטא את הספר “לקוטי נבואות ומליצות לבני הנעורים”, וממנו נדפסו בירושלם חלקי “תרי עשר” ו”ירמיהו".

בשנים האחרונות עסקתי הרבה בספרות השומרונית, ופרסמתי מאמרים על תולדותם, וביחוד עלה בידי למצוא את המחבר (החי עוד בשכם) של ספר “יהושע השומרוני”, אשר חשב הד"ר מ. גאסטר כי מצא בו את הספר הקדמון של השומרונים.

מימי פרסום הקונסטיטוציה בארצנו נאמתי נאומים רבים בערבית בפומבי, בכל עת הכושר לזה, בנוגע לחרות וליסודות הממשלה החדשה, ונאומי נדפסים בכל פעם אח"כ בעיתונים הערבים.

לפני ירחים אחדים נבחרתי מצד בני עירנו העותמנים מבני הדתות השונות לחבר במועצת הפקידות העירונית למשך ארבע שנים, והנני משתדל עם חברי לטהר ולהאיר את ירושלם ולשימה לעיר תהילה כראוי לה.

בשנה החולפת נבחרתי לחבר חברת “מקיצי נרדמים”, אשר שבה לתחיה.

מסע לאירופה, תר“ע – תרע”א

246. אל אשתו

רומא, יום כ“א אב תר”ע. (26 אוגוסט 1910)

איטל יקירתי, וכל בני ביתי היקרים!

ובכן הנני כבר ברומא. תמול בשעה 6 לפנות ערב הגעתי הנה אחרי צאתי מניאפול בשעה 2 אחרי הצהרים.

וניאפול? על אודותיה טרם כתבתי לכם דבר, בהיותי טרוד ללכת לראות מה שאפשר לראות בעיר הזאת ובסביבותיה, ובפמפאי וחרבותיה. – – –

כל מה שנכנסים יותר אל תוך העיר רואים יותר את יופיה. רחובות נהדרים, בניינים אדירים ובנויים בטוב טעם, מצבות-זכרון, גנים, פרחים, בתי מסחר ענקיים, שלטים יפים ומבריקים.

סוף סוף הגענו אל המלון, אנוכי וליפשיץ לקחנו חדר אחד, וקרישבסקי לקח לו חדר לבד⁴⁵, במחיר זול, יען כי אין לו חלונות אל הדרך. מחלון חדרנו רואים את כל גן העיר שהוא למולנו, ומאחריו את הים.

רחצנו, לבשנו, ונעזוב את המלון לסוב בעיר. ראשונה עברנו את הגן הארוך מאוד (כערך משער יפו ועד אבן ישראל). פה נעים מאד לטייל ולשבת לנוח. בתוך מהלכה של שדרות עצים משני עברים, אשר עליה נאמר כנראה הפסוק “שיתי כליל צלך בתוך צהרים”. פה ושם ספסלים רבים לנוח עליהם, ויש אשר הספסלים הם מאבני שיש, כי אבן השיש היא פה “כשקמים אשר בשפלה לרוב”. פסלים רבים מתרוממים בכל קצות הגן, פסלי שיש מעשה ידי אמן. ומשני עברי המהלכה גינות ופרחים נפלאים כיד הטעם הטוב והאמנות של אירופה המתקדמת. יום יום מזלפים את קרקע הגן היטב, וזורקים מים על כל עציו ופרחיו, וע“כ אין כל פלא אם הוא רענן תמיד. נזכרתי בגן העיר שלנו ותיקוניו ו”שיך מחמד" חברי בהשגחה על התיקונים – ואבוש.

אחרי עברנו את הגן התעסקנו בחיפוש אחרי בית הרב (אשר רק אצלו אפשר למצוא אוכל כשר). מצאנו את הבית ואת הרב, ואדבר אתו עברית וישמח מאד. פה ישנן רק כמאה וחמשים משפחות יהודיות. בית הכנסת פתוח רק בשבת, ובימי החורף יש אשר גם בשבת אין “מנין”. ביהכ“נ הוא חדר אחד בביתו של הרב. בתי ספר של יהודים אין. הילדים לומדים אצלו רק מעט קריאה, ולפני היותם ל”בר מצוה" יבואו אליו שבועות אחדים למען ילמדו מעט הלכות וזאת היא כל ידיעתם ביהדות. שאלתיו אם יש פה מקום, שנוכל לאכול “כשר”, ויאמר כי רק אצל השמש אפשר לאכול, ואם חפצנו יוכל לתלפן אליו. אך בראותו, כי עקמנו מעט פנינו לשמע שם השמש, אמר: חכו רגע, ויצא ואחר שב ויאמר: אם תרצו תוכלו לבוא בערב אצלי לאכול.

אחרי הצהריים יצאנו לטייל ברכבת הטראם אל “פוליזפו”, הוא פרוור בקצה העיר, הבנוי בהר המתרומם מחוף הים, וההר כלו מכוסה “מכף רגל ועד ראש” בכל צמחי השדה: עצי פרי ועצי סרק וצמחים שונים. – – –

בערב אכלנו בבית הרב. זוהי הפעם הראשונה אחרי כארבעה ימים אשר בא מרק חם אל פי. אמנם יש באניה מה לאכול, אך סוף סוף אין לשכוח, כי המאכלים היותר טובים שהם עושים הם מאכלי הבשר, ואנחנו אכלנו רק הפרפראות ולא אכילה אמיתית. דיברתי עם הרב ע“ד מצבה של היהדות פה, ואזכירהו את ימי שד”ל ויש“ר⁴⁶ וחבריהם, וישמח מאד לשמוע, כי מכיר הנני את שד”ל שהיה אוהבו ומכירו, ויראני את ספריו, ועל הקיר הראני שני לוחות שבהם רשומים שמות הוריו, והנה שמם כשם הורי שד“ל “חזקיהו ומרים”. סוף סוף רואים, כי היהדות הולכת ומתה באיטליה. אמרתי לו, כי ביום ד' הוא יום פטירת אמי ע”ה, וע“כ חפצתי לדעת אם אוכל למצא מניין להתפלל בציבור. ויזכירני מה שאמר לי בבוקר. “ובכ”ז אם חפץ אתה, אודיע להשמש ויקרא מחר בערב לחמישה עניים, שיבואו להשלים מניין עמכם שלשה הנוסעים ואני ובני”. אמרתי לו שיעשה כזאת ונפרדנו.

בביתו מצאנו אשה ושני ילדים מיפו שהלכו לאמריקה והחזירום. האשה מדברת עברית ותספר לנו, כי נסעה היא ובנה לאמריקה ואתה לקחה גם את בן אחותה, ובבואה לנויורק לא נתנוה לרדת, מפני כי בעלה, שהוא באמריקה, הודיע כי תבוא לשם רק אשתו ובנו, וע"כ נשאר בן אחותה מבלי משגיח עליו, ואחרי אשר לבדו לא יוכלו להחזירו, החזירוה גם היא. שמה הוא קריסטל, והיא מכירה את יחזקאל⁴⁷ וכל בני יפו. הרב ביקש מאתנו ללכת אתה אל המשרד של קוק לשלוח אותה עד רוסיה, כי יש לה בצמצום די הוצאות עד שם. הוא היה הולך בעצמו אתה, אך בהיותו גם השוחט עליו ללכת מחר עד מקום רחוק כשלוש שעות ולא יוכל לקיים מצוה זו. נאלצנו להבטיחו, ומצווה זו גזלה מאתנו כשלוש שעות ביום מחר, ולפני הצהרים לא יכלתי עוד לראות מאומה ממה שיש לראות בעיר.

אחרי הצהרים הלכתי אני ולפשיץ לבקר את פומפאי. – – –

משם שבנו ישר אל בית הרב. הבטלנים חיכו כבר עלינו. אנכי התפללתי לפני התיבה (בנוסח אשכנז ובהברה הספרדית), ואחר ציווה הרב אותם לבוא למחר בשעה 8 וחצי. אמרנו כי השעה מאוחרה, אך הוא הביננו, כי עליהם לבוא ממקומות רחוקים שהם דרים שם. ביום ה' בבוקר נאספנו שנית, וגם הפעם עברתי לפני התיבה, ויעלוני לתורה ובשעה 9 וחצי גמרנו התפילה, ואשלם לעניים שכר טרחתם, וגם להשמש. ואח"כ הלכנו לבקר את המוזיאום בניאפול. שם ראינו כל פסלי השיש, שבהם עשירה איטליה כל כך. ראיתי את פסליהם של אספסינוס וטיטוס, וקליגולה, ונירון, ואדרינוס, ואנטנינוס, ומרקוס אוריליס, בקצרה, חלק גדול מדברי ימי עמנו ומציקיו ומיטיביו עבר לנגד עיני. נשארנו שם כשתי שעות ואחר הכינונו עצמנו לנסוע הלאה. – – –

יום א' לפנות ערב.

הנני פה ברומא שלושה ימים. ראיתי פה הרבה. ביקרתי את נתן⁴⁸, ראש העיר רומא. מחר אראה עוד את הוואתיקן לפני הצהרים, ואחה"צ אסע לפלורנץ. ליפשיץ נסע כבר היום בבוקר, ומפה והלאה אסע כבר לבדי. – – –

247. אל אשתו

דארמשטאט⁴⁹ יום ו' י“ב אלול תר”ע

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

את מכתבי מיום ג' בוודאי קיבלתם ובו ראיתם בוודאי כבר, כי עוד טרם באתי אל המנוחה, וכי כל השבוע הלכנו בין דארמשטאט ופראנקפורט הלוך ושוב. “ויסעו מדארמשטאט ויחנו בפ”פ, ויסעו מפ“פ ויחנו בדארמשטאט”, וכו‘, וכו’ וכו'. אליעזר מזכירני אמנם בכל שעה את תכלית נסיעתי ומברר לי בכל כוח משפט ההגיון שלו, כי כל הביקורים כולם הבל, ושום איש לא יצטער אם לא אבקרהו, אך נפשי איננה נותנתני לבלי התראות שנית את מכרי מימים עברו. אנוכי חושב בכל פעם, שהנני בא לפ"פ, כי בשעות אחדות אוכל לבקר את כל הקהל הקדוש, והוא בא בחשבונותיו ובהוכחותיו להראות, כי יותר משלושה ביקורים אי אפשר לעשות ביום. בראשונה הנני מביט עליו כעל ספקני (פסימיסט) קיצוני, וסוף סוף רואה הנני, כי הצדק אתו, והנני מרכין ראשי.

ביקרתי במשך השבוע את חברי הוועד⁵⁰, והזמינוני גם אל אסיפתם, שהיתה להם בנוגע להעתקת בית היתומים לפג’ה, לשאלני בנוגע לעניינים שונים. מתוך דבריהם ראיתי, כי מכירים הם היטב את כל “חבורתא קדישתא די בארעא קדישא”.

הם הסכימו לתת חלק קטן מהוצאותי. הם טוענים כי ביה"ס למל יצא כבר מרשותם בראשית אוקטובר, ובכן ח' העזרה⁵¹ צריכה לתת הכול.

הד“ר נתן⁵² נסע, לפי מה שהודיעוני מח' העזרה, למסע ארוך וישוב בראשית נובמבר. לפי מה שנודע לי מווארבורג, נסע עם שמריה לוין לאמריקה בנוגע לטכניקום. ובכן רואה הנני, כי טוב עשיתי לא לנסוע ישר לברלין. מפי אחדים שמעתי, כי ד”ר נתן חושב להפקיד את אליעזר בטכניקום אחרי גמרו לימודיו.

ביקרתי גם את הד“ר פויכטוואנגר בפ”פ. הוא זוכר עוד את ירושלם ומשתוקק לשמוע חדשות על אודותיה. הוא הזמינני לבוא אליו פעם לביקור לזמן ארוך למען נוכל לפטפט על ענייני א"י.

ביקרתי את אדוארד כהן, חבר הוועד של ביה"ס ויקבלני בסבר פנים יפות, וידבר אתי הרבה בנוגע לפולמוס הספרותי אשר ביני ובין גאסטר.

248. אל אשתו

מוצאי ר“ה תרע”א, פה ק“ק פ”פ⁵³, בבית הקפה “בלי דאגה”

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

יושבים הננו כעת אנכי ואליעזר בבית הקפה הגדול והיפה והמלא מאורי אור בכל עבריו, כדי לערוך פה “תיקון חצות” כראוי לליל מוצאי ר“ה וצום גדליה, כלומר להעביר פה את השעות האחדות לפני הפרדנו לע”ע, כי בשעה 1.34 אחר חצות הלילה הולכת הרכבת ללונדון. – – –

לכל סעודות ר“ה⁵⁴ היינו מוזמנים: בלילה הראשון אצל הגברת רוזנהיים, ביום א' אצל בן הרב הורוביץ, בלילה השני אצל הד”ר פויכטוואנגר, המתעניין מאוד בענייני א"י, והיום בצהרים אצל ה' מיינץ (סוכן “מקיצי נרדמים”).

השיחות בשעות הסעודות היו מענינות ותשכחנה אותנו לרגע, כי הננו “גולים מארצנו” ורחוקים מכל יקירי נפשנו.

בשני הימים האלה התפללנו בבתי התפילה השונים של עדת פ“פ הגדולה. בלילה וביום הראשון בביהכ”נ היפה של הרב ברייר, במקום הקדושה הגדולה, ואח"כ בבתי כנסת אחרים.

את מאמרי הגדול בעד ה“ולט” גמרתי, ויודפס בגליון המיוחד, שהם מדפיסים לחג הסכות. אנוכי כתבתיו עברית והם (העורכים) מתרגמים אותו לגרמנית. דיברתי בו על כל ענייני תחיית שפתנו העברית בא“י ובחו”ל. כשאקבלהו נדפס אשלחהו אליכם⁵⁵.

ו“חברת האגודות הספרותיות היהודיות” באנגליה הזמינתני לשאת נאום עברי בלונדון, שם אשא את נאומי ע“ד השומרונים (כמובן בתוספות ושינויים), והתמונות שהראיתי אז תהיינה פה בפנס-קסם. אברהמס כתב לי, כי אודיעהו יום בואי ויצא לקראתי אל הרכבת. גם אברהם שלום ש”ב⁵⁶ הוא עתה בלונדון. בית צייטלין הזמינוני לשבת בביתם, אך אינני חושב, כי אוכל לקבל הזמנתם, אחרי כי הם יושבים רחוק מהמקומות שעלי להיות שם.

השעה כבר מאוחרת, והנני ממהר לגמור מכתבי. פה השעות חולפות עוברות כ“כ במהירות עד כי קשה עפי”ר לגמור במנוחה מכתב, שחפצים להאריך בו.

בשבוע הבא ביום ב' תהיה אסיפת הוועד של מזכרת מנטפיורי בלונדון.

שלום רב לכולכם וגמר חתימה טובה אוהבכם בכל לב

249. אל אשתו

לונדון, אור ליום ב' ז' תשרי תרע"א

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

את מכתבי האחרון שלחתי אליכם מפ“פ לפני עזבי את העיר. הנסיעה ללונדון כבדה מעט עלי, כי כל הלילה לא ישנתי ואח”כ היה עלי לנסוע 7 שעות על פני הים, אחרי כי נסעתי דרך פלסינגן.

אצל התחנה בלונדון חיכו לי גם אברהמס, גם אברהם שלום וגם צייטלין⁵⁷. נדברתי עם אברהמס וקבענו זמן להתראות למחר, ועם צייטלין נסעתי לביתו ואתנו לקחנו גם את א"ש, אשר בידח דעתנו בסיפוריו ובליצונותו עד אחרי חצות הלילה. ביום ו' מצאו לי בנות צייטלין חדר טוב מאוד בבית יהודי ברחוב, שישב בו אברהמס לפנים. בצהרים אכלתי אצל אברהמס בבית חותנתו, בליל שבת אצל מרקוס אדלר, שהזמינני כבר במכתב מיום ה‘, ביום השבת הייתי שנית אצל אברהמס ובערב אצל אלקן, היום בצהרים בבית פרופיסור גולאנץ, והערב בבית צייטלין, רואים הנכם, כי הנני אוכל “קעסט”⁵⁸ כדבעי. אסיפת הוועד תהיה ביום ג’ לפנות ערב, ואם יתחדש דבר אודיעכם. מרת לואיז מונטאגו (בתו של הקולונל גולדשמיד) הזמינתני ללכת אתה מחר לפנות ערב אל כיתות “בנות ציון” במזרח העיר, אשר שם הן לומדות עברית והיא העוסקת בזאת.

בכל מקום בואי זוכרים ומזכירים מחלוקתי עם הד"ר גאסטר. כנראה גרמתי בזאת שמחה לרבים. – – –

250. אל אשתו

לונדון, ברכבת האלקטרית מתחת לארץ, ח' תשרי תרע"א

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

ובכן הנני ב"ה בלונדון. זה לי היום החמישי פה ועדיין לא שילמתי בעד סעודה אחת, מלבד ארוחות הבוקר: הזמנות והזמנות!

הימים עוברים במהירות נוראה: הנך קם בבוקר, אוכל ארוחתך ויוצא החוצה, עוד רגע – הנה צהריים, עוד רגע – הנה ערב, ועוד רגע – הנה חצות.

בהגיעי ללונדון חיכו לי בתחנה גם אברהמס גם א“ש ש”ב וגם צייטלין⁵⁹. אברהמס הוא עתה נודד בין לונדון וקמברידג' ובכל עת בואו הנה הוא מקדיש כמעט כל זמנו לי, מזמינני בבית חותנתו, מייעצני בכל אשר עלי לעשות ועוזרני להוציא עצותיו לפעל.

בבית צייטלין ביליתי עם ד“ר יהודה שלנו את הערב הראשון, ובדיחותיו כיד הליצנות הטובה עליו וסיפוריו שיעשעו לב כולם. גם ביום א' בערב הוזמנו שם שנינו לארוחת הערב ונשארנו שם עד חצות. הבנות שרו ונגנו בפסנתר, ולואיזה שרה את הניגון, שיש לי כבר חזקה עליו, ניגון “כל נדרי”, אשר זיעזע לב כלנו. אנכי ישבתי וכתבתי וא”ש ישב ודיבר כמעיין המתגבר.

בליל השבת היינו ג"כ שנינו יחד אצל מרקוס אדלר (בתו היפה נתארסה כבר והחתן היה ג"כ שם), ושם היו גם בנו הרברט אדלר וגם אחיו אלקן אדלר. אחרי הסעודה דיברנו הרבה בענייני גן מונטפיורי⁶⁰. – היום תהיה אסיפת הוועד ובערב אדע את ההחלטות. כנראה אסע עם הרברט אל הקונסול האנגלי של ירושלם, אשר הוא עתה באנגליה.

תמול ביקשוני לבוא אל משרד העתון ז’ואיש כרוניקל וכמנהג העולם “ראיינוני” ואח"כ שאלוני אם יש אתי תמונתי, ובאמרי להם, כי אין לי, הלכו אתי אצל מצלם ויצלמוני ותיכף בו ביום קיבלו כבר את התמונה בעד העיתון.

אור ליום ד' ערב יום כפור.

היום לפנות ערב היתה כבר אסיפת הועד. תמול קיבלתי את מכתב הוועד של זכרון משה, ששלח אלי אליעזר⁶¹ מדארמשטאט, ואחרי אשר כבר דיברתי עם חברי הוועד על אודות מצב ז“מ⁶² וחפץ החברים, כי הוועד יאחר תשלומיהם להבנק, וכו' וכו', הסכימו לבקשה זו למלא אחריה, אבל בתנאי כי תעשה החברה את הגנים הציבוריים בקרקע נומר 3 ונומר 1 כאשר התחייבה. הם שאלוני אם הגנים נעשו כבר, ואמרתי להם האמת, כי עוד טרם נעשו, והדבר הזה פעל לא לטובה. בכל אופן הסכימו, כי נעשה הגנים במשך שנה זו, ואת הסך 300 פונט ישלחו גם לפני העשותם. ומהוויכוחים שהתעוררו בנוגע לדבר הזה בין חברי הוועד, בטענם כי אינם חפצים להורות דרך לימים הבאים (אין פרצדנץ פלל שפן)⁶³ נוכחתי, כי סוף סוף לולא הייתי נוכח בעת האסיפה כי אז היו מחליטים לבלי מלא הבקשה גם אחרי מליצתי הקודמת, כי בדברים כאלה אם אחד מחברי הוועד בא ואומר: לאו! אז עפי”ר שומעים בקולו.

ב"ה כי בצעדי זה הצלחתי.

חברי הוועד הסכימו ג“כ לבקשת חברת אוהל משה להלוות לה 3000 פראנק לתיקוני הדרכים והתעלות והגינות. יואיל נא גיסי ר' יוסף⁶⁴ להגיד זאת למר שירזלי הצעיר (המורה) וחבריו. ועל חברי הוועד של אוהל משה לשלוח תיכף מכתב תודה להוועד על הודעתי, שהנני מודיעם את הסכמת הוועד. ובשובי אי”ה לירושלים יקבלו הכסף.

כן יואיל לקבל בכבוד את פני מר לנגה⁶⁵, שהוא עתה חבר הוועד של מזכרת מונטפיורי (הוא היה בירושלם בביתנו לפני שנה וחצי), הוא נשא אשה עתה ונסע אתה לא"י. אשתו היא בת הרברט בנטוויטש הציוני המפורסם (בנו היה אצלנו בליל הסדר). ובכן יואיל להראותו את זכרון משה ופארה, וכן את מזכרת משה והתיקונים שנעשו שם, כמובן צריך להשתדל כי תהיה השכונה נקיה. וכנגד זה צריך להראותו את “אוהל משה” ומה שצריך לתקן בה. ואם ילך לימין משה צריך להודיעו, כי לא אתן קושן לאיש כל זמן שלא יתוקנו כל הדברים שמה וראשית כול הדרכים המקולקלות מאוד.

בבית הלורד סווייטלינג (מונטאגו)⁶⁶ הייתי ביום א', אך הוא לא היה בלונדון ואשוחח עם אשתו ה“ליידי”, ובלכתי אמרה לי, כי בבוא בעלה ירצה בוודאי להתראות אתי ויודיעני במכתב את הזמן שבו אבקרהו.

אצל בנו הייתי ג“כ ואשתו שמחה לקראת בואי ותספר לי, כי רגעים אחדים לפני בואי דברה עם המורה העברי (שהיה אז בביתם) על אודותי, באמרה לו, כי שמעה כי אנוכי בלונדון והיא מתביישת כי אראה כמה המעיטה להתקדם בעברית. היא בקשתני, כי אם אוכל לבוא ביום אתמול לביתה לפנות ערב אז אשתדל לבוא למען נסע יחד אל הסיטי אל שעורי ערב הניתנים שם לנערות בשיטת עברית בעברית ואשר היא תומכת אותם בחמישים פונט בשנה, 25 מצד משפחתה, ו-25 עליה לקבץ במכתבי שנוררות (סדנא דארעא חד הוא, רק כי השנוררים פה הם גם הנותנים). באתי ביום אתמול ולפני לכתנו הזמינתני לארוחת הערב ואח”כ נסענו וביקרנו את השעורים, ומה נפלא הדבר לראות, כי בעיר הזאת, שהיא עולם מלא, עיר ששת המליונים, ישנה גם קרן זוית אחת לשפתנו העברית. (את הכיתות העבריות של הנערים ביקרתי לפני ארבע שנים). ונפלא לראות כמה האשה הזאת מתעניינת בלימודים העברים ובקדמת השפה ותחייתה בפי הנערות העניות. – – –

ליום א' הבא הנני מוזמן אצל מר ארטור פרנקלין, היושב מחוץ ללונדון, בערי השדה, ואשר הוא מתעניין בעניין הבאת המים לירושלם. בביתו נדבר בארכה על העניין הזה ואח“כ אכתב לחסין אפנדי. חושב הנני כי הצעתו היא היותר טובה, אחרי שהם חפצים לעשות זאת רק לטובת ירושלם ולא לשם רווח. היום התראיתי אתו בבית מסחרו ונדברנו ע”ז לע"ע בקצרה.

ליום הראשון של החג הנני מוזמן בבית הרב אדלר בסוכתו.

את “אחד העם” אתראה במוצאי יו"כ עם אברהם שלום יחד. פרחה ששון איננה בלונדון, אך מוזלי היא פה, ואתה אתראה בשבוע הבא.

דירתי פה יפה ומרווחת, חדר עם כלי בית יפים, ואור השמש בא דרך חלונותיו הגדולים, וברחוב שקט ושאנן – על יד הרחוב של ידידי הד"ר גאסטר!

בכל מקום בואי מדברים עוד על עניין ס' יהושע של השומרונים, והכל שמחים. ויש שחושבים, כי בנאומי על השומרונים אדבר ג"כ על עניין זה, אך אנוכי כמובן לא אגע בשאלה זו כלל.

בנוגע לביה“ס אווילינה די רוטשילד החליטו להרוס את כל הבניין העתיק ולבנות בניין חדש אמנם יש בזה הפסד כסף, אך דרך אחרת לא היתה להם אם חפצו להשאיר את ביה”ס במקום הזה. – – –

251. אל אשתו

קמברידג' יום א' ד' דחוהמ“ס תרע”א

איטל יקירתי וכל בני ביתי!

יושב הנני היום בבית ידידי הנאמן מר אברהמס, ונח מעט מהעבודה הרבה, שהיתה לי בלונדון, או יותר נכון מהיגיעה הרבה שהיתה לי שם, כי “עבודה” רבה לא היתה לי. לונדון היא עיר גדולה לאלוהים, ולמרות כל מיני העגלות: עגלות סוסים, ועגלות אוטומובילים, ומסילות הברזל שמתחת לארץ, ועל הארץ וממעל לגגות, למרות כל אלה המרחקים גדולים מאוד, ואם על האדם להתראות עם שלושה או ארבעה אנשים, הנה עבר כל היום וחלק גדול מהלילה. יוצא הנני מביתי בשעה 9 בבוקר ואינני שב בדרך כלל לפני חצות הלילה. ובכ“ז לא הספקתי להיות בבית צייטלין כ”א בלילה הראשון לבואי ועוד פעם אחת בערב אחד עם אברהם שלום⁶⁷ יחד.

חלק גדול מהזמן לוקחות ההזמנות שאין קץ להן: האדלרים כולם, הפרופיסור גולאנץ, ארטור פרנקלין⁶⁸, הלורד סוויטלינג⁶⁹, סנוימן, פרופיסור ביכלר⁷⁰, בנטוויטש⁷¹, אחד העם, אברהמס, זינגר, פראג וכו'.

ארטור פרנקלין יושב מחוץ ללונדון, בטשישם (הוא שכנו של הלורד רוטשילד), ובהזמינו אותי אליו שלח את אחיו הגדול ממנו ורעייתו באוטומוביל שלהם ויחד נסענו שמה דרך שתי שעות. באנו שמה ויצאו כולם לקראתנו, הוא ואשתו ובני ביתם. כולם היו עסוקים בעשיית הסוכה היפה והרחבה שלהם. שם נשארתי עד אחרי ארוחת הערב, והם הלכו אתי ויראוני כל נחלתם, העולה ליותר מאלף דונם: גני פרי, גני פרחים, גני ירק, גני עצי פרי בבתי זכוכית, אשר מכונות מחממות את החדרים יומם ולילה, רפתים, מקומות למעשה חמאה וגבינה, מכונות חשמל מיוחדות להאיר כל החדרים. סוף דבר: אין דבר חסר בנחלה זו. דיברנו הרבה על אודות ירושלם ועל אודות הבאת המים, ומחכה הנני לתוצאות טובות.

בליל הסוכות הראשון הייתי מוזמן אצל בנטוויטש, אשר גם לו סוכה יפה. שם הוזמנו גם אחד העם ואשתו, ושם הראני בנו נורמן (שהיה אצלנו בליל הסדר) תמונת אבינעם ואהובה⁷² שצלמו אותם בביתנו.

ביום א' דסוכות בצהרים הייתי אצל הרב אדלר ואשתו דיברה אתי הרבה בנוגע לביה"ס לבנות.

במוצאי שבת החולף נאמתי נאומי ע"ד השומרונים בלוויית פנס קסם וחמש ועשרים תמונות בנוגע לשומרונים. האולם הגדול היה מלא מפה לפה, וכל הבאים נשארו עד סוף הנאום, שארך כשעה וחצי.

בליל מוצאי יו“ט (לאמר ביום ד' בערב) היה עלי ללכת אל הסיטי, כי שם הכינו מנהלי הת”ת “עברית בעברית”⁷³ ועוד בתי ספר אחדים חגיגה והדפיסו פתקאות הזמנות לתלמידים ולתלמידות להודיעם כי אנאם לפניהם. בבואי קיבלוני בשירת “ברוך הבא”, שהזכירתני הכנותינו אנו לפעמים… אח“כ שרו שירת “שאו נס ציונה” במנגינה יפה מאוד. ואחרי שהציגני המנהל בנאום בעברית, נאמתי לתלמידים בערך חצי שעה. אח”כ שר אחד התלמידים שיר “ציון תמתי, ציון חמדתי” במנגינה יפה כל כך, עצובה ומביעה געגועים עצומים, עד כי ירדו עיני דמעות. התלמיד שר בית אחד וכולם יחד ענו בסוף כל בית במקהלה.

הנערות שרו מזמור תהלים “על נהרות בבל” ונערה אחת שרה שיר ציוני יפה.

אחרי החגיגה ולכת התלמידים לביתם הלכו כל המורים וחברי הוועד של בתי הספר לבית המנהל אל סוכתו ויחד בילינו כשתי שעות. אחד המורים שתה לחיי רעייתי ובני היושבים עתה בא"י בסוכתם רחוקים מאבי ביתם. ותוכלו לשער לכם כמה זיעזעוני הדברים האלה.

עם אברהם שלום הנני מתראה כמעט יום יום והוא אמנם איש חביב מאד ובחברתו הנני מרגיש את קרבת המשפחה, החסרה לי כל כך פה על אדמת נכר.

רוב ימי הסוכות אכלתי בסוכה, וגם לולב ואתרוג יש לי ב“ה, זאת היא מצוותו של מרקוס אדלר. וב”עליות" מפטמים אותי ב"ה בכל בית-כנסת שהנני בא אליו, ומה חסר לי עוד?

לחסין אפנדי, ראש הבלדיה⁷⁴ כתבתי ביום ו' מכתב ארוך, וגם את גליון הכרוניקל, שלחתי אליו, כי בראיוני דיברתי טובות רבות עליו⁷⁵. – – –

פה בקמברידג' אלך מחר אל הביבליותיקה להעתיק מה שדרוש לי לעבודתי, ואחה“צ אשוב ללונדון, ואחרי החג אשוב שנית הנה ליום או ליומיים. ובראשית השבוע הבא אסע לאוקספורד ג”כ ליומיים, ואח“כ אסע כנראה לברלין. הד”ר נתן כבר שב ממסעו באמריקה. בכרוניקל כתוב, כי שב פתאום ואינני יודע סיבת הדבר. אנכי כתבתי אליו בשבוע שעבר. – – –

הנני שולח אליכם את גליון ה“ולט”, אשר בא בו מאמרי, אף שהשמיטו פרקים אחדים ממנו.

שלום רב לכולכם ולכל בני משפחתנו היקרים וחברי וידידי.

מאת אוהבכם בכל לב

252. אל אשתו

לונדון, כ“ה תשרי תרע”א

– – – ביום אסרו חג שלנו הלכתי שנית לקמברידג' שום עבדתי כל היום בבית הספרים ומצאתי אחרי חיפוש רב דפים אחדים מפירוש רס"ג⁷⁶ על התורה, שלא נודעו עוד לחכמים, והעתקתים ואפרסמם יחד בעיתון Jew. Quarterly Review היוצא באמריקה עם הדף אשר לנו בבית הספרים. כן מצאתי אצל אלקן אדלר 8 דפים מפירוש זה.

תמול התראיתי עם הלורד רוטשילד⁷⁷, הוא שאלני למצב ארצנו עתה ולמצב ירושלם. הראיון ארך כרבע שעה. הוא קיבלני בספר פנים יפות. – – –

בלילה סעדתי אצל מר חיימזון⁷⁸, ששלח לנו את תמונת אבינעם ואהובה ויזכור את ימי ביקורו בירושלם.

253. אל אשתו

בריסל (במסעי מלונדון ברלינה), ר“ח חשון תרע”א

איטל יקירתי וכל ב"ב היקרים!

בנסעי עתה ברלינה ועלי היה לעבור דרך בריסל, התעכבתי פה יום אחד כדי להתראות עם משפחת הרצברג ידידינו, ועם יצחק יעבץ קרובנו, אחרי שכתבתי אליהם, כי הנני נכון לבוא בזמן קבוע. עם יעבץ היושב באנטוורפן עוד טרם התראיתי ואולי יבוא עוד הנה היום או מחר בבוקר. אך בבית מרת הרצברג הנני יושב כל היום וזכרונות קדומים הולכים ונזכרים מרגע לרגע. לפני הצהרים הלכתי עם מר רודולף הרצברג אל התערוכה, אשר תיסגר בקרוב, והספקנו לראות חלק גדול ממנה.

במוצאי שבת שעבר נסעתי למאנשסטר ושם התראיתי עם מר מזל קרובנו⁷⁹, אשר בא בפעם הקודמת ללונדון כדי לראותי, ושם ביליתי כל יום א' בחברת חשובי הקהילה והרב, שבאו לבקרני. ביקשוני להתעכב שם, כדי שיכוננו אסיפה מכל אלה המתעניינים לשמוע ענייני א"י, אך לא יכולתי למלא חפצם. מר מזל ואשתו דורשים בשלום הוריך ושאלוני הרבה על אודותם.

ביום ב' נסעתי לאוקספורד ושם העתקתי כתבי-יד אחדים מפירושי הרס"ג על התורה, וראיתי כתב יד הדיואן של ר' משה בן עזרא, שחושב הנני לפרסם אחרי דברי עם ועד מקיצי נרדמים בברלין. – – –

מחר אהיה בקלן ואתראה שם עם מר ולפזון וביום ו' אגיע אי"ה לברלין. – – –

שלום רב לכלכם מאת אוהבכם בכל לב

דוד ילין

חן חן לירמיהו גוטה⁸⁰ הגדול ולאליהו זוטא הקטן⁸¹ על ד"ש אלי.

254. אל אשתו

ברלין, יום ה‘, ח’ חשון תרע"א

– – – ביום א' ביקרתי את משרד ח' העזרה, ויקבלני הד“ר כהן⁸² בידידות רבה. ויבקשני לבוא מעת לעת אל המשרד להוועץ בענייני א”י והחינוך. הם אינם חפצים להפריעני מזמן עבודתי, וע“כ אוכל לבוא יותר טוב לפנות ערב. דיברנו כערך שעה בנוגע לעניינים שונים של ח' העזרה. הוא הודיע בתלפון לד”ר נתן, כי באתי, ויבקשני הד“ר נתן לבוא למחרת ביום ב‘, כי אז יבוא אל המשרד. ביום ב’ מצאתי את הפקיד השני של ח' העזרה הוא מר גולדשמיד, אשר עליו אמר לי ד”ר כהן, כי הוא בוודאי יסתער עלי בשאלות שונות ע“ד א”י וכך הוה. הוא חפץ הרבה לדעת בנוגע לא"י ולחיים שם, שאלני שאלות שונות וביקשני להיועד בשעת פנאי למען נוכל לדבר ברחבה, ולהכין דברים מעניינים לס' החשבון אשר ח' העזרה מוציאה בכל שנה.

אחרי השעה 12 בא הד"ר נתן. הוא עודנו סובל ממחלתו, וזאת רואים על פניו. הוא קיבלני בידידות וישאלני, גם לשלום כולכם ולשלום אליעזר⁸³. ויבטיחני להמציא לי רשיון לבקר את בית המדרש למורים פה, וגם לערוב בעדי בבית הספרים הכללי פה בעד ספרים שיתנו לי לקחת הביתה.

במוצאי שבת ביקרתי את דודנו מר יעבץ⁸⁴, ואוכל שם את סעודת “מלווה מלכה”, ונדבר זמן רב על ענייני א"י וענייני הספרות. כבר כתבתי לכם, כי מראה פניו ומראה פני הדודה טובים מאוד, הרבה יותר מאשר בעת היותם בירושלם. עתה אצלם נכדיהם למשך זמן.

את הפרופיסור מיטבוך ביקרתי ביום א' לפנות ערב, והוא הלך אתי ביום ג' אל בית הספרים והמציא לי כל הכרטיסים הנחוצים לי למען אוכל לעבוד שם, ומאז הנני הולך יום יום שמה. עתה הנני עוסק בפירושיו של ר' סעדיה גאון על התורה, אשר גם פה מצאתי דפים אחדים, ועתה אוכל לכתב ע“ז מאמר ארוך בקובץ האמריקני. ותיכך אח”ז אתחיל לעסוק בחיבור ס' דקדוק לבי"ס למתחילים, ולסמינר.

את ידידנו מר קארלבאך⁸⁵ ראיתי בפעם הראשונה רק ביום אתמול. נועדנו אל מארחה בצהרים, ומה נפלא הדבר, כי מצאתי שם גם את מר פרסיץ⁸⁶, אשר שב מא"י והביא לי שלומות מכולכם.

– – – עם קארלבאך עצמו עוד לא נפניתי לדבר, כי היו שם כל הזמן בני משפחתו. אך גם היום אתראה אתו, כי גיסו הוא מנהל בית הספרים של העדה והיום יוליכני להראותי את בית הספרים (שם אדבר עמו גם על אודות מה שכתב אלי ידידנו מר פרס בנוגע לבית הספרים. אמרו נא זאת לו).

היום אבקר את הפרופ' ברלינר⁸⁷ והפרופ' ברט (הוא קבל עתה את תואר הכבוד “יועץ סתרים”)⁸⁸ בבית המדרש לרבנים, כי חפץ הנני לחקור ולדרוש שם על סדר הלימודים והתכניות, וכו' וכו'. גם את ה“הוך-שולה”, אשר בה א"ש⁸⁹, ביקרתי וכבר שמעתי שלושה שעורים, וגם היום לפנות ערב הנני הולך שמה.

מצד ההסתדרות⁹⁰ הזמינוני לנאום את הנאום הראשון במחזור-הנאומים שהם מכוננים לזמן החורף. הם יסדו גם שעורי ערב לעברית, וגם מר דוד כהן ומר מזרחי⁹¹ יתנו שעורים שם בשכר. את דוד כהן ראיתי כבר, מראה פניו בירושלם היה יותר טוב מאשר פה, הוא מתלונן כי אין לו פה מכירים או משפחות אחדות, שיוכל לבקרן מעת לעת. את נהוראי אשתדל לראות בקרוב. – – –

255. אל אשתו

ברלין יום ד' י“ד חשון תרע”א

– – – ליום השבת בצהרים הוזמנתי אל מר ב. יזראל⁹², העשיר הגדול בעל בית המסחר המפורסם, כי הוא ממשפחת אדלר שבלונדון והרב ואשתו כתבו לו ולאשתו על אודותי. גם הפרופיסור מיטבוך היה מוזמן, אך לא יכול לבוא מפני רוע האויר (הוא יושב רחוק מביתם וקשה לו לבוא בשבת) ומפני כי לא ידע כי גם אנוכי אהיה שמה.

הוא דיבר אתי על אודות חברת “עזרא”⁹³, שהוא אחד מחברי ועדה, ויאמר לי, כי יזמינוני לאסיפת ועדם, שתהיה בקרוב להוועץ אתי על עניניהם.

ביום השבת ביקרתי גם את הפרופיסור וארבורג ונדברנו על שאלת המים. ויאמר לי, כי ביום א' הבא תהיה להם פה אסיפת המנהלים של הבנק, ויזמינני לבוא אל האסיפה למען נדבר בעניין הזה. וכן יזמינני ביום ד' בשבוע הבא לאסיפת מנהלי הקרן הלאומית⁹⁴. שם אשתדל לדבר בנוגע לבית הספרים.

ביום א' הייתי עוד פעם במשרד ח' העזרה והד“ר נתן וכהן קיבלוני בידידות, וד”ר נתן אמר לי, כי חפץ הוא לדבר על אודותי עם ג’מס סימון למען אבקרהו אחרי כן, וכן חפץ הוא, כי אתראה עם ה' נטר, חבר ועד היק"א. הוא יתן לי גם מכתב לראש העיריה פה.

הוא אמר לי, כי יש לו עוד להוועץ אתי בנוגע לעניינים חשובים.

ביום ב' בערב ביקרתי את לשכת “ברטולד אוירבך” והד"ר אלבוגן הנשיא⁹⁵ הציגני לפני חברי הלשכה ויושיבני לימינו. אנכי דיברתי על ירושלם והלשכה וח' העזרה. גם הפרופ' מיטבוך היה באסיפה.

הוא ביקר אותי בביתי ביום א' אחה"צ ואראהו כל כתבי, שהבאתי אתי לעבודה ולעיבוד, ויתבונן לכולם, ויאמר לי, כי הוא יגיד לנתן, כי לו היה הדבר תלוי בדעתו כי אז היה נותן לי חופשה של שנה תמימה, לא של ירחים אחדים.

בליל מוצאי ש“ק הייתי אצל ד”ר קארלבאך⁹⁶. בראשונה הלכנו אל הביבליותקה של העדה היהודית פה, אשר פקידה הוא הד"ר שטרן גיסו⁹⁷, ויראני את כל חלקי הביבליותקה, ואחר הלכנו יחד הביתה (קארלבאך יושב בבית גיסו) ושם אכלנו את סעודת הערב ונדברנו שעות אחדות.

ביום א' בערב הוזמנתי אל בית ה' ברגל, אחד מגדולי הפועלים בנוגע ללשכות “בני ברית” וח' העזרה. הוא יסע בעוד ירחים אחדים לארץ הקדם (בולגריה, סרביה, תורכיה ומצרים) ליסד לשכות חדשות.

ביקרתי גם את הד“ר הילדסהיימר⁹⁸, שהזמינני לבוא אליו באחד הערבים לסעודה יחד עם קארלבאך ויעבץ. וכן ביקרתי את הפרופ' ברלינר, שנדברתי אתו ע”ד הדיואן של ר' משה בן עזרא, שהנני חפץ להוציאו על ידי ח' מקיצי נרדמים. –

את ספרי על השומרונים, אמר לי הפרופ' מיטבוך, תדפיס חברת ה“פרדרונג דר ויסנשפט דס יודנטומס”⁹⁹.

אך אל תחשבו כי הנני עוסק כל היום רק בביקורים, כי הנה כבר החלתי לעבוד ג“כ. יום יום הנני הולך אל בית הספרים ועובד שם. גם בביה”ס פה מצאתי דפים אחדים מפירושו של הרס"ג על התורה, שלא ידעו על אודותם עד כה דבר.

גם את בית המדרש לרבנים של הילדסהימר, וביהמ“ד לחכמת ישראל אשר בה מורה א”ש¹⁰⁰, ביקרתי פעמים אחדות, ובשבוע הבא אבקר את ביהמ"ד למורים.

ממערכת ה“ולט” קיבלתי מכתב ובו הם מודיעים אותי, כי בקרוב ידפיסו גם סוף מאמרי שלא בא בהגליון של הסוכות.

בעוד שבועות אחדים אנאם פה עפ“י הזמנת “ההסתדרות”¹⁰¹ בעברית ע”ד “תחיית השפה בא”י ובחו“ל”.

הנני עורך עתה מאמר ל“השלוח” על אודות ס' “בן משלי” של ר"ש הנגיד, שמצאתי כתב יד ממנו אצל אלקן אדלר (שני דפים) ובו כחמשים בתים שלא נתפרסמו עוד. – – –

256. אל אשתו

ברלין כ“ב חשון תרע”א

– – – בליל השבת שעבר הייתי מוזמן אצל מר שטרן, שהיה אצלנו לפני שנה. הוא עשיר גדול ויושב בבית יפה כהיכל. אשתו ביקשתני לנאום נאום בפני חברת נשים מ“עדת-ישראל” על אודות א"י, אך לא יכולתי לקבל מפני השפה הגרמנית, שאינני חפץ לדבר בה בקהל בשגיאות. וביום השבת הייתי מוזמן אצל הרב אמיל לוי הציוני, שביקר את ירושלם לפני שנתיים.

ביום ב' בערב הייתי מוזמן לשמוע נאום שנאם ברגל מהלשכה הגדולה בפני חברת הנשים, שיסדה אגודת ב“ב פה. שם היה גם ג’מס סימון, כי עיקר תכלית הנאום היה לעשות תעמולה בעד חברת העזרה. הד”ר נתן לא יכול לבוא באותו הערב, אך הד“ר כהן, שהיה גם הוא שם, הציגני בפני סימון (הוא עתה: ד"ר סימון, כי האוניברסיטה הגדולה הברלינית נתנה לו את התואר הזה לפני זמן קצר). דיברנו מעט ואח”כ קבע לי לבוא אל למשרדו באחד הימים שאפנה בהם בין שעה 3 ו 5, אחה“צ. היום אחה”צ ביקרתיו ויקבלני בסבר פנים יפות, וישאלני תיכף ע“ד עבודתי המדעית פה, ובהגידי לו, כי עובד הנני בספרות השומרונית, שעסקתי בה זמן רב והייתי בשכם אצל השומרונים, וכי לפי דברי הפרופ' מיטבוך תוציא “ח' התקדמות חכמת ישראל” את ספרי זה, שאלני אם ראיתי כבר את הפרופ' זאכּו פה. ואומר לו, כי עוד טרם בקרתיו, ויתן לי תיכף כרטיס מליצה אליו מצדו. (ע"י זה אוכל לשמוע גם נאומים באוניברסיטה בדברים המעניינים אותי). ואח”כ נדברנו ע"ד בתי הספר ופעולות ח' העזרה, ומצב המושבות. נשארתי אצלו כחצי שעה, ולפני לכתי אמר אלי: “הן אתה נשאר עוד בברלין משך זמן, הואל נא לבוא עוד אלי”.

אסיפת הציונים פה לקחה חלק מזמני השבוע הזה, בדבר עניין המים, ובדבר בית הספרים שלנו. התראיתי עם וארבורג, קן (מהג)¹⁰², צ’לינוב, בודנהיימר, סוקולוב, האנטקה¹⁰³, וולפזון, וכו' וכו'.

היום הייתי באסיפת הוועד של הקרן הלאומית, וגם למחר אני מוזמן. אולי יעלה בידי לשים קץ לעניין בית הספרים, שיחליטו החלטה גמורה בנוגע לדבר הזה. (אמרו נא זאת לידידנו).

מח' מקיצי נרדמים קיבלתי בשבוע הזה מכתב ובו הם מודיעים אותי, כי קיבלו ברצון את הצעתי בדבר הוצאת דיואן ר' משה בן-עזרא.

עסוק הנני גם בהכנת נאום ע“ד “החינוך ובתי הלימוד בא”י לפנים והיום”. הנני כותבו עברית ואתן לתרגמהו בגרמנית, ואשאהו בגרמנית בלשכות פה. כמובן אדבר ביחוד על פעולת ח' העזרה במקצוע זה. – – –

בראשית דצמבר יבוא הנה אחד-העם ואתו יחד נערוך במשרד ח' העזרה את סדר הלימודים בביה"ס בחיפא העומד להתכונן.

257. אל אשתו

ברלין ז' כסלו תרע"א

– – – חדשות רבות אין אתי בשבוע הזה. בליל השבת הייתי מוזמן אצל הד“ר כהן לסעודה של דגים יחד עם “אחד-העם”. אשת הד”ר כהן היא מרוסיה ומדברת רוסית. אחרי האוכל נכנסנו לחדר אחר ושם נדברנו רבות על אודות הפרוגרמה של ביה“ס בחיפה, שמייסדת שם ח' העזרה. הוא קיבלני בחביבות רבה ובכבוד, ואח”כ הלך ללוותני, ואחרי היפרד אחד העם מעלינו נכנס אתי אל בית קפה ונשוחח עוד כחצי שעה.

ביום השבת קיבלתי את תלגרמת המנהל, ששלח אלי ע“י ח' העזרה לאמור: “מסכים להארכת החופשה”, כהן¹⁰⁴. וכן קיבלתי ביום א' את מכתב ידידנו הד”ר רבין¹⁰⁵, שבו הוא מודיעני, כי נכונים המורים למלא מקומי עד שובי מבלי קביעות זמן. לא יכולתי להתראות עם הד“ר כהן והד”ר נתן עד יום אתמול, ואז הראיתים את התלגרמה של המנהל ומכתב הד“ר רבין. הד”ר כהן ביאר לד“ר נתן, כי המנהל טועה בחשבו, כי יאריכו את ימי חופשתי, וכי החופשה ניתנה לי לפני נסעי. ובכן שאלני הד”ר נתן מתי הנני חושב, כי אגמור עבודתי, ואומר לו: בראשית יאנואר. ויאמר: אם כן איננו חפצים להאיץ בך לנסוע, אף כי יודעים הננו כמה יקרה עבודתך שם, ותוכל לגמור עבודתך, הן לא נפסיק עבודה באמצע בשביל עשרה ימים. אף אמר לד“ר כהן, כי יפרסם בעיתונים (גם הכלליים), כי הנני פה לרגלי עבודות ספרותיות, אף יפרסם באיזה עבודות אנוכי עסוק. ואחרי כן נדברנו הרבה על אודות פעולות ח' העזרה וכל התיקונים שהוא חושב לתקן בהן. הוא יבוא לא”י בסוף החורף הזה.

בשבוע הזה הוזמנתי לשאת נאום באסיפה גדולה, שתהיה בשבוע הבא ביום ב' בערב, ואשר בה ידונו על הנושא “מה היא לנו השפה העברית”.

תמול ביררנו במשרד ח' העזרה את התמונות הפוטוגרפיות מגני הילדים ובתי הספר, שאפשר לעשות מהן תמונות לפנס קסם בשביל נאומי בגרמנית, אשר אשא כנראה ביום 22 דצמבר בערב על אודות “החינוך בא”י בדור הקודם והיום".

למוצאי שבת הנני מוזמן אצל ד“ר אלבוגן (בשבוע שעבר היינו מוזמנים א“ש ואנכי אצל הד”ר בנט)¹⁰⁶, כנראה הוזמן גם א”ש¹⁰⁷ (ד“ר בנט ואלבוגן הם חבריו של א”ש בבית המדרש שהוא מורה בו), וליום א' בערב אצל הפרופ' מיטבוך (גם אתו דיברתי הרבה בנוגע למצבי, שמקווה הנני כי יוטב).

גם באוניברסיטה שמעתי שעורים אחדים בשבוע הזה אצל הפרופ' זכו (אשר אליו נתן לי ג’מס סימון כרטיס מליצה) ואצל הפרופ' ברט, וארא כי תלמידינו בסמינר אין להם להתבייש מפני תלמידי האוניברסיטה בידיעותיהם בערבית.

תמול, בהיותי במשרד ח' העזרה, שמעתי את הבשורה המעציבה, כי נפטר הד“ר הירש הילדסהיימר, אשר לפני שבועיים עוד אמר לי, כי חפץ הוא להזמינני לערב אחד, אותי ואת יעבץ וקארלבאך יחד. השמועה הזאת הרגיזתני מאוד. ראשי העדה שלחו לח' העזרה לבקש, כי ישלחו אחד שידבר מצד החברה להספיד את הנפטר, והסכימו כי טימנדורפר¹⁰⁸ ידבר. ואח”כ אמר הד“ר נתן, כי גם אני יכול לדבר בשם א”י בעברית, וכן עשיתי. ובמשך רבע שעה דיברתי בעברית על המנוח ופעולותיו בכלל ולא“י בפרט וביחוד לח' העזרה. והנאום מצא חן בעיני השומעים, וגם אלה שלא הבינו הקשיבו לראות איך אפשר לדבר בשפה זו דיבור חי. ללוויה באו גם אבי הד”ר קרלבך מליבק, ובן הרב הורוביץ מפ"פ והרמן גומפרץ מהמבורג, ועוד רבים ושונים, אשר הכרתים במקרה הזה. – – –

258. אל אשתו

ברלין יום ו' ט“ו כסלו תרע”א

– – – עפ“י כרטיס ההזמנה הרצוף בזה תראו, כי היה עלי לנאום בשבוע הזה בעברית באסיפה גדולה של נשים וגברים, שקראה “אגודת היהודיות הלאומיות” פה. נאומי מצא חן בעיני הנאספים, וכנהוג תמיד התפלאו לשמוע שפה עברית חיה, ושמחו על צלצול המבטא הספרדי. קארלבאך¹⁰⁹ אמר לי, כי נאומי בקבורת הד”ר הילדסהימר עשה רושם על הרבנים האשכנזים וגם אביו שמח, כי הבין כל מה שדיברתי במבטא הספרדי. משפחת הילדסהיימר ביקשתני למסור לה הספדי בכתב וכן עשיתי.

את נאומי ע“ד החינוך בא”י גמרתי ועתה הוא מיתרגם בגרמנית ועלי יהיה לשאתו ביום ה' בשבוע הבא בערב. ג’מס סימון הבטיחני, כי אם ישוב כבר ביום ה' ממסעו, יבוא לשמוע, וביקשני לכתוב אליו ביום ג' או ד' לביתו להזכירו. גם הד“ר נתן, וקרל נטר, ואויגן לנדוי, ויתר ראשי ח' העזרה יבואו. – ממשרד העזרה שלחו לעשות התמונות (של מוסדות החברה בא"י) לפנס-קסם לשעת הנאום. מקוה הנני, כי נאומי יעשה הרושם המבוקש ויברר את המצב בעבר ובהווה ויבאר את פעולות החברה וטובתה לא”י.

בשבוע הזה היתה אסיפת ח' “עזרא” ועפ“י השתדלותי קצבה חברה זו סך 900 פרנק לשנה למשך ג' שנים לקופת התמיכה של הסמינריסתים. באסיפה היו גם ד”ר נתן, ומטבוך, וזוברנהיים¹¹⁰, ויזראל, שגם הם מחברי הוועד. לשבת זו בצהרים הנני מוזמן אל מר יזראל. – – –

259. אל אשתו

ברלין יום ו כ“ג כסלו תרע”א

––– אמש נשאתי נאומי ע“ד “מצב החינוך בא”י (בגרמנית). הנאום ארך כשעה ורבע, והיו גם תמונות פנס קסם (של מוסדות החינוך של ח' העזרה). אנשים ונשים רבים מאוד באו, וכל האולם היה מלא. באו גם אחדים מחברי ועד העזרה (הד"ר נתן לא יכול לבוא, כי איננו בקו הבריאות), וגם הד”ר כהן, וראשי הלשכות של ב"ב. לפי מה שהוגד לי מצא נאומי חן בעיניהם. לי גרם אמנם עבודה רבה, אך העבודה הן ידעתם כי אינני מואס בה.

חושב הנני לנסוע מפה ביום ה' הבא. שלום רב לכולכם ולחברי היקרים ולכל ידידי.

אוהבכם בכל לב

260. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ברלין, כ“ח כסלו, תרע”א

לידידי הנכבד ד"ר י. קלויזנר שלום וברכה!

בלי תפונה קראת את מאמרי ע"ד תחיית השפה העברית בגליון הוולט של חג הסוכות, ואולי גם את סופו שנדפס בעיתון ההוא לפני שבועות אחדים¹. המאמר הזה תורגם מעברית, אשר בה כתבתיו, ובתרגום קיצרוהו במקומות שונים ולא בכל מקום תרגמוהו כראוי.

ועתה בחושבי, כי מאמר כזה יעניין בודאי את קוראי השילוח הנני, פונה אליך בשאלתי, אם תרצו לקבלו בקובץ הזה. __ __ __

261. אל א. ש. יהודה

ירושלם, כ“ז טבת תרע”א

אבשלום אחי יקירי!

בעיני מי אשפוך את שיחי ולמי אגלה כל הגות לבי ורוחי אם לא בפניך, אחי, אשר בכל ימי היותי בחו"ל נחיתני בעצתך וניחמת את לבי בכל עת יאוש וספקנות. ובכן הנני כותב אליך הפעם, כי קשה לי עוד להתאפק.

הנני בירושלם זה כעשרה ימים ובכל העת כעין רוח עצב שפוכה עלי. אינני יודע אם זה המשך ההתרגזות והעצבות, שהרגשתי בברלין בימים האחרונים ברבות עלי העבודה, או תוצאת מהלך מחשבותי עתה. למרות כל הבשורות הטובות, שהגיעוני אחרי האסיפה ואשר על פיהן צריך לחשוב את “ענייני” כדבר מנוי וגמור, רואה הנני לפני עוד סימן שאלה גדול ונורא כגודל “סימן השאלה” של קבוצת־כוכבים ידועים בשמים. רואה הנני את בעל־המשרה (או: המשרות)² נלחם כנגד החלטה זו בכל עוצם כחו הגדול ובכל מיני תחבולותיו השונות ומכריע את הכף לצדו, כי ישאר הוא הוא המושל בכול ועל הכול, מבלי שים לב לדעתי אם יש סדר במוסדות העשרים ויותר שתחת ידו או לא, ואם ממלאות הן את תפקידן או לא, אם התלמידים באים או לא, וכו' וכו'. הכול אחד לו ובלבד שיוכל למשול ולאמר “אני ואפסי עוד”.

אחרי השתמשו בכל מה שהיה אפשר לו להוודע מה שהנני כותב הביתה ולחברי, ואחרי אשר מכל זה לא נודע לו כמעט מאומה, מפני הטעם הפשוט יען כי לא כתבתי, – אחרי כל אלה פנה אלי ישר ויחל להקיפני בשאלות אל אודות דעת הוועד בנוגע לעתיד, ואם קובלה הצעה לשימני “לעוזר מנהל” וכיו“ב. ולא ראיתי לפני דרך אחרת מאשר להגיד לו את הדברים כמו שהם, לאמר, כי הד”ר נתן בעצמו וחברי הוועד חפצים לשים על כל בי"ס מנהל אחראי ולשים אותו למנהל כללי.

כמובן לא מצא הדבר חן בעיניו, ואמר כי הוא לא יקבל זאת בשום אופן, כי מבלי הנהלת בתי הספר אין לו כל כך עבודה רבה, ואין לעזוב בכלל את הנהלת המוסדות שהן בירושלם בעיר שהוא יושב בה, ואין כלל לוועד בברלין רשות להחליט החלטות, יען כי כל ההצעות צריכות לבוא מצדו. וגם בדבר מסעי לא עשה הועד כהוגן, כי הוא (הוועד) נתן לי הרשות לנסוע ולא המנהל. אז אמרתי לו, כי אינם חושבים כלל לפטרהו מכל עבודה, ורוצים להשאיר בידו הנהלת מוסד אחד או הסמינר או ביה"ס למל. לדבר הזה הרגיעה רוחו מעט ויאמר לרגע: “לדבר הזה הייתי אפשר מסכים ומביא קרבן למענך, דבר כזה ניתן להשמע יותר”, אך אחרי רגע חזר בו ואמר: “אי אפשר לי לעזוב את שני המוסדות הנ”ל, וביחוד עתה אחרי היותך עתה בברלין, והוועד לא יוכל לעשות דבר בלי הסכמתי וכו' וכו' ".

ובכן רואה הנני, יקירי, כי הוא מכין עצמו להלחם בכל כחו כנגד הצעה זו, ולפי מה שאנו יודעים את הד“ר נתן והד”ר כהן אפשר ואפשר שהם יירתעו בפני דבריו וטעמיו וכל תחבולותיו, כי שום דבר לא ייבצר ממנו בעד ניצוח. וכל בטחוני ותקוותי יהיו לאפס, עמלי ויגיעי יהיו לשוא. מרגיש הנני את עצמי כעת כאיש מלחמה מבלי כל נשק. הוא יושב וכותב אליהם בלי הרף, ובלי ספק יתחיל מעתה להודיעם, כי פשטו פה שמועות כי חפצים הם למסור הנהלות לאחרים, והדבר הזה ייחשב לו לעלבון, ומחר ירצה כל מורה לנסוע ולכרות שוחה לו, ובאופן כזה אי אפשר לו לנהל כל ענייני החברה הרבים וכו'.

ואנכי רחוק הנני ממקום המעשה ולא אדע כלל מהנדבר והנעשה, ולא יהיה מי שיעמוד לימיני כי אם ידידי האמיתים הנמצאים שם. אך מי הוא שיוכל לעוררם לפעולה מתמידה בהיותם כולם אנשים עסוקים וטרודים אם לא אתה יקירי?

הספקות מתרוצצות בקרבי ואינן נותנות לי מנוחה. אין בי אותה השמחה של כל איש, הבא ממרחקים אחרי מסע יפה כמסעי. רואי מתפלאים עלי ומקיפים אותי בשאלות, ודבר זה פועל עוד יותר לדכא את רוחי עד כי התחלתי לפחד מפני רוח העוצב. אין לי עם מי לדבר מלבד רעייתי, כי כל אנשינו פה הם כנפה הפולטת כל מה ששמים בתוכה, או כ"שק נקוב, כמו שאומרים בזרגון, וממילא אין מי שיעורר את רוחי ויאמצני לחכות באורך רוח עד אשר אולי תבוא ההצלחה למרות כל המפריעים שישים חברי על דרכי. רק הידיעות אשר תגענה אלי ממך ומיתר ידידי תוכלנה לאמץ לבי לקוות.

ובכן אבקשך בשם אהבתנו האמיתית שני דברים: 1) כי תשתדל בכל כחך, כי הוועד לא ישנה דעתו ועוזריך היותר טובים יוכלו להיות ידידינו הפרופ' מיטבוך ושפר³ וגם זוברנהיים; 2) כי תכתב אלי בלי איחור ובארוכה, כי דבריך ישעשעו נפשי. (מכתביך שלח רשום).

ובתקוה כי תמלא שאלותי הנני מסיים מכתבי בלב מלא בטחון

אחיך אוהבך

262. אל הד"ר א. מיטווך

ירושלם, ב' שבט תרע"א

ידידי הנכבד,

זה שבועים אשר שבתי בשלום ירושלמה אל ביתי ואל עבודתי, מסעי עבר עלי בטוב. הים היה שקט מאוד והאוויר היה נפלא, ממש כימי אביב. והרגש הרגשתי כי הולך וקרוב הנני אל ארץ המזרח. אך לעומת זה הנני מרגיש כל תוקף החורף פה בירושלם, כי מיום בואי ועד היום אך גשם ושלג וקור במלוא אוירנו.

מקווה הנני, כי הגיעוך במועדם שני הדפים, כתבי היד השומרונים, וההערות שכתבתי על אודותם על נייר מיוחד. כתבתי אליך גם בנוגע ל“כתובות” ומה שדיבר אתי הפרופ' שכטר, אשר בלי ספק תתראה אתו.

בהגיע מכתבי זה אליך יגיע כמדומני כבר קץ המועד אשר ניתן לוועידה הפדגוגית, אשר אתה ידידי הנך אחד מחבריה כעת, לסדר את ענייני בתי הספר של חברת העזרה, וכעת רואה הנני את עצמי נאלץ.. ⁴ הוועד, יכתוב אליהם השכם וכתוב, וקוראי המכתבים הם תמיד כמעט רק הד“ר נתן והד”ר כהן ולכן יכול הוא לפעול הרבה. ועל כן חושב הנני, כי אם לא יוּחלט הדבר הזה באסיפת הוועד בתור החלטה גמורה שאין לזוז ממנה, כי כל בית ספר חשוב צריך שיהיה לו מנהל – אז יהיה כל עמלנו לשוא והכול ישאר כמקודם. ובטוח הנני, כי ישתדל⁵ בכל כחו לנסוע בקיץ לברלין, כדי להפוך כל הקערה על פיה.

אנכי אמנם ידעתי זאת מראש, ואת מגורתי זאת הגדתי להד“ר נתן, והוא הבטיחני נאמנה, כי שום דבר לא יזיזהו מדעתו (הן תזכור, כי את כל הדעה הזאת הגה הוא לראשונה). אבל האפשר לסמוך על דיבורים והבטחות, ואפילו על אלה של איש נעלה כהד”ר נתן, בשעה שאנכי עומד מרחוק ואינני יודע כלל מהמתחדש שם?

בלב מלא פחד עזבתי את ברלין, ורק בטחוני בך ידידי הנאמן בראשונה, ואחריך יתר ידידינו חברי הוועד, וידעתי כי במשך ימי שבתי בברלין הכירוני חברי הוועד וידעו את ערך עבודתי…⁶ הוא חפץ דווקא, כי יהיה הוא מנהל כל המוסדות, והאחרים יהיו רק עוזרים בהנהלה, ויהיו אחראים לו…

שני הדברים האלה חזקו את רוחי לבלי להוואש. כן הגיעוני דבריך הנעימים ודברי הפרופסור שפר והאדון ברגל, ואראה כי יש לי על מי לסמוך ורוחי הרגיעה מעט מפחדה.

ועתה, ידידי יקירי, רק לפניך יכול הנני לשפוך את רוחי, ורק בך אוכל לבטוח כי גם בהיותי רחוק ממך במקום, קרוב הנך אלי בידידותך הנאמנה. ובכן הנני פונה אליך בבקשתי, כי לא תרף ידך ממני עתה, ובכל כח פעולתך על ידידיך הד“ר סימון⁷ והד”ר נתן תשתדל לבצע את אשר החילות, כי יוחלט הדבר לפני התחלת שנת הלימודים הבאה, ובתור החלטה גמורה.

לפי מה שהבנתי מדבריו ינעם לו יותר כי ייעשה הדבר בהדרגה, לאמר שלא יופקדו מנהלים לכל בתי הספר בפעם אחת, כי אם לאט לאט, ובראשונה יתחיל בי, אינני יודע אם אמר זאת יען כי דיבר אתי, או כי הוא חושב באמת כך. לפי מה שהבנתי מדברי הד"ר כהן חשב גם הוא ככה. לפי דעתי אני, צריך לעשות (חידוש)⁸ שלם ולא לחצאין…⁹ השיטה הזאת, כי תמיד נעשים הדברים למחצה. אבל הודעתיך זאת למען תדע אם תצטרך לידיעה זו.

הוא¹⁰ אמר לי, כי הגיעו לירושלם מכתבים מברלין, שבהם היו כבר רמזים על השינויים האלה בכלל. חושב הנני, כי כותב המכתבים האלה (אם אמת הדבר) הוא מר דוד כהן¹¹, אשר סר מעת לעת אל משרד “העזרה” להוודע מהנעשה “מאחורי הקלעים”, כי אינני יודע בברלין איש אחר, אשר יתעניין בכל הענין הזה וגם יכתוב לירושלם.

עד קבלי מענה על מכתבי זה יעבור כחודש ימים. זהו זמן ארוך בשעה כזו, ובכן אבקשך לכתוב אלי מעת לעת מהמתחדש בעניין זה במכתבים ולא בכרטיסים גלויים (מפני טעם מובן), מבלי חכות למכתבי אני.

שלום רב להוריך הנכבדים הי"ו ולאחותך הכבודה ואחיך היקר, והנני מביע בזה לכולכם עוד הפעם את רגשי תודתי על אשר קרבתוני בידידות אמיתית.

263. אל א. ש. יהודה

ירושלם, כ“ו שבט תרע”א

אבשלום אחי יקירי!

הרבה הרבה תודות לך על תלגרמתך ועל מכתבך, אשר היו לי באמת כמשען חזק בהתמוטט רוחי בקרבי. כי למה אכחד ממך יקירי? הימים האחרונים לא נעמו לי כלל וכלל. מסעי באירופה, לאמר זמן שבתי בברלין פעל הרבה לרעה על עצבי. התרגשותי על כל דבר קטן עלתה למעלה ראש. ובשובי הנה והוכרחתי להשקע תיכף שנית בעבודה רבה, אשר במשך זמן נפטרתי ממנה לגמרי, קשה הדבר הזה עלי יותר, ורוח עצב, רוח יאוש תקפני, ביחוד למן העת שעלה ביד ה' כהן¹² להוציא מפי בשעת יאוש כזאת כל מה שחושבים בברלין לעשות. מאז נדמה לי, כי בידי החרבתי את כל בנייני שעמלתי לבנותו, כי ידעתיו, אותו ואת תכסיסי מלחמתו, וידעתי את השפעתו ע"י דבריו בעוז רוחו במקום שנוגע הדבר לעצמו. ואומר בלבי הנה אבד הכול. הוא כמובן החל להראותני פנים זועמים ובה בשעה קירב את האחרים, המשתמשים במקרים כאלה להחניף ולהראות נטייתם אליו…¹³

––– ועתה בהשיגי תלגרמתך ומכתבך שבתי ואאמץ את רוחי מעט לשוב ולקוות.

ממכתבך הנני רואה, כי הוועדה הפדגוגית אומרת כי לא תזוז מהחלטתה, אך אין הדבר תלוי בה כי אם בוועד העזרה, ועתה עלינו לדעת מה מחליט הוא וכמה יהיה איתן בהחלטתו למרות התנגדותו של מר כהן.

… ¹⁴עתה כלי מבטאו של ה' כהן, והוא נתן לי להבין, כי כהן לא יעזוב את הסמינר, רק את ביה“ס למל יתרצה לעזוב, אך לא עתה כי אם אחרי שנה, כי בשנה הבאה תמלאנה 25 שנים למיום החל לעבוד בו, והוא איננו חפץ לעזוב לפני עבור שנת חצי היובל. אנכי חושב, כי גם זאת היא דחיה, כדי שיעבור הזמן, ואח”כ יישכח הדבר, ואולי חפץ הוא שהכול ישָאר בידו עד הגיע עת החוזה החדש, שעליו לעשות עם ח' העזרה למען יגדיל עוד דרישותיו. בכל אופן חושב הנני, כי דרוש עוד לעבוד הרבה. __ __ __

שכחתי להודיעך במכתבי זה, כי עלה בידי להטות את לב מר גוץ¹⁵ ממוסקווה (שהיה בברלין, וד“ר נתן הציע לפניו כי יתן 50.000 פר' לבניין ביהמ”ד לרבנים), כי יתן את הסך הזה והוא הרשני להודיע זאת את הד“ר נתן בתור החלטה מצדו. ואנכי עשיתי כזאת תיכף. כמובן הגדתי כל העניין לה' כהן תיכף בשובי ממסעי, ובהיות מר גוץ פה הוליכהו והראהו את המכון שיסד כבר, אך בנוגע לעניין הנדבה דיבר גוץ רק אתי ואחרי שהחליט כבר החל לדבר גם עם כהן, ולאחרונה הבטיח לתת גם שטיפנדיום של 6000 פר' לשנה לעשרה צעירים שילמדו במוסד הזה. גם זאת הודעתי את ד”ר נתן. __ __ __

264. אל אפרים כהן

ירושלם ת“ו י”ג אייר תרע"א

להאדון הנכבד מר אפרים כהן, מנהל מוסדות חברת העזרה ליהודי גרמניה, בירושלם

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום 8 מאי קיבלתי שלשום, בצירוף העתקת מכתב האדון הנעלה ד"ר ג' סימון, נשיא חברת העזרה, מיום 25 אפריל החולף.

תודתי נתונה לכבודו על דבריו הטובים ועל הבטחון בי לשים עלי משא ההשגחה על בית המדרש למורים ובית הספר למסחר.

אפס כי יחד עם זה הנני רואה חובה לעצמי להודיעו, כי לע"ע אי אפשר לי לקבל עלי את המשרה הזאת. עלי לדעת בראשונה את פרטי הדברים, אשר עליהם מדבר כבוד נשיא חברתנו כי מסרם בידי כבודו, ולהתבונן אם על פי התנאים האלה יהיה אפשר לי לקבל ברצון תמים את המשרה הזאת, הדורשת מבעליה מסירות נפש ועבודה בשמחת לבב, שרק הן הגורמות להצלחה אמתית; או כי יהיה עלי לבוא עוד בדברים בנוגע לזה עם ועד חברתנו הרוממה.

לעת עתה נכון הנני לשוב ולקבל את שעות ההוראה, אשר הואיל כבוד הוועד לפטרני מהן, בכל עת אשר יצווה עלי כבודו, או כל עבודה אחרת בביהמ“ד למורים. ואם כבודו חפץ לנסוע, יוכל לסעת בלב נכון בטוח כי אשים לבי ועיני על כל ענייני ביהמ”ד למורים וביה"ס למסחר, ככל אשר עשיתי לא פעם ולא שתים בכל עת שהיה על כבודו לעזוב את ירושלם.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו הנושא אתו יחד בעול עבודת החינוך זה כ"ג שנים.

265. אל הד"ר א. מיטווך

ירושלם ת“ו כ”ד אייר תרע"א

לכבוד ידידי היקר והנעלה פרופיסור ד“ר אויגן מיטבוך נ”י שלום וברכה

ידידי נכבדי!

את מכתבך המלא דברי חיבה קיבלתי במועדו, והנני נותן לך בזה את תודתי על עמלך ויגיעך לטובתי, יחד עם יתר ידידינו היקרים.

לא עניתיך עד כה בחכותי לבוא הידיעה מברלין בנוגע לגורלי. ואכן באה סוף סוף בצורת מכתב, שנשלח לה' כהן ובו מבקשים אותו להודיע (את מר פרס ואותי) ע“ד השינוי שבא במהלך הנהלת בתי הספר של ח' העזרה כתוצאה לדרישתו שדרש, כי תוקל מעליו העבודה, וכו' וכו', וכי נמנינו שנינו ל”פרורקטורים" לביה“ס למל ולביהמ”ד למורים וביה“ס למסחר, וכי את פרטי הדברים יודיענו הוא על יסוד הדברים שכתבו אליו. וה' כהן מסר לנו את העתקת המכתב בצירוף מכתב מצדו לברכנו על התמנותנו בתור “פרורקטורים” (ובעברית “סגן המנהל” – תירגום לא נכון –), ולהודיענו חובתנו לעוזרו בהנהלת המוסדות, כי כל האחריות היא מעתה עלינו, ועלינו להיות בתוך המוסד כל זמן הלימוד, וכו' וכו‘, וכי אנו אחראים לו בנוגע למהלך הלימודים במוסדות ולהתקדמותם, ועלינו לערוך לו דין וחשבון בכל ג’ חודשים ע”ד המוסדות והוא ישלחנו להוועד בברלין, ועלינו לנהל את הספריה של המוסד, ולדאוג לצורכי ההוראה, וכו' וכו'. וכנגד זה החסיר הוועד משעות הוראתנו, כידוע לך.

עלי להגיד לך האמת, כי כל הדברים האלה הלמוני ברגע הראשון. שבתי ונזכרתי כל הוויכוחים, שהיו לי בברלין כאשר הגיעה לשם הצעתו של ה' כהן, כי חפץ שימסרו לנו את עזרת ההנהלה, וכולכם ראיתם את צדקת דרישתי כי “מי שיש עליו אחריות של מוסד, צריך שתהיה לו גם הזכות בהנהלה”. וזה היה הדבר היחידי שעליו סבו כל דברינו והשתדלותכם ונצחונכם ובשורתכם אשר בישרתוני עוד…¹⁶ אחרי אספת הוועד שהיתה בינואר. והד“ר נתן בעצמו דרש רק, כי במקום תואר “דירקטור” יותן לנו התואר…¹⁷ אנכי מאנתי להסכים לזאת. והנה עתה אחרי…¹⁸ וההשתדלות והבשורות – הכול נשכח. ההנהלה כולה נשארה בידי ה' כהן, ורק בשינוי אחד – שהוא נפטר מכל האחריות, שהיתה עליו כנגד זכות ההנהלה, והיא הוטלה עלינו, ואנחנו נשארנו סגניו של המנהל, ואחראים לו. ואת הדבר הזה מיהר ופירסם בעיתונים פה, והעיתונים לא שכחו מהזכיר כי הוא “מנהל ביה”ס למל וביהמ”ד למורים", לבל יהין איש לחשוב, חלילה, כי לוקח ממנו תואר־הכבוד הזה.

ובכן, היוצא מכל זה הוא, כי במשך החודשים האלה עלה בידו להסב את כל הדברים כחפצו וכל עמלנו ויגיענו עלה בתוהו – גם אחרי שכתב לי הד"ר כהן, כי הדבר ייגמר לרצוני.

רואה הנני כי סוף סוף אך לתקיפים הנצחון, ורצונם הוא השליט, וכנגדם אין לעשות מאומה.

ובכן אמרתי לו באופן מוחלט, כי אינני מקבל את משרתי החדשה, וכי נכון הנני לשוב ולקבל את שעות הוראתי כקודם, או עבודות אחרות השייכות להשגחה בבית המדרש למורים, אך מבלי כל “תואר” חדש או קבלת אחריות. אחרי ויכוחים רבים מסר לנו בכתב את פרטי הדברים, שכתבו מברלין כי יודיענו אותם (את העתקתם הנני שולח אליך בזה). אמרתי לו, כי בכל הדברים האלה רואה הנני רק שני דברים: א) ההטעמה בכל תוקף כי הנני תחת פקודתו, ב) כל מיני העבודות שהוטלו עלי, אך אין כל זכר לאיזו זכות בעניין ההנהלה עצמה, או גם לחוות בה דעה.

אך פתאום נסע לצפת ועזב את כל העניין באמצע, ואחרי כל תביעותי ודרישותי לא ענה דבר.

ראינו, כי בדברים בעל פה אין להשיג מאומה, ונכין את דרישותינו בכתב, לאמור: שינינו מעט את נוסח פרטי הדברים שמסר לנו, והוספנו גם זכויות אחדות, אשר בלעדיהן אי אפשר לקבל את המשרה החדשה וכל החובות הקשורים בה. ותמול מסרנו לו את הנוסח החדש של פרטי הדברים, אך כמובן ממאן הוא לזוז אף כמלוא השערה ממקומם, ואי אפשר לו להסכים, כי יתערב אחר בכל ענייני ההנהלה של המוסד שהוא השליט עליו, אף אם תהיה כל עבודתו של האיש הזה מסורה רק למוסד הזה. __ __ __

266. אל אשתו

בירות יום א' י' אלול, תרע"א

––– שלשום הלמה אותנו השמועה על דבר מיתתו הפתאומית של ידידי הנאמן ספיר¹⁹. עוד לפני שבועות אחדים, בהיותנו בפתח תקווה, הוליכני בכל פרדסו ויבאר לי איך חי כל הזמן בחסכון ויכין לו את הפרדס ועוד נחלות, למען יוכל בעוד שנים אחדות לחיות במנוחה מפרי חסכונו כל ימיו ויוכל לשוב אל הספרות, בעזבו שאון הבנקים והממונות. שמח מאוד, כי יש לו בן איכר בא"י, היודע את עבודתו, והנה בא המוות האכזרי וקטפו לפני שזכה עוד לטעום מפרי עבודתו, בא המוות וקטפהו דווקא עתה בהחלו לעבוד במרץ עבודת הספרות בלילות שלא ישן בהם, ועבודתו היתה רצינית ועמוקה. והכל בלי קבלת שכר. עבד בעד “החינוך” ובעד תוצאת “לעם” וחיבר את ספר “הארץ” הגדול בעד “קוהלת”, ובעד כל זה לא חפץ לקבל שום שכר.

חבל על מות אדם כזה, שידע את הישוב, שהתבונן לכל התפתחותו וידע כל מעלותיו ומגרעותיו, וישתתף הרבה בקדמתו. וחבל על מותו בתור קרבן, כי אין שום ספק בלבי, כי המרירות, אשר מררוהו אויביו, גרמו הרבה במותו הפתאומי.

גרזובסקי²⁰ בכה בבואו לספר לנו את השמועה הזאת.

ככה הננו בני האדם. אין איש יודע את עתו. __ __ __

267. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ירושלם, כ' תשרי תרע"ב

ידידי הנכבד!

נעניתי לקבל קריאתך ולדבריך שהוספת בכתב והנני שולח אליך בזה לחוברת היובל של “השלוח” את המאמר “שבת אחת בבית הכהן הגדול”²¹. __ __ __

ויהי רצון שתהא זו התחלה טובה למאמרים שיעלה בידי להוסיף לשלוח אליך אחרי כל ההבטחות הרבות, אשר לצערי לא עלה בידי עד כה למלאותן.

בדרשי שלומך ושלום יתר ידידינו הנכבדים ב“מח”ק"²²

הנני ידידך מכבדך

268. אל יהודה גרזובסקי

ירושלם, א' אדר תרע"ב

ידידי היקר!

צר לי כי ההודעה על אודות יובלך באה ב“האור” אחרי עבור זמנה, ולא יכולתי לשלוח לך ברכתי ליום שמחת לבך ולב כל ידידיך מוקיריך, יום מלאת חמש ועשרים שנה מאז בואך אל ארצנו ארץ חמדתנו ומשאת נפשנו. חמש ועשרים שנה בארץ ישראל בזמננו אנו – הן עולם מלא. כי מה לא נעשה במשך התקופה הזאת בנוגע לישובנו. כל ההרפתקאות השונות עדו עלינו, חמש ועשרים שנה של נפתולי־אלהים עם כל הקורות השונים, ומי שעברו עליו חמש ועשרים שנה, ושם מצב שהיה נמצא בו לא פעל עליו להוציאוֹ מן הארץ, ולא עוד אלא שפעל ועבד בכל המקצועות השונים להרמת מצב עמנו וחינוך בנינו; מי שעלה בידו להכניס לאוצר שפתנו ספרים חשובים מגנזי רוחו ומגנזי אירופה המשכלת; מי שעלה בידו לחבב את שפתנו על ילדינו ע"י ספרים וסיפורים מושכים את הלב, ומי שעלה בידו לשמור את סגנונו ולא להימשך אחרי הזרם של כל מיני “שינויי הערכין” כביכול, בין שהם באים מכוונה מכוונת ובין שהם באים מחוסר ידיעה, מי שעלתה לו כך, ראוי והגון הוא לברכה כפולה ומכופלת. והנני מברכך, כי תזכה לחוג את חג יובלך השלם לשיבתך בארץ בשבת עמנו “איש תחת גפנו ותחת תאנתו” בארצנו זאת, בחברת רעייתך הכבודה ובניך החביבים, וכי בחצי־יובלך השני תוסיף לתת לילדינו מפריך הטוב החביב עליהם, ולגדולינו סיועך בעבודת הטבת מצב ישובנו הקדוש להם.

ידידך מכבדך השמח בשמחתך

דוד ילין

גם אנכי מברכת אותך מעמקי לבי ליום שמחתך כי תזכה לראות פרי עבודתך לטובת ספרותנו וישוב ארצנו.

ברגשי כבוד

איטה ילין

269. אל אשתו, לביירות

ירושלם ת“ו כ”ט אייר תרע"ב

––– פה בבית ב“ה הכל מסודר, חוץ ממני. אנוכי הנני כמו תמיד מפוזר על שבעה ימים ויושב אך מעט בבית. ביום השבת הייתי קרוא אל קריאת הפירמן של לקיחת הצבא, ולשבת אח”כ בשעת המועינה²³ עפ"י מכתב מהפחה. וגם היום ישבתי כל היום שם עד הערב.

מאליעזר²⁴ קיבלתי התעודה במועדה והיום הראיתיה בשעת המועינה ונפטר עד גמרו לימודיו. בנוגע לאביעזר²⁵ כתבתי מכתבים ארוכים להרב נחום²⁶ ולגד פרומקין²⁷, שהנני מקווה, כי הוא יוכל לעבוד בזה.

ד“ר קלוזנר²⁸ הוא פה והוא אתי בשלום ובידידות כאילו לא קרה דבר. ביקר את הסמינר יום תמים ושמח מאוד בכל אשר ראה, והוא ואשתו והגברת שפירא ביקרו את בית המלאכה וע”ז כתבה לך כבר מרגלית אחותך. לפנות ערב נסענו אל הר הזיתים. __ __ __

270. אל אשתו איטה

ירושלם יום א' ג' סיון תרע"ב

––– ד"ר קלוזנר היה תמול באסיפה אתנו, מורי “העזרה”, ובפה מלא הודה כי שגה במה שכתב על הסמינר ומוסדות העזרה.

271. אל הד"ר א. רופין מנהל המשרד הארצישראלי, יפו

ירושלם כ“ז אלול תרע”ב

אדוני הנכבד!

אומר אני להציע בפני ועד Sir Moses Montefiore Testimonial בלונדון, כי יקדישו חלק מכספם לבניין בתי דירה לתימנים העובדים במושבות, ולזה נחוצות לי ידיעות אחדות סטטיסטיות בנוגע להם כמו:

1. כמה משפחות־תימנים נמצאות כעת במושבות?

2. לכמה מהן נבנו כבר בתים? וע"י מי? ובאיזה תנאים?

3. כמה יעלה מחיר בית עם גן־ירק?

4. מי יערוב בעד התשלומים, כי אמנם ישלמו מה שהוציאו למענם במשך עשר שנים?

ובכן אהיה אסיר תודה לכ', אם יואיל להודיעני את הידיעות האלה, אשר לפי מה שהנני מקווה תבאנה תועלת.

ידידו מכבדו ומברכו בברכת שנה טובה, אותו ואת משפחתו

דוד ילין

272. אל אפרים כהן

ירושלם ת“ו כ”ג חשון תרע"ג

אדוני וידידי הנכבד!

בוודאי קיבל את מכתבי האחרון בשבוע שעבר.

על אודות ביקורם של הד“ר קאמינקה²⁹ והרב גרונוואלד³⁰ כותב לכ' חברי מר פרס. ואנכי אודיעהו בקצרה, כי את הראשון לווינו במקומות שונים ותודה רבה הוא חייב לנו על טרחתנו אתו, ובכ”ז הנה היה משומעי דיבה מאלה אשר “ממנו יצאו”, ולפני נסעו דיבר רעות על כל מוסדות העזרה³¹. __ __ _

הרב גרונוואלד בא מיד למלון אמדורסקי ולא שלח להגיד לנו כי בא, ותיכף ביום השני לבואו נסע לחברון, ואח“כ ליריחו ולירדן, וביום ו' לפנות ערב, חצי שעה לפני לכתו לכותל המערבי, בא לבקרני וביקשני להראותו את ביה”ס למל. ביקשתיו לבוא ביום א' בשעת הלימוד, וימאן, באמרו כי ביום א' בבוקר עליו כבר לנסוע; ביקשתיו לבוא לתפילת ערבית, ויען כי עוד טרם ביקר את כותל המערבי; ביקשתיו לבוא בבוקר את התפילה, ויען כי עוד טרם ביקר בית כנסת אחד וחפץ הוא ללכת להתפלל בעיר. ובכן הראיתיו את כל חלקי הבית, שמצא חן בעיניו הרבה, וביום השבת אחה“צ הלכתי בלוויית מר פרס אליו ונדבר על ענייני ביה”ס למל. הוא הגיד לנו, כי הוא מצטער מאוד על שלא מצא את כ' פה, בייחוד היה חפץ להוכיח לכ‘, כי אין בדעתו כלל להזיקו איזה נזק שיהיה, אך חפצים בוינא לנסות להוציא מיד ח’ העזרה “את הגזילה אשר גזלה”, והם ינסו את כוחם לראות אם יכולים הם להחזיק בי“ס זה על חשבונם או לא. הוא הגיד לנו, כי התראה פה גם עם הברון פירירא מ”מ הקונסול פה.

לבורלא³² לא הועילו כל השתדלויותיו וכל מאמצי כוחו. ביה“ס בחברון כבר נתאשר, אך הוא לא יצא פטור, אחרי כי בשעת המועינה³³ לא היה עוד ביה”ס מאושר. ובכן עליו לשלם כעת 60 לי“ט. עשרה תתן לו העדה והשאר הוא חפץ ללוות מח' העזרה ע”מ לשלם 50 פר' בכל חודש. אנכי הבטחתיו לכתוב לכ' להשתדל תיכף למענו ולהודיענו תיכף בתלגרמה אם נלווהו את הכסף, כי אם אין, אז עליו לברוח, כי משום מקום אחר לא ישיג זאת. ובכן ימהר כ' מעשהו ויודיעני תיכף.

בנוגע לנדבות לצבא הננו מאספים מכל המורים והתלמידים, אך הסכום לא יספיק, כנגד מה שנתנו בתי הספר האחרים, ובכן כתבתי היום לד"ר כהן כי יודיעני בתלגרמה. __ __ __

ישתדל כ' בדבר הזה כי נחוץ הוא, כי צוררינו מדברים כבר די והותר כנגדנו.

שלום רב לכ' ולכל ב"ב

ידידו מכבדו

273. אל יוסף פרסיץ

ירושלם, ת“ו ז' שבט, תרע”ג

לכבוד ידידי היקר והנעלה ה' מר יוסף פרסיץ, שלום וברכה מציון!

לפני שבועות אחדים קבלתי מכתבו של האינז' מר צבי קנל, אשר בו הוא מודיעני, כי אתם שניכם נגשתם לערוך רשימת מנדבים שנתיים לחיזוק בית ספרנו הלאומי בירושלם, ואומרים הנכם לערוך רשימות לשלושת אלפים פראנק ולגבות בקרוב את הכסף לשנת תרע"ג.

ומה אענה ומה אומר על זאת? ברוך ה' אשר לא השבית גואל ג"כ למוסדנו הלאומי החשוב אשר ממנו פינה ממנו יתד לכל החיים הרוחניים בירושלם. שמח הנני לראות, כי מקנא הנך קנאתו אחרי אשר רבים מחובבינו נוטים תמיד אחרי כל מוסד שהוא יותר חדש מרעהו ואשר לשמו ולזכרו מצלצלים מקצה הארץ ועד קצה. לך נא בדרכך זאת, אתה ורעך הנכבד, ועשו חיל והיה זכרכם לברכה, כי התעוררתם להחיות את הבית הנאמן, ומכם יראו גם אחרים וכן יעשו גם הם.

על שאלותיכם במכתבו של מר קנל מיום ט“ז אייר ענינו במכתבנו מיום ד' תמוז תרע”ב, אשר כנראה לא הגיע לידכם, והננו שולחים לכם העתקתו בזה, והיה לכם למענה ברור על כל השאלות והספקות המתעוררים בנוגע לבית הספרים, ואם יש לכם עוד דברים לשאול, הואילו נא להודיעונו והתכבדנו לענותכם תיכף.

מהרו נא במגבית הנדבות ובמשלוחן, כי מצב הבית המתמוטט דורש זאת בהקדם האפשרי, ואך בהגיע לידנו הסכום הראשון נמהר לפרסם הדבר בעיתונינו ולעורר את יחידי הסגולה שבערים האחרות ויבואו גם הם לעזרת המפעל במרץ ובמעשיות. שלום רב לך ולרעייתך הכבודה ולילד שעשועכם, ד"ש לכם בשמי ובשם רעייתי

ידידך מכבדך מאד ודורש שלומך ושלום ידידך הנכבד האינז' מר קנל

דוד ילין

274. אל הד"ר שמריהו לוין

ירושלם, כ' אייר תרע"ג

ידידי הנכבד והנעלה ד"ר שמריהו לוין ירושלים

כידוע לך קבענו את זמן אספתנו הבלשנית לשעה 8 בערב ואת הכללית לשעה 9 וחצי. ובחשבנו, כי אותך תעניין אספתנו הראשונה, נבקשך לבוא במועד הנקבע לה בלי איחור; בשעה שהד"ר פינקלשטיין³⁴, שאותו תעניין בייחוד האספה השנייה, מוטב לו שיבוא אחריך (לבל יתקפהו השיעמום באסיפה שאיננו מבין שפתה). אולי יבוא בשעה 9, לאמור כחצי שעה לפני חתימת האסיפה הראשונה, ודי לו. –

באספה הראשונה ארצה ע"ד “הכתיב העברי בהעתקת מלים משפות זרות”.

ידידך מכבדך מאוד

275. אל הד"ר שמריהו לוין

ירושלם ת“ו כ”ה אייר תרע"ג

לידידי הנכבד והנעלה ד"ר ש. לוין שלום וברכה רבה

ידידי היקר!

צר לי, כי ביום נוסעך מפה לא נפניתי ללוותך אל תחנת מסה“ב ולא שבתי להתראות אתך, ולמסור לך גם את מחברתי ע”ד “המבטא והכתיב”, ובכן הנני עושה זאת כעת, ואתך הסליחה.

מקווה הנני, כי כתבת אל חבריך בדבר נסיעתי לקונגרס, וכי אקבל גם מענה מאתכם. אינני יודע אם אספיק לקבלהו בהיותך עוד בא“י אחרי כי שמעתי, כי בעוד שבועיים הנכם נוסעים כבר מא”י (הנכון הדבר?).

חושב הנני כי נוכחותי שם תביא תועלת רבה לעניינים שונים בכל הנוגע לעניינינו הרוחניים בא"י, הן לוועד הלשון, והן להסתדרות לשפה ולתרבות, הן למוסד “התחיה” להוצאת הספרים, והן למוסדו של פלדשטיין³⁵, ובעיקר הדבר למוסד העליון לחכמות בכלל ולחכמת ישראל בפרט בירושלם. שם נוכל להציע הצעות ולהחליט החלטות שתבאנה תועלת למעשה. חושב הנני, כי גם בענייני תעמולה תביא נוכחותי שם תועלת. ואולי אסע משם לרוסיא בנוגע לגאולת המקומות ההיסטוריים, שהננו עובדים גם בזה במרץ, ואשר אחדים מאלה שעלו הנה לפסח (ד"ר וילנסקי, קפלן, חורגין, שירמן, וכו') הבטיחוני להכין במשך הקיץ הזה ההכנות ברוסיא לטובת עניין זה בבואי לשם.

רואה ומרגיש הנני, כי עלי להקדיש כוחותי לדברים מתאימים לרוחי ולכשרונותי, ובראש כל לספרות ולחכמת ישראל, וכפי שביארתי לך מקווה הנני, כי מסעי זה יקדמני אני בבחינה זו.

ועתה שלום רב לך ושלום לעבודתך הפוריה על אדמת ישראל מאת ידידך מכבדך

דוד ילין

צר לי, כי דבריך בליל אספתנו נתנו מקום לאלה, שענייניהם דורשים זאת, להשתמש בהם להראות, כי כדי להיכון לטכניקום, דרוש עתה הרבה יותר לדעת השפה הגרמנית על בוריה, אך מה שעבר עבר ואין צועקים עליו.

276. אל המשרד הארצישראלי, יפו

אגודה לשמירה על מצבות זכרון היסטוריות של יהודים בארץ־ישראל

ירושלים, כ“ח אייר התרע”ג

(תרגום מגרמנית)

א. נ.

בתשובה לשאלתכם בנוגע לבית העלמין היהודי בשכם, הננו להודיעכם כי קבלנו מהכהן הגדול של השומרונים את הידיעות דלקמן בעניין זה:

"הממשלה אמנם מתכוונת למכור במכירה פומבית שטח השייך ליהודים. אולם אין זה השטח של בית העלמין עצמו אלא רק חלקה הגובלת עמו ושייכת לשני יהודים – האחד סעיד בן חמי והשני משה בן מוראט. הממשלה תובעת שטח זה כאדמת מחלול³⁶. אשתו של סעיד, הגרה עתה בחיפה, באה לשכם, כדי לערער כנגד הממשלה.

לפי שעה אין סכנה נשקפת לבית העלמין עצמו, אולם אם השטח הגובל עמו באמת יימכר על ידי הממשלה וסכנה תהא צפויה לבית העלמין גופא, לא אמנע מלהודיע לכם על כך בעוד מועד למען תוכלו לנקוט בצעדים הדרושים".

אין ביכלתנו לשפוט אם ניתן לסמוך על כך ואנו מבקשים כי תואילו להביע דעתכם בנדון.

ועתה לבית העלמין הישן שלמרגלות הר הזיתים בירושלים. בשבוע שעבר היתה לנו ההזדמנות לשוחח עם ד"ר טהון³⁷ בדבר שמירה על שרידי העתיקות הנמצאים על אדמת בית העלמין הישן (יד אבשלום, קברות הכהנים בני משפחת חזיר וכו').

הצבענו גם עד כמה חשוב וחיוני להקים גדר מסביב לבית עלמין זה, הפרוץ עתה לחיות ולבהמות המהלכות בו. ד"ר טהון הציע, כי מיד נערוך מדידות בו במקום, כדי לקבוע בערך את הסכום הדרוש להוצאות. בעקבות הצעה זו סרנו בעצמנו לבית העלמין הישן, והתמונה שנתגלתה לנגד עינינו השרתה עלינו עצב כבד. פרט לשרידי העתיקות הנפלאים כגון יד אבשלום וכו', שבכל רגע צפויה להם הסכנה כי הנוצרים ישתלטו עליהם כפי שעשו לגבי קברות הנביאים חגי זכריה ומלאכי, נמצא בית העלמין עצמו, שבו טמונים חכמינו גדולי השם מן הדורות האחרונים, במצב עלוב עד מאוד.

הפלחים בכפר הסמוך סילואן הופכים את המקום לתוהו ובוהו ממש. את המצבות בבית העלמין הם מנצלים לצרכיהם, שכן בונים הם את בתיהם באבנים אלו ואף את האדמה מנצלים הם לצרכיהם.

את קברו של רבי עובדיה מברטנורא ייחד לעצמו אחד התושבים, אף שהכתובת על המצבה ברורה למדי. מי יודע מה עתידים הם עוד לעשות אם לא נעשה אנו משהו נגדם. מאידך ייתכן שעם הקמת החומה, הכרוכה בהוצאות מסוימות, נצליח להחזיר לעצמנו גם את השרידים שנשדדו מאתנו. לפי האומדן שלנו תעלינה ההוצאות לסך 7000 פראנק, מבלי להביא בחשבון את ההוצאות, שתהיינה דרושות, כדי לרכוש מחדש את שרידי העתיקות. אורך החומה יהיה בערך 400 מטר, הרוחב בערך 180 מטר. פרט לכך יהיה צורך להקיף גם את קבר אבשלום בחומה נפרדת. לדעתנו יהיה צורך בחומה שגובהה 2 אמות, כלומר שהמדובר הוא בחומה של 1630 אמה בסך הכל. אם המחיר לכל אמה נחשב 4 פראנקים, תעלה החומה כולה 7000 פראנק. ההוצאות ליסודות אינן כלולות בסכום זה, משום שאי אפשר לדעת באיזה עומק צריך יהיה לחפור. לפי האומדן יהיו היסודות בעומק של חצי מטר.

גם מסביב לבית העלמין החדש יש צורך ב־90 מטר להשלמת החומה, אולם את הסכום הדרוש לכך אנו מקווים לגייס כאן. גם האגודה שלנו תשתתף בהוצאות בסכום של 1000 פרנק.

בתקווה כי תקדישו תשומת לב ראויה לעניין זה ותעשו כמיטב יכולתכם להגשמת התכנית הזאת, הננו חותמים.

בכל הכבוד

דוד ילין

יוסף מיוחס

277. אל הד"ר שמריהו לוין

ירושלם, כ“א סיון תרע”ג

ידידי הנכבד ד"ר ש. לוין!

את מכתבך קיבלתי במועדו ותודה לך על השתדלותך. גם ד"ר רופין אמר לי, כי כתב לברלין בנוגע למסעי ומחכה הוא לתשובה. חושב הנני, כי אתה דיברת אתו או כתבת אליו.

גם מאוסישקין קיבלתי מענה ובו הוא מודיעני, כי חושב הוא כי הימצאי בקונגרס יביא תועלת למועצה בעניינים העומדים על הפרק וגם לעבודה בעתיד.

רואה הנני, כי בחוג ידוע אין מסעי לרצון מאוד ובייחוד בתור ציר. שמעתי כבר דיבורים מעין: בתור בא כוח חברת העזרה (עתה נעשיתי כבר לבא כוח ח' העזרה!) הן לא יקבל עליו מר ילין אחריות כזו, או: בתור פקיד עותומני הן לא ירצה מר ילין להעמיד עצמו בגלוי בתור לוקח חלק בתנועה הציונית (Sich exponieren בלע"ז). לע“ע נאמרים הדברים דרך אגב, מבלי הראות אף טון של עצה, ומכ”ש של פקודה, אך כמעט ברור לי, כי גם זה יבוא, ואולי תובאנה גם פקודות ממקום גבוה. הן הכול תלוי באופן שמתארים להם את הדברים.

לכל זה לא הייתי אולי שם לב, בדעתי כי בעניינים שמחוץ למשרה האדם חופשי בדעותיו ובאמונותיו ואין לאיש לפקוד עליו פקודות. ישנו רק דבר אחד, שאליו צריך לשים לב, הקרן הלאומית רושמת רוב רכושה פה בערכאות על שמי, ומלבד זה יש לי תמיד עניינים כלליים גם בפני הממשלה, ולדבר הזה אולי יזיק דבר היותי לציר משתתף בקונגרס (כי להיות ציר שותק אינני חפץ. חפץ הנני להועיל ולא להתכבד באיצטלא של ציר). והנני שואל עצתך בזאת אחרי התבוננך היטב בדבר, כי אמנם יכול היות גם כן, כי לא יושם לב כלל למעמדי בתור ציר.

בנוגע למנדט כמעט ברור לי, כי הציונים פה יבחרו בי, ואולי “פה אחד”.

שלחנו אליך נוסח המכתב של “ועד הלשון”. אם יש לך מה להעיר עליו עשה נא זאת מהר, והודיענו למי ולאיזו אדרסה עלינו לשולחו. הנשלחהו גם להסתדרות? ואם לקונגרס ליד מי צריך לשולחו? לך נשלח בכל אופן נוסחה אחת.

לתשובתך הנני מחכה ידידך מכבדך מאד

מכתבך שלח נא לי ע"י הפוסטה האוסטרית.

דוד ילין

278. אל הד"ר שמריהו לוין

ירושלם ב' תמוז תרע"ג

לידידי הנכבד ד"ר שמריה לוין, שלום וברכה!

את שני מכתביך מהשבוע שעבר קיבלתי זה אחר זה, והנני נותן לך תודתי על דבריך הטובים והתעניינותך בדבר מסעי.

עד היום טרם קיבלתי כל ידיעה מהמשרד הארץ־ישראלי, אך אחרי שכתבת שנית חושב הנני, כי התשובה לא תאחר לבוא.

כמדומני כבר אמרתי לך כי אומר הנני לנסוע גם לרוסיה לעורר תעמולה בעד רכישת המקומות ההיסטוריים שלנו בא“י, ואומר הנני כעת להשתדל פה בפני הקונסול הרוסי, כי יאשר את תעודתי ברשיון להתעכב ברוסיה עד ג' חודשים כאשר עשיתי במסעי לפני י”ג שנים.

הגידו לי פה חברי ועד המכבים הקדמונים, כי הגיעתם ידיעה מחיפא, כי בנוגע למסעי נודע להם שיש עוד מעצור בדבר, ואינני יכול לדעת מאין להם ידיעה כזאת בחיפא? אולי תוכל אתה ידידי להבינני פשר דבר. בכל אופן הייתי חפץ ומבקש ממך לבלי פרסם דבר ולבלי דבר בפני האחרים על מה שכתבתי אליך בנוגע לחוגים ידועים.

בינתיים בוודאי קראת דברי המחאה והתזכיר שהתפרסמו ב“החרות” מצד תלמידי הסמינר והגמנזיה היפונית. הם עשו בלי ידיעת איש מאתנו, ותוכל לשער לך כמה קצף עורר המעשה הזה ומה רב הפחד מפני מה יאמרו בספירות העליונות בנוגע לזה.

אינני יודע למי הנך מכוון באמרך, כי ישנם אומרים כי באת ירושלמה לקבל הכשר על הגרמנית. איש לא חשב כזאת, אך כולנו היינו חפצים לראות בתכניקום את המוסד הלאומי, השואף להחיות את שפתנו גם בהוראת מקצועות המדע וההשפעה הרוחנית. אך מקווים הננו, כי חלומנו קום יקום “ואתה תהיה בבונים”. אם אתה הנך העומד על המשמר, אין ספק כי תצא העברית וידה על העליונה. כמובן – במידה האפשרית.

את התזכיר של ועד הלשון העתקנו שנית יפה ותיקנתי גם את הסיגנון, ובפוסטה הבאה נשלחהו אל המרכז הציוני. טוב תעשה לוּ תודיעני האדרסה הנכונה אם לברלין או לווינא, אם להוועד המצומצם אם למשרד – הקונגרס.

הודיעני גם ג"כ מועד נסעך מחיפא.

ידידך מכבדך

279. אל הד"ר יוסף קלויזנר

ירושלם כ“ט תמוז תרע”ג

ידידי הנכבד!

טרדותי המרובות מנעו ממני את האפשרות לכתוב אליך עד כה, ואפילו בשעה שחפצתי להוכיחך על אשר לא הבאת בהשילוח אף מלה ע"ד פטירתו של חותני³⁸, אשר סוף סוף למרות התנגדותך אליו פעל הרבה מאוד גם בישוב וגם בשפה. כמדומני כי בעיתון חשוב כהשילוח אין מקום לנטיות אישיות ופרטיות.

אם יש עוד זמן למלא מה שהחסרת, כמדומני חובה מוסרית עליך לעשות זאת.

שלחנו לך (גיסי ואנכי) התחלת תולדות חייו, שחיבר בשנה האחרונה לחייו ואשר חשב לגומרן בשובו ירושלמה, והמוות בא וקטפהו.

בנוגע להצעתך בעניין חיבור הספרים על הרמב"ע³⁹ והשומרונים הנני מקבלנה, אך אי אפשר להבטיחך אף להתחיל עבודתי בהן עד תשרי, כי נוסע הנני לאירופה ואשוב בסוף תשרי ורק אז אחל לעבוד.

תוכן שני הספרים חביב עלי ואני עוסק ועסקתי בזה ובהיותי באנגליה אשתדל להעתיק לי שארית דיוואן רמב"ע אחרי שיש בידי כבר יותר משליש ממנו העתקה פוטוגרפית.

בוודאי נתראה בוינה באספת ההסתדרות ובקונגרס ושם נדבר בארוכה.

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה בשמי ובשם רעייתי

ידידך מכבדך

מן הנסיעה לוועידת “עבריה” ולקונגרס הציוני, תרע“ג – תרע”ד

280. אל אשתו

איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי!

בים אדריה, בין איי דלמציה, יום א' כ“א אב תרע”ג

––– בימי החול עסקתי עפי“ר בכתיבה. גמרתי עבודתי במלון באות ד', אף גמרתי מאמרי בעד אגודת העיתונאים ע”ד “השומרונים בחיי יום יום”, וגם מכתבי הקודם, אך מזמן לזמן הננו משוחחים. והחברה נעימה מאד, ר' מוסנזון⁴⁰ הוא דרשן מצוין ויש לו דרשות של מגידים עד לאין קץ, והוא ביחוד הנהו ראש המספרים. אחריו בא אסתרמן⁴¹ (על שניהם אמרתי: קטן וגדול שם הוא) זה הקטנטן עם חטוטרתו, הוא מה שקוראים לו הספרדים “קטן קומה, מלא ערמה”. כל חזות פניו, מבטו המיסתופלי, מעוררים כבר שחוק, ומה גם כשהוא מתחיל לספר בסגנון הליטאי הטהור, או כשהוא שר ניגוני חזן עיירתו. ביחוד הקדיש יום השבת לשיחות כאלה וכארבע שעות ישבו מוסנזון ואסתרמן והמשיכו השיחה ולא עיפו. גם שילר⁴² סיפר סיפורים יפים, סיפורי נפלאות מהבעש"ט, רק אנוכי הנני הקולט ואינו פולט.

גויים וגויות נוסעים ג"כ אתנו, אך אין לנו אתם כל מגע ומשא.

מחלקה ג' אין באנייתנו, כ“א מחלקה ד' והיא מלאה יהודים, יהודים בעלי זקן ויהודים גלוחי זקן, חרדים, חפשים, ציונים ואנטי־ציונים מכל המינים. והם מתגוללים על מכסה האניה המלא לכלוך. שם גם מרת פינסוד, ורייכרט, ומלר, ונפחא, ויעקב רבינוביץ, וד”ר חכם, ויוסף אהרונוביץ, ושפרינצק, הנוסע לקונגרס הוא ואשתו וילדם יחד, וגורדון הזקן, גם שלמה פרלמן (המסכן! לא יכל לשכור לו במחלקה ב'), ומנחם הצובע, ואחד האדמו"רים, והוז (חברי ב“צירות”), ומושקובסקי, ועוד ועוד⁴³ והם יושבים כל היום ומתווכחים ומתפללים ומבלים עתם כאשר יוכלו.

בליל שבת וביומו התפללנו בציבור וככה יכולתי לאמר קדיש ביום פטירת אמי ע“ה, אף כיבדוני בתפילת מוסף בתור ש”צ.

בליל השבת היה סער על הים, אך באנייתנו לא הרגשנו זאת כלל, כי מהלכה מצוין.

גם מרת דנדיקוף ובתה אתנו במחלקה ב'. היא נוסעת עם בתה לשימה בקנסרבטוריום באירופה. ––

281. אל אשתו

וינה יום ו' כ“ו אב תרע”ג

איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי!

הנני בווינא כבר ארבעה ימים בחברת אליעזר יקירנו⁴⁴.

––– לווינא הספקנו לבוא בערב אור ליום ג' ואל אסיפת ההסתדרות⁴⁵ הגענו כשעה וחצי אחרי היפתחה. בבואי (חבוש תרבוש לראשי) מחאו הנאספים כף ויודיעוני, כי נבחרתי לנשיאות האסיפה וכי עלי לעלות מעלה למקומי.

לאסיפה באתי באמצע נאומו של מר יצחק אפשטין. הנאום היה מעניין, אך לי, המכיר את שיטתו מאז, כי צריך להעמיד את כל החינוך על המעשה, לא חידש דבר. בכלל היה נאומו יותר על החינוך הכללי מאשר על החינוך היהודי והעברי.

ע“ד מהלך האספה וכל פרטיה תקראו בוודאי בעיתונים השונים, כי לכולם היו סופרים מיוחדים, חוץ מ”החרות" שלנו, אשר סופרה, הוא ד"ר בנציון שלנו⁴⁶, התעצל פשוט לשבת ולכתוב בשבילה דבר.

באותו ערב ולמחרתו ביום ג' לפני הצהרים היו ויכוחים בדבר הרצאת אפשטיין, אך באמת לא על הרצאתו דיברו כי אם כל אחד כאשר עלה על לבו. מר מאיר ברלין (אחי הרב חיים ברלין ז"ל) הכניס את שאלת הדת, ובלשון חרוצים הכה על קדקוד אלה, שאין הוראתם מתאימה למעשיהם.

באותה ישיבה היו גם שתי הרצאות סופרינו הגדולים פרישמן וביאליק. הרצאת הראשון היתה יפה, נעימה, ובבת־הצחוק השטנית שלו הטעים בכל פעם את המלים: “רקדו, רקדו!” לאלה השמחים למצב ספרותנו עתה. אך הרצאתו של ביאליק היתה שירה נעלה לוקחת לבבות גם בצורתה וגם בתוכנה. עיקר ההרצאה היה, כי צריך לחבר עתה קובץ גדול ע"י קיבוץ של סופרים, להכניס בו כל טוב הנמצא בספרות למן הספרות העתיקה ועד זו של היום, מעין רעיונו של כהנא⁴⁷, אשר אנוכי משתתף בו.

מלבד הישיבה באסיפות היתה לי עוד עבודת הכנת הרצאתי על אודות “ועד הלשון” (אשר תקראו בעיתונים), וגם ההשתתפות בוועדה החינוכית אשר בחרה הוועידה (בה היו גם ביאליק, וד"ר פוזננסקי⁴⁸, ועוד).

הרצאת הד"ר קלויזנר היתה מעין תמצית או המשך למאמרו “עולם מתהווה”⁴⁹.

שמריה לוין דיבר יפה, גם דרוש גם מגידות, הבדל בין “עבדות” ובין “שעבוד”, אשר ה' יודע אם נכון הוא. אך דיבר בהתלהבות עצומה ולקח את הלבבות שבי.

מוסינזון דיבר על מצב תחיית השפה בא"י והחינוך. הזכיר את מוסדות העזרה⁵⁰, דבר בשבחם, לא שכח את גני־הילדים וכי חברה זו ייסדתם, וכן מוסד השעורים לגננות ועבריותו, אף דבר בשבח המורים והתלמידים, אך כמובן הזכיר את העובדה, כי בבתי הספר העירוניים והבינוניים מלמדים עוד הרבה ממקצועות הלימוד בגרמנית.

עוד יום לפני זה גיליתי דעתי בקהל בנוגע לטכניקום ולשפת ההוראה בו ודיברתי על צערו של נחמיה בראותו, כי ילדי שבי הגולה “חציים מדברים אשדודית”, החצאיות הזו היא שמרמרתהו. אך על דברי מוסינזון, שלא הבליט די מה שעשתה ח' העזרה לעברית מלבד גני הילדים והשעורים (בה“ס במושבות, חדר תורה, ביהמ”ד לרבנים, בתי הת"ת וכו'), על דבריו אלה עניתי והוריתי על העובדה כי סוף סוף הכירה ח' העזרה את זכות השפה העברית וכי יהיה אפשר להשיג זכות זו גם לבתי הספר העירוניים והבינוניים (כי אמנם דעתי אנוכי היא, כי גם נתן גם סימון וחבריהם לא היו כל כך מתעקשים בדבר זה לולא היתה ההשפעה באה דווקא מירושלים).

פעמים שונות דיברתי בתוך משך האסיפה, וכן אמש בשעה 1 וחצי אחרי חצות בשעת “הנעילה”.

סוקולוב דיבר על הח' “הקדם”⁵¹ והבליט, כי חברה זו מקבלת עליה את ביסוס ועד הלשון ונתינת צורת אקדמיה לו.

בכלל מקווה הנני, כי עניין ועד הלשון, אשר עשיתי לו פרסום גדול בהרצאתי, יבוסס מצד ההסתדרות, והוועד הציוני, והקדם. וחלק גדול ממטרת נסיעתי הושג כבר.

ביאליק הגיד לי, כי החליטו להוסיף לי על שכרי בתרגום “אלף לילה” כאשר דרשתי.

ד"ר מזיא בא הנה ביום ד', כנראה לא עשה בלונדון מאומה, וממני ביקש להשתדל שמה בעניינו. חפצתי לבקש ממנו חלק ממה שקיבל להוצאות מסעו. הוא שרוי בצער גדול בנוגע למנדט שלו, שאינו יודע עוד אם יקבלהו אם לא.

אחרי חלקי שלקחתי באסיפות ההסתדרות, חושב הנני, כי ירבו הבאים לשמוע הרצאתי ע“ד המקומות ההיסטוריים, שתהיה בשבוע הבא. ד”ר וילנסקי ממינסק⁵² הוא פה, ובבוא יתר הרוסים יחליטו ע"ד נסיעתי לרוסיה.

מחכה הנני בקוצר רוח למכתביכם. שמחתי להתראות באסיפה עם רבים מאוד ממכרי ומאלה שאנוכי לא הכרתים והם מכירים אותי. זה בא ומספר לי כי לימד ע“פ ספרי, וזה כי היה בביתי לפני כך וכך שנים, וכיו”ב. –––

282. אל אשתו

וינא, יום ה' י' אלול תרע"ג

איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי נפשי!

השבועיים האלה היו אמנם ימי עבודה רבה, וביחוד ימי ההשקעות בעניין אחד, עד כי לא היה כל פנאי וכל אפשרות גם בעתות של לא עבודה לעסוק בכל עניין אחר. כי על כן כמעט שלא כתבתי לאיש בכל התקופה הזאת.

רשמי הקונגרס רבים ועצומים. עתה אומר אני לנסוע בעוד רבע שעה אל מחוץ לווינא עם איש אחד עסקן אל איש עשיר, וע"כ לא ארבה לדבר בעניין הזה. בוודאי תקראו הרבה בעיתונים, ובמכתבי הבא מקווה הנני לכתוב אליכם בארוכה.

לע"ע אוכל להודיעכם, כי עלה בידי לקבץ בעד חברתנו להחזקת המקומות ההיסטוריים סך אלף וחמש פראנק תרומות שנתיות, וסך אלף פראנק נדבות מקריות. את שמות החברים ואדרסותיהם אשלח במכתבי הבא, כדי לשלוח אליהם מכתבים, שישלחו תרומתם. אנוכי לא חפצתי לקחת כסף מזומנים פה.

מלבד זה ישנן עוד הבטחות רבות לעניינים גדולים וחשובים ובמכתבי הבא אכתוב. * * *

עניין ועד הלשון נגמר, ויש לנו תקציב של 7000 לשנה. אותי מינו למזכיר ראשי. פרטים במכתבי הבא.

נוסעים הננו מפה ביום א' הבא. –––

283. אל אשתו

דארמשטאט, יום ה', ט“ז אלול תרע”ג

––– תמול היינו עד חצות הלילה בערך בפ“פ. ביקרתי את ד”ר פריימן בבית־הספרים ובביתו, ואת הרב נובל, ואת מרת רוזנהיים (היא שלחה לכם 200 מרק נדבת הברונית מפאריז כמדומני, ואת אמה הברונית אשר פה עוד טרם ראתה. היא עוד טרם קבלה את ס' הדוה"ח של עזרת נשים והוא נצרך לה כעת), ואת מר מיינץ, ולפנות ערב נסעתי לקניגשטיין להתראות עם הרב ד"ר הורביץ בנוגע לחברתנו. –––

הד“ר נתן הוא כבר בברלין ואי”ה בשבוע הבא אסע לשם, ומשם ללונדון (מלפני ר“ה ועד מחרת יו”כ) ומשם לפאריז, ואח"כ שנית הנה. –––

לרוסיא לא נסעתי מפני כי עתה הם עסוקים שם בתעמולה גדולה לטובת האוניברסיטה. –––

284. אל אשתו

לונדון, ער“ה תרע”ד⁵³, לפנות ערב

איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי נפשי!

הנה ער“ה היום ועוד פעם הננו נפרדים, אנוכי גולה וסובב ממקום למקום, או כמו שמיודענו א”ש⁵⁴ אומר “מסעודה לסעודה”, ואתם לבדכם בבית. אך מה לעשות אם ימי חופשתנו חלים דווקא בימי מועדינו.

מישיבתי פה הנני מרוצה, מקווה הנני לפעול לטובת חברתנו. את הנאום נאמתי כבר, כאשר תראו בז’ואיש כרוניקל. וביום א' תהיה אסיפת הוועד בבית הרב הכולל ונוועץ מה לעשות. ביום ב' בערב תהיה אסיפה לועד מזכרת משה. ובמוצאי שבת אנאם אצל דוברי עברית, כאשר תראו בכרטיס הרצוף פה. ביום ג' אומר הנני לנסוע לפאריז, אם לא אצטרך לראות ביום ההוא את רוטשילד פה. (אולי ילכו שניים מחברי ועדנו לבדם אליו, או אחד ילך אתי. זאת נחליט באסיפה), ואשוב הנה או בערב יו"כ או ביום א' שאחריו להיות פה ביום ב' לאסיפת בית המלאכה.

הנכם רואים כי העבודה מרובה. את יום זה קבעתי לכתיבת מכתבים וג"כ לא עלה בידי לכתוב אליכם עד כה ועלי להסתפק לכתוב בקצרה.

אמש הייתי מוזמן אצל פרחה ששון. היא הזכירתך פעמים אחדות לטובה. היא שמחה מאד להכירך וכן בני ביתה. הלילה הנני אצל ארטור פרנקלין, אשר שם יהיו עוד מבני משפחתו. מחר בערב שנית אצל פרחה, אשר תזמין גם את מוזלי ואחרים.

בליל שבת אצל אלקן אדלר. ביום ו' בצהרים אצל לוה, ומחר בצהרים בבית צייטלין. ביום שבת בצהרים אצל בנטויטש.

הנכם רואים רשימה שלמה של סעודות.

קניתי מכונת כתיבה עברית לחברתנו בחצי מחירה (12 גיני תחת 24). עלי להודות ע"ז למרת בנטויטש. וכן הנני קונה מכונה לשפות אירופה בחמישה גינה. –––

285. אל דוד וולפסון

פאריז, ערב יו“כ תרע”ד

אדוני הנכבד והנעלה!

הנני היום פה, ואחרי הצהריים אתראה עם כבוד הנדיב הידוע (הברון אדמונד) ומקווה הנני לפעול לטובת עניין המקומות ההיסטוריים בא"י.

ביום א' הנני שב ללונדון ואשאר שם עד יום ב' בערב או יום ג' בבוקר, ומשם אסע לפראנקפורט.

ובכן יואיל כ' להודיעני תיכף אם יימצא כ' בעירו ובביתו בין יום ג' ויום ה' בצהריים, כי אז אסור בדרכי אל קלן לשעות אחדות להתראות עם כ' ועם ידידנו ד"ר בודנהיימר. –––